אל תסגרו את הלב איך להתמודד עם פגיעה בלי לאבד את השמחה פרשת ויקרא, הרב שבתי סלבטיצקי שנת תשפ"ו

לכולנו השם נתן מתנה גדולה, נתן לנו חיים. אבל בואו נחשוב ביחד מה זה נקרא להרגיש שאנחנו חיים. מה נקרא הרגשת החיים? משהו שימלא לנו את הלב, שיתן לנו להרגיש את החיים לעומק שלהם, את המשמעות שלהם. אנשים יכולים להשיג הרבה דברים, הצלחה, נוחות, אפשרויות, אבל בכל זאת שואלים את עצמנו בשקט, מה נקרא להרגיש חיים? מה גורם לאדם שהחיים שלו גדולים יותר? האם זה שאנחנו נושמים והולכים ואוכלים ושותים זה נקרא חיים? את התשובה נלמד היום מביאור נפלא של בעל התניה שהוא אמר אותו בשנה האחרונה בסעודה שלישית בשבת פרשת ויקרא משנת תקעב למניינם וזה היה כמה חודשים לפני פטירתו שהוא נפטר בכד בתבת ואז הוא אמר מאמר נפלא על הפסוק בפרשת השבוע, פרשת ויקרא. השם אומר למשה, דבר על בני ישראל ואמרת עליהם, אדם כי יקריב מכם קורבן להשם, מן הבהמה, מן הבקה ומן הצאון, תקריבו את קורבנכם. ויש בו כמה וכמה שאלות שמיד עולות לנו. אנחנו אנחנו אומרים איך שכתוב אדם כי יקריב מכם איך צריך להיות כתוב אדם מכם כי יקריב עוד דבר בהתחלת הפסוק מדבר בלשון נסתר אדם כי יקריב ואחרי זה הוא בלשון נוכח תקריבו את קורבנכם בהתחלה הוא מדבר בלשון יחיד ואחרי זה תקריבו בלשון הרבים. מה ההסבר לזה? בעל התניה בא ומסביר לנו דבר נפלא. לכל בן אדם בעצם הוא מורכב משתני נפשות. נפש האלוקית ונפש הבמית. ושני הנפשות האלה הם לא חיות בשתי דירות או חדרים נפרדים ונפגשים פעם אחת או פעמיים בשנה לשיחה. הנפש האלוקית מלובשת בתוך הנפש הבאמית. היא פועלת מתוכה דרך הכלי החיים של הנפש הבהמית. דרך הגוף, דרך המחשבות, דרך ההרגשות, דרך החוויה. הכל בכדי לחיות חיים שקשורים בנפש האלוקית. בעולם הזה אי אפשר לעקוף את הנפש הבאמית. אתה חלק ממנה. אתה צריך לעבור דרכה להשתמש בה בכדי לחיות. וזה החתונה הכי מורכבת, הכי לא נורמלית בעולם. היחסים בין שני הנפשות האלה הם כמו נישואים אבל מסוג הכי מורכב שיש בנישואים רגילים לפעמים אדם יכול להתרחק יכול לצאת יכול לקחת מרחק אבל כאן אי אפשר לברוח אתה תמיד עם שתי הנפשות האלה אתה לוקח אותם בכל מקום שאתה נמצא הם יחד איתך כל החיים שלך ולכן העבודה שלנו היא לא להכחיש או לשלול שיש לנו אחד מהם. לא להעמיד פנים כאילו אחד מהם לא קיימת, אלא להבין מה כל אחד אומרת לנו, מה כל אחד מחפשת. שניהם מתפשטות בכל הגוף כולו וכל אחת רוצה להשפיע על כל האדם. וברגע שבן אדם מודע, יודע שיש בו את השתי הנפשות האלה, הוא מתחיל להבין את עצמו מה קורה לי, מה קורה לי. ובוא נראה כמה שלבים בזה. הדבר הראשון, אדם מקבל ברגע שהוא מודע לזה זיהוי, הוא צריך לזהות מחשבה שיש לו, מאיפה היא באה. הרגש הזה שבא לי פתאום מאיפה זה מגיע? מהנפש האלוקית? הנפש הבהמית. ההתנהגות הזאת, הרגש הזה, מאיזה מקום זה בא, הפחד, הקינאה, הכעס, תאווה, עצבות, שנאה, חרדה. הוא יכול להגיד אה