🔴שיעור נפלא לפרשת לך לך | הרב שמואל אברמובסקי

ערב טוב שיעור הערב מוקדש אלוי נשמת צבי מרדכי בן יוסף אחר הדברים האלה היה דבר השם אל אברהם במחזה לאמור אל תרא אברהם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד אחרי שאברהם אבינו נלחם במלחמה הגדולה והמפורסמת כשהוא מנצח את ארבעת המלכים שניצחו את החמישה ופודע את לוט מהשבי ובאו שבועים לביתם ברינה והוא מדבר עם בורא עולם ואומר לו הקדוש ברוך הוא אל תרא אברהם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד ויאמר אברהם השם אלוקים מה תיתן לי ואנוכי הולך חרירי ובין משק ביתי ודמסק אליעזר פשוטו של מקרא אומר אברהם לבורא עולם, ריבונו של עולם, כל מה שנתת לי הוא נפלא, אבל אין לי בן שימשיך אותי. אין לי מי שירש אותי. ויאמר אברהם, איני לא נתת זרע והנה בן ביתי הורש אותי. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, הנה דבר השם אליו לאמור, לא ירשך זה, כי אם אשר יצא ממאך, הוא ירשך. ויוצא אותו החוצה ויאמר הבתנה השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כ יהיה זרך הקדוש ברוך הוא מבטיח לו יהיה לך בן לא דמסק אליעזר ימשיך אותך יצחק כי ביצחק יקרה לך זרה הבן שלך ימשיך אותך אל תדאג הבת נשמיים הוא ספור הכוכבים אתה רואה את הכוכבים כוי יהיה זרך אומרת התורה והאמין בהשם ויחשבה על צדקה. אברהם אבינו האמין להשם שהשם הבטיח לו שיהיה לו בן והקדוש ברוך הוא החשיב לו את זה לצדקה. רש"י מסביר ויחשבה עלו צדקה. הקדוש ברוך הוא חשבה לאברהם לזכות ולצדקה לאמונה שהאמין בו. הקדוש ברוך הוא מעריך את זה שאברהם מאמין בו. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, "תדע לך, אני מחשיב לך את זה לצדקה." צדקה זה תמיד מעבר. זה משהו שהוא כביכול נתינה לא מחויבת. אנחנו מחוייבים במצוות הצדקה, אבל זה מעבר למה שאני מחוייב לתת כביכול על פי סדרי הדין. אז הקדוש ברוך הוא החשיב לו את זה לצדקה. הקדוש ברוך הוא מתפעל מזה שאברהם אבינו מאמין בו. אברהם אבינו אברהם אבינו שגילה את בורו בגיל שלוש והאמין בהשם ויחשבה על צדקה נניח שיום אחד בורא עולם יתגלה אלינו ויעשה לנו ברית בין הבטרים ויגיד לנו מה שיגיד אנחנו צריכים איזה כוח גדול בשביל להאמין בזה הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו יש צד שני התורה מציינת שאברהם אבינו מאמין בקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא מבטיח לו בן אלא מה הוא היה אמור לעשות ולא רק זה ויחשבה עלו צדקה הקדוש ברוך הוא מרומם את זה הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את זה לצדקה מה כתוב כאן אז הרמבן באמת התקשה בהבנת הדברים ולכן אברה הרמבן מסביר את הפסוק לא כפשוטו של מקרא אוז בכל אופן לא לפי הקריאה הפשוטה והוא אומר ויחשבה לא צדקה זה לא הולך על הקדוש ברוך שהחשיב לאברהם צדקה, האמין בהשם אברהם האמין בהשם בוודאי. ויחשבה לו צדקה. הוא מאוד העריך את זה שהקדוש ברוך הוא נותן לו את ההבטחה הזו שיהיה לו בן והוא הרגיש שזה צדקה כביכול אומר זה לא מגיע לי זה טובה שהיא למעלה ממה שמגיע לי אז לפי בדברי הרמבן הדברים מובנים יותר אבל רש"י לא מסביר כך ופשוטו של מקרא הוא לא כך ורוב הראשונים לא מסבירים כך אז מה ההתפעלות מזה שאברהם אבינו מאמין ולמה הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את זה לצדקה. אולי ניגע קצת במה אמונה. אברהם אבינו מכיר את בור בגיל שלוש. איך ילד בן שלוש מגיע לאמונה? אז נניח שהוא היה בן 40 לפי השיטה הנוספת, 48. איך אדם שנמצא בעולם שלא מאמין פתאום מגלה את הבורא? איך זה קורה באמת? למה רק אברהם גילה את בורו? הרי בסופו של הליך חז"ל אומרים במדרש שאברהם מסתכל על השמש והירח ואמר מי מנהל את כל העסק הזה? ובסופו של הליך הציץ עליו בעל הבירה. הקדוש ברוך הוא נתגלה לו ואמר לו זה אני. אבל עד שהוא הגיע לשם הוא היה צריך לעבוד מאוד קשה. מה באמת הביא את אברהם לגילוי הזה? מה באמת הביא את אברהם לאמונה הבסיסית בזה שיש בורא לעולם? למה כולם לא הגיעו לאותה המסקנה? יש דיון הלכתי. מה הדין של אדם שהוא כופר? אנחנו יודעים שמישהו מין פיקורוס הוא לא מאמין בבורא עולם יינו י נסך. יש לו דינים מיוחדים הוא כופר בעיקר. אדם שכופר בעיקר לא מאמין בעקרונות האמונה, המצב שלו מבחינה הלכתית קשה מאוד אבל מה הדין אדם שמעולם לא הכירו לו את הדברים הללו שהיהדות מציגה. מעולם הוא לא נחסף ליהודים, מעולם הוא לא נחסף לאנשים מאמינים. האם יש עליו דרישה שהוא יגלה את זה לבד? האם באמת הוא נחשב מין? הוא נחשב אפיקוירס? אז ידועים דברי הבריסקרוב שאמר הנבך הפיקוורס הפיקוירס גם הפיקורס שהוא נבך שהוא מסכן אבל הוא הפיקוירס הוא באמת הוא לא מאמין אז אולי אפשר