בבא קמא ב. - אבות ותולדות הצד השווה

[מוזיקה] אוקיי בוא נתחיל ללמוד משהו א בעצם נתתי פה דף עבודה [מוזיקה] שכולל חלקים רכבים של הפרק סוגיות יסודיות מה שנספיק נספיק ק מה שלא לא נתחיל מאב אוקיי המשנה אומרת ארבע אבות נזיקין וצריך להגדיר מה זה אבות בדיוק הגמרא אומרת אבות מכלל די תולדות זאת אומרת בוא נהיה הגדרות מדוייקות בפשטות זאת אומרת קטגוריות ראשיות המופיעות במקרא כי לא תמיד אב זה מה שמופיע במקרא יש לנו אבות של שבת שאין שם מקרא ועצם הלכ למשה מסיני להמי את הות למ המלכות החשובות של המשכן שהם מגדירים את כל מלאכה לא תעשה שמה אין מקרא כן לעומת זה אבד של טומה ו כן מקרא אבל זה לא מקרא שלומדים אחד מהשני זה פשוט עניין שיחס רכלי יש את הנוכחות שעשה בה אבי אבות שמזה יש על ידי מגע או אוהל או משהו ק יהיה אב עד כדי עד עד רביעי כולם פסוקים לומר שמה זה לא ירפות אות עניין שבת זה אמנם ירפות אפילו לומדים את זה מפסוק הגמרא אומרת במסכת שבת קוג עמוד ב שצריך פסוק בשביל ללמוד שיש מושג של תולדות באבות של שבת היה כדאי לראות במרי קץ פה בשיטה מקובצת ממה מוסגר מרי קץ זה תלמיד בחיר מפריז חברותה של המרדכי ושל מרם מרמ מגדולי בעלי התוספות כדאי להתייחס בכובד ראש למה שכתוב שם זה אני אומר שמישהו חשב שזה איזה אחן ממצרים אז צריך לקלות זה איזשהו רישן מגרמניה אוקיי אז א אז יש לך מריק שדם זה זה ליין שבת ליין בקמה פה אצלנו האבות רשי כותב מה שכתוב במקרא זאת אומרת אני רואה פסוקים במקרא ועל ידי זה אני קובע שהם בעצם ראשי הקטגוריות הם הסוגים סוגי המזיקים המפורטים במקרא ואחרי זה יש לך תולדות אשר פירוש התולדות שוב אותו דבר צריך אולי לנקות מטעות לשון הראשונים גם בראש וגם בשיטה מקובצת בשם מרי קץ שזה לא לומדים מאיזשהו ביין אב מכתוב אחד זה לא שייך בכלל למושג הי גו מידות שהתורה נדרשת במה שלומדים את התולדות זה מקרה ספרה כמו הספרה אתה לוקח את הציור המקראי אתה מפשיט אותו מבחינה רעיו ואז אתה משליך את הרעיון הזה גם בצורות אחרות ההגיון שעומד מאחורי זה שקליפתו זורק הוא פריו אוכל הוא פשוט לא מתייחס חשיבות יתר לצורה כי אם לתוכן ש הצורה מוה כלי אליו זה בעצם מפתח להבנת הסוגיה בב עמוד ב ן נשיכה תולדה לשן ותולדה לרגל וכדאי לראות שם ברבנו פרץ זה מראה מקום למי שלא ראה כ מאוד חשוב לראות שם רבנו פרץ שמביא שמה שתי אפשרויות פירוש בגמרא וא דוכה אחד מהם אני מציא את זה לאלה שעוד לא למדו את זה you to אוקיי אז זה דבר ראשון אז באופן כללי הלימוד הוא ע ידי שמפשט את הצורה ואנחנו אז א משליכים את ההפשטה של הצורה לצורות אחרות הפשטת הצורה הוא על ידי התכנים על ידי הכוח המניע נניח ככה אנחנו מבינים בהתחלה וזה מה שעושה את התולדות אוקיי אז יוצא לפי זה שיש לך ארבע מקראות ארבע מקראות והם בעצם אבל זה לא מדויק וכי השור זה מקרא אין מקרא אחד ששור השור שאנחנו יודעים הוא בעצם שלוש שלושה פסוקים כי יגוף בעצם שזה מדובר ששור שנוגע שור כי יגוף ואחרי זה יש לך כי יבער אי שדה וחר ו שדחת בירו ביר בשדה אחר נו אז יש לך שני פסוקים אבל שלוש שלוש דרשות בתוך הפסוקים אז אם כן קשה להבין מה זה בדיוק שור אז אי אפשר להגיד שהכוונה היא רק שלוש מקורות שלוש פסוקים גם זה לא נכון אז אם כן הר כוח אתה צריך להגיד שאבות אין הכוונה מקורות בלבד כי אתה אם אתה מניח ששור אין פסוק אחד הפסוק הוא שלוש פסוקים ואמנם כך כתוב בבריתה בדף ב' עמוד ב תנו רבנן גמל אבות נאמרו בשור קרן שן ורגל ושמה באמת הם שלוש פסוקים ולעניין תולדות צריך להוליד בי פסוק אז מה אם כן האב הזה שמופיע במשנה שהוא שור הוא לא מצד פסוק אין פסוק שור לא שאין פסוק אכ זה שלושה פסוקים מצריכים שלושה פסוקים לא מצאתי תולדה של שור מצאתי תולדה של קרן מצאתי תולדה של שן מצאתי תולדה של רגל לא מצאתי שום דבר שהוא שור כ מבחינת התולדה בפשטות לכאורה מקו גם כשלומדים דרך אגב מבנו ס הקינו מסוו שלא שלא הפקיר שם למדתם וד בפיות הגמרא שלפי יש מחלוקת המוראים אם זה לשורו למדנו בורו למדנו כבר דנו התוספות ושאר הראשונים מאיזה פסוק ששור האם זה קרן האם זה שן ורגל היינו שם בבקשה בתוספות ג עמוד ב למעלה דיבור מתחיל בשורו למדנו אין תולדה של שור אין תולדה של שור ואין מקרה אחד של שור אז בעצם לכאורה הבבות נזיקין הוא משונה המי מקסום להגיד רומזים פה שור הכוונה קרן שם ורגל give me a break אז אם כן למה כתוב ארבע תגיד שש הרי המספר צועק שלא יש איזהו יחס מסוים בהלכה למשותף ספציפי של השו זאת אומרת שנבין לפי זה יוצא שמה אנחנו מדברים וים על ארבע אבות נזיקין אנחנו מדברים לא על ארבע מקראות כי זה לא נכון אנ כי זה לא נכון כאמור אנחנו מדברים ארבע וגם לא ארבע סיבות לתולדות גם זה לא נכון כי הרי אנחנו יודעים שאין תולדה של שום אז מה זה בדיוק הארבע האלה ארבע סיבות לא ואת הא הזה אנחנו צריכים לברר א השור הוא סיבה למה המשותף השם הזה שנקרא שור הוא סיבה לאק ולעומתו יש בריתה שאומר ג אבות למשור זאת אומרת יש שני מימדים בשור יש את המימד המשותף של השור שהוא נקרא נפש חיה שהוא ברשותו של אדם אני מצטט לשון הרמבם לכות נסכי ממון פרק א' הלכה א' כדאי לראות אותו בל חי שהוא ברשותו של הדם אני מדגיש שמ ברשותו ולא כתוב של האדם זאת אומרת לא מספיק להיות כי בעצם לא חייב להיות של האדם גם השומר חייב על נזיקין גם הגנב חייב על נזיקין וזה לא של האדם אבל זה ברשותו של האדם כרי יש לו את השליטה זה נמצא תחת מרחב ההשפעה והשליטה שלו שמאפשר יכולת של של שמירה זו ההגדרה המדוייקת מה מוזגה כי שכתוב במשנה שמירת עליך מי שיודע לקרוא מבין שאין הכוונה חובת השמירה כי הרי כרגע מדברים הרי חובת השמירה התחדשה רק אחרי שנו יודעים שיש פסוק אתה לא יכול להגיד מה אלה יש לם חובת השמירה ולכן מחייבים אף כל מה שיש לו חובת השמירה גם יהיה חייב אם אין פסוק אז איך אני אדע ש יש חובת שמירה אז זה פשוט שמירת עליך הכוונה יכולת השמירה וזה בעצם הגמרא מפורשת בדף יט עמוד ב פשוט נקה פה שולחנו פשוט להגדיר דברים בצורה מדוייקת הגמרה דנה בשור יט עמוד ב שאתה יש לך מסתובב מהשור שך והיא מקשקשת בזנב שלה קשקשה בזנבה מה הוא האם הוא חייב תשמע זה רגל דרקה לקשקש בזנב אומרת בחייך וכי זנו בזנב ויילך לו מה אתה צפה ממנו שהוא פשוט יסתובב כל יום להחזיק את הזנב הגמרא שואלת גם כשקשה בהמתה מהוא אומרת הגמרא נו וזנו במתה וילך לו ככה חיים עם שברים מסתובבים מחזיקים אותם בכל מיני מקומות אינטימיים זה מגוחך ומכיוון שזה מגוחך לא ייתכן שאתו כיבה דבר כזה לכן לא ייתכן ש כון שאתה לא יכול לעשות את זה בצורה נור אין חובה כזו כי החובה בנוייה על יכולות נורמטיביות זה גמרא מפורשת זה שירתן עליך במאמר המוסגר וגם רשב במפורש שם במקום בדף יט עמוד ב וגם בבטר דף יח שדן לין בל דבורים סוגיה גדולה בתחילת פרק שני של בבטר מה קורה אם יש ל דבורים כו דבורים מול סדה של חרדל עכשיו חרדל זה לא איזה בקבוק שיש שמו חומץ העוב בפנים כני חרדל אזה גרנים שחורים כאלה שהם בעצם ארס לדבורים והדבורים מפריעים לפרחי החרדל ויש דיון שלם בתחילת הגמרא שם בפרק השני שלב מי מרחיק בפני מי כמה כמה ב האם בעל החרדל צריך להרחיק מהכוורת ב כברת צריך להרחיק חרדל והרשי שואל בח מה