אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת - אהבה ושנאה בין בני זוג וכפייה על גט • הרב אהוד זנד, ישיבת קריית שמונה

טוב, שלום לכולם וני נושא שלמעשה אני לא ברחי לדבר על הנושא הזה. בואו נתחיל אולי מהסוף. בתי הדין משתדלים לא לכפות גט על הבעל כמעט אף פעם. זאת אומרת מתרחקים בזה מאוד. א נתחיל מהסוף. א יש א חוששים לדעת רבנו תם, דעת הרמ"בן א של גט מעוסה. גט מעוסה בפשטות. יש את זה כל מיני הסברים למושגט מעוסה. אבל גד מעושה באופן כללי זה שהבעל לא נתן מרצונו החופשי וכיוון שהוא לא נתן מרצונו החופשי אז ממילא אה חסר פה ב ב ונתן לספר קריטות ונת וחתם לספר קריטות ונתן בידה חסר ברצון זו הבנה שאיתה אני מתחיל מהסוף אבל אני רוצה דווקא ללכת א ולהסביר את הנושא הנושא שמ מטריד זה אוקיי לא קופים גט בעיית הגונות זו בעיה שהטרידה את כל גדולי ישראל לכל הדורות אנשים עשו א שמיניות באוויר בשביל להתיר אגונות אז בוודאי שאנחנו לא רוצים שאישה תישארגונה חס ושלום ועוד יותר היום ונורא זה מצב שאתה שם זה לשון הגמרא שני אנשים נחש ואם אה אה או נחש וחווה או איך שנרצה באותו בית כאשר הם אויבים זה לזה אין להם אהבה ואני לא נכנס כרגע אפילו לסיבות שאין להם אהבה לפעמים אין להם אהבה כי הם פס לא אוהבים אחד את השני סיבה מאוד פשוטה ואם זה הנושא שבני זוג אין להם אהבה ומשום מה הבעל לא רוצה לגרש איך אנחנו מתייחסים לנושא הזה? אני רוצה קודם כל להתחיל דווקא בפסוקים של התורה. בפסוקים של התורה כתוב איש איש כיטיסתי אשתו ומעלה בו מל ושכב איש אותה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמה ועד עין בה והיא לא נתפסה. כבר בשני הפסוקים בפסוק הראשון שאנחנו קוראים אנחנו מרגישים שבעצם המוקד הוא באישה אישה שהבעל חושד שהיא מל שאנחנו מניחים שהיא סרטתה ושהיא מלה בו מל ואנחנו חושבים ששכב היא שותה וזה נעלם מעיני אישה ואין עדים ועבר עליו רוח כי קינה וקינה את אשתו והיא נטמע הוא עבר עליו רוח קינה וקנה את אשתו והיא לא נטמע אנחנו לא יודעים מה היה הוא מקנה אולי היא נטמעה אולי הוא לא נטמע והביא את האיש את אשתו אל הכהן הוא לוקח אותה ומביא אותה לכהן ולקח הכהן מים קדושים בכי חרס ומני עפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים והעמיד הכהן את האישה וביד הכהן יהיו מימרים מהמעררים והשביע אותה הכהן ואמר לה אישה אם לא שכה וישותך ואם לא סתית תמיעתחישך נקי ממים ממי המרים המעררים האלה וכולי וכולי. קראנו את זה ממש עכשיו. זאת אומרת, הנושא של אישה סותטה על פניו בתורה יש כאן איזשהיא אישה שבעלה חושד בה והוא לוקח אותה לבירור. זאת אומרת, האחריות על טהרת הקשר שבין האיש ובין האישה מוטלת אך ורק על האישה. הבעל חושד אז הוא לוקח ובודק. זה מה שעולה מהפסוקים. אין כביכול שום אחריות על טהרת הקשר מצד האיש. אבל הגמרא כבר בפתיקה בפתיחה של רשלקיש למסכת סותטה אמר רב שמואל ברבי יצחק כי אב ופתחשלקיש בסותה אמר אחי אין מזווגין לו לאישה אדם אלא לפי מעשיו שלא שנאמר כי לא ינח שבט הרשע על שבט הרשע על גורל הצדיקים זאת אומרת בעצם רשלג בא ואומר אתה לא יכול להסיר את האחריות מהבעל. יש לך אישה שאתה חושד בה, כנראה שיש גם איזשהו פגם בך. אין מזג מזווגים א א לאדם אישה, אלא לפי מעשיו, לפי ההנהגות שלך. ובהמשך אומרת הגמרא, מביאה הגמרא ברייתא תניה וניקה איש מעוון והאישה היא תיסא את עוונה. בזמן שהאיש מנוכה מעוון, המים בודקים את אשתו. אין האיש מנוכה מעוון, אין המים בודקים את אשתו. אנחנו לא עוסקים כאן באיזשהיא בדיקה א של רמת הדתיות, רמה הדתיות זה רמת הטהרה של האישה, אלא הבדיקה היא בדיקה מקבילה. אם היא שותה את המים המעררים, זה יעבוד רק בתנאי שבן זוגה הוא איש נקי וניקע איש מעוון בתנאי שהוא מנוכה מעוון. רש"י אומר מנוכה מעוון. רש"י מאוד מצמצם את זה. רש"י אומר מה זה מנוקה מעוון? אתה לא יכול לקנעצם להגיד יש איזשהו נתק בינינו ועכשיו אחרי שכינת לה לקיים איתה חס ושלום יחסי אישות זה לא יעלה על הדעת אם הקנאה שלך היא קנאה כנה אז לא יכול להיות שאתה תבוא עליה בזמן לאחר שקינית לפני שהיא נבדקה אומר רש"י שלא בא אליה מי שנאסרה עליו האישה האישה היא תיסא האישה היא תיסא עוונה שיבדקו המים אם הכינה שלך היא לא נקיה היא לא באה ממקום נקי אז זה לא יעבוד כך אומר רש"י שזה קצת פחות נוגע לענייננו יותר מעניין בעיניי דעת הרמב"ם שלדעתי