בבא קמא ז. "כאן מדעתו כאן בעל כרחו" | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] הגמרא בדף ז עמוד א' עוסקת ב קושייה שהבי שאל את רבה רמי להב לרב כתיב מתו סדו ומתו קרמו ישלם מתבן מי ד אחרי נלו התשלומים של הנזיקין זה נכון זה נאמר שם בשן ורגל אבל זה אנחנו כבר יודעים שלמדנו מתחת נתינה ישלם כסף שבכל מקום שכתוב או תחת או נתינה או ישלם או כסף התשלום ממיטב אז א יש כאן מתו סתו כמו שלם דווקא איתיו ויש פסוק שכתוב בבור בבור כתוב בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו אז על מה שכתוב כסף ישיב לבעליו דורשת הגמרא ישיב לרבות שווה כסף ואפילו סובין אז מצד אחד אנחנו רוצים מיתב מצד שני סובין איך אפשר ליישב את שני הדברים הללו במסקנה של הגמרא לפחות לפי דעה אחת של המוראים אז התירוץ יהיה ש סובין כל ה הם מטלטלין וכל מטלטלין נחשבים מיתר אבל עכשיו בשלב הזה הגמרא שואלת את הסתירה בין שני המקורות האלה ואז אומרת הגמרא לא קשייה ובראשונים מובא שרבה תירץ את הקושיה הזאת להבה לא קשה כאן מדעתו כאן בעל כוחו יש הבדל בין אם הגביה נעשתה מדעתו של האדם או בעל כוחו מה זה דעתו ומה זה על כוחו אומר רשי מדעתו אם משלם למזיק נזקו מדעתו דלא את רכל לצעוק עליו בבית דין שקיל סובין אז אפשר לתת גם סובין גם לא צריך לתת מיתב אבל אם אינו רוצה המזיק לשלם זקו הניזק אלא בביס דין דהיינו בעל כורחו אינו משלם אלא כסף רק אז עם זה אז צריך לשלם דווקא כסף או מיתב אמר אולה בריד רב אליי אומר אמרת הגמרא די קנ מדכתיב ישלם בעל כוחו מביא אולה ברילי ראיה לשיטת רבה המילה ישלם הוא מבין שישלם הכוונה בעל כוחו ישלם זה בעל כוחו אמר לה הבי מי כתיב ישולם ישלם כתיב מדעתו משמ ואז הבי הולך לתירוץ אחר שאנחנו לא עוסקים בו היום אז יש דבר ראשון צריכים להבין מה ההבדל בין אולה בר אילי לבין הביה הרי מה שהבי אמר גם אולה ברילי ידע שלא כתוב ישולם כתוב ישלם ואולה ברילי הבין שישלם זה בעל כורחו והביה הבין לא אז מה המחלוקת בין אולה בר איליי לבין לבין הביה וגם צריך להבין מה הסיבה לחילוק שבין מדעתו לבין בעל כורחו לשיטת רשי למה אם בן אדם משלם מעצמו הוא יכול לשלם גם סובין אבל אם הוא משלם בעל כוחו הוא צריך לשלם מתה מה זה בעל כוחם הלכו לביץ דין על דברי רשי האלה ישנה קושייה נוספת בשיטה מקובצת שיטה מקובצת בשם גיליון כאן בעל כוחו פירש רשי זל דרכ לבי דינה וקשה והכו עלמה לו דין ולמה ימהר לפרעו עד שיעמוד בדין אנשים לא כולם למדו חושן משפט לא כולם יודעים את כל ההלכות זה שבן אדם חושב בעצמו שהוא לא צריך שהוא לא צריך לשלם זה דבר א זה דבר הגיוני ככה גם במציאות תמיד אנשים חושבים כשמגיעים ל לדיני ממונות שהם לא חייבים לשלם אפילו עם טעמים כל מיני טעמים רחוקים ככה אנשים זה דרכם של בני אדם שמ אני לא צריך לשלם ההוא וזה זה בגללו או בגלל זה אז בן אדם זה שהוא מחכה שיבואו שיבואו לביס דין זה דבר סביר אז למה לפחות ככה הג למה אנחנו מענישים אותו כי ההבנה של ה של השיט המקובצת שהבסיס המינימום זה לשלם סובין אבל אם הוא א הכריח אותו אז אנחנו כביכול כונסים אותו שהוא צריך לשלם מת העולם אז בעצם השאלה ה למה כונסים בן אדם שהוא לא ידע תהלוכה מה הוא הוא צריך מעצמו ללכת לתת ולמה ימהר לפרו עד שיעמוד בדין לכאורה אפשר לתרץ בפשטות בדיוק הפוך ששורת הדין זה לתת את ה את המיטב אבל אם בן אדם הוא עשה לפני מישור עשה דין וא במקרה כזה התורה הקלה עליו ואז ממילא לא היייתה קושיית ה קושיית השית המכבסת מתחילה מהתחלה ולכן הוא מסביר אבל הסבר אחר ולכך נראה בעל כורחו הלשון בעל כורחו אפ אפילו קצת נוטה למה שמשת קובצת לכן נראה בעל כורחו לאחר שחייבו בית דין עדיין לא רצה לפרוע עד שי משכננו שליח בית דין בעל כורחו זה לא הכוונה אחרי פסק של בית דין בעל כורחו הכוונה שהגיעו ולקחו בכוח ממנו זה נקרא בעל כוחו ומדע אתו זה שאחרי שבית דין פסקו אמר פסקת מה שפסקו אני מקיים זה נקרא מדעתו האמת שהמילה מדעתו נוטה לשיטת רשי כאן מדעתו כי מדעתו זה לא הכוונה שבית דין אמרו לו שצריך אלא מדעתו הכוונה מרצונו הוא הבין לבד זה הכוונה מדעתו הבין לבד ש שצר זה זה מתאים לשיטת ראשי והמילה בעל כורחו משמעה כמו השיטה של ה של השיט המקובצת בעל כוחה הכוונה שבית דין גבו ממנו כי אחרת כי אחרת זה לא נקרא בעל כורחו בית דין פסקו ואז הוא נתן לכן מהמילה בדעתו מילה בעל כורחו קשה קשה י לכריה אבל על כל פנים א יש יש כאן שתי שיטות בראשונים שיטת רשי שמדע בעל כוחו בלי בית דין ועם בית דין ועל זה ישנה את השאלה של ה של השיטה מקובצת למה אנחנו כונסים את הבן אדם ואמרנו אולי אפשר להגיד זה לא כונסים המינימום זה מיתב אבל אם הוא נותן מעצמו אנחנו מקילים מכילים עליו ויש את דעת הגליון שאיתה מקובצת שהוא מסביר ש מדעתו הכוונה אחרי שבית דין פסקו ובעל כורחו זה אחרי שבית דין היו מוכרחים לבוא ולגבות ולגבות ממנו אז גם את זה אנחנו רוצים להסביר מה היסוד של המחלוקת של רשי והשיטה מקובצת והגליל הערה נוספת שכתובה פה בשיטה מקובצת בשם הראש זה לגבי סתירה פנימית שנמצאת בתוך הפסוק עצמו בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו אז א איך יכול להיות שבאותו פסוק גם כתוב ישלם שזה משמע לפי אולה בר אילי זה משמע בעל כורחו וגם כתוב כסף ישיב שזה הכוונה מרצונו וקשה לגבי ישיב נ מכתיב ישלם בעל הבור ישלם כסף ישיב לי בעליו וכאן הבאתי את זה כדי לראות יסוד גדול בפרשנות של פסוקים בפירושים של פסוקים ותרא אץ לי רבנו מאיר רבנו מאיר מרול מוג היה רבו של רבו של הראש ואפשר להגיד שהוא זה שיסד בגופו את העניין הזה שאין פה דין את השבעים בצורה שלא יותר קדד מן אלא בצורה שמסכנת סכנת את את כלל ישראל ותראה אצלי רבנו מאיר דקרא אחי מדרש בעל הבור ישלם מיתו כדי ילפינן שלם משלם ממיתה משן