אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו חזרים בסוגיה שעוסקת בדיני גביית חוב ו הייתי רוצה היום בעזרת השם לברר דין שלמעשה מופיע בתחילת פרק הניזקין במסכת גיטין בדף ח עמוד ב ומובא אצלנו בסוגי המשנה אומרת בגיטי בדף מח עמוד ב מי שרוצה במקור כט אני זקין שמי ם בידית ובחו בינונית כתובת אישה ביבורי לאחר מכן אומרת המשנה אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורן אפילו אין זיבורית ובסיום המשנה נאמר שהדבר הזה מפני תיקון העולם היייתה כאן תקנה של חכמים שתיקנו שאן נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים וננסה בעזרת השם להבין את הגדר של הדין הזה ומה בדיוק חזל תיקנו כאן א אז הייתי רוצה לפתוח דווקא מתוך עיסוק ב א א מנקודה נוספת והיא הדין הזה הסברה הזו שנקראת אישת קיטו אם תראו בגמרא אצלנו בדף ח עמוד א' הגמרא אומרת שאם אדם מכר לאחד או לשלושה בני אדם כאחד אז שלושת הלקוחות נכנסים תחת הבעלים כלומר מי שקנה את האידית אז ישלם לה לניזק את האידית כן בעל חו בינונית כתובת אישה בסיבית א אבל אם הקניה בזה אחר זה אז כולם גובים מאחרון כן משום שההלכה היא שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום בני חורין אז כל מי שקנה ראשון ממילא חל השיבו על הקרקע שנשארה בת חורין אצל אצל המוכר וממילא זאת הקרקע שנקנתה באחרונה היא הקרקע שממנה אמורים לגבות כולם ואם אין לו גובה מי שלפניו אין לו גובה מי שלפני פניו סתם קראתם את זה אז הגמרא שמה אומרת א מחרן לאחד חדמי איך באיזה ציור אם אדם שהיה עליו גם גם ניזק כן וגם בעל חוב וגם כתובת אישה באיזה אופן אותו אדם אחד נכנס תחת הבעלים שכל אחד ואחד גוה כפי דינו אם תאמר בבת אחת אז דבר פשוט אשתה לשלושה בני אדם דיק לממ אחד מן קדים אמרת כולם נכנס אחדים מחרן לאחד מביה אלא פשיטה בזה אחר זה על כוח מדובר ששלושת הקרקעות שניקנו על ידי אדם אחד נקנו בזה אחר זה אז שואלת הגמרא למה לא יוכל אז למה לא נומר כשם שאמרנו בשלושה שכל אחד יכל לומר לזה שבאחר לזה שבא לגבות ממנו הנחתי לך מקום לגבות ואז הגביה אמורה לעשות אך ורק לוקח האחרון אז גם כן אותו דבר גם כאן אם הוא קנה את הקרקעות בזה אחר זה אז הגבייה אמורה להיות מקרקש וקנה באחרונה אז אז למה למה הדין הוא שכולם נכנסו תחת הבעלים שכל אחד ואחד מהני ק בעל חוב כתובת אישה כל אחד גובה כדינו אומרת הגמרא אחב מז קינן כגון שלקח ידית באחרונה מדובר שאותו אדם שקנה את כל קרקרי של ה של המוכר קנה את הדיד האחרונה אז לפי הכללים ש הנחתי לך מקום לגבות היה צריך להיות שכל הבעלי חובות הניזק המלווה והאישה יבואו כולם לגבות מהידית אז זה שאלת הגמרא אז איך מתקיים פה הדין שכולם נכנסו תחת הבעלים אז אומרת הגמרא יחתכו ל מדית ואז אומרת הגמרא משום אמר לו אי שקיו ושקט כד שקטו והילא למראה ושטו כולו מ זיבורית כלומר יש כאן איזשהו טענה שטוען אותו אדם שקנה את הידית באחרונה ואומר אם אתם תרצו לבוא ולממש את זכותכם לגבות כולכם האידית אני יכול אני יכול לעשות איזשהי מניפולציה להחזיר את את הקרקע האידית הזיית למוכר שלי שהוא למעשה הבעל חוב הלווה וממילא כולכם תצט לגבות כולם ממילא כולם תוכלו לגבות אך ורק ממנו כי אין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אז לכן כל אחד ואחד גובה כדינו ככה הגמרא רוצה לומר ואז שואלת הגמרא הי אחי בן זקינה מינמה אחי אז אם זה ככה אז למה בכלל אניז אניז אמור לגבות מהידית יאמר לו יאמר לו אותו אותו אותו קונה יאמר לו בדיוק את אותה מניפולציה אם אתה תרצה לגבות כ דינך אני אחזיר את ה את ה את הקרקע זיבורית תצטרך לגבות זיבורית אז אומרת הגמרא אז באיזה ציור באיזה ציור אדם אחד שקנה בזה אחר זה הדין הוא שכולם נכנסים תחת הבעלים לכאורה זה הציור הזה לא קיים כי יש את הסברה היא שתקי ו שתקי ו והיא לא כבר יש בכוחו של ה הקונה לנשל את הבעלי חובות מדיני הם המקוריים ולגרום להם לגבו פחות מדיני הם אז מתרס צת הגמרא שמדובר ביתומים מדובר שבאמת המוכר נפטר עכשיו יש רק יתומים כשיש יתומים אז כבר טענת ישת קיתו כבר לא קיימת כי לא ניתן להחזיר את ה את ה הלוקח לא יכול להחזיר את הקרקעות ליתומים משום שאז הבעלי חובות לא יוכלו לגבות יתומים כמה שהם קנו את הקרקע ו לאחר לאחר מכן אז הם לא הו לא חייבים כמו שהראשונים מהירים לא היו חייבים לשלם כי קרקאו דית מ לא משתעבד אז ממילא כיוון שנטרל את הטענה של אישת קיטו אז שואלת הגמרא שוב אז כולם יצטרכו לגבות מהידית אלא דמר להו תמה מהמו רבנן פ מחס שם שחורים ש תקנת הדני אנ בתקנת לא נחלי כלומר יכול אותו לוקח לומר כל מה שחז אמרו שהן נפרעים מנכסים משדים שחים זה רך ורק משום תקנת דידי משום הנחתי לך מקום אז עכשיו שזה בא לרעתי שאני קניתי את העידית האחרונה ועכשיו כולכם רוצים לגבות את העידית שלי אני אומר לא ניח לי בהי תקנתא וממילא התקיים אז ממילא כל אחד ואחד גובה כדינו אניז הגובה את העידית הבעל חוב את הבינונית ואת הכתובת היש את הציבורית וזה למעשה מה שהתכוונה הבריתה לומר שמרן לאחד אפילו בזה אחר זה כולם נכנסו תחת הבעלים אז יש כאן ויכוח גדול בראשונים איך איך להבין פשט בגמרא האם כל העסק הזה של אי שתקת זה באמת דין שבית דין פוסקים אותו בית דין מתנהגים מתנהגים מתייחסים אליו פוסקים פוסקים כדין הזה וזה מעצה זה דין חלוט שצריך להתייחס לדבר הזה או שכל העסק הזה של אישת קיתו למעשה זה עניין של טענות של איומים והפחדה מצד ה מצד לוקח וזה נתון לשיקול של ה של הטובעים אם הטובעים יסכימו להעתר לאיום הזה ם יסכימו לוותר מהמה ממה שמגיע להם על פי הדין אז בבקשה אבל אם הם לא רוצים הם יכולים לומר לו לכי תהדר אנחנו ניקח מה שמגיע לנו בדיני נגיד בשלב בשלב של הגמרא שהגמרא אומרת שכולם אמורים היו לקחת מהידית והוא רוצה לאיים עליהם ו אומר עלהם איש שקית שת קיתו כן ם תרצו לקחת דינכם תיקחו ואם לא דרנה שטרנה ותיקחו כולכם זיבורית אז זה תלוי בהם הם יחליטו אם הם אם הם מפחדים ומוכנים להפחית מכר דינם או שיגידו לכי תדע שתחזיר אנחנו רוצים לממש את את את דיננו אז נחלקו בזה הראשונים או שלא או שבאמת הטענה של אישת קיתו היא טענה שבית הדין פוסקים לפיה כלומר ואין באפשרותם של בעלי הדינים התובעים לבוא לו ולומר לו לכי תהדר אין דבר כזה באמת יש בזה אז לא נקרא את הכל אבל נקרא כמה שורות הרמבם במלחמות בדף ג עמוד א' א במקור ה באמת כותב של שכל העסק הזה שליי שקית הוא לו פסקין ננ אחי אנחי כמר כולם נכנסו תחת הבעלים שיכולים לקוחות לגבותם דיניהם והי בעינם מבעלי חבות זקים לממ לכים מדרת מדרת מצי למ מחי שאין זה מן הדין אלא שיכול להפסיד ן שלהם ואנן כית קמן מקביל לזקן מדית כדיני בדנית כדיני כלומר בבחינת בית הדין פסק בית הדין ופסק בית הדין פסק בית דין שאומר כל אחד ואחד גובה כדינו אלא יכול להיות שתהיה יהיה דין ודברים בין הטובע לנתבע כן על על כל מיני מניפולציות כן שייעשה הבעל חוב הלוקח ויגיד טוב אני אעשה ככה אני אחזיר זה עסק זה כבר לא עסק של בית הדין מה ש אם הם יסכימו ביניהם לגבייה שהיא פחותה מהדין אז בבקשה אבל מבחינת בית הדין בית הדין פוסקים שכל אחד ואחד גובה כדינו ככה תראו בהמשך כללו של דבר דינדי שתייתו שקיו הוא בכלל לו דין ההוא זה לא דין בכלל ומבן אני לא השמטתי את ה לא העתקתי את הכל הרמבן אומר במלחמות שם אלא ודאי אך טענה די שת קיתו אי תן תין וי לא דענין אנח אחי כלומר אנחנו לא טוענים עבורו בית הדין לא טוען בשבילו הרי אתה יכול לטעון טענתי שת קיתו שת קיתו והיא לא לא בית הדין בכלל לא מתערב לא מתעסק אם הוא טוען בית הדין פוסק פסק דין אחד כן מה שצרכו בגמרא לעמידה ביתומים לרב חד מילטאו כלומר באמת אליו דאמת לא היה צריך להגיע בכלל להו קימטה שמדובר כאן ביתומים לא צריך להגיע בכלל א כי באמת כל הטענה הזו מיסודה לא אמורה לשנות את פסק הדין פסק הדין הוא פסק דין חלו שבית הדין נותן שכל אחד ואחד גוה כדינו לנוכח מה שנאמר בהמשך בגמרא ש יש טענה של הלוקח שיכול לומר לא ניח לי ב תקנט דתקון רבנן ולהעמיד כל אחד ואחד מבעלי הדינים כפי דינו בעל חוב ניזק בידית בעל חוב בינונית כתובת ישה זיבורית זה כן אבל להתייחס לטענה שהוא יכול לעשות מניפולציה ולהחזיר את הזבי ועל ידי כך כולם מגבו זיבורית זה בית הדין לא לא לא לא נכנס לדבר הזה וזה לא לגיטי אם אם הוא יעשה את הדבר הזה הוא גם גם יכול לעשות מניפולציות השונות הרמבן אומר הרי הוא יכול להגיד יש לי בכל קרקע זיבורית שלי אני אחזיר אותה למוכר הנה תראו הוא אומר דילמה אחי אימן דז בידית לחוד מחברי והיו על המוכר ניזקין בחובת אישה לאב ממרן אלו גבו מעידית אף על פי שיכול לומר להם אי שת קיתו שת קיתו והי לא יבנ זיבורית דידי במתנה ללווה וזית בשקו מינה הוא גם יכול לעשות מניפולציה אחרת אפילו אם הוא קנה רק רק עידית וכולם באו לגבות ממנו ה יכול להגיד תשמעו יש לי זיבורית אני יכול להחזיר לתת במתנה את הזבי שלי ללווה ואז יהיו לו יהיו לו בעלי יהיה לו יהיה לו קרקע בבת חורין וכולכם תצטרכו לגבות ממנו אז מה זה גם כן צריך להתחשב על זה בפסק הדין ודאי שלא אז לכן כמו שאמרתי כללו של דבר השקיטו השקיטו בכך לו דין ההוא אלא היא פיקח הוא יכול ממ ו אחי הוא יכול למר להם הוא פיקח הוא יכול לומר את זה והם יכולים ידר גיסה לומר לו לכי מהדרת שקלי ל מינה