אמירה בקידושין | הרב אהרן פרידמן, ראש הישיבה

[מוזיקה] כמה דברים התייחסות ל למציאות שלנו היום. אנחנו לא יודעים בדיוק איך יגמר ההפסקת האש הזאת, אבל בכל מקרה אני חושב שצריכים לתת התייחסות להרגשות ול אפילו פעולות שה מוטלים עלינו מוטלות עלינו ב בזמנים האלה בזמן הזה אפילו באופן מיוחד. זה נכון שהיום בבוקר נפגעו אנשים ונהרגו אנשים ויש כאב גדול על זה והשמחה על הצלחות גדולות וישועה לעם ישראל לא מבטלת את הכאב מצד שני, גם הכאב אסור לו למחוק את הדברים הגדולים שקרו. ורציתי קודם כל לדבר על זה שאמירת שירה שאנחנו מוצאים אותה בתורה ובנביאים היא לא הייתה כשהכל כבר נגמר ולא נשאר כלום. היינו רוצים, היינו חולמים שכל המשטר הרשע הזה שרוצה לעקור את שם ישראל מהעולם יתבטל מהעולם ולא יהיה יותר וכל באי עולם יראו את א עונשם של ה רשעים האנטישמים הצרופים האלה ישא אנטישמיות צרופה טהורה ללא שום סיבה רק שנאת ישראל שאין אין לה מובן ואין לה גבול וזה מה שהיינו חולמים ורוצים כאין מה שאסתר המלכה ביקשה מהחשוורוש עוד יום כי נשארו עוד אנשים שהיו צריכים זה והמלך אומר לה, כבר הרגתם, כבר עשיתם אמר לו עוד, יש לנו עוד בשולשן הבירה כנראה את ראשי השלטון ואת ה ככה היינו רוצים שיקרה ולפעמים התחושה הזאת שלא סיימנו כמו שרצינו, לא הגענו אל השיא, אז משאירה אולי טעם של החמצה והטעם של ההחמצה פוג נוגע ברוממות הנפש ובצון להודות לקדוש ברוך הוא ולהלל לקדוש ברוך הוא בכל פה. אז רציתי להביא שלוש דוגמאות משלושות גדולות שיש בתנ"ך, בתורה, בנביאים ובכתובים ונלמד מזה על התחושות שאנחנו צריכים ללכת איתם. אני רוצה להתחיל דווקא מהנביאים. אנחנו לומדים עם שיעור א' את ספר שופטים ובדיוק עסקנו בשירת דבורה כמה שיעורים ושירת דבורה מסתיימת בפסוק זה הסוף של השירה הסוף של השירה אומר כן יובדו כל אויבך השם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מה הפירוש כן יובדו כל אויבך השם כנראה עוד היו אויבים לא איזה אויבים רחוקים כי אם אנחנו הולכים פרק אחורה לא לשירה אלא לסיפור הדברים אז כתוב כך אחרי שהרגו את סיסרה כתוב אה ותה אומר לו לך ואראק את האיש אשר אתה מבקש ויבוא אליה והנה סיסרה נופל מת וית ברקתו ויכנה אלוהים ביום ההוא את יבין מלך קנן לפני בני ישראל הוא נכנע נכנע זה עוד לא נגמר כי הרי מה כתוב בפסוק האחרון של פרק ד' ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך קנען עד אשר הכריטו את יבין מלך כנען את השירה אמרו אחרי הניצחון בקרב הגדול אחרי ש אחרי שסיסרה מת אבל יבין זאת אומרת הרמתכל מת וזה אבל יבין מלך קנן עוד נשאר ותלך בני ישראל לוך וקשה על ימין מגנד עד אשר החריטו זה היה תהליך היה ניצחון גדול היה רוב הכוח הצבאי של הקנענים נגמר אבל עדיין היו זה והיה צריך תקופה של ותלך יד בני ישראל לוך וקשה על ימין ור כנן וכנראה על זה אומרת בורה כן, כמו שהיה עכשיו יעבדו כל אויבך השם עוד יש לנו מה לעשות כן יעבדו כל אויבך השם ואוהביו מה זה כצאת השמש מה זה המשל הזה כצאת השמש וגבורתו אז יש פסוק בישעיהו שם מביאים אותם מפרשים פה ואור צדיקים כאור נוגע הולך ואור עד נכון היום יש את הזריחה כשהשמש יוצאת אתה מצד אחד אתה הורג פתאום אור היה חושך ויש אור אבל עוד לא הגיע השמש לשיא כוח כי הולך בשעה 6 בבוקר ראינו את השעות האלה 5 שבע שבע אנחנו כבר רגילים לראות בכל יום אבל 12 בצהריים אז השמש אז לכן כן בדוהיו כצאת בעצם היא מאחלת לעם ישראל שכמו השמש שהולכת ומתגברת, גם עם ישראל ילך ויתגבר. יתרה מזאת, יש לנו פסוק בספר תהילים על ה... והוא כחתן, על השמש והוא כחתן יוצא מחופתו, יסיס כגיבור לרוץ אורח. אומרת, הוא יוצא, כבר התחיל לצאת, אבל לא נחלשים, לא יסק, יש לנו עוד דרך לעשות, נמשיך לרוץ בדרך הזאת. אבל זה שעוד לא גמרו להחריט את יבין מלך קנען, זה שעם ישראל עוד לא הגיע לשיג גדולתו, לא מנה מהם לומר את שירת דבורה שעד היום שגורה בפינו. גם שירת הים, שירת הים איך היא מסיימת? היה נס עצום פרעה וכל צבעו אבל עם ישראל לא היו תמימים. הם ידעו שעוד מחכה להם מלחמה גדולה. ארוכה, קשה בארץ ישראל, בכיבוש הארץ ולא רק בכיבוש הארץ, אלא גם בדרך. יש מואב, יש אדום, עוד יש אנחנו גם עכשיו עוסקים בפרשיות האלה. אז אחרי שהשירה מדברת על כל הדברים הגדולים של תביעת פרעה, מה כתוב? שמעו עמים ארגזון וכולי. נמוגו כל יושבי נען ואז יש תפילה תיפול עליהם אמת ופחד בגדול זרעי ידמו כאבן עד יעבור עמך אדוני עד יעבור עם זונית תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון שבתך פעלת השם עוד יודעים שאת מצפה להם כיבוש הארץ מבקשים שכמו שעכשיו נפל פחד על הגויים גם שני אכנס לארץ ייפול פחד על הגויים, תיפול על למטה בפחד. סליחה, זה א גם בשירת הים. ושירת הים שכל יום אנחנו אומרים אותה. אמרתי באחד השיעורים האמנון של עם ישראל. יש כאלה במקום התקווה רצו לשים את שיר המעלות בשוב השני ישב הציון. אבל האמנון של עם ישראל זו שירת הים שמסתיימת בהשם ימלוך לעולם ועד. זה צריך להתאמנון שלנו. יש גם מנגינה הספרדים יש להם מנגינה אחת שחורזת את כל הזיר זה האמנון. כל יום אומרים אותו. זה השבח האחרון שלפסוקי דזמרה שהוא חותם את את פסוקי דזמרה. זה אז ישיר. והשירה הנפלאה והגדולה הזאת זה לא היה כשכבר נגמר הכל. עוד היה מה לעשות. אבל עם ישראל לא נפלו ברוחם ולא צמצמו בהודעה, אלא הם התרוממו למדרגת גדולת הנפש המיוחדת הזאת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. גם שירת דוד. היא מופיעה אמנם גם