ורגל אם בעל כורחו משלם כצב בעליו אפילו סובי דעתו משלם הוא קורא את הפסוק לצדדין שאפשר לקרוא את הפסוק הזה בבור זה לא פסוק אחד לא קוראים אותו ברצף בעל הבור ישלם כסף ש לי בעליו אלא צריך לקרוא אותו לחצאין והאמת שזה אני אומר על דרך הפשט דרך הפשט זה מוסיף לנו קצת א קצת ביאור בלשון שהתורה סתמה כאן אני הייתי הולך ככה כתוב וכי יפתח ישבור או יחרה ישבור ולא יכס מפעל שמה שור וחמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו נחלקו תנאים מה פירוש המילים והמת יהיה לו למי יהיה המת למי האם המת יהיה לבעל הבור או שהמת יהיה לבעל השור ובאמת התורה כאן המילים האלה יכולות להתפרש גם לכאן וגם לשם המת תהיה לא למי הרי הזכרנו גם את את בעל הבור שזה אולי הכי טבעי שיהיה מצד שני הזכרנו גם את בעליו באותו פסוק לא ברור המת תהיה לא מתיחס לבעליו או מתייחס לבעל הבור וזה גרם את מחלוקת התנאים הגדולה למי יהיה למי המת והיה עולה בדעתי לפי דרכו של של רבנו מאיר להסביר שככה לכאורה פשוטו של מקרא זה הולך ככה בעל הבור מכיון שאפשר לקר אתזה ככה בעל הבור ישלם והמת יהיה לא למה התורה סתמה למה התורה לא כבת אז אולך כ בעל הבור ישלם והמת תהיה לא זו אפשרות אחת ואז ודאי שיהיה לא למי לבעל הבור מה הכוונה אם היו צריכים להכריח אותך אתה תשלם במתו והמת שזה הסובין הכי גדול שיכול להיות זה הנבלה המת תהיה לא למי לבעל הבור והמקרה השני זה לא שבעל הבורא ישלם או שהבעל הבור החליט מעצמו זה כסף ישיב לבעליו אבל אם הוא עשה את זה מרצונו הרי כ לפי רבנו מאיר זה ש זה שתי אופציות זה שתי אפשרות כ ש לבעליו אז המת תהיה לא למי לבעליו כי הרי אז לפי הקריאה הזאת הנושא של הפסוק מי הוא בעליו שזה בעליו של ה של ה של השור אז כן אז לכן בעל הבור ישלם והמת תהיה ללא זה אפשרות אחת ומרת המת תיהייה ללא זה קוראים לפי ש שתי האפשרויות רק שתי אפשרויות הקריאה זה או בעל הבור ישלם והמת יהיה לו זה אפשר להבין זה מצויין בלי כסף ישלי ועליו הכל הולך הולך טוב כי פתח ישבור כיח ישבור ולא יכסה נפל שמה שור חמור בעל הבור ישלם והמת יהיה לו מצויין ובמקרה כזה זה שייך לבעל הבור והאפשרות השנייה וכי פטר נפל שמה שור חמור כסף ישיב לי בעליו והמת יהיה לא לבעליו ככה לכאורה אז ההסבר הזה על פי פשוטו של מקרא הוא יוצר בעיה לש ת רבינו מאיר כי מזה שהתנאים נחלקו בפירוש של המת ילו ולא הסבירו שזה תלוי בזה או בזה הם היו יכולים הרי להסביר כמו שאנחנו הסברנו שזה זאת השאלה האם זה תלוי מדעתו או בעל כוחו אז לכאורה יש קושיה מזה שלא אמרו את זה אף אחד מהתנאים יש קושייה על התירוץ של רבה שרבא מחלק בין מדעתו לבין בעל כוחו ולפי הסברו של רבי מאיר ברוטנבורג אז יוצא שצריך לקרוא את זה בעל הבורא שלם בקצב שבל בנפרד אז אם ככה לכאורה המת תהייה לא יצא אלא מה זה יצא כל כך טוב הפירוש של המת תהיה לא ש שאנחנו צריכים ליישב את זה אבל לא עכשיו בסדר יש לי הסבר ע איך על מה התייסדות אבל מבחינת פשוטו של מקרא אני ברור לי שזה שהפירוש אמר רב רוטנבורג הוא הוא פירוש נכון וגם ם המת יהיה ללא לפי שני הצדדים לפי שני הצדדים הוא נכון איך זה תגלגל אחרי זה למחלוקת תנאים זה הסבר בהזדמנות בהזדמנות אחרת לא היום על כל פנים אז זה רק רציתי להביא כיוון שלמדנו את הסוגיה רציתי להביא את זה בסוגריים את ה את ה אםר מרוטנבורג אני חוזר למחלוקת על המילה ישלם שנחלקו בה הביה ואולה ברב לי ו יש בשיט המקובצת עצמה לא הבאתי את זה פה הוא מביא גם מהראש הוא מביא ראיה שהמילה ישלם משמעה בעל כורחו מה הראיה שהמילה ישלם משמעה בעל כורחו יש פסוקים שנאמרו בגנב למשל שם גם כן פרשת משפטים יש לנו את ה את א כי יגנוב איש שור עושה וטבחו או מכרו חמישה וקר ישלם תחת השור וארבע צון תחת השה או אם מצאת ימצא בידו הגניבה מישור את חמור הצה חיים שניים ישלם וזה הרי כנס ואת הקנס משלמים את הקנס משלמים ב ב רק כשבן אדם לא מודה בקנס מודה בקנס פטור אז לא מדבר לא מדבר ש אדם בא מדעתו אומר תשמע אני גנבתי אני רוצה אני רוצה להחזיר מדובר שהיו צריכים לבוא לבית דין ולהביא עדים ולגבות ממנו אז רואים שישלם זה משמעותו בעל כוחו וא אילו המילה ישיב זה אנחנו מוצאים והשיב את הגזלה אשר גזל הוא מביא ראיות שזה מרצונו הוא מחזיר את את הדבר שהוא אותו דבר כאן כסף ישיב זה מרצונו ישלם ישלם בעל כוחו המילה ישלם אני רוצה להוסיף עוד נקודה במילה ישלם אני לא ארחיב בזה יותר עכשיו אולי לקראת סף השיעור אף על פי שהמילה ישלם מופיעה לא רק בכנסות אלא היא מופיעה בפרשה גם הרבה ב בדברים שהם לא כנסות למשל ב בשן ורגל גם שמה כתוב ש שזה כיו איש שדה או חרם ושילח את בהירו והר בשדה אחר תבד מתב קרמו ישלם כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל קדיש והקמה ו השדה שלם ישלם המעביר את הבהרה אנחנו רואים שיש כאן יש כאן לשון לשון לשלם גם בשומרים שזה לא כנס ישלם שניים אז הלשון ישלם אנחנו אנחנו מוצאים אותה הרבה פעמים במקרא בלשון של עונש כל השם משלם גמול לאויביו לשלם זה לא א זה לא תמורה רק אלא זה הרבה פעמים משמש גם בלשון של בלשון של עונש וכך יש בנזיק בתשלומי נזיקין יש חוץ מהמימד של ה פיצוי לניזוק יש גם מימד של מימד של עונש אח זה דנים בזה אחרונים האם תשלומי נזיקין הם הם בגדר בנסקי ממון האם זה בגדרו או בגדר או בגדר פיצוי ותשלומי חובה שהבן אדם היה חייב לעשות אז יש כאן נטיה אני אומר נטיה קלה שלשון תשלומין מלשון ישלם יש בו גם את ההיבט הזה של העונש זה אני אומר בסוגריים קטנות עוד עוד נתייחס לזה נתייחס לזה בהמשך סוף דבר שאלנו כך שאלנו איך לומדים מהמילה ישלם בעל כורחו וביי אומר ישולם איך מה מה המובן בזה ומה המחלוקת של הבאה ואולה שאלנו לגבי המחלוקת לגבי מדעתו ובעל כורחו מחלוקת רשי והשיטה מקובצת הגליון ש הגיליון שמובא בשיטה