עבודת הפרט והכלל

נתחיל בגמרא ששייכת לפרשת יתרו רב חסדה ורבא רבונה וית בדינה כו יומה היו עסוקים בבית הדין במשך כל היום אבי קחלי שליבו רשי מביר פה שני פירושים מה על מה הם הצטערו חלש ליביו פירוש ראשון אומר רשי מצטערים שלא עסקו אותו יום בתורה בהמשך כותב רשי ולי נראה ואין זה משמעות לשון ליבו כן היה צריך אולי יותר חלש דעתם לא לא הלב אלא לשון או הוא אומר אל לשון חלש דעתי אז מה זה לשון חלש ליביו לשון תעניתו שלא סעדו כל היום כן היו עסוקים כל היום בבית הדין אז לא היה להם זמן לאכול תנא להור רב חיה ברב מדיפט כתוב אצל משה ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו אם כן תורתו מתי נעשת אתם בוודאי רוצים ללמוד מ דרכו של משה שהוא ישב כל היום בבית הדין אבל זה לא יכול להיות כי מתי הוא היה לומד אלא אז למה כתוב שם מן הבוקר עד הערב אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא משה בראשית כי כתיב אך ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכתיבת וירב ובוקר יום אחד אם כן חידש להם רבי חיא שבאמת אין הכוונה שאדם צריך להיות להתמסר לבית הדין כל היום יכול להיות אפילו שעה אחת רק מה שכתוב מן בוקר עד הערב זה בא לרמוז על העניין הזה שהוא שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כן הרב לומד מכאן יסוד גדול בעבודת האדם שהוא חוזר עליו בהרבה מקומות התשוקה היותר גדולה שממלאת את לב הגדולים שבבני אדם השלמים והצדיקים היא להיות תמיד עובד עבודת הכלל לא להיות משובת לעצמו אפילו לא בצדדים הרוחניים שהיה מקום להגיד שעיקר התפקיד של האדם זה להתעלות ולהתרומם ברוחניות הוא אומר לא זה לא המטרה המטרה היא תמיד לעבוד עבודת הכלל להטיב כפי כוחו אל הכלל כולו כפי אשר תשיג ידו וזוהי עבודת השם התמימה במובנה האמיתי כאשר אדם פועל לטובת הכלל ולכאורה לא שם לב לעניינים הפרטיים שלו אבל זה בעיה הנ כאשר מצאו מקום השלמים הללו לפעולתם במערכת המשפט להיות להועיל לדתם כלומר הם מצאו צורך לשעבד את עצמם לכלל לעדה לא רצו בשום אופן לחדול עבודתם בקודש גם חלק זמן היותר קטן כן לא הקדישו לעצמם שום חלק מהזמן הכל בשביל הכלל מפני שהם חשבו למשפט כלומר חשבו שככה זה הגון כי איך יעמוד ליבם במנוחה בהיותם מסיחים דעתם מטובת הכלל כולו הסובב אותם להצטמצם בהשלמת היחידת כן האדם חושב על עצמו בזמן שמסתובבים אנשים אחרים שהם בצער אתמול א סיפר לי חתני שהוא א עובד במשרד החינוך אז אה הבוס שלו שמה רא לו איזה מכתב שהוא קיבל מיהודי אחד שכותב לו תשמע אני מחפש אותך בבוקר בלילה אתה לא עונה א אפשר למצוא אותך אני רוצה להגיד לך שכשאני מדבר עם הקדוש ברוך הוא בבוקר בצהריים בלילה הוא תמיד מקשיב לכל מילה שאני אומר תמיד יש לו זמן בשבילי אתה אין לך זמן זה תלוי שמה במשרד במסגרת המכתב הזה כן זה שמעתי פעם אחד הספדים של שהיה לרב שך אז הוא סיפר שמה גם כן סיפור כזה ש איזה ילדה קטנה א לא לא קטנה נערה בת 16 משהו כזה הוא אמר דווקה בבית שלו בדיוק באותו יום המשמש לא היה הוא היה לבד בבית הוא כבר