כאיש אחד בלב אחד | הרב אליהו ובר

היום אנחנו ביום ד' אלול, מחר זה יום ה באלול, נבואה שיחזבקל ניבא באי באלול. ו יש דבר מעניין. יחבקל בתחילת הספר מתנבא נבואה בה בתמוז. ובהמשך בפרק ט או י אני קור אחרי חלוקת הפרקים באזור שמה יש נבואה שהוא מתנבא בהלול. מה ההבדל בין הנבואות? יש שם רואים ובערך אותו מראה נבואה אבל יש מספר הבדלים שכל תלוי בדבר אחד במראה הראשון הוא ראה אותו על נהר כבר עומד יחזבקאל רואה נבואה על נהר כבר במראה השני הוא הביא אותו ירושלים במראות אלוהים הביאני ירושלים למה את המראה הראשון הוא הביא אותו ל הוא השאיר אותו בנרקבה מראה השני הביא אותו לירושלים לא יודע אם זה הסבר נכון אבל כיוון שכל כל הנבואות שנאמרו בתנך לגבי חודש אלול הם נאמרו בירושלים יש לנו את חגי הנביא שצועק לבנות את הבית בראש חודש אלול ואת החומה מסיימים לבנות בחף באלול יחזקל רוצה להתנבות בי באלול אין בר צריך להביא אותו לירושלים מה תתנבא את זה בחוץ לארץ לירושלים אז במראות אלוהים הוא מגיע לירושלים לכן יש לו עוד נבואה שהוא מגיע במראות אלוהים לירושלים וביום כיפור זה המשך הספר שם הוא רואה את צורת הבית את הקורבנות אבל יחזקאל דבר ראשון בא לראות את הנבואה אז הוא מגיע לירושלים כי חודש אלול חודש אלול באים לירושלים מי בחודש אלול הולך למקומות אחרים אפשר ללכת בחודש אלול למקומות אחרים כולם הולכים לירושלים זה מה שעושים בחודש אלול אז א בשביל זה יחזקאל אה התנבא את הנבואה הזאת בירושלים ובאמת יש שמה גם הבדל מאוד מעניין שבמראה הראשון הוא רואה פני שור במראה השני הוא רואה פני כרוב ואומר והעידה כיכרובים ממה כי כשהוא הגיע לירושלים הוא ראה ראה את המראה במקדש. במקדש עצמו יש הרי את הכרובים מצוירים. אז הוא הבין שאת המראה הראשון שהוא ראה זה הכרובים. חז"ל מפרשים את זה בצורה שהוא ראה בהתחלה השור וזה יתהפך לקרוב. אבל העיקרון הוא שכמעט כמעט אותה אותו אותה נבואה. רק א פה הוא ראה מראה קרו. הוא ראה עוד דברים. הוא ראה את גלות השכינה. הוא ראה את השכינה יוצאת. בתוך הנבואה שלו יש פסוק. והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. רוצה לומר משהו שהוא לא פשט, אבל על דרך הדרש הוא ודאי נראה לי נכון. יש א ב רואים את זה לפעמים בפרסומים יש לב של אבנים ויש אבנים עם לב וכל מיני דברים. מדברים על הכותל המערבי קיר של אבנים שהוא לב. הוא הלב הלב הלב שלנו הלב שלנו. אני חושב שיחבקאל פה עומד פה על נקודה. יש פה לב של אבן. לב האבן. הלב הזה הוא באמת הוא לב שלנו אבל הוא לא בדיוק הלב. הוא העצמות שסביב הלב. הקירות הלב. יש בתוכו לב בשר. כשיש התייחסות רק לאבן, ללב האבן זה בעיה. צריך לב האבן ולב דעת בפנים יש לב בשר. אז ועסירותי את לב האבן מביכם ונתתי לכם לב בשרב >> כן ומה זה הבשר כמובן זה הבשר הקורבנות יחזקאל מתנבא באי באלול תפסיקו עם הלב האבן יהיה לכם בסוף לב של בשר אנחנו קוראים השבוע היום קראתנו את זה בתורה מי שכבר שמע קריאת התורה מי שלא בהמשך אז קוראים כי ייפלא ממך דבר על המשפט וקמת ועלית אל המקום השמך השם כלומר, כל פעם שיש שאלה, יש לבן אדם שאלה הלכתית, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה יש מקום אחד שבו לשאול. יש מקום אחד שבו וקמת ועלית אל המקום ועשית על פי הדבר שיגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר השם ושמרת לעשות ככל אשר יראוך. גם זה יש מודעות שכתוב ועשית ככל אשר יראוך. לקחו את הפסוק הזה, מילה ראשונה, שלוש מילים אחרונות של הפסוק ומחקו את המקום אשר בחר השם שבאמצע. אז אולי כי הם לא רצו שזה יהיה טעון גניזה לכן א השמיטו. אבל א אבל אולי גם התכוונו שכל האנשים הרי יודעים את כל התורה. חמישה חומשי תורה מי לא יודע? אז ודאי שהוא