איסור בל תשחית במלחמה | הרב נחמיה רענן, ראש ישיבת שדמות מחולה | כנס אסופות ה-4

[מוזיקה] הנושא שלנו זה איסור בל תשחית בשעת מלחמה שזאת סוגיה שיש לה היבטים אקטואליים אני מניח ש שמעתם אפילו הייתם של של חמבי עזה ויש תיאורים ואפילו סרטונים כל מיני סיטואציות של של יחידות שגם מדובר על הירת מטעים וקרמים עצי פרי גם בסיטואציות של עצים בודדים רטים וגם בכלל מצבים של של השחה מסוגים שונים של של רוש יש חילוק גדול כמ שנראה יש חילוק אולי אפילו חיבוק גדול בין הצה פרי לבין דברים אחרים בכל מקרה זה ממש לא תמיד יש לנו הזדמנות לעסוק בסוגיה הלכתית שבעצם לומדים אותה מהפסוקים פשוט קורים את הפסוקים והם ממש מתייחסים למצב הזה הפסוקים בדברים פרק כ כי תצור אר ימים רבים ללחם עלי תופס לא תשחית את צה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאוכל ואותו לא תכרות כי אדם עץ השדה לב מפניך במצור רק עץ אשר ד כילו עץ מאכל הוא אושית וחרדת ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד דתה באופן פשוט התורה מבחינה בין עצה פרי כן פקית עצור מצור ימים רבים לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו הוא תאכל מדובר על עץ פרי שבעצם עץ מאכל אתה יכול לאכול ממנו אתה צריך לאכול ממנו אולי וסור לך לכרות אותו ויש בזה גם כן יש לזה נימוק כי אדם ץ השדה שנדבר על זה קצת מה הנימוק של של האיסור הזה לעומת זאת רק ץ אשר תדע כי לא עץ מכל הוא אותו תשלי חרתה כר בעצם התורה בצורה מאוד פשוטה ובהירה מבחינה בין עצה מאכל לצא סרק עצה מאכל יש אמירה שנראית אמירה גורפת שלא תשחית וחרטה אסור לחרות עצה מאכל לעומת זאת עצה סרק כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וחרטה או בנית המצו בפסוק הראשון פסוק יט פה א יש א ביטויים שצריך להבין אותם כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם אץ השדה לב פניך במצו יש לנו בעצם שני כי פה כן יש פה כי ממנו לא תשחית כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם אץ השדה מצור השאלה מה המשמעות של הכי וכי הזה מה זה מה זה בעצם אומר מה איך אתם מבינים מה זה לא תשחית כי ממנו תאוכל מה זה כי ממנו תאכל ב כי משמש בכמה לשונות נכון בגלל נימוק מה זה יכול להיות נימוק י ממנו תוחל מה הנימוק הזה זה נימוק מוסרי בעצם זה עת פרי אדם ניזון ממנו אתה אוכל אותו לא יכול להיות שאתה תכרות אותו אבל אפשר גם להבין אחרת מה זה כי ממנו תאכל אלא ממנו תאכל ככה הרמבן מהשמות בהשמטה למצוות עשהו כותב שיש מצוות עשה לאכול מהפירות האלה כן כי ממנו תאוכל הכונה אלא ממנו תוכל ואז השאלה אם יש לנו פה הנמקה כפולה כי ממנו תאוכל ואותו לא ות כי האדם ץ השדה כן האדם ץ השדה זה גם נשמע עוד איזשהו נימוק א מה הנימוק כי האדם ץ השדה טוב פה אפשר כמה אפשרויות אפשר להגיד לגבי כי האדם ץ השדה ואנחנו נראה בהמשך בעזרת השם גם כן הצעות ש כי האדם אתץ השדה אבל בוא נמר בשלב הזה כי האדם אץ השדה יכול להיות המשך לכי ממנו תוכל כי האדם ץ השדה כלומר זה לא רק שממנו תוחל אלא שבעצם באופן כולל האדם עץ השדה האדם ניזון מהשדה מעץ השדה כלומר זה המזון של האדם ואז השאלה מה זה לבוא מפניך במצור שזה באמת שלוש מילים שהם קצת עלומות מה מה בהקשר הזה אם אני אם כי האדם מצ זה נימוק אז מה מה הפירוש של המילים כי אדם אץ השדה להר פניך במצור מה זה בעצם אומר קשה נכון רשי מסביר את זה בתמיהה כי האדם עץ השדה לאמצו כומר מה הוא בן אדם יש לך מלחמה עם הבן אדם לך מלחמה עם העץ אז לכן את האדם תלחם נגדו אבל אין לך כנגד העץ ולכן אין סיבה שתחרות את העץ אנחנו בעזרת השם בהמשך עוד טיפה נעסוק בעניין של הטעמים אבל אני רוצה לעבור לחזל ובז מתרחש מהפך פרשני בספרי בפרשת שופטים פסקה רג לבוא מפניך במצור האם מעקב לבוא מפניך במצור קוצצה מדובר פה גם על עץ מחה הפסוק כן לבוא אך בצור זה פסוק יט פסוק יט שמדבר על עץ מאכל שהתורה אומרת שלא תשחית וחרט וכי אדם ץ השדה וכולי אומר הספרי סוף הפסוק לאפך מצור זה בעצם בא לומר שאם זה מה שיעזור לך לעשות מצור על