עכשיו זה הנפש הבהמית שהיא פתאום נגלקת וכל העוצמה שלה יוצאת. או שאני מודע לפעמים שזה בא מהנפש האלוקית. והזיהוי הזה הוא מאוד חשוב וזה בעצם היסוד והתחלה לעשות בנו שינוי, להתחיל ללמוד, לחיות את החיים שלנו באמת. הדבר שני, גם אם אני מזהה ש התחושה הזאת נובעת מהנפש הבהמית, אני מבין שזה לא כל הזהות שלי, זה לא כל מה שאני, יש בי גם עומק אחר, יש בי נפש אלוקית. גם רק המודעות הזאת נותן לי המון כוח, המון עוצמה. נכון, יש לי חלק של הנפש הבהמית, אבל יש לי את החלק הזה של הנפש האלוקית. ולא כל רגש שלילי או כל התנהגות שלילית אומרת שאני אדם רע, שאני אדם שלילי. לפעמים זה אותו זמן הכוח הבאמי לקח את המושכות, את ההגב, והוא שלט עליי. אבל זה לא אומר שאין לי עוד חלקים קדושים עוד. ואחרי הזיהוי הזה פתאום אני מבין דבר נפלא. יש בי שתי כוחות סותרים, אבל השם נתן לי כוח בחירה. אחרי הזיהוי הזה אני יכול לשאול את עצמי מי אתה מחליט? מי אתה בוחר ישב אל יד ההגר? מי ינהיג? מי יהיה הבעל הבית? מי יהיה זה שיכוון אותי וישלוט עליי וידחוף אותי מה לעשות? עצם היכולת לעשות את ההבחנה הזאת שיש ואת השתי הכוחות האלה. עצם היכולת להבין שגם אם אני לפעמים בתשוקות רעות יש לי את החלק טוב ובפרט שיש לי את המודעות הזאת שיש לי כוח נפלא בחירה זה צעד עצום בחיים שלנו. וכאן אנחנו באים לשלב הבא שזה בעצם שורש החיים. מה בעצם הסיבה שהשם יצר אותנו בצורה כזאת מסובכת, בנישואים כאלה משונים? הסיבה שיש לי את שתי הנפשות האלה כיוון שזה השליחות שלי בעולם. העבודה עם הנפש הבהמית היא לא רק בעיה שצריך להתפתר ממנה, היא חלק חשוב מאוד בשליחות שלי, במטרה שלי בחיים. בלי הנפש הבהמית לא הייתי בא לעולם. ריבונו של עולם, ניציאה לנו את המודעות הזאת. לכל דבר שהוא בא בעולם יש סיבה, יש מטרה, יש תכלית. כל דבר שאני רואה בעולם, מהע, מהשולחן, מהכיסא, מהחליפה, מכל דבר בעולם. בלי הנפש הבהמית אין לי מטרה בעולם הזה. ובמקום רק להתעצבן על הקול הזה שבתוכי שדוחף אותי חלילה לדברים שליליים במקום לקעוס על המחשבות השליליות האלה אפשר להבין וואו זה הצ'אנס שלי זה החלק של העבודה שלי אני כאן בכדי לעבוד עם זה לעדן את זה לרומם את זה לצאת מהנפש הבאמית מהאגו שלי לזכך ולגלות את האור הקדושה שיש יש ב אז בעצם הנפש הבאמית הזאת היא האידיאל שלי הדבר הנפלא שמנו אני יכול לצמוח הנפש הבמית יכולה להביא אותנו באופן בלתי מודע למצבים מאוד לא נורמליים למצבים שבן אדם לא מסוגל לחשוב אני עשיתי את זה אני חשבתי את זה אני לא מודע זה בכלל זה לפעמים קורה לי בכזה אינסטינקט שאני לא קולט רק אחרי זה אני קולת מה עשיתי ומה אמרתי יש כזאת בדיחה שיש עסקים מצליח בארצות הברית חיתן את הבת היחידה שלו לחתן משהו מיוחד אחרי החתונה הבעל הבית של העסק הגדול האבא של הכלה מזמין את החתן להראות לו את עיקר גדולתו את כל העסקים שלו נכנס לבית חרושת עצום מאות מאוד אנשים עשיר יותר גדול. ואז