לרחם עליו שהוא לא הגיע לדבר הזה אבל למעשה הוא לא מאמין אבל באמת יש תביעה כזו לאדם להיות מאמין איך אפשר לדרוש מאדם להיות מאמין יש אנשים שאומרים אין אלוקים בליבי מה אני יכול לעשות אני אני לא מאמין, מחפש אותו, אני לא מוצא. אז מה עושים עם אנשים כאלה? הפסוק אומר, "וידעת היום והשבות האלה לבבך." העולם חושב שאמונה זה מין איזשהו רגש כזה. אמר לי פעם יהודי שהוא על הרצף של שמירת תורה ומצוות, אמר לי, "אמונה זה או שיש לך או שאין לך. ומי שמאמין, אתה לא יכול להתווכח איתו. הוא מאמין בזה. כי אנשים מתייחסים לאמונה כאיזה מין כאב בטן, אולי כאב בטן חיובי, כאיזה מין תחושות נעימות כאלה שיש משהו כזה, אבל לא זו אמונה. התורה אומרת, וידעת היום והשבות האלה לבבך. הרמב"ם אומר שאדם מצווה לחקור ולבדוק ולברר ולהוכיח לעצמו את מציאות הבורא. מדוע? כי זה מאוד פשוט לעשות את זה כי רק צריך להפעיל את הראש בשביל להבין שמישהו ברא את העולם. לא צריך להיות פילוסוף גדול בשביל לחשוב על זה שלא ייתכן שהעולם נברא לבד. זה פשוט לא הגיוני. אז לא ניכנס עכשיו לכל התיאוריות השונות, אבל כולם בסוף חייבים להגיע לשורה התחתונה שיש מצוי ראשון. כל ברדת מבין שאם אני אביא לפניו מכשיר משוכלל בין דורינו וברוך השם אנחנו מרובים במכשירים משוכללים ואני אספר לו שזה נהיה לבד. קרה איזה צירוף מקרים של כמה חומרים שהתכבצו ובאו למקום אחד והנה יש תוכנה חדשה משוכללת מאוד. אפליקציה חדשה שזה אתה יצא קרתה לבד. אף אחד לא יקבל את הדבר הזה בשום מקום בעולם. אף אחד לא יקבל את הטענה הזו גם אם יאמר אותה איש מדע. כי השכל הישר מבין שזה לא ייתכן. אז אדם בשכלו הברור צריך להסתובב בעולם ולשאול את עצמו מי עשה את הדבר הזה? מבשרי אחרי זה אלוקה. אומר הפסוק, אדם שמסתכל על הגוף שלו, מסתכל על המערכות שהוא מנועל בהם, רואה את מציאות הבורא. אני מהחוויה האישית שלי לא מבין איך רופאים ואחיות שעובדים בחדרי לידה יכולים לא להאמין בבורא עולם. צריך פלא שאין אין כדוגמתו. זה בלתי נדפס בשכל. אם קצת חושבים, אם קצת פותחים את העיניים, איך זה קורה הדבר הזה? כל פעם אתה עומד נפעם אל מול הפלא המדהים הזה פתאום יש ילד מדהים זה מבשריךזה אלוקי אז אברהם אבינו שמגלה את בורו בגיל שלוש כי זה פשוט אין דבר יותר פשוט מזה זו ידיעה שכלית הגיונית לוגית שכל אדם ברדת אמור להבין אותה לבד צריך לחפש אותה ולברר אותה ואם הוא לא הגיע למסקנה הזו יש עליו תביעה יש עליו תביעה כי לא הפעלת את הראש כי לא חשבת בכיוון הנכון רק יש לנו מפריעים שמונים מאיתנו לחשוב ולהפעיל את הראש. אם אדם יפעיל את ראשו בצורה הגיונית הוא יגיע מיד למסקנה המתבגשת. אגב זה לא רק בעניין הבסיסי של אמונה במציאות הבורא אלא בכל דבר. כל דבר רוחני. כל מציאות רוחנית, כל הבנה שאנחנו רוצים להבין ולהעמיק בה, המפריע הגדול ביותר הוא חוסר המחשבה. חוסר המחשבה, חוסר הפעלת ההיגיון הבריא, חוסר ההתבוננות במציאות שבה אנחנו חיים. ידועים דברי התנדה אליהו שמספר שהוא פגש יום אחד. אליהו הנביא פגש יום אחד יהודי אחד. שאל אותו האם אתה עוסק בתורה? אז הוא אמר לו שהוא באמת ניסע אבל זה לא הולך הוא לא מבין כלום הוא לא מצליח ללמוד תורה שואל את אלויה הנביא במה אתה עוסק אז אומר לו אני דייג אני מתעסק עם דייג איך אתה דאג הוא אומר לו עם רשתות אומר לויפה יש לך רשתות אומר לו אני מכין אותם אומר לו איך מכינים רשתות אז הוא מסביר לו לוקחים חוטים מחברים אותם בצורה כזו מקימים את הרשת וכך דגים את הדגים אומר לו אליהו הנביא תגיד לי, אתה באמת חושב שהקדוש ברוך הוא נתן לך שכל בשביל שתעשה איתו רשתות ולא נתן לך שכל בשביל ללמוד תורה? זה נשמע לך הגיוני ללמוד תורה אתה אומר אין לי שכל, אין לי יכולת, אני לא מבין, אני לא מצליח. אבל במקצוע שלך, בעבודה שלך, שמה יש לך שכל. אתה באמת חושב שבשביל זה קיבלת שכל? בשביל לתפורשתות? קיבלת שכל בשביל לגלות את מציאות השם בעולם. גם לתפורשתות זה חלק מהתפקיד שלך בעולם. אבל בעבודה אתה כל כך מצליח. למה מול הגמרא אתה לא מבין? אז אותו הדבר האדם שיעמוד ויאמר כביכול כשיבוא רגע האמת לא גיליתי את זה לבד. כי לא הפעלת את הראש, כי לא חשבת כי לא התבוננת בעולם. העולם זועק. בורא עולם רק יש לנו מפריעים. יש לנו מפריעים. המפריע הראשון היא מה שפרעה כבר הבין בחוכמתו והשתמש בטריק הזה בזמן שעם ישראל נמצא במצרים. כולנו מכירים את דברי התורה. כאשר משה רבינו פונה לפרעה ואומר אני רוצה לשחרר את עם ישראל. אומר לו פרעה תכבד העבודה על האנשים ועלישו בדברי שקר. אתם יש לכם רעיונות של לצאת לחירות? יש לכם רעיונות להפסיק לעבוד, כנראה אתם לא עסוקים מספיק. אם יש לכם זמן להפעיל את הראש ולחשוב על רעיונות כאלה, כנראה העבודה