בגדר ביאת נכרי ובדין אחד לבעל ואחד לבועל | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] שואלת הגמרא מה סכנה אדר בתולה ת ום הרבי תהרג נהגו לגמרי ניק יש פה פיקוח נפש אמ רבא דמר בתולה ניסת ביום רביעי תבל אגמו תחילה שואלת הגמרא למה זה נקרא סכנה זה אונס אומרת הגמרא משו דיק צנועות נפש לקטנה ואתן לידי סכנה לכן הבריתה מכנה את זה מסכנה וילך שואלת הגמרא שאלה מעניינת דרוש להו דונש שרי כלומר למה חכמים למה חכמים עקרו לא מכו בידם למה שלא יאמרו שבאמת זה בסך הכל אונס מה שה אגמון בועל את הקלות זה אונס אונס שרי ד ו שרי אז אומרת הגמרא שהי כ הפרוצות ויק הכוהנות כן אז אומר רשי אם קלינ אבדל הו ברצון ונאסר על בעליהם וכ כוהנות שנאסר על בעליהם אפילו באונס ונו מסר נפשה למיתה דשת כהן שננסה אסורה לבעלה אז לכן א זה לא היה הצה לדרש דונס שרי אז כן שואל התוספות שאלה קשה מאוד מה זאת אומרת לידר שלו דונס שרי הרי הגמרא בסנהדרין בדף ד אומרת שגילוי עריות זה אחד משלושת העבירות שנאמר עליהם ירג ועלי עבור ולכן תוספות מתרצים שני תירוצים אנחנו נעסוק בשיטת רבנו תם אומר התוספות תרץ רבנו תם דין חייבים מיתה על מצרי כלומר בית מצרי ביאת גוי לא נקראת למעשה גילוי עריות ולא חייבים עלי מיתה והסיבה לכך רחמנא אף קר לזראה ד מצרי דכתיב זרמת וסין זרמתם ומביא רבנו תם ראיה לכך מהגמרא שמה בסנהדרין שהגמרא שואלת על אסתר למה אסתר לא מסרה נפשה רי אסתר פרהסיה אבי אז למה לא קיימה מצוות קידוש שם שמיים על על פרהסיה הגמרא לא שואלת וה הסתר גילוי עריות כן לא ניכנס כרגע ל הסוגיות של מסירות נפש אבל שאלת הגמרא הגמרא לא שואלת וסתר גילוי עריות הוי מה שמע שמשום עריות לא מחיבה כלומר על הבעילה של אחשוורוש זה לא נקרא גילוי עריות ומתוך כך התיר רבנו תם לבת ישראל שהמי רדתה ובא לי הגוי עקום ולאחר מכן אותו זוג א א אותו זוג היתר היייתה אשת איש האישה הבת הזו וכנראה בעלה גירש אותה והם הם הג כומר הבעל התגייר הגוי הזה התגייר התיר רבנו תם לקיים אותה לאותו עובד כוכבים כשת התיר לה לבת ישראל הזו להנס אותו גוי אף על פי שהיא נבעלה תחתיו והי סור אשת איש אומר רבנו תם דלא שייך לממר אחד לבעל ואחד לבועל בבית מצרי דביה כבד בהמה אז רואים מכאן שיטת רבנו תם ש ביאת גוי היא לא נקראת היא נחשבת יש לה איזשהי הקבלה מקבילים אותה היא דומה לביאת באמה וממילא אין כאן איסור על הבועל כלומר אם האישה הזו הבעל הזה הגוי הזה התגייר אז היא מותרת לנסה לו זה מה שתי רבנו תם ורבם הקשה כמה קושיות על רבנו תם אבל בוא נראה קודם כל מה שבאמת נראה מדברי הראשונים שנחל בשיטת רבנו תם האם רבנו תם למעשה התיר את האישה לבעלה וגם לבועל או שהוא מודה שהאישה נאסרה לבעלה ורק לבועל הוא התיר אותה אז כפי הנראה מדברי כמה ראשונים עולה בצורה ברורה שרבנו תם עד כדי כך סבור שביעת הגוי לא אוסרת אפילו את אשת הישראל לא אוסרת אותה לבעלה ככ רואים בתוספות ישנים ביום הפב אומר התוספות אומר רבנו תם ד בקום לא שייך גילוי עריות דע רחמנא אבקר אלזרה ואני מדלג ומהי טעמה התיר רבנו יעקב באקום אחד שבא על בת ישראל תחת בעלה וגרשה והמיר דתה סאה הקום וחזרו ונגר שניהם והתיר רבנו יעקב לעקום שנגר לסאנה ואמר משום דרחמנא אף קר לזראה דעובד כוכבים ואינו אולי צריך להגיד אינו אוסרה לישראל בעלה כר העובד כוכבים אינו עוסר את האישה לישראל בעלה וממילא מכיוון שהוא לא עוסר אותה אפילו לבעלה ישראל אז לא שייך לומר כאן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שזו דרשה ש מובת בכמה מקומות במסכת סוה בדף כה בדף כח דף כו עוד שחז דרשו וטמאה ונטמא כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אז אומר הטוסט שנים למה רבנו תם התיר אותה לבועל משום שאפילו לבעלה היא לא היא לא נאסרה כך הוא כותב ולא שייך בה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכפי תראה גם התוססות אצלנו ככה הלכו בגישה של של הטוס אות ישנים ביומה משום שהלשון של הטוסט אצלנו היא דלא שייך לממר אחד לבעל אחד לבועל כפי שאנחנו נראה בהמשך נראה יש כאןו שינוי גרסה בתוספות בסנהדרין אבל אני אניח אולי אחזור לזה בהמשך אבל מפשט דברי התוספות משמע שלא שייך בכלל לומר אחד לבעל ואחד לבול בביאת מצר שרידה וכבד באמה ו אבל אבל שוב אנחנו הדקדוק הזה נחרה אותו כשנגיע לתוספות בסנהדרין נראה אותו יותר יותר מדויק אבל מי שכותב דברים מפורשים זה המאירי המאירי בכתובות אצנו כותב א אתה למד מסוגיה זו שב בנבלה לגוי קן אפילו אותה אפילו היו מאותם הקדומים בעבודת ים שלא היו גדורים בדרכי הדתות שביעת גוי שמה ביאה לפ וסתה לבעלה והטמא ממקצוע הוא מתכוון על רבנו תם שכתבו שביית הגוי אינה אוסרת לבעל ממה שאמרו רחמנא אב קר לזרי וכן הביאו ראיה ממה שלא הקשו בסנהדרין הסתר גלו העריות וכולי ואז ה מאירי גם מביא את הסיפור שהתרחש שאשת ישראל נבלה לגוי ונשתמע אחריו אחר כך חזרה בתשובה והתירה לגוי ליסא אותה אחר מיתת ישראל ו גירושיו אף על פי שאמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שלא נאמר כן אלא מתוך שנאסרה לבעל בביתו אסורה לבועל כל חייו אף לאחר מיתת הבעל אבל ביד גוי אינה ביאה לאוסרה לבעל ומתוך כך לא נאסרה לבול אז אומר ה אומר המאירי הסוגיה הזו אצלנו סותרת דבריהם בהדיה ואף חברים ש ביניהם זה הריבה משיבו משמועות מ שמועת האישה שנכבשה ביד גויים שעל ידי נפשות וכולי זה גישה אחת בראשונים שביעת גוי לדעת רבנו תם לא אוסרת אותה אפילו לבעלה ומתוך שהיא לא נאסרה לבעל היא גם לא נאסרה לבועל לעומת זאת השיטה המקובצת אצלנו למד בדעת רבנו תם לא כך אלא שהיה ברור לו שגם לדעת רבנו תם אכן הש האישה נאסרה לבעלה ואף על פי כן לא נאסרה לבועל דהיינו את ה עצם האיסור לבעל הוא וודאי פשוט אלא ההקבלה שעשו חזל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל זה לא נאמר ביחס לביאת גוי אז ביאת גוי לא וסרת אך ורק על הבול ככה מבואר גם בדברי תרומת הדשן בסימן ריט תרומת הדשן אני טיפה מדלג אומר ולכאורה משמע מן התוססות ואושרי דרבנו תם לא מחלק בי בין בועל לבעל כן אז רואים מכאן שבאמת הוא יש סיוע מדברי התוספות שגם לבעל היא מותרת אבל אומר הוסבר דלב אנה אסורה על ידי ביאת נוחי אמנם נראה הומת הדשן אומר הם נראה ד הדוך הגדול לומר דרבנו תם לא הרגיש בכל אותם ראיות המפורשות במתניתין ובתלמוד ד אסורה הייא לבעלה על ידי ביאת כלומר לא יעלה לדעת שנעלם מעיניו של רבנו תם כל אותן נוכחות שנראה בקצרה בהמשך בריום שלהדר מבואר שהיא אסורה לבעלה על ידי ביאת גוי נאסרה לבעלה על ידי ביאת גוי ותפילה למאמר דמודה רבנו ותם ד אסורה לבעלה אף עגב דחשיב כי בעד בהמה למי עניין איסור דבול משום זה לגבי נוכרי לא שך יסו כמו לגבי בהמה אבל מכל מקום הועיל וביאת אדמי אוסרת לבעלה דישראל הו ושייך איסור לגבי אז הנה דברי תרומת הדשן ברורים שוודאי שרבנו תם מודה שהיא נאסרה ל לבעלה כל הדיון כל מה שהתיר רבנו תם זה אך ורק לבול כך גם א כך גם לכאורה ניתן לדייק מדברי התוספות בסנהדרין ע ד ומכאן אני חוזר לדיוק מדברי התוספות אצלנו כי תוספות בסנהדרין כותב אחרי שנו נקרא את הכל ה כותב מתוך כך היה רוצה רבנו תם להתיר בת ישראל שהמיר הובה אליה עובד כוכבים בשוא תגר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך לממר אחד לבועל כן כאן תוס לא כותבים כפי שהם התנסחו אצלנו דלא שייך לממר אחד לבעל ואחד לבועל אלא ד לא שייך למר אחד לבועל נראה נראה מדברי התוספות בסנהדרין