בנביאים אבל היא גם מפר מופיעה בכתובים בספר תהילים בפרק יח בספר שמואל בפרק כב אבל בתהילים גם דוד המלך מודה לקדוש ברוך הוא אנחנו קוראים את השירה הזאת בספר שמואל ב בהפטרה של האזינו אז בשירה שם השם סליום תצודתי וכולי וכולי וכולי מספר על כל הניסים השם יתן קולו השם וכולי וכולי ואז בסוף בסוף השירה מה הוא אומר הוא מתפלל גם על ההמשך תרחיב צעדי תחתני תחתיי ולא מעדו כסולי ואז הפסוק המפורסם שכולם מצטטים אותו ארדוף אויביי ועשיגיהם ולא שוב עד קלותם עם כל השירה עדיין נשארו אויבים עדיין צריך לרדוף עדיין צריך לזה זה אבל זה לא מונע מדוד לומר שירה אז ככה גם אנחנו צריכים זה שלא א השלמנו את כל הזה לא לצמצם את הרוח ולא זה אלא להיות מלאה הודעה ושבח על הקדוש ברוך הוא איפה היינו לפני שבועיים ואיפה אנחנו היום גדולה כבוד ישראל גדולת ישראל הסכנה, הסכנות קיומיות שירדו. אפשר כל דבר אפשר לחדש אפשר גם שלא יתחדש. כולם היו מוכנים לקבל לפני שבועיים את מה שעכשיו הגענו. לדעת, להודות ולהלל ולשבח על זה. יש א ביום חמישי יש ראש חודש, יש הלל של ראש חודש. אפשר בהליל של ראש חודש מה זה אפשר בתוך הלל של ראש לכוון להודות לקדוש ברוך הוא? זה הלל. גם אם לא אומרים עכשיו שאנחנו מחכים ל יודע תלמיד החמים שיקבעו זקני הרבנים שיקבעו אבל אבל יורו מה לעשות עם ההלל הזה אבל הראש ראש חודש אנחנו אומרים וצריך לדעת להודות להלל לשבח ו שירה מיוחדת מוטלת עלינו מוטלת על תלמידי על תלמידי חכמים מוטלת על תלמידי חכמים לא סתם תלמידי חכמים, אלא תלמידי חכמים ששותפים בגאולת ישראל. מאיפה אני לוקח את זה? גם משירה דבורה. ובזה נסיים את הפרק הראשון של השיעור. דבורה כשהיא קוראת לא לאנשים בתחילת בתחילת השירה שלה היא אומרת ליבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברחו אדוני אומר הרדק תסתכלו ברדק שם אומר הרדק חוקקי ישראל אלה תלמידי חכמים גדולי העם זה מה שנקרא א לא יסור שבת מודה חוקק מבין רגליו במחוקק במשענותם חוקקי ישראל תלמיד החכמים המתנדבים בעם שבאו להילחם ברכו השם תהללו ותשבחו לקדוש ברוך הוא על הנס והניצחון מי כולם צריכים להודות ולהלל גם מי שלא תלמיד החכמים צריכים להודות לקדוש ברוך הוא גם מי שאולי לא התנדב מספיק או לא היה שותף מספיק גם הוא צריך להודות לקדוש ברוך אבל מי יכול להודות לקדוש ברוך הוא בשלימות לפי הפירוש של הרדק? מה אומרת בורה? מי יכול להודות בשלימות? מי שהוא חוקקי ישראל שהוא יודע תלמידי חכמים הם מבינים את הנהגת השם בעולם יותר את רצונות השם את את כל מה ש מי אם לא תלמידי חכמים צריכים להוביל את עם ישראל בהודעה ושירה לקדוש ברוך הוא ואם הם עוד מהמתנדבים בעם אז הם יכולים גם לחבר את העם לזה ברכו השם היא קוראת קודם כל לבני תורה. אז יש לנו אחריות, כפולה מכופת להכיר בנס, להודות על הנס וגם לרומם את הרוח ולא לתת לאף אחד להוריד את הרוח, כאילו לשמוח. הרוח בסוף היא ביטוי לאמונה. האי רצון שיתקיים בנו על הפסוק האחרון הזה בשירת דבורה. כן יובדו כל אויביך השם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו נעבור לסוגיה אמירה וקידושין נראה זה קוראים לזה מעבר חד אבל זה אם חיינו ואח ימינו דווקא בזמנים כאלה סיפור קטן לפני שאני אזה שמעתי מרב שלמי פישר זצל סיפר הוא הוא היה תלמידם ענק עצום ענק היה לו לו אח שני כמה אחים אתה ידי חיים אבל אחד האחים שלו הוא רב שלמי היה ציוני מאוד אבל אחד האחים שלו במובן שלו בסדר לא דתי לאומי אבל מאמין בגאולת ישראל בוא נגיד את זה כך והיה לו אח שהיה הרייבד של העידה החרדית רב ישראל ינקפישר כתב איזה חיבורים אבן ישראל רבי ישראל ינקב אז רב שלימי אמר לי פעם היה לי הרבה קרבה איתו אומר לי, "אתה יודע למה אח שלי יותר גדול ממני?" אומר, "אתה יודע למה אח שלי יותר גדול ממני?" אמרתי לו, לא תגיד למה? כאילו אני כבר מסכים שאחש לא יותר גדול ממנו. עשיתי ככה. אז הוא אומר לי, אני אספר לך במלחמת השחרור. אז ה ישבנו, לא, אומר, לא היה מקלט. היינו יושבים בחדר מדרגות, במרתף, בכל מיני מקומות, בגלל שהיה היה הפגזות בירושלים. אומר, אנחנו ישבנו, אמרנו תהילים. ישראל ינקב למד עירובין. אומר ישראלנקב הוא היה בחורים צעירים, הוא למד עירובין. אמרתי לו, איך אתה לומד עירובין? אמר, אנחנו מי ידע לפסוק בעירובין אחרי המלחמה? אז הוא אומר, אז זה מה שאני, זה הסיפור שאני אומר, אנחנו צריכים ללמוד קידושים. צריכים ללמוד גם ספר שופטים, צריכים ללמוד גם זה, אבל צריכים ללמוד קידושים, צריכים ללמוד עירובים, צריכים ללמוד חולים, צריכים ללמוד כל התורה כולה. אז זה גם בזמנים שהריכוז או הזה נודד בגלל אירועים גדולים זה לא צריך להיות על חשבון אנחנו ברוך השם לא ישמקלט זה אני לא דורש במקלט אנשים ילמדו עירובין אבל כשלא במקלט אז ודאי אפשר ללמוד גם לא יהרוק קידושים טוב אז א נתחיל את ה טוב בדף ה עמוד תנור הבנן כיצד בכסף נתן לה כסף אושבי כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינטו הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה היא הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאינטו אינה מקודשת עד כאן הברייתה. הרב פפה שואל סתירה בין שני חלקי הברייתה. ב רשע של הבריתה כתוב את הצורה האידאלית של קידושי כסף, שזה נתן הוא ואמר הוא. ובסיפא של הברייתא כתוב את ההפך הגמור, שזה נתנה היא ואמרה היא שאז היא לא מקודשת. מה יהיה הדין במקרה ביניים ושני מקרי ביניים יש לנו מקרה ביניים אחד נתן הוא ואמרה היא ומקרה ביניים שני נתנה