מה לכוון בצפירה? ומה השאלה העמוקה ששואל כל חייל שנמצא בקרב? | הרב אורי סנוף

חזק ברוך הרב אה נראה לי שעד למלחמה הזאת תמיד הרתי את אה את יום העצמאות ויום הזיכרון אבל אבל לא כמו השנה לא כמו מאז תחילת המלחמה אולי בגלל ההכרות עם האנשים אולי בגלל בגלל המשמעות הגדולה מאוד שנגלת מתחילת המלחמה הגדולה הזאתי משמעות שבמשך כמה עשרות שנים קצת התמוססה ובזכות אותם קדושים עוצמת החיים והתכלית והמשמעות של עם ישראל ממש ממש ממש נפתחה מחדש וזה מקרב את כולנו אל התכלית הזאת הרב קו כותב בתחילת אורות המלחמה ש כשמתגלה מלחמה גדולה בעולם אז מתנוצץ הראש של משיח. ברובד הכי פשוט שיש זה כשבן אדם יוצא מהחמסה, כשהכדורים שורקים, כשהוא יודע שהוא יכול למות מזה, הוא שואל את עצמו, בשביל מה הוא חי? בשביל מה הוא חי? בשביל מה הוא מוסר את הנפש שלו? והשאלה הזאתי שאלה קיומית ממש, אחרת הוא פשוט ישאר מאחרי מחסה. והשאלה הזאת שמתעוררת היא גילוי ראש של משיח בשביל מה אתה חי? בשביל מה העולם הזה? וכשזה קורה בצורה כל כך חזקה, בשקט בשקט נאמר שזה אפילו לא משנה אם אתה יהודי או גוי. כי כשאדם צריך למסור את נפשו, הוא שואל את עצמו בשביל מה הוא חי? אצל עם ישראל זה נעשה ב בעצמה אחרת לגמרי. היום הקדוש הזה במקום הקדוש הזה זה מזכיר לכולנו מה התכלית הזאת שלשמע אנחנו נמצאים המקום הקדוש הזה הוא התחיל במעשה העקדה כאן יצחק נאקד כאן הוא מסר את נפשו ולי זה מזכיר מקומות אחרים שעם ישראל מסר את נפש מסר אנשים מעם ישראל מסרו את נפשם כשמשה משה רבנו עומד לפני השנה הקדוש ברוך הוא אומר לו שאל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אני מקווה שאני מצטט נכון וכשמגיעים למקום הזה מבחינה הלכתית ודאי צריך להוריד את הנעלי אור אבל יש עוד מקומות שמרגישים את זה יש עוד מקומות שמרגישים שאתה נכנס למקום קדוש אם זה ברחבת הריקודים של הנובה ואם זה בבתי עלמים הצבעים שהם ספוגים בדם של אנשים שמתו על קידוש השם. אנשים שנתנו את הדבר הכי יקר שלהם בבחירה מוחלטת. בבחירה מוחלטת. הרב קו כותב בעקבות דמשיכה כל המתחבר בנטיית לבבו לתשועת ישראל הוא בעל נשמה של צדיק עליון שאי אפשר למודדו במידה בינונית אני חוזר עוד פעם בעקבותד המשיכה כל המתחבר בנטיית לבבו משתוקק רוצה כוסף לתשועת ישראל הוא בא על נשמה של צדיק עליון שאי אפשר למודדו במידה בינונית. מי שרוצה את שואת ישראל, אל תבחן לו את הציציות יותר מדי, כי הוא מחובר באמת לדבר האמיתי. ודאי שכל אחד מאיתנו צריך לשוף, לתקן את הכל. לב טהור ברע לאלוהים ורוח נכון חדש בקרבי. אבל החיבור הזה לרשועת ישראל זה משהו ששם אותך במדרגה של צדיק עליון. כל אחד מאיתנו. על אחת כמה וכמה אנשים שמסרו את הדבר הכי יקר שלהם, את החיים שלהם בעצמם בשביל תשועת ישראל. זה המדרגה, מדרגת חיים כל כך קדושה ש שצריך לכסוף להיות גם כן חלק ממנה. ביום של פטירה של צדיק. אז כל המעשים הטובים שלו מתכנסים. בדרך כלל א אה אנחנו רגילים לדבר על צדיקים, על אותם צדיקים שהם היו את התורי זקן וציצית, אנשים עם זקן לבן, אנשים שאמלו כל החיים שלהם להתאר ולהתקדש, עסקו בתורה, עסקו בגמילות חסדים וכולי וכולי. במלחמה הזאת אנחנו מכירים צדיקים אחרים שהם לא פחות צדיקים, שהם לא פחות צדיקים ביום הזה. שעם ישראל החליט שזה יום הזיכרון, זה היום שאנחנו זוכרים את ה את הקדושים האלה. אם זה אותם קדושים שלא היה להם יום שאנחנו לא יודעים מתי הם נהרגו, ואם זה יום אחד שבו כולנו זוכרים בשביל מה? בשביל מה אנחנו חיים? אז היום הזה מתכנסות העוצמות חיים של כל האנשים שנהרגו ונהרגו בשיא היום בשיא החיים שלהם