מה מה לא הבנתי הדבורים זה שור ום הם אוכלים מהצוף זה שן אז זה שן בשוט הניזק יש פה לדון בכלל הרחקות הוא חייב אומר הרשבי אין כזה דבר אי אפשר להיות בעל דבורים בצורה נורמלית ולנעול להם את הפה אי אפשר על משקל וכי ירזן בזנבה ויילך לו אתה צופה שאנחנו ניקח דברים ונסגור בלתי אפשרי והתורה לא עשרה שמירת דברים הבעלות שדבורים הווה אומר שזה דבר שלא ברשותך ביכולתך לשמור ומי אתה גמרנו אז ברשותו אין הכוונה הזיקה ממונית הכוונה יכולת שהיכולת הזו היא בעצם גם סיבת חיובו ועוד מעט נדבר בזה הלאה זה בעצם שמירת עליך חשוב מאוד לדעת א אוקיי אז אם כן מה כתוב פה ש המחייב של אשור הוא בעל חי שהוא ברשותו של אדם זה לשונו של הרמבם הוא לא מזכיר ממונך הוא מזכיר ברשותו כי כנראה הוא לא גורס במשנה ממונך כפי שישנם ראשונים שלא גורסים אבל את המושג שמרן עליך הוא מפרש ברשותו של האדם הנה פירשנו לשון רמבם בפרק א' מסכ ממון הלכה א' זה יפה מאוד לפי זה יוצא שסיבת החיוב שהשור הוא המשותף בין קרן שם ורגל מיתה מהזה הג אבות נמרו בשור שם הברייתא הם לכאורה סיבות לדברים אחרים יכולת לומר שהסיבה הוא ליצו תולדות ומשום מה אי אפשר ליצור תולדה מהמשותף אלא רק מה המיוחד וזה כאן הבן שואל למה למה א' ב ייתכן מאוד שהמושג של הג אבות נמרו בשור לא מתייחסים לסיבת החיוב אלא לפרטי ההלכות המיוחדים שיש לכל אחד ואחד לקרן יש פרטי הלכות מאוד מסוימים טם בהתחלה חי זה מועד טם משם נזק או כנס או ממון מגופו אחרי זה ממיטב הוא חייב ברשות הרבים הרגל והשן הו לו הבעייה בפירוש הזה זה טוב אם יש הבדל בין קרן לבין בין שן לבין רגל אין אין פיטי הלכות מבחינים בין השן לבין הרגל נו אז אם כן למה מה זה גמבות נמרו בשו פשים אם אתה מבין סיבת החיוב אני יכול לספר לך ש סיבת חיוב של שן סיבת חיוב של רגל סיבת חיוב של שקרן אבל אם אמרתי שסיבת החיו נעוץ במשותף הנו בשור המשותף הבעל חי שהוא ברשותו של אדם אמור מתם מה זה בדיוק ג אבות מר בשו קרן אני מבין יש לו פיטי הלכות מאוד מיוחדים מה בדיוק הבדלי הפטי הלכות בין השן לבין הרגל תעשו טובה בעייתי we did right אוקיי זו שאלה שצריכים לדון בה ו אומר כמעט צועק שגם זה הדין הזה שג אבות נאמרו בשור אילאו דן לעניין שינוי פרטי הלכות וגם למען האמת היא לא מושכרת בכל מהמהלך הסוגיה פה לאורך כל הדרך זה האמת גם לא אין פה זיכרון לכל אורך הסוגיה בעניין הזה ובפרט שעוד מעת אנחנו נראה שגם זה הובה בהקשר ש שאלה עם תולדותם כיוצא בלו כ וצו בהם ומי שמסתכל ברשי או בריף יודע שהדיון של הסוגיה הוא לא פרטי ההלכות הוא נע בין חיוב בכלל לבין היקף החיוב האם זה נזק שלם או או חצי נזק טוו כי מבואר בראש במקום בעוד מת נקרא את זה בפנים כי אני יודע שיש אנשים ש קראו את זה אחרת אבל כנראה הם חוקים על הראש לא נורא א בסופו של דבר אם אנחנו נקבל פשטן של ראשונים שכל דיון הסוגיה לא מתייחס ם פרטי ההלכות זה לא הדיון הוא מתייחס או לגוף עובדה של החיוב או לחילופים היקף החיוב של חצי נזק מול נזק שלם מגופו ומן העליה אוקיי אלה אפשרויות השונות הקיימים בראשונים הבסיסיים שלפנינו אם תמצאו איזשהו בעל תוסס בצד שמאל מאיטליה ברוך תהיה אבל בוא נגיד ככה אנחנו גם חייבים ללמוד לפי תמד הראשונים שהם אבות ההלכה אם כן לכאורה א פה צריכים לדון מה זה אז אם כן גיב אבות במשור לעניין מה אני אעשה את זה חריף יותר אותו דין שגם אבות נאמרו בשור יש לנו הוא מבוא לשאלת הגמרא אם תולדותיהם כי יוצאו בהם או לו כי יוצאו בהם בוא אני אסביר את זה קצת מה השאלה הזו עם תולדותם כי יוצא בהם ולו כי יוצא בהם אז בריף שוודאי ראיתם שמעתם בשיעורים מכווה שקראתם את זה בצורה מדוייקת הריף וכך מסביר אותו הראש אני מדגיש ומקדים כך מסביר אותו הראש אומר הריף כזה דבר בעצם אנחנו מצאנו הבדלי תשלומים בהיקף התשלום בין חצי נזק לנזק שלם אומר הריף חריף יותר יש גם הבדל אופי בין התשלומים זה לא רק שיש הבדל כמות כי זה לבד כנראה לא היה מפריע לו אל יש הבדל אופי ביניהם שפלג ניסק כנסה ונזק שלם זה ממון ההבדל בין וזה מה שמפריע לו יש מושג של תשלום נזקין שהוא כנס ואז הוא רק חצי נזק יש תשלום נזקין שזה ממון שאז הוא נזק שלם אותו רגע שהוא כנס דינו שהוא צריך להיות מגופו מה שאין כן אם הוא ממון הוא מן העליה נקמ לחצי זג צרורות ד עמוד ב הינו שמצאו נחת שנן שמה יש גם חצי נזק רק זה נקרא ממון לכן זה לא מגופו זה מן העליה איין שם בגמרא בסוגיה של ר פפה ם כן הריף אומר אנחנו רואים שבת זקין יש לא שיש כמות הבדלי אופי הבדל מאוד חשוב הריף לא מדגיש שזה פלג קיילן פגס קנסה הוא לא רק סתם אומר שיש חצי נזק מול נזק שלם הוא אומר מה מה הוא דוחף לי פה מחלוקת ידועה בגמרא אם חצי נזק זה ממון או קנס מה זה למה זה רלוונטי ספר יש הבדלי תשלומים יש חצי נזק יש נזק שלים ושלום מישראל לא הריף דן בשאלה אך ורק בגלל שהוא סבור כיוון שכך להלכה והוא נוקט שכך גם הסוגיה כמובן ממ המוסגר תראו בבקשה בטוסט והמסר מחוברת ו בתוספות ותבינו האם הם משכימים או לא משכימים לפי הרי זה חייב להיות למנ בפר כנס קנסה אין אפילו דיון למנ בפר קנס כממונה ככ יצה מעריף ככה יוצא מעריף ומעתה השאלה היא מהותית לא כמותית יש לי תשלומים שהם כנס ויש את התשלומים שהם ממון מה ההבדל ההיגיון והגדרה בין תשלומי כנס לבין תשלומי ממון תשלמי ממון יסודם תיקון האיוולת מאיפה אני יודע את זה זה פשוט רשי במפורש כ ט עמוד ב המשנה אומרת כל שחבתי בשמירתו היינו כל שהתחייבתי ופשתים בשמירה הכשרתי את ניסקו אומר רשי בלשון השני שלו עלי להכשיר ולתקן את נזכור היינו לשלם למהר אין בו חובת ממון יש בו חובת תיקון הרק צורת התיקון הוא דרך הבנק על דרך הראש שוב ידיעה חשובה בדף י א עמוד א' שהו דן שמה שאם יש לך חובת החזרת חפץ ואיין לך יכול להחזיר את החפץ אתה מחזיר את הכסף כי הוא אמצעי להשגת חפץ הוא קורא לזה מלי הן מהלי דמיהן כן נפק מין לאדם שיתנה תנאי שהמגרש התנאי שהיא תחזיר תחזיר לוות הסודר המסוים אם אין לה האם היא יכולה להחזיר כסף סודר במקום הסדר זה הדיון שיש זה תשובה גדולה באבנו מלוים שוב לא פה המקום להעריך אבל מי שיסתכל כדאי לו לראות בראש בדף יא זה העניין העניין הוא תיקון נפק מינה דרך אגב מהמה מוסגר אם אנחנו נדון רק על שומת נזקים אם אני לא פעם ולא פעמיים בתור ילד שיחקתי בכדור ושברתי חלון עכשיו אם את אדם מבחינת שומעת נזיקין חבוב אלה מה איך הבניין מינוס החלון ואם החלון תאמין זה פח שפרוט ואני פתור אני רוצה להדיר לכם שאתם לא ורים ואם הייתם קטנים תדע לכם אחרי ה במיץ אתם חייבים כדאי לכם לרשום איפה איפה איפה שמרתם חלון בכדורגל ואתם חייבים ללכת לרוץ לשם ואל תגיד לי הייתי קטן אתה חייב עיין סיב בשולחן ערוך במאמר המוזכר כן ואם חשבתם גזל לפני ראש השנה ויום כיפור תחשבו על החלונות אני שברתי די הרבה ובכן אז לא מבין הבניין לא שווה כמה בבניין שווה פחות מינוס חלון כו יש כלום תמיד צ כל סוחר בנדלן אנחנו נסתדר עם החלון או בלי החלון התשובה היא לא זה נסיב שהחיוב שלך זה תיקון לתקן דבר שם תתקן אם אינך יכול לתקן אז יש שומה לפי הערך ואז היינו בכסף אבל יסודו של החיוב הראשוני הוא התיקון זה כלל נקות בידך אם כן יסודו ש תשלום ממון בנזיקין תיקון