היא ואמר הוא מה עושים בשני מקרי הביניים האלה אבל הגמרא מתקרב פפה תמדתנו ואמר הוא הנתנו ואמרה היא אינה מקודשת אם הסיפה אבל הוא שאי שנתנה לו ואמרה היא לא אב קדושין תה נתנה היא ואמרה היא אה נתן הוא ואמרה היא אבו קידושין רב פפה לא שואל על המקרה ה על המקרה השני של נתן הוא נתנה היא ואמר הוא תוסות מאיר על זה מה שלא הזכיר כלל נתנה היא ואמר הוא משום זה לא פסיק עלי דפעמים מקודשת ואדם חשוב כדמין לקמן אז זה לכן לא רצו להיכנס לזה כי אז היו צריכים לעשות חילוקים אז לא רצו להיכנס לזה אז אמרו רק את אה את אה אה נתנה נתן הוא ואמרה היא מה היה הדין אז אה אומרת הגמרא יש שני שתי לשנות הלישנה הראשונה אה רשע דווקא ספא כדין אסבא ותניסא מילת דסטר ללשע אל אחי כאמר נתן הוא ואמר הוא פשיט דבו קידושים נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה אי ולא אהבו קידושי וזה אז זה לא קידושים הראשונים א מתקשים קצת בזה למה הרטוה הבאתי את זה פה בדף שואל מה זה חיסור אמחסרה מה זה נעשה כמי תגיד את זה הרי עובדה שזה יוצר בעיה ועובדה שיש לנו שתי לשנות עובדה שיש לנו שתי לשנות אז א הריתווה בואו תראו מתרץ א והקשינן יש בשורה סוף השנה הראשונה ותנסף מילת דסטרה לרשע אל אחי כמר נתנו ואמר הוא פשיט אבו קידושין נתנה היא ואמרה היא פשיטת דלא קידושין נתנו אמרה היא נעשה כמישנת היא וזה פירוש דמתנית חיסור מכסרה וקטני בפסיק מדפשיטלה דכי אייק טרבה בדידי אב וקו קידושין ומנה דחילק אחד מנה בדידי אב כאילו לתנו לתרפש לאב קידושין ואין הפירוש הזה מחובר דמ כנלמר חיסור מחסרה ויש לומר דענן מתרצינן דעה דקתני נתנה היא ואמרה או אמרה היא ואחי כאמר בן שאמרה בלשון זו בן שאמרה בלשון או הכל שווה גם זה דחוק מאוד כי אם אתה עושה את זה בספע באותה מידה אפשר לעשות לעשות את זה גם ברשע ונתן הוא או אמר הוא נתן לכסף זה או אמר לה הרי את מקודשת לי באותה מידה למה למה ברשע בספע זה דוחק להגיד שו יהפוך לאו זה נכון שב בתורה יש דרשות הלכתיות כאלה כמו כבד את אביך ואת אמך בסדר והמחלוקת רבי יונתה ורבי יהושיא וכולי אבל בלשון חז"ל זה לא זה לא הדרך אבל יכול להיות שאם ניקח את התוספות אפשר יהיה לתרץ בצורה כזו או אחרת את הזה ולומר שאם לברייטה לא הייתה ברירה לא הייתה ברירה מה אתם רוצים שהברייתה תכתוב אם אתם רוצים שהברייתה תכתוב בפירוש את הדין של נתן הוא ואמרה היא שהיא לא מקודשת אם ככה הייתה כותבת הבריתה עכשיו אז היה עוד מקרה נכון אמרנו שעוד מקרה ביניים שנתנה היא ואמר הוא אז אם תכתוב רק את המקרה של נתן הוא ואמרה היא שלא מקודשת היינו חושבים שבנתנה היא ואמר הוא כן מקודשת אם תכתוב את שני המקרים אז יגידו שגם באדם חשוב היא לא מקודשת אז לא נוטרה לתנא של הברייתא ברירה כי הוא לא יכול לכתוב את כל ארבעת המקרים כי כמו שהתוסט אמר את המקרה השני את המקרה של נתנה היא ואמר הוא היא לא יכול לא יכול לכתוב כי יש מקרים של אדם חשוב לא פסיק עלי ואת ה וגם באדם חשוב יש עוד מחלוקות ראשונים שחשוב לה ושהיא רוצה אותו ומה הגדר אז לא יכולים לכתוב את את לכתוב שלוש מקרים ה הייתי מדייק על המקרה הרביעי לכן בלת לא נותרה ברירה ככה אני הייתי רוצה ליישב זה פשט כאילו בגמרא ולא להגיע לשני הדחקים של הרטוה לא לחיסור המחסרה ולא לא טוב זה השקל ותרה בגמרא שיטה שנייה לישנה שנייה בגמרא והיא בתמה נתנו ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא ספקה היא וחיישינן מדרבנן וכאן כל הראשונים גילו זרועם ידם החזקה או זרועם הנטויה להסביר מה הספק של של ה של הזה אבל מאוד הגיוני התירוץ השני מאוד יפה הברייתא רצתה להכריע כי זה באמת ספק. אז כתבו את הדרך הנכונה הוודאית, את הדרך הלא נכונה הוודאית ומה שבאמצע ספק. למה לא כתבו באמצע ספק? אותו תירוץ שתרסנו קודם. בגלל שאז צריך לכתוב את את כל המקרים, גם את המקרים שאין נתנה היא ואמר הוא. ושוב יש אדם חשוב ואין דרך הברייטה להיכנס לכל כך הרבה. זה כבר אה זה כבר לא צורה של ברייתות. גם ברייתות כמו משניות צריך לדעת. הם נכתבו כדי שאנשים ילמדו אותם בעל פה. ולכן הם צריכות להיות המבנה שלהם צריך להיות הגיוני ולא אה פרטים ופרטי פרטים ופרטי פרטי פרטים שבסוף אנשים יתבלו מה הוא אמר ומה הדין ומה זה. אז אמרו את שני הדברים הקיצוניים. אתה תגיע לספק. בסדר אתה מבין שזה ספק. אז זה זו הלשנה זו הלשנה השנייה. מה הספק? יש בזה כמה שיטות ראשונים. היום בשונה ממה שאנחנו רגילים להרצות כמה וכמה שאלות ואז לתת יסוד ותירוץ וכולי אז אני רוצה להתחיל ישר לתפוס את ה את השור בקרניו מהרגע הראשון ולשאול את השאלה מה הסיבה שאמירה בקידושין היא כל כך משמעותית לכאורה אמירה בק קידושין אין לה כמעט משמעות. למה צריך אמירה בקידושין? הרי קידושין זה סוג של קניין. בין אם זה קניין ממון, בין אם זה דוי מלקניין ממון, בין אם זה קניין איסור. עם כל הניואנסים שהסבירו ודנו ופלפלו האחרונים והרמים וכל מי שדיברו בשיעורים. הסוף דבר זה קניין. קוראים לזה קניין ובקניינים לא שמענו שצריך צריך אמירה. ההסבר הראשון הפשוט שככה גם מסבירים את הרן אבל השיטה הקיצונית שהסבירה את זה זה בשיטה לא נודע למי על מסכת קידושין אז דווקא השיטה לא נודה לבדל שלא יודעים מי המחבר אז ככה יש לו אני אוהב אותו שיטה לא נודה למי אז שיטה ומדה למי אומר ככה יש לכם בעמוד השני ספק האוה וחוששים מדרבונון ואם תאמר כספקן מלטה לספקה מדרבנחד דינה דנחושה כיוון דמסבקן אומר מה זה חישן מדרבונון אז אני יודע יש את הרן בסדר הפנתי אותכם לרן יש זה