אין שמין לגנב ולגזלן אלא לניזקין | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] רשות רמים שליטה אנחנו זים בדף י עמוד א' היום אני רוצה לעסוק בדין שמופיע מחלוקת מחלוקת המוראים בדין שמים לגנב ולגז אלא הנזיקים הגמרא אומרת שיטת שמואל שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזיקין והגמרא מתלבטת לגבי דין של שואל האם לשואל שמין או לא שמין לאחר מכן הגמרא מביאה את שיטת אולה אמר רבי אלעזר ששמן לגנב לגזל ברב פפי אמר שאיין שמין אחתה אומרת הגמרא אין שמין לא לגנב ולא לגז אבל לשואל שמין כדי רב כהנה ורב אסי כן כמו שהגמרא סיפרה לפני כן שההוא גברה דשי נרג מחברי תברה אתה לקמ דרב אמר לזל שליים נרג מאליה רב כהנה אמרו לו רב כהנה ורב אסי אמרו תינ אחי בשתי אז בעזרת השם אנחנו רוצים לעמוד על ה גדר של ההלכה הזו של אין שמין לגנב ולגז אבל נזיקין כן שמין ונראה שנחלקו בזה רבותינו הראשונים איך להבין את ההלכה הזו רשי אצלנו כותב דיבור המתחיל אמר שמואל מנהג נים הוא שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן שאם גנב וגזל בהמה או כלים ונחתו אצלו כלומר הם נשברו אדם גנב איזשהו חפץ והוא נשבר או שגנב בעל חיים בהמה ומתה אין שמין את הנבלה ואת השברים לבעלים שיחזיר גנב הפחת אלא ישלם בהמה כלים מעולים והשברים שלו מה הפשט בדברי רשי הבינו רבותינו הראשונים שהכוונה היא שההלכה המיוחדת שנאמרה בתשלומי נזיקין שנקראת ישיב לרבות שווה כסף ככסף שאדם שהזיק לחברו אז התורה הבא שאיין דווקא הכרח לשלם בכסף אלא גם אפשר לשלם בשווי כסף ישיב לרבות שווי כסף ככסף יכול לתת סובין אפילו אז בגנב וגזלן הייתי חושב שאם אדם גנב וגזל והכללים נשברו אז הוא יוכל לשלם נ גזן יוכלו לשלם את החוב של הגזלה באמצעות השברים משום שזה לא גרם מכל חפץ אחר שהם יכולים לשלם אפילו סובין הם יכולים לשלם אז מדוע שלא יכלו לשלם את ערך החוב הגזלה על ידי ובאמצעות השברים כמה שמלן שלו אין שמין לגנב ולגז פירוש הדבר שהם אינם יכולים לשלם באמצעות שווה כסף ששום כמה שווה כמה שוים השברים כמה שווים כלים אחרים ועל ידי זה ישולם החוב של הגנה אלא לא אלא צריכים לשלם דווקא כלים מעולים ובהמה מעולה כפי שהם גנבו את ה את הנקודה הזו בהבנת דברי רשי ניתן לראות גם בתוספות תראו במקור ד' פירש הקונטרס אין שמין הנבלה והשברים לבעלים שיחזיר הגנב הפחת אלא ישלם בהמה שלמה וכלים מעולים והשברים שלו כלומר נקודת החידוש היא שהחוב שמוטל על הגנב ל הגזלן זה להביא בדיוק את אותו כלי שהוא גנב גנב גרזן צריך להחזיר גרזן מעולה גנב בהמה חיה צריך להחזיר בהמה חיה זו החובה שמוטלת עליו והוא לא יכול לשלם שום כלי או שום שווה כסף אחר וזה מה שמוסיף התוספות ואומר אף על גב דק מלן ישיב לרבות שווה כסף ככסף אפילו סובין הרי זה דין שנאמר בכל הנזיקים שאפשר לשלם גם בשווה כסף אומר התוספות גנב וגזלן שני משום דכתיב אשר גזל כאן שגזל והשיב את הגזלה אשר גזל דרשו חזל בגמרא כאן שגזל אל כך צריך להחזיר הגזלה או דמ ולא סומים כאן מוסיפים התוספות עוד נקודה שכן ניתן לשלם באמצעות דמים אז קיימות למעשה שתי אופציות או להחזיר את הכלי עצמו אותו כלי שנגנב ונגדל להחזיר אותו בעצמו או חפץ אחר מעולה כמותו ואופציה שנייה דמים ונראה שככה הבינו מרבית הראשונים בשיטת רשי תראו את הרשבא כותב במקור ה פירש רשי זל אין שמין אלא ישלם לי והשברים שלו כלומר הוא לא יכול לשלם את חוב הגזלה באמצעות שברים באמצעות שברי הכלי וכן כתב רבנו חננאל משלם לו כלי כאין הכלי שגנב או גזן וכן בהמה ושבור נוטלו הגנב והו גזלן וכן כתב גם בשאלתו דרב החי גאון ובאמת מסקנתו של הרשבא אם תראו חמש שורות מלמטה או שש שורות מלמטה והעיקר כמו שפירשו הגאונים ורשי זן ד בגנב וגזלן לא כתב רחמן כסף ישיב כלומר ה היפות הזו הריבוי של כסף ישיב לרבות שווה כסף אפילו סובין זה לא נאמר בגנב גזן זה נאמר בנזיקין אבל לא נאמר בגנב גזן אלא צריך לשלם הגניבה הגזלה כאין שהיו בדיוק אותו דבר והמקור הוא בירושלמי דגרסי נתא מנין שאין שמי לא לגנ ולא לגז אמר רבי יבא בר ממל חיים שניים ישלם ולא מתים דהיינו אם אדם גנב בהמה והבהמה הזו מתה הוא לא יכול לשלם את חוב הגזלה באמצעות הנבלה הוא חייב לשלם בהמה חיה בדיוק כפי שהוא גזל זה לגבי גנב ולגבי גזול לגבי גנב כתוב חיים שניים שלם לגבי גזלה נאמר והשיב את הגזלה אשר גזל כאשר גזל כן שגזל אז יש לפות המיוחדת לגנב חיים שניים משלם ויפות המיוחדת לגזל והשיב את הגזלה אשר גזל כן שגזל שני ה שני הלימודים האלה נאמרו בירושלמי גם טוסט רבנו פרץ כך למד פשט ברשי במקור ו מיו פירוש הקונטרס יש לישב ד בגנב וגזלן גלקר דלו מצפ סובין כדת בירושלמי מנל שאין שמיין לגנב ולא לגז אמר רביב ממל חיים שניים משלם חיים ולא מתים עד כאן בגנב בגזל מן עין אמר רבי אבא אשר גזל כן שגזל על מה ב מה כאין הגזלה ממש דהיינו בהמה אחרת כיוצא בה וגם התס רבנו פרץ מוסיף את האופציה מאו מעות יכול לפרוע לו רק שיהיו כל דמי הגזלה א ברמבם כמביא את ההלכה הזו בפרק א' הלכה טו כותב מי שגנב כלי במקור בוא שברו או או נשבר או נפחת מאליו אין שמים לו הפחת אלא רואין כמה היה שווה הכלי ומשלם לבעליו שניים בדמיו והכלי השבור יהיה לגנב אז למדו הראשונים הגות מימוניות למד פשט ברמבם שהוא מפרש את הדין של אן שמין כפי שבירו התוספות ו רשבא ורבנו פרץ וגם הראש בהמשך נראה תראו את ה הגות ממוניות באמצע הפסקה אבל רשי פירש אין שמין להיות הנבלה של בעלים ולמ צויה ונבלה לבעלים אפילו בשוויו כלומר אין שום אופציה שהגנב וגזלן ישלמו את חוב הגזלה באמצעות הנבלה אפילו אם ישמו אותה כשעת העמדה בדין בשעה שהם רוצים בשעה שבית הדין פסק שהם צריכים לשלם איקס כסף הם לא יכולים לבוא עכשיו לקחת את הנבלה לשום אותה ולהגיד לבעלים הנגנה א נגזל הנה זה יהיה חלק מהתשלומים עבור החוב לא הם לא יכולים לעשות את זה כדי משמע בירושלמי דלאל לפו ריתא וכן משמע לשון שנאמר לגבי שואל זיל שלים לי נרג מאליה לך תשלם לו גזדה שלם מעולה וכן פירש רב פס וכן רבנו המחבר כעמוד פה ובהלכות גזלה סוף פרק ב כלומר הגות ממוניות למד שזה גם הפשט ברמבם א גם בפרק א' הלכת תו וגם בסוף פרק ב' מלכות גזלה גם כן שמה הלכת ו אז אמתא לסיכום א שיש לנו שיטה בראשונים מיוסדת היטב בהרבה ראשונים גם רבנו נל הרשבא בשם רב החי גאון תוספות רשבא רבנו פרץ א וכולם למדו פשט שכך גם רשי סובר וש הדין של אין שמין פירושו ש האלפות המיוחדת שנאמרה בנזיקין כסף ישיב לרבות וכסף אפילו סובין זה דין כללי בתשלומי נזיקין בתשלומי לה שאין יכולת לשלם בשווה כסף יש אופצייה לשלם או בכלי מאליה בהמה מאליה ולכל היותר את דמי הגזלה זה גם הראש מוסיף תראו במקור ז א בר מגנ וגזלן שצריך לשלם לו בהמה וכלים ש מים ונבלה והשברים לגנב ולגז ד בגנב כתיב חיים שניים משלם בגזלן כתיב השיב את הגזלה אשר גזל כן שגזל ומיו מאות יכול ליתן לו דמה ליהן מה לידמן כיווון שיכול לקנות בהם כאן שגזל אבל לא דבר שיצטרך לטרוח למחו ולקנות בדמים כאן שגזל אז כאן הראש גם כן מוסיף את האופציה הזא של תשלומים של הגזלה על ידי מאות כפי שמבואר ברבנו פרץ וגם בתוספות שקראנו ובאמת כאן צריך ביאור מה החילוק בין מאות לבין שווה כסף הרי כ מנן ששווה כסף ככסף אז מה הסברה להגיד שאת דמי את חוב הגזלה ניתן לשלם אך ורק או להביא כלי בדיוק כפי שנגזל או את דמי הכלי שנגזל אבל אין אופציה להביא לשלם בשווה כסף הרי סוף סוף שווה כסף ככסף אומר הדברי יחזקאל בסימן לח זה נכון ששווה כסף ככסף אבל שווה כסף איננו כחפץ נאמר ששווה כסף ככסף אבל לא שווה כסף כחפץ מה הכוונה במקום שעיקר החיוב הוא לשלם כסף כסף ישיב לבעליו כמו בני זיקים עיקר החיוב הוא לשלם כסף אז במקום כזה שעיקר החיוב הוא כסף חידשה תורה שגם שווה כסף שניתן לתרגם אותו לכסף תמכור אותו ותקבל כסף הוא נחשב תשלומי כסף שווה כסף יכול לחשב ככסף אבל זה כל זה אומר הדברי חזקאל במקום שעיקר החי הוא כסף אבל מה שהתחדש בגנב ובגז שעיקר החיוב זה לא כסף עיקר החיוב הוא כאן שגזל חיים שניים משלם עיקר החיוב הוא חפץ זה עיקר החיוב צריך להביא בדיוק את אותו כלי שנגנב להחזיר