גיבורי המקדש | פרק 1 - המתנה של סבא

הא לך אויב אכזר יהודון! לא אתן לך להחריב את בית המקדש. יבוסי שכמותך. מה יבוסי? אני בכלל לא יבוסי. כנעני! חיתי! הם היו הרבה לפני בית המקדש, הראשון. הראשון? הראשון, הראשון... רומאי שכמותך! עכשיו אתה מדבר. לא אתן לך להחריב את ירושלים, בדיוק כמו שסבא שחרר את הר הבית. סבא! מה איתו? יש לו יום הולדת. נכון! מתי? עוד שבוע, ולא הכנו לו כלום. עוד שבוע? מה נעשה? מה נעשה? אולי נזמין את המשפחה? נביא את כולם ל... יהל מה אתה עושה? מה זאת אומרת, מה אני עושה? הולדת עוד מעט. הוא בן שמונים ואחד ו- תחזיק את זה רגע. לא עשינו לו כלום. הוא בן שמונים ותשע, וזה לא כזה פשוט. בוא, תעזור לי לחשוב. אנחנו חייבים לחשוב, לעשות לו משהו רציני אני יודע. בוא נכין עוגה, שתים עשרה קומות, אותו נרים למעלה ומתנה בצד. יהל, אתה מדומיין. איך תעשה עוגה של שתים עשרה קומות? תקשיב, בוא נכין לו פשוט עוגה רגילה, עם קצפת וסוכריות למעלה. מה אתה אומר? אפשר משהו יותר מגניב מקצפת וסוכריות? נו, כמו מה? נגיד אהה... אני יודע! נו? חייזר! אתה יודע מה? סבבה. יש! אבל החייזר, אז הוא בלתי נראה. סגור! יש! יאללה בוא נלך להכין. קיצור תקשיב יהל, מצאתי מתכון מהמגירה של אמא. תקשיב, קצת קמח, קצת מים, סוכר, ביצים וקקאו. יאללה, אוקיי, אז תקשיב. שמים קצת קמח. קודם כול, עוד קצת מים. לא יודע כמה, אבל קצת. אוקיי? עכשיו תקשיב, סוכר. אהה, לא כתוב פה כמה סוכר, אבל נגיד כוס סוכר, ביצים, ביצים. אבל צריך לשבור אותם. כן? לא לשים אותם ככה. לא, אל תשבור עליי. אז הנה הקמח. אהה, יש לנו ביצים. -תסתכל, כתוב במתכון. -קצת, נכון? וקצת קקאו. אין לנו קקאו, אז פשוט נשים עוד סוכר, נראה לי. נכון. סוכר חום זה דומה, אני שמעתי שזה דומה. יש לנו - ... מה אתה עושה? יהל? מה זה? מה שאמרת לי לעשות. זה נראה לך עוגה? כן, מה הבעיה? תסתכל מה זה! תראה איך זה יושב יפה. מה זה? בעיניי זה מדהים. זה לא עוגה. תקשיב, תסתכל, מהתחלה, מהתחלה. מה אתה עושה? מה אתה עושה? יהל, מה יש לך? אי אפשר כבר ככה. די, כבר. אי אפשר, איתך אי אפשר! די כבר! אי אפשר כבר! תפסיק! לך מפה! לך מפה! אני אכין את העוגה. לא, לא... אתה לכלכת אותי. תסתכל מה אתה עושה? אתה רציני? -תקשיב, אי אפשר מהתחלה, מההתחלה. וואו, איזה מטורף! וואו, תקשיב, זה עוגה וואו, תקשיב, זה עוגה חזקה הבחירה של הסוכר... כאילו, סוף סוף היא יצאה לנו... היתה מעולה. ממש טוב. - היא גם ממש טעימה. -הבחירה של הסוכר הייתה פשוט מעולה -תקשיב, זה... - אתם יודע מתי האוטובוס אמור להגיע? יש מצב שהוא מאחר לי בכמה שניות? תשמע, כמה שניות זה לא כזה נורא. לא, לא, זה נורא ורעמסס. אני חייב להספיק להגיע לחתונה לפני החופה. יש לי תמונה לתת לחתן. תמונה? איזה תמונה? תראו. זאת תמונה שחבר טוב שלי, אליאב גלמן, ה' יקום דמו, היה נותן לכל חתן ביום חופתו. תחזיק רגע. מה "תחזיק"? תגיד, יש מצב שיש לך עוד אחד כזה? פשוט, יש לסבא שלנו יום הולדת, שמונים ותשע- יו! וחשבנו שזה יהיה מתנה מדהימה בשבילו. הוא ממש מחובר לבית המקדש. וואי, אתה גאון! תקשיב, באמת, סבא שלנו ישמח ממש לקבל תמונה כזאת. קחו אותה. תנו לו, תנו לסבא. טוב, יש לי, יש לי עוד אחד