בבא קמא # תחת נתינה ישלם כסף

[מוזיקה] בסוף הסוגיה של אבות הנזיקין אחרי שהגמרא מביאה את תנה דבר רב אושייה ותנא דבר רב חיה והגמרא דנה למה קוראים לכל ה אבות שם לכל הנזיקין שם אבות אומרת הגמרא אמר רבי אבאו כולן כאבות לשלם ממיטב כל האבות נזיקין האלה הם בעצם כמו האבות יש לנו את ארבעה אבות הנזיקין של המשנה וכל השאר הם כמו האבות שצריך לשלם מי שהתחייב בתשלומים בכל אחד מהדברים האלה צריך לשלם מ מיתב מה הטעמה מהיכן אנחנו יודעים את הדין הזה של מיתב עתיה תחת נתינה ישלם כסף כאן ישנה גזירה שווה מיוחדת שיש לה ארבעה מרכיבים המילה תחת והמילה נתינה והמילה ישלם והמילה כסף כל אחת מהמילה האלה אם היא תופיע באחד מאבות הנזיקים היא תחייב תשלומי מיטב וכאן דנו הראשונים רשי ורבנו חננאל בהבנת הלימוד הזה שתחת נתינה ישלם כסף ואנחנו נעסוק בעיקר בשיטת רשי לאחר מכן איזה משהו על שיטת רבנו חננאל ובסוף אם נספיק איזה תוספת לגבי עצם הלימוד הזה נתחיל אם כן בשיטת רשי רשי דיבור המתחיל תחת נתינה ישלם כסף אומר רשי דבול וכתיב או תחת גמרינן תחת תחת משום מועד דכתיב ב שור תחת השור מה אתה ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ב מתב שדהו אף כאן מיתב שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל זקו מגבה הו מן ידית כאן רשי לא מסביר איך לומדים את שור תחת השור מ משן ורגל רשי אומר רק לומדים את זה משן ורגל דכתיב במתו שדהו אף כאן מיתב שאם בא לשלם קרקל הניזק מגבו מן העידית לכאורה חסר מאוד ברשי ההסבר שכתוב שלם ישלם שור תחת השור וכתוב ב שן ורגל מתב שדו ו מתב קרמו ישלם זה בעצם עיקר הלימוד שלומדים את שור תחת השור מישן ורגב ואת זה רשי משום מה משום מה לא הזכיר ממשיך רשי ואומר או נתינה וגמר נתינה נתינה מישור שנגח את העבד דכתיב ב יתן לאדוניו יכול להיות שבאחד מכל ה-24 יהיה את המילה נתינה וזה נלמד מה שכתוב בשור שנגח אדם כתוב כך או אם אבד יגח השור או עמה כצב 30 שק יתן לאדוניו והשור יסכל אז כאן כתוב יתן עכשיו מאיפה אנחנו יודעים שיתן זה מיתב את זה גם רשי לא מסביר מאיפה יודעים שייתן זה מיתב הרי שם כתוב יתן אנחנו לא יודעים שזה שזה מיתב יכול להיות שייתן זה יתן מה שירצה לתת יכול לתת גם זיבורית ממשיך רשי ואומר או ישלם אם כתוב ישלם גמר משן ורגל דכתיב בהן מתו קרמו ישלם או כסף וגמר מבור דכתיב ב כסף ישיב לבעליו אז גם כאן לגבי הבור רשי לא מזכיר את העובדה ש בבור כתוב את המילה ישלם ואולי זה הדבר שהכי חסר פה היה צריך רשי לכתוב וגמרה מבור דכתיב ב בעל הבור ישלם כסף ישיב לי ועליו רק מזכיר את המילה כסף שמוזכרת בבור ולא מסביר איך הבור לומד מ משן ורגל נמצא אם כן שיש לנו כאן את ארבעת הלימודים שרשי אומר שהם כך המילה תחת נמצאת ב שור תחת השור בשור שנגח שור וזה לומדים משן ורגל ורשי לא מסביר כיצד לומדים את הלימוד משן ורגל הוא לא מסביר ששמה כתוב את המילה ישלם וגם פה כתוב שלם ישלם שור תחת השור נתינה כסף יתן א 30 כסף 30 שק יתן לאדוניו וגם שם רשי לא מסביר איך אנחנו יודעים שייתן זה זה מיתב וכך גם בבור טוב אז אלו ההערות הראשונות שיש בפשט לשון רשי ממשיך רשי לדון איך לומדים את שאר הדברים יש כאן לשון שיש כאן דיון לגבי הגרסה רשי אומר וארבע אבות גמיר כולו משן ורגל ונראה שהגרסה הנכונה זה וארבע שומרים גמיר כולו משן ורגל ב שומר חינם כתיב וכולי אשר ירשו אלוהים ישלם בשול כתיב בעלי נמו שלם ישלם צ זכר כתיב גנוב יגנב מאמו ישלם סוכר אלא כתוב בתורה עד כאן בסדר בנזק ד חובל בחברו כתיב נתינה כן נתן בו והיינו ממון הניתן מיד ליד כד דרשינן בחול אז הינתן זה נתינה יתן בצער כתיב פצע תחת פצע ודרשי קמן בחבל פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק בריפוי ושבט כתיב נתינה וכאן מגיע הבעיה ו בבושת כתיב כאן זה טעות בגרסה ו בבושת כתיב תחת גבי אונס ומפתה דכתיב תחת אשר עינה אז כתוב שהוא צריך לשלם 50 כסף ו ולא תהיה לאישה תחת אשר כסף 50 שק וכולי ולא תהיה תחת אשר אינה ודרש בכתובות בפרק אלו נערות 50 כסף תחת העינוי מכלל דיכ בושת ופגם אז לא כתוב פה בכלל בושת ופגם בושת ופגם נלמדים כאן רק בתור דבר הלמד מן הכלל כבר תוספות רבנו פרץ כאן במקום מקשה מגמרא במסכת סנהדרין בדף פד שם יש דיון לגבי כהן גדול יש פסוק בכהן גדול שהוא אונן אז בכהן גדול כתוב כך מן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלויו לומדים מזה שכהן אדיוט שהוא עובד באנינות האחר שלא יצא חילל דווקא בכהן גדול כתוב מן המקדש לא יצא והוא לא מחלל אבל כהן דיות שלא יצא כן מחלל ואומרת הברייתא שם לאל יש שם רשימת דברים שאם כהן עושה אותם אז הוא מתחייב מיתה בידי שמיים ויש דברים שהוא לא מתחייב מיתה לגבי אונן זו אחד זה אחד ההלכות שכהן אסור לו כהן אדיוט אסור לו לעבוד אונן ואם הוא אונן הוא מחלל עבודה מאיפה יודעים כתוב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוב כהן גדול לא מחלל כהן אדיוט כן מחלל הוא מחלל עבודה אבל הוא לא חייב מיתה שואלת הגמרא נילף חילול חילול מתרומה מה לאלן במיטה אף כאן במיטה אז הגמרא רוצה שילמדו חילול חילול מתרומה אז אומרת הגמרא מי כתיב ב בגופה מכלל קתה את הדבר הזה לא לומדים מה מהמילה שכתוב חילול כתוב שכהן גדול לא מחלל מזה למדת שכהן אדיות כן מחלל אם המילה של החילול של כהן דיוות לא כתובה בפירוש זה נקרא דבר הבא מכללה ודבר הבא מכללה מכללה כ ודבר הבא מן הכלל ודבר הבא מן הכלל אין דנים אותו בגזרה שווה כך גמרא מפורשת זו לא השאלה שלי שאלה של תוספות רבנו פרץ וגם בשיטה מקובצת בשם מארי קץ גם מקשה את הקושיה הזאת איך אם כן לומדים בושת מתחת אשר מתחת אשר אינה על השאלה הזאת מתרץ התוספות רבנו פרץ שיש הבדל בין מקום שיש מילה כמו תחת אשר אינה אבל לא