תחזיר בוא נראה אותך תחזיר אם תחזיר אנחנו ניקח ממנו לא החזרת אנחנו ניקח כל אחד ואחד כדינו שקלי ל מידית נזיקין מעידית בעל חוב בינונית כתובת אישה זיבורית וכולי אחר כך כותב הרמבן במלחמות שזה גם דעת רבנו חננאל וזה גם דעת רבנו הרב הי גאון ו אומר ה הרמבן במלחמות שם שגם זו הסיבה ששמי ריף בכלל את כל המהלך הזה של אישת קיתו הוא לא כתב אותו באמת הבעל המאור העיר עליו איך איך ריף סליחה איך רייף התעלם מזה לא לא הזכיר את הדבר הזה לגמרי גם הרמבם לא הזכיר את זה בפרק יט מהלכות מעל והלכה ו לא הזכיר את זה הרמבם בכלל את כל ה את כל העסק הזה של אישת קיתו לא לא הזכיר את זה בכלל איך זה שהוא תעלה מכך אומר הרמבן משום שכל העסק הזה הוא לא משנה את פסק הדין זה לא פסק הטענה הזו לא יוצרת פסק דין היא עובדת רק במישור של הטענות הם אומרים ככה הוא אומר ככה הם יכולים להגיד לחי תדר אז אז זה לא אז מבחינת בית הדין בית הדין מתעלה מהעסק הזה בית הדין לא מתייחס לזה משום שזה תלוי כבר בהסכמתם של הצדדים מבחינת בית הדין בית הדין פוסק לפי מה ש מסקנת הסוגיה שכל כל העסק כל העניין הזה של אין נפרעים נכנסים משועבדים זה אך ורק לטובת הלוה אז הוא יכול לומר לא ניח לי בהי תקנתא שתקנו חכמים ולכן הוא יכול להעמיד כל אחד ואחד כדינו וככה פסק הריף והרמבם וערך ורבי גאון ושולחן ערוך בסימן קיט סעף ה שאפילו גבע אם אדם קנה עידית באחרונה הדין הוא שכל אחד ואחד גוה כדינו נקודה כן אדם קנה שלוש קרקעות וקנה עידית באחרונה לכאורה כולם היו צריכים לגבות מהידית כיוון שהיא נקנתה באחרונה אבל כיוון שקי מלן שיכול לומר הקונה אי איפשי בתקנת חכמים שתקנו לטובתי לכן כל אחד ואחד גוה כדינו גוה הניזק מעידית בעל חוב בינונית כתובת אישה בסיבית ככה פוסק להלכה השולחן ערוך קיט סעיף ה אבל אה אבל יש לנו דרך אגב גם התוספות משמע גם התוספות משמע שזה לא הסברה זאת שלי שת קיטו היא לא סברה ש מחליטה פסק דין היא לא פסק דין אלא היא אלא יש כאן יש כאן דינמיקה יכולים הצדדים יכול יכול האדם השני כלו התובע להגיד לכי לכי תדר אז תו סות דן מתי ה יכול להגיד לכי תדר מתי לא אבל הנקודה אי אין כאן טענה שיוצרת פסק דין א טענה שיכולה יכולים לגבור עליה בטענה נגדית שיטענו הטובים והכל תלוי בהסכמתם של הטובים יכולים להגיד לכית הדר אבל הראש הראש במקור ג' כותב להדיא א ללא מצו למ מרלה לכית הידר אין דבר כזה אם יש לוקח אם הלוקח טוען בדרך אגב הראש אומר הראש אומר תראו בהמשך אלא כל דבר ארבע שורות מלמטה שיכול לטעון פסקינן בכאילו כבר עשוי וכן משמע אח אפילו אי לא תע שת קיתו אנן תעני ופוסקים להם הדין כך שכולם נכנסו תחת הבעלים ללוקח בזה אחר זה כמו לשלושה בני אדם כחד כלומר כלומר לפי שיטת הראש לפי שטת הראש אז הטענה הזו היא שתקי ו שקיו והיא לא מדרנה שטר הזיות למוכר וכולכם תגבו זיבורית זה פסק דין אין להם זכות להגיד לכי תהדר יתרה מכך אפילו אם לא טען את זה לויוה אנחנו טוענים בית הדין טוענים בשבילו ופוסקים ככה את הדין וזה דין חלוט וגמור כי אם יש ביכולתו לעשות את זה אומר הראש כל דבר ש אדם יכול לטעון רואין אותו כאילו כבר עשוי אז לפי שיטת הראש יוצא שפסק הדין במקרה הזה של אדם שקנה קרקעות בזה אחר זה ועידית קנה עידית באחרונה הוא שונה לגמרי ממה שפסקו ריף והרמבם ורבנו חנן לכל הספר הרמבן בספר מלחמות שונה לגמרי לפי שיטתם מהלך הסוגיה הוא כזה באמת יש לחלק בין אם המוכר חי אובן אם המוכר מת אם המוכר חי יש כאן טענה של אישת קיטו שת קיטו והיא לא מעדן השטר וממילא בית הדין טוענים בשבילו בית הדין טוענים בשבילו שכיוון שהוא יכול להחזיר את שטר זיבורית למראה יכול להקנות את הקרקע בחזרה לבעליה הקרקע זיבורית ממילא בית הדין פוסקים שכולם הניזק בעל חוב כתובת אישה כולם גובים זיבורית למיסה ככה פוסק הראש כל גובים זיבורית אם המוכר לא בחיים הוא כבר נפטר ליורשים לא ניתן להגיד להם י שת קיתו שת קיתו אז באמת הדין הוא שכל אחד ואחד גוה כדינו משום ש מסקנת הגמרא יכולים יכולה לאיווה לומר הי ש בתקנת חכמים ואז כל אחד ואחד גובה כדינו זה נכון אבל אם הלוה אם המוכר הלוה המוכר נמצא בחיים כולם גובים זיבורית וככה פסק הרמה להלכה הרמה פסק להלכה ככה חולק על השולחן ערוך בסימן קט סעיף ה מחלוקת שולחן ערוך ורמה גם התלמיד רבנו תם כותב תראו במקור ד' אין זה גיזום זה לא סתם איום סתם הפחדה זה לא איום והפחדה וזה ואז ממילא זה תלוי האם הטובע האם הטובע נרטה האם הטובע מרגיש מאוה ומוכן לוותר מזכויותיו מוכן לוותר ולהפסיד משלו זה לא תלוי בזה כן אלא אחיק אמר להו בעל כוחכם יש לכם ליקח מן הזיבה י אני יכול לגבותם שלכם מן הזבי שזיר ה שתר כן והפוך מטרת למה לי הוא כותב בהמשך הרי אני יכול לעשות את זה אז אם כן לסיכום יש כאן עוד מקום להרחיב הנה תראו א יש יש בשיטה מקובצת במקור ו מביא סברה שאפילו זה זה זה מוסב על הסוגיה בעמוד ב' לא ניכנס כרגע אבל אפילו אם ה מוחר הלוקח הראשון מחר ללוקח ה שני שלא באחריות שלא באחריות עדיין יש טענה ללוקח השני לומר מדן השטר למרא איך אני אחזיר לו את השטר בחינם מה זה לדורי ב הרי לדרוש ממנו לדרוש מהמוכר הראשון מה לוקח הראשון לדרוש ממנו תשלום הוא לא כל לדרוש תשלום כיוון שהוא מכר לו שלו באחריות אבל להחזיר לו בחינם מי לא ירצה לקבל בחינם בטח שוא רוצה לקבל בחינם את הקרקע אז כיוון שהוא יכול להחזיר לו בחינם עדיין שיכת טענת אי שתקת שתקת ככה אומר התוספות צנס לא נהירה דמצ דור בחי גבנה שיתן לו בחינם אשואל אתכם שאלה איזה מין איום זה שאדם אומר אני יכול להחזיר בחינם כדי שתקו ממנו מ מישהו יעשה דבר כזה יחזיר בחינם ויוותר על כספו א אף אחד לא יעשה דבר כזה אז מוכח שהמושג השתקת זה לא זה לא גדר איום וגיזום והפחדה אלא זה דין אם יש אפשרות תיאורטית להחזיר את הקרקע את הזבי לבעלי הקודמים ולגרום לכולם לגבות ממנה אז זה נחשב כאילו זה כבר סויי זה א זה לכאורה א צריך להגיד התוספות צ'אנס אז לסיכום לסיכום יש כן מחלוקת בראשונים ולהלכה גם מחלוקת בין השולחן ערוך וערמה האם הסברה הזו הדין הזה של אי שת קיתו שת קיטו והי לא מדנ שתנה זהירות למראה ושכלית כלח מ זיבורית האם זה רק בגדר איום והפחדה וממילא זה נתון להסכמתם של הטובעים או לא הם יכולים להגיד לו לכית הדר ולא להסכים ומבחינת בית הדין בית דין פוסק תמיד כפי דיניו כפי דינם האמיתי או שלא או שכמו שאומר הראש הי שת קיתו שת קיתו זה פסק זה טענה ש יוצרת דין ואפילו אם הוא לא טען אנחנו טוענים את זה זה יוצרת דין ובעצם כל זמן שהמוכר בחיים ומסוגל הקונה להחזיר את הקרקע הציבורית בית הדין פוסקים כאילו זה כבר נעשה כאילו הקרקע הסיבית חזרה לבעליה כל השיבו נכסים של כולם עכשיו עובר על הזבי אז כולם לוקחים עזיבת וככה פוסק הרמה אז מה שאני רוצה לברר בעזרת השם זה באמת מה היא סברת הראש מה ההיגיון של הראש להגיד דבר משונה כזה שבגלל שאני יכול להחזיר זה נחשב כאילו זה כבר עשוי לכאורה הסברת הראשונים היא הרבה יותר הגיונית אתה טוען את זה לי מגיע לי זכותי אני כ ניזק לקח עתידית עכשיו אתה רוצה לגרום לעשות איזשהי מניפולציה כן כאילו לעשות איזה הרמה אני אני אעשה ככה אני אחזיר את הדיבורית ואז אז אגיד לו בבקשה אתה רוצה תעשה אני רוצה לקחת מה שמגיע לי כדין אם אתה רוצה להחזיר [מוזיקה] תחזיר למה למה זה לכאורה זה דבר זה דבר שכבר במישור של הטענות ידונו הצדדים מבחינת האם יש כאן האם הם נרתעים האם הם מפוחדים ומוכנים לוותר על על זכויות א זה כבר נתון לשיקול ולהחלטה של הטובע אם הוא אם הוא מסכים לוותר על זכויותיו בגלל שהוא יכול לעשות איזשהי מניפולציה מה פתאום אנחנו פוסקים ככה גם אם הוא לא טען אנחנו טוענים ופוסקים מנשלים את את כולם מזכויותיהם אוטומטית מיילים אותם כולם הבעל חוב הניזק כולם גובים זיבורית למה כי הוא יכול להחזיר את זיבורית למה הרי על פי דין מגיע לנו לקחת מהידית או לפחות כל אחד כדינו אז באמת החזון איש בקמה בסימן ג קטן סעיף קטן ו' עמד על כך ונראה מהחזון איש שכל הוויכוח כאן בין הראשונים זה לא ויכוח נקודתי כאן בהלכות בהלכות גבית חוב אלא זה זה איזשהו ויכוח עקרוני הייתי אומר זה ויכוח בדיני הטענות בכל בכל חושי משפט כשבית דין באים לפסוק ות פסק דין והפסק דין הזה על פי איזשהו זכות שיש ח לצדדים לאחד מהצדדים לתובע יש איזשהו זכות ובידים באים לפסוק את הזכות הזאת לדינה אבל א אבל המציאות מראה שיש דרך לגיטימית מותרת להלכה שהנתבע יכול יכול לבצע ולשונות את פסק הדין לשנות את את הגבייה לשנות את ה האם בית הדין האם בית הדין בכל זאת בכל זאת אמורים לפסוק דין כזה שיש בכוח הנית בה לשנות אותו בדרך לגיטימית ומותרת או שבית הדין אומרים אנחנו לא נדרשים לפסק דין כזה שהוא פסק דין שעומד על קראי תרנגולת כלומר בית הדין אמורים לפסוק במקרה שלפנינו שכל אחד ואחד גוה כדינו או בשלב המקדמי שכולם גועים עדית כן לפני שהגמרא יודעת שיכול למר איבש בתקנת חכמים אז הגמרא חשבה שכולם אמורים לגבות מהידית כן עכשיו בית הדין אמורים לפסוק את הדין הזה הרי זה הדין עלפי על פיעל פי כללי ה כללי הפסיקה אבל בית הדין מודעים לכך שיש בכוחו של הקונה הנתבע במקרה הזה לעשות דרך פשוטה וטובה ומותרת פשוט להחזיר את הזבי ל למוכר שלו ואז כל הפסק דין השתנה ואז כולם יצטרכו לגבות מה זיבורית האם האם בית הדין א האם