האם נכון לנהוג מנהגי אבלות בתשעה באב ותשעת הימים? | הרב אלישע וולפסון

טוב, ברשות מוריי ורבותיי, אנחנו כבר א מתקרבים אל היום התשיעי, החודש החמישי. א אנחנו ביום ההילולה של הארי הקדוש זכות התגן עלינו ו אני רוצה א להתייחס לשאלה הקצת מורכבת וקשה א של מנהגי אבלות בימים האלה בכלל ובתשעה באב בפרט אני כבר אומר מראש שמה שאני אומר זה על דעתי בלבד וגם אה א אז >> רבנים שעולים להר הבית לא כולם מסכימים על העניין כלל אז אני רק מציע את מחשבותיי בפניכם >> אם לא מסכימים >> א קודם כל קודם כל אנחנו יודעים שאנחנו יודעים רואים בחוש שהגאולה היא קמעה קמעה בתהליך שלבי לא ביום אחד כמו שהריך הרב קליאר לעורר את עם ישראל מתרדמת הגלות ועוד צדיקים זה לא קורה ביום אחד לא יושבים בגולה ופתאום בא המשיח כנפי נשר בית מקדש מהשמיים הופה ואנחנו בגאולה ואיזה יופי והימים האלו מיום של כאב וחורבן ואבל נפכים לשמחה עצומה ואורות ווואו זה לא עובד ככה. זה פשוט לא עובד ככה. אנחנו רואים את זה גם מהכתובים וגם מהמציאות. וכיוון שהאור והגאולה הולך ומפציע כמעט כמעט, לאט לאט, גם באופן הלכתי חייב להיות לזה ביטוי. אתה לא יכול להתנהג כשאתה בארץ ישראל, כשאתה בהר הבית. כשאתה משתחבר בהרב בית ושר כאילו אתה עכשיו באינקוויזיציה זה לא הגיוני זה זה לא רק שביום העצמות אתה שמח זה לא יום עצמות אני שמח וגם יום ירושלים תשעה באב אני חוזר כאילו חזרה לאירופה להיות לפני זה לא יכול להיות זה לא הגיוני זה לא ישר זה לא אמיתי יש פה תהליך שאנחנו עוברים שעם ישראל עובר וו יש פה מורכבות כי התורה היא אמורה לתורה שבעל פה, אבל לצערנו מיום שגלתה סנהדרין אנחנו כאילו א התורה במקפי כן יש לנו את ההלכה וכאילו קצת בעיה אתה לא יכול לזוז ממנה ואם כתוב שיושבים על הרצפה ומתאבלים ואומרים קינות ו אתה אתה לא זה מורכב זה מורכב לכן אני קודם כל לפני שדבר על המיסה, אני אדבר על המהות כי מבחינה מעשית זה באמת מורכב אבל המהות קודם כל זה שחייב להיות הבדל עצום ומשמעותי מאוד וכפי שהגאולה לא באה בבת אחת כך גם הימים האלה לא משתנים זה לא יום כרגע זה אבל וחורבן כשנמיע לבית המקדש זה יהיה שמחה עצומה זה הולך והולך בהדרגה וגם את זה אנחנו כן רואים במציאות אם קוראים את ההלכות ש כן עוד באשכנז בשבת חזון כן לובשים בגדי חול שבת קודש וכמובן לא שומעים מוזיקה כל השנה כלומר איךשהו למרורות המגבלות של ההלכה והמנהגים אנחנו כבר הצלחנו א המציאות כן דרשה את ה את השינוי הזה וזה פשוט קרה לאט לאט ו וגם אנחנו במציאות המיוחדת שאנחנו נמצאים בה והמשמעותית כל כך, אנחנו צריכים להתבונן מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו ולא רק לקיים את ההלכות המנהגים כדי שתקד כאילו שום דבר לא קרה א למעשה אז כמובן קודם כל בתשעה באב כבר דיברנו על זה יהודי עולה להר הבית כבר יום תשעה באב נראה אחרת לגמרי הוא זוכה לפעול את הגאולה הוא זוכר לראות את הגאולה. אז זה כבר לצאת כתוכן משמעותי מאוד ליום הזה בשונה מאיך שחגו אותו כביכול בזמן הגלות. אבל בנוסף לכך אני חושב שכל התוכן של היום הזה, הימים האלה הוא בכלל ויום גם תשעה באב, הוא צריך להשתנות. א כלומר למעשה