כתוב אבל אף על פי שני לא היא לא כתובה לגבי בושת היא כתובה לגבי הקנס של 50 כסף לעומת מקום שלא כתוב אפילו חילול רק כתוב שאין חילול ואז לומדים את ה את זה שיש חילול התירוץ הזה הוא תירוץ שלא כל כך מובן כי הרי סוף סוף זה דבר ש שבא מכללה לא כתוב בפירוש בתורה מילה אחת לגבי העניין הזה אז איך אפשר ללמוד ובאמת בשית המקובצת נשאר בצריך נשאר בצריך אייון על כל פנים יש כאן איזשהו דוחק יכול להיות שרשי גם ידע שאפשר ללכת כמו תוצות רבנו פרץ ואז הוא מגיע לפירוש אחר לישנא אחרינא והלשנה אחרינא נראית קלה ופשוטה להבנה ולמה רשי לא לא בחר במיל קתח כתיב בחבל בחברו תחת כתיב תחת פצה כולו חמישה דברים דידה מהתם גמרינן יש לנו בובל עין תחת עין וכולי ויש לנו את כל הפצע תחת פצע גם לגבי צער אז נזק וצער נלמדים מהמילה דרשה הזאת של פצע תחת פצע אז אם כך אז אנחנו יכולים ללמוד כבר את כל החמישה דברים לא רק את ה לא רק את את החובל כל החמישה דברים נגררים אחרי אחרי החובל אז כאן יש מקום לשאול אם זה הסבר כל כך טוב ואפשר לגרור את כל האחרים למה היה צריך רשי להיכנס לדוח הגדול הזה של דבר שבא מכלל שלא לומדים בו לא לומדים בו גזירה שווה או בלשון אחרת מה ההבדל בין שתי לישנות מה המחלוקת בין שתי לישנות ברשי ממשיך רשי ואומר בת שומ כפל כתיב ישלם שניים את שומ ארב וחמישה כתיב חמישה בקר וכולי אני מגיע לסוף אומר רשי מטמא ומדע ומנסח בכלל נזק אם ובנזק כתיב בי תחת כמו שאמרנו קודם שיש לנו ב ב בחול אז יש פצע תחת פצע אז יש את הפסוקים שנאמרו שנאמרו בנזק כאן יש שאלה גדולה הרי נזק לכאורה לא צריך בכלל את הלימוד נזק לא צריך את הלימוד נזק יכול להילמד בצורה ישירה הרי כתוב מכה בהמה ישלמנה אז יש כאן ב בהוצאת וז והדר באות י גרסה אחרת ובנזק כתיב ישלם דכתיב מכה בהמה ישלמנה אז נזק בעצם אפשר ללמוד אותו בכלל מישלם שכתוב מכה בהמה ישלמנה אז לא צריך את כל אז למה רשי היה צריך להגיע בסוף לדבר הזה אז אני מסכם את כל השאלות שהיו לנו בשיטת רשי לפני שנגיע להסבר שינסה להסביר את כל השאלות ברשי שאלה ראשונה רשי בתחילת דבריו מסביר איך לומדים את את המילה של שור תחת השור לומדים את זה לכל הדברים כתוב שור תחת השור ושור תחת השור לומד משן ורגל ולא הסביר רשי איך שור תחת השור לומד משן ורגל שיה צריך להגיד שלם ישלם כתוב פה וכתוב שם כמו שרבנו חננ אל מסביר שהכל ומ לומדים ישלם לגבי כסף 30 שק יתן לאדוניו גם רשי לא מסביר איך לומדים את האיתן וגם וגם מבור זאת השתה השאלה ה הראשונה השאלה השנייה היייתה שתי לישנות בשיטת רשי איפ מהיכן לומדים את חמישה דברים האם חמישה דברים נגררים אחרי חובל או שכל אחד מהם צריך מקור בפני עצמו אם כולם נגררים אחרי חובל אין בעיה ואם הם לא נגררים יש לנו בעיה עם בושת שבוש רשי מסביר שנלמד אתמה שכתוב תחת אשר עינה והגמרא לומדת מזה שיש בושת ופגם 50 כסף זה במקום העינוי אבל בו שת ופגם זה עדיין לא שילמת אז משם לומדים ראינו בגמרא בסנהדרין בדף פד עמוד א' שאין אפשרות ללמוד בדבר הבא מן הכלל ואת הקושיה הזאת תקשו התוספות רבנו פרץ ושיטה מקובצת וגם תוספות אצלנו דיבור המתחיל תחת נתינה כשהוא בא לדבר מהיכן לומדים בושת הוא כותב כך בספרי מפיק בושת מוקצות את כפה ולא תכוס עיניך כתוב שם שאם שני אנשים רבו ואישה אשת האחת קרבה והחזיקה במבושה של ה זה שרב עם בעלה אז כתוב וקצותה את כפה לא תכוס עיניך דווקא מהמילה לא תכוס מהמילים לא תחוס עיניך שהיינו אומרים מעצמנו שהם באים לחזק את זה שלא לא להימנע מלעשות את זה דווקא מהמילים לא תחוס עיניך לומדים מעדים זוממים שבדים זוממים גם כ כתוב לא תחוס אינך מה שם ממון אף כאן ממון אז יש לימוד לבושת בושת שזה חיובי בושת נלמדים וקצותה את כפה לא תחוס עיניך שמה לא מוזכר כלום ואין לומר שהוא גזירה שווה גמורה מדו כ אמר אתי תחת נתינה עיניך הרי גם המילה עיניך הייתה צריכה לימר ככה גם מאיר תוספות הזה לא גזירה שווה גמורה לא כל כך מובן מה הכוונה לא גזירה שווה גמורה גזירה שווה או לא גזירה שווה אם זה גזירה שווה גזירה שווה גילוי מילתא קשה מאוד להגיד שזה גילוי מילתא יש לא תחוס עיניך בכמה מקומות שזה גם הריגה ממש ומסית ויש יש מקרים שכתוב לא תחוס עיניך זה הרגה ממש אז הדברי התוספות פה הם גם כן קשים קשים להבנה אולי בסוף הדברים גם הם גם הם התיישבו השא אז שאלנו אם כן מה המחלוקת בין שתי הלשנות ברשי האם כל חמשת הדברים נגררים אחרי חובל או שכל אחד נלמד בפני עצמו ובושת אנחנו ב בבעיה בין אם נלך כמו התוספות למה לא כתוב עיניך אם נלך כמו רשי זה דבר הבא הבא מן הכלל אז יש בעיה עם הדבר הזה אז מה המחלוקת בין למה היה צורך להיכנס לדוח ולא להישאר עם לישנה אחרינא והשאלה האחרונה למה רשי לא היה מעוניין במה שכתוב בנזק מטמ מדמה המנסה ממה שכתוב מכה בהמה ישלמנה הרי זה הלימוד הפשוט ביותר הפשוט ביותר לנזק אלו אלו השאלות שיש לשאול אז אולי אפשר ליישב את רשי על פי שתי הנחות שתי הנחות יסוד שהם יסבירו ויוכלו לתת פתרון לכאורה לכל הבעיות שלינו כאן ברשי הנחת יסוד ראשונה קשורה למחלוקת ראשונים בדין מיתב אנחנו יודעים שבדף ז כתוב כך ז עמוד א' ר מילה אביה לרבה כתיב מתב שדהו ומתו קרמו ישלם מיתב אין מי דכרין לו והתניה ישיב כתוב בבור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו לרבות שווה כסף ואפילו סובין אז זה דיוון אחד בסוף מגיעה הגמרא למסקנה בדף ז עמוד ב בשורה הרחבה הראשונה כי אתה רב פפה ורב אונ בר דרב יהושע מביר פרשו כל מילה מיטבו דלה מזדון אחה מזדון במטה אחרית לבר מארה דליב ממיטב כי איכי לקפוץ עלי זבינה אז בעצם זה ההסבר שמיטב זה יכול להיות או בקרקעות מיתו או במטלטלין כל מטלטלין הם שווה כסף כך דעת רב פפה ורב אונ בר דרב יהושע לעומת זאת בדף ט עמוד