אחרי מות קדושים תשפ"ו - הרב איתי זפרני | מפירות הכרם

שלום וברכה לתלמידי הישיבה, לבוגרי הישיבה לכולם. יום העצמאות נתקן כיום הודעה לקדוש ברוך הוא על הניסים הגדולים שעם ישראל שב לארצו זכינו שהכריזו על המדינה והלו שמחים ומתפעלים מדי שנה בהודעה גדולה לקדוש ברוך הוא. כחלק מתקנות התפילה תקנה הרבנות הראשית שתפילת רבית נפתחת במספר מזמורי תהילים ולאחריהם אומרים כמה בתים מהפיו לאדודים כאשר הפיזמון החוזר הוא לא לחד הודים לקראת כלה תני שבת מקבלה כי זו שבת אלא שמו את הפסוק זה היום עשה השם לגילה ונשמחה בו שעל פניו נראה הגיוני לשים את הפסוק הזה השאלה רק האם מתקני התפילה ראו איזה זו משמעות נוספת לפסוק הזה שבגינה שמו אותו כפיזמון חוזר. יתרה מזו יש כאלו המתנגדים לגביעת יום ה באייר כיום הודעה על המדינה. מפני שבעקבות הכרזת המדינה התפתחה גם מלחמה. ציבות הרב באו מכל המקומות ורצו לחסל את עם ישראל. רצו לחסל את הרעיון של המדינה. הייתה מלחמה ארוכה שחקשרה חודשים עם עבדות גדולות, עם צרות שהתלוו לזה, יהודי העולם בארצות הרב גם הצרוץ צעדיהם. אז מקשים מה המקום להודות לקדוש ברוך הוא ביום הזה? יום שהתפתחה בו כזאת צרה זה לא מקום להודות, זה לא יום שנגידה ונשמחה בו. אולי היה מקום ליום של שביטת הנשק. אז פסקה המלחמה ואז באמת הוכח שהערבים לא הצליחו לחסל אותנו. עם ישראל נשאר כאן בארצו אף מקום לתקן את יום ההודעה אבל יום ה ואייר זה יום שהיו בצרות זה לא מקום להודות לקדוש ברוך הוא את השאלה הזו נפתור על ידי תקנה אחרת של הרבנות בתפילת יום העצמאות מתפילת שחרית תקנה הרבנות לומר מספר פסוקים מספר ישעיהו שמשמשים כהפטרת היום ולמעשה ההפטרה הזו היא הפטרת יום שמיני של פסח בחוץ לארץ ותמין שיש שיש לנו הפטרה שמשמשת לכמה מועדים. אנחנו עומדים ושואלים מדוע בחרו שהפטרה אחת תשמש לשני מועדים? הלו ברוך השם ספר ספרי הנביאים מלאים בפסוקים שאפשר לשייך אותם לכל מועד ומועד. ספציפית כאן לגבי יום העצמאות ההנחה היא שמתקני התפילה רצו למסוף פסוקים שמתארים מה יהיה בזמן הגאולה, מה יהיה בזמן הישועה וכי לא מצאו פסוקים אחרים אלא רק הפסוקים שמשמשים כבר כהפטרת יום שמיני של פסח חסר פסוקים שמתארים את הגאולה שמתארים את הישועה ועוד קשה ההפטרה הזו מתאר הנביא ישעיהו תיאור נפלא של מה שיהיה בזמן הגאולה יהיה כאן מצב מקסים קסום ונפלא וגר זה עם כבש ונמר עם גדיר בץ הנביא מתאר את כוחו של המשיח שנח עליו רוח השם וכך הוא שופט את העם כפי שדורשים חז"ל הפטרה נפלאה אתה עומד ושומע את ההפטרה בכל שנה וזה מרגש שאנחנו צועדים לקראת הימים הללו אבל כל שנה שאנחנו קוראים את ההפטרה הזו יש איזה פסוק שפתאום מגיע והוא צורם מאוד הוא הורס את כל האווירה שנבניתה כאן למהלך ההפטרה אומר נביא ישעיה עודך אדוני כי ענפת בי ישובך ותנחמן אני מודה לך הקדוש ברוך הוא שכעסת עליי ואני מצפה גם לימים שבהם תגיע הנחמה ואני ארגיש שוב את הקרבה ביניהם מה המקום בזמן שאתה מתאר את הגאולה אתה מתאר את את הישועה תיאור כל כך יפה וקסום. מה המקום להזכיר עכשיו שהקדוש ברוך הוא יקע אותנו, שהקדוש ברוך הוא יהניש אותנו, שיהיה לנו קשה? זה נראה לא מתאים. דומה הדבר לטקס שעשו בבית ספר תיכון למסימי כיתה יב. והנה מגיעים לטקס התלמידים המסיימים והוריהם. ובסיו של הטקס המרגש קוראים בשמו של כל תלמיד. והוא עולה לבמה, לוחץ את אדם של המנהל בחברי הצוות ומקבל תהודה מבית הספר. והנה המנהל קורא בשמו של אחד התלמידים. וכשהתלמיד עולה, עוצר המנהל ואומר, אני רוצה לומר לכם