אפילו מצא אחרת נאה הימנה • הרב שמעון לפיד, ראש ישיבת אור עציון • כנס אסופות ה-6

המשנה במסכת גיטין, המשנה האחרונה במסכת גיטין עוסקת בשאלה מתי בכלל ניתן לגרש? אומרת המשנה, אני קורא בית שמאי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערבה. שנאמר כי מצא בה ערבת דבר. בית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה ערבות דבר. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר ויה אם לא תמצא חן בעינה שלוש דעות מתי ניתן לגרש את האישה או בית שמאי אומרים מצא בה דבר ערבה זנות וכך יוצא בזה בית הלל אומרים הקדח תבשילו כלומר מצא בה דבר שלילי רבי עקיבא אומר אפילו מצה אחרת נעה אמנה זו כבר עילה לגירוש לפני שניגע בגוף המשנה אני רוצה להתייחס למיקום של המשנה דבר מאוד מפלי ומיוחד שהמשנה הזאת במקום ום להיות הראשונה במסכת היא אחרונה. כידוע וכבר בעלי התוספות בחמם מסכתות עמדו על זה שהסדר של משניות הוא הרבה פעמים סדר מסודר כרונולוגית. מקדימים את המוקדם, מאכרים את המאוחר. כך זה בדרך במסכת שבת, ביומא, בשביעית ועוד. כאן הפוך לחלוטין. קודם מסכת שלמה, תשעה פרקים עוסקים בשאלה מה גט, איך כותבים אותו, איך יש ליחות, איך נותנים את הגט. רק בסוף בסוף במשנה האחרונה, משנה אחת בלבדנים בשאלה הראשונה בכלל האם מתגרשים בכלל אם אפשר להתגרש, מתי מתגרשים זא תופעה מיוחדת. מסתבר שרבי יהודה הנשיא רצה למסור לנו פה מסר. גם סידור של דברים הוא מסר. גירושין זה דבר שהוא לא בא בחשבון. לא. אנחנו עוסקים במסכת, לומדים גיטין, אבל אנחנו לא רוצים להגיע לזה. זה בסוף. חושב שהנקודה הזאת תעזור לנו קצת להבין בהמשך את הנקודה המרכזית. ומכאן אני ניגש לדבריו של רבי עקיבא שמבבת ראשון הם מקוממים. מצה אחרת נאה אמנה. זהו מגרשים מפרקים את החבילה הורסים את הבית. זאת אילת גירושים. רבי עקיבא רבי עקיבא שלי ושלכם שלה רבי עקיבא שאשתו נתנה את הכל עזבה בית מפואר והלכה איתו לגור במטבן והוא אומר מה אם מוצאים אחרת תנאים ממנה מה הבעיה קשה לקבל את זה האמת שגם על בית הלל קשה לנו לנו אה קשה לנו לקבל את דבריהם באמת הקדיך תבשילו מה זאת אילת גירושים האמת שכנראה הקדיחה תבשילו זה לא שפעם אחת היא לא שמה לב וה התבשיל נשרף לה לא לא זאת הכוונה תסתכלו בדף שלפנינו אז ה ה רמבם כותב בעוד שלא חטאה שום חטא והיא מתאימה לדעותיו זה כשהיא לא הקדחת שלו מה הכוונה מסביר המאירי בת אומרים אפילו גדיחה תבשילו זאת אומר שאינה משתדלת בצורכי ביתו להושיבם על אופניהם ואין דרך כלל הוא שמסרבת לו ואינה מתנהגת על פי רצונו הגדי די תבשילו החתם סופר במקום מביא דוגמה לזה ממקור אחר תלמיד חכם שמקדיח תבשילו ברבים שם הכוונה לא שהוא שורף את הסיר שהוא מבשל בו אלא מקדיח תבשילו זהו ביטוי ני שאומר שהוא לא בסדר הקדיחה תבשי לא היא לא מתנהגת כמו ש כמו שהיא א אמורה להתנהג כלפיו תבשילו בת ישראל מברר, מפרש בדעת רש"י ששרפה תבשילו והתכוונה להקניתו. הקדיך תבשילו, הקדיך בכוונה את התבשיל שלו. כלומר, יש פה פגיעה מכוונת ועדיין הגדיך תבשילו. מה? זאת אילת גירושין. אין מקום לנסות שלום בית. אין מקום לבדוק האם אין מצב של עליות ומורדות בחיי נישואים זאת אילד גירושים בית שמא יותר מובנים לנו לא מתגרשים לא מפרקים את החבילהם לא אם יש בעיה אמיתית בעיית ערבה אז לא ודאי שלא ברור שאם יש פגידה מוחלטת היא אסורה עליו