אותו לבעליו או בהמה ולכן לכל היותר ניתן לומר טוב מה הן מה לדן אם ניתן אם כשהתורה מחייבת לשלם חפץ ממילא האופציה של דמים היא אופציה קיימת משום שמה ליהן מה לידמן באמצעות הדמים ניתן לקנות בדיוק את החפץ הנגנב זה מה שהראש אומר ומי או מאות יכול יתן לו דמה לין מה לידמן כיווון שיכול לקנות בהן כאן שגזל אז אז אפשר להגיד שכסף הוא כאין חפץ אבל אי אפשר להגיד ששווה כסף הוא כאין חפץ כי שמה יש צורך בשתי פעימות כלומר יש צורך למכור את שווה הכסף להפוך אותו לכסף ואז בעל ידי הכסף לקנות את החפץ אז זה כבר לא התרבה מה שתרבה לכל היותר זה מה ליהן מה דמיהם שדמי הגזלה ניתן לומר ניתן לש ם אבל לא שווה כסף זה מה שאומר הדברי חז קן כבר כאן הוא מכניס אותנו קצת ליסוד של החיוב השונה בין זיקין לבין גזלה בגזילה יסוד החיוב הוא להשיב חפץ אלא ש כיוון ש אמרינן מהלי הן כמו שגמר במצי ה סג אומרת מה ליהן מה לידמן אז דמי הכסף משמשים אותנו במקום החפץ אז במקום החפץ ם משמשים אותנו אז כדמי החפץ משמשים אותנו במקום חפץ אבל עיקר החיוב הוא לא דמים אז לא אומרים שווה כסף יהיה ככסף אבל בנזיקין כיוון שעיקר החיוב זה דמים ולא חפץ אלא את הפחת של הנזק את ההפסד של הדמים אז עיקר החיוב זה דמים לכן שם מש וכסף ככסף על פי זה באמת נוכל אולי לגשת לתוספות ולהבין מה הסברה של ההלכה הזו של אין שמין מה מה שנאמר אז תתרו את התוספות תחזור אצלנו בדף יא עמוד א' אומרים התוספות והיינו טעמה ארבע שורות מלמטה והיינו טעמה דגנ וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמו שהזיק לכאורה לא מובן כאן מה תוספות רוצים לומר תוססות אומרים שגנב וגזלן למה שמה הם חייבים לשלם דווקא כאן שגזל דווקא את הכלים את השלמים ולא ניתן לשלם באמצעות שברים או באמצעות כל דבר אחר שהוא איננו כן שגזל למה אי אפשר אומר התוספות שכיוון שתמה גנב וגזל קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלי אז מה בסדר קנו מיד אז יש להם חוב בסדר אז מה אכפת לי נכון יש חוב אם יש חוב אז מה הבעייה אז נשלם את החוב הזה באמצעות שווה כסף כמו שנתראה בכל בכל התורה שבכסף ככסף ומ ובאמת זו היייתה הקושיה המרכזית של הרשב על השיטה הזו ש בביאור דין של אן שמין תראו ב הרש במה זה מובא בכמה מקומות אבל תראו את התוספות במקור חטא התוספות בב המציאה בדף צו עמוד ב מביאים את דברי הרשי תראו פירש בקונטרס נרג מאליה אחרת יתן לו והשברים יהיו של השואל כן זה למן ד אמר שאיין שמין לשואל אז הוא צריך לתת לו נרגע גרזן מאליה ו השברים יהיו לשואל אומר אומר הרשבא אין יראה לרבנו שמואל דאפילו גנב וגזלן משמע שיכולים לפרוע סובין כמו מזיק כד אמינה בפרק כמה כמה דפ עמוד א' כולן כאבות להן לשלם ממיטב פירוש 24 אבות הרי שמה נאמר שיש 24 אבות נזיקיים וגנב גזן הוא ה ה הוא חלק הוא ממניין ה-24 הנזיקים אז גנב וגזם בכללן על מה מדמה תשלומי גנב וגזלן לתשלומי נזיקין ואם כן נפרסו בין אז עדיין לא ברור מה מה הטעם שמביאים תוספות לכך שגנב וגזלן חורגים הם שונים משער הנזיקין בנקודה הזו ששמה לא ניתן לשלם על ידי סובין מדוע אומר ה ות הינו טעמה דגנ וגזל קנו מיד כשהוציאו מרשות הבעלים אז מה בסדר קנו מיד אז הם התחייבו בדמי אפשר לפרש את זה הם התחייבו בדמי הגזלה ואת דמי הגזלה הם יכולים לשלם אפילו מסובין מה מה נאמר כאן אומר ה אומר הרב לחונן וסרמן יש בקובץ שיעורים בקמה יש בחלק ב קובץ ביאורים אז שמה כותב באות וגם ראיתי שככה גם ביאר בשיעורי רב דובד פוברסקי על הסוגיה אצלנו שבאמת היסוד הכוונת התוספות כאן זה בדיוק הנקודה שאמרנו כי באמת צריך לחקור מה יסוד החיוב של תשלומי גזלה ומה יסוד החיוב של תשלומי גנבה ועסקנו כבר בשאלה הזו הזכרנו בזמנו את דברי המחנ אפרים בהלכות זכי ממון סימן א' שחקר בגדר של תשלומי נזיקי מה יסוד החיוב האם יסוד החיוב הוא א השלמת ההפסד שנעשה נעשה לניזק השלמת ההפסד כלומר ברגע שהוא שבר חפץ או מית בהמה או עשה איזה משהו אז ממילה נחסר ממונו של הניזק ביקס מאות כן וחובת וחובת המזיק היא ים את ההפסד שנוצר בעקבות מעשה ההיזק שלו אז לכן אנחנו שמים תמיד את הפחת ומתחייב המזיק לשלם כסף כתשלום הפחת או שמה יסוד החיוב של תשומי נזיקין היא השבת המצב לקדמותו כלומר לא במובן של השלמת חסרון הממון אלא תיקון הנזק דהיינו להשיב את ה לקדמותו היה לי בהמה עכשיו אין לי בהמה תחזיר לי בבקשה בהמה הייתה לי בהמה היה לי כלי תחזיר לי את הכלי האם יסוד החיוב הוא השוה המצב לקדמותו ותיקון הנזק או שיסוד החיוב הוא השלמת חסרון הממון וההפסד שצ שנגרם לניזק חקר בזה המחנ אפרים בהלכות נזקי ממון ואמר שתהיה נפק מינה מה שהגמרא אומרת על פי מה שהגמרא אומרת בקמה ס ח במציאה מג אם היה פער כן בין שעת ה בין היה הייתה ירידה של ירידה בערך של הכלי משת הזק אז שת התשלומין תגידו הוא זל הכלי היה שווה ארבע זוזים עכשיו הוא שווה זוז אז מה האם א האם הניזק א סליחה האם המזיק יכול לפתור את עצמו בלהביא כלי בדיוק כפי שהוא גנב הוא גנב כלי ששווה הוא גנב כלי מסוים וא מביא בדיוק את אותו הכלי אלא הנקודה הי שהכלי הזה שווה עכשיו רבע ממה שהוא שווה בשעת הנזק אז אומר המכני פריים בזה ה תלוייה השאלה הזו תלוייה בחקירה שחקרנו אם יסוד החיוב בתשלומי נזיקין הוא השלמת ההפסד הממוני חסרון הממון שנגרם לניזק אז בוודאי שמה שקובע הוא שעת הזק בשעת הזק נחסר א ממון ערך הכלי בישת הזק זה שיעור חסרון הממון שנגרם לניזק בשעת היזק לכן אף על פי שלאחר מכן ערך הכלי ירד לא יכול הניזק המזיק סליחה לפתור את עצמו בהשבת כלי זהה לכלי שניזוק משום שהכלי הזה לא משיב את ערך הכללי של רכושו וממונו של הניזק הניזק נחסר בארבעה זוזים הוא מקבל זוז אחד אבל אם נאמר שיסוד החיוב בתשלומי נזיקין הוא השבת המצב לקדמותו ותיקון המוט אז הנה הזקתי לך כלי אתה מקבל בדיוק את אותו כלי זהה אז יש כאן השבת המצב לקדמותו אז המכל אפרים מתפלפל ומביא ראיות לכן ולכן אבל אם נחזור כרגע לקובץ ביאורים רבחן וסרמן אז אז הם מברים שבאמת הם הולכים בכיוון אחד בנושא של זיקים והם טוענים שיסוד החיוב של נזיקין ויסוד החיוב של של תשלומי גזלה הוא בדיוק זה בדיוק ההבדל ביניהם אותה חקירה של המחנ אפרים הוא חקר בנזיקין אבל טוענים ש בנזיקין ברור שיסוד החיוב הוא השלמת חסרון הממון שנגרם לניזק במיסה הזק זה מה שקובע שת הזק צריך לבחון כמה היו נכסיו לפני הזק שווים כמה נכסיו שוים לאחר הזק וזה מה שמשלם הניזק דמים יסוד חיוב הוא דמים אז כיוון שיסוד החיוב הוא דמים לכן כן זה זה מס הזג כן כיוון שיסוד החיוב הוא דמים לכן יש אפשרות לשלם שווה כסף ככסף לשלם גם כן בשברים לשלם גם כן בסובין אבל בגזילה יסוד החיוב הוא איננו חסרון הממון השלמת ההפסד הממוני אלא החידוש של התורה הוא שיסוד החיוב הוא השבת החפץ והשיב את הגזלה אשר גזל החיוב שלך לקחת חפץ תחזיר את אותו החפץ השבת החפץ והרב חונן מוסיף שמה ש סימן לכך סימן לכך שיסוד החיוב ה השבת החפץ הוא בכך שגז אן חייב כידוע גם באונסן גם אם נאנס החפץ הוא חייב בשבתו אז אומר רב לחונן הרי אי אפשר לומר שהתורה מחייבת על אונסים הרי אנוס רחמנה פטרה אז איך יכול להיות שגזל מתחייב באונס אין זה אלא משום שר או סיבת החיוב של הגזל היא כבר משעת לקיחת החפץ סיבת החיוב היא לקיחת החפץ אז כיוון שהוא כבר בעת הלקיחה של החפץ התחייב בהשבת חפץ אז זה כבר לא משנה לי שהחפץ הזה נאנס זה לא משנה לי זה כמו שבעל חוב לקח חוב כן לקח איזהשהו לוה כסף אחר כך הכסף הזה הלך לאיבוד אז מה נגיד שוא יכול להגיד אני אנוס הכסף הלך לאיבוד לא אתה ברגע שלקחת את הכסף אליך התחייבת להשיב את אותו ערך של כסף ברגע שהגז והגנב לקחו חפץ הם התחייבו אוטומטית בהשבת החפץ אז לכן גם אם החפץ אחר כך נאנס אין שום טענת פטור לגנב ולגז להגיד אנחנו הנושים רחמנא פטרה אז רגע רגע או סיבת החיוב היא לקיחת החפץ לעומת זאת במזיק סיבת החיוב היא מיסה ההיזק פעולת הזק אז מכיוון שצ גזל סיבת החיוב היא לקיחת החפץ אז הוא התחייב בהשבת חפץ בגזל סיבת החיוב ומעשה הזק אז הוא התחייב בדמי הפחת זה מה שהוא תחייב בדמי הפחת כך גם בשוא ת למנדה אמר שאיין שמין לשואל זו