העיר מותר לך לכרות את עץ המאכל מה שממש ממש לא משתנ פשט הפסוקים עכשיו הספרי לפני זה באמת דורש כי אדם אצ השדה שהאדם בגלל שאדם ניזון מהפרי מפירות השדה מפירות העץ אז לכן בעצם אסור לך לכרות אז המינים ל פ במצור לפי הקריאה הזאת באמת הם מילים שקצת לכאורה נראות מיותרות אלא באו לדרוש דרשה לבוא ולאמר במצור שאם זה מה שיאפשר לך לו במצור אז מותר לך לכרות וזה פרשנות מאוד כן מחודשת כ מפתיעה בברייתא בסוגיה בם קמה פרק החובל אמר אבינא בסדר המקור הבא אמר אבינה ואם היה מולב דמי הה מותר כלומר אם העץ מאכל העץ שלו יותר שווה מאשר הפירות שלו אז מותר לכרות אותו תן מיחים ר לרב ינה רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי ללא עץ מאכל הוא זה אילן רק איך הבריתה הזאת קוראת את הפסוקים עכשיו אנחנו עוברים כבר לפסוק כ פסוק כ במה עוסק באילן סרק שלס רק מותר לכרות נכון ואיך הברייתא קוראת את הפסוק הזה רק עץ אשר תדע מה הפשט של הפסוק רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא כלומר שהוא אילנ סרק ואיך הברייתא קוראת את הפסוק הזה רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כאילו עץ מאכל הוא זה אילן סרק דרשה אחרת מה הדרשה של הספרי אבל בעצם התוצאה היא אותה תוצאה בעצם מתברר פה ש מותר לכרות עץ מאכל כאשר יש צורך בדבר הזה למשל אם היה מעולה בדמים אם בעצם להחזיק אותו כעץ פרי זה גורם לי הפסד כי אני יכול לכרות אותו ולמכור את העץ שלו ולהרוויח יותר אז זה מצדיק לכרות גם עץ מאכל שואל את ה הבריתה וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה אתמו לומר כי לו עץ מאכל זה שאלה עצומה אם בעצם אתה רוצה להגיד שמותר גם עץ מאכל לכרות לצורך צורך מתיר כיתת כל העצים גם עץ מאכל בח שפו לרבות כל דבר מת לומר כי לא עץ מאכל אז למה אז למה התורה כותבת את זה בצורה כזאת א רק ץ אשר תדע כי לא עץ מאכלו אז תכתוב גם עץ מאכל תמיד מותר לכרות אם יש צורך מה ההדגשה של מה כאלו ב נגיד זה בצורה בצורה אחרת מה נפק מינה ן עץ מאכל לעץ רק אם תמיד לצורך מותר לכרות עץ אז למה התורה מחלקת בין עץ מאכל לעץ סרק אז ע זה התשובה של הברייתא מה אתה אמור לומר כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל כלומר בעצם למסקנת הבריתה באמת אין הבדל מהותי בין עץ מאכל לעץ רק ההבדל היחיד זה כאשר אתה יכול לכרות או עץ סרק או עץ מאכל תעדיף את הסרק על המאכל אבל אם אין לך עץ סרק אילן סרק אז תחרות את עץ פרי וזה בסדר אם אתה צריך את זה אם יש הצדקה אז זה מותר אה יכול אפילו מלא בדמים במולה בדמים תו לומר רק זאת אומרת אם אם אתה תרוויח על ידי זה שתח את עץ המאכל אז מותר לך אפילו להקדים אותותו לצ רק כן פה בא הגמרא מדובר עליה המלחמה או שמדובר בכללי לא בכללי זה גם זה גם סו כן אז זה דבר שהוא די ברור זאת אומרת ההקשר המקורי שבו הפסוקים מדברים ודאי שזה הקשר של מלחמה כי אור לצור מרבים אבל בסוף הייסורים זה ייסורים כאילו כאשר נאמר שאסור לחרות עץ מאכל אז אסור עץ מאכל עץ רק מותר מותר ולכן הדיונים באמת יהיו דיונים כן כבר כבר מרינה אנחנו רואים שזה דיון כללי לגבי מצב שבו הוא מעולה בדים זאת אומרת שהעץ שווה יותר מהפירות שהוא נותן בסדר ואז בעצם מותר לכרות אותו שמואל עכשיו יש לנו פה שני סיפורים בגמרא שמואל ריס תמר כן שמואל האריס שלו מביא לו תמרים אכיל ת בומה דכמה הוא תוים את התמרים האלה מרגיש שיש טעם של יין בתמרים אמר לה מהי מה זה תמרים טעם של יין אמר לה בני גוף נקמ כלומר בעצם התמרים האלה גדלים בין גפנים ואז הגפן משפיעה הטעם של הגפן משפיע על התמרים כן בוטני זהזה חידוש כאילו מעניין א אבל יש השפעה אמר מכש כמר כו למחר הייתי למקורו כלומר הוא אומר לו מה זה באמת כל כך מפריע זה פוגם כ מבחינתו זה פגם זה לא מעלה אז אז בעצם זה אומר ש שיש השפעה כל כך גדולה של התמרים על הגפנים שהם מוצצים כאילו הם שואבים כאילו מה מהטעם של של הענבים של היין כן אז הוא אומר מחר אני רוצה שבעצם תעקור אותם שאלה איך מפרשים את מקורו את המקור שלהם את הגזע שלהם או מקורה