אדם המזיק באונס | הרב גבריאל סרף, ראש הישיבה

[מוזיקה] אנחנו אוחזים ב שילה ד' עמוד א' אני רוצה היום לעסוק בנושא של אדם המזיק באונס תודה אז בגמרא בסוף העמוד כשהגרוש צריכות ה בין שור לאדם אז הגמרא אומרת הצד השווה שבהן שדרכן להזיק אז שואלת הגמרא וכי אדם דרכו להזיק אומרת הגמרא בישן ישן דרכו להזיק כ דחף דיף פשת אורכו אדם תוך כדי שינה מושיט ידיו וכן הלאה הוא יכול להזיק זה אורח אז ק דרכן להזיק שירתן עליך שירתן עליך אדם שמירת גופו עליו כן אז ב בהקשר לדברי הגמרא מביא התוספות אצלנו את דברי הירושלמי בפרק שני בבב קמה בהלכה ח דברי ירושלמי מוסבים על מה שהמשנה אומרת בדף כו עמוד א' אדם מועד לעולם בן מוגג בין מזיד בן ער בין ישן א והגמרא שמה אומרת בבבלי מננ מילי שאדם מועד לעולם אפילו כשהוא א ער אפיו אפילו שהוא ישן מר קרה אומרת הגמרא תנה חזקיה מר קרה פצה תחת פצה לחייבו על השוגג כ מזיד ולא נס כ רצון זה שלפו המיוחדת מפצע תחת פצה שאדם חייב אדם המזיק חייב גם על שוגג כמזיק ועל עונש כרצון ועל דברי הב על דברי המשנה מובא בירושלמי תראו במקור ג' אמר רבי יצחק מתנית ב שהיו שניהם ישנים אבל אם היה אחד מהם ישן ובא חברו לישן אצלו זה שבא לישן אצלו הוא המועד כלומר הירושלמי א מסייג את דברי המשנה מה שנאמר במשנה שאדם מועד לעולם אפילו ישן אפילו באונס חייו זה לא דבר שהוא מוחלט יש בזה הסתייגות יש בזה חילוק כל מה שמדובר שאדם ישן חייו זה אך ורק כשהיו שניים שהלכו לישון ביחד כשהוא הלך לישון אז הוא ראה שיש מישהו שיישן לצידו אבל אם היה אחד מהם ישן ותוך כדי השנה בא חברו לישן אצלו אז כאן הדינו שהראשון שהזיק לשני פטור למה זה שבא לישון אצלו הוא המועד וא הדבר הזה גם נפסק להלכה ברמבם תראו במקור טו א כותב הרמבם בהלכות חובל ומזיק בפרק א' הרח ד א' אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן בין שיכור באמת דברים אמורים שהישן חייב לשלם בשניים שישנו כח נתהפך אחדד מהם והזיק את חברו קרא בגדו אז חייב כשהוא ישן אבל אם היה אחד ישן ובא אחר ושכב בצידו אז שבא באחרונה הוא המועד כן הרמבם ממש ציטט את לשון הירושלמי שזה שבא לשון אצלו המועד מילה במילה ואם זיקו הישן פטור וכן אם ניח כלי בצד הישן ושברו הישן פטור שזה שהניחו הוא המועד שפשה בתוספות אצלנו בדף ד' עמוד א' גם כן כפי שאמרתי מביאים את הירושלמי תבור במקור ו בירושלמי יש דישן לא מחיב אלא כ כש השכיב עצמו אצל הכלים הוא ראה שיש כלים הוא הלך ונשכב לצידם אבל אם ישן והביאו כלים אצלו ו שברן פטור והם גרמו לו אותם אנשים שהביאו את הכלים לידו הם גרמו לו וכן אם היה ישן והנך חברו לישן אצלו והזיקו את זה את זה הראשון פטו חרון חייו רק כבר אפשר לשים לב שהלשון של ה הלשון של התוספות לא תואם ללשון של הירושלמי בלשון של הירושלמי מופיע שזה שבא לישן אצלו הוא המועד זה גם לשון הרמבם נראה שבפשטות לכאורה י הנראה נראה שהמילים ש ג שתי פה דהם גרמו לו זה פרשנות של התוספות למה שהתכוון הירושלמי לומר שזה שבא לישון אצלו הוא הפושע הוא המועד הוא הפושע דהיינו שהם גרמו לו ולכן זו הסיבה שהוא פטור זה נקודה ש אנחנו אני רוצה בהמשך להתייחס אליה אז זה המקום הראשון שהתוספות אצלנו מביאים את הירושלמי בדף ד עמוד ' אבל התוספות לכמה בדף כז עמוד ב שוב מביאים את הירושלמי וכאן תוס כבר לומדים מהירושלמי א יסוד חשוב בכל המושג של אדם המזיק מדברי ירושלמי רוצים תוצות להוכיח שמה שכתוב במשנה שאדם מועד לעולם אפילו באונס זה דווקא בכל המקרה לו דווקא מאיפה תו סות מוכיחים את זה מהדין הדין שמופיע בגמרא שמה בתחילת פרק המניח הגמרא אומר המשנה אומרת המניח את הקד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל באושה פטור אז שואלת הגמרא אמי פטור היא בא ליו ומזה למה הוא פטור היה צריך להתבונן אז הגמרא מתרצת כמה תירוצים שמואל אמר באפלה שנו מדובר בחשכה רבי יוחנן אמר בקרן זווית ורב אשי ומשמ ד רבולה אמרו שרבי יולה שאיין דרכן שבני אדם מתבונן בדרכים אז א שואלים תוספות על התר א לכאורה מה זאת אומרת באפלה שנו בקרן זווית אז הוא לא ראה ולכן ולכן הדין הוא שאם הוא נתקל ושבר את הכלי הוא פטור למה הוא פטור איך זה מתיישב עם מה שהמשנה אומרת שאדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד באונס ב מרצון אומר התוספות אף על גב דלאל כו עמוד ב מרבנן עונס כרצון באדמה מזיק מפצע תחת פצע אונס גמור לא רע ברחנא כלומר תוספות אומרים שמה שכתוב במשנה שאדם מועד לעולם ואדם חייב גם באונס יש כמה דרגות באונס בתו סאת בסופו של דבר תכף נראה מדרגים את דרגות האונס לשלוש דרגות דרגה אחת זה אונש גמור אונש כאין גניבה ועונש כאין עבדה כאשר מה שכתוב שאדם חייב באונס זה אך ורק בדרגה של אונס כאין אבדה רק באונס כאין אבדה כפי שנראה בהמשך שהגמרא אומרת במצי צדי ד שגנבה קרובה לאונס ועבדה קרובה לפשיעה כלומר שרמת העונס בגניבה הוא מתקרב יותר כן לאונס כן גניבה קרובה יותר לאונס לעומת זאת אודה קרובה יותר לפשיעה כלומר יש אונס גמור ויש אונס שיש בו מידה מסויימת של רשלנות אבל יש לחלק בין רשלנות של גנבה לבין רשלנות של עבדה ורשלנות של גניבה זה יותר מתקרב לאונס מאשר רשלנות של עבדה ורשלנות של עבדה זה יותר קרוב לפשיעה אז אז אז טובע בט טובע תוספות גדר שנקרא אונס כאין גנבה אונס כאין עבדה אז מה שכתוב שאדם המזיק חיה בעונש זה רק באונס כאין עבדה אבל עונס גמור עונס כאין כאין גניבה אז פטור ולכן אומר תוספות ומאיפה תוספות מוכיחים שבאמת חיייבים לומר שיש דין פטור באדם המזיק דין פטור שנקרא אונס והמשנה כשומרת שחיה באונס היא לא התכוונה לומר באופן גורף שבכל סוגי האונסים חייו מהירושלמי הירושלמי זה ההוכחה והמקור של הרמבם הרינו בירושלמי לידיה שיש אופן שאדם ישן פטור אם אדם הלך לישון לאחר מכן נשכב מישהו לצידו או שם כלי לצידו הדין הוא שהוא פטור אז כתוב כאן להדיא אומר התוספות שאדם המזיק פטור באונס גמור הנה די בירושלמי פותר אותו שישן ראשון אם הזיק לשני הבא אצטו לישן וכן בגוזל בטרה לקמה קיב תו סו מכריחים כמה הוכחות הגמרא אומרת לקמה בדף כ ב שאם היו יתומים שהניח להם אביהם פרה שעולה והם לא ידעו שזה פרה שעולה הם חשבו שזה פרה שזה פרה של האבא והם הלכו ושחטו אותה ואכלו אותה וגליה התברר ש את הפרה שאולה אז הדין הוא שמשלמים דמי הנאה דמי בשר בזול אבל הם לא משלמים כמה שהזיקו למה הם לא משלמים כמה שהזיקו מה שהזיקו לו אומר התוססות למה כי הם אנוסים ואדם אדם המזיק פטור באונס גמור ועוד הוכחה שנעסוק בהמשך מהמשנה שבעל חבית ראשון בא קורה אחרון ואז מוסיף התוספות ואומר לא רק בעונש גמור חייב אה פטור סליחה אדם המזיק אלא גם בעונש שהוא כהן גניבה ומה הוכחה מהגמרא במציאה פב מ מעביר חבית ממקום למקום ושברה פועל שהיה מעביר חבית ממקום למקום ושבר את החבית נתקל ושבר את החבית אז רבי יהודה אומר שזה תלוי אם הוא עשה את זה בחינם הוא שומר חינם אז הוא פתור רק כי שווה שזה נעשה שזה נעשה בתום לב אבל ורק אם הוא שומך שכר משלם אז אומר תוס אשת מידם ך נושא שכר ופותר שומר חינם ולא מחיים מטעם אדם המזיק לכאורה איך אפשר לפתור את השומר חינם בשבירת החבית איך אפשר לפתור אותו משבירת החבית אפילו אם נמר שנתקל לא נחשב פשיעה לא נחשב פשיעה נחשב כאין כאין כאין גניבה בסדר זה לא נחשב ברמה שלפ אבל הרי כשהלך הפועל ושבר את החבית זה נקרא אדמה מזיק אז גם אם בהלכות שמירה מדיני שומר נגדיר את את הנפילה שלו לא כאל פשיעה נתקל לו פושע יש לזה גדר של נבה בסדר עדיין למה לא התחייב שומר חינם לא מדין שומר מדין אדם המזיק ה הוא שבר את החבית כן זה לא שהוא פשע בשמירת החבית וכתוצאה מכך החבית נשברה אלא הוא שבר במוד את החבית הוא נפל וניפץ את החבית אז למה שוא לא יחייב מדין אדם המזיק אז אומר תוספות מוחך מכאן שמה מינה ד באונס דכאן גנבה אדם המזיק פטור רואים מכאן שלא ניתן לחייב אותו מדין אדם המזי למה לא ניתן לחייב אותו כי גם אם נגדיר ש שנתקל הרי בסופו של דבר נתקל לא מוגדר כפושע אלא כאין גניבה ואדם המזיק פטור באונס כאין גניבה זו הסיבה שלא ניתן לחייב אותו מדין אדם המזיק מנה מוכח מכאן שאדם המזיק פטו בעונש כן גנבה אז לכל היותר ניתן לחייב אותו אך ורק אם הוא שומר שכר ואז ניתן לחייב אותו מדין שהוא קיבל שכר מדין שומרים ששומר שכר חייב בגניבה אבל מדין אדמה המזיק לא ניתן לחייב אותו בהנחה שנתקל אליו פושו אין פה אונס כאין יש פה יש פה יש פה רמה של אונס כי דדכה לו פושה ההוא אז יש כאן רמה של אונס איזה רמה של אונס יש כאן מגדירים התוספות שזה ונס כאין גנבה ולכן לא ניתן לחייב אותו ודאי לא ניתן לחייב אותו מדין אדם המזיק כי אדם המזיק פטור באונס כאין גנבה האם ניתן לחייב אותו מדין שומר זה תלוי אם הוא שומר חינם אז הוא פטור באונס כאן גנבה אם הוא שומר שכר הוא יתחייב מוסיף התוספות ואומר אבל באונס שהוא כאן עבדה שהיא קרובה לפשיעה יותר כד מנב שואל במציאה צדי ד נראה אדמה מה