הוא לוקח את זה מדברי רבי אלעזר בגמרא בדף מז כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המעררים בודקים את אשתו ואפילו בעל ארוסתו בבית חמיב שאסורה מדברי סופרים אין המים בודקים את אשתו שנאמר וניקה איש מעוון והאישה היא תיסא את עוונה בזמן שהאיש מנוקה מעוון האישה נוסאת את עוונה אתה לא יכול לצפות שבדיקת הטהרה של האישה תהיה כאשר אתה לא בא בידיים נקיות אם אתה חטאת מימך הרמבם לא עוסק פה בנושא של תשובה וזה אבל אם חטאת בביאה אסורה אפילו ביאה אסורה מדרבנן אפילו בייסורי הייתי אומר לא לא יוסיף על הרמבם אבל ייסורי דרבנן אולי אפילו ייסורי דאורטה של קרבה מדרבנן אז זה לא ינקה אתה חייב להיות טהור זאת אומרת וכך זה הולך מדברי רבי אלעזר אמר רבי אלעזר אמר לנבלי ישראל אם אתם מקפידים על עצמכם מים בודקים לשותיכם ואם לאו אין המים בודקים לשותיכם אתה לא יכול לצפות בשום אופן שהמי להטיל את האחריות על טהרת הקשר רק על אשתך. ישנם שני גורמים במשוואה, הבעל והאישה. אם יש איזה שבר בזוגיות, האחריות והשבר כזה הוא שבר בתחום של הפריצות, השבר מוטל. האחריות על השבר מוטלת א שני הצדדים. כך גם בהלכה. ופה אנחנו ניכנס קצת לענייני כפייה. אני לא בטח לא אגיד הלכה למעשה וגם הדברים משתנים. נתחיל דווקא בסימן קנד בדברי הרמה. באחריות של הבעל אנחנו רגילים. קראנו בעשרת הדיברות לא תנף. וברור שלא תנף זה אחריות שמוטלת על האישה שאסור לה לנף. ודין אשת איש. בעל אם חס ושלום הוא לא נאמן לאשתו. אין עליו דין מיתה. כל זמן שהוא לא חוטא באשת איש, אין עליו דין מיתה. אבל מה קורה אם אתה לא נאמן לאשתך? אתה מפר את הברית. אומר הרי מה? מישהו רואה זונות ואשתו כובלת עליו. אם יש עד בדבר שראו אותו עם מנפים או שהמרים זו דעת האגודה שכופין אותו להוציא. לא ייתכן שאישה תישב בביתה ובעלה סתובב עם נשים אחרות והוא יהיה קשקית אבל את נשואה לי זה לא יעלה על הדעת הוא מוגדר כרואה זונות בואו נראה את א את דברי ערוך השולחן אומר ערוך השולחן מכל מקום ברואה זונות קופין דווי נוגע לה לאונתה אישה שאומרת בעלי מקימת עונתי הוא מפר את הברית אני חיה איתו רוצה להתקרב כי הוא לא הוא לא הוא לא הוא לא מקיים אותו מנצי אומר שארוך השולחן דרואה זונות זה זה ודאי נוגע להעונתה דרואה זונות ממאס בהיתר ומים גנובים לא תקו הוא בוודאי שמעוס עליה כל ברדעת מבין שאישה שיודעת שבעלה לא נאמן לה כן בוטא שבעלה בוגד בה הוא לא אוהבת אותו היא לא רוצה אותו אולי אם זה יקרה פעם פעם אחת היא תסלח לו וילכו לשלום בית אומנ זה אבל אם זה מציאות של רואה זונות זאת אומרת אדם שעושה את זה בצורה קבוהה אז א הוא ודאי מאוס עליה ואפשר שגם יש סכנה בדבר כל מיני מחלות ולא מבי לדעת הרמבם דבמיס עליי קופין להוציא אלא אפילו להחולקין במיס עליי בכי גב נמודים והרי בשס מבואר דמורד מתשמיש קופים וכל כל שכן ברועי זונות דגרוע יותר. זאת אומרת, אם הבעל וסליחה שבעצם הכנסתי לתוך התחום הזה, אבל אנחנו בנושאים של אבן העזר, אבל אם הבעל הוא מקיים, הוא לא הוא מפר את בריתו עם אשת נהורב, הוא לא נאמן, הוא מעוס עליה ואומר וזו מחלוקת שעוד מעט ניגע בה, מחלוקת ראשונים. האם כשהאישה באה ואומרת וניגע בה באריכות, האישה בא ואומרת, "בעלי, מה הוא עושה עליי? אני לא אוהבת אותו. את הרמב"ם שכופים אותו לגרש להלכה אנחנו לא פוסקים לא פוסקים כאמר הראש שולחן אבל אם הוא רואה זונות זה הרבה יותר גרוע ממאוס עלי גם החולקים על הרמב"ם יודעו ותכף ניגע בעניין הזה אז אנחנו רואים שלא רק שלאישה יש אחריות על שימור הנישואין גם מבחינת הטהרה גם לבעל יש אחריות ואם הוא לא משמר את קשר הנישואין דין כראוי אז אפשר לכפוט עליו גט אני כבר אפתח סוגריי איך אפשר לכפות גט איך אפשר להכריח אדם לא ניגע בזה שאלה יותר גדולה זה איך לפעמים אפשר ולפעמים אי אפשר סוגיה מעניינת מה קורה אישה שזינתה ובגדה בבעלה האם קופים על הבעל לגרש אותה יש כאן מציאות האישה הזו א אסורה לבעלה כשם שאסורה לבעל אסורה לבואל נבהל מרצון מעלה מעל באישה היא אסורה לבעלה בעלה רוצה להניש אותה אומר פגעת אין בעיה את אסורה עליי גט לא תראי בחיים לא רוצה שלגרש אותך תהיי אגונה את תהיי באיזשהו כלא חטאת אבית פשט וגם אני אענש אותה כך תוספות באמת סובר סתם אישה בתוספת בזבוחין סתם אישה לאב לגירושין עומדת ואפילו זינתה תחת בעלה מכל מקום לו להתגרש בגד זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו תוספות במילים פשוטות סותר את זה לא סותר את עצמו זה מסכת אחרת בכתובות אומר משהו אחר אבל אתה זאת אומר הוא לא חייב לגרש אותה אסור לך לשמש איתה, אסור לך לחיות איתה, אבל אתה יכול להשאיר אותה אלמנה חיה מסיבותיך שלך. רבי עקיבא עגר למעשה הוא מחמיר שלא נגרש אבל הוא דן בתוספות. בוא נראה ת במקום מספר ארבע תוס התחיל סתם וגם אם הוא לא ירצה העיקר כוונה דבריהם דמצד הבית דין אין כופין וזהו שכתבו אם לא ירצה לא יגרשנה אין כוונתם דלא ירצה לעשות רצונה דעל זה לא שייך סיום דבריהם אלא שלא תשמשנו דזה אין תביעתה שלא תשמש זה לא שהוא אה אה היא מבקשת להתגרש אלא היא לא ביקשה כלום שואל רבי עקיבא גר אנחנו בית דין. אנחנו יודעים שהאישה הזו אסורה לבעלה. עכשיו, באופן טבעי, האם אנחנו נאפשר לשני אנשים שאסורים זה לזו לחיות ביחד? על זה אומר רבי עקיבא הגר, בית הדין לא מכניס את ראשו בכללחת הזו והוא לא קופא. אבל אלא כוונת ודאי הבדמור לו שיגרשנה. הוא ממליץ אבל אם לא יוצא הבעל סגי בהפרשה ולא יגרשנה מספיק שתגורו במקומות נפרדים ומשומך סתם לגירושינקי זה הכוונה אישה לא לגירושין עומדת כבן דהבידין אין כופין כל זמן של טו בידין לפותר בגט זאת אומרת מה שמקר אם היא טובה תיכו נקדים כבר א א בשלב ראשון שרבי עקיבא גרמידו אומר בתשובה שמופיע בסוף דרוש וחידוש ולדינה בטובעתו לפותרה בגט אין הדבר מוכרע בידי הלכה למעשה רבי עקיבא יגר אומר לא קופים אם אישה זינתה ונתפסה באדים לא נתפסה באדים זה כבר סיפור אחר נתפסה שהיא זינתה לא קופים א על בעלה אפילו היא טובת לא קופים לגרש א כך גם אומר א אה א חתנו א כמו מה שראינו קודם ואבל גם שכתבו בזבחים דין כופעים אותו להציע ירצה שלא תשמשנה זה החתם סופר את המירי שהיא אינה טובעת להתגרש אז אם אין הבעל רוצה להוציא אין בית דין כופין אבל אם היא טובעת כיוון שאי אפשר לו לקיים עונתה למה היא אגנה בחינם אבל פי שחטה וזינתה ברצון ונאסרה מכל מקום אין לנו להגנה וכופין אותו להוציאה וזה נראה לי פשוט ודלא כנודע ביהודה דת עניין סימן יב ודלא כחמיב של החתם סופר רבי קיב גר שמכריע שלא קופים ובאמת הפסיקה המקובלת שחוששים לנו יהודה וקייב הגר ולא קופים במקרה הזה אבל יש כאן איזשהיא גישה שבאה ואומרת בני זוג שלא יכולים לחיות ביחד נשאיר אותם בכוח נכפה על הבעל לגרש שאלה איך קופים מה קורה אם האישה באה לבעלה ואומרת לו שמע זיניתי תחתיך אומר הרמבם במקום מספר חמש אמרה לו אשתו שזינית תחתיו ברצונה אין משגיחים בדבריה שמה עיניה נתנה באחר ואנחנו רואים שכבר הרמבם עכשיו לכאורה אני אציב את זה כבר כשאלה שנגע בהמשך עולם מודרני אישה הולכת לעבודה, פגשה איזה מישהו בעבודה והיא התאהבה בו. כתוצאה מכך שהיא התאהבה בו, היא לא אוהבת את בעלה. אולי כבר איך היא לא אהב אהבה את בעלה? בעלה מאוס בעיניה, היא לא רוצה אותו. במצב כזה אומר הרמב"ם, אם החשש הוא שם העיניה נתנה באחר לא נכפו נגיד הסימה היא מאוד פשוטה. למה לא נכפ? כי לא נסייע ביד עוברי עבירה. כך בצורה פשוטה. אני חושב שיש בזה עומק יותר גדול. נראה אותו בהמשך. אבל אם היא אומרת זיניתי תחתיך לא משגיחים בדבריה אבל איבדה כתובתה עיקר ותוספת ואיבדה הבליות שהרדת בזנות. מבחינה כלכלית זה סיכון גדול מבחינתה. ואם היה מאמינה וסומכת את דעתו על דבריה הרי זה חייב להוציאה. אתה מאמין לה שהיא זינתה, אתה לא יכול לחיות איתה. אבל אומר הרמב"ם, ואין בית דין כופין את האיש לגרש את אשתו בדבר מדברים אלו, עד שיבואו שני עדים ויעידו שזינת אשת זה בפניהם ברצונה ואחר כך קופין אותו להוציא. זאת אומרת, הרמב"ם בוודאי סובר שאישה שזינתה קופים את בעלה לגרש. זו שיטת הרמב"ם. אבל אם אנחנו לא בטוחים בזה, לא קופים עליו לגרש. אנחנו מדגדגים קצת את הנושא של כפייה. אני רוצה לגעת טיפה בכמה מקורות שהם פה בכותרת. אין אדם דר עם נחש בכפיפה. לגור עם נחש בכפיפה פירושו של דבר לא מכניסים אדם לתוך סל יחד עם נחש. זה לא יגמר טוב. ולכן לא יכול להיות שנשים נשים ביחד באותה דירה שני אנשים שצרים ואויבים זה לזה לא יגמר טוב הגמרא מביאה כמה זאת אומרת דווקא דווקא להלכה אבל בוא מעניין אבל כדאי לראות את זה מקום מספר שש תניה היה רבי מאיר אומר כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יחזור וידיר ידיר במים מתקן לה אלא יחזור ויקניתנה כדי שתדור בפניו ויפאר לה. אדם יודע שאשתו