כן מהקורה שלהם למרות ש לא בטוח שהקורה גורם בהכרח רגלת העץ אבל ברור בן כח ובן כח שהכוונה היא שאומר לו אז טוב אז צריך להרוג את התמרים האלה בגלל שהם פוגעים בגפנים הבנתם כאילו אם יש תעם של גפן בתוך התמר אז כנראה שבעצם התמר לוקח מהכוח של הגפן אם התמר לוקח מהכוח של הגפן אני רוצה את הגפנים ולא את התמרים ולכן את התמר את הדקל אני אחרות רב חסדה חז את א בגוף ני אמר לי לאריס הקרינו גוף ניק דיק דיק וקני גופני כו בעצם הגפן הא יותר משובחת היא עדיפה על התמר על הדקל ולכן אם יש דקל שפוגע בגידולים של של הגפן אז תעקור את הדקל בשביל ש שיהיה גפן שהגן תצמח יותר טוב אז יש לנו פה גם את ה גם את הספרי וגם את הברייתא פה בסוגייה והסיפורים שבעצם א הופכים לנו את הפשט כאילו אנחנו וקרים את הפסוקים אז באור לנו מאוד בצורה אחת משמעית שאסור לכרות את עינן מאחל חד משמעית כאילו אין פה מה להתבלבל ופתאום חזל בקריאה שלהם את את הפסוקים זה ממש מתהפך בעצם אפשר לחרות גם עץ מאכל כאשר יש צורך וכל ההבדל בין עץ מאכל לעץ רק זה רק כאשר יש לך אפשרות כן אפילו בלי שזה יגרום להפסד כספי להעדיף את את האילן סרק על העץ מאכל הרב מה מה כ זה חידוש הייתי חושב אם עכשיו מישהו שת לץ לימון אז אי אפשר להוציא אותו בחיים זהו כל ה זה ברור שאם עכשיו רוצים לעשות פה דרך שיוציאו אותו במת א ללחמה לי צה לא תשחית את עצה אם עכשיו סתם ככה במלחמה בא לך לעשות סיגריה ואין לך אש אז אל תעצור אל תשחית את העץ אבל לצורך נראה מהפסוקים אולי שכן מותן יפה אז באמת אני חושב שהבסיס המרכזי כאילו שבעצם עליו בנו בנוות הדרשות הללו זה באמת ההדגשה שלא תשחית את עצה למתוח עליו גרזן כלומר הביטוי לא תשחית הוא בא לדבר על סוג מסוים של קריטה של השחתה השחתה זה באמת א זה סתם עוד מעט דבר מה זה בדיוק מה ההגדרה של השחתה אבל ברור שנית המצור זמרת הוא אומר שגם שאתה רוצה להשתמש לצורך גם מה יחות עץ עץ רק ולא אתץ מאכל אז קודם כל נכון זה הלכה אם יש לך גם עץ רק ועץ מאכל תעדיף אבל בכל מקרה גם בהקשר הזה א כש השאלה זה זה בדיוק הדרשה של הספרי הספרי אומר ככה כי תצו אליים רבים ללחם לי תפסה עכשיו אתה נמצא מחוץ לעיר ויש לך פה אילנות מחוץ לעיר אז מה החיילים ה עושים וונדליזם כאילו בסדר בוא עכשיו תחרה לצא מאכל האלה נעקור אותם כן נפגע בהם ועל זה אומרת התורה לא תשחית את יצה לטוח ל כזה כלומר אתה לא יכול להשחית אסור לך להשחית סתם זה באל תשחית אבל פניך במצור אבל אם זה לא השחתה אלא באמת יש צורך אמיתי למה בשביל המצור עצמו לא להשחית אלא כדי לבנות את המצור במקרה כזה התורה לא סרה במקרה כזה זה מותר בסדר מי שאומר את זה זה הרמבן הרמבן על הפסוקים שם אומר כי האדם ץ השדה יפה פרש רבי אברהם כשור הכתוב כי ממנו תוכל כי האדם ץ השדה ואותו לא תחות פ מצו ואתם כי אדם עץ השדה כמו נפש שוא חובל כן בעצם האדם תלוי בפירות של העץ אבל דעת רבותינו כן אחרי זה הוא מביא את חזל מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצו ולא אמרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא יצ את מאכל הוא אלא להקדים ולומר שעניין צר קודם לן מאחל בעצם הוא מביא את הברייתא בפרק החוה אם כן אומר הרמבן פירוש הפרשה לדעתם כן לפי חזל שהזהיר תורה רק עץ אשר תדע כץ מאכלו סליחה חזרתי לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג המחנות ואתם כי הנלחמים משחיתים בעי בסביב העיר אולי יוכלו לה כי עניין שנאמר כול ץ טוב תפו כל מעייני מים תסתמו ואתם לא תעשו השחיטה כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם כי האדם ץ השדה הו ממנו תאכל ותחייה ובו תבוא העיר מפניך במצו לומר אתה תחייה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם ביוך במחנה לא מפני מצות תעשה כן בסדר אומר הרמבן מה שהתורה בעצם באה לפרש ב להדגיש סליחה זה ש אסור לך להשחית סתם למה כי בדרך כלל הם אנשים משחיתים כן חיילים משחיתים למה הם משחיתים כי הם לא יודעים הם יכבשו לא יכבשו מה שבטוח הם רוצים לסב נזק הרמבן רואה בזה פגם בביטחון אם