זה חיה שמה מודה התוספות שבאנשי עבדה שהיא קרובה יותר לפשיעה שמה אדם המזיק חייב ואי אפשר לומר שלא יתחייב אלא בפשיעה לא אי אפשר לומר שכל החיוב של אדם המזיק זה אך ורק בפשיעה זה אי אפשר לומר למה וכן מ שמלאן ד מחי בנפה מנ הגג ברוח שינה מציאה הגמרא אומרת בנקמה בדף כז עמוד א' מופיע במקור יב שנפל אמר רבא נפל מראש הגג ברוח שאינה מצוייה והזיק חייב על הנזק אדם עלה לגג והגיע רוח שאינה מצוייה ההוא נפל והזיק הוא חייב הרי כאן ודאי זה לא נקרא פשייה אם זה רוח מצויה אז זה נקרא פשייה ולכן אם הוא נופל ברוח מצויה וביש הוא חייב גם על על ארבעה דברים כן כי יש כאן פשייה יש פה רשלנות אז הוא חייב גם בארבעה דברים אבל ונפל ברוח שאינה מציאה זה לא נקרא פשייה מה זה כן נקרא זה נקרא כאין גניבה ועבדה ככה מבואר בשיטת בדברי רי בשיטה המקובצת בדף במקור לג תראו נפל ברוח שאינה מצוייה כן אז אומר אומר השיטה מקובלת בשם מרי שאך המש שאדם המזיק חייב כש מזיק ברוח שאינה מציאה ורוח שאינה מציאה היא כאין גנבה ועבדה כן אז רוח שאינה מציאה לדעת הארי ש בשיטה מקובצת יש איזה דרגת רשלנות שכאן גניבה ועבדה ולכן א ולכן אומר תוספות אי אפשר לומר שאדם המזיק חייב אך ורק בפשיעה כי אחרת איך נסביר שאם נפל ברוח שינה מצוייה גם בכל זאת חייו אז אומר תוספות חייבים לומר שיש גם דרגה נוספת של חיוב וזה מה שהתכוונה המשנה שאדם מועד לעולם בין באונס על איזה אונס מדובר אונס כאין כן רואים מדברי התוספות אצלנו שבאמת רוח שינה מציאה זה דרגה של עונס כאן עבדה לא עונס כאן גניבה אלא עונש כאין עבדה כיוון שזה עונש כאין עבדה יש כאן מידה מסוימת של רשלנות בכך שהוא עלה ולא נשמר מליפול זהש כאן מידה מס זה לא פשייה אבל זה עונס כן עבדה ועל עונס כן עבדה הדין הוא שחייו אז זה סיכום שיטת התוספות ב ב בדף כז עמוד בי שאדם המזיק שנאמר במשנה שהוא חייב באונס זה ממש ממש לא לא נאמר באופן גורף הוא חייב אך ורק באונס כאין עבדה אבל אונס כאין גנבה וכל שכן אונס גמור הוא פטור והמקור לכך שגם באונס יש פטור של אדם המזיק הוא מדבה הירושלמי ללעומת זאת הרמבן ב מצא בדף פב עמוד ב שם במקור ז מביא את דברי התוספות ודוחה את דבריהם כן אומר הרמבן ש הוא מביא את התוספות שהשיבו שאינו חיה בונסים גדולים ושמחו אותו מן אותם מן ירושלמי שאמרו בישן ובא חברו ויישן אצלו הוא המועד ואי אפשר למידע דעתא משום דשני פשע בעצמו כלומר הרמבן מקשה קושייה עצומה על על התוספות תוספות רוצים להוכיח מדבר הירושלמי שמזיק בעונש גמור פטור איך אפשר להוכיח מהירושלמי הרי בירושלמי מובא נימוק ברור למה הדין הוא שהראשון פטור אומר הירושלמי שזה שבא לישון אצלו הוא המועד ופירש את הדברים שוב הציתות של הרמבן הוא לא תואם גם כן לציתות של הירושלמי הרמבן אומר שדהתה משום דשני פשה בעצמו כן שימו לב שזה שונה שניהם לאצי דברי ירושלמי בלה במילה רק הרמבם צית את דברי ירושלמי במדוייק הרמבן אומר דעתא משום דשני פשה בעצמו והתוספות בדף ד אצלנו ציטטו פירשו דהם גרמו לו האם יש הבדל ביניהם אבל על כל פנים ברור לרמבן שיש נימוק מיוחד בירושלמי מדוע הראשון שהלך לישון פטור זה לא בגלל שמזיק באונס פטור לא בגלל זה באמת מזיג באונס חייב הסיבה שהוא דת משום דשני פשע בעצמו צריך להבין את זה אבל כרגע נקרא את הדברים כפי שהם ואז הוא ניגש ניגש לעסוק גם ביתר ההוכחות כן שמה שכתוב באם היה בעל קורה ראשון בעל החבית אחרון וכן מה שאמרו לפי שאין דרכן של בני אדם מתבונן בדרכים כל הדברים האלה הסיבה שהמזיק פטור ה בגלל פשיעת הבעלים לא בגלל שהמזיק באונס פטור אלא כולם כשהם אדם המזיק בשום פשייה ניזק פטרו בהם זו הסיבה שפטור למה אתה הניזק למה אתה שם את הכלי שלך בדרך באפלה או בקרן זווית זו הסיבה שאני פטור לא בגלל שמזיק באונס א פטור אלא בגלל ששית ניזה גרמה לכך כמובן כל זה צריך להבין נבין את זה בהמשך אני רוצה אני רק נקרא את המסקנה של הרמבן הרמבן אומר אני טיפה מדלג ונחזור אחר כך להמשך סוף דבר כיוון שהזכירו חכמים באונס נזיקין אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה מעולם בקמה כו עמוד ב שאדם שהיה לו אבן מונחת בחיקו והוא לא לא הכיר ב מעולם והוא נאמד והאבן נפלה וכתוצאה מכך הזיקה כתוב בגמרא שהוא חייב ונפל מן הגג ברוח שאינה מצויה הרי הזכירו סוף הנשיא כולם כלומר לפי הרמבן המקרה של אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה עולם והמקרה שנפל ברוח ברוח שאינה מציאה זה לא כמו שאמר הרי בשיטה מקובצת שזה בדרגה של גניבה ועבדה לא לפי הרמבן זה סוף האונסים כולם אין לך עונס גדול מזה ואף על פי כן הדינו שחיו דרוח שאינה מצייה מה זה רוח שאינה מציה כנראה תו סות הבינו שרוח שאינה מצייה הכוונה משב רוח א שהוא משב רוח שהוא חזק מאוד אבל הוא לא בלתי צפוי יש סיכוי מסוים קטן אבל סיכוי מסוים שהוא כן יקרא קורה לפעמים שיש משב רוח חזק מאוד זה נקרא רוח שאינה מציעה אבל זה לא אונס זה לא אונס סוף האונסים ודאי זה לא סוף האונסים אם הוא נפל ברוח מהסוג הזה זה כין גנבה ועבדה אבל הרמבן הבין שרוח שינה מצייה זה רוח כמו ד מה סופה טורנדו או ציקלון או משהו כזה שזה כאותה של אליהו הנביא במשמע משהו לא שגרתי בעליל וזה ואף על פי כן נאמר בגמרא שרוח שאינה מציאה כזו אם נפל חייב בנזק כן ושהוא מהנשים הגדולים שבעולם לכן מסכנת מסקנת ה הרמבן היא לחלוק על דברי התוספות והרמבן סובר שגם מזיק בפשטות כן כוונת הרמבן שגם מזיק באונס גמור כמו רוח של אליהו אותה של אליהו גם כן הדין הוא שחייב למה ישן זה אז זה סיבה סיבה מיוחדת צריך להבין אותה א סיבה מיוחדת אנחנו בעזרת השם ננסה להבין מה יסוד המחלוקת בין התוספות ובין הרמבן מה יסוד המחלוקת ביניהם ו בכדי להבין את המחלוקת הייתי רוצה לפגוע באיזשהי נקודה שהוא מעניינת ואני חושב ש היא גם תעזור לנו בהמשך להבין את ה את המחלוקת בין התוספות והרמבן אח אחת ההוכחות ש מובאות ברמב שהתוספות הביא אותם תראו את מה שקטע שדילג ועוד הביאו ברמן במציאה ועוד הביאו ך אומן שקלקל יש דין בגמרא בכמה אצנו בדף צט עמוד ב שאם אדם מסר את הבהמה שלו את העוף שלו לשוחט ששחט והשוחט ניבל קלקל ניבל את הבהמה או ניבל את העוף אז בגמרא מבואר שיש חילוק האם הוא קיבל שכר על השחיטה או לא קיבל שכר על השחיטה אם הוא שחט בחינם והוא אומן כלומר הוא אדם בקי ומומחה אז הדינו הו שהוא פטור אבל אם הוא קיבל שכר למרות שהוא אומן הדינו הוא שהוא חייב אז תוספות הביאו את המקרה הזה של טבח ומן שקלקל לסייע על היסוד של אדם המזיק באונס גמור פטור מדוע כי אחרת לא מובן למה טבח אומן שקלקל והוא לא קיבל שכר עשה את זה בחינם למה הוא פטור למה הוא פטור למה שלא נחייב אותו מדין אדם המזיק יש פה אדם המזיק הוא ניבל את הבהמה הוא ניבל את העוף למה לא נחייב אותו מדין אדם המזיק הוכיחו מכאן התוספות שהאדם המזיק באונס גדול כן גניבה אונס כל שכ עונס גמור הדין הוא שהוא פטור כן אז אומר הרמבן עוד הביאו טבח ומן שקלקל ד פטו בחינם ועם הדם המזיק הו וחינם סירן אנוס ליחב טוב אז אז הרמבן מקשה עליהם שלכאורה אדרב מכך ש מחיה בשכר מה ש שמדרגים את זה כאן גניבה ועבדה ולו עונס גדול ולו עונס קטן הפטרו בחינה כלומר עדיין מי אמר לתוספות ש ש הפשיעה פה היא בדרגה של של עבדה ולא של כ גניבה זה צריך להבין את זה אבל מה איך הרמבן לשיטתו שהוא סובר שאדם המזיק חייב באונס אפילו באונס גמור איך הוא איך הוא יתרץ את ההלכה תרצת הגמרא בבב קמה צט שאדם ש שטבח אומן שקלקל בחינם הדינו הוא שהוא הדין הוא שהוא פטור איך הוא פטור איך לא נחייב אותו מדין אדם המזיק אומר הרמבן אלא שאין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק דבר מעניין לא לא ברור מה כוונת הרמבן אין באומן התועה במלאכתו משום מזיק מה כוונת הרמבן פה אז נראה בעזרת השם להסביר על פי אולי דברי הריד שמובאים תראו במקור רגע במקור כו בסדר הרמבם לכות אישות בפרק כא הלכה ט מדבר על ציור שגרתי האישה ששברה כלים בעת שעושה מלאכיה בתוך ביתה כן אישה שוטפת כלים בבית או לא יודע מה עושה את המלאכות של הבית ופתאום שברה כלים והכלים הללו הם בבעלותו של הבעל כן בוא נניח כרגע היום המציאות היא שונה אבל זה זה זה הנתון כרגע הכלים הללו הם בבע בעלותו של הבעל אז עכשיו יש שאלה האם הבעל יכול לטבוע את אשתו על שבירת הכללים סוף סוף היא שברה לו כלים אז למה האם הוא יכול לתבואה אותה לדין לחייב אותה בתשלום על הכלים שהיא שברה אומר הרמבם שהיא פטורה למה היא פטורה אין זה מן הדין אלא התקנה שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם אלא נמצאת נזהרת ונמנעת מרוב המל ונמצאת קטטה ביניהם אומר הרמבם האישה הזו פטורה אבל זה לא מצד הדין מצד האמת היא צריכה לשלם היא אדם ממזיק היא צריכה לשלם אבל למה היא פתורה זה תקנה שלא כי אם אם אתה לא אומר כך אין שלום בתוך הבית משיג הזה הרבד ואומר אמר אברהם לא מן השם הו זה אלא מפני שהיא שמירה בבעלים שהוא סחור