אב בית הדין באשקלון הרב ישי בוכריס | חנוכה

[מוזיקה] ברשות הרב בארי שליטה שהוא מורי ורבי הין בישיבה הן אחר כך בבית הדין ולכן יש לי כאן השגה על המראה מקומות שכתבתם כתוב מראה מקומות לשיעורו של מישהו הבד אשקלון הבד אשקלון יש אחד אחד הרב בארי הוא היה והוא גם כעת בין אם זה בפועל בין אם זה בעצה טובה בין אם זה בלימוד בין אם זה בקיצור הוא הבת של אשקלון גם עדיין זה שהוא לא נמצא שמה בפועל זה שטויות זה רק משהו טכני אבל המהות והמשמעות שלו נמצאים שמה וגם אני כל הזמן שואל אותו וכל הזמן מתייעץ איתו וחלק גדול מהפסים זה בעצם שלו אני כותב אותם אבל זה שלו אז אבד אשקלון זה הרב ברי ברשות ראש הישיבה הרב ארון החלק שהוא אמר שלמדנו ביחד הוא צדק היינו חברותה כעסנו אחד על השני התעצבנו אחד על השני רבנו כמו שצריך כמו כשלומדים תורה אבל אף פעם לא היינו אויבים אפילו לא קיימנו את מה שכתוב בגמרא ש שצריכים בלימוד להיות אויבים ואחר כך להיות אוהבים אפילו בלימוד לא היינו אויבים בהקשר הזה אני זוכר פעם היה לנו איזה דין תורה עם הרב בארי ובאו שני אנשים והם אחד אמר אני חייב לו והוא אמר לא הוא לא חייב לי איזה דין תורה זה דין תורה זה ג אחר כשאדם אומר אני לא חייב והשני אומר אתה חייב לי לנו היה דין תורה מיוחד היה שמה אזה איזה שני אנשים צדיקים עם רכב ההוא אמר אני חושב שזה לא מתע מחמת בלכה ולכן אני חייב לשלם והוא אמר לא אני חושב שזה כן מת מחכ והוא לא צריך לשלם אז הרב רי אומר את אתם אתם גורמים לי לא להאמין בתורה הרב אנחנו גורמים לך לא להאמין בתורה מה מה הוא אומר במשנה כתוב שכש באים לפניך לדין יהיו לפניך כרשעים וכשיצא ומקבלים את הדין יהיו כצדיק אתם כשאתם באים אתם ק אז אתם נגד המשנה אז מה המשנה לא צודקת אתם עושים לי בעיה באמונת חכמים שלי ואני אומר אותו דבר כשלמדתי עם הרב אהרון זה היה לנו בעיה באמונת חכמים כי לא היינו אבים לא היינו אבים גם כשלמדנו בעיה שצריכים לתת לה פתרון עכשיו אחרי הבדיחות נחזור חזרה ללימוד התורה הדברים שאנחנו הולכים לומר אני לא אומר ש הם לא מחודשים יש בהם בת מחודש אבל הם לא מחודשים לפי דעתי הם בנויים כפתור ופרח קצת עם א א מורכבות אבל אני בטוח שבישיבה בשביל זה באתם באתם כדי ללמוד איך לומדים דברים מורכבים ולא רק איך לומדים דברים פשוטים אז אני אתחיל עם תשובה של רבי משה פיינשטין רבי משה פיינשטיין נשאל א על אדם רווק ש לא יודע בגיל 27 28 לא נשוי עדיין בעזרת השם התחתן אבל בינתיים הוא לא נשוי הוא עובד למחייתו ווא מגיע הביתה לא בשעה 5 אלא בשעה 9 בערב 10 בערב ככה הוא גומר את העבודה שלו והוא שאל אם הוא צריך להדליק נרות בברכה אז אמר לו רב משה פיינשטיין ש אני לא יודע אם הוא השואל או שאיזה רב שואל אותו ל כל פנים כשהוא מתיחס לשאלה הזאתי הוא אומר לכאורה זה תלוי כשהוא בא מגיע הביתה והוא מדליק בתוך הבית אין אף אחד בבית זאת השאלה אין אף אחד בבית רק הוא אז האם הוא ידליק בברכה או לא אומר לו רב משה פשטן לכאורה זה תלוי במחלוקת מגן אברהם וחמד משה שהמגן אברהם המשנה ברורה מביא את זה שאם אדם הגיע הביתה מאוחר ובני ביתו ישנים ו הוא לא יכול להעיר אותם מכל מיני סיבות הוא לא יכול להעיר אותם אז המגן אברהם אומר שידליק בלי ברכה ואם הוא רוצה להדליק בברכה צריך להעיר שניים שלושה מהם כדי שיהיה פרסום ניסע אבל החמד משה חולק עליו אני אומר זה בבדיחה כשאומרים מגן אברהם וחמד משה כולם אומרים מגן אברהם מגן אברהם כולם מכירים חמד מי זה מי זה חמד משה א מגן אברהם זה גדול הפוסקים באור החיים באמת כמעט כל הלכה שיש באור החיים המגן אברהם נמצא חימת משה היה רב חשוב מאוד בליטה אין שום ספק לפני כ-250 שנה אבל לא לא מגן אברהם ולמרות זאת אומר רב משה פיינשטיין דעתי נוטה למה שאומר החמד משה וכשהוא מגיע הביתה ידליק בבר והוא מעריך כדרכו להוכיח את דבריו מהגמרא מכל מיני דברים כאלה אחר כך הוא שואל שאלה ואנחנו אולי נדבר על זה בהמשך ע כל פנים אני רוצה לחזק את פסק ההלכה של רב משה פיינשטיין אבל להסביר מה הרקע ומדוע ההלכה הזאתי היא נכונה אזה צורך זה יש לנו דף מקורות בפניכם ונתחיל בגמרא הראשונה נשתדל להזדרז יש לי 35 דקות נכון זה עד 7 ע אה אפשר קצת יותר בסדר איתמר אומרת הגמרא מדליק רב אמר אין מדליקים מנר לנ שמואל אמר מדליקים אז יש מחלוקת האם ניתן להדליק מנר חנוכה לנר אחר או אין מדליקים מנר חנוכה לנר אחר אנחנו לא נעריך בגמרא הזאתי הגמרא אומרת טוב זה