בירושלמי משמע שאפילו אם זה קרוב לזה גם אני יכול להבין אז איך נבין את השיטות הללו זה לא רק איך להבין סוף כל סוף כך הלכה פוסק הרמבם בפירוש המשנה בודברי רבי עקיבא דחוויים ובו המשך והלכה כבית הלל אבל מעניין מאוד גם הנימוק של הרמבם שימו לב לנימוק של הרב מה בפירוש המשנה למה דברי רבי עקיבא דחויים פי שהיא מצא הנאה ממנה ישאנה עליה ולא יגרש את זו הרמבם מדבר במציאות שמותרות שתי נשים שזה לגיטימי אז מה הבעיה מצאת עוד אחת נאמין תתחתן גם מיתה למה אתה מגרש אותה זו זה הנימוק מה יגיד הרמבם אחרי שקיבלנו את חרם דרבנו גרשום האם אז מצה אחרת נאה המנה זה כבר יהיה בסדר? הוא כבר לא יכול לשת את הנאה יותר. טוב, אנחנו מתקדמים הלאה. יוצא שכשאני קורא את פשט המשנה אני קצת טמע. האם אלו אילות גירושין מספיקות? אז קודם כל להבין מאיפה יצאו השיטות עליו. אומרת הגמרא במיקמפלגה בדרש לקיש. השאלה מה פשט המילים בפסוק. בפסוק כתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערבות דבר כתב לו הספר הקריטות אם לא תמצא חן בעיניו למה כי מצא בה ערבות דבר אומרת הגמרא דמרשלקיש כי משמש בארבע לשנות יש ארבע מובנים למילה כי שתיים מתוכן שנויות כאן במחלוקת הזו בית שמאי סברה כי מצא בער דבר דהם מצא בער דבר לא שני דברים למה היא לא מוצאת חם ביניו מצא בה ערבות דבר ערוה רבי עקיבא סמר כי מצא בה ערבה דבר אינמי מצא בה ערבת דבר שתי אפשרויות או שהיא לא מוצאתכם בעיניו או שהוא מצא בערות דבר אם היא לא מוצאת אתכם בעיניו למה לא מוצא אתכם כן בעניו כל מיני סיבות מה אחת נעמנה רבי עקיבא לומד את זה מהפסוק היא אפשרות ב ולא מצא חן בעיניו זה מספיק בית שמאי אומרים לא מצא חן בעיניו זה לא מספיק היא לא מצא חן בעיניו כי זה דבר חמור שבחמורים מצא בערבה דבר שהרי מצא בערב בית הלל לפי הגמר הגמרא פה לא עוסקת בזה אבל לכאורה בית הלל מסכימים עם בית שמאי בהבנת הפסוק כי מצא בה ערבה דבר הכוונה הוא מצא בה אבל לא ערבה ערות דבר איך אומר יוסף לאחו כי ערות הארץ בתם לראות ערבה זה גם ביטוי מושעל הוא מצא בדבר שלילי בעיה הגדי חתף שלו או לפי הרמבם או לפי התפארת ישראלי היא לא בסדר כלפה טוב הבנו איך זה מוגן בפסוק, אבל השאלה שאנחנו טמאים ושואלים את עצמנו לא נפטרה. בוא נראה מה הגמרא אומרת. אומרת הגמרא, כי שנה שלח, יש פסוק במלאכי, כי שנה שלח. רבי אומר, אם שנת שלח. אתה שונא את אשתך, תגבש אותו. שלח זה גירושים ושלחה מביתנו. רבי יוחנן אומר שנוי המשלח לא כיס שלח הוא שנוי מה פתאום הוא שלח את אשתו מי שמקרא את אשתו הוא שנוי אלופליגה הבזוג ראשון הבזוג שני או יותר א מקובל לומר ה בזיווג ראשון ה בזיווג שני פשטות זיווג ראשון וזיווג שני נישואים ראשונים או נישואים פרק ב' אחרי גירושין או אלמנות זה כבר סיפור סיפור אחר, אבל אם זאת אשת ניורים, כפי שמיד נראה, אז שנוי המשלח. לעומת זאת, בזיווג שני, אה שונא אותה, תשלח אותה, תגרש אותה. כך אומרת הגמרא, בדעת המוראים היא מפשרת בין שני המוראים ששניהם צודקים. השאלה איך זה מתייחס למשנה? פה יש לנו כבר דיון אחר. האם כשאתה שונא תשלח בזיווג שני ושנוי המשלח בזיווג ראשון? איך זה מתכתב עם המשנה שבכלל מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני? רש"י אומר שאם שנתה שלח כרבי עקיבא אם שנועה היא לפני המקום שלח כבית שמאי ודגרסה לא שנועה לפני המקום זה גרסה שהייתה