לה בכל שעה כלומר אומר הרמבם אומר הרבד לא הפטור של האישה הזו היא פטורה מן הדין איך היא פטורה מן הדין מאיזה הלכה היא פתורה מן הדין מהלכה שנקראת שמירה בבעלים מובא בגמרא במשנה בתחילת פרק השואל בדף צד ונפסק להלכה בשולחן ערוך בתחילת סימן שמו בחו של משפט ברמבם הלכות כירות תראו בפרק א' הלכה ג' במקור כז שה מפקיד אצל חברו בין בחינן בין בשכר או השאילו או הזכירו אם שאל ה שואל את הבעלים עם הדבר שלהם או סחרן הרי השומר פטור מכלום אפילו פשע בדבר ששמר ועבד מחמת הפשי זה פטור שנאמר אם בעליו אמו לא ישלם אם שכר הוא בא בשכרו כלומר יש דין הדין של התורה אם בעליו אמו לא ישלם אומר וזה המשך דוה הרמבם במת דברם אומרים כששאל הבעלים ו שכרו בעת שנטל לחבות אף על פי שאין הבעלים שממו בעת הגניבה ועבדה או בעת שנאנס וכולי כלומר התורה אומרת שאם בשעה שהשואל או השומר נטלו את החפץ או הסוחר היה הבעלים שאול עבורם שחור עבורם הוא עשה עבורם איזשהו שירות איזשהי עבודה אז ממנה התורה זה חידוש של התורה שהשומר השואל הסוחר נפטרו מכל החיובים של השמירה אפילו פשיעה שהגמרא שמה במצת זדי ה מביאה מחלוקת מה הדין פשיעה בבעלים במקור ל פלי גב רבח ורבינא אחד אמר חייב אחד אמר פטור כן להלכה פוסק הרמבם שאפילו פשיעה בבעלים פטור אז ממילא אני חוזר לרבד אומר הרבד למה באמת האישה ששברה כלים של בעלה בת שהי עושה מלכותיה הדין הוא שההיא פטורה מן הדין היא פטורה מאיזה הלכה היא פטורה מצד דין שנקרא פשיעה בבעלים גם אם נגיד שהיא פשעה בשבירה של הכלים אבל סוף סוף יש די פשיעה בבעלים למה זה נקרא פשה בבעלים שהוא סחור לה בכל שעה כיוון שהבעל סחור לה בכל שעה כן אז זה נקרא אם בעליו אמו לא ישלם ו במגיד משנה כותב כן המגש כותב תראו במקור כח שהרשה כתב בפרק השואל שדעתו ותה לדעת רבינו כלומר שצודק הרמבם שזה רק דין תקנה ולא מדינה ושכן גרסיה בירושלמי בפרק הכותב בירושלמי בכתובות כתוב שהאישה ששברה את הכלים בתוך הבית תורה למה שאם לא כן איין לך שלום הבית משמע בירושלמי שסיבת הפטור באישה ששברה כלים זה מתקנה זה לא מדינה וזה מבואר כדבר רבינו אומר המגיד משנה וכן ניקר עד כן לשון הרשבא בטעם הרי ו זל אינו לפי שהאישה היא סחורה עם הבעל בכל שעה אבל הוא אינו סחור עמה אלא בשעה שהוא מתעסק בצרכיה כלומר רואים מדברי המגיד משנה רואים מדברי המגיד משנה שיש אה שיש אה ש שהרמקול להסכים עם שיטת הריבוד ששייך כאן דין שמירה בבעלים פשיעה בבעלים רק נחלקו הרמבם והריב איך להגדיר את המעמד של הבעל ביחס לאישה האם הוא סחור אצלה כל שעה כמו שאומר הרבד או שהוא סחור אצלה אך ורק בשעה שהוא מתעסק בצרכיה אז הרבד היה סבור שהוא סחור אצלה כל שעה מכיוון שהוא חור אצלה כל שעה הכוונה מרגע שאדם מתחתן עם אישה כן אז הוא אומר לה בכתובה אנא אפלח וקיר ואיזון ופרנס והחל והסברת יחי כלח דים דים כבר מאותה שעה שהוא שהוא הוא קנה אותה כן אז הוא קנה אדון לעצמו הפשט הוא הופך להיות א הוא הופך להיות שחור אצלה כל שעה אז זה נקרא פשיעה בבעלים זה ה נקרא ש זה נקרא ר בבעלים אבל המגד משתה אומר בדעת הרמבם שלא הוא לא הוא סכור מה רק בשעה שהיא צריכה בשעה שהיא הוא מתעסק בצרחה אז יש לדעת המג משנה יש כאן ויכוח בין הרמבם בין הריב איזה ויכוח נקודתי בהלכות אישות בכלל באבן העזר האם הבעל סחור לאישה כל שעה או שהוא סכור רק שש צח אבל לא יצויר ש שהרב היה מסכים לכך עם הריב שהבעל סכור להכל ש אז גם הרמבם היה מודה שהאישה הזו פטורה מצד הדין בגלל ההלכה שנקראת פשיעה בבעלים וזה באמת דבר מאוד מאוד טמוע שהרי כאן כל מי שעיניו בראשו רואה שאנחנו לא מדברים פה על פשייה אנחנו מדברים פה על אדם המזיק המושג פשיעה בשומרים הפשט הוא בפשטות פשיעה בשו הכוונה שהשומר התרשל בשמירה על החפץ וכתוצאה כך ניזוק החפץ אבל לא על ידי השומר הוא ניזוק השומר לא שמר לא שמר על החפץ כדי בה כן לא שמר לחת כדי בעיה כן כתוצא מכך התרחש מקרה והחפץ נזרוק אבל לא שהוא מזיק אות מזיק בעצמו זה מזיק בידיים וכל אחד שואל את עצמו מה שייך מזיק בידיים לעניין לעניין פשייה בבעלים שמירה בבעלים שמירה בבעלים זה דין בתורה שתח בפרשת שומרים זה לא דין שהתחדש באדם המזיק באדם המזיק אין אין מושג של של שמירה בבעלים וזה תמא המגיד המשנה למלך שהוא כותב א שלא שני לילה הריבות בין פשיעה בבעלים ובין מזיק בידיים וגם הרב המגד שדחה דברה הרב במקור ל מטעם אחר מה שמ דמודה להר עבד שאיין חילוק בין פושע למזיק כלומר המשנה למלך דיג בדברי המגד משלה כפי שאמרנו שמוכר במגד משלה שבאופן עקרוני מסכים הרמבם במר יבד שאין חילוק בין פושע לבין מזיק וזה צריך היון אומר המשנן המלך שוב דקדת בדבר ומה שנראה הנכון דלעולם סביר לי לרבד דש דיש חילוק בין פושע למזיק לעניין שמרה בבעלים ו דווקא במתכוון להזיק אבל אישה ששברה שלא נתכוונה להזיק פו שדנים אותה המש חדש חידוש עצום באמת יש חילוק יסודי בין פושע למזיק אבל יש מקום לחלק בין מזיק במזיד לבין מזיק בשוגג אם הוא מתכוון להזיק אז באמת לא שייך כאן דין שמירה בבעלים זה אדם המזיק אז הוא חייב בכל אופן אבל ששברה שהיא לא נתכוונה להזיק למרות שהיא שברה בידיה כן נגיד היא היא עזקה בניקיון הבית ונתנה איזשהי מכה ושברה איזה כלים אז היא שברה במו ידיה אבל לא התכוונה להזיק אז כיוון שהיא לא נתכוונה להזיק דין פושע דנים אותה אז דנים אותה בדיני פשיעה של שומרים שאם בעליו אמה פטור אף לב אפל וכן בדין שהרי אנו שכולה תחית ומחייבים לפרק הפועלים כן מסיים המשנה ל אומר אף על גב דאדם מועד לעולם בן ר בן ישן ועל כוח מט זיקו לעניין שמירה בבעלים שניה דברי המשנה למלך רים כמו דברי נביאות כן המשנה לא מחלקת המשנה אומרת אדם מועד לעולם בן אר בן ישן אבל אומר המשנה לא יש חילוק באר הדינו הוא שאם אדם מזיק במזיד אז הדינו הוא שהוא חייב גם אם זה היה גם אם זה היה בבעלים גם אם היה מדובר שהבעלים של החפץ חור עבורו זה אדם המזיק אדם המזיק חייב אבל אם הוא היה ישן או מזיק בשוגג אז הדין הוא שאם זה היה בבלים אז פטור למרות שהוא הזיג בידיים שזה אף פלה מה מה יסוד מה הסברה לחלק בין ער לישן בנקודה הזו של שמירה בבעלים עד כדי כך שהרבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה בשוט באר יצחק בחוש מש סימן ד' הקשה על הסוגיה לאל בדף ג עמוד ב שהגמרא אומרת דנה בדברי רפפה מה זה תולדותיהם לוקא יצא בהם היכן דיבר הפאפא אז הגמרא אומרת אולי נגיד שה ה רפפה דיבר על מבואה זה אדם אז מה זה האב ומה זה התולדה התולדה זה נאור אה סליחה האב זה נאור והתודה זה ישן אז אומרת הגמרא לא לא אי אפשר להגיד אי אפשר להגיד על זה ש תודתם לוקא יצא בהם כי כתוב אדם מועד לעולם בןר בן ישן אז אי אפשר להגיד שעל זה דיבר רב פפה שתודה לבקה יוצא כי אין חילוק בין ישן ובין אר שואל רבי יצחק אלחנן פשוט באר יצחק רגע אחד יש חילוק לפי המשנה למלך הנה עכשיו ראינו את החילוק יש חילוק בין אר ין השן אר הדינו הו שלא נאמר בו דין פשיעה בבעלים לא נאמר בו דין שממירה אם בעליו ממו לא ישלם וביישן נאמר הדין שאם בעליו אמו לא ישלם אז למה הגמרא לא אומרת למה הגמרא אומרת הנה על זה דיבר פפא כשאמר תדם נווק יצא בהם דיבר עלעל על מבאי זה אדם שבאר הדין הוא ש חייב אפילו כשזה היה בבעלים ובתולדות שזה ישן הדינו שפטור אם זה היה בבעליו [מוזיקה] אמו אז אז אומר הברבר יצחק ישב על פי מה שהגמרא אומרת במצי צדי ה שכל המד כל הדין של פשיעה בבעלים כן זה נאמר אך ורק פשה בבעלים זה נאמר אך ורק למה למן דמר שמקר נדרש לפניו ולפני פניו כי הרי בתורה נאמרה פרשת שומר חינם ואז פרשת שואל כן סוחר ואז פרשת שואל כן אז אם בעליו אמו אם בעליו אמו לא ישלם אז השאלה ה אם זה נדרש גם לפרשת שומר חינם אז זה מחלוקת מחלוקת בין אמר שסובר שאבא בעלים פטור אז הוא סובר שמקר נדרש לפניו ולפני פניו אבל מנד אמר ששומר פשייה בבעלים חייו סובר שמקרה נדרש לפניו ולא לפני אז אומר הבאר יצחק שבגמרא בחולין ק יח עמוד ב מבואר ששיטת רבי שמקר נדרש לפניו ולא לפני פ אז משמ שרב סובר שפשה בבעלים חייו אז כיוון שרב סובר שפשה בבעלים חו ייו צ והרי הגמרא בדף ג עמוד ב שאומרת א אולי אולי רב פפה אמר תו דדים לבק יוצא בהם הוא דיבר על מבה ובאה זה אדם אז הגמרא הולכת לפי רב שרב סובר שמבה זה אדם הגמרא מציאה שאולי האב זה יהיה נאור והתולדות ישם אז אומר אומר הביר צחק הגמרא לא יכלה לומר שהנה רב פפה דיבר על זה על על מקרה של פשיעה בבעלים על זה דיבר רב פפא הנה ער חייו בפשיעה בבעלים וישן פטור לא כי כי הגמרא הולכת לדעת רב ורב סובר שמקרה נדרש לפניו ולא לפני פניו שרב סובר שגם פשה בבעלים חייב אז ממנה הגמרא לא יכלה לומר את זה כ הגמרא לא יכולה לומר שהנה רב פפה שאמרת דותם לוק יוצא בהם מתכוון התכוון לדין של בעלה מה אבל האמת הי האמת היא מאוד זה דברים שמאוד מאוד קשים מאוד להבין אותם איך אפשר בכלל לומר שבאדם המז בידיים יהיה דין של בעליו אמו איך יכול להיות דבר כזה הרי אדם המזיק זה