פה בדף עד שכן היה ברור להם שהיא נאסרת לבעלה כן אבל אבל האיסור לבועל הוא זה שהיה הוא זה שחידש רבנו תם שהיא לא נאסרת לבול רק ריבה מקשה שעל כוח כיוון שהיא נאסרה לבעל כפי שמוכח מכל ההוכחות אז ממילה גם צריך לומר שהיא נאסרת לבול מדין אחד לבל כיוון שנאסרה הבעל אסורה לבועל מטמאה ונטמא ככה ולפי זה באמת רואים את הדיוק של תרומת הדשן בתוספות אולי זה הדיוק שלו בתוספות אצלנו שאחד לבעל ואחד לבול משמ שהיא גם לא תוססות אצנו סבור כמו התוססות ישנים ביומה והמאירי שהיא לא נאסרה אפילו לבעל ואילו התוספות בסנהדרין הן דל וגם התוספות לא הישנים התוספות ביום הפב עמוד ב גם מתנסחים בצורה ז של אחד לבול גם הראש תראו את הראש אצלנו במקור חטא גם כן נראה מדבריו מתוך כך התיר רבנו תם בת ישראל שהמיר דתה ונבלה לעובד כוכבים בשום חזרה נתגייר נתגייר עובד מה וגרשה בעלה והתירה לאותו שנתגייר מה דלא שייך לממר אחד לבועל בביאה טובת ככב דא וכ בבד במה גם כן נראה ש זה לא בכדי ש שגם הראש וגם התוספות בסנהדרין ו התוספות ביומה שומטים את האחד לבעל יתכן אני לא אומר מוכרח אבל יתכן שיש מכאן דיוק ששיטת התוספות בסנהדרין והתוספות ביומא היא כשיטת השיטת תרומת הדשן שסובר שרבנו תם מודה שאכן אסורה לבעל ורק לגבי הבועל התיר אותה בדברים מפורשים ברטבה כפי שראינו גם בתרומת הדשן דו אומר הדוך הגדול שרבנו תם לא הרגיש בריטבה זה דברים מפורשים הרטבה כותב אם תאמר איך י אמרינן דין רשו דלא ימסרו קטלה לא בגילוי עריות יק ירג ועל יבו תראה רבנו תם דביאת גוי לא חשיב גילוי עריות כבהמה הוא חשוב כי דכתיב אשר בשר חמורי בשרם כ בבמות נוט דין זנות לבהמה אי לכך אף על גב דבית גוי אוסרת אישה ל בעלה כדי אמרי בשמעתין מכם מקום לא חשיב גילוי עריות ליסר עליה להרג עליה והיינו דבחי בסד דזה דד רבנו תם על גוי אחד שבעל בת ישראל נשואה ש השתמד ונתן הבעל גט ואחר כך תגב תירה לו רבינו תם לגבי גוי לקל ממר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אז הדברים מפורשים להד בריטבה שמודה רבנות ם שהיא נאסרת לבעלה אם כן אפשר לומר לסיכום שבדעת רבנו תם כפי שאמרנו יש שתי שיטות כאשר שיטה אחת שהדברים מפורשים בה להד זה שיטת המאירי ושיטת התוספות הישנים ביום הפב שלדעת רבנו תם ביאת גוי לא וסרת אפילו את אשת הישראל על בעלה ומילה גם ודאי על הבועל ו ושיטה שנייה תרומת הדשן השיטה מקובצת והרטבה שכותבים דברים מפורשים שמודה רבינו אותם שהיא אסורה לבעלה וייתכן שזה גם שיטת התוספות בסנהדרין בדף עד והתוספות שמה ביום הפב עמוד ב וייתכן שהתוספות אצלנו סוברים כתוספות ישנים והמאיר אז קודם כל צריך לשאול כאן כמה שאלות כמובן צריך לנסות לברר מה מה שורש הוויכוח כאן א או מה שורש המחלוקת בין הגישות בשיטת רבנו תם אבל יש כאן קושיות קודם כל שצריך להתמודד עם שיטת ריבם ריבם הילה קושיות כבדות משקל שממילא יהיו קשו ההיו קשים על אותה גישה שאפילו לבעלה היא מותרת או שיטת הטוס ש שנים והב המאירי הנה הקשה ריבם מהגמרא אצלנו בכתובות שהגמרא אומרת יק הפרוצות וב הגמרא לקמ בדף כו שאישה שנכבשה בין העובד כוכבים שהיא נאסרת לבעלה וגם מגילה כתוב כאשר עבדתי עבדתי עלמה לגבי בעלה באמת א היא נאסרת איך איך איך רבנו תם לפי הגישה הזו שהיא אפילו מותרת לבעלה איך הבן אותם מתמודד עם כל הקושיות האלה אז באמת על פני יהושע כאן סתם דיברו על זה הפני יהושע באמת כותב שוודאי רבנו תם לא נתעלה ממנו כל ההוכחות האלה והוא וודאי מודה שגם אם היא דאורייתא היא מותרת לבעלה כיוון שביעת הגוי נחשבת כבית בהמה והיא לא אין לה שם של ביאה מכל מקום מדרבנן ודאי הי אסורה איסור מדרבנן ודאי יש מה מהותו של האיסור הזה מאיפה צץ האיסור הזה איסור דרבנן אז האמת היא שגם הגאון רבי עקיבא עגר לקמן בדף ט עמוד א' בדיבור המתחיל לצריכה כיוון לייסוד של הדברים האלה שוודאי מדרבנן היא נאסרת על בעלה וחובה עליו לגרשה וזה מדין שנקרא עוברת על דת יהודית יש דין עוברת עעל דת יהודית שמופיעה לקמן בדף עב עמוד א' ו בסטה דף כה שאישה שמתנהגת בצורה כזו פרוצה אז היא נאסרת ע אז חובה עליו לגרש אותה היא אסורה עליו מדרבנן חובה עליו לגרש אותה א רואים בגמרא תראו את הגמרא בגיטין בדף צדי במקור ט הגמרא שמה אומרת תניה הריה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוכו לתוך כוסו זורקו ונו שתהו זוי מידת פפוס בןן יה ודה שה נועל בפני אשתו ויוצא זה אחד שהוא הדוק בצורה קיצונית והוא יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו זורקו ושוטה וזו מידת כל אדם שהאישה מדברת עעם אחיה וקרובה ו לא מקפיד עליה אבל יש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמכו מוצצו ואכלו זוהי מידת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטובה בשוק ופרומה משני צידיה היא מהלכת בצורה פרוצה היא מתנהגת בצורה לא צנועה רוחץ עם בני אדם במקום שבני אדם מוחצים כן זו מצווה מן התורה לגרשה שנאמר כמ צבא רב דבר ושלך מביתו כן אז אומר הגאון רבי עקיבא אגר אישה כזו שמזעזעת על דת יהודית גדול מזה אם אפילו על אישה ש פרומה משני צידיה אז יש מצווה מן התורה לגרשה וחזר אסרו אותה ל בעל מדין עוברת לדת יהודית אז כל שכן אישה כזו ש שאישה כזו שהיא עושה את הדברים האלה מזנה עם גוי פשוט שיש איסור דרבנן יש עליו מן התורה מצווה לגרש אותה אבל יסור מדרבנן ודאי יש בזה כן ולפי זה יוצא חידוש שכאשר א כאשר הסתר ככה אומר הפני יהושע כאשר אסתר המלכה אומרת כאשר עבדתי עבדתי החמירה על עצמה באיסור דרבנן אפילו שכן החמיר נ יש כאלה שם מתרצים שדיון אם ה היייתה באמת נשואה או פנויה המדברת טוסט עולה בברור שהא הייתה נשואה עכל פנים זו ה זו ה זו גישה שמופיעה באחרונים לבאר או ליישב את קושיות את קושיות ריבם על רבנו תם מהסוגיות האלה שו צית שמבואר מהם לידיה שהיא נאסרה לבעלה אבל יש כאן עדיין שיות כבדות משקל שאנחנו נצטרך להדרש אליהם על שתי השיטות ראשית על השיטה של השיטה הזו של התוספות ישני והמאירי שהיא מותרת לבעלה מן התורה היא מותרת לבעלה מן התורה יש כאן קושיה שלא מופיעה אצלנו בתוספות אצלנו בדף ג עמוד ב אבל כן אם נחזור שנייה לתוספות בסנהדרין במקור ו נראה את הקושיה הזו כן כן אז א תראו חמש שורות שש שורות מלמטה אמרין נמי בסוטה בפרק ארוסה כו עמוד ב דקות מקנים על ידו ופוסל בתרומה כלומר יש לנו הלכה בגמרא בסוטה בדף כו עמוד ב יש פרשה של כינוי וסתירה איש איש כי תסטה אשתו מעלה בו מעל וכולי ועבר עליו רוח כנה וכינה את אישתו אז כתוב שמה שאם אדם אמר לאשתו אל תסתר עם איש פלוני הגוי קוטי והיא נסתרה איתו לאחר הכינוי אז היא נאסרה על בעלה פורש מקנים על ידו א זה הוכחה חד משמעית וברורה שביעת כוי וסרת אישה לבעלה זה השאלה שאלה בסיסית מאוד חזקה שצריך לשאול על השיטה הזו של התוססות ישנים והמהירים ומיד הר גיסה על השיטה הזו של א השיטה אחרת שיטת תרומת הדשן ושיטת הרטבה שאמנם רבנו תם מודה ש נסרת לבעלה אך היא לא נאסרת לבול אז כאן באמת צריך לברר מה למה הר למה לא מתקיים כאן הכלל הבסיסי שמופיע בגמרא במשנה בסוטה כשם שאסורה לבעל ככ אסורה לבועל אלו ש שתי הנקודות שצריך לברך כאן אז אני רוצה אני רוצה לדון באופן עקרוני מה הגדר של ביאת גוי לדעת רבנו תם מה ההגדרה של ביאת גוי אנחנו רואים שיש כאן השוואה רבנו תם אומר שביעת גוי כבאת מצרית רחמן אף קר לזרי מה נקודת ההשוואה פה בין ביאת הגוי לביאת המצרי בין ביאת ישראל בין ביית הגוי לביית הבהמה מה מה נקודת ההשוואה