היבלת מילוי המחסור מה זה קנס כנס זה הפוך כנס פירוש הדבר שמבחינה משפטית טהורה אין לי שום אחריות עלי הבהמה הזו פר גניס קנסה פירוש הדבר התורה לא חיווה אותי בכלל לעשות שום פעילות ממנה לשמור על השור הזה כי הוא שמור בצורה די טבעית אלא מה אבל בכל אופן התורה רוצה שתעשה לפנים משורת הדין והרי הדין לא יכול לחייב לפנ משורת הדין אז מציאים לך הצעה אה שקשה לשרב לה אם אתם מבינים את השפה ופשוט אומר נותנים לך אתה תשלם חצי או כדאי לקפה לעשות לפנים משורת הדין מעגנים לך כזה כפייה למצוות כזה זהו הקנס אז אחד הוא בעצם איזשהו גורם חיצוני לא משפטי שבעצם יוצר עליך חיובים לא משפטים כי בעצם אין בסיס משפטי לחייב אותי בכלום לא פישלתי בכלום לא הייתי חייב בכלום זה נסה אז זה לא כסף תיקון זה כסף לחץ וואלה אם כן אנחנו יודעים פגס כנס פירוש כסף לחץ כס פס כממונה פירוש שדבר יש חובות כסף של תיקון אם כן מצאנו בזיקים כסף חיצוני שהוא לוחץ וגורם מעשים ומצאנו כסף שמתקן דברים באותו רגע בעקבות הדברים הלה הוא מסתפק האם בשר האם יש לראות דברים כאלה גם בתולדות ו באבות האם ייתכן מאוד שדק באבות יש את הכסף הזה ואולי ביך קוראים לזה בנזיקין בתולדות יש דיני תשלומים שונים הראש כותב שמכיוון שהוא ראה שיש הבדלי מעו של תשלומים בין ה גם בתוך האבות בין כנס לבין ממון פשפש לידה כ מה זה נקרא הוא עושה איזשהו בדיקה בוא לגעת בסוגיה האם ייתכן שנמצא עוד דברים כאלה בתולדות צריך לקנות מהר מאוד לא היה פה ספק עם למדס מי שיכניס למדס הוא תועה למטרה כי הגמרא לא דנה למדס מה הגמרא אומרת ממה שנה זה אף זה לא הבנתי מה זה מהשנה זה הספק אולי זה שנה בגלל זה תולדה מה אתה הולך להגיד לי שאולי הדין הזה נמצא רק באב אולי בתולדה לא ו ויש לך איזשהו הגיון ת הגיון למדס כל ספ שצ למדס אז אם כ איפה התשובה לשאלה הלמדנית הזו בגמרא הגמרא בתחילה תולדות קרן קרן יכ צ ביתה וכול ואז הגמרא אומרת נו מה הדין ן יוצא בהם אם תפרשו שיש פ שה של לומד היגיון שזה יהיה אחרת נו נו מה אתה אומר אז מה אתה עונה לי משנה מה פוש משנה זה הספק שלי שם השנה הרי זה תולדה אולי זה אחרת ואין שום חשות לצד כזה בגמרא פשוט מה אתה רוצה מה פתאום נגיד שהם שונים אבל אם השאלת שאלה ה משפטית שאולי בכל אפ הם שונים אז מה אתה עונה לי עכשיו מה פתאום שאני אגיד מה זה מה פתאום אמרת שיש צד הרי מוכך מהגמרא זו שאין צד מוכך מהגמרא זו שזה סך הכל הייתי אומר י פשפוש לידה שמה יש אולי יש משהו בוא נבדוק את העניין אולי יש משהו בהלכה שהיא שונה והיא בסוף היא מוצאת איזה חצי נזק צרורות וזה מה שרמז לו רב פפה אבל אין פה בעצם שאלה הייתי אומר זה מסע דייג כזה אתה מבין הלכנו זרקנו חקה בוא נראה אם יבואו דגים זה בעצם צריך לקלות שזה בעצם שאלת הגמרא כי אחרת אין התייחסות בסוגיה לשאלה הלמדנית שלך הפוך הגמרא אומרת ישנ ואם אתה חושב צד שיש שנה שנה מה זה משנ שנה זה אני ספק אולי זה שונה הכוח זה לא היה ספק אלא זה היהי בוא נבדוק אם קיים פשפש לידה הוא לשון הראש במקום כדאי לראות את זה בפנים זה הפשט בריב אוקיי ובודי אין פה ספק כשר פרטי הלכות פה מה לדבר בכלל לא כמו שכתבו כמה וכמה מאחרוני הזמן שעבר וודאי אין פה שאלות עקרוניות בלומס מצד דן תכונות מצד כל זה כמו החיצים של יונתן ממני והלה זה לא זה פשוט לא ברדר אכין רואים את זה בעליל מתוך הראש איך שהראש פירש את הריף זכותם ש אחרונים לפרש את הריף אחר אוקיי אז יש מחלוקת בין הראש לבין הרב הגאון אק תבינו לבד מה שעושים ובכן הלאה אז זה שיטת הריף לפי זה אני ארסה להבין אז כתוב פה שתולות הדיון המה ליין היקף גוף החיוב לא ליין פטי הלכ ועל זה אמר גימו לבות ואמרו בשור הו אומר הגוף החיוב שעכשיו הש כמה אתה חייב בזה יש פשפוש לידה אז אין פה ענין לסים ועל זה הבת כהקדמה גשם כתוב פה שהברית שלג לא נאמר לעניין פרטי הלכות מחייב פתו ברשו הרבים או בכל מיני דברים אחרים לא ן גוף הדין השאלה היא כמה זה בס זה פשט זה לפי שיטת ריף לפי שיטת רשי הוא גם מוכרח כי הרשי הרי מפרש שמה זה תולדותם שוב אחרי שהביאו את הבריתה שג אבות נמרו בשור הגמרא על רקע זה תלותם כי יוצא בהם אולב כי יוצא בהם זה הרי המבול לסוגיה עין שוב בשיטה מקובצת כדי גם את זה לראות מה שואל רשי מה השאלה השאלה ה כשאנחנו יודעים האם אנחנו אומרים כמו שבאבות שאם הוא הזק אתה חייב גם התולדות אודיל מה לא מה צדי הספק שנבין את זה בקיצור האומר שוב פה אני חייב לדק דברים בר רק ברמיזה א חובת המזיק חובת הבעלים של הזק כפי שהזכרנו לפני כמה דקות הוא לא בגלל שיש חזיקה ממונית אלא הזיקה ה ממונית לחפץ הוא יוצא אחריות של שמירה מה הפסוק לאחיות הזה של השמירה מה הפסוק יש איזה פסוק בקשור המועד כתוב ולא ישמרנו אבל זה כבר כותב רבנו חנל בדף טו גמרא מפורשת בדף מ עמוד ב זה פסוק אך ורק לין שור המועד ומפורש לא לין שור טם גם למן דמה פרג כממונה אז אין פסוק אין פסוק שלא ישמרנו אין פסוק שחייבים לשמור אני צ גלות סוד אם אנחנו נחליט שאין אחריות בכלל על השור אז וודאי לא ייתכן להגיד שאם השור שלי הזיק ואין לי שום אחריות עליו שאני אהייה גזלן זה מגוחך הגזל יכול להיות אף רק ך יש אפשרות יש אחיות על הדבר הזה מתה הפשלה הייתי אומר ו קיום האחריות שלך מעמידה אותך כי גורם הזג של בן אדם ואנחנו אומרים שזה למעשה איסור דומה ל גזילה או אפילו בעל תשחית או כל מיני ייסורים שאתה אחיה להם כי אתה גורם בצורה לא עקיפה אתה גרמת ע ידי פשי שלת וכך כתוב במפורש שוב ברשי בדף ט עמוד ב כתוב ברשי בדף ט עמודת על המשנה כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזכור אומר רשי בלשון ראשון מה זה הכשרת נזכור הכשרתי זימנתי את נזכור אני המפיק של ההופעה הזו ומכיוון שאני המפיק לכן אני חייב מסביר רשי למה אדם חייב על נשקי ממונו בגלל שמכיון שיש לך אחריות שמירה ואתה פישלת אותו אתה לא מילית אותו הו אומר אתה אתה בעצם על ידי השיה שלך ג יצרת מצב שאתה הזק הזה קרה אתה אחראי על ההפקה הזו בעצם כתוב פה ברשי וזה הפש פשט במשנה שחיוב אדם על נסכי ממונו היא בעצם הרחבת האדם על נזקי מעשיו יש הזק ישיר של האדם שהוא עושה את זה לבד יש הזה הקיף של האדם שהוא פישל שפשוט לא מילה את האחריות שלו כלפי חבריו לדאוג ש חזיו לא יזיקו אך ורק אם אני יכול להבין שאני אחראי על המעשה מתני יכול להגיד אם לא קיימתי את זה אני ובע דבר דומה לגזל כי המושג גזל כפי שכל אחד יודע בפרט אם למדתם גיטין לו או שאלות ותשובות הרד בז חלק ב' סימן תרי א תרשמו את זה כן אז תבינו המושג גזל והמושג א ושים את הגזילה אשר גזל הם יש להם שני מישורי הבנה יש מישור פרטני וזה דווקא מי שגוזל בכוח ויש לו מצוות עשה ששב את הגזל של גזל עובר עליו ועובר עלש וטש כל הדברים היפים האלה אבל יש גם המושג גזל כעולם ערכי שזה נקרא אולי איסור אבלב דוק ם חותמת של לף למשל כובש הלוואתו לא גזרתי לא לקחת ממך שום דבר דיברתי את זה ברשות הכנתי לא להחזיר לך אומר רשי בגיטין לו הכובש הבתו נקרא גזלן האם הוא ובה ליו של סיג מסופקני האם הוא נקרא גזלן כן ארדוז כותב בחלק ב סימן תרי מיי שלא משלם חוב הוא מבטל מבטל את העניין ש והשיב את הגזלה אשר גזל נו הרי זה דין בפרט הל ש גזילה שזה צריך להות