אזכרה ליצחק וטליה אימס הי״ד | ר׳ אסף לרנר

אה אני אתחיל ממני, אני אתחיל מעצמי. הר הבית היה סגור, סליחה שאני אומר לפי השנים הלועזיות 2000 עד 2003. אה >> למניינם, לטעות. >> למניינם, לטעותם. אה, כשהר הבית נפתח, אני פניתי ליהודי שאז בכל שהכרתי אותו קוראים לו אליעזר ברו הכהן. והצאתי לו לעלות איתי בערב יום כיפור להרבה. האמת שלא הצעתי לו, אני הצאתי לבן ציגובשטיין להצטרף אליי לעליה בערב יום כיפור. שמע את זה אליעזר, התעניין, שאל ובסופו של דבר הוא עלה איתי. אה, אחרי סוכות אה סיפר לי אליעזר שיש יהודי אחד מבית חגאי בשם יצחק ימס, שהוא מארגן עלייה אה כל יום שני, אז היה כל יום שני, היו עולים, מתפללים בשער הקותנה, זאת זאת הייתה התוכנית לפחות להתפלל בשער הקותנה ואחר כך להעלות להר הבית. אמרתי כן כן כן ולא הגעתי בפעם הראשונה, בפעם השנייה, אבל זה התחיל לדגדג לי. בפעם שישית ברוך השם הגעתי ומאז לא היה מניין בשער הקותנה אבל היינו עולים אחר כך שזה עבר ליום רביעי יצחק היה אה מארכן כל יום רביעי את העלייה היו מגיעים אנשים לא יודע איך הוא הגיע אליהם היו היינו איזה 11 12 13 אנשים לפעמים שבעה אנשים היה אחד מאופרה חיים אודם היה אחד מ שיהיה בריא שהשם ישלח לו רפואה שלמה חיים אודם היהודי שבנה את ה את המנורה מנורה הזהב >> כן אה היה כמובן כן אליעזר בורר שיהיה בריא גם כן שהקדוש ברוך הוא יזכה אותו לעלות ברגליו א להר הבית אה היה אריה איתן זכרונו לברכה מ מצפי ריכו היו עוד כמה היה אחד היהודים ככה עקשנים וזה ברוך השם הוא עולה עד היום אלקס וכטמן אה חיירון לבדל כולנו לחיים ארוכים כולכם כולנו לחיים ארוכים טובים מול שלום. אה אז זהו היינו עולים כל יום רביעי אז לא היו הרבה יהודים שולים להר הבית. לא הייתה אז הגבלה על קבוצות כמו היום. א תיאורטית בהתחלה אני זוכר שהיו קבוצות של 70 80 90 אנשים לפעמים זה היה קבוצות של גוש ציון בדרך כלל אבל ביום יום לא היו פה כמעט יהודים. הייתה יהודיה אחת בשם חד וזה והקבוצה הזאת שבעצם שיצחק ארגן אז ארביתה נפתח בשעה וחצי זאת הייתה הקבוצה היחידה שהייתה לה כל שבוע כשהיו פונים לרב אלבו כשהיו פונים למישהו אחר אמים תבוא ביום רביעי בשעה וחצי יש פה קבוצה של יהודים תעלה איתם אתה לא תהיה לבד הם ידעו להדריך אותך לאן ללכת ואיך ללכת ולהגיד דברי תורה אה עכשיו עוד חידוש היה לפני שהר הבית נסגר היה אסור לעמוד היה אסור לשבת בטח שלא להתפלל להגיד דברי תורה ופתאום גילינו שאפשר לשבת >> אסור לעמוד צריך לרחף אבי ללכת >> ללכת רק ללכת בתנועה רק בתנועה זה מהלכים בין העומים הם אנחנו הולכים ו גילינו שאפשר לשבת ויצחק ארגן פה קבוע אה בית מדרש לאט לאט נקרא בית המדרש בהר הבית הוא לא