לא פש אדם המזיק זה לא שמור שומרים זה לא הלכות שומרים מה שך הלכות שומרים לאדם המזיק לאדם המזיק בידיים שומרים כל המושג של שומרים לכון יותר זה גרמה כמו שכותב ה ה תשובת הרטבה בסימן קצט מובא בבית יוסף בחוש משפט בסוף סימן סו כן שמה הריד ודן מה יסוד החיוב של פושע כן שומר חינם חיה בפשיעה נכון מאיזה דין הוא חיה בפשיעה הרמבם מחדש בהלכות שכירות בפרק ב' הלכה ג שכל פושע הו מזיק כל פשייה יסוד החיוב בכל פשייה גם בפשיעת שומרים יסוד החיוב הוא מדין מזי זו שיטת הרמבם שיטה מאוד מעניינת א נפק מינה לאותם הדברים שלא נאמר בהם פרשת שומרים למשל קרקע ועבדים ושטרות בגמרא בממצא נוז אומר הרמבם נכון בגניבה ועבדה כל הדברים הפטור בדברים שלא נמר בפרשת שומרים אבל בפשיעה כל פושע מה זיקו אז הוא חייב גם בקרקעות אדם שקיבל שמירה בקרקעות ופשע בשמירה אז הוא חייב כי כל פושע מה הזיקו אבל הרטבה כותב שזה לא ככה הרטבה אומר לא פושע זה לא מזיק מזיק זה מזיק בידיים פושע זה גרמה פושע זה אדם שהוא התרשל ולא שמר כראוי כתוצאה מכך ניזוק החפץ על ידי מישהו אחר או על ידי דבר אחר על ידי משהו אחר לא משנה אבל לא על ידי השומר בעצמו אז זה לא נקרא מזיק זה לא נכנס לקטגוריה של פרשת נזיקין של אדם המזיק זה קטגוריה של פרשת שומרים אז אומר הרטבה למרות שבאדם המזי קמן שגרמה זיקן פטור מדי אדם חי בדיני שמיים בגמרא ב כב עמוד ב התורה חידשה בפרשת שומרים תורה חידשה בפרשת ומי ששומר חייו גם בגר למה כיוון שהבעלים שמ ליו שזה הגדר של האחריות שקיבל שהתורה הטילה לשומר שגם בגרם הוא חייב זה החידוש של שומרים המושג ששומר חינם חיה בפשיעה עניינו שהתורה הטילה שומר חיוב בגר נפקא מינה אומר הרטבה שאם אדם פשע בקרקעות למשל אז אי אפשר לחייב אותו מדיני שומרים כי התורה מיתה קרקעות מדיני שומרים כי יתן איש של ראהו כסף אוכלים לשמור דווקא דבר שמתני אבל אף על פי כן יהיה חייב לצאת ידי שמיים למה כי גם אם אי אפשר לחייב אותו מדין שומרים אבל מדין אדם המזיק בגר כן ניתן לחייב אותו הוא גרם לנזק אזה גרמה חייב לצאת ידי שמאי אבל פשוט וברור לריטה שלא שייך בכלל לדון א לא שייך בכלל לדון אדם המזיק בידיים כן ולקרוא לולא לא שייך להגיד שיהיה פה דיני שומרים מה שייך להגיד באדם המזיק דיני שומרים זה אדם מזיק בידיים אז מה שייך לבוא לחדש אישה ששברה כלים במודע שזה אדם המזיק שיהיה פה דין ש שבירה בבעלים לפתור אות פשה בבעלים לפתור זה מרב שנגר וממילא מיושבת בשופי קושיית הבאר יצחק למה הגמרא לא אומרת למה הגמרא לא אומרת שהנה רב פפא רב פפה דיבר תודתם כיוצא בהם כן רב פפה דיבר שתודה ל כיוצא בהם על דין שמירה בבעלים שהערך חייב אף על פי שזה היה בבעלים והישן פטור כן למה הג עד תירוצו כי ברור שגם אדם ישן שהוא מזיק בשוגג ברור שהוא חייב גם אם זה היה בבעלים כי לא שייך בכלל באדם המזיק דין בעליו אמו לא שייך בכלל לא מתחילה בכלל השאלה של של רבי יצחק אל חנן מה שייך להגיד זה לא מתחיל בכלל שנגיד שהאב שזה האר לא נאמר בו דין פשב בעלי לא נאמר בו דין בעליו אמו וביישן נאמר בישן נאמר דין בעליו אמו אדם המזיק בשינה נמר בה דין בעליו אמו זה לא [מוזיקה] מתחיל זה לא הערה שלי זה המחנ אפריים כותב את זה בהלכות שומרים בסימן ט סטייפל מדבר על זה בקמה סימן כד אבל ם כן הדרוש דו אז מה אומר הריב מה על מה דבר הריב שאישה ששברה כלים במלאכות הה אז הדין הוא שהי שהיא פטורה למה מדין שהבעל כור לכל שה שדין בעלמה מה שאחדים בעליו אמו הרי היא שברה את הכלים בידיה אז נראה להסביר כאן יסוד שזה מה שחידשו האחרונים וזה מדויק בלשונו של הריבה שמובא בשיטה מקובצת במקור לג בקמה כז על אותה שאלה ששאל רי כן אה תראו דברי ריבה שמובאות מובאים שמה בפסקה וריבה פירש דוודאי נתקל דם אלרוח שאינה מצוייה ואדם המזיק חייב נתקל אז למה שומר חינם פטור למה מעביר חבית ממקום למקום אז הדין הוא שאם עשה את זה בחינם ונתקל הדין הוא שהוא פטור אומר אומר הריבה דא שומר חינם לא שייח בו דין אדם המזיק שהרי עליו מותר להתעסק בדבר ולכך לא מחי רק בפשיעה אבל אדם דלמה מה היה לא להתעסק בדבר כיוון שאלא מוטל עליו לכך חיה בקן גנב בעבדה תמיד הר תמיד רבנו פרץ כלומר אומר פה הריב חידוש גדול מאוד יש לך בין אדם דלמה לבין שומר חינם שומר חינם לא שייך בו דין אדם המזיק שהרי עליו מותר להתעסק בדבר יש כאן יסוד מאוד חשוב הגדר הקטגוריה שמדברת על המושג אדם המזיק שייך אך ורק באדם דאלמה אדם שהוא לא קשור לחפץ לא אותל עליו להתעסק בו אין לו רשות לגעת בו אדם כזה שז לחפץ הוא נכנס לפרשה של מכה בהמי של מנה הוא נכנס לפרשה של אדם המזיק אבל אדם שיש לו רשות ליגוע בחפץ כל שכן שהוא מתעסק בחפץ לטובת בעליו הוא לא נידון בדין אדם המזיק לא דנים אותו בכלל בדין אדם המזיק כי המגע שלו המגע שלו עם החפץ הוא מגע ברשות הוא פועל לטובת בעליו אז גם אם הוא שבר את החפץ בידיו אין לו ן אדם המזיק יש עוד דין פושע זה החידוש המחדש ריבה זה חידוש מאוד גדול כן לפי המגיד משנה גם הרמבם מודה ל היסוד הזה כן הרמבם לא חלוק כלומר במבט של הריד כל אישה שה עושה מלאכה בבית כיוון שהיא עכשיו שוטפת את הכלים או עובדת לטובת הבעל היא לא נכנסת לפרשה של אדם המזיק כי אדם המזיק זה אך ורק אדם דאלמה שאין לו רישות אין לו מקום להתעסק עם החפץ על זה דיברה מכה בהמה מה אתה נוגע בחפץ אבל אם היייתה לך רשות לנגוע בחפץ ולהתעסק עם החפץ גם אם החפץ ניזוק כתוצאה מהשימוש הזה או כתוצאה מההתעסקות הזאת זה לא נידון בפרשת נזיקי זה נידון בפרשת שומרים ממילא אומר ריבות כיוון שהאישה הזאת דנים אותה בפרשת שומרים כן אז לכן יש פה דין פשיעה בבעלים לכן האישה הזו פטורה מן הדין מדין קשיה בבעלים כי דנים אותה בהלכות שומרים דרך אגב בזה אם נלך בכיוון הזה שגם הרמבם מסכים ליסוד הזה כן מה ש לניו דעתי לא נראה ככה כי הרמבם כותב שפיעה זה מזיק מה א זה נחשב מזיק בידיים אבל אם נלך עם המגיד משלה שגם הרמבם מסכים ליסוד הרבד אז יהיה לנו גם כן ישוב לשאלה תראו ברמבם בהלכות חובן ומזיק במקור ח' כותב הרמבם בפרק ו הלכה א' המזיק ממון חברו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה נוס אר הוא כ מזיד כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהמהלך ונפל לגוש ורו חיה לזק שלם כלומר הרמבם פוסק שנתקל חיה בנזק שלם שנאמר ומכה במה של מנה ולא חילק הכתוב בן שוגג למזיד לעומת זאת במקור לב תראו בהלכות שכירות פרק ג' הלכה ב כותב הרמבם שמעביר חוית ממקום למקום בשכר אם הוא עשה את זה בשכר או נשברה דין תורה הו שישלם שאין זה עונס גדול רי שבירה כ גניבה ועבדה שהוא חייב בהם כן אז הה פה תקנה של חכמים אבל באופן עקרוני מן התורה סובר הרמבם שרק אם אדם מעביר חבית בשכר הדין הוא שהוא חייב בנתק כי נתקל פושע הוא יש לו דין של גניבה ועבדה אז אז אם ה רק אם הוא עשה את זה בשכר או חייו טעימה הרי הרמבם הלכות חובל כתב לידיה שאם אדם נתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם אז הרמבם הרמבם כותב שנתקל חייו מדין אדם המזיק אז מה זה שהוא כותב פה שאם הוא עשה את זה בחינם הוא פטור במעביר חבית ממקום מקום בחינם פטור כי זה נחשב גניבה ועבדה אז זה חינם שומר חינם פטור בגניבה ועבדה אבל אם נאמר לפי המגיד משנה שהרב מסכים עקרונית לרבד בהגדרה שגם שגם באישה ששברה כלים היה שייך דין שמירה בבעלים אז בהחלט יתן לתרץ שיש מקום לחלק בין אדם דעל מה שנתקל ושבר כלי ובין מעביר חבית ממקום למקום שהוא פועל אם הוא פועל שמעביר חבית ממקום לקום שומר שמעביר חבית ממקום למקום ויש לו רשות להתעסק בדבר אז הוא לא נידון בפרשת אדם המזיק הוא נידון בפרשת שומרים ובפרשת שומרים הדין הוא שהוא שומר חינם פטור כי יש לזה גדר של גניבה ועבדה מה שאין כן לכות חונו מזק מדבר על אדם דעל אדם דעל באמת הדין הוא שהוא חייב כי אדם דעל מה יש לו להתעסק הוא אדם המזיק אדם המזיק חייב על פי זה לניו דעתי אפשר לבאר את דברי הרמבן אני חוזר לרמבן במקור ז הרמבן שהקשה כן על טבח ומן שקלקל כן תבחו מה שקלקל הדינו שהוא עשה את זה בחינם פטור נכון אז שאל אז אז הוכיח מכאן התוספות שאדם המזיק אדם המזיק פטור באונס הנה טבחו שקלקל למה הוא פטור אם למה הוא פטור התשובה אדם מזיק באונס פטור אבל הרמבן הרי סובר שמזיק באונס חייב אפילו באונס גמור אז למה טבח אומן שקלקל פטור אם הוא עשה את זה בחינם התשובה היא אומר הרמבן אלא שאין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק אני חושב שהדברים של הרמבן הם אפל ופל הם הם ממש דבריו של הריבה ורבנו פרץ תמיד רבנו פרץ שוא מובא בשיטה מקובצת בדף כו בדף כז שאין באומן הטועה במלאכתו משום מזיק זה כמו אישה ששברה כ מלכותיה אומן שטועה במלאכתו לא נכלל בפרשת אדמה מזיק למרות שהוא הזיק במו ידם הוא לא נכלל בפרשת אמה מזק כי יש לו רשות להתעסק אז כיוון שיש לו רשות להתעסק הוא נידון בלחות שומרים ובלחות שומרים אז באמת אם הוא עשה את זה בחינם אז