כאן אני חושב שאפשר לראות כזה שתי גישות כאן א ממש קיצוניות יכול להיות שיש מקום לשניהם אבל ו דעתי אני חושב שאני יותר רוצה בסוף הדברים להראות ש באמת נקודת ההשוואה הי כנקודה רק נקודת השואה אבל במהות במהות יש חילוק בסיסי ויסודי בין ביאת גוי לבין ביאת בהמה אז אני רצה לפתוח בדברי הבית הלוי הבית הלוי בחלק ב סימ מ מתייחס לשאלה שריון שואל על התוססות אצלנו ש וו הוא מעלה את הנקודה הזו של הקושיה ששנו מ מקנים על הקוטי מה שהגמרא אומרת בסוטה שהנה כתוב קוטי מקנים על ידו אז מה שמע דיה שקוי וסר את האישה לבעלה אז מה מה איך איך בכלל אפשר להסביר כמו שדייק מדברי טוסט אצנו מאירי וומ א מהתוספות השנים ביומה שבכלל קוטי לא עושר אישה לבעלה איך איך אפשר להבין את זה גמרא ארוחה אז מחדש הבית הלוי חידוש גדול והוא מפנה אותנו לדברי הרמבם תראו במקור י הרמבם כותב אמר לה אל תסתר עם פלוני והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד או שאמר לה סתרים בהמה אין זה כינוי שנאמר ושחה ושותה הפרט לקטן המקור של דברי הרמבם הוא מהגמרא בסוטה כו עמוד ב ככה מציין הכסף משנה משנה פרק ארוסה סוה דף כד עמוד ב כתוב שם במשנה על ידי כל האריות מקנים כלומר כל ערווה אפילו שזה קרוב משפחה בדרגת ערווה אז מקנים על ידו חוץ מן הקטן וממי שאינו איש כן למה חוץ מן הקטן אז מבואר ש שם במקור יב אי שמה רחמנא ולא קטן אז רואים בגמרא יש יש אלפות המיוחדת שאי אפשר לקנה מקטן מה זה קטן פה מה זה קטן איזה גיל זה אז אומר הרמבם שקטן שמופיע בגמרא בסוטה כו הכוונה לפחות מבן תשע פחות מבן תשע א צריך לפות המיוחדת ושכב אי אותך איש ולא קטן אחרת הייתי חושב שגם אפשר לקנה לאישה מקטן מפחות מבן תע כך גם מדק הכסף משנה תראו במקור ידעה לפי רש רש איש אמה רחמנא ושכב איש אותה ומשמ לרבינו דלא ממעיד קטן אלא כשהוא פחות מבן תשע שאינו ראוי לשכיבה אבל בן תשע ביום אחד כיוון שביתו ביה איש מקרי לגבי שכיבה כלומר לשיטת לשיטת הרמבם ברור שאין כוונת הגמרא למעט קטן שביתו ביאה דהיינו קטן מבן תשע שנים ויום אחד אלא פחות מבן ת זה מה ש תמת לעומת זאת שיטת התוספות שמה בדו כו עמוד ב לא נקרא את כל דברי התוספות אבל תראו את השלוש שורות וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדווקא משתיה ממת לקרא אבל נאסרה על ידי בן תשע שנים ויום אחד אף על פי שנו איש שהרי ביתו פוסלת בתרומה כדית פרק המנה במות סח ונזק את הערבה על ידו כדית בפרק ד מצ נוה עמוד ב' כן ד לא יצטרך לשמן ד שותות אבל ש סרו פשיטה כ כלומר אומר התוספות הבינו בסוטה כ מוב שמה מה שלפו שממעטים שאיין מקנים כן אין מקנים לקטן היא מדברת בקטן מבין תשע שנים יום אחד דהיינו שלמרות שבוודאי שהביאה של הקטן הזו אוסרת את האישה לבעלה כי ביאתו ביאה נסכלת הערבה על ידו והיא פוסלת פוסלת ביאתו פוסלת בתרומה כלומר הביאה יש כן שם של ביאה מכל מקום לענין שתייה תמ המרים כל פרשת סוטה יש אלפות המיוחדת ושחו הי שח שזה דווקא גדול ולא קטן אפילו שביתו ביאה אבל לא שותות מה גרם לתוספות לבאר כפי שו שהוא ביאר היה ברור לתוספות שלא שייך בכלל מושג של כינוי למי שאיין ביאתו ביאה מה שייך להגיד מה שייך לכנה לקטן פחות מבן תשע שנים הרי אין ביאתו ביאה אז היה באור לתוספות שלא שייך כאן מושג של כינוי הוא בוודאי לא צריך על זה אפותה זה פשוט שלא שך לקנה ממי שאין ביאתו ביאה לכן תו סות ביארו שהכוונה היא לקטן מבין תשע שנים ויום אחד ושמה ה אלפות ה נאמרה אז כן תימה על שיטת הרמבם הרמבם הרמבם אומר שמי בן תשע שנים ודאי שכינויו כינוי וכל היפות נאמר פחות מבן תשע מה שייך להגיד פחות מבן תשע פחות מבן תשע צריך לפות המיוחדת הרי בכלל אין ביאתו ביאה מה צריך פותה לומר שהכינוי לא מועיל כי כתוב חבישות מחדש הבית הלוי שרואים מכאן יסוד שבאמת יש שני מושגים יש מושג זנות בעלמה זנות רגילה ויש זנות לאחר כינוי כומר יש זנות שבא כתוצאה או לאחר כינוי כינוי זה גדרים שונים גדרים שונים באמת הזנות בעלמה מה שהתורה אומרת שאישה שזנתה נאסרה לבעלה אז זה בוודאי נאמר דווקא במי שביתו ביאה שזה קטן מבן תש שנים ויום אחד רק מי שביתו ביאה יש שם של ביאה אז הוא באמת הביאה שלו וסרת אישה לבעלה אבל זנות לאחר כינוי זה גדר אחר זה גדר שנקרא כפד דבעל או קפידה דבעל כלומר זה הרחבה של המושג זנות כאן התורה אומרת שגם כינוי בדבר שהוא איננו בהכרח ביאה עלול או עשוי עלול לאסור אישה לבעלה ומה ההוכחה שלו ההוכחה שלו היא א מ דרך איברים הגמרא שמה תראו בסוטה כו עמוד ב ארבע שורות מלמטה כותבת מה מה מה למדים ושכב ושתה שכבת זרע מה לומדים מהמילה שכבת זרע אז אלם הרב הפרט לשכינה להלה דרך איברים כן אם הוא קינה לה אפילו באופן כזה שדרך איברים שזה לא ביאה בכלל זה גם כן הייתי מעלה על דעתי שזה כינוי והיא שותה על ידי זה כמה שמנה שלא אמר להבי פריצות בעלמה היא הרי זה בכלל לא ביאה ופריצות מעשה רחמנה מה מישהו מעלה דעתו שבגלל פריצות אישה תאסר לבעלה אומרת הגמרא מסקנה לעולם שכינה לה דרך אברים ומהומה בקפידה דבעל תליה רחמנא ובעל הקפיד ק מ שמלן כלומר הייתה ואמינה שבעל שכינה לאשתו ממיס כזה שנקרא דרך איברים הייתי וש שהיא באמת נאסרת לבעלה והיא שותה בגלל זה א צריך לפות המיוחדת שכבת זרע למעט את זה אז מחדש הבית הלוי שזה באמת יסוד הגדר במיס זנות שלאחר כינוי שבעל אפילו כפי אפילו כפד דבעל יש מקום לאסור אישה לבעלה על פי זה על פי היסוד הזה הוא רוצה ליישב את דברי השיטת הלבוש הלבוש באבן העזר בסימן כ סעיף א' הביא אותו המנחת חינוך במצווה שס אות א' מחדש הלבוש יש מושג שנקרא משמש מת מופיע ברמבם תראו ברמבם בהלכות איסורי ביאה במקור לד פרק א הלכה יא כותב הרמבם כל כל הבא ביאה אסורה בלא קישוי אלא שהיה אבר שלו מדולדל כמו איבר המתים כגון החולים אז אינו חייב ללא כרת ו מלכות ואין צריך לומר מיתה שאין זו ביאה אז זה נקרא משמש מת זה נקרא משמש מת כדרך המתים אז בלשון של הגמרא ביארו הראשונים שזה נקרא שחוף זה נקרא שחוף שחוף אז אם נחזור כרגע לגמרא בדף כו עמוד ב במקור יב אז קודם כל אני רוצה לומר מה שאומר הלבוש אומר הלבוש שמשמש מת כלומר אם אישה זינתה בדרך של תשמיש מת אז היא לא נאסרת לבעלה היא לא נאסרת לבעלה כך כותב הלבוש הבית שמואל באבן העזר סימן כ סעיף קטן ה כן במקור לו כותב שהמשמעות לו משמש באיבר מת פטור ממיתה והיא נאסרת לבעלה כלומר יש כאן מחלוקת בין הלבוש ובין הבית שמואל האם המשמש מת אז הי נאסרת לבעלה או לא נאסרת לבעלה האם זה נקרא זנות שאוסרת לבעלה או לא וסרת לבעלה אז הלבוש כותב שלא רק שהיא לא חייבת לא רק שאיין כאן חיוב מיטה על הביאה הזו כי זה לא נקרא ביאה אלא גם היא מותרת לבעלה שואל הבית הליבי יש כאן גמרא מפורשת נגד הלבוש וזה הגמרא במקור יב הגמרא בסה כו עמוד ב הגמרא שמה דנה בדברי משנה המשנה שצית את ה כסף משנה במקור יא על ידי כל העריות מקנים חוץ מן הקטן וממי שאינו איש מה זה נקרא מי שאינו איש מה זה מי שאינו איש אז אומר אומרת הגמרה אי למה למאו שחוף שחוף זה המשמש מת ואמר שמואל שחוף מקנים על ידו פוסל בתרומה ושואלת הגמרא מק על ידו פשיטה מה הו דמה ושכב שותה שכבת זרע כמנה ועליו ברך יו קמה שמלן אז הנה כתוב כאן לאדה ששחו מקנים על ידו אם שחוף מקנים על ידו אז כתוב כאן ששחו עוצר ארישה לבעלה אז מה איך הלבוש אומר שמשמש מת שזה שחוף מותרת לבעל איך זה הגמרא מפורשת נגד אומר הבית ליוי לא לפי היסוד שאמר זה מובן כי באמת יש מקום לחלק בין זנות עלמה לבין זנות