היא נדרנית, היא לא יראת שמיים והיא נודרת ואחר כך היא לא עומדת בנדרים שלה. אתה ראש המשפחה, אתה חייב לדאוג לעולם הרוחני שלה. אז תגיד היום אחד, די לידור נדרים, מספיק לדור נדרים, היא לא מקשיבה. מה תעשה? תקנית אותה, תעצבן אותה וכתוצאה מכך היא תידור נדר ואז הוא יגיד לה נד בפניי אני מפר לך את כל הנדרים פתי את הבעיה יום יום אני הולך לי לא אני יום יוםחס חזק זה חסר לי יום יום אני הולך לאשתי ואומר לה כל מיני מילים מעצבנות והיא מקללת את יולדיי בפניי ואחרי היא גם נודרת היא מדירה הנאה בכל מיני הנאות וזה ואז אני אומר לה, אני מפייר. וככה אנחנו חיים בשלום ושלווה. אומרת הגמרא, אמרו לו, אין אדם דר עם נחש בחפיפה. אתה לא יכול לנהל מערכת יחסים כזו שהיא כל היום בנויה על הקנתות ונדרים והפרות. לא ככה חיים. פשוט. תניה היה. רבי יהודה אומר כל יודע באשתו שאינה קוצה לו חלה יחזור ופריש אחריה אתה יודע שאשתך לא מספיק אי אפשר לשמ לסמוך על הכשרות בבית מה הבעיה אתה תבקר אחריה כל יום תיכנס למטבח כשהיא לשה בכל יום שישי כשהיאה הייתה חלה ותגיד לה א הפרשת חלה תגיד לו בטח היום כולם מפרישות אזה פחות זה תגיד בטח הפרש שתי ואז תיקח בכל זאת איזה קמצוץ מהבצק ותגיד לשם אה מצוות חלה גם תראה לה בפנים שאתה לא סומך עליה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה זאת אומרת וחז"ל באים ואומרים אנחנו לא יכולים לאפשר ולהרשות מערכת יחסים שבנויה על חוסר אמון אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה. אתה אומר אני לא נותן לך מזונות אבל אני גם לא לוקח ממך את הכסף שלך. שלום אני לא דואג לך. אז אומרים לו יוציא אומר רב יוצא ותן כתובה. אזרעזר אמרה לשמעתה כמי דשמואל אמר אחסו השעורי שערי לאלעזר תאכילו את רבי אלעזר בשעורים א כי הוא אמר דברים לא זה דברים לא של טעם מה פתאום למה לגרש אותה עד שקופים אותו להוציאפול הזון אפשר להכריח אותו להקל לו מהחשבון ולקחת לו כסף לכאורה הוא צודק שמואל למה להכריח לגרש כאשר אפשר להגש לעקל ממון מהכסף מהחשבון של הבעל ולתת לאישה כסף למה להגרש שומת הגמור אומרת הגמרא נכון אבל איזה מין זוגיות זו שהאישה כל היום היא א מעקלת את כספיו של הבעל אין אדם דר עם נחש בכפיפה דרך אגב פוסקים כאן הלכה כשמואל ולא כרב בית שמואל מביא שהראשונים חלק מהראשונים פוסקים כרב אבל הלכה דווקא פוסקים כשמואל קופים לזון כי אנחנו לא רוצים לפרק משפחה על סכסוך כלכלי. הרבה פעמים יש כאילו אנשים באים מרקע שונה, ממעמד כלכלי שונה. זה יכול ליצור פיצוץ, לא קופים לגרש. הגמרא בכתובות תשמרי שלא פתרשתו מן הנדר מהשבועה והושיבה חנוונית או שמינה אפוטרופיה. הרי זה משביע כל זמן שירצה. לא הושיבה חנוונית ולא מנה אפוטרופיה אני לא יכול להשביע. רבי אליעזר אומר אף על פי שלא שיבה חנונית ולא מנהפוטרופיה הרי זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אישה שלא נעשה תפוטרופיה שעה אחת בחי בעלה זאת אומרת אם אתה נותן לאשתך לנהל את העסקים שלך זכותך לבוא אליה בתביעות תוכיחי שלא לקחת לעצמך כסף מהקופה כמו כל אדם שמנהל עסקים זה לגיטימי אבל אם לא מנית אותה חנונית או אפוטרופוס אז אה אה אתה גם יכול להשבע אומר רבי אליעזר רבי אליעזר למה שאין לך אישה שלנו עושה את הפוטרו ושחת מחבל בעלה תמיד אישה מתעסקת מפעם לפעם עם הכספים של בעלה ולכן יכול בעלה ויכול להגיד א מאמי סליחה על המילה מאמי מצאת אולי נעלם לי היה לי בארנק 200 שק ראית במקרה אומרת לא לא ראיתי אומר תשבי אומר ב יכול להשביע אותה אולי בדיוק א היא הייתה צריכה וזה ואז היא משכה על זה אומרת הגמרא שוב אמרו לו אין אדם דר עם נחש בחפיפה אי אפשר לחיות חיים כאלה שאתה לא מאמין לאשתך ובלשון הירושלמי מה הייתה דרבנן אם אומרת כן אין שלום בתוך ביתו לעולם לא יש שלום בבית הזה. אז אנחנו רואים שחז"ל נורא חרדים לשלום הבית עד כדי מצבים שאנחנו לא דורשים מאישה לחיות עם בעלה. לא תמיד, אבל לא רוצים שיגיעו למצב שאדם דר עם נחש או אישה דרה עם נחש ביחד ואנחנו מאלצים אותם לפרק את החבילה. והמשנה אומרת שיש באמת מקרים שמאלצים את הבעל לפרק את החבילה ואלו שקופין אותו להוציא מוקה שכין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי בין שהיו עד שלא נישו ובין שמ שניסאו נולדו כל מיני מחלות או מקצועות בין אדם ש ששואב ביוב לפרנסתו חי בביוב חי בג'ורה הוא מעלה צחנה הוא