א' כתוב כך רב הונה אמר זה בשליש העליון השורה מתחילה במילה תרפח רב הונה אמר או כסף או מיתב ושווה כסף הלך ליבוד לא מוזכר כאן בדברי בדברי רב הונה מסביר רשי רב הונה אמר לא קש קרא את דלאל כסף ומית דחי כמר רחמנא או כסף יתן לו או מיתב שדותיו וכאן תוספות תוספות דן בעניין הזה ומביא את דתרי והראש ועוד שישנה מחלוקת בין רב הונה לבין רב פפא ורב הונה ברי דרב יהושע שרב הונה סובר כסף או מיתב ורב פפה ורונ רב יהושע סוברים שגם שווה כסף אפשר לתת שיטת ואיך הפסק פוסקים כמו רב פפא ורב הברד רב יהושע כך פוסק הריף כך פוסק הרמבם כך פוסקים כולם חוץ חוץ מי רבנו תם רבנו תם עומד בשיטתו ורבנו תם אינו סובר כן דמפרש שיש שלוש דינים בנזקין או כסף או מיתב ואי לטלה אפילו סובין כלומר יש שתי דרגות של תשלום דרגה אחת של תשלום או כסף או מיתב רק מי שאיין לו כסף וז רק אז הוא יכול לתת את מה רק אם אין לו את זה אז הוא יכול לתת את הסובין אבל זו רק דרגה שנייה זו דעת זו דעת רבנו תם ודעת רבנו תם הזו לא התקבלה להלכה ואומרים כולם שרבנו תם הוא יחידי בשיטתו אז אני רוצה לטעון שאולי גם רשי מסכים לשיטת רבנו תם אצלנו וזו הנחת יסוד ראשונה בשביל ליישב חלק מהשאלות ששאלנו הנחת יסוד שנייה כך יש לנו במשנה ארבע אבות נזיקי מה הרעיון של האבות האם הרעיון של האבות זו רק חלוקה טכנית נקודת שעשו חכמים במשנה או שאבות יש זה שיש לנו ארבע אבות לכל אב יש לו את ההלכה שלו אב זה כל הלכה שנאמרה באחד מהצדדים של האב הזה היא הולכת על כל החלקים של האב אז ההנחה השנייה אומרת שאב יש הלכה כזאת שכל אחד מהאבות כל הפרטים כל ההלכות שנאמרו בפרט מהאב הזה הם קשורות לכל לכל אהב ונסביר עכשיו את מה את מה שאנחנו מתכוונים יש לנו מחלוקת בין רב לבין שמואל מה הם ארבע אבות זיקים הרי במשנה כתוב השור הבור המבה והעבר והמחלוקת ביניהם היא גם לגבי מה זה שור וגם מה זה מבה בדעת רב זה פשוט שור וכל מילד שור ואילו אצל וומבה זה אדם ואילו אצל שמואל יש לנו שתי דעות בגמרא גם דעת רב יהודה וגם דעת רבה האם דעת רבי יהודה זה קרן ו כן ו תן השור קרנו הומבה לשינו ודעת רבה שזה שן ורגל וקרן לא כתובה כי זה מועדין מח אלו שני ההסברים שיש בשיטת בשיטת שמואל אז עכשיו נשו לרש וועל פי שתי ההנחות האלה שהנחנו נראה ונבין איך רשי בלשון עדינה ונעימה הצליח לחיות בין עם שתי ההנחות האלה ולהסביר את הכל מתחיל רשי ואומר כך בכול וכתיב עוד תחת גמרי ל משור מועד דכתיב בשור תחת השור מה אתה ממיטב דגמר משן ורגל שור שלומד משן ורגל איך השור לומד משן ורגל אז אמר אמרנו למה רשי לא כותב ישלם כתוב ישלם זה לומדים התשובה כל מה שאנחנו צריכים את המילה ישלם זה רק לשיטת שמואל שהוא אומר ששן ורגל הם בפני עצמם ואילו קרן זה אב בפני עצמו אבל לשיטת רב שהוא סובר ששור תנ שור בכל מילד שור ברגע שכתוב לנו בשן ורגל בשור כתוב לנו ישלם מתו ד מתב כמו ישלם ממילא כל התשלומים שיאמרו ב ב שור הם תחת המטב אני לא צריך עכשיו ללמוד ישלם ישלם הלימוד ישלם ישלם שיהיה כתוב ב ישלם בשן ורגל ושלם ישלם שור תחת השור אני לא צריך את הלימוד ישלם ישלם זה לא בגלל השלם ישלם זה בגלל שזה חלק משור ובשורש הלכה של מתב שדה ו מתב ישלם לכן רשי כדי לא להיכנס לשאלה לפי רב ולפי שמואל ולפי זה רשי כותב כך דכתיב בשור תחת השור מהה ממי תו דגמר משן ורג דכתיב ומתו שדהו אף כאן מיתו שאם בא לשלם קרקל הניזק בשביל זקו מבי מביאו מן הידית ולא הסביר רשי איך כי אמרנו שזה תלוי במחלוקת במחלוקת רב ושמואל אז רשי לא נכנס אבל הוא אמר דבר ששווה שווה לשניהם או נתינה וגמר נתינה נתינה משור שנגח את העבד דכתיב ב יתן לאדוניו גם השור הזה שייתן לאדוניו הנתינה הזאת איך היא איך היא נלמדת כאן זה תלוי זה לא בהכרח ילמד מ ילמד מצריך ללמד משן ורגל כי הרי עכשיו לא כתוב בכלל את המילה ישלם בשור שנגח אדם כתוב כך ואם שור א ואם שור נגח הוא מאתמול שלשום והמית איש או אישה השור הסתכל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עלי ונתן אם עבד יגח השור מה קצב 30 שק יתן לאדוניו והשור יסתכל לא כתוב שמה בכלל בשור בקרן של שור שנגח הדם לא כתוב כלום כאן אתה לא יכול להגיד גמר משן ורגל פה אפשר להגיד כך זה צריך ללמוד או שזה שור ואז לומדים את זה משור כי בשור כתוב מתב שדה ומטב כמו לשיטת רב או שאנחנו לומדים את זה שזה קרן ואז לומדים את זה מקרן איך לומדים בקרן בקרן כתוב שלם ישלם שור תחת השור בשור שנגח שור ואז אנחנו יכולים ללמוד משור שנגח זה לומדים משן ורגל ומה שכתוב איתן זה מדין קרן אז לכן רשי כאן כבר לא יכול להגיד במשפט אחד מאיך לומדים כתב את זה בסתמיות ממשיך רשי ישלם גמר משן ורגל זה פשוט או כסף וגמרה מבור דכתיב בכסף ישיב ישיב לבעליו ועכשיו יכול להיות שאם נגרוס ארבע אבות גמיר קולו משן ורגל אז הוא לא צריך עכשיו להיכנס עוד פעם בתוך בור איך בור איך בור לומד אם נגיד ארבעה שומרים גם בסדר לגבי בור אולי בהמשך עוד משהו אז אם כן הבנו איך הדברים הולכים אולי זו גם המשמעות של שתי הלשנות שהזכרנו קודם לישנה אחת מחפשת לימוד לכל אחד ואחד מחמשת הדברים ולשנה אחרת היא לומדת את כולם מי מי חובל יכול להיות שהל שנה השנייה שלומדת את כולם חובל היא מתאימה לשיטת רב לשיטת רב שאדם הוא הוא אב נזיקין כמו שאנחנו מוצאים למה כתוב אדם לחייבו בארבעה בארבעה דברים מלבד נזק אדם זה האב מהאב הזה אפשר ללמוד את כל הפרטים יכולים להיכנס בתוך האב של האדם לכן הוא אומר לשנא ארינה חובל כתוב בו ואחרי חובל נגררים כולם כמו שאמרנו קודם אם כתוב אם יש לנו אב שור אפשר ללמוד משן ורגל גם ל גם ל לקרן כי זה שור זה אב אחד יכול להיות שאם האדם הוא לא אב מארבעה אבות נזיקין אז יכול להיות ש הוא הוא כן נחשב אב רק הוא הוא לא נזכר כמו שכתוב הגמרא