מקובצת האם מדעתו זה מרצונו החופשי ובעל כורחו שבית הדין מכריח אותו לבית הדין פוסק או שבדעתו זה אחרי שבית הדין פסק כ זבי רשי בית הדין פסק ובעל כוחו זה שבית הדין צריך גם לשלוח את ההוצאה לפועל שייקחו ממנו שזה ההסבר של השיטה מקובצת והטענה של הרב שיטה מקובצת טענה טובה הוא טוען בן אדם לא יודע מה הוא חייב לרוץ לשלם אפשר הוא מחכה שבית הדין יפסקו שהוא חייב באמת לשלם אנשים חושבים תשמע זה דרך השברים להלך וכיוון שדרכם להלך דרכם גם לפעמים להיכנס לרשות היחיד ולאכול אני לא צריך לשלם אתה צריך לשמור תשמור על המקומות שזה תשים גדר כל מיני טענות ש שאנשים יכולים יכולים לטעון או בן אדם שפתח בור אומר אבל זה לא אני מישהו חפר את הבור מהתחלה וכל מיני טענות מטענות שונות שאנשים קחת דרכם של בני אדם להעלות אז זא כ שאלה טובה גם את זה צריך לישב יש א כמה הסברים בספר חידושי הרים חידושי הרים על ה חידושי הרים על השס היה חריף מאוד מפולפל מאוד הוא היה למעשה האדמור הראשון של של גור אבל חסידות גור הוא היה מייסד אבל הוא היה תלמיד אצל הרבי מקוצק ו מכיוון שהוא היה מאוד חריף הספר שלו הספרים שלו גם על השס וגם על שולחן ערוך מלאים מלאים בפלפול וחריפות הדבר הזה נשאר אצלם עד היום עד היום הם הם מאוד עוסקים בלימוד בצורה בצורה מאוד מפולפלת ואבל מצד אחד הוא גם יסד אצלם שוזה אחת החסידויות היחידות ש הלמדנות זה אבן יסוד בלהיות ולהיות חסיד טוב ככה זה אצלם טוב אנחנו רחוקים מהסגנון שלהם והעולם שלהם אבל את היסוד הזה צריך לדעת איך שמתחילים דבר היסודות שאתה שם זה משפיע לדורות איך שדבר מתחיל ככה זה נשר לדורות גם קרם ביבנה שזה התחיל שבזה שצריכים תורה תורה תורה תורה הדבר הזה נשאר לדורות זה לא יסודות נשארים אז החידוש שערים הוא רוצה לנסות להסביר שאלה אפיו אפילו אולי יותר יסודית יותר פשוטה אומר החידוש ההרים מה פתאום שיהיה הבדל בין מדעתו לבין בעל כורחו זה שמצאת זה שמצאת לשון שאפשר לפרש אותה ישלם בעל כוחו ואת ישיב אפשר לפרש על רצונו שזה יגרום שינוי באופי של שלו בייחוד אני אומר לשיטת לשיטת רשי שבגלל שבן אדם הגיע מעצמו אז הוא אז הוא משלם ככה ולא הגיע עם עצמו משלם אחרת דבר הדבר הזה אומר החידוש הרים צריך הסבר למה איפה מה ההיגיון בזה ההגיון הלמדנים עכשיו הוא יסביר הסברים הוא נתן ארבעה הסברים רק על כל הסבר כמובן כל אדם צריך לשאול את עצמו אחרי שההסבר הוא כל כך טוב הוא מצויין מה ההסבר אז ל בלמה למה באמת לא ככה אז למה באמת לא למה אנחנו באמת לא לא נשארים זה כזה הסבר טוב אז למה למה לא להישאר אז אפשר להסביר שלא נשארו בגלל הלשון המחלוקת לגבי הלשון ישלם ישולם בסדר אפשר להסביר שזה הח אבל זה כבר תלוי בדבר ש עוד לא הסברנו אותו מה ההבדל בין ישלם לבין לבין ישולם אז בואו נתחיל עם ההסברים ונראה את הקושי שבהם האם אפשר להגיד אותם והאם גם אפשר להסביר במה נחלקו הביי ורבה זה קצת יהיה בדרך פלפול כדרכו שלה אם אנחנו ד חידוש שערים אנחנו כבר נכנסים ל בסמדר שלהם לגמרי אנחנו נהיה קצת בדרך פלפול אבל בוא נתחיל ההסבר הראשון של של החידוש ההרים זה כך בוא נקרא מבפנים רמי לאביה מת בו פרש רשי דלא את רכה לבית דין ותמוה היכן מצינו חילוק בין משלם מעצ ו לשבית דין מקבין ויש לומר למהי דקי מלן אין בית דין נזקקין לפחות משווה פרוטה כתוב ב ב גמרא מסכת בב מציע שבית דין לא נזקקים לדון על פחות משווה פרוטה משווה פרוטה והלך בית דין נזקקים לדון פחות משב פרוטה לא נזקקים לדון אפילו שזה לא בסדר גם פחות משוה פרוטה זה לא בסדר לקחת כתוב שאצל אנשי אנשי דור דור המבול מה הם היו עושים כך אומר המדרש היה היו עוברים בשוק בן אדם מביא משהו כל אחד לוקח לוקח בוא נגיד זה כמו שהיום בסופרים יש את הזה של הפיצוחים אז י שאנשים עוברים הוא לוקח אחד טועם אז אם זה בשביל לקנות אני חושב שזה מקובל שאתה טועם שזה טעים וזה אבל אחד לא לא רוצה לקנות הוא רק עובר שמה הנה זה מוצח מניו לוקח אחד אחד לוקח זית אחד לוקח חמוצים כל מיני דברים כאלה ש שהם פתוחים כר שאנשים ככה היו עושים אנשי דור דור המבול מה לקחתי רק לקחתי זה פחות מש פרוטה פחות מש פרוטה אז א וזה זה מה שהתורה ראתה בזה חמס אז זה לא בסדר זה לא שאתה יכול לקחת פחות משפ אבל בית הדין לא נזקקים לפחות משו פרוטה אז ואם הזכו אם התחילו לדון על משהו של של 100 שקל אבל בסוף בסוף זה הפך להיות פחות נש פרוטה כיוון שהתחילו מסיימים גם בפחות נש פרוטה אז אומר כאן החידוש הערים בדרך בדרך חריפות אם כן יש לומר כיוון ד שמין שיה שווה זיבורית ממלא אין חילוק השיווי שווה ממון בין עידית לסובין אין הבדל בשווי בין מיתב לבין מבחינת השוי של ה של הנכס זה אותו מחיר זה אותו מחיר אתה לוקח כמה שיהיה שווה בשוק הסובין וכמה ש שבשוק המתה מבחינת הממון שבזה אין שום הבדל ככה זה פשוט אז אם ככה מה ההבדל בין זה לזה שאת זה אנשים רוצים יותר ואת זה אנשים רוצים פחות אנשים מעדיפים פחות אידיס פחות מאשר אבל מבחינת שווות אין בזה שווה פרוטה אין בזה שווה פרוטה ככה ככה זה הרי פשוט חד זה זה זה קשה אפילו להגיד מה זה שווה זה אפילו לא פחות בשווה פרוטה זה רק מין רצון של בני אדם לכן הוא אומר ככה ו כשמשלבים נזקקין מכיוון ש ב דין לא נזקקים אז הוא יכול לתת גם את ה פחות משווה פרוטה מה שאין כן בעל כורחו כש בעל כורחו בת הדין נזקקים בשביל כל ה100 אל שק שזה שווה משג בעל כוחו ונזקקים בית דין לגוף הגבייה שווה ממון אחרי שהם נזקקו אז הם כבר כופים לתת את ה כופים לתת את ה את המיטב כמו שהדין לתת מיטב ככה הוא רוצה להגיד טוב הוא בעצמו כבר שם לב לזה ש יש בזה לזה שיש בזה בעיה אומר אך זה אינו אינו דמה שמ שוב שאין חיוב עליו כלל גש של מדתו ליתן מיתב ולמה יחייבו בית דין יותר לפי ההסבר שהוא הסביר אז זה יוצא ככה יוצא שבן אדם באמת חייב