לא מספיק קשה. תכבד העבודה על האנשים ואלישו בדברי שקר, לא יהיה להם זמן לחשוב על רעיונות אביליים כאלה של לצאת ממצרים. ככה אנחנו חיים. בטח בדורינו אנו. תכבד העבודה על האנשים. אנחנו עסוקים מבוקר עד לילה במשימות אינספור. ואין לנו זמן לחפש את בורא עולם. אין לנו זמן לראות את העולם המדהים שמדבר בורא עולם. כי אין לנו את הזמן לחשוב. אין לנו את הפניות להרגיש. בתי החמישית בטרם לידתה הייתה היה איזשהו סיבוך בהריון שהצריך אותנו לדרוש ברופאים. הגענו עד טוב המומחים וברוך השם הכל בא על מקומו בשלום הילדה גדלה לשם ולתפארת אבל בזמן ההריון היינו צריכים לטפל בזה והלכנו לרופאים שונים כאלו ואחרים והגענו לפרופסור באמת מספר אחד בארץ פרופסור גדול מאוד בתחום אנחנו נחגשנו אליו למרפאה התור שקבו לנו היה בשעה 12 בלילה זו השעה שקבו לנו את אותו במרפאה הפרטית שלו. למה? מכיוון שהוא בבית חולים. מת בבוקר עד 6 אחרי צהריים הוא בבית חולים. 6ש אחרי צהריים הוא מתפנה למרפאה, לוקח לו שעה לסוע, הוא מגיע בשבע למרפא ושמה הוא נמצא. אבל היומן מלא. חצי שנה קדימה. היינו צריכים תור מעכשיו לעכשיו. אמרו לנו תבואו ב-12 בלילה. הגענו ב-12 בלילה. יצאנו משם לקראת שתיים. בסדר? היינו אחרונים בסוף. עד שהוא עשה מה שעשה, טיפל במה שטיפל, שלח אותנו לאן ששלח. הוא עזב את המרפה איתנו ביחד בשעה 2 בלילה. חשבתי לעצמי, הבן אדם הזה בשילה עוזב את המרפאה, בת בבוקר הוא כבר בבית חולים עוד הפעם וככה, עוד יום ועוד יום ועוד יום. קודם כל, מתי הוא משתמש בכל הכסף שהוא מרוויח? אבל זה עניין אחר. מתי הוא חי? מתי יש לו זמן לחשוב? על עצמו. אין לו זמן, אין לו רגדל. הוא מצליח, הוא עושה דברים גדולים. הוא באמת עושה דברים גדולים. אבל מרוב הדברים הגדולים שאנחנו עושים, אין לנו רגע לעצור רגע ולהגיד, רגע, מי אני? מה אני, מה החיים שלי, לאן אני הולך? ולכן דור שלם, דורות שלמים מסתובבים בעולם בזמן אברהם אבינו ולא מגלים את מציאות השם בעולם. לא כי הם לא רוצים, כי הם לא עצרו רגע לחשוב, כי הם לא עצרו רגע להתבונן, הם לא הסתכלו ימינה, שמאלה על העולם ושאלו את עצמם איך השמש זורחת בכל יום ושוקעת, איך הירח יודע מתי להגיע, איך עונות השנה מתחלפות, איך זה קורה, חיים, מתקדמים, אבל אברהם אבינו עוצר את החיים שלו בגיל מאוד צעיר אולי ומסתכל ומתבונן ורוצה להבין. כשאדם מסתכל ומתבונן ורוצה להבין אז מציץ אליו בעל הבירה. מציץ אליו ואומר לו הנה אני כאן. אז לאברהם אבינו הקדוש ברוך הוא התגלה בכבודו ובעצמו. אבל לכל אדם שמחפש את בורא עולם כאן בעולם שמתבונן בעולם ואומר זה הרי לא ייתכן. אז יש את הרובד הבסיסי של הדת שיש בורא לעולם. אבל יש לחפש את בורא עולם ולחוש אותו ולראות אותו. אז הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. הקדוש ברוך הוא מוצא את הדרכים להגיע אליו דור דור בהתאם לגילויים. אבל לפעמים לא מספיק לאדם רק המציאות הזו שהוא עסוק ולא מתבונן. גם כשהוא מתחיל להתבונן הוא לא רוצה לגלות את האמת. הוא לא רוצה לעמוד מול האמת ולומר כן יש מישהו שאחראי על הדבר הזה כי אם הוא יגיד את זה כי אם הוא יאמר זאת יש לזה משמעות זה מיד עשוי לחייב אותו זה מיד עשוי לשעבד אותו וזה מונע ממנו לחשוב זה כל כך חזק שזה מונע ממנו לחשוב זה עוצר בעדו מלחשוב הוא לא רוצה לחשוב בכיוון הזה והרבה אנשים מסתובבים בדורות רו של אברהם אבינו ועד הורינו אנו ופוחדים לחשוב כי הם יודעים שאם הם יחשבו הם חלילה עשויים לגלות את האמת ואם יגלו את האמת יש לזה משמעות הרב הורי זוהר זכר צדיק לברכה בספרו לא נתנו צ'אנס מתאר את החוויה שלו כשהוא גילה את האמת הוא אומר אני הייתי בשבר גדול אני לא הייתי לא באורות ולא בשמחה שגיליתי את האמת הייתי עצוב מאוד נגמרו לי החיים. אם זו האמת, זה אומר שאני צריך לשנות את החיים שלי. ולא רציתי לשנות את החיים שלי, אבל לא הייתה לי ברירה. לא יכולתי לעמוד אל מול האמת. האמת היא מפחידה. אם נחיה אל מול האמת, גם אנחנו מאמינים, בני מאמינים. אם נחיה אל מול האמת, אם נחיה את מציאות הבורא ברובד האמיתי שלה, החיים שלנו יהיו חייבים להשתנות. זה מפחיד, זה מחייב, זה גם נפלא, אבל זה מחייב. אנחנו לא רוצים להתחיב, אז אנחנו מעדיפים פחות לחשוב. אז לכן דור שלם, דורות שלמים לא חושבים, לא חושבים ולא מחפשים את מציאות הבורא עד שמגיע אברהם אבינו. אברהם אבינו הוא אבי האמונה. הוא הוליד את האמונה לעולם. הוא לימד את כולם שיש בורא לעולם. וכשהוא מתחיל ללמד את האנשים שבאים בצל קורתו ואברהם אבינו פותח אעשל והייתה עשל בבאר שבע. אבל זה לא מתחיל בבאר שבע. רק בבאר שבע גילו לנו איך השיטה עובדת. זה היה עוד בחרן כפי שהתורה אומרת ואת הנפש אשר עשו בחרן. כבר בחרן אברהם