בית הדין יכולים לפסוק פסק דין כזה כן או שבית הדין צריכים להתייחס לכך שפסק הדין הזה הוא בר שינוי בצורה מותרת ולכן אי אפשר לפסוק אותו ככה כפסק דין זו נקודת הוויכוח אומר החזון איש בין הראשונים לבין ה לבין הראש ותלמיד רבנו תם הראשונים טענו מבחינת בית הדין בית הדין פוסק פסק דין נקודה בית הדין אמורים לפסוק פסק דין זה שאחר כך יכול ה יכולני הנית בה לבוא לעשות כל מיני טריקים ושטיקים כדי להיפטר ממה שמגיע לו ממה שהוא צריך לשלם להגיד אני אעשה ככה ואני אעשה ככה ויש לי בכלל קרקע יחזיר אותה טוב זה עסק זה לא זה לא אמור להפריע מבית הדין לפסוק את הדין לפסוק את הדין כדינו זה לא אמור לא אמור להפריע הם פוסקים את הדין ואחר כך כשזה יגיע למיסה אם ירצה הנתבע להיים והטובה יסכים יסכים להתפשר יסכים להוריד מהזכויות שלו אז בבקשה אבל מבחינת בית הדין בית הדין פוסקים מה שמגיע כפי הדין אבל הראש טען וזה מה שאומר חזון איש הראש טען כל דבר שאדם יכול לטעון רואין אותו כאילו הוא כבר עשוי מה הכוונה כיוון שבית הדין מודעים לכך שיש אפשרות מעשיית לגיטימית ריאלית שיכול הלווה הנתבע הקונה להחזיר קרקע למוכר קרקע זיבורית ולאלץ את כולם לגבות מהזית שנמצאת כעת אצל והיא בת חורין כרגע אצל ה אצל המוכר שהוא הבעל חוב אז בית הדין לא יכול להתעלם מכך בית הדין לא יכול לפסוק דין שיש בכוחו של הנדבה לשנות אותו ו לשנות אותו ולהבקיע את הזכות ש את זכות הגבייה של ה של ה של הטובע אז ממילא בית הדין פוסקים כבר לפי המציאות המציאות ה האופציונלי כאילו היא כבר נעשתה כדי שלא ייווצר מצב שבית הדין פוסקים דין ועתיד הדין הזה למעשה הוא לא דין חלות כי כשהוא מגיע למישור המעשי אז יכולים הצדדי יכול הנתבע להגיד טוב בית הדין פסקו ככה אבל אני יכול לעשות ככה ואני יכול לנשל אותך אז בוא עכשיו תתפשר איתי על משהו אחר אז לפי לפי הראש בית הדין לא יכולים להוציא פסק כזה שיכול שיכול הנית בע לשנות אותו לכן בית הדין פוסקים כאילו זה כבר עשוי כאילו זה כבר נעשה בפועל ככה אומר החזון איש הייתי רוצה בעזרת השם היום להציע עוד הצעה נוספת בפירוש דברי הראש מה ההגיון של הראש באמת לומר שכיוון שהוא יכול לטעון את הדבר הזה מה מה הפשט נחשב כאילו כבר עשוי מה זה כאילו כבר עשוי כאילו כבר כאילו כבר חזרה זיבורית והזבל נמצאת אצל ה אצל המוכר וכולם מעטה גובים ממנה כאילו היא כן מדין אין נפרעים נכנסים משועבדים במקום שיש בני חורין מה מה הפשט כאילו כבר עשוי אז כדי לענות על השאלה הזאת אז בוא נחזור חזרה ל לגמרא בדף ח הגמרא אצנו הגמרא אומרת תראו ב הגמרא אומרת שאם מכר את הקרקעות שלושה בני אדם כאחד הנה תראו מחרן לאחד איך ידמה אילמה בבת אחת אשת לשלושה דקל חד מוקדים אמרת כולם נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מבעייה כלומר אומרת הגמרא אם מדובר שהוא מכר את שלושת הקרקעות לאדם אחד בבת אחת אז אז פשוט שכולם נכנסו תחת הבעלים כי מכל כן כי אשתה לשלושה אם הוא מכר לשלושה בני אדם שמה שכל הדיק למאמר חד מיני יוקדים הרי אי אפשר לצמצם איק למם אחד מן הקדים מה זה אקמ אחד מן הקדים אומר רשי שזה לקח בבוקר ו הללו שניים בערב כן ומצ למיתני הנחתי לך מקום ובכל זאת אמרת שכולם נכנסו תחת הבעלים אז הען אז אז מחרן לאחד מבעיה כלומר רואים בגמרא שאם אדם שהוא גם גם מזיק וגם יש לו לויוה וגם הוא בעל שלו כטובת אישה אם הוא מכר את כל קרקעות לשלושה בני אדם כאחד לשלושה בני אדם כאחד אז כולם נכנסו תחת הבעלים מה זה כאחד ביום אחד אבל הרי לא יכול להיות שאחד קנה בבוקר שניים קנו בערב אז למה לא יאמר אותו אחד שקנה בבוקר לאותם שבאים לגבות ממנו הנחתי לך מקום לגבות אז תגבה מהאחרונים שגבו מהאחרונים שקנו לא ממני בגמרא מוכח שהוא לא יכול להגיד את זה נכון כולם לכ כך אומר רשי אף אגב דקה למאמר א אחד מנ יוקדים בכל זאת כולם נכנסו תחת הבן שואל שואלים הראשונים הנה תראו טור שואל הראשונים תראו באות ז ראובן שהיה לו עדית ובינונית וזיבורית ויו עליו נזיקין שדינם בידית ובער חוב שדינו בינונית כ כתובת אישה שדינם בזב ו חרן לשלושה בני אדם ביום אחד במקום שאן כותבים שעות כולם נכנסו תחת הבעלים וגובה ניזק בידית ובעכו בבונית כתובת שה בזב שימו לב עכשיו ואם טען כל לוקח ולוקח לא הוה לזה שצריך להגיד לזה שבא לתרו ממנו אני לקחתי תחילה והנחתי לך מכום לגבות ממנה כלומר יש פה שאלה בסיסית שצריך לשאול רשי מתעלם כאילו רשי אומר שיש מציאות יש אפשרות מציאותית שלא כולם לא כולם קיבלו את השטר ביחד לא כולם קנו ביחד אחד קנה בבוקר שניים קנו בערב כל אחד קנה בשעה אחרת ביום איך אנחנו באמת מתעלמים למה לא יוכל לטעון כל מה הדין עם כל אחד ואחד מהלקוחות יגיד אני קניתי ראשון תקווה מאלה שקנו לפניי אחריי סליחה תקווה מאלה שקנו אחריי למה הוא לא יכול להגיד את זה הנחתי לך מקום לכבוד אז בוא נדלג שנייה על הרמבן אז התור בשם רבנו יצחק כותב כיוון שאינו ניכר מתוך השטר שהרי שלושתם ביום אחד קנו ואין כותבים שעות קניין שלושתם לא חל אלא עד סוף הזמן ואז חלו כולם כאחד כלומר אומר רבנו יצחק שמובא בטור ההסבר הוא פשוט מאוד כיוון שבשטר כתוב יום אחד כתוב א ו שבט כן כתוב יום אחד כולם כל אחד ואחד שקנה קרקע בשטר המחר בשטר הקניין כתוב אותו יום אותה ך בדיוק אז כיוון שלא כותבים שעות כן לא כותבים שעות כן חוץ בירושלים היו כותבים אבל ברוב המנהג היה שלא כותבים שעות כיוון שלא כותבים שעות בשטר אז הרי מבחינת ה התיארוך התאריך שכתוב בשטר כל כל שעה ושעה במהלך היום היא שעה אופציונלית מתוך שטר לא יהיה ניתן להוכיח שהקרקע נקנתה בהוכחה חד משמעית אלא אם כן ברגע האחרון של היום כלומר ניתן יהיה להוכיח בהוכחה חד משמעית שלכל הפחות עסקת המחר היייתה דקה לפני השקיעה אי אפשר להוכיח מתוך השטר שום שעה אחרת של קניין אז מבחינת התאריך שכתוב בשטר ההוכחה שיש מתוך השטר לזמן הקניין לכל אז אזז אז ודאי ההוכחה היא סוף היום סוף היום זה הוכחה חד משמעית אז לכן אומר אומר רבנו יצחק כיוון שלא ניכר מתוך השטר שהרי שלושתם ביום אחד קנו ואין כותבים שעות אז קניין שלושתם לא חל אלא עד סוף הזמן ואז כולם ואז כולם קנו כאחד אז הנה מיושבת קושיית רשי מה רשי אמר למה מה שאלנו הרי לא כולם קיבלו את השטר באותו יום אחד אחד קיבל בבוקר אחד בצהריים אחד בערב למה לא יאמר זה שקנה בבוקר לאלו שבאים לגבות ממנו הנחתי לך מקום לגבות התשובה היא לא ניכר מתוך השטר מתי היה הקניין לא כותבים שעות אז מבחינת הזמן שמוכרח מתוך השטר זה אך ורק סוף היום ממילה לא יכול לחול לקניין אלא אך ורק בסוף היום אז למרות שקיבלת את השטר בשעה 9 בבוקר אבל הקניין שעל ידי השטר חל אך ורק בסוף היום אז יוצא שלמעשה למרות שכל אחד ואחד נמסר לו השטר בשעה אחרת ביום אבל קניין השטר הוא בסוף היום לכן כולם נכנסו תחת הבעלים ואף אחד מהמהם לא יכול לומר לשני הנחתי לך מקום לכבוד ככה מישב רבנו יצחק באמת היסוד הזה שקין שטר חל אך ורק בסוף היום כן במקום שלא כותבים שעות שזה הזמן שמוכח מתוך השטר הוא כתוב גם בתוספות בשני מקומות גם בכתובות בדף צד' עמוד א' דיבור המתחיל לימה בתו סות בבבא בטרה בדף ל עמוד א' דיבור המתחיל רב גם שמה הם כתבו את היסוד הזה שמופיע פה בטור בשם רבנו יצחק בעלי התוספות ככה מיישב א ככה מיישב התוספות בשם ארי אבל התירוץ הזה לכאורה עדיין לא לא מספק לגמרי מדוע משום שכפי שגם נראה מדברי הרשבא לכאורה התרוץ הזה תלוי בשאלה המפורסמת שמובא שמופיע בדיון בגמרא בגיטין בדף פו עמוד ב האם ידי מסירה קרטה או ידי חתימה קרטה דהיינו מה יוצר את השטר מה האם חלות שטר זה על ידי עדי החתימה ידי חתימה קרטה הם עושים את השטר או שידי מסירה קרטה כלומר השטר שנמסר בנוכחות עדים כן אז עדי המסירה הם הם שיוצרים את חלות העברת הבעלות זה מחלוקת בגמרא וגם מחלוקת בראשונים רב בתנאים רב לזר ורבי מאיר וגם נחלקו האם הם נחלקו או לא נחלקו זה סוגיה ארוכה ורחבה לא נכנס כרגע אבל כורה כל מה שהתירס תוספות התור בשם רי שמדונה כולם כאחד משום שלא מוכח מתוך השטר כיוון שלא כותבים שעות אז לא מוכח מתוך השטר מועד הקניין אלא אך ורק בסוף היום ולפיכך הקניין של כולם חל בסוף היום זה אך ורק למן דמרד חתימה קרת שאז ידי החתימה הם הם שיוצרים את החלות של הקניין השטר וממי השטר חייב להיות מוכח מגופו וכיוון שלא מוכח מתוך השטר מועד הקנייה במדוייק אלא בסוף היום אז ממילא חל קניין כולם באחד ביחד בבת אחת בסופם אבל למדר ד מסירה קרטה ובאמת ידי המסירה הם יוצרים את השטר אז ברור לחלוטין שלא הקניין אמור להיות ברגע המסירה שעת המסירה היא היא שיוצרת את הקניין ודי המסירה וד מסירה הם יוצרים את הקניין אז אדרוש לדוכתא ובאמת האיר את הדבר הזה הרשבא תראו במקור ח הרשב ממת אומר קשלי כיוון דקול שטרוק בחד יומה אך אפשר לומר אחד מוקדי כן פילו כתב ומסר לאחד בבוקר וכתב מסר לשני בערב כולם לא קנו עד סוף היום לרבי מאיר דמר ד חתימה קרטה מקום לקום לדעת מי שפוסק אפילו בשר שטות כרב לזמר רת משכחת לה כן כלומר הרשבא מאיר שלמן דאמר ידי מסירה כרתה משכחת לה שאפילו שנכתבו כולם ביום אחד עדיין עדיין יכול להיות שהקנייה בפועל לא חל בבת אחת בסוף היום אלא חל כל כל בכל בכל מסירה של שטר במועד שנמסר השטר אז אם כן הדר קושה לדוכתא ר חוזרת הקושיה ב מחר את קרקרי לשלוש לשלושה בני