בנזכ גופו לא כמירה נזכה ממונו כמירה אבל יש לנו עוד אב שהוא אדם הכואב שלא נזכר שלא נזכר במשנה יכול להיות שברגע שיש לנו כלל שיש ארבעה אבות ואת נזקי גופו לא הכנסנו בתוך ארבע אבות ממילא יש לנו פרטים של כל מיני הלכות בידם אבל זה לא אב של אדם שנמצא שנמצא מחוץ ל מחוץ ל לארבע לארבע אבות יכול להיות אפשרות נוספת ששתי הלשנות האלה חלוקות בשאלה הזאת שאנחנו דנים בה יכול להיות שאי אפשר ללמוד את כל הפרטים באו אם הם שונים במהותם יכול להיות שאי אפשר ללמוד בשור תחת בשור תחת השור יכול להיות שאי אפשר ללמוד מה בלי מזה שכתוב בשן ורגל צריך את השלם ישלם יכול להיות שזה עצמו מחלוקת בין שתי בין שתי הלשנות אבל לשיטתנו מובן למה היה צורך להידחק בשנה בשנה הראשונה נשאר לנו לבאר את העניין של ה ישלמנה ישלמנה את ישלמנה סליחה למה לא אומר מכה במה ישלמנה וגם אולי לתת טעם בסדר של הדברים הרי זאת שאלת הרשבא הרשבא שואל למה נקטו את הסדר תחת נתינה ישלם כסף למה לא כסף נתינה ישלם אפשר לעשות כל כל סדר אחר במיוחד השאלה אמורה לשיטת לשיטת רבנו חננאל שאם ישלם לומדים לכל הדברים כל האבות נלמדים אחד אחד נלמדים אחד אחד ממי ישלם אז גם את זה אולי נוכל להסביר אז כך אולי אפשר לומר כיוון שהקדמנו שרשי יכול לסבור יתכן שהוא סובר כמו רבנו תם יכול להיות שהוא לא מעוניין ללמוד בכלל מהלימוד של מכה בהמה יש למנה אי אפשר ללמוד משם ישלם ישלם למה לא בדף י עמוד [מחיאות כפיים] ב כתוב כך תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה מננ מילה אמר רבי עמי דאמר קרא מכה נפש בהמה יש על מנה אל תקרא ישלמנה אלא יש לימנה זה אחד המקרים הנדירים בשס ש אנחנו לומדים הלכה בצורה של אל תקרא בדרך כלל אל תקרא זה דברי אגדה אל תקרא כתוב שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרא שושנים אלא ששונים אז זה תלמידי חכמים אל תקרא ושננתם אלא ו ושלשת דברים שהם נראים רחוקים מהאו אל תקרא בנייך זה כולם מכירים מהתפילה אל תקרא בנייך אלא בוניך אבל כאן יש לנו את ה את הפסוק הזה מכה בהמה ישלמנה אל תקרא ישלמנה אלא ישלמנה שתי אפשרויות להבין את הלימוד הזה אפשרות אחת להבין את הלימוד כפשוטו אל תקרא כפשוטו יש לנו עוד מקום אחד בשס מה שחיפשתי אל תקרא לא שאני מכיר את כל השס בעל פה אבל יש היום גם את האפשרות לחפש המחשב אז חיפשתי את כל אל תקרה שבש ומצאתי עוד מקום אחד שאפשר להגיד שזה לימוד הלכתי וזה זו גמרא בברכות בדף בדף מח הגמרא בברכות בדף מח עמוד ב מדברת על ברכת ה מזון ואז הגמרא אומרת כך אין לי אלא לאחריו ברכת המזון לאחריה מן התורה למדנו יש לנו ואכלת סבעת וברכת את השם אלוקיך וכולי לפניו מנין תמוד לומר אשר נתן לך מי שנתן לך ברך את השם אלוקיך לרץ הטובה אשר נתן לך כשהוא נותן לך מהרגע שהוא נותן מתי זה לפני לפני האוכל רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמך ואת ממך אל תקרא וברח אלא וברך כך כתוב בפסוק בשמות כג ועבדתם את השם אלוקיכם וברח את לחמך ואת ממך והסירותי מחלה מקרבך אז כאן דורשת הגמרא אל תקרא וברך אלא צריך לקרות וברך הרשבא אפשר להגיד שזה הסמכת בעלמה וכולי הרשבא בחידוש הרשבא שם בברכות בדף מח עמוד ב כותב ולת הלחתה ככל אנה תנאה ואמור עוד אחד מביא רבי נתן אומר אינו צריך יש פסוק אצל שמואל כתוב כבוא אחם העיר כן תמצאו אותו בטרם יעלי ה במת לאכול כי לא יאכל העם עד בוו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו יאכלו הקרועים אז זה את הפסוקים אז אומר ולת אלת ככל אנה שהם סברה שזה מדאורייתא אלא כמו שכתוב בגמרא בברכות בדף כח שבעל קרי מברך לאחריה ואינו מברך לפניה שברכות שלפני הם מדרבנן על כל פנים רואים אבל שהראש בי סבר שכל אלה שלמדו פה את הלימודים האלה הם סברו שזה שזה לימוד לימוד גמור שהם אומרים שזה דאורייתא זה שאומר אשר נתן לך מובן זה שאומר ברך לחמך ברך נראה לנו קשה הרי זה נראה כמו הסמכתה אל תקרא הרי כתוב וברך איך אתה יכול לקרוא וברך לחמך ואמך כנראה שיש כאן סוג של דרשה של אם למקרא ום ואם למסורת ואנחנו לא עוסקים עכשיו בדברי הגדה ובביאור ענייני ברכת המזון אז אז נניח לזה רגע אני חוזר לעניין שלנו זו אפשרות אחת להגיד יש לימנה אם גיד כך אז רשי לא צריך לסבור כמו רבנו תם הוא יכול להבין למה אי אפשר להגיד מכה בהמה ישלמנה כיוון שלא הלימוד ישלמנה הוא לא ברור שצריך לקרוא ישלמנה אלא צריך לקרוא ישלמנה אז בכלל לא כתוב לנו בשום מקום ישלמנה יש עוד אפשרות להסביר הסברתי היום בשיעור מה זה ומכה בהמה ישלמנה היה יכול להיות כתוב הוא מכה בהמה ישלם הרי הפועל יכול להתייחס לאדם שמשלם את הכסף הוא מכה בהמה ישלם נפש תחת נפש לא היה צריך לומר ישלמנה כשאנחנו אומרים ישלמנה מה אנחנו יכולים לשמוע כאן בצלצול יש על מנה שהתשלום היא הבהמה הבהמה היא חלק מהתשלום מכה בהמה ישלמנה זה כמו שאפשר לשלם שור אפשר גם לשלם את ה במה הבהמה עצמה היא חלק מן ה מן התשלום אז רגע איך אפשר לשלם רק את הבהמה הרי הבהמה היא כבר שווה הרבה היא שווה הרבה פחות עכשיו שהיא כבר נפגעה השוי ש אתה לא יכול לשלם את הבהמה על ככך להגיד יש עכשיו זה כבר בדרך דרש אל תקרא יש על מנה אלא יש לי מנה על הב על גבי הבהמה ששווה זה תוסיף ישלמנה תוסיף אבל בעיקר הלימוד הו יש של מנה אם רשי סובר כמו רבנו תם אז אי אפשר ללמוד ישלם ישלמנה כי בישל מנה הזה ישנה הלכה מיוחדת ישנה הלכה מיוחדת שנלמדה מזה שכתוב ישלמנה ולא כתוב ישלם שאפשר לשלם גם את ה את השווה כסף ולא צריך לשלם דווקא בדווקא בכסף אפשר לתת גם את המלמד שהבעלים מטפלים מים אז יש כאן ישלמנה זה כבר לא נמצא רק בשלם של מיתב ושל כסף אם אתה אומר שזה שווה כסף אז כבר זה קשור למה שכתוב הלאה בהמשך הגמרא שזה באמת אחת הראיות כנגד שיטת רבנו תם שם הגמרא