בגדר עדות קיום בקידושין ודין ספק קידושין | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] פשוט הרמים שליטה. אני רוצה היום בעזרת השם לעסוק ב א איזשהו עניין יסודי ב דיני הלכות קידושין, אבל זה נושא מאוד רחב. באמת ננסה לעמוד על אה א איזשהו כמה נקודות בסיסיות, אבל כמובן אפשר להרחיב מאוד בעניין הזה של אה כל ה הסוגיה של ספי קידושין א היא סוגיה אה מאוד כבדה שצריך באמת אה לעיין בה אבל ננסה בעזרת השם ביחד לעמוד על כמה כמה עקרונות בעניין הזה. אז אני רוצה להגיע לדיון בנושא הזה של ספי קידושין וגדר העדות קיום בקידושין דרך הסוגיה בדף ו' עמוד א' וקושיית אבני מילויים כפי שנראה בהמשך. אז הגמרא בדף ו עמוד א' מביאה כמה א סוגי לשונות קידושים. הגמרא פותחת בברייטה הרי אשתי ארץ ארוסתי ארץ קנויה לי הרי שלי ארץ ברשותי ארץ זקוקה לי שמה הברייתה אומרת שהיא מקודשת ואז שואלת הגמרא היא בא אליהו מיוחדת לי מיועדת לי עזרתי נגדתי הצורתי מהוא צלתי וכולי בהמשך אומרת הגמרא במה הסקינה אי למה בשאין מדבר עמה לזכי גיטה בקידושיה מן ידמה קמר בפשלו את השאלה גם אם יש בדבר הזה איזשהו משמעות מסוימת של לשון קידושין אבל איך היא מבינה מנה ידע מהק אמר לה איך היא תבין שזה לשון קידושין אלא במדבר מה על עסקי קידושיה אלא מדובר שהם לפני כן דיברו על עסקי קידושין מכוח זה היא מבינה מה המשמעות של ה של ה האמירה של החתן אםזה זה המדובר אז בשביל חורה לא צריך לא צריך שיאמר כלום אף אגב דלא אמר לה נמי דתנן היה מדבר עם אישה לזכה גידה בקדושיה ונתנה גיתה בקדושה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש ואמר רב הונה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אומרת הגמרא אמרי לעולם ומדבר עם כידושיה והדיה להשתיקים הוא נתן לה ושתק החינמי שבאמת בחיי גבנה היא הייתה מקודשת קידושין גמורים אם הוא היה שותק אבל אחזכינן דיהב לה ואמר לה בהנלשנה כלומר גם דיבר עמה קודם על עסקי קידושיה וכשבא לתת לה אמר לה הרי את צלעתי הרי את מיוחדת לי וכולי אז ואחי כמה היא באילן כמי בא אליה הנה אליש לקידוש אמר להודים על המלכה חקה אמר לה תקו אז כאן הוא הקדים לדבר עם אלקי קידושיה ובסופו של דבר לא שתק בנתינה אלא אמר לה הרי את מיוחדת לי הרצלתי אז כאן על זה הגמרא אומרת ש הגמרא נשארה בטקו האם הנשנה לקידושי כאמר להודים על המלכה כאמר לה כשהרמבם מביא את ההלכה הזו בפרק ג' אז בהלכה ו פרק ג' הלכה מביא את הלשונות הוודאין הלשונות ה כפי שמופיעות מופיעים בברייתא אז הרי אשתי הרי תרוסתי הרי קנויה לי על זה כותב הרמבם בכל כיוצא בזה הריזו מקודשת קידושן ועודי לאחר מכן בהלכה ז' הוא מביא את הדין של הלשונות המסופקים, כל אותן לשונות שנשארו בטקו בגמרא, שזה הרי את מיוחדת לי, הרי את מיועדת לי, הרי את עזרתי וכולי. שם כותב הרמב"ם, הרי זו מקודשת בספק והוא כל הספק הוא רק בחי גבנה שבהתחלה היה מדבר עם על עסקי קידושין. אבל אם אינו מדבר עם התחילה לזכי קידושין, אין חוששים למילות אלו. כלומר, אם לא היה דיבור לפני כן על עסקי קידושין ומיד והוא נותן לה כסף קידושין ואומר לה ארה את מיוחדת לי והיא מקבלת את כסף הקידושין אין חוששים למילות אלו בפשטות הכוונה שדווקא למילות אלו לא חוששים אבל למה שהוזכר לאל ב בש ב בש בס בהלכה הקודמת הלכה ו אותן לשונות ודאיים הרי את תרוסתי הרי את קנויה לי הרי את ברשותי ביחס ללשונות הללו מה שמע שגם אם הוא לא היה מדבר עם לזכי קידושיה ונתן לה בסתמה את הכסף קידושין ואמר לה הרי את מיוחדת לי או הרי את אשתי אז חלו הקידושין בוודאי אין ודאי כי הרמבם מדגיש בדבריו אין חוששים למילות אלו דווקא ללשונות המסופקים אין אין חוששים במקום שלא דיבר איתה קודם על עסקי קידושים. אבל לכאורה ההבנה הזו ברמב"ם נסתרת מהפתיחה של הרמב"ם להלכה הבאה. בהלכה ח כותב הרמב"ם ויש לאיש לקדש האישה בכל לשון שהיא מכרת בו ויהיה במשמע דברים באותה לשון שקנה כמו שביאר. התוספת של הרמב"ם בכל לשון שהיא מכרת בו, מה הכוונה בכל לשון שהיא מכרת בו? משמע שגם כשהוא מדובר בלשונות הוודאיים, לשונות כאלה שהם במשמעות קידושין גמורה, הרי את מיוחדת לי, לא מיוחדת לי, סליחה, הרי את אשתי, הרי את הרוסתי. אף על פי כן, גם בלשונות הללו צריך לוודא שהיא מכרת בו. וככה דיקו המגיד משנה. תראו בהלכה ו' על אותן לשונות ודאין שזה הלכה ו'. כותב המגיד מיש נבדה שאלו הלשונות מועילין והוא שתהיה האישה מכרת בהם. כלומר אני לא אומר שבסתמה אני יוצא מנקודת הנחה שהאישה מבינה וחל הוא הקידושי בוודאות. לא. והוא שתהיה אישה מכרת בהם. ואף על פי שאינו מדבר עם על עסקי קידושין והיא אומרת שאינה מכרת בהם כיוון שלא אמר לה לשון קידושין שכל האנשים יודעות ומכירות ולא היה המדבר עם כידושין אינה מקודשת כלומר אומר המגיד משנה גם באותן לשונות ודאיים שמשמעותם לשון קידושין גמורה אבל כיוון שזה לא הלשון הרגילה שרגילים לשמוע אנשים אה אה א שכל אנשים יודעות ומכירות הרי את מקודשת לי אלא לשונות מיוחדים ש והוא לא דיבר איתה קודם עליי קידושין אז לכן צריך לוודא שהיא מכירה את הלשון הזו ואם היא אומרת שהיא לא מכירה אז אומר המגיד משנה אינה מקודשת והוא מסיים א וכן וכל זה מתבאר מדבר רבינו במה שכתב למטה בסמוך בכל לשון שהיא מכרת בו משהו שצריך את התנאי שהיא מכרת בו וכן הרשבה וגם בהמשך בהלכה ח כותב המגיד משנה ויש לאיש לקדש האישה בכל לשון כל זה מתבאר בסוגיה שם וכבר כתבתי למעלה בהלכה ו' שאף הלשונות שהזכיר רבנו למעלה אותם לשונות ודאיים כביכול צריך שתהיה מכרת בהם אלא אם כן היה מדבר מלסקי קידוש כפי דיוקו של המגיד משנה כך גם מדייק הגרא בביאוריו לבן העזר סימן כז אות ז ובאמת ברמה שמביא את ההלכה א א מגיע ל דברי השולחן ערוך בסימן כז סעיף ב במקור ה השולחן ערוך אומר אמר לה הרי את אשתי הרי את זקוקתי הרי את קנויה לי שזה הקטגוריה הראשונה בברייתא ששם נאמר מקודשת בוודאי. כותב שמה השולחן ערוך מקודשת אומר על זה הרי מה אם הבין דבריו או שדיברו תחילה מזכי קידושין הרן זה מגיד משנה אז ככה דיקו הראשונים בדברי הרמבם ולפי זה לכאורה יש כאן דבר מאוד תמוע אם כן לא ברור מה ההבדל בין הלשונות הוודאיים ללשונות המסופקים. אם בכל מקרה גם כשמדובר על הלשונות הוודאיים כביכול צריך שאו ידבר איתה על עסקי קידושיה או שתאמר שהיא מבינה. אז מה ההבדל בין הלשונות המסופקין שגם שם צריך שידבר איתה קודם על נזכי קידושיה ובין הלשונות הוודאיים. עמד על כך התוסטרי הזקן וכותב תראו במקור ד' ומסתברה דהדי סבקלן בהנליקידושין משתמה אתה מפני שהיה מדבר עמה עלכי קידושיה אבל אם לא היה מדבר עמה על זקי קידושיה ודאי למלאכה משתמאה ואפילו ששניהם מודים שלקידוש שנתכוונו אין כאן עדים כלל אבל בלי שנדלה שהם לשון קידושין אפילו לא דיבר עםמה עלזקי קדושיה אם היא מודה שהבינה הלשון מקודשת שהרי הבינה הלשון מנתרצת ועלשון לקידושין ויש כאן עדים כלומר ההבחנה שמצביע עליה תוסטרי הזקן בין הלשונות המסופקים ללשונות הוודאיים למרות שבש שני המקרים בעצם צריך ודאות צריך להוכיח שהאישה הבינה בין אם זה על ידי היה מדבר עם לזכי קידושיה או שתאמר שהיא הבינה אז מה ההבדל אומר התוסטריה זקן בדיוק בנקודה הזו אם היא אומרת ושניהם אפילו אומרים שהם הבינו היא הבינה במי מדובר כלומר לא דיבר איתה קודם על עסקי קידושיה והיא אומרת שהיא הבינה אז כאן תהיה נפקמינה בין הלשונות הוודאים לבין הלשונות המסופקים. בלשונות הוודאיים אם היא אומרת שהיא הבינה זה הוא נגמר קידושי ועדיין. אבל בלשונות המסופקים גם אם שניהם מודים שבינה כן גם הוא אומר התכוונתי לקידושין והיא מודה שהבינה את הלשון עדיין אומר ה אומר התוסייה הזקן כיוון שהוא לא דיבר איתה קודם על עסקי קידושיה ודאי למלאכה משתמאה ואפילו ששניהם מודדים שלקידושים תכוו כאילו ברור לנו גם אם שניהם יגידו שהם התכוונו לקידושין אין פה קידושין כלל אם לא היה מדבר עם מה לזכה קידושיה לפני כן ודאי למלאכה משתמא ובזה הוא רוצה להסביר את דברי הרמבם וכן נראה דעת הרמבם שכתב בפרק ג' אין חוששים למילות אלו מה אתה כוונתו אין חוששים למילות אלו הכוונה היא שאם לא היה מדבר עם על עסקי קידושיה לפני כן. גם אם שניהם יגידו שהם הבינו שזה היה למטרת קידושין, אין חוששים למילות אלו בכלל. מה שאין כן בלשונות הוודאיים כן חוששים למילות הללו, גם אם לא היה מדבר עם מה לזכי קידושיה, חוששים למילות הללו עד שהיא תגיד שהיא מבינה. אם היא תגיד שהיא מבינה, יכול להקידושין בוודאי. זה ההבחנה בין לשונות הוודאיים ללשונות המסופקים. בלשונות המסופקים, אם לא היה מדבר עם עסקי קידושיה לפני כן, אין חוששים למילות אלו כלל וכלל. וגם אם היא תגיד לאחר מכן שהיא הבינה, היא איננה מקודשת בכלל. וכפי פסק הרמה א כפי שגם משתמע שדווקא אבל רק בלשונות הוודאיים שמה כשהוא נותן לה כסף קידושין ואומר לה הרי הרי אתה רוסתי הרי את אנח אנחנו חוששים למילות אלו אבל אנחנו כדי שזה יהיה קידושין ודאי צריך שנדע שהבינה כן נד שהבינה או שלפחות היה מדבר עםמה על עסקי קידושה ומה הסיבה שלדעת אותו סותטרי הזקן לא חוששים בכלל גם אם שניהם יגידו שהם הבינו בלשונות המסופקין כאן מחדש תוסטריה הזקן חידוש גדול מאוד זה משום שאם לא מדבר אם לא היה מדבר עמה על עסקי קידושה לפני כן ודאי למלאכה משתמאה ודאי למלאכה משתמא וזה על פניו מאוד מאוד עוד מחודש להגיד דבר כזה כי מי שקורא את פשט הגמרא לא היה