ידע שיקראו לו לצערנו בית המדרש השם יצחק בתלמס השם יקום דמם היינו קבוע יושבים פה, אין דבר כזה אם במקרה היה שוטר אחד קבוע בשם דני, אם במקרה דני פספס את דבר התורה אז הוא היה מבקש אחר כך שיחזרו עליו למטה הוא כן דני היה חיים עודם היה בדרך יצחק היה אומר אבל אם לא היה מכבד את חיים לאט לאט זה הפך להיות התפקיד של חיים וזה היה חלק מהחלק מהעלייה יודעים גם שאר הקבוצות היו מגיעות לפעמים קבוצות היו יודעים שפה יושבים היו פה זה הישיבה ואף אחד לא ידע למה א זה כמו היהודי שידע שמשתח יש איזה מקום בכנסת שתמיד משתחווים שם בסוף א יתברר לו שפשוט פעם הייתה שם דלת נמוכה ו אז א פה אה מה מה עוד יש לספר תמיד תמיד יצחק הכניס לפה אה ז היה אסור לדבר פה דברים בטלים זאת אומרת אסור לדבר פה דברים בטלים אבל הוא שמר על זה ותמיד היו פה דברי תורה תמיד הוא היה חוזר על שיעורים שהוא שמר מה אה בכלל בית הבחירה זה היה בהתחלה בהתחלה זה היה פה בעיר העתיקה אחר כך זה עבר לקרמי יצור באיזשהו שלב בגלל העבודה ובגלל הלימודים הוא נאלץ לעזוב אותנו בשלב די מאוחר הוא נאלץ לעזוב אותנו והוא עבר לעלות כל יום שלישי אבל כמובן יום רביעי הוא היה תמיד מתקשר לבדוק שהכל בסדר מה היה מה קורה אז הוא לא הוא לא התנתק מאיתנו ואם פעם הייתה איזה אפשרות אז הוא כן היה עולה איתנו ביום רביעי וזו היום יום טישי האחרון שהוא עלה אני זוכר באמת א השיחה האחרונה שלי איתו אני זוכר אפילו איפה היא הייתה זה היה אה כשאוטובוסים היו בקיצור זה היה ב באגריפס אני הרדתי במיוחד מאוטובוס כדי שנוכל לדבר לא אני ניסיתי להשיג אותו הוא ניסה להשיג אותי זה היה שבוע אחרי החתונה של הבן שלי יושיב אה הייתה לנו ככה שיחה ארוכה מאוד מאוד הטריד אותו היו אז הרבה רחקות מהר הבית כאילו היה נראה כאילו שיש איזה הידרדרות מהניה שתמיד לפני התקדמות >> נראה שאני זוכר כן, אבל דיברנו על הר הבית, הוא לא ידע שבעצם הוא הולך אוד כמה שעות לפני כיסא הכבוד לנסות א לנסות לקדם משם את את העניינים. באמת שהקדוש ברוך הוא קודם כל הוא לא היה אני חושב שמה שהוא רואה היום חשבנו שזה יהיה בקצב יותר מהר אבל מהיר אבל לא ראינו איך זה קורה לא לא ידענו לא ידענו מה יהיה אני לא יודע איך הוא היה מגיב הוא היה עולה איתנו היום ורואה את ה את הקדיש בכל ואת החוויות ואת השירים ואת הריקודים פה אז באמת חייבים לזכור את הראשונים הוא הוא החזיק פה את את אש התמיד כשעוד לא היה שום דבר הוא הוא לא רק שהחזיק את הש תמיד ה הוא הדליק אותה הוא הדליק את האש הזאת והוא החזיק אותה וברוך השם האש הזאת הדליקה מדורה גדולה ובעזרת השם ש היא תדליק פה את האש שלה תמיד א במרה באמת א >> קיצור שנזכה קצת להמשיך קצת את הדרך שלו