עם כל עוצמת החיים שלכם תראו לעצמכם שאתם יכולים לשוב כוחות מסרן הרל שרבית כל אחד היה רוצה להיות חבר שלו תארה לך שעכשיו הנשמה שלו יכולה לתת לך כתף ויגיד לך בוא קח ממני קצת הרב אבי גודברג אומר לך בוא אחי קח ממני קצת רק קצת זה אינסוף הרב אבי גולבר לימד גם בצפת נכון הרב אלישע אז הוא התחדש לו חידוש אנחנו מכירים שיש פעמיים בתפילה את המילה באהבה הפעם הראשונה היא בתחילת בתחילת התפילה במגן אברהם אנחנו אומרים א באהבה ומכוונים למסור את נפשנו על קידוש השם יש עוד פעם באהבה ואישהי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון אז הפשט הפשוט של אישי ישראל זה הקורבנות אבל התור מביא שיש קורבנות אחרים שטן מיכאל שרם של ישראל שהוא מקריב את קורבנות של צדיקי ישראל פתאום המילה באהבה הזאת מתחברת רד כל כך חזק. אז הוא אומר לחבר שלו אישה ישראל, מה זה אישי ישראל? אנשים שנשרפו במלחמה על קידוש השם ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון באותה אהבה שהם מסרו. הקדושה הזאתי שמתגלה זה משהו שאנחנו כולנו יכולים לשוב בו חיים. אנחנו לא באים להתאבל סתם, אנחנו לא באים לכאוב סתם. אנחנו לא זה לא תמוז. כן? זה לא עבודה של להיות בטרגדיה, לבכות כל הזמן, להיות עצובים, לא. זה עבודה של אנחנו כואבים את החיסרון ומבקשים את החיים שלהם, מבקשים את העוצמת חיים שלהם. מה אפשר לעשות בשביל להנח את את הקדושה הזאת שהם חיו בשבילה? תנחם את המשפחות האלה שהם חסכים כל כך. תנחם אותם, תלחם אותם בבניין ציון. כי בשביל זה הילדים שלהם נהרגו, בשביל זה האבא שלהם נהרג. בשביל זה כל מי שהיה שותף במלחמה הזאת נהרג כדי להביא אותנו לשלב הבא. הוא לא רוצה למות, הוא רוצה לחיות, אבל הוא מבין שבשביל שיהיה חיים בעולם הוא מוסר את הנפש שלו. נקודה אחרונה, עוד מעט תגיע התפירה. מקובל שאנשים אומרים תהילים בזמן הזה וזה בסדר גמור. אני מציע נקודה חדשה, אולי לא יודע חדשה, אבל אני מציע נקודה לשים לב עליה. אנחנו בדור של נבואה. אנחנו בדור של ורוח קודשך, אל תיקח ממני. אנחנו בדור של לב טהור ברא לי אלוהים. אנחנו בדור אחר. אנחנו יכולים בזמן הזה בעצימת העיניים הזאת לבקש להתקשר לנשמות האלה, לראות בעיני רוחנו את הנשמות האלה, כל אחד את ה את הצדיק שלו, את הבן אדם שהוא קשור אליו יותר, את ה רבבות 25,648,000 הרוגים על קדושת השם בארץ, לבקש לשאוב מהם כוחות בשתי דקות האלה שזה זה צפירה, שזה ממש כמו תקיעת שופר, לבקש להתקלל בנשמות שלהם, לשאוב מהם כוח. כל עוד אדם חי בעולם הזה, יש לו חסרונות, יש לו יצר הרע, יש לו בעיות לא להתקשר לאנשים חיים. גם הרב קוק כותב את זה באורות, בספר אורות, בסוף הספר אבל אנשים שהם כבר נפטרו, כבר במתים חופשי, להתקשר לקדושה שלהם, לבקש את העוצמת חיים הזאתי, שנזכה לחיות אותה בעוצמה, בחיות, ונזכה שלא יתקיים בנו. הגעתי צפת חומותייך. ולא גאלתי את ליבך. שנזכה ליגול את הלב הזה הוא כאן. מחכה, מחכה. ואנחנו זה תלוי רק בנו. אז בזמן בזמן הספירה שה ממש סוג של תקיעה ארוכה ארוכה ארוכה הכל גדול. אפשר להגיד תהילים, אפשר כל אחד יעשה מה שהוא מבין. אבל הם מציע נקודה של התקשרות נשמתית בנשמות של הצדיקים האלה ולבקש לשאוב מהם כוח. לבקש לשאוב מכנסת ישראל כוח שהמשפחות האלה שכואבות כל כך שמיושרות כל כך שהם יוחמו ושאנחנו נהיה יותר מאוחדים ושכל אחד ימצא את המה להוסיף בעולם לב טהור ברע לאלוהים ורוח נכון חדש בקרבי בזכות אותם קדושים זה יום קדוש ואשרנו שאנחנו נמצאים במקום קדוש שנזכה לצאת מהיום הזה מלאים בעוז ובשמחה להמשך תקומתם של ישראל ברוך אדוני לעולם אמן ואמן