אבאמינה בשום שלב שהלשונות הללו בוודאות הם לשונות של מלאכה הקושיה של הגמרא הייתה מינה ידעה מה היא כאמר לה כוונה יש כאן ספק מה הוא התכוון האם למלאכה האם אבל ברור או לקידושים כלומר ברור היה במהלך כל הסוגיה שיש בלשונות הללו מצד עצמם ולא מצד הקונטקסט של היה מדבר עם על עסקי קידושיה אלא מצד עצמם מצד הלשונות הללו נגדתי עזרתי צלעתי היה במשמעות הלשונות הללו איזשהו מקום להסתפק כלשון קידושי ובשום שלב לא חשבה הגמרא שהלשונות הללו הם לשונות ודאי ודאיין למלאכה אלא מנה ידעה מה היא כאמר לה היא לא יודעת מה הייתה כוונתו של הבעל וכאן התוסטרי הזקן אומר שבהחיגמנה שלא היה מדבר עם לזכי קידושיה ואומר לה את המילים הללו אז גם אם היא תגיד שהיא הבינה זה לא מועיל למר כי ודאי למלאכה כאמר לה זה חידוש גדול מאוד כמו שאמרנו בפשטות לא היא לא ידעה היא לא הבינה מה כא אמר לה כן אבל להגיד שוודאי למנחה זה דרך אורה דבר מאוד מאוד תמוע וכאן באמת צריך אולי מן הראוי היה אולי לפרנס את דברי הרמב"ם בצורה כזו שלא נצטרך לומר כמו החידוש הגדול של התוסטרי הזקן האם יש דרך באמת לפרש את דברי הרמב"ם באופן כזה ש לכאורה יהיו הולמים לפשט הגמרא שיש בלשונות הללו משמעות מסוימת של קידושין גם ללא ה הקונטקסט של היה מדבר עם העלכ הקדושיה ואף על פי כן אם הם יגידו אם ואף על פי כן אם לא היה מדבר עםמה לזכי קידושיה אלא אך ורק אמר לה את הלשונות הללו בלבד גם אם שניהם יגידו שהיא הבינה הוא הבין הקידושים לא חלים כלל וכלל כפי ש כפי שאכן הלך בכיוון הזה התוסטריה הזקן לומר שאפילו ששניהם מודעים שלקידושין התכוונו אפילו אחי אין פה קידושין בכלל אף על פי כן שבלשון הזו של נגדתי צורתי צלעתי יש במשמעותם לפחות ספק לשון קידושין אה אז אז איך אפשר איך אפשר להבין את ה את הרמבם לאור הפשט הגמרא אז זה דבר שנרצה בעזרת השם נתייחס אליו להתייחס אליו בסוף אז אני רוצה לעסוק בנקודה שנקודה מרכזית בעיני של הבירור של הדברים היום בעזרת השם זה קושי אבני מילויים בסימן כז סעיף קטן ו על דברי הרמה פה בסימן כז סעיף ב מדייק האבני מילוי בדיוק הוא מתבקש שבאותן הלשונות הוודאיים כביכול שלגביהם הוכחנו הוכיחו המגמישרן הגרה בדעת הרמב"ם שגם לגביהם צריך שיהיה בירור שהאישה הבינה או על ידי כך שהיא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה לפני כן או שהיא אומרת היא הבינה דבריו היא אומרת אני הבנתי שואל אבני מילואים מה שמע פשט ברמה שאם האישה תגיד הכלה תגיד שהיא הבינה מה שהוא אמר לה כשהוא אמר לה הרי את שלי ונתן לה כסף קידושי. מה שמע ברמה? ש אם נשאל אותה אחר כך מה כשהוא אמר לה אחרי שלי? לא היה מדבר איתה לפני כן נזכי קידושיה נתן לה כסף ואמר לה הרי שלי והיא אומרת כן הבנתי שזה היה לשם קידושי אז אומר האבני מילוי משמ פשט ברמה שהיא מקודשת בוודאות היא ודאי היא מקודשת לא אפילו ספק מקודשת היא ודא היא מקודשת שואל אבני מילואים לאור דברי הרשבא בסוגיה שנתנו ואמרה היא לכאורה לא מובן בכלל מדוע היא מקודשת? הרי הרשבא לימד אותנו יסוד חשוב. מדוע בנתן הוא ואמרה היא לא חלים הקידושין מדאורייתא רק מדרבנן חיישינן מדרבנן זה חומרה של חכמים למה מדאורייתא לא חלים הקידושין בנתן הוא ואמרה היא יש כמה דרכים בראשונים לבאר אבל הרשבא תראו במקור ו' כותב יסוד אומר הרשבא ואם תאמר נתנו ואמרה היא אמי איינה מקודשת גמורה דאמרנקמה בסמוך הוא חייב מדבר עם לזכי גיטה וקידושיה ונתן לה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו אז למה לא נאמר שכל נתנו ואמרה היא בעצם זה סוג של היה מדבר עם עסקי קידושיה היה פה שיח סביב הנושא של הקידושין אמנם השיח הזה הוא במצידה כי היא אמרה אה א קחת תן לי מנקדש אני לך אבל סוף סוף היה כאן שיח למה שהשיח הזה לא יחשם כמו היה מדבר עם הסקי קידושיה שכלים הקידושים אומר הרשבא בשם תרצו בתוספות דאחה שלא דיברו מעיקר בזכי קידושין כלל אלא אשת ודאמרה לי תן לי דינר ואתקדש אני לך ונתלה ולא פירש דא אמר אי מדי הוא לא אמר כלום לא אשתא בשעת מתן הכסף ולא מעיקרה ד אמרנה לקמן תמנה לפני יתקדש אני לך מקודשת מדין ערב גם שמה אומר הרשבא מדובר שהוא חזר ואמר בשעת נתינה הרי את מקודשת לי במזה שאני נותן הנתה ולא פירש אינה מקודשת ואף על פי שהדברים מראים דלדעת מה שאמרה לא נתן הוא וכמו שפירש דמי מכל מקום העדעת עדים בעינן דם קדש בלא עדים אין חוששים לקידושים כלומר אומר כאן הרשבא וזה גמרא ארוחה בקידושין סה שלמרות שבדיני ממונות קימלן דלאברוסד אלא לשיקר אלא לשקרה כל המטרה של עדות בדיני ממונות זה אך ורק לברר במקרה שיש הקחשה בין הצדדים אבל אם אין הקחשה בין הצדדים אפשר אפשר להכיל קניינים אפשר לקנות, אפשר למכור, אפשר להפקיר, אפשר לתת מתנה. אפשר לעשות את כל החלויות של העברת בעלויות ללא צורך בעדים. העדים לא לוקחים תפקיד בהחלת החלויות הקנייניות, אלא אך ורק לורורה במקרה שיש הכחשה בין הצדדים. זה בדיני ממונו. אבל בדיני בדבר שבערבה בקידושין שמה צריך עדים לקיום הדבר צריך עדי קיום וללא נוכחותם של העדים האישה איננה מקודשת למרות ששניהם מודים שהיה כאן מיס קידושין אבל אם הוא קידש אותה בינו לבינה ולא היו שם עדים הקידושין לא חלים בכלל זה תנאי יסודי ובסיסי עדי קיום בקידושין ללא העדים אין אין פה בכלל קידושין כלל וכלל. אומר הרשבא, זו הסיבה שנתנו ואמרה היא היא איננה מקודשת. מדוע אם כן, כיוון שלא פירש כן ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשם קידושין. אף על פי שהוא מודה או נוסחה אחרת מוכח לשם קידושי נתן כמו שאמר. אפילו אחי, אין כאן עדות שמיעה ולא ראייה לשם קידושין, אלא שהם דנים כוונת הלב ואין כאן עדות. כלומר הרשבא אומר אם הבעל נותן ואומר אז יש לי כאן עדות ראייה ושמיעה יש כאן עדות אבל אם הבעל רק נותן ולא פירש והאישה הזו שאומרת אז יש לי רך אך ורק ומדנה והשערה בלבד שהבעל הוא זה שאכן נתן לשם קידושין אבל אין לי כאן עדות על כך יש לי עומדנה והשערה הסיטואציה מראה שכוונתו הייתה גם כן לשם נתת לשם קידושין אבל אין לי עדות על זה צריך עדות עדות יכול להיות או עדות ראייה או עדות שמיעה לא הייתה כאן לא עדות ראייה ולא עדות שמיעה היה כאן עומדנה והשערה שמן הסתם אבל אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהוא אכן הוא נתן לה לשם ש מתנה נתן לה לשם פיקדון לכן כיוון שיש אופציה כזו שלא הוסרה מעל מעל השולחן על ידי עדות ברורה שאכן המטרה הייתה לשם מתנה או לשם פיקדון אז לכן אין כאן אומר הרשבא אין דנים כוונת הלב כן אין כאן עדות אין כאן עדות אומר אבני מילוים לאור דברי הרשבא שזו זה התנאי הבסיסי שהעדים ידעו בעדות ראייה או שמיעה שהיה כאן מה זה קידושין כן והבע נתן לשם קידושין והאישה קיבלה לשם קידושין כן אז איך למען השם איך אומר הרמה שהאישה יכולה לומר אחרי כן שהיא הבינה וזה יהיה קידושין ועודי איך זה יכול להיות הרי האידים לא ידעו אם האישה הבינה או לא הבינה הם לא ידעו זה הרי הסיפור הוא לא דיבר איתה לפני כן על נזכה קידושיה העדים ראו את הבען נותן כסף קידושן האישה ואומר לה הרי את שלי והיא קיבלה אומר הרי מה היא עדיין לא מקודשת בוודאות עד שנבדוק שהיא הבינה נו אז איך חלו הקידושין? איך חלו הקידושין? אם בשעת הנישואים, בשעת הקידושין, העדים לא ידעו בכלל שהיא הבינה, לא ידעו את זה. א לכאורה יש כאן פגם מהותי בעדות הקיום של קידושין, באופן כזה שהעדים לא יודעים לומר שהיא מבינה. משמע כן בפשטות שגם אם תברר אחר כך בעוד שבוע בעוד שבועיים יבדקו וברו שהבינה גם כן לכאורה היא תהיה מקודשת למה הרי בשעת הקידושין העדים לא ידעו לומר שהיא מקודשת אז העדים לא ידעו לומר בשעת הקידושין שהיה כאן מיסי קידושין הם לא ידעו אז למה היא מקודשת כך שואל אבני מילוי לא רק שבינה נכון אז זה עוד יותר עוד יותר עוד יותר מה מי שם בודקים יש יש סתם שמישהו מבין לא אז אפשר להגיד שזה סוג הבדיקה שהם יעשו לבדוק שהבינה כן אבל לא משנה הדיון מה יכול להיות שיש מה שהיא הבינה אם היא לא אין סתם כזה זה צריך שיגיד שהיא הבינה. היא צריכה לומר שהיא הבינה. אין סתם מה כזה הפוך. זה בדיוק מה שדיק המאבני מילוי. זה בדיוק מה שדייק המגיד משנה ברשבה שצריך לדע שהיא הבינה. היא צריכה לומר שהיא הבינה. אם היא לא אומרת שהיא הבינה אז אין פה קידושין ועודי. צריך שתאמר שהיא הבינה. אז יוצא שבעת מיס הקידושין האדים לא ידעו לומר שהיא מבינה. הם לא ידעו לומר שהיא הבינה, נכון? הם לא יודעים את זה. הם לא יודעים לומר שהבינה. אם לא היה מדבר עם עסקי קידושה לפני כן, אז הם לא מעידים בשעת הקידושין הם לא יכולים להעיד על כך שהיא מבינה מה שהוא אומר לה. הם לא יודעים להבין. לא יודעים. נכון? אז על מה? איך הם יודעים שהיא הבינה? בגלל שהיא אומרת אז אין דבר שבעברה פחות משניים. איך יכול להיות? איך יכול להיות שהיא כשהיא אומרת שהיא הבינה אז זה הופך את זה לקידושם ועדה? איך שואלים אותה? הבנת? כן, הבנתי. ישכו אבל מה? אין עדים על זה העדים יודעים לומר שהבינה? לא. היא מספרת שהיא הבינה. אז יוצא שהאידים מעולם לא ידעו לומר שהיה פה מיס קידושי. אז זה בדיוק מה שהרשבא כותב. הרשבא הרי מה אמר לפני כן? הרשבא אמר שאם נתן הוא ואמרה היא אז מדאורייתא אין פה קידושים בכלל למה כי אין פה עידים אין פה עדות העדים לא יודעים לומר שהבעל נתן לשם קידושין הם לא יודעים לומר את זה הם לא יודעים לומר את זה