דווקא בכוח אפילו לא ב לא באכבה כי ידוע כל אחד יודע בגניבה לג גזלה לומדים את זה מהפסוק ויגזול את החנית מיד המצרי שצריך להיות בכוח רשי כבר כותב את זה בסנהדרין ב עמוד א' נו אז איך כותב הרדב את הדבר הזה גמרא תחילת פרק איזו נשך במציאה הגמרא דנה שמי שלא משלם פועל בזמנו או שלוקח ריבית גם הוא גזלן אם מישהו חושב שעובר את הלב של הגזול אלא הכוונה יש ב מושג כזה שהלב הזה נתפס כלו פרטני ואיזה מעטפה גדולה שנ לא תשר על חשבון הזולת או לא ליטול מהזולת בצורה זו או אחרת זהו הגזל שרביני נ כותב בפרק א' מסכת אבות משנה א' שכתוב סיג זול בתורה שבפה מספר לנו שגם הנזקים בכלל זה לא הכוונה שת עוב את עליו של הסיק זא אבל יש איזשהו ערך שנקרא לזה אסור יש הרבה דברים בתורה שהם לא גדורים כלו אבל הם אסורים יש גם דברים שלא מודרים כמצווה והם מחוייבים כי אין ליפה אני לא לא רוצה כרגע לפרט בשיעור פירטתי קצת יותר יש דברים מאוד גדולים בדת שלנו שלפי ראשונים מסוימים לא מנועים כמצוות עשי אבל הם ענקיים מבחינת הערך הדתי ועד כדי כך מחייבים אפילו גירוש מהאישה בלי כתובה א לא פשוט לכן שנבין דבר אחד המושג הזה של הערך הזה של נגיד שיש איסור בנזיקין בא בעקבות כך שאתה נתפס כאדם שחייב לשמור מתה שלא שמרת נקרא אתה מפיק של המעשה מכיוון שאתה מפיק של המעשה אתה נקרא שבצורה עקיפה הפסדת לו את הכסף אז אתה חייב כמו גזלן אבל אי אפשר לדון על ספקות יסוריים לפני שקובעים שיש איזשהו חובה משפטית של אחריות כלפי הדבר הזה שזה לא יקרה האיסור שלא תגזול הוא הגושפנקה המוסרית אתית אחרי שיש איזשהו חובה משפטית וזה בסק לכל ברבי ר חד יומה ולכן אי אפשר לדון בספקות נזיקין דיני איסורים ובאמת מצאנו באף אחד שבספק נזיקין אנחנו נדון ספק גזלן אנחנו דנים תמיד המוצאים מחברו עליו הראייה ושם מישהו יביא לי הלוואי איזשהו רשב בדף ב עמוד ב יבוא אליי אחר כך ואני אסביר לך אותו תראו שם את הראשון כ ייסורים וצריך להבין מה הפשט מה שזה לא זה לא זה כי לא מצאנו בשום ספרות של הרש בו אני כבר אומר את זה מראש שום ספרות כולל תשובות מושג שאיסור מזיק ואם זה לא גמרא מפורשת והן בשום ספרות של הרש במושג שאיסור מזיק היום יש הרבינו גוגל אפשר לבדוק תבדקו לא צ בזמני הייתם צריך לגמור את הספרות היום כלם הרב הג הרב גוגל אתה מבין אפשר לבדוק אם אוצר החוכמה ופטי וד אחק כל האוצרות שיש אין אז איך תדפוק ברש במושג שספק ייסורים שהכוונה ספ ור מזיק כ שאיין לא גמרא כזה לא רשב כזה בטח כולם יודעים למה כי הוא משוד לרבנו יונה תעשו לי טובה זה פשוט לא יודע אם אפשר להגיד בברקת התורה על דברים כאלה ובכן הלאה א זהו ממיתה החיוב של השמירה הזו הוא ודאי לא נובע מאיזשהו איסור כי האיסור מקסימום נובע ממנו אז כ מהמקור הובת שמירה והוא לא מסוק ולא ישמרנו ודרך אגב לא ישמרנו זה לא לו אני לא יודעם מישהו אולי יקרא את החומש זה כביית עובדה זה לא כתוב שם כלשון לו שנבין אם שם תמדוד ה עמוד ב ושם יש איזה ביטוי שלל הן שם דקדוקי סופרים שהגרסה שם הא שונה אין בספרות התלמודית בגרסאות הנכונות לפנינו מושג לו בנזקים אוקיי במקרה אתם מאוד רוצים לדעת הלבוש חושב שיסו של נזיקין זה מדין בל תשס נו לך תסביר לי איך בדיוק אני או ב תשחי עם הבימה שלי אוכלת מה זה ה ב תשחי היא אוכלת טוב תגיד לי כל עם שאתה אוכל רח צרים זה ברט שריס יכול להיות אתה אוכל לא בריא אולי זה ברת שריס הלו זה ודאי לא הפשט רשב אוקיי אני מקווה שזה פשוט עדיף להגיד שלא רשה מה שנכניס פיל בתוך חנות חרסינה זה לא הפשט ברש ומעטה אז אם כן מקור השמירה היא בעצם גמרה מפורשת תפתחו מ ה עמוד ב לרגע אחד אני רואה שטוב יש לי עוד שעה זה בסדר הגמרא דן איזה מהוא אופי השמירה חייבים לשמור את השור שועתם ושוא מועד אם שמירה פחותה דלת רגיל של את יודע של איזשהו ובה או אולי צריכים רב וריח כזה כן שמירה מעולה או שמירה פחותה אומרת הגמרא משנה קשרו בעליו במסירה קשרו אם זה מחבל תבינו אם יש רשום מועד חבל זה לא הסיפור זה היה לא תשלו פה את הקיבוצניקים סביר לכם את זה החברה לא יחזיק שום דבר קשו במסירה זה נקרא שמירה פחותה ונעל בפניה כראוי הינו שמירה פחותה ויצא והזיק אחד תם ואחד מוד חייו למה כי השמירה הזו לא הספיקה היא נקראת שמירה פחותה ולא שמירה מעולה כל זה כתוב ברשי ו בגמרא אני פשוט מתרגם את זה פה אבל אפשר לקרוא לבד אומרת הגמרא זה דברי רבי רבי יהודה אומר לא טעם חייב לם כי טעם באמת דורש שמירה מעולה מאוד מ טעם דורש שמירה מעולה מועד מועד פתור מועד באמת פטור כי מספיק ל שמירה פחותה שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הו זה מה זה אומרת הגמרא אני קורא את הגמרא יחד איתכם מתמ רבי מאיר כסבר סתם שברים לה בחזקת שמור קימה פ חייבים לפרש רשי תוספות רשב וכל ש חוץ מעריות כל שאר רבותינו הראשונים לא הכוונה שהוא טבעית שמור אלא אנשים בדרך כלל לא שומרים אותו הנורמה החברתית בזמן המקרא כמובן הוא לא לשמור סתם שפים למה כי מה פתאום נחשוש לזיקים אין צורך לשמור שפים בנגיחה לקרן מהתה ואמר רחמנא תם נחייב התורה פתאום אומרת שתם חייב לשלם זה כתוב כתוב שת מחייב ואז מה כתוב ת מחייב מה זה בא לומד ניבל שמר פחותה מה כתוב בגמרא מאבי יודעים שיש חובת שמירה פשוט מכיוון שכתוב שחייב סימן שיש חובת שמירה כל מקור חובת השמירה נובעת מזה שהתורה סיפרה שזה חייב כי לא יכול להיות שאתה חייב בלי שאתה פישלת באחריות זה הגיון של סוחר בשוק מנתיים התורה אומרת שאתה חייב סימן שבישלת בשמירה חובת שמירה סימן שיש חובת שמירה אז מה מקור חובת השמירה מזה שבפסוק כתוב שאתה חייב פסוק כתוב שאתה חייב זה מה שכתוב הגמרא אומרת הגמרא ולכן בסדר אם אף אחד לא שומר והתורה אומר שאתה חייב תשלומים הו אומר אתה חייב בשמירה אז מה המינימום אז מינימום זה שמירה פחותה ממשיכה הגמרא ואומרת הדע אמה רחמ ולא ישמרנו ופתאום במועד כתוב ולא ישמרנו לא ישמרנו כי פתאום התורה פתאום מזכירה חובת שמירה עכשיו אנחנו לא חושבים שזה אותה חובת שמירה שכבר התחדשה בפסוק של החיוב סימן שיש עוד רובד של שמירה אז מה זה בא לומר נבה היא שמירה מעולה אז יש שתי פסוקים מקורות לשמירה דבר ראשון גוף החיוב ואז יש איזה פסוק מיותר שולא ישמרנו וזה מוסיף עוד רובד אם החיוב חייב שמירה הינו שמירה פחותה בא ולא ישמרנו זה הרי מיותר כי זה פשוט כמו שתבין שחובה דורשת פשייה בשמירה ואם חייבים המוד סימן שפשה בשמירה למה צריכים את הפסוק שלא ישמרנו הכוח זה בא להוסיף עוד מימד של שמירה הינו שמירה מעולה נו אז לפי זה יש לי ככה בתם שמירה פרוטה ובמועד שמירה מעולה ואז כתוב וליב נגיחה לתם נגיחה למועד ומשווים אותם לא כרגע חשוב איך מאז אנחנו יודעים שיש שה שמירה מעולה זה דעת רבי מאיר רבי יהודה שבר סתם שברים בחזקת שימור קיימה הפוך הנורמה החברתית בזמן המקרא שאנשים כן יהיו שומרים ואז מה ומכיוון שהיו שומרים אז פה זה מעניין לא כתוב שום מקום אבל מכיוון שהייתה נורמה פשוט וזה מאוד מעניין אם כן זה פשוט שהנורמה המקראית חייב חייבה ואם הנורמה הייתה שאנשים שומרים היינו ה מבין שמירה בסיסית שמירה פחותה אם כן זה בי שבקו לא צריכים לכ לחוקק חוק כ שהנורמה קיימת כן הנורמה אומרת שאנשים שומרים וזה הנורמה