תלוי במחלוקת אם הכחוש מצווה או ביזוי מצווה למה אסור להדליק בגלל שאתה מכחיש את הנר או בגלל שאתה מבזה את הנר הגמרא אומרת טוב אז אז אז אז מה בסוף אני כבר קופץ למקור ב שואלת הגמרא מהי הבלה אז מה ההלכה מדליקין מנר לנר או לא מדליקין מנר לנר אומרת הגמרא אמר רבון ברד רב יהושע חזינה אי הדלקה עושה מצווה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצווה אין מדליקים מנר לנר זאת אומרת השאלה הם מדליקים מנר לנר או אין מדליקין מנר לנר היא תלוייה בחקירה עקרונית בגדרה של מצוות הדלקת נר חנוכה מה היא המצווה האם המצווה היא להדליק נר חנוכה או שהמצווה היא להניח את נר חנוכה במקום הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה וההסבר הוא פשוט שאם ההדלקה עושה מצווה ברגע שהדלקת סיימת את המצווה ועכשיו המצווה נעשתה לכן ניתן להדליק מנר לנר אבל אם הנחה אז כל זמן שהיא מונחת באותו מקום מקיימים במצווה אז אי אפשר להשתמש במצווה שעכשיו אתה כבר עשית ככה הגמרא רוצה לתלות את המחלוקת הב דיבי להו הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה טוב עכשיו היה לנו שאלה אם מדליקים מנר לנר אמרת שזה תלוי בשאלה אם הדלקה עושה מצווה הנכה עושה מצווה טוב אז עכשיו מה הדלקה עושה מצוה או הנכה עושה מצווה לא זאתי בעיה זאתי בעיה אנחנו אנחנו צריכים לפתור קודם כל את הבעיה הראשית אז אומרת הגמרא שתי ראיות אחת להדלקה אושה מצווה ואחת להנחה עושה מצווה הגמרא דוחה את שתי הראיות ואחר כך מביאה שתי ראיות נוספות ומוכיחה שהדלק עושה מצווה זה הסדר של הגמרא אז נעבור על הגמרא אומרת הגמרא שמ דאמר רבה היה תפוס נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום כלומר אדם הדליק נר חנוכה במקום בפתח הבית הוא עומד עם הנר בפתח הבית כל זמן ההדלקה אומרת הגמרא שום דבר לא קיים מצוות דקה אבל הוא הדליק סימן שהנחה עושה מצווה כי הוא הדליק אומנם אבל לא הניח אותה במקום וכיוון שהוא לא הניח אותה במקום הוא לא יצא ידי חובה סימן שההנחה עושה מצווה אומרת הגמרא לא לא לא לא אולי אפשר להסביר אחרת הדלקה עושה מצווה והוא באמת אכן היה ראוי לצאת ידי חובה אז למה רבה אמר לא עשה ולא כלום בגלל גזירה אחרת יש גזירה כשאדם יעבור ברחוב ויראה אדם מחזיק נר מה הוא יאמר הוא מחזיק את הנר כי כי עבד לו מטבע הוא הוא צריך את האור בגלל שהוא צריך לראות לאן הוא הולך או לצורכו הוא עושה זה לא נר מצווה זה נר שנועד ל לצרכים אישיים בגלל שהרואה יחשוב מחשבה כזו חכמים פסלו את ההדלקה הזו זאת אומרת אין מכאן ראייה שהנכה עושה מצווה אולי הדלקה עושה מצווה ואף על פי כן ההדלקה הזו פסולה כיוון שיש כאן חשש אחר חשש הרואה ככה אומרת הגמרא תשמ דמ רב היה תפוס נ חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום שמע מן ההנחה עושה מצווה אומרת הגמרא לא התמה רואה אומר לצקו דנקלה טוב אז אין ראיה עכשיו ראיה לצד השני תשמע דאמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לא עושה כלום כלומר הוא הדליק בתוך ביתו ואז הוא יוצא לפתח הבית או לפתח החצר ומניחה שם מניח את הנר במקום הראוי לו אומר רבא לא עשה ולא כלום למה למה לא עשה ולא כלום אי אמרת בי שלמה הנחה עושה מצווה היא אמת היא אמבש הדלקה עושה מצווה הדלקה במקומה בעינין אם נגיד שהדלקת עושה את המצווה אז מובן מדוע זה פסול כי איפה הוא הדליק בבית בבית זה לא המקום שלו הוא רק הניח במקום שלו אז ההדלקה לא היייתה במקום וכיוון שהדלק עושה מצווה אז ההדלקה במקומה בעינן אבל אם הנחה עושה מצווה אז למה זה פסול הוא הניח את זה במקום הוא הדליק בבית אבל הוא הניח במקום והנחה עושה מצווה אז למה זה פסול אז מכאן יש ראיה לכאורה הפוך שהדלק עושה מצווה עונה הגמרא לא לא גם כאן אותו תירוץ כמו שאמרה הגמרא קודם באמת אפשר לומר שהנחה עושה מצווה ואף על פי כן אם הוא הדליק בפנים והניח בחוץ ופסול כי הרואה אומר לצורכו ד הדלקה כשאדם רואה נר דלוק שהוא מניח שהוא לא מדליק אותו בחוץ אלא הוא בא עם נר דלוק אז הוא אומר טוב הוא היה צריך לחפש משהו עכשיו הוא שם אותו כאן אבל הוא לא הדליק את זה לשם מצווה כי למה הוא לא הדליק כאן אז שוב הגמרא דוכה אז אין מכאן רעיה אז נסכם את מה שראינו עד עכשיו הגמרא שואלת האם הדלקה עושה מצווה הנחה עושה מצווה מביאה הגמרא ראיה ראשונה שהנחה עושה מצווה דוחה את הראייה כי זה מחשש הרואה אחר כך מביאה הגמרא ראייה שדלקה עושה מצווה והגמרא דוחה גם את