בגאווה נפלאה הוא עושה לו סיור בכל הבית חרושת, מראה לו את כל דבר, איפה שמייצרים את הדברים, איפה שהורזים אותם, איפה שמוכרים אותם, את כל ובסוף הוא נכנס למשרד, מושיב אותו ואומר לו, כיוון שנכנסת למשפחה וזה הבת היחידה שלי, אתה תהיה זה שממשיך את העסק שלי, אני לוקח אותך שותף של 50% בבית חרושת שלי חצי אתה וחצי אני. אז מכיוון שאתה בעסק אז תגיד לי במה אתה רוצה להתעסק. אתה רוצה להיות מנהל עבודה הפועלים, לדאוג שהם עושים טוב, לבחור את הפועלים. אומר לו, לא אוה אתה איש נפלא, אבל זה לא בשבילי. זה לא בשבילי. כך אומר לו החתם. אה, אתה רוצה אולי לבדוק את החשבונות שהכל בסדר, הכל דופק, הכל מסודר. לא, לשות במשרד זה לא בשבילי. אז אני אגיד לך אני אני אדע אתה רוצה לחפש קליינטים חדשים להסתובב בעולם אני נותן לך כרטיס פתוח תיסע לב שאתה רוצה תביא קליינטים תרחיב את העסק אומר לו לנסוע להסתובב בעולם זה לא בשבילי זה לא בשבילי זה לא בשבילי אני חושב לעצמי מה אני יכול לעשות באמת מה אני יכול לעשות אז אומר לבעל הבית כן אז באמת אז מה אתה רוצה אומר לך רגע יש יש לי רעיון מאוד. תקנה ממני את ה-50% שלי בעסק ואני עוזב אותך. אני נותן לך את כל הביזנס בלי לחשוב פעמיים. אז אותו ה אותו התכונה הזאת שלפעמים האגו שולט עלינו ואנחנו לא קולטים אותו. אבל ברגע שאני יכול לכוון אותו, לזכך אותו, זה התכלית שלי בעולם. לפי זה מי מבאר בעל התניה. למה התורה אומרת לנו אדם כי יקריב מכם ולא אדם מכם כי יקריב אומרת התורה דבר נפלא כאשר אדם רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא לגלות את הנשמה שלו איך אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא מכם אתה צריך משהו מעצמך לקרב המילה הזאת של קורבן אצל הרבה אנשים מרגישים אינוחות. אנחנו מרגישים שהקרבה פירושה לוותר על עצמנו, לדקה את הרצונות שלנו. העולם היום המודרני מדבר מאוד על הקשמה עצמית, על חופש, מימוש הרצונות שלנו. ובתוך עולם כזה הקרבה נשמע לנו שמקטין את האדם. אבל האמת היא שבדיוק הפוך. שבאיזשהו מקום שכחנו מה זה חיים אמיתיים, מה זה חיים מלאים. זה לא רק סיפוק של האגו, זה לא רק סיפוק של הרצונות של הנפש הבמית, זה חיים אמיתיים. מה זה חיים אמיתיים? חיים שיש להם משמעות, תוכן, שאני מגלה את עצמי, את המהות שלי, את את השליחות שלי בעולם. כשבא לבן אדם הרגשה שהוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. אומר הקדוש ברוך הוא, אדם כי יקריב, הוא רוצה להתקרב, לגלות את הנשמה שלו, את העני האמיתי שלו, את הערך שלו שאתה רוצה להתקרב זה לא להקריב את הבהמה שאתה מביא אותה אל המזבח. הקורבן האמיתי לבוא מתוך האדם. אדם כי יקריב מכם, ממך, ממך. התורה רומזת לנו שבכדי להתקרב לקדוש ברוך הוא, להתקרב לנשמה שבנו, זה לא רק המעשה הטכני של להביא את הבהמה, לשחוט אותה, ההתקרבות האמיתית, גם אם אתה מקריב קורבן, אבל זה לא עיקר הקורבן, מי איך שהקדוש