נכון אז לכן היא לא מקודשת מדורת היא לא מקודשת בכלל אז גם כאן העדים לא יודעים לומר שהיא קיבלה והבינה שהיא מקבלת את השם קידושין אז למה היא מקודשת? אה היא אומרת היא אומרת שיל אז מה היא אומרת? היא יכולה לומר וזה יועיל לדבר שבערבה. דבר דבר שבא פחות משניים. צריך עידים על כל דבר ודבר. מכוח הקושיה החמורה הזו מחדש האבנים מילוים סתם דיברו על זה בשיעורים שבהכרח אין צורך בעדות על רצון האישה. אין צורך כבדות. כלומר, עדות הקיום בקידושין לא צריכה לכלול בתוכה עדות על רצון האישה. ומכיוון שאין צורך בעדות כזאת, לכן אפשר להסתפק באמירה שלה שהבינה או בהודעה שלה שהיא הבינה. וזה הכל. זה לא חלק מהעדות של העדים. מאיפה הגיע אבני מילים למסקנה כל כך מרעישה, מסקנה כל כך שני, הוא הבין את זה מתוך דברי הרן. ככה הוא למר, מתוך דברי הרן, מן הסתם דיברו על זה. הרן בנדרים בדף ל שכותב, אלא כיוון שהתורה אמרה כי יקח איש אישה ולא אמרה כי תלקח אישה לאיש, לא כל המנה שתכניס עצמה לרשות הבאה. ומשומך היא אמרינה בפרק ד קידוש דף ה דהי אמרה היא הרי אני מאורסת לך אין בדברי ממש אלא מכיוון שהיא מסכמת קידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשבי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו היא לכך אין אנו דנים בקידושין מצד האישה אלא מצד הבעל כלומר אומר הרן מהיסקידושין ומהיס זה שונה בתכלית מכל מעשה קניין אחר. בכל מעשה קניין אחר יש לנו קונה ויש לנו מקנה והקניין יכול לחול באופן דו צדדי, כן? דו כיווני. הקונה יכול לקנות בהסכמת המקנה, המקנה יוכל יכול להקנות בהסכמת הקונה. כלומר יכול יכול הקניין החול באופן שצד אחד אקטיבי וצד אחד פסיבי אבל שני הצדדים יכולים להיות לחילופין הקונה יכול להיות הצד האקטיבי למשל המוכר או רוצה להקנות שדה לקונה אז הקונה הולך ועושה מסה חזקה אז הקונה הוא אקטיבי במעיסה הקניין והמוכר מתרצל למכור. הוא לא עושה שום דבר. הוא רק מביע הסכמה לכך שהקונה יקנה. זה יכול להיות גם הפוך. המקנה הוא האקטיבי והקונה הוא הפסיבי. למשל בשטר שמקנה קונה כותב שטר ומוסר אותו מוסר אותו לקונה. בקידושין התחדש בפסוק כיק אחי שישה שמיסה הקידושין ביסודו הוא כאילו קונה ללא מקנה יש כאן רק צד אחד קונה ואין כאן צד מקנה כלומר האישה איננה שותפה בשום צורה באופן אקטיבי למעשה הקידושים היא לכל היותר יותר באופן פסיבי מבטלת את דעתה כן ומאפשרת לבעל לקנות אותה כמו שקונים דבר מן ההפקר ככה מבאר הרן כלומר ש הצד האקטיבי כאן בקניין הוא אך ורק הבעל לא האישה אז לכן אומר ה אומר הרן ילכך אין אנו דנים בקידושין מצד האישה אלא מצד הבעל כל מיסקידושין זה אך ורק חד צדדי מצד האיש מצד האישה מצד האישה אין כאן שותפות במיס הקניין אז כיוון שאין כאן שותפות במיסא הקניין במיסא הקידושים לכן אומר אבני מילואים אין צורך בעדות על רצון האישה כי עדות הקיום היא אך ורק על מיס הקידושין ומיסה הקידושין הוא מיסק קידושין חד צדדי על ידי הבעל שאוסף כביכול שקונה את האישה שמבטלת את עצמה ולכן כל מה שאנחנו צריכים זה אך ורק לדעת שהבעל הבין הבעל הבין והבעל נתן בתורת קידושים לכן בנתן הוא ואמרה היא יש לנו כאן בעיה עם הבעל אנחנו לא יודעים שהבעל נתן לשם קידושין יכולה הוא נתן לשם מתנה רק האישה האישה הזו שאמרה תן מנה ותקדש אני לך אז מכיוון שיש לנו כאן בעיה על עדות הבעל, האם הבעל הבין? האם הבעל רצה? האם הבעל נתן בתורת קידושין? לכן יש כאן פגם מהותי במיסא הקידושין שאין כאן עדים, אין כאן כמו שאומר הרשבא, אין כאן עדות. כיוון שאין כאן עדות, אין כאן קידושין. אבל במקרה של הרימה בסימן כ"ז סעיף ב שמה שמה אה שמה באמת אני אומר ש אין הבעיה היא מצד האישה האם האישה הבינה האם האישה הבינה שמה שהוא אמר לה זה זה קידושין הוא התכוון לקידושין האם האישה הבינה אז כיוון שכאן יש לנו כביכ יש לנו בעיה עם הבנת הבנתה של האישה אז אין אין צורך בעדות על הדבר הזה. גם אם העדים לא יודעים לומר בשעת הקידושין, הם לא יודעים וגם לאחר מכן הם ניזונים אך ורק מאמירתה של האישה. הם לא יודעים לומר את זה. הם רק ניזונים מהדיבור שלה. שהיא אומרת כן הבנתי. אבל מכיוון שאין צורך בעדות על זה אז אפשר להסתפק באמירה שלה ובהודעה שלה. כך כך מחדש האבני מילויים. אבל האמת היא שהחידוש שלו מאוד חידוש מאוד גדול ובאמת רבים האחרונים לא הסכימו לחידוש שלו. אה אפשר לציין בהקשר הזה האמת היא יש משמעות של דברים דומים בגאון אצל הגאון רבי עקיבא הגר אה בדף בחידושיו לדף ה עמוד ב. אבל רבי עקיבא איגר כותב בתשובה במהדור הקמה סימן צדיז דברים ברורים שהאידים מעידים גם על רצונה של האישה רבי עקיבא גרדן שמע מאיזה שלב האידים סיימו את עדותם בקידושים כי שמה הדיון שמה הוא אדם שנתן זרק כסף קידושי לאישה והשליך את זה מתוך ידיה תוך כדי דיבור לאמור שהיא לא רוצה. אז באיזה שלב מסתיים את עדותם של העדים? האם בשלב שהם ראו שהיא קיבלה או שצריך לעבור תוך כדי דיבור כדי להבין שהיא לא זורקת את זה? אז באמת מסקנתו של הגאון רבי עקיבא הגר שהאידים צריכים להיות נוכחים ולא להסיר את עיניהם. אחרי מסירת הכסף הקידש את הטבעת עד אחר כדי דיבור כדי לוודא שהאישה לא משליחה את הכסף מתחת ידיה בקידוש של רגילים ורואים מדברי הגאון רבי עקב העגר שעדות העדים היא ידות גם על רצונה של האישה הם צריכים להעיד שהיא רצתה איך הם יודעים להגיד שהיא רצתה בכך שהיא לא השליחה את הטבעת מתחת ידיה בתוך כדי דיבור גם בברכת שמואל בסימן ב מביא בשם הגאון רב חיים מיוז'ין בעל הלפש חיים בספרו שוט חוט המשולש שגם כן ברור לו שגם על רצון האישה צריך עידים גם על רצון האישה צריך שהעדים יעידו מה זאת אומרת ידי קיום הם חייבים להעיד על רצונה של האישה למרות שהאישה איננה פעילה במיס הקידושין א כמו שאומר הרן היא לא פעילה באופן אקטיבי אבל ודאי צריך את הסכמתה ורצונה להתקדש ועל הסכמתה ורצונה היא יקום דבר ויפול דבר אם האישה לא רוצה לא חלו הקידושים אז כל הקידושים תלויים ועומדים אך ורק על הסכמתה אז בוודאי שהי דקיום חייבים להעיד גם כן על רצונה והסכמתה של האישה כך גם כותב השערי יושר בשער ז פרק יב כדבר פשוט והוא שולל מכל וכל את ה את דברי האבני מילוין גם ראיתי ברב שחזצל בספרו אבי עזרי בפרק ג' מיישות הלכה ג' שמה הוא מעורר נקודה נקודה נוספת בדברי בדברי האבני מילויים הרי הוא אומר בסופו של דבר הבהת עליה כלומר במידה והאישה איננה רוצה להתקדש. כן? אם אין עדות, אם אין עדות, אם אין צורך בעדות על רצונה של האישה, כן? ממילא זה פוגם בגם כן א גם אין כאן ממילא עדות על הבעל כי ההבת עליה. הרי מה טוען האבני מילוים? האבני מילים טוען שהעדות הקידושין, עדות קיום בקידושין היא עדות על מיסה הקידושין של הבעל. אבל רצונה של האישה הוא לא חלק ממה יש הקידושין ואין צורך על זה בעידות כי הוא לא מה שמכיל את הקידושין או מי שמכיל את הקידושין זה הבעל אבל אומר עזרי אם לא תדע שהאישה רוצה שהאישה הבינה אז איך אתה יכול להעיד על המיסי של הבעל כי מייסי גידוש לגיטימי אתה יודע אתה גם את זה לא יכול על הדעת איך איך תדע על זה כי בהתליה לכן א דבריו של אבני מילויים מאוד מוקשים וכפי הנטייה של הבנת מרבית האחרונים וככה גם השכל וההיגיון אומר צריך צריכים עידי הקיום בקידושין להעיד גם על רצונה של האישה ואם כן יש אדרקוש לידוכתא אם עדות הקידושין עדות הקיום חייבת לכ כלול בתוכה גם עדות של ידיעה עדות עדות על רצונה של האישה אז כיצד האישה נאמנת לומר שהיא הבינה מה זה עוזר לי שהיא אומרת שהבינה הרי מדובר כאן על דבר שבערבה העדים צריכים לדעת את זה לא שהאישה תגיד שהיא הבינה זה דעדות שהעדים צריכים להעיד עליה האם העדים יוכלים להעיד על אמירה שה ההודעה שלה והאמירה שלה יש לה בכלל נאמנות מה מה הדבר הזה זה אפשר להוסיף כאן עוד נקודה ש אה מוכח ברמה שאם האישה תגיד שהיא לא הבינה אז אין כאן קידושים ככה מדייק ה ככה מדייק החלקת מחוקק על הטר אם היא תגיד גיד שהיא לא הבינה אז הם כאן קידושים בכלל גם זה דבר תמוע אם נאמר שהיה כאן ספי קידושין לכל הפחות בשעה שהעידים העידו לא ידוע אם אישה הבינה או לא הבינה כן אז חששנו למילות האלה באה אישה ואומרת לא לא הבנתי אה יופי לא הבנת אז זהו אז עכשיו את פנויה ואת יכולה ללכת כן זה גם כן לכאורה דבר תמוע מטיתי שהאישה תהיה נאמנת להגיד שאין פה כלום. הרי לכאורה זה גם כן זה דבר שבערבה. אין דבר שבערבה פחות משניים. באמת הבית שמואל וחלקת מחוקק הבינו שאם האישה אומרת שהיא לא הבינה, עדיין אנחנו חוששים אולי היא משקרת, אולי באמת היא הבינה, אולי היא מקודשת, אולי עומדת לפנינו אישה נשואה, אולי היא הבינה. והיא אומרת שאם לא הבינה היא משקרת אז לכן לא נפיק מכלל ספק קידושין אם יש לו כן ספ קידושין לפנינו כך אומר החלקת מחוקק הבית ה לא החלקת מחוקק הבית שמואל והבך וגם ראיתי בפתחי תשובה פה על אתר בסימן כז שכותב כך בשם הטיב טיב קידושין גם כן שוודאי מי הוא ודאי שספק מקודשת אבל לפי החלקת מחוקק, החלקת מחוקק אומר שאם היא אומרת שהיא לא הבינה אז היא היא נאמנת לכאורה גם זה דבר שגם צריך לעמוד עליו אז באמת התייחס לכך השר יושר בשער ז פרק יב והוא מתרץ תירוץ מאוד אחד שני על פי מה שכותב השם עכשיו שמטתא בשמת הו בסוף פרק בסוף פרק ג' דיוק מעניין מדברי א התשובת אה התשובת ה אה תשובות מימוניות במקור י' שמה יש סיפור על שליח שליח ששמו אה א שמעון שנשלח על ידי