שעל ידי כינוי בזנות שעל ידי כינוי באמת משום ש בפד רחמן בפד ד בעלת ל ה רחמנה אז לכן למרות ששחו לא נחשב ביאה בעלמה לאסור אישה על בעלה אבל אם הוא קינה לה מה שחוף אז כפד דבעל תלך ב יש כאן אתה כפד דבעל אפילו על המיסה הזה אז זה עוסר אותה לבעלה ככה מחדש הבית הלבד חידוש גדול מאוד ויש כאן חילוק מחודש בין זנות על ידי כינוי וזנות עלמה ממילא אומר רבית לוי מיושבת קושיית הראשונים על רבנו תם קשו הראשונים איך אתה רבנו תם אומר שביד גוי אינה עושרת אישה לבעלה כפי שבירו עושת ישנים אולי זה כפי ש דייק אולי זה שיטת התוססות אצנו אבל הרי כתוב מקני קוטי הנה הגמרא שמה אומרת ואלה למאו עובד כוכבים ואמר רבונה עובד כוכבים מקנים על ידו פוסל בתרומה אז כתוב שמקנים על ידו אז איך אתה אומר שביעת גו אנה וסרת לבעל אומר הבית לוי לא באמת ביאת גו היא לא נקראת ביאה בכלל זה כמו ביאת בהמה זה לא נקרא ביאה ולכן היא לא נאסרת לבעלה כי זה לא ביאה אבל מה אבל אבל אבל א אבל אחר כינוי מה אתה מקשה פה מדובר בקנים כשמדובר על כינוי אז זה כמו כמו שאמרנו לגבי שחוף שלמרות שזה לא ביאה של זנות דאלמה אומר הלבוש ביאת המשמש מ או שרתה לבעלה אבל על ידי כינוי כן כן שחוף עושה נאסר על ידי כינוי מקנים ע שחוף אז אותו דבר גם לביאת גוי כלומר ביאת גוי ביסודה היא לא ביאה כמו ביאת קטן פחות מבן תשע כמו ביאת שחוף כמו ביאת בהמה זה לא ביאה אבל אף על פי כן כשמדובר בכינוי בכפ בכפה דבלת רחמנא ו יש כאן יש כאן הרחבה של המושג זנות שבא על ידי כינוי ולכן גם המה שלא מוגדר ביאה אבל מקנים על ידו וזו הסיבה שמקנים על ידי כותים אז אין שום קושי על שיטת רבנו תם ככה מיישב בבית הלוי אבל יש פה באמת קושי יש פה קושי שראיתי גם שמאיר את זה רבי שמועל רזוס י ב בסימן ג' אוד ד' חידושים שבאמת נראה באמת נראה פה דבר תמוה הרי אם התורה אומרת ששכבת זרע הגמרא אומרת שדרך איברים זה לא אין מקנים דרך איברים הרי כתוב כאן שמה שלא ביאה אין מקנים על ידו מך תיתי לחלק מך תיתי לחלק בין א בין גוי כן למרות שזה לא ביאה אבל כן מקנים על ידו כן למה כי משום כפד דבעל ת רחמנה שזה למרות שלא ביאה מקנים על ידו כן ואילו דרך ברים זה לא נקרא איךת הייתי לחלק מה יסוד החילוק פה אם אתה אומר שבקפה דבעת לרחמנים היה צריך להיות אסור אם התורה אומרת שדרך איברים שדרך איברים אין מקנים על ידו למה כי זה לא נקרא ביאה אז ממילא ההיגיון והסברה יש מקום להתווכח על אבל ההגיון וההסברה אומרים שגם ביד קטן לא אין מקנים על ידו קטן מפחות מתשע וגם ביאת מצרי לא מקנים על ידו וגם ביאת שחוף לא מקנים מה מה מה כן סוד החילוק אם זה לא ביאה אם התורה אומרת שגם משהו לא ביאה מקנים על הדורם מה יסוד מהמקום לחלק בין עובד כוכבים בהמה דרך מה מה המקום לחלק בזה מסברה נראה אומר רבי שמואל רזבסקי אניני חושב שזה דברים אמיתיים שבאמת הכלל באמת הוא שאך ורק אך ורק לג דבר שא אשר להגדיר אותו כבייה שייך לקנה וזה מה שהתחדש בדרך חברים רק דבר שהוא מוגדר ביאה שייך לקנה נאמר פרשת כינוי אה איך ניישב את הרמבם הרמבם אמר שאפילו קטן פחות מבין תשע שנים ויום אחד אז זה לא נקרא כינוי למה צריך לפוטה פה פשיטה זה לא נקרא ביאה למה צריך לפוטה אז אומר הרב שמואל רזבסקי שכבר המנחת חינוך הנזה המנחת חינוך שם ב סימן שסח אות א' כתב דהיינו גם הכינוי צריך להיות באיש מבן תשע שנים ויום אחד אבל אם הוא קטן בן תשע שנים למרות שהסתירה היייתה אחר שהוא היה בן תשע ויש כאן ביאה אבל יש פה חסרון בכינוי ולכן היא לא נאסרת על ידי ביאתו כיוון שהכינוי היה פ אבל בוודאי שגם הרמבם מודה ודאי שגם הרמבם מודה שרק דבר שמוגדר ביאה יש אבה המינה לקנה גם לגבי שחוף גם לגבי שחוף זה טעות לחשוב ששחו זה לא נקרא ביאה מה שסבר הבית הליוי שחוף זה לא ביאה לא יש רב חיים מפורש בחידושיו על הרמבם פרק ב' מלכות נהרי בתולה הלכה יג כותב הרמבם ה הוא מוכיח מלשון הרמבם בהלכות יישות שקראנו בהלכות יסורי בי הסחה הרמבם כותב לידיה במקור לד שקראנו שכל הבא ביה האסורה בלא קישוי אלא כמו מתים אז אינו חייב לא קרד ולא מלכות אבל פוסלו מן התרומה כתוב שה ביאת שחוף פוסל צת מן התרומה וזה הגמרא ארוחה שקראנו בסוטה כו עמוד ב הגמרא אומרת להדיא הגמרא אומרת לידיה הנה תראו עוב שחוף מקנים על ידו הוא פוסל בתרומה אם כתוב שהוא פוסל בתרומה כן אז אז הכוח שזה נקרא ביאה זה נקרא ביאה הרם שאין זוגיה מה למה אומר שאיין אז רגע רגע הסביר את זה בסדר הרב דניאל אנחנו עוד לא התחלנו אין לנו הרבה זמן אבל ב מה שנספיק נספיק אבל הרב חיים אומר ברור שזה ביאה בסדר אחרת לא הייתה פוסל בתרומה אז אז ממילה לפי זה גם אקום חייבים להגיד שזה ביאה חיייבים להגיד שזה ביאה אם זה לא היה ביאה איך אפשר לקנה על ידי הקו מה שהבית הליוי רוצה לחדש שלמרות שזה לא ביאה לגבי זנות דלמה אבל כן מקנים כי בקפידה דבלת לחמן לא אם זה לא ביאה זה כו פריצות ה בעלמה זה התמד דרך אברים אז ממינה זה קושי אני חושב קושי אחד שצריך להקשות פה על ה בכלל על הגישה הזו אנחנו ורים אני לא חלילה לא יש גישה כזו שביעת אקום זה לא ביאה בכלל זה כמו בהמת ביאת בהמה שזה למיסה זה לא נקרא ביאה זה רביעה ביאת בהמה זה נקרא רביעה בתורה לא ביאה רביעה כן אז יש כאלה שז רואים בבית הלוי שאמת ככה הוא למד שזה נקרא רביעה למעשה זה לא ביאה אבל אחרת מה מה איך איך להסביר לה זה פוסל בתרומה איך הוא פוסל בתרומה איך הגוי פוסל בתרומה איך השכווי בתרומה יש כאן אני אני תכף אקשה עוד קושייה לבית הלוי אבל אני רוצה לפני כן גם כן להזכיר מדברי ה ה קובץ צר הקובץ הערות בסימן ממה אות ז הוא רוצה לטפל בקושי בקושי שהגשנו על על א על כל שיטת יתר הראשונים בשיטת רבנו תם שסוברים שהיא אסורה אומנם לבעל אבל מותרת לבועל השאלה נשאלתי למה לא מתקיים כאן הדין כשם שאסורה על הבעל כך אסורה לבועל מה באמת מה באמת הרי זה זה לנקות בידינו כשם ש כשם שאסורה על הבעל ככ אסורה על הבועל מה המקום לחלק בין בית הבעל לבית הבועל או בן איסור הבע לאיסור הבול מה המקום לחלק אז אומר אומר הקובץ הערות רב אלחון אני חושב שזה הכוונה שלו ככ אני מבין שהוא למעשה מחלק בין שני מושגים בין מושג של ביאה לבין מושג של זנות המושג של זנות זנות בעלמה זנות זה מושג רחב יותר מביאה ביאה יש לה גדר ברור ביאת נוכרי לא נקראת ביאה היא כמו ביאת בהמה היא לא נקראת ביאה אני לא יודע מה עכשיו אפשר בעניין במחשוב להסביר למה ביאת גוי זה לא נקרא זה כמו ביד בהמה מחשוב אני סתם לא רוצה לזרוק השערות בשביל ה מי שיש לו אולי אפשר להגיד הכן דבק באשתו כתוב כן יעזוב איש את אביו דבג באשתו ו לווסר אחד כן שרק במקום שיש אכוס של לזרע ונהפכים להיות לבשר אחד אז זה נקרא יש איזה יש כזה יש איזה דין של א של ביאה כ ביאה מושג ביאה זה מושג של שיש לו חתמצ של התקשרות על ידי יחוס על ידי היו לבשר אחד שאן כן כשאין ייחוס אז ממילא זה לא נקרא חיבור של ויו לבשר אחד סתם אני רק לא מוכרח אה אבל הכל פעמים יש יש גישה כזו גם הבית הלבי הולך בכיו ון הזה למישה המושג ביאה זה אך ורק בביאת ישראל ביאת גוי לא נחשבת כבית מצרי ביאת בהמה ולכן היא לא נאסרת ולכן הי לא נאסרת לבול היא לא נאסרת לבול אבל למה היא נאסרת לבעל היא נאסרת לבעל מדין זנות כו שייך כאן מושג של מזנה תחת בעלה דהיינו ג יש כאן מושג של מזנה תחת בעלה למרות שאין כאן ביאה יש מושג שנקרא הגמרא אומרת שהגמרא אומרת ב יבמות נט עמוד ב ככה התוספות גם הביאו את זה שאין זנות אין זנות אין זנות