מאותה סיבה מכך שהתורה מחייבת שואל באונסין רי אנוס רחמנה פטר על כוח שהשואל התחייב כבר בשעת לקיחת החפץ בהשבת חפץ שלם אז לכן גם אין שמיין לשואל ככה מבארים וזה מתחבר למה שאמר הדברי יחזקאל בסימן ח שהזכרנו לפני כן שב בגנב וגזלן יסוד חיוב התשלומים הוא חפץ כאן שגזל להחזיר חפץ תחת חפץ חיים שניים משלם חיים ולא מתים והשיב את הגזלה אשר גזל כן שגזל אז כיוון שיסוד החיוב הוא חפץ לא כסף חפץ אלא מה אני אומר מה לי הן מה לי דמם אז כשהוא משלם דמים כשהוא משלם דמים עבור הגזלה הוא לא משלם אותם בתורת דמים הוא משלם אותם בתורת חפץ כי מה ליהן מה לדמם אז הדמים משולמים בתורת חפץ כיוון ש מים משולמים בתורת חפץ לא אומרים פה שווה כסף ככסף כי שווה כסף ככסף אומרים אך ורק אם אם תורת התשלום היא תורת דמים אם ה תורת דמים אני יכול להגיד שווה כסף ככסף אבל אם הדמים משולמים לא בתורת דמים אלא בתורת חפץ לא שייך כאן להגיד שווה כסף כחפץ באמת במאמר מוסגר והיה ראוי להרחיב בזה יש תשובה של אבנ נזר ביורי דע סימן קעו שבאמת מתפלפל בשאלה הוא גם מסכים באופן עקרוני שיסוד החיוב בגזל וגניבה זה חפץ כין שגזל אבל אז הוא מתפלפל בדברי הגמרא המשנה בכמה צג עמוד ב' שכל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה דהיינו שאם היה אם הוזל החפץ משעת הגזלה עד שעת התשלומים לא יכול הגזלן להשיב את ה להשיב את החפץ להשיב חפץ זה לחפץ שהוא גנב כיוון שהחפץ הזה לא שווה כרך החפץ שנגזל בשעת הגזלה כל הגזלנים משמים כשעת הגזלה אז תמ אבני נזר כיוון שאנחנו אומרים שיסוד החיוב בתשלומי גזלה זה חפץ כן שגזל אז הנה אני מחזיר חפץ מה אכפת לי שהוא זל למה אין בת ש החפץ הזהה לחלוטין נרג מאליה למה אין בזה משום השבת הגזלה כן מתפלפל בזה הוא אומר שם סברה שכשאדם גוזל חפץ בעצם יש כאן שתי גזלות יש גזלה של גוף החפץ ויש גזלה של דמה החפץ אז למעשה יש פה טרטה הוא צריך לשלם חפץ בדמיו בשעת הגזלה טוב זה באמת חידוש וראוי לעיין בזה אבל א צריך להגיד גם לשיטת הבנ זר שללא ספק עיקר החיוב סליחה עיקר החיוב זה חפץ ודמה החפץ זה חיוב משני ה כל פנים לסיכום זו שיטה אחת בראשונים בביאור ש של ההלכה אין שמיין לגנב ולגז אלא לנזיקין עש בעצם ההלכה הזו עוסקת באופן כללי בצורת התשלומין של גניבה וגזלה מול מול נזיקי שהחידוש הזה שנאמר ישיב לרבות ש קסב ככסף כ סובין לא נאמר לגבי גנב גזן אלא אך ורק לגבי נזק אבל כפי שכבר ראינו לא מעט ראשונים לא קיבלו את הפירוש הזה בסוגיה תראו את הספר התרומה אה כן אתם יודעים מה אולי נפתח בדברי הרשב שכבר פתחנו בהם בתוספות בדף צו עמוד ב כן היכן שעצרנו אומר הרשבא מפרש רבנו שמואל ד משלם נרג מאליה היינו שהפחת שהו זל משעת השבירה עד שעת עמדה בדין הוד שואל הוא מוסיף על השבירה כשת עמד בדין עד שישה נרג מעלי דמדם לרב לגנ גזן דמר שמואל בפרק כמה דבב כמה דין שמין לא לגנ ולא לג זיקין ורב הטלה דאף לשואל אן שמים והת מת מילת דרב מילת דשמואל וכל ההלכה הראתם לאל מינ בפחת נבלה דניז כלומר אומר אומר ה אומר רבנו שמל רשבם בתוספות בכדי להבין את ההלכה של אין שמין לגנ גזן חייבים להתבונן לא רק ב בצורה ממוקדת עלה צריך לבחון את הסוגיה הרי הדין הזה של אין שמין לגנב לגזל הוא מובא כ ממש כהמשך לסוגיה הקודמת שעסקה בדין פחט נבלה מה זה פחט נבלה מה הדין אם היה שינוי בערך של הנבלה מרגע הנזק עד שעת העמדה בדין פח זה נקרא פחט נבלה אז הגמרא דרשה מהפסוק והמת ילו בגמרא לאל בדף י עמוד ב הגמרא אומרת אמר לרב קנה לרב א כת חמ וחמ נבלה דזי אשפב ר מרשי לרבות שכס כס אפילו סוב אפילו סו מביה לאני צריכ לפחד נבלה פחד נבלה אז זה הדיל שמופיע שם שב נזיקין התחדש במזיק התחדש שאם היה היה פיחות פיחות בערך הנבלה משת הנזק עד שת עמדה בדין מי שנושא בהפסד הזה של הפחת הוא הניזק פחט נבלה ד ניזק זה הכוונה והמת יהיה לו לניזק הוא נושא באחריות אז כאן תכף הוא מיד בעקבות הסוגיה הזו אומרת הגמרא אמר שמואל אין שמין לגנב לגזל מה הכוונה איין שמין לגנב לגזל זו ההלכה הזו בדיוק היא ה המטבע צידו שני של המטבע של אותו או אותו דיוון שהובא לאל כל מה שנאמר שאם יש פחט פיחות בין שעת הנזק לשעת המד בדים אז מי שסופג את ההפסד הזה זה הניזק ה הרי ש בגנב וגזלן זה לא כך מי שסופג את הפיחו הזה זה הגנב והגזל ולא הנגזל ונגנב דהיינו אם אדם גנב משהו כן והיה פחט היה הפיחות היה ירידה של ערך של הגניבה והגז משעת הגניבה או משעת השבירה עד שעת העמדה בידין לא יכול הניזק להגיד לומר לא יכול סליחה לא יכול הגזלן זן והגנב לומר ש שדמי דמי הנבלה יחושבו לפי שעת השבורה לפי שעת השבירה לפי שת המיתה כלומר ברור לחלוטין שניתן לשלם את חוב הגזלה והגניבה על ידי השברים משום שלדעת הרשב גנב וגזל אינם יוצאים מכלל כל כדלת אבות לזיקים שנאמר בהם ישיב לרבות וכסף ככסף אז בוודאי שניתן לשלם על ידי שברים ניתן לשלם על ידי סובין אפילו נקודת החידוש באנ שמיני שתמיד כאשר רוצה סליחה רוצים הגנה והגזל לשלם באמצעות השברים השברים של הגזלה עצמה של הגניבה עצמה הערך של השברים יחושב לפי שעת העמדה בדין ולא לפי שעת השבירה בניגוד לנזיקין בניגוד לנזיקין ששמה מחושבים דמי הנבלה והשברים כשת הזק ולא כשת העמד בדין ואת הפיחות סופג סופג הניזק הרי שבגני גזן הדין הזה לא קיים ככה ביאר סליחה ככה ביר רשבם וככה סליחה תראו את ההגות ממוניות מביא שככה פירש גם ספר הטמה ממקור ג למעשה הגו ממוניות פותח בשיטה של ספר התרומה אין שמין להם כשעת מיתה ושבירה כלומר את הערך של השברים לא שמין לפי שעת המיתה והשבירה אלא מקבלים הפחת מי סופג את הפחת זה הגנב גזן שמשעה מיטה ושבירה עד שעת מד בדין ואינו כמו נזיקין שאמר לאל ניזק מקבל הפחת הילכך גנב ו גזן יחזירו הנבלה ו השבורה לא כמו שלמד למדנו פשט ברשי כמו כל הראשונים האחרים שסוברים שאיין שום אופציה בגנב וגזל לשלם במשהו אחר מלבד או אותו חפץ בדיוק ומעולה או דמים אין שום אופציה לשלם שברים שום אופציה לשלם שום שווה כסף אחר הרי ש הראשונים האחרים זה סבר התרומה אומרים לא ודאי שאפשר לשלם את השברים אלא הנקודה היא שצריך השומה של השברים תהיה לפי שתע מדה בידין וזה הכוונה אין שמיין כוונה תודה רבה מכיוון שאני גם צמא אז אפשר גם לברך על זה ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהייה ב אמ כן אכך גנב גזן יחזירו הנבלה ושבורה בדמים שהם שווים בשעת עמדה בדין ועליהם השלים בכל התשלומים שימו לב את הירושלמי דורש דורש הספר התרומה בצורה שונה מכפי שדרשו התוספות והראשונים מנין שאין שמים לא לגנב ולא לגז שנאמר חיים שניים משלם חיים ולא מתים עד כאן גניה גזלה מן עין תמוד מה והשיב את הגזלה ש זה הציתו של הירושלמי פירוש אם הוזלו חיים יחזיר הם כמו שהם ואם הוזלו מתים יתן לו הפחת זה הכוונה חיים שים שלם כלומר אם אותם אותה בהמה בדיוק שנגזלה בדיוק אותה בהמה עצמה הוזלה אז הוא יכול להחזיר את אם זה אותה בהמה עצמה הוא יכול להחזיר את הבהמה ולומר לגזלן נגזל הרי שלך לפניך הנה הבהמה זו בדיוק הבהמה שגזל י אבל אם הבהמה שגזל י מתה עכשיו יש לפני נבלה והנבל הזו הוזלה כאן הוא לא יכול לשלם ולומר לו הנה קחת נבלה כפי שהיא שווה כפי שתה שווה בשעת המיתה אלא אם היא הוזלה סופג את זה הגנב בסדר ואם הוזלו מתים יתן לו הפחת ונמצא שלא הפסיד כלום כאילו הם חיים עד כאן לשון ספר התרומה אז הנה אז ראינו שגם שיטת ספר התרומה כך שיטת הרבנו שמואל רשבם א שיטת הרן בחידושיו גם במקור י כותב הרן בהתחלה הוא פותח בדין שואל אבל גם שם הוא כותב תראו לקראת הסוב בחמש שורות מלמטה א הוא הוא הוא גם כן כותב שהדין של אין שמין הוא כהמשך לסוגיה שעסקה בפחת ניזק בפחת נבלה של ניזק אז הוא כותב אבל פחתה או תירה ד בלימוד כל אחד ת ברשות קה וקדמי בפר כמה כמה אין שמין לא לגנ ולא לגזל כיוון שהם קונים בשינוי דידו נפחתה כלומר כיוון כאן הרן כבר מוסיף את הסברה כיוון שהגנב והגז קונים את הגזלה בשינוי אז הפחת ההוזלה שהייתה בגנבה ובגז היא הוזלה שהתרחשה ברכוש של הם כיוון שהם קונים בשינוי ברגע שהבהמה מתה הם קנו את הבהמה בשינוי אז היא נפחתה אצלם לכן הם סופגים את הפחת אבל זיקן שמין