רובן לקדש לו את לאה וכשהוא הגיע לקדש את לאה במקום שיאמר לה הרית מקודשת לראובן אמר לה הרית מקודשת לי ואמרו לו העדים למה לא אמרת לראובן הרי אתה שליח קידושין לראובן למה אתה אומר את מקודשת לי מי פה החתן נשבע השליח אומר מה כסבור ראיתי שאמרתי לרובה לא נתכוונתי כי אם לקדשה לראובן ואף כי יש לי אישה אחרת בכלל א אני נשוי אני זה מה שחסר לי עכשיו איך עשה הרעה הגדולה הזאת ליסה אישה אחרת על אשתי ואם אמרתי לי לא נעשה אלא מחמת דחיפת הבחורים הנה כבר אז היו בחורים דוחפים כמו שהיום דוחפים בחופות בנחת לא צריך לדחוף מה לא צריך לדחוף הלך מיד וחזר שני זה קדשה לראובן עכשיו השאלה מי באמת החתן שאלת האם צריכה גט מן השליח אם יש ממש בקידושי השליח שנקידשה לעצמו אז אומר ה השיב המהרם התשובה הזו נשאלה למהרם מרוטנבורג והוא השיב שאינה צריכה גת מן השליח למה כי קיים בנזיר דף ל הקדש טעות אינו הקדש והוא נאמן לומר שכן היה בדעתו להוציא הוציא בפיב לראובן והוא טע והוציא בעניין אחר. אבל אני שואלת השאלה איך הוא נאמן? הרי עד אחד לא נאמן בדבר שבערבה. כמו ששאלנו לגבי אישה שתגיד שהיא לא הבינה, לא היא לא הבינה, לא התכוונה לקידושי. איך היא נאמנת? גם פה איך איך העד הזה נאמן? הוא החתן והוא אומר לא לא התכוונתי לקדש לעצמי אבל הרי אמרת הרי את מקודשת לי. אז איך איך נקבל את דבריך שאמרת לא התכוונתי לעצמי התכוונתי לראובן אומר אומר ה התשובות ממוניות המרם מרוטבורג עד אחד נאמד בייסורה אחד לא תחזק איסורה סליחה אנחנו לא מדברים פה על ייסורי אנחנו מדברים פה על דבר שבערבה והוא מסיים ואני כתבתי דעתי כאשר הראוני מן השמיים איני חפץ קלשתי תסמוך עליי להתירה בלוגת אם לא תשלח דבר לרבותיי של סביבותיך ולרבותן שבצרפיו ואם יסכימו לדעת תלמידיו מותר ממלו דעתי מבוטלת כנגדם זה ענווה ושלום רבי מאיר ברבי ברוך שיחי אז באמת השאלה היא איך אפשר להסביר פשט מה מה הפשט ב ב במרב מרוטנבורג בתשובות מימוניות מה הפשט בזה עד אחד נאמן באיסור האחד זה לא התחזק אז באמת ראיתי החזון איש החזון איש בסימן כ אות כז כותב שהנה חינם ברור שעד אחד לא נאמן בדבר שבערבה זה הגמרא בגיטים בדף ב' עמוד ב אבל העד הזה כפי הנסיבות שהיו סביבו ודאי מעורר אצלנו ספק אפילו רגליים לדבר כשהרי הוא היה שליח של ראובן והוא אומר איך הרעה הגדולה הזאת העד הזה גם אם לא נקבל את דבריו בתורת עדות כי בתורת עדות אין משקל לדברים שלו כיוון שזה דבר שבערבה אבל סוף סוף הוא יכול לעורר אצלנו ספק משמעותי האם היו פה קידושין או לא היו פה קידושין ומשכך אומר החזון איש ברגע שיש לנו כבר ספק אז אפשר כבר להעמיד חזקת חזקה חזקה דמעיקרה חזקת הפנויה שבה וזו הסיבה שהתיר אותה המר מירותבור בגלל חזקת הפנויה שבה כיוון שהעד הזה עורר אצלנו ספק ככה בייר החזון איש אבל ה השבשמתא בשמת הו פסו פר ג ביאר בדרך אחרת והוא מחדש שכל מה שנאמר שעד אחד לא נאמן בדבר שבערואה. זה אך ורק כאשר ברור שיש לפנינו דבר שבערבה. התעורר ספק. תגיד, התעורר ספק לגבי האם האם אה התעורר ספק לגבי האם האישה הזו התגרשה או לא התגרשה? האם האישה הזו נאסרה או לא נאסרה. נכון? בחיגמנה, בחייגמנה באמת יש לנו האם הבעל מת או לא מת. כשמדובר כאן על ספקות שנוגעות לכבר לדבר שבערבה כן אז באמת עד אחד לא נאמן להכריע בספקות בדבר שברה אבל אם העד בא ואומר שלא היה פה בכלל שינוי מהמעמד הקודם הוא לא הוא אומר בכלל לא התחיל אין פה בכלל ספק אז בחיגמנה זה לא נקרא עדות בדבר שבערבה זה אין לכם בספק מה? נכון נכון לפי לפי ה לפי התשובה של המרם כן התשובה של המוררם מרוטנבגו שהעד הזה נאמן איך הוא נאמן נאמן להגיד להתיר אותה החזון איש הקודם היה החזון איש אמר מעמידים אותה חזקת פנויה לא זה עורר אצלנו ספק ומי שכך אחרי שיש לנו ספק מעמידים החזקה דמעיקר השפנויה אבל לפי עכשיו שמטת כוחו של העד עד אחד נאמן בייסורים גם במקום שהוא דבר שבערבה אם הוא עדות עדותו היא שלא היה פה בכלל שינוי מהמעמד הקודם כלומר היא עדיין עומדת בחזקת פנויה וזה הוא נאמן להגיד לכן גם פה אותו דבר הרי מה הוא בעצם אומר הוא בעצם אומר מעולם לא התכוונתי לקדש לעצמי אז האישה הזו עדנה עדיין היא פנויה לא חל בה שום שינוי בסטטוס שלה שהש השתנתה מפנויה לאשת איש. אז לומר לה לומר עד שע עד שמעיד שלא נשתנתה האישה ממה שהייתה קודם לכן זה נקרא זה כמו עדות בשער ייסורים ועל זה גם עד אחד נאמן ככה ככה מיישב ה ככה מייסד השב שמתא דרך אגב על פי זה רוצה שריו שריוש שהזכרנו בשער ז פרק בד לדחות את הוכחת האבני מילויים שמה שהזכרנו בסימן כז סיב קטן ו מגמרא בקידושים בדף מט עמוד ב אחד ההוכחות המשמעותיות של האבני מילויים הייתה מהמשנה בקידושים בדף מט שמה המשנה אומרת שאם החתן ניתנה על מנת שאני כהן עלמנת שאני לוי ונמצא שהוא לא היה ככה אז היא איננינה מקודשת אומרת אומרת המשנה, אף על פי שבכולם, אף על פי שאמרה בליבי היה להתקדש, אף על פי כן אינה מקודשת. גם אם האישה תגיד, הכלה תגיד, לא, אני בכל מקרה התכוונתי, גם אם הוא לא כהן, הוא אומר, על מנת שאני כהן, התברר שהוא לוי. אומרת המשנה היא לא מקודשת. ואף על פי שהכלה תגיד, בליבי היה להתקדש לו, אף על פי כן היא לא מקודשת. מבואר בגמרא בדף בדף נסיבה שהיא לא יכולה לומר למה אנחנו לא מתייחסים לעובדה שבליבי היא אומרת בליבי היה להתקדש אומרת הגמרא כי דברים שבלב לא אהבו דברים אין בכוחה של אותה מחשבת הלב שהאישה אומרת לא אמנם הבעל יתנה תנאי בקידושין אבל אני הסכמתי לקדש גם ללא תנאי בליבי להתקדש גם אם הוא לא יהיה כהן אין בכוחם של דברים שבלב להפוקי מדברים מפורשים שאמר שאמר הבעל על מנת שאני כהן אז דברים שבלב לא אהבו דברים מחשבה לא יכולה לבטל דיבור משמע אומר אבני מילואים שאם מחשבה כן הייתה לצורך העניין יכולה לבטל את הדיבור אז באמת היא הייתה מקודשת נכון נכון? איך היא מקודשת? הרי העדים לא ידעו מזה. העדים הרי משוכנעים שכל הקידושין מותנים בכך שהוא כהן. זה מה ש זה מה שהוא אמר. מאיפה הם אמורים לדעת שהאישה הסכימה להתקדש גם ללא גם ללא התנאי? הם לא יודעים את זה. אז אומר האבני מלוים בי שמה לשיטת הרמבם הרמב"ם בהלכות אישות בפרק ז' הלכה כג כותב המקדש על תנאי במקור ט וחזר אחר כמה ימים וביטל את התנאי אף על פי שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי מקודשת סתם כלומר שיטת הרמבם שקידושין שנעשו על תנאי והתבטלו בינו לבינה בלי ידים הקידושים הללו חוזרים להיות קידושים בלתי מותנים למרות שזה לא היה בפני עדים. כלומר, במילים אחרות, לשיטת הרמב"ם אין צורך בעדות על ביטול התנאי. אין צורך אפשר לבטל את התנאי. ועדות הקידושין הופכת להיות עדות על קידושים בלתי מותנים, גם אם לא גם ללא ללא ידיעת עדים. אבל הריבד לא הסכים איתו. הריבד בהשגותיו כותב, אמר אברהם אנו חן אלא אם כן כנסה סתם בהידין דבל כמו שביטל תנהו בהידין. כלומר, לפי שיטת הרייבד, האידים חייבים לדעת מביטול התנאי. אם העדים לא מודעים לביטול התנאי, אז אז הקידושין עדיין נשארים מותנים. אז שואל בני מילואים, אז אישה שאומרת בליבי היה להתקדש, הרי אף אחד לא ידע מי זה. העדים לא ידעו מזה, נכון? נו אז אם ילדים לא ידעו מזה אז איך איך איך איך הקידושין איך מה שמע משמע שאם דברים שב הו דברים אז היא הייתה מקודשת איך היא מקודשת הרי האידים לא יכולים להעיד על זה העידים לא מודעים לזה בכלל איפה פה העדות קיום מבחינת העדים יש פה קידושים מותנים אומר אבני מילויים סימן שהאדים לא צריכים להעיד על רצונה של האישה זה ההוכחה שלו הנה מכאן אני מוכיח שהעדים לא מעידים בכלל על רצונה של האישה. כל מה שהעדים מעידים זה אך ורק על רצונו של הבעל. אז לגבי יחס לאישה מספיק אמירה שלה, הודעה שלה וזה וזה מתקבל. אז היא אמרה שבליבי היה להתקדש. זה מספיק. לא צריך עדות על זה. ככה זאת הייתה אחת ההוכחות המשמעותיות של אבני מילואים. אומר השערי יושר, לא אפשר לדחוט את ההוכחה הזו. באמת למה האישה נאמנת לומר בליבי היה להתקדש? כן. למה היא נאמנת לומר בליבי היה להתקדש? משום ש משום שכל מה שצריך אידים לבטל לביטול תנאים מה שכותב ה הרייבד זה אך ורק כאשר היה פה בוודאות קידושין על תנאי ועכשיו רוצים לבטל את התנאים לחדש חידוש יש פה חידוש היה פה קידוש התנאי באופי מסוים קידושי מותנים. עכשיו אתה רוצה לחדש מציאות חדשה של קידושים בלתי מותנים. אתה רוצה לבטל את התנאי. ביטול תנאי לדעת הרעבד דורש עדים. אבל כאן אומר רב שמון לא מדובר על ביטול תנאי. מדובר שהאישה אומרת מעולם לא היה בדעתי שהקידושין יהיו על תנאי. מעולם בליבי היה להתקדש גם ללא התנאי. אז היא אומרת בעצם היא לא היא לא היא לא היא לא רוצה עכשיו לחדש דבר היא רוצה לומר מעולם לא היה פה שינוי מעולם הקידושין הללו היו קידושין ללא תנאי זה מה שהיא אומרת הוא אמר שהקידושין מותנים אני מלכתחילה התכוונתי להתקדש גם אם הוא לא יהיה כהן אז כיוון שהיא לא באה לחדש איזשהו חידוש של שינוי של המצב הקודם אלא לומר שמעולם לא היה פה מלכתחילת תנא אז זה לא נקרא דבר שבערבה והיא נאמנת על כך אז גם כמו אותו זה אותו יסוד בעצם של העשב שמתא שכאשר העד העד אומר לא היה פה שינוי אז זה לא נקרא עדות בדבר שבערבה הוא אומר לא היה פה שינוי בכלל היא מעולם לא הייתה למה מעולם נתקדשה עד כאן אז אם כן ככה אפשר ליישב את דברי החלקת מחוק גם אצלנו איך האישה נאמנת לומר שהיא לא הבינה הרי לכאורה אין דבר שבערבה