אומר אתה לא יכל להיות ככה בעל שכין נותנת לך חיבוק נופלת לך חתיכת יד לא נעים מקבץ צועת כלבים אז לא היה שקיות או בורסקים מאבד אורות וכולי אה זה קראתי מהשולחן ערוך בין שהיו עד שלא ניסו ומי שניסו נולדו על כולם רבי מאיר מי שיתנאמה גם אם הוא תנה תדעי לך אני עובד בביוב יכולה היא שתאמר סבורה איתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וחכמים אומרים מקבלת היא על כורחם חוץ ממוקה שכין מפני שממקתו הסכמת ידעת מראש לאן את נכנסת אל תבואי עכשיו בטענות כך סובים חכמים השולחן ערוך פוסל פוסק אלו שכופים אותם להוציא וליתן כתובה גם כתובה הוא נותן מי שנולד לו ריח הפה או ריח החותם או שחזר להיות מקבץ צועת כלבים או בורסקי או להיות מחתך נחושם מעיקרו אם רצתה תשב עם בעלה לא קופים אותה אם היא רוצה להתגרש אבל אם היא רוצה להתגרש קופים אותו להוציא ואם ידע בהן קודם שניסאת אומר הרימה אין קופים להוציא דסברה א וקיבלה במשנה מופיעים כל מיני מקרים להלכה אנחנו לא לוקחים את כל המקרים שכופים על הבעל לגרש את אשתו ופה אני אקדים טיפונת אתתם מאוחר אנחנו נכנסים עכשיו למחלוקת מה הדין במקרים שלא מופיעים במשנה הזכרתי קודם מהיס עליי לא סובלת אותו אני לא נמשכת אליו יש לי בעיה איתו מכל מיני סיבות. יש שתי הסקולות. סקולה אחת אומרת יש לנו רק מה שבמשנה. מה שלא במשנה אולי יש תקנת הגאונים ורבי תקנת הגאונים אולי הגאונים תיקנו את זה רק לשעתם ולא תיקנו את זה לימינו. אבל באופן עקרוני אנחנו לא מחדשים דיני כפייה. ויש מי שסובר כן כל מציאות שבני הזוג לא יכולים לחיות ביחד אז אי אפשר לגר. זו ה אז אפשר לכפוץ לך זו ההבנה הפשוטה ופה נשאלת השאלה כולם מודעים שיש מקרים שאפשר לכפוט על הבעל ראינו גם סדרה של מקרים שכולם מודעים וגם היום בתי דינים לעתים קופים על הבעל הבעיה היא אם הבעל עושה את זה שלא מרצונו אז זה לא גט אז איך אפשר לכפות אז אז מי של מה המקרים שאנחנו לא קופים מה הסיבה כי זה לא גט אנחנו לא חסרה משמעות אבל יש מקרים שאנחנו כן קופים מה השתנה קודם כל איך אפשר לכפוט אומרת המשנה במסכת ערכים חייבי ערכים ממשכנים אותם אדם אמר ארכי עליי וכולי אתה אדם נותן נדבה לבית כנסת זה לא בדיוק אז הוא בדרך כלל הרבה פעמים אנשים אומרים נתתי לדבה זה היה נחמד להגיד את הסכום המכובד לפני כל הציבור אבל עכשיו לתת את הצ'קס זה כבר פחות בחייבי ערכין שבן אדם מתחייב לבית המקדש ממשכנים אותם לוקחים משכון מהרכוש שלהם אף על פי שאין מתכפר וגם בקורבנות וכולי אומרת המשנה אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצ יוצא שנאמר לרצונו כופין אותו כולנו מכירים את הביטוי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ממשיכה המשנה ואומרת וכן אתה אומר בגיטי נשים קופים אותו עד שיאמר רוצה אני ברור שאפשר לכפות אבל אם בא בן אדם ואומר אני עושה את זה בגלל שאתם מכריחים אותי זה לא יעבוד אבל אם אנחנו מכריחים אותו והוא אומר טוב טוב אני מסכים אם אני רוצה זה עובד מצוין קופים אותו עד שומר רוצה ככה הלכה אה אה בוא נראה את הרמבם מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש מקום מספר תשע מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר אומר הרמבם אם קפינו והוא אמר קפינו אותו לומר רוצה אני זה עובד מצוין לפי כך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתוקפו וכיוון שהוא קד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו ניקח את שלושת המילים האחרונות הוא כבר גירש לרצונו זה לא אונס הוא עושה את זה מרצון. איזה רצון? אגב, כמעט כל דבר בחיים אנחנו עושים מאונס. גם אדם שהולך וקונה בחנות א א לא יודע מה א כיכר לחם ועולה לו 10 ש₪ אז הוא אנוס להוציא את ה10 ש₪ האלה. רק הוא יודע שאין ברירה. אני א רוצה לאכול אז אני מתפשר. אני אנוס שאני רעב ואני אנוס להוציא 10 ש₪ ואני מעדיף להוציא את ה-10 ש₪ אשר להיות רעב. וכן הלאה. גם כאן אני מעדיף לא לחטוף מכות ואני אנוס אולי לגרשת אשתי אבל יותר כואב לי המכות אז אני יגרש מרצות אבל הרמבם לא אומר את הטעם הזה אלא הרמבם אומר הוא רוצה להיות מישראל עכשיו ניקח את זה בצורה מחשוב ניקית מוסר ניקית איך שנקרא לזה הנקודה הפנימית שלי רוצה לעשות בדיוק מה שחכמים אומרים זה הנקודה הבאה נקודה יהודה הנקודה הפנימית שלי רוצה לעשות מה שכמים אומרים אלא מה כל מיני הבלי העולם הזה