הוא פטור כי הוא אנוס עכשיו אני רוצה לחזור לביאור יסוד המחלוקת מה יסוד המחלוקת בין התוספות ובין הרמבן אבל לפני כן לפני כן גם בשיטת הרמבם יש מקום לדון מה הרמבם סובר במחלוקת האם הרמבם סובר כדעת התוספות או כדעת הרמבן אז תראו את הרמבם הרמבם שקראנו בהלכות חונו מזיק פרק ו הלכה א' ש אדם המזיק ממון חברו חייב לשלם לזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה נוס וכולי ומר הר המגיד משנה שם על התר במקור ת תראו וכבר כתבתי פרק ראשון דאונס גמור שכתבו ז שהוא פטור והרב לא חילק כלומר המגד מי שסובר בדעת הרמבם בכל מקרה לדעת הרמבם חייב ז זאת שיטת המגיד משנה בדעת הרמבם שהוא סובר כדעת הרמבן ובאמת לכאורה יש לזה הוכחה בכך כמו שאמר הרמבן הרי המקור המקור ברמבם הסיבה ברמבם שאנחנו רואים בפרק א' הלכה יא במקור טו כותב הרמבם סיבה מיוחדת למה זה שבא לישון באחרונה א למה ישן פטור מכיוון שזה שבא אחרונה הוא המועד ממה ש שסיבת הפטור ה בגלל שזה שבא באחרונה הוא המועד לא בגלל שמזיק באונס פטור אבל הכסף משנה תראו במקור י מביא דברי המגן משנה וכותב כתב הרב המגיד והרב לא חילק ויש לי תמו על הרב המגיד שהרי מדין היה עולה בסולם נשמתה שלבה מתחתיו שכתב רבנו בסמוך מה שד שההוא פטו בונסים גמורים וכן כתב הרב מם לדעת רבינו כומר הכסף מי שסובר בדעת הרמבם שהוא הולך בשיטת התוספות שמזיק באונס גמור פטור מה ההוכחה של של הכסף משנה מהרמבם באכות חונו מזיק פרק ו הלכת ד תראו במקור יא היה עולה בסולם ונשמתה שלוה מתחתה ונפלה והזיקה אז אומר ה רמבם כך אם לא הייתה מהודקת וחזקה חייב כי זה פשיעה ואם היייתה חזקה ומהודקת ונשמתה או שהא טליעה אי זה פטור שזו מכה בידי שמיים היא אז הנה אומר הכסף נשנ כתוב ברמבם שאם אדם עולה בסולם והסולם הזה היה מהודק וחזק ובכל זאת נשמתה שלבה בכל זא ניזוק מכן אדה אז הדין ה שהוא פטור שזו מכבי מה זה מכבי די שמים זה לא אונס אז הנה כתוב כאן ברמבם לידיה שמזיק באונס גמור פטור ולכן מ מקשה הכסף משנ על הרב המגיד איך אפשר להסביר בכל זאת את א את דברי המג משנה ש שדברי הרמבם יהיו תואמים לדברי הרמבן אז אז רבי סזם מלצר בספר של ה אבן האזל פה על אתר פרק ו הלכות טובה הלכה ד' וגם בפרק ו הלכה א' מחלק ר בחי גמנה שהאדם עצמו נפל אלא שנשמתה ה שלבה ונפלה נכון זה מה שהרם מדיבר שאם נשמתה שלבה ונפלה והזיקה זה מכה בידי שמיים אז יש חילוק בין אם הדם שנפל ובין ם השלוה שנפלה אם השלוה נפלה זה מכה בידי שמיים אם האדם נפל באמת הדין היה שהוא היה חייב למרות שזה היה באונס גמור ככה רוצה זה לתרץ לא מובן כל כך מה מה יסוד החילוק פה בין אם השלוה נפלה ודם נפן אז חשבתי אולי להסביר אולי בשתי דרכים בדרך אחת על פי היסוד מפורסם שאומר החמדת שלמה בשוט בסימן לח כן החמדת שלמה אומר שפועל היוצא על ידי אונס לאו פועל הו כלל כן כשלמדנו כתובות ועסקנו בגדרי אונס בגיטין כל סוגיית אונס בגיטין דיברנו על היסוד הזה האחרונים האחרונים התפלפל בדברים של החמדת שלמה מה הפשט הוא שפועל שבא על ידי עונס לא לאו פועל הוא כלל אז הברכת שמואל בכתובות מעריך בזה בסימן ג עד סימן ה מביא בשם רב חיים ש פעולה ש נעשתה באונס היא לא מתייחסת לעושה היא נחשבת כאילו נעשתה מאליה היא לא מתייחסת לעוסה כן יש אחרים שבירו שהפשטידה שזה נעשה באונס אין איזה חשיבות של פעולה אין איזה חשיבות של פעולה שעליה חיווה התורה הקובץ שיעורים גם עסק בזה בכתובות בסימן ה וגם כן הביר יה מדברי הראש בחולין הראש ב מובא פה במקורת ג שא הראש אומר שאם נפלה סכין ושחה אז הדין הוא שזה לא נקרא שחיטה למה כי כתוב וזוכת ואכלת אבל אם נפלה סכין מידו בלא כוונה ו וכמו שאם היייתה מונחת על הקורה והפיתה הרוח זה כאילו נעשה מאלה וזה לא נעשה על ידי האדם אז ממילא אפשר לומר שגם כאן אותו דבר ברגע שה השלוה נשמתה ונפלה אז כיוון שזה התרחש באונס אז זה נחשב כאילו נפלה מאליה לא על ידי אם האדם היה תופס מכוון בכוחו וזורק זה נקרא חיצו אז זה נקרא אדם המזיק גמור אבל כיוון שזה התרחש באונס או או שאם אם ה הסולם היה היו בו תולעים והוא לא היה חזק אז גם זה גם כן היה נחשב זה גם היה נחשב א פשיעה של אדם רשלנות של האדם זה נקרא שהוא אדם המזיק אבל כיוון שעל פי הטבע לא היה צריך להתרחש בו שום דבר אז ממילא הפעולה הזו של השלוה שפגעה באדם היא נחשבת מכה בידי שמיים היא נחשבת כאילו נעשתה מאליה אז למה אם הוא נפל אז למה אם נפל בגופו הדין הוא שחייב אבל צריך להגיד שכל האפשרות כל האפשרות לומר שפעולה ש שפעולה שנעשתה באונס היא נחשבת כלא מיוחסת אליו זה אך ורק במקום כזה שניתן לייחס אותה לדבר אחר כן למשל אם זה דבר שקרא מכוחו לא על ידי גופו אלא קרא השלוה נפלה מכוחו אז כאן אפשר לייחס אותה למכה בידי שמיים כיוון שהיא לא לא נזרקה מכוחו של האדם במכוון אז אפשר להגיד שזה מיוחס למכבי די שמיים אבל כאשר אדם בגופו נפל ושום לא ניתן לייחס את הפעולה לאדם אחר מלבדו אז כאן החידוש שהוא חייב גם גם אם זה קרה באונס כיוון שבסופו של דבר גופו של האדם הוא זה שפגע והזיק אז כאן לא ניתן לייחס את הפעולה למשהו אחר מאיפה אני לומד את זה מדברי הראש בחולין הראש בחולן הרי מדבר הנה תראו מה שהוא כותב במקור יג [מוזיקה] א אה לא סליח הכובד שיעורים אני חוזר לכובד שיעורים בכתובות שואל הרי זה ברור שאם נסו את האדם לשחוט אמרו לו אם אתה לא שוחט אנחנו הורגים אותך והוא הלך ושחט אז הדין הוא שזה שחיטה כשרה זה נקרא וזבחת ואכלת אז נשאל את השאלה מה החילוק בין אם בין אם הוא נפל והסכין שחטה או בין אם נסו אותו מה החילוק הרי סוף סוף זה אונס אם תגיד שאונס פועל היצא מאונס לא חשוב כפועל כלל אז מה החילוק בין אז הקובץ שיעורים נשאר בצריך יון הוא לא מ אומר למה הם אנסו אותו היה ברור שם אנסו אותו משחט זה נקרא זה חיטה כשרה רק אם נפלה הדין הוא שזה זה לא נקרא אז אני אומר אולי אולי על פי מה שאמרנו אולי זה החילוק שכאשר הסכין נפלה ולא אדם לא שחט בה לאלא לא בא במגע אלא היא נפלה ושחט אז כאן ניתן לייחס את הפעולה כאילו כמו שאומר הראש כאילו נפלה על ידי הרוח כך כותב הראש הראש אומר אבל אם נפלה סכין מידו בלא כוונה או כמו שאם היייתה מונחת על הקורה ופיתה הרוח אבל אם האדם בעצמו שכת גם אם זה היה באונס לא ניתן לאחז את הפעולה הזו לאף אדם אחר בלבדו כי הוא פעל בכוחו לשחוט את הבהמה אז לא ניתן לייחס את הפעולה לאף אדם אחר לאף גורם אחר ולכן זה נחשב זה מיוחס אליו אז לפי זה אולי אפשר להבין מה שאומר האבן האזל לחלק ש מה שאמר הרמבם שאם נשמתה ה שלבה והרגה הדינו הוא שזה מכה בידי שמיים זה רק אם השלוה נפלה אבל אם האדם עצמו נפל אף על פי שזה התרחש באונס בת היה מודי הרמבם ש שחייב חשבתי אולי להסביר בעוד אופן נוסף שגם כן זה אולי אולי נסתיים מדברי הראש בחולין כן שהראש בחולי מדבר על מציאות ש הסכין נפלה מידיו כן כלומר הסכין כשהיא נופלת ושוחט איזה כוח פועל עליה כוח הגרביטציה כוח המשיחה לא פועל עליה בכלל כוח כוחו של האדם הוא לא נתן שום כן שום וקטור אין וקטור שפועל עלעל ה כן אין אנרגיה שפועלת של האדם שהוא מפיל את את ה מפיל את את הסכין הסכין נופלת מכוח המשיכה כן מה שאין כן אז אולי אפשר לומר ככה אולי אפשר לומר ככה שמה שכתוב מה שכתוב ברמבם שאם נשמתה השלוה שאם היה עולה ונשמתה השלוה אז לכ לכן הוא פתו שזו מכה בידי שמיים אפשר להגיד שלמה פטור באמת מזיק בעונש חייו למה פטור כי כאן השלוה לא נפלה מכוחו האדם העולה רק גרם לכך ש ה שלבה תנתק ממ קורמה והיא נפנה מכוח הגרביטציה אז למעשה לא פעל על השלוה כוחו של האדם לא פעל הנפילה של השלוה הייתה מכוח המשיכה אז זה כמו שהרוח שהרוח הפילה את הסכין ושחט אז זה לא נקרא כוחו של האדם ולכן אפשר לומר שזה מכה בידי שנה כלומר אם האדם בעצמו נפל כן אז ברור שזה ברור שה ברור שהוא הפועל הוא העשה כן המשקל שלו ברור שעוצמת ה עוצמת הנזק התרחשה על ידי המשקל גופו נכון כמובן שפועל עליו כוח הגרביטציה אבל אבל המשקל של גופו הוא זה שגרם את הנזק אז כיוון שמשקל גופו שגרם את הנזק אז לכן הדינו הו שהוא חייב גם באונס גמור אבל בשלוה למה פטור כי בשלוה לא פעל כוח העולה העולה אך ור אך ורק כאילו שם את ה את השלוה במקום שנפלה אחר כך על ידי הרוח והזיקה אז בחי גבנה סובר הרמבם שכיוון שזה לא היה בפשיעת השלוה הזאת הייתה היייתה אמורה אמורה להיות חזקה אז אפשר לומר בחי גבנה שזה מכבי די שמים טוב בין כך ובין כך זה דברי האבן האזל בפירוש בפירוש דברי ה הרמבם אבל הכסף מישן למד פשט ברמבם במפורש לא ככה כסף מישן למד פשט ברמבם שהנה מכאן כתוב שהרב סובר כמו התוספות שמזיק באונס גמור הדין הוא שפטור מכבי ד שמיים ולא חילק ם הוא הוא לא הבין שיש חילוק בין אם מתה שלבה והזיקה און אם אדם נפל והזיק לא חילק בזה ובאמת ככה נראה שדברה כסף משנה הרמה תראו את הרמה ב בשולחן ערוך אושם משפט מקור יד השולחן ערוך בסימן תכא סעיף ד כותב במ דברים אומרים שיישן חייו בשיש שניהם כיח