הראייה הזאת כי אותו תירוץ שאמרנו קודם נכון גם כאן מחשש הרואה חכמים פסלו את זה אז מה בסוף אומרת הגמרא למסקנה האם הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה זה לא כתוב בפניכם אבל אני אגיד לכם בעל פה אז הגמרא אומרת שתי ראיות שדלקה עושה מצווה א' איך אנחנו מברכים השר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נ של חנוכה לא להניח סימן שדלקה עושה מצווה ככה הגמרא אומרת מלשון הברכה ניתן להסיק מהו גדרה של המצווה אז ראייה שנייה אומרת הגמרא יש בריטה כתוב בברייתא מה הדין אם היה נר במקום שלו מונח מיום שישי ובמוצאי שבת הגיע מוצאי שבת והנר ממשיך לדלוק אבל הוא רוצה שהנר הזה עכשיו יהיה נר חנוכה אז הוא צריך לכבות את הנר ולהדליק אותו לשם חנוכה שואלת הגמרא למה אם הנחה עושה מצווה אז זה מונח במקום והוא מכוון לשם חנוכה אז מה הבעיה אבל אם הדלקה עושה מצווה מובן מדוע הוא צריך לכבות ולהדליק אולי אפילו אפילו למן דמה הנחה הוא היה צריך לכבות להגביה להניח ולהדליק אולי אבל לא כתוב את זה כתוב שהוא רק מכבה ומדליק מכאן ראייה שהדלק עושה מצווה זה סיכום הסוגיה זה לא אנחנו אומרים זה מה שהגמרא אומרת הגמרא אומרת שתי ראיות בהתחלה הגמרא מביאה ודוחה אותם שתי ראיות נוספות שהדלק עושה מצווה והגמרא מקבלת את הראיות הללו ומכריעה הלכ למעשה הדלקה עושה מצווה אז עכשיו נסכם אם אתם הייתם פוסקים הייתם אומרים הדלקה עושה מצווה ככ הגמרא אומר זה אי אפשר הגמרא מסכמת ככה הדלקה עושה מצווה זה ברור אין מה לעשות אבל מה הדין אם אדם היה עומד עם נר דלוק באותו מקום במקום שהוא צריך להדליק אותו במקום ההדלקה מההתחלה ועד סוף זמן ההדלקה הוא יצא ידי חובה או לא אז רבא אומר שלא ברור שלא לא יצא ידי חובה מה הנימוק מה היינו אומרים זה פשוט למה כיוון שהדלק עושה מצווה אז הוא הדליק בגלל שהרואה אומר לצורכו אבל מה יהיה במקרה השני שהוא הדליק בפנים ו בחוץ למה זה פסול למן דמר הדלקה עושה מצווה למה זה פסול שו כי צריך הדלקה במקומה זה פסול מעיקר הדין כל מה שהגמרא אמרה חשש הרואה זה כדי לתרץ את מן דמר הנחה עושה מצווה אבל אנחנו הרי לא פוסקים שהנחה עושה מצווה אנחנו פוסקים שדלקה עושה מצווה אז אם הדלקה עושה מצווה אז הנימוק צריך להיות שהוא פסול מעיקר הדין ואכן כך כותב הרמבם תסתכלו אומר הרמבם ב אות ג' מה שיש לכם בחלק השלישי כתוב נר חנוכה שידליקו חרש שותה וקטן הקום לא עשה כלום עד שידליק מישהו חייב בהדלקה למה כי הדלקה הוא עושה מצווה זה פשוט הדליקו מבפנים והוציאו לוק על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליק אנו במקומו למה פשוט כי מעיקר הדין הדלקה עושה מצווה ואתה לא הדלקת במקום לא הדלקת במקום אחז את הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצוקו הוא עומד הנימוק שהרואה נאמר רק לגבי המקרה השני ש שממנו הגמרא רצתה להוכיח שהדלק עושה מצווה אומרת הגמרא לא אולי אפשר לומר הנכה עושה מצוו ף כן בגלל זה נכון זה נשאר כי אנחנו פוסקים שדלקה עושה מצווה אז אם הדלקה עושה מצווה חייבים להגיד אז למה זה פסול למה זה פסול פסול אם הוא אכז את הנר כל הזמן זה רק בגלל הרואה אז הרמבם כפתור פעם ראשונה שאנחנו לא מקשים על הרמבם בדרך כלל מי שעושה את הצהרות זה הרמבם אבל כן מי שעושה את הצרות זה מישהו אחר התור כשהוא מצטט את ההלכה הזאת אז הנה הטור בחלק ד באות ד' מה שיש לכם הדלקה עושה מצווה ולא הנחה כמו שכתוב בגמרא אין מה לעשות הגמרא פוסקת שאם היייתה מונחת במקומה שלא לשם מצוות חנוכה מדליקה שם ואין צריך להסירה ולהניחה לשם מצוות חנוכה לא צריכים להניח צריך מספיק רק להדליק זה בסדר הלכך הששית שהייתה דולקת כל היום לערב מחבה ומדליקה לשם מצווה ומכל מקום צריך שידליק במקום הנח קתה שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא הוא הדליק בפנים והוציא אותה לחוץ לא יצא למה למה לפי מה שראיינו ברמבם למה מעיקר הדין הדלקה במקומה בעינן אומר הטור לא שהרואה אומר לצוקו הוא מדליקה זה לא נכון הנימוק הזה לא נאמר לגבי המקרה הזה במקרה הזה הפסול הוא מעיקר הדין זה לא בגלל שחשש הרואה גם במקרה השני הוא אומר וכן אם מדליקה וחזה בידו במקומו לא יצא שהר אומר ו צקה ואחזה אומר רבך במקום אטור למה עשית את זה מהגמרא מאוחר בעליל שיש שני מקרים מקרה אחד היה אוחז את הנר משעת מתחילת ההדלקה ועד סוף ההדלקה ובמקרה הזה למן דמה ההדלקה עושה מצווה לכאורה זה צריך להיות כשה כי הוא