החברתית והיא מחייבת ומכיוון שהיא מחייב בותה נורמה חברתית אני מדבר ב כן שמשפט הנורמה החברתית מחייב זה גם למסה להלוך הין בזמננו אנו נין כל מיני דינים של קינים זיקים וכדומה הנורמה התית היייתה מחייבת אם כן זה פשוט ששמר פחותה ואם כן שהתורה אחרי זה אומרת אתה חייב החובה בא להגיד זה בא להוסיף עוד רובד שנקרא שמירה יותר מהנורמה המחייבת כי אם תגיד שהנורמה לא מחייבת אז מה הבעיה תגיד שהחיוב בא להגיד אותו נורמה שהיא לא מחייבת עכשיו היא מחייבת הגמרא אומרת לא ככה מכיוון שיש נורמ של שמירה אז הפסוק שהחיוב מוסיף עוד מימד של חובת שמירה שלא מספיק שמירה פחותה צריך שמירה מעולה ואם תגיד שהנורמה בסיסית לא מחייבת איך אתה יודע לומר את זה שם מטומ בת היה נורמה אבל זה לא היה מחייב בא הפסוק של החיוב של התם להגיד שאותו נורמה עכשיו מחייבת אז איך תדע שזה שמירה מעולה התשובה הא זה לא נכון הנורמה המקראית כרגע לא בד למה היא מחייבת ומכן מחייבת היית חייב בשמירה הפחותה עכשיו יש פסוק נוסף ש לשמו גם אם לא היה כתוב פשט חיוב פה כתוב ה היה חרבת שמירה גם בלי פרשת חיוב ואם אחרי זה תוסף פרשת חיוב זה בא טרו פרשת חיוב בא יחד עם חובת שמירה מי אתה הוספת עוד רובד של חיוב מה זה נפה עכשיו שאתם מחיה בשמירה מעולה אוקיי ממשיכה הגמרא ואומרת הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו שוב גבי מועד לכור דב לשמירה מעולה שוב שואלת הגמרא נו אז מה זה אין ריבועי אחר ריבועי אלא למת מתה לכן הטם באמת חייב בשמרת מעולה והלא ישמרנו מג הפוך אנטי שמירה שמירה פחותה הו אומר כתוב בגמרא הזו חובת השמירה לא בא לא בשור המועד ולא בשתם מהפסוק ולא ישמרנו החובה באה מעצם העובדה שהם חייבים הפסוק ולא ישמרנו הוא מקסימום הוא מגלה איכות חובת השמירה הופכת אותה מפרוטה ל למעולה או לחילופין לפי רבי יהודה היא מורידה את הרב שהשמירה שטם מועד לשמירה פחותה זה הגמרא אם כן מה כתוב פה שחובת השמירה הי וצה בגוף החיוב כי לא יכול להות חיוב בלי זה אם התורה מחייבת הבסיס שהחיוב חייב לבור מתוך איזה חובת שמירה זה המקום מה זה ספק הגמרא לפי רשי מעטה ספק הגמרא לפי רשי ספק מאוד מעניין האם אנחנו אומרים שוב שמ אומר שב ב באב תורה חשה חיוב מונח בזה גם חובת שמירה ואני מניח שגם מונח בזה בעקבות כך לפי ראשונים מסויימים איסור כפי שהסברנו בעקבות הפשלה שחובת שמירה אתה נקרא כאילו גזלן משחית או כל מיני דברים מישהו סיפר לי נ ששוב סוד אני לא ידעתי אם זה אמיתי לא רצה להתייחס אליו הלאה בלי אבל א הפשט בראשונים ברבינו ו זה גזר הלבוש זה כבר מאוחר יותר בטש יותר מאוחר מזה זה כבר לא מעניין אותי אז זה מה יש אז א בסופו של דבר כל אלה יפה מאוד זה תוצאה של חובת שמירה שאנחנו יודעים מהפסוק המחייב את הכסף פה יש דבר מעניין בא צשי והסתפק שב לומר שהולד אין להם חובת כספים במם תולדות פשטות הוא לעיין הסי הכספים השמירה שבעקבותיו גם האיסור אם ה סבו שיש אני לא יכול לחתום בשום מקום לפי רשי שיש אין לי שום סיבה לומר את זה זה האמת אין לי זכר במרות ולא בשום רשי בשס למיד שיש איסור אני אמ עוד פעם הראשונים שאומרים איסור בזק זה רבינו יונה וזה רמבם אינני יודע רשי אין לי שום סיבה לדחוף את זה ברשי כאין לי גמרא מפורשת או אין לי שום מי אומר אולי אין או סליחה התור אבל זה כבר מאוחרת התור בנוי על הרמבם אין לי אז מי אומר שיש אז מקסימום מכם מה שכן יש חובת שמירה אוקיי מה בדיוק ההגדרה הרי באותו רגע שהתורה חידשה באב את ה את את הממון סימן שחידשה את חובת השמירה שמת אומר שלעניין תולדות אולי יש רק את חובת השמירה כאילו את השורש בלי הענף מה פתאום תחלק אז החשבון הוא פשוט מאוד זה מפורש אני ממש עברתי ממרי מקומות למשהו אחר תוספות מפורש בקידושין דף יג עמוד ב טיבוע מתחיל מו הכתובה התורה שהתורה תוספות אומרים שישנם תשלומים שהם הגיוניים בלי פסוק ישנם תשלומים שבלי פסוק לא הייתי חולם לחייב אותם המלווה הלווה הלווה מהמלווה לא צריכ פסוק שהוא חייב הפוך לא כתוב מפרש בפסוק ושלם תחפש מה המצווה לשלם חובות אתם רוצים לדעת קריית בעל חוב מצווה איזה מצווה אומר רשי כתוב הן צדק שהן שלך צדק והלו שלך צדק שהמילה יהיה מילה יושר לא חובת תשלום המצווה היא לא ממנס החובה היא מנשקת איך א ישרות הן שך צלק וליו שלך צ זה רשי בכתובות מאוד רוצים לדעת זה זה החובה מה בלי פסוק לא למה צריך לשלם בגלל שזה פשוט קיבלת תחזיר זה גיון סוס יודע את זה על משקל זה גנבת לקחת תחזיר גם בלי הפסוק והשיב את הגזילה אשר גזל כמו שצריך להחזיר הלוואה אתה צריך להחזיר את החפץ של הזולת הפוך הגזילה הגיונית יותר אפילו מההלוואה כי להלכה אנחנו פוסקים מרו להוצאה ניתנה אף על פי כן אתה מחזיר ודאי גנבת חפץ נזיקין כתוב בתוספות בלי פסוק לא היינו מחייבים למה לא שמ לא לקחתי שום דבר לא לקחתי שום דבר הפסדתי לך איפה אני יודע סיבת חיוב לשלם לתקן נזקין כי צריך פסוק בשביל זה להחזיר ממון של הזולת חבוב זה שלא תחזיר לו אבל לשלם עבור זיקים בלי פסוק לא חולם עליו זה חידוש זה מאוד מעניין מתר תוספות רשי בא לדון לכאורה תראה שמן אומר שחידוש זה של תשלומים שמשלמים גם שלא מקבלים זה רק באבות ולא בתולדות אבל פשוט שהאחריות על השמירה שבגלל זה אתה אמור משפטית לדאוג שזה לא יקרה וייתכן אם נקבל שיש איסור לפי רשי יש זה גם גושפנקה מוסרית דתית שללא של גזל אם יש אין כזה רשי ואם הייתם רוצים למען הנוחיות לפרש את רשי ככה אין לכם סיבה זה האמת אפילו למה לעשות דברים שלא צריכים לא הבנתי למה להכניס בו דברים שאיין לך שום סיבה לעשות את זה הרב מבריסק היה אומר מה שמוכרח מה שלא מוכרח אסור לומר מה שמוכרח מותר לומר אבל לא חיבים גיד שום דבר אז היסוד הוא מה שמוכרח מותר לומר מה שלא מוכרח אל תגיד סגד לו חוכמה שלא מצאת לגוף טוב לשתיקה כן כן גמ אין לא מוכרח ברשי אל תוסיף את זה אוקיי מה כן מוכח ברשי יש איזשהו חובה משפטית של שמירה זה המינימום כיוון שבלי החובה הזו גם איסור לא יהיה לא צריך להוסיף את האיסור זה יש חזיקה משפטית המקור הגמרא בדף מ אם יש חובה זה אומר שיש רקע החובה היא חובת שמירה זה אנחנו כן מקבלים לא הממון שאלה נשאלת אם כן רגע אחד גם לפי רשי אם זה באמת ספק אז למה הגמרא אומרת מה ישנה ומה ישנה ומה ישנה ומה ישנה מה זה מה ישנה הרי גמרת לך שיש הבדל עשיתי למדס כן עשיתי כ היתי האצבע הלך ימינה ושמאלה לא הבנתי מהדו אומ לי מהי שנה שנה שנה נשמע טוב התשובה הא שוב גם בו צריכים לומר דרך מה שהראש כותב ריף אין פה שאלה בלומס יש פה חיפוס אולי יש זה בעצם ישבתי על המזח זרקתי את החקה וחיכיתי אולי יבואו דגים זה לכאורה ל love אוקיי זה ל א זה לכאורה גם לפי רשי וגם לפי הריף א בסופו של דבר מה הנקודה המשותפת ביניהם אף אחד לא מדובר פותי הלכות וכל הספק שג אבות נמרו בש ולם כיוצא מלי כיוצא מדובר על גוף החיוב לפי רשי לא חובת השמירה חובת הממון אולי יש אולי אין חובת ממון אלי יש אולי אולי לא ספק שלא מ אבל אולי הזה החיפוש הזה ששם תולדותם לוק יוצא בהם הוא נעין גוף החיוב מה שנקרא בעברית סיבת החיוב כן עושים ככה בעצם לא סיבת החיוב זה השמירה האם הסיבה הזו מתפתחת לתשלום ממון זה הספק שלך נכון זה בגוף את העובדה של החיוב לפי