Yelena Sasha Story

[מוזיקה] זה הבית פה כן זה מה שנשאר [מוזיקה] ממנו אני גדלתי ברוסיה בסתו לדון לא חישבתי שום משמעות לזה שאני יהודיה לא לא היה חשוב בעיני בכלל א אנחנו אני ואמא וסבא וסבתא שלי גרנו ברסטו והמשפחה של סבא שלי האמת האחיות שלו כן הלכו לבית כנסת ואפילו כשנולדתי רשמו אותי בבית כנסת בתור לאה בגלל זה יש לי שם שני אבל ככה כל המשפחה שלי היינו מאוד רחוקים מיהדות פגשתי את בעלי וטלי ב ברסיטה בזמן הלימודים התחתנו נולד לנו ילד סשה וכשהוא היה בן כמעט ארבע החלטנו לעלות לארץ הלכנו לסוכנות ובגלל שלא היה לנו פה משפחה לא היה לנו כלום אז החלטנו לעלות בתוכנית בית ראשון במולדת שלחו אותנו לקיבוץ נירוס לא ידענו מה זה קיבוץ לא ידענו איפה זה נמצא א שאלתי איפה זה נירוז אם זה רחוק מהים ואני זוכר שאישה בסוכנות לקחה קס הרגל מודדה לפי מפה ואמרה לו זה ממש קרוב לים איזה שלשה קילומטר לא יודעת כמה ונשארנו בקיבוץ סשה גדל למד באוניברסיטה התחיל לעבוד עבר לגור במרכז הארץ אבל ביום שי בש לאוקטובר ערב חג שמחת תורה הוא ובת זוגו ספיר החליטו לבוא לבקר אותנו קוג אותנו שמחת תורה מה מה זה לחגוג שמחה טורבה פה בקיבוץ היה איזה איזה קבוצה כאילו שכן חגגו או זה שהיה חג סוכות זה היה כזה היייתה פה סוכה על יד חדר אוכל היה איזה אירוע קפה משהו כזה אבל לא משהו קשור ליהדות נגיד ככה וככה יצא שכל המשפחה שלי בעצם בשביל לאוקטובר הייתה בקיבוץ נרוס כי זה כל המשפחה שלי אנחנו משפחה מאוד קטנה בשביעי לאוקטובר בשבת התעוררנו ל קול של פצמרים בלי סוף ירו עלינו סשה וספיר היו בחדר הרוח ממש קרוב לבית שלנו ולא היה להם שם ממד ולא היה להם אפילו חצי דקע לרוץ אלינו להסתתר בממד שלנו וככה נשארו בבית הזה בקדר הזה ופתאום שמענו המון המון המון אנשים מסתובבים בשבילי הקיבוץ צועקים בערבית אופנועים יריות נכנסים לבתים יורים [מוזיקה] בכולם ובאיזשהו שלב קיבלתי הודעה מבן שלי שפורצים להם את הדלת הדלת של חדר אירוח זה בדיוק מול החלונות שלנו אז אני ווטלי יצאנו ממעמד וראינו דרך החלון איך איזה עשרה אנשים אולי יותר לא יודעת כמה אם רובים פשוט יורים על בדלת ונכנסים פנימה מאותו רגע חשבתי שזה הרגו אותם הפסקתי לראות א לא יכולתי ואחרי כמה דקות אמא שלי התקשרה אלי ואני אמרתי לה אמא הרגו את סשה כי זה מה שחשבתי שקרה והיא אומרת לי פרצים לי את הדלת אז אמרתי לה ביי והיא אמרה לי ביי ואני סגרתי טלפון וזהו התחלנו לחכות שיגיעו גם אלינו ואחרי כמה דקות הגיעו גם אלינו נכנסו לבית ראו את המפתחות של אוטו ואמרו לבעלי שהם רוצים את האוטו שלו והוא יצא עם חלק מהם לאוטו הוא קנה את האוטו פה על יד כולבו ולא ראיתי אותו יותר ואני נשארתי עם עוד איזה כמה חמס בתוך בית אחרי כמה זמן אמרו לי בוא נלך וככה הגענו לעזה ברגל היית לבד אני הייתי לבד עם שני חמאסניקים [מוזיקה] כ שם הכניסו אותי לחדר והיה שם היו שם חלק מאנשי נירוז וחלקו לקבוצות אנחנו היינו בחדר בדירה ואחרי שבועיים כשהתחילו ההפגזות הכבדות של צהל הורידו אותנו למנהרות בשביל לשמור עלינו ובאותו לילה שהורידו אותנו למנהרות הורידו גם את קבוצה של ספיר שזה בת זוג של הבן שלי התברר שהיא הייתה בבית על יד לא ידעתי ובאותו לילה פגשתי אותה ומאוד שמחתי שהיא בחיים וגם היא אמרה שדבר אחרון שהיא ראתה היא ראתה את סשה בורח ושמע את ליות לכיוון שלו ולא ידע מה מה קורה אז א זהו אחרי לילה אחד שדיברנו את הקבוצה שלה לקחו למקום אחד את הקבוצה שלנו למקום אחר