פחות משניים. איך היא אומרת שהיא לא הבינה? והיא זהו. אין פה בכלל קידושין. האישה הזו הולכת לביתה. היא אומרת, "לא הבנתי, לא הבנתי." והיא הולכת לביתה. אז אה אז היא לא מקודשת, חוזרת להיות פנויה. איך זה יכול להיות? מה היו פה עידים, ראו קדושין הכל וזה ו וחופה ותזמורת וזה. והיא אומרת לא הבנתי והיא הולכת איך התשובה היא אומר השרי יושר שכאן היא זה לא נקרא דבר שבערבה כי היא בעצם אומרת שמעולם לא היה פה שינוי במעמד שלי זה מה שהיא אומרת מעולם לא התקדשתי אז זה לא נקרא עדודות בדבר שבערבה כן זה הכוונה רק שומות שיש עליהם גם אם אמרו לדעת מתגשת לא שמה היא לא נאמנת זה לא נמנת כי אם הוא אומר לרקוד רק בלשונות הלשונות הללו שצריך את ההסכמה שצריך לשאול אותה מה שהרי מה כותב בכזב שאם הוא אמר לה הרי את שלי צריך צריך רק אם היא הבינה אם היא אומרת לא הבנתי אז היא פנויה איך היא פנויה איך היא פנויה זה דבר שבערבה איך היא פנויה איך היא נאמנת התשובה היא היא לא משנה היא לא באה עכשיו לשנות את הסטטוס שלה היא אומרת מעולם לא השתנה כיוון שהיא אומרת שמעולם לא השתנה זה לא נקרא דבר שברבה. ככה מיישב הגאון רב שימן שקופ את דברי החלקת מחוקק. אבל שיטת הבח, שיטת הבית שמואל והתיב קידושים היא שאנחנו בית חוששים שהיא משקרת והיא לא נאמנת. ויש לפנינו ספק קידושין. יש לפנינו ספק קידושין. האישה הזאת ספק מקודשת. וכאן אנחנו נכנסים באמת ל לדיון הזה. איך בכלל יכולה להיות מציאות של ספק קידושין? הרי מה זה ספק קידושין? שהאדים לא יודעים לומר שהיא הבינה או לא הבינה. הם לא יודעים לומר את זה. יכול להיות שהיא הבינה, יכול להיות שהיא לא הבינה. נכון? הרי זה בדיוק הנקודה. אנחנו לא יודעים משקרת או לא משקרת. הבעל אומר לאישה, הרי את שלי נותן לה כסף קידושין כן ושואלים אותה הבנת היא אומרת לא לא הבנתי לא מאמינים לה אז היא ספק מקודשת איך בכלל יכולה להיות מציאות אם זה ספק קידושין אז אין כאן עידים כל ספק קידושין לכאורה זה מקדש בלא עדים כי העדים לא יודעים לומר שחלו הקדושין אם העדים לא יכולים לומר אמר שחלו הקידושין בוודאות אז אין פה בכלל קיום. אם זה דיום אז אין פה כלום. כלומר יש כאן איזשהיא בעיה בסיסית במושג שנקרא ספק קידושי. הוא הוא חסר רציונלי הוא לא רציונלי. ה הוא לא הגיוני. אז ה אבני מילויים ניסה כביכול להתחמק להגיד לא לא צריך עידות על לא צריך עידות על על כוונת ורצון האישה בסדר אז אני מבין אם לא צריך עידות על כוונת ורצון אישה אז אני יכול להבין שיכולים להיווצר ספקי קידושין כאשר הדבר נוגע לרצונה של האישה כי העדים לא חייבים להעיד על כך מצד אחד הם לא חייבים להעיד על כך מצד שני אבל הרי צריך את הרצון שלה צריך את הכוונה שלה אז אם היא אומרת לא הבנתי ואני חושב שהיא משקרת אז יש לי ספק קידושין אז יכול להיווצר מושג של סביב קידושין כאשר הדבר נוגע לרצונה של האישה אוקיי אז זה אני יכול אבל איך שהוכחנו לא כאילו מה שהוכיחו אחרונים לבכול הפחות שוודאי עדות הקידושין של עידי הקידושין צריכה לכלול גם את רצונה של האישה. הם צריכים להעיד על כך. אז א' אני בכלל לא מבין איך הם יכולים להעיד על כך. אם היא מספר אם היא אומרת שהיא הבינה איך איך זה נקרא עדות בכלל? איך זה נקרא עדות? אם היא אומרת שהיא הבינה, מה מה זה עוזר לי שהיא אומרת שהיא הבינה? זה נקרא עדות הם יכולים להעיד על כך? אולי היא משקרת? אבל זה זה קושי ראשון אבל קושי קושי נוסף קושי משמעותי קושי משמעותי נוסף הוא איך בכלל יכולה לכשנאמר שיש צורך בעדות גם על רצונה של האישה איך יכולים בכלל להיות מושג של ספי קידושים וזה לכאורה מה שאומר הרשבא הרשבא אומר שאם אין כאן במקור ו' אם אין כאן עדות הדעת עדים בעניין המקדש בלאים לא חושבים קדושם אז לכאורה כל מי שמקדש אישה באופן שהעדים לא יודעים לומר שחלו הקידושן בוודאות לכאורה בפשטות אין כאן עדים על חלות הקידושים אין כאן עדים על חלות הקידושים אין כאן קידושים ומה שאבני מילו כי תראה זה גם לא עומד במבחן נוסף יש כמה וכמה סוגיות בש"ס שעוסקות בצפה קידושין ומלות אופציות שונות של ספי קידושין גם כאשר מדובר על ספק מהותי במיס הקידושין ובכוונת המקדש לא בכוונת האישה גם בכוונת האישה מצאנו ברצונה של האישה כמו שאמרת בלשונות המסופקים צלעתי סגורתי נגדתי כל הדברים האלה גם אם היה מדבר עם לזכי קידושיה הרי שהיא מקודשת מספק כי אנחנו לא יודעים האם היא הבינה או לא הבינה אז היא האם הבינה שזה הכוונה לקידושין או למלאכה כן זה רק ספה קידושין גם אם היה מדבר עם ספקה קידושין אז רק ספק קידושין איך מה זאת אומרת ספק קידושין אז העדים לא יודעים לומר שחלו הקידושין אם העדים לא יכולים לומר שחלו הקדושין אז אין כאן ידי קיום אז איך היא בכלל מקודשת לא לכאורה אין מקום בכלל למושקס קידושים הוא עומד בסתירה מובנת לכל התפיסה כל המושג שנקרא עדות קיום בקידושין אם אין עידים אין קידושין אין כאן עדים לומר שחלו הקידושין אז בוא נראה כמה וכמה דוגמאות שעוסקות בלכאורה בספקות אקוטיות בכל העצם הישראל הקידושים בכל זאת יש כאן צפי קידושין. הנה ניקח את ה תראו את ה דרך אגב את ה הזכרתי את הדיוק של ה כן אה תראו את השיטה לא נודה למי במקורה יא שגם כן כותב פירוש אפילו יענה לי שני קידושים משתמ היא לא ידעה דלקידוש כאמר לה אינה מקודשת וכיוון שלא מדבר עם כ קידושה ודאי לא ידע דה הנלי לדידן מסבנבי מן הידה ובהנה דפשיטם בברת דליקידושי משתמ כלומר הקטגוריה הראשונה כגון הארי ברשותי הרי זקוקלי אף על פי שאינו מדבר עםמה עסקי קידושיה מקודשת מספק שכיוון שלדידם שיתן בקדוש קידוש אמרנמי היא ידע. כלומר, בכל הלשונות הוודאיים, כן? עד שלא נודע אם היא הבינה או לא נבינה, היא מקודשת מספק. משמע שגם אם היא תגיד שהיא לא הבינה, היא עדיין מקודשת מספק. כלומר השיטה לא נודה למי אני חושב תומכת בגישה של עטיב קידושין הבית שמואל א והחלקת מחוקק לא חלקת מחוקק סליחה הבח שכתבו ש בלשונות הוודאיים גם אם היא תגיד שהיא לא הבינה עדיין אנחנו חוששים אולי כן הבינה והספק בקודש ושוב השאלה כאן הבסיסית היא מה שייך להגיד שהיא ספק מקודשת אם העדים לא יכולים להעיד על רצונה שהיא רצתה את הקידושין הם לא יכולים להעיד על כך היא אומרת שהיא לא הבינה לא אנחנו אומרים אולי היא משקרת שכו אולי היא משקרת אבל אתם לא יודעים להעיד שהיא רצתה נכון אם אתם לא יודעים להעיד שהיא רצתה אז איך בכלל יש פה מיס קידושין איך פה בכלל יש פה ספי קידוש הרי אתם לא יכולים להעיד על זה אז תראו את הגמרא בגיטין במקור יב המגרש את אשתו בלילה עמו בפונדקי אז בית שמא אומרים אין לא צריכה אמנו גד שני בית אומרים צריכה ומסקנת הגמרא במהקמפלגה דיקה ידי ייחוד ולקדי ביאה בית שמאי אמר סברה לא אמרינד יחוד ידי ביאה בית הלל סברה אמרינדחי ביאה כלומר לפי דעת בית הלל אומרים כן יש כאן רק ייחוד אבל מבחינתנו הן הן ידי ייחוד אין הן ידי ביאה מה התוקף של ידי הייחוד אומר הרמבם בפרק י מניחות גרוש הלכה יח נתייחד עמה בפני עדים והוא שיהיו שני עדים כאחד אם הייתה מגורשת מן הנישואים חוששים להשם הנבלה והן הן אין ידי איחוד אין אין ידי ביאה שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים אלא התייחד בפני יבול לפי כך צריכה גת מספק והרי ספק מקודשת אומר הרמבם לא לא יה מקודשת היא ספג מקודשת ונכנסה עמוייחד עמה בפני עדים גרושה שנכנסה עם בעלה לפונדקי זה רק ס קידושין והמודדכי בפרק המגרה יש ברמז תנוא א' דיק את זה מלשון הגמרא מלשונם של בית הלל שאמרו בית הלל אמרו מה במשנה צריכה המנו גד שני היא לא אמרה מקודשת היא אמרה בבית לא אמרו הרי זה מקודשת הם אמרו צריכה אמנו גד שני אומר המרדכי שם היינו לחומרה אבל להפקיע קידושה של שני לא מדלוה כאמר בית שמאי אומרים מקודשת בית אלו מקודשת קדשת. כלומר, אם היא פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, אז אנחנו לא מפקיעים את קידושי השני מכוח אין ידי איחוד, אין ידי ביאה. אין, אנחנו אומרים שהיא ספק מקודשת. אז אני עומד ושואל, ריבונו עולמים, מה זה ספק מקודשת? מה הספק מקודשת? הרי ה היה פה, היה פה ידי איך, היה פה ידי קיום? האידים יודעים לומר שהיה כאן קידושין? לא, הם לא יודעים לומר. ברמ אומר זה לא לא בוודאות יכול להיות שהוא קידש אותה בביאה יכול להיות שהוא לא קידש אותה בביאה אז למה מחלים הקידושים אין פה ידי אין פה ידי איחוד אין אין פה ידי קיום העדים לא יודעים להעיד לא יודעים להגיד שחלו הקדושים גם בגמרא בקידוש דף נ בסוגיית צבלונות יש מחלוקת בין הראשונים מה בדיוק חשש הסבלונות. מה בדיוק חשש הסבלונות? האם החשש הוא שכשאנחנו רואים סבלונות אנחנו חוששים שקידושין קדמו להם? ככה מתבאר שםמדבי הרך והתוסות בקידושין דף נ עמוד ב. אבל רש"י פירש שהחשש של סבלונות אומר רש"י תראו במקורות טז מי ששידך באישה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעידים חוששים שמה קידושי. כלומר שמה הסבלונות בעצמם קידושים והוא שלח עדים יחד עם הסבלונות ונתנו נתנו את הסבלונות לאישה אנחנו חוששים שמה הוא התכוון לקדש אותה בסבלונות האלה במתנות האלה אז לכן מה חוששים שם הקידושים זה קידושין מספק איך פה מדובר פה על ספק בכוונת המקדש אנחנו לא יודעים האם המקדש התכוון לקדש בזה הוא לא התכוון לקדש בזה כמו ש כמו שבמקרה הקודם ספק בכוונת המקדש האם הוא התכוון לקדש אותה בביאה לא התכוון להתקדש אותה בביאה