אדם כאחד הרי אי אפשר לצמצם שנמכרו לכולם מסר לכולם בבת אחת לכאורה היה מקום לשאול למה הרי אם בהנחה שהמסילה לא היייתה בבת אחת למרות שזה ניתן באותו יום אבל אחד בבוקר אחד בצהריים אחד בערב למה לא יאמר אותו אחד שנמסר לו השטר קניין בבוקר הנחתי לך מקום לגבות למה אתם באים לגבות ממני הנחתי לכם מקום לגבות מזה שקנה אחריי הרי הקרקע שלו היייתה בת חורין כשאני ניתי את הקרקע שלי ואיין גובים נכנסים משועבדים במקום שיש בני חורין אז כל השיבו עבר על הקרקע הזאת וכן הלאה למה למה אנחנו אומרים כולם נכנסו תחת [מוזיקה] הבעלים אז נחלקו בדבר הזה רבותינו הראשונים בספר התרומות במקור ט מביא דברי הרמבן ו תראו בפסקה השלישית הוא אומר אבל שאלתי בזה הרב רבי משה ורבי נחמן זל ולא ישבה עמי וי דגרסי בפרק מהמה ד שלושה בני אדם כחד כולם נכסו תחת הבעלים דווקא כמר כאחד כגון שהיו שטרות יוצאים ביום אחד ממש כן ונו קי בגמרא לשלושה בני אדם כחד קדים כלומר כיוון דל בירושלים תב כותבים שעות לא חיישינן דילמה כתב ומסר לזה וכתב ומסר לזה דכ שתי שטרות שני שטרות ה יצאים ביום אחד או חולקים או שודד דינה אכך א אם חלוקה אנה ממדין שודה מוקמינן דיניו ונכנסו את החבנים די שודה דרבנן אבל מחרן בזה אחר זה ולא נדבר משני מקדם דוכין אותו שיריה כלומר שיטת הרמבן שיטה מאוד מאוד מעניינת אומר הרמבן הנ חינמי אם באמת ידוע לנו שהקרקעות לא נמכרו ביום אחד אלא שלושה ימים בזה אחר זה זה ולא ידוע לנו איזה איזה משטרות קדם למשל מופיע רק חודש בתאריך של השטר לא מופיע יום רק חודש אבל אנחנו יודעים שהמכירה לא הייתה באותו יום בסדר לפחות כל אחד טוען ה הוא אחד טוען קניתי פה אחד קונ אז שמה באמת אומר הרמבן הנה החינמי אם באמת יבואו בעלי החובות הניזק הבעל ח מלווה כתובת אישה אישה יבואו לאותו קונה לשלושת הקונים כל אחד מהשלוש הקוונים יגיד לא אני קניתי ראשון לך לשני הוא קנה אחריי זיל אחכמה תחילה זי לחכמה תחילה זי ואז הם לא לא יוכלו לגבות עד שהם לא יביאו ראייה כלומר חובת הראייה מוטלת על בעלי על הטובעים להוכיח מי מבן שלושת הלקוחות קנה אחרון ולגבות ממנו הם לא יכולים ללכת לאדם ולהגיד לא אתה אולי גבית אתה אולי קנית אתה האחרון נחנו גובים ממך לא וגם לא נאמר פה כולם נכנסו תחת הבעלים מה פתאום כל אחד יגיד הנחתי לך מקום לגבות אז מה מדובר אצלנו מדובר שכתבו תאריך ובתאריך מופיע בדיוק אותו יום אומר הרמבן כיוון שאותו יום כתוב סתמה דמילתא סתמה דמילתא כולם נמכרו בבת אחת מבחינתינו מבחינתינו ככה מסביר ה בך בסימן קיט אגרה בסימן קיט סקו כלומר אנחנו בראת המחדל מבחינתנו כיוון שאנחנו ורים יום אחד לא חיישינן שימו לב לא חיישינן דין מה כתב ומסר לזה וכתב הוא מסר לזה כלומר מבחינתנו כשאנחנו בי דין רואים שלוש שטרות שלושה שטרות יוצאים ביום אחד מבחינתנו או מדין שודה דרבנן כלומר איזשהו פסק של שודה אתם יודעים מה זה שודה שודה זה עומדן דעתו של הדיין עומדן דעתו של הדיין הוא שכיוון שהמוכר מכר לשלושה בני אדם וציין בגוף השטר את אותו תאריך בדיוק ולא כתב שעות והרי הוא יכל אם הוא היה רוצה אם הוא היה רוצה למכור לכולם בזה אחר זה הוא היה דואג למכור ביום אחר אנחנו לא אנחנו לא חוששים לזה מבחינתנו או מדין שודה או מדין פשרה אנחנו פוסקים שכל אחד כל אחד לא יכול למר הנחתי לך מקום לגבו אלא באים כולם כל אחד גובה כדינו בעל חוב בעל חוב בינונית כתובת שם זיבורית ניזק מעידית כן גם גם המאירי ככה כותב תראו את המאירי הנה בכל מקום בשורה רביעיית עיקר הדברים דדווקא בשטרי המכירה ביום אחד ובמקום שהם כותבים שעות שנמצאו כולם שווים הוא מוסיף הרטבה המאירי אפילו נתבררה שהתקדמה אלא היה בקניין שבוודאי משת הקניין קנה והרי בשני שטרות צים ום אחד אמו כתובות חולקים אושו דדנ ובזו הם מדין חלוקה עם מדין שודה מעמידים אותם לחזקת וגובה כל אחד באחד מדינו כדינו באמת הסברה תראו את הסברה בקובץ שיטות כמאי הסברה שהזכרנו במקור יא בשם תלמיד הרשבא והראש תראו באמצע ואפילו אחי סתמה לא חיישינן דכיון שנכתבו כולם ביום אחד מוכח מילתא שלא רצה להקדים אחד לחברו משו כי לא מצי לממה חד מניו אני קדמתי עד שיביא ראיה ומיו אם לא היה כתוב בם יום אלא חודש שנה אינו גובהם אחד מהם אז אם כן לסיכום לסיכום יוצא ככה שיטת הרמבן והמאירי ו ותלמיד הרשבא והראש ככה הם ביארו בדעת הרמבן כן נרו בדעת הרמבן שהנה החינמי אם לא היה כתוב יום אחד מסוים בשטר אלא היה כתוב חודש שנה ולא היה מצויין יום אחד אז באמת הייתי מקבל את טענתם של הקונים להגיד אני קניתי ראשון והנחתי לך מקום לכבוד וממילא חובת ההוכחה תהיה על הטובעים הניזק הבעל חוב הכתובת אישה להוכיח מי מבן שלושת הקונים קנה באחרונה וממנו לכבוד אלא אם כן מופיע בקובץ שיטות קמאי אלא אם כן א כל הנכס כל שלושת הקרקעות היו בדיוק בערך של שלושת החובות כן מסתבר ד נכס אל בקרדי זיק ח ת אישה כבין הנש דד כלומר אם ממילא כל ערך החובות הוא שווה לערך הקרקעות אז בין כך ובין כך הגבייה אמורה להיות משלושתם אין אין כל כל שלושת הגובים גבו את כל הקרקעות אז כאן יוכלו שלושת הטובים לכתוב הרש זה לזה כלומר כל אחד יכתוב כתב הרשעה לשני שיבוא לכל אחד כל אחד כשיבוא כל אחד מהם כשיבוא לקרקע היהודית שלו כן נגיד הניזק יבוא לעידית יאמר לו הבעל העידית אני הנחתי לך מקום לגבות אז הוא יגיד לו יש לי הרשאה מה יש לי הרשאה גם מהטובה השני וטובה ה שלישי בין כך ובין כך כיוון שכל הקרקעות אמורות להגבות כי אין אין אין מספיק יש בדיוק ערך הקרקעות שווה ערך לערך התביעות אז בכל מקרה זה הגבייה אמורה להיות אז על ידי הרשעה הם יכולו לגבות אבל אם ערך הקרקעות הוא יותר מערך התביעה של ה של הניזק והבעל חורב כתובת אישה אז כאן אומר הרמבן אנ החינמי אם לא מופיע יום אחד בשטר המכר יכול כל אחד ואחד מהקונים להגיד הנחתי לך מקום לגבות ולהטיל חובת הראייה מוטלת על הטובעים הם יצטרכו להוכיח מי קנה אחרון אבל אם אבל באיזה ציור הגמרא מדברת הברייתא שאומרת מחרן לקולה מחרן לאחד אה סליחה מחרן לשלושה כולם נכנסו תחת הבעלים שמה מדובר שכתב יום אחד מופיע בשטר יום אחד אז כיוון ש מופיע בשטר יום אחד אז אני אומר מדין שודה דרבנן או או מדין פשרה כיוון שלא כיוון שלא ניתן להוכיח מתוך השטר מה בדיוק היה א לא הרעיון הוא ככה זה כמו דין שני שטרות שיוצאים ביום אחד ש שהגמרא בכתובות בדף צד אומרת שיש כאן דין שודה דרבנן כיוון שרבנים לא יכולים להחליט מי קדם למי בית דין לא יכול כל אחד טוען אני הנחתי לך אני קניתי ראשון הנחתי לך מקום לגבות ובית הדין לא יכול לברר את העניין הזה אז בית הדין אומר סתם דמילתא כוונתו של המוכר היייתה שהוא לא רצה להקדים אחד לחברו ככה אומר התלמיד הרשבא מסתבר לא חיישינן כיוון שנכתבו כולם ביום אחד מוכח מילתא שלא רצה להקדים אחד לחברו משוך לא מצל אחד מ אני קדמתי עד שאביא ראייה אז ממילא כיוון שם נכתבו שלושת ביום אחד חובת הראיה מוטלת על הקונה להגיד אני קניתי ראשון הנחתי לך מקום לגבו עד כאן ש ת הרמבן אבל ספר התרומות בעצמו לא קיבל את את הדברים של רבו הוא כבר כותב תראו בטור דרך אגב בטור הבי את שיטת הרמבן שקראנו במקור ז אז אז במקור ז כותב התור שאם טען כל לוקח ולוקח לזה שבא לטרוף ממנו אני לקחתי תחילה והנחתי לך מקום לגבות ממנה כתב הרבן ששומעים לו כיוון שהוא ספק ואינו יכול לגבות עד שיבי ר הים מי קנה באחרונה כלומר הרמבן טוען שזה טענה לגיטימית כל קונה יכול לטון אני קניתי ראשון הנחתי לך מקום לגבות וכיוון שיש כאן ספק מקדם אז המוציא מחברו עליו הרעיה מי המוציא מחברו עליו הרעיה הניזק הבעל חוב הוב הם צריכים להוכיח אני טוען שהקרקע שלי לא משועבדת הרתי לך מקום לגבות ו וממילא כל ציור בגמרא הוא אך ורק שיש רק יום אחד כמו שאמרו הראשונים אבל ספר התרומה לא הסכים הנה תראו את הספר התרומה במקור ט אומר אחרי אשר פסקנו שאם מחרן לשלושתן לשלושה זה אחר זה שכולם גובים מן אחרון יש לברר אם מחר נכסיו לשלושה בני אדם זה אחר זה והם בשטרי זמן אם הוא מחר לאחד אחד אחרי השני אבל אין זמן כל אחד טוען הלכתי לך מקום לגבות מה קורה במקרה כזה כשבא חוב לטרוף טען כל אחד ואחד אני ראשון ונחתי לך מקום לגבות עד שכל אחד ואחד מתחה אותו אצל חברו אומר הספר התאומות שער ד חלק חלק ח עוד ג מסתבר דעיקר הדין ככ הוא כיוון שהקרקעות כולן נכנסו תחת שעבודו הבלי איהו בהנה נכס ודאי ואנו הו דב פוקינו משעבוד ספק ועליהם לברר והוא הביא ראיה מהסוגיה שלנו כן מפירוש רשי דיקל כיוון שהם שלושה שטרות שזה כנה בבוקר זה כנה בערב אפילו אח רידן טענתם טענה וכולי ומתוך פירושו הלמד דין זה דכל זמן שאין מבורר זמן קנייתם משרותיהם אבל הו כאילו קנו כולם בבת אחת ולא מצו מטחו לזה הנראה כלומר אומר הספר התרומות לחלוק על רבו הרמבן ככ הוא אומר אחר כך שאלתי את רבי משה הוא לא קיבל את הספר הצומות סבור שגם אם ידוע לנו שהשטר הקרקעות לא נכנעו ביום אחד אלא בזה אחר זה אבל לא מופיע הזמן בשטר וכל אחד ואחד מהקונים טוען הנחתי לך מקום לגבות חובת ההוכחה נתונה לקונים סליחה הם עליהם מותת להבי מותר להביא ראייה שהם קנו ראשונים ואם הם לא מביאים ראייה אז כל אחד ואחד מהטובים גובה כדינו ניזק מדית בעל חוב בינונית כתובת הש זורת למרות שידוע לנו שקנו בזה אחר זה אבל כיוון שזה לא מופיע בשטר הזמן הם יכולים