לתת מיטב אבל אם הוא יתן אם הוא יתן סובין בית הדין לא יכול לא נזקקים לדון בזה אבל זה רק בדיעבד זה לא שככה צריך להיות כמו שהסברנו קודם לגבי ה פחות משווה פרוטה נכון בית דין לא נזקקים אבל זה לא אומר שזה בסדר זה לא אומר שזה מותר זה לא אומר שככה צריך לעשות זה לא בסדר זה אפילו דור המבול אבל הבית דין אז גם כאן איך אתה יכול להסביר זה מה שומר זה הוא בעצמו כבר מקשה על עצמו איך את הקשו עליו גם אחרונים על ההסבר הזה זה נכון שבמציאות לפי טענתו אם בן אדם ישלם דעתו אז והוא יתן זיבורית או יתן זה בית הדין לא יזכו לו אבל זה לא בסדר זה לא שבן אדם א מותר לו מותר לו לעשות את זה באמת זה לא בסדר זה לא בסדר שעושה את זה אבל וכאן משמע אצלנו שכשהוא משלם מדעתו הוא יכול מלכתחילה הוא יכול מלכתחילה לתת את זה ככה זה ולכן הוא מקשה לכן לכן הוא דוחה את ההסבר את ההסבר שהוא את ההסבר שהוא אמר אני לא הייתי אני מכורה מה אני צריך להצדיק דבר שהוא בעצמו כבר דוחה את ההסבר של עצמו אבל אבל אני חושב שיש מקום יש מקום לומר שגם מה שאמרו ממרה רשותך פרה אפרה שאפשר לתת סובין גם לפי שיטת רב הונה ורב יהושע לא לפי ה רב אונה לפי דעת רבנו ת בדף ט ש סובין זה מיתה והכל אני לא חושב שזה בסדר שזה לעניין שזה יפה שזה רצון התורה שבן אדם יבוא יבוא ויש כאלה שמחייבים אותם כסף לתת אז הם כאלה אנשים שהם רוצים לעשות א לעשות אווירה לא טובה לזה כי הכריחו אותה הולכים לבנק הם מבקשים בוא נגיד מחב אותו 1000 שק תביא לי את זה במטבעות של 10 אגורות שקים שקים שלזה כסף א את זה כבר אפילו בית משפט היה איזה מקרה שבית משפט חייב איזה אחד לשלם כנס לבית המשפט אזה לא זוכר אם זה היה מישהו מאנשי הימיין רק אנשי הימין מחייבים אותם קיצור אז הוא מה הביא להם שקים של 10 אגורות שקים על גבי שקים אז שמה זה היה דיון אם עשה ביזוי בית המשפט נתנו לה עוד קנס יתן גם את זה טוב בקיצור זה לא זה לא הדרך זה נכון שאם עשית את זה אי אפשר אי אפשר אי אפשר לבוא ולחייב אותך לתת לתת יותר אבל להגיד שזו דרך ישרה שיעבור לו האדם זה לא דרך ישרה שיבור לו האדם זה לא הדרך הנכונה אז אפשר כן להסביר שכתוב במיוחד שהפסוק הוא כזה כסף ישיב לי בלי וכבר דנו בזה גם הראשונים הרי כתוב כסף נכון כסף ישיב לבעליו אז אומרים שמשיב לומדים שגם גם אם הוא החזיר גם אם הוא החזיר אני לא מדבר על שיטת רבנו תם שבן אדם אם יש לו כסף חייב לתת כסף שמחייבים אותו על פי דין לתת כזה לפי שיטות לפי השיטה ש של הרבה ראשונים שהוא גם אם יש לו כסף הוא יכול לתת הוא יכול יכול לתת סובין יכול זה זה הכוונה שיכול ואנחנו לא לא נזדקק לו אבל אני קשה לי אני לא נכנס עכשיו לכל הסוגיה הזאת קשה לי לקבל שבן אדם יכול מלכתחילה וכך נאה וכך יאה לתת סובין אם הוא נותן סובין אנחנו לא נזקקים לזה אבל זה אין החינמי זה לא זה לא הדרך ה זה לא הדרך הנכונה זה לא הדרך הטובה וזה גם לא רצון התורה אלא מי שעשה את זה נזקקים לו לא נזקקים כנגדו למה אני יכול לתת לכם הרבה הסברים למה כן אבל אחד אני רק אתן הסבר אחד שזה למה לא נזקקים לא בגלל רק הסיפור של ה של ה גם אפשר להסביר את זה בסיפור של השווה פרוטה אבל גם בגלל שהתורה אמרה יש מקרים כמו המקרה הזה שסיפרתי לכם של הזה יש מקרים שהצד השני הוא כל כך לא בסדר רק על פי דין זה אז אז לפעמים בני אדם משלם בצורה כזאת יש לזה סיבה רוב בני אדם רוב מוחלט של בני אדם ישלמו לבעל החוב שלהם ישלמו לו כסף כמו שהוא נתן להם אנשים בדרך כלל הם מגונים אבל לפעמים בא המלווה גם לא היה גון וגם לא היה זה אז התורה לא נכנסת ומכריחה אותך לתת את זה דווקא דווקא בכסף או זה סיבה אחת יכולה להת עוד כמה סיבות אבל זה לא משנה הטעם של הדברים אני רק אומר שיש אולי מקום לישב בדוחק את התירוץ הראשון שאמר הרב חידושי הרים וכבר נתתי לכם לקראת הסוגיה הזאת שכל מי למי תבו כן מה דנו בזה כבר זה לא זה לא אמצאה האם זה באמת דרך ישרה שיבור לו האדם או שזה קרוב למידת סדום שבן אדם מידת דור המבול שהוא פחות משוה פרוטה בסדר אז יכול להיות אני אומר עדיין אפשר להעמיד את ההסבר הראשון ההסבר השני אני מניח לו עכשיו בגלל הזמן בגלל הזמן הקצר וגם בגלל שהוא לא מהסוגיות שלנו מי שלמד אותו הרוויח שדן בענייני שעבודה דאורייתא את הסוגיה הזאת זה סוגיה שכל כל בחור צריך לדעת אותה הסוגיה שם בבבא בטרה בסוף בסוף המסכת אבל אני עבר לסבר השלישי או יש לומר למה שכתב הראש בשולחן ערוך לקמן דגם בעל חוב מצי אמר ה דית בציר פורטה כשרוצה ליתן כק ד לקמה דל הקיל התורה רק רוצה להחזיק לעצמו אבל כשרוצה לתנו שוב צריך ליתן כדי אשתה יש מחו יש לכמן אם תהפכו רגע את הדף בדף ז עמוד [מחיאות כפיים] ב' אומרת הגמרא חמש שש שורות מלמעלה ואח הנ מגב נזיקין דיני בעיית והי אמר לאיו אבלי בנוני פוטה הניזק אומר תביא לי בינונית תביא לי בינונית רק א זה שיהיה אני מוכן אני רוצה אני מעדיף בינונית או אפילו זיבורית הוא יכול לרצות כי הוא לא צריך את זה בשביל א בשביל תבואה איכותית הוא צריך את זה בשביל דברים פשוטים והוא רוצה יותר שטח השוב לא רוצה לעשות גינה מה אכפת לו עם קרקע בינוני תן לי בינונית שטח יותר גדול ו ואז אמר לו ו אמר לי אי שקלת דינך שקול כד אשתה אם אתה רוצה לקחת ידית אתה תוכל לקחת את זה במחיר של עכשיו שזה מחיר זול יותר אבל ואי לא שקיל כיו קר ד לקמה אמר אם ככה אבל אם אתה רוצה את הבינונית אני אתן לך את זה אבל לפי המחיר של העתיד מדובר בזמנים שמכירת קרקעות היה תלוי באיזה באיזה חודש אתה מוכר את הקרקע מתקיף לרב אחבר יעקב אם כן הוא ראה כוכן ש נזיקין אצל בינונית וזיבורית אומר כאן הראש ב בסימן ב אומר הראש ככה אומר הראש ש כל מה שהבעל שהנזק יכול לבקש בינונית זה לא כל בינונית שהוא רוצה אלא הוא יכול לבקש בינונית אך ורק כי א בעלים מוכן