זה לא כמו שאבני מילוים אמר לא אה על רצון האישה לא צריך עידין אז על זה איך איך איך הוא יסביר את את הספקות כאן כאן מדובר על ספקות בכוונת את המקדש שזה הדבר הכי בסיסי שוודאי על זה צריך עדות בגמרא בכתובות דף עג עמוד ב כתוב שהמקדשת האישה מנת שאין עליה נדרים וקנצה סתם נמצאו על הנדרים אין מקודשת קידשה סתם לא על תנאים סתם קידש אותה וכנסה סתם ואחר כך למצאו עליה נדרין תצא שלא בכתובה מה זה תצא שלו בכתובה? מדקת הגמרא כתובה דלא באה אגית בעיה מה יש לה כתובה דלא באייה למה אתה אומר שכתובה לא צריכה דאמר היא איפשי באישה נדרנית אומר החתן אני פשוט לי שאני לא רציתי לחיות עם אישה נדרנית אי אפשר לחיות עם אישה כזו שנודרת שג זה וכך וכך כל היום כעסנית כזאת אז שואלת הגמרא אם זו הסברה אז יהיה אחי גתנ מי לא תיבהי אז למה צריך גת אמר אבא צריכה גט מדרבנן וכן אמר רב חיזדה רב אמר תנה סיפוק מספקלה גבי ממונה לכולה גבי איזורה לחומרה כוונה התנה מסופק בסתם דעתם של הבריות האם כל אדם שמקדש אישה מן הסתם מקדש אותה על מנת שהיא לא על מנת שהיא לא שאין עליה נדרים אז לכן מה עושים בספק כשמדובר בממון הספקה לכולה לנטבע שמדובר על איסור ספקה לחומה לכן כתובה הוא לא חייב אבל אבל גט צריכה. אז יש כאן ספק האם הבעל התכוון לקדש את אשתו על תנאי או לא על צנאי. נכון איפה בדיוק א העדים העדים לא יודעים מי זה איך הם יודעים להם לא תנסיפוק מסב שכוח לתנה סיפוק מסב ולעידים לא סיפוק מסב כלו אז איך יש פה ידי קיום הדעתים בעניין הגמרא בקידושין בדף נט עמוד ב גם כן מדברת על אדם שקידש אישה ואמר לה ר מקודשת לי מעכשיו ולאחר 30 יום ואחר כך היא פשטה ידה בתוך 30 יום וקיבלה קידושין מאחר אז יש מחלוקת מה הדין במקרה כזה מחלוקת רב ושמואל אז רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם ספק מקודשת לראשון הספק מקודשת לשני ושמואל אמר שלאחר 30 יום פק קידושי שני וגם קידושי ראשון אומרת הגמרא לרב מסבנה הביא חזרה הבי לשמואל פשיטה לדתנה הבי כלומר המחלוקת בין רב ושמואל איך אני מגדיר את האמירה של הבעל מעכשיו ולאחר 30 יום איך זה מתפרש האם זה מתפרש כתנאי או חזרה כן הוא התחיל לומר מעכשיו לא לאחר 30 אז אומרת הגמרא שרב סיפוק מספקה האם זה תנאי כלומר מעכשיו ויכו לו הקדושין לאחר 30 יום או גמר הקידושין. אז לכן לכן א שמואל סובר שזה תנאי ולכן פקעו קידושי השני וחלו קידושי ראשון. לעומת זו לפי רב סיפוק עם עשו כל אנחנו מסופקים האם הוא יתנה איזה ש תנא או שהוא חזר בו. בהתחלה הוא אמר שקידוש ינכו לו עכשיו אחר כך התחרט אמר לו רק לאחר 30 יום. סיפוק עם עשו מה הסיפוק עם עשב קלה ומה אז היא היא מקודשת מספק נכון לכן היא פשטה ידה בקיבל קידושים מאחר בתוך ה-30 יום אז חשש מקודשת לשני מקודשת מקודשת לעולם איך לו קידושי ספק האידים לא ידעו לומר מה מה הוא התכוון תנאי לא תנאי איך איך העידים יכולים לומר אם זה תנאי או חזרה לא יודעים לומר תנאי או חזרה האם העידים יכולים להעיד שח חלו קידושי הראשון או חלו קידושי השני? הם לא יכולים לומר את זה. הם לא יודעים איזה תני חזרה. מסופקים בזה. ואומר לרב, מצוין, חלו. איזה קדוש עם ספק. גם כאן איך יכול להיות מציאות של קידושי ספק? איך זה עומד עם עם העם עם ה הקהל הבסיסי שכל עדות קידושין תלויה ועומדת בריאת העדים? בידיעת האדים. אם העדים לא יודעים, אין פה התחלה של קידושים לכאורה. נוסיף כאן עוד א עוד מקרה בגמרא בקידוש מד עמוד בסוגיית קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה. קטנה היא לא בת אחי להתקדש היא קטנה היא לא היא לא בת קידושין אבל היא בכל זאת פשטה ידה וקיבלה קידושין שלא לדעת אביה אז שיטת שמואל שהיא צריכה גת והיא צריכה מיעון למה היא צריכה גט אומר ה אומר אומרת הגמרא תמי אמר רב החבר דרביקה צריכה גת שמה נתרצעה בקידושין אז היא צריכה גט אולי היא מקודשת אולי אב נתרצע תלוי באב, נכון? אז אני שואל שאלה פשוטה. האידים בשעת הקידושית של הקטנה הזאת, כן? ידעו נתרצע או לא ידעו? לא ידעו נתרצע? הם לא יודעים בכלל שיש פה מאיזה קידושים. לא יודעים בכלל להגיד. הם לא יכולים להגיד שחלו הקידושים בכלל. הם לא יודעים אם נתרצא. לא. חיישינן שמה נתרצא. חיישינן. אז עד עכשיו ספקד הספק בקודש איך יכול להיות אם זה לא מספיק לכם הגמרא אומרת בקידוש יב אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד קור תמרים בדינה מקודשת חיישינא שמה משווה פרוטה במדיאי שואלת הגמרא ונתנן בית הלל אומרים בפרוטה שפוטה קשיה ה בקידושי ודאי ה בקידושי ספק. כלומר, אם אדם נותן תמרה לאישה, למרות שפה במקום מוכרים קור תמרים בדינר, אומרת הגמרא, לא חישינן שמה שווה פרוטה במדי, אולי במדיאי, שמה יש אין מספיק תמרים, לא יודע מה, שמה זה שווה פרוטה אז חיישינן. אז לכן זה קידושי ספק. מה חיישינן? מה העידים? העידים יכולים להעיד שזה שווה פרוטה במדאי הם יכולים להעיד דבר כזה איך עלו הקידושים בכלל העדים רואים אולם תמרה לא אולי זה שווה פרוטה במדיאי והרמב"ם כותב תראו בבלכות אישות פרק דלכה יט המקדש בפחות פה פחות מפרוטה אינה מקודשת קדשה באוכל או בכלי וכי יצא בו ששווה פחות מפרוטה הרי זו מקודשת בספק וצריכה גת מספק שמה הדבר זה שווה פרוטה במקום אחר על המטא שכל המקדש בשווה כסף אם היה שווה פרוטה באותה מדינה הרי אלו קידושי ודאי ואם אינו שבוטה הרי קידושי ספקות ממוניות על המקום מביא דברי הטור בסימן לא הביא לשונו של הרב כתב ולפי דבריו אם ידוע ששווה פרוטה בשום מקום מקודשת מן התורה מן התורה אז זה ספק בפשוט זה ספק דאורייתא כלומר אומר הרמבם שאדם שנותן אוכל לאישה ואומר הרי את מקודשת לי חישינה שבע פרשו פרוטם זה חשש דאורייתא הספק מקודשת איך הספק מקודשת העידים העדים האלה העידו ידים לומר שחלו הקדושים איזה דקיום יש פה? למה בכלל מתחילה להיות מקודשת? אני אשאל אתכם עוד דבר. הדין של היה מדבר איתה על עסקי קידושיה, נכון? מבואה בגמרא בדף ו' שאם היה מדבר עמה עסקי קידושיה ונתן לה בשתיקה היא מקודשת, נכון? האידים צריכים לדעת שהוא דיבר איתה על עסקי קידושיה לפני כן א מה לא יוד צריכים אז א יש בערט סימן כז סעיף קטן ו מביא דברי הכנסת הגדולה שאומר ברור שצריך שיהיו העידים על זה שהוא דיבר איתה כקדושה אבל לא מבאר לנו הכנסת הגדולה זה לשונו מי מי העדים אם נגיד האדים שראו את הקדושין הם לא העדים שראו את ה את ה את הזה שהוא דיבר איתה לפני כן אז חלו קידושין או לא הם לא ראו לפני כן זה ידים אחרים יביאו עדים אחרים יגידו אנחנו ראינו שדיבר איתה על עסקי קדושה כן חלו הקידושין או לא זה עדים אחרים או למשל עוד דוגמה אידים ראוי אישה שמתקדשת בת 12 כן אבל לא ידעו אם הביאה שתי שערות לא ידעו אחר כך בדקו ראו שהביא שתי שערות מקודשת או לא מקודשת אה העידים לא ידעו הם לא ידעו הם לא ידעו בשדם הם לא ידעו הם לא ידעו שהיא בכלל בת קידושים יכול להיות שהיא קטנה בכלל חלו הקדושים אז באמת יש כאן יש כאן שאלות כבדות משקל אז אני אתחיל יש נודע ביהודה במהדור התניינה אבן העזר מהדור התניין סימן עז שאומר דברים ברורים לא ברורים הוא אומר ככה במהדור התינן סימן עזר הוא כותב מה הדין אם אדם מקדש אישה בדבר שלעדים ברור שזה גזל ברור שזה גזל הם ראו שהוא חטף משהו עכשיו מקדש שישה ב משוכנעים שזה גזל הם חושבים שזה הכל הכל זה צחוק בעלים זה לא חל בכלל אבל מה התברר התברר אחר כך שבאמת הבעלים כבר התייאשו וזה בכלל לא גזל כל שם קודש האם חלו הקידושין או לא אומר ה אומר הנודע ביהודה לא חלו הקידושים למה כי זה כמקדש בלא אידים הרי היד הידים לא ידעו שהידים לא ידעו שהטבעת היא גזולה א לעינינה גזולה הם היו משוכנעים שזה גזול הם היו משוכנ שלא חלו הקידושין והוא הביא בהקשר הזה את דברי הבית שמואל באבן העזר בסימן ל סיב קטן ט שעסק בסוגיה שמה בסוגיה בגיטים בדף עד עח זרק לקידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זה גם הגמרא ביבמות בדף ל עמוד יש שם תשובות מימוניות שמביא ה תראו במקור כג בנשים סימן א' בסיפור על אחד שזרק קידושין לאישה והעדים לא ראו איפה לא ידעו לומר אם זה קרוב לו קרוב לה אז אומר התשובות מימוניות גם זה תשובה של המהרם שלפי זה נראה לי שאינה צריכה גט לא צריכה גט ועד אמרינה בפרק ארבעה חין וכולן שהיה בהם ספק קידושין כצד ספק קידושין ספק קרוב לא ספק קרוב לה לא הרי בכי גבנה ששני העדים לא ידעו אם קרוב לאם קרוב לה אלא כדמו כילה בגמרא כת אחת אחד אומר קרוב לו אחד אומר קרוב לה ואף כבד מדאורייתא לא מקדש שדהו כי אחד לבד אחד בוקח חזקת חזקה דמעיקר בחזקת מנוי מכל מקום כתחק דרבנן כלומר אומר ה אומר אומר התשובות המימוניות כל הסיפור של ספי קידושין בגמרא ביבמות דף ל שזרק קידושי הספק קרוב לו ספק קרוב לה לא מדובר ששני העדים לא יודעים לומר שזה היה קרוב לו קרוב להם מדובר שיש ויכוח בין העדים עד אחד אומר היה קרוב לו אל אחד אומר היה קרוב לה אז אף על פי שמדאדורייתה מעמידים אותה לחזקת פנייה חכמים החמירו החמירו לחוש לזה מדרבנן ככה מבאר התשובות מימוניות. אז אבל מוכח מדבריו שאם שני העדים לא יודעים לומר שחלו הקידושין, כן? שני העדים לא יודעים לומר, הם מסופקים אם היה קרוב לו או קרוב לה, אומר התשובות המימוניות, חד משמעית שזה לא חל, אין פה בכלל קידושי. וזה הסיבה שבתשובות מימוניות הכריע לפי כך לפי זה נראה לי דאינה צריכה כת הנה נידון זה דלג הסדות הכלל