אומרת אמר רב קנה לרב אכ תהיה ולחמן נבלה דמה זקש לד כמה טרפות ייב דמה ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין דידה דידה מביה אז ודאי שהוא יכול לתת לו גם הוא יכול לתת לו עוד עוד מכאן מביאים ראיה דלא כ רבנו תם וכשהגיעו לשם בסוגיות בין אז ידברו על כל התירוצים אייך נסביר גם לשיטת גם לשיטת רבנו תם שם את העניין אבל יכול להיות שכאן יש לימוד מיוחד של ישלמנה יש לימוד שזה כאן לא כסף או מיתב כי אפשר לתת גם שווה כסף כל זה רק לא רק לשיטת רבנו תם אז יכול להיות שזאת הסיבה שרשי לא רצה ללמוד נזק ממכה בהמה ישלמנה ולא נזדקק להגיד שיש למנה ישלמנה זה כפשוטו אלא ישלמנה ישלמנה כמו ההסבר השני וכמו שאמרנו אם כן נמצא שישבנו את רוב ההערות ברשי מה נשאר נשאר סדר הדברים למה כתוב תחת נתינה ישלם כסף אז אולי ההסבר הוא כזה ל שיטת רשי אנחנו אם גם פה אני נזקק להסבר של רשי בשיטת רבנו תם ונגיד כך הוא מתחיל באמת ממה הוא מתחיל מ לפי הסדר של אהבות שיש לנו שור בור מבואה ועבר שור נאמר בו שור תחת השור וזה שור שנגח שור שנגח שור נאמר בו שלם ישלם שור תחת השור זה הדבר ראשון ולא רק מהמילה הזאת לומדים אפשר ללמוד עוד דבר משור איזה עוד דבר אפשר ללמוד מישור משור שנגח עבד גם שם כתוב יתן אז הנתינה והתחת והנתינה הם נלמדים מ הם נלמדים משור שנגח שור דרך אגב אם תשאלו נו אבל יש לנו את שור שנגח שור שנגח א שור שנגח אדם אז זה מתחיל קודם אפשר להגיד יתן נתינה תחת ישלם כסף מסתבר שהולכים במקום שיש תשלומ התשלומים ש שהולכים הם בשור שנגח שור בשור שנגח אדם מעיקר מעיקר הדין לולי התשלומי לולי התשלומי כופר היה צריך היה צריך למות שנייה עכשיו לגבי עבד עבד זה בעצם נמצא ב ש שנגח אדם הפרשה נמצאת בשור שנגח אדם אבל יש כאן משהו מיוחד שור שנגח עבד יש כאן שני הבטים מבחינת הדין של האדם הבעלים של השור ויש מבחינת השור יש לנו אם עבד יגח השור או המה כסף 30 שקלים יתן לאדוניו והשור יסכל אין לנו את ה את הגם בעלי יומת וכולי אז יש לנו כך מבחינת השור אין הבדל אם זה עבד או זה הוא נגח בן אדם הורגים אותו מבחינת הבעלים אם הוא נגח עבד זה כמו נגיחה של של שור יש לנו הלכה על מי מי שעבדו ומתו שמתו אז אומרים לו המקום ימלא חסרונך כשם שאומרים לו על שורו וחמור לא נכנס עכשיו לשאלה לשאלת המעמד המדויק של עבד אבל בפשטות מתחילים באיפה שיש חיובי תשלומן מן הדין שזה שור שנגח שור תחת נתינה מופיע בשור שנגח עבד כי זה גם מבחינת החיובי תשלומן זה לא זה תשלומן שהולכים על ה על ה על ה על הבעלים של שהשור נגח עבד זה תחת נתינה ישלם כסף שני הדברים האלה כתובים איפה כתובים ב בבור שבא אחרי זה שור ובור בעל הבור ישלם כסף ישיב ליב עליו אז ישלם כסף זה כתוב זה בסדר הזה הדברים כתובים ב בבור עכשיו נכון ש שישלם למיתב לומדים מ משן ורגל אבל כסף הרי לפי שיטת רב אונה או כסף או מיתב זאת אומרת שאתה אומר ישלם כסף זה לימוד שהתשלומים הם בכסף יש עוד לימוד מתו ס מתו קרמו ישלם אז נקטה הגמרא את הסדר של הדברים לפי סדר האבות תחת נתינה שניהם ב סליחה בשור ישלם כסף שניהם ב שניהם בבור נכון שישלם יש אותו גם בגם בשן בשן ורגל טוב עד כאן ה סבר הראשוני בשיטת רשי אנחנו עוברים לשיטת רבנו חנן אל לשיטת רבנו חננ אל הכל מתחיל מישלם וככה אומר רבנו חננאל בדף אצלנו נמצא בדף ה פירוש מצאנו בפירוש בשן ורגל דכתיב ובהר בשדה אחר מתב שדה ומתו קרמו ישלם וגמ רינן מינה דכל מקום דכתיב לומין וממיטב לפי אלה מי שחולק על דרך אגב לפי מי ש שחולק על רבנו תם ואומר שזה שזה כל מי למיתב בעצם כסף ישיב לי בעליו זה בעצם מיתב זה לא או כסף או מיטב הכל הסובין הכל זה מיטב אז באמת השלם זה לא יכול להיות השלם של של ישלם כסף בבור וצריך להיות ישלם של צריך להיות ישלם של שן ורגל אז הכל מתחיל משן ורגל וכל מקם בשור כתיב שלם ישלם שור תחת השור כאן זה עשוי כמו שצריך הרי בעצם השאלות על רשי נובעות מהבהרה אל פה אומר שלם ישלם שור תחת השור בבור כתיב בעל הבור ישלם במבא כתיב מכה בהמה ישלמנה באבער כתיב שלם ישלם המעביר את הבהרה אז יש לנו כאן את הכל נלמד משלם ישלם ואז הוא ממשיך אחרי זה הלימודים יוצאים לה אנחנו לא לא נרחיב בזה השאלה הגדולה על שיטתו של רבנו חננאל היא הסדר הרי לפי זה זה לא תחת נתינה ישלם כסף זה לא תחת אלא הסדר צריך להיות ישלם זה הדבר הראשון אחרי זה מזה עם שן ורגל ואחרי זה תתחיל ללמוד את שאר ה את שאר ה את שאר הדברים זה היה צריך להיות הסדר של הדברים אז זה לא מצאתי הסבר רק אני אשתף אתכם מחשבה כזאת ש שעלתה עלתה בדעתי שתחת נתינה ישלם כסף זה באמת עיקר הלימוד כמו שאמרנו זה גזירה שווה שלומדים את כל הדברים האלה אבל אולי יש כאן עוד נקודה שרצו זה הפך להיות סוג של פתגם מה זה תחת נתינה ישלם כסף זה פתגם לומדים אזה עוד דבר על מה נאמר א נתינה רשי מביא נתינה מאיפה מי יתן לאדוניו אבל יש עוד נתינה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו כש כן ינתן בו בזה חובל רשי מביא את זה בחול שבחול כתוב נתינה ינתן בו ויינתן בו הייתי יכול לחשוב שמה כפשוטו עין תחת עין כאשר אש יתן מו באדם כן נתן בו אז כאן בדרך בדרך מליצה אמרו ככה במקום נתינה ישלם כסף אז זה היה רק פתגם כזה הפתגם שבמקום תנם כסף ודאי שעיקר לימודו זה לכל הלימוד של כל הדברים האלה זה שבכל המקומות הה צריך לשלם צריך לשלם מיתב דרך אגב שם ממש ב בדף פד אם תפתחו וזה טיפה לחזק את ה את המחשבה הזאת שעלתה בדעתי בדרך גם שהיה רגיל וזה זה זה שם בדף פד עמוד א' מאיפה אנחנו לומדים ש שעי תחת עי זה לא זה לא ממש בובל רב אשי אמר אתי תחת תחת מישור כתיב אחה עין תחת עי וכתיב אתם שלם ישלם שור תחת השור מה עלן ממון אף כאן ממון זאת אומרת הפירוש של ה תשלומי נזק באדם של כאשר יתן מום