ברוך הוא אומר, אני לא צריך את הקורבנות שלכם, אני צריך אותכם, את המודעות הזאת שאתה אתה הלב שלך, הנשמה שלך, אתה יוצא צא מהאגו ואתה נהיה באמת מה שאתה ומאוד חשוב להדגיש לא הכוונה למחוק את עצמו אדרבה לגלות את עצמך כשבן אדם משפיע נותן חיים חדשים בעולם בסביבה שלו עושה אור עושה חסד נותן הערכה לאנשים מקיים תורה ומצוות הנתינה הזאת האור ששופע ממנו זה לא מצמצם אותו, זה מרחיב אותו. הנתינה הזאת מגלה את הגדלות שיש בנו. יש סיפור מרגש מאוד. אישה אחת בשם פרנסינס קריסטוף. היא הייתה ניצולת שואה היא הייתה במחנה השמדה והיא מספרת אני נולדתי ב-1933 למניינם. זה השנה שהילטר היטלר מח שמו עלה אל ההשלטון. שהייתי במאחניה שנדה ברגן בליזן, אמא שלי ארזה לי שתי חתיכות קטנות של שוקולד. היה כזה דבר לילדים מותר להביא עוד משהו איתם. אז היא הביאה לי שקית קטנה עם שתי חתיכות והיא אמרה לי אנחנו נשמור את זה ליום שבו אני אראה שאת מתמוטטת לגמרי. היא כבר הבינה מה הולך להיות שום במחנה השמדה. שתהיי זקוקה לעזרה אז אתן לך את השוקולד אז זה שתרגיש יותר טוב לאמא שלי הייתה חברה טובה בשם הלן היא הייתה בהריון היא נכנסה למחנה שהשם ישמור היא כבר הייתה בהריון לא קל לא קל הייתה חלשה מאוד לא קיבלה אוכל ואז הגיע הזמן שהיא הייתה צריכה להביא לעולם עולם חיים חדשים. ואמא שלי באה אליי ואומרת לה, את זוכרת את השוקולד שאני שומרת בשבילך? כן, אמא, אני זוכרת. ואז אמא שואלת, "איך את מרגישה? אמא, אני מרגשה מרגישה בסדר? מרגישה בסדר? אם את מרגישה בסדר, הייתי רוצה לשאול אותך. הלן, החברה הזאת, הולכת ללדת והיא מאוד חלשה, כמעט לא רואים אותה, היא כל כך ניתה רזה רזה רזה. הייתי רוצה לתת לה את השוקולד הזה. היא תעבור עכשיו זמן לא קל והיא יכולה למות. השם ישמור. אולי השוקל הזה יתן לה כוח. מיד הסכמתי ואמא שלי הלכה, נתנה לה את השוקולד. וברוך השם הכל עבר. בשלום היא לא מתה. היא חזרה בחזרה אל הבלוק. המעניין התינוקת הזאת אף פעם היא לא בכתה כאילו הרגישה שאסור לבכות שם כאילו הרגישה שכשבוכים שם יכולים להרוג אותך היא לא ישמיעה ציוט שש חודשים אחר כך שחררו את המחנה שזה נס עצום באותו רגע שלקחו את אותו תינוקת הורידו את הסמטותים שהיה לה פתאום היא התחילה לצבוע צעקה וכשהיא מספרת את הסיפור הזה היא בוכה כמו ילדה קטנה למה היא מרגישה כמו שברגע הזה היא נולדה ואז היא ממשיכה את הסיפור לפני כמה שנים הבת שלי שואלת אמא אחרי השואה היה איזה פסיכולוג או פסיכיאטר שהלכתם אליו שהוא הוא טיפל בכם, שיהיה לכם יותר קל להתמודד עם השואה, עם כל מה שעברתם. אז אמרתי לה, ללא ספק, אם היה לנו, אבל אף אחד לא חשב על מחלות של נפש, על בעיות פסיכולוגיות, אבל את יודעת, אמרתי לבת שלי, את נתת לי רעיון, אני הולכת לעשות הרצאה על הנושא הזה. אותו האישה הזאת כריסטוף שהייתה אז ילדה קטנה שהסכימה לתת את השוק של את השוקולד שלה אלא חברה של אמא ארגנה את ההרצאה