לפני רש"י לא לפנינו אלא הגרסה השנייה זה מה שלפנינו סנוי המשלח וזהו שמעתי סנוי המשלח לפני המקום אפילו הבית הלל נדל לא קיף פיילן שלא לא להוציא מי הוא סנו לפי רש"י אם שנתה שלח כרבי עקיבא אתה שונא אותה שלח אותה כמו רבי עקיבא מצאת אחרת תנאמנה אתה יכול לשלח אבל הגמרא אומרת על זה שזה בזיווג שני מה שמע לפי רש"י שבזיווג שני מצאת אחרת אלא זה בסדר גם לפי המוראים לא פליגה גם זה דבר שמעורר פליאה אבל אה מה הוא אומר לגבי זיווג ראשון? זיווג ראשון או כבית שמאי שגם זה חידוש פסור כבית שמאי המוראים או לפי הגרסה ששנוי המשלח יכול להיות גם לפי בית ובכן יש לנו אם כן המוראים יש לנו תנאים מה היחס ביניהם מה ה איך איך האם זה יכול לפתור את השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו רבי עקיבא טוב אפשר להגיד תראה בזיווג שני לא מוצר תשלח זה זה גם כן נכון מה בזיווג שני אה לא מדובר בשני בני אדם אפילו פגועים שכבר נכבו בפעם הראשונה מנסים לשכם עכשיו יש בעיה כבר מגומרים מה מה למה מה? בוא ננסה קצת להבין מה זה זיווג ראשון ולמה בזיווג ראשון זה כל כך חמור. אז סתכל בפסוק עצמו שמביאה הגמרא. דאמר רבי אלעזר, כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. שנאמר וזאת שנית תעשו כס דמאה את מזבח השם בכי וענקה מן עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם טרגדיה נורא המזבח בוכה כס דימה את המזבח ואמרתם על מה למה המזבח בוכה על כי השם מעיד בינך ובין אשת נאוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך באשת בריתך אתה בגדת באשת נורך שהיא אשת בריתך יש פה בגידה באשת בריתך מובן פשוט הבגידה הזאת היא בגלל שאתה פוגע בה היא קרתה איתך ברית היא הולכת איתך ואתה מגרש אותה למעשה זה כבר אם ננסה לדייק הבגידה הזאת היא לא שאתה והיא לא בסדר, אלא אתה לא בסדר, היא בסדר. אומר הרמה מביא את ראשוני אשכנז להלכה. לפי זה יוצא שהיום כשיש את חרם דרבנו גרשון אי אפשר לגרש את האישה בעל כוחה היא מסכימה על הגירושים אז בעצם כבר אין בעיה אני לא בוגד בה שנינו הסכמנו עשה ומתן זהו אז אז אז זה בסדר לכאורה כל מה שאומרת פה הגמרא שזה לא טוב המזבח מוריד דמעות כי אתה בגדת בה כך אולי אפשר להבין אבל שוב השאלה מה אין ערך לנישואים מצד עצמם אין עניין להתאמץ מאוד להחזיק את הנישואים לפתח אותם להתמודד זהו אתה לא רוצה שכנעת אותה רק אמרנו זה בסדר אז גם כשאני מדבר על זיווג ראשון שפשט פשט הפסוק זה אתה בגדת בה פה הבעיה אז יוצא שקשה לנו גם במשנה וגם גם אחר כך כשאני רואה את הגמרא עולה לכאורה מהמשנה שאין בעיה להלכה בעצם הגירושים אם הקדיח תבשילו זה לא הולך אם מצאת אחרת נמנה רבי עקיבא לא פסק כמו רבי עקיבא אז על רבי עקיבא קשה וגם כשכבר הגענו לגמרא אז לכאורה כשזה זיווג שני רש"י אומר שזה אולי אפילו כרבי עקיבא בסדר פחות וזיווג ראשון זיווג ראשון כי אתה בוגד בה היא חבירתך היא שביתך אתה בגדת בה אז לכן צריכים להתבונן טיפה לאומקם של דברים בואו נראה את לשומו של הרמב"ם. אומר הרמב"ם כך: "ולא יגרה שאדם אשתו ראשונה, אלא מכן מצא בה ערבת דבר. שנאמר כי מצא בה ערבת דבר. ואין ראו לו למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל שנייה עם שנאה ישכנה." אומר הרמב"ם לגבי אשתו ראשונה אלא אם כן בצבא ערבות דבר כמו מי הוא פוסק? כמו בית שמאי צא דבר יש ככה