אתם תשחטו זה אומר שאתם לא באמת בוטחים בהשם שחבשו את העיר ותהיו במקום במקום העיר כי אם אתם בוטחים בזה שהשם יסור את העיר ביתכם אז טרה שיה לכם א שהעצים שם יהיו כ ימשיכו להתקים כדי שתוכלו להנות מהם ולכן ההשחתה חוץ מזה שהיא כן איזשהו פגם כי האדם עץ השדה כי ממנו תוכל כן בסוף העץ הוא מספק מזון לאדם דם לא יכול לבוא ולכרות אותו אבל מעבר לזה גם יש פה איזה פגם בביטחון אם אתה בא וקוראת ולא מאמין שבוטח שהקדוש ברוך הוא ימסור את העיר בידך וטעם אותו תשחית וכרת כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצו וגם להשחית עד רדתה כי לפעמים תהיה השחתה צורך הכיבוש כגון שהו אנשי העיר יוצאים ומלקטים מצים ממנו או נחבאים שם ביה להלחם בכם או שהם ל למכסה למסתור מאבן נגב כלומר אומר הרמבן ממילא המסקנה של עולה מתוך הדרשה של חזל שכל צורך שמשרת את מטרת הכיבוש מצדיק לכרות את העץ להשחית אותו גם עץ פרי כן ואז הוא נותן כמה דוגמאות כן למשל שאנשי יוצאים ונוקטים ממנו עצים תה לא רוצה שיהיה להם מה לקט אתה לא רוצה שהי תחזיק במצור אתה רוצה בעצם לפגוע בכל הכן כ האמצעים שלהם להחזיק מעמד או מתחים וכולי טוב בקיצור אז לסיכום זה זה בעצם הפירוש של הרמבן א לאופן של הקריאה של חזל את הפסוקים מה שנראה בהתחלה כאיזה שהיא אמירה קטגורית מאוד מוחלטת שאסור לחוות עצה פרי א בעצם מתפרשת שאסור להשחית עצה פרי כלומר אסור רק האשר זה דרך השחתה וכמו שהרב מסביר זה השחתה הכוונה להשחית את זה סתם אבל כאשר זה צורך אז מותר גם הצה פרי להשחית ואז כל החילוק של התורה בין הצה פרי לאץ רק זה רק לגבי ההקדמה מי שעוד נוגע בנקודה הזאת זה החבות יאיר סימן קצה והוא שואל את השאלה בצורה מפורשת ויש לי קצת מבוכה י לא תס דש רבנן במזיק לנות אחרים או במולה לבניין פשטן שדברי המקרא כמו שכתוב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל אמצור משמ אמת זה בונ סוללות מצור מכל מקום דווקא מ מלנות שאינם של מאכל ואיך נתיר לצורך בניין וטעם כל זהו בסדר החבות של את השאלה כאילו איך הגעתי מהפסוקים למסקנה של חזל שכל צורך מתיר בעצם לכרות אילן פרי ונראה לי דגם חזל הרגישו בזה ובאשר בלתי מסתבר שתאסור התורה השחתת עץ מאכל אם נצרח למצוב ולכיבוש השונא כל שכן מחמת מצווה הוא לכן פשו בבריתה ל יצר שתדע זה אילן מאכל כילו עץ מאכל או זה אילן רוצה לומר דרש דקר עוסר השחתת צא פרי דרך השחתה לנקום באויב כמו שנאמר גם כן בספרי שהם מונעים ממת המים ונקם הרמ בהדדי בסוף פרג מנחים וד אמר להתיר שניהם לצורך מצו וכמה שמלן שגם לצורך מצו יקדים סרק למחק כלומר חות חוזר על הנקודה הזאת שהקריאה של חזל את הפסוקים שכל מה שנאסר זה השחתת הצא פרי דרך השחתה והוא גם כן מוסיף לנקום באויב כלומר מה שנאסר זה השחתה לצורך נקמה אבל אם זה לא צורך נקמה אלא כל צורך אחר צורך מבצעי כלשהו כדי לבנות את המצור א כל צורך אחר שצריך אז הדבר הזה לא נאסר טוב בקיצור אז מה שאנחנו רואים פה גם ברבן חבות יאיר שמסבירים לנו איך חזל קרו את הפסוקים השחתה א אסורה ושימוש שדורש קריטה מותר אבל השאלה באמת מה מה בדיוק ההגדרה של ההשחתה אז נו בחבות העיר השחתה זה צורך נקמה ממילא לפי החבות העיר ונראה שגם דת הרמבן בעצם כל צורך שהוא שהוא לא נקמה שהוא לא סתם בעצם יתיר קריטת הצפרים מדי פעם כששומעים במלחמה אני לא יודע כמה זה מיימן אבל ש יש אמיר כאלה שאנחנו דורשים אותם כן וקרים להם גם כן קרמים ומטעים שלא יהיה להם לאיפה לחזור כן בעיקר בצפון כאילו ככה זה היה דיבורים שלא י יפה לחזור וטיעון הזה השיקול הזה שלא להם לאיפה לחזור זה מצדיק קריטת פרי אז א לפי החבות יאיר עוד מעט נראה את הרמה מסר מפורשת א נשמע שכן נראה שכן בעצם זה לא זה לא השחתה לחינם אני לא תם זה לא ונדליזם זהזה לא סתם משהו יצרי שבא לי כאו א א ר להש איהי מטרטר תוג על ידי זה שא עש כן אני אחי צפרי בסדר בסופו של דבר זה בכלל התר של של הספרים הרמבם בלות מלכים ש מנסח את ההלכה הזאת אז תראו פרק הלכה ח אין קוצצים עני מאכל שחוץ למדינה ואן מונעים מהממת המים כדי שיבשו