הריף לא זה פשוט לנו שיש חיוב אלא הוא מסתפק האם היקף החיוב חצי נזק נזק שאלם פה אם יצ שהם תלמדו אתם תצטרך להגיד מה גרר את הריף לומר את המילים אלה מאיפה הוא הגיע פתאום דק הוא מוסיף קטע שלם בגמרא שלא כתוב מספרות קרס מאיפה הוא מגיע לא ייתכן זה ריף כן מאיפה איפה בגמרא מה בגמרא הלץ אותו או מאיפה היה לו השראה הייתי אומר להכניס את הדברים האלה בתוך הגמ מה הוא שמע מ ני מאיפה זה הגיע בגונדר כלל חושבים אולי זה משנת הגאונים אין לי יש יוצא הגאונים ואין לי שום זכר לכך אולי יש בגון צריך לחפש בגני זה מה שיש לפנינו מודפס ודי עברתי כמעט כל אין בתשובות הגאונים בדבר הזה זה בא מעצמו אם זה בא מעצמו אנה זה חייב לבוא מאיזשהו מקום בגמרא אחרת זה ספרות של מגדל הפורח באוויר זהרי זה לא יכול להיות זה מטלה חשובה איפה בסת הגמרא אתם תמצאו מקור או השראה להבנה הזו בגמרא מטלה לא קטנה הי שיעורי בית ובכן אבל לפי שניהם הדיון הוא בגוף החיוב לא פירטי הלכות ולא שום דבר כמו זה לפי שניהם זאת לא שאלה של לודס שאלה של לשון הריף פשפש לידה אבל נניח הפשפש לידה הוא זה עניין גוף החיוב והיקפו אז איך אפשר להגיד שג ובש הדיון לין פרטי הלוכ אין זכל לזה בגמרא וזאת לא השאלה של הגמרא אז מה פתאום הבאת לי ג אופס בשו מוכרח מכאן שגם ג אופס בשו הוא לין גוף החיוב לא לין פרטי ההלכות בפרט לפי רשי כן לא מדבר על לפי גם לפי הריף ובפרט לפי רשי מה אתה כתוב פה שלמה כן חייב בגלל שהוא קרן למה שן חייב בגלל שהוא שן למה רגל חייב בגלל שהוא רגל ולכן ודאי אני צריך תולדה דשן תולדה דרגל תולדה דקרת כי צריך הסיבת החיוב משוכפלת בצורות אחרות אם כן מה בדיוק המשותף שנקרא שור במשנה אז מה זה האב הזה של שור פסוק זה לא סיבת חיוב לא מה זה אז תגיד שש אבות ושלום ישראל מה אמרת לי פה ארבע מה זה א זה השאלה לכאורה דבר זה יתכן שהוא תלוי במחלוקת המוראים אבל לפני שגם את זה נאמר נקדים ונאמר בפירוש שמילה מוות כתוב במירי במקום תב במשנה דיבור מתחיל אל מעתה שגם רבנו הקדוש לא היה לו ברור מה זה זאת אומרת כש הוא הרי רבנו הקדוש לא לא כתב את המשניות הוא לקח משניות קדומות והוסיף וגם הוסיף דברים אבל הוא היה בנוי על משניות קדומות שהוא הוסיף כ מי שמכיר קצת משניות המשנה הראשונה של מסכת פסחים ובמה אמרו שתי שורות במרתף איפה אמרו התשובה היא זה משנה קדומה שתי שרות במרתף הרבי מוסיף אותו משנה קדומה במ אמרו את הדין הזה במקום שמכניס וחמץ הוא לקח משנה קדומה ומסביב בנה גם פה היה משנה קדומה כל זה בהבנת דברי המאירי פה במקום דיבור מתחיל אל מעטה יש פ משה קדומה שארב אבות נזיקין השור בומו ועבר עכשיו מש רבי לא היה ברור לו מה זה ובעקבות כך הוא ניסח את הל הרי בצורה כזו שיסתדר לו גם לרב וגם לשמואל הלא הרי זה בית ניסוח שלו הוא כתב בצורה כזאת זה זה מאירי זה לא אני אם אורתודוקס מבין זה מאירי כן בעצם כתוב פה שזה משנה קדומה והוא אחרי זה היה צריך לכתוב את זה אז הוא כתב את זה בצורה שהסתדר לו לכל הצדדים ז לא ספק של המוראים זה ספק עדיין של רבנו הקודש גם קרנה דף ד עמוד א' תני קרנה מי זה קרנה קרנה זה דור ראשון שמראים במקרה חבר של שמואל קרנה ערך בריתות כמה מקומות בשס ק בק מזן דל זה פעמיים בבב בשמי יש אזה עוד שלוש מקומות שקרנה ערך ברייתות לסדר נזיקין לשון הגמרא נזיקין דבי קרנה אוקיי אז זה מה שהגמרא בדף ד מצטט את תני קרנה אבא ות זיקין ואדם אחד מהם הלו זאת אומרת זה בעצם בריתה שהוא הביא בריטה זה משת התנאים כן שהיה תנאים שקרנה כבר ערך את הרי המירה לא כותב בריכ שאנחנו מבינים אחד את השני כן המירה מלקט ברייתות ורך בריתות אבל לא כותב בריתות הוא עשה זקק לומדים גמרא יודעים כןמ אתה זה טוני קרנ מהזה הברי של קרנ כתוב פה שהדין הזה שמה וזה עודם ז במי התנאים זה חיזוק לדברי המאירים אתם מאוד רוצים לדעת ספק קדום מה זה מוות מוות זה אדם או מוות זה איך קוראים לזה או מוות זה נו לפי משכנת רבה שם אוקיי אז יש פה מחלוקת לפי רב שור זה קרן שם ורגל נכון ומה שכוב בבריתה גמל אבות למרו בשור הינו באותו שור שמשנה יש גמל אבות ועליו אנחנו דיברנו ולא מבינים מה זה זה א אחד או זה שלוש זה השאלה ששאלנו מה זה לפי שמואל לפי שמואל לא ש שור הכוונה רגל ומהווה הכוונה היא שן וקרן לא כתוב בגלל סיבה זו או אחרת זה דיון למחלוקת רבי יהודה ורבא בגמרא וככה מסיקה הגמרא ליב ד רבה והראשונים כותבים שזה ההבנה הבסיסית הליב ד שמואל האירי במקום כותב את זה שכך צריכים להמשיך להבין את האמת לפי שמואל אם כן לכה לפי דבריו דברים פשוטים אין מחייב ששתו יש מחייב של קרן מחייב ש ן פש רגל ואז הכל הכל יבוא במקומו בשלום הבעייה הגדולה היא שלמן האמת רבינו חנל כבר כתב דגמ עמוד ב וגם רבי שריר הגאון באוצה הגאונים על ג עמוד ב' שהלכתה רב הלחתה מסביר המאירי לא שיש נפק מינה להלכה אין שום נפ קמינה להלכה כך כותב המאירי במפורש אין שום נפ קמין להלכה בין רב לבין שמואל אני אומר את זה כ שראיתי מאמרים מודפסים שלקחו את הביטוי הזה והלך את של רבינו חננאל אומרו מכאן רואים שיש נפק מינ להלכה אמור לכולם משנת הרח ומשנת הגוונים כידו באגירת הרמבם כתוב מפורש בגונג וגם במירי שאין פקמן להלכה הכ את הכוונה ככה הנורמה של הקריאה הלכה מלשון הדרך אשר ילכו בה ככה הנורמה של הקריאה ובכן סתם משנה להלוך אנחנו צריכים לפרש שלי בדרב זה שיהיה לנו מאוד ברור אוקיי אבל גם העליב דשמואל האם נאמר שעלי בד שמואל יש פה מחלוקת שלפי רב סיבת החיוב היא לכאורה שור ומה בדיוק הג אבות נאמרו בשור עדיין צריך עיון ולפי שמואל לא אין מחייב שנקראת שור המחייב הוא קרן שן ורגל שם נאמר ואז יש רק בעיה אחת מה שרק נאמר עשור שיצא מזה ניו קמינר ללוף זה יהיה תרגיל מאוד מעניין האם זה אמת האם זה יכול להיות אז אני רוצה גם זה לשלוט גם זה אני רוצה לשלוט גם ליב שמואל דבר ראשון הגמרא אומרת בדף ד' יש מחלוקת ב בחיה ורב אושיה אנשי התוספתא רב חיה ורב עושיה הם אנשי התוספתא הם הוסיפו עוד אבות לאב של המשנה אבות של המשנה הם לקחו את הארבע אבות נזיקין והוסיפו עוד מספרים אם זה 13 אם זה 24 הנחת היסוד שלי שכולם למדו את הגמרא זוד עמוד ב מה מה המוסגר שוב צריך להוסיף נקודה הוא מאוד מעניין כי זה מלמד אותנו מה בדיוק הגדרת המשנה וזה מאוד חשוב ברשימה הזו שהיא כוללת גם ארבע אבות של המשנה וגם גנב גז לן כפל שואל שומר חינם וכולי הרי אי אפשר להגיד שכפל זהב נזיקי המזיק זה הגזלן הכפל זה החוב אז איך זה נכנס לב אבות נזיקין מה זה אבות בדיוק מה זה אבות נו הגמרא שואלת מה זה אבות אין בזה תולדות אומרת הגמרא כולם כבות לשלם מ מיתו אבל אני לא שואל את זה אב ש בכלל מה זה קשור זה לא מזיק זה תשלום זה חובה הגמרא רק שואל שאין תולדות הגמרא הת צריכה שאלה הרבה יותר פשוטה מהז אכי שזה שאלה גדולה הגמרא רק שואלת אין תולדות בלי זה גם אם הולדות נניח תמציא ולד כיפ אבל כיפ כמהזה ככי תשלום בש שאתה מדבר נניח על על חבולה חמישה דברים אתה תגיד זה לא הכוונה צר הכוונה מצייר ריפו הכוונה מכני אני יודע מישהו שיכול לעשות את זה אני לא אבל שמה יכולת להשתחל ממני מה תגיד בכפל חריף יותר מה תגיד בשוא השואל חייב שאני משאיר לך משהו ואחרי זה אתה הולך עם זה ברחוב והברק