האם מעדים בספקד רייסה בסדר וכולי שאלות אבל השיתן דמי אומר מה הכוונה החיישה מדרבוננו אם זה ספק זה חשש דאורייסה יש לו אמר מדאורייסה פשיטלן דאבו קידושין פשוט דמי כתב כי יקח ויאמרו לא כתוב בתורה שצריך לומר כתוב כי יקח לקנות ולקחתם לכם לא צריך להגיד בנטילת לולב צריך לקחת ועוד דקיחה כיחה מסדפרון גמרינן ובשדך דיב כספה בן דאמר מוכר צדי מכורה לך בכסף זה בן דמר לוקח סדך קני ילוזבינה זבינה יש מוכרים שיש יש קונים שהם שתקנים הם באים נותנים למוכר להוביל מוכרים שתקנים זה מה זה משנה בסוף מי אמר ומי דיבר משנה בסוף אם עשו את המיסקיניין או לא עשו מייסקיניין זה מה שאומר לנו השיטה. השיטה לא יודע למי. אבל חכומים גוזרו אומר זה גזירה. נתן הוא ואמרה היא. אתו נתנה היא ואמרה היא. אומר, אם אנחנו נחשיב את הקידושין קידושין, אז אם אנחנו נחשיב את הזה אז יש לנו בעיה יהיה מצב גם הפוך שנתנה היא ואמרה ואמרה היא. לכן אנחנו אומרים שצריכים לחשוש כאילו זה לא קידושין. זה ודאי קידושין מדינה זה קידושין אבל אנחנו גם חושבים שם הנפקמינה בוא נגיד יבוא מישהו אחר ויתן לה קידושין היא תצרך גת מהשני למה כדי שלא יבואו אנשים ב זה זה השיטה המחודשת של שיטה לא יודע למי שזה גזירה להגיד שזה נכנס גלט מה שקוראים בזה בתוך המילים וחיישינן מדרבונון זה קצת א זה גזרינן בואלה למה זה חיישינן גזרינם טוב ממשיכה ממשיך הזה אה אה בקיצור אז זה מה שהוא רוצה להגיד ודקמרת אשת נתנו ואמרה הספקה ואחי פירושות דבר הסיפוק מספקה גזרו עכשיו מה מה זה מסביר את הלשנה הראשונה שגזרו הלשנה השנייה של ספק מה נעשה איתה מה הספק אז הוא מסביר שהלשנה השנייה ודקשנתנו ואמרה ספקה ויחי פירושותן דברייטא סיפוק מספקה יגזרו רבנן הוא והפקינו לקידושין או לא טוב אז זה כבר לא רק הזה הראשון לא גזירה אלא ספק אם היה גזירה טוב זה ג זה טיפה דוחק אבל זאת שיטה קיצונית שיטה הקיצונית של הפירוש של של השיטה לא נדע למי היא מניחה אבל עיקרון אחד העיקרון אומר אין דין של אמיר בקידושין או כל אמיר בקידושין כל אמיר בקידושין יכולה או התפקיד שלה הוא יכול להיות בשביל בשביל שרק להבין על מה מדברים כדי שלא אחרת אולי לא יתכוונו כן מה שאנחנו מוצאים בדף ו עמוד א' בשיטת רבי יוסי שהיה מדבר איתה על עסקי גיטה וקידושיה לא אמר לה ראית מקודה שלי רק דיבר שרוצים להתחתן וכולי בענייני זה ו אחרי זה ה מדבר איתה בעזכה קידושיה ואחרי זה נתן לה אז ה אז גם אם הוא לא אמר הרי את מקודשת לי היא מקודשת אבל אם סתם בן אדם בא נותן לאישה משהו אבל אין החינמי אם עושים עומדים בחופה כולם התכנסו שים לת כלה כיטל טלית, כל אחד לפי מנהגו, אשכנזי, ספרדי, תימני, מה שלא יהיה. והוא נותן הזה זה ברור שהכוונה היא לקידושי. נכון? הרב אומר, תוציא את הטבעת, מבר מברכים את הברוכז בעצם לא צריך להגיד, בעצם לא צריך להגיד, צריך לתת את הזה וזהו. אין דין אמירה בקידושין מאו דין אמירה בקידושין. וכל הכותרת אמירה בקידושין זה כותרת לא נכונה. לפי דעת השיטה לאדה למי. זו שיטה אחת קיצונית. שיטה שנייה, ככה מסבירים א האוילם בדעת בדעת הרן. תפתחו רגע את הרן. נמצא על הריף. א זה בקטע אבל עדיין יש לשאול זה נמצא בג' אז בקטע הוא אומר כך איק לממר זה מתחיל ב השורה מתחילה במילה היא היקר דלא דמי דמי שלמה נתן הוא ואמרה היא כיוון שבשעת נתינה אמרה היא והוא שתק הרי הוא כמסכים לדבריה כשם שאנו אומרים בנתן הוא ואמר הוא ושתקה היא דשתיקה דידה כהודעה וכאן נמי כיוון שהוא שותק בשעת נתינה יש לומר שהוא מסכים לדבריה ואף על פי שלא פירש אבק מדבר עם לזכה קידושיה ונתן לה קידושה ולא פירש דקיים כרבי יוסי דאמר דיוק כך איקל למאמר דאב לכנתנו ואמר הוא אבל נתניאי ואמר הוא כיוון שאינו חשוב לקלמר דקה בכיקח כלל משומך חילקה לסיפוק כדי לבו קידושה אבל בהלכות גדולות כתב דנתאי ואמרה הוא נספי כיו אבה ולא נראו דבריו גם פה זה אפשר אפשר להסביר שזה זה בעצם דומה לדברי השיטה לא נודה למי אין הלכה של אמירה ולכן בנתן הוא ואמרה היא אפשר להגיד שהוא מסכים לדבריה ואפשר גם להבין שאולי הוא לא מסכים לדבריה זה ואז זה דומה לשיט לא יודע למי אבל יש הסבר שמסבירים א מסבירים העולם על פי דברי הרן במסכת נדרים הרן נדרים אומר ככה זה קודם כל הסבר בלשנה קמה ואחרי זה נסביר גם את הלשנה קמה גם את הלשנה הזה כיוון שהתורה אמרה אני לא רוצה להיכנס לגמרא בן דרים בסדר לא לסבך את העניינים אבל היסוד הזה של הרן הוא יסוד מפורסם מאוד. כיוון שהתורה אמרה כי יקח אישה ולא אמרה כי תילקח אישה לאיש, לא כל אמנה שתכניס עצמה לרשות הבעל. ומשום אחי אמרינן בפרקמה דקידושים דהי אמרה היא הרי אני מאורסת לך אין בדבריה ממש לפי לשנה קמה היא לא מקודשת אלא מכיוון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשווה נפשה אצל הבעל כדבר של אפקר והבעל מכניס ניסא לרשותו אלכך אין אנו דנים בקידוש מצד האישה אלא מצד הבעל האישה היא עושה את בקידושין היא לא מקנה את עצמה זה לא כמו קניינים רגילים שאולי אפשר לומר שיש קונה ויש מקנה הקונה ויש יש נפקמינה למקנה יש א קטן ההלכה היא שדעת אחרת מקנה הוא כן קונה גם אם כשהוא לא קונה בלי דעת אחרת מהפקר הוא לא יכול לקנות אבל יש מישהו שנותן לו הוא כן קונה יש דעת אחרת מקנה יש דעס כוינה בלשון הישיבות ויש דעס מקנה באישה אין דעס מקנה אישה עושה את עצמה כאפקר והבעל כביכול אוסף אותה מההפקר ולכן לפי הלשנה הראשונה אם היא אומרת הרי אני מקודשת לך בעצם האמירה היא גילתה שמה שהיא זאת שעושה את ההקנאה היא זו שעושה