ב... כאן בפנים. אני בטוח שאליאב היה שמח בזה מאוד. יש! בשמחות. - בהצלחה! - וואו, איזו תמונה יהל. זה נראה לי ה... זה לא האוטובוס שלנו? האוטובוס, נכון! הנה, הנה הוא מגיע. מהר, מהר, מהר, אוטובוס. האוטובוס! הנה אנחנו, עוד דקה מגיעים, אני כבר רואה את הבית של סבא. אני לא מאמין שהצלחנו לשמור על העוגה שלימה. טוב תקשיב, תחזיק רגע את התמונה. אני פשוט אביא לסבא את העוגה, בסדר? - לא לא, אני... - ואתה תחזיק את התמונה? אני רוצה להמשיך להחזיק אותה. לא, אני אחזיק את העוגה ואתה תחזיק את התמונה. אני טרחתי עליה יותר. אבל זה היה רעיון שלי! - אז מה, אתה לא יכול פשוט... - אבל זה היה רעיון שלי! אבל תביא לי את העוגה! - אבל לא, אני טרחתי עליה יותר! - אבל זה היה רעיון שלי! ואני הנכד המועדף! אבל זה היה רעיון שלי! אבל... אבל תביא לי את זה! תסתכל עליי. זה היה רעיון שלי, נכון? אז תביא לי את העוגה וזהו! ואני, אני בחרתי לקשט אותה. אתה מעצבן. תסתכל באמת את הקישוט שלך, תודה רבה. תביא לי כבר את העוגה! תביא כבר נו! נו! תביא, זה היה רעיון שלי! כל אחד במקומו! היי, תביא לי את ה- תחזיק את התמונה! לאא! זה בגללך. מזל שלא הכנו עוגה שתים עשרה קומות. טוב, עזוב. לפחות יש לנו את התמונה. בוא נלך. סבא! מה קורה סבא? מה שלומך? - תראו מי פה! - מה נשמע? במה זכינו לנכדים כאלה אהובים? סבא, מזל טוב! תודה כן. מזל טוב, סבא. היינו אמורים להביא עוגה אבל כנראה שהחתולים יזכו ליהנות ממנה יותר. שטויות. זו רק עוגה. נו, זה לא... סבא, איך זה להיות אז בן שמונים ותשע? כמו שמונים ושמונה, רק עוד שנה. סבא, זה לא הרבה, אבל, חשבנו שתשמח לקבל תמונה כזאת. אח. אח, אח, אח. איזה תמונה, זה נפלא! זה תמונה נהדרת. הרגע הזה ששחררנו את ירושלים. הר הבית בידינו. זה לא, זה לא הניצחון. זה לא ההישג. היינו בטוחים שאנחנו אוטוטו עומדים לראות שבית המקדש נבנה מחדש ושנזכה לראות את בית המקדש בתפארתו, ככה ממש מול העיניים. לא נורא, סבא. אולי כן תזכה לראות את בית המקדש. אחחח. הלוואי, הלוואי שהיינו כבר, שהיינו כבר רואים איך נבנה בית המקדש מחדש. את האמת, אם יש מתנה ראויה, זה לראות את בית המקדש קורם עור וגידים. רגע, סבא, מה זאת אומרת קורם עור וגידים? כתוב פה שיש כמה גיבורים שקמו לאחרונה ומתחילים להכין את בית המקדש. ממש הכנות אמיתיות. אין לי מושג מי הם ומה בדיוק הם עושים. וואו. אבל אם זה נכון, אני רוצה לדעת מי הם. רגע, אז בוא נמצא אותם. מה? איך? לא יודע. יהל, נראה לי שזה שוב פעם הדמיונות שלך. אתה סתם מדמיין. עמיחי, אל תחשוב יותר מדי. תמצאו את הגיבורים. אני מקווה מאוד שהם שם. וזאת תהיה מתנת יום הולדת מושלמת. מה אתה עושה? יהל? -מה זאת אומרת? לא שמעת את סבא? יוצאים לדרך. יאללה, בוא. -אבל איך? -נו. מה זאת אומרת? יאללה. - אבל... - בוא כבר, נו. רגע, אבל - להתראות סבא! ביי סבא. להתראות להתראות, סבא. ותחזרו לספר לי שבונים את בית המקדש. -אמן. בעזרת השם. -בעזרת השם. -יאללה יאללה. -להתראות סבא. אבל איך נמצא את הגיבורים? אל תדאג, אני יודע. אבל מאיפה נתחיל בכלל? רגע, רגע. תגיד. נו? איפה החייזר? הוא בלתי נראה. אה. בקיצור, אנחנו צריכים לעבור בבית, לקחת את התיקים ואת השעון שלי. אוקיי.