הדליק את זה במקום והוא הדליק את זה לשם מצווה אז למה זה פסול כאן היינו נצרכים לטעם שהרואה אומר לצקו הוא עושה אבל במקרה השני שהוא הדליק בבית והניח אותה במקום למן דמר הדלקה עושה מצווה זה פסול מעיקר הדין לא בגלל חשש הרוה כי הדלקה במקומה בעינן צריך שהדלק תהיה במקום המצווה ואם ההדלקה אינה במקום המצווה אז אז זה פסול מעיקר הדין לא בגלל גזירה של רבנן כך שואל הבח על הטור והוא מתרץ שני תירוצים שניהם קשים הבח עצמו אומר ששניהם קשים אומר תירוץ ראשון אחרי שהגמרא אמרה על המקרה השני של רבא שיש לנו כזה דבר חשש הרועה אז אז אולי ניתן כבר לנצל את הנימוק הזה לשני המקרים ולא לומר שאדם שאוחז את הנר א אדם שמדליק בבית ומוציא אותו החוצה זה פסול מעיקר עדינות אולי זה גם לא פסול מעיקר הדין כי לא צריכים הדלקה במקומה די שיניח את זה במקום פ חדש אומר לו למה למה אבל כתוב בגמרא שלמן דאמר הדלקה עושה מצווה הדלקה במקומה בעינן מתי הגמרא חזרה בה סברה הזו איך פתאום בגלל שיש איזה תירוץ למן דבר הנחה עושה מצווה אנחנו מתרצים גם למן דמה דלקה ושה מצווה תירוץ אחר למה ותירוץ שני לא נתייחס אליו עכשיו כי זה תלוי בשעת הסכנה לא משנה אומר שאולי יתור באמת לא כתב את זה לזמן הגמרא אלא לזמן שלנו שבזמן שלנו בעצם מקום הנרות הוא לא לא לא זמננו זמננו אלא זמן הטור כן זה היה שעת הסכנה אז אין צורך להניח את זה בחוץ אז גם בבית זה המקום אז אם גם בבית זה המקום אז כשהוא הדלי בבית והוציאו את זה החוצה הוא הדליק במקום והניח במקום שניהם זה המקום הבח אומר לא אולי התירוץ הזה לא כל כך טוב כי אז היה חייב אטור להגיד שני טעמים א' זה פסול מעיקר הדין בזמן הדין ה דגמרא ב בזמננו זה פסול משום גזירת הרוה כי אם לא אתה מפסיד את הנימוק שהוא פסול מצד עיקר הדין ואפשר שיחזור דבר לתיקונו כמו היום והמשנה בואה עוד אפילו מקשה על התירוץ הזה עוד יותר הוא אומר דרך אגב וזה שאלה קשה מאוד גם בימינו משת הסכנה שמניחה על שולחנו אז בחוץ זה גם המקום אולי רק בבית זה המקום ואי אפשר כבר להניח בחוץ היה הרב בית הדין בתל אביב הרב ארנברג כתב שוט דבר יהושע הוא נקט הלכה ברורה דרך אגב זה באמת נושא שצריך כמה תשובות אחת אחרי השנייה שאי אפשר להדליק בחוץ רק בבית כי אחרי שחז אמרו משעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו זהו ביטלו את מה שאפשר ל והם דנים איזה מסכת לומדים עכשיו כתובות בכתובות בדף ב' עמוד ב' כתוב שמשת הסכנה כבר לא נישאים ביום רביעי והגמרא אומרת רגע אבל כבר הסכנה הלכה אז אולי התקנה בטלה אומרת הגמרא לא לא לא לא לא לא לא לא חכמים תקנו לבטל את יום רביעי נגמר יום רביעי אומר הרב ארנברג ומקשר את שתי הסוגיות הללו הוא אומר אותו נימוק נכון גם משעת הסכנה אחרי שחכמים תיקנו מניחה על שולחנו ודיו זה המקום היחיד אי אפשר להדליק במקום אחר כל גדולי ישראל חלקו עליו כולם הרב אלישיב הרב שלום זל מנו בחובי אומ כולם יש הבדלים ביניהם אני לא אומר ישם גם נפקא מינות ההלכה למעשה האם באמת ניתן להדליק בבית היום או שעכשיו שאפשר להדליק בחוץ אז בחוץ זה המקום וכבר אי אפשר להדליק בבית כי אם חולקים לכאורה על הרב ארנברג אז לכאורה ההלכה היא שעכשיו עכשיו אפשר אבל גם זה בעיה קשה כי כמעט בכל עם ישראל בכל המקומות שהם היו גם במקומות שלא היה סכנה הדליקו בבית הדליקו בבית אז אי אפשר לבזות מנהג של עם ישראל כולו בכל המקומות שהם נמצאים ולהגיד שהם נהגו שלא כהוגן אבל מצד שני הם אומרים רגע אבל כן ניתן אז כל אחד זה בחוב וזה בחו והסבירו מדוע למרות שעכשיו חזר דבר לתיקונו אפשר להדליק בחוץ וגם מי שמדליק בבית עדיין מקיים את המצווה זה כמעט מבחינה למדנית זה קשה מאוד אבל כמעט כולם הלכו ונקטו בקו הזה זה לא הנושא שלנו הזכר אותי את זה כי זה מוזכר כאן אבל זה לא הנושא שלנו על כל פנים יש לנו קושייה על התור הבח מקשה על הטור למה אתה מביא את ה וק שהרואה אומר שהרואה לצורכו הוא עושה על מקרה שאדם הדליקה בתוך ביתו ומניח את זה בחוץ שם זה פסול מעיקר הדין למנ דמה הדלקה עושה מצווה לא צריכים את הנימוק מחשש של הרואה זה פסול זה פסול כי זה פסול כי צריך הדלקה במקומה ולא בגלל הרואה ככה אומר הבח שוב אמרנו אומר שני תירוצים אני אגיד אין לי זמן לזה אבל להפסיד את זה זה הפסד גדול הרב ז'ולטי מביא את הדברים הללו והוא אומר פלפול כמו כדרכם של פלפלים הוא אומר אפשר לתלות את המחלוקת בין הבח לבין הפרי חדש האם הדלקה במקומה בעינן או