שהבינו שהוא פוסק כבית שמאי אני לא חושב ככה רבי עקיבא הרמבם נפסוק כבית שמאי כשהוא בפירוש של המשנה כותב מפורש הלכה כבית הלל הוא לא אמר מצא בה דבר ערבה הוא מצא בה ערבה דבר במשנה מה כתוב בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אם כן מהצבא דבר אכוה הביטוי דבר עכווה מפרשים בית שמאי שזה הכוונה בפסוק ערבה דבר בית הלל לא אומרים ככה בית הלל מבינים מה זה ערות דבר זה דבר מגונה הרמבם לא נכנס לזה הוא מביא את הפסוק כפי שהוא שאלה מעניינת למה הוא לא אמר יותר מדויק אבל להגיד שהוא כבית שמאי זה קשה לומר להפך מסתבר שהוא פוסק כבית הלל אבל צמצם בלשונות מעניין למה הוא צמצם בלשוון אבל הוא צמצם בלשונו אבל בהמשך ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שנייה עם שניה היא שלחנה לגבי השנייה כמו מי הוא פוסק כמו רבי עקיבא הוא שנע למה הוא שנה אותה זה הפסוק אם שנא שלח כן כן א איך אומרת הגמרא אם שנתה שלח אבל מה הכוונה רבי עקיבא או בית הלל פשטות אני צריך להגיד שזה גם כבית הלל הריפירוש המשנה הוא פסק כבית הלל אז מה ההבדל בין הרשע לסיפה? טוב, צריכים להבין את הרמב"ם. כדי להבין את הרמב"ם נשאיר אותו רגע בצד. הפרי חדש באמת הבין אותו באופן חיצוני, אבל אני לא ניכנס כרגע לפרי חדש, אבל בואו ננסה לראות מה אומר הטור. אולי משם תהיה לנו הבנה ואולי נחזור מפה לרמב"ם. אומר הטור והלכה כבית הלל שאם פשאה כנגדו יכול לגרשה אבל לא יגרשנה כדי ליקח נאה המנה. פשעה כנגדו כתחת תבשילו במז אופר פשוט ומ דברים אמורים בזיווג שני אבל בזיווג ראשון אין למהר לגרשם דמר רבי אלעזר כל ה גרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמאות חין לו לגרשה בשביל שפש כנגדו אבל אם מצא בה ערות דבר או פריצות מצווה לגרשה לכתיב גרש לץ ויצא מדון אז מי הוא פוסק בזיווג שני מי כמו מי? בית הלל הוא אומר אבל מצא בערבה דבר הוא פריצות מצווה לגרשה תפגרש לץ ויצא מדון אז הערו פה היא משהו חמור זה לא רק שפשעה כנגדו פשע כנגדו זה זה לא אתה מדבר פה עכשיו על משהו יותר חמור ערות דבר דברים חמורים ביותר אז בין בית הלל רבי עקיבא לבית שמאי אבל מה פשר העניין הזה שיש לנו שני מצבים. בא הגאון מוילנה. תפכו את הדף בבקשה באות ט. הגאון מוילנה. הוא בא להסביר את הטור. שימו לב איך הוא מסביר את הטור. לשון הטור וכולי. תנן בית שמאי אומרים והלכה כבית ילד וכולי. באמת אומרים בזיווג שני אבל זיווג ראשון אין למהר לגרשה אמר רבי עזר כגש אשתו ראשונה אבל אם צא בהרבה דבר או פריצות מצווה לגרשיו וכולי ציטות של התורה ורצונו לומר אף על פי שמן הדין הלכה כבית הלל אפילו באשתו ראשונה מכל מקום אין ראוי לעשות כן באשתו ראשונה כמו שב ואין ראוי וכולי אין רשי וכולי אבל בדבר בפריצות מצווה וכולי. יש את הדין ויש שלב של ראוי. שני מישורים שונים. יש דין ויש ראוי. ואני רוצה להתעכב על זה כי אני חושב שזאת נקודת המפתח. יש מה הדין אומר ויש מה שראוי להתנהג. למה יש הבדל ביניהם? למה הדין שונה מהראוי? נאמר כך, התורה היא גם ספר של חוקים, אבל היא גם ספר של הנחיה מוסרית. יש לה שני כובעים. ושני הכובעים האלה אנחנו צריכים לבחון את הסוגיה שלפנינו. השאלה אחת מתי מותר ואסור והסוגיה אחרת מתי ראוי ולא ראוי. בדרך כלל במצוות שבן אדם למקום אין פער בין מותר לבין ראוי. מה שמותר זה מה שאתה צריך לעשות. מה שאסור זה מה שאתה