מדינה חייבת מקדש או מקדש חייב מדינה? | הרב יצחק לוי

לפני שאני אגיד דברים אני רוצה להזכיר יהודי מאוד יקר בשם יצחק אימס השם יקום דמיו יחד עם אשתו תליה ש א במשך שנים יהודי שעלה מברית המועצות היה תלמיד שלי א ילה מברית המועצות למד במשך שנים בכולל בית הבחירה בקרמצור ותוך כמה שנים אני אומר בלי שום הגזמה מה הפך להיות תלמיד חכם עצום? היה משקיע את כל יומיו ולילותיו בתורה. אה, הוא עשה הגעה א מאוד רצינית של ספר שנקרא שלטי הגיבורים. הגעה ממש מדעית יחד עם חבר שלו גדל הגינסבורג בכול. >> והוא כל שבוע היה עולה להר הבית. היה מגיע בבית חגאי בלי רכב. כל שבוע היה עולה להר הבית עם אשתו ו בפעם האחרונה הוא יצא מהר הבית וצחו אותו באזור שבדרך א כיוון לכיוון דרום הרחברון אה הי אומר תיקון חצות כל לילה אה יהודי מופלא באמת אני אתמול היה יום הזיכרון שלו אז אני הזכרתי אותו כי זה זה קשור לפה. אני אגיד משהו בקצרה שקשור לתקופה שאנחנו מצויים בה שבין אה פסח לבין שבועות. >> אני רוצה להגיד בקצרה שלושה כיווני מחשבה שברור שיש פה עלייה משלב אחד לשלב שני. עצם העובדה שיש חג אחד בתורה שהתורה לא נתלה לו תאריך אלא בזיכה. להענפת העומר זה אומר משהו זאת אומרת שיש קשר פנימי בין שני החגים הללו אז אפשרות אחת ראשונה זה להגיד זה מעבר מ קורבן שעורים מהעומר לקורבן חיתים שזה שתי הלחם והמעבר שעורה זה מאכל בהמה כידוע וחיתים זה מאכל אדם זאת נקודה ראשונה נקודה שנייה זה מעבר ממצה לחמץ מזכיר לכם חמץ במקדש יש שני קורבנות בלבד יש בקורבן תודה ויש בשתי הלחם זהו כל שאר הקורבנות הם מצה כולם המעבר ממצה לחמץ הוא מעבר דרמטי הוא מעבר של ממציאות של בלא חמץ למציאות של חמץ על כל המשמעויות וכל אחד יודע את המשמעות לכן אני לא מעריך בזה כרגע והדבר השלישי המעניין זה שהמשנה אומרת נכון שעומר היה מתיר את התבואה החדשה במדינה ושתיה הלחם במקדש. העומר היה מתיר. כן? איסור חדש בעצם בט"ז בניסן. זה כבר על ידי הנפת העומר. ותדמינו לעצמכם כל יהודי, כל חקלאי, כל סוחר, כל אדם שרצה תבואה חדשה, שאלתו הייתה הניפו את האומר? לא הניפוף את העומר. אנחנו מחכים כלומר, אדם שגר בציפורי הוא יודע שהוא ממש מחכה לרגע הזה אם הניפו את העומר או לא. כלומר, הוא יודע שהברכה שיש לו שם, המקור שלה הוא מכאן. הוא מחכה לתאריך הזה. לא נכנס למה שרבי יוחנן תיקן אחרי חורבן. זאת סוגיה. אני רק נגעתי בנקודה אחת כאן. הרב קוק עושה דבר מופלא. הוא לוקח את המילים של המשנה והוא כותב ממש מאמר בממרי ראייה שהוא אומר יש מעבר ממדינה למקדש בין פסח לשבועות בין מדינה לבין מקדש הרי אמרנו הנוסח של המשנה שאומר היה מתיר את התבואה החדשה במדינה ושתי הלחם במקדש הוא לוקח את שתי המילים האלה הוא אומר המעבר בר ומיד למקדש ואז הוא אומר נשמה אחת מחיה את המדינה ואת המקדש ואז הוא אומר יש כל מיני אנשים כתוצאה מהשפעה של תרבויות זרות שחושבים שיכול להיות מצב של מדינה