אבינו מספר לכולם על מציאות הבורא וכשהוא מדבר עם אנשים זה כל כך פשוט זה כל כך פשוט ואנשים הולכים אחריו ואנשים נוהים אחריו והאמונת השם בעולם הולכת ומתרבה כי רק צריך לחשוב ולא לעצור את שטף החיים ולא לפחד מן ההשלכות אז אברהם אבינו עושה את זה אבל אברהם אבינו מתמודד עם ההתמודדות אולי הקשה ביותר שאדם יכול להתמודד כאן בעולם. חז"ל אומרים, אחד היה אברהם. אברהם אבינו היה אחד. אברהם העברי נקרא אברהם. מדוע? כי כל העולם מן העבר האחד ואברהם מן העבר השני. חז"ל מספרים שבדור הפלגה אנשי אברהם אבי אנשי דור הפלגה מאוד רצו שאברהם אבינו יצטרף לשורותיהם והמדרש מרבה בתיורים איך הם עמלו לשכנע את אברהם אבינו שיצטרף עליהם שיהיה חלק מהקבוצה שלהם אמר להם אנחנו פה עושים איחוד שלם בוא תהיה חלק מאיתנו ועל זה אומרים חז"ל אברהם העברי כל העולם מן העבר האחד ואברהם היה מן העבר השני, הוא עמד כיצור איתן ולכן נקרא שמו איתן האזרחי כנגד כל העולם. אז אנחנו אומרים את זה ואנחנו אומרים כן אברהם אבינו היה יחיד אבל זה לא סתם להיות שונה מכולם זה לא סתם ללכת נגד הזרם האנשים כשהם חושבים משהו כשכל העולם חי בצורה מסוימת זה באמת משפיע על האדם זה באמת גורם לאדם לחשוב אולי אני טועה אולי אני באמת לא צודק מספרים שיום אחד אדם נוסע בכביש ואשתו מתקשרת עליו אומרת לו תיזהר אמרו שיש איזה משוגע שנוסע נגד כיוון התנועה תיזהר תברח מהכביש שמה הוא אומר לה משוגע אחד יש פה עשרות משוגעים שנוסעים נגד כיוון התנועה כשאדם נוסע נגד כיוון התנועה הוא מתחיל לפחד שזה מסוכן אם כולם נוסעים הפוך כנראה הוא הבעייתי אדם מתחיל לשאול את עצמו אולי אני טועה איפה אני לא צודק אברהם אבינו לא נכנע. אברהם אבינו עומד ונשאר ואומר לעצמו, זה לא רלוונטי מה קורה מסביבי, זה לא מעניין מה עושים כולם. ככה זה. אני יודע את זה, אני מפעיל את השכל, אני מפעיל את האמונה הידיעתית שלי וככה אני חי את חיי. אבל זה לא נשאר אצל אברהם אבינו. חז"ל אומרים בסיפור המפורסם של חנה ושיבת בניה כאשר אותה הם גיבורה שהיו לה שבעה בנים וכולם עמדו לפני הצורר אנטיוכוס ועל כולם על כל אחד מהם ציוו ונתנו את הבחירה או שתמות או שתשתחווה לפסל. והבן הראשון לא מוכן להשתחוות לפסל והוא נהרג. והשני והשלישי והרביעי והחמישי והשישי והבן השביעי גם הוא אומרים לו רק תעשה כאילו רק אני אזרוק חפץ חבל. אתה הילד הקטן של אמא שלך. אני רק אזרוק חפץ ותרים לי אותו כדי שזה יראה שאתה משתחווה לפסל. והוא לא נכנע. והוא אומר בשום פנים ואופן לא. וגם הוא הולך אל מותו ועומדת האמא אומרים חז"ל ליד בנה הקטן אשר מוטל מת והיא פונה אליו ואומרת לו בני עלה אל השמיים תלך אל אברהם אבינו ותאמר לו אתה חושב שאתה אברהם אבינו עשית דבר גדול הקדת את יצחק נכון ילד אחד הקדת וגם אותו לא באמת שחטת אלא רק העלית אותה אל המזבח והקדוש ברוך הוא אמר לך להוריד אני אקדתי שבעה מזבחות שבעה ילדים אני הקרבתי לבורא עולם אז תעלה לאברהם אבינו ותספר לו את זה כך אומרים חז"ל מה רוצים חז"ל ללמד אותנו מה היא בתחרות עם אברהם אבינו. מי הקריב יותר? יש תחרות למי מתו יותר קרובים. מה היא באה להגיד לאברהם אבינו? אני גדולה יותר ממך. אני חזקה יותר ממך. אומר רב חיים שמולביץ, דבר נפלא. אומר רב חיים שמולביץ, מעשה אבות סימן לבנים. אומרים חז"ל, מעשה אבות סימן לבנים. זה לא סתם סימן של רמז שמה שעבר על האבות יעבור גם על הבנים. כאשר האבות פועלים ועושים ועובדים ויוצרים בעצמם כוח, זה עובר בגנטיקה אל הדורות הבאים. זה עובר, הכוח הזה עובר אל הבנים ואל בני הבנים. אומרת חנה ליבנה הקטן תעלה לפני אברהם אבינו ותגיד לו תראה מה גדול המעשה שעשית מעשה הקדת יצחק תראה כמה עצום המעשה הזה שאתה יצרת כאן בעולם את היכולת של אבא לעקוד את בנו אתה אקדת בן אחד וגם זה לא קרה בסופו של יום אני עקדתי שבעה מזבחות מאיפה היה לי את הכוח? מאיכן היה לי את היכולת? איך אמא יכולה לעמוד ולקבור שבעה בנים? ממך אברהם אבינו, זה הכוח שלך. זה הכוח של האבות שהעבירו את זה אלינו אנו. ועד ימינו אנו. עד ימינו אנו. כל מי שעוקד את בנו, כל מי שמוסר את נפשו, הכוח מגיע מאברהם אבינו, מאותה עקידת יצחק. אז זה לא רק עקידת יצחק, גם האמונה שאברהם אבינו מגלה את בורו בגיל שלוש. גם היכולת לחשוב ולסלק מעצמי את כל חשבונות החיים ולהסיר את המפריעים ולא לפחד מן האמת ולא לפחד מהשיעבוד של האמת. הכוח הזה של אברהם אבינו עובר אלינו, הוא נמצא בתוכנו. ולכן אנחנו מאמינים בני מאמינים. זה בגנטיקה שלנו. כל מי שבשם יהודי יקרה, כל מי ששייך אל העם העברי, נצר לאברהם אבינו, יש בתוכו את האמונה. הכוח הזה קיים בתוכו. הוא רק צריך להגיע אליו. הוא רק צריך להילחם עליו, הוא רק צריך לא לכבוש אותו ולא