חובת ההוכחה מוטלת עליהם ולמה תראו מה אומר ספר אטומות הוא אומר דבר מדהים אביהו בהנ ניכס ודי ואינו דבאו פוקינו משעבוד הספק ועליהם לברר כלומר זה בדיוק הפוך ממה המוחזקים ואילו התובעים הניזק המלווה והאישה הם המוציאים ולכן אם אם טוען הקונ אני קניתי ראשון הנחתי לך מקום לכבוד חובת הוח החיל הטובע ככ אמר הרמבן לעומת זאת התורמות בדיוק הפוך ב הטובעים הם ודאי הם ודאי הטובים אתה הקונה אתה המוציא מחברו אתה הספק אנו דבאו פוקינו מש בודה ספק עליהם לברר אתה רוצה עכשיו פוק מישי בודה להגיד שתה קנית ראשון והנחתי לך מקום לגבות חובת ההוכחה מוטלת עליך אתה נ ובאמת ראינו שזה לא רק שיטת ספר התרומות תראו את הרן במקור יב הרן מביא רשבא הרשבא תראו כתב הרשבא יש מי שאומר שזו שיטת הרמבן שבמי שמחר לשניים ולאחד פירש בשטר בקפ בכסל ושני כתב בניסן סתם אז אנחנו לא יודעים באיזה יום בניסן אז אין בעל חוב יכול לטרוף מאחד מה כל אחד מהם יכול לדחותו אצל השני לומר החתי לך מקום לגבות ממנו אומר הרשב ואינו דם כן כל אדם יהיו עושים כן וירימו להפסיד מבעלי חובות בך העניין הזה אלא מהי דכה בניסן סתם הגב ותמה דמילתא משום סדות שניהם משועבדים לבעל חוב אלא שהתקינו עליהם חכמים ד נפרעים נכנסים מבדים בקם שש בני חורין אם כן עליו ברר שהוא משועבד במקום בני חורים ועליו הראיה אחר כך הוא מביא שהרמת אחרת כלומר הרשבא לא מסכים למה שהרב אמר אבל הרשבא מביא לימו קצת אחר רשבא אומר ככה כיוון שכל ההלכה זו ש אומר הרשב ככה סתם דמילתא תמה דמילתא שדות שניהם משועבדים באמת השדות שכולם משועבדים אלא חכמים תיקנו שהן נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים אז הכן כל אחד שרוצה לטעון שהוא המשועבד במקום שיש בני חורין כלומר הוא בעצם אומר לא אתה לא יכול לקוות ממני כי יש בני חורין אז עליו עליו מוטלת הראייה הוא צריך להביא ראייה כי בעצם שדות כולם משועבדים לתובעים עכשיו שאתה בא ואתה רוצה לטעון לא אני קניתי ראשון והקרקע שלך הקרקע שלי ממלא ו מעובדת לך אז אני צריך להביא ראייה אחר כך הוא מביא את הרמבן וכותב סליחה ראיתי כתוב שהרב זל כתה בתשובה בלוי ושמחר קרקעות לשלושה בני אדם ולא להתפרש בשתיהם זמן בעמל ולטרוף וכל אחד מתחה אותו לומר ל מוקדם אין לא טורף כל עיקר הרמבן אומר טוב הוא לא יטרוף בכלל י ומר לו כל אחד יגיד הנחתי לך מקום לגבות והרן גם עצמו לא מקבל את זה כן אלמה כמין לפים מבדים כל מקום שיש בני חורים הינו דוקא בד אפשר לגבות בחורים עליו אכי גובה משועבדים וחמי כיוון שאי אפשר לגבות כלל תד ודמי רצה מזה גוב רצה מזה גוב משם ראו למוד דין זה כלומר הרן אומר הסבר אחר הרן אומר הרי בפועל אם כל אחד ידחה אותו ויגיד לא אולי אני קניתי אני קניתי ראשון תגבה מאחרים אז הוא לא יכל לגבות בכלל אם הוא לא יכול לגבות בכלל מבני חורין אז זה כמו התד אם נשתדל שדות הבני חורין של הלווה חוזרים גובים משועבדים אז אם אני לא יכול לגבות מאף אחד אני ה אני הטובע לא יכול לגבות מאף אחד אז אז חוזר הדין לגביה מה המשועבדים אתה לא יכול ליטון הנחתי לך מקום לגבות ללכן הקרקע שלי לא משועבדת האם אני בפועל לא יכול לגבות מבני חורים אז ז חוזרת כבוד כבוד ממכה אז השאלה הנשאלת היא מה המחלוקת בין הראשונים במי חלוקים הראשונים בשאלה הזו מה הדין אם לא ידוע לנו שעת המכר של שלושת הלקוחות וכל אחד טוה הנחתי לך מקום לגבות האם חובת ההוכחה מוטלת על הכוחות או חובת ההוכחה מוטלת על הטובעים מה המחלוקת ביניהם הרמבן אומר חובת ההוכחה מוטלת על הטובעים ואם הם לא הביאו חכה הם לא יגבו בכלל תביאו הוכחה תביא הוכחה שאני שהקרקע שלך מישהו עובדת לי אני אני טוען שאני קניתי ראשון ו תקווה מהם הם הם הם קנו אחריי לעומת זאת הרשבא הרן הספר התרומות אומרים לא מה פתאום חובת ההוכחה מותנת על הכוחות אתה תוכיח שאתה קנית ראשון ושי בוד על אחרים מה המחלוקת נקדים עוד מחלוקת נוספת בין הבח לבין המרשל שמובאת בשולחן ערוך סימן קטו סעיף א' ו בקצות שם סעיף קטן ד' יש בגמרא במציאה בדף י ד עמוד ב' בבבב קנז עמוד ב נגיע ישר פשוט הזמן שלנו כבר מתקצר אני אגיד ככה יש דין בגמרא במציאה יד בבת קנז מובא גם בגוזל קרקע וגם במוכר אבל מתמקד במוכר כרגע אדם שמכר קרקע לחברו והלך הקונה והשביע את הקרקע השביח את הקרקע עכשיו בא בעל חוב של המוכר לגבות את הקרקע אז הדינו הוא תראו את הגמרא במקור יג הרי שמכר שדה לחברו והשבחה ובא בעל חוב רפ כן מגיע בעל חוב של המוכר לקונה ואומר לו תשמע המוכר שלך חייב לי כך וכך כסף והכסף שהוא חייב לי הוא שווה ערך לא רק לקרקע שלך אלא גם לשבח שהשבת גם לשבח אז הדין הוא שהוא גוה את הכל הבעל חוב גוה לא רק את הקרקע שנמכרה על ידי המוכר אלא גם את השבח שהשיח הלוקח עכשיו בעל לוקח שקנה באחריות בא לגבות את מה שנקבע ממנו מהמוכר שלו אומרת הגמרא כשההוא גוה גוה את הקרם נכנסים משועבדים ואת השבח נכנסים לחורים כן אז שבא הקונה הוא מסכן לקחו ממנו את הכל הוא בא חזרה למוכר שלו ורוצה לגבות את מה שלקחו ממנו אז את הכרן הכרן גוף הקרקע את זה הוא גובה מנכסים משועבדים שנמצאים ביד המוכר א ש אפילו מנכסים משועבדים אם אין למוכר בני חורין אז הוא גוה מנכסים משועבדים כל אלו שקנו אחריו אבל את השבח שהוא השביח בקרקע את זה הוא לא גוה מ משועבדים אלא אך ורק מבני חורים כלומר אם יש אצל המוכר כרגע בני חורין אז הוא גווה את השבח שהוא השביח מהבני חורין שכעת נמצאים אצל המוכר שלו למה רק מבדי חרין כי שבח זה דבר שאין לו הוא לא קצוב אז לכוחות לא יכולים להיזהר ממנו לכן לא ניתן לגבות שבח מלקוחות אוקיי מכאן הגמרא רוצה להוכיח שבאמת יש מושג שנקרא דיקני דהיינו שהשיבו יכול לחול לא רק על קרקעות שהיו בשת ההלוואה אלא גם קרקעות שניקנו על ידי הלוה לאחר שת ההלוואה במידה הוא ישאב אותם בפירוש יגיד דקני מה שאני אקנה גם יהיה משועבד לך כי אחר איך יכול הבעל חוב לגבות את השבח ארי השבח הזה לא היה קיים השבח שהשיח הלוקח לא היה קיים בשעת ההלוואה אז איך הוא יכול לגבות את זה אם לא דאמרינן דקני נמחר זה משתעבד עכשיו יש כאן שאלה של התוספות שואל תוספות שאלה תראו במקור נו אנחנו נקרא תסף חברה יש כאן שאלה של הס תוספות במקור יד תוספות שואלים רגע אחד מה כתוב כאן בהלכה הזו כתוב שאם הבעל חוב הבעל חוב של המוכר כן בסדר ראובן רובן ראובן מחר לשמעון אוקיי ראובן מחר לשמעון ושמעון השביח את הקרקע בא יהודה היה בעל חוב של ראובן המוכר גבע את הכל משמעון גבה את הכל גם את ה גם את הקרקע וגם את השבח עכשיו בא שמעון לראובן אומרת הגמרא את את הקרקע גובה מראובן מנכסים משועבדים אפילו אפילו אם ראובן מחר קרקעות לאחר מכן למישהו אחר הואזה גוה משובים אבל את ה את השבח הוא גובה רק מנכסים בני חורן שנמצאים אצל מי אצל רובן רגע אחד אם יש לראובן המוכר נכסים בני חורין אז איך הגיע עליו יהודה לגבות ממנו את הקרקע הרי יש לו נכסים לחורים אז אך הוא הגיע אליו זה שאלת התוספות תראו את התוספות ואם תאמר זה תוספות בקנז עמוד ב בתרא ומציע ב דף יד עמוד ב שואלים ס אותה שאלה מ אם תאמר כיוון שיש לו נכסים ללוי וה שגבוה ממנו לוקח הרי יש לו נכסים הרי מאיפה אפה בדיוק גובה הלוקח את השבח הוא גובה מנכסים לכורים אז יש למה אנשים יש לו נכסים לכורים לראובן המוכר ללוי ווה אז למה הבעל חוב של הלוי ווה הלך לקחת לקחת את הנכס המשועבד שנמצא אצל אצל שמעון למה הואה מאיזה דין הוא יכול לשות דבר כזה אם יש בני חורין הרי אין גובים מנכסים משועבדים מקם שיש בני חורין אם כן לא יקח הב לחו ממנו למה לה לוקח מקום מנחתי לך קבות ממנו אז בתירוץ השני מתרצים תוספות כגון שעשאו לא למל וקרקע זו פוקה עשת לא מצ ממה נחתך מקום לבות כלומר מדובר שהקרקע שנמכרה ל לשמעון הייתה הפו טקה כלומר בשעת ההלוואה כבר פירשו והסכימו פה תהה כי פה הגביה תהיה רק מזה ורק מזה קרקה הזו ורק ממנה טוב אם זה הפוקה אז לא אומרים פה אי אין גובים נכסים משועבדים כום ש בני חון בסדר מציין אז זה אוקימתא אוקימתא אומרים תוספות אבל בתירוץ הראשון תוספות לא אומרים כך כאילו אומרים תוספות אחרת ויש לומר דרי כגון שאין לו למוכר נכסים אחרים אלא משהו בדין ולכן תורה ממנו המשעבדים כשיחזור מכנה נכסים לחים חזור זה הורא לוקח בתור ממלך הר יש כאן מחלוקת בבך על השס בין הבח לבין חוכמת שלמה במשל איך להבין פשט בתוספות מה הציור של תוספות קוסות מביא את זה בסימן קטו סעיף קט ד יש כאן מחלוקת מעניינת נתחיל לי מה המרשל כי נראה שהוא יותר פשוט המרשל אומר באמת אין החינמי אם היו קרקעות בני חורים בשעת הגבייה בשעה שבה הבעל חוב לגבות את חובו אם היו באמת קרקעות בני חורין אצל לויוה בודאי שהוא היה צריך לגבות ממנו קודם ולא ללכת לא יכול ללכת לשמעון שקנה את הקרקע רק מדובר שבשעת הגבייה לא היו קרקעות בני חורין לא היו היו רק אצל ה אצל הלוי ורובן היו רק הקוד משועבדים כלומר היו לא היו לו בני חורים היו רק הקוד משועבדים ממילא ממילא הגיע בעל החוב וגבע מהקונה גבע משמעון עכשיו כשהגרוש ששמעון שנגבו ממנו נגבה ממנו השבח יכול לגבות מבני חורין של ה של ראובן הכוונה היא אם הוא יקנה אם הוא יקנה בעתיד עוד קרקעות נוספות והרי דקני קנה ומחר משתעבד גם מה שהוא יקנה משתעבד אז יכול הלוקח הלוקח יוכל לבות את השבח מה חסים האלה ככה הבהיר המרשל בחוכמת שלמה אבל