לבהמה אבל ברור שיש זנות ל יש זנות לנוכרי כן הנה תראו את הגמרא בנט עמוד ב' איפה זה מובא א כן כן במקור יד שמה הגמרא מביאה הגמרא שמה מביאה ממר של רב רב אמר רבודה מרם נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה כוונתו של רב לגיד שהיא פסולה מדין בעולה פסולה למדין בעולה לכהן גדול כן נפסלה לכהונה אז אומרת הגמרא מה עיריה משום באולה הגמרא רוצה לומר שרב סובר כרב לזר שרב ליזר אומר שאפילו פנוי הבעל פנויה שלא שמישות השאה זונה אז אומרת הגמרא אז אם זה ככה מה ירה משום באולה תיפוק ל משום דו לזונה יש כם פסולי יותר רחב של זונה שזה נאסר גם לכהן אדיות אמר רבי יוסף כגון שנבהלה לבהמה מה שכתוב נבלה שלא כדרכה הכוונה לבהמה דעתה משום באולה יקה משום זונה לקה אז הנה כתוב כאן דיה שאין מושג של זנות בבהמה אין מושג של כלומר ב אישה שנבעלה רבעה לבהמה היא לא עונה להגדרה של אישה זונה וחללה לא יקח וכך גם א א כך גם מבואר בשולחן ערוך תראו במקור טז בסימן ו סעיף ח איזו היא זונה כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלה לאדם לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השווה בקל לפיכך הרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשת זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבלה לאדם לעומת זאת לעומת זאת אה בנכרי כן נעשת זונה זה גם נפסק להלכה בשולחן רוך וגמ יש גמרא בבמות מ ושמה בדף סח עמוד ב וגם בקידושין וגם בעוד מקומות מנין עובד כוכבים ועבד הבת על ב כהנת ולביאה וישראל שפסלו שבאמת היא נקראת זונה אז לומדים את זה הובת כהן כתי אלמנה וגרושה ושב לבית הבן כינורה דווקא מי שיש לו אמנות וגירושין בא שיש לו קידושין בא אבל יצאו בית כוכבים שאין להם אמנות וגירושין אז גם נפסק להלכה בשולחן ערוך תראו בסוף סימן ח סעיף ח שאבל הנבעלת לאחד מסורי לוין השווה בקל ואינה מיוחדת בכהנים או מייסורי עשה ואיין צריך לומר למי שאסורה לו משום ערבה או לעובד כוכבים ועבד אויל והי אסורה לנסה לאר זזונה אז אומר אומר ה אומר הקובץ שערות שלמרות שהיא בעצם אין כאן אין כאן ביאה אין כאן ביאה שם של ביאה כ זה כמו ביאת ביאת כמו ביאת בהמה נכון זה כמו ביאת בהמה אז אין כאן ביאה שהייתה שלכן הא לא נאסרת לבועל היא לא נאסרת לבועל אבל מכל מקום נקודת החידוש כאן שהיא נאסרת לבעל למרות שמדובר כאן על ביאת בהמה וביאת בהמה לא וסרת לבעל אבל כאן יש לשם שמזעזעת מכנה אותה זונה התורה עושה אותה זונה הז סימן שיש לה דין של מזנה תחת בעלה גם כן מצב ביניים כן בפשטות הגדר הוא שמה זה אין זנות לבהמה ויש זנות לעקום המושג זנות קשור למושג אתנן כן התורה אומרת לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב אז המושג זנות קשור תנן אז כיוון שלא שייך למושג אתנן בבהמה אז לא שייך אין מושג אין מושג של זנות בבהמה זנות שרק באדם אז יוצא שגם הבית הלוי מסכים שיש הבחנה בין ביאת בהמה לבין ביאת קוטי לגבי דיני זנות לכהונה שיש זנות לבהמה אין זנות לבהמה אבל יש זנות לנוכרי זה רואים נדיה אז לכן הוא אומר נקודת החידוש כאן בוודאי ש בוודאי שהיא מותרת לבועל נקודת החידוש שא נאסרה לבעל זו נקודת החידוש מדין זונה מדין מזנה נקראת מזנה תחת בעלה שזה גדר שגם צריך להבין אותו אבל על כל פנים זו הגישה של הקובץ שערות ובאמת גם הוא רואים שהלך בגישה הזו שביעת גוי היא כמו ביאת בהמה במובן הזה שהיא אין לה שם של ביאה אין לה שם של ביאה אז אני גם אני חושב שזה מאוד תמו א' איך הוא מתייחס לכל ההלכות שבאמת שביעת אנוכי כן פוסלת בתרומה ועוד שהגמרא בבמות נט הגמרא אומרת תראו את הגמרא בספה אמר להבי אחרי שהגמרא אומרת וקמת מה זה נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה מדין באולה הכוונה שהיא נבעלה לבהמה אתה משום באולה קה משום זונה לקה אז אמר להבי ממה נפשך אי באולה הביה זוננ מי הביה וי זונ נו הביה באולנה מינו הביה רואים לדע בגמרא שהב הטליה אין זונה בלי בהילה כך אומר רשי היא זונה לא הביה אם כן להיי ואפילו ן גדול תשת רי כתוב ג שחור על גבי לבן שאין דבר כזה זונה בלי ביה אין דבר כזה אין אין אין אין אין מושג כזה ממילא אם כתוב שיש איסור זונה לכהונה בביאת גוי גמרא רוחי ומות מ יבמות סח שולחן ערוך אז כתוב כאן שביעת גוי זה ביאה אם כתוב שביעת גוי פוסלת מתרומה כתוב כאן שביעת גוי זה ביאה נקודה שני הדברים האלה הבסיסיים לא שייכים בבהמה אין זלות בבהמה אין בהמה לא פוסלת בתרומה בכלל קשה איך איך איך התוספות עד שהתוספות כן התוספות אצלנו כן באמת פלא למה הם לא יקשו על רבנו תם קושה יותר בסיסית מה אתה משווה בין ביאת בהמה לבין ביאת לבין ביית גוי באמת בתו סות בסנהדרין תוססות כתבו את זה וגם לכהונה במקור ו כן באחד מקושי ריבם אז הוא אומר אז אומר הב גם לכהונה נפסלה ביאתו אף על פי שבבית בהמה אינה נפסלת אין זנות לבהמה כלומר התוססות כן בסנהדרין כן נדרשו לזה איך אפשר להגיד דבר כזה איך אפשר בכלל להשוות בין ביאת בהמה לבין ביאת נוכרי דינים בסיסיים שזה ביאה לכל דבר לא דכל דבר עניין אבל זה זה ביאה נקודה אז אני רוצה להציג אולי גישה נוספת בזמן שיש לנו עשה את זה בקצרה אני רוצה לאחד בדברים של החתם סופר נראה חידושי החתם סופר אצלנו שבאמת נראה ליני יודעתי ככה שהוא הלך בגישה שונה לגמרי שבאמת ביאת ביאת גוי ה ביאת אדם היא ביאה ו הוא עומד על כך למה היא נאסרת ל למה היא נאסרת לבעל ולא למה למה השיטה השניה כן איך זה שהיא אסורה לבעלה אבל לא אסורה לבועל אז הוא אומר ככה אסורה לבעלה כי באמת יש כאן ביה מתקיים מה שכתוב בפרשה איש איש כי טסתי אשתו מעלה בו מעל ושכב ישותה באמת יש כאן אדם שמקנה לו הבעל ודאי שזה הביעה יש כאן אדם ודאי שהוא מתקנה לו שייך ודאי שהוא כתוב בפרשה שיש מושג של מנ יש פה אדם ש מתקנה ממנו אדם אז למה היא לא נאסרת לבועל אומר החתם סופר באמת רואים שהוא נדחק לא ידע איך ל להחלץ מה מהפלונטר הזה אם זה אם היא אסורה לבעל אז היא אסורה לבועל אומר החתן סופר שצריך להגיד שהסיבה שהיא לא נסרה לבועל היא משום הגיור בגלל שהבעל התגייר בקמ בגמרא אמות כב גר ש תגיר כקטן שאנו לדמי אז הכן היא מותרת לבועל אותה רבנו תם לבול ככה מחדש ר חתם סופר וזה לא רק הוא אומר את זה הים של שלמה בסימן ה כותב את זה להד וגם הרש ש אצנו ולמה ללכת רחוק זה רבנו יחיל שמופיע בשני מקומות גם בריטבה וגם במרדכי אז הנה תראו את הרטבה במקור ז הרידה ארבע שורות מלמטה כותב הרטבה וגם ום כל זה אומר הרב רבנו יחי אל זל כי דינו של רבנו תם במיסה שהיה דין המתו וכיוון שבשעה שנשרה על בעלה גוי הבה וקל הרב שאסור על הבול הוא הוא לא בפרשה של ייסורים אז השתנ מי לא מצר דגר ש קטן שנולד דמי כלומר לא שייך עכשיו להגיד שהאיסור היה מתלט לוקל אך שהתגייר ואז כשהוא התגייר אחל לי יסו ג ש תגכ אזה פנים חדשות באו לך לכן היא לא נאסרה לב הדברי רבנו יכל מובאים גם תראו במרדכי במקור יח דרך אגב בממ מוסגר אני חלילה לא מי אני שאני יש יש קצת יש סיוע מסוים לגישה הזו של הרבל חונן והבית הלוי מלשון המרדכי פה המור דכי תראו כאן ורבם היה סותר ד אף אגב דכ הקשים שס עלק מכ מקום ביאת הנוכרי אינה ביאה כלל אולי מהמילה כלל זה סיוע על ה לגישה הזו ש בסדר שלא נשינו אה כתוב כאן כלל לא יודע אז אולי באמת זה סיוע ל הגישה שלהם שזה כמו בית השוואה מלאה אבל עדיין כמו שאמרנו הקושי מאוד גדול אבל אני רוצה מאמר מוסגר אכן רבנו יחיאל עשה מיסה רבנו ם ולא מטעמה לכן אני מתפלא על