לא כי הבח אומר שאחר כך הגמרא חזרה בה בתירוץ הראשון חזרה בה מהיסוד הזה שדלקה במקומה בעינן ואילו הפרי החדש אומר לו מנין לך זה סברה מעולה הדלקה במקומה בענן אז אז למה מאיפה אתה יודע שהיא חזרה בה אז הוא רוצה לטלו את זה במחלוקת הנימוקי יוסף וחתם סופר קצת קשה להגיד נימוקי יוסף וחתם סופר חולקים זה לא באותה אבל מה לעשות זה מחלוקת נימוקי יוסף החתם סופר הגמרא בבב קמה אומרת שלפי רבי יוחנן אישו מישום ני כסף ידוע אז הוא אומר אז איך אפשר להדליק נרות בליל שבת אם ישו מישום חיצו אז כשאתה מדליק נר בערב שבת אתה יורה חץ אז אתה מדליק בשבת אתה מדליק בשבת איך מותר לעשות את זה אומר הנימוקי יוסף לא אתה לא מבין אשו משום מחיצה וכוונה שכשאדם יורא את החץ בשעה שהוא ירא את החץ כל מה שיקרה בעתיד זה נידון לאותו רגע שהוא ירא את החץ ולכן כיוון שכשל כת הנר הייתה ביום שישי אז כל ההדלקה של ליל שבת היא לא היייתה בשבת היא הרעה מבחינת מעשה האדם ביום שישי ולכן אין בעיה להדליק נר שבת החתם סופר מתרץ תירוץ אחר הוא אומר לו אפשר להגיד שישו משו מחיצה והכוונה היא שבכל רגע ורגע המעשה מיוחס אליך אז איך מותר להדליק נר שבת הוא אומר מותר לעשות עבירות בשבת רק תנוח אל תעשה כלום אם משהו סה מח מתך ואתה לא עושה כלום זה לא איסור האיסור שאתה תעשה לא שיהיה מיוחס אליך וכיוון שאתה עושה חט אבל אתה לא בידיים שלך אתה לא עושה שום פעולה אין בזה איסור אז אומר הרב ז'ולטי אולי זאת המחלוקת ביניהם אם אנחנו מניחים שבשעת ההדלקה נעשה הכל אז בוודאי הדלקה במקומה בענן אי אפשר אחרת אבל אם אנחנו אומרים שבכל רגע ורגע אתה כאילו מדליק אז גם אם הדלקת לא במקום והנחת במקום אבל גם עכשיו אתה מדליק גם אחר כך אתה מדליק כל שנייה ושנייה אתה מדליק לכן הגמרא חזרה בה ואמרה שאיין צורך הדלקה במקומה שוב אני אומר זה פלפול זה פלפול יפה זה ממש נותן לחנוכה לא רק טעם של סופגניה אלא גם טעם גש מקט ריח טוב של של תורה אבל אני רוצה לומר דברים יותר פשוטים מבחינת לא מפולפלים אבל קצת יותר מורכבים אז גם אני רוצה לתרץ את הקושיה הזאת מדוע התור נקט טעם שלכאורה לא נצרך הוא לא נכון ככה שואל הבח ככה רואים מהרמבם הבח אומר אם זה היה רק כתוב נו אבל גם הריף כתב את הנימוק הזה על הרועה וגם הראש כתב כולם הריף הלך הטור הלך בעקבות אביו הראש ריף וכתב את הנימוק שהרואה אומר גם למקרה שאדם הדליק את ה את הנרות בבית והוציא אותם החוצה שאצלנו לכאורה זה פסול כבר מעיקר הדין אף על פי כן שלושתם נמקו מחשש הרועה וזה לכאורה נגד הגמרא אז כדי לתרץ את הקושיה הזאת תהפכו את הדף אני רוצה להראות שיש מחלוקת יסודית מאוד בשתי הלכות בין שתי תפיסות בראשונים והמשמעות של המחלוקת הזאתי היא אחת ועכשיו נראה תסתכלו במקור מספר וו הם הביאו לכאן הרבה זה אני השם מי שצילם הוא היה בסדר אני אמרתי מה לצלם אבל לא צילמו בדיוק מה שחשבתי כי הם לא יודעים מה שחשבתי הם יודעים רק מה שאמרתי אז יש מחלוקת האם קוותה זקוק לה או קוותה אין זקוק לה דהיינו אדם הדליק נר חנוכה והנר קבע צריך לחזור ולהדליק או שאין צורך לחזור ולהדליק וגם כאן לכאורה אם היו שואלים אותנו היינו אומרים רגע רגע רגע זה תלוי אם הדלקה עושה מצווה אבל הגמרא לא מקשרת משומה את שתי הסוגיות לא מקשרת והגמרא אומרת יש לי ראיה תסתכלו ב באות ו הזאת ממש עד לארבע שורות האחרונות ורמין הוא ד מצוותה מי שתשכח חמה עד שתכלה רגל מן השוק יש לנו לכאורה ראייה שכבתה זקוק לה כי כתוב בברייתא שמצוות נר חנוכה זה מי שתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק נו אז צריך שבכל הזמן הזה הנר ידלק מ אליו די קוותה הדר מדליק לה ן שכפתה זקוק לה ככה אומרת הגמרא אומרת הגמרא לא לא לא לא את המשפט הזה מצוותה מ שתשכח חמה עד שתכלה רגל מן השוק ניתן להסביר בשני הסברים אחרים שאינם מכריחים את המסקנה שהגעת אליה הסבר ראשון לא דאי לא אדליק מדליק נקודה מה הכוונה מ מי שתשכח חמה ועד שתחל גל מן השוק לא מדבר על הזמן שצריך הנר לדלוק כמו שהבנת ואז אמרת אם זה כל הזמן שהנר צריך לדלוק אז אם קוותה צריך לחזור ולהדליק לא לא לא זה לא הפשט אלא הפשט הוא בכל הזמן הזה ניתן להדליק מי שתשכח חמה ועד שתחלה רגל מן השוק בכל הזמן הזה לא אם לא הדליק ב שתשכח מה הוא יכול להדליק צת אח עד מתי הוא יכול להדליק עד שתחל רגל משוק אז זה פירוש אחר למשפט מי שתשכח אמד שתח שוק אנמי תירוץ שני להסביר את המשפט הזה לשיעור רע שוב לא כמו