שנאמר לא תשחית את עצה וכל הקוצץ לו כן לא מצור בלבד אלא כל מקום כל הקוצץ ילן מאחל דרך השרתה לוקים אבל קוצצים אותו אם היה מזיק לנות אחרים או מפני שמזיק בשדה אחרים או מפני שדמו יקרים לא עשרה תורה אלא הדרך השחתה יש יש שני חלקים בהלכה הזאת נכון חלק הראשון זה החלק של של האיסור החלק השני הוא החלק של התר מה מה מה ההבדל בין החלק הראשון לחלק השני חת הרמבם חוץ למדינה וחוץ למדינה זה בעצם הדגשה הרמבם מדבר על איסור של קציצה של חוץ למדינה חוץ למדינה מה זה אומר זה אומר זה במקום שהוא רחוק במקום שהק תצור על עיר כי זה פשט הפסוקים אתהה הולך מחוץ למדינה שחוץ המקום שלך ושם יש עץ שבאמת לא אכפת לך ממנו כלומר זה לא עץ שיש לו איזה קשר לעצים אחרים שהוא מכחיש אותם הוא פוגע בהם או שיש לו שורשים אתם יודעים לפעמים יש עצא פרי ש שולחים שורשים תוך הביוב ואז פתאום יצר בעיות קשות כאילו זה נמצא מחוץ למדינה באיזה מקום רחוק וביחס לזה כותב הרמבם פוסק הרמבם שוודאי שאסור לקצוץ את האילנות האלה אסור גם לנועה ממת המים למה זה בדיוק הלא השחית את עצה בכל מקום דרך השחתה לוקה אבל קוצצים אותו אם היה מזיק אילנות אחרים פני שמזיק בשדה אחרים כלומר כאשר זה לא מחוץ למדינה אלא כאשר זה בתוך המדינה ואז בתוך המדינה הוא יוצר כל מיני בעיות אז כן לא עשרה תורה לדרך השחתה הלכה את כל עניין סרק מותר לקוץ אותו אפילו אינו צריך לו שזאת נקודה מעניינת אפילו לא צריך לו אבל באילן סרק משתמ מהרמבם שאין שום איסור קציצה וכן אילן מאכל שזכים נו עושה לה דבר מועד שלא ראוי לטרוח בו מותר לקוץ אותו וכמה היה הזית עושה ולא יקוץ נו רוב הקף זיתים ו שהוא עושה כו תמרים לא קצנו הרמבם פה מוסיף זה כן לסוגיה שם בפרק החובל שכאשר זה פרי שלא מוציא הרבה פירות כן עץ פרי שהוא ככה לא לא פורה כל כך אז בעצם הוא הופך להיות עץ סרק כן בגלל שעץ פרי זה עץ פרי שמצדיק את הפירות שהוא נותן אבל אם הוא לא נותן פירות בכמות מינימלית שמוגדרת פה אז הוא כבר הופך להיות אוטומטית עץ רק ולכן מותר לכות אותו בספר המצוות הרמבם גם מונה את זה כלא תעשה את ור הזה והמצווה זנו שרנו משחית הלנות שנצור על עיר כדי ליצר לאנשיה ולהכאיב ליבם הרמבם קובע פה בצורה ברורה שאסור לנו להשחית אילנות פרי כדי להצר לאנשיה ולהכאיב ליבם זה ש אם אנחנו משחיתים צים למן שהם להראות להם זה לא זה פוגע בהם נכור כן והוא אמרו תעלה לא תשחית את צה כ ממנו תוכל אותו בטיחות וכן כל הפסד נכנס תחת לב זה כל מי שישרוף בגד לריק או ישבור כלי לריק גם כן הנה עובר משום לא תשחית ולוקה בסוף מכות תברר שה קוצה לנות טובות לוקה ואמרו וזרת ח כ ממנו תוכות יחות תרו משפטי צ זו בשני כאילו אנחנו נחזור אולי בהמשך בעניין הזה של של השחתה שהיא לא של הצא פרי אבל בינתיים מה שחשוב בספר המצוות של הרמבם זה הקביעה מאוד גרורה כאשר מדובר על עץ שהוא לא בתוך התחום ויוצר לי בעיות ופוגע בעצים אחרים וכולי אז באמת ההלכה היא כמו פשת הפסוק שבאמת אסור אסור להשחית את העץ וגם כאשר יש לך מטרה המטרה זה להחריב ליבם אני לא עושה סתם אני עושה כדי להחריב ליבם שלש של אנשי המקום אומר הרמבם בספר המצוות זה כלול באיסור בצד השני של הדף הרמבן בשיחת ה סן מצווה שישית נצטוינו שצור לכל מיני לנות שכול כל מני המצור מחות בות ט זה כבר אמרנו כי ממנו תוכל לדעת הרמבן זה מצת עשה אז הכי הזה לדעת לדעת הרמבן זה לא כי של א של סיבה של הסבר אלא זה כי של דהה כן של סליחה לא דהה אלא אלה כאילו אל תשחית אלא תאכל ואם יכרות אותם לבטלה דרך השחתה נעבור על השה מוסף על הליו המפורש בו תלה כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות יש בזה גם עשה וגם לא תעשה עשה זה או כי ממנו תאכל והלא תעשה זה אותו לא תחות בפירוש אמרו בספרי כ ממנו תוכל מצד עשה ואותו יכול מצת לא תעשה טוב הוא מקשה פה על הרמבם שלמה הוא לא מנה את זה כמצוות עשת כי ממנו תאכל ודע כי זו המצווה בעשה ולא תעשה שלה נצו על איר להלחם עליה לתופס שנצטוו לחמול עליה כשר חמול עלי שלנו אולי נכבוש אותה כן הוא חוזר פה על האמירה