איסור 'חדש': מה זה? האם יש הבדל בין הארץ לחוץ לארץ? הרב יעקב שוויכה שנת תשפ"ו

שלום וברכה. ננסה לסכם היום, לתמצאת פחות או יותר נושא מעניין שזה נקרא איסור חדש. איסור חדש אומרת התורה, ולחם וכלי וחרמה לא תאכלו עד עצם היום הזה עד וכולי. בקיצור שהתבואה החדשה שיצאה השנה אסור לאכול ממנה עד שהקריבו את מנחת העומר בתז בניסן. נגדיר את זה טיפה יותר. זאת אומרת, אם יש לי תבואה חדשה, אסור לאכול אותה עד שיעבור יום השני של פסח, בזמן בית המקדש עד שיקריבו קורבן העומר. מי שלא היה בסביבות בית המקדש ולא ידע צריך להמתין עד חצות היום. והיום בזמננו אחרי חורבן בית המקדש עד עצם היום הזה. דודשים רבותינו שלא בזמן בית המקדש עד עצם היום הזה עד יום טז כולל עד ועד בכלל כולל יום טז אז אסור באכילת חדש ננסה להסביר את זה טיפה יותר תבואה שהשרישה לדוגמה שהזרעים שלה הושרשו באדמה לפני יום טז בניסן זאת אומרת זרעו אותה לפי הדעה מחמירה שבועיים לפני לפני טז בניסן. אז התבואה הזו היום טז בניסן מתיר אותה. אפשר לאכול את זה מהאחרי ביז בניסן בארץ ישראל או ביחוץ לארץ. אפשר לאכול מהתבואה הזו. אבל אם לדוגמה זרעתי בתקופה יותר מאוחרת או לדוגמה זרעתי אחרי פסח וקצרתי במהלך הקיץ לדוגמה אני צריך להמתין ואסור לי לאכול בתבואה הזו עד שהיגיע היום טז בניסן של שנה הבאה שהעומר יתיר את היום הנפת העומר יתיר את כל ה את כל התבואה החדשה שלא עברה את העומר הקודם למעשה אם לפני שנדבר בר הלכתית על הנושא הזה. למעשה בוא נדבר קודם כל פרקטי. בארץ ישראל ובך הרבה מקומות בעולם, מה שזה נקרא בארצות החמות, גם בארצות הברית בכלל אז זמן הזריאת החיתים זה בתחילת החודף וקוצרים את החיתים אחרי פסח. אז ככה שאין שום בעיה. בארץ ישראל לא מצוי איסור חדש. מדוע? זרענו בחורף. התבואה כבר שרישה. ועבר קצרו אותה רק אחרי פסח ואז הכל טוב אין איסור חדש מתי בארץ ישראל זה יכול לקרוא בתים נדירות אם האביו מקדים לבוא ואז ייתכן שקצרו לפני פסח ואז גופי הקשרות באמת צריכים לשים לב לנקודה הזו וככה זה ברוב מקומות בעולם בארצות הקרות פולין רוסיה ליטה וכיוצא בזה אי אפשר לזרוע בחורף בחורף ושלק האדמה אדמה חריבה ויבשה מהקרח אז זורעים אחרי פסח ואז יש בעיה של איסור חדש אז עד כאן בנושא המציאות מה קורה הלכתית השולחן ערוך פוסק ביורי דעה רצג שאיסור חדש נוהג דבר ראשון גם היום אחרי חורבן בית המקדש והזכרנו זו גמרא מפרשת ופרט שני נוהג גם בחוץ לארץ הפרט השני הזה זו מחלוקת במסכת קידושין זו מחלוקת תנאים והריף, הרמב"ם והראש פסקו כמו רבי אליעזר שזה נוהג מחוץ לארץ וככה הלכה ככה הלכה בשולחן ערוך ככה נפסק הלכה כמו הפוסקים המרכזיים הריף הרמבם והראש ופרט שלישי שזה נוהג כן בתבואה של גויים מי אומר איפה זה כתוב זה לא כתוב בגמרא ריב לתוספות מביא את זה במסכת קדושין ורבותינו הראשונים הביאו את זה רבותינו כן הראשונים הקדומים של המרדכי והסמג וכולי הביאו דעת הריבה לתוספות ולכן זה אסור גם בשל גוי גם מחוץ לארץ וגם בזמן הזה וככה נפסק בשולחן ערוך זה הלכה בשולחן ערוך מפורשת הפתח שהשולחן ערוך כן נותן לנו היתר מסוים שזה נפסק להלכה בשולחן ערוך בסימן רצג ברמה זה דבר שמופיע גם בראשונים אבל הבזכיר לפני שנמשיך שזה ראשונים של מערב אירופה. ראשונים כמו