איך נהיים ענווים? | אורחות צדיקים שיעור מס' 14 | הרב אלישע וולפסון

להיות ענווים: 1. "איזהו חכם, הלומד מכל אדם". צריך הרבה ענווה, סבלנות ועין טובה כדי ללמד. יש עבודה להיות שפל בפני החכמים והצדיקים ובאמצעות הענווה לקבל מהם ולדבוק מהם. ענווה מכיוון הפוך היא כשהאדם בעמדה של משפיע (מורה או רב) ולא להתבייש לשאול את התלמידים וללמוד מהם. 2. אדם עניו זוכה שהתורה מתאהבת על ידו וזוכה לקדש שם שמים. אדם שנמצא בגאווה, יכול להיות מלא בתורה ובמעשים טובים, כל התורה הופכת אצלו לדבר שלילי. 3. אדם שמישהו ביזה אותו ויכול להחזיר, ובכל זאת מבליג – עליו הכתוב אומר "ואוהביו כצאת בשמש בגבורתו" ומוחלים לו על כל עוונותיו. יש סיפור על יהודי שביזה תלמיד חכם, והרב קוק עם אהבת ישראל העצומה שלו החטיף לו סתירה מצלצלת. כי ביזיון תלמיד חכם זה ביזיון התורה וביזיון הקב"ה. גם תלמיד חכם עצמו אסור לו למחול עד שיפייסוהו בגלל שמדובר בכבוד ה' והתורה. 4. קיום מצוות צריך להיעשות בלי חשבונות, "ולא יבוש מן המלעיגים עליו" – פותח השולחן ערוך. הוא לא אומר להימנע מעשיית רצון ה' מפני הפחד מהביזיון שיבוא בעקבותיו. 5. מסופר על רבי שלמה זלמן אוירבעך שלא היה יכול לסבול כשמשבחים אותו. אדם שמקבל שבח, יש לו עבודה פנימית ולא מושפע ממה שאומרים עליו. 6. כפרת העוונות – ביזיון: חכמי הקבלה מדברים הרבה על כך שכפרת העוונות הכי טובה היא ביזיון. אין בה כאב מוחשי ויש בזה זביחת הכבוד לפני ה'. זה התיקון הכי נקי והכי טוב. אל תתעצבן כשזה בא לך. אדם שמוציא שם רע על מישהו, הוא מחרף את שם ה' וממילא לוקחים ממנו את זכויותיו מעבירים למי שהוא חירף. ואת העבירות שעליהם סיפרו, לוקחים. עושים החלפות ביניהם.