והכותרת היה אם ניצולי מחנות הריכוז היו מקבלים יעוץ בשנת 1945 למניינם מה היה קורה ולהרצאה הארצות הגיעו המון אנשים ניצולי שואה מפוגרים פסיכולוגים פסיכיאטרים, סתם אנשים שרצו לחשוב על כזה נושא. ואז באמצע אחד ההרצאות נעמדת אישה ואומרת, אני רוצה להגיד רק שתי מילים. היא עולה לממה והיא אומרת בפני כל הקהל, אני פסיכולוגית גרה במרסי ולפני שאני הולכת להגיד את מה שאני חושבת על הנושא הזה אני רוצה לתת משהו לפהנסינס ואז מה היא רוצה וכל הקהל מסתכל ואז מכניסה את היד לכיס ומוציאה חתיכת שוקולד והיא אומרת, "אני אותה תינוקת וזה מה שהציל אותי וזה מה שהשאיר אותי בחיים. בזכות החתיכה הזאת אני היום עוזרת להרבה אנשים. בזכות השוקולד הזה, החתיכה הזאת שנתנה לי חיים, אני נותנת להרבה אנשים חיים. זה נקרא חיים. יש שני דרכים לחיות. אחד שאדם חי בתוך עצמו, שואל כל הזמן מה נוח לי, מה טוב לי, מה אני מקבל, האם יש דרך אחרת, עוד יותר לההנות. אבל יש עוד דרך לשאול למה באתי לעולם. מה המושג של חיים? מה המושג של חיים? מה זה באמת נקרא לחיות באמת? לחיות באמת. למה כדאי להתאמץ? מה יותר חשוב לי מסתם נוחיות, מסתם ארוחה טובה, מסתם טיול יפה? מה יותר יגע בנשמה שלי? מה אני אתרחב יותר בתוך תוכי לא הנאה זמנית שאחרי זה היא נעלמת? מה יגלה בי עומק שלא הכרתי קודם? כשאבא ואמא קמים בלילה לילד שהוא בוכה שאדם נשאר נאמן לבת זוג שלו או בן זוג או אישה לבן זוג שלה בתקופה קשה כאשר אדם עומד על ערכים גם כאשר זה דורש ממנו מחיר דווקא ברגעים האלה הוא מגלה מה הוא באמת דווקא ברגעים האלה הוא חי. הוא חי באמת ברגעים האלה שאדם יוצא מהמעגל הצר של הנוחות האישית שלו הוא מגלה בתוכו כוח גדול יותר. היום גם הפסיכולוגיה המודרנית גילתה דבר נורא מעניין. יש שני סוגים של אושר. יש אושר של הנאה. כאשר האדם מקבל מה שהוא רוצה. הצלחה, כסף, חוויה, סעודה טובה, אבל יש אושר אחר, אושר של משמעות. זה האושר שאדם מרגיש כאשר החיים שלו חשובים למישהו, שהוא נותן מעצמו למשהו יותר גדול ממנו. אנשים שמקדישים את החיים למשפחה לערכים, לשליחות, לעזרה לאחרים, לחסד, לקדושה. הם תמיד מספרים מהתחושה של הסיפוק נשארת לך חיים הרבה יותר מאשר אנשים שהמרכז של החיים שלהם זה רק הנאה אישית. מפני שהנשמה והלב היהודי לא מחפש רק לקבל, הוא מחפש לתת. הוא מחפש לגלות את המשמעות שלו בחיים, את השליחות שלו בחיים. איש אחד סיפר בם לחבר שלו, כשנולד הילד הראשון שלי, החיים שלי נהיו הרבה יותר קשים. ישנתי פחות, דאגתי יותר, עבדתי יותר קשה, אבל באותו זמן קרה דבר מאוד מוזר. מעולם לא הרגשתי מאושר יותר כי בפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שיש מישהו בעולם שתלוי בי, מישהו שממשיך אותי בעולם, מישהו שאני מוכן לקום בשבילו באמצע הלילה, מישהו שאני מוכן לעבוד בשבילו. האהבה הזאת שלי לילד דרשה ממני עקרבה, אבל היא גילתה לי עומק חדש בנפש שלא הכרתי לפני זה. ויש כאן עוד