חוק לישראל - פרשת אחרי מות - ליל שישי | הרב שלמה לוינשטיין

פרשת אחרי מות בסיעתא דשמיא ליל שישי מסיימים פה את עבודת יום הכיפורים ואס פר החטוס ואיס שעיר החטוס אשר ובואס דומן לכפר בקוידש יוציא אל מחוץ למחנה ושורפו ואס בשורום ואס פירשום וית תורה דחת ספירה דחת דתעל מדמון לכפרה בקודשה כל מיבר למשרית ויגדון בנורית משקיון ושרון וית אחלהון אשר הובא את דמם אומר רש"י להיכל ולפני ולפנים אז זה נקרא חטאות הפנימיות וכמובן שצריך לשרוף אותם ואז בגודו חצמו ואחר מחנה מוקדו צלב במרכיטה לחוק בחודש השביעי באור לחידש תענו סנסכם מלכסו אזרוך גרגו בסיכם ותלכון קל ביחש באס ליח תענו נפשון וכל דלה תעבדון יציבה וגיור דתגירון בעיניון וכי וימכפר עליכם לתרסכם מכל חתוכם לפני הדונו תאורו הרי ביום הדכפר דקה ידחון מכל חוב כון קדם דקון רשי אין רשי עדיין שבס שבוסני לכם סנפשכם רוקסום שבת שבט שבטה היא לכון ותנו נפשכון קם עלם וכיפר כן אשר אשר מלא ידי לכהן סובב ולבש בגדיב בגדי הקודש ויכפר פרקדי רבי די קרבית קורבני לשמה שטחות אבוי ויבשבו שיבוצה לבושיק קודשה אומר רש"י וכיפר הכהן אשר המשך כפרה זו של יום הכיפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול לפי שנאמרה כל הפרשה באהרון הוצרך לומר בכהן גדול הבא אחריו שיהיה כמוהו ואז לכן כתוב אשר ימשך אותו ואשר ימלא את ידו למה כתוב אשר ימשך ואשר ימלא אין לי אלא למה משוח בשמן המשחה? מרובה בגדים מנין. כלומר בבית שני שלא היה שמן המשחה, אלא כהן גדול היה נקרא מי שיש לו שמונה בגדים ולכן קראו לו מרובה בגדים. אז מרובה בגדים מנין תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו והם כל הכהנים גדולים שעמדו מושיהו ואילך שבימיו נגנז צלוכית של שמן המשחה. לכהן תחת אביו. מה זה בא להגיד לנו? שללמד שאם בנו ראוי למלא את מקומו אז הוא ממלא את מקומו והוא קודם לכל אדם. וכיבר וכיפרס מקדש הקוידש ואס אויל מועד ס המזבח יכפר ועל הכוינים ועל כל עם הכהול יכפר וכפר מקדש קודש משכנז מד בחיךפר ועל כני ועל כל עם דקהפר וסזלכם לחוקום לכפר על בני ישראל מכל חתום אחס בשונו ויעז כאשר ציוונו מושה ותד לכמלם לכפר על בני ישראל מכל חובון חד בשעת ועבד כמדף דינו משה רש"י ויז כאשר ציווה השם כשהגיע יום הכיפורים עשה כסדר הזה מי אהרון הכהן ולהגיד שבחו של אהרון שלא היה לו שן לגדולתו אלא כמקיים גזירס מלך כאן הבן שואל מה היה אהבה מינה שהוא ילבש את זה לגדולתו הרי זה בגדי לובון לא בגדי זור אז בא להגיד לך שלא היה לושל לגדולתו אלא כמגים גזירס מלך מה יש אבל לפי מה שדיברנו כבר הרי אהרון עשה את העגל רק מה במקום שהוא יקבל על זה עונש, אדרבה הוא קיבל על זה שכר כי הוא עשה את זה לשם שמיים. עכשיו אומרים לך אל תלבש בגדי זוב כי זה קטגור יעשה סנגור. נו ואהרון בעצמו מה איתו? הוא לא קטגוריה סנגור. התשובה היא לא כי הוא לא חטא. יוצא שזה שאהרון לובש בגדי לובון והנכנס לקודש הקוד הקודשים לכפר על בני ישראל זה תעודת יושר בשבילו. ואף על פי כן להגיד שבחו של אהרון שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזרס מלך וידבר דינוי אל משה מוריר ומלילה דינוי משה למימר דבר אל ההרון ואל בונו ואל כל בני ישראל ואומרתו עליהם זה הדובו אשר ציבו דינוי מויר מלמרון ועם בנו עם כל בני ישראל מרון דין פתגם דיף דינוי למימר איש מבס ישראל אשר אישחט שירו כסף אוז במחנה אשר ישחוט מחוץ למחנה כבר גבר מבס ישראל דיקוס תור אומרזה במשריטה או דיקוס מברה למשריטה הכוונה קודשים ששחטו אותם בחוץ מה שנקרא בעברית שחוטי חוץ רש"י אשר ישחט שורו כסף במוקדוש עם הכתוב מדבר כמובן הוא הקדיש בהמה ובמקום לשחוט אותה בתוך הבית המקדש הוא שוחט אותה בחוץ זה חייב כרת שנאמר להקריב קורבן ומחנה חוץ לאזהרה ואל פסח מועד לא יבי להקריב קורבון לאדונינו לפני משכנה אדונו דו י חושב לו אישה דום שופוך ונכרס אישה מקרב מוי ולתרשכנזים נלה איתי לקרב הקורבן הקדם קדם משכנדנו דמה שב לגברו דמהשצה מגו רש"י דם יחשב כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו דם שפך לרבות את הזורי דומים בחוץ למען אשר יוביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זיבחים על פני הסוד והביאו לד פסח מויד על הכון וזבחו זבחי שלומים לדנו אוסום בדיתון בני ישראל ידנו דבין כל לקדם משכנז לבדה ויקסו נכסת קודש קדם יתון רש"י אשר הם זובחים אשר הם רגילים לזבוח וזורק הכהן אדום על מזבחנו פסח או מועד והקטיר לב לרח לדנו ויזרוקמה עלמד בחדשקבלנו ולא זבכוזירים אשר אחריהם חוקסוםסם לדום דבן טען בטרון קיים עלידה לאון לדריון רש"י מה זה לשעירים? לשידים כמוו שעירים ירקדו שם אז כנראה שהיו רגילים לסבוח לשעידים והקדוש ברוך הוא אומר יספיק עם זה עכשיו רק לי יזבחו ועליהם תו איש איש מבס ישראל ומנגר אשר יגור בסויחו אשר יעלה אוילו אוי זובח ולהון תמר כבר גבר מבית ישראל ומן גיורה דתגיירון ביניהון דיעשה קלתונכסת קודש רשי אשר יעלה לעולה לחייב על המקטיר איברים בחוץ כמו השוחט בחוץ כמו שהשוחט בחוץ חייב כך מי שמקטיר את האיברים בחוץ שאם שחט אחד והעלה חברו כלומר אדם אחד שחט והשני העלה את האיברים למזבח בחוץ מה הדין שניהם חייבים ואל פסח מדביאנו דונינו ונכרס מעמוב תרמש כנז קדשה מעמי ונחר נכת אומר רש"י זרעו נכט וימיו נכתי ואיש איש מביש ישראל ומנגרגור בסיכום אשר יוחד דום ונוסתי פוני בנפש הו אוכלסס אדום ויכרתי סו מקרב עמו וכבר גבר מבית ישראל ומנגיור דתגירון בן דיכול כל דמה ואתן רוגזי בנשדול ידמה ושציתי מיגו עמי רש"י כל דם שנאמר בנפש יכפר מה זה בנפש פש יכפר לפי שנאמר בנפש יכפר יכול לא יהיה חייב אלעל דם המוקדושים שזה כפרה תלמוד לומר כל דם להגיד לך שאפילו דם של בהמה שהיא לא כפרה אבל אם אכלת את זה אתה חייב אב כרת ונתתי פניי פני שלי פונה אני מכל עסקאי ועוסק בו עכשיו מה זה ההבדל בין כרת לבין מיטה בידי שמיים שכרת הוא וזרעו נחרטים הוא נחרט מיטה בידי שמיים רק הוא נשאר זרעו אז זה בסדר כי נפש הבוס בדום היא ואני נסתיב לוכם על המזבח לכפר על נפשיכם כי הדום הוא בנפש יכפר הרי נפש בסרה בדמהי ואנבית לכון עלמד בך לכפר על נפשיכון הרי ידמה בנפש המכפר כי נפש הבשר של כל בריאה ודם היא תלויה לפי ולפי כך נתתיב