משהו, קהל יקר, דעו לכם, שהתלמיד הזה הגיע לבית הספר שלנו, היו לו קשיים רבים. אני זוכר שהוא הגיע בכיתה ז', אפילו לקרוא לא ידע. והנה היום הוא מסיים ומקבל תעודת בגברות. הדברים שאמר מנהל הם עובדות. זה באמת נכון אבל האם זה המקום להזכיר את זה במהנך טקס כזה מרגש, כזה מרומם שכל ההורים בהתרגשות? זה המקום להזכיר את הקשיים שהיו לתלמיד הזה. זה נכון לשיחה בארבע עיניים שיראה לתלמיד כמה הוא התקדם וכמה הוא עבד. אבל עכשיו לד כולם אם יאמר המנהל דבר כזה זה גורם לנבוכה בקהל הם לא יודעים מה לעשות עכשיו עם המשפט הזה של המנהל זה לא מתאים לאירוע מה המקום בזמן שאתה מתאר את הישועה לומר עודך השם כי ענף תביא לכאורה זה לא מתאים המילה עודך שמזכיר כאן הנביא מתחברת לנו להודך אחר שאנחנו מכירים אנחנו אומרים בהלל כי אני תני ותהי לי לישועה. הרבה מהפרשנים מסבירים שהמשורר כאן מודה לקדוש ברוך הוא שענה לי תפילתו פניתי עליך הקדוש ברוך הוא וענית לי. אבל המלבי מסביר מה זה הודך השם כי אניתני. אומר המלבים אני נותן הודעה על שהניתני בייסורים אותך השם כי ענית כי הניתני. הענית אותי ואני מודה לך על הייסורים האלה וגם כאן נשאל מה המקום להודות על ייסורים בזמן שאתה מתאר בתהילי לישועה אתה רוצה לתאר את הישועה מה המקום להזכיר את הייסורים שהיו כנראה שצריך לומר שהמשורי רבין שהאבן שמעשו עבוני לא הייתה יכולה להיות לראש פינה לולי שהיה קשה לולי שמעשו בה היא לא הייתה אתה מגיע לראש פינה, אתה עומד וטמע, איך זה יכול להיות למה זה צריך להיות בצורה כזאת? אומר המשורר, אל תשאל שאלות. מעת השם הייתה זאת היא נפלת בעינינו. וכשאתה מבין את כל זה אז אתה יכול לומר זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. לא רק מתארת זה היום כיום הישועה אלא זה היום יום הצרה. היום שהיא ניתני היום שמעשו הבונים. על זה היום אני מודה על היום הזה אני שמח ואני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא על הצרה שהוא נתן לי אם זה נכון כאן אז גם מה שאומר ישעיה הנביא הודך השם כי ענבת בי נכון אנחנו עכשיו מתארים את הישועה מתארים את הגאולה כמה טוב יהיה אז אומר הנביא אני לא שוכח מאיפה הכל התחיל היו גם זמנים שענ בי היו זמנים שהיה קשה אבל אני יודע עכשיו להודות ולהבין מה הייתה המשמעות של כל הצרה הזאת כמה מה שהביא להישועה בסופו של דבר הדבר הזה מקבל משני תוקף גם מפירוש המל שהזכרתי מקודם שמקשר בין שני הפסוקים אותך השם כי ענפת בי ועודך כי עניתני וגם ממדרשי חז"ל שמדורשים באופן דומה את שני הפסוקים הללו על שני אנשים שהרצו לצאת בהפלגה לספינה לסחורה ואחד נדחב לו קוץ והנה הוא לא היה יכול לעלות לספינה והוא מצר על זה וכואב שנדחב לו קוץ אבל אחרי זמן הוא שומע שהספינה טבה בים עד הוא שמח על כל רגע ורגע שהקוץ הזה נדחף ברגלו עוד השם כי עניבתי הודך כי ענית אם זה נכון אז יכול להיות שמתקני התפידה אמרו אנחנו לכוונה נשים את הפסוק זה היום עשה השם נגיד גילה ונשמחה בו פני שאנחנו בכל שנה ביום העצמאות ביום באו חרז המדינה ביום בו התגלגלו כתוצאה מהכרזה צרות לעם ישראל והיו עבדות והייתה מלחמה אנחנו אומרים זה היום עשה השם נגיד ונשמחה בו נכון היו צרות אבל הצרות האלו הם שהביאו בסוף למצב הנכחי שאנחנו נמצאים בו היום לאולי שהייתה הכרזת המדינה לאולי שהיה את האומץ לאותם המנהיגים לא היינו יכולים להגיע למצב שבו אנחנו נמצאים היום. לכן בכל שנה אנחנו נגיל ונסיז ונאמר זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. ‏am