ד בהמה שלא הוא וכולי זו גם שיטת הרמבן בב מציא צדיו עמוד ב ושיטת הנימוק סב בשם הרמה אצלנו אז אם כן ראינו כאן שתי שיטות בראשונים איך לבאר את ההלכה של אין שמעין לגנב לגן אבל לא לנזיקין השיטה הראשונה עסקה בתשלומי נזיקין באופן כללי ותשלומי גניבה וגזלה באופן כללי שיש כאן איזשהי הלכה כללית שאומרת שהדין של ישיב לרבות שכסף ככסף לא נאמר בגנב וגז לעומת זאת שיטת הרשב והספר התרומה הרן הרמבן הרמה בכסף היא לא ככה באמת בבחינת יסוד החיוב הוא לשלם אפילו בסובין אפשר לשלם אפילו בשברים בוודאי שאפשר לשלם אלא נקודת החידוש היא שאם יש הוזלה ופער בערך של הנבלה או בערך של השברים בין שעת השבירה לבין שעת העמדה בדין אז סופג סופגים את זה הגנב גזן כיוון ד שינוי קנה הם קנו את החפץ בשעת השבירה בשעת המיטה אז לכן מי שסופג את הפחת זה הגז והגנב מה שאן כן בני זיקין שמה שינוי אינו קונק מדובר פה בנזיקין אין פה אין פה מיסה של גניבה ושמה מי שסופג את הפחת הוא הניזק הוא סופג את הפחת מה שבאמת הייתי רוצה כאן לעמוד זה מקושי חמורה או כמה קושיות שקשה פני יהושע על שיטת רשי אצנו והייתי רוצה להתמקד באמת ב בדברי פני יהושע כפי שראינו כפי שראיינו מרבית הראשונים זה היה אמרנו התוספות הרשבא תוספות רבנו פרץ גם הריז מובא בקובץ שיתות כמ במקור ט גם נשאב חנה בין שיטת רשי לשיטת רשבם כותב במקור ט דהה אם גנב או גז בהמה או כלים ונחתו אצלו אין שמים את הנבלה ושברים השברים לבעלים והשברים לבעלים אלא ישלם בהמה וכלים מעל ושברים שלו דקמן ישיב אפילו סובין לבר מגנ גזן רשי זצל ואז הוא הביא את שיטת הרש בם אז באמת יצא שמרבית הראשונים נקטו ששיטת רשי היא כשיטת השאילתות שלרב החי גאון ושיטת הרך כמו שראינו ושואל ככה פני יהושע כמה שאלות שאלה ראשונה שאלה ראשונה הוא שואל מרשי בדיבור המתחיל אלא לנזיקין תראו בדף יא עמוד א על דברי שמואל אין שמין לא לגנ ולא לגזלן אלא לנזיקין מה אומר רשי אלא לנזיקין שמין כי דכתיב והמת יהיה לו שואל הפ יהושע רשי פה לכאורה לא לא טעה בדרשה ש היה צריך להביא הרי כל נקודת הדיון של כל הנקודת ההלכה הזו של אין שמין לגנב גזן היא הלכה כללית שמדברת על האם יש אופצייה שתשלומי בגנב וגז זה הדיון אז אומר הר שמואל אין שמין לגנב ולגז אין אופציה של תל תשלומי סובין ונזיקין יש אופציה של תשלומי תשלומי סובין אז איזה פסוק רשי היה צריך להביא רשי היה צריך להביא אלא זיקן שמין כדכתיב ישיב לרבות שכסף ככסף זו הדרשה הנכונה שרשי הה צריך להבין זה זה מרכז נקודת החידוש של שמואל אין שמין לגנב ול הגזלן משום שלא נאמר בהם ישיב אבל הנזיקין כן שמין כי כן נאמר בהם ישיב מה שייך להביא את הפסוק והמת יהיה לו הפסוק והמת יהיה לו הוא פסוק שהוזכר בסוגיה קודמת בהקשר של פחט נבלן הניזק פחט נבלן הניזק הגמרא דורשת מזה שכתוב והמת יהיה ללא אז לכאורה מה שמ מרשי שהוא ביאר את ההלכה של אין שמין לגנב ולגז אלא לנזיקין הוא ביאר את ההלכה דווקא כמו הרשב שההלכה הזו מוסבת על מה שנאמר לאל שבניגוד ל בניגוד לנזיקין ששם נאמר פחט נבלה לניזק הרי ש בגנב ול גזן פחט נבלה הוא לגנב ול גזן קושיה ח מאוד שאלה שנייה שואל פני יהושע מראשי במסכת פסחים תראו בגמרא בפסחים בדף לב הגמרא שמה שואלת על אדם שאכל תרומה בשוגג והתורה אומרת שאופן תשלום התמור התרומה שנחלה על ידי האוכל בשגגה היא דווקא על ידי פירות התורה יש כאן חידוש בתורה ונתן ל את הקודש שהאוכל בתרומה האוכל תרומה בשוגג צריך להביא פירות פירות ממש במקום הפירות שנאכלו על ידו והפירות הללו מקבלים קדושת תרומה זה חידוש התורה חידשה בנתן לכהן את הקודש אז הגמרא בפסחים בדף לב דנה מה כמה דמים הוא מש לפי מה הוא לפי מה קובעים את את את תשלום הפירות היא באה אליו כשהוא משלם לפי מידה משלם או לפי דמים משלם כן לפי מה כל אחד מעיקר שווה ארבעה זוזה אם בהתחלה הפירות שהוא אכל היו שווים ארבעה זוזה ולבסוף הם שווים רק זוז אחד לא תיבא אלך דוודאי כדי מעיקרה משלם לפי דמים דלא גרם מגזלן אז ברור שהוא צריך להביא פירות בערך לכל הפחות בערך של הפירות שהיו בשעת הגזלה כדתנן כל הגזים משמים קשת הגזלה כאן הוא גזל את שבט הכהנים הוא אכל תרומה בש בשגגה כי תיבא אלך ד מעיקר השוי זוזה בהתחלה זה היה שווה רק זוז ולבסוף שווה ארבעה מי לפי מידה משלם האם הוא משלם בת הכמות הנפח שהפירות שהוא אכל הוא אכל שני קילו תפוחים הוא מביא במקומם שני כילו תפוחים כן התרומה אולי יותר בדיוק בתרומה זה דאורייתא זה רק בתרו גם אחר חייטים בסדר אז מביא חיטים או דמר לגרי אחל גריבה משלם אוד מה לפי דמים משלם אולי צריך לשלם לפי דמים בזוזה אכל בזוזה משלם אומר רשי שם תראו היבא להו כיוון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא דווקא על תשלומי פירות צריך לשלם דווקא פירות לא דמים דווקא פירות ולא עוות כדכתיב נתן קונן את הקודש לפי מידה משלם לפי נפח או לפי ערך לפי דמים שלם אומר רשי בגזלן ד חולין שוגג ומזיד וכן בגזלן דתרוייהו יבא לן כו דלא קפיד רחמנא תשלומים דידו דאמר ישיב לרבות אפילו שווה כסף אפילו סובין ודאי לפי דמים משלם בתרומה שוגג הי בא אלינו קפ התור ש מ שחור על גבי לבן אי אפשר להימלט לזה רשי כאן כותב לידיה שגם בתשלומי גנב וגזלן ניתן לשלם על ידי סובין לא קפיד רחמנא התשלומין דידו דאמר ישיב לרבות אביל שווה כסף אז לפי הבנת הראשונים את דברי רשי אצלנו יש כאן סתירה ברורה בדברי רשי שהרי הם ביארו שמה שרשי כתב אצלנו אין שמין לא לגנ ולא לגז אז הם ביארו שזה הפשט שלא נאמר פה דין לא נאמר דין ישיב לרבות ש כסף לא נאמר בגנב וגזלן כמו שאמר תוספות לאדה בפירוש רשי ואף אגב דקמן אן ישיב לרבות שכס כסף אפילו סובין גנב וגזל שני בגלל שכתוב כאן שגזל ובגלל שכתוב חיים שניים משלם הם כלומר התוספות נשאנו על דברי הירושלמי שלא נאמר דין ישיב לרבות שו כסף ככסף לו סובין זה לא נאמר בגנה גזן אבל רשי כותב כדבר פשוט בגמרא בפסחים בדף לב שזה כן נאמר בגנב וגזלן אז זה קושיה חמורה מאוד איך לפרנס את דברי רשי קושיה שלישית היא אפשר לומר קושית השיטה מקובצת ב אצלנו תראו במקור יד הגמרא אומרת א השתה מקובלת מקשה קשה לפירוש רבנו תם תמ כן איך ידק לקמן בגוזל כמה ד שינוי קונה מד אמר שמואל אן שמין לא לגנ ולא גזן ודין מתמה דשמואל ח משכ ש גזן לא שו שינוי כלומר הגמרא בבב קמה אצנו במסכת השאלנו בדף צד תראו את ה במקור טו אמר רבי יהודה שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר מובא שם בגמרא בדף צד עמוד א' שהוא סובר שאם אדם גזל בהמה והכחישה אז הוא יכול ומר לו הנה הבהמה שלך הרי שלך לפניך מכאן לכאורה מוכח ששינוי במקומו עומד ככה הגמרא אומרת בדף צד עמוד א' שינוי במקומו עומד אני לא העתקתי את כל הסוגיה אבל הנה הגמרא אומרת לפני כן כלל זה אמר רבי שמעול בן אלעזר כל שבח שישמח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הרי שלך לפניך אז אומרת הגמרא מה הקמר א אמר רב ששי תח הי קמר איש בך נוטל שבחו כי חש אומר לו הרי שלך לפניך ד שינוי במקומו עומד אז סוב שואלת הגמרא ואמר שמואל איך אז איך שמואל פסק הלכה כרבי שמען בן עזר ד שינוי במקומו ומד והרי שמואל פוסק שאין שמין לא לגני ולא לגזלן אין זיקין כלומר יש כאן סתירה שואלת הגמרא מצד אחד שמואל פוסק הלכה כרבי שמעון בן נעזר ששינוי במקומו עומד מצד שני הוא פוסק שאין שמין לא לגנ ולא גזן למה יש פה סתירה אז הגמרא אומרת שזה לא קשה לדעת רבה כי מה שאמר רבי שמעון בן אלעזר שינוי במקומו עומד הוא מדבר על ככש דלא דהדר כלומר הבהמה נעשתה רזה יותר ומשום כך ירד ערכה אז אפשר לפתם אותה ולהחזיר אותה לקדמותה ולכן שמה אומר רבי שמון בן אלעזר אומר לו הרי שלך לפניך אבל בכך ש דלא הדרא באמת הדין הוא ש ששינוי קנה שינוי קונה ככה אומרת הגמרא שגם שגם רבי שמעון בן עזר יודע ששינוי קונה אז הגמרא בדף צד מוכיחה מהלכה של אין שמין לא לגנב ולא לגזל ששינוי קונה לכאורה מה זה קשור זה שואל השיטה מקובצת מה זה קשור להלכה של אן שמילו לגנ ול הגזל אם נאמר שהפשטות זו ה הלכה בהלכות תשלומי גזלה שאומרת לא ניתן לשלם על ידי אשווה כסף אפילו אם רצה לשלם חפצים