החתם סופר חתם סופר רוצה להסביר ככה את רבנו תם שלמה רבנו תם התיר לבועל כיוון שגר ש רבנו יכל מקור הדברים כותב לל מטעם זה לא טעם מושה רבנו טעם דע שמה ביה מד הסרתה על בעלה כמ כמהש שכבשה בידי נוחים עמד רבנו יחיאל סביר אדם אישה בר איסור אז הוא אומר לידע את העבות הזה של גר שג קטן של אז אם כן עדר קוש לדוכתא כן דברי רבנו תם כפי הנראה מלשונו של רבנו יכל זה זה לא הנימוק שלו לא בגל ג שנ ש לדמי אז צריך להבין כמו שאמרנו מה באמת מה היגיון לומר שאף על פי שנאסרה לבעל יש כאן שם של ביאה לאסור אותה על בעלה ללא ספק יש כאן שם של ביאה אז למה אז למה היא לא נאסרת לבול אז אני רוצה להקדים שתי הקדמות קצרות בסדר שתי הקדמות קצרות ואז ננסה להסביר את זה בסדר שתי הקדמות קצרות הקדמה ראשונה אנחנו מוצאים בתורה למעשה שני פסוקים שמדברים על איסור אישה לבעלה כתוצאה מזנות ישת איש פסוק אחד פרשת כי תצא כן כתוב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלך לשוב לקחתה להיות לא לאישה אחרי אשר הוא טמאה אז חזל דרשו בגמרא ב יבמות יא מופיע במקור יט כן שהפסוק מדבר למיסה על דין של מחזיר גרושתו התורה אומרת שאסור להחזיר גרושתו לאחר שהיא נשאה למישהו אחר כן ושיטת חכמים שגם אם התארסה עם מישהו אחר אסור להחזיר אותה אבל בכל זאת אבל על מה אל מה אני מקיים אחרי אשר הוא טמאה מה זה אחרי אשרו טמאה דרשו חזל לרבות סותה שנסתרה הכוונה שהא נבהלה כלומר סותה שני כאן כתוב בפסוק לא יוכל פ פרשת כ תצא לא יוכל בעלה הראשון השוב אחרי אשר הוא טמאה כאן בעצם הפסוק מוצע מהקשרו במילים האלה אחרי הוא מוצא מהקשרו הפרשה עושק הפרשיה עוסקת בדין מחזיר גושו מי שנישאת או מי שתרשה חזל דרשו מי המילים אחרי שהוא טמאה לרבות סותה שנבעלה שהיא נאסרה לבעלה אז שואלת הגמרא טומא בעד כתיבה ונסתרה והיא נטמע יש פרשת נשוא כבר שמה כתוב ונסתרה ונטמע ועדן באה והיא לא נתפסה כן שהיא נאסרה לבעלה על זה יש כל פרשת סוה אומרת הגמרא למי קמלה בלב יש גם לו לא יוכל לא יוכל בעלה הראשון כן שזה מוסב גם על מחזיר גושו וגם על על אישה שנטמאה אז יש כאן שני פסוקים שע עוסקים באיסור סותה לבעלה שתי פרשות פרשת נשוא ופרשת כי תצא בסדר מה שאנחנו רוצים אולי לומר שאולי יש כאן יש כאן חילוק יסודי בין שני הדינים האלה זה שני דינים נפרדים והם שונים ביסודם ובגדרה הגדר של פרשת כי תצא אחרי אשר הוא טמאה כן עוסק במושג של טומאה לבעל כלומר שז הבעילה הביאה של ה מנאף באישה כן יצר ב יצר כאן שם של של טומאה האישה נטמאה טומאה תראו את הגמרא ב כן הנה את התוספות בתוספות תראו סליחה במקור כ יש כאן התייחסות א התייחסות מסויימת לדברי הגמרא שואל שואלים אתה וש איך אם מפק רבנן רבנן קרא מפש מפש פשת דק מחזיר גושו כתיב איך חזל הוציאו את הפסוק מהקשרו ויש למר דלא מסתבר ו למקרה טומאה לנס גרושה כיוון שבילתה התר היא אז לא מסתבר להם לומר שהפסוק מדבר על אישה שגורשה והתחתנה בהתר ונבלה בהתר ועכשיו אומרת התורה אתה לא יכול לקחת אותה מחדש אחרי שנבעלה בהתר כי זה נקרא אחר שו טמאה ממה שחו טמאה טומאה זה בבלת איסו טומאה זה בעילת יסו אז אפשר להגיד ככה תראו את הגמרא בבמות נוו הגמרא שמה אומרת אשת כהן שננסה בעלה לוקה עליה משום טומאה יש כאן מלכות שלא יוכל בעלה הראשון אשר שלך אחרי אשמה אשת כהן שננסה היא לא רק שנאסרה על בעלה היא גם מש בשם של טומאה והוא לוקה עליה הכוהן שואלת הגמרא מה פתאום הרי הרי ה אז שואלת הגמרא א ואי לא נתפסה אסורה א נתפסה מותרת יש לך יש לך אחרת שאף על פי שהיא נתפסה אפי אף על פי שהיא ננסה היא אסורה ואיזו זו זה שת כהן אז לכאורה כל מה שיש כאן זה רק עשה כן לו בא מכלל עשה עשה איפה איפה א איך מאיפה למדת שיש כאן מלכות איפה כתוב שיש כאן מלכות הרי הרי רבא מחדש שאשת כן שן בעלה לוקה ליה משום טומא אומרת הגמרא מרב החידוש הכל היו בכלל אחר שו תמאה כשפרץ לך כתוב גב שת ישראל והיא לא נתפסה אסורה נתפסה מותרת מכל דשת כהן כד קימה קיימה כלומר למיס יוצא ככה בעצם כל ביאה של אשת איש על ידי אדם זר ביאה יש כאן טומאה זה ביאת איסור יש כאן חפר של טומאה התורה אומרת מוציאה מן הכלל אשת ישראל אשת ישראל צאת מן הכלל כן ששמה באמת התורה אומרת שאם היא נאנסה היא מותרת אבל הכל היו בכלל טומאה ואשת כהן יצאה מכל מכללה אז אשת כהן כדי קימה קיימה אפשר לחדש שהגדר של הדין הזה של טומאה אומר ככה בעצם כל ביאה של אשת איש היא טומאה היא איסו לכן אישת כהן שנאנסה היא טמאה לבעלה והוא לוקה ליה משום משום טומאה אלא שיש כאן ירפות המיוחדת שאומרת ש באשת ישראל יש תנאי התנאי הוא שאך ורק אם היא רצתה וזה נעשה ברצון היא נאסרת לבעלה אבל אם היא ננסה היא מותרת אבל זה תנאי זה לא יסוד האיסור כאן החפצה של האיסור זה הביאה הרצון של האישה זה רק תנאי באיסור של אשת ישראל התנאי הזה לא נאמר באשת כהן ככה גם אומרים בשם רב חיים את את הגדר הזה לעומת זאת יש לנו את דין של פרשת סוה כתוב איש איש כי טסתי אשתו מעלה בו מעלה בידועים דברי המארי שהזכרנו אותם בשורש קסז סימן קסז שאומר המרי המריק שאם אישה שגגה באיסור שלל של אשת איש באיסור היא שגגה הא ידעה שזה מישהו אחר היא לא שגגה בגוף הזנות כמו שאומר המריק שהיא חשבה שזה בעלה טעתה זה היה מישהו אחר אלא דעה שזה מישהו אחר רק היא לא ידע שזה אסור אומר המריק שהיא אסורה לבעלה אין לה דין שגגת להתירה לבעלה כי לא כתוב בתורה איש איש כי תסת אשתו מעלה מעל בהשם אלא כתוב מעלה מעל בו כלומר אם אם כוונתה למעול בו אז היא נאסרת היא נאסרת למה אפילו שהי שגגה באיסור אבל יסוד יסוד האיסור כאן יסוד האיסור לבעלה כאן הוא הרצון שלה לפגות בבעלה הרצון שלה למעול במעל כלומר בגדר הזה הרצון זה לא תנאי אלא הוא יסוד האיסור בגלל שהיא רצתה בגלל שהיא רצתה למעול מעל בבעלה לכן היא נאסרת עלי אפשר לומר שזה כאן קנס שהתורה קנסה אותם גם אם היא לא שוגג גם היא שוגג באיסור אבל כיוון שהיא רוצה למעול מל בבעלה לכן התורה אומרת כמו בגמרא בשם בסוטה בדף ט תראו תראו ב כן איפה זה במקור כה סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה מה שביקשה לא נתעלה מה שבידה נתלו ממנה מה שבידה נתלו ממנה יש כאן איזשהו יסוד של קנה שכנס אותה מה שלקח את רצית למעול בעל ביש לא תקבלי את הבעל יותר לקחו ממנה את הבעל כנס יסוד היסו כאן הרצון כאן הוא משהו הבסיסי והיסודי הוא לא משהו נלווה אז אפשר להגיד שיש כאן שני דינים כמו שאמרתי יש דין של טומאה ש טומאה שהתורה מחדשת שמיס ביעה של איסור הוא יוצר דין של טומאה וממילא היא נאסרת על ידי זה לבעלה אלא באשת ישראל יהיה של פותה שתנאי שיהיה בו תנאי שהיא תאסר זה שיהיה רצון לעומד זאת בפרשת סותה יש גדר אחר יש גדר שה יש גדר שהרצון הוא הוא היסוד של האיסור הרצון שלה לזנות כן שמה הרצון הוא גדר האיסור אולי אפשר להמתיק על ידי זה מדוע רמבם מביא בשני מקומות את הדין שתחילתה באונס וסופה ברצון בהלכות אישות במקור כג פרק כדת הלכה יט ה כותב כל שתחילת ביתה בעונש אף הפי ש שצפה ברצון אז היא מותרת למה כי זה גם זה גם נקרא אונס זה גם נקרא אונס ווא חוזר על הדברים גם בהלכות יסורי ביאה בפרק א' הלכה ט שאישה שתחילת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום כן למה כן למה הוא חוזר למה הוא מעתיק את ההלכה הזו בשני מקומות כן אפשר להגיד שיש כאן שני גדרים כלומר רו רוצה לומר שאין כאן ב באישה שתחילתה בעונש ו וצופה ברצון אין את הדין של כי תמעל מעל באישה כן היא נקראת אונס לגבי