הבח שמעל התר אומר לא מה שכתב התוספות שלא היו לו נכסים משועבדים א שלא היו לו אלא נכסים משועבדים הכוונה בשת ההלוואה כגוון שאין לו למוכר נכנסים אחרים א המשועבדים מדובר בשעת ההלוואה לאו בשעת הגבייה מה הכוונה בשעת בשעת ההלוואה כשיהודה הלווה כסף לראובן בשעת ההלוואה היו קרקעות מסוימים מסוימות וכל הקרקעות האלה כל הקרקעות האלה שהיו בשעת ההלוואה [מוזיקה] נמכרו אז עכשיו אשר בא היודה בעל החוב בא לגבות את את החוב שלו מראובן בשעת הגבייה הספיק ורובן נקנות קרקעות נוספות אבל הקרקעות האלה שקנה ראובן לא היו בשעת ההלוואה הם בגדר דיקני כלומר הם קרקעות שניקנו אחר ההלוואה והשיבו שלהם הוא מדין דקני מה שאני אקנה גם כן מישו עבד לך אז יש כאן חידוש דין עצום שאומר הבח כשבא בעל חוב לגבות ויש לו שתי אופציות הקרקעות שהיו בשת ההלוואה נמכרו וכרגע יש קרקעות בני חורין אצל הלו יווה אבל קקות שלא היו בשת ההלוואה הם נקנו לאחר מכן אומר התוספות אין בכוחו אין בכוחו של הקונה של הקרקע לומר הנחתי לך מקום לגבות הוא לא יכול הכונה לא יכול לדחו את בעל החוב מאותם קרקעות שהיו בשעת ההלוואה שהם עיקר השיבו שלו לקרקעות שלא היו בשעת ההלוואה והם רק במעמד של דיקני קניתי אותם אחר כך הוא לא יכול לעשות את זה אין כאן טענה של הנחתי לך מקום לגבות מה שקובע זה שעת ההלוואה בשעת ההלוואה אלו הקרקעות שהיו לא היו קרקעות בני חורים אז למרות שלאחר מכן הוא קנה ט וזה זה הציור אז איך לכן יכול להיות איך התמ צ שיהודה ה בעל חוב גבע את הקרקע מידיו של שמעון הקונה ושמעון הקונה בא לגבות את השבח מנכסים בני חורים שיש אצל ראובן היו לו כבר בשעת הגבייה את הנכסים האלה לראובן אבל אבל אבל ראובן לא אבל אבל יהודה ה בעל חוב דילג על ראובן והלך לכבות ישר מהקונה למה כי זה אלו קקות חורה צריך להבין מה מה הסברה בזה לכאורה צודק המרשל אין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורן מה מה מה הסברת הבח מה במי חלוקים הבח והמשל אומר רב נפתלי טרופ בסימן קכ שבאמת נקודת הוויכוח בין הבח וובין המרשל היא במה שיש לחקור בהלכה הזו של אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שלני חוים מה נאמר בהלכה הזו יש שני שתי אפשרויות אפשרות אחת לומר ככה מה זה אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים הפשט הוא ככה באמת כל הנכסים משועבדים גם הבני חורין וגם האלה שנמכרו כולם משועבדים לטובע רק באו חכמים ותיקנו תקנה מיוחדת בסדר הגביה נכון אתה כבעל חוב יש לך זכות גבייה משועבדים בכל הקרקעות משועבדות לך אלה שנמצאים ביד הלווה אלה ש עכשיו והם בנחורין אלה שהיו בשת ההלוואה ונמכרו נכון כולם משועבדות לך אבל אנחנו בית דין תיקנו תקנה תיקנו תקנה לטובת הלקוחות שאנחנו נקבע סדר גביעה ולא ניתן לך זכות לגבות במשוער כל זמן שיש בני חורים אז ב בעצם חזל לא הבקיעו את השיבו מהנכסים המשועבדים שנמכרו רק הם טענו תקנו תקנה שסדר הגביעה יהיה קודם כל נכסים שנמצאים כעת בני חורין ביד בייד הלוה ולאחר מכן יוכל לפנות ללקוחות אם אין אפשרות זה אפשרות אחת להסביר את ההלכה הזו אבל יש אפשרות אחרת להסביר והיא מחודשת יותר הדין התקנה אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים בעצם אומרת שכל זמן שיש קרקעות בני חורן ביד הלוי ווה חזל הפקיעו את הש שיב בוד מהנכסים שנמצאים בידי הלקוחות הם לא משועבדים יש כאן הבקעה של השיבו זה לא סתם הלכה בסדר הגבייה שבעצם חזל אומרים כן הכל משועבד לך אבל תתחיל מפה אלא זה דין שחז אומרים אם יש נכסים בנחורין ביד על ויוה אין שיבו אנחנו מפקיעים את השיבו אין שיבו הקרקעות של הל הכוחות אינן משועבדות לך אדוני כי יש בני חורין אצל אלוי זה החקירה שחוקר רב נפטלי ופי זה רוצה ליישב או להסביר את מחלוקת הבח והמרשימה המחלוקת המרשל סבר כמו הצד השני של החקירה שכאשר חזל תיקנו אין נפרעים נכסים משועבדים כש בחורי הפשט הוא שחז הבקיעו את השעבוד מהנכסים המשועבדים כשיש בני חורין אצל הלווו ממילא אם יש במציאות כרגע ביד תחת יד הלווה יש קרקעות בני חורין אם יש במציאות כ אין שיבו חסים אין שיבוט בנכסי לכוחות אין אין בכלל שיבוט אין לו מה בכלל לבוא אליהם אין לו זכות תביעה מהם בכלל לכן בצד אומר המארשה לא יכול להיות אם היו קרקעות בני חורים בשעת הגבייה תחת ידיו של הלווה בוודאי שלא יכל יהודה המלוה לגבות מהל הכוח מה איך הוא יכל לגבות מהל הכוח איך הוא יכול לדלג עלוה ולגבות מה לכוח אין אם יש קרקעות בחורין אצל אין שיבו נכסים הבקיעו את השיבו נכסים אבל הבח מה שבע הבח שבע לא כך המר סבר שאין דבר כזה חזל לא הפקירו שי בודים חזל רק תיקנו תקנה של סדר גבייה וזל אמרו כשיש נכסים בני חורין ויש נכסים משועבדים כולם כל הנכסים כל הנכסים משועבדים כל אלה שנמכרו כולם משועבדים לכולם מכולם יש לך זכות גבייה אבל אנחנו אנחנו מתקנים תקנה שלא תוכל לממש את זכות הגביה מה משועבדים כל עוד אתה יכול תבות מהבני חורים זה הכוונה ממילא אומר הבח בצדק שכיוון שעיקר השיבו היה על הקרקעות שהיו בשעת ההלוואה לא יכול סליחה לא יכול הלוקח כן לא יכול לוקח להגיד לבעל חוב לך תיקח מהבני חורין שניקנו לאחר להלוואה הוא לא יכול לדחו את האדם מעיקר שעבודו לדבר שלא היה עיקר שיודו כלומר מרגע שאנחנו אומרים שכל הקרקעות משועבדים למעשה אלא רק זה רק עניין של סדר גביה אז אני יכול להבין אם זה רק עניין של סדר גביה אני יכול להבין שסדר הגביעה יש בו עוד אלמנטים שיכולים לשנות אותו בדרך כלל גובים נכנסים משועבדים כל שיש בני חורין אבל אם הבני חורין זה דיקני זה קרקעות שלא היו בשעת ההלוואה ועיקר השיבו עיקר שמיכת ה על מה שמח המלווה כשהוא לוה שהוא לוה סליחה זה היה על הקרקעות שהיו בשעת ההלוואה על זה היה עיקר שמחתו אז לכן אם הקרקעות האלה נמכרו הובאו במקומם קרקעות חדשים שלא היו בשעת ההלוואה אומר הבח לא ניתן לדחות את המלווה קרקעות שהיה עיקר שי בודו עליהם לקרקעות אחרות שבגדר דקני אני אסביר אולי טיפה יותר אחרי זה יותר מבואר אבל אבל ברגע שאנחנו כבר אומרים שזה רק דין בסדר גביעה אז אני יכול לקבל את זה שאם יש שרק שרק אם היו כקוד ני חורין שהיו ביד הלוי ובשעת ההלוואה אז אמרו חזל אין גובים מנכסים בשים בקו ש בנחורין אבל ם קרקעות שנקנו בד קני לאחר מכן אז שמה אי אפשר לדחות את ה את ה את ה גובה את המן ו מקרקעות שהיו בישת ההלואה לקרקעות שד קני על פי זה על פי החקירה הזא של רב נפתל טרוב רוצה רב ארלב מלין בחידושיו בסימן נח אות ב רוצה להסביר את המחלוקת בין הרמבן המחלוקת הקודמת שאמרנו בין הרמבן לבין הרשב והרן וספר התרומה מה הדין בלקוחות ותובעים על מי מוטלת חובת ההוכחה לקוחות שקנו בזה אחר זה וכל אחד טוען הנחתי לך מקום לגבות מי צריך להביא ראייה הלוקח או התובע ראינו שנחלקו בזה הראשונים הרמבן אמר מי צריך להביא ראיה הטובע צריך להביא ראיה ולעומת זאת ה הרן הרשבא וספר הטורה אומרים לא הלוקח צריך להביא ראייה שהוא קנ הוא קנה ראשון והוא הניח מקום לכבוד מה המחלוקת ביניהם אומר מלי זה גופה המחלוקת מה יסוד ההלכה שאנ נפרעים נכסים משב במקום שים האם זה דין הבקעת השיעבוד או שזה רק דין בסדר הגביעה הרמבן הרמבן סוור שהדין הזה הוא דין בהפקעת זה דין של הפקעת שיבו כלומר כשחזר אמרו אין תיקנו שאיין נפרעים נכסים מים כ שני חורן הפשט הוא שאם יש קרקעות בני חורין אצל לויוה אין לך שיבוט אין בכלל שיבוט פקו את השיבוט אז עכשיו כשבא כל אחד ואחד מהלקוחות ואומר אני קניתי ראשון והנחתי לך מקום לגבות בעצם מה הוא טוען הוא טוען תסלח לי אדוני הקרקע שלי לא משועבדת לך בכלל אין לך שום זכות גבייה מהקרקע שלי שום זכות [מוזיקה] גבייה מה אתה בא אליי בכלל הנחתי לך מקום לגבות אין לך שום זכות גבייה ממני שום זכות גביה ככ ש לא משועבדת לך בכלל אז אם עכשיו רוצה הטובע להגיד לא כ כק שך כן משועבדת הרי שיש כאן ספק בעיקר השיעבוד האם יש פה שעיבוד או אין פה שעיבוד כון שיש ספק בעיקר רשי בוד אז מי המוציא מחברו הטובע וא צריך להביא ראיה שהקרקע שלך משועבד אתה מוציא אני אני טוען שהקרקע שני בכלל לא משועבדת לך אתה רוצה להגיד שיש לך זכויות גבייה ממני תביא רעיה ככה סבר הרמבן אבל הספר התרומה והרשב"א השיבו לא הבקיעו שעיבוד באמת כל הקרקעות משועבדות אלא רק תיקנו דין הלכה בסדר הגביה אז כאן אומר בצדק הספר התרומה מי ודאי ומי ספק הטובע הוודאי לטובע יש זכויות גביעה מכל אחד ואחד מהקרקעות השיבו לא נפקע כל אחד ואחד מקרקרות של הלקוחות משועבד לכל אחד ואחד מהטובים את זה משיבו חזל לא נגעו בזה רק אמרו סדר גביה בסדר אז כיוון אומר אומר ספר תמות כיוון שאני יש לי בוודאי זכויות גבייה ממך ודאי ישלי זכות גביה ממך כי הקקה שלך משעבדת לי אלא מה אתה טוען לא לפי הסדר אתה צריך לטבוע קודם כל את הקודם כי אני קניתי לפניו אז מי הבדי ומי הספק אומר הספר התרומה הטובה הוודי אתה ספק אתה בא להוציא מזכויות הגביה שיש לי כן אתה טוען שאני צריך לגבות ממישהו אחר אני סתם הדמ את הניגש אליך יש לי זכויות גביה הקרקע שלך משועבדת לי אבל אתה טוען לא הנחתי לך מקום לגבות אז תביא חיה או כמו שאומר הרשבא אומר הרשבא אתה טוען שאתה במעמד בסטטוס של משועבד במקום בני חורין תביא ל את הרעיה אני מבחינתי כל הקרקעות שלכם מש אני גובה מאיפה שאני רוצה אבל אתה טוען לא אני