הנביא מכוון את ישראל להר-הבית | הרב אליהו ובר
פתיחת השמיים ונבואת יחזקאל היום, יום ה' בתמוז, הוא היום שבו החלה נבואת יחזקאל – "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֵרֶא מַרְאוֹת אֱלֹהִים". יחזקאל הנביא עומד בבבל ורואה מראות אלוקים. על כך יש גמרא מעניינת במסכת חגיגה, שדנה בהבדל בין נבואת ישעיהו לנבואת יחזקאל, ומתארת את הפער ביניהם. הגמרא שואלת: מדוע ישעיהו מקצר בתיאוריו ואילו יחזקאל מאריך, במיוחד בתיאור מעשה המרכבה? ### בן עיר מול בן כפר הגמרא עונה: ישעיהו דומה ל"בן קרח", כלומר למי שגר בירושלים ורגיל לראות את פני המלך. לעומתו, יחזקאל דומה ל"בן כפר", שפוגש את המלך פעם ראשונה ולכן מתאר באריכות את כל הדר. אבל יש כאן גם הבדל מהותי בתוכן הנבואה ובגובה המבט: יחזקאל מתאר את המרכבה מהאופנים – מלמטה, דרך החיות, הכיסא, ועד לדמות כבוד ה' שמעל הרקיע. הוא עולה במבטו מדרגה אחר מדרגה עד שמגיע ל"דְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". הגמרא אומרת: "עד כאן יש לך רשות לדבר". ### ישעיהו רואה מגבוה ישעיהו, לעומתו, פותח את נבואתו – "וָאֵרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". הוא כבר רואה את הכיסא ואת ה' יושב עליו, עם שרפים עומדים ממעל. כלומר, הוא רואה מה שיחזקאל לא רואה – או לפחות לא מתאר. ההבדל ברור: יחזקאל רואה מלמטה למעלה. ישעיהו – מהכיסא ומעלה. הוא עומד במקום גבוה יותר, ולכן רואה גבוה יותר. ### הר המועד – ירכתי צפון יש בירושלים נקודה שממנה רואים גבוה יותר. זה המקום שבו נמצאים. ישעיהו בעצמו מתאר את נבוכדנצר שאומר: "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב – אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". הוא מתכנן לשים את כסאו "בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן". הביטוי הזה – "הר מועד ירכתי צפון" – מופיע רק פעמיים בתנ"ך: כאן, ובתיאור הר ציון, מקום המלך הגדול. כלומר, מדובר בהר הבית. מכאן אפשר "לעלות", במובן הרוחני, עד לכסא הכבוד ממש. ### שלוש רגלים – שלוש הזדמנויות לראות לכן בירושלים יש ציווי – "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי ה'". שלוש פעמים בלבד, בכל השנה, יש ציווי לעלות ולראות. ומה פירוש "לראות את ה'"? הרי נאמר – "לא יראני האדם וחי". אך התורה והנביאים משתמשים בביטוי "ראייה" כדי לתאר הבנה עמוקה, תפיסה פנימית של האלוקות. ויש מקום אחד בעולם שבו ניתן להבין, לראות, להשיג – והוא הר המועד, ירכתי צפון. ### לראות את הנהגת ה' בגאולה אנחנו חיים בתקופה מורכבת ומסובכת, אך מתחילים לראות. העיניים נפתחות. שלב אחרי שלב, מתקדמים בגאולה. לא תמיד מבינים, אבל כאן – במקום הזה – נפתחות העיניים להבין איך כל ההתרחשויות האלו נועדו לקדם אותנו. כאן רואים את ה' יושב על כיסא רם ונישא. ### המניעה – מחסום רוחני אבל יש עדיין מחסום. יש משהו שמפריע להידבק באמת לקדוש ברוך הוא. אולי זו מצוות תפילין – "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ". התפילין על הראש ועל היד הם אות של דבקות בשכינה. ואם ניכנס עם תפילין – נגיע לאורות עליונים. ### מפחדים מאור נראה שיש פחד מהאור הזה. מה כל כך מפחיד בלעלות עם תפילין להר הבית? אולי זה בגלל שהאור כל כך גדול. אבל עם תפילין, עם ישראל בהר הבית – עטופים בטליתות, תוקעים בשופרות ובחצוצרות, ומתפללים למען הצלחת עם ישראל – נגיע לגבהים שלא שיערנו. ### תפילה לגאולה שלמה שהקדוש ברוך הוא יזכנו לבכות על כך. להיכנס בפועל, עטופים בתפילין ובטלית, מתפללים באמת, מצליחים בכל המלחמות – לא רק מול אויבים חיצוניים, אלא גם בהשבת ארץ ישראל לעם ישראל. כל גבעה וכל רמה תיושב, בלי הפרעות. **אמן. כן יהי רצון.
Comments
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.