אחרים בכלל לא יכול לשלם חפצים אחרים מה זה קשור בכלל להלכה האם שינוי קונה או שינוי לא קונה מה זה רלוונטי זה הלכה כללית שנאמרה שאם אדם גנב גנב בהמה ורוצה לשלם את הבהמה לתת נגזל קח שולחן במקום זה אותו דבר הוא לא יכול לעשות את זה למה זה קשור קשור לדיון האם שינוי קונה שינו מה זה קשור זה בכלל הדיון הוא בדרשת ישיב לרבות שבכסף ככסף האם ניתן לשלם דבר אחר מלבד החפץ עצמו שנגזל כאין שגזל זה הנקודה זה לא קשור בכלל לשאלה לכאורה לא קשור בכלל לשאלה הם שינוי קונה או שינוי לא קונה אבל לעומת זאת לפי פירוש רשבם אז יש קשר מובהק בהחלט ניתן להוכיח כאן ששינוי קונה שהרי נקודת החידוש בין שמין לגנב ולגז שאם היה פחט בדמים בין שעת השבירה ובין שת העמדה בדין מי שסופג את זה זה הגנב והגזל למה הוא סופג את זה כי שינוי קונה כיוון שהוא שינה את את החפץ הגזול הוא שבר אותו הוא כבר לא כאן שגזל אז הוא קנה אותו כיוון שהוא קנה אותו לכן הוא סופג את ההפסד את הערך של ירידת הדמים הפחת בן שעת השבירה דבן שעת העמדה בדין אז אני מבין היטב מה הגמרא מקשה סטירה או מביאה את את ההלכה של אן שמין בהקשר של סוגיית שינוי קונה וזאת הייתה קושיית השיטה המקובצת איך הדייק לקמן גוזל קמה ד שינוי קונה בד אמר שמואל אן שמי לאג ו גזל דדי מטמה דשמואל אח משו דבין כן שגזל כלומר יש הלכה שלא נאמר דין ישיב אבל לא משם משום שינוי קונה גם אם הייתי פוסק הלכה ששינוי לא קונה אוקיי עדיין הוא לא יכול לשלם בש מישהו זה לא כן שגזל אז למה למה זה קשור אז באמת טוב יש תירוץ ש השיטה מקובצת גם צריך להבין מה אומר כוא אומר הוא קורח את שני הדינים אילו סביר על די שינו קונה לא היה דריש כן שגזל אלא אשר גז מכל מקום כ בגלל שדרש בגלל שק בגלל ש שינוי קונה אז ממילא דורשים כן ממילא דורשים כאין שגזל זה דווקא כן שגזל ולא ולא מכל מקום כן זה נראה שזה כאילו באמת אין שום קשר בין שתי הדרשות אבל מתאפשר לנו לדרוש כאן שגזל בגלל שאנחנו בגלל שאנחנו דורשים שינוי קונ בגלל שיש לנו הלכה של שינוי קונה אבל אני רוצה לומר מה מה שאומר הפני יהושע פני יהושע מכוח ה שלושת הקושיות הללו מגיע למסקנה שבהכרח הפני הרשי לא סובר כדעת הראשונים אלא סובר כדעת רבנו שמואל כדעת הרשב ככ ולכן הוא מצטט את ההלכה והמת תיהייה לו ובאמת הוא סובר כמ כמו רשבם להד ממש כמו הרש בם עכשיו אבל מה צריך להסביר פשט ברשי מה רשי בוא נקרא את רשי אמר שמואל מנהג דיינים הוא שאין שמי לא לגנ ולא לגזל שאם גנב וגזל בהמה וכלים ונחתו אצלו כן נשברו והבהמה מתה אין שמין הנבלה והשברים לבעלים שהחזיר גנב הפחת כן אז לפי הביאור של הפני יהושע זה ממש מה שאמר הרשב הכוונה שאם היה פחט פיחות היה תר זלה בין שעת השבירה לבין שעת העמדה בדין אז לא שמיין את הפחת הזה לבעלים כר לא הבעלים סופגים את זה שיחזיר הגנב הפחת כלומר שהוא יתן את הבהמה כפי שישבה בשעת העמדה בדין אלא ישלם בהמה וכלים מעולים כלומר הוא צריך לשלם את הערך המקורי הערך המקורי של של הבהמה שנגנבה מה זה והשברים שלו מה זה והשברים שלו אומר פני יהושע השברים שלו לפני שהוא שילם אותם כל לשלם אותם השברים שלו הכוונה השברים שלו כ הוא קנה אותם בשבירה ועכשיו הוא יכול לשלם באמצעותם לא ברור מה מה רשי רוצה לומר כאן לפי הפשט הזה מה זה והשברים שלו זה באמת דחוק השברים שלו הכוונה השברים שלו קודם שהוא קודם שהוא ישלם באמצעותם כלומר הם שלו הוא קנה אותם בשינוי ועכשיו הוא יכול לשלם מה מה מה זה מאוד מוד וד חוק מה ש פני ושע אין שום הסבר מה לפי דבריו רוצה לומר כאן רשי במילים והשברים שלו אז באמת נקלענו לאיזשהו מבוי סתום הייתי אומר בפירוש של רשי באמת אז אני אגיד לכם יש בית אפרים בחוש משפט סימן ח שרוצה [מוזיקה] לחדש רוצה לחדש שכל מה שכתבו הראשונים שלא נאמרה דרשה של ישיב לרבות שווה כסף ככסף בגניבה וגזלה זה אך ורק באופן כזה שיש לו לשלם את הכלי עצמו או את דמיו כוונה אם יש לו כסף הוא לא יכול לשלם בשב כסף בניגוד למה שנאמר בנזיקין שאפילו אם יש לו כ עסקנו באיזה שיעור בנפרד כל מי למטב הוא אבל לפי ההנחה שגם אם יש לו כסף הוא יכול לשלם סובין לכתחילה אז את הנקודה הזו הנקודה הזאת התמעטה הנקודה הזאת התמעטה בגנב וגזל כלומר גנב וגזלה לא יכולים לשלם לכתחילה בשווה כסף ובשברים אם יש להם כסף כיוון שעיקר החיוב אצלם זה כסף כלומר העיקר החיו בצם זה חפץ או כסף ואם אין להם כסף אז הם לא מחוייבים למכור את המטלטלים שלהם בכדי להפוך אותו לכסף ואז לשלם את הגזלה הם יכולים לשלם את השי כסף ככה רוצה הבית אפריים ליישב את הסתירה בדברי רשי ם רשי בפסחים בדף לב רשי בפסחים בב כתב שגב בגנב וגזלן לא הייתה פדה דווקא על דמים אלא אפילו ישיב לרבות שבכסף ככסף ככה רשי כתב אומר הבית אפרים שהכוונה היא אם אין לו דמים אם אין לו לשלם כסף ממש אז הוא יכול לשלם גם שווה כסף כלומר לפי הפשט של הבית אפרים התורה לא שללה מכל וכל את האפשרות לשלם בגניבה וגזלה באמצעות סובין היא לא שללה את זה מכול וחול היא פשוט כתבה הדרגה ב בעדיפות הראשונה אם יש לגזלן ולגנים את הכלי עצמו שנגה כאין שגזל או את דמיו כי מה ליהן מה לידמן אז ישלם את זה אבל במקום כזה שאין לו כסף ויש לו רק מטלטלין האם נחייב אותו ללכת עכשיו ולמכור את המטלטלים למכור את הקרקעות שלו בכדי בכדי שיהיה לו כסף נזיל שיוכל לשלם באמצעותו את דמי הגזלה התשובה היא לא וזה הכוונה של רשי במסכים בדף לב אז לפי זה לפי הפשט הזה של הבית של ה של הבית אפרים אז באמת אנחנו בעצם נפטרות ו נפטרות חלק מקשיות של ה הפני יהושע מטורציה בדברי רשי לא קשה עדיין לא ברור למה רשי הביא את הדין של את הפסוק של המת תהיה ללא עדיין לא ברור איך ניישב את הגמרא בבב קמה בדף צדי ד אבל את הסתירה בדברי רשי כך רוצה הוא טוען שהוא מצא את זה בפסקי ריאז בפסקי אורז רוע חיפשתי לא מצאתי שמה טוב זה לא הוכחה אבל הוא כותב שהוא ככ מצא את זה בפסקי הרוז הרוע את הנקודה הזו מה שברור שה השיטה הזאת של הבית אפרים עומדת בסתירה מפורשת לרבים האחרונים שכתבו פשט ברשי כן ש אפילו לקובה אין דבר כזה גם אם אין לו מאות לגנב לגזלן הוא חייב ללכת למכור את מטלטליו ולהביא לנגנה ולגז כסף ממש או את החפץ עצמו אבל כסף ממש הוא לא יכול לשלם בשוני ופן בשב כסף ולא בשברים ככה הנקת השך בחוש משפט סימן שנד ס קטז וגרה שמה בבורה בסעיף קט יב והמחנה אפרים בכות גזלה סימן כג כולם למדו פשט ברשי ובשיטה הזו שאיין אופציה בכלל בגנב וגזל לפי הגישה הזו של של של הריף ורב הרשב בשם השלט כל הגישה הזו שראיינו שלא נאמר בכלל דין ישיב בגנב וגז בכלל לא ואם זה ככה אז אז ה באמת אדר קושה לדוכתא אז גם הפש של הבית אפרים הוא בהסתייגות ש גם בגנב גזן ישנה דרשת ישיב למקרה שאיין כסף מה שנראה שמרבית האחרונים לא קיבלו את זה אבל לפחות יש לנו כאן עוד אופצייה נוספת לשבט מה שחשבתי בעזרת השם אולי כן לחזור לדברי הפני יהושע א אבל לתת אולי כן לתת איזשהו נופך או משמעות הלכתית או דינית למה שרשי כתב ושברים שלו שלכאורה א לפי הבנת הפני יהושע אין לזה שום משמעות מה זה בשברים שלו כן הרי הוא כתב בשברים שלו הכוונה קודם שישלם אותם הם שלו ויכול לשלם באמצעותם כן ככה הפני שהוא הלך בכיוון שרשי סובר כמו הרשב בסדר אז מה הפשט בשברים שלו ומה מה מה נאמר כאן ב ברשי אז יתכן באמת אם אנחנו הולכים בעקבות הסוגיה לאל בפחת נבלה ד ניזק אז נקפוץ שנייה לסוגיית פחט נבלה ד ניזק בסדר ננסה לבאר את ההלכה הזו שפחת נבלה ד ניזק בקצרה מה התחדש כאן בהלכה הזו פחט נבלה ד ניזק כלומר שאם היה פיחות של הערך של הנבלה משעת הנזק עד שעת ה מד בדין מי שסופג אתי זה הניזק ח חקרו בזה רבותינו האחרונים מי שרוצה לעיין באפי קים בסימן כא סעי קט א' אבל עוד אחרונים חכו בזה מה התחדש כאן בפחת נבל דןזק א צד אחד אולי הצד הפשוט ביותר אומר ש בפסוק והמת תיהיה לו ששמה למדים שפחת נבלה ד ניזק התחדש התחדשה או התחדש הגדר המדויק של מהוא ערך הנזק כשאנחנו מדברים על אדם שהזיק ושו כלי יש לפנינו כרגע שברים יש לפנינו כרגע נבלה כיצד אני מגדיר את ערך הנזק אומרת הגמרא פחט נבלה ד ניזק הפשט הוא ערך הנזק נקבע בפיחות בפער