שהסברת שמי שכ מי שתשכח אמת שתכלה רגל מן השוק הכוונה לזמן הדלקת הנר לא לא אלא זה השיעור של ה שמן הנצרך בנר כמה שמן צריך לשים שיעור כזה שיכול לדלוק מי שתשכח מה עד שתכלה רגל מן השוק שוב יש לנו שלושה הסברים למשפט מה זה מי שתכלה מי שתשכח מהד שתכלה רגל מן השוק פירוש ראשון שאותו הגמרא דוכה שכל הזמן הזה צריך לדלוק הנר ואז הם כפתה זקוק לה שני פירושים נוספים לא פירוש ראשון זה ש כל הזמן הזה זמן שהוא יכול להדליק אם הוא לא הדליק מ שתשכח מה יכול קצת אחרי כ יכול עד מתי עד שת להגי משוק פירוש שלישי שיעור השמן אנחנו פוסקים כפת אין זקוק לה אבל לפי איזה תירוץ מבין השניים אנחנו פוסקים אומר התוספות התירוצים חולקים שני התירוצים של הגמרא חולקים אז מה יעשה אדם שלא הדליק את הנר וכבר קלתה רגל מן השוק ידליק או לא ידליק לפי התירוץ הראשון אין שום טעם להדליק כי זמן ההדלקה הוא מי שתשכח המה עד שתכלה רגל מן השוק יותר הוא לא יכול להדליק לפי התירוץ השני לשיעור אז לא נאמר זמן הד נאמר בלילה לא נאמר איזה זמן אומר הדושות נכון כיוון שיש מחלוקת בין שני התירוצים אז ידליק כי הוא כי לפי התירוץ הראשון אמנם הוא לא יוצא ידי חובה אבל לפי התירוץ השני הוא יוצא ידי חובה דרך אגב יש גם נפק מינה הפוכה מה הדין אם אדם יש לו שמן של כמות לא של חצי שעה אלא של רבע שעה ידליק או לא ידליק אז לפי התירוץ השני אין שום טעם להדליק כמות השמן אני נצרח הנצרכת היא מי שתשכח מה עד שתחלה רגל מן השוק אבל לפי התירוץ הראשון לא נאמר כמות שמן וידליק בפשטות כוונת התוספות ידליק בלי ברכה זה פשטות דברי התוספות כיוון שאנחנו מספק אומרים את הדין הזה אז אמנם צריכים להדליק אבל בלי ברכה זו הבנת התוספות אבל הרמבם לא הבין ככה אם תחזרו לא אין את זה ברמבם כאן אבל אני אגיד בעל פה הרמבם אומר שצריכים להדליק את הנר מי שתשכח מה זה הזמן תודה זה אתה הבאת לי את זה לא בשביל עכשיו יש עוד רמבם שאני צריך שבכלל הוא לא כתוב אז רמבם כותב שהלכה הזאתי ה מי שתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק וכמות השמן הנצרכת היא מי שתכלה מי שתשכח המות זאת אומרת שני תירוצים לא סותרים אחד את השני שניהם ינקטו להלכה גם צריך להדליק את זה מי שתשכח מה ועד שתכלה רגל משוק ואחר כך אומר הרמבם היא לא הדליק שלא ידליק יותר חבל על הכסף שמן זה עולה כסף שמן זה זה לא זה לא בחינם חבל על הכסף אל תדליק יותר אתה לא מקיים מצווה וכמות השמן הנצרכת היא כ שמי שתשכח מהעד שתח גיל מהשוק אבל זה ברור בין לפי התוספות הובן לפי הרמבם שלכל הפחות לתירוץ הראשון אם לא הדלקת כשלת הרגל מן השוק אין טעם יותר להדליק אין טעם יותר להדליק זה מיותר רק התוספות אומר למה תדליק אף על פי כן כי אולי התירוץ השני צודק אבל לפי התירוץ הראשון זה ברור שאין שום טעם יותר להדליק התור כותב להלכה באות ח' אתם רואים איפה שכתוב ו מכל מקום עדיין זמנה כל הלילה ודלא כ הרמבם שכתב שכח אוז ולא דליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתחל רג מן השוק עבר זה הזמן אינו מדליק אומר הטור גם אם עבר הזמן הזה ידליק הו דלא כ הרמבם ככה אומר הטו אומר הבית יוסף למה אתה כזה קיצוני למה למה אתה אומר דו ל ק הרמבם אולי גם הרמבם מסכים רק הרמבם אמר את זה לכתחילה אבל בדאב או בספק מדין הספק הוא גם מסכים שידליקו אחריכם אומר המגן אברהם לא זה לא הפשט בטור הטור אומר מכל מקום עדיין זמנה כל הלילה ואם הוא לא הדליק מ שתכלה רגל מן השוק ידליק בברכה הטור לא אמר שידליק מספק ככה משמע מדברי הטור אומר המגן אברהם באמת ככה משמע אבל לכאורה אמרנו אף אחד לא סובר את זה גם התוספות שסוברים שידליק זה ידליק מספק אז מאיפה אז המגן אברהם אומר גם אני לא יודע אני לא יודע אבל ככה משמע בטור ויותר מזה גם אתה שולחן ערוך שנקט את ככה את ההלכה ככה משמע בהלכה שאתה כתבת שידליק אחרי שתכלה רגל מן השוק בברכה והוא מאיר ולא מסביר מדוע אומר הכנסת הגדולה יש דעה שלישית והיא דעת הרשבא והטור נוקט כדעת הר רשב ומה שהרשה מסביר עד שתכלה רגל מו באות ט פריש נדי לא אדליק מדליק לאו לממדי לא הדליק בתוך שהוא זה אינו מדליק לא זה לא הכוונה למה דתנן כל ש מצוותו בלילה כשר כל הלילה אלא שלא עשה מצווה כתקנה דלי פסו מניס ולי הי אומר מה שכתוב בגמרא לפי היעוץ הראשון לא הדליק מה הדליק ממה שמ שח אחרי הזמן שתחל רגיל משהו לא ידליק לא לא לא לא לא לא לא לא לא גם אחרי כן ידליק יש לי ראיה מפורשת אומר הרשבא