כל מיני יצרים ונקמנויות למיניהם מונים את זה ממני אז מה שעושות המלכות הם מקלפות את כל הקליפות שמסביב ומתגלה הנקודה הפנימית פתרנו את הבעיה אז בעצם בן אדם רוצה לשמוע בכל חכמים בא אומר ככבוד הרב אני צריך לגרש אשתי אומר לו בטח אז אומר אני רוצה לגרש אבל אני לא חול קשה לי נפשית טוב סתירה אז אתה כבר לא הולך קשה נפשית ככה לכאורה כי אני רוצה לשמוע לחכמי ישראל אבל אם כך הם פני הדברים אז תמיד אפשר לכפות חכמים תמיד יכולים להגיד לו ככה פסקנו שב בית הדין הרבני הגדול אפילו ואומר אדוני אתה חייב לגרש את אשתך הוא אומר לא רוצה אז נותנים לו מכות ואז הוא ירצה ברוב המקרים אנחנו לא קופים אנחנו אנחנו נשלול רישיון געה, אנחנו נמנע ממנו לצאת לחול אנחנו נתייחס אליו כאל משתמט וכל מיני דברים מכל מיני רבדים אבל לא בקלות קופים בטח שהם לא בחברה המודרנית לא מכניסים הכל וזה לוקח עכשיו אמרתי קודם מתי כן קופים במקרים שמופיעים במשנה מקרים שלא מופיעים במשנה יש מי שאומר שקופים, יש מישהו אומר שלא קופים. בוא נראה את הגמרא במקור מספר 10. איך דם י מורדת? אמר המימר דאמרה באיין לי ומצערנלי. אני אוהבת אותו אבל היא ארסית. אני אוהבת גם לעצבן. זה מורדת ומורדת יש לה כללים פוחטים לה מכתובתה מתקופה לתקופה יש כל מיני סנקציות כלכליות שמטילים על המורדת אבל זה כשהיא אומרת אני אני רוצה לחיות איתו אבל אני גם רוצה לעצבן אותו אז יש איזשהיא סנקציה חברתית של מורדת אומרת הגמרא אבל אמרה מיס עליי אבל אם אומרת, אני פשוט לא אוהבת אותו, הוא מאוס בעיניי, אני לא סובלת אותו, לא קייפינן לה. מרזוטרה אמר קיפינן לה. ופה יש מחלוקת גדולה בראשונים מה פירוש קיפינן לה. נראה את רש"י. איך היא דמיה מורדת? דקופין אותה דמשין גיטה ופוחתין כתובתה דאמרה באין עליי שיש לחופה על ידי בחיטת כתובתה. אבל אמרה מהיס עליי? לא הוא ולא כתובתו בעינה. לא הם ולא שכרם. לא רוצה לא אותו ולא את הכסף שלו. רק תנו לי להשתחרר. לא קייפינן לה. אומר רש"י כתוב לה. לא כופים אותה להשותטה אלא נותן לה גט ויוצא בלא כתובתה. אומר רש"י דברים פשוטים. אישה באה ואומרת אני לא אוהבת את בעלי. אני לא רוצה לחיות אותו. לא מכריחים אותה לחיות איתו. איך אפשר להכיח אותה לחיות איתו? קופים על הבעל לגרש אותה. ככה אומר רש"י עכשיו זה >> מה לא קייפה לה לא להשותטה לא מכריחים אותה להשתות איתו אלא נותן לה גט ויוצא בלא כתובתה זאת אומרת קופים אותו לגרש אותה מה לא מכים אותה להישאר קופים אתה יודע מה אפשר ככה אולי ברשי ברמבם אי אפשר האישה שמנה בעלה מתשמיש המיטה היא הנקראת מורדת ושאלו אותה מפני מה מרדה אם אמרה מאסתיו ואיני יכולה להיבאל לו מדעתי כופין אותו להוציא לשעתו אומר הרמבם משפט מכונן לפי שאינה כשבויה שתיבהל לסנוי לה מה אתה תכריח אישה להישאר עם בעלה שהיא שונת אותו שהוא יבוא עליה מה היא שבויה היא עסירה ברור שכופים אומר הרמב"ם תוספות מול רש"י אומר תוספות אבל אמרה מיסלי לא כפינן פירו בקו לא קיפינן להמות תחתיו אלא יוצא גד ויוצא בלא כתובה ויש מפרשים שקופים אותו להוציא נכון ברשי אולי לא זה אבל ההבנה המקובלת ברשי יהיה עם מפשים שקופים אותו להוציא ועל זה אומר תוספות ואין נראה לרבנו תם דנייחוש שמעיניה נתנה באחר כעידתנ בפרק בתרד נדרים לגבי שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה מה שראינו קודם ברמבם כשיש חשש שאולי מההבה במישהו אחר אז היא באה ואומרת הוא מאוס עליי אומר רבנו תם לא מגרשים שם העיניה נתנה באחר עכשיו ברבנו תם זה ודאי שהתמו באה אישה ואומרת מאוס עליי בואו נדייק מרבנו תם נראה את זה בראש בצורה יותר מפור פורשת נדייק מרבנו תם שבעצם אישה באה ואומרת בעלי מהוס עליי ואישה נאמנה ואמינה בדור ישרים נכפעה על בעלה להתגרש אלא שאנחנו חוששים שהאישה הזו לא כל כך ישרה נאמנה ואמינה והדור הוא דור פרוץ ולא דור ישרים זה לא מופיע ברבנותם אבל מכלל זה החשש שמה אינה נתנה בה אם איך שהוא תוכל לסלק אולי נגיד בצורה פשוטה אם בודד יש רק בית דין היא ובעלה וזה והיא אומרת היא רוצה להתגרש מה הסתיעו פה לא חשש שמה נתנה באחר טוב אולי אחד מהבד לא אבל באופן כזה תיאורטית אפשר לכפות רק תמיד יש חשש של שם עניין נתנה באחר כך עולה מדברי רבנו תם ברמבן הרמבן לא מקבל את זה בכלל ותודה אמר לא קיפינה לא קיפינן לאבי אמרת לדידי קופין להוציאה מיד אבל אומר קופין אותו להוציאה למה לא כתוב