באדם כן נתן בו וכולי זה נלמד לפי רב אשי מהלימוד הזה של תחת תחת מממון תוספות אומנם מאיר במקום למעלה תראו ושאר המורא סברי דותה גזירה שווה לעניין מיתו ואין להוציא מגזרה שווה ע תחת ע מפשט דמה שמע עין ממש אלא מדרשה אחריתה כלומר יש מ המוראים לפי תוספות לפי רב אשי עיקר הלימוד של במקום נתינה משלמים כסף זה מתחת מתחת של שכתוב ען תחת עי גזירה שווה שור תחת השור שצריך לשלם כסף ולא ולא להציא ולא להוציא את העין ולכן יכול להיות שזה לשיטת רב אשי שזה היה עיקר הלימוד שמשם לומדים את זה אז לקחו את הלימוד של עי תחת עי שזה לא עי תחת עין ממש ששת רבשי אלא זה רק ממון וסמכו את זה הסמיכו את הלימוד הזה בסדר הדברים הרי כמו שאמרנו אתה יכול להגיד כך יכול להגיד כך יכול להגיד מה שתרצה אמרו תחת נתינה ישלם כסף וזה ממש פירוש המילולי של במקום ינתן בו צריך לשלם טוב זו שיטת רבנו חננ אל אבל עדיין יש הרבה בעיות ב בלימודים האלה שמופיעים כאן ברשי עוד כמה עניינים כמה כמה שהזמן יאפשר לנו הלימוד בעדים זוממים מאיפה אנחנו יודעים שעדים זוממים משלמים מיתב אז רשי מתייחס לשאלה הזאת ונותן לנו פתרון שגם הוא בעייתי מה הפתרון של רשי לעדים זוממים רגע בעדים זוממים כתיב בהו נפש בנפש וכמן דכתיב תחת דמי כאילו כאילו כתוב פה לא כתוב פה אבל כאילו כתוב פה לכאורה זה דבר קשה מאוד להבנה הרי גזירה שווה כל הרעיון בגזירה שווה זה שיש לך מילה דומה אם יש לך מילה אם רצו שנלמד את עדים זוממים מכל האבות נזיקין היה צריך התורה הייתה צריכה לכתוב במקום נפש בנפש נפש תחת נפש אולי דווקא השמטה של המילה הזאת הא אי אפשר ללמוד גזירה שווה או לא גזירה שווה האמת זו מחלוקת רשי ותוספות במסכת ערכים בדף בדף יח יש שם תוספות מאוד מאוד מוזר איך קרא לתוספות מה שקרא לתוספות אבל זה הולך כך המשנה מדברת כך לגבי ערכים יש לנו הרי שנים מגיל חודש עד חמש עד עד זה יש את כל השנים שהולך אז כתוב כך במשנה יום 30 כמטה אמנה רק עם זה מיום 31 שנת חמש ושנת 20 כמטה מהם כשאדם גיע לגיל 20 ומגיל 20 עד 60 יש ערך אחר כמו שמפורש פרשת בחוקותיי כ למטה מהם רק עוד יום שעובר שנאמר ואם מבן 60 שנה ומעלה הרי אנו למדים בחולם משנת 60 מה שנת 60 כמטה אמנה רק ומעלה אף שנת חמש ושנת 20 כמטה אמנה הן טוב בסוף הביאה הגמרא את דעת רבי אליעזר המשנה רבי אליעזר אומר עד שיהו יתרות על השנים חודש ויום אחד זאת אומרת דעת חכמים שאם אתה ביום השים בשנת ה60 זה כ למטה זה כתוב בתורה שנת אם בן 60 ומלה גם ו20 גם הם רק ביום אחד ככה דעת חכמים מה המסקנה של הגמרא שנה שנה לגזירה שווה 20 שנה חמש שנה שנה שנה לג שבה כמו שב 60 שנה כתוב שנה וזה למעלה אז שנת 60 זה כמו למטה ככה גם ככה גם בשנת חמ ככה גם בשנת 20 רבי אומר לא חודש שלם עד שאתה לא לא עברו לא עבר לא עברו 30 יום עד שלא עבר חודש ימים מאז שנכנסת לשנה לא זה עדיין נחשב ללמטה ככה אומר רשי לעולם שנת חמ ו שנת 20 ו שנת 60 כמטה עד שתשלם כל השנה וחודש ויום אחד משנה אחרת מאיפה מאיפה לומדים את זה אמרת הגמרא ככה רבי אליעזר אומר עד שהיו יתרות על השנים חודש ויום אחד תניה רבי אליעזר אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חודש ומעלה מה להלן מבין חודש ויום אחד אף כאן חודש ויום אחד פה כתוב בן 60 שנה ומעלה ויש פסוק שכתוב מבן חודש ומ אז אם הפסוק כתוב בין חודש ומעלה וכתוב ומעלה כמו ששם ומעלה זה חודש ומעלה גם פה ומעלה ומעלה לגזירה שווה אומר תוספות וחיפשנו אחר מקרא זה ולא מצאנו כתוב בגמרא חודש ומעלה חיפשנו חיפשנו ולא מצאנו כי אם ודוב מבן חודש תפדה לא כתוב במעלה ודוב מבן חודש ושמה דריש אחי מדכתיב ופדויו מבן חודש דמשמע בבן חודש ואמ לא כתוב בן חודש אל כתוב מבן חודש מדלא כתיב בן חודש אז מזה לומדים אז יש לנו כאן הנה גזירה שווה גמורה ממילה שלא כתובה אלא ממילה שהייתה צריכה להיות כתובה ככה מבין התוספות אבל רשי מצא מצא את הפסוק תמו איך התוספות ה כל ה התורה היייתה שגורה בפיהם אולי יש הסברים אנחנו לא לומדים גם זה לא לומדים עכשיו ערכים אז כתוב כך ברשי רשי אומר נאמר לאלן גבי לביאים חודש ומעלה מה לאלן חודש ויום אחד כדכתיב זה כתוב פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם כל זכר מבין חודש ומעלה תפקדה אז כתוב חודש ומעלה רשי לא טוב לו התוספות אולי הרעיון של תוספות קשור לזה שרוצים ללמוד פדיון מ מפדיון כי הרי ערכיים רוצים לללמוד את זה מ מפדובה חודש תפדה שמה זה פדיון לעומת הלויים ששם בתחילת הזה לאלא זה רק מסופר על המניין לא מסופר על פדיון רשי העדיף ללכת עם המילה אי אפשר להגיד מבן חודש לא כתוב מילה זה כמו מילה אז גם פה קשה אם בעדים זוממים כתוב נפש בנפש עין בעין וכולי למה איך אננו יכולים ללמוד שזה כאילו כאילו כתוב אם זה לא כתוב אז לפי שיטת התוססות בערכין אפשר אבל רשי בערכין לא אז אנחנו הרי עוסקים עכשיו בשיטת בשיטת רשי השאלה השנייה היא שאלה שכבר הזכרנו קודם הקושיה של התוספות רבנו פרץ ש שואל איך לומדים בושת לפי הלשנה לפי הלשנה הראשונה הרי זה דבר שהיה בכלל תחת אשר תחת אשר אנה שאלה נוספת הפנה אותי הרב הרב סילבר רשית המקובצת בדף ו עמוד בדף ו אם תפתחו רגע בדף ו' עמוד ב' כתוב כך כתוב שם את הרבי עקיבא אומר לא בא כתוב למטה ו למטה אלא לגבות ל ק מן העידית וכל וחומר להקדש מה היא כל וחומר להקדש אימ נגח תורה דידן לתורה ד הקדש שורו אמר רחמנא ולא שור של הקדש מה קלבר אומר לקדש אלא לאומר הרי עלי מנה לבדק הבית דעת גזבר ושקיל מעידית אם מישהו התחייב סכום מסוים לבדק הבית אז לוקחים דית זה הלימוד קל וחומר ככה הגמרא מציעה להסביר את דברי רבי עקיבא ו בחומר להקדש אומרת הגמרא לא יהה לה בעל חוב הוא בעל חוב בבינוני טוב אז הגמרא בסוף מגיעה למסקנה נגח תור דידן טוב אני כל