בהעלותך תשפ"ו - הרב שרון יוסט

שלום וברכה. בפרשתנו, פרשת בהעלותך, אנחנו קוראים על תחילת משאי בני ישראל. לאחר כמעט שנה הבאה היו בהר סיני. וכך אומרת התורה, ויסאו מהר השם דרך שלושת ימים ואהרון ברית השם נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לטור להם מנוחה. וענן השם עליהם יומם בנוסא מן המחנה. לכאורה דבר אידיאלי ביותר. עם ישראל מסודר לפי דגליו, לפי שבטיו, נוסע כאשר הקדוש ברוך הוא מוביל אותו בעמוד אש ובעמוד ענן והכל טוב ויפה. יש עוד מקום בתורה שגם שם מוזכר המסע של עם ישראל. מדובר בפרשת בשלח. מיד אחרי קריאת ים סוף, עם ישראל יוצא לדרך ומעניין להשוות את שני המסות הללו. ראשית כל בשני המסאות יש תלונות שבאות בעקבות תחילת המסע. מעניין שהמשע שלנו בפרשתנו מתחיל במילים שלושת ימים ויסו מה השם דרך שלושת ימים. גם בפרשת בשלח מופיע אותו ביטוי ועשה משה את ישראל מים סוף וילכו דרך שלושת ימים. אחר אותם שלושת ימים מתחילות התלונות. אם כן, יש כאן איזשהיא הקבלה, איזשהי השוואה בין שני המקומות, בין פרשת בשלח לפרשת בהלותך. הנושא של התלונות גם הוא מקביל גם בפרשת בשלח וגם בפרשת בהלותך. העם מתלוננים על עניין האוכל. כתוב בפרשת בשלח. ויאמרו עליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד השם בארץ מצרים בשבתנו לסיר הבשר באוכלנו לחם לסובע כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב העם מתלונן על מחסור באוכל וגם בפרשתנו והספסוף אשר בקרבו התאבו תאווה וישובו ויבקו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר זכרנו את הדגה אשר נוכל במצרים מחינם את הקישועים ואת הבתיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה נפשנו יבשה אין קול בשתי המקומות בשתי הפרשות עם ישראל מתגעגע לאוכל שהיה במצרים בשניהם כתוב מי מי יתן מי יאכילנו אבל יש הבדל אחד מאוד מהותי בין שתי הפרשיות בפרשת בשלח עם ישראל מתלונן שאין אוכל וכשאין אוכל יש סכנה וכך כתוב שם להמיט את כל הקהל הזה ברעב כלומר תלונה באה על רקע של חשש של פחד שלא יהיה מה לאכול בכלל ושהאנשים ימותו וקשה מאוד לבוא ב טענה לאדם מישראל שרואה את משפחתו רואה את אשתו את בניו וחושש ומפחד מה יקרה מחר, מה יקרה בעוד שבוע, אולי לא יהיה אוכל, אולי חלילה ימותו ברעב. אבל אם נשים לב בפרשתנו הדברים מינם כך. ומה כתוב אצלנו? כתוב שהעם מתלונן ונזכר במה שהיה במצרים. לא מוזכר עניין של רעב, לא מוזכר עניין של של חשש ממיטה. ואכן התורה בעצמה מיד אחרי התלונה בפרשתנו תורכת לומר והמן כזרה גדו ואינו כנבדו. תעמו כתם לשד השמן. כלומר זה לא שאין אוכל. יש בהחלט הרבה אוכל. יש מספיק. כל אחד מקבל את הכמות שהוא צריך. אף אחד לא נשאר רעב. עדיין בני ישראל מתלוננים בגלל מה? בגלל התפריט. לא שאין מה לאכול, אבל זה לא בדיוק מה שאנחנו רוצים. אז נכון, במדבר לא יהיה בשר באותה כמות שיש במקום יישוב, אבל אף אחד לא יגע ברעב. יהיה מספיק אוכל לכולם. ואולי בגלל הדבר הזה הייתה כאן טענה גדולה נגד עם ישראל. אם היו מתלנים על דברים מהותיים, על דברים קריטיים, ניחה זה דבר אחד. אבל לבוא ולהתלונן שאין את כל מה שאנחנו רוצים זה כבר דבר שהוא הרבה יותר הרבה יותר חמור. ואכן בפרשה שלנו לעומת בשלח, זה לא מתחיל מעם ישראל, זה מתחיל מהספסוף. והספשוף אשר בקרבו התאבו תאווה ואז אחר כך גם שבו והתלהו בני ישראל זה התחיל במקום לא טוב ממקום שזה לא היה פיקוח נפש זה לא היה דבר רכחי אבל העם נסחף אחרי הדבר הזה והתלונן ואכן משה רבנו כאשר הוא שומר את התלונות הוא מגיב בצורה מאוד לא אופיונית למשה רבנו כתוב ויאמר משה אל השם למה ארות לעבדך ולמה לא מצאתי בעיניך לסו שום את מסע כל עם הזה עליי אנוכי עריתי וכולי וכולי משה רבנו כביכול אומר מה אני אעשה לעם הזה אין לי מה להושיע אותם אין לי מה להועיל להם אומר משה רבנו אם היה מדובר במשהו מאוד מאוד מהותי הייתי עושה הכל אבל עכשיו שכל מה שהם רוצים זה עוד גיוון עוד משהו מיוחד בתפריט של האוכל זה אני לא יודע מה לעשות ועל זה באמת היה א חוריך גדול ו היה עונש גדול לעם ישראל בפרשתנו אולי מכאן אנחנו צריכים לקחת מוסר הזקל לעצמנו שגם כאשר מתלוננים וגם כאשר מדברים על דברים שחסרים או שצריך להשלים אותם ועדיין אנחנו לא הגענו לתכלית המיצוי לשים לב טוב על מה אנחנו מתלוננים אם זה דבר מהותי משהו קריטי או שזה דבר שאפשר בלעדיו אם לא עכשיו אולי אחר כך שנזכה באמת לדעת לשים את העיקר במקום נכון והתפה במקום הנכון בעזרת השם שנזכה לגאולה שלמה מתוך שפע רב לא מתוך חיסרון שבת שלום