הסמג, כמו המדחי, כמו הראש, הגאות מימוניות הם מביאים פסק דין שאם יש לנו ספק האם התבואה הזו היא העומר הטיר אותה או לא, מותר לאכול. מדוע? מכיוון שבארצות האלו המציאות הייתה שרוב התבואה היא נזרעה לפני פסח ונקצרה אחרי פסח אז הכל היה מותר אם היה מיעו שלו אז דנו הראשונים ואמרו זה ספק ספיקה זה ספק על ספק ספק אם זה תבואה של שנה שעברה אולי בשוק יש תבואה עדיין של שנה שעברה שהעומר כבר התיר שלשנה שעברה ואולי זה תבואה חדשה וגם אם זה תבואה חדשה אולי זה זה כבר עבד את העומר של השנה הזו והעומר כבר התיר אותה וממילא הכל בסדר איזה דבר שיש לו מתירין דבר שיש לו מתירין זה אסור בתערובות כשיש איסור ודאי אבל לא בדבר של ספק ככה מפיע הבשך וככה אתמור הזקן גם כן בקונטזחרון בספק אנחנו לא אומרים דבר שיש לו מתירין אז הנה רוב המקומות האלו התבואה אין הבעיה וממילא יש את ההיתר הזה אלא מה? יש מקומות ששמה ההרצות הם קרות. שמה זה באופן ודאי שהתבואה לא הותר בעומר שלשנה שעברה. שמה זה כמו שהשלב מביא, אני הסתובבתי בארצות האלו, זה תבואה חדשה אז אין לנו את ההיתר הזה. מצד שני מביאים רבותינו הפוסקים היותר מאוחרים מאלו שהזכרתי הרבותינו שבתקופת השולחן ערוך הבך וקצת אחרי זה הם מביאים שנוהג העולם להתיר חדש הבך מביא ברבנים הגדולים של הדור הקודם אם זה רבי שלום שחנא אם זה המהרשל רבי שלמה לוריה התירו את זה אז באו רבותינו וחיפשו הסברים למה נהגו בזה היתר ואם כן כן, יש לנו שני התרים מרכזיים בדברי רבותינו אלה, עוד התרסף בדברי הצמח צדק וננסה לסכם אותם בקצרה. נתחיל מהתר שמביא אותו התז, מגן אברהם, זה עוד בא זרוע גם כן. התז והמגן אברהם מביאים התר שבשעת הדחק זה השתייה. שותים שכל, שותים בירה, שזה עשוי תבואה חדשה בעיקר שעורים שזה מתבואה חדשה. אז זה השתייה, זה מה ששותים והבא נזכור זה הרצות קרות שם השתיעה החריפה הייתה נצרכת יותר אז זה שעת הדחק בשעת הדחק אנחנו נסמוך על דברי דעת יחיד הזכרנו שזה מחלוקת אם חדש נוהג בחוץ לארץ או לא נסמוך על דעת יחיד אוקיי ואם נסמוך על דעת יחיד זה ייסור דרבנן זה לא ייסוד דאורייתא זה יסוד דרבנן אז יש תשובת רבינו ברוך שבעצם הפוסקים דחו אותו למה הללכה אבל הם סומכים לשיטה הזו ומנסים להוכיח כמוה בשביל להסביר את הנוהג של העולם שמיקל באכילת חדש בחוץ לארץ ואומר כך הדיה הזו סובר רבנו ברוך סובר שאם זה דרבנן אז זה דרבנן רק בארצות שסמוכות לארץ ישראל בבל מצרים שנער וכ יוצא בזה אבל לא רוסיה לא פולין אז במקומות האלו זה בסדר אפשר להשתמש בחוץ לארץ בחדש מותר להקל בחוץ לארץ בחדש אז זה דעה אחת. האם זה מוסכם? לא. הש"ך ונקודות הכסף חולק על זה אבל הטס והמגן אברהם מביאים את זה. תכף נראה את אדמור הזקן. לידך גם כן דעה נוספת דעת הבך. הבך מביא היתר אחר. כמו שאמרתי מקודם שהוא מזכיר הנה רבותינו אכלו שתו את זה. אז איך אפשר להיות? אז הוא בא ואומר רגע מה שאמרנו בשם ריבעל התוספות ו שכולם העתיק אותו להלכה שגם תבואה של גוי זה אסור לא תבואה של גוי הוא מוכיח שזה מותר אז הבח מוכיח שתבואה שגוי מותר חתנו הטז חולק עליו אז אם כן יש לנו שני הסברים להקל אחד שמקל ב כל חוץ לארץ הרחוק מארץ ישראל ואחד שמיקל רק בתבואה של גויים אבל לא בתבואה של ישראל שזה דעת הבך לעיקר להלכה