ואפילו אחד מהם אינו אומר ש שלפלת טבעת חכה אין כאן אפילו חשש קידושי כלומר רואים הנודה ביהודה ככה הוא ככה הוא רצה להסביר גם לגבי אותו דבר של הגזל אם העדים חושבים שזה דבר גזול ולא לא יודעים שזה דבר לא גזול. אין פה חשש קידושין כלל. כמו שכאן אם העדים לא יודעים לומר שזה נפל קרוב לה, אין פה חשש קידושין כלל. לכאורה מוכרח מה מהתשובות ממוניות מהתשובת המהרם שאידים שלא יודעים לומר בוודאות שחלו הקידושין אז אין פה בכלל אין פה זה מקדש בלא עדים. זה כמו שאדם מקדש אישה בלי עדים כי אין פה עדים שיודעים לומר שחלו הקידושים. זה הוא כותב במהדורה טניינה סימן עז במהדורה קמה אבן העזר סימן נח הוא מביא תשובה של הרשבה בלא תשובה של הרשבא את חידושי הרשבא ליבמות לא שמה כתוב תראו במקור כד שהרשבא כותב שמה זה מה שהגמרא אומרת מתניטין בכת אחת שאחד אומר אה כת אחת אומר הרשבא מה הכוונה כת שהכת מסבק להוי קרוב לו קרוב לה וכן פירש רבנו תם ורשי זל שפירש שאחד אומר קרוב לו אחד אומר קרוב לה אינו מחובר כלומר אומר הרשבא זה לא יכול להיות הפשט בגמרא בספי קידושין בכת אחת שאחד אומר קרוב לו אחד אומר קרוב לה כי אם זה ככה אז אז גמרנו עד אחד בהקח חששה עליו כלום הוא אז התשובות ממונית אומר ספקה דרבנן אז אז מה הפשט? שהכת עצמה הסתפקה האם זה קרוב לו או קרוב לה. ואף על פי כן, אומרת הגמרא, המשנה, זה ספק קידושין. אז מה? אז אבל העדים לא יודעים לומר שחלו הקידושים ובכל זאת זה ספי קידושים. אז התשובות התשובות של הזה טרט דסטר מ התשובות שהנודה ביהודה סותרות את עצמם. מנ ב במדורת עניין לסימן עז הוא מביא דברי תשובות מימוניות שמתבאר מתוכם שאם האידים לא יודעים לומר שחלו הקדושין אז אין פה קדוש אין פה עדות כלל אז לא צריך אפילו גט ובמדור הקמה סימן נח הוא מביא דברי הרשבא בחידושיומות לא שגם אם העדים לא יודעים לומר שחלו הקידושין הם מסופקים אם זה הקרוב לו, אם היה קרוב לה אז האישה מקודשת מספק. אז הבין מדבריו הרב שימן שקוב בשער יושר שם בשער ז פרק יב אני אומר הדרך היחידה ל לפצח את ה את הסתירה הזו זה להגיד וככה הוא אומר זה משמע פשט דברי הנודע ביהודה שזה תלוי מה העדים חשבו בשעה שהם ראו אם העדים חשבו שאין פה בכלל קידושין כמו במקרה של הגזל הם היו משוכנעים שזה גזול אז הם מבחינתם לא אפילו אלו את האופציה שיכול להיות שזה קידושין אז היא לא מקודשת בכלל גם אם מתברר אחר כך שזה לא היה גזול למה כי בשעת הקידושין עצמם הם היו משוכנעים שאין פה מעשה קידושין אז נגמר לא יעזור שום דבר האישה הזו אינה מקודשת ולא צריכה גט בכלל אבל אם הם היו מסופקים אם שם אכלו הקידושים אז כאן די בידיעה מסופקת הזאת בשביל להכיל שם של שפה קידושין וכשהדבר תברר אחר כך זה יהפך להיות קידושי ועדה נגיד אם אחר כך התברר שהכן הקידושים נפלו קרוב לו קרוב להסכה אז תהיה בקדושת ועודי בינתיים זה קידושי ספק זה יכול להתברר קידושי ועד ואומר על זה רב שינה הדבר הזה מוקשה מאוד כאילו מה תלוי בעדים אם מה מה העדים חשבו האם הם חשבו שהיה פה קידושין או ש הסתפקו אולי יש פה קידושין איך זה יכול להיות מה ההיגיון של הדבר הזה ובנוסף בנוסף כן איך יכול להיות שה ה הספק ידיעה הזו יהפוך להיות במעמד של קידושים גמורים, של ידיעה ודאית, יש פה רק ספק ידיעה. טוב, מה נעשה? אז אני אגיד בקצרה, ממש בקצרה, יש קהילות יעקב סטייפלר בסימן ו' אצלנו. שרוצה לטעון שבאמת יש מחלוקת בראשונים האם האידים צריך האם עד הקיום צריכים לדעת בוודאות שחלו הקידושים והוא רוצה לטלט את זה לטאון שיש כאן מחלוקת בין המרדכי לבין הרשבא בשולחן ערוך אבן העזר סימן מבע סעיף ד תראו במקור כו רב שמה כותב הרמה שצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה ולרשותה אבל אם לא ראו את הנתינה ממש לידה אף על פי ששמעו שאמר התקדש לי בחפץ פלוני ואחר כך יצא מתחת ידה אינהג קידושי עד שיראו הנתינה ממש תשובת הרשב סימן תשפ עובד פה במקור כז שאם אדם אמר לאישה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו את הנתינה ממש אפילו ראו אחר כך אתה אתרוג את זה מתחתה אין כאן חשש של כלום ואפילו היא מודעה שלקחתו לשם קידושים דדות ירייה דידיה ביה ממש ואין הולכים בזה אחר ומדנות והוכחות לעומת זאת המודחי כותב במקור כ"ח שבספר החוכמה בסימן שפד כתב הראים בתשובה שאם איך אחד מן העדים לא ראה את נתינת הטבעת אין לבטל בכך את הקידושים וממשיך ואומר ועוד אם עד רואה דבר מוכיח ונראה שיכול יכול להעיד ונדון כאילו ראה גוף המעשה. אז רוצה לטון רוצה ליתון ה הסטייפלר שיש כאן מחלוקת בין המורדכי לבין הרשבא. האם עדי חייבים לראות לדעת בוודאות שחלו כאן הקידושי לפניהם? שיטת המורדכי אומר אומר הסטייפלר שלא חייבים גם אם הם ראו מעשה ש שניתן להסתפק בו שחלו בו הקידושין זה נקרא עדק ולכן ולכן גם כאן במקרה הזה אם הם ראו משהו שהבעל נתן לאישה ויש לשער שה הייתה פה נתינה אז זה אז זה מספיק זה מספיק מבחינת המורדכי זה מספיק להכיל באומדנה להכיל קידושי ועדיי ובספק להכין צפ קידושין אבל הרשבא אומר הסטיי פלר הרשבא סובר שהאידים חייבים להעיד ולדעת באופן ודאי שחלו הקידושים אחרת הם לא עד קיום על הקידושים אז איך נסביר את כל הספקי קידושים אומר הסטייפלר כל הספקות האלה דרבנן כל הספקות הללו זה רק חומרה של חכמים כמו בנתנו ואמרה היא ששמה כתוב חיישינ מדרבנן כל הספקות האלה כי מבחינה מובנית לא יכול להיות דבר כזה אם עד הקיום חייבים לדעת שחל הוא הקידושים אז איך איך יכול להיות מציאות של ספק קידושין בבסיספ קידושין ואומר שהם לא ידעו לו לא יודעים לומר שחל לו הקידושים אז אין פה ידי קידושין. אז ממילא צריכים להגיד שכל הספקי קידושין הכל זה חששות דרבנן חוברות של חכמים. וזה על פניו דבר מאוד א מאוד מפתיע מה גם נראה מפשט הרמבם שלגבי למשל חישין השם שווה פרוטה במדי זה ספק דאורייתא. גם ראינו בן בברן בדף א' עמוד בדפי הריב על על הכלב רץ אחריה שהוא ביאר בריב שזה קידושי דאורייתאספי קידושי דאורייתא להגיד שכל הספקות זה דרבנן זה מאוד תמוע מה גם מה גם אה אה אה איך איך איך נסביר את השיטה של המורדכי לפי זה עדיין הוא הוא הצביע סנייפר מצביע שיש מחלוקת האם עד הקיר קיום צריכים לדעת שחלו הקידושין או שלא חלו הקידושין. אז א איך באמת איך באמת א איך באמת נסביר את השיטה שאומרת שלא צריכים שלא צריכים לדעת שחלו הקידושין? גם אם הם לא ידעו שחלו הקידושים חלים הקידושים. זה השיטה של המרדכי. ככה הוא הסביר את השיטה של המרדכי. כן שגם אם הם לא ידעו לומר שחלו הקידושין חלו הקידושים. אוכלוספי קידושים. איך זה יכול להיות? אז אני רוצה להגיד שוב בקצרה את השיטה שראיתי פה בשער היושר בשער ז פרק יב. וכאין זה גם כותב הרב שמרב שמעון רזובסקי בזכרון שמואל סימן מט. הרעיון הוא ככה. כתוב בגמרא בקידוש בדף סו תראו במקור כט היא באה אליו אשתו שזינתה בעד אחד מה הוא עד אחד מעיד על אישה שזינתה אז רבא אמר שהוא לא נאמן כי אבד דבר שבערבה ואין דבר שבערבה פחות משניים והביה אומר שהוא נאמן אז נשאל את השאלה מה איך יכול להיות שהביה אומר שנאמן הרי אין דבר שבעבה פחות משניים אז שואל התוספות במקום תימה א אמרת המקדש בעד אחד הם חוששים לקידוש בגמרא בקידוש סי אז למה מקדש בעד אחד לא חוששים לקידוש אבל זינתה בעד אחד כן נאסרת על בעלה הרי אין דבר שבעבה פחות משניים אומר התוספות וישמר דעתם אפשר כיוון שלא קידשה בפני עדים אז אמרות מתנה אבל אח הביאה אוסרת ביןים בין שלא בעדים ואין אנו צריכים אלא שידע הבעל האמת ודברי ה לכאורה דברי תוסת הם סתומים וחתומים מה ההבדל? אומר רב שמעון, ההבדל הוא כך. רואים מהתוספות שכל מה שהתחדש בתורה על פי שניים מדים יקום דבר שצריך ידי קיום בדבר שבעהבה. זה אך ורק בדברים שחלותם תלויה ברצון ובכוונה של המכיל. צריך רצון וכוונה שהם יחולו. זה אומר קידושין, זה אומר גירושין. שמה צריך רצון בכוונה. שמה צריך דקיו. אבל במקום שלא צריך רצון בכוונה מיסה בעצמו משנה את ה הוא דבר שברוה למשל מיטת הבעל מיטת הבעל צריך עדים על מיטת הבעל כדי שהאישה תהיה מותרת הגמרא בקידוש יג עמוד ב לא אפילו לא צריך עדים על מיטת הבעל צריך לברר שהבעל מת לא צריך את דקיום על מיטת הבעל למה כי כאן זה לא דבר שתלוי ברצון בכוונה זה המיס עצמו מתיר את האישה מת הבעל, האישה מותרת או זנות זה מה שתוס אומר זנות זה לא דבר שתלוי בכוונה ברצון הרצון מגדיר את המעשה עצם מעשה האזנות עוצר מתי צריך את זה קיום בדבר שכמו כסף קידושים שמה זה כסף יכול להינתן בתורת מתנה יכול להתן בתורת פיקדון שמה הכוונה והרצון שזה ניתן בתורת קידושין הוא זה שמכרי את הקידושין על זה צריך צריך דקיון על זה צריך קיום אומר רב שמי מעתה נוכל להוסיף עוד נדבח שגם גם כשמדובר במיסה קידושים שזה לכל ברור שזה מיסה שתלוי ברצון ובכוונה ורק הרצון והכוונה מכילים את הקידושים עדיין אפשר לומר ש אם נגדיר לעצמנו אלו מהפרטים של מיסי הקידושים צריכים די הקיום להעיד עליהם. נגדיר שאך ורק אותם פרטים שהם בעצמם תלויים בכוונה וברצון, רק על זה העדים צריכים להעיד. זה מה שהם נדרשים לעיד. כל העדות, עדות הקיום היא עדות שבייסודה היא עדות שצריכה להעי הם צריכים להעיד על רצון של הבעל לקדש, על הסכמת האישה להתקדש ועל רצון שבא לידי ביטוי בצורה שניתן להוכיח אותה. כלומר, היה פה נתינה, קבלה, אמירה. זה מה שהם צריכים להעיד על כל הדברים שהם תלויים ברצון ובכוונה. אבל