היה למעלה מ-90 היה לו קשה לרדת מהמיטה הוא הלך לנוח א אבל היא דופקת דופקת אז בסופו של דבר הוא הוא ירד עד שהוא נעל את הנעליים לבד והגיע לדלת אז הוא רואה את הנערה הזאת הוא שואל אותה מה מה היא רוצה מה הבעייה אז היא אומרת שאח שלה מתחתן היום בערב והוא לא מעלה בדעתו שהוא התחתן בלי לקבל ברכה מהרב אבל יש הרבה טרדות ביום של החתונה הוא לא יכול לבוא אז הוא ביקש ממנה שהיא תלך לבקש ברכה טוב אז הרב ברך אותה ברך אותו אחר כך הגיע משמש אז הרב אמר לו תראה איזה מזל שלא היית אם אתה היית בטח היית סוגר לה את הדלת ואומרת לה אומר לה שאי אפשר עכשיו אתה לא היית אז אני פתחתי וברכתי אותו ברכתי אותה ת רואה איזה מזל היה ואז כששאל שאלו אותו מה כולה הי באמת איזה אני יודע איזה ילדה ש אז הוא אמר הדוד לימד אותנו הדוד זה הכוונה לרבי רזל מן מלצ הדוד לימד אותנו שתמיד צריך לפתוח את הדלת כי אף פעם אתה לא יודע איזה לב שבור עומד אחורי הדלת אז תמיד צריך לפתוח את הדלת אז על הדרך הזאת כאן הרב מדבר שאלה ש מיסורים לדתם לא רצו בשום אופן לחדול גם חלק זמן היותר קטן באשר חשבו למשפט זאת אומרת חשבו לדבר הגון איך יעמוד ליבם במנוחה בהיותם מסיחים דעתם מטובת הכלל הסובב אותם ומצד שני להצטמצם בהשלמת היחידת זה לא ראוי צריך להיות מסור אל הכלל והנה מה התוצאה שרעיון זה מנה מהמהם מנוחת נפשם עד שהוכרו למנוע מפני תדירות עסקי הכלל במשפטם מעסק בהשלמת הגופנית וגם הרוחנית כן זה אמנה מהם מלעסוק בדברים הפרטיים שלהם כותב בסוגריים שאלה הם שתי ההוראות שכותב רשי מה זה חלש ליביו אז רשי מסביר שני דברים א' חלשה דעתם מצד שהם לא למדו כל היום ודבר שני בגלל שהם היו רעבים והיו כפשוטו היו חלשים ועל כן תנ להו רבי חיא ברב רב חיא ברב בא ללמד אותם שההנהגה שלהם היא לא ראוייה כל כך למה שאמנם ודאי אמת הדבר שהתעודה היותר עליונה שבחיים היא להיות פועל עובד עבודת הכלל באופן כללי אתם צודקים וזה באמת האידיאל שאדם יעבוד בשביל הכלל אבל בשום אופן אין להשקיף על ערך עבודת הכלל במושג צר כלומר מה המושג הצר של עבודת הכלל כפשוטו שאדם 24 שעות צריך לעבוד בשביל הכלל הוא אומר זה לא נכון כלומר רק להתייחד באותם העבודות המונחות לפניו בהמסת אול כבד עד שהשלמות הפרטית תידחה לגמרי כן אנחנו רואים ככה את ההתמסרות לעבודת הכלל בזה שאדם מזניח את עצמו לא אכפת לו משום דבר על עצמו על משפחתו והוא מתמסר רק לעבודת הכלל אומר זה לא נכון כי אם צריך להשכיל שאמנם כיוון שתעודת האיש השלם היא הטובה הכללית שיוצאת ממנו בחייו אנחנו לא חולקים על ה עיקרון העיקרון הוא באמת שאדם צריך להתמסר לטובת הכלל אבל אם כן לא רק השעות שבהם הוא מתייחד בפועל בעבודת הכלל הן מלאות מתעודת חייו כי עם כל שלשלת חייו וכל צרכי השלמתו בין הרוחנית בין החומרית כולם יהיו לתועלת להגדיל טוב כל כלומר אדם צריך לקחת בחשבון שלפעמים הוא צריך לעסוק גם בעניינים הפרטיים שלו אבל גם זה לטובת הכלל לצורך הכלל מפני שאם הוא לא יעסוק בעניינים האישיים הפרטיים שלו הוא גם לא יוכל לעסוק אחר כך