כמו שאמרנו שולחן ערוך פסק שאסור גם מזמן הזה וגם משל גוי ואדמור הזקן אחרי שמביא את הדעות המקילות אומר שזה חן עיקר אלא מה בשולחן ערוך הוא מביא ש בתפט באור החיים עכשיו אין העולם נזרים כלל באיסור חדש מביא את ה את ה את הדבר ראשון את הדבר כשזה ספק אם זה מאיפה זה מגיע אחרי זה מביא ש שמקומות שרוב התורה נזרעת אחר הפסח כמו בפדינת פולין אז איזה התר יש שמה אז הוא מביא שני התרים שהזכרנו הוא מביא את ההיתר שבחוץ לארץ רחוק מארץ ישראל יש כאלו שהילמדו זכות ומביא את ההיתר של הבך שאם זה של גוי אפשרי איך מסיים אדמור הזקן אבל כל בר נפש לא יסמוך על המתירים הללו בר נפש גם הבח אומר את זה ויחמיר לעצמו אבל נשים לב לעצמו בכל מה שאפשר לו כסכמה מת רוב הראשונים ואחרונים שהחדש נוהג מן התורה אף בחוץ לארץ ובכל מקום אף בשל נוכרים כי כן עיקר אז הנוהג הוא להתיר בעל נפש יחמיר לעצמו אדמור הזקן בשתי תשובות גם מתייחס לשאלה הזו ואדמור הזקן מביא שחדש לפי ומעניין שפה זה טיפה שונה כאן ממה שאנחנו רואים בשולחן ערוך וחדש של ישראל לפי דעת המגן אברהם אין חשש הזכרנו מקודם מגן אברהם מהשם רחוק מארץ ישראל זה מבוסס על הדעה של חדש לדרבנן אלא שבתשובת כנסת יחזכה להכריך להחמיר על פי דעת הבך לפי הבך רק תבואה של גוי בחוץ לארץ אומר אדמור הזקן נהוג על מקבתי זאת אומרת ששל ישראל אנחנו לא נתיר אך לצורך זה תים של אכילת מצה פיקומן מצה שמורה בשני הלילות פסח מצה ומצע אנחנו צריכים עיקר המצווה בקמח של ישראל אז איך נעשה קמח של ישראל יש לי בעיה של חדש ואני אוחז בליל ה סדר שזה לפני העומר שיתיר לי אז אני צריך לאכול מצה פיקומן מצה שמורה אומר אדמור הזקן יש להקל כי העיקר בזה כהמגן אברהם דלא כתשובה הנל וניפני להעריך בזה ויש בזה אריכות יש תשובות צמח צדק יש המהריל ושאחיו של אדמור הזקן שמצטט בשמו ספרה רק אז שראינו שזה טיפה שונה שפה אומר שהעיקר כמו הגמ מגן אברהם בשולחן ערוך אומר עיקר כשוים והעולם נוהג לקל כמו המגן אברהם והבך בכל אופן יש היתר נוסף בצמח צדק צמח צדק אומר כמו אורלה בחוץ לארץ שיש היתר אם אתה לא יודע בוודאות שזה אורלה אז גם כאן אם אתה לא יודע בוודאות אז גם כן מעצם הספק גם במקומות שקרוב לוודאי שזה לא הותר על ידי העומר אז יהיה מותר שוב זה לא מתיר מקרה שאני יודע בוודאות גמורה שזה שזה חדש לפועל אז העולם נהג בזה הט גם הרבי הזכיר את זה בשיחה באחרון של פסח תשמ שעולם נהג בזה כולם אבל שוב מרד הזקן מביא שהעיקר כמחמירים ובעל נפש החמיר שברבני זמנינו פוסקי זמננו כותבים שהמצבים קצת השתנו כל התורים היו בנויים ממצב ששטתחק לא היה משהו אחר לאכול לא היה משהו אחר לשתות אם ששתייה חריפה אז נאלצו לחפש התרים ולכן הנוהג היה, הנוהג היה התרפשו הסבר להיתר הזה. אז יש פוסקים שזמננו שאומרים היום על מצב השתנה. זה קל למצוא תבואה חדשה. יש גם יש לך תבואה שאין בזה איסור חדש. והיום הרבה גופי כשרות גם בחוץ לארץ. אז מחמירים בדבר הזה. למרות שכמו שאמרנו יש כמה וכמה סבות להקל. כמו שרבותינו נשיאנו הביאו את הסבודות האלו להקל. מצד שני גם הביאו שבעל מנפש יחמיר לעצמו כשיתרים היו בשעת הדחק. וכמו שאמרנו היום ישנה אפשרות להחמיר יותר בקלות בדבר הזה אז עד כאן אשיר היום שהיהיו בסות טובות לכלל ישראל לכל עם ‏S