שאין כאן את האיסור של הדין של כתמול בעל באישה וגם זה לא נקרא טומאה ולכן היא פטורה מכלום זה לא נקרא טומאה עכשיו אני רוצה להגיד יותר מזה שיסוד של גדר טומאה הוא נאמר בערבה כלומר המושג טומאה זה נאמר בביאה של גילוי עריות המושג טומאה איפה אנחנו רואים את זה ולכן גם זה מסביר את הרמבם כי הרמבם מדבר בפרק א' הלכה ט עונש פטור מכלום מן המלכות ומן הקורבן ואין צריך לומר מן הטומאה כן כאן הרמבם מדבר על דין של גילוי עריות בדין של גילוי עריות אז אומרת התורה אישה שננסה אפילו סופה היה ברצון היא פטורה ממיתה יש כאן שני דינים אני רוצה לומר ככה הדין של הדין של טומאה הוא דין שנאמר בערווה הנהה תראו את את הגמרא א במקור ל בבמות יא הגמרא שמה אומרת אמר רבודה המרב צרת סותה אסורה למה טומאה כתיב בה כעריות כבר יש לנו חידוש של רע שאם אישה התה צרה למי שהיא סוטה אזה גם נאסרת ליבם למה כי טומאק י בקעריות המושג אומר רשי היה נשוי בית נשים זימת אח תחתיו יש דיים ומת בלא בנים היא וצרת פטורות מן החליצה מה הי תמה טומאה כתיבה ונסתרה והיא נתמ כעריות כתיב אל תתאו בכל אלה יש תוספות צ'אנס בסוטה כו עמוד ב במקור לג זה לא ראיתי שמישהו התו סות שאנס באמת אומר שמה שאמרו בשמו של ד זה המקום בעצם רבנו תם בעצמו לא התיר את את אותה אישה שנשתנה הוא לא התיר אותה הוא אומר שיש שרצו להגיד אבל הוא לא הסכים לכך כולם מצטטים רבנו תם שהוא הכן איתי רבנו תם אני לא יודע לא נדרשתי בינתיים להים עם איזה שגיעה חיפשתי קצת אבל לא היה לי הרבה זמן לחפש אם יש כאן גי אבל הוא כותב מכאן מביא רבנו תם ראיה באישה שנש מדה לעבודת כוכבים לצקו התגיירו יבלה אומר רבנו תם דסור ויש רצו לומר ש אין אסור דחמ אקר לזר וכולי ומביאים ראיה מדמ סר פרס סתר אמת דוו תו ש מנ מדלא כתיב ב אחי דין אקו מוצה רבע ואינו פוס ביתו ו כתוב כאן ברבנו תם בטוס צ'אנס שה אין אקום עושה ערבה כלומר ביאת אקום היא לא נקראת גילוי עריות והיא לא אין אין זה חבט של גילוי עריות ודין טומאה נאמר אך ורק במקום שיש גילוי עריות אל תטמאו בכל אלה אומר רשי כאריות נאמר בהם מעתה אפשר לומר שאולי קודה הזאת אומר אולי יש אבחנה בין שני הדינים האלה שהזכרנו הדין של פרשת אשיש מעלה בומל והדין של טומאה אולי תהיה בהם נפק מינה לגבי בית נוכרי דהיינו ביד נוכרי אומר רבנו תם זה לא נקרא גילוי עריות אין דין של ירג ול יעבור אין איזה חבצה של גילוי עריות אז את הדין של טומאה שנאמר בסוטה בפרשת כי תצא לא יוכל בעלה הראשון נשוב לקחתה אחרי אשר הוא טמאה זה לא נאמר בבית נוכרי כי שמה מדובר על טומאה טומאה זה שיך אך ורק בגילו עריות ובת גוי זה לא גילוי עריות אבל מאדך גיסה את הדין כ איש איש כסו מעלה בו מעל שהתורה אומרת שיש כאן מושג של דין אחר של איסור שהוא תלוי כל כולו ברצון אז זה נאמר גם במרית סוף סוף כמו שאומר החתם סופר המעלה בומל יש פה יש פה ביאה של אדם ומקנה ממנו אז באמת יש כאן איסור איסור של א מעלה בומל פה אין אין אין סיבה פה לא נאמר פה אין דווקא בהכרח יכול להיות גם דין של טומאה אבל הוא לא תלוי בטומאה כי תמעל בעל לא תלוי בטומאה גם ממן כן טומאה יש כאן מעילה מעילה בבעלה זהבן אדם שהיא זינתה איתו מעלה יש ספק אם היא מעלה בע ודאי שהיא מעלה בבעלה לפחות אפשר להגיד את זה הקדמה אחת הקדמה שנייה בסדר בסדר עד כאן בוא עכשיו הקדמה שנייה צריך לחקור עכשיו אני עובר לדון באחד לבעל אחד לבועל בסדר שזה כל הראשונים תיתו פה אחד לבעל ואחד לבועל צריך לחקור בגדר הזה של אחד לבעל האיסור לבועל מה יסודו של האיסור לבועל למה התורה אוסרת את את האישה לבועל אפשר להגיד שזה גם כן כנס לאישה תורה כנסה אותה אולי זה אפשר להמיס את זה גם בדברי הגמרא שהזכרנו בסה דף ט ש נתנה אך כתוב שמה במקור כ ה מה שביקשה לא ניתן לה מה שיודע נתלו ממ אזו מה שביקשה לא ניתן לה אולי אולי זה הסיבה אולי זה גם הסיבה זה לא רק תיאור של מה שקרה אלא זו הסיבה כנסו אותה שהיא לא תקבל מה שהיא ביקשה היא ביקשה בעל חדש זה לא תקבל אבל אולי יגיד אולי אפשר לומר לו ככה שזה לא כנס של האישה זה כנס לבועל דהיינו אתה בועל בגללך אתה גרמת לכך שאישה תאסר לבעלה לכן אתה לא תהנה מזה אתה לא תוכל לעשות זה כנסת הבועל כן מה היא ווקא מינ כן מה היא נוקא מינה אז ככה יש משנה למלך פרק ב' מלכות סוטה הלכה יב שמה יש מגיע המגיע מביא תשובה של המארז הסון בסימן קנז ובא פה במקור כז שנסתפק לגבי בועל שני כלומר אישה נבעלה לבועל אחד בסדר כבר נבעלה לבועל אחד ואחר כך נבעלה לבועל שני שני בני אדם האם היא נאסרת על השני גם כן הרי הרי בי כח ובין כך היא נאסרה לבעלה מכוח הבועל הראשון האם נאסרה גם על הבול השני הסתפק בזה המר אסון דרך אגב הביא אותו הקורבן תנאל אצלנו באות ח' בפרק א' הפתחי תשובה בסימן אבן העזר סימן קעח סעיף קטן ל כן על השולחן הרוך שם סעיף ג שהביא את התשובה של המריק שהזכרנו בשורש קסז אז הביא שמה פתחי תשובה סעיף קטן ל את המארס אסון הזה שהא הסתפק מה יסוד הספק האם היא נאסרת לבועל השני או לא זה תלוי אם זה כנס לאישה או כנס לבעל אם זה כנס לאישה סוף סוף היא מעלה מעל ה עוד יותר מועלת לא רק אם בועל אחד אם בועל שני אז גם היא מועלת בו אז לכן יש מקום לאסור אותו עליה אבל אם זה כנס הבועל אבל פה הבועל אומר הבועל השני אומר הרי הרי בין כך ובין כך אני לא גרמתי לאיסור הרי כבר היא נשרה לבעלה אז היא תהיה מותרת לו אז המישלן המלך שם זה המגיע בכ כז משנמך עצמו דן בשאלה אשת כהן שנאנסה ונאסרה לבעלה האם היא מותרת לבועל [מוזיקה] לאנס האם אשת כהן שנאנסה מותרת להנס כן זה זה שאלה אני לא רוצה להרחיב את זה זה דיוון שנדון פה בעזרת השם בדף ט נגיע לסוגייה בדף ט עם הסיפור של דוד המלך אוקיי שני תירוצים בגמרא ויש שרוצים לתלות את השני תירוצים בחקירה הזו מי שמרחיב בזה זה הפתחי תשובה בסימן יא סעיף קטן ה הדברי הבית שמוא שם סעיף קטן ג' שעסק ב רכות בזה מה הספק כאן אשת כהן שנאנסה האם היא מותרת להנס זה תלוי בחקירה אם הסיבה שהתורה וסרת לבועל זה בגלל כנס לבועל ודאי שצריך לקנוס אותו בגללו היא נסרה לבעלה אבל אם זה כנס לאישה מה צריך לקנוס אותה נענסה מה היה שמה למה ה שהיא תאסר להנס הצדיק הזה במחאות היא לא [מוזיקה] השמה אז המשל המלך שם מביא תוספות דרך אגב תראו את ה טוב יש בזה אריכות אבל תראו את התוספות ביבמות בדף ל עמוד א' אני במ הזמן שלנו כבר יש לנו דקות ספורות אז אני אגיד לכם בדיוק את הנקודה של התוספות התוספות אומרים תראו שלוש אורות מלמטה ומי הוא גבי בועל אף אגב דלא כתיב בלא נתפסה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסבר דלא נאסרה לבועל אלא כשנר לב כלומר ברור לתוספות שאשת ישראל שנאנסה אשת ישראל שנאנסה מותרת להנס ליך שיגרש אותה בעלה הוא ימות מותרת להנס למה היא מותרת להנס סברה הוא שלא לא נאסרה לבועל אלא אם כן נאסרה ל הבעל כיוון שה הנס הזה על ידי ה העונס שלו לא אסר את האשה את אשת ישראל לבעלה כן היא מותרת לו כתוב כאן סברה הוא כן שאשת כהן שננסה כיוון שעל ידי האונס הוא עסר אותה לבעלה אז ה תיצר עליו למרות שהיא לא השמה נכון גם גם הראש ביבמות פרק ו' סימן ו' מוכח גם כך כותב לא מסתבר לאוסרה לבועל כשהיא מותרת לבעל לא מסתבר איך איך אפשר לאסור אותה לבוע כשיא מותרת לבעל לא מסתבר מה שמע שאם היא נאסרת לבעל נאסרת לבועל בגלל ש אז לכאורה כתוב כאן שסיבת האיסור לבול בגלל שקנה שהתורה כנסה אותו על כך שהוא בגין המיס ביה שלו עסר אותה לבעלה ככה מוכח