בעניינים של הכלל ועל כן במנוחת לב צריך לפנות אל השלמות הפרטית שלו בין אם זה רוחני בין אם זה גשמי ולדעת שאמנם מהשפעת הפעולות של השלמות הפרטית בין בחומר בין ברוח תצא שעה אחת ביום שבה יוכל ברכוש כוחותיו הפרטיים לעבוד את עבודת הכלל זאת אומרת זה שהוא עובד את עבודת הפרט הם באמת לא מצד הצרכים האגואיסטיים האישיים שלו גם העניין הפרטי הזה של השלמות הפרטית היא גם כן לצורך הכלל כי אם הוא לא תעסק בעניינים בשלמות הפרטית שלו בין אם זה ברוח או בין אם זה בחומר הוא לא יוכל אחר כך להעניק לכלל כמו שאומרים למשל א החוט הגדול של ציזי הוא נקרא שמש כן למה הוא נקרא שמש כי הוא משמש את כל החוטים האחרים מסובב אותם עכשיו אם אדם אם האדם יקח שמונה חוטים רגילים זאת אומרת שווים בגודלם והשמש יתחיל להקיף את כל החוטים אלא הוא ילך ויתק בסוף לא ישאר מה ולכן מה אנחנו עושים אנחנו מראש לוקחים חוט ארוך יר שגם כשהוא ישמש את אחרים ואנחנו יודעים שהוא ילך ויחסר אבל הוא ישאר ממנו משהו אז הרב נריה אמר לי פעם אם אתה רוצה להשפיע אם אתה לא תמלא את הכוס עד למעלה והכוס לא ישפע החוצה המים לא פעו החוצה אלא תמלא אותו ככה שלוש ר אז זה אף פעם לא לא יוכל לשפוי ששאר בתוך הכוס אתה רוצה להשפיע תתמלא באופן כזה שישפך החוצה אז צריך להכין מראש כדי שההשפעה תלך גם לאחרים אז לכן כשאדם מתמלא וזה נראה כאילו הוא דואג לעצמו אבל זה תלוי מה המניע מה הכוונה אם הכוונה היא שהוא מתכוון באמת בשביל הכלל אז גם העבודות הפרטיות שלו הם חלק מעבודת הכלל הזכרנו כמה פעמים בעיקר בחופות מה שאומר השפת אמת המשנה במסכת אבות א אם אין אני למי לי וכשאני לעצמי מה אני אז הוא אומר אם אני לא אדאג לעצמי לפתח את עצמי או כמו שאומרים היום בעברית המודרנית המימוש עצמי אם אני לא דואג לזה אז מי דאג לזה רק אני צריך לדאוג לזה אבל בא השלב השני ואומר וכשאני לעצמי אם אני עושה את כל הפעולות האלה בשביל עצמי אז מה אני זה לא שווה כלום מותר לך בחובה עליך לעסוק בעניינים הפרטיים שלך ולהשתלם אם זה ברוחניות בגשמיות אבל המניע והמטרה צריכה להיות הכלל לכן כשזה לעצמי אז מה מה אני אז זה מה שהרב אומר כאן צריך אדם באמת לא לעסוק 24 שעות בכלליות כי אז הוא ילך ויתקשר בין בגופו בין בנפשו והוא כבר לא יוכל לעסוק יותר בעבודת הכלל חייב לפנות לעצמו חלק מהזמן לעניינים האישיים שלו אבל המטרה צריכה להיות בשביל הכלל ועל כן במנוחת לב צריך לפנות אל השלמות הפרטית שלו בין אם זה רוחני בין אם זה גשמי ולדעת שאמנם מהשפעת הפעולות של השלמות הפרטית בין בחומר בין ברוח תצא שעה אחת ביום שבה יוכל ברכוש כוחותיו הפרטיים לעבוד את עבודת הכלל הוא לא יצטרך גם כשהוא יעבוד חלק מהיום אפילו שעה אחת שהוא עובד את עבודת הכלל אבל זה שווה יותר מאשר הוא יעבוד כל היום ולא ידאג לעצמו נמצא שכל עניינם הפרטיים הם ה ממלאים את המטרה הרמה הזאת של עבודת הכלל ועל כן עכשיו הוא הולך להסביר את הגמרא אדונינו משה באשר כל חייו נתונים היו לעם השם על כן עמד עליו ובכוחו התקיים בפעולותיו מבוקר עד ערב קודם