להתהפך אחד מהם על חברו והזיקו קרא בגדיו אבל אם היה אחד ישן ובא חברו ושכב בצידו אז זה שבא באחרונה חייב הם הזיק לראשון ואם הראשון הזיקו פטור אומר הרימה בשם רבנו ירוחם והוא הדין בכל אונס גדול כזה פטור המזיק אז אז הרי למד ד הפשט בשולחן ערוך שציטט את לשון הרמבם כן שיסוד הפטור כאן בדם מיישן הוא מדין אונס אדם המזיק באונס אונס גדול פטור אז לסיכום יוצא שיש מחלוקת בדעת הרמבם האם הרמבם סובר כדעת התוספות או כדעת הרמבם כאשר המגיד משנה וכפי הנר גמן האזל ככה הבינו שהרב באמת סובר כדעת הרמבן שמזיק באונס גמור חייו לעומת זאת הכסף מש והרימה למדו פשט ברמבם שהוא סובג את דת התוספות שמזיק באונס גמור הדין הוא שפטור אבל כאן צריך להבין כמו שאמרנו מה יסוד המחלוקת בין התוספות ובין הרמבן ובפרט שמאוד מאוד קשה על שיטת התוספות לכאורה איך התוספות יכלו ללמוד מדברי הירושלמי שמזיק באונס גמור פטור הרי בירושלמי כתוב נימוק מפורש למה פטור כי הם גרמו לו כתוב יש הסבר מה מה איך אפשר להגיד שסיבת הפטור זה בגלל שזה אונס כתוב לאדה בירושלמי שזה שזה שבא לישון אצלו הוא המועד אז נראה לישב על פי כן האמת היא שהאחרונים דיברו בזה הרחיבו בזה גם ה גם רבי שמואל רזבסקי דיבר על זה בסימן ו חזוני איש תכף נראה גם יש שיעורי הגריס גוסטמן שהוא בשיעוריו לבב קמה בשיעור יד גם כן הריך מאוד בזה אבל מה אני חושב שדברים שלו למדנים יש שמה הוא רוצה אני חושב רוצה להסביר את המחלוקת על פי החקירה מפורסם את זה שחקרנו בתחילת המסכת ה ביסוד ה ביסוד החיוב ש נסכי ממון כן מה יסוד החיוב ב נסכי ממון למה מה יסוד החיוב שהתורה חיווה על שורוש אז ראינו שני צדדים צד אחד אומר שבאמת אדם שקנה שור אז בעירת המחדל שהוא חייה בנזקיו התורה הטילה עליו אחריות על כל נזקי השור זה השור שלך אתה חייב אתה חייב לשלם את נזקי השור התורה הטילה עליך אחריות על נזקי השור אלא מה באה התורה ואומרת שיש דין אפשר להיפטר מהחיוב הזה איך אפשר להיפטר אם אתה תשמור ל השור אז אתה תיפטר מאחריות על נזקו כן אם שור נגח ולא ישמרנו בעליו אז התורה אומרת שאם אתה תשמור אתה תהיה פטור למה אם תשמור תיפטר מהחיוב מדין אונס אם שמרת כראוי ובכל זאת הבהמה הלך שמרת ברוח ש בדלת שיכולה למוד לעמוד ברוח מצוייה בגמרא בנוו כמה מ נוו תגרת את את הרפת בדלת שיכולה להות ברוח מצוייה שמרת שמירה פחותה זה בסדר גמור אם בכל זאת התרחש ומזו יצאה והזיקה אז אתה פטור למה אתה פטור כי אתה אנוס זה אנוס באופן פרופורציונלי לפי דרישות התורה בשמירה פחותה אז אתה אנוס אבל אם לא שמרת הסיבה שאתה חייב בגלל שאתה חייב א נזכה ממונך הממון שלך הזיק אתה גרמת לנזקים לחבר שלך לשכן שלך על ידי הרכוש שלך א אז אתה אתה חייב אבל יש פשט אחר פשט אחר שסיבת החיוב היא בגלל הרשלנות בשמירה זו סיבת החיוב כלומר התורה הטילה על האדם חיוב שמירה נכסיו והתורה אומרת אם לא שמרת אתה חייב למה אתה חייב בגלל שאתה פושע אתה התרשל בשמירה היית צריך לשמור ממילה אפשר לומר אולי להסביר על פי זה גם את יסוד דין החיוב באדם המזיק או לחקור לחקור בדין אדם המזיק למה אדם המזיק חייב אפשר להגיד אולי בפשוטו שכמו שאמרנו בצד הראשון של החקירה כמו בנסקי ממונו התורה הטילה על האדם אחריות על נסכי ממונו כך גם באותה מידה התורה הטילה על אדם אחרות על זכה עצמו הכל שכן אם אתה מזיק בגופך אתה אחראי על כל מעשיך כלומר בערת המחדל הי שאדם חייב על כל מה שהוא החסיר מממון חברו אתה הזקת אתה צריך לשלם אלא מה בנזכ ממון תחדש בנזכ ממון התחדש שאם אתה שמרת אתה פטור נזכה ממון שמה התחדש חידוש שאם אתה שמרת אתה פטור מדין אונס שמרת אז כיוון ששמרת ובכל זאת התרחש הנזק בכל זאת ממונך הזיק אתה פטור מה מדין עונש אז באה תורה ומחדשת שב נזכה גופו פצע תחת פצה התורה מחדשת שלא נאמר שום פטור של אונס באדם המזיק זה מה שהתורה חידשה אותו פטוש בתורה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר אנוס רחמנא פטרה התחדש ילפ של פצע תחת פצה שהדין הזה לא קיים באדם המזיק אז מה הסיבה שאדם המזיק חיה באונס כי אין מה שיפתור אותו בנסקה ממון למה הוא פטור למה הוא פטור כיוון שהוא שמר אז השמירה פותרת מהחיוב מדין אונס באדם המזיק התחדש מפצ תחת פצע שאין מה שיפתור את האדם אין מה שיפתור אותו אז ממילא בעירת המחדל הי שאדם חייב על כל נזקיו זו סברת הרמבן שאדם חייב אפילו באונס גמור אפילו באונס גמור כרוח של אליהו הנביא אבל אפשר להגיד אחרת אפשר להגיד שסיבת החיוב של ה אדם נזכה אדם היא מצד הפשיעה בשמירה על גופו וזה אולי מדויק בלשון הגמרא אדם שמירת גופו עליו אדם צריך לשמור על גופו שלא יזיק הגוף של האדם זה כמו הפ קלח שלו זה כמו הממון שלו שהוא צריך זיג להישמר ע על הממון שלו שלא יזיק שמירת גופו עליו או אז מה הסיבה שאדם חיה בנזיקין בגלל שהוא פשע בשמירה של גופו זהלא הסיבה שהוא חייב אז ממילא אם אנחנו אוחזים שזה סיבת החיו ממילא ברור שלא ניתן לומר שמזיק באונס גמור יהיה חייו למה כי הוא לא רשל הוא לא התרשל [מוזיקה] בכלל אם אנחנו מגדירים שסיבת החי הו באדם המזיק זה בגלל שהוא לא שמר על גופו ממילא אם הוא לא היה יכול להישמר בכלל אין שום סיבה לחייב אותו כי כל הסיבה לחייב אותו ארק בגלל שהוא פשה זו סבית התוספות התוספות סוברים שיסוד החי הוא באדם המזיק כפי שהגמרא אומרת אדם שמירת גופו עליו הוא היה צריך להשמר שגופו לא יזיק אז בכ ג שהוא לא היה יכול להשמר בכלל או אפילו היה יכול להשמר אבל בדרגה של עונס כאין גניבה הוא פטור אז מה מה התחדש בפצצה תחת פצה מה שהתחדש הוא שלמרות שבסקי ממון הדינו שדי בשמירה פרוטה כמו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה די בשמירה פרוטה ואם הוא שמר שמירה פרוטה הוא כבר לידון כאנוס והוא פטור התחדש מפצע תחת פתה שבאדם המזיק אונס הזה ש בנזקי ממון דיו לפתור את האדם לא מספיק בנזקי גופו בנזקי גוף אדם המזיק צריך שמירה מעולה מה זה שמירה מעולה אונס כן גנבה אונש גמור רק אם זה עונס גמור א עונס כן גניבה דרגה של שמירה של גניבה זה מה שיפתור את האדם אבל אם אדם שמר ברמה כזו שהיא באונס כאין עבדה זה לא מספיק הוא חייב זה החידוש שהתחדש באדם המזיק מפצה תחת פצה אבל באונס גמור לא שייך בכלל לחייב אותו כי כל סיבת החיוב היא בגלל הפשיעה בשמירה אשת דתי לאחי אולי נוכל להבין מה מה נישב את קושיית הרמבן על התוספות מהירושלמי כ הרמבן אמר שסמכו אותם מן הירושלמי שמזיק באונס פטור אבל אי אפשר לעמידה אומר הרמבן דת משוד שני פש בעצמו אז מה הפשט איך איך סליחה איך התו סות יכולים להביא רעיה מהירושלמי שמזיק בונס גמור פטור כאשר הירושלמי מנמק את סיבת הפטור בגלל שהשני פשע בעצמו וגם הרמבם כותב ככה איך איך הכסף משנה והתוספות הרמה יכולו ללמוד פשט ברמבם שהוא סובר שומ זק בונס גמור פטור וז אומר לאזה הסיבה למה פטור הרמבם בפרק א לכות חובל הלכה י גם כן כותב בקורת דב שזה שבא באחרונה הוא המועד אז איך אפשר להגיד שהרב סובר שמזג עונס אבל התירוץ לפי מה שאמרנו משה בשופי הרי אם נשאל את עצמנו אם נשאל את עצמנו אז מה אז מה אם בא בן אדם ונשכב לצידך אז למה מה הסיבה שתהייה פטור הרי אם מזיק בעונש גמור חייב כן אם מזיק בעונש גמור היה חייב אז מה בגלל שאחד בא פשה בעצמו ונשכב לצידך אז אז זה פותר אותך הרי אפילו מזיק באונס גמור חייב הרי הדין הוא בגמרא בקמה כ בדף כד עמוד א' כתוב כל המשנה הוא הואב אחר ושינה בו פטור אם אדם כן אבל התוספות כותבים דיה תראו במקור כפה תוספות שואלים כן תראו את מקור קפה תוספות שואלים הגמרא שואלת ב הגמרא שואלת שמניח את הקד ברשות הרבח שברו הדינו ש פטור אז שואלת הגמרא למה הוא פטור הרי בא אל ליוני שואל תוספות שואל ה טוסט למה הגמרא לא מקשה קושיה אחרת כתוב במשנה שאם אותו שוובר של החבית הוזק בשברים אז בעל החבית חיו לא רק שהוא פטור בשביה על השבירה הוא גם חייב חייב הבעלים בניסקו אז למה הגמרא לא שואלת אמה חייב בניסקו כשהוא זק למה חייב הי באלה ליונה אתה שברת את החבית ואתה נתקלת בשברים וניזוק את מהשברים אז אני יה חייב היא באה אלך ליונה למה הגמרא לא שואלת את השאלה הזו אך ורק לגבי נזקי החבית ולא לגבי נזקי האדם שניזוק משביר החבית למה הגמרא לא שואלת את זה עלזה אומר התוספות דותר יש לא לשמור שלא יזיק משלא יוזק כלומר האחריות שמוטלת על האדם ה נזכה האחר ה יותר גדולה מאחריות שמוטלת על על עצמו שלא ינזק יותר יש לשמור אדם שלא יזיק ו שלא ינזק אז אם כן כשאתה הנחת חבית היית צריך לקחת בחשבון שמישהו עלול להינזק בחבית הזאת ואומר התוספות לא שייך כאן כל המשנה הובא אחר ושינה בו פטור לגבי אדם לא אמר אחי רק לגבי בהמה כתוב ולגבי אדם מה אם אני פשטתי בעצמי אז מותר לך לשנות פגוע בי נכון אז אני שואל שאלה פשוטה זה זה שאדם הלך ופשע בעצמו ונשכב ליד נשכב ליד מישהו נכון או שם כלי ליד מישהו אז הוא פשע בעצמו אז זה סיבה לפתור את המזיק הרי במזיק לא נאמר כל שכל המשנה הוא בא אחר