לתת את הבינונית הוא מוכן לתת בינונית ה אומר קח את הבינונית אבל הוא רוצה לנצל את ההלכה של אידיס לטובתו ולתת לו את זה כיו קרא ד לקמה ולא כמו המחיר שעכשיו במקרה כזה אומר הראש אפשר ל את כמן שת הבינונית הזאת אתה מוכן לתת אותה את תתן אותה כיו קרא דשתא אבל אם הוא לא רוצה הוא לא רוצה לתת את ה את הבינונית בכלל אז אומר הראש אי אפשר להכריח אותו הראש אומר זה דומה למקרה של שתי ידיות אפשר להגיד לו הניזק יכול לבחור איזה עידית הוא רוצה מה זה שונ ככה דעת הראש הראש מוסיף יותר מזה הוא אומר שאפילו בעל חוב אם הוא אומר תתן לי עידית אבל פחות וא אומר אני מוכן לתת לך רק הוא רוצה את זה כיקר דלקה וגם כן מכריחים אותו לתת את ה את ה את העידית הזאת עכשיו אומר ככה עכשיו בא בא הרב בא הרב חידוש הערים ואומר בזה אני מסביר את הסברה של בזה אני מסביר את הסברה הזאת של המקרה שלנו אומר ככה ואם כן אם רוצה לשלם ונותן זיבורית שפיר שייך שרוצה להחזיק שר נכסו עידית לעצמו וסגי אפילו סובין באמת ה רעיון הבסיסי הוא שלא מחייבים בן אדם לשלם יותר מאשר סובין יותר מאשר זיבורית אם הוא משלם מעצמו אז א אומר סימן שאתה רוצה אתה רוצה להשאיר לעצמך את העידית ונותן את הזבי מה שאיין כן בעל כורחו כשאינו רוצה ליתן כלל גם זיבורית אין לו שום הוכחה שרוצה האידס לעצמו בעצם יכול להיות שהוא לא רוצה הוא לא שנה ללא לתת זיבור איזו עידית רק שאינו רוצה לשלם כלל במקרה כזה שוב גובים אידית כמו ברוצה למכור כולם דגבי מעידית כן באינו רוצה ליתן לו כלום כך נראה לי כאן אומר בעצם החידוש ההרים לוקח את דברי הראש ועושה להם עוד תוספת שהיא לכאורה מחודשת מאוד עד כדי שהיא נראית לא נכונה הוא אומר כך הוא אומר בעצם ה לפי לפי דרכו של ה של ה של החידוש הערים אם בן אדם משלם מעצמו אין דבר כזה תשלומים באידיש אין תשלומים התשלומים הם ב בזב הבן אדם אלא מה ההיגיון אומר שאם אתה רוצה אתה מוכן לתת קרקע אחרת זה מה שהראש אומר אתה מוכן לתת קרקע עידית גם כן רק אתה רוצה לנצל את זה קוק לק ואז פם מחכים אותך לקחת את זה עכשיו זה כ הרוש הק אמר את זה במקרה שאתה בעצמך אתה בעצמך ודת שאתה מוכן לתת את העידית לבעל חוב אתה מוכן לתת לבעל חוב ידית אתה רק אומר אני רוצה לתת את זה כיו קרא כיו קרא דלק אז אומרים לו לא לא אדוני בוא אתה מוכן לתת את האידית תיתן אותה עכשיו כיו קרא דשתא אבל מקרה שבן אדם לא רצה לתת כלום לא רצה לתת כלום מקרה כזה אז אז בעצם מה שאומר ה מה שאומר ה חידוש הערים זה זה זה גם מספיק בשביל לקחת ממנו יותר מה פתאום יש הבדל בין בן אדם שאודה בפי שהוא מוכן לתת לבין בן אדם שלא רוצה לתת כלום זה שהוא לא אתה לא צריך להביא ראייה שאתה רוצה לתת את הסיבית שאתה לא רוצה לתת עידית זה לכאורה דבר פשוט שבן אדם לא רוצה לא רוצה לתת גם עצם ההסבר להסביר את זה בצורה כזאת שכל הרעיון וכל הרצון זה בגלל בגלל א זה בגלל שבעצם צריך לתת זיבורית וכל מה שכתוב בתורה מיטב זה זה בגלל שהוא לא גילה דעתו זה גם דבר רחוק התורה אמרה שהוא צריך לתת את המיתו לכן ההסבר הזה של של הבעל חידושי הרים הוא הוא קשה מאוד צריך לשים לב שגם החידושי הרין אני לא יודע למה הוא לא פירש את זה ההסבר הזה מתאים לשיטת השיטה מקובצת ש ש מדעתו זה הכוונה אחרי שבית דין פסקו שהוא חייב לשלם ובעל כוחו כ שבית הדין מכריחים אותו וההסבר הראשון הוא מתאים לשיטת לשיטת רשי הסבר נוסף רביעי שאומר החידוש הערים הוא אומר כך הוא מביא גמרא מפורסמת במסכת במציאה בדף א בדף לד שם כתוב כך במשנה המשנה בתחילת המפקיד אני למדתי את זה בכיתה ה את המפקיד יש כזאת הרגשה בזה בישיבות שיש פרקים שזה לילדים למשל פרק שני באב מציאה זה בתלמוד תורה איפה שאני למדתי ככה לומדים את תלמודי תורה בארץ זה הפרק הראשון אלו מציאות זה לומדים בכיתתה ד' מתחיל ללמוד גמרא בכיתה ד' גם זה לא בהכרח דבר נכון להתחיל גמרא בכיתתה ד' אבל לא משנה הת בכיתה ד' בכיתה ה זה עד היום כל התלמודי תורה לומדים המפקיד בכיתה ו לומדים הקווינס כן אז זה ה זה הסדר משם ואלך כל מיני אני אני זוכר בכיתה אני חושב בכיתה ז למדנו השול אני חושב אני לא יודע אם זה זה אני לא יודע אם זה נשאר עד היום ה ה הסדר הזה כיתה ח אני לא הייתי בכיתה ח כ עברתי מז לט אז אני לא זוכר מה למדו אבל אבל אז אנשים מזלזלים בפרקים האלה זה פרק לילדים זה לא נכון זה הפרקים האלה הם לא פחות עיוניים ורציניים מכל הפרקים של מסכת בבא מציעה פרק א פרק המפקיד אולי מהפרקים הכי עיוניים של של של בב מציאה מים שאיין להם סוף אבל מתחיל פ אבל אבל אולי אני מקווה אם למדתם גם אתם אז לפחות את המשנה יודעים המפקיד אצל חברו בהמה או כלים ונגנבו או שעבדו שילם ולא רצה לשבע שהרי אמרו שומר חינם נשבע ויוצא נמצא גנב משלם תשלום הכפת תח מחש חמישה למי משלם למי שהפיקו אצלו אבל נשבע ולא רצה לשלם אז הגנב הגנב משלם בעצם שומר חינם הוא פטור בגניבה שומר שכר חייו אבל שומר חינם אם גנבו הוא פטור עכשיו אבל הוא צריך ק להשבה שהוא לא שלח ידו מלחת ראהו וכולי ושהוא לא פשע אז אבל אם הוא הוא לא רוצה להשבע הוא רוצה לשלם אז אם אחרי זה תפסו את הגנב כפל מקבל מי מקבל ה אז הגמרא הגמרא מסבירה איך איך איך הוא מ את הכפל הרי לכאורה החיוב על הכפל זה זה לבעלים של הזה והבעלים זה ה זה הבעלים זה ה המפקיד קיצור הגמרא אומרת אמר רבא נעשה כאומר לו לך שתגנוב ותרצה ותשלמו לך מעכשיו אומר רשי נעשה כי אומר לו בשעה שמסרה לו דקמ להו לרבו דנילו לבייל שיהיה בטוח בקרן על מנת שיהיה ספק כפל העתיד לבוא של שומר והרי כ מסרה לו על מנת כן שאם תגנב וישלם לו קרן שתהיה פרה קנויה לו משעה שמסרה כי אחרי שהיא כבר נגנבה אי אפשר למכור את זה זה כבר לא ברשותו לא יכול למכור לו אז אנחנו אומרים שזה נקנה לו מהתחלה נמצא למפרע כ שגנב הגונב של שומר