כל תראו איזה פשט מעניין בפסוק מה כתוב בפסוק ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב אז אנחנו מבינים בפשטות שכולם עמדו בתור כדי להתקבל אצל משה למה כתוב דווקא הביטוי הזה ויעמוד עליו כנראה שהרב מבין כאן שהעם עמד עליו זה כמו ש כתוב במשנה באבות על שלושה דברים העולם עומד אז כל העם עמד על משה רבנו על הפעולות של משה רבנו זה היה הקיום של העם הקדוש ברוך הוא אומר למשה משה אומר קדוש ברוך הוא אריזה אנוכי תה אומרו חכך כאשר ימ כלוא מחזיק אותם על הידיים גם נו לא א שהקדוש ברוך הוא בעצם משה מבין שהקדוש ברוך הוא דורש ממנו שהוא יצע את העם על הידיים שוא יחזיק אותם נו בסדר נו זה מתאים נו כן אם כן העם עמד עליו ובכוחו התקיים העם בפעולותיו של משה מבוקר עד ערב ואף שבמשך הזמן שמבוקי עד ערב נמזגו גם כן פעולות להשלמתו הפרטית אז איך אתה אומר שזה העם עומד על הפעולות שמן הבוקר עד הערב אבל כולם היו נשואות למטרתו הנשגבה כל מה שהוא עשה במשך היום זה היה בשביל לשרת את עם ישראל ועל כן לא זאת הי המרגיעה שהשתקפו להשלמת הכלל תעיק להשלמה הפרטית לא לא יכול להיות מצב כזה ש אדם משתוקק לעבוד בשביל הכלל וזה יפריע להשלמה הפרטית כי אם האיש הגדול וטוב הלב העובד השם עבודת המה צריך שייעלה למידה זו להשכיל כי כל אשר יותר ירחיב את השלמתו הפרטית כן יותר יוכל להשתלם בעבודת הכלל זה צריך אדם להשכיל להפנים בליבו שאין פה סתירה והוא לא צריך להרגיש לא טוב כשהוא עוסק בשלמות הפרטית שלו ועל כן אין מידת עבודת הציבור נערכת לפי כמות הזמן כי אם כפי איכות הפעולה כלומר לא עושים חשבון כמה זמן עבדת היום בשביל כלל אז תראה הוא עבד 10 שעות וזה עבד 12 שעות זה לא הבעייה הבעייה היא לא כמות הזמן הבעייה היא האיכות והאיכות מתגדל לפי הגודל של אותו האיש כמה שהוא מכין את עצמו וטובה יותר פעולה של שעה אחת היוצאת במנוחת נפש ו מחומשת בגוף בריא כלומר כאשר הנותן העובד הוא מוכשר לכך הוא מלא בעצמו וזה יותר שווה מעבודה תדירה המחשת את הגוף ומבזבזת יותר מדי את הכוח הרוחני אדם שכל הזמן רק נותן בסופו של דבר הוא נחלש ואין לו כבר הרבה מה לתת ולכן חשוב מאוד שאדם ישתלם ויכין את עצמו מראש ואף פעם לא זניח את העניינים הפרטיים שלו ואז הנתינה שלו היא הרבה יותר בעלת ערך כי כך היא מידתו של הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שכל הבריאה כולה אחוזה היא בחלקיה יחד יש הרמוניה והתייחסות בין כל חלקי הבריאה וכל הדרוש לאיזה השלמה הכללית אם צריך להשלים משהו בכלל מושפע הו במידה רחבה באוצר הפרטי ש שממנו בא השפע אז מה שהכלל חסר יש יחידים שישלימו את זה וזה אנחנו רואים מהביטוי הזה והי ערב והי בוקר הבוקר והערב יום אחד הוא אף על פי שהיום אי אפשר להשוות בין היום והלילה היום הוא העוצר בקרבו את עוד החיים את העבודה הרגשת החיים כן והיום כולם פעילים הערב מספיק למנוחה וחליפת הכוח אז לכאורה זה שני עולמות מנוגדים אבל כל אחד משלים את השני על כן הם יחד יום אחד בכללותם שווים במעלת לעניין השלמה הכוללת אנחנו לא