כתוב במסכת מגילה שכל דבר שמצוות בלילה מצוותו כל הלילה אז גם זה מצוותו כל הלילה אני אומר לכם שאם אני הייתי רם בישיבה והיה תלמיד שמגיע ואומר לי את הראייה הזאתי היה מקבל במקום בעייתה תגיד לי מה אתה אתה אתה מה הרעיה מהמשנה הזאת המשנה הזאת מדברת על דבר ש מצוותו בלילה מצוותו כל הלילה אנחנו מדברים על פרסום ניסא שיש זמן שאנשים נמצאים אז יש איזה שיעור איך אתה מביא לי מאיזה משנה שלא קשורה בכלל ש מצוותו בלילה בלי בלי התוספת של פרסום מניסה מה הרעיה בכלל לא מובן אבל אבל אבל הרשב הוא רשב הוא אומר זאת הרעיה שלי כל דבר שמצוות בלילה מצוות כל הלילה אז הוא אומר לא הכוונה היא שהוא לא קיים את המצווה תקנה אומר הכנסת הגדולה זה התור הטור פוסק כמו הרש בה שאם לא ידליק ידליק גם אחרי כן בברכה כי כי כי הוא לא הפסיד את המצווה זה רק הוא הפסיד את לכתחילה את ההידור אבל הוא לא הפסיד את המצווה מחלוקת אחת מחלוקת שנייה ואני ממש ממש רץ מהר כתוב שמשת הסכנה מניחה על שולחנו דיו אומר רשי מה זה שעת הסכנה שהפרסים יום מידם הם יהרגו אותנו הם ייראו אורות הם יגידו אנחנו עושים להם כל מיני כשפים וזה לא כדאי לא כדאי לעשות את זה תניח על השולחן אבל מה זה שעת הסכנה שעת הסכנה כמו ששומעים אומר הרידב במקור י פירוש לא סוף דבר סכנת נפשות ואם כן פשיטה על מצוות עשה לא יהרה זה פשוט אלא אפילו סכנת צער או איבה כמו בצרפת ואחר כך הוא מוסיף לפי כך היה אומר הרב מורי אפילו אם יש רוח שקשה להדליק בחוץ מדליקה בפנים שמעתם על זה שעת הסכנה לא סכנת נפשות אפילו לא צער זה פשוט אין לו אקווריום אין לו אקווריום יש מישהו שאין לו אקווריום כי אם הוא ידליק את זה בחוץ כבה יש רוח גם זה נקרא שת הסכנה אומר הרטבה והרשה מסכים עם הרטבה הזה אז אני אומר יש כאן שתי מחלוקות הרמבם ורשי ותוספות נוקטים ששעת הסכנה זה שעת הסכנה אז מותר לך להניח בתוך השולחן בבית אבל לא המקום הוא הוא בחוץ ואם אתה לא מדליק בחוץ שזה לא ולא בישת הסכנה אתה לא יוצא לחובר לא בימינו אחרי שתיקנו אני מדבר בזמן הגמרא שלא היה שעת הסכנה לא יוצא ידי חובה ככה אומר הרמבם מדליקים בחוץ ב ומי שלא אז הוא לא יוצא ד החובה הוא לא הדליק במקום הרמבם גם סובר שהזמן מעכב ולכן אם לא הדלקת בזמן אל תדליק אחרי כן חבל על הכסף שלך אז המקום והזמן הם קריטים ואם לא עשית את זה לא בזמן ולא במקום לא יצאת ידי חובה הרשבא סובב ששני הדברים לא נכונים לא הזמן כי גם אם לא הדלקת עד שתחלה אתה יכול להדליק אחר כך וגם לא המקום אשת הסכנה זה אפילו אם יש רוח אתה יכול להדליק בבית גם בזמן שלא היה שום סכנות זה רק מין הידור הייתי אומר להדליק בחוץ והאמת היא שגם ההיגיון אומר שהם תלויים זה בזה לא אני אומר את זה תוספות אומר את זה תסתכלו במקור מספר ז אומר תוספות בשורה שלוש שורות אחרונות ולרי נראה דעתה שעכשיו אנחנו בשעת הסכנה דין לחוש מתי ידליק דנו אין לנו הקר הלה לבני הבית שם מדליקים בפנים אומר רי כשמדליקים בבית אין את ההלכה שצריכים להדליק בזמן הזה משקת ד שתכלה רגל מן השוק מה אכפת לך בבית שתחלה רגל מן השוק לא קל את הרגל מה זה משנה בכלל זאת אומרת המקום שינה את הזמן המקום והזמן תלויים זה בזה אז מי שאומר שהמקום לא נגיד בימינו שאנחנו מדליקים בימינו בימיהם שהיו מדליקים בשעת הסכנה עעל שולחנו אז אין צורך להדליק בזמן אין שום אפילו לא הידור אפילו לא הידור אומר הי שום דבר כי זה לא לא שוב החשיבות של הזמן זה רק כשאתה מדליק בחוץ אז עכשיו אני שואל מה המחלוקת בין נגיד רשבא ורמבם אחר כך אבל תצרפו לזה את כל האנשים כי זה רשבא וריד בה מול תוספות והרמבם מול מה המחלוקת זה פשוט לאני יודעתי שהמחלוקת היא חזל אמרו שצריכים פרסומי ניסא בהדלקת נ חנוכה ועוד מעט נראה שזה אפילו פוסל פרסום מניסה אם לא עשיית פרסום מניסה אדם שהדליק למעלה מכף המ זה פסול כי לא שלת בעינה זאת אומרת זה לא איזה נימוק צדדי ואף על פי כן אומר הרשבא המצווה היא לא פרסום מניסה המצווה היא הדלקת נר חנוכה פרסום מניסה זה הידור זה תוספת אבל הרמבם רואים בפירוש אין לי זמן אמרתי לך שהבאת לי לא הבאת לי בשביל זה כי אני לא הולך לקרוא את זה ב ג מוכח בעליל המצווה היא לפרסם את הנס באמצעות הנר זו המצווה הגדרת המצווה זה לפרסם את הנס הנר הוא כלי לפרסום הנס אז הוא אומר אם זה אתה לא מדליק במקום אם אתה לא מדליק בזמן אז זה שום דבר אומר הרשבא לא פרסום הנס זה הידור זה תוספת המצווה היא להדליק את הנר בלילה