היייתה דפרה כבר היא בעוולם כי אומר הפרתי קנויה לך מעכשיו זה שיטת רב שם אחרי זה הגמרא נותנת רב זרע הסבר אחר על כל פנים זה ההלכה בהלכות בהלכות שומרים אומר החידוש הערים גם כן בחריפות אומר ככה אומר או יש לומר כפירוש רשי זל וכאן זה כפירוש רשי הוא חוזר לשיטת רשי ולא לשיטת השיט המקובצת והיינו דהכל כד אבות תקיש בגזירה שבה תחת ישלם כסף ומני הו ד' שומרים וקי מלן ברשע מפקיד ד שומרים נעשה כאומר כשתיגמר ושלמי לך מעכשיו בלת רכה לבית דין שם הו דעתו של אדם כשלא יריכו וישלם בחינם הרי שמה מה המקרה שמה מקרה שהוא משלם לו בלי להישבע ב הוא לא רוצה להשבה אומר עזוב אל תביא אותי לבית דין אני לא אשבע לך קח את הכסף ושלום אז מרוצה להיות לו משט פיקדון ואם כן כוה עכשיו אם זה שלו בעצם אז הוא בעצם קנה את זה נכון ועכשיו מה שיש לו אליו זה רק חוב אז את זה הוא יכול לשלם איך כיוון בעל חוב דינו בזב מן התורה ממילא בשומרים שנאבד אף בפשיעה סגי כ שמשלם סובין זיבורית כד נעשה כנה ונקנה למפריע אז הוא לא מזי כלל אז הוא בעצם לא מזיק אלא הוא רק בעל חוב ד שלא נאבד והיה רק בעל חוב ועד החפץ שקנה וסגי בזב וזה דווקא כש משלם מעצמו ולא הרכה לבית דין כמפורש בשס שם בשכן כשלא רוצה לשלם וגובים בבית דין אז הוא לא מקנה למפריע גם אם הוא לא רוצה להישבע אבל בביס דין הוא לא רוצה להישבע רבנו אתה לא רוצה להישבע תשלם לוקחים ממנו ב במקרה כזה הכפל לא יהיה שלום לא גנ למפר גב םת מה זה משלם מיתה ככה אומר ה זה עצמו חידוש שכשהוא רוצה לשלם הוא כשהוא לא רוצה להשבה אנחנו מחשיבים אותו בעל חוב בגלל הדבר הזה זה עצמו חידוש שהוא הוא עכשיו לא צריך לשלם כמזיק אלא הוא צריך לשלם כבעל חוב ואז ממלא הוא משלם ואז עכשיו תראו עו עוד צעד וכיוון שכן הדין בד' שומרים ממילא כיוון תקשו כ תקשו כולו כאבות לעניין מיתב ולכול דל כולם מקשין מלא כל הנזיקין זה ככה אז קודם כל זה לא נכון יש הבדל גדול בין גם אם מה שהוא אומר בשומרים זה נכון זה הלכה מיוחדת בשומרים כי בשומרים אתה קונה את החפץ ואתה נהיה בעל חוב אבל זה ואז מ ממילא הזק הוא היה לא שלך גם ממה שהוא אומר בש זה נכון זה לא ברור אבל גם אם נגיד זה נכון אבל זה זה לא משנה את הלכות נזיקיים זה רק אומר שב שומר שמשלם במקרה שהוא שהוא פטור מלשלם אם הוא ישווה במקרה כזה אנחנו אומרים שהוא משלם בסובין אבל זה לא הופך את כל הנזיקין לזה לא כל הנזיקין הופכים להיות כאלה וני אומר שעצם מה שהוא אומר זה לא נכון כי זה שהשומר הסכים לשלם ולא רצה להשבה אנחנו לא יודעים אם זה באמת אולי הוא אולי הוא לא דובר אמת אולי הוא באמת ש והוא צריך לשלם מדין זיקין ולכן בפשט הוא צריך לשלם כדין זיקין הוא לא יכול לשלם כדין כדין בעל חוב אבל אפילו אם נגיד שזה נכון אז זה שונה לגמרי משאר זה ואפילו אם נגיד שאפילו שונה יש עקש עז זה כבר נתנו נו שיעור כללי בתחן תנאי לשלם כסף שזה לא עקש זה לא זה לא סליחה זה לא גזירה שבה שתח לשלם כסף זה לא גזירה שווה זה פירוש מילולי של הפסוקים נתנו זה בשיעור כללי מי שלא לא זוכר אז יש את זה נמצא בערוץ יוטיוב של הישיבה לכן גם ההסבר האחרון של ה של ה של החידוש הערים הוא הוא נפל אפשר היה בדרך פלפול להסביר לפי החידוש הערים שאלנו הרי מה המחלוקת היה אפשר להגיד ככה היה אפשר להגיד בהסבר האחרון שלו היה אפשר להגיד ש שיש מחלוקת ראשונים האם הפשט שנעשה כמי שאומר לו שבאמת זה נחשב שהוא קנה את זה ומילא הוא התחייב כסף כבר אז ממילא זה נהיה שלו באמת קנה את זה ממנו והוא חייב לשלם לו זאת דרך אחת ואנחנו עושים אומדנה שבן אדם מתכוון לזה כי ניח לא זו דרך אחת בראשונים שמה היא דרך קשה באמת כי רוב בני אדם הוא לא עכשיו מתכוון שהוא ישלם אז זה יהיה שלו וכבר מעכשיו הוא יקנה את זה לא אף אחד לא חושב שהוא יקנה את זה כל אחד חושב שהוא נותן פיצוי אף אחד לא חושב שיקנה את זה אבל זו דרך אחת ככה הוא מבין אבל הבאתי כאן את הרשבא הרשבא אומר וכן נראה לעיקר דעה מפקיד לא אקנה לפרטו ממש אלא נעשה כאומר לו אמרו אמרו נעשה כאומר לו לומר דלב בית דין מתנה בכך משום ד ים סוף דעתם של בריות דכל דית לבהמה אוכלים ביד שומר ניח לא בדינה קנו שומרים כפלה דעתי מעלמה הביטוי לב בית דין מתנה זה הכוונה שחכמים תקנו שהדברים יעבדו בצורה הזאת זה לא שחכמים אמרו זה מה שהתכוונתם זה מין תקנת חכמים שככה זה יהיה שככה זה יפעל אף על פי שאתה לא כוונת ולא רצית אנחנו חכמים אנחנו גזרנו שמי ששילם זה בעצם יחשב יחשב כשלו כבר מאז כדי שהתשלום הכפל יהיה אליו אבל זה לא שהוא קנה את זה והוא התחייב בתשלומי כדין זה אלא חכמים תיקנו שכשאתה משלם תשלומי נזיקין אז אנחנו מחשיבים את זה אחרת אז יוצא שלפי הרשבא דלוק רונים שמבינים שזה אומ דנת דעתו של אדם אז לפי שיטת הראשונים שמבינים שזה אומ דנת דעתו של אדם ש הוא מוא מתכוון לקנות אז באמת יש מקום לדבריו של ה של החידוש הרים שהשומרים בעצם חיייבים לשלם סובין אם זה מרצונו כי זה בעצם רק תשלומין ולא נזיקין ויש גזרה שבה אבל לפי שיטת הרשב שאומר לא זה לב בי דין מתנה יש דוגמאות נוספות ללב בית דין מתנה לגבי תשמישי קדושה אם אפשר לשים למשל פה יש על הבמה שמים ספרים על ה על המפה שהמפה היא משמשת ל משמשת לספר תורה איך אפשר לשים ספרים על מקום שהוא מטפחת שמשמשת ל לספרי תורה אז יש רו תשובה תרומת הדשן מופיע בשולחן ערוך בק נד שכיוון שככה אנשים עושים אף על פי שהתורם הוא לא מתכוון שישימו על זה ספרים התורם מתכוון שמישהו ישים פה את ה שוטנשטיין הזה לא היה פעם שוטנשטיין לא היה מתבטא כ שתרמו את זה את זה שתרמו כן אבל את קודם לא הוא מתכוון לספר תורה תורם את זה לספר תורה אבל אומר התרמת הדשן לב בידין כיוון שבסוף אנשים יעשו את זה לב בית דין מתנה שזה תנאי מה זה לב אומר ככה תקנו חכמים שזה אדם לא יכול