אולי נכבוש אותה ולכן בעצם זה קשור גם כן לביטחון בהשם שבסוף נצח מה אתה מה אתה משחית הרי בסוף זה שלך אבל בצאתנו אל ארץ אויב זה דווקא כאשר זה עיר שבתוך התחום שלנו ואז אחרי שנכבש אותה היא תהיה שלנו והעצים שנמצאים שם נוכל להשתמש בהם אבל בצאתנו אל ארץ ויהיה פשיטה לאיזה מקום רחוק שאנחנו לא עומדים לכבוש אותו ולהישאר שם אלא ברור שחוזרים אחרי זה הביתה נשחית ונקבל כל עץ כן מהמצור לצר לאנשי העיר והשחתת האילנות שלא יחם כל זה מותר לא עשרה תורה אלא ההשחתה בחינם לשון הספרי צור קוצצו ולשון הרע במצווה זו אינו מכון הרמבן חולק על הרמבם לפי הרמבם אמרנו שנאסרה השחתה כדי להטיב את ליבם לפי הרמבן גם להטיב את ליבם וכן להעצר לאנשי העיר בהשחתת האילנות כל זה מותר כל מה שעשרה התורה זה השחתה בחינם עכשיו הרמבן גם בשורה הראשונה תראו כותב הם נכרות אותם לבטלה דרך השחתה שיש מחלוקת בין הרמבן לבין הרמבם מה זה בעצם לא תשחית בעצם אמרנו שהגדרת האיסור זה השחתה לא תשחית השאלה מה זה השחתה אז לדעת הרמבן זה מאוד ברור השחתה זה כ ל מצב שבו אדם קורט אילן מאכל סתם מה זה השחתה ונדליזם בסדר משעמם ללך ואתה עכשיו מתחיל להתפרע על איזה עץ מאכל זה הדבר שנאסר ולכן כל צורך שהוא שבשבילו אני בא ופוגע בעצה המאכל אפילו אם זה צורך עקיף לא ישיר הדבר מותר זו דעת הרמבן דעת הרמבם מה זה ההשחתה לא תשחית השחתה זה כל הכירה שאיין בה תועלת מיידית ישירה אז ככה אם יש לי עץ שפוגע בעץ אחר אז שאני קוראת אותו אז אני עצם בעצם הקרטה אני מועיל העץ שלידו אם אני רוצה להשתמש בעץ הזה כדי כן לעשות כל מ דברים אז בסדר אז יש לי תועלת ישירה מהקריה אבל ברגע שאני קורט עץ משחית עץ כדי להטיב את ליבם אז בעצם מה אני עושה אני משחית אותו ההשחתה היא נועדה בשביל משהו אחר אבל מה המטרה שלי אני לא אין לי עניין חיובי בעץ עניין חיובי זה או להשתמש בו או עניין חיובי שהוא לא יהיה פה כי הוא מפריע לי לעץ אחר אבל כשאני משחית אותו כדי להדיף את ליבם של אנשי העיר אין לי שום צורך אין לי צורך בעץ אני רוצה להפך אני רוצה להשחית אותו אני רוצה להשיט אותו כדי אני משחית אותו כדי שהם יהיו עצובים אבל בסוף מה אני עושה בפעולה שלי בפועל אני משחית את העץ אז על זה אומר הרמבם הדבר הזה נעשב לא אותר להשחית אז המחלוקת לסיכו בין הרמבן לבין הרמבם זה בהגדרה של ההשחתה מה זה השחתה לפי הרמבן השחתה זה בחינם זה לבטלה כל הצדקה שהיא להשחתה היא מותרת לפי הרמבם השחתה תמיד נאסרה מה ההגדרה של השחתה שאתה פוגע בעץ בלי שיש לך צורך מיידי בעץ הזה עצמו או בעקירת ולכן לפי הרמבם לבוא ולהגיב את ליבם של אנשי העיר זה בכלל לא תשחית האיסור של לא תשחית אני חושב ש כן בדרך כלל בהלכות מלכים כל הנושאים האלה שאין שולחן ערוך הרמבם הפוסק שלנו א חשב שזה נקודה מאוד משמעותית כאילו הפסיקה הזאת של הרמבם א למשל מה שהזכרתי קודם השיקול של של לאיפה לחזור שלא י לחזור כמובן אני לא פוסק הלכה בסוף הסיטואציה והמציאות היא מורכבת ו צריכים לקבל החלטות מתוך השטח אבל וגם לא כל מה שאנחנו שומעים זה באמת ככה מדויק ברור אין ספק במקום שבו יש כן איזה מטע שמסתתרים שם מחבלים או שהוא פוגע בריאות או כל צורך מבצעי שהוא אין ספה כן שחייבים לעכור אותו זה ברור אני אומר בהנחה שיש דבר כזה של קירת עצים כדי שלא לאיפה לחזור הדבר הזה לפי הרמבם לא חלק לי לא פשוט לי כי בסוף המטרה שלך זה מטרה של השחתה אתה רוצה להשחית ההשחתה כן אתה משחית בשביל אני משחית בשביל לנקום בהם אני משחית בשביל שכן להכאיב להם שנייה אתם רוצים להגיד ואני מסכין שאם זה שהם לא יחזרו זה גם צורך מבצעי בסדר אז ברור שזה שיקול שהוא הופך להיות שיקול מצעי אבל אז צריך להגיד את זה אחרת אתה צריך להגיד אני לא רוצה שהאויבים יחסרו לצפון הרצועה ולכן אני בעצם גורם לכך בסדר זה לא רק כאילו שכי הנושא הזה ש לאפ לחזור יכול להישמע כנקמה זאת אומרת אני בעצם רוצה להראות להם הם עשו לנו כן לא כל מה שעשו מה יצא שבכל מקרה זה נוגע לעץ כי הם חוזרים בגלל העצים בגלל שאתה עוקר את העצים אז הם לא חוזרים אכורה