נקודה חשובה מאוד מאוד חשובה. הרבה אנשים נוסעים בתוכם כאב. איזה בעיה מסוימת שהיה להם. אכזבה, בדידות, תחושה שלא רואים אותו, שלא מתחשבים בו, שלא מבינים אותו, שלא מקבלים אותו כמות שהוא. כאשר אדם נפגע התגובה הטבעית, הוא נסגר. הלב מתכווץ. האדם מנסה להגן על עצמו איך שאני נסגר. אני לא רוצה לשמוע, לא רוצה קשר, לא רוצה לקבל מהחוץ, אני לא רוצה להיפגע עוד פעם. אבל פה באה הבעיה הגדולה. כאשר הלב נסגר שאתה סוגר את עצמך בכדי שלא להיפגע, הוא גם מתקשה. אתה כבר לא חווה שמחה, אהבה, משמעות. ההגנה הזאת מפני כאב סוגרת את השערים לאור שלך. אתה נסגר במקום אפל. אתה לא רוצה קשר עם הסביבה. וכאן נכנסת נכנס הכוח הנפלא והמשמעות של חיים אמיתיים של קורבה להתקרב לקדוש ברוך הוא להתקרב למה שאתה כאשר אדם למרות הכאב שלו בוחר לתת להקשיב למישהו אחר לעזור למישהו להיות בשביל מישהו נוסף משהו עמוק מתרחש בנפש שלו. הנתינה הזאת שוברת בעדינות את חומות ההגנה של הלב שלו, את החומות שסוגרים אותו. היא מזכירה לאדם שיש בך רגש, שאתה מסוגל לאהוב, שאתה מסוגל להשפיע, שאתה חשוב חשוב להרבה אנשים. ובאותו רגע הכאב כבר הוא לא המרכב שלך. אתה לא כל הזמן חי איתו. אולי הוא קיים באיזשהו מקום במוח, אבל זה כבר לא כל הסיפור. הסיפור שלך שיש לך ערך, יש לך את החיים החשובים שלך. ואני מכיר כמה וכמה אנשים שעברו בחיים דברים לא לא בכלל לא קלים, אבל כמה מהם יצאו מזה בצורה נפלאה. אחד אני מכיר שהבן שלו הלך לעולמו. היה תקופה ארוכה שהוא לא רצה ללכת לבית כנסת, סגר את עצמו. ואז שוכחנו ודיברנו מה הבן שלך אהב. הוא מאוד אהב אנשים שהיה להם גמח, גמילות חסדים. האבא יצר גמילות חסדים ועד היום, כל שנה הוא אוסף כסף ונותן ונותן ונותן. ותראו את הפנים של הבן אדם הזה. איזה אור יש לו, איזה זוהר יש לו מן החיים. והוא אומר לי כל פעם אנחנו אומרים גזרה על המת שהשתכח מן הלב, אבל במוח הוא נשאר. את הכאב, את הצער שהבן שלי נפטר בלב ואני כבר לא מרגיש. במוח הוא כל הזמן. ובגלל זה אני כל הזמן עושה עוד חסד ועוד חסד ועוד חסד. האור שנוצע על ידי שבר היסודות העמוקים של תורת החסידות. דווקא השבר יוצר עומק חדש בנפש. השבר נפתח אז אתה יכול לקבל אור חדש. אדם שלא חווה כאב הרבה פעמים הוא נשאר שטחי. אדם שעבר איזה מצב לא נעים בחיים הוא יכול להפוך את זה לרגישות, לאכפטיות, לנתינה. הוא נעשה אדם עמוק יותר, פנימי יותר, הוא מבין אחרים יותר, הוא מרגיש אחרים יותר בלי שהוא מדבר, אני מכיר אנשים שהוא אומר, אני מרגיש אותך, אני מרגיש אותך, הלב שלו נעשה רחב ולכן לעתים קרובות דווקא אנשים שעברו משברים בחיים הם אלה שמסוגלים להעניק לאחרים הכי הרבה אהבה. הבנה והחמלה. הכאב זה נהפך להיות אור שמש. אור הוא עושה אור. בעיר שלנו יש אישה אחת שאיבדה את בעלה שהיה קרוב אליה מאוד בחיים. במש רב היא הרגישה כאילו משהו בתוכה נשבר. יום אחד היא החליטה להתחיל להתנדב במחלקה בבית