את ההקנאה אבל ולכן לא נקנה ושיטה השיטה השנייה לשניה השנייה שאומרת שיש ספק אז זה אפשר להסביר כמו שאמר הרן יש להסתפק האם האיש מסכים לזה ואז הוא מת קונה אותה כמו שהיא אמרה או שהוא לא מסכים לזה והוא בעצם קונה אותה כמין ההפקר ולא הוא לא משתמש כביכול בדעת שלה שזה ככה רגילים להסביר בשיט השרן יש רק בעיה אחת בשיטת הרן. לא בשיטת הרן אלא במה שהעולם עושים עם שיטת הרן. הבעיה היא למה? מה מאיפה מאיפה זה הגיע הדבר הזה? רבוי סאי תשאלו כל אה תשאלו כל בחורה שנכנסת לחופה כלה את תעשה את עצמך כאבקר כבר יש כאלה ראשיבס שמסדרים חופה בקידוש רוצים לשיטרה אומרים מה את צריכה לעשות את עצמך כאפקר ושאין לך דעס ורק זה והבל איך הוא אומר לך לא שנרן מבטל דעתה רצונה ומשוונפשה אצל הבעל כדובר של אפ הפקר כי זה צריך גם אצלה להיות ככה. טוב, אני לא עושה את זה. גם הרב גבריאל לא עושה את זה. לא יודע איך הוא פה תיגמר אם אתה תגיד ככה ב לכלה. באיזה ישיבה הוא למד זה הבחור הזה? מה מלמדים אותם שמה? מה למה להגיע למקום כזה? למה להגיע למקום כזה? מה המשמעות של זה? איזה היגיון יש שקידושין יהיו בצורה הזאת? אפשר היה להסביר הסבר שאני לא מקבל אותו, אבל אפשר היה להסביר שזה לא שרוצים שהיא תהיה אפקר וכולי, אלא זה בא להפוקה מקניין מומן. כי אם זה קניין ממון, אז היא מקנה. אמרה, זה לא קניין ממון. את לא מקנה את עצמך, את לא נהיית שלו. זה קניין אחר, זה קניין איסור, אבל עדיין זה לא מובן כי הסוף סוף מה בקניין איסור למה למה לא צריך הרי זה צריך להיות אין האישה מתקדשת היה לדעתה אז מה מה הבעיה שיהיה פה למה זה כזה קריטי עד כדי כך שלישנה ראשונה אומרת שזה שזה לא זו שיטת הרן אז את זה נשאיר בשאלה אני חוזר לשיטה הקיצונית לצד השני כאילו קיצונית הזמן לא בטוח מספיק לנו אני לא רוצה להביא את כל הראשונים שאפשר להכריח מדבריהם שהם א שהם סוברים שהם סוברים ככה אה אבל בוא נתחיל עם המאירי המאירי הוא המפורסם אומר המאירי כך עיקר קידוש הכסף הוא שיהיה האיש נותן לאישה כסף או שווה כסף והיא אמרה לה הרי את מקודשת לי הרי את מורסת לי הרי את לי לאינטו ואין צריך לומר בדבר זה אלא שהלשון מבורר יותר בכך לא דווקא את המילים האלה זה כמו שהתבאר אבל אם נתנה היא ואמרה לו הריני מקדשת לך אין זה כלום נתן הוא ואמרה היא רוצה לומר הריני מקודשת לך בכסף זה שנתת לי הרין קידושי סופיק וחוששים מד דרבונו ואף על פי שספק תורה הוא שהרי עיקר הספק הוא בכייקח מה הספק אומר המירי אם רוצה לא ימר נסינ לחודו נתינה ואמירה או זה הספק הספק האם שכתוב בתוירו כי אייק כך האם זה כי איי כך נסינה או נסינה ואמירה זה מה שכתוב במירי נכון זה הסופק של הגמורה זה בלישנה השנייה בלשנה הראשונה היה פשוט היה פשוט שזה לקיחה ואמירה נכון ככה אומר ה ככה אומר המאירי אה מכל מקום אף הספקות של תורה אין סורנלה מדברי סופרין ולכן חיישינן מדרבונון וכן כתבו גדולי המחברים הריף קודם מקום יש מפרשים בזוהר שספק סופרים ומכל מקומים של תורה אם של סופרים קידושי ספק הם ומקצת מפרשים כתבוה דווקא בשאן מדבר עמה עלכי קידושיה האם היה מדבר עמה עלכי קידושיה קידושי ודאי הם דלא גרם היה מדבר איתקי קידושה ונתן ולא פירש רוצה מה שתקו שניהם שהיא מקודשת ויפה כתבו ואף על פי שראיתי חולקים עליהם לומר דגרה אז הוא לא מסכים אבל מדבר עמה לפי זה זה שהוא מדבר עמה לא מספיק תיק שהגיעה הכלה בשמלת כלה והחתן בכיטל או בטלית אשכנזי ספרדי תימני מי שלא יבוא וכולם מבינים לא צריך להגיד יש עלוכן של אמירה יש ספק הקולפונים האם יש חיוב שמיר מה הספק מה פירוש מה שכתוב בתורה כי איכך אצל ה אצל הזה זה כתוב בצורה מפורשת אצל אצל ה אצל המאירי אולי אפשר קצת לדגדג מהתוספות עצמו התוספות אומר זוכרים את התוספות הקצר התוספות הקצר תוספות אומר למה רב פפה דיבר רק על נתן הוא ואמרה היא הוא שאל למה הוא לא דן במקרה של נתנה היא ואמר הוא תרץ תוספות כי בזה יש מקרה לכאורה לכאורה לפי ההבנה של השיטה לא נודה למי לפי ההבנה של השיטה לא נודה למי שאין בכלל מושג של אמירה והעיקר זה נתינה אז זה פשוט בנתנה היא ואמר הוא דן מאחד אדם חשוב ברוב זה לא שייך בכלל יש רק נתינה ונתינה כתוב כי יקח אז למה שבכלל למה שבכלל יהיה לנו ספק בדבר הזה? כל הספק על זה לא היה ספק. כל הספק זה רק על המקרה של נתן הוא ואמרה היא. אז יכול להיות שגם תוספות שתירץ כמו שתירץ ממילא. מביאים מהעולם גם שהתוספות ריד ככה. בתוספות ריד גם רוצים להגיד ככה. תראו בעמוד בעמוד השני והיא באתמה נתן ואמרה היא ספקה וחשיל מדרבנן פירוש שיש לומר קידושן דומידסודה שבין אם המוכר אמר לו שדי מכורה לך בין אם הכהנה אמר שדך מכורה לי במנה זה וקיבל המוכר המנה קנה עוד דילמה יש לומר שניחה דכתיב כי כך איש שכל הלקיחה יעשה עשה האיש בין נתינה בין אמירה ודווקא נתן הוא ואמרה היא א וספקה אבל נתנה היא ואמר אין כאן בית מחוש זה כמו שאמרתי לכם ש זה תירוץ הוא לא צריך אפילו להגיע למה שהתוסות אמרו טוב בכל מקרה אני שואל עכשיו שוב התוסות ריתוסטרית מה הספק כתוב כי כך שכל הלקיחת צריך להיות גם נתינה וגם אמירה אם אמירה היא לא נצרכת. אז זה שהיא אמרה זה לא מבטל מהיסקח זה זה למה זה מקלקל על כוח שגם אותו ספוטריד סבור כמו המירי ככה גם הם מבינים אותו ומביאים רע עוד מתוסטרית בדף ו' ועוד בסדר זה ידוע כשגם הריד שותף למאירי גם מהתוסות ראש אפשר להוכיח אבל הזמן קצר וכאן השאלה שעולה מאליה למה האמירה חשובה? לכאורה צודק, השיטה לא נודה למי. זה הפירוש הכי זה השיטה הכי