לא ראוי שתעשה. אבל כשאתה עוסק בנישואים מצא הגרה בדעת הטור. וכך צריכים להגיד בדעת הרמב"א וכך צריך להגיד גם בדעת הגמרא שיש לנו פע בין המותר לבין הראוי. מותר זה דבר אחד, ראוי זה דבר שני. ולכן בזיווג ראשון אסור לגרש אסור זה עבירה אתיין אם אתה עושה את זה אלא אם כן כל דבר לעניין אומרים בית הלל אתה מצאת אחת תנא ממנה אם תגרש אתה עברין אסור לך אבל אם גדיך את התבשיל שלך מותר מותר אבל זה לא ראוי, זה לא רצוי, זה לא בסדר. שני דברים שונים. זה מה שיש לנו כאן. המשנה לא עוסקת מתי ראוי לגרש, אלא מתי מותר לגרש. תסתכלו בבקשה במשנה למלך. מצאתי להרב כנסת הגדולה שכתב שאין כאן שום מצווה לא מדורייתא ולא מדרבנן. שאפילו לבית שמי דר לא יגרש עצה טובה כמהשמלה ולא שהוא מוזר על זה לא מצינו משום מקום שיהיה מוזר האדם שלא לגרש אשתו אפילו מדרבנן כנסת הגדולה אומר בדיוק הפוך מה שאמרתי אומר כנסת הגדולה כל הדיון פה במשנה זה מה מה ראוי ומה לא ראוי אבל המשנה מלך יוצא כנגדו אומר לו בשום פנים ואופ זה ממש לא פשט לא בגמרא לא בבבלי לא בירושלמים לא בראשונים ודאי שלא ככה ודבר תמוא לומר אמר כן הדבר דיקי מדאורייתא מביא ראיות אחת הראיות דגרסיון שלי המגרש פה על הגמרא שלנו אמר לרוב פפה לב מצא בה לא ערבה ולא דבר מה הוא שואל רב פפא מה יקרה אם אדם גירש בניגוד למשנה הוא לא מצא לו ערבה ולא דבר גירש אותה זה תקף או לא תקף הוא הוכיח מהגמרא מהתורה שזה תקף הדיון דיון אם זה תקף או לא יוצא מקורת הנחה שאם עשית איסור עכשיו שאלה אם זה בכל זאת הקירושין בכלל קיימים קוד המוצא של הגמרא שזה איסור דאורייתא והוא ממשיך הלאה וך השולחן חוזר על זה בתוקף זה מה שמוזכר המשנה עוסקת האם מותר לגרש או אסור לגרש אומרים בית שמאי אסור לך לגרש אלא אם כן זה דבר רבה אסור מי שמגרש את אשתו יש להם גיהנום בבית לא אכפת לנו כל עוד אין דבר רבה אתה לא מגרש אומרים בית הלל לא לא כי חתב שלילו הגיהינום בבית טוב אין מה לעשות מותר להיכרש זה עוד לא אומר זה עוד לא אומר שרצוי להיכרש אומר רבי עקיבא מותר גם מצאת חטנם אין לה מותר לך ך לגרש גרשת אתה לא עבריין לא צריכים להצביע לך באצבע ולהגיד שאתה עובר על איסור תורה לא התורה לא עשרה לך אבל בשאלה אם זה ראוי או לא גם רבי עקיבא יגיד בשום פנים ואופן לא מה פתאום שני מישורים יש לנו כאן כל מה שהמשנה דיברה זה רק האם התורה עשרה עליך או לא לכן יש דיון התורה עסרה עכשיו השאלה האם זה תקף כן בדיעבד זה תקף אבל זה אסור אני שב פה רוצה לעמוד על העיקרון שיש לנו כאן או לנסות להסביר את רבי עקיבא תראו לעצמכם באמת אדם מצא אישה אחרת נאה הימנה לא רוצה לא רוצה את אשתו זה דבר טוב לא מה זה לא נורא אדם הזה בזו זוי ושפל. נכון? עכשיו נגיד לו שאסור לך לגרש. מה יקרה? הוא חי עם אישה שהוא לא רוצה אותה. אסור. זה לא יגרש אותה. יהיה להם טוב בבית. יהיה גיהנום. לאך אישה אומרת אתה לא רוצה אותי. התגרש אותי פעם הרי גם היום אי אפשר להתגרש רק מרצונה. צריך הסכמה שלו. אתה לא רוצה או תתגרש או תקח את האחרת. לא לא התורה אמרה שאסור אני צדיק אני הולך כל יום מתפלל שלוש תפילות ביום אני אדם צדיק אני רק לא אוהב אותך אני רוצה אחרת אז אבל אתה לא רוצה אותי לא תורה סרה בעצם מה אומר רבי עקיבא יש מצבים בעייתיים מאוד אדם שפל אבל צריכים לפתור את הבעיה המעשית אם נטיל על זה איסור אנחנו תוקעים אותו