וככה בלינו במנהרות עוד חודש וחצי וכשחזרתי לפה באוטו בדרך לצלב האדום כבר הכניסו לאוטו פתאום את אמא שלי וככה נוד לי שגם היא התה חופה פשו התה בשדת שהא בחיים בכל כל כן וגם היא בסדר והשתחרר באותו יום ביחד ויום למחרת פתאום ספיר השתחררה שזה היה ממש הפתעה בשבילנו וגם בשבילה כשחזרנו לפה הגענו לארץ אני ואמא התחלתי לשאול מה עם סשה ומה עם טלי כי לא יודעתי ואז אמרו לי ששה חטוף והוא פצוע ובעלי נרצח באותו יום ובעצם קברו אותו בלדינו קבורה זמנית ואני עוד לא הייתי בקבר שלו לא הלכתי כי אני לא מוכנה ללכת לקבר של בעלי בלי הבן שלו ו הוא ניצח פה פה בקיבוץ מצאו אותו אחרי שבועיים בגבול של עזה הוא היה שבועיים חשבו שהוא חטוף ואז מצאו את הגופה אני לא שאלתי מה קרה אני מחכה שמה את הסיפור הזה בצד מחכה לבן שלי [מוזיקה] המעורבות שלנו עם עם משפחות החטופים החלה מיד ב8 לאוקטובר זה הייתה מעין משפחה וכל מה שהבנתי שהצורך שלהם לאיזשהי תמיכה לאיזשהי הכרה והתחלנו בתוכניות מאוד מאוד מעניינות ראיתי שם הרבה דברים הרבה דברים ש אני מתקשה מאוד להסביר בדרך הרגילה דרך ההגיון וזה ממש נראה היה כמו יד אלוהים עכשיו אחרי שחזרנו אני וספיר גם ספיר הייתה די רחוקה מיהדות אנחנו הקלטנו אחד עם השנייה לשמור שבת ולשמור קשרות ואנחנו קוראות תעלים ואנחנו מתפללות כל יום בתוך המקום הזה של השבי ובתוך המקום של הכאב היא מצאה לעצמה מסילות אל הקדוש ברוך הוא אני חושבת שהדבר הזה הוא מדהים כן כי יש לוגם גם ביטוי רוחני אבל גם ביטוי מעשי אין שום פעילות תורנית שקשורה לנסיעות לתפילות לשבת לתפילין שלינה לא מצביעה בקבוצה הראשונה ואומרת אני באה הראשונה שנרשמת לכל פעילות זאת ילנה היא מדהימה היינו במרת המכפלה וחברה רחל וקבר דוד המלך וא איפה לא היינו בכל ה צדיקים בצפת ובטבריה היינו והתפללנו וזה מאוד מחזק וזה מאוד עוזר בעיקר בעיקר משרה אווירה של אמונה סביבה ושל תקווה מתוך החושך אני חושב שכל מי שנחשף לאלנה הוא נכסף למשהו מאוד מאוד יהודי משהו עמוק משהו אמיתי לראות אותה בסיטואציה שבה היא נמצאת עם העובדה שבעלה נרצח והבית נשרף והבן היחיד שלה סשה הבן היחיד הנכד היחיד עדיין נמצא בעזה והיא יודעת מה זה להיות בעזה ובכל אופן האישה הזאת לא מוותרת היי עובדת עובדת בלהביא את סשה הביתה בכל דרך נותנת לכולנו כוח וכשאני חושבת על ילנה אני פשוט מחייכת יש אנשים שמסתכלים על הסרטון ו הם בעצם דתיים או מכירים את היהדות ולפני השביע לאוקטובר כאילו היו מפחדים היה לא נעים להם כאילו לשתף פעולה ולשתף אנשים בתוך יהדות בתוך החיים שלהם אחרי שביעי לאוקטובר כאילו זה עולם אחר קצת גם בחיבור לנשים ליהדות וגם את החיבור אחד לשניה מה את אומרת לכל אחד שבעצם יכול לשתף אנשים יותר ב יהדות קודם כל לא להתבייש בלהיות יהודי זה קודם כל ולא להתבייש באמונה בקדוש ברוך הוא ו כן לדבר עם אנשים גם עם אנשים לא בדעה שלך לכבד את הדעה האחרת לקבל אותה ולהבין שאנחנו עם אחד ואנחנו אחים לא משנה לא משנה מה הדעות שלנו אנחנו יש לנו משהו משותף ואין אחד בלי השני ולאהוב אחד את השני ולקבל אחד את השני זה זה בעצם מה שצריך זה מה שצריך לא חייבים כולם להיות אותו דבר אבל חייבים לקבל אחד את השני לינה אני מאוד מצפה שאני בעזרת השם יחזור לכאן שנעשה מסיבה בהחזרת סשה בעזרת השם אמן אמן אמן וגם אני חושב שאם לוקחים את המסר של ואוהבים אחד את השני לא רק שיהיה פה מסיבה ביחד עם סשה אבל גם נזכה לבנות בית המקדש בעזרת השם אמן ואמן