שיש בין שור חי לשור מת זהו ערך הנזק זה מה שהזכירה לא מעבר כלומר הנבלה איננה בכלל טביעת הנזיקים הניזק לא תובע את ערך הנבלה משום שערך הנבלה מעולם לא כלול בהז עצמו ושוב זה מאוד עולם את הגישה שהיסוד תשומי נזיקין זה הפיחות בנכסי ההפסד בחסרון הממון של ניזה בכמה נחסר ממון הניזק בערך בין שור חי לשור מת ומלא שור המת הוא לא כלול בכלל בערך הנזק בהגדרת הנזק הוא לא כלול בכלל הנזק הוא הפער בין שור החי לשור המת וממילא הנבלה שייכת לניזק ומכיוון שהנביא לניזק אז ברור לגמרי שאם היה פיחות והוזלה בין שעת הנזק לבין שעת ה העמדה בדין ברור כן לכאורה מובן היטב מדוע מדוע לא יכול מדוע מיש סופג את זה זה הניזק אז תשאלו למה צריך דרשה והמת תהיה לא כן כלומר מה למה ה צרך לחדש את זה אז אפשר להגיד אפשר לומר שנקודת החידוש כאן היא שאפילו אם הפיחות או הפחת לא נוצר בעקבות הוזלה כללית של נבלות אלא בגלל הסירחון של הנבלה בעקבות המכה כלומר המכה הלכה הנבלה הלכה והצריכה כתוצאה מהמכה ואז ערך הנבלה ירד בין שעת הנזק לבין שעת העמדה בדין אז כאן הייתי חושב שישנה טענה מצד הניזק קרנה דורח כבי רבה את הטענה הזו אנחנו מוצאים בגמרא בלד במקור יז תראו הגמרא אומרת כיחש כשת העמדה בדין כלומר אם שור אם אם אם שור של אדם הוא זק הוא זק לא מת הוא זק כתוצאה מנגיחה שור נגח שור והשור של הניזק הוא זק וכתוצאה נגיחה הוא גם הוא גם התכחש נעשה כחוש יותר וחולה יותר אז אומרת הגמרא חש כשעת העמדה בדין כלומר שהמזיק צריך לא רק לשלם את שובי הנזק כשעת הנגיחה אלא גם הוא צריך לשלם את את את ה את תוספת הנזק שנגרמה כתוצאה מהמכה כ כיחש כי שת המד בדין כלומר שמים אתרך הנזק לפי שת המד בדים אומרת הגמרא כיחש מחמת מי אי למד קח שם מחמת מנחה בגלל ש זק עבד בשור שלו אז זה מה אתה מכחיש ואני ההבנה אמר רבשי ד כחש בחמת המכה תאמר לקרנה ד טורח כבי רבה הקרן של השור שלך הוא קבורה הוא עדיין עדיין השור שלך ממשיך להכות את השור שלי ממשיך להזיק אותו הוא נעשה חולה מה הנגיחה אז כאן טובע טובע הניזק לא רק את ה את ערך הנזק כפי שעת הנזק אלא גם את התוספת ה תוספת הנזק או ירידת הערך עד שאתה מד בדין למה מטענה קרנה דטור רבה אז אפשר להגיד שזה מה שהתורה מחדשת שכל זה דווקא בשור חי אבל בשור מת בשור מת שמה גם אם חל פיחות כתוצאה סירחון כתוצאה מהמכה מי שסופג את זה זה הניזק ולא המזיק כפי מה שאומר התוספות שם הנתר תראו במקור יח לא נצרכה לפרת נבלה אף אגב פרק המניח לד אמרין כי חשה כשמד בדין משום קרנה דור קירב התה משום דלא מתה היא חיה אז יש לו להמתין עד שתרפא אין לצפות שהוא ילך למכור את הבהמה מיד למה שימכור אותה הוא מחכה שהיא תתרפא אז אכן אם היא המשיכה הערך שלה המשיך לרדת אז הוא אומר לו אתה השם קרנ דורח קדיר השור שלך עדיין נוגח את השור שלי אבל אחה כ שהבהמה מתה מה יש לך לעשות עם בהמה מתה תמכור אותה לכלבים שיכלו אותה אבל אח מיד היו ל חרע אז אם כן יוצא לפי ההבנה הזו שפחת נבנ דן יזק החידוש שנאמר פחט נן אזק החידוש הוא באמת ערך הנ הוא בדיוק הפחת בין שור חי לשור מת זה הנזק הנבלה בכלל היא לא היייתה מעולם שייכת למזי כי מאז הוא מעולם שייכת אך ורק לניזק כי היא לא כלולה בערך הנזק אין לה שום טביעה על הנבלה הנבלה היא שלו מעולם לא יצא מרשותו החידוש הוא שהוא לא יכול לטבוע את ערך הפחת הנבלה לא רק אם הנבלה פחתה בגלל הוזלה כללית בערך הנבלות בשוק שזה בוודאי החיות שלו אלא אפילו אם היה פיחות בערך הנבלה בגלל הקרן הקבורה בגלל הסירחון של המכה עדיין הוא לא יכול לטבוע את זה מהמזיק אומר לו המזיק אתה צריך למכור את הבהמה היית צריך למכור אותה זו גישה אחת אבל אומר הפיקים יש אפשרות אחרת להסביר אפשרות מאוד חדשנית באמת א א כדי להבין אותה בוא נחזור שנייה אחת לגמרא אצלנו בדף י עמוד ב במקור טב אתם יכולים להסתכל בפנים אבל הנה זה פה הגמרא אומרת שבעלים מטפלים בנבלה כן ומאיפה למדים את זה שבעלים מטפלים בנבלה כלומר שלמעשה לה שייכת לבעלים א והנזק הנזק שליחם משלם את הפער הפער שבין שור חי לשור מת אז הגמרא שואלת מיננ מילה אז הגמרא מביאה כמה דרשות מכה בהמה יש על מנה מכה נפש יש על מנה אל תקרא ישלמנה אש לימנה דרשה של רב קנה וחזקי אמר מאחה והמת יהיה לו לניזק וכן ת חיזק התי לניזק שואל שואל שואל חיזקה אתה אומר לניזק אול למזיק אמרת לו ככה מה לו ככ היה אמר הבי סק דתך נבלה ד מזיק לכתוב רחמן לשור החצות ולשתוק והמת יהיה ללא למה לי שמע מינ ניזה יש כאן דבר מדהים אומר הביה איך אני יודע שמה שכתוב והמת יהיה לו הכוונה ל לניזק אולי זה למזיק אומר אומר הבי לא אם אם באמת הפשט היה שהנביא למזיק אז התורה הייתה צריכה לכתוב שלם ישלם שור תחת השור וזהו ואז הייתי מבין שממילא הנבלה שיכת למזיק למה לכתוב המת יהו והמת יהו ללמד אותי שהבמה הנבלה שהלכת לניזק נשאל את השאלה יורים מכאן דבר מדהים למלא למלא הפסוק והמת יהיה לו הייתי מעלה בדעתי שהנבחרת שכשהוא אומרת שלם אשלם שור תחת השור הפשט הוא שכיוון שזק שור חי תחזיר שור חי והנבל היא שלך ככה כתוב לאדה לכן צריך פסוק מיוחד ומת יהיה לא ללמד אותי שלא שהנביא שיכת לניד חידוש עצום באיזה באיזה קניין עשה המזיק בבהמה בנבלה שהוא קונה אותה אמלך תהיתי להגיד שהמזיק זוכה בנבלה צך חידו פסוק מיוחד ללמד אותי שהמזיק לא זוכה באיזה קניין הוא עשה בש גנב אתה יכול להגיד הוא עשה מעשה קניין הוא גזל את הבהמה כן אז אתה יכול להגיד יש לו קנייני גזלה כן אבל וא רוצה לפרסם איזה מהזה קניין אבל אדם שהזיק והמית בהמה אז באמת מבואר באחרונים באמת הים של שלמה ככ כותב בסימן כז אצלנו ולבוש מרדכי בסימן ח חידושי רובן גרזובסקי בסימן ט כולם כותבים את אותו דבר שמוכח מכאן שאלמלא הפסוק אלמלא הפסוק באמת יהיה לו אם היה כתוב רק שור תחת שור הייתי באמת חושב שהחיוב של המזיק הוא לתת שור תחת שור הייתי אומר בדיוק מה שחקר הגאון מחן אפריים שהחיוב של המזיק הוא להשיב את המצב לקדמותו זה החיוב של המזיק הזקת לישור חי תחזיר לישור חי הנבלה הזו לא תשלום הנבלה לא הוא לא מתקן את הנזק תשלום הנבלה לא מתקן את הנזק ככה הייתי חושב ככה הייתי חושב אמלא הפסוק באמיתי לו אז עכשיו צריך להבין אז מה התורה חידשה כשאמרה והמת יהיה לו אומרים האחרונים אני חוזר לפיק הים וזה ישמ לכם אולי מופקע בהתחלה בסדר מוזר אולי אבל אומר האפי קים התורה מחדשת התורה לא חוזרת כלומר התורה לא חוזרת בה מנקודת ההנחה הראשונית שהחיוב הו שור תחת שור כומר כלומר הגדרת הנזק היא כל השור לא כמו שהגדרנו בהתחלה שהגדרת הנזק ביסודה זה אך ורק הפער בין שור חי לשור מת לא הגדרת הנזק היא כל השור אתה הזקת לישור תחזיר לישור השבת המצב לקדמותו אלא התורה מחדשת שכיוון שנבלה היא בעצמה אמצעי תשלום כן כי הרי ישיב לרבות של כסף ככסף הנבלה עצמה היא אמצעי תשלום אז הנבלה יכולה להיות אוטומטית משולמת ברגע שעת הנזק למעשה התורה מחדשת שלם משלם תור שור תחת השור והמת יהיה לו כלומר המת משולם אוטומטית לניזק אבל הוא משולם לו הוא משולם לו כלומר הנבלה בא בתורת תשלומין כי היא היייתה חלק מהתביעה התביעה של המזיק הניזק הייתה גם על כל ערך השור כל ערך השור אבל התורה אומרת התורה אומרת כן נכון אבל המת יהיה לא התורה אומרת שהבהמה למעשה הנבלה משולמת לניזק זה נשמע לכם זה תראו את הרמבן רב רובן גרזובסקי בסימן ט מביא את הרמבן במקור יט הרמבן האמת הסביר פשט ברשי שהוא סובר המת ילול הניזק ועליו ישלם המזיק עד שהשתלם הניזק נזק שלם כלומר לפי הבנת הרמבן ברשי וחומש אז באמת הגדרת הנזק היא הפער שבין שור חי לשור מת והתורה אומרת המת יהיה לו לניזק כי הוא לא כלול בנזק ומה שצריך הני המזיק לעשות זה לשלם את הפער ולהשלים את ערך ההפסד בעצם הכל סובל סביב החקירה של המחלה אפרים בשם מה יסוד החיוב בת השומני זיקים האם חסרון הממון של הניזק או השבת המצב לקדמותו אה אחר כך הוא כותב יתכן לפרש על דרך הפשט על דרך הפשט והמת יהיה לו למזיק כלומר שלם משלם שור תחת שור והמת יהיה לו למזיק המשלם בתשלומים אלו שיכניסו לניזק בחשבון אתם שומעים שחור הגב בלבן בעצם התורה מח שת שהתביעה של המזיק של הניזק היא הכל