ה כל הסוגיה שלמדתם אותה בבקיאות אז כאן יש בשיט המקובצת הוא שואל שאלה למה צריך קל וחומר להקדש הרי לא צריך קל בחום עלי הקדש מי שהתנדב לבדק הבית כורה חייב לתת עידית למה יש פסוק כי תדור נדר להשם אלוקיך לא תאחר לשלמו לשלם אז כתוב לשלמו נכון אז יש ישלם הרי יש לנו גזירה שווה ישלם ישלם בכל מקום ש חייב אז אם יש יש כתוב ישלם אז צריך צריך ללמוד לא תאחר לשלמו זאת השאלה של השיט המקובצת בשם רבנו ישעיה תמה לי תמה למה לי קל וחומר ת פוקל דכתיב בהקדש לא תאחר לשלמו דמשמע מיתב כמו מכה בהמה ישלמנה ד מדמין ישלמנה למיתב קרמו ישלם ואומר רבי דלה גמרינן גזירה שווה ד ישלם אלא אךד ד משלם מכוח בית דין ד ישלם משמע בבית דין אבל אתם דכתיב לא תאחר לשלמו משמע שתלו כתובע ולא מסרו להכריח לבית דין ההוא להתם מגזרה שווה ישלם למיתב משום אחי צריך קל וחומר אז יש כאן חילוק אבל הסברה לא כל כך מובנת מה זה משנה אם זה בבית דין או זה לא בבית דין אם כתוב ישלם וישלם פירושו מתב שדה ו מתב קרמו אזז ישלם תירוץ אחר מביא ויש מקשים המ ותת מגזרה שוה דלא תאחר לשלמו אומר לא ילפינן בגזירה שווה אלא אנו דכתיב בהוא עשה שכתוב לשלם ישלם פה לא כתוב לשלם פה כתוב לא לאחר מ לשלם אז זה התירוץ השני שמציע פה ב מציע פה בשית המקובצת לא לאחר מלשלם זה לא נקרא אזה בשם הגיליון גם הדבר הזה קשה הרי לא כתוב פה לא ולומדים מכלל כתוב לא לאחר מלשלם אז כתוב שצריך לשלם אז למה לבוא ולומר לא לשלם לו אז השאלה היא יותר טובה לפחות למיעוט הבנתי מאשר התירוצים יש לשלמו ולא צריך כל וחומר להקדש אז אולי ככה צריך להסביר את נתינה ישלם כסף לא בהכרח מדובר כאן בגזירה ש גמורה כבר התוספות שציינו בדף פד הבינו שזו לא גזירה שווה לגמרי כלומר לא לומדים מהגזרה שווה הזאת לכולם למשל שמה שכתוב ע תחת ע זה ממון רק לשיטת רבע שי לומדים כך יש גם תוספות בדף ו עמוד ב' אומר למה אנחנו לא מחייבים טמון באש יש לנו הרי גזירה שווה תחת נתינה נשלם כסף כמו שבשם ברגל משלמים על תמו גם גם באש ישלמו ישלמו תעשה גזירה שווה אז ה אומר לא הגזירה שוה הזאת נאמרה אך ורק לגבי תשלומי תשלומי מיטב אז אולי בגזירה שווה הזאת כמו בחלק מהגזירות שוות לא מספיק להגיד את המילים אלא צריך להבין גם את ה גם את הרעיון ואולי זה גם יסביר לנו את הסדר שתחת נתינה ישלם כסף לא כמו ההסבר הקודם הנחמד ש שאמרנו אלא לא הסבר אחר אז הולך ככ הרעיון של מיתב במיוחד לשיטת רב אונה או כסף או מיטב אבל גם לשיטת רב פב עוון הברד רב יושע הרעיון של א שהכל זה מיתב זה כדי שהאדם יוכל למלא את חסרונו מה הכוונה למלא את חסרונו למה אצרח שהוא יוכל למכור את זה כדי שיוכל לקבל בחזרה לקנות בחזרה את מה שהוא היה צריך זה גם מה שכתוב בפשט של התורה שור תחת השור את צריך להביא לו שור אתה לא לא מחייבים אותך להביא שור אבל תביא את הדבר שיביא אותו הכי מהר יאפשר לו בצורה הכי מהירה להגיע לידי להגיע לידי השור כי זה היסוד של חיובי התשלום מב נזק יסוד חיובי תשלום מב נזק זה כמו שאנחנו אמ הזכרנו קודם המקום ימלא חסרונך אז זה כשהקדושים מחסר אתה צריך למלא למלא את חסרונו זה ההגיון הפשוט הפשוט במיתר ואז יוצא כך כשאנחנו אומרים א תחת השור זה הפירוש של המילה זה לא איזה משהו רחוק זה הפירוש של המילה הפירוש של המילה זה במקום איך נביא במקום הכי קרוב לבמקום כשאתה אומר נתינה נתינה כמו שכתוב שם בעבד מה נותנים גם בובל כתוב כן אינן בו דבר הניתן מיד ליד זה כסף הנתינה זה כסף כסף 30 שק יתן יתן לאדוניו אז נתינה זה גם דבר שהוא שהוא א זה הרעיון שלו נמשיך הלאה יש לנו גם ישלם ישלם גם ה כמו שדרש ישלם ישלמנה שיכול לה זה עוד פירוש לדרשה ישלמנה ישלמנה הביטוי לשלם יש במשמעותו היסודית למלא את ה את החיסרון למלא את מה ש את מה שקרה להשלים וזה מכה בהמה ישל יש לימנה כסף כסף זה פשוט היסוד הזה הוא בעצם עומד מאחרי הלימוד זו לא גזירה שווה רגילה שאנחנו צריכים את המילה זו לא גזירה שווה שאחנו מחפשים רק את המילה זו גזירה שווה שיש בה הבנה פשוטה של חיובי התשלומים כשכתוב במקום אני לא מחפש דווקא את המילה תחת אני מחפש את המילה במקום מה זה עוזר לי זה עוזר לי גם לעדים זוממים וזה עוזר לי גם לבושת בעדים זוממים עין בעין רגל ברגל זה במקום נכון אז אם אמרת במקום זה אמרת זה לא זה לא איזה חידוש איזה גזירת הכתוב שלא שלא מובנת יש כאן את הפירוש המילולי של המילה נכון שלומדים את זה שזה מיתב אחרי זה אם ישלם שזה אבל ה רעיון של נפש רגל בר זה הלימוד שלומדים ובדין זים זה בסדר אותו דבר גם ב אותו דבר גם בבושת ופגם זה במקום העינוי אבל עדיין יש במקום ה50 כסף עדיין יש דברים במקום הבושת צריך לתת במקום איך אני אגיע לבמקום במקום מגיעים בדרך של של א של כסף של נתינת כסף ולכן או מיטב אלו שתי האפשרויות שעומדות כך גם אפשר ליישב מתיישב בפשטות אפילו לא מתחילה השאלה מלא תאחר לשלמו אתה לא מתחיל כתוב לשלם אז שניים לשלם יש הבדל גדול בין אדם שהתנדב לבדק הבית לבין בן אדם שהזיק בן אדם שהתנדב לבדק הבית הוא לא חייב כלום הוא חייב מד מדין שהוא התחייב לקדוש ברוך הוא אבל לא היה כאן משהו לפני שעכשיו במקומו צריך מהר מהר מהר להביא את ה משהו שיהיה אפשר איתו לשחזר את הדבר הקודם מה פתאום אין צורך לשחזר את דבר הקודם כי לא היה דבר קודם לכן בהקדש השאלה של התוספות ריד רבנו ישעיה ובד שם בש אפילו לא מתחילה ואז גם אין צורך בתירוצים שנאמרו שם היסוד הזה שה העיקרון של תשלומ נזיקיים זה להעמיד את החיסרון שהיה יש לו השלכות השלכות לח אותיות להלכה זה דברים האלה ידועים מפורסמים בשמו של החזון איש בבב קמה בסימן ו' שמה הוא דן מה הדין באדם שהזיק איזה משהו בבית עכשיו אם אתה עכשיו תמדוד כמה עולה לשלם כמה עולה הבית כמה עולה הבית הבית לא השתנה