לקלקל. ולכן זו אחריות שלנו. אחריות שלנו שאם איננו חלילה עדיין מאמינים להאמין וגם כשאנחנו מאמינים להעמיק את האמונה, להעמיק אותה, להפוך אתה וידעת היום לועשבות האלה לבבך כי אחרי שיודעים יש והשבות האלה לבבך. אמונה זה כמו שריר. זה דבר שצריך לחוש אותו, להרגיש אותו. ואם לא מאמנים אותו מישהו לא בכושר אז האמונה שלו נכשלת נחלשת הוא יודע את הידיעה הוא מאמין בבורא עולם הוא גם יכול לתת הרצאה על מציאות השם בעולם אבל צריכים לחיות את זה צריכים להרגיש את זה צריכים לחוש את זה זו ה זה השלב הבא של האמונה להפוך את הידיעה להרגשה לתחושה לחיים ואת זה יש לנו מאברהם אבינו. כי כל המפריעים מעיקרי האמונה מפריעים גם בחיים של אמונה. מפריעים גם בלהרגיש את בורא עולם. אבל יש לנו את הכוח מאברהם אבינו להילחם במפריעים הללו. לא להתייחס למציאות החיים. להזיז הצידה ולעצור ולחשוב ולא לפחד מן האמת. אבל מעל הכל לא להיבהל מהעולם. לא להיבהל ממה חושבים כולם, לא ללכת אחרי הכלל במחשבתו. אנחנו נמצאים בדור שבה האמת נהדרת. האמת נהדרת ראשית כל כפי שחז"ל אומרים שבדור שלקבות דמשיך האמת תהיה נהדרת. אנחנו מרגישים את זה האמת נהדרת, פירושו של דבר קודם כל זה שכבר אין אמת מוחלטת. על הכל אפשר להתווכח. פעם היו דברים שכולם הסכימו עליהם, שהם בסיסיים, שהם אמת פשוטה. היום כל אחד והאמת שלו. הכל ניתן לשפיטה, הכל ניתן לפרשנות, הכל ניתן לדיון. אז האמת נערת. אבל אנחנו הולכים ומדרדרים למציאות שגם המציאות כבר איננה ברורה. מציאות. מה קורה בעולם? אנחנו נמצאים בדור טכנולוגי כזה שאנחנו יכולים לראות דברים בעינינו ויתכן והם לא קיימים ויתכן והם לא נכונים. לפני קרוב לשנה היה בהונגונג ישיבת הנהלה של בנק שהתקיימה בזום. מי לא עושה דברים כאלה היום? אנשים מנהלים ישיבות שלמות בזום. ויושב מנהל סניף בנק שם בהונג קונג עם אמיתיו מהסניפים האחרים ובדרגות הגבוהות יותר כאלו שהוא נפגש איתם מדי שבוע לפגישה שבועית לניהול עבודה והפגישה מתנהלת הוא בסיומה של הפגישה הוא מקבל הוראה להעביר 20 מיליון דולר מחשבון אחד לחשבון אחר והוא מבצע את זה לא משהו דרמטי אירוע שבשגרה אחרי כמה ימים מתברר לו שהוא לא נפגש עם אף אחד מהמיתיו למקצוע, אלא עם כל מיני אלגוריתומים למיניהם, כל מיני פונקציות של מחשב שמישהו בנה ואצלו זה היה נראה בצורה הכי רגילה, סיפור שהתפרסם ואתה אומר לעצמך, אני כבר לא יכול לדעת מה היא אמת מציאותית. האמת נהדרת, אבל לא רק האמת הויזואלית נהדרת. היום יש מה שקוראים פייק ניוז. חוקרים כבר חוקרים את התופעה ואומרים שהמציאות הזאת היא מפילה מדינות. זה לא המצאה מודרנית. עוד רוסיה הסובייטית השתמשה בדברים הללו, במלחמה שלה עם ארצות הברית. מהנדסים לנו את התודעה, מספרים לנו מה היא המציאות ואנחנו מאמינים ואנחנו משתכנעים ואנחנו מקבלים את זה כעובדות גמורות ואנחנו חיים על פי זה ואנחנו מסתובבים בתוך המציאות של החיים שלנו ומנהלים את החיים שלנו לפי כל מיני דברים שאנשים מתוך מטרה ספציפית הכניסו לנו לראש עובדות מחשבות אידאות רעיונות וכולנו חיים בתוך המציאות הזו ואנחנו כבר לא יודעים מה אמת ומה הוא שקר, מה נכון ומה הוא דיסינפורמציה. כי האמת נהדרת. אבל זה לא התחיל היום. היום אנחנו מכירים את זה מאז ומעולם. מאז ומעולם אנשים חיפשו שלא תהיה האמת מוכרת בעולם. כבר אצל אברהם אבינו נמרוד נלחם באמת בשיטות של האז בשיטתיות מכיר את בורו ומתכוון למרוד בו נמרוד לא נותן קיום למי שחושב אחרת ממנו למי שבא עם האמת שרק צריך לחשוב בשביל להגיע אליה הוא לא נותן הוא נלחם והוא מצליח וכל העולם לא מכיר במציאות השם עד שמגיע הגיע אברהם העברי שחי בדור הזה הוא מרגיש כמו כולם את החוויה התודעתית שנמצאת לכולם אבל הוא לא מוותר הוא מסיר מעצמו את הלך החיים הוא מפעיל את הראש והוא נלחם ולכן הוא אברהם העברי שכל העולם מצד אחד והוא מן הצד השני הוא לא נותן לעולם להשפיע עליו ומדהים לשמוע כשלוקחים מהאדם את החיים הרגילים שלו, כשמסירים מהאדם את האינפורמציה הכללית שהוא מקבל מהרחוב ונסיבות רעות מאוד, שמים אותו במנהרות בחמס בעזה, לוקחים אותו חטוף ונמצא שנתיים בגי צל מוות בלי אנשים מסביב, בלי החיים הרגילים שלו, בלי החברה שבה הוא חי. כולם חוזרים עם אמונה. זה לא יאומן. כולם חוזרים עם אמונה. והסיפורים הם רבים. כולנו שמענו אותם. וככל שאתה פוגש עוד ועוד משפחות ועוד ועוד כאלו שחזרו משם, אתה ניפך אנשים שלא היו שייכים לעולם אמוני בכלל. גילו את בורא עולם שם. אם זה כיס סיגל שבתאום מספרת שהוא לא היה אדם שקשור לדת בכלל וכשהוא חזר היא שאלה אותו מה אתה רוצה היא אומרת הוא היה אדם שאהב לאכול מה אתה רוצה שנכין לך לארוחה הראשונה כשאתה מגיע נעשה לך אוכל טוב כמו שאתה אוהב