יש לנו הלכה שלא לומדים תורה כי ידי שמחה ו מעידח גיסה הדבר שהכי הכי חסר לנו באמת זה הדעת זה הדעת זה הידיעה המצוות אנשים לא יודעים דבר כל כך פשוט שיש מצווה מהתורה לבנות בית מקדש לא יודעים זה פשוט לא יאומן. לא יודעים שיש מצווה מהתורה לבנות בית מקדש. >> מצווה הכי מפורשת אין מי שחולק עליה. אין מי שחולק עליה. >> כתוב מפורש גם ב >> בכל ספרי הפוסקים, כל מוני המצוות, אף אחד לא אלה בדעתו שאין מצווה לבנות בית מקדש ואין מצוה לבנות מזבח. אין דבר כזה. וגם רש"י שהביא את הדרשה שבית מדה שתד מהשמיים הוא כותב מפורש בחמה מקומות פשוט על התורה וכן תעשו לדורות לא ניכנס לסוגיה הזאת עכשיו אני רק מביא את זה כדוגמה >> ביחזקאל ברור ברור עכשיו כשאנחנו לא יודעים את הדברים הכי בסיסיים האלו הכי פשוטים האלו הכי מחויבים האלו אנחנו לא נוכל להפוך את הים האלו לשצון ולשמחה כי רק מסיבה אחת הם פשוט לא יודעים אין לנו את את הידיעה הבסיסית והפשוטה של מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו >> אנשים טובים ש יש איזה >> עיקר של תשעה באה ואת זה כן אני יכול לומר במפורש גם בשם הרב ישראל אריאל שהוא ככה כתב ומורה להתעסק בענייני המקדש לא להתעסק בלחפש בגיטין את ענייני האבלות ולכונן ולבכות אלא להיות עסוקים בבניין המקדש, לעסוק במצווה הזאתי, בהלכות האלו, ללמוד, ללמוד את הנושא הזה, נושא של חידוש העבודה זה לעניו דעתי ואני אומר גם בשם הרב יסן אריאל מה שצריך לעשות ביום הזה וברוך השם כבר היום באמת יש היום הרבה שיחות ושיעורים והרצאות שעוד פעם זה חלק מההתפתחות שלא רק יושבים ובוכים כל היום על הארץ אנשים מחפשים משמעות לצקת תוכן אמיתי ליום הזה ולא סתם לאנשים קשה לבקות וכי באמת מרגישים שאני כל ההתעוררות שלי לקודש ולמקדש מה זה כל אבן משמעותית בנקודה הזאת הייתה בלת אישה באב אחד לפני לא יודע 30 פחות 25 שנה שישבתי ודמיינתי לעצמי אמרתי ריבונו שלום עולם עם כל מי שיושב עכשיו ובוכה במקום לשבת ולבכות היה בא לפה אז היינו פשוט בונים במקום לבכות ופשוט התבוננתי בזה והשתגעתי אמרתי זה לא יכול להיות שכל עם ישראל אתה באמת כאילו כל עם ישראל כל בתי הכנסיות כולם יושבים ובוכים מתכוננים מה מה הסיפור כאילו מה מה אתם רוצים תשאל אותו מה אתה רוצה אז תבוא אתם כולכם ביחד יוסבים בוכים כולם על אותו דבר. אז מה? בואו תעשו מה מי מונע מכם? והבנה הזאתי היא טלטלה אותי. היא טלטלה אותי ומתוך זה ברוך השם גם באתי לכל העשייה שאנחנו זוכים פה. רגע משהו אבל שלא >> בקיצור אני מסכם ואומר הימים האלו ימים של קדושה ימים של גאולה. יום תשעה באב נהפח לנו מיום של יום שאפשר להשתחוות בהר הבית. זה יום של גאולה. אז עדיין יש לאן להתקדם. עדיין צריך לצום כי כי אנחנו צריכים להתעורר. אבל בזה צריך להתעסק. לא בבכי ונהי על חורבן הבית אלא בבניין. באיך בונים, איך מקווים את עם ישראל למקדש, איך מקווים את עצמנו למקדש. בזה אנחנו צריכים לעסוק בכל תשעה הימים. הוא ויום תשעה באב עצמו. כך בעזרת השם נזכה בסיעתה דשמיא שהימים האלו התעצמו עוד מאוד והופכים לנו והפכו לנו לגמרי ובעזרת השם לשמחה וטוב לבב ובניין שלם יראו מסמח ליבנו כנוח