רואים את ה את היום כ הפסגה של ה החיים שלנו והלילה הולכים לישון כן לא זה זה זה הכל עניין אחד אי אפשר לזה בלא זה כן אתם זוכרים פעם סיפרתי על ה רב שלומה זלמן שסבל מכאב ראש אז הוא אמר לאשתו אני הולך לישון איזה שעה אם מישהו יבקש אותי תגידי לו שאני מכין שיעור אני לא יכול אמר לו מה זה אתה מכין שיעור אתה הולך לישון אני אשקר אני אגיד שאתה מכין שיעור הוא אמר כן ככה אני מכין שיעור בשביל להכין שיעור צריך לעיין בספר לפעמים בשביל להכין שיעור צ לכת לישון אבל זה הכל בשביל אותה המגמה אז זה כמו שכותב הרמבם שמי שהולך ע חי על פי ההדרכה תמיד אפילו בשעה שהוא ישן איך אפשר לעבוד כשישנים תלוי בשביל מה הולכים לישון מה הדבר הזה וודאי שהוא אין לו סוף זאת אומרת ברור שרב שמעביר שיעור כל יום זה לא כמו רב שמעביר שיעור פעם בשבוע אז השאלה היא זה ברור אז נו אז מה א אעביר פעם בשבוע אז הכלל יהיה חסר לא הבנתי על מי אתה מקלון פה לא אני אומר שהוא אומר להשלים את עבודת הפרט עבודת הפרט אף פעם לא נגמרת כן יכול תמיד עוד לישון תמיד עוד לאכול תמיד הוא יכול עוד לא זה לא נכון לא נכון זה כותב במסילת ישרים בשער הפריש אומר תראה אני לא יכול לת לך כללים ככ הוא אומר שמה כלומר אני לא יכול לרדת לפרטים אני נותן לך את הכלל ולפי שכלו יעו לאש כל אחד יעשה את החשבון השכלי שלו אבל אני אומר לך מה הכלל הכלל הוא שמה שאדם צריך אסור לו להימנע מזה את זה הוא צריך אתה צריך לאכול כך וכך אז זה תאכל אתה אומר אכל עוד ועוד מה פתאום לאכול עוד ועוד זה לא נותן שום דבר לא אני מתכוו לא משנה גם באכילה ואותו דבר גם בלימוד תלוי מי זה הבן אדם מה עבודת הכלל שלו יש אחד שנותן פעם בשבוע שיעור אז הוא צריך להכין לזה כנראה יותר מי שנותן שיעור כל יום לא יודע כל אחד לפי ה עשה את החשבון האישי שלו כמה הוא צריך בשביל להתמסר לעבודת הכלל ו זה מה שאומר הרמחל לפי שכלו יללי שאתה לא יכול זאת אומרת אתה יכול אבל אסור לך לרמות את עצמך אתה יכול לקחת את הדברים האלה ולהגיד טוב אם ככה אז אני באמת 12 שעות דואג לעצמי ושעה אחת איך שהו אני נותן תרומה לכלל השאלה אם ה-12 שעות האלה הם מכינות את השעה הז אם כן אז בסדר אז זה תלוי כל אחד מה הואזה ברור ש שגדולי ישראל לא לא עשו את השיקול הזה של כמה פרט וכמה הם נתנו כמה שהם הכי הרבה ולמרות שזה בא על חשבון זמן הפרטי שלהם זה ברור זאת אומרת בעל חשבון הלימוד תורה שלהם זה בעל חשבון אוכל לא אכלו ולא ישנו הם לא לא נהגו בפל כ אז יש גבול למה שאדם צריך באמת להתמסר יש א אגרת שהרב כותב לרב חרלפ זה הודפס גם באגרות גם בעיקר זה נועד להקדמה לספר שכתב הרב חלפ על הרבי שלו צבי הצדיק הוא כותב לו שם ש פעם במת גדולי ישראל לא היו זקוקים לכל הדברים האלה היום מי ש ינקות בדרך כזאת של של פרישות אז הוא מביא על עצמו כמו שאומר הכוזרי חוליים אז תלוי מיזה אדם באיזה תקופה מה אומר הגדולי ישראל היו כל כך מלאים ברוחניות שבאמת הם לא היו זקוקים ל כל מה שאנחנו זקוקים אמרתי לכם ש אני חייתי את זה אצל הרב ציוד אני ראיתי אנחנו