קופין אותו להוציאה אלא כתוב לא קיפינן לה למה לך הפוך אומר הרמבן וטו הרי אמרו שלא תהיה כל אחת ואחת תולה עצמה בגוי ומפקעת עצמה מדי בעלה על מלו כל קמינה שתפקיע עצמה מיד בעלה בישראל על ידי טענות מיוס שאין כופין אותו להוציא לעולם אומר הרמ"בן בצורה חד משמעית לא כופין על הבעל אישה לא יכולה להיפתר מבעלה בכל מיני טענות אלא ודאיך ממרה טעות היא וכל מי ששומע למי שמורה כך ועושה מעשה בדבר טועה גמור הוא ומרבה ממזרים בישראל ומתיר אשת איש וקשין לעולם מאנשי דור המבול מילים חריפות וקשות אומר הרמבן מי שיתיר אישה יכפה על בעלה לגרש אותה לגרש אותה הוא מתיר ממזרים היא תחשוב שהיא תנוה את התחנן עם אדם אחר כאשר היא יש את איש אוי לו לעולם זה דור המבול כך טוען הרמבן עכשיו בהבנה פשוטה אני חושב לעניו דעתי גם הרמבן זה אבל זה ממש לאניו דעתי ואפשר להתווכח עם קוד אני חושב שהרמבן גם סובר כרבנו תם שיש חשש של שמננת באחר יותר אבל ווקרוש שתכף נראה אותו אבל על פניו יכול להיות שהרמבן אומר תשמע מה שחכמים קבעו שקופים קופים מה שהם לא קבעו לא קופים למה לא קופים וכאן זו שאלת מפתח הרי באמת אפשר לכפוט אותו עד שהוא אמר רוצה אני למה הרמבן אומר שאם קופים אותו מביא אנחנו מרבים ממזרים בישראל אני לא מרבה ממזרים בישראל אני קופא אותו טוב, באים שלושת גדולי הדור ואומרים לו, "כך היא דרכה של תורה, אתה חייב לגרש את אשתך, תגרש אותה ושלום על ישראל." והוא לא רוצה, אז נותנים לו כמה מכות, אומר, "רוצה אני?" מה? למה? והשאלה היא מאוד ציוטה, אני חושב שזה שאלת מפתח. איך יכול להיות שיש לנו רטיעה כל כך גדולה מלכפות על הבעל לגרש את אשתו? כאשר והסיבה לרטיעה הזו כי אולי הוא לא עושה את זה ברצון גט מעוסה גט מעוסה זה שהיא הולכת וזה בהרמבנצי הזכיר את זה היא הולכת לגויים לבית לערכאות והרקאות אומרים תכפו קופים אתה חייב לגרש אותה אז אני מבין שהוא לא רוצה להקשיב הוא לא מרגיש חלק מכלל האר כועס הוא מרגיש חלק מכלל ישראל אז הוא לא רוצה להקשיב להרקעות אבל אם באים ההרכאות ומורים בגץ מורה לבית הדין דין תכפה עליה ובית הדין קופע עליה אז הוא רוצה לשמוע בכל ישראל אז למה שלא נעשה את זה בואו זאת אומרת זו השאלה זו השאלה שעומדת פה בלב השיעור הקצר הזה למה לפעמים קופים ולפעמים אם אתה קופא זה ממזרות ממה נפשך אם אי אפשר לכפוט אז אף פעם אי אפשר לכפות אם אפשר לכפות אז תמיד אפשר לכפוט שאלה פשוט כן >> כל הטעם שגיד מושה זה בגלל שהוא עושה את רצון חכמים ואז זה הרצון האמיתי שלו יכול להיות שאם פה רצון חכמים הוא לא זה לא באמת רצון של חכמים כי כי יש פה טעות ב בעומדן דעת של חכמים >> מה זה איזה טעות יש לומד כ כי שם איננה באחר >> כן אבל אני אני אהיה בוטא כן מישהו אחר מצא חן ביניהם אבל היא לא אוהבת אותו אני לא רוצה לחיות איתו אז אז יכול להיות שבית דין יגיד אנחנו לא רוצים לעזור לך זה לגיטימי אבל בית דין כן אנחנו רוצים לעזור לך צריך לזכור שבסך הכל היא ה היא מבקשת גט וז ובדין אומר אולי אולי את שובבה ונתתיך באחר זה רק אולי למה שלא נסייע לה זאת אומר אז גם הוא תסתכל אה מה ב1 צריך לסיים אז אזזה בלי סיפורים אוקיי היה לי איזה סיפור מעניין אבל טוב נשכח אה אה הנקודה היא איך אפשר למה לפעמים אפשר לכפות לפעמים אי אפשר לכבוד בוא נראה את השולחן ערוך האישה אומר השולחן ערוך האישה שמנה מ בעלה מתשמישי הנקראת מורדת ושוא אותה מנדה ממרה מהסתי ואין יכולה לבל דעתי ודווקא שמבקשת גט ב כתובה אבל אם הוא אומר יתן לי גט בכתובתי חיישינן שמהננה באחר ויש לו דין מורדת דיינו מצרנלי אם רצה הבעל א לגרשה וכולי אם הוא רוצה יגרש אבל הוא לא חייב. כך נפסק להלכה. המקור לפסיקה של השולחן ערוך זה הטור והטור מצטט את אביו בתשובה לא בצורה מדוייקת. בואו נקרא את הלשון של של הראש בתשובה. האישה שמנה בעלה מתש סליחה תשובה. אף על פי שרבנו משה זל כתב דכי אמרה מיס עליי שכופין אותו להוציא רבנו טם ורי זל חולקים עליו וכיוון דיקה פלוקת דרבבתא. למה נכניס ראשנו בנרים גדולים ולעשות גט מעוסה שלא כדין ולהתיר אשת איש? ועוד כי בעוונותינו בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ואיק למיך השם נתנה עיניה באחר וכל המעשה בטענה זו הרבה ממזירים בישראל אומר הראש אני פוסק שאם אישה אומרת מהיס עליי אנחנו לא מוכן להכניס את הראש שלי בין הרים גדולים ואני לא מוכן להתיר אשת איש וזה חשש