אוקיי אז זה בדיוק אתיה ה מחלוקת לפי הרמבן בסוף אני אומר למה אני עושה את זה יש לי מגמה זה לא ונדליזם זה לא זה לא השחתת חינם זה לא השחתה לוותה אבל לפי הרמבם זה יכול להיות עדיין השחתה לפי הרמבן אפשר להגיד שיש פה עדיין חוסר אמון בקדוש ברוך הוא שהם יחזרו להגיד שיש ך חוסר אמון בקדוש ברוך הוא שנו חוזרים לגוש קטיף ואז בצצים שלנו שלא רבים ועזה ואז הכל יהיה שלנו במובן הזה זה ארץ רחוקה אני חושב אני לא חושב שמישהו לפח בשלב הזה חושב שאנחנו הולכים עכשיו לא במובן שהם יחזרו לצפון הרצועה ו היה נשמע עם דברך ם הרמבן ם הרמבן ש שאם שאסור לחרות לחרות כדי שהם לא יחזרו א לחרות כדי שלא יהיה להם כשהם לא יחזרו כי זה אומר שהם יחזרו כן אבל החוסר ביטחון ש הרמבן אומר זה קשור לעצים זה לא סתם ב עה קריטת העץ אתה מבטא שאיין לך ביטחון עכשיו פה אני אומר קריטת העץ זה דבר שהוא שהוא חשוב שהוא משמעותי קש לעצמו כן בוא נגיד מתי שהוא כן כן חושש אתה אומר זה חוסר ביתחון כאילו אחרי שאתה דחקתי הרצועה אז אתה צריך לפתוח בהשם שהם לא יחזרו אף פעם לפה ואז אתה רוצה להגיד שגם לפי הרמבן אם זה השתה ר בש שליח זרור אז גם לפי הרמבן כת בזה בעיה טוב זה חומרה גדולה כאילו מה שאתה אומר שלא רק לפי הרמבם לפי רב מנ יש בזה קצת בעיה טוב אם המציאות מוכיחה שהם אכן חוזרים אז לחורה צריך להחשב בזה אי אפשר להתעלם מהמציאות אם רואים שצל לצר במקומות והם חוזרים בחזרה אז ידוע שאם אנחנו נעקור את את העצים אז מחליש אותם באיזשהו אופן ויהיה להם יותר קשה נקרא לזה במלחמה לא לא כרגע אבל בשנים הקרובות מתחזק בחזרה זה חלק ממלחמה ארוכה יותר בסדר אז פה צריך להוסיף את כל האמירות הנוספות כאילו כל זה צריך לחשבן כאילו שזה לא עצם החז אפשר להתווכח כאילו מה משמעות של החזרה שלהם וכולי אבל בסוף אני חושב שעיקר הדבר זה זה מה מה הנימוק שמה מדימה אחל הדבר הזה אם אתה בעצם עושה את כל החשבון אתה אומר בסוף אני מגיע לצורך מבצעי זה אן דיבור כאילו זה ברור אבל אני חושב שגם ברמה המוסרית ו בעצם שבן אדם נלחם עזה עם כל הנוראות של המלחמה אז יש משהו שצריך דווקא לשמור על ה לזכור את זה כאילו שיש פה מלחמה וא אנחנו לא אני חושב ש כן א תחושות נקם לא תמיד הם הם מולידות אנרגיות חיוביות בתוך חשות נקה בתוך ש אז אז זה ענייני זה מבצעי בסדר זה באמת צריך לאמור נגד העיניים טוב אנחנו צריכים לסיים א כן יש הבדל בין השחתה להרתעה יש השחתה שהי נכון הרתעה זה גם הרמבם יודע הרתעה זה זוך מבצעי כלומר סליחה סליחה אתה אומר הרתעה בסוף אני משחית עכשיו אני משחית כדי שהם יירטו נכון אז אז הלטאה בסוף כאילו אנחנו נגיע לפיקוח נפש ודרך זה נפתור את הבעיה נגיד בסוף אם אני מבין שיש פה חשבון של פיקוח נפש אז פיקוח נפש זה דוחה את האיסור הזה אבל מבחינת ההגדרה הבסיסית אז באמת יכול להיות שהין חינים הרמבם אולי יגיד שמצד האיסור כלו האיסור לא לא בטל כאילו מושג ההשחתה קיים פה אלא שההשתתפות וגם בהקשרים אחרים אני רוצה ממש ככה לא למנוע טוב אה מכם אז בכמה משפטים את ה את ההמשך לא הכל אבל חלק אחד כל הסוגיה הזאת מקבלת תפנית מדהימה ומפתיעה דרך גמרא מסכת שם קמה בפרק החובל אמר רבי חנינא לא שכיב שפחת ברי אלא דקת טנטה בלא זמנה המשפט הזה פתאום מתחיל להתפתח מהמהלך אחר לגמרי שלא קשור לכל ההגדרות האתיות של השחתה שיש בעקירת עץ פרי ס ואחרי זה זה מקבל כל מיני ביטויים כן זה מתחבר גם לכי האדם עץ השדה ארי קנתי כי אדם אץ הסדה זא יש איזה הגבלה בין האדם לעץ ואת המשחית עץ אתה כאילו פוגע באיזשהו אופן העץ יש בו דימוי אנושי אחרי זה זה תפתח הרבה בחסידות כילו הקשר בין העץ לבין האדם וכולי אבל הפגיעה בעץ יש בה כאילו איזשהי פגיעה באיזשהו משהו שהוא במובן מסוים מקביל לאנושיות ו ספר חסידים שכותב שאסור אחרי זה השולחן ערוך לא פוסק את זה אז הטס ביורה דעה בענייני סכנה שהוא מביא את הדברים ופתאום מתכולת תמונה אחרת לגמרי כן בוא נגיד את זה ככה שהסכנה מחזירה את הפסוקים אולי לקריאה הראשונית שלה שדווקא מכוח הסכנה שבדבר אז פתאום חוזר להיות איזה