יורד ושורף את זה אתה לא פושע אתה לא כלום אתה משלם לא מזיק ולא גויר מ הזק ולא כלום מה זה קשור לבות נזיקי עוד נניח שומר חינם יכולת לספר לך הוא חייב בגלל שהוא פושע אה פשיע בשמירה אפשר להגן פשיע כ זק מה תגיד בשול וגם השואל הוא חלק מאותם אבות נזיקין שאותו ביטוי אבות הוא דומה לארבע אבות שלנו הבעיה היחידה ה שאין להם תולדות אז אז לכאורה בסדר זה כמו קוקים של סיני זה מסתדר אז לכאורה שמה כתוב דבר אחר שמה מוכרח שעבוד נזיקין אין דיון העיקרי נין המזיקים אלא לחובה שלך לשלם את התוצאה לשלם במקום הפסד מצב שזק שיוצר חובת ממון שאתה אחרי עליו כשאתה אומר שור הכוונה מצב שזק שדי השור שאתה חייב עליו בור הכוונה מצב שזק שבא בעקבות הבור שתה חייב עליו אין הכוונה מזיקים לכן אב זיקן תשמעו טוב לא כתוב מזיקים מצבי נזק מצבי נזק המיוחסים על ידי פועלים מסוימים שלך יש חובה אליו היים במירי בהרחבה אני כרגע לא בא דדון בזה אבל ככה יוצא מהגמרא שם שבחי ובושה ואז אני יכול להבין השואל חייב על מצבי הזק על החפץ גם אם הוא לא עשה כלום אבל זה מצב שזה הוזק זק אני אחראי המצב של נזק כן אף פי שלא הזקתי ולא כלום אבל אני אחראי יש אחריות על ידי שאלה יש אחריות על ידי מעלתה בשמירה יש אחריות על ידי כל מיני דברים אחרים הכלל הוא יש כל מיני זיקות שמחייבים אותי כאחראי לשלם על מצבי הזק וארבע אבות נזקים הכוונה ארבע סוגי מצבי הזק שבגין מזיק מסוים או מה שרק תקרא לזה שאתה חי עליו הפסוק מדבר להד עניין מה גוף החיוב זה מה שני בא לומר אז אני לא צריך לא רשי לא ריף מה הגמרא בדף ד הכוונה ה אב אוזיק ן גוף אכיב כרי זה המשותף בין השור ובור בין השואל עוד יותר בגמרא שמה כתוב בדף ה ה אין שמה תולדות למה קוראים לזה אבות למה מצרפים את זה למשנה שוב היא לא שאלה את השאלה השני שאלה שאין תולדות תרא את הגמ כ כות לשלם מ מיתב זאת אומרת שוב לא מדברים בן המזיק האבות ה התורה המשנה בא להגיד חובת ממון בגין מצבי הזק שאתה אחי ליו למה מה את צריך להוסיף חובת ממום ממיטב על בגיל מצבי הזה שאתה חי עליהם וזה הכוונה כולם כאבות לשלם ממיטב אז אתם צריכים להבין שהמשנה לא מדברת בעיקר לפי הרכי וש על השם מזיק אלא אחריות הבעלים על התוצאה שבא מאותו מזיק בכל מסכים איתך ואתה צריך את המשותף ידידי היקר אז יש לי כולם אני אחראי אני חאי על כפל אני חאי עכשיו זה תשלום בגיל מצב של דיבה זה נקרא הזק כן לקחתי מישהו יש חובה של כפה ן אחראי על זה אז כם כל זה צועק שהמשנה מדברת על אחריות הבעלים למצבי הזק שנוצרים בגין הגופים האלה או דברים אחרים שור הכוונה זקים שבאים מהמזיק שנקרא שור שאני אחראי עליהם זה בעצם כ כל המשנה כל כולה מדברת על גוף סיבת החיוב שלך לדברים לא על פרטי הלוח ולא ה שום דבר אחר גוף דוב של החיוב מוכרח מכל זה דבר אחד ברור שהחובה ש וכך הבינו חזל אין אין אין אין אין חובת שו מי שאתה חייב עליו זה באמת השור אבל שור לבד זה לא זה לא כלום שור בביטוי של קרן הוא המחייב זת כאילו לומר יש אני לובש חליפה כזו חליפה כזו חליפה אחרת הצורה הוא לא חיצו הצרה היא מהותית השור שמתבטא בקרן שור כזה יוצה זיקים שחייבים עליהם השור המתבטא ברגל אותו שור מחייב השור המתבטא בשן אותו שור מחייב אבל יש להבין שצורות הם לא חיצוניות הוא חלק של גוף המהות השור שבקרן מחייב השור שברגל מחייב השור שבשן מחייב לא שן מחייבת השור שבשן מחייב וזה מה שרמן כותב נפש חיה שהוא ברשות ש וזה גוף חידוש המשנה האבים אני רוצה לדעת למה אני חייב יש לי משותף של כל שלושת הדברים זה בעל חי כן אבל למה אני חייב אם הוא מתבטא אחר כך בצורות שונות למה מה סיבת החיוב אותו שור כשנמצא במעטפת או בביטוי של קרן אותו שור שנמצא במעטפת או ביטוי של שן אותו שור ש צ במט בביטוי של רגל תנו לי להוכיח את זה במשנתם של הראשונים כתוב א בסדר של המשנה השור הבור ומו והעבר אז אנחנו יודעים שרשי כותב שסדר הכתובים בפרשה סדרם במשנה פרשה ראשונה נאמרה בשור שנייה בבור וכולי ואתם לא מבין מה הכוונה ברשי איפה השור שהוא מדבר עליו הרי איפה השור שכתוב לפני בור הפסוק שכתוב לפני בור כי הגח שור איש כן זה הפסוק בשמות ושם מדובר לעניין הריגה נפ קמינה לכופר וכולי שמה זה ד זה הפסוק השור הזה הוא בכלל לא קשור לשור של נזיקין איך אני יודע אז אני אקרא לכם רשי מאוד מעניין הפסוק וכי הגח ש את איש ישה ומת כ יסכל השור לא יאכל בשרו זה השור שכתוב לפני הבור וזה יש פסוק והמית איש או אישה אשור יסתכל וגם בעליו יומת מביא רשי את המדרש חזל למה כתוב והמית אם כתוב שכי יגח ומת אם חמים שהוא המית כן זה לא אם הוא מת מה צריך להוסיף את המילה והמית אומר רשי במקום זה בפרק כא פסוק כט אומר רשי שימו לב באמית לפי שנאמר כי יגח אין לי אלה שהם איתו בנגיחה הם איתו בנשיכה דחיפה בעיתה מן עין שם תומה ואז אין דין של מה של מיס בני שמיים או קויפר כי זה רק נגיחה תעמוד לומר ומית מכל מקום מה כתוב פה כתוב פה שבכי יגח הפסוק הזה אין בזה תולדות מצד הסברה וללי פסוק שומית בכל דרך שהוא הייתי אומר שדווקא על ידי קרן וזה לא אב כלפי תולדות זה מפורש רשי מדרש חזל קשה לחלוק על זה והרי אותה קרן שהמשנה שלנו זה אבות נזיקין מ אבות מכלל ד תולדות על השור שכי יגח אין לו תולדות אלא מה זו אהבות ועמית בכל מקום שהוא כולל נגיחה נשיכה רביצה בעייתה כולם אבות כולם מפורשים בפסוק ומית בכל דרך שהיא זה כמו שהגמרא אומרת שבור ט ובור י שניהם אבות אין זה לא לומדים אחד מהשני כולם רמוזים במקראות אז מה זה שייך מה אתה מבין הפסוק הזה הפסוק הזה מדבר על דין אחר לגמרי הפסוק היחיד שיש נגיחה שהוא במ יש לו תולדות זה כגוף זה כגוף וגם שם רשי תמו מאוד אני הצי הזכיר אותו אבל זה שוב חבל אין פה זמן לזה רשי הקי גוף תקשיבו טוב אצלנו בגמרא כתוב כי גוף היינו בקרן וכל השער זה תולדות רשי כי גוב פסוק לה בין בקרניו בין בגופו בין ברגליו בין ששכנו בשיניו כולם בכלל נגיפה הם רשי לא אומר למדס פרשן המקרא הוא מספר שזה כלול באב איך זה מסתדר עם הבבלי אולי נמצא ירושלמי איפה איפ א איפה הסתדר עם הב איזה חלק של הבבלי אומה רשי בעצם אומר מה ה פשוטו של מקרא ומה איך הוא מתייחס לבבלי שלנו לכם הפתרונות הבדרשי במפורש שפשטו של מקרא שכל התולדות הם חלק של האף זה מאוד מעניין אבל לא פשוטו ש מקרא לא מפריע לי כי זה לא מביא פה מדרש וזכותו לומר בגלל שפשטו ש מקרא וצריך לפתור אותו אבל הקודם זה מדרש חזל שצריכים פסוק לכלול אלה וזה לא כלול בכי יגח וכי יגח היה ממעט את השער הוה אומר מה זה קשור איך ייתכן לומר שסדר המקראות הינו שהשור ש נגיחה שהוא קדום לבו כי הוא קיים במשנה זה שור אחר זה פעולה אחרת זה בכל מצלה סבורה לא היה מושג של הפשטת הציור על ידי סבורה ה צריכים פסוק זה כמו תולד של שבס שהגמרא אומרת שבלי פסוק לא היינו אומרים שיש תולד של שבס כפי שציינתי בשיעור ופה רשי אומר זה אותו דבר פה צורך עיון לא קטן והתשובה מה כתוב פה כתוב פה שהמשנה הזו לא דנה על המזיקים ולא על תשלומים אלא בעצם על הזיקה שאתה אחראי למעשה הם באותו סיבה שאתה אחראי למעשה השור ואתה חייב מסה בדי שמיים וכופר זה הסיבה שאתה חייב גם על הנזק כי שזה מזיק השם שור מה שלא מדברים ע שוע מה זה כמו שוע נוגח לן ן