להקדיש את זה לגמרי זה מין תקנת חכמים כזאת ז זה אני אומר אפשר בדרך פלפול להסביר שבזה נחלקו רבה והביה בגמרא צנו לפי דעתו של של הבעל של הבעל חידושי הערים אבל האמת ניתנת לאמר שצריכים להסביר צריכים להסביר בדרך אחרת את המחלוקת בין רבא לאביה ואת המחלוקת בין אולה בר אילי לאביה וגם להסביר מה ההיגיון לפי שיטת רשי מהקושי של השיטה מקובצת אז אולי הדברים הם תלויים קודם כל גם ברשי עצמו אני חוזר לרשימון דין לא ה צריך ללכת לבית דין אם משלם למז נזקו מדעתו דלא ה צרכה לצעוק עליו בדין שכיל סובין אבל אם אינו רוצה לשלם אלא בביס דין דהיינו בעל כוחו אינו משלהם אלה כסף מצויין שימו לב מה אומר רשי בדיבור המתחיל ישולם כשהביא אמר לה הו לבר אלי מי כתיב ישולם ישלם כתיב ישולם משמע על ידי אחרים דבית דין יורדים לנכסיו ד מזיק מה זה בית דין יורדים קודם הסברת קודם הסברת שבעל כורחו זה שבית דין פסקו לא שבית דין ירדו לנסיך אז למה כנת פתאום בישולם הוא משנה וומר בית דין יורדים לנכסיו אז יש כאלה אמרו א ליו דווקא שמר בית דין יורדים לנכסיו מי שכבר הולך לבית דין ופסק של בית דין זה הוא התכוון אבל רשי לא פה זה מפורש בי דין יורדים לנכסיו אז יש ספר שנקרא לבני בנימין הוא כותב הוא כותב את הדבר שהוא כנראה ההסבר הפשוט והדבר פשוט כאשר אמר לי חכם אחד לכן זה לא משנה עכשיו מי זה ה לבנה בנימין כי זה לא הסבר שלו זה הסבר של חכם אחד שבכל מקרה אנחנו לא נדע מו אזני לכן לא נטרח להסביר מזה כוונת רשי לפרש ולתרץ קושיית התוספות זהלא פלי גאולה ברי דרב אילאי והב בפירוש ישלם וכול עלמה מודים ישלם דין הו ו פשטות השס חולין כשת הטוס זה לא לפנים מישור רסה דין אלא ישלם זה מה שצרך על פי דין אחרי שפסקו ורק בסברה פליג דוקרי בעל כורכי יש מדעת משמה שאם משלם לו מעצמו ולא תכי כלל אז משלם לו אפילו סובין אבל ישלם משמע מדינה היינו דעתך לבית דין שלם מתב ופליג הב דזה נמי מדעתו כיון דצ דינה ואין קונסו עבור זה שלא שילם לו בינו לבין עצמו מכתיב ישולם דזה ומשמ בעל כורכ דלא צ דינה צבת דין לרד לנכסיו בוודאי הסה גדולה לנסו שישלם מיתו אבל ישלם נ מדעת כיוון דצי דינה מדעתי הוא בעצם מה שהוא מסביר שמחלוקת אולה ואביה הי היא המחלוקת בין רשי ל לשיטה המקובצת שלפי אולה ברילי שהוא מסביר את שיטת רבא וזה החילוק של רבא בין מדעתו ועל כורחו מדעתו הכוונה שהתנדב מעצמו לשלם ובעל כורחו הכוונה שבית הדין היה צריך לפסוק שבית הדין היה צריך לפסוק בפועל מי שבת אניה צריך לפסוק זה נקרא בעל כורחו וזה נכנס במילים ישלם זה הכוונה של ישלם זה מה שהו ל ברלי אומר ישלם זה לא מידת חסידות כמו שהטסט הביא מגמרא בחולין ישלם זה מדינה שבית הדין פסק שהוא צריך לשלם אבל הבאי אומר הביה הוא היה יכול להגיד לו תשמע אין סברה במה שאתה אומר אבל הבי אומר לא בעל כורחו אני מוכן לקבל את מה שאמרת בעל כורחו רק אם זה בית הדין היו צריכים לרדת לנכסיו אני יכול להבין אבל אחרת אני לא מבין הבדל ולכן אמר לו יש לא כתוב ישולם כתוב ישלם במילה אחת הוא אמר ואז בעצם זה זו גופה המחלוקת בין הביה לבין לבין רבה והוא לבר אילי עכשיו אני רוצה אז קודם כל זה המקור למחלוקת הזאת עכשיו רוצה להסביר את המקור הבסיסי במחלוקת למה הוא הבין ככה והוא הבין אחרת אז קודם כל יש את השאלה של השיטה מקובצת שזה בעצם כנראה שאלת הביה אומר מה ההיגיון למה בן אדם צריך לבוא לשלם למה בן אדם צריך לבוא לשלם מעצמו הוא לא אתה רוצה תזמין אותי לבית דין אז יש יש גמרא מסכת ב המציאה דרשה שדורשים על דורשים על מה שכתוב על מה שכתוב בפרשת יתרו שיתרו אומר למשה תיקח תיקח אנשי חיל וכולי וכולי והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון אומרת הברייתא תני רב יוסף והודעת עליהם את זה בית חייהם את הדרך זו גמות חסדים אשר ילכו זה ביקור חולים בא זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו פנים משורת הדין אז מה הכוונה ה מעשה אשר יעשון הרי אשר יעשון זה את המעשה אז איך אתה יכול איך איך המעשה זה דין ואשר יעשו זה לפנים משורת הדין מילא את הדרך מות חסדים ילכו בביקור חולים ביקור חולים זה גם בכלל מינות חסדים אבל כאן את המעשה אשר יעשון שם צריכים לעשות את המעשה המעשה זה הדין ואשר יעשון לפני משורת הדין אז מה הכוונה אשר יעשון זה לפני משורת הדין בואו תראו בהמשך הגמרא אשר יעשון זה לפני משורת הדין דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה המשך הגמרא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין שואל תוספות לא חרבה ירושלים הש הזה ואם תאמר ד ביום אמר מי אמר רבי יוחנן בעצמו ו שבית שני מפני מחריב בגלל שנאת חינם אז אז רבי יוחנן תכלית או שירושלים חרבה בגלל שהעמידו דברי על דין תורה או בגלל שנת חינם ויש לומר דעה וגרמה גם וגם אבל יש הסבר אחר הירושלמי כתוב ככה מצאנו שלא חרב בית בראשונה שהיו עובדי עבודת כובים מגלי הרות שובכי דמים אבל בשני מכירים אנו אותם שהיו יגעים בתורה וזהירים במצוות ומעשרות וכל וסת טובה הייתה בהם כל מנהג טוב הה בהם אלא שהיו אוהבים את הממון ושונאים אלו לאלו שנאת חינם מה הקשר בין אוהבים את הממון לבין שונאים אלו לאלו שנאת חינם רשי שם בפרשת יתרו אנשי חיל עשירים שנם צריכים להחניף אנשי אמת אלו בעלי הבטחה שכדאי לסמוך על דבריהם שונאי בצע ששונאים את ממונם בדין מה הכוונה שונאים את ממונם בדין אז א מה זה שונאים את ממונם בדין שונאים את ממונם מהזה בן אדם שונא את ממונו למה שבן אדם ישנא את ממונו שונאים את ממונם בדין הכוונה ממונם שיבוא להם בדרך של דין תורה הם לא רוצים לקבל כסף שמגיע להם על פי דין תורה על ידי בסדין הם לא רוצים אותו הם שונאים את הממון הזה אוהבים את הממון לפי זה מה זה אוהבים את הממון הם אוהבים את הממון עד כדי כך שהם באים ל