אתה בא מהשבי הוא אומר אני רוצה לעשות קידוש זה מה שאני רוצה זה הכי חשוב לי כי כשאדם נמצא שם פתאום אין את החיים הרגילים, פתאום אין את החברה, את התקשורת, את אלך הרוח. אז האדם לבד מגלה את הקשר שלו עם בורא עולם. אז האדם מתחבר חזרה אל בור. ואם זה עומר שם טוב שעושה קידוש במנהרות החמס ואם זה בר קופרשטיין שאמא שלו בריש גלי מספרת ואומרת בר כשנחתף בא מבית מורכב מבחינה דתית לא בדיוק היה כזה שקשור לאמונה וחוזר כולו מלא אמונה ומסתובב ומדבר עם כולם המסר שלו אנחנו בידיים של בורא עולם איך זה קורה למה זה קורה שם נכון, כשקשה מחפשים את בורא עולם, אבל הרבה יותר מזה, כשמסירים את חיי השגרה, כשמסירים את המפריעים, כשהחיים מקבלים משמעות מזוכקת, אז האדם מגלה את האמת הפשוטה וכל אחד בדרכו הוא מגיע אל אותה אמת. וכולם כולם אפשר לספר סיפורים אין ספור כולם חוזרים עם אמונה כי כולם מתחברים לאברהם אבינו אברהם אבינו שעמד אל מול כל העולם והצליח לעשות את זה אל מול כל העולם הוריש לנו את האמונה שקיימת בתוכנו אנחנו רק צריכים להסיר את רעשי הרקע אנחנו רק צריכים להסיר את השפעת החברה והדיסינפורמציה והמחשבות שהם מחדירים בתוכנו ונמצא את האמת כמו שהיא את הקשר שלנו עם בורא עולם. הקדוש ברוך הוא פונה לאברהם ואומר לו, "אל תרעבדי, אברהם, אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד." אומר אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא, אין לי בן שימשיך אחריי. אומרים חז"ל במדרש, אותו מדרש שהזכרנו שאנשי דור הפלגה רצו את אברהם אליהם. למה הם כל כך רצו את אברהם עליהם? הם פחדו מאברהם. הם פחדו עד מאוד מאברהם אבינו. כי אברהם הסתובב עם אמונה אחרת והוא לא התחבר לאחדות המדומה שלהם. הוא הלך נגד כולם. אז הם רצו את אברהם, דווקא את אברהם איתם. אבל אז אומר המדרש, הם אמרו לעצמם, כשהם לא הצליחו, הם אמרו, "טוב, זה לא כזה נורא. אין לו בן אחריו, אין לו המשכיות, אין מי שימשיך את המורשת שלו. אז זה לא כזה נורא. אז נסתדר גם בלדיו. אומר אברהם לבורא עולם, אתה אומר שכרך הרבה מאוד, אנוכי מגן לך, אבל איך אני ממשיך את המציאות שלך כאן בעולם? נכון, אני משפיע על העולם, אבל כדי שאני אוכל להשפיע את ההשפעה האמיתית כאן בעולם, זה רק אם יש בן אחריי שיוכל ללכת בדרך הזו ונוכל להקים את עם ישראל. נוכל להקים פה עם שעושה את תפקידו בעולם. ואז הקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם אבינו, יהיה לך בן, אתה תקבל להמשיך את המשימה שלך ולהעביר אותה לדור הבא. אבל הקדוש ברוך הוא מסביר לאברהם שזה לא כל כך פשוט. והנה דבר השם אליו לאמור לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממאך הוא ירשך ויוצא אותו החוצה ויאמר הבת מהשמיים הו ספור הכוכבים אומרים חז"ל למה דווקא הכוכבים למה הקדוש ברוך הוא מוציא אותו ואומר לו תספור את הכוכבים ואם נאמר שהכוונה היא כי יש כמות עצומה כ יהיה זרכה הרי התורה יודעת לדמוד את עם ישראל גם לכל הים דווקא כאן הכוכבים אומרים חז"ל אברהם אבינו ושרי לא יכלו להוליד בשום צורה טבעית בעולם לא לפי שום מזל ושום כוכב שמסתובב בעולם כי הקדוש ברוך הוא בורא את העולם לפי הנהגה של טבע ולכל אדם יש את המזל שלו ולכל הנהגה יש את הדרך שלה שהקדוש ברוך הוא טבע כאן בעולם אברהם אבינו היה במצב שלא יכול להיות לו ילד לפי שום צורה, לפי שום דרך. אברהם אבינו יוצא החוצה ואומר לו הקדוש ברוך הוא, תראה את הכוכבים, תבין את המציאות של העולם באופן טבעי לפי הכוכבים. אתה לא יכול, אבל אם תוכל לספור אותם, כיה זרכה. כאן נולד, כאן נולדה המציאות שישראל הם מעל למזל. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אני משנה את המציאות של כל העולם, של כל גלגל המזלות, של כל מערכת הכוכבים, כדי שלך אברהם אבינו יהיה בן שילך אחריך, שימשיך אותך. וכאן אברהם אבינו לומד דבר עמוק מאוד. אברהם אבינו הוא עמוד החסד. אברהם אבינו הוא זה שהמציא והוריד לעולם מלבד האמונה את הכוח של החסד. מה הכוח של החסד? לתת לשני. להעניק ממני לאדם אחר. חז"ל מלמדים אותנו שישנם כמה רמות של חסד. יש אדם שנותן לשני כי הוא מרחם עליו. הוא רוצה לעזור לו. הוא נותן לו. הוא נותן לו משלו. זה דבר גדול מאוד כשאדם מעצמו נותן לשני. אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כי הקדוש ברוך הוא הוא טוב. הוא מדרך הטוב להיטיב. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת טוב, טוב מוחלט. מה הטוב המוחלט? מה היא ההנהגה הגבוהה ביותר של טוב? אדם שמעניק טוב לילדיו. מדוע? כי כשאדם נותן טוב לשני, יש בזה שתי פגמים. שני פגמים. פגם אחד זה שהוא נותן. הוא מרגיש שהוא נותן. הוא נותן למישהו אחר. הפגם השני זה שהמקבל קצת מתבייש, קצת מרגיש לא נעים, הוא קיבל ממישהו אחר. אבל כשאדם נותן לבנו, להתבייש, הבן לא מתבייש, הוא מרגיש עם זה יופי, הכל בסדר, הוא מוכן לקבל, רק תטה. וגם אנחנו הנותנים, האבות כשאנחנו נותנים לבנינו, אנחנו לא מרגישים נתינה. אנחנו רוצים לתת הרבה יותר ממה שהילד רוצה לקבל. אם הוא רק היה יודע הילד כמה אנחנו רוצים לתת. כי זה רגש טבעי שהקדוש ברוך הוא נתן לאבא שרוצה לתת לבנו. ולכן אין האבא מתקנא בבנו. האבא רוצה לתת לבנו. למה זה? בעומק. בעומק. בעומק. כי האדם מרגיש שהבן שלו זה הוא. זו הרחבת האני. אדם מרגיש שהבן שלו זה חלק ממנו. זה לא מישהו חיצוני שהוא נותן לו. כי בסוף האדם אוהב הכי הרבה את עצמו. ככה האדם נברא. האדם נברא כזה שאוהב הכי הרבה את עצמו. הרמב"ם אומר שהאדם צריך לדאוג לאשתו אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. זאת אומרת לאהוב את האישה צריך כמו שאתה אוהב את עצמך. לכבד אותה צריך יותר ממה שאתה מכבד את עצמך. צריך לדאוג לה, לתת לה לכבד אותה הרבה יותר. אבל למה לאהוב רק כגופו? למה לא יותר מגופו? כי אין דבר כזה. אין דבר כזה. אדם תקין אוהב את עצמו יותר מאת כולם. ומי שאומר לא ככה, או שהוא שקרן או שהוא לא תקין. אדם אוהב הכי את עצמו. אז לכן אוהבה כגופו. רק יש אנשים שהרחיבו את האני שלהם. אדם שיש לו בן, הקדוש ברוך הוא טבע בטבע שלו שהבן שלו הוא חלק ממנו. הוא המשיך שלו, הוא מרחיב את האני שלו. אז הוא יכול לאהוב את הבן שלו כאילו יותר ממנו. כי את הבן לכן אנחנו מוצאים שאדם יכול למסור את נפשו למען הבן שלו כן כי הבן שלו זה חלק ממנו זה חלק ממנו הוא מרגיש שזה הוא בעצמו אומרים חז"ל הדרגה הגבוהה ביותר של הנתינה שאדם יכול לתת לשני זה אם יגיע מצב שהאדם יאהב את חברו כי הוא חלק ממנו הוא יצליח להרחיב את העני שלו לרמה כזו שכולם חלק ממני, שאנחנו כולם משהו אחד. זו דרגה גבוהה מאוד. כמו שמספרים על רבריה לוין שהלך עם אשתו לרופא ואמר הרגל של אשתי כואבת לנו. מה פירוש הדבר? זה לא רמה שהוא מרגיש את הכאב של האישה ברמה כאילו זה כואב גם לא והיו לבשר אחד אדם יכול להגיע למצב כזה שהוא מרחיב את העני שלו ואשתו הופכת להיות חלק מהעני שלו צריך לעבוד על זה ככה גם אדם יכול להגיע בדרגות גבוהות שהוא נותן לחברו הוא נותן לשני כי זה חלק ממנו איך אדם מגיע לזה כשאדם מבין שאנחנו כולנו בניו של בורא עולם, שאנחנו כולנו נשמות ישראל שייכים לנשמה אחת, לנשמה הזו של נשמות ישראל. המשנה אומרת שכאשר העדים באים להעיד מהימין על העדים, מגיע העד להעיד בדיני נפשות ועל פי העדות שלו יכולים להרוג אדם. לפי מה שהוא יאמר אם מקבלים את העדות שלו הורגים אדם אומרת המשנה מאיימים על העדים מה אומרים לו אומרים לו תדע לך לפיכך נברא האדם יחידי הקדוש ברוך הוא ברא את האדם יחידי למה ללמדך שכל מי שמאבד אדם כאילו מאבד עולם מלא אנחנו מכירים את המשפט כל הציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא מה פירוש אומרת המשנה, הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון לבד. למה? כדי שנבין ונדע ששווה לברוא עולם רק בשביל אדם אחד. אז נבין כמה אדם הוא גדול, אבל הרבה יותר מזה. נבין ונדע שכל אדם הוא חלק שלם שיש לו תפקיד בעולם שבלדיו העולם חסר. אז לכן תיזהר, אתה מעיד על אדם, תדע לך אתה הורג אותו. זה כמו להרוג עולם שלם. כי הקדוש ברוך הוא היה בורא עולם שלם רק בשבילו והוא יש לו תפקיד בעולם שיפר את האיזון של העולם כולו. תבין מה אתה מתעסק. אבל כתוב כאן עומק נפלא. כתוב כאן שכל עם ישראל, כולנו בעצם אדם אחד. אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו חלק מסיפור גדול. אנחנו לא יחידים שבאים לעבוד את השם בעולם, שזה דבר מספיק גדול. ולא רק יחידים כאלו ששווה לברוא עולם בשבילו. אנחנו לא לבד. אנחנו חלק מעם ישראל. אנחנו חלק מסיפור גדול שהרבה יותר גדול מאיתנו. דורות לפנינו ודורות אחרינו. אנחנו יש לנו את התפקיד הזה שלנו והתפקיד הזה לא עומד לבד. אנחנו לבד לא יכולים לעמוד למרות הגדלות של כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו כולנו ביחד נשמה אחת גדולה במשימה אחת שנמצאים כאן בעולם. כשאדם חי ככה, כשאדם מצליח להרגיש ככה, אז הוא נותן לשני מתוך הרגשה שהוא נותן לעצמו. כי כולנו אחד, כולנו נשמה אחת, כולנו סיפור אחד. נכון, זה דרגות גבוהות, אבל זה אברהם אבינו. לשם אברהם אבינו מגיע? מתי אברהם אבינו נוגע בנקודה הזו? כשבורא עולם אומר לו, אני עכשיו משנה את העולם, את הטבע של העולם, את גלגלי המזלות, את כל היקום כולו. בשביל מה? רק בשבילך. אתה לבד. כי אתה לבד זה לא אתה לבד. אתה לבד זו ההמשכיות של עם ישראל. זה העם הזה שהוא הסיפור הגדול של העולם. אז כל הסיפור