משועבד במקום שיש בני חורים כלומר יש מישהו אחר שקדם לי מישהו אחר לפי סדר הגביע אתה צריך לבוד מישהו אחר אז כיוון ש עצם השיבו לא נתון בספק בכלל הוא ברור שהשיבו הזה קיים ברור שיש כאן זכות גבייה אז חובת ההוכחה המוטלת על הלקוחות וככ גם הרן אומר הרן אומר אם כל אחד יגיד לו לך למקום אחר אז אז אז ממילא אין לי בחור אין פה בני חורים אם אני לא יכול לג מבני חורים אני גובע משובים אם כל אחד ואחד מכם זורק אותי למקום אחר ואומר לי לך תוכיח אז אם אני לא יכול לגבות מבני חורין אז אני קובע משובים זה יסוד המחלוקת אומר ור למלין בין הראשונים אבל עכשיו אני רוצה להגיד עוד יותר אני שואל מה גוף יסוד החקירה פה מה יסוד החקירה פה האם תקנת אין פרים סים מבדים ים הא דין בסדר הגביה תקנה בסדר הגביה או הפקעת השיבו מה הסברה באמת להגיד שיש כאן הפקעה של שיבו אז חשבתי להסביר זה נעשה את זה קצרה בקצרה שצריך לעמוד קודם כל בראש ובראשונה להבין את המושג שיבו נכסים מה זה שיבו נכסים בכלל מאיזה הלכה זה בא אנחנו מכירים את הגמרא בט קעד כן ש שנכס דברין שינו מערבין יתם בפשטות בפשטות הגמרא אומרת שדין שיבו נכסים הוא מדין ערבות ערבות כמו שיש דין ערב בתורה אנוכי ערבבנו מביא בקשנו יש דין ערבות שאם אין נכסים ללובה אז גובים את הנכסים מהערב נכון אז כך גם יש דין ערבות על נכסה הלווה עצמו כלומר גוף הלווה זה שבודד הגוף ה הוא חייב כסף הנכסים שלו הם ערבים עבור התשלום אז הגבייה מהנכסים מדין ערבות אבל כשאנחנו באים לגמרא ב בבטר קעה תראו במקור טו הגמרא מביאה מחלוקת האם שיבו דאורייתא או לו דאורייתא אולא אמר שיבו דאורייתא מהתורה כל מלווה בין מזה מיל ובשטר בין אם זה מי והפה גובה מנכסים משועבדים אוטומטית כלומר התורה שעבדה את נכסי הלווה לטובת המלווה גם אם זה התה הלוואה בעל פה אלא חכמים תקנו תקנה שבמי ועל פה לא יקווה מלקוחות משום בסדר ד לכוחות ואת הדין של מלווה בשטר השאירו על קנו לעומת זאת רבא אמר אף איפה ששבו עליו דאורייתא מהתורה קרקעות לא משתעבד אלא חכמים תקנו שיבו בויין ובשת כדי שלא תנו על דלת בפני לביין אם אם הקרקעות לא היו משועבדות אז אז אז אף אחד לא ירצה להלוות אף אחד לא יירצה להלוות כי העלובה ימכור את כל נכסיו לפני לפני הגביה והוא פתר מתשלום אז תקנו תקנה שהנכסים שבמי היו משעבדים אבל מי והפה משום ד משום שת לקלה אז לא לא תקנו רק מי ובשת מה המקור למן דמר שיבו דה דאורייתא מה המקור אומר הרשבא בבת קעה מהפסוק האיש אשר אתה נושא בו יוציא אליך את האבות החוצה הדין הזה בכלל הוא מופיע דין שעוסק בלקיחת משכון שואל התוספות על התר אני לא מבין מה הפרש רשבם רשבם אומר מד אמר ששי בודה דאורייתא מה המקור יוציא אליך את האבות החוצה מלקחת משכון ומי שסובר שעיבוד עליו דאורייתא אומר לא הפסוק של לקיחת משכון הוא מדבר במשכנו שלא בישת הלוואתו לא בישת ההלוואה שיבו מדובר על דבר ש משעבד מיד בשעת ההלוואה אז אין הוכחה מ משכון כי משכון זה שלו בשעת ההלוואה אז אומר אומר התוספות אני לא מבין מה אומר שרבי לא הבין לא ידע רבי מה הק אמר במקור יח כאילו מה מה זה קשור מה קשור עכשיו לקיחת משכון לשבו נכסים לקחת משכון זה דבר שנעשה כמו ש בדרך כלל שלא בישת ההלוואה לא כן המשכון שדיברה עליו התורה זה שהוא בא למשכן אותו כשהגיע זמן הפירעון והוא ראה שהוא לא משלם אז הוא משכן חפץ כן לקיחת משכון זה במתל טלי לקיחת משכון זה בכלל יש לו קניין בזה בלקיחת משכון יש לו קניין הגמרא אומרת בפ ב מנין לבעל חוף שקונה משכון ומציע הפב מקור יז שנאמר הולכתי צדקה יש לו צדקה בכך שהוא משיב את את האבות ללוי בבוקר בלילה כן אז שמה מדובר בכלל על קניין שהתורה נתנה לבעל חוב למלו במשכון שלו פה בכלל אנחנו מדברים על על דין ערבות מה זה קשור לקיחת [מחיאות כפיים] משכון טוב אה אולי באמת כתוב כאן אה או מחלוקת כאן מה שאנחנו רואים בין תוססות רשבע מחלוקת יסודית שעוסקת ממש ביסוד ושורש המושג שיבו נכסים יש מחלוקת בין הרשי והראש בהל הרטבה מה הדין למן דמר שי בודה לו דאורייתא האם יכול לויוה לשעבד במפורש את קרקעות למלווה כלומר האם הוא יכול למתמר שיבו ד ליו דאורייתא האם הביאור הוא ש מציאות אין מושג של שיבו נכסים בכלל מהתורה אין דבר כזה במשפטי התורה אין מושג שנקרא שיבו נכסים אין דבר כזה בכלל או שלא יש בתורה מוצג של שיבו כן כזכויות גבייה יש מושג של שיבוט בתורה אלא השאלה היא האם הדבר הזה נעסה ממילה או שצריך שהאדם משעבד בפירוש זה המחלוקת האם שעיבוד דאורייתא או שעיבוד עליו דאורייתא אז רשי תראו רשי במקור כג לב דאורייתא הי לומר נכסי ד שרבן במשב מדין רב ויהיו מיל ועל פה מיל ובשטח שוין אלא מיל ובשטח שהוא שדו דכתב לנכסי אחריך משתעבד מפו משתעבד כלומר שיטת רשי ככה שיטת רשי היא ככה מנדה אמר שסובר שעיבוד ליו דאורייתא זה לא שהוא סובר שאין מציאות של שיבו מהתורה יש מציאות של שיבו מהתורה הנקודה היא מה קורה כאשר אדם כותב שטר סתם ולא כותב שעיבוד נכסים או כל שכן במיד והפה לא התפרש בזמן ההלוואה שהלוו משעבד את נכסיו למלווה האם השיבו נעשה ממילה על ידי תורה או לא בזה נחלקו המוראים אולה ורבא האם שיבו דאורייתא או שיבו עליו דאורייתא מנדה אמר שסובר ששי בודה דאורייתא אומר שממילא זה מתרחש אוטומטית ברגע שאדם מלווה נכסיו התורה משעבדת את נכסי הלווו בין אם זה מלוו בשטר בין אם זה מלוו הפה התורה משעבדת נכסה הלווו לטובת המל כך גם סבור הרשבא במקור כב הוא כותב גם כן ואפשר לומר תראו בשורה הרביעית ואפשר לומר אפילו למן דמר שאיבוד עליו דאורייתא איש שאיבד נכסיו בפירוש בשטר גביה מדאורייתא מדאורייתא גביה ואחי משמ מדברי רשי אחר כך הוא שואל אז אם זה ככה אז מה המחלוקת הרי קי מלן במיל ובשטר שאחריות ההו סופרו כלומר אם לא פירשו דיה בשטר ש יש אחריות נכסים אני אומר שזה היה טעות סופר אז יוצא שכל מילווה בשטר כל מילווה בשטר אוטומטית יהיה בו אחריות נכסים יהיה בו שיבו נכסים אז מה המחלוקת בין שיבו דאורייתא ליו דאורייתא ה מה שמע בגמרא שגם במיל ובשטר הם נחלקו אומר הרשבא לא צריך שיבוט במפורש לא עלים תראו בשורה האחרונה לא עלים אחריות טעות צופה למגבי מדאורייתא כיוון שלא נכתב בפירוש בשצ כלומר אם אני סובר ש שמי ש משעבד את הנכסים זה הלוי וה הוא משעבד את הנכסים ולא התורה הלוי וה משעבד אז צריך שזה בפרוש לא מספיק לומר אחריות טעות סופר הסופר טעה ולא כתב אז אחן זה השתעבד ממילה לא זה צריך חייב להיות בפירוש אז יוצא לפי הפשט של רשי והרשה ששבו נכסים המחלוקת בין שעבוד דאורייתא ולו דאורייתא היא לא מחלוקת לגבי עצם האפשרות לשעבד נכסים אלא המחלוקת היא האם הנכסים משתעבדים ממעלה או שצריך לשעבד אותם על ידו במפורש אבל במעלה זה לא משתעבד אבל שיטת הרטבה היא לא כך הרטבה בקידושין איפה איפה הריט אה סליחה בעמוד הבא הרטבה בקידוש תראו במקור כו תראו בפסקה השנייה בטעמה דמ דמר שבו אליו דורית משום דסבר שאין קנאה לחצאין ושעבוד קניין לחצאין הוא ולא חי לנכס דת בשעת הלוואה כל שכן הנכס קנח של שאין אדם מק דבר שלא בא לעולם אומר הרית יסוד יסוד עצום שיבו נכסים זה לא סתם ערבות זה יותר מ זה מעב הרבות זה קניין זה קניין החצאים מושג חדש מושג חדש יש לנו בדרך כלל אנחנו קראים את המושג קניין כקניין או זה שייך לי או שייך לך שיבו זה קניין החצאים זה זכויות שיש למל ונכסה הלא יווה זכויות קניין [מחיאות כפיים] ממש אומר הריטבא מנדה מה שסובר שי בודה דאורייתא סבור שיש מושג כזה קדין לחצאים שיבו נכסים מד אמר שיבו עליו דאורייתא סובר שאין דבר כזה בכלל אין דבר כזה אין מושג כזה בתורה זה המצאה של חכמים חכמים הם ממציאות אבל אין דבר כזה ש אין דבר כזה קניין לחצאין מהתורה אז לכן לכן גם אם הלווה יעבד במפורש את הנכסים מהתורה זה לא יעבוד כלומר מה שהרשה והרשי טענו שאם הלווה יעבד בפירוש את נכסיו אפילו מדאורייתא זה יוי למן דמר שעיבוד עליו דאורייתא זה לא נכון לפי שיטת הרטבה זה לא נכון בכלל אין אפשרות לשעבד ממה התורה אין דבר כזה לא נמצא בלקסיקון המשפטי מושג שיבו נכסים כן בתפיסה של הרטבה שזה קניין למחצה אין דבר כזה אין דבר כזה בלקסיקון המשפטי לא קיים רק ברובד של חכמים המציאו את זה אבל אין דבר כזה מדאורייתא לכן גם אם משעבד בפירוש זה לא יעזור מן התורה באמת עכשיו נוכל להבין מה ומי חלוקים רשב רשבם ותוספות במקור של שיבו נכסים רשבם אומר המקור של שיבו נכסים זה יוציא אליך את האבות החוצה ו לא אומר הטוסט אני לא מבין מה זה קשור מה זה קשור לא ציא זה מדובר על לקיחת משכון וזה בכה שלו בשעת הגביעה התורה מדברת ש לא בישת הגביעה שלא בישת ההלוואה צריכה לא בישת ההלוואה בישת הגביה לא בישת ההלוואה אז זה איך זה יכול לעבות מקור התירוץ הוא רבותיי בדיוק זה המקור המקור ש שיבו דאורייתא רשבם זבור כמו שיטת הרטבה שהמושג שיבוט זה הקנאה לחצאים איפה אנחנו מוצאים בתורה מושג של הקנאה לחצאין במשכון במשכון אנחנו רואים שבעל חוב קונה משכון אז יש מושג של הקנאה לחצאים זה יכול להבות מקור לכל המושג שיבו זה שיבו נכסים זה הקנאה לחצאין אבל הטוסט אומר מה פתאום זה לא לא קרב זה אל זה משכון זה משכון אבל שיבו נכסים זה רק ערבות זה רק דין ערבות פשוט לכן תו סו גם לא מציאים אלטרנטיבה למקור לדין שיבו נכסים הם לא מצאים אלטרנטיבה הם פשוט דוחים את שיטת רשבם כי בניהם