היינו באים אליו בצהריים וככה בש ש אנחנו עושים לנו הפסקה כי חלש ליביו אז הלכנו לאכול בגאולה שמה פלף צ שלמה כי זה אי אפשר כבר היה זה מארוחת צהריים זה אבל הוא לא היה רק ב1 בערך שהיינו עוזבים אז ראינו אותו נכנס למטבח לוקח חתיכת מצה עם כוס תה ולא היה ברור לנו אם זה ארוחת צהריים או ארוחת ערב אבל הוא לא היה סקפן הוא הוא אכל מה שהוא צריך אמרתי לכם רק ב בסעודות מצווה שמה הוא היה מרביץ עוד ועוד מנה כי הכל היה מחושב אצלו מה שצריך אם זה אכילה של מצווה צריך לאכול אם זה בשביל הגוף זה מה שאני צריך כל אחד יעשה את החשבון שלו אז זה מה שאומר הרמחל אל תרמה את עצמך תגיד שאני צריך זה וזה וזה אתה יודע אם אתה צריך או לא צריך אז אם אתה צריך אז זה בסדר זה מצווה אם אתה לא צריך זה סתם פריסר זה זה ימשוך אותך לכיוונים לא טובים טוב אז היום והלילה הם כל אחד משלים את השני ועל כן גם העוסק בטובת הכלל ודן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת הרי כל פעולותיו הפרט ות נותנות בו כוח להפיק בטוב טעם את ערך הדין כן הוא מדבר פה על הדיינים אם מצידו היוני מצידו המעשי בהיותו מלא אומץ אומץ לב הנמצא רק בגוף בריא למען יהיו דבריו נשמעים כן אם אדם נראה כזה נבך וחלש לוש אז גם אנשים מזלזלים בו אז הוא צריך להראות טוב כמו שכתוב שהנבואה שורה חכם גיבור ועשיר אז אדם לא יכול לזלזל בעצמו אז זה מבחינת הגוף וגם מבחינת הרוח בין במילואו המוסרי בזיכוי ומידותיו שפועלים להרשים יותר את דבריו בעם אם אתה רוצה שיהיה לך השפעה אתה צריך שתהיה לך גם הופעה כך כותב שמה הרן ולכן גם מבחינת הגוף גם מבחינת המצב המוסרי אדם צריך להשתלם אם הוא רוצה להיות באמת א דיין מנהיג רב שדבריו תקבלו הוא צריך להיות מושלם בכל הצדדים וזה עניינים פרטיים שהוא צריך להשלים את עצמו אבל זה בשביל בשביל העבודה הכללית ועל כן כל פעולותיו הפרטיות מתרכזות ביסוד הכללי כל מה שהוא עושה גם הפרטים המגמה היא בשביל הכלל וכאשר זהו משפט הבריאה כולה שחלקי האחוזים נצרכים זה לזה כל הבריאה כולה היא מחוברת ביחד יש הרמוניה יש קשרים על כן מי שמתנהג כך הוא נעשה באמת שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שותף קבוע שכל שיחו ושגול מעבדיו הם הסובבים על יסוד השלמת המציאות בשכלו זאת אומרת הוא מחפש את הדרך איך להשלים את המציאות הקדוש ברוך הוא ברא את העולם איך כתוב שם ביום שישי אשר ברא אלוקים לעשות אלוקים ברא כידוע בריאה זה ביטוי של יש מעין בראשית ברא אלוקים ופה כתוב בסוף ששת ימי בראשית כתוב ברא אלוקים לעשות העשייה מוטלת עלינו כן אז הוא ברא כדי שאנחנו נעשה ואם אנחנו חושבים באמת על התיקון של הבריאה אז אנחנו נעשים משותף במעשה בראשית כי הטבת המצב החברותי במעמדו המוסרי שהוא יסוד דיני ומשפט משפטי התורה הוא המעמד היותר תכליתי להשלמת מעשה בראשית אם אתה משתדל להטיב את המצב המוסרי בחברה אז אתה עושה דברים גדולים שהקדוש ברוך הוא רצה שאנחנו נעשה אז הטבת הכלל הטבת הכלל זה לא רק במובן של למעשה חסד אחד לשני אלא לעשות שהכלל