מיסה יתכן מאוד שעניין מיסה משום מה אין דין של תולד בלי פסוק ן זיקן וצריך לחפש את הספרה יש לי אבל הזמן כבר ממש לא לצידי פה צריך לחשוב תחשבו אבל מה כן כתוב יש משותף המשנה באה להגיד למה אתה חייב סיבת החיוב בגלל שיש איזשהו מכיוון שהיית צריך לשמור לכן אתה אחאי אתה אחאי על המוות אתה חאי זיקין ולכן זה שם שור בפרשה אז נחן כן מפורש ברשי הזה גם שהמושג שור זה סיבס החיוב כן זה מונח פה ברשי ורשי אומר רשי אומר את זה לכולם הוא לא אומר את זה רק לפי רב הוא אומר את זה גם פי שמואל אין שום סיבה לחשוב לאו כ תוספות הוא עוד יותר מפורש התוספות כותב במפורש שהספרות שהוא אומר הולך גם לפי שמואל היינו בתוספות דבר מתחיל שור ובור הוא מדבר על למתן שור לרגלו וכולי זה שמואל עוד יותר חריף כתוב בשיטה מקובצת בשן תוספות הראש בשיטה מקובצת בשן תוספות הראש א נקרא קטע כתוב ככה טוב בדיבור מתחיל השור והבור הד תני כסדר לא הרי דסיפא אני אמשיך ה רשי פירש נקד שור ברש כסדר לא הרי ד סיפה ו בטרי נקת בור לדומ תיבת שור לא לא אני ארד מזה פה זה רגע אחד אה הוא שואל אם באמת אנחנו עושים כדרך המקראות ה דלא הקדים נמ מווה דהיינו שן לבור אם אתה חושב שזה שו כתוב קודם את תכניס ג גם את מווה המווה הוא לפני הבור משום דשם שו כתיב בתחילה אם שם שו כתוב בתחילה תכתוב גם שור ומו ואחרי זה בוא כי שם שור כתוב מתחילה הרי בנקו זה לא שור של כי יגוב זה שם ש שו של כי יגח ומשום זה החלטת להקדים אותותו לבור תחליט גם מוות גם השם שור של המוות כתוב קודם שאלת הראש אומר הראש הנו די גדו אחד מניו לבור משום תד שמשו מספיק בשביל תם הזה מספיק להקדים אחד אני ד עברית די פירוש למען המטרה שאת רוצה להשיג מספיק להקדים אחד זאת אומרת יש פה מטרה זה לא עניין סטייליסטי איך לערוך דברים אלא כאילו כיוון שאת קבת ששם שו כתוב כאן בפרש שזה מלמד אותך משהו מספיק להקדים את הש לפני הבור בכ ללמד אותך את זה ואז אפשר ללכת עם הסדר הרגיל ש מקראות שהבור הוא לפני השמה זאת אומרת כתוב בראש פה שהקדמת השור בגלל פסוק כגח בא למן מטרה ללמד משהו מה והתשובה היא פשוטה היא באה ללמד שמחייב הוא אותו שור שנמצא בצורת קרן שן ורגל גם לפי שמואל המחייב הוא בעצם השור מתי שיש לנו את זה אני רק זורק את השאלה כי כבר הזמן כבר וזל א אנחנו יודעים יוצא לפי זה שהמחיר של השור הוא שור היינו שור בצורה של קרן שור שינה של רגל שור שנ של וצריך את הצורות האלה ובלי זה אין אין חיוב והתולדות הם סך הכל הפשטה של הצורות האלה לוקחים את הצורות לוקחים את התכונות ואז כולל גם סוג זה עוד זה סוג של אותו צורה אי אפשר לברוח מהצורה המהות הוא השור הצורה הוא קרן שם ורגל תולדות הקרן שם ורגל הם סודו צורות שכן שם ורגל ניחה אבל צריך לעבוד עם הצורות האלה ולכן באמת לא מצאנו לעולם משהו שנלמד מה משותף לכל הנזי לעולם לא מצאנו בשום מקום שמדה שכתוב מהצד הצד השווה ש שדכן להציג שמתן עלך ש זכ נ רשים וכולי וכולי וכולי לא מצאנו שום מקום מפורש בגמרא שלומדים משהו שהוא לא תולדה אלא פשוט בגלל מהמשותף אין אין כזה דבר הגמרא בדו אומרת הצד השווה לסו ימי הוא מביאה כל מיני צורות שונות שלומדים או מבור ורגל או בור ואש וכדומה היינו שמה וזה הצל שווה של המשנה עכשיו גם שמה הגמרא לא דנה ליים פרטי הלכות תפתחו את הגמרא לא דן עלן טמון באש הפוך שמה נחלקו ראשונים מה הדין בפיוטי ההלכות הגמרא עדיין גוף החיוב מה אחרי שלמדת משהו מתוך שנ מה פותי הלכות נחלקו רבותינו הראשונים היינו בראש בדף ו עמוד א' תמצאו נחת אבל הסוגיה כולם לא פליג מתייחסת לגוף החיוב הרי כתוב לא עכשיו אני שואר כתוב הצד השווה בכל הארבע הוא את הכל הזיק שנתן עליך וכולי מה לומדים מה המשותף הזה כלום לומדים מבור ורגל מאש ובור כל מיני דברים אחרים אז מה זה הצד השווה הזה מה זה הצד השווה הזה באמת תוספות כותבים מפורש וגם רשי וזה בנוי הגמרא בדף ד' שגם למסקנה עם הצד השווה המחייב שכל מזיק הוא מידותיו ותכונותיו הפרטיים אין מחוייב בגלל המשותף במחילה תוססות מפורש דיבר המתחיל לא הרי השוק הרי המווה שתו סות אומרים מפורש אה התן פירושו אין חומרה שזו כ חומרה שזו כך אין חומרות גורמות זה הדין אלא הצד הש שגורם לדין ופה זה לא ככה וזת מפורש פה זה לא ככה פה החומרות גומרות זה הדין הכיב זה גם הרשב דף עמוד ב עיין שמה אם תרצו זה דברים מפורשים שהחומר גומרות זה הדין מה זה הצד השווה הזה אני חייב להשאיר את זה פתוח בשלב זה זו השאלה הגדולה דולה אני רק אזכיר לשון של ראש וא אולי דרך זה יהיה סחרי שאתם תבדקו בזה הראש דן יש ב שתי בקורות יש תשובות מערך אור זרוע בסימן כוב תשובה קצרה שרבינו חיים בן רבי יצחק זרוע מגדולי הראשונים זה שנמצא בהגות השרי בלי סוף הוא דן בדבר הזה מציע לראות את זה בפנים א תשובה קצרה ובעצם יש גם לשון הראש שהוא מאוד חשוב לשון הראש בדף ו זה בסימן א' עדיין בראש א על דף ו הוא בא לדון ניין אותו גמרא בדף ו שלומדים מהצד השווה לומדים בור המתגלגל שם את הבור ופתאום אנשים דוחפים את זה זה הגיע ליפץ אני שמתי אותו היה תחילת השיתו לנזק אבל לא בדיוק אני הקורא היחיד פה יש עוד מישהו שעוזר לי כוח אחר מעורב בו אז הגמרא אומרת לומדים את זה נניח למען ענייננו אנו נניח לומדים את זה מבור ורגל או בור ואש לא חשוב לי כרגע אומר הראש לשון כזה לשמואל דמה ב רשות חייו כ כ בור גמור הוא זה בור גמור אבנו סק מס בוא ניקח אבנו סיק מסו קרינו בו גמור הו אלה דלא מצינו למל מבו לחוד משום דו לדמי לגמרי לבור אני קצת לא מבין עברית בור גמור אבל לא דמי לגמרי לבור תסבירו לי מה זה היא כולה בהיריון אבל לא בדיוק אני חי ממש אבל לא בדיוק בור גמור ולא דומה לגמרי לבור ור מדובר פה שתי מיימדים שונים בור גמור מה הוא הוא בור כי בור פירוש תקלה למה חייבים על בור מה סיבת החיות שלך על הבור אה תחיל נזק קריה ופסיכה אה בזה הוא לא דומה לגמרי לבור יה בא לדון לא על שם המזיק אלא סיבת האחריות שלך למזיק ומצד מחדש שאחריות על שור יכול להיות גם נובע מבור או ממשהו אחר האש יכול להיות סיבת אחריות על שור הוא בור אבל שיבת החיות על אותו בור זה נובע ממשהו אחר הדברים הם מפורשים בנקי יוסף על המשנה על המילים מווה זה האדם אומר אלמקי יוסף למה כתוב מוה למה לא כתוב הדם אומר נוכ יוסף מיה כתוב אדם היינו אומרים שאתה חייב גם על אעבדך ועל המתה כמה ש מבה מבואה משומה זה ביטוי יותר לבין חורים מאשר לאבד הנו בק יוסף עוז ודר עמוד ב תור שמאלי מה כתוב פה שעבד ואמה אני חייב על עבדי ואמתי בגלל שהם אדם המזיק כי אם הם שור ה מזיק וואלה מה זה שייך למו הוא אדם עבדי ומתי אני חייב על נזקיהם מדין אדם איך מה לי ולהם הם חיייבים התשובה המזג הוא אדם למה אני חייב עליהם בגלל שהם הממון שלי יש לי מזיק של אדם ואחריות מדינ שו יוסף מפורש מזק של אודם סיב חיוב סב אחרס עליו החי שמיר שלי עליו זה מדין שו יש להבחין בין המזיק לבין אחיות שעליהם לא הדברים שדיברנו בפרט בהשוואת המשנה לסוגיה בדף ד שהמשנה לא דנה על המזה כק למה אני חייב על הזק זה פנטסטי גם עבד ועמה זה שאתה החייל בדל שזה ממונך אבל מה הוא שם המזיק אדם מה זה אקינו זה בור למה אתה אחראי עליו זה שור אני חושב זה מספיק נמשיך את זה פעם אחרת