פשוטה, הכי הגיונית. לא כתוב בתורה אמירה. ואם לא נחדש את החידוש הגדול של הרן בנדורים אז אז שגם זה הזה שלנו לא מובן בכלל. מאיפה לקחו את האמירה? מאיפה לקחו את האמירה? זאת בעצם השאלה. לא כתוב בשום מקום אמירה זה זה הפריע לי עוד מילדותי כשלמדתי קידוש שאני לא זוכר מה זה באיזה כיתה זה איזה כיתה הייתי אבל למדנו פעם ראשונה שמדנו את הסוגיה הזאת הייתי בישיבה תיכונית השתגעתי מהסיפור הזה מה זה אמירה מאיפה הביאו את האמירה הזאת אני אני לא לא יכול להיות שהרם ענה ואני לא הבנתי אבל אני זוכר שאני שאלתי וזה זה אני זוכר שהיה מתחילת קידושין אני יודע שאני צריך לתת שיעור על ה על האמירה בקידושין. אז אני רוצה להסביר את שתי השיטות את שיטת הרן ואת שיטת המאירי והריד. מה ההיגיון? מאיפה זה הגיע? מה הסברה? ואולי אפילו מה זה אולי ומה המשמעות? מה המשמעות? יש הרי בסוף משמעות לזה שהתורה מעוניינת שזה יהיה בצורה כזו ולפעמים המשמעות עוזרת להבין גם את ה את הגדר של ה של הלימוד נתחיל ברן נתחיל ברן האישה צריכה לעשות את עצמה כאפקר והבעל לוקח אותה נתחיל מלשונות של תורה, בסדר, לשונות של תורה ולהבין את ה את המקור הראשוני של זה. לקחת. לקחת זו פעולה שעושה אותה מישהו בהרבה מקרים. יש לא אומר בכולם, בהרבה מקרים ביחס לחפץ ולקחתם לכם ביום הראשון. ויקח ויקח ולקח הכהן עץ ארץ ואיזו שני תולעת 90% 95% מהפועל לקיחה שמופיע בתורה אני אפילו לא מדבר דברים כתובים ג בתורה מדובר על חפצים כנראה זה הביא את המפרשים לפסוק נוסף שנאמר כן בנשים הנפילים היו בארץ בימים. נכון? מכירים את הפסוק הזה? מה כתוב שם על הנפילים האלה? ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויקחו להם נשים. אומר רש"י, שהיו גוזלים נשים מתחת יד בעליהן. מי אמר? אולי ויקחו להם נשים כל השם בחר. הכוונה הוא מכל אשר בחר זה פירוש המילה לקחת אני אלך לעוד מקרה של קניין של אישה וזה בסיפור של רבקה הנה איך אומר שמה בוא נקרא את זה מבפנים כשני חושב שהשנה עכשיו כאילו קראת את השיעור הזה פעם ראשונה שמתי לב ל לעוצמה של הלשון של הכתוב שם ב א רבקה בפרשת חיי שרה הוא מנסה לשכנע אותם שהנה הגיע הזמן עכשיו לעשות את הקידושין לקחת אותה ואז כתוב ככה אל תאחרו אותי שלחוני נקרא הרב נשאלה את פיה את תלכי עם האיש הזה ותאמר אליך רגע אחת שנייה אה סליחה לפני וין אבנו בתואל ויאמרו מאדוני יצא הדבר לא נוכל לדבר אליך רע טוב הנה רבקה לפניך קך ולך הנה ארצי לפניך מה זה הנה רבקה לפניך קח ולך מתייחסים אליה כאל חפץ קח ולך הנה אתה רוצה זה שמה על השולחן אתה בא לחנות זה איפה הזה זה במדף השמיני תיקח משם אתה יכול ללכת כבר שילמת זה תיקח משם קח ולך אחרי זה היה קידושין אחרי זה שאלו אותה תלכי מהאיש הזה ואתה אומר לך בסדר שהם ניסו אבל הביטוי הזה כך ולך זה הלקיחה של הלקיחה של רבקה בסוף זה היה הקידוש אם הוא נתן מגדנות לכסף קח ולך כמו חפץ כזה זה נכון שלשון כיחה מצא צאנו בתורה גם על נישואין ויקח אברהם ונחור להם נשים ויקח לו למך שתה נשים שם האחת עדה ושם השנית צילה וכך בעוד מקומות בתורה לשון קיחה גם על זה יש הפעם הראשונה שכתוב לקיחה בתורה נאמרה דווקא ביחס לבן אדם איפה זה נאמר בפרק פרק ב' בספר בראשית. פרק ב' בספר בראשית כתוב ויקח השם אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה. המפרשים שואלים יש סתירה לפני זה כתוב ויצמך השם אלוקים מן אדמה כס נחמד מר וטוב למאכל וכולי כתוב א ויצר ויתא השם אלוקים גד בד מקדם וישם שם את האדם אשר יצר אז הוא שם אותו או שהוא לקח אותו חלק מהמפרשים ביניהם רב סעדיה הגאון שם אותו זה משהו שמזכיר לקח אותו זה משהו שקרוב למה שכתוב ביחזקאל ויקחני בציצית ראשי ויביאני אל הגולה וזה הקדוש ברוך הוא תופס אותו כמו רב ושם אותו שמה רק בהתחלה אמרו את זה בכלל אחרי זה פרטוח זה היה רש"י מסביר אחרת לקחו בדברים לקחו בדברים אבל אה אנחנו תכף נגיע לשיטה הזאת של רש"י אני חושב שכאן הנקודה נקודת הזה באישה השימוש בפועל לקחת ולא כיסא איש אישה ולא כי יכרות ברית איש לאישה או כי יבוא בברית כמו שכתוב בספר הזכאל ואבוא בברית אותך או כי תהיה אישה לאיש כמו והייתה לאיש אחר השימוש בפועל לקחת הוא כבר מלמד אותנו שהרעיון של קידושי אישה זה לקיחה. זה משהו שהוא לא בדעת האישה. הכוונה צריך את הסכמת האישה, צריך את אבל הסכמה שבשתיקה כאילו אבל הסכמה לא שזה לא שוויוני, זה לא שהיא רוצה והוא רוצה וביחד הם מתחתנים. אני חושב שאמרתי את זה כאן פעם אבל צריך להגיד את זה עוד פעם זה בור טוב לשבע ברכות בור טוב אבל אני לא יודע אם אם זה טוב להגיד את זה זה בור טוב לדעת את זה יש כאלה בהזמנות כותבים אה יעקב ורחל מתחתנים זה לא נכון זה לא נכון רחל ויעקב לא מתחתנים בן אדם לא מתחתן עם אשתו בן אדם מתחתן חתן עם אבא של אשתו. להתחתן במלך. יש חותן ויש חתן. החתן הוא חתן של החותן. מתחתנים עם האבא של הכלה. לא עם הכלה. את הכלה נוסעים לאישה. עם האבא שלה מתחתנים. בסדר? זה לכן אמרתי לא הבנת שאתה צריך להגיד את זה בזה. זה אני לא התחתנתי איתך בכלל. אמנם הייתה חתונה, אבל את היית רק חתונה הייתה של אבא שלך ושלי. בקיצור, זה ה זה א בא ללמד משהו. אני רוצה ללכת עוד צעד. באמת הלשון כי יקח שנאמר באישה הוא מתחיל מהצורה שהיום אנחנו לא מכירים אותה בכלל אבל היא הצורה הטבעית של ימי התורה וככה הפסוקים בתורה גם כן מתייחסים לזה כי יקח איש אישה ובא אליה הוא שנעה טה טה טה טהטה ואז מה אומר מה אבי הנר אומר את ביתי נתתי לאיש הזה 40 יום קודם