יהיה יותר טוב אין במובן הגשמי ואין במובן הרוחני למשל כותב הרב בתחילת תורות התשובה שאלה שעוסקים ברפואה זה חלק מהתהליך של התשובה של העולם כי כאשר עוסקים ב בנישואים של א אם זה תרופות ומחלות זה שלבים של תיקון העולם העולם היום חסר לכן יש מחלות לכן יש כל כך הרבה צרות אז צריך להשלים את את הבריאה לכן הוא אומר זה המעמד היותר תכליתי להשלמת מעשה בראשית אם מנסים לשפר את המצב של האנושות כל זה הוא קונה בעסקו בזה בלב נאמן אפילו שעה אחת למען יוכל לפנות ביתר חלקי הזמן אל השלמתו הפרטית אז איך זה איזה מין יחס זה שממנה היו תוצאות יותר טובות להשלמה הכללית של הציבור שהוא חפץ בה באמת ובתמים אז לפעמים יכול להיות שאדם יעסוק רק שעה אחת בענייני הכלל אבל הוא עושה את זה מתוך כל ההכנות שהוא עשה קודם אז זה בסדר גמור ככה צריך להיות יש אחד שעוסק בענייני הכלל אז הוא לא צריך הכנות כל כך גדולות אז הוא עוסק יותר שעות ב בהטבת הכלל אז כל אחד לפי ה שרון שלו לפי התחום המיוחד שהוא תופס לעצמו כן אם נגיד שאחד כמו שחל אומרים גדולה הכנסת אורחים יר מקבלת ני השכינה מה אז שואל הנציב יש דבר יר גדול מ מקבלת פני השכינה איך חזל יכולים להגיד שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה לכאורה אין דבר יותר גדול מזה אז אומר הנציב לא הכוונה גדול מבחינת הערך המוחלט ברור שקבל ל פני השכינה זה הדבר הכי גדול שיכול להיות אבל הוא אומר מי שצריך מוכשר מתאים לעסוק בקבלת אורכים בהכנסת אורכים הוא לא צריך לחלום ולשאוף לקבלת פני השכינה זה לא הבורד שלו אז לכן אם הוא מוכשר לקבל אורחים בו נגיד כמו שאומרים היום קליטת עליה כן הוא מוכשר לזה יש המון עולים חדשים צריך לעזור להם א אנשים שלא מבינים הרבה יש להם בעיה איך חוזרים להם את יודעים הסתובבה בדיחה בזמן ה העלייה שהעולים החדשים הלכו עם כתף אחת למעלה ואחת למטה למה כל אחד היה תוך להם על הכתף אומר להם יהיה בסדר יהיה בסדר אז הם נהיו כאלה עקומים לא החוכמה להגיד יהיה בסדר צריך מישהו שהוא מומחה ומבין לעבוד איתם אז אז אומר הנציב בשבילך זה לא קבל על פני השכינה מצד שני אחד שמוכשר לתורה ולעבודת השם אז הוא צריך להקדיש יותר זמן ל לקבלת תני השכינה ולא להכנסת אורחים בשביל זה יש אנשים שם מוכשרים לזה אז כל אחד צריך לדעת מה התפקיד שלו מה המיוחד שלו על פי זה להחליט מה מה הוא עושה נגיד הרמטכל יחליט פתאום שגם הוא רוצה להיות קולניק זה לא העסק שלך אתה תעש בעניינים הצבאיים בכולל למדו מישהו שצריך ללמוד בכולל אותו דבר גם להפך אחד שלומד בכולל ומאוד מצליח ומיידים לו גדולות פתאום הוא מחליט לו הוא הולך להיות קצין בצבא לא יש חלוקה זה מתאים לך אתה מוכשר לדבר הזה אתה מוכשר לדבר הזה אז כל אחד כן ככה הנציב מסביר שם את הפסוק ואתה ישראל מה השם אלוקיך דורש מאמך כי אם לירא את השם אלוקיך איך כתוב נו לירא את השם ולאהבה אותו ולשמור כל לא כי אם ראה את השם אלוקיך לאהבה את השם ללכת בדרכו ולהרע אותו בקיצור הנציב מדייק לא כתוב ו החיבור כי הרי כולם שואלים מה הגמרא שואלת מה