המשנה לא עוסקת האם האדם הזה ראוי או לא, היא עוסקת בשאלה האם מותר או אסור. זה בעצם מה שאומר לנו פה המשנה למלך. זה כוונתה של המשנה. הבאתי לא אומרים סליחה לא מצאת אחרת ממנה תתגבר נכון לא מאפשרים. לא לא יכולים להיות בעיות אולי אבל האמת היא שאם יהיה כינום בבית אז בסוף היא תקדיב שלו בסוף בסוף יתגרש עולה אבל השלב הראשון מסך עיניים ממנה זה כל כך אנטי מוסרי שאנחנו לא מוכנים אפילו לפתוח את הפתח אין פה דיון ערקי אלא דיון של מה יותר נכון לעשות ובואו נסתכל צעד אחד קדם מה קורה לפי בית שמיים? אסור להתגרש אלא אם כן היא עבריינית בתחום האריות. עכשיו תראו לעצמכם הם לא מסתדרים גיהנום בבית היום ונורא אי אפשר לחיות הם לא הולכים להתגדרש. יש כאלה שלקחו את הכיון הזה עוד יותר גרוע על הנוצרים הקתולים. הנוצרים הקתולים מתוך תפיסה נוצרית כל כך אופיינית שמה שהם לוקחים לוקחים עד הקצה של הקצה וזה הורס אותם כל דבר אז גם את זה הם לקחו גירושים זה דבר מכר נכון אין גירושים אז מה קרה באירופה הנוצרית הקתולית אין גירושים אבל הגירושים כבר לא שווים כלום הוא לא אוהב אותה היא לא אוהבת אותו יש בגידות יש מאהבים יש היום ונורא אתה לא יכול כשהעסק יתפרק לגמרי לאפשר גירושים. הגירושים הם לא הדבר הראוי, אבל זה שסתום שלפעמים צריכים להשתמש בו. לכן אין הלכה כבית שמאי. בית שמאי עוסקים באיזשהו אידאל שכשאתה מוריד אותו למעשה זה יוצר גיהנום. אומרים בית הלל, אנחנו לא נקצין עד כדי כך אבל אנחנו לא נאפשר אתה מצאת אחרת ממנה אסור לך אז עכשיו הרבה אנשים יוכלו להתכפר על ה על הנפילה הנוראה שלהם ויחזרו לי שותה אם זה לא יקרה בסוף הקדי חתף שלו בסוף בסדר לפחות ננסה רבי עקיבא אומר אני לא עוסק ברצוי לא עוסק עוסק באידאל אני עוסק האם כדאי להגביל למה לחכות עד שיהיה גיהנום בבית אם מצא אחרת נמ והוא לא רוצה אז לא נטיל עליו איסור לא נטיל עליו איסור גם לא נגיד שזה בסדר המזבח יבכה אבל התורה לא עשרה עליך זה החילוק שאומר הגרה פה בדעת הדור יש את איסור ויש מה שראוי. עם זה נחזור לרמב"ם. אומר הרמב"ם, "ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערבות דבר." שאומר כי מצא בה ערבות דבר. לא יגרש זה איסור. אסור לו לגרש. כל עוד הוא לא מצא ערד דבר, אין מה לעשות. ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה. כלומר, גם אם הוא מצא בעיר דבר, אז מה? אז מה? שלום בית להרוס את הבית, מה פתאום? לא ראוי. אבל שנייה, אם שנאה יש עלכם. המשפט הראשון הוא איסור. המשפט השני הוא מה? ראוי. המשפט הראשון הוא המשנה שעוסקת בא אסור ובמותר. ולכן הוא עוסק בערבת דבר שזאת המשנה אומרת והמשפט השני הוא לקוח מהגמרא שעוסקת בשאלה המוסרית הערקית ואין ראו לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שנייה אם שניה ישלח ופה אני רוצה להוסיף נקודה נוספת לכאורה מה שעלה לנו מהגמרא אז אז אז קודם כל נסכם את הנקודה הראשונה. שאלנו איך רבי עקיבא יכול להגיד שמצא אחרת נה אמנה יכול לקרש אותה? למה בית הלל אומרים שהגדי חתב שלא עושה כבר עילת גירושים? התשובה היא אנחנו עוסקים רק באסור ובמותר. לא נכון להטיל איסורי יתר מוחלטים כי אז זה יוביל לבעיות. לא עסקנו בצד הערקי. להפך, רבי עקיבא לא אומר שאם מצה אחרת נה אמנה, לכתחילה לך תתגרש. בשום פנים. הוא לא אמר את זה. הוא רק אמר שאין איסור. זה מה שהוא