יצירתד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, לא פלונית לפלוני, אלא בת פלוני לפלוני כי את הקידושין היו עושים עם האבא של הבת ולא עם הבת. זה מה שהיו עושים. זה היה המקרה הרג זה היה המורגל. ככה אומרים בתורה. כי יקח נכון ש זה כתוב ומוציא שם רע אבל שם כתוב כי כך יש אישה לא כתוב נערה לא כתוב קטנה כתוב ואחרי זה כתוב את ביתי נתתי זה המקרה הרגיל ואף על פי שיש גם קידושין באישה בוגרת שיש לה דעה והדעה שלה היא כן רלוונטית אבל זה לא משנה את הצורה הצורה נשארה שהאישה עכשיו אני עובר לחלק של המשמעות והסיבה ואולי זה א לא מספיק נשמע מודרני אבל זו דרכה של תורה לפי אני יודעתי ודאי לפי שיטת הרן אני חושב שזה נכון בלי קשר גם אם לא נסביר את זה ברן זה נכון בלי קשר אבל אני חושב שזו בעיני אני לא מצאתי דרך אחרת אני חושב שזה אחד אחד התפקידים של לימוד העיון לחסוף את המשמעות משמעויות העמוקות של הדברים, את הסברות הפנימיות של הקידושין וגם להבין מה המשמעות. יש, הבאתי לכם בעמודה הזה גם הביטוי לקיחה ביחס לאישה הוא א מצוי דווקא במקרה ההפוך ביצירת האישה. תראו ויפה לשם כתר אדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלותה ויסגור ויבין השם אלוקים את הצה אשר לקח מן האדם בא לאישה לזאת יקרא אישה כי מאיש לו כוחה זאת וה סגירת המעגל שהוא לוקח אותה לקחו אותה ממנו והוא לוקח אותה אליו במילים אחרות אנחנו הוא צריך להגיד לאישה נועדנו זה לזו עוד משת ימי בראשית כמ שמח תשמחרים אהובים זה כן ברשה טובה לשבע מכות כסמך אצלך בגן עדן מקדם שהיא הייתה הזיווג שלו היא אחת מצלותיו גם כאן היא אחת מצלותיו או על כל פנים תתייחס אליה כאחת מצלותך וגם היא צריכה להתייחס כאחת מצלותיו הנישואין בהקשר של היא אחת היא המיועדת לו, היא המתאימה לו, מתאימה במושגים של התורה זה קודם כל מאיזה משפחה היא באה. כל מה שכתוב בלשון הגמרא, מי שנושא אישה שינה הוגנת לו, הכמשפחה שלא מתאימה לו, באיכוס, בחינוך, בעולם שלהם. ואת העולם של האישה, העולם של האישה מעוצב בבית אוריה. לעולם ישאדם בתלמיד חכם. ואהרון לקח את אליבע, בתמנד, בת יתרו. זה זה המושגים של התורה. מתחתנים, זה גם קשור למתחתנים. מתחתנים עם משפחה, מתחתנים עם אבא שלה, עם החינוך שהוא נתן לה, עם המשפחה שלו, עם העולם של המשפחה, עם האיחוס של המשפחה. לא ייחוס, כמובן שהסבא של רבא זה זה רבי פלוני או איזה גאון עלמוני. כולנו מיוחסים לאברהם יצחק ויעקב לכל אחד יש לו איזה הכוונה שאין פגם במשפחה אין שמץ פסול במשפחה אין קול על המשפחה כל ההלכות של פרק ארבע יוחסין וזה נמדד בבת פלוני ובת כהן כתוב שרק תלמיד חכם ישא בת כהן כי זה לא ראוי וזה לא מתאים וההתאמה הזאת מבטאת את העובדה שיש כאן משהו שהוא לא ראיתי אותה והיא מצחן בעיניי הפוך. החלטנו להתחתן כי זה מתאים. רק צריך לראות. אסור לאדם שישא אישה עד שירנה. גם אברהם שלח אותו לחפש ממשפחתי ומם בית אבי. טוב, עכשיו צריך לראות. אבל אבל זה לא שראינו ואז בודקים את המשפחה. בודקים את המשפחה ואז רואים זו הדרך של התורה במילים אחרות זיווג ראשון זה אם מי שראה את הפנים יפות אני מדלג על זה עכשיו תסתכלו זה הרעיון הזה כבר כבר נמצא כבר נמצא שם על פי הגמרא בקידוש נצנון בדף ב מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אישה ולא כתבתי לקח אישה לאיש מפני שדרכו של איש לחזר אחר אישה משלדם שעבדה לו עבדה מי חוזר על מי בעל עבדה מחזר על עבדתו את למה עבדה לא מחזרת אחר בעלי העבודה זה לא כי אם האישה מחפשת אם האישה מחפשת כבר מחפשת מה שנראה לה מה שמתאים לה מה שמוצאן בעיניה ואם אבא שלה מחתן אותה ואם הבעל מחפש הוא מחפש את העבדה שלו וזה העומק הרעיון שהתורה השתמשה בלשון כעיקח שיש בו משמעות של דבר שהוא הוא לא על סמך וודאי עוד פעם צריך הסכמה זה ודאי חייב להיות בהסכמה של האישה אוי ואבוי לא להגיע למצב שלה יקחו להם נשים מכל אשר בחרו זה הקלקול זה לא יכול להיות אבל זה הצד הפחות משמעותי בנישואים. הצד המשמעותי זה אתה מחפש את הצלע שעבדה לך. כי יקח אישה. לכן הרצו שהאיש יחזר. לכן רצו שהאישה גם הבוגרת היא בעצם משתמשים באותו סגנון כמו של האבא ובבסיס מתחתנים עם האבא. כי החתונה היא על ההתאמות העמוקות ולא על מראה העיניים ולא על דברים חיצוניים. זה לא יודעתי המשמעות העמוקה של שיטת הרן שהאישה עושה את עצמה כזה כי היא למה היא עושה את עצמה כי כי היא שלו היא שייכת לו היא עוד שייכת לו מקודם ה הוא עושה לוקח אוסף אותה ולוקח אותה וזה נלמד מהמילה כי כך זה לימוד זה לימוד מהפסוק כי יקח השימוש בלשון כיכה אני עובר לשיטת המאירי. בשיטת המאירי יש בלשון כי יקח שתי משמעויות. גם אמירה וגם קניין. שיטת המאיר היא נראית עכשיו שתכף אני אסביר אותה כהפוכה לחלוטין משיטת הרן. אבל אני אני סבור ששניהם אמיתיות. זאת אומרת שניהם זה הרן נכון כמו שהסברנו והמאירי נכון ודאי שבצורת מעשה הקידושין יש הבדל גדול ביניהם אבל ב לעקרונות שניהם מסכימים ודאי שמאירי מסכים גם לכל העיקרון שהסברנו עכשיו בדברי הזה זה הגמרא א דרכו של איש לחזר אני חוזר ל לשיטת המאירים ויקח השם אלוקים את האדם והניכה בגן עדן אומר המדרש לקחו בדברים. יש עוד מקום אחד שלקחו בן אדם וקוראים לזה לקחו בדברים. איפה? בפרשת פנחס. שמה זה מופיע בספרי, במדרש ההלכה. זה אפילו כתוב פרשת פנחס. כשזה אומר הקדוש ברוך הוא למשה, קח את יהושע בן. איש אשר בוא נקרא את זה בפנים רגע. איש אשר רוח בו. שמה משה רבנו ביקש בסוף בסוף פנחס הוא מבקש מישהו ש ינהיג את הידה