על המזבח לכפר על נפש האדם תבוא נפש ותכפר על הנפש אבל אסור לאכול את זה על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יסיך על דום והגרגור בסויככם לא יוכל דום על כנראית לפני ישראל כלנש מנחון לא ייחול דמה וגיורה דתגיירון ביניון יהיחול דמה רשי כל נפש מכם להזיר גדולים על הקטנים ואיש איש מבני ישראל מבני ישראל ומן הגרגור בסיכום אשר יוצוד ציד חיו אוי אויף אשר יהי אוכל ושופך דמוי וכיסו בעופ פור שחיטה צריכים לכסות וכבר כבר מבני ישראל ומן גיורדתגיירון בניכון דיציד חיתוף דמתאחל ויש יש עוד יד ית דמי ויחסיני באפרא רש"י אומר אשר יצוד אין לי אלא ציד ומה הדין אם הוא לא צד את זה אבזין ותרנגולים שזה אצלו בבית מנין שצריכים לכסות את הדם שלהם תלמוד לומר ציד מכל מקום יצוד ציד אם כן למה נאמר אשר יצוד שלא יאכל בשר אלא בהזמנה זאת אשר יאכל פרט לטמאים כי נפש כל בוס דומוי בנפשו מר לבני ישראל דם כל בוס לאחילו כי נפש כל בסור דומו היא כל אוכלוב קוריס הרי נפש כל בסדמי בנפשו מרבני ישראל דם כל בסלכלון הרי נפש כל בסדמי כל דכליני שתצי רש"י דמו בנפשו הוא דמו הוא לא במקום הנפש שהנפש תלויה בו כי נפש כל בשר דמו היא הנפש היא הדם דם הוא בשר לשון זכר נפש זה לשון נקיבה וכל נפש אשר תיכל נבילו ותרייפו בו אזרח בו אזרוך [נחירות בוז] ובגיר וחיבס בגודו ורוחץ במים ותומי עד ערב בתוהר וכלדי נביא רביציבו וגיורה ויצא ב לבושי במבי מסבדרשה וידקי רש"י אשר תאכל נבילה וטרפה בנבלת עוף טהור דיבר הכתוב שאין לה טומאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבלי זאת אומרת נבלאטוף טהור היא לא מטמה אבל כשפה בבית הבליה אם היא מובה אז אז הוא נהיה טמא ולימדך כאן שמטמאה באכילתה ואינה מטמאה במגע לכן כתוב וכל נפש אשר תאכל נבי להות טרייפה עכשיו מה זה קשור לטרייפה אומר רש"י וטרייפה האמורה כאן לא נכתבה אלא לדרוש איזה דרשה כוכן שנינו יכול תהן נבלת עוף טמם מטמאה בבית הבליאה תלמוד לומר טרייפה מי שיש במינות טרייפה אבל יצא עוף טמא שאין במינות טריפה שהוא כל הזמן לא יכול לא יכולים לאכול את זה אז רק עוף טהור שיש במינות טריעיפה אם הוא אכל נבלילת עוף טהור בבית הבליאה אז הוא נהיה טמא מה הוא טמא? לטמא הוא בעצמו וגם לטמא בגדים וצריך טבילה ובערב הוא נהיה טרור ואם לא יהיה חביב ובסרווי לא ירחוץ ונוסו אבוינוי ואם לה יצא בה ובסריל יעשרי ויקבל חובי רש"י ונשא עוונו אם יאכל קודש או יכנס למקדש חייב על טומאה זו ככל שאר טומאות ובשרו לא ירחץ ונסא עוונו על רחיצת גופו ענושכרת ועל כיבוש בגדים הוא חייב מלכות וידבר דינוי אל מושה משה דבר בני ישראל ואמרת עלני אדנו אלוהיכם מלני ישראל אנה אומר רש"י אני השם אלוקיכם אני הוא שאמרתי בסיני אנוכי השם אלוקיך וקיבלתם עליכם מלכותי מאתה קבלו גזירותיי רבי אומר גלוי וידוע לפניו שסופן להינתק באריות בימי עזרא כלומר לטלוש ולהפריד את את העניין הזה מבני ישראל והכוונה להפריד בין ישראל ביהיהם שבשמיים אז מה יהיה זה יהיה בימי עזרא לפי כך בא עליהם בגזירה אני השם אלוקיכם דומי גוזר עליכם דיין להיפרה ונאמן לשלם שכר גמרנו