אומר. ואין לך כמוו. אפילו בזה לא. בית אומרים אנחנו אנחנו לא מוכנים. והיה. אם לא תמצא בעיניו זה לא מספיק. רק מצא בערות דבר, רק מצאת ערד שיש משהו שלא מאפשר את חי נישואים, רק אז אנחנו מאפשרים גירושים ואז מותר לגרש ואז לא ראוי לגרש אפילו במצב כזה. למה? כי גירושין זה דבר נורא. ובוא אני רוצה עכשיו להיכנס לשאלה למה הגירושים זה דבר נורא. כי לכאורה לפי אנחנו מבינים שזה מה זה חורבן בית. יש מסבירים שלכן כל אגדות החורבן נמצאים במסכת גיטין. מסכת גיטין יש לנו שלושה דפים מלאים באגדות החורבן. החורבן נמצא בצורה הכי חזקה בש"ס במסכת גיטים. יש את החורבן של הבית הגדול והקדוש ויש את החורבן של הבית הפרטי. זה חורבן. בית הפרטי זה גם משכן. שבישה זכו שכינה ביניהם. אז לכן זה נמצא. כן, זה חורבן. אבל כשאני קורא את הגמרא, משמע שהבעיה המרכזית, אתה שם את הנקודה לא על החורבן של הבית, אלא על הבגידה באישה. ואם אתה מגרש מרצונה אז זה בסדר. כך לכאורה משמע. אבל בוא ננסה לדייק בלשונו של השולחן ערוך והר והרימה. תסתכלו בבקשה בו'. לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערדת דבר. השולחן ערוך זה לשונו של הרמב"ם. אומר הרי מה? אבל ברב אחי אמרינן כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ודווקא בימיהם שמגרשים בעל כורחה אבל היא מגרשה מדעתה מותר אין איסור הלאה ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה אבל שנייה אם שניאה ישלחה אני שואל למה הרמה כותב את דבריו כאן ולא אחרי ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה לכאורה הוא היה צריך לכתוב את דבריו אחרי אין ראו לו למהר לשלח אשתו ראשונה הרי ברגע שמגרשים מידתה אז אז מותר. נדמה לי שהרמה פה אומר כך, נכון, מותר, אבל זה עדיין לא ראוי. אם זה בעל כורחה אז אסור, זה לא בסדר. עכשיו, אם זה מדעתה, אין פה איסור. האיסור ירד. אבל זה לא ראוי. זה לא ראוי. צריכים שלום בית. לכן הוא כתב את זה רק אחרי החלק הראשון ולא אחרי ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו משלו. ולמה? כי מעבר לעניין של הבגידה יש עניין נוסף. אותו רבי עקיבא שאמר מצה אחרת נאה אמנה הוא הזה הוא זה שאומר תסתכלו בבקשה א ביא סותטה דף יז עמוד א דריש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתם זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתה בית זה השראת שכינה. הרי מה שרבי עקיבא אומר זה עניין של המילים נפלאות לשון הקודש. איש זה א' ש עם י, אישה זה א' ש עם ה. אז הם זכו. אז הי' והה' מתחברים ביחד שם שם השם. שכינה ביניהם. לא זכו. אז יש פה פה יש אש ופה יש אש. אש אוכלת. הבית זה השראת שכינה. לא מפרקים את השכינה כל כך מהר אז זה לא הגין של אתה בגדת בא היא שמחה עליך הנה גירשת אותה בעל כוחה לא זה חורבן בית אומרת הגמרא בסנהדרין אמר רב שמן ברא בורא כמה קשין גירושין שרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש היו לו 18 נשים לפדעת הרמבם זה נשים עם פילגשים מותר לו עד 18 והוא כבר זקן בא בימים צריכים סוכנת ש אה תחמם אותו מצאו אתיש גשומנמית הוא לא התחתן איתה למה שלא התחתן איתה אמרו לו לא יש לך 18 נשים לא אז הוא לא התחתן איתה אבל היה ייחוד התירו לייחד לא לגרש למה כי קשין גירושין והגירושין האלה לפי ה לפי המפרשים זה גם פילגשים כן לפי הרמבם אז אפילו גרש פילגיה