הרפואה שבו היו חולים בודדים. בהתחלה היא לא ידע אם היא אם מסוגלת לעשות את זה אבל לאט לאט קרה דבר נפלא. היא גילתה כאשר היא יושבת ליד אדם שסובל מקשיבה לו משהו בתוכה מתרפא. יום אחד היא אומרת, "לא חיפשתי מעולם לרפא אנשים אחרים, חיפשתי לרפא את עצמי, אבל בדרך הזאת ריפיתי המון אנשים. הייתי בגלל זה עזרתי להרבה אנשים לתת להם חיים. נתינה יכולה לרפא אותנו אם אני עושה את זה עם כל הלב, עם מודעות, עם שליחות, יכולה לרפות את האכזבות שלנו, את תחושת הבדידות שלנו בכדי לפתוח את החומות האלה שאנחנו נסגרנו. כשבן אדם בוחר לצאת מעצמו להיות מודע שיש לי שליחות בחיים שצריכים אותי ויש לי משמעות אני חי אחרת משהו בתוכו מתחיל להתרפא כאשר הנתינה נובעת מהערכה לא סתם אוטומטי אני עושה משהו לא סתם אני מחכה מישהו אחר אני מודע לשליחות שלי בחיים. אני מגלה פתאום את הנשמה שלי, את האור שלי. אז אותו אמא ואותו אבא שקם באמצע הלילה אל הילד או שמאכיל את הילד והוא כל הזמן זורק את האוכל. אם אנחנו עושים את זה במודעות שזה אני כאן יוצר חיים, זה שמחה עצומה. המאמץ הזה זה ביטוי של אהבה. ולכן הרבה אנשים אומרים כל פעם שאני צריכה לקום באמצע הלילה אני חושבת כמה משפחות יש בעולם שהיו משלמות הרבה כסף בכדי לשמוע בכי של ילד בלילה כאשר אדם חי רק לשמור את הנוחות שלו הוא מפחד להיקשל הוא מפחד להיפגע מפחד לאבד אבל ברגע שאתה יודע שיש לך שליחות, הפחד מאבד מהכוח שלו. אתה לא שואל רק מה יקרה לי, מה חושבים עליי, אלא מה אני צריך לעשות, מה הערכים שלי, מה השליחות שלי בעולם. אומרת הגמרא, מסכתין, כל המגרש את אשתו הראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. כל המפרשים שואלים, מה זה דווקא מזבח? בבית המקדש היו הרבה כלים, המנורה, השולחן, ארון הקודש היו הרבה הרבה הרבה כלים. למה דווקא המזבח? המזבח זה המקום ששם הקריבו קורבנות, גם בהימות וגם יין וגם תבואה, כל מיני דברים. וזה היה המסר שאתה רוצה קשר עם הקדוש ברוך הוא, אתה צריך לצאת מעצמך, לצאת מהקופסה שלך. מהמצרים שלך. כאשר המזבח רואה נישואים שמתפרקים מפני שבני זוג לא מסוגלים או לא מוכנים לתת מעצמם לצאת מעצמם זה למען זה המזבח בוכה. הוא יודע כמה בן אדם יכול לגדול ולצמוח אם הוא מוכן לצאת מעצמו קצת. מי מבין יותר טוב מן המזבח את האמת הפשוטה כדי למצוא את הנשמה שלך אתה צריך לחבק נשמה אחרת האושר ההתקרבות לקדוש ברוך הוא דווקא נמצא במזבח שאתה יוצא מהאגוה שלך שאתה מתקשר למי שאתה באמת ואתה אתה מקבל יותר יש מקרים שמתגרשים יש מקרים של התעללות ומצב בלתי נשבל ואז הפרידה היא באמת הפתרון הנכון והתורה נותנת את האף השרות הזאת אבל לא שגירושים נובעים ממצב חוסר נכונות להתעלות מעל האגו להבין את את השני ולכל אחד מאצלנו יש את את החיים האלה שהוא עומד מול המזבח הפנימי שלו ושואל את עצמו מה אני מקבל מן החיים? אבל אז הוא מפסיד. אבל אם הוא שואל את עצמו מה אני בוחר לתת