בשיניים הו פטור אז מה אכפת לי שאני אני השני נשכבתי ליד הראשון אז פשטתי בעצמי אז מה אז מה אם פשטתי בעצמי אז זה מאפשר לך עכשיו לפתור את עצמך אתה הזקת אותי יותר יש אדם לשמור שלא יזיק שלא יזק אם מזיק באונס גמור חייב אז מה אם מישהו פשע בעצמו הוא צריך להתחייב אפילו בעונך גמור חיה או אבל זה תלוי ב לפי מה שביארנו שכל סיבת הפטור באדם המזיק זה מדין פשייה בשמירה הוא לא שמירת גופו עליו אדם לא שמר על עצמו אז זה מובן היטב מובן היטב אדרבה הירושלמי נפלא עצם העובדה שהירושה פותר את האדם הראשון שישן פותר אותו מנזקי השני בגלל שהוא פשע בגופו זה מראה שמזיק באולס גמור פטור כי רק ך ורק אם נגיד שמזיק באונס גמור פטור בעצם כתוב כאן שסיבת החיוב היא בגלל פשיעה בשמירה של עצמו אבל כשאדם פושע בגופו ונשכב ליד מישהו אחר כבר לא ניתן להאשים את הראשון בפשיעה בגופו לא ניתן להשים אותו יותר אז אדרבה כתוב בירושלמי שסיבת החיו באדם המזיק זה בגלל ששמירת גופו עליו ובאונס גמור פטור כל הסיבה שאונס באונס חייו זה רק אם אתה רשלנות באונס כן עבדה שאתה רשלנות מסוימת אבל כן שאדם הלך לישון ובדק שאין שום אין שום אדם לצידו ובא מישהו ונשכב לצידו אז מי פה הפושע זה שנשכב לצידו אז הפשיעה שלו גורמת לפטור של העונס של הראשון בגלל שהשני פשע פשע בעצמו אז אני אי אפשר יותר להטיל עליי הראשון את האחריות על נזקיו כי אני עשיתי שמירה מעולה עשיתי שמירה מעולה אני לא יכול להישמר יותר אין לי דרך להישמר יותר מה אני אציב שומרים הנה מיטתו של שלמה 60 גוברים סביב לה מגיבורי ישראל שישמרו על המיטה שלי שאף אחד לא ישן לצידי אז אני לא יכולתי להישמר יותר אז לכן אבל אזז לכן אני פתור אז הנה כתוב כאן בזה מהירושלמי הזה הוכיח התוספות שמזיק באונס פטור כי אם הדין היה שמזיק בונס גמור חייב לא הייתה לכאורה סיבה לפתור את ה הראשון בגלל שהשני שינה וישב ל שכב צו אבל עכשיו כל הקושיה עוברת על הרמבן הרמבן הרי סובר שמזיק אפילו באונס גמור חייב נכון נו אם זיג בונס גמור חייב אז למה למה אם הש שני נשכב לצידו של הראשון אז הראשון פטור מ נזקיו גם אם נגיד שהשני פושע פשע בעצמו פשע זה שהשני פושע אז אז מה זה זה פותרת אפילו אפילו ברוח שרוח של אליהו הנביא אומר אומר ה אומר הרמבן שחייב נכון נו אז זה גרם מרוח מליה הנביא כל יש פה מישהו שנשכב הוא פשע בעצ שם כלי לידו אז מה איך איך זה פותר את הראשון מהנזקים אם אפילו מזיק בונס גמור חיה איך אפשר להבין את זה אז באמת מכוח הקושיה הזו הוכיח החזון אש בסימן ג א סימן יא סעיף קטן כא וגם הרב שמואל רזבסקי בסימן וז שגם הרמבם בכח מודה שמזיק בונס גמור כזה שאי אפשר בכלל להישמר גם גם כן פטור סוף סוף כתוב בגמרא אדם שבירת גופו עליו שכאילו שכאילו גם הגם כל המחלוקת לפי החזון איש ורב שמואל כל המחלוקת בין הרמבם בין התוספות ובין הרמבן זה מה דרגת דרגת ה האונס כן התוספות מחדשים שגם אונס כן גניבה פטור והרמבן סובר שרק עונס גמור פתור זה המחלוקת אבל לכאורה זה די זה זה די ולכן ולכן זה הסיבה לכן זו הסיבה שאם אחד נשכב לצד השני והוא פושע בעצמו אז הראשון פטור למה פטור כי הוא לא יכול היה להישמר זמר שהוא לא יכול להישמר הדין הוא שהוא פטור כי זה אונס גמור אבל לכאורה זה קצת בחוק כי בלשונו של הרמבן כתוב אפילו רוח כרוח של אליהו הנביא מה ש אומר סוף האונסים כולם אין עונס יותר גדול מזה ובכל זאת כותב הרב הרמבן שהוא חייב אז אם כן איך אפשר להבין את הירושלמי ש הירושלמי לדת הרמבן פוטר את הראשון שהלך לישון מזכה השני שנשכב לצידו בסדר הוא פשע אז מה אם הוא פשע אז לא הו פשה הרי באדם לא נאמר כל המשנה ובחר בשינה בו פטור אז ראיתי בגריס גוסטמן אומר איזה משפט כן אני אני רוצה להסביר אותו כ אני מך שאני מבין הוא מחדש שאותו שני שנשכב לצדו הוא המזיק ולא הראשון לא אז חשבתי להסביר אני אגיד את זה בקצרה על פי נתיבות בסימן רצא סיב קט ז עשי את זה זריז מה שנספיק נספיק אני כבר באיחור אני אין לי חזוק על הרב בשעה הזו אבל אבל א אבל א זה כבר יש לי את המחילה שלכם מקווה א אז ככה יש א במקור תראו במקור יח השולחן ערוך אומר ככה מי שהיה מהלך בדרך ואמר לו חברו הולך עמך אלו המנהלים אחד היה צריך רובן היה צריך לכת לדרך אז שמעון אמר לו קח את המנהלים האלה תוליך אותם למקום פלוני איפה שאתה הולך אמר לו ראובן בעל בעל החמור אני חם כאן על החמור והיא נחם שם ולא קיבלה נפקד בידו הוא לא הנפקד ראובן בעל החמור לא קיבל את המנהלים בידו ושם אותם על החמור אלא שמעון בעל המנהלים הוא שם את המנהלים על החמור במילים אחרות הבעל החמור לא עשה מש במנהלים הוא לא עשה קניין משיחה במנהלים בסדר הגמרא במצה בדף ט דנה האומר משוך בהמה זה הקנה כלים שעליה היא קנה לו אם זה נקרא משיכה להלכה נפסק ש שלא קנה כן להלכה נפסק בשולחן ערוך כן שאם אדם אומר משוך בהמה זו קנה כלים שלה לא קנה זה לא נקרא משיך אז למיס יוצא שהבעל ה בעל החמור לא עשה קניין במנהג אומר הראש מה קרה אחרי זה בתשובת הראש זה היה מס שהיה אז א לא קיבלה נפקת בידו אלא כמו שינחם המפקיד על החמור כך הוא נחם לא קשרם הוא לא קשר אותם אפילו כל מי שעובר פשוט צריך לשלוף את זה ולהמשיך הלא בדרכו אף אחד לא ירגיש והלך לו מן הצד להסך רגליו באמצע הדרך הוא היה צריך להסך את רגליו אז הוא השאיר את החמור עליהם הדרך והלך לשכת רגלי הצד כצפוי על פי הטבע פשוט מה שקרה עבר שם מישהו לקח את המנהלים ונעלם אז מה הדין האם בעל החמור חיה במנהלים או לא אומר הראש ההוה שומר חינם והוה לפושע וחייב לשלם כן הדין הוא שהבעל החמור חייב לשלם למה כי הוא שומר חינם ושומר חינם חייב בפשיעה זה נקרא פשייה אז א אומר ה אומר הנתיבות ש שואל שאלה לכור הראש הולך לשיטתו ה ואניני אגיד את זה בקצרה יש מחלוקת בין הראשונים באיזה אופן מתחייב השומר בחיובי השומרים באונסין למשל שואל חיב באונסין כל החיובים ששומר יזה הם צריך קניין משיכה בשביל זה או די בהסתלקות הבעלים ברור לכולם ש שלעניין חזרה של המשאיל אם אדם משאיל חפץ ורוצה להתחרט לא לא תביא לי בחזרה את החפץ אז שם ברור שבכדי שהוא לא יוכל לחזור צריך השואל לעשות קניין משיכה לפחות קניין משיכה בחפץ השאול זה ברור יש מחלוקת בגמרא בדף בדף צט בכמה הגמרא אומרת כשם שתיקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בש גם אה לא במקום הזה בדף עט ומצא זה צד ט אז תראו בראש במציאה במקור טז מחלק אני פשוט מקצר עכשיו הראש מחלק ואומר לגבי אפשרות חזרה האם המשאיל יכול לחזור בו או לא יכול לחזור זה תלוי במשיכה כן שיטת רב הונה שרק אם הוא השתמש בחפץ ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנ אבל רב ליזר קם כרב ליזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך קנו משיכה בשים שאם השואל משך כבר לא יכול המשי לחזור בו אבל כל זה רק לעניין חזרה של המשאיל אבל עניין התחייב באונסין מאיזה רגע ש חייב השואל מרגע שהבעלים הסתלקו גם אם הוא לא עשה קנייה גע שהבעלים הלכו בסברה גדולה אומר הראש הוא שלעניין חזרה ברשות הבעלים קיים הקוד ש עסק בהשומר זה במקור טז אבל עניין חיוב ונסן מיד שסילק בעל הבהמה שמירתה מעליה מידת השומר קם על ברשות השומר בשמור אז זה שיטת הראש הראש אומר ברגע שהייתה הסתלקות הבעלים ברגע שהייתה הסתלקות הבעלים התחייב השומר בכל חיובי השומרים לעומת זאת ברמבם למדו המגד מישת רמבם הלכות זכירות בפרק ב' הלכה ח כתב את ההלכה שכ דרך שנתנו חמים משיכה בלקוב ח משורים כתב את זה גם לגבי חיובי שומרים אז דייק פה המגיד משנ ומביא בשם הרשבא ששיטת הרמבם היא שגם להתחייב בחיובי שומרים צריך משיכה בלי נשיכה ה לא חייב קניין השואל הנתיבות הרי הרמבם הרי השולחן ערוך ברשת הדי א סעיף ה תראו במקור יט מביא שתי דעות יש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקיבל עליו ישמור או שאמר אנח לפני נסתלקו הבעלים בשמירה חייב עליו עם פשה אף על פי שלא משה זה שיטת הראש ויש מי שאומר שאנו חייב עד שימשוך ובמקום שש קונה זה שיטת הרמ אז השולחן ערוך הביא את שתי דיעות ולפי כללי הפסיקה דווקא יותר נטייה לומר ש ק מנן יש אומרים בטרה גם ששולחן ערוך בדרך כלל פוסק את דעת הרמבם אז אם השולחן ערוך סובר שרק משיכה מחייבת בשומרים אז איך השולחן ערוך מביא תשובת הראש במקור בסעיף ב' שהראש אומר שבעל החמור חייב על המנהלים על הפשיעה במנהלים למה הוא חייב כי הוא שומר חינם ושומר חינם חייב זה פושע מה פתאום הוא בכלל לא שומר חינם הוא לא עשה שום קניין הוא לא עשה הוא לא נגע במנהלים הוא לא עשה שום קניין למה איך איך איך איך השולחן ערוך איך השולחן ערוך כותב בצורה סתמית שחייו הרי זה נתון במחלוקת לשיטת הרמבם יהיה פטור וככה מחנה אפרים לכות שומרים בסימן ז כותב שלדת הרמבם יהיה פטור ורב כגר לתר בהגותו ס כותב שיהיה פטור כי הוא לא עשה שום קניין הוא לא עשה שום משיכה מה פתאום חיב את בעל חמור ובאמת תראו ברימה הרימה כותב ויש חולקים וסביר