שאי אפשר כלום כי קשים גירושים אז זה לא רק ישת נורים זה לא מגרשים אבל נדמה שיש עוד הבדל מהותי בין זוג זיווג ראשון לזיווג שני זיווג ראשון וזיווג שני זה לא רק בגלל שהיא אשת הניאורים שקרתה איתך ברית ובגדת בה כפי שמשתקף מהלשון במלאכים יש פה מעבר לזה אמר רבא ברבר בחנה אמר רבי יוחנן קשה לזב גם כקריאת ים סוף שנאמר אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא עשרים בכל שרות לזווג איש ואישה זה כקריאת ים סוף זה מעל הטבע הני ואמר יהודה המרב 40 יום קודם יצירת אבלת בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני זה קשה לזהב גם הם מיועדים זה לעזור מראש לא קשה שהיה בזיווג ראשון היה בזיווג שלי זיווג שני זה כבר צריכים התאמה מיוחדת זיווג ראשון זה משמיים זה בת קול שיוצאת ואומרת בתו ניל לפלוני אנחנו מאמינים בזה כשאדם מתחתן עם אשת נעוריו הם מיועדים זה לזו בתורה בנביאים ובכתובים שנינו מהשם אישה לאיש אתם מיועדים זה לזו מה פתאום להתגרש מה פתאום להחריב את הבית זה לא רק שאתה בוגד בה מה פתאום ה בזיווג ראשון בזיווג שני יש פה שני שני דברים הדבר אחד אם אתה מגרשת בעל כוכה היא ה היא יש את הניורים שלך אבל מעבר לזה אתם יועדים זה לזו איך אתה עושה דבר כזה אומרת הגמרא בסנהדרין אמר רבי שמעון בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נורים שאני אמר ואשת נורים כי תימאס מתני לרב יהודה לרב יצחק ברי אין אדם מוציא קורת רוח אלא משתו ראשונה שמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נאורך אשתורים זה הזיווג הנכון האמיתי זה השראת שכינה ולכן כשהגמרא אומרת ה בזיווג ראשון ה בזיווג שני היא אמנם מביאה ראיה ממלאכי כי שם זה החמור ביותר זה בגידה אבל הרבה מעבר לבגידה שבעל כורח לא עצם הגירושין שבין אשת נעורים ואיש נאוריה זה נורא זה חורבן בית זה ביטול השכינה זה הערך האמיתי אז נסכם את מה שראינו אמנם המשנה לכאורה מביאה דעות קיצוניות שמתירות גירושין גם לבית הלל וגם לרבי עקיבא אבל פרנו הרבי תח את זה לסוף כי זה ממש לא ר כי המשנה לא עוסקת האם זה ראוי היא עוסקת בשאלה האם זה מותר ולהטיל איסור יש לזה השלכות כבדות שלכן רבי עקיבא גדול האוהבים אמר לו לא נטיל הגבלות של איסור נגביל הגבלות של ראוי ולא ראוי ובית הלל לא קיבלו את עמדתו ו אמרו לא אנחנו כן תירגל אותם למות מצומצמות זה בקשר של האיסור של החוק אבל יש דבר אחר וזה זה מה הראוי איך איך צריכים לבנות בית שנוי או המשלח מה פתאום ולא משנה שהקדיך תבשילו לא הגדליך תבשילו מה פתאום שלום בית שלום בית זה דבר שהוא כל כך גדול פרשת השבוע הקודמת שם השם נמחק בשביל שלום בית כי בעצם איש ואישה זכו השכינה ביניהם זה העניין אילת הגירושין האפשרית היא רק לא בדרך ה החוקית אלא האפשרית. זה רק במצבי חריגה מיוחדים. אני אסיים ברעיון יפה שאמר הרב חיים נבון שאני ככה ככה חושב שהוא כל כך מדויק. גירושין נמשלים לכיסא מפלט במטוס. הטיס מטיס את המטוס. אלוהה ואמינה השתמש בכיסא הזה. מתי הוא השתמש בכיסא הזה? כשהטוס אין שום סיכוי עומד להתרסק. אין שום סיכוי. טוב, לפחות יציל את עצמו. זה אילת הגירושין היחידה הרלוונטית. כל השאר זה לא בתחום של הראוי אלא רק אין איסור. יש להם שאין איסור. אבל הפוך. ממסכת גיטין. דווקא מתוך זה אנחנו ומדים עד כמה חשוב לשמור על בית, על משפחה, על השראת השכינה שבתוך הבית.