כלום זה שזק את הדבר הקטן הזה שם זה לא למשל רכב בוא נ לרכב מישהו שרט שרת רכב שכבר היה בו כמה שריטות ושיף איזה שריטה לרכב מה ירידת הערך של הרכב בעקבות זה נזק רגיל איך מודדים אותו מודדים ירידת הערך של החפץ נכון עכשיו קודם הרכב היה שווה 50 אל שק עכשיו כמה הוא שווה 50 אל שק אין הבדל רכב בן חמש זה לא משנה אם יש לו שריטה אחת או שתי שריטות א רגע אני רוצה שתתקן אתם יודעים כמה עולה לתקן שריטה של רכב אני לא יודע אני רק יודע שזה הרבה פעם רציתי לתקן והתייאשתי אז זה עולה הרבה כסף אבל הבן אדם שרד צריך לתקן או לא צריך לתקן יש זה הדברים האלה מפורס אז החזון אש אומר יש להין בזה והוא מסיג שכן החיוב הוא לתקן כי החיוב שלך להעמיד את הדבר כמו כמו שהיה זה לא תשלום מנזק רק מודדים כמה זה ירד לא אתה צריך להביא אותו זה היסוד של החיוב הדברים האלה ידועים בשם בשם הרבד בפרק ה מהלכות טוען וניתן יש רה במסכת בב המציאה הגמ בב המציאה בדף הד א יש דיוון לגבי הילך יש שבועת מוד מקצת מי ש מי שבא מישהו וטען אותו אמר לו אתה חייב לי 100 שק ענה לאותו אחד לא אני לא חייב לך 100 שק אני חייב לך רק 50 שקל אז זה כתוב בתורה שאדם חייב שבועת מודה מקצת יש מחלוקת המוראים מה הדין אם הבן אדם בא עם 50 זה אומר נכון חב 50 אבל הנה קח את ה50 האם אילך חייב או אילך פטור האם זה נקרא שכל התביעה היא בעצם 50 כי את ה-50 האלה כבר נתתי לך או לא הולכים לפי הטביעה טבעת 100 אפילו אם אני הולך להביא לך אני עדיין חייב הגמרא שואלת למן דאמר אילך פטור רב ששת אומר אילך פטור למה מי שמביא את זה מיד אומר למה יש לימוד יש לימוד ש קרקעות לא נשבע על כפירת שיעבוד קרקעות מישהו טבע מחברו קרקע אומר אתה חייב לי זה המ דונם האלה שלי והוא אומר לא רק 50 דונם הוא לא צריך לא צריך להישבר למה לומדים את זה עם פסוק על כל דבר פשע על שור על חמור על סה על סלמה על כל עבדה אשר יאמר כי הוא זה כלל ופרט ו כלל כתוב על כל דבר פשע על שור על חמור על סה על כל עבדה אי את דן אלא כאין הפרט מה הפרט מטלטל בגופו ממון וכולי זה הגמרא ש בב מציעה בדף נז לא נשבעים על קרקעות נשבעים רק על מטלטלים למה צריך פסוק שואלת הגמרא למה צריך פסוק ללמוד ממנו את את הפטור הרי כל קרקע הרי כל קרקע זה אלך אז הגמ אומרת לא לא כל קרקע זה הלך יש נפק מינה אך חפר בה בורות שכינו מהר כ לא מחזיר לו אתה לא מחזיר לו את הקרקע אבל עדיין כיוון שזה ל הקרקע אז אז צריך פסוק אתה טבעת ממנו את הקרקע כך וכך אתה מחזיר לו קרקע עם בורות שכין ומרות הקרקע שכבר שווה שווה פחות בשביל זה צריך פסוק הריד בפרק ה מהלכות תון וניתן אומר כך בהלכה ב' הרמבם פוסק החופר בשדה חברו בורות שכינו מערות והפסידו והרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר שתי ש מערות ואומר לא חפרתי אלא אחת שזה כפירת שבות קרקעות או שהיה שם עד אחד שחפר ואומר לא חפרתי כלום הרי זה נשבע סת על הכל למה הוא נשבע סת הרי ה צריך לשבע שבועת מודה מ קצת לא זה קרקעות לא נשבעים על זה אומר הרבד אמר אברהם נראים הדברים שתבעו למלאות החפירות ולהשוות החצרות אבל אם טבעו לשלם פחתו הרי הוא ששאר תביעת ממון וכמי שאמר לו חבלת בשתיים והוא אומר ללא חבלתי אלא אלא אחת אז אומר הריבון מחלק יש שתי אפשרויות של תביעה יש תביעה פשוטה שזה נקרא קרקעות שזה פשט הגמרא בחפר ב שהוא טובע ממנו לא את הנזק אם הוא טובע ממנו את הנזק זה הפך להיות טביעת ממון מדובר שהוא טבע ממנו למלא ומגד משנה במקום שם בפרק ה הלכה ב אומר לא מבין בכלל מה מה הריבוד אומר מה שכתב אמר אברהם אין החילוק נראה נכון אין ביד הטובע להכריח לנתבע למלאות לו החפירות אלא אם רצה משלם לו נזקו אין דבר כזה שאתה טובע לתקן אין תביעת תיקון יש תביעת נזק אין דבר כזה תביעת תביעת תיקון זה דעת המגד משנה השך בסימן צדי ה הוא אומר שגם הרמבם מסכים מסכים לריבוד וזה הולך רקם תגיד שהתביעה הפשוטה מה היא לתקן זה התביעה הפשוטה ולכן זה נקרא תביעת קרקע התביעה הפשוטה היא למלא או את העלויות של המילוי כדי שה הניזוק יוכל למלא את חסרונו אז אולי אולי זה הרעיון גם אם זה הרעיון הפשוט בתביעות נזיקין למלא למלא את ה את החי סרון אז יכול להיות שכמו שאמרנו קודם שבאמת הלימוד הזה של של תחת נתינה ישלם כסף הוא בנוי לא על גזירה שווה רגילה אלא על גזירה שווה עם הבנה שהרעיון של נזיקין הוא למלא את החיסרון וזה בא ידי ביטוי בצורה הכי חזקה באיזו מילה שור תחת השור שמה שמה זה בא די ביטוי הכי חזק בנתינת כסף זה כבר פרשנות אתה יכול להגיד שנתינת הכסף זה זה בשביל זה בשביל לפצות אתה יכול להגיד בשביל למלא תחת נתינה ישלם כסף אז לכן נקטו דווקא את הסדר הזה של מתחיל דווקא בשור תחת השור ולא בשלם אף על פי שישלם אולי יזה מקור ראשוני לשים לב שיש כאן חיובי חיובי מיטב כי המילה שור תחת השור היא היסוד של הלימוד הזה הלימוד הזה שאו כסף או מיטב כדי שהוא יוכל כמה שיותר מהר למלא למלא את חסרונו כמובן לפי ההבנה הזאת שיסוד תביעת נזיקין זה לא פיצוי אלא זה דרך למלא את החיסרון נכון שיש מקרים שאי אפשר אי אפשר למלא אי אפשר למלא את החיסרון אבל גם שם לפי מיעוט הבנתי זה הרעיון של עין תחת עין שאנחנו אומרים עין תחת עין מה הרעיון של עין תחת עין לפי ההלכה שהוא צריך לשלם לו ממון של עין במקום עין נכון אדם נחסר לו עין אז אי אפשר למלא את זה אבל כאילו אפשר למלא את זה איך על ידי כסף גם הכסף שניתן זה לא בשביל הדרך לאמוד את זה היא כמה היה נמכר בשוק זה אין דרך אחרת לעמוד כי הרי אין מחיר לעין תשאל בן אדם כמה הוא מוכן יוציאו לל עין שום עון שבעולם אתה לא יכול אי אפשר לעמוד את זה זה הדרך היחידה לעמוד את זה כספית אבל העיקר זה זה במקום אז אולי זה זה גם הנפ קמינה בעניין והתירוצים שישבנו תודה לכולם