רך השון והנזק צריך לשלם לשלם שור מלא תחת השור שהוא הזיק שור מלא אלא שהוא משלם את מתחיל לשלם את חשבון הנזק על ידי הנבלה זה הפשט עכשיו לפי זה מובן מדוע פחט הנבלה הוא של הניזק למה כי התורה מחדשת שהתשלום של הנבלה נעשה באופן אוטומטי מיד ברגע הנזק הבהמה כבר משולמת לניזק אז כיוון שהיא כבר משולמת לניזק אז הוא היה צריך למכור אותה אז הוא נושא באחריות של ה הפער הזה באמת יש עוד כמה הוכחות נאמר בקצרה הרב רובן גרוב שהזכרנו מוכיח גם בגמרא בקמ בדף טו הגמרא אומרת שנאמרה כולה מיוחדת בתשלומי נזיקין שגם הניזק והמזיק בתשלומים גם הניזק שותף בתשלומי הזק איפה איפה מצאנו דבר כזה שהניק גם כן שותף בתשלומי בתשלומי הזק אז אומרת הגמרא בי שמה לדמה פ גניז ק ממונה אז באמת הניזק שיח בתשלומים כיוון שבאמת היה צריך לשלם המזיק היה צריך לשלם את כל ערך השור והתורה חסה עליו ווא משלם רק חצי אז יוצא שתשלומי הנזק שותפים הניזק והמזיק באמת נאמרה פה כולה בתשלומי נזיקיים אלא למ גניז ק קנסה זה לא נכון שמה באמת הניזק מקבל משהו שהוא לא היה צריך לקבל בכלל זה כנס אומרת הגמרה לא נצרכה ל פחט נבלה כלומר איפה מצאנו את הקולה המיוחדת בתשלומי נזיקין שגם הניזק שותף בתשלומי הנזק בפחת נבלה אם היה פחט בן שעת הנזק לשעת העמדה בדין מי סופג את זה הניזק אז גם הוא שותף בתשלומי העז הניזק והמזיק בתשלומי שואל רבי ובן גרזובסקי איזה כולה נאמרה פה יש כאן איזה קולה הרי אם נאמר שפשט אם נאמר שפשט בפחת נבלה ניזק הוא שלמעשה ההגדרה של הנזק היא הפחת בין שור חי לשור מת השור המת מעולם לא היה כלול בתביעת הנזיקים הו מעולם ה לא היה בבעלותו של המזיק הוא היה תמיד מאז ומעולם בבעלותו בבע אז אז איפה נאמר פה איזשהו כולה יש פה איזהו כולה מיוחדת הרי ברור לחלוטין לכאורה ברור לחלוטין שאם יש פער כן בין שעת המדע בדין לבין שעת הנזק ברור שהנזק סופג את זה מה שאלה זה [מחיאות כפיים] שלא אז מה זה הגמרא אומרת הניזק ומזיק בשלו כאילו הנאמר בזה כולה מיוחדת אבל אומר הרבב אמנו מה כמו הפשט כמו הפשט השני שבאמת החידוש הוא שבאמת היה צריך לשלם שור תחת השור והתורה מחדשת שאוטומטית הנבלה שלמת לניזק על חשבון הנזק אז כאן זה באמת כולה גדולה כי הייתי מצפה שלכל הפחות גם אם נגיד שנבלה נגדיר שנבלה משולמת אב היא תשולם לפי הערך שלשת העמדה בי דין למה היא משולמת לפי הערך שלשת הנזק אז זה כולה זה כולה מיוחדת שנאמרה בנזיקין הניזק והמזיק בתשלומים שהתורה מקדשת שהנבחרת משולמת כבר לניזק מיד ברגע הנזק עד כדי כך שאם יש פרט הוא סופג את זה זה גם כן לכאורה יש עוד הוכחות לכך כן כי הגמרא למשל אומרת למה צריך כמה דרשות אז אומרת הגמרא וצח בדף י עמוד ב כתב רחמנא מכ במה ש למנה אז היתי אומר דווקא שמה התורה חידשה והמת יהיה לו משום שלא שכיחה זה לא שכיח שאדם מכה בהמה והורג אותה אבל בשול שהמית שור הייתי אומר שזה לא קיים החידוש הזה לא נאמר כן שואל רב רבי ראובן אם נאמר אם נאמר שהגדרה של פחט נבלה פחט נבלה ד מזיק ד ניזק סליחה הוא שעצם ההגדרה של הנזק היא הפער בין שור חי לשור מת זה הגדרת הנזק למה צריך למה למען השם צריך להיות הבדל בין אם זה מכה אדם אדם שיקה או בהמה שקטה יכול להיות הבדל כזה מה מה אכפת לי אם זה מצוי לא מצוי הרי שבאים להגדיר את ערך הנזק זה צריך להיות משהו אובייקטיבי האם הבהמה האם הנבלה נחשבת כוז האם המזיק האם הניזק תובע גם את הנבלה תובע את ערך הוא טובע את ערך השור השלם מה למה זה צריך להות תלוי או קשור לנידון האם זה שכיח או לא שכיח בהכרח לא בהכרח אבל לכאורה לכאורה יש מכאן סיוע לכך שהפשטות נבל דןזק הפשט ה השני שהתורה מחדשת שהבהמה נחשבת משולמת אז כאן נאמרה כולה מיוחדת שהבהמה נחשבת משולמת מיד כשעת הנזק אז הייתי אומר שזה הכולה הזו נאמרה אך ורק במקום שלא שכיח כמו שרשי אומר אולי בגלל שזה לא שכיח שמה התורה חידשה את זה אבל במקום שזה שכיח אולי התורה לא תחדש את החידוש הזה כו ברגע שאני אומר שיש כאן איזהו חידוש מיוחד אז כן היה מקום להגיד שהחידוש הזה נתחדש רק במקום לא שכיח אולי במקום שכיח לא יתחדש אז זה מובן מובן לפי זה באמת יש גם נפק מינה מצאנו גם נפק מינה לדינה בין שתי ה שתי הפרשנויות הללו מה זה פחט נבל הד ניזה מה הי נפקא מינה תראו את ה ריבד מובא בשיטה מקובצת במקור כא הריבוד עומד על השאלה שהקשה גם התוספות בדף בתי עמוד ב לכאורה בסתירה שיש בין הסוגיה שלנו נו שכתוב פחת תבלה ד ניזק לבין הסוגיה לקמן בדף לד שמה כתוב שאם השור הוא חי והוא כחש אז המזיק צריך לשלם גם את הפער של הפיחות בין שעת הנזק לשעת המדים בטענה שקרנה ד טורח כביר בה אז למה זה גם לא נאמר אצלנו אז התוספות אמרו חילקו בין שור חי לשור בין מקרה של נזק והשור חי לבין נזק של השור של שהוא מת כן כי כאן היה לו למכור וכאן לא היה לו למכור אבל הרבד אומר משהו אחר הריד אומר תראו במקור כא ארבע שות מלמטה אבל הרבד זל תרץ דחלק קרנה דתורה דיוקר וזולה ממילה האויה אבל אדם כיוון חיו ולא מיוקרה וזולה אלא מתוקף המכה הוא מכחיש חייב תמה קרד תור רב כלומר הריד מיישב את הסתירה בין הסוגיה שלנו לסוגיה לקמן בדף לד לא בצורה שתוספות תרצו שכאן היה לו למכור וכאן לא היה ל למכור אלא מדובר כאן בשני סוגי כחה שונים הסוגייה בדף לד היא מדברת על כחש הכחשה מחמת המכה חולשה של הבהמה חולי של הבהמה כתוצאה מהמכה והטיעון של המזיק הו של הניזק הו קרנה ד טורח כבי רבה לכן ה צריך לשלם המזיק אבל אצלנו כשמדובר על פחט נבלה ד ניזק לא מדובר על פחט כתוצאה מסירחון וכחש מתוקף המכה אלא מדובר כאן על יוקרה וזולה מדובר כאן על על הוזלה כללית בערך הב בערך הנבלות היה פיחות בערך הנבלות שזה וודאי לא בא מחמת המכה כמו שאומר הרבד אחלק לממר אצנו דקנה דורח למה דיוקר זילה ממילה האויה זה לא מחמת המכה זה פיחות שנעשה בעולם בערך הנבלות אז לכן לא שייך להגיד קרנה דורח גביר בה אז מי שסופג את זה זה הניזק מה שמע ריבד ש אם באמת היה מדובר על סירחון של הנבלה שבא כתוצאה מהמכה אז באמת מ שהיה נוסא בזק זה המזיק בדיוק כמו הסוגיה לקמ בדף לד אז יש כאן מחלוקת לפי התוספות משהו שגם אם אם הסירחון גם אם הערך הירידה של הערך היייתה כתוצא מהמכה עדיין מי שסופג את זה זה אניז כי היה צריך למכור לעומת זאת לפי הריבוד מש שלא מש שתמיד שאם רק אם זה יוקרה וזולה כללי אז אני אומר מי שסופג את איזה ניזה אבל אם זה זולה מחמת ירידה מחמת המכה אז המזיק סופג את זה אומר הדברי יחזקאל בסימן מז סיב קטן ב שזה תלוי איך להבין את הגדר של פחט ולדנית התו סות לשיטתם אומר הדברי יחזקאל סליחה התוסף לשיטתם בדף ל יוד א שבירו כן קראנו את זה במקור כן במקור א ד' כן שגנב וגזל קנו מיד כשיוצאים מרשות המזיק אבל המזיק לא נתח כמו שהזיק כלומר התו זת הי שתם שבירו שהערך הנזק מוגדר פיחות הדמים כלומר הפער בין שור חי לשור מת זה הנזק הבהמה בכלל לא כלולה בסיפור הנבלה מעולם לא הייתה שייכת ל מעולם לא היתה שייכת למזיק אלא ה שייכת לניזק אז אכן אז התוספות שיטתם לפי שיטת התוספות לחדש לי שאם היה פחט כללי והוזלה בערך הנבלות בשוק שמי שסופג את זה זה אני זק לא צריך בשביל זה פסוק מך אתיתי להגיד למה הייתי מעלה בדעתי שהמזיק יספוג את זה הרי הנבלה שייכת לניזק ואם היא הוזלה מחמת הוזלה כללית בשוק הנבלות מה פתאום שיספוג את זה המזיק למה לא מכרת את זה לכן אם יש פסוק והמת תהיה לא על כוח שזה בא לחדש שגם אם היה פחט כתוצאה מהמכה גם אז סופג את זה ניזה כי היה צריך למכור אבל אבל שיטת ה אבל ה ריבד הריבוד זבור כמו הפשט השני שאמרנו שבאמת פחט פחט נבלה לליז ק הפשט הוא שהבהמה נחשבת משולמת והערך הנזק הוא ערך כולו כל שור שור שלם והבהמה נחשבת משולמת מיד בשעת הזק אז כאן כאן כל העסק הזה הוא חידוש גדול אז דיינו לומר שהחידוש הזה נאמר אך ורק באופן של יוקר וזול הכללי אבל באופן כזה שהייתה היה פיחות כתוצאה מהמכה שמה ר קרנ ורח ג אז שמה יצטרך לשלם את זה המזיק ככה רוצה להגיד את דברי יחזק אחי בוא נראה מה שיטת רשי בחקירה הזו רשי כותב ככה מדייק הפי ים תראו רשי כן רשי כותב א זה אלנו בעלים מטפלים [מוזיקה] בנבנ אנה כן דיבור המתחיל לניזק