הזה יש לו משמעות. כולנו דבר אחד. כאן אברהם אבינו כביכול מגיע לדרגה הגבוהה ולהבנה העמוקה של מהות החסד בעולם. ואז אברהם אבינו, איש האמונה, הופך להיות עמוד החסד. כי האמונה הזו מובילה אל החסד. ההבנה במציאות הבורא שמולידה את העולם הזה, שהולידה את אברהם אבינו, שהמציא את עם ישראל, היא זו שמולידה את הרצון לתת, להעניק משלך לכל יהודי באשר הוא ואף לכל אדם באשר הוא, כי גם הוא חלק מהסיפור הזה. בתפקידיו הוא. ואמין בהשם ויחשבה על צדקה. אברהם אבינו כאן מגיע לדרגה נוספת של אמונה. לא ידיעה שיש בורא לעולם ומה שהוא מבטיח ומקיים. זה ברור. אברהם אבינו חי את התפקיד של האדם בעולם, את האמונה החושית המורגשת יש בורא עולם. והוא נתן לנו משימה, משימה כלל ישראלית של כל עם ישראל. ואת המשימה הזאת אני הולך להעביר הלאה לדורות הבאים. זה לא אמונה ידיעתית, זו אמונה שמביאה למעשה. זו אמונה של תחושה של מציאות השם בעולם. זו עוד דרמה ועוד דרגה. שוב, אנחנו אומרים את הדברים לפי ערכינו ודאי שהם עמוקים וגבוהים הרבה יותר. זו עוד דרגה שאברהם אבינו זוכה בה ויחשבה לא לצדקה. הקדוש ברוך הוא מציין את הדרגה הגבוהה הזו שאברהם אבינו מגיע אליה. כי אברהם אבינו מלמד אותנו שהאמונה לא מספיק שתישאר בידיעה. היא צריכה להיות כזו שמתקדמים איתה, שחשים אותה, שמוצאים בה כל פעם רובד חדש. והיא מולידה מעשה. במקרה הזה היא מולידה אצל אברהם אבינו את עמוד החסד, את השפיץ של החסד, שלהרחיב את האני. שלהרחיב את המציאות האישית האנוכית שלי לכלל עם ישראל ולכלל העולם כולו. לכן אברהם אבינו כאשר הוא מנצח במלחמה והוא פוגש את מלך סדום ומלך סדום אומר לו קח תן לי הנפש והרכוש קח לך עומד אברהם אבינו ואומר הרי מותי ידי אם אקח מחוט ועד שרוך נעל ולא תאמר אני השרתי את אברהם אומר אברהם אבינו אני ניצחתי אתה עכשיו רוצה לתת לי את כל הרכוש אני לא אקח כלום אפילו לחוט שלא תגיד שאף אחד לא יאמר שאני התאשרתי בגללך ואם הוא יאמר אני השארתי את אברהם מה קרה למה זה כל כך נורא מה זה כל כך קריטי אברהם אבינו אומר אמונה זה משהו שצריך למשוך אותו לאורך כל הדרך אני ניצחתי עכשיו בנס את המלכים. אבל אם אני לוקח הביתה חוט או שרוך נעל מן המלחמה הזאת והולך איתו הביתה, אז יכול להיות שיום אחד יהיה מי שיאמר אני הישרתי את אברהם. רואים ביד משהו מוחשי, חזרנו עם שלל. זה פיזי, זה מוחשים. מישהו יתן כלים פיזיים למלחמה הזאת? זה פגם אדיר באמונה. לא מספיק לדעת. צריכים לחוש את זה כל יום, צריכים להוריד את זה לעולם המעשה כל יום ויום. אז אברהם לא לוקח מחוט ועצרוך נעל שום דבר שאף אחד לא יאמר אני השארתי את אברהם שכולם יראו וירגישו ויזכרו תמיד היה כאן גילוי השם בעולם היה כאן דבר ניסי זהו אברהם אבינו שמלמד אותנו מה היא אמונה מלמד אותנו שבשביל להאמין צריך דבר ראשון להפעיל את הראש ולסלק את המפריעים לסלק את שגרת החיים לסלק את מה חושבים כולם לסלק את כל ההשפעות החיצוניות ולהפעיל את הראש, לסלק את הפחד מן האמת וכשעושים את זה מגיעים לידיעה וכשמגיעים אל הידיעה זה לא מספיק צריכים לחוש אותה צריכים להפעיל את שריר האמונה צריכים לראות בורא עולם לאורך כל הדרך צריכים לחיות בורא עולם צריכים לחפש את זה ולחוש את זה לאורך כל החיים ולהפעיל את השריר הזה שוב ושוב ושוב ולמצוא בזה דרגות נוספות ולהעביר את זה לדור הבא וכשזוכים להבין ולחוש את מציאות הבורא בעולם. מבינים את התפקיד ואת המשימה שיש לנו בעולם. והקדוש ברוך הוא מוציא את אברהם אל הכוכבים ואומר לו, אני משנה את כל היקום בשבילך אברהם. למה? כי אני מקים את עם ישראל והעם הזה יש לו תפקיד כללי של כלל האומה. כעם ישראל, כנשמה אחת. כולם ביחד צריכים להביא את העולם הזה אל תיקונו. ואז כל אחד מתוך נשמות ישראל יודע את המשימה שמוטלת עליו שהוא לא לבד, הוא חלק מכל העם. אז הוא לא סתם אומר אני אהיה ביחד. הוא עובד על עצמו להרחיב את האני שלו, להרחיב את המציאות האישית שלו, להיות חלק מדבר גדול, להיות חלק מעם ישראל וממילא לדאוג לשני. לא כי צריך לדאוג לשני, כי השני הוא חלק ממני. כי הכאב שלו הוא הכאב שלי. כי המציאות שלו היא גם המציאות שלי. כי כולנו יחד שייכים לדבר אחד גדול. וכשאברהם אבינו מבין את האמונה הזאת, הוא מושך אותה אל המציאות, הוא הופך להיות עמוד החסד בעולם ואמין בהשם ויחשבה על צדקה. ואת האמונה הזו ואת החסד הזה ואת הדרגות הללו אברהם אבינו לא משאיר לעצמו. הוא מוריש את זה בגנטיקה עד אלינו. ואנחנו בדורינו שבו האמת נעדרת. רק נחפש ולא נווותר ולא נושפע ולא נעמוד עם הזרם עם כולם אלא נהיה כולנו כל נשמות ישראל מן העבר אחד וכל העולם מן העבר השני עד שיבוא בורא עולם ויאמר אני השם והאמת תתמלא בכל הארץ ומרה בימינו אמן ואמן ‏M.