בא תשפ"ו - הרב שאול אלעזר שנלר

פרשת השבוע שלנו בהכנות של בני ישראל לקראת היסיאת מצרים יש את הפרשיה הידועה כאשר הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו דברנה באוזני העם וישאלו איש מאת ראהו ואישה מאת ראותה כלי כסף אוכלי זהב וסמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם וניצלתם את מצרים והפרשיה הזו א א מעוררת הרבה פעמים היא נוחות, היא נוחות כפולה גם מהבחינה המוסרית. א האם זה יפה? האם זה הגון? למה צריך אם זה בסדר ללכת בדרך של רמיה לבקש בשאלה הכלים מאת המצרים ואחר כך לברוח עם הכלים ולא להחזיר? וגם אולי במידה מסוימת שאלה אמונית למה היה צריך דבר כזה? למה לא היה אפשר? אנחנו יוצאים ביד חזקה בזרוע נטויה. למה אי אפשר לבוא ולדרוש ולקחת? למה הקדוש ברוך הוא לא יכול לסדר את אחרי יצאו ברכוש גדול אלא בדרך שרמיה שכזו? השאלה הזו היא שאלה גדולה ידועה ומפורסמת. אה אה רבנו אברהם מבן עזרא על התורה התייחס א א לשאלה הזו ולבעיה המוסרית שלכאורה יש בה ואומר הכל שייך לקדוש ברוך הוא והוא יכול לצוות כך. א אבל כמו שאמרנו מעבר לשאלה המוסרית יש כאן שאלה אמונית יש פה שאלה מדוע היה צריך את כל הדבר הזה ויש מהלך ידוע מאוד שכותב הרן בדרשותיו בדרוש יא ועוד ראשונים שהכל חלק מעניין הרמיה כדי למשוך את המצרים בסוף לרדוף א אחרי בני ישראל אבל אחת התשובות הפשוטות ביותר לשאלות הללו א ואולי היסודיות ביותר לא כל כך ידועות והתשובה הזו היא תשובה שאותה כתבו אה רבים מאוד ממפרשי התורה. כך גם הרשב"ם, גם החיזקוני, גם בפירושי בעלי תוספות, דזקנים והדר זקנים ועוד ועוד מהראשונים ומבארים כל אותם ראשונים קושיה מעיקר הליתא ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, אין הכוונה לקחת בהשאלה עלמנת להחזיר, אלא הכוונה היא לבקש, לדרוש, לטבוע, לקבל במתנה, לא על מנת להחזיר. ואת הפירוש הזה מרחיב ומבסס גם הרב אירש שלפני כמה ימים היה יום פטירתו והרב אירש בפירושו לתורה מתבטא בלשון מיוחדת ואומר למילת שאל לא האיר מזלה מאות פעמים לפחות היא מופיעה במקרא ומובנה תמיד לטבוע או לבקש ואף פעם לא לקחת בהשאלה על מנת להחזיר רק פעם אחת יחידה היא נזכרת בהוראה הזו, בפירוש הזה, בכל המקרא כולו, אלא שבאותה פעם היא מבטאת יחס משפטי הלכתי. ולכן בלשון חז"ל השימוש הזה נעשה שימוש נפוץ. כן? וכי ישאל איש מעם ראהו א ונשבר ומת זה דין שואל וזה הפך להיות מושג אופן לקיחה בשאלה אבל במקרא לשאול הכוונה או לבקש או לטבוע אבל לא לקחת על מנת להחזיר. אומר הרב, לא רק שכמעט 100% מהמקרים שהמילה הזו מופיעה, עניינה לבקש ולא לקחת בהשאלה על מנת להחזיר, אלא שיש להוסיף ולדייק שכאשר מדובר בלקחת, על מנת להחזיר, לא כתוב לשאול מ או לשאול מעת, אלא לשאול מעים וכיישאל איש מעראהו. מה ההבדל בין לשאול מאדם לבין לשאול מעם אדם? כאשר אני שואל מאדם אני מבקש מאדם אני מבקש וממנו שהדבר לא יהיה שלו אלא שלי שהדבר יעבור ממנו אליי כאשר אני שואל מעם אדם אני לא מבקש שהחפץ יעבור מבעלותו לבעלותי אלא שהחפץ יעבור מעמו להיות עמי שהחפץ בסך הכל יהיה אצלי אבל לא שלי וזה חילוק גדול מאוד בין לשאול מ לבין לשאול מעים ואם כן אצלנו