בלא מקדש או מקדש בלא מדינה ולא היא הוא בא להגיד השילוב הזה זה שתי קומות של בית אחד שלא נכון ולא ראוי להפריד אותם. זה שתי קומות שהם מכלול אחד, מדינה ומקדש. וכידוע יש בתוך עם ישראל אנשים שהיו מאוד שמחים שתהיה מדינה בלא מקדש. ויש אנשים אחרים שהיו מאוד שמחים שיהיה מקדש בלא מדינה. ואנחנו מבקשים שיהיה מדינה עם מקדש. שזה יהיה דבר אחד, שזה לא יהיה שני דברים מקבילים, נפרדים, שהמדינה תהיה הכלי הראשון או ה ה המסד הראשון שמתוכו היא בני המקדש. שזה כמובן מי שמכיר את מאמרו של הרב באורות בספר אורות למהלך ידות בישראל שם הוא כותב את הדברים באופן הרבה יותר רחב לגבי הא הידיעה הלאומית וידיעה והידיעה הדתית מה היחס ביניהם אבל הוא מסביר שבמציאות של הגלות שעם ישראל התדלדל ואז הוא לא היה קשור לעולם החומרי הוא היה עסוק ברוחניות לכן לא במקרה א כל התלמוד הבלי הוא נוצר כתוצאה מן הגלות שהם היו מנותקים מהמציאות של האדמה. ואז הוא אומר, התגובה הטובה הייתה לבוא ולבנות את הארץ. וזה מה שהציונים עשו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שבונים. אבל עכשיו צריך להשלים את הנשמה של של המדינה הזאת, את את החלק הרוחני של המדינה הזאת. וזה מה שמחבר מדינה ומקדש. ואני חושב שזה באמת מאוד מרתק. אני אני אומר עוד נקודה אחת. זה זה אז אלו שלושה היבטים של המעבר מפסח לשבועות כן זאת אומרת א שעורים וחיטים מצה וחמץ מדינה ומקדש שלושם יש עוד נקודה יפה ושמעתי שנתליסון דיבר דברים יפים על השר הזה אבל אני ממש נמצא במקום הזה א בפשטות ספירת העומר היא ספירה חקלאית למה כי התקופה הזאת שבין פסח לבין שבוע היא תקופה קריטית מבחינת היבול. למה? כי הפרחים, כמו שאתם רואים כאן את הפרחים של הזיתים, אם חס ושלום יש סופה, אם יש ברד, ברגע שחס ושלום נופל הפרח, אין פרי. זו תקופה קריטית. זאת אומרת שחקלאים סופרים את הימים שיגיעו בשלום לשבועות, קרי שיהיו פירות השנה. זאת ספירה חקלאית. התשתית הרעיון הזה הוא של נוגע ראובני. נוגע ראובני ש קשור לנאות קדומים. הוא הוא הוא כתב את הרעיון הזה שהוא רעיון מאוד יפה שהוא בא ואומר בעצם יש פה תחנונים על זה שהתקופה הזאת שהיא תקופה וכל שנה אני רואה את זה כל שנה תקופה סוערת מבחינת מזג לפעמים ימים מאוד מאוד חבים יש כאלה שאגב שרוצים להגיד שיש כאשר בין 50 לבין 50 יום כן 50 יום התקופה הזאת ולפעמים כמו שראינו בשבוע גשם מים וקור והגמרא בטר אומרת יש דבר שטוב לחטים ולא טוב לזיתים והפוך זאת אומרת זו תקופה של אי ודאות לא צריך להגיד שגם במישורים אחרים אנחנו בתקופה של אי ודעות אי ודאות המשמעות שלה זה בעצם תלות בקדוש ברוך הוא להיות תלויים בקדוש ברוך פירושו של דבר להבין שהכל ממנו יתברך ובהקשר הזה אני רק הוסיף עוד עוד רעיון אחד פלוט זה צד אחד של המטבע, אבל אני רוצה להגיד שיש קשר מאוד יסודי בין כל לבין חיבור. למה אני מתכוון? הגאון הרב שלמה פישר נהג להגיד ש זה מאוד