בדף י עמוד ב הגמרא אומרת כמה שמנ במת ילו לניזק מה זה במת יו לניזק שתלנו בדמים ועליו ישלים המז מה זה שתלנו בדמים מה זה שתלנו בדמים אבל זה בכלל לא שלאו מה זה שתלנו בדמים אומר הפי קיים כתוב כאן ברשי ככ אומר משמע ברשי שבאמת הנבלה משולמת היא משולמת לניזק הוא נוטל אותה בדמים היא לא לפי הפשט השני ה בכלל לא שייכת לו מאז ה מעולם שכו לא צריך ליטול אותה זה שלא היא מעולם לא ניזוקה היא לא הייתה חלק מהנזק גם בהמשך בדיבור המתחיל הלה לפחת נבלה א בסוף העמוד דאחי אמר רחמנא ד משעת מיתה כי ברשות דני זק כן וזו הסיבה שאם היא פחתה אז סופק את זה הניזק מה זה משעת מיתה כי ברשות דיני ז לכאורה כתוב כאן שזה החידוש של התורה ששעת המיתה הבהמה משולמת לניזק ולכן ה נושא בפחת כי אם זה לא הפשט ה צריך לרש להגיד מתי מטתי שהפחת הסיבה הסיבה שזק סופק את הפחת כי הבהמה הנבלה לא כלולה בנזק בכלל זו הסיבה ש סופק את הפחת מתי אפשר לומר שאולי זה מה שפירש רשי אצלנו בשברים שלו רשי בא לומר שבניגוד בניגוד לנזיקין בנזיקין הדינו שלם משלם שור תחת השור צריך להשיב את המצב לקדמותו אלא שהתורה מחדשת שהנביא מיד בשת הנזק היא משולמת לו מיד בשעת הנזק בא שמואל אין שמי לגנב גזן הפשט הוא שאותו חידוש שוב אני אומר לפי המסלול של הפני יהושע שרשי סובר כמו הרש בם שאותו חידוש התחדש בנזיקין כן שהשבר והנבל משולמים אוטומטית לניזק ולכן הוא סופק את הפחת הרי שבגני וגזלן החידוש הזה לא נאמר זה הכוונה והשברים שלו הכוונה שהשבר אינם משולמים לנגנה ולגז אוטומטית אלא אם הוא רוצה לשלם אותם שישלם אותם בשעת העמדה בדין זה הכוונה הם לא משולמים אוטומטית כפי שהם משולמים בגני בנזיקין זה הנקודה של פחת נבלה ד זה הנקודה של הראשונים של הרשב אבל שימו לב שרשי כותב מנהג הדיינים הוא זה עוד קושייה מה זה מנהג הדיינים רשי כותב מנהג הדיינים לפי הראשונים גזירת הכתוב מה זה מנהג הדיינים שאין שמים לא לגנב ולא לגזלן זה מנהג הפשט הוא באמת זה מנהג באמת מעיקר הדין נאמר דין ישיב כמו שאומר רשי בפסחים בדף לב גם גם בגז מעיקר הדין אבל מנהג הדיינים היה ש לטבוע מהגז שישיבו דווקא חפצים שלמים דווקא את החפץ עצמו הנגזל זה מנהג הדינים למה בהשראת ההלכה של פחט נבילה ד ניזה או שפחת נבילה של הגנב וגז כלומר נכ שראו הדיינים שהרוח של התורה היא לא לתת את ה את השברים אוטומטית לנז ונגנב ככה ככ זהזה זה הנקודת החידוש אין שמין אין שמין הפשט הוא ולמדו את זה מהירושלמי כמובן מדרשות הירושלמי שאין שמין לגנ הפשט הוא שנבלה והשברים אינם משולמים אוטומטית לנגב לגזלן נגזל סליחה הם אינם משולמים לו באופן אוטומטי אז אז הנהיגו את שלא לא לקבל בכלל גנב גזלן לא לקבל בכלל לא שברים ולא שום דבר אחר מלבד החפץ עצמו אבל זה היה רק מנהג אבל מעיקר הדין באמת היה ניתן מהתורה לשלם גם לשלם גם ישיב רבות ש כסף וככה ממילה מיושבים מיושבות כל הקושיות שלה פני יהושע כי באמת רשי הולך כמו המסלול של הרשב אוקיי ככה חשבתי להסביר זה הכוונה הפשט ו הג'רי שלו אבל אני אסיים ממש בדקה אחת הרי אי אפשר אי אפשר שלא אי אפשר להתעלם מכך שכל הראשונים לא ביארו ככה ברשי כן אם כישוב יש לנו הוכחות די טובות לכך שככה באמת רשי סובר אבל אנחנו אומרים עם ידיים כן לא קיצור התוספות הרשבא כמה ראשונים כתבו שרשי סובר לא ככה שרשי סובר שאין דין ישי בכלל אין דין ישי בכלל בגנב גזן בכלל א דין ישי א אז א טוב אז בכל זאת איך אפשר ליישב את א לפחות את חלק מהקושי על רשי זה שרב חיים רב חיים מבריסק על הרמבם בפרק ב מלכות גזלה הלכת תו ש רוצה ליישב שבאמת יש שני דינים בען שמין גנה ולגז שני דינים נעמו בזה דין אחד הוא באמת דין שעוסק באופן כללי בתשלומי בתשלומי גניבה וגזלה שהתורה מחדשת כן התורה מחדשת הקושיה זה השיטה של רבנו רב חיים יותר תעזור ל לישב את קושיית השיטה מקובצת על הראשונים אוקיי ליישב את קושיית השיטה מקובצת שיקשה איך זה קשור לסוגיה בדף צדי ד שמה בסוגיה בדף צדי ד מוכח מוכיחים מהדין של אין שמין גנג מוכחים ששינוי קונה לכאורה מה זה קשור שינוי קונה לדין הכללי שלא נאמר בתשלומי גנבה ד לא נאמר הדין של ישיר מה זה קשור גם אם הדין היה ששינוי לא קונה עדיין התורה אומרת אי אפשר אי אפשר בעזרת שווה כסף אז אומר רבי חיים כמו שאמרתי יש שני דינים דין אחד באמת הוא דין שעוסק בהלכה הכללית שאין ניתן לשלם מחפצים אחרים משווה כסף תשלומי גנבה וגזלה כאין שגזל יחזיק זה מה שהתורה אומרת חיים שניים שנים צריך להשיב צריך להשיב את ה את הכסף עצמו את החפץ עצמו וכן ה אבל זה אומר רב חיים עד כמה שהדבר נוגע לשברים אחרים לחפצים אחרים שאתה רוצה לשלם באמצעותם אבל כשהדבר אבל כשאנחנו עוסקים בשברים עצמם של החפץ הגזול של הנבלה עצמה כן שמה הייתי אן מלא הלכה ששינוי לא קונה אם היה דין ששינוי לא קונה אז שמה אומר רב חיים יכול גזן הגנב להגיד לומר נגנב וולגן הרי שלך לפניך הרי זה לא הוא הה יכול לטעון זה לא כלול בכלל בנזק זה לא כלול בהפסדה ממון שגרמתי לך הנה קח קח את הנבנה הרי שלך לפניך זה שלך כן זה שלך אז אכן צריך פסו אז הכן יש דין נוסף שכיוון ששינוי קונה אז אז ממילה לא יכול למר לו הר שלך לפניך אזה שזה כבר שלך אתה קנית את זה זה כבר שלך אז הלכה אז אז לגבי שברים אחרים וחפצים אחרים שאתה רוצה לשלם באמצעותם שמה באמת הדין הזה לא תלוי בשאלה אם שינוי קונה או שינוי לו קונה כי זה הלכה שאומרת שלא ניתן לשלם גם לצת ששינוי לא כאן לא ניתן לשלם בעזרת חפצים אחרים אבל כשזה נוגע לנבלה עצ ש ש מתה ל השברים עצמם שמה באמת הסיבה שלא נותן לא יכול הגזלה והגנב לומר לה נגנב הרי שלך לפניך זה בגלל הדין של שינוי קונה אז שני דינים שנאמרו באין שמין לגנב לגזל אחד שעוסק בשברים ד עלמה ואחד שעוסק בשברים של הגניבה עצמה לגבי זה באמת לגבי הדברים של השה צמה אז שם באמת מוכח ששינוי קונה וזו הסיבה שהגמרא הביאה את ההלכה של אן שמים שמה בסוגיה בדף צד שבדיוק עוסקת ב בדיון הזה האם שינוי קונה ו שו ככה הוא רוצה להשבת קושית השיטה מקובצת אני אמרתי שאולי על פי זה נוכל לתרץ את הקושיה על רשי לפחות את הקושיה שהקשה פני יהושע על רשי למה רשי אצלנו מביא את ה את הפסוק והמת יהיה ללא והוא לא מביא את הפסוק של ישיב שזה זה מה שהקשה פני יהושע אז חשבתי להסביר משום שרשי כשמדובר כאן על שברים לפי רב חיים מדובר כאן על השברים של החפץ עצמו לא שברים דלמה אל השברים של החפץ עצמו אז למה את השברים של החפץ עצמו הוא לא יוכל לשלם אז רשי כאן לא יכל לא יכל להסתפק בדין של ישיב כן בגלל שישיב אז מה אין אזה אדם לא פותר את הבי כי כשמדובר על השברים עצמם של החפץ הגז החפץ הגזול הוא יכול אומר לו הרי שלך לפניך את זה לא הזקתי את זה לא הזקתי לכן רשי הה צריך להביא את הפסוק והמת יה לו הפסוק והמת תהיה לו אנחנו למדים ש שבני זיקין שינוי לא קונה זה בצו הנקודה שדווקא בגזילה ששינוי קונה אז הוא לא יכול לומר לו הרי שלך לפניך אבל כן כן נכון כן אבל אז בן זיקין והמת ילו כן ומת יללא אנחנו למדים ששינוי לא קונה בן זיקין לכן זו הסיבה שהוא יכול לשלם לו באמצעות השברים ככול אמר לו הרי שלך לפניך זה לא הכלול בנזק נכון הר שלך לפניך זה לא כלול בנזק אז אומר לו הר שלך לפניך אבל בגזילה השברים שלו כיוון ששינוי קונה כן אז זה הפער רשי בדווקא הביא את הפסוק ב מת לו ולא הביא את הפסוק ישיב כי הוא מדבר על השברים של החפץ עצמו בשברים של החפץ עצמו אז כאן כאן עולה הטענה של הניזק של המזיק סליחה את זה לא הזקתי לך הרי שלך לפניך את זה לא הזקתי לך מאיפה לומדים את זה מומת יהיה לא מומת יהיה לא אתה למת שוב אני אומר לפי המסלול לפי המסלול לא של ה שאמרנו של הפני ישועה לפי המסלול החדש שבאמת אנחנו הולכים לפי הגישה שהערך של הנזק הוא ה הפחת בין בין המה בין שור חי לשור מת אז זה בדיוק מה שהוא אומר לו בזה שכתוב המת יהיה לו המת אנחנו למדים שזה לא כלוי בנזק ולכן אומר מה שאין כן בן יזק השברים שלו הפשט הוא שכיוון ששינוי קונה אז ממילא יוצא שכל הערך של החפץ כל הערך של החפץ כל הערך של החפץ כל הערך של החפץ נגזל והחיוב הוא לשלם חפץ או דמה תודה רבה א [מוזיקה]