כל יתר הפרטים שהם פרטים טכניים שהרצון והכוונה אין בה הם לא שייכים לשם הם לא מגדירים אותם. להעיד האם הטבעת שווה פרוטה או לא שווה פרוטה זה לא דבר שהידים צריכים להעיד עליה. זה דבר שבבית הדין יבררו. האם להעיד שהאישה קטנה או גדולה, האם הביאה שתי שרות זה דבר שבית דין לא צריכים דין לא צריכים להעיד על זה דבר שהתברר בבית הדין להעיד האם החפץ גזול או לא גזול זה לא מתפקידם של העדים להעיד זה בבית הדין יבררו אחר כך העדים צריכים להעיד על רצון וכוונה ונתינה כלומר רצון שבא לידי ביטוי באמירה ונתינה זה צריכים להעיד הם לא יכולים להעיד על רצון בלי מה יש מוכיח ואם שכ נשאל את עצמנו איך העדים יכולים להעיד על רצון הרי זה דבר פנימי עדות העדים היא אך ורק על מעשה שמוכיח רצון זה מה שהם יכולים להעיד הם לא נכנסים עכשיו לתוך התוכחי הקדוש ברוך הוא בוחן ליבות וקליות הם לא יכולים להעיד על זה הם מעידים אך ורק על מעשים שמוכיחים רצון וכוונה ומבחינתם זה עדות שלמה ומלאה הם העידו על מיצ קידושין מבחינתם מץ קידושין גמור אז אם תשאל אותי האם יש איך חיטים צלספ קידושין מדאורייתא התשובה היא כן איך יש החטים צלס שפ קידושין מדאורייתא באופן שהעדים ראו מה שהם התבקשו לראות הם ראו אמירה הם ראו נתינה הם ראו הסכמה הם ראו קבלה זה הכל הכל מה הם ראו? הם ראו את הבעל מוסר, נותן, אומר להרית מקודשת, היא מקבלת. זהו. איך הם יכולים לומר שהיא רוצה? היא קיבלה. מבחינתם היא קיבלה ולא שליחה. זה עדות. זה המקציבים שהם יכולים להעיד. הם לא יכולים להגיד מעבר לזה. השאלה אם הבינה היא לא הבינה. זה לא עסק שלהם. זה בבית הדין יבררו אחר כך. אם היא תטען שהיא לא הבינה, היא תלך לבית הדין. נגד שהיא לא הבינה. אבל זה לא מטיל שום פגם בעדותם של העדים. העדים העידו על מה שהם יכולים להעיד, על מה שהם צריכים להעיד וזה מה שהם צריכים להעיד. ולכן אני חוזר לקושיה שפתחתי. כן פתחנו בשאלה כן בנתנה בלשונות א בלשונות ודאיים. כן שאלנו כן מה ההבדל בין ה שאלנו ברמבם נכון? שאלנו ברמב"ם איך יכול להיות שגם אם שניהם אומרים שהם נתכוונו לקידושים אבל אם הוא אומר לה לשון שהיא לא לשון לשון מסופקת גם אם שניהם יגידו שהם התכוונו והבינו זה לא חל איך זה יכול להיות שזה לא חל התשובה היא עד שזה לא חל כי אין כאן שום מיסה המוכיח שהצדדים הבינו שהוא רוצה לקדש אותה והיא מסכימה להתקדש מבחינת העידין האדים צריכים לראות מיסה שמוכריח על רצון האיש לקדש ועל רצון האישה להתקדש. אז אם הוא אומר לשון המוכיח אז הם יודעים שזה לשון המוכיח אז הם ראו את זה אז יש כאן עדות אבל אם הם לא אבל אם הבעל משתמש בלשון שאיננה לשון מוכיחה מצד עצמה כיוון שאפשר שלמלאכה נתכוון אפשר לכן להגיד שוודאי למלאכה משתמא אלא אפשר שמלאכה נתכוון אז גם אם שניהם יגידו שהם התכווין כאן עידים כלשונו של התה אין כאן עדים על זה העידים צריך צריכים להעיד על מיסה המוכיח רצון וכוונה של הצדדיםדין ונתינה זה מה שצריכים להעיד זה מיס שלם מבחינתם לכן אם הוא נותן התמרה יש כאן מדות גמורה נכון שזה ספק קידושים ספק קידושים כי צריך לברר הם שזה פרוטה ממדי אבל מבחינת האידין יש כאן עדות יש כאן עדות של מיסק קידושין לגיטימי בכל המקומות שאין את זה אז באמת צריך צריך להגיד שזה קידושין דרבנן נגיד אני אני כאילו מתאר לעצמי ב בן על ידי איחוד שן על ידי איחוד ידי נביאה ששמה יש לי ספק על ממש על רצון המקדש אני לא יודע שהוא רוצה כן אני לא יודע להגיד אם היה כאן רצון לקדש אני לא בא לשלול את מה שאומר הסטייפלר שחלק מהספקות נצטריך לבאר שזה ספקות דרבנן אבל לכל בכל הפחות יש אפשרות להסביר את המושג של ספי קידושין אפילו מדאורייתא ולמרות המגבלה של עדי קיום בקידושין בצורה פשוטה שעדי הקיום ראו מה שהם נתבקשו לראות וזה אמירה נתינה קבלה כן וכל יתר הפרטים הטכניים כל יתר הפרטים הטכניים זה הם לא צריכים לראות למרות שהפרטים הטכניים הם פרטים מהותיים הם יכולים לקבוע אם חלו הקידושין או לא חלו הקידושין אם זה שווה פרוטה או לא שווה פרוטה אם בת 12 או לא בת 12 אם זה גזול או לא גזול זה לא משנה הם מבחינתם ראו מה שהם התבקשו להעיד וזה מהותה של עדות הקיום בקידושין לפי המהלך הזה של רב שימן שקוק עדות הקיום בקידושין היא עדות על המרכיבים שתלויים ברצונה ברצונה ברצ רצון וכוונה של הצדדים, של החתם והכלה. זהו זה מה שהם מעידים. כל השער זה התברר אחר כך בבית הדין. הבינה, לא הבינה, זה התברר בבית הדין. הם לא הם לא הם לא יודעים לדעת אם הם אפילו לא צריכים לדעת אם הבעל הבין או לא הבין, אם האישה הבין. הם היו צריכים לדעת את זה. הם לא צריכים לדעת אם הבעל הבין או לא הבין. אם מבחינתם הם ראו פעול מיס שמוכיח שהוא הבין אז הם יכולים. אז זה עדות. אם הם ראו אותו אומר לשון לגיטימית של קידושין הם לא צריכים לדעת שהוא הבין הוא אמר וזה העידות הרי לא בוחני ליבות וקליות הם מעידים בתוך מה יש מוכיח אולי משפט אחד כי באמת יש פה הרבה אבל חשבתי באמת מה יכולה להיות יסוד המחלוקת כאן כמו שאומר הנודע ביהודה המחלוקת הנודה ביהודה ברב שמעון הנודה ביהודה אומר אם האד לא יודעים לומר שחלו הקדושין אם אם היו סבורים כמו שאומר רב שימן אם הם היו סבורים שלא חלו הקידושים לא חלו הקידושין גם אם אחר כך התברר שהיה החפץ לא היה גזול לא חלו הקידושין ורב שמלן אומר מה פתאום אם אחר כך התברר שהחפץ לא היה גזול קודש שלך לא הקדושין למה לא מה היסוד המחלוקת כאן אז חשבתי במשפט אחד מחילה כי זה חקירה יש בית חקירה יסודית. מה יסוד הדין של ידי קיום וקידושים? מה זה ידי קיום וקידושים? מה מה מה זה אומר יד קיום בקידושין? הפני יהושע בקידוש של סמי עמוד ב הביא אותו הנתיבות בסימן לו סע קטן י ואבני מילוים בסימן לא סעיף קטן ד כותב הבני יהושע שכל העסק הזה של עדות קיום בקידושים זה אך ורק עדים שבאמצעותם אפשר יהיה לברר לעלמה האם האישה הזאת נתקדשה או לא זה הנקודה אם קידושין נעשים באופן של בינו לבינה אז איך אחר כך תוכל להוציא להורג מישהו שעכשיו בא נגיד נעף עם האישה הזו הוא יגיד להם מאיפה אני יודע שאת מקודשת בכלל מאיפה יודע שאת קודשת הרי זה חייב להחרינה אומרת הגמרא בקידושין סכ עמוד ב כן המקור האחרון כן בקידושין זה חייב להכרינה במקור לב א הודעת בעל דין לא מועילה בקידושין כי זה חייב להכרינה אז כל המטרה כל המושג של דקיום פירושות לא יכולים לא קידוש לא יכולים לחול באופן שלא יהיה ניתן לברר אותם בבית הדין בעיד דין הם לא יכולים לחול לכן צריך את קיום בקידושים כך אומר זה לא איזשהו עניין של גזירת הכתוב זה סברה פשוטה כיוון שהודעת בהדין לא מועילה אז חייב שיהיה יעידים כי אין קידושין החצאין לא יכול להיות שקידושין יהיו קידושין פרטים רק בינו לבינה אבל לעלמה היא לא נחשבת מקודשת אין דבר כזה בכדי שת מקודשת לעלמה שחוב באופן שחייב להחרינה אז חייב שיהיה עדים דין ככה נקטו גם החזון איש בסימן ק סי קטן מ כדבר פשוט לעומת זאת ה הקצות החושן בסימן צדי סעיף קטן ז מביא טומים שכותב לו שזה גזירת הכתוב זה לא סברה זה גזירת הכתוב ש כשקידושין לא יכולים לחול ללא עידים האידים הם חלק אינטגרלי מה יצידוש זה בראייה שלהם חלים הקידושים. כלומר זה לא עדים שמטרתם לברר בעתיד אלא זה עדים שבראייה שלהם הם מכילים את הכידים. זה גזרת הכתוב. אין איזה הסבר. ככה התורה ר פי שני המדים יקום דבר. ובאמת א אה ככה כתב אבני מילויים בל סעיף קטן ד בשם המערית וככה גם משתמע מדברי הרטבה בקידושין מג במקור לד כותב אבל אחה הקידושין אין העידות בא להעמ את הדבר בלבד אלא אפילו ידינן דחי קיקושת דמית שקדשה למה קדוש בלא עדוד ואין לקידושים קיום בלא עדות גזירת הכתוב כך אומר הרידה גזרת הכתוב שצריך עידים והעידים מכילים בראייה שלהם את הקידושים מה היא נפקמינה? נפקמינה האם מועיל אננסעדה האם מועיל אננסעדה במקום אידים כן אז הטומים אומר שלא מועיל אנסעדה במקום דין אבל באמת יש הרבה יש קצות החושן במב סב קטן א' ורמא סב קטן א' שמביא את הרן לרי בגיטין מח ש משמע שעדי חתימה יכולים להעיד במקום ידי מסירה בתור ענסדה שהייתה כאן מסירה קיצור יש כאן הרבה אריכות אבל מה שאני רוצה לומר שאולי זה הנקודה אולי זה הנקודה אם אנחנו אומרים שכל העניין של ידי קיום בקידושין זה אך ורק כדי שהדבר יוכל להתברר הדבר יוכל להתברר בעתיד אז ברור שגם אם האדים עכשיו לא חשבו לא ידעו לומר שזה ידי קיום לא ידעו לומר לא ידעו לומר כשחלו הקידושין באופן ודאי, אבל אם הדבר יכול להתברר אחר כך בבית הדין, אז ברור שיש כאן מקום לומר שיש כאן ידי קיום והדבר הזה עומד בספק עד שהדבר יתברר. אם זה בר בירור אז אפשר לברר את זה. אז לכן יש מקום לומר שחלו הקידושין וגם יש מקום לומר שגם אם העדים היו משוכנעים שלא היו פה קידושין. אבל אם אחר כך התברר שזה לא היה גזול חלו הקידושין. אבל אם נאמר ש שהחלות של הקידוש זה גזירת הכתוב, ידי קיום זה גזירת הכתוב, צריך אתי קיום א כדי להכין קידושין, שם אני יכול להבין מה שאומר הנודע ביהודה שאם העדים היו משוכנעים שלא היו פה קידושין, אז לא יכולים לאכול קידושין כי חלות הקידושין תלויה בריאת האדים שמבינים שחלו פה לכל הפחות ספק קידושי. אז אני אומר שחלו פה ספק קידושי. אז יש מקום לומר שהייתה כאן הכלת קידושין אבל אם האדים היו משוכנעים שאין פה קידושין אז אז אז באמת לא חל שום דבר ככה ככה לכאורה אפשר לומר טוב ספק בזה תודה רבה เฮ [מוזיקה]