מעניין שכהנים יש פה זכינו קונה לברכת כהנים כהנים לגיונו של מלך הסברה הישרה הייתה שכל אחד מאיתנו כל בוקר הולך למכולת קונה איזה מגש כמו שצריך והולך להביא לכהן לא הוא צריך להתרוצץ מגורן לגורן לקבל את האורל שלו מי שהכי קרוב לקדוש ברוך הוא הכי תלוי מי שהכי הכי קרול לקדוש ברוך הוא הכי מחובר, הוא הכי קשור אליו כי הוא מבין שכל מה שיש לו זה ממנו יתברך. לא סתם אני מוסיף עכשיו רעיון נוסף ואני אפסיק כי אחרת אני אשמח לשמוע את הרב אלישה אז אני אני אפסיק תכף אבל אני אני אוסיף עוד רעיון נוסף שאני מה >> מעיין המתגבר כל רעיון נוסף א >> אתה מבין אתה אתה אפשר פה באיזה שעה מוציאים אותנו ב-11 אה >> לא אבל זה דבר זה דבר מאוד מאוד מעניין חשבתם על כך ש אה שלושת הרגלים הם במועדים דים שהכי קריטי שהחקה יהיה בשדה, תחילת הקציר בפסח, קציר שעה, חג הקציר בשבועות וחגע השיא בסוכות. זה הזמן הכי קריטי שהחקה יהיה בשדה שלו. בזמן הזה אומרת התורה, אתה עכשיו עולה לרגל. שיהיה לך ברור. אתה גר כרגע בצור בצידון אתה גר באשקלון שיהיה לך ברור שהברכה שיש לך שם כאן המקור שלה זה מקור הברכה ואני מזכיר לכם שיש חובת לינה אחרי שאדם מקריב קורבן פה הוא חייב ללון אז ודאי שיום אחד הוא נמצא זאת אומרת לילה אח ודאי הוא נמצא פה בירושלים חוץ מעקרבת הקורבן מה מה אני בא להגיד אני בא להגיד יש מקום שהוא מקור כל הברכה חה בעולם ומקור הכל בעולם אני מסכ לכם הזוהר אומר שהשולחן עליו היה מונח לך הפנים וכל כל מה שיש פה זה מברך את הליחם בכל מקום והביכורים שמביאים זה מברך את הפירות בכל מקום יש מקום בעולם שהוא מקור הכל הכל הוא מקור הבריאה הוא מקור הברכה הוא מקור הקיום הוא מקור ההשגחה הוא מקור כל הטוב אז אשרנו שאנחנו זוכים להיות במקום הזה ובעזרת השם אנחנו מתפללים להמשך ישועות מופלאות בעזרת השם שבעזרת השם שלא יהיו נפגעים אצלנו לא בגוף לא בנפש לא בכלום שכולם יצאו לשלום יחזרו לשלום בכל המשימות ושתהיה ישועה גדולה מול כל אויבנו בכל חזיתות המלחמה ושנצליח בסופו של דבר להתאחד א אני מרגיש שזאת משימתנו היכולת שלנו לחיות ביחד עם חילוקי דעות אני אסיים בדברים המופלים של הרב יונתן בשי שאני רגיל לצטט הרבה ששואל מה המדד למחלוקת לשם שמיים ותשובתו בלשוני כמה אתה אוהב את מי שאתה חולק על דעתו אתה חולק על דעתו לגמרי אנחנו כל כך רגילים לזהות אדם עם דעה או דעה אם זה האדם זו דעתו אם זו דעתו זה האדם והוא מציע פה מחשבה שהיא עבודת חיים היא לא פשוטה אבל הכיוון שהוא מציע הוא כיוון מופלא. לא להגיד בוא תעשה הפרדה ברורה. הדעה שלו היא איק. אתה רשאי לחלוק עליה בצורה מכובדת. לא בקיצוניות, לא בעמדה, לא בדיבורים, לא בהתנהגות. אבל אתה אין לך לא רק שאין לך שום פטור, יש לך חיוב מוחלט לאהוב את מי שאומר הפוך ממך, מי שפועל הפוך ממך. אין לך שום פטור שלא לאהוב אותו. ואני מרגיש שזאת משימתנו. לרכת השם על כולכם. >> מי מי אמר זה?