הקדוש ברוך הוא מבקש מעם ישראל לא לשאול מעים המצרים אלא לשאול מה ושאלה האישה מי שכנתה ומגרת ביתה אה אה א וישאלו איש מראהו ואישה מעת ראותה לשאול מ לשאול מעת פירושו לבקש או לדרוש ולא להגיד תיתן לי בהשאלה על מנת להחזיר זה פירוש פשטי ונפלא אבל מלבד הפשט החשוב שיש בדבר הזה יש כאן שתי הערות מוסריות נפלאות שאליהן אנחנו יכולים להגיע בזכות הפשט הזה. כי אומר הרב אירש לכאורה לחילוק הברור שחילקנו בין לשאול מ לבין לשאול מעין יש שתי קושיות, שתי מקורות שסותרים את החילוק הזה. פעם אחת כאשר חנה מדברת על שמואל והיא אומרת שאלוקי ישראל נתן לי את השאלה אשר שאלתי מעמו ולכאורה היה צריך להגיד שאשר שאלתי מאיתו. זה לא לקחת בהשאלה היא ביקשה משהו. וכך גם מצאנו בתורה עצמה מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם לראה וכולי וגם כאן לכאורה לא מדובר בהשאלה היה צריך לומר מה השם אלוקיך שואל ממך אלא אומר הרב אירש בדיוק להפך רק עכשיו אנחנו מבינים את עומק הפשט של הפסוקים הללו כאשר חנה אומרת הילד שיש לי הוא לא שלי לא קיבלתי מהקדוש ברוך הוא ילד שכבר לא אצלו אלא אלא הוא אצלי והוא שלי והוא בבעלותי חלילה מה פתאום הילד שקיבלתי קיבלתי אותו כפיקדון. זו שאלה אשר שאלתי מעמו. קיבלתי את הנשמה הזאת אליי כפיקדון לגדל ולחנך אותו בדרכי השם כדי א א להחזיר אותה בסופו של דבר א טהורה ומקודשת. זה מסר אחד שחיי האדם ובוודאי ילדינו א הם בסך הכל פיקדון בידינו כדי לחנך אותם בדרך הרצויה. והנקודה השנייה היא מה השם אלוקיך שואל מעמך. כל הדברים שאדם עושה, מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מהאדם, הוא לא באמת מבקש ממך, הוא רק מבקש מעמך. כי כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה. מה נשאר לאדם בסופו של דבר מכל מכל מעשיו, מכל ענייניו בעולם הזה? לא כסף ולא זהב ולא שום דבר כזה, רק התורה ומעשים טובים, זה מה שבסופו של דבר ישאר לאדם. זה מה שגם בעולם הזה אה אה אה אה א משמח ומסייע ביד האדם. ובוודאי בסופו של דבר בעיקר קיבול השכר בהמשך ובאמת כך מסביר שמה הרמבן את פשט הפסוק כן כאשר התורה אומרת ואתה מה השם אלוקיך שואל מאימך כי אם לראה את השם אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולהב אותו לעבוד את השם אלוקיך בכלכול נפשך אומר המן מה זה כי זה לא זה לא קצת זה הרבה אומר הרמן לא מה השם אלוקיך שואל מאמך כי אם זה הולך להמשך המשך הפסוק מה השם אלוקיך שואל מך כאים להראה ולאהבה ולעבוד את השם לשמור את מצוותיו השם וחוקם אשר אלוקים צבך היום לטוב לך כל מה שהשם אלוקיך שואל מעמך זה זה בסוף בשבילך הכל המגמה היא רק עבורך לטוב לך ולכן מתאים בוודאי מה השם אלוקיך שואל מעמך השם לא שואל ממך כלום הוא שואל מעמך והכל בסופו של דבר בעבורך הכל בסופו של דבר לטוב לך אם נפלים את שתי הנקודות הללו שנשמותנו בסך הכל מופקדות בידינו נשמותנו נשמות ילדינו כדי להדריך אותם בדרך הישר וכל מה שהקדוש ברוך הוא שואל זה לא ממנו אלא מעמנו אז נזכה אולי א א ביתר תוקף ביתר סעת להשאיר את דרכנו להשאיר את מעשינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה יהיה שבת שלום ומבורך