התכוון ועשית ככל אשר הוא יזכור מה כתוב באמצע המקום אשר בחר השם אבל נראה לי שיש כאלו ששכחו. אז בשביל מי שקצת שכח אז אני מזכיר בפסוק כתוב ועשית על פי הדבר שיגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר השם והוא מסיים ושמרת לעשות ככל אשר רוך יש מקום שהשם בחר בו וועכשיו אני רוצה להסביר את זה גם באמת בצורה להבין אנחנו עברנו הרבה שנים עם ישראל כמו שעברהם את נחמיה בתאר את זה בספר בסוף הספר הוא מתאר שעם ישראל חזרו מהגלות חצי מדבר א אשדודית, חצי מדבר אמונית, מואבית, כולם מדברים שם כל מיני שפות. גם אנחנו חזרנו מ-2000 שנה וחלק מדברים בקוראים לעצמם תימנים, חלק קוראים לעצמם ספרדים וחלק קוראים לעצמם אשכנזים וחלק מרוקאים וחלבים וצרפתים ופולנים וליטאים וכל מיני שמות שעברנו בגלות והנקודה יש מקום אחד שהשם בחר אנחנו יכולים לעשות כמו שעושים הגויים עושים באמת לגויים יש הרבה הרבה הרבה מקומות כן איך יעבדו הגויים אלה את אלוהיהם ושה כן גם אני על ההרים הרמים על הגבוות תחת כל יצר ענן כל אחד יש לו את האל שלו את הפינה שלו את המקום שלו אבל הקדוש ברוך הוא אומר לא לא תעשה כן להשם אלוהיך כי אם אלא מקום אני רוצה מקום אחד מקום אחד עם ישראל הוא עם אחד יש לנו 12 שבטים ראובן לא צריך להתבטל בשמעון ושמעון לא צריך להתבטל ביהודה ויהודה לא באחה כולם יש 12 שבטים אבל עובדים את הקדוש ברוך הוא במקום אחד. יעקב אבינו עשה 12 אבנים. ככה המדרש אומר שהוא לקח 12 אבנים והקיף אותם. ולכן 12 אבנים נהיו אבן אחת ויקח את האבן ששם מרשותיו. יעקב אבינו הוא לא מפולג. יש לכל אחד את הפינה שלו. יש לכל אחד את החשיבות שלו. יגיד אנשים מה צריך רק את הקבוצה הזאת. צריך רק את הראובנים רק את היסחרים. רק את הדנים לא אנחנו צריכים את כולם כל אחד ואחד הוא דבר חשוב אנחנו צריכים רק פנדלרים או רק חייתים או רק בנאים או רק עופים ורק מבטלים אנחנו צריכים הכל עם ישראל הוא עם שמורכב מהרבה הרבה הרבה חלקים אבל יש רק אל אחד שעודים ויש רק מקום אחד ובאמת כל הדורות העיניים של כולם היו נשואות למקום אחד לא לכמה מקומות וזה המקום ההוא אשר יבחר השם ואנחנו צריכים לבוא למקום ההוא ושמה יושבים 71 סנהדרין והם יושבים ודנים ודנים בכל הסוגיות מכל הכיוונים מכל ההיבטים וישמרו לעשות ואז השמרת לעשות ככל אשר רוחה וחז"ל דרשו שגם שלא במקום יש חיוב לשמוע בכל החכם ועשית לרבות בית דין שבנה וובמשך הדורות וספר החינוך מביא שגם כל חכם וחכם חכם בדורו. אבל יש דבר אחד שיש מקום אחד אשר בחר השם. העיניים של כולם נשואות למקום הזה וכולנו ביחד באים. אנחנו זוכים פה במקום הזה לראות את עם ישראל לכל גווניו. כולם באים לפה. אבל זה לא שבאמת באים כל אחד עם הגוון שלו ונשאר לעצמו. כולם באים. כולם כאחד. כולם נקבצו באוך. איך אומר ה בקדושה של מוצף של שבת? יחד כולם קדושה לך יש לישו כולם ביחד אנחנו עם אחד עובדים אל אחד יחבקל הנביא בא מבבל לירושלים להגיד נכון אנחנו בבבל בגלות יחבקל הרי היה בגלות יכוניה כבר הוא אומר אבל אנחנו אבל העיניים שלנו הכל שייך למקום אחד לירושלים עיר הקודש ולמרכז של ירושלים עיר הקודש ההר הבית ובתוכו המקדש הקדוש הקדוש ברוך הוא יעזרינו שבאמת נזכה כולנו להיות כאיש אחד בלב אחד לעובדו בלבב שלם. זה לא סותר. מותר לזה לומר סליחות בתאריך הזה ולזה לומר ככה ופה לומר את הניגון הזה וכאן לומר את הניגון הזה. זה יפה. זה אין שום איזה שום בעיה. כל עוד שזה כולם עובדים אל אחד וכולם שמחים זה עם זה. אין בזה בעיה. מתי מתחיל הבעיות? לא. אתה שמה ואני שמה. זה בעיה. והקדוש ברוך הוא אוהב את זה. אוהב את עמו. אוהב את הבנים, אבל שלא שכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד במקום הזה אמן כן יהיהי רצון