זה סברה קש סברה כותב התוספות וגם ה ראש כותב לא מסתבר סברה זה לא יש ים של שלמה בכתובות בסימן ה שמקשה על הראש בסימן ד' הראש אומר יש לי הראש אומר יש לי הראש אומר אני יכול להסכים עם בסימן ד' תראו תחזרו בעשה את זה מהיר במקור חט בקטע השני כותב הראש נראה לי לקיים פסק רבנו תם ולא מטעמה אלא מה הסיבה שהיא לא נאסרה לבועל בגלל שהיא לא היייתה ביאת אקום בין כ בין כך ובין כך היא הייתה אסורה לו וניד נסרה לבעל מכם מקום לא נתווסף באיסור לבועל בביתו כיון שבלוח הי הייתה אסורה לו אז כיוון שבלוח הי הייתה אסורה לו אז לא שייך להגיד שהתורה אסרה אותה על הבועל כיוון שבכח הכח הייתה אסורה כך אומר הראש גם כן רואים מהראש שזה לא גדר של אין איסו חל ליסו מה שפ בגמרא בבמות לב עמוד א' כי אם זה היה הגדר ש אין איסור חל ל איסור אז היית אומר מתלת לוקי וכשהוא התגייר אז אז הסור חול עליו לא רואים לו שזה לא לא שייך לא שייך לאסור לבועל לא שייך אז שואל שואל הים של שלמה איך יכול להיות איך זה יכול להיות איך זה יכול להיות שהיא תהיה מותרת לבועל והיה אסורה לבעל א זה מה שאומר רבנו תם היא נאסרה לבעל אבל היא לא נסרה לבועל כי הבועל בקח ובכח הייתה אסורה עליו אומר הן של שלמ זה לא יכול להיות זה לא יכול להיות יש הקש אם היא אם היא לא אסורה לבועל אז היא גם מותרת לבעל איך זה יכול להיות שאם אסורה לבעל ומותרת לבועל זה לא מתקבל על הדעת ה בעת עליה לכן הוא אומר זה הסיבה שהתירו את התירו את את בת שבע התירו את בת שבע ל לדוד כי הוא הנס אז מה אם הוא הנס כיוון שהתה מותרת לבעל אז היא התה מותרת לבועל זה הבע ליה הים של שלמה הבין שזה הקש ונטמע ונטמע זה לא יכול להיות איזה עקש ככה הוא הבין הוא באמת בתשובה של החתם סופר שמוד בסימן פטש סימן י ס כטן ה מביא תשובה של החתם סופר שתולה את זה במחלוקת תנאים האם אם אלפינה נטמעה נטמעה שני נטמעה או מהו של נטמעה האם זה לא משנה לפי מה שראינו כרגע בטוסט והראש זה לא הקש זה לא זה זהזה זה מסתבר זה סברה זה לא הקש ש זה לא ש זה לא שהתורה אומרת שאם פה מותר פה מותר פה אסור פה אסור בעל בועל בעל בועל לא זה לא חייב להיות ככה מה שברור שאם לבעל מותר אז גם לבועל מותר זה ברור כי זה סברה זה סברה פשוטה לא יכול להיות שת כל הסיבה שהתורה וסרת לבול זה אך ורק בגלל שהוא סרה על בעלה אז אם היא מותרת לבעלה בוודאי ה מותרת לבועל אבל זהו זהו יכול להיות מצב שהיא אסורה לבעל והיא מותרת לבועל כי הוא לא היה שייך לאסור עליו כיוון שהוא הה בין ככה ון ככ אסור זה לא זה לא כתוב בסדר עד כאן רבותיי זהו סיימנו אפשר ללכת לארג אי אפשר ללכת איך אפשר ללכת אך יש אני אגיד לכם בשורה אחת אז מסקנה מההקדמה השנייהה האיסור לבועל כן הוא א קנ כו הוא כנס לבועל על כך שהוא סר אותה לבעלה לכן התורה כנסה אותו בסדר עכשיוו אפשר לחדש חידוש כזה ולמר ככה שהלפטופ ונטמא שאוסר את האישה לבעל ולבועל כן הוא אך ורק במיסה ביאה שיש בו גילוי עריות כי זה הלפון וטמאה וטמאה כל האיסור לבועל זה אך ורק על ידי כך שהוא על ידי המיסה הביאה שלו כפו שאמרנו הוא במיסה הביאה שלו תימא את האישה התורה אומרת אתה תמאת היא תטמא גם [מוזיקה] לך כי אתה השם לעומת זאת ביסור של תמעל מעל באישה שיסודו הוא לא טומאה אלא יסודו הוא הרצון של האישה לפגות בבעלה הרצון של האישה הוא הוא החצי של היס זה כנס על האישה שתאשר על בעלה זה מה שכתוב שם התורה כנסה את האישה שתאשר על בעלה בגלל שהיא ביקשה לזנות והרצון שלה זה החצ של האיסור אבל איסור לבו ל נאמר אך ורק בדין של טומאה בדין של גילוי עריות שמה הוא נאמר רק בביאה של הריות הוא נאמר שיש בזה חצר של טומאה וזה בגלל מהס הביאה של האיסור ככה אפשר לומר אז שת דתי לאחי אפשר להגיד ככה נוכרי זה ביאה זה מס ביאה אתה שומ הרב דניאל זה זה מיס ביעה לכן הנה יש פה זנות לכן היא נפסלה לכהונה לכן היא נפסלה באכילת תרומה זה מס ביעה מה שכותב הרמבם שזה לא מה שכב מה שכתבו הרבנו תם שזה לא ביאה כן שזה דמה לביאת מצרי הפשט ה זה לא ביאה של גילו עריות זה לא ביאה של ערווה כי ביאה של ערוה זה תלוי חשיבות של ביאה של אכוס זה צריך לה חשוב חשיבות שבית שיש יחוס וזו נקודת ההשוואה לבית בהמה נקודת ההשוואה לבית בהמה כיוון שאין אכוס אז אין כאן דין של ביאת גילוי עריות כ זה לא חשיבות של ביאה שעליה נאמר דין מיתה ודין ירג ול יעבור אז זה כן ביאה וגם משמש מת זה ביאה אבל משמש מת זה לא ביאה של גילו הראיות לכן אין בה מיטה ואין בה מלכות ואין ב חטאת אבל כן פוסלת לתרומה מתי אפשר לומר ככה ביאת אקום היא לא ביאה של גילוי עריות ומכיוון שהיא לא ביה של גילוי עריות לכן אין את האיסור לבועל כי נטמעה ונטמע התלות כשם ש זה נלמד ממקום שיש גילוי אין כאן לכן לכן סובר רבי נוות ש לא נאסרה לבועל הה מה תאמרו אבל אבל היא כן נאסרת לבועל היא כן נאסרת לבעל ליחה מהדין של מה הדין של כי תמול בעל מהדין ששמה לא נאמר טומאה שמה די במה שיש דין של ביאה איש איש כי תסת שו מעלה בו בעל הרי ברור שיש כאן מעל אז את הדין הדין של הדין של האיסור סוטה לבעלה אמידים כתמול מעל באישה שנאמר בפרשת נסו הוא רלוונטי גם בנכרי לכן היא נאסרת לכן סוברת השיטה השנייה שהא נאסרת לבעלה מדין כתמ איסור דאורייתא אבל היא לא נאסרת לבועל כי הדין של היסו של הבועל תלוי בטומאת בביאת עריות תלוי בטמאה ואיין כאן בביאת אקום נטמאה לכן היא לא נאסרת לכן היא כן נאסרת לבעל מדין תמול מעל באישה דאורייתא אבל היא לא נאסרת ל בועל כי בבית נוכרי אין כאן ביעה שגילוי העריות לכן לא נסרת לבועל ח עכשיו אז ראיתי ב שמואל רזוס שגם הלך בכיוון הזה לחלק בין ביאה גרידה לבין ביאה של עריות לפי זה הוא הסביר שנחלקו שיטות הראשונים בנקודה הזו האם רק ביאה של ערווה וסרת אישה ביאה של אריות או אפילו באג רידה השיטה הראשונה שאומרת שהיא מותרת לבעלה אומרת שגם לגבי איסור לבעלה צריך ביאה של הריות והשיטה השנייה אומרת לא שלגבי איסור לבעלה מספיק ביאה גרידה לא צריך ביאה של אריות רבותיי ביאת נוכרי זה אדם זה לא בהמה זה בן אדם זה בן אדם תפסיקו כבר זה בן אדם אלא מה זה לא ביאה חשובה כי אין לו יחס כ שאיין לו יחס זה לא ביאה של ערווה אבל זה ביאה זנות יש תרומה אבל אז אז זה המחלוקת ביניהם אומר רב שמואל מה המחלוקת עוד פעם הדעה הראשונה אומרת שאישה נאסרת לבעלה רק על ידי ביאה של רק על ידי ביאה של רוה והשיטה השנייה אומרת לא גם על ידי ביאה גרידה ככה אומר רב שמואל ככה הוא רוצה להסביר את המחוק בין הלבוש לבין הבית שמואל לגבי משמש מת הם נאסרת לבעלה לבוש אומר שהלא נסרת לבעלה כיוון שלמרות שזה ביאה וזה לא ביאה של רבה והבית שמואל אומר לא גם ביאה שלא שרה וסרת כן אה למה מקנים לחוף כי קפיד דב בסדר אבל ני דעתי אולי אפשר להגיד איזה תירוץ נועז אתם לא חיייבים לקבל כן תירוץ נועז שבאמת ברור ש ריבם באמת הבין מהתוספות שבאמת היא מותרת לבעלה לגמרי אבל לא בכרך שזה כוונת התוספות מה שהתוספות אומר שהיא לא נאסרה לבעלה כל היומ וסות אישונים הכוונה היא לא נאסרת לבעלה מדין נטמאה זה מה שהתכוננו אז מדין וטמאה היא לא נאסרת זהא לא נאסרת לבעלה מדין וטמאה אז ממילא היא לא נאסרת לבועל כי לא שייך כאן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבן רק ב נטמאה אז יוצא שאולי התוספות גם התוספות ו ז שנים באמת אין מחלוקת בין אין מחלוקת בין השיטות כולם מ מודים שהיא נאסרת מדין כתמ עול מעל באישה אבל כולם מ מודים שהיא לא נאסרת מדין ונטמא תודה רבה