דין תורה בשביל מוכנים ללכת לדין תורה בשביל הממון ברגע שאתה הולך לדין תורה עם מישהו אני מאחל לכולכם שלעולם לא תצטרכו להגיע לדין תורה אלך לדין תורה עם מישהו זה לא יצא טוב גם אם תקבל את הכסף את הכסף תקבל אבל גם תקנה בחינם שונא שנאת חינם באה וזה הלשון הזה שאוהבים את ההמון ושונאים אלו ואלו אוהבים את הממון בדין ומוכנים לבוא לדין תורה ולהתווכח עם אנשים ולא לוותר מתעקשים ועל ידי זה שנאת שכנים שנאת חברים שנאת מועסקים למעסיקים כל ה בגלל שה המשפט הפך להיות הפתרון שלהם זה גרם לשנאת חינם וזה לכן דברי רבי יוחנן זה לא א וגרמה אלא זה הולך ביחד אוהבים את ממונם בדין גיע לבית דין זה לא טוב את המעשה אשר יעשון מה פירוש המעשה אשר יעשון את צריך ללכת לפי הדין אבל מ מי יעשה אותו תראו איך לשון חזל כל כך יפה הלימוד הזה את המעשה הם אתה תעשה את הדין אל תגיע לבית הדין מוטל עליך לעשות נכון אתה צריך לברר מה הדין אבל מותר לך לעשות את זה ולא להגיע לעימות דין אלא לדעת לבד מה אתה עושה ראיתי הביאו משהו יפה משם המלבים הבאתי לכם את זה המלבן כותב שם על הפסוק משה רבנו אומר כי יהיה להם דבר בא אלי מי בא אליו אל משה הדבר בא אליו או הבעלי הדינים באים אליו לא הדבר בא אליו מי בא אליו בעלי הדין באים הדבר עצמו זה זה הם אח אחרי שהם באים אז ים תפקח על הדבר אומר אומר המלבים תראו כאן למטה וגם רמז בשורה השנייה גם רמז יש בזה שאנשים חלוקה שאנשים צדיקים שיש ביניהם ספק בדיני ממונות הוא אצלם כאין שאלה בדיני איסור ויתר זו הדרך הנכונה לא להגיד שזה כי הוא ספק איסור גזל ולא ילכו שניהם רק אחד מהמהם בן אדם בא הרב אני חייב לדעת אולי אני חייב לשלם שעל זה אמר בא אליי האחד לבדו למשל הזיק אמון חברו לך המזיק לשאול ממשה כמה מחוייב על פי דין תורה לפעמים יבואו שניהם כיש הכחשה ביניהם רק אז הם היו באים אבל אחרת לא היו באים ככה זה אז קודם כל כבר אנחנו מוצאים היגיון גדול בדבר הזה שצריך לשלם בלי בלי דין תורה עכשיו אני רוצה להסביר זה הה הסברה בסדר הסברה היא הדין הוא דבר רחוק אתה צריך לברר מה הדין אל תגיד אני יושב בבית מחכה שייקראו לי לביס דין היש שאלה נכון נפל שם שור או חמור השור שלך אכל אתה אמור לבדוק בעצמך ולשלם אם צריך את המעשה אשר יעשו תעשה בעצמך אל תחקה שבית דין יעשה לך זה זה הפשט לפנים לפנים משורת הדין זה זה גם לשלם קצת יותר כדי שיהיה שלום אבל הפשט הפשוט את המעשה אשר יעשון לפניים משורת הדין לא להגיע לבית דין אלא לברר לפני מה ההלכה ולעשות אותה ולא לחכות תטבע אותי יש משפט כזה באנגלית אל בעברית אומרים ניפגש ב בית המשפט אתה רוצה את זה תפגש בית המשפט לא ניפגש בית המשפט אתה תבדוק בעצמך מה אתה צריך לעשות כל השלם שכתוב בפרשת משפטים אני מדבר עכשיו לפי שיטת רבא וולה בר אלי לא לפי שיטת הבה לפי שיטת רבא וולה בר אילא הפשט הוא כזה כל פרשת משפטים כולה עוסקת ב לא הלכות ממונות זו טעות היא היא עוסקת בהלכות דיינים ככה היא פותחת ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים כל הרבה הכ לומדים מאלה ני ר לפניהם לפני הדיינים בעצם משה רבנו לימד את הדיינים את ההלכות שלהם אם יבוא מישהו וזה זה אז ישלם ם זה ישלם לכן כל ישלם שכתוב בפרשה כיוון שהוא נאמר לדיינים אז מדובר במקרה ש הם הגיעו כבר לבית הדין במקום אחד הוא מגלה בא ל הבור ישלם או כסף ישיב לבעליו בלי לבוא לפניך כסף ישיב הכוונה מד נפשה ושמה למדו שאם הוא משלם מעצמו הוא יכול לתת גם כן שוקס יכול לתת אפילו סובין אבל אם הוא הגיע אליך הגיע לבית הדין ישלם בובית הדין יכפה לשלם א יכפה לשלם במטב אז זה קודם כל המקור לסוג של זה סוג של עונש זה לא עונש במובן הרגיל אבל לפי הסברה של רבא עצם זה ש הכרחת הגעת לבית הדין בבית הדין מחייבים מיתו למה וזה מה שכתוב ישלם וישלם וישלם למה אל תגיע לבית הדין אל תגע ע לבית הדין אם אתה תעשה את זה לפני יש לנו מעודדים את האנשים אל תגיע לבית הדין לא תצטרך לשלם מיתב תגיע לבית הדין פה אנחנו מחייבים מיטב למה למה הגעת אלפה למה לא בדקת לפני הרי הדינים פשוטים היית צריך לבדוק לפני ולהגיע שמת אומרו תשמע יש כככ הרבה מחלוקות אחרונים וכל זה בסדר זה דברים שקרו בהמשך כן אבל בזמן תורה הדברים היו הרבה יותר הרבה יותר פשוטים וזה הדברים פשוטים תברר תשלם וזה לפניים משורת הדין וזה העמידו דבריהם על דין תורה זה לא הכוונה שאנשים לא רצו לתת מעבר אלא שאנשים רצו כל דבר הגיעו לבית משפט תדעו לכם שגם שגם לא רק בחיי הפרט גם בחיי הכלל גם בחיי הציבור יש דרך שתמיד רוצה הכרעות הכרעה נכריע בוא נלך ונעשה הצבעה והרוב 51% זהזה אז הם ינצחו והם לוקחים את הכל 9 הפסידו רוב זה זה דרך ש שהיא לכאורה קלה אבל היא לא טובה זה נקרא לא חרבה שיעמידו דיניהם על דין תורה כי אם אתה מכריע אם אתה הגיע לבית הדין ויש הכרעה ולא הבנה ולא שכנוע ולא הס אני לא בא שים את עצמנו בסדר אני אתם מכירים אותי לא מדשים את עצמנו בכל מה שקורה אבל כל אחד יש לו את החלק שלו מה שאנחנו יכולים לתרום ה רצון להכריע היא גורמת לשנאת חינם כי מי שניצחת אותו הוא לא יכול לקבל את זה זה זה בחיי הפרט אל תנצחו אפם תקשיבו לי אל תנצחו אל תנצחו בטח לא ניצחון את א לא מדבר על ה אויבים על הרשעים אייזה ניצחון מוחלט צריך זה את לנצח עד חור מו אני מדבר בתוך עם ישראל בתוך החברה בין החברים בין הזה לא לנצח בטח לא ניצחון מוחלט אתה מנצח ניצחון מוחלט אתה מביא סינת חינם אתה משכנע אתה הולך לפנים משורת הדין אתה מגיע שבן אדם מבין מסביר נכון זה דרך ארוכה זה דרך ארוכה בחיים להסביר ולשכנע היא הרבה יותר ארוכה אבל היא בסוף היא מגיעה לאיזשהו מקום לעומת הדרך של ההכרעה היא מגיעה בסוף לאיפה שהגיע בימי רבי יוחנן ואנחנו צריכים לתקן את זה גם בחיים הפרטיים שלנו וגם בחיי הכלל ל [מוזיקה]