לחיים? אז האדם נהיה גדול. הוא מגלה בתוכו כוחות חדשים. הוא מגלה כמה הנשמה שלו היא גדולה. וזה מרגש מאוד מה שאנחנו ראינו בתקופה האחרונה. בחורים צעירים הלכו אל הצבא להגן על עם ישראל. באיזה מסירות, באיזה מלחמה הם עשו. בכדי הם הרגישו את ה את החיוב שלהם, את את הערך הנפלא הזה. אבל הבעיה הגדולה שלנו שהיום במוסדות החינוך באוניברסיטאות אנחנו צריכים לחשוב מי פונה שם אל הנפש של הבחורים האלה, מי פונה לאידיאליזם שלהם מי נותן להם משהו ששווה להילחם עליו מי מעורר אותם לעומק הפנימי שלהם וכאשר החיים הם אין בהם את המסירות הזאת האנושיות נעשת רדודה לגמרי. הנתינה היא לא סותרת לאושר, היא השער אליו. והאמת הוא שהאושר העמוק ביותר מגיע כאשר בן אדם יש לו את המודעות, את השליחות שלו בחיים שלו, את התחושה של הכבוד הפנימי שלו, מי אני ומה אני? מה העניין הפנימי שלי? ויש כאן עוד נקודה חשובה. כשבן אדם חי רק להנאות של אוכל, של בגדים, של טיולים, מה נהנה בו חלק קטן מאוד של עצמו? חוש הטעם, חושח, חוש הכבוד, החוש הזה שמחפש סיפוק. אבל כאשר הבן אדם מאיר את העולם מסביבו, עוזר לאנשים, מקיים מצוות, מתקשר עם השם, הוא מגיע לנקודה הפנימית שלו, לעומק הפנימי שלו. לכן כשאני זכיתי לדבר עם אנשים עשירים גדולים מאוד וכשאני לפעמים שואל אותם מתי עכשיו שאתה מסתכל על החיים שלך איזה דבר היית רוצה לספר לילדים שלך לפני גמר ה-120 שנה שלך הם תמיד הזכירו לי את הדברים הטובים שהם עשו את הדברים שהם ויטרו את הדברים את את החסד שהם עשו בחור אחד לפני החתונה שלו שואל את ה מה השפיע שלו מה הסוד לנישואים טובים זה משפיע אומר לו פשוט מאוד לפעמים אתה צודק ואתה מוותר לפעמים אתה עייף ואתה מקשיב לפעמים אתה רוצה להיות לבד ואתה נשאר ואז יום אחד פתאום תבין שהויטורים הקטנים האלה יצרו בנו בשני בנינו משהו הרבה יותר גדול. אדם שלא מסוגל לוותר הוא בעצם עבד של הרצונות שלו. הוא עבד הוא שבוי באגו שלהם. אדם צריך להיות מודע לצאת מהכופסה. לכן נוכל להבין מה שהתורה אומרת מכם. מכם זה תיתן משהו מעצמך שאתה מוותר על משהו שאתה מקריב משהו בשביל הערכים שלך בשביל המודעות של השליחות שלך שאתה מוותר על ארוחה חשובה מאוד בכדי להיות עם הילד שלך אתה מגלה עומק עצום במהות שלך ולכן הכלל הגדול שלנו נו שבאה התורה ואומרת מכם כל אחד בעניינים שלו כל אחד בנפש הבמית שלו ואחד הדרכים הפשוטות להביא את הרעיון הזה לחיי היומיום לשאול את עצמנו כל יום שאלה קטנה איזה דבר קטן אני יכול היום לתת מעצמי למישהו אחר איזה דבר אני יכול היום לעשות בשביל בשביל להאיר להאיר את הפנים של האנשים לעזור לעשות מצווה לפעמים זה רק סבלנות להקשיב ולפעמים זה מילה טובה ומחמאה לפעמים זה ויטור אבל דווקא הדברים הקטנים האלה יוצרים את השינוי הגדול כולנו מכירים מה שהרמבם אומר אדם חייב לראות את עצמו ואת כל העולם חצי חצי עשה מצווה אחת הכריע את העולם לכף זכות שנזכה כה בקרוב ממש לביאת משיח