מדוע חולצים נעליים בכניסה להר הבית | הרב אליהו ובר

וקורא לו ואומר לו משה משה ויאמר אינני [‏צחוק] אל תקרא ולא משל נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו עד מת קודשים מקום קדוש לא יושבים לא נמצאים שמה עם נעליים למה לא נמצאים נעליים אמרו הרבה הסברים אתמול אה קנו פה את היערות דבש יערות דבש אומר שכשהולכים בלי נעליים אז נדבקים ים ככה לקדושה שבקרקע ומקבלים חוכמה ונבואה ורוח הקודש אני לא זוכר את הלשון המדויקת קיצור ו א גדולה מיוחדת אבל א על דרך הפשט ולכן יש כאלה שרוצים אפילו לשנות בגל דינים לא בשום אופן ש המקום מכובד אז לא באים אליו עם נעליים מלכלך ו בעבר היונעליים היו נעליים שמשורשים לדרכים מי שרואה במשנה א אני אלך יותר מוקדם עם התורה כתוב בתורה וככה תאכלו אותו נעליכם ורגליכם קורבן פסח כלומר יוצא לדרך לובש נעליים הר הבית זה לא מקום של יציאה לדרך הר הבית לא באים עם כל עצית שעל הרגליים אבל א יש א עוד רעיון ששמעתי שהנעליים עושים אותה מאור של בהמה ובעיקרון בן אדם ההתעלות שלו מעל הבהמה זה לא דבר א א על פי התיקון של התיקון הוא של האדם הראשון זה רדו בדגת הים ואעוף השמיים חייב כול אבל לא לא להרוג ולאכול אנחנו זה שאוכלים רק אחרי המבול בעיקרון העולם המתוקן זה שלא יכלו בשר זה קשור לסוגיית הצמחונות אני לא נכנס עכשיו לעניין הזה העריכו בזה היתכן מאוד שאבל בלי לפני בלי הטעמים התורה עוסרת אז אסור אבל יש הבנה שצריך צריך להבין מה זה נקרא מור מקדש ובאמת א הרבה מהירים לחבו על אנשים שנמצאים כל היום בבית המקדש חסר זה לא מי שמגיע פעם ב יש לו הרבה יותר לכאורה יש לו יותר התרגשות ויותר מור מקדש מאשר מי שמגיע כל יום אז אני אגיד את זה משהו בהקשר לכלה שעלתה איתנו אבל אליו דווקא ובגלל שיש איתנו כלה אז נמשיל את זה וככה הרי אין ספק שההתרגשות החיים המשותפים של בעל ואישה חלק של ההתרגשות הכי גדול הוא באזור של החתונה החתונה שבע ברכות אז למה לא ממליצים אף פעם לשום זוג לעשות כזה דבר שהיחיו שבוע ככה בהתרגשות ובחיים טובים אחרי זה שיפרדו ואחרי שנתיים לא יהיו ביחד אחרי אחרי שנתיים יהיה ככה הרבה יותר התרגשות ככה חיים ביחד כל היום בבוקר נפגשים בערב נפגשים ולפעמים כזה יש גם חיכוכים ולא תמיד זה ויש חיכים לא היה מומלץ ככה ככה להיפרד לשנה, שנתיים אחרי ככה מדי פעם ייפך. פעם אמרתי למישהו שאל אותי בהקשר א גם שוא אמר לי שההתרגשות היא היא לא כל יום. שבאים כל יום אז אין התרגשות אותו דבר כמו מי שמגיע מדי פעם. אז אמרתי לו שגם בלימוד גמרא ודאי שמי שלומד דף גמרא פעם בשנתיים הוא הרבה הרבה יותר מתרגש ממי שלומד כל יום. אז כמו שהוא מבין בתורה שתעדיף ללמוד כל יום גם גם שגם בענייני מקדש זה ככה אבל באמת צריך להבין את זה ואני חושב שפה מגיעה ההנהגה של מורא המקדש שמלבד ה הרגשת הלב שבאמת הרבה פעמים קצת מתקאה והרגשות קצת מתקאיים כשזה אה כים הרגשות כשזה לא כשזה זה דבר יומיומי, אבל פה מגיעה ההלכות. הנהגת מור מקדש. כשבן אדם עושה הכנה לפני שהוא מגיע למקדש, ההכנה מה שחז"ל אומרים מכל לקראת אלוהיך ישראל לפני שעומדים בתפילה א חז"ל דורשים את זה אבל א ברור שכשעולים להר הבית חייב להיות שיהיה א הנהגה של פעולה של פעולה שאומרת עכשיו אני עובר ממצב א' למצב ב' ויש מה שנקרא הפעולות החיצוניות מעוררים את הפנימיות אז נכון שאנחנו אנחנו לא אותה התרגשות של הפעם הראשונה וזה לא דבר שקורה כל יום אבל יש נקודה אחת שזה הפעולות החיצוניות שמעוררות הפנימיות חליצת הנעליים מלבד ה תאמינו שהזכרתי קודם חליטת הנעליים מוציאה אדם מהמציאות היומיומית שאנשים הולכים הולכים בכל מקום הולכים עם נעליים עכשיו לא עכשיו אנחנו נכנסים למקום שמה לא הולכים עם נעליים והפעולה הזאת היא היא יוצרת את המורה מקדש ולכן חז"ל אומרים איזה הוא מוראו לא יכנס להר הבית ומקלו ומנהלו ותרמילו זה איזה הוא מוראו אז מה זה באמת ככה זה מה שהכוונה שהלב לא צריך לעשות כלום רק הכל פעולות חיצוניות ואנחנו כולנו אנשים חיצוניים בוודאי שלא אבל הפעולה החיצונית היא זאת שמעוררת את הפנימיות. אנחנו עכשיו יש איתנו כלה אז א אנחנו באמת זה עוד פעם מעורר כל פעם שיש שמחה פה ובאמת במקום הזה יש כל היום יש דברים חדשים אבל א אני לא יודע אם זה דבר חדש יצא לי להיות פה אבל כן זה חדש שהיא בנה את הבית אז הקדוש ברוך הוא בכל אופן אה יברך אותה הקדוש ברוך הוא יברך את הכלה שעולה איתנו שתבנת ביתה בית נמד בישראל בית של אהבה ואחווה ושלום וראות בית של שמחה ואושר ואושר בית ש בנים נים ובנות בית של תורה ויראת שמיים ועוד שנה תבואה לפה לבית המקדש עם קורבן יולדת בשמחה עם תינוק חמוד בעגלה לכן יהי רצון ונאמר אמן