המושג שיבו זה לא משכון שיבו נכסים זה דין ערבות פשוט שבכל התורה כולה דין ערבות אלא מה אז מה זה דין הערבות דין הערבות אומר שהתורה לא התורה אז מה אז התורה אומרת שנכסיו של הלוו לא משתעבדים באופן אוטומטי למן דמר שעבוד עלב דאורייתא אבל אם הוא ישע בד מפורש בוודאי שזה יעזור כי זה דין ערבות פשוט זה המחלוקת מה המקור לדין של שיבו נכסים מה אם יסוד מהות השיבו אם מהות השיבו זה הקנאה למחצה או זה סתם דין הערבות אם זה סתם דין הרבות אזלא צריך לזה מקור אם זה דין שמר צריך לזה מקור המקור אומר הרשמן מכן ספר התרומה לא נקרא את הכל כי הזמן שלנו כבר אנחנו ב מצוקת זמן אבל במקור כז היה דרמה אם תראו אחרי זה תולה בשאלה מה המקור לדין זה האם יש שיבו ל המטלטלים למן ד אמר שבודד דאורייתא למן ד אמר שבודד דאורייתא האם יש שיבו על מטלטלים מן התורה כן האם יש שבודד על מטלטלים מן התורה אז אומר ספר התרומה במקור כז לא ספר התרומה י רמה סליחה יד דרמה במקור כז כותב ותראו בפסקה השלישית כן אפילו מת בדינה דאורייתא דקר אלפ מת אקטיבה כלומר אומר לא נקרא את הכל אבל אני אגיד לכם כבר תקראו אחרי זה אומר היה דרמה אם המקור לדין שיבו נכסים ו מהפסוק יוציא אליך את האבות החוצה אז ה הפסוק הזה מדבר על מטלטלים אז בוודאי שגם מטלטלים משתעבדים מן התורה למדמ שבודדה דאורייתא [מוזיקה] אבל הרי רב פפה אומר שמתת דת לא משתעבד מה הוא סובר אומר הדרמה או שהוא סובר ששבו עליו דאורייתא או שהוא סובר ששבו דה דאורייתא זה מדין ערבות אם זה מדין ערבות תראו דווקא מקרקעי דסמ דת ליו ממש השורה שתי שורות מלמטה דלא יכיל אבר וכינו מנ אבל מ לאסם חד שדו מדינ רב כלומר יוצא נפקא מינה האם למען דמר שיבו דאורייתא חל דין שיבו נכסים על המטלטלים זה תלוי מה המקור מה יסוד הדין של שיבו אם יסוד הדין של שיבוט זה דין והקנאה וקניין למחצה אז הרי כל המקור זה מקחת משכון אז גם בוודאי שתלטנים יש דין שמוד נכסים מן התורה אבל אם תאמר שדין שיבו נכסים יסודו מדין ערבות הרי הוא לא סמח על הקר הוא א הקרקעות אז רק הקרקעות משתעבד אמת משתעבד פיל פלים שהרב בשבועות בדף לז עמוד ב גם כן כותב שהמקור לדין שיבו מלטים המקור לדין שיבו נכסים זה מהפסוק מוציא יוציא אליך את האבות החוצה ולכן הוא סובר שיבו מטלת רמי עלכל מ דת לדידה למהמר שיבו ד אשת דעתי נחי כמובן הרבה מקום להרחיב אבל אולי נתחיל להבין וזה אני מסיים לפי זה נוכל להבין מה היייתה תקנת חזל של אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים שחקרנו חקר נפתל טרו בר מלין האם זה דין בסדר הגבייה או שזה דין בהפקעת השיבו זה מה שחקרנו אפשר לומר שזה יסוד המחלוקת מה יסוד דין שיבו בכלל מי שסובר שזה אין נכסים אין נפרעים נכסים שבדים כ שני חורין סובר שכל ההלכה של שיבו נכסים זה דין ערבות גרידה זה רק דין ערבות אז כיוון שזה רק דין ערבות כן הנה תרות הרשבא בגיטין הרשבי בגיטין שואל במקור ל הוא שואל למה למה בכלל צריך את התקנה הזו של אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שש בנו חורין הרי זה דין דין דין פשוט אין גובים מנרב תחילה למה זה צריך להיות תקנת חכמים זה דין ערבות פשוט תראו במקור בד לגבי לכוחות נמי אמה יצטרכו לתיקונה המדינה ג מהת מד מרן שהין נפרעים מנרב תחילה אומר הרשבא לא יש הבדל גדול בין ערב לבין נכסים שהם ערבים בערב ב ד שהערב לא הסכים להשתעבד אם כן אין נכסים ללוה אבל כאן זה בדיוק הפוך אומר הרשבא אבל גבי נכס דודאי עקר צמחת עליו לנמ מדמן וגמרו משבת כולו נכסה אח אלו תקנה דבו דרבנן לגב הכוחות אמינה כיוון שיכר שיבו הי בינונית הבת אף אגב דר לזה זיבורית כמ מלווה קמה קמה כי גב מבינוני דבוד לגב דמר למהו לוקח הר דידי גב דדח כלומר אם היינו משאירים את הדין על קנה של התורה דין הערבות הפשוט שיש בתורה אז כאן על מה היייתה עיקר שמחתו של המלווה כשההוא הלווה על נכסה על לובה אז לכן גם אם הוא מכר אותם למישהו אחר הוא היה הולך לגבות מהם כי זה היה עיקר שיחתו אז הכן באו חכמים ותיקנו תקנה מיוחדת למרות ש מדין תורה עיקר שמיכת של המל והתה ל הבינונית שהייתה ביד ל לוי ובשת ההלוואה על זה היה עיקר סמיכת באו חכמים ותיקנו שהוא לא יוכל לגבות מהבי אנית הזאת כל זמן שיש זיבורית אצל הלווה אין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורן כלומר חזל אמרו למרות שעיקר שמיכת אתה מלווה מדאורייתא עיקר שמחתך מדין ערבות היייתה על הקרקעות שהיו בידיו של הלוי ובשת ההלוואה על אותה קרקע שמחת אז על הבינונית שמחת בכל זאת כיוון שההוא מכר את הבינונית תיקנו חכמים שיוכל לוקח לומר הנחתי לך מקום לגבות לך תגבה מהבת חורים זאת היייתה תקנת חמים אבל זה לפי הרשבא רשי תוספות כן א כל הראשונים האלה שאמרו שכל דין רבות כל דין שיבו זה אך ורק דין רבות גרה אבל מי שסובר שדין שיבו זה דין הקנאה זה קנוי לי אז כשחל באו ואמרו אין גובים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים הרי איך אתה כולך מה הרי זה קנוי לי אני מה מה ש משועבד קנוי לי בקן מרצע מה שחז היו צריכים לעשות זה הפקעת השיבו חזל היו צריכים להפקיע את השיבו הבקו את השיבוט בכדי אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורים פירושו אין לך שיבוט בכלל אותו קניין שהתורה נתנה לך אנחנו מפקיעים אותו כל זמן שיש בני חורים זה היסוד של אין פרנ מנכסים מבדים מק שחים כי השיבו פירושו קניין לחצאין שהתורה נתנה לי אז אין פראים נכסים משדים מקום הפשט הוא שחז הבקו את השיבות וזה אף ל ופלא כי באמת הרמבן שהסברנו הרמבן שסובר שיסוד ה הסברנו את הרמבן שהוא סובר שזה דין בהפקעת השיבו כן לכן המוצי מחברו עליו הראייה מי זה זה ה המוציאים הם צריכ כן הטובעים צריכים להוכיח ולא על הכוחות כי הוא סובר שזה הבקעת שיבו אותו רמבן סובר שמטלטל בשבועות לז עמוד ב הוא סובר שמטלטל נגבים אפילו א ששבו נכסים חל גם על מטלטלים והוא מביא הפסוק יוציא אליך האבות החוצה אז זה נפלא יוצא ראינו כרגע שיש מחלוקת בראשונים כיצד להבין את ההלכה אין נפרעים ונכסים משועבדים במקום שיש בני חורים האם זה דין שנאמר אך ורק בסדר הגביעה שחז אמרו נכון כל הקרקעות משועבדות אבל סדר הגביעה יהיה קודם כל מבני חורים או שלא או שחז אמרו שבמקום שיש בני חורין אין בכלל שיבו הפקיעו את השיבו זה מחלוקת בראשונים מה חזל תיקנו כאן אמרנו שיסוד הוויכוח נעוץ בשאלה מה יסוד המוס ג של שיבו האם שיבו פירושו דין ערבות גרידה או שפירושו א דין קניין למחצה כן עכשיו אנחנו מבינים היתם מה שאבחון שבך אומר יכול יכול המלווה הבח אומר אי אפשר אי אפשר לדחו את המלווה מנכסים שהיו בשעת ההלוואה לדי אקנה כי נכסים שהיו בשעת ההלוואה א אם כ כי הבח אח שהכל עוסק מד בדין ערבות אם זה מדין ערבות אז עיקר שבודי היה על זה ולא ולא על הנכסים שניקנו לאחר מכן אבל המרשל סובר שזה דין הבקעת הפקעת קניין אז דגמה שזה דין הבקעת קניין אם יש בני חורין אצל הלוי אין לך שום זכות בנכסים של המשובטים אני חוזר למה שפתחתי בסדר זה אני מסיים שאלנו מה סברת הראש מה סברת הראש להגיד שאי שתקת כן אי שתקת זה דין חלות כן ברגע שאומר השתתקת אוטומטית כולם כולם צריכים לגבות מה מה מהזיין ממצאת זיבורית כיון שהוא יכול להחזיר אותה כיוון שהוא יכול להחזיר אותה כן מה המחלוקת כאן בין הראשונים כן יש כאן מחלוקת נקודתית בנושא שלי שתקת כן מהכוחות כלומר אני רק רוצה להסביר ש את שיטת הראש נוכל להסביר בשופי יותר יותר תהיה מקובלת לנו אם סבור שהרו סובר שדין אין נפרעים מנכסים משדים כים זה דין בהפקעת השיבו דנו ששבו זה קניין גמור וחזר כשאמרו איין נפרעים מנכסים משועבדים מכום שם ים זה הפקעת השיבו אז לכן אומר הראש מה הטובעים טוענים הטובעים טוענים א את העידית קנית באחרונה אז כל השיבוט שכולנו עכשיו מרוכז בידית הזאת כן כל השיבות יש לנו קניין בשי העידית הזאת אומר הראש ללא כיוון שהוא יכול להחזיר את את השטר כיון שהוא יכול להחזיר קרקל זיבורית אז באמת הטענה של הראש היא שבכך שיש לי אפשרות להחזיר כן ממילא היא הפקעת השיבו שיש לכם מהקרקע העידית שלי כלומר הראש מתייחס לנקודה הזו עצם העובדה שאני יכול את הקרקע היבור כן זה לא סתם דין בסדר הגביה טוב אם אני אחזיר אז תצטרכו ללכת קודם הראש אחז שהמושג הנחתי לך מקום לגבות פירושו שעל ידי זה שהנחתי לך מקום לגבות אני מפקיע את השיבוט שיש לך אז ממי הם לא יכולים להגיד לו לכי תהדר אם יש בכוחי להחזיר פירוש הדבר שאין לכם שיבו עכשיו בידית שלי זה הפשט זה לא דין בסדר הגבייה שהם יכולים להגיד לו טוב תחזיר טוב תחזיר אז אנחנו נגוה לפי אתה רוצה להחזיר סדר הגבייה ישתנה לא זה לא שסדר הגביה השתנה אם אני יכול להחזיר את הקרקע פירוש הדבר אין נפרעים מנכסים משועבדים כל שבני חורין פירוש הדבר שאני יכול להפקיע את השיבו שלכם לגמרי שלא יהיה לכם בכלל שיבו על העידית אז כיוון שהוא יכול להפקד את השיבו אז אין הם לא יכולים להגיד לו לכי טדה זה לא רלוונטי מה זה לכי טדה זה הפשט בראש דע וכאילו עשוי כבר מה זה כאילו עשוי ברגע שיש לו את הזכות את האפשרות להחזיר בטענה שלו שהוא אומר אני יכול היא שתקת שתקת והיא לא דרינה שטר זיבורית למראה בטענה שלו למעשה הוא מפקיע את השיבו נכסים שיש להם על העידית שלו ובכך הוא מאלץ את כולם לבד קבות רק זבור של תודה רה [מוזיקה]