יפקוד את השמ אלוקי הרוחות וכולי וכולי קח לך את יהושע בן איש אשר רוח בו ואז כתוב ויעס משה כאשר ציווה השם אותו ויקח את יהושע ויעמידהו אומר הספרי לקחו בדברים שכנע אותו אמר לו איזה זכות זאת להנהיג את עם ישראל איזה דבר גדול אפילו יהושע לא רצה הוא ידע מה זה להנהיג את עם ישראל הוא יודע מה יעשו לו בתקשורת אבל הוא אבל הוא גם ראה מה שהיה עם קורח הוא היה במרגלים הוא ראה זה כבר יצאנו ידי חובת דרשה לפרשת קורח אז א ויקח לקחו בדברים השיטה הזאת אומרת שכל פעם שכתוב לקיחה לגבי בן אדם זה בדברים זה בשכנוע כי בן אדם הוא לא חפץ אי אפשר להתייחס לבן אדם אדם כחפץ. לכן שלקחת כשאתה אומר לקחת על בן אדם הכוונה לשכנע אותו. לשכנע אותו בדברים. איך משכנעים בני אדם? לא משכנעים בני אדם עם כסף. רק משכנעים בן אדם בדברים. במילים אחרות, כל הפגישות וכל זה בעצם חלק מ הכיחה, כי עיקר יש אישה משכנע אותה בדברים שכדאי להפוך להיות אשתו. זה כי יקח אישה, יקח אותה בדברים. והרי את מקודשת לי לפי הדרך הזו, זה לא רק הצהרה. זה לא רק הצהרה בעלמה, אלא זה בעצם הצעת הנישואים של התורה. הרי את מקודשת לי בטבעת זו והיא צריכה לעשות ככה עם הראש או במקום לעשות ככה עם הראש, היא מרימה את האצבע שלה לשים את הטבעת. זה ההסכמה. זה צריך בדברים. בן אדם עושים איתו בדיבורים צריך בדיבורים והמשכנע. עכשיו יכול להיות ודאי שכל זוג אישה תרצה את האיש והיא תשכנע אותו. הוא השתכנע בסוף אבל קבעה התורה שהצורה של נישואין תהיה שהאיש הוא זה שפונה אל האישה. ואני אומר את זה בלשון שלכם מציע לנישואים בסדר אבל בלשון של התורה אומר לה שהוא רוצה בוא איתי אשתי או הרי את מקודש לי בטבעת זו אמירה אם הוא דיבר איתה עלי לזכה קידושיה שיטת רבי יוסי זה זה אפילו במובן מסוים יותר טוב כי זה לא רק האמירה זה ה מה הוא דיבר איתה שכנע אותה ואז אז לא צריך שוב אמירה כי על דעת הדברים הראשונים זה נעשה אבל שגם הריט כמובן אם שתיתעסקים הוא אומר לה את זה ודאי ש תמיד מגיעים להריעת אחרי שכבר יש הסכמה זה לא גם הציות נישואים זה לא עכשיו סדנת הדרכה לשיעור די אבל גם סתם נישואים על להפתיע רבו יסאי זה רק בדמיונות ובא יודע מה מפתיעים לא מפע זה בס צריך לדעת שהיא רוצה בסדר אחרי זה א משהו בין גזלן לחמסן כבר היו מקרים ש היה לו נעים ואז אמרה כן ואחרי זה היא אמרה לו תשמע לא היה לי נעים בסיטואציה אבל לא רוצה אבל גם הקידוש זה אחרי שכבר יש הסכמה אבל זה ה הצורה החותמת שהאיש אומר לאישה אני בואי ותהי אשתי וזה בתוך המילים כי כך כי זה כי בן אדם לא קונים אמר אמרתי זה הפוך מה מהרן בזה בן אדם לא קונה למה האיש צריך להגיד למה כי יקח אישה אז כאן אני מתחבר ליסוד שכבר אנחנו הולכים איתו כמה שירים כלליים ואני רוצה ללכת לפסוק המפורסם על כן יעזוב שתבי אמה ודבק באשתו ואני רוצה ללכת לפירוש המקורי של הגרא אחרון בעמוד על כן כן יעזוב את דבק ואשתו מורה על עניין בעלות ולא על מעשה אישות לדובקה בו זה להיות קשור ואחרי על ככה אומר הגרא שכל ימיו יתורח ועמל על פרנסתיו ולא על פרנסת אבי ואמו מה זה לעזוב את אבי ואת אמו יש כאלה מסבירים עוזב את הבית של אבא ואמא ורוצה להתחתן טוב זה זה לכאורה דבר שקורה גם אצל בעלי חיים כמו שהרמבן שואל בזה גם בעלי חיים עוזבים את הכן גם הציפורים כשהם בוגרות הם עוזבעות גם בעלי חיים כשהם מתבגרים הם עוזבים את את אמא שלהם אין שם קטע של אבא אבל את אמא הם עוזבים הם יוצאים לחיי עצמאות אבל המשמעות יש הבדל גדול אצל אצל בני אדם היו לבשר אחד אומר הגראה זה קרבות המשפחה אבל ודבק באשתו שכל ימיו יתורח עמל על פרנסתה. במילים אחרות, אם האישה היא זאת שמציעה את הנישואין והבעה, הגבר עושה לה טובה, ביידיש זה נשמע יותר טוב, מחוייבה עשה, עשה לה טובה שהתחתן איתה, אז הוא איזה מחויבות יש לו? אין מחוייבות. את זה תגידי תודה שהסכמתי שיקראו לך גברת פלונית אבל אם הוא הולך אחריה אז הוא המחויב הוא שכנע אותה הוא אמר לה והתורה מעוניינת עכשיו זה לא סתם מודרני עכשיו זה כבר פוסטמודרני כן אם קודם הלכנו לעולם העתיק הם הלכנו כבר הלכנו לפוסטמודרני ושניהם נכונים בסדר יש את זה בתור אז אז ה הרעיון של של הנישואין זה מחוייבות. יצירת מחוייבות. זה לא זכויות אלא זה חובות. זה לא מתנות אלא זה אחריות. ואת האחריות אתה יוצר את זה שאתה אתה לקחת אותה. אתה לקחת אותה. אתה לקחת אותה. וזה אפילו מה שכתוב בתורה לפי שיטת בית שמאי וגם בתל מסכים לזה כי כך יש אישה ובה וים לא תמצא חן בעיניו כי מצא בערבת דבר אם לא מצאת בערבת דבר לא לפי בית שמאי אסור לפי בית הלל לא ראוי למה אתה התחייבת כלפיה אתה ביקשת ממנה מה אתה עכשיו מתה לא יכול להתחרט זה מילה של זה מילה שלך זה כי יקח אישה לשיטת המאירים אז הסברנו שלוש שיטות שיטת השיטה לא מדה למי שיטת הרן שיטת המאירי הבאנו את ההסברים אפילו בפסוקים ואולי אפילו מחלוקות אני תסתכלו אחרי זה את הרמבן הרמבן לפי דעתי מתאים לשיטת הרן שאומר כן דבק באשתו זה עצם מעצמיו הסבר של ה של המחלוקת הרמבן והגרב ודבק באשתו היא בעצם תלויה במחלוקת ההרן והמאירי בפירוש הביטוי כי כך אישה האם כי כך בכוונה משתמשים במילה לקיחה כמו לחפצים או שלכיחה לבני אדם זה בני אדם שרוצים ויקח רשי ברסג ויקח השם אלוקים את האדם לקחו בדברים נכון שהקדוש ברוך הוא רצה לשים אותו אבל איך הוא שם אותו אותו בני אדם משכנעים אותם זה לטובתך זה זה אז רש"י רסג זה אני בפחות בעקרונות ברעיון של הפירוש המילה כי כך עכשיו זה מתחיל ואני מקווה שכיונו אל האמת [מוזיקה]