לוד אפילו במקום שאינו משתמר לא ושומר חינם עד שיאמר אנך לפניי הרי מה בעצמו כותב שזה לא להם לשידת הרם אז מה סובר השולחן ערוך אומר הנתיבות חידוש עצום אומר הנתיבות לא גם הרמבם יודע שחייב בסיפור של בעל החמור למה הרבא יודע שחייב לא מדין שומר מדין שומר הוא עדיין לא נה לא עשה קניין מדין מזיק מדין מזיק יהיה חיה מה זה מד אומר אדם שלוקח חפץ של חברו ושם אותו על אם הדרך במקום שלא משתמר והולך זה נקרא מזק [מוזיקה] בידיים זה נקרא מזיק בידיים זה מה שמה מש מזק לשים דבר חבץ של חבר במקום שאין לא משתמר זה מזיק בידיים זה יסוד ש הנתיבות כותב אותו גם ברצי א סף קטן יד בשולחן ערוך תראו במקור ז כתוב במקור כ רסז המפקיד אצל חברו בין כנים בין מרות ואמר תן לי פקדו אמר לו השומר אני לא זוכר איפה שמתי אותו גם לא זוכר באיזה מקום קברתי אותו אמתן לי עד שאבקש באמצע ואחזיר לך הוא קבר את את החפץ באיזשהו מקום ולא סימן את זה אז עכשיו בא המפקיד אומר לו איפה החפץ שלי או אני לא יודע לא זוכר אז הגמרא במצא למד ו שכיחות זה נקרא מזיק אומר הנתיבות למה זה נקרא מזיק בידיים זו הסיבה ש כתוב הרי זה פושע וחייב לשלם מיד אז הסביר הנתיבות שיש כאן את דין אדם המזיק הנתיבות גם כותב את זה גם בסימן כה סע קט א שאם אדם נותן חפץ לגנב שהוא יודע שהוא לא יחזיר אותו אין שום סיכוי שהוא יחזיר את זה הגנב אז כבר משאת הנתינה לגנב זה נקרא מזיק בידיים וככה כותב בסימן שא ס קט א יש כאן יסוד רבותיי היסוד הוא של הרמבן של הנתיבות שכאשר אדם לוקח חפץ ממקום שמור ושם אותו במקום כזה שעל פי הטבע על פי הטבע הוא הוא עתיד להפסד עבד להיגנב להישבר על פי הטבע הסבירות הפשוטה על פי הטבע הוא אלו להנזק כבר באותה שעה שהוא מניח את זה שמה זה נקרא מיסה הזק עכשיו שימו לב אני לא מדבר כרגע על ה על המעמד של החפץ יש כאן שני נידונים נידון אחד מצד פעולת הזק של האדם מצד שני במעמד החפץ החפץ עצמו מצד פעולת הזק של האדם זה נקרא מזק בידיים לדעת הנתיבות ברגע שאני לוקח את החפץ שם אותו במקום שלא משתמר זה נקרא נקרא מזיק בידיים מה זה אומר שלי כש יגנב החפץ ליכ שיעבד החפץ ליכ שישבר החפץ אני אתחייב על מה על מה שהנחתי אותו במקום הלא משתמר זה היה מיס זאת הייתה שעת מיס הזק שעת חסרון הבידה עשיו אבל זה לא אומר שכשאני שם את זה שמה אז כבר החפץ וב נחשב כבר כשור זה כבר הדיון בבבא קמה יז לגבי מעמד חפץ אם אדם זורק חפץ ועדיין לא הגיע לקרקע האם זה נקרא מנ תוירה שאם מישהו אחר בא ושבר אותוו לפני שהוא הגיע לקרקע האם הוא חייב או פטור זה ש זה נידון אחר זה נידון לגבי מעמד החפץ אבל אני לא עוסק במעמד הנתיבות לא עוסק במעמד החפץ הנתיבות מדבר על מיסה הזק של האדם ברגע שאדם שם את החפץ שם הוא נקרא אדם המזיק לכ שישו החפץ הוא תחייב על הפעולה הזו מדין אדם המזיק לא מדין גרמה סליחה לא מדין גרמה ולא מדין גרמי מה שהקצו אומר בסימן שי ס קג שאם אדם שם חפץ במקום לא שמור זה נקרא גרמי זה לא נקרא אדם המזיק זה נקרא גרמי כי מבחינתו זה פשיעה בחפץ זה לא מזיק בידיים של החפץ זה פשייה בחפץ אבל זה לא זה שנקרא שזק י בידיים אבל במבט של הנתיבות ברגע ששמתי את זה במקום שעל פי טבע הוא אמור להישבר להינזק להפסד להיגנב זה נקרא שחיזר את ממון הבעלים מיד תה אומר הנתיבות זה הפשט ברמבם זה הפשט בשולחן ערוך למה כול עלמה ידעו למה כל עלמה ידעו שבעל החמור חייו הרי לא היה פה קניין התשובה התשובה היא אז נכון ששולחן ערוך ציטט את לשונו של תשובת הראש זה ברור הוא יטט הראש אומר בגלל שהוא שומר חינם אבל אומר הנתיבות גם הרמבם עשוי להודות בהלכה הזו לא מדין שומר אלא מדין אדם המזה מה כסף משנה מה מה מהמחנה אפריים והרב קיב הגל שאמרו שלדת והרימה שאמרו שלדעת הרמבם יהיה פטור ב בעל החמור יהיה פטור הם יסברו כמו הקצות החושק שה שהבעל החמור שהביא את החפץ למקום אחר עלם הדרך ולא עשה בו שום קניין שהוא לא חייב מדיני שומרים אתה לא יכול לחייב אותו מדין אדם המזיק כי זה נקרא גרמי גרמה זה לא נקרא וכאן זה וכאן בגרמי שיש הלכות בגרמי כן גרמי זה לא אדם המזיק אוקיי יש הלכות בגרמי יש דיוון בגרמי לדון אם זה גרמה או גרמי לדון אם זה היה בשוגג גרמי בשוגג פטור לא יודע זה לא נקרא זה לא אי אפשר לחייב מדין אדם המזיק במקרה הזה אז אז כל החיוב שבעל החמור זה אך ורק על הצד של שיטת הראש שהוא עשה קניין שגם ללא קניין בהסתלקות הבנים נכשיו שומר לסיכום רבותיי לסיכום יש כאן מחלוקת בין האחרונים אדם שלוק חפץ ושם אותו במקום שעל פי טבע הוא ינזק האם זה נקרא אדם המז האם זה נקרא מזיק בידיים או זה נקרא גרמה בסדר לדעת הנתיבות זה נקרא מזיק בידיים לדעת קצות החושן זה נקרא גרמה לניו דעתי זה יסוד המחלוקת שורש יסוד המחלוקת בין התוספות והרמבן בהבנת הירוש כן בהבנת הירושלמי התוספות כתבו במקור ו' שלמה הראשון חייב הראשון פטור כי אותם הבעלים השניים כשהביאו את הכלים לצידו הם גרמו לו מה זה גרמו לו הם גרמו לנזק זה רק גרמה זה לא נקרא מזיק בידיים הם זה לא נחשב שהם הזיק את החפץ הם שמו את החפץ במקום כזה שהוא עלול להינזק זה פשיעה זה לא זה גרמה זה פשיעה זה לא זה לא זה לא מזיק בידיים אז אז מבחינת לא היה פה עדיין מהיה הזק לחפץ אז מי הזיק את החפץ זהזה שיתהפך עליו הוא הזיק אז למה הוא פטור חייבים ו שסיבת הפטור הוא בגלל שהפשע שלהם בחפץ של עצמם כן הפשיעה שלהם בחפץ של עצמם ורמת לראשון להיפטר כי כל חיוב כי כל סיבת החיוב ה בגלל רשנ בשמירה כמו שהסברנו ועל ידי זה שהשני פשר אז הכן הוא פטור כי הוא לא צריך לשמור אני שמרתי על עצמי אתה פשטת בשמירה אז הכן לכן יכלו יכל הטוסט להסביר פשט בירושלמי שבאמת מזיק באונס גמור פטור ומה וזו הסיבה זה בדיוק מה ש ירושלמי אומר בגלל שהשני פשע והוא גרם לנזק הוא פשע בשמירה של רכושו של עצמו אז הם מסיר ממני את האחריות על הנזק שלו כי אני לא השם אני לא פושע אני אנוס מה שאן כן הרמבן הרמבן למד פשט שזה שהניח את החפץ שלו ליד חברו שהוא יודע שחברו על פי טבע יסתובב ויזיק לחפץ אז הוא נחשב אדם המזיק כלומר אם נשאל את עצמנו מי הזיק לחפץ זה שהניח הוא הזיק את החפץ שימו לב הוא עשה את מיסה ההיזק בכך שהוא הניח את החפץ במקום שלא עתיד להישבר אז אז זה נחשב שהוא הוא הזיק לעצמו אז לכן בודאי שהראשון פטור אבל פי שמזיק באונס גמור דיוא שחייב אבל כאן אם צריך עכשיו לקבוע מי מבין שניהם הזיק את החפץ זה שהתהפך או זה שהניח התשובה היא זה שהניח את החפץ במקום שהוא עתיד להפסד על ידי טבע הוא כבר הזיק את החפץ בעצם העובדה שהוא שם את החפץ שמה עוד לפני שהראשון תהפך עליו הוא כבר הזיק אותו ולכן ולכן זו הסיבה שהראשון פטור רק אסיים היה פה מקום דו בסוגיה בדף ל בבעל חבית כן בעל חבית ראשון אם היה בעל חבית ראשון ובעל קורה הולך אחריו כן אז הדין הוא כתוב בשולחן רוך בשנ עט בסע ג שאם בעל החבית נעצר כדי לתקן את מסעו אז חייב בעל הקורה כי יש לו רשות לתקן את מסעו אז אם נכנס בו בעל הקורה ושבר אז הוא הדינו שהוא שהוא אה שהוא חייב ככה אומר השולחן ערוך אם עמד לתקן צו חייב בעל הקורה בשך שמה על התר מביא שהים של שלמה פסק שפטו וגם למק זב כותב עדר שאם הבעל החבית תיקן את מסעו ובא השני ונכנס בו ושבר את החבית הדין הוא שפטור איך פתור אז השך שואל אני לא מבין מה ישנה בסעיף ב' בסעיף ב' כתוב שאם באל הקורה ראשון ובע לחבית אחרון ובע לקורה תיקן את נעצר לתקן את מסעו כ שיש לו רשות לתקן את מסעו אז זה ש זה שבעל החבית שנתקל בו הוא השם תמיד האחרון השם תמיד השני השם אם הראשון נעצר כדי לתקן את מסעו זה יש לו רשות לעשות את זה אז תמיד השני השם אז למה כשבע על הקורה הראשון אתה אומר שהשני שבעל החבית שאחריו ששבר את החבית הדינו שהוא שבעל הקורע פתור זה שמתו אבל כשבע לחבית ראשון אתה אומר שבעל הקורה גם פטור למה שבעל ור פטור בא לקור צות חי הי השני השני השם כך שואל השחל הם של שומו אבל לפי דברינו אני חושב אולי אולי זה מה שכתוב כאן זה נכון שיש לך רשות לתקן אתה בעל החבית הראשון יש לך רשות אבל אתה יודע שברגע שאתה תעצר לתקן על פי טבע בעל הקורה יכנס וישבור את זה אז מי שבר את החבית אתה שברת את החבית לא בעל הקורה ש אתה שברת את החבית אתה מזיק אתה הזקת לעצמך אתה שברת את הח נכון שיש לך רשות יש כוח יש לך רשות לתקן אבל אתה מעמיד את החבית שלך במקום כזה שעל פי טבע היא תשבר כי אין לו אין לו דרך לדעת מזה לשני שאתה נעצר כן כמו ש אז לכן אני חושב שזה היסוד אולי שעל פי הרמבן ואז יוצא שכל המחלוקת כאן בין אחרונים היא איך להגדיר את הפעולה הזו של להניח חפץ במקום שהוא עתיד להישבר על פי טבע עתיד להישבר האם זה נקרא מיסה הזק או שזה נקרא פשי ועלמה וזה בזה נחלקו בהבנת הירושלמי וכל אחד ניסח את הדברים תראו את הרמבן הרמבן אומר במקור ז דעת משום דשני פשה בעצמו פשה בעצמו הוא לא כותב שהם גרמו לו כמו שאומר תוספות נראה אולי שכוונתו לומר שהוא נחשב כמזיק של עצמו [מוזיקה] אולי ‏e [מוזיקה]