עכשיו מובנת גם הראיה שלו ממסכת מגילה כשהוא אומר במסכת מגילה כתוב כל דבר ש מצוותו ב כן מה אתה אומר אבל פרסו פרסומי זה זה לא המצווה אם כל מה שאנחנו אומרים נכון נחזור חזרה לשאלה שאלנו על התור למה אתה אומר נמוק שאיננו נצרך הרי כתוב בגמרא לצוקו הוא עושה רק למן דמר הנכה עושה מצווה אדם שהדליק את הנר בבית ואין אכו בחוץ למי שאומר הדלקה עושה מצווה אז הדלקה במקום מה בעינן זה מה שאמרנו הרשבא הייתה לו קשה הקושיה הזאתי קושיה אדירה הרי לדעתו גם הבית זה המקום הרי אין מקום ככה אמרנו זה רק כידור להדליק בחוץ הרשבא למד שהגמרא חזרה בה כאן הגמרא חזרה בה כש הגמרא באה ואמרה יש לי ראיה שדלקה עושה מצווה מיי ממרה של רבא אז באמת המקום הוא מעכב אין שום ספק אי אפשר להסביר אחרת את רבא המקום הוא מעכב שרי אם הוא הדליק בפנים ושם אותה בחוץ אתה אומר הדלקה במקומה בעינן סימן שחייבים דווקא זה המקום אבל כש הגמרא אמרה לא גם למדם ההנחה עושה מצווה אני יכול להסביר את זה שזה חשש ה משום הרואה אומר הרשב כאן הגמרא אמר שגם למנ דמה הדלקה עושה מצווה אפשר להסביר כבר אחרת גם בבית זה מקומה ולכן הוא הדליק במקומה אז למה זה פסול גם כאן זה משום הרואה ואם נכונים דברי כנסת הגדולה שהטור פסק כמו הרשבא שהרי הוא פסק שגם אחרי שתכלה רגל מן השוק ידליק בברכה אין דעה אחרת חוץ מהרש בה שסובר את זה אז מובן מדוע הוא הביא את הנימוק שה רואה כי אין אפשרות אחרת אחר כך הגמרא חזרה בה אין הדלקה במקומה הרי המקום הוא לא מעכב הוא לא יכול הטור להגיד הלכה במקומה בעינן זה חייב להיות רק ההוה מינה ולא המסקנה אין אפשרות אחרת אין לו ברירה ואם נכונים כל הדברים הללו אז יוצא שההלכה למעשה התור והשולחן ערוך פסקו שמה הגדרת הדלקת מצות נ חנוכה זה להדליק זכר לנס ומה עם הטעם והנימוק של פרסום מניסה זה תוספת אבל זה לא המצווה ואם כך צודק רב משה פיינשטיין אדם שחזר לביתו ואין אנשים ודאי שידליק כי עיקר המצווה היא זה זכר לנס אה אין פרסום נכון אז הוא לא עושה את ההידור זה כמו שאחרי שתח רגל מן השוק זה אחרי שזה ברור אבל זה רק בגלל שאנחנו פוסקים כמו הרשבא והטור והשולחן אבל אם היינו פוסקים כמו התוספות או כמו הרמבם לא המקום והזמן מעכבים משמעות הדבר שהפרסום מניסה זו מהות המצווה של הדלקת נו חנוקה עד כדי כך שואל רבי משה פיינשטיין אז למה אם הדליק את הנר למעלה מ-20 המה זה פסול אם אני צודק שפרסום מניסה זה רק תוספת אז למה זה פסול הרי הוא הדליק יודע הוא עשה את המצווה זכר לנס מי לא רואה רק אחרים לא רואים אז מה הבעייה אומר רב משה במילים שלי אני אומר את מה שהוא אומר חכמים רצו לעודד את המהדרין ההידור הוא להדליק שיהיה גם פרסום מניסה אז הם פסלו את זה בכוונה כדי שתדליק למטה אבל באמת אילו היינו אומרים מעיקר הדין היינו זה כשר הוא היה יוצא לרובה כי הוא עשה זכר לנס אבל כיוון ש חכמים ראו שזה בקל אדם יכול לעשות להוריד את זה מ-20 אמה זה לא דבר מאוד מסובך פסלו את זה כדי לעודד אותו שיהיה מהדר ואז הוא אומר ומה שכתוב במשאת הסכנה צריכים לומר שליו דווקא סכנה כי הוא לא מביא ריד בה לא מביא רש בה לא מביא כלום אבל הוא כיוון לדעתם זה הגדולה של רב משה פיינשטיין הוא ידע את הראשונים מתוך הגמרא הוא לא ה באמת מי שקורא קצת רב מש הוא כמעט ולא מביא אחרונים כמעט אבל הוא מביא את כל מה שהם אומרים הוא מתייחס לכמעט לכל סברה שיש כי הוא טוב באמת צריך לדבר על משה באופן אחר אבל את כל הדברים שאמרנו הוא אומר בכמה שורות בכמה דברים מתייחס לכל נקודה אבל אם נכונים הדברים אז יש גם נפק מינה גדולה כתוב ברמבם שאדם מוכר את כסותו בשביל נר חנוכה שואל המגד משנה מאיפה אתהה יודע את זה לא כתוב בגמרא באף מקום אומר המגז משנה הרמבם לקח אתזה מד' כוסות בד כוסות כתוב שלוקח מן התמחוי למה ד' כוסות לוקח מן התמחוי כי המצווה היא בד' כוסות לפרסומי ניסה אומר הרמבם כל מצווה שהיא לפרסומי ניס מוכר אפילו את כוסו זה נכון אולי לרמבם אבל אולי לרשב שהמצווה היא לא לפרסום מניסה אלא זכר לנס אז אולי גם הנפק המינה הזאת לא יצטרך למכור את כסותו כי בשביל מצוות דרבנן רגילה לא מוכרים כסות רק בשביל מצוות מיוחדות הרמבם שלמד שהמצווה היא מהותה כמו ד' כוסות השוה ביניהם אבל הרש אומר לא לא לא זה אולי לא דומה ד כוסות זה באמת מהותו אבל בבני חנוכה המצווה היא זכר לנס הפרסום מניסה זה רק הידור אז אולי לא ימכ אולי יכולות להיות עוד נפק מיינות אבל בזה נעצור וחים תהיו