טאבו על א על השחתת הצא פרי א אחרי כל ההיתרים לצורך וכו רמבן רמבם וכולי פתאום איזה חזרה אחורה לאיזשהי תפיסה מאוד ראשונית של עץ פרי אתה לא נוגע בלזה עכשיו תראו יש פה יש כמה תשובות של אחרונים הבאתי רק את שו פרדו כאלו שזה ככה משפטים מאוד מאוד בולטים מאוד מחודדים הוא נשאל לגבי צב בת כברות שזה בעיה כי זה חוקותיה של הגויים וכולי אז הוא כותב נ האמת הגיד שבדברים הנוגעים בענייני סכנה חמיר ה סכנת המיסו כמה פעמים שנשאלתי על דברים אלו חינם קציצת אילן ואני משמיט את עצמי מלומר התר ואף שיש הרבה צדדים להתיר מפני טעם הכמוס כן יש לי סוד למה לא פוסק בנושא הזה של קריטת הצה פרי ולכבוד הדרת גונו אני אומר את אני אספר לך אתה חבר שלי אני אגיד לך מה הטעם שאני לא פוסק שבדברים אלו ההמון עם מקפידים על זה מפרד כאשר מצת רבי יוד החסיד וסתם ש צות לנחת והן מחלק בין עילוי בדמים וכולי ממה שמצד הסברה או אפילו בעילוי דמים כמו שתתה יעבץ ואם אני אומר להם התר אם חס ושלום לא יצליח העניין אזי כל תלונותיהם על הרב כלומר אומר אני לא רוצה להסתבך עם זה אחרי זה יקרה להם משהו נושים של סכנה מה אני יודע אחרי זה יקרה להם חלילה איזה אסון הם יאשימו אותי בכל מה שקרה להם כן כמו שרבי חינא אומר כן ששיבח את הבן שלו מת בגלל קציצת אז אני אתיר הם באים אליי הם רוצים שאני אהיה אחראי על הדבר הזה לא רצה לקחת אחריות אחרי זה יבוא אלי בטענות הר מה זה דקץ תאנת לא מה הוא קצץ עץ תאנה למרות שלא היה אמור לקצוץ בלא זמן אולי כאילו לפני שהגיע הזמן ואז אחרי שיגיע הזמן אפשר לקצוץ לפני בלא זימני הכוונה לא לא לא לפי ההלכה אם לא לפי ההלכה בסדר אז הוא עבר על איסו או בוא נגיד את זה באופן אחר נניח שזה היה לא בסדר אבל אבל זה בסוף לא צריך למות מזה שבן אדם עבר על איסור לא תעשה שות ות חות מה שיש פה גם אני אומר יכול להיות שיש פה הבנתי את מאיר ככה אתה אומר כל מה שכתוב בגמרא שיש סכנה זה רק כאשר יש איסור בקריטת העץ אבל מקום שבו מותר ליחות ההלכה מתירה לי אז איך יהיה סכנה בדבר הזה אז הנה אז אתה רואה ספר חסידים שכותב שאסור ליחות הצ פרי נקודה באופן טוטלי וגורף יש בזה סכנה בלא זינ זה לא דוקא מקביל האיסור ההלכתי השאלה מה זה בלא זימה האם זה האם זה היה מותר או לא מותר בסדר ספר חסידים לקח מזה שיש איסור מוחלט גם כאשר זה מותר והוא ממשיך ואומר הפר הרון אומר ואם ה שתם חכם גם כן אני אומר לו התר רק אני נוסא ונותן עמו בהלכה הזו ואני אני אומר לך לא איסור ולא יותר ומה דק מקפידים אני גר בקפדנות אם לא תקפיד לא יקפידו ך אה לא יקפידו בעדך ואתה תוכל לעשות מה שתרצה בבירור ההלכה שביארתי לך אם כן מזר כבוד גבנו כמה אני מונע ככל האפשר וכל האפשר מ לכבוד דעתי אניה בעניין הזה עכשיו ה הוא לא יחיד אני אומר יש כמה וכמה פוסקים שמאוד מאוד החמירו בנושא הזה של קצית צא פרי ובגלל הנושא הזה של סכנה טוב אז א יש לך סכנה מול סכנה כן כשאתה במלחמה אז לא יודע אם צריך לחשוש לסכנה הזאת של קציצת עצא פרי כ שיש לך סכנה יותר מוחשית של טוב אם זה סכנה זה מותר בכל מקרה אבל ודאי בהיבט האזרחי ולא הצבאי של הנושא הזה אז צריך לדעת את זה שבסוף הפוסקים האחרונים חלקם שבעיני זה איזה תופעה ייחודית כן שיש פה בעצם איזה שני מסלולים מסלול אחד זה המסלול הלכתי מסלול של הסכנה ח שסכנה כאילו מסר שעומד לעצמו גם כשהלכה בטירה זה פלא פלאים כאילו התורה אומרת כאילו ההלכה צ זה מותר ועדיין מושג הסכנה הכול מושג שאני עדיין חושש ממנו מפחד מהדבר הזה ואני אומר הוא לא יחיד בדבר הזה ש שזה פלא פלא עצום בסדר א זה דבר ש אני אומר זה כי אדם צ הסדה פתאום זה חוזר למשהו מאוד מאוד ראשוני מאוד יסודי ץ פרי זה משהו אל תיגע בזה תיזהר טוב א תזכה בעזרת השם ישועות גדולות ונחמות ו לא עסקנו בנושא של השחתה בדבר שההוא לא ץפ מחלוקת בדעת הרזה דאית דרבנן בכל מקר בזה מכות השאלה אם זה מכות דרבנן או שזה יסו דאורייתא בלי מכות ב הנישה בכל מקרה שחינו עם השחתה לי השחתה יצליחו לקבור על אויבנו בעזרת השם נזכה לשורות טובות סורות [מוזיקה] נחמות ‏m