של להרבות ממזירים בישראל עכשיו ממשיך הראש ואומר ועל לאבא אני כותב אבל לשעבר אם שמכו על רבנו על רבנו משה מה שעשה עשוי מה שעשו עשוי אני פוסק הלכה למעשה אם אישה באה לבעלה ואומרת אתה מאוס עליי אסור לגרש ואם הוא מגרש את איש גמורה והילד יקרא ממזר >> אסור לכפות >> מה >> אסור לכפות לא לגרש >> אסור לכפות כמובן כן כך אסור לגרש הכוונה בכוח אז הילד הוא ודאי הילדים יהיו ממזרים עכשיו מה יקרה אם אישה תבוא ותגיד תשמע אני סבתא שלי עליה השלום בזמנו לא אהבה את סבא שלי והיא הלכה לבית דין והם נהגו כמנהג הרמב"ם וקפו א א על סבא לגרש את סבתא האם אני ממזרת מה אומר הראש פתאום עכשיו עם הנפשך אם הגט הזה הוא לא גט אז היא ממזרת. אם הגט הזה הוא כן גט אז מה אתה קורה לילדים שהם נולדו אחר כך ממזרים? אני חושב שהתשובה פה נעוצה ביסוד אחד קטן שבעוונות ועוד כי בעוונותינו בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ויקלך השם העיני תנה באחר זאת אומרת אומר הרמבם הראש חלוקה פשוטה כשיש חשש שמעניה נתנה באחר כפינו גט אבל ממזר כשאין חשש שם אין נתנה באחר אבלה כפינו גט גט מצוין בזמנו של רבנו משה הבנויות לא היו פרוצות אז כפו ג אז לא היה חשש של שם נתנה באחר אבל היום שיש חשש אמיתי של שם הנתנה באחר אז הבלד מז שזה שאלה למה אולי נראה עוד תשובה בעיניה יפייפיה של בתוספות ריד אמרה מיס עליי שבעלה מייס ביניה לא כפינה על ידי סודתי אלא מניחים אותה במרד כן בעלה מיס בניה הנוסה היא בדבר ולא מדסק ואפילו אישה כשרה אי אפשר להבא לסנוי לה ואף על פי שאין שום מה ניכר בו הרבה פעמים אישה מועסת בבעל ואף פי שאין שום ניכר בו וזה דומה לאדם שאין יכול לאכול מאכל השנוי לו וניתב עליו ואין שום דרך כאן לכפויה כי אם לעשות דרך בקשה ולפתותה אולי תחשוק בו ואדרבה אומר הריד אם היינו יודעים בוודאי שטעמה אמת שהוא מאוז ביניה ונותן עני ואחר היינו כופי הקופין הבא להוציא אלא משום דהך סופקים בטענתה שכון שאין לנו רואים בבעלה באותנוים יש לומר שמן נתנה עיניה באחר ולפיכך אין קופין הבא להוציא אני לא אמשיך עם התשובה של הרדבז ש שהיא מאוד מעניינת מי שירצה שיהיה היא פשוטה אני רוצה לתת תשובה למה שם העיניה נתנה באחר זה לא עובד סליחה ווכש ו ואילו כשבאמת הוא באמת מאוס עליה זה כן עובד ופה אני רוצה לג לגעת בנקודה דיברנו על האחריות. יש אחריות של הבעל, יש אחריות של האישה, יש עוד גורם שיש לו אחריות. יש שלושה שותפים במעשה הנישואים. הבעל, האישה ועם ישראל שיש לו שני נציגים. או שני עדים או בית דין. והראיה שה אדם יכול לקדש אישה בינו לבינה או לגרש אישה בינו לבינה מהיום עד מחר בלי ידי קיום שיוצרים את החלות של הקידושין או להבדיל של הגירושין לא קורה שום דבר ואומר אני אין לי מנדט לבד ולך אין מנדט לבד זה לא אני מבקש את ידך ואת מסכימה ואחר כך את שולחת תמונה כזו זה נחמד צריך גם הסכמה של כלל ישראל. זאת אומרת, ברגע הנישואין יש שלושה שותפים. עכשיו אני יש פה מערכה שלמה, אבל מקוצר הזמן לא נעריך. ברגע שהבית הדין רואה שיש איזשהו ליקוי במערכת, זה הסיבה שבית דין מעורב, כלל ישראל מעורב. וכלל ישראל אומר, המערכת לא עובדת כמו שצריך. היא מאוסה עליו הוא רואה זו עליה סליחה הוא רואה זונות היא יפה כל מיני מצבים שבית דין אומר זה המנדט שלנו מנדט שלפעמים הוא אפילו עד כדי להבקיע קידושין כי זה הלשון שמופיע פה ברדבז במקור הבא כאשר נכנס גורם רביעי לתמונה לבית דין אין כבר את המנדט ברגע שנכנס גורם רביעי שם העיניה נתנה באחר בית דין מסולקים. זה לא נובע מתוך המעגל ש מתוך המשולש שהיה ברגע הקידושין. אישה ועם ישראל, אישה ובין, אישה ועדי קיום. אלא יש פה גורם רביעי. בית דין כבר לא יכול לכפות. וזה אולי עומק הלשון של הרמב"ם. זה מה שאני רוצה להציע. שהרמב"ם אומר א א לפי כך זה שאינו רוצה להגאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתחק מן האווירות ויצרו שתקפו כיוון שהוא קעד שתשתי יצרו ואמר רוצה אני וכבר רוצה אני כבר גירש לרצונו מה זאת המוצה להיות מדי ישראל לא כמו שאמרנו קודם הנקודה הפנימית שזה דבר חשוב שלעצמו אלא אני רציתי לקדש כדת משה וישראל ואומר אני את ובי דין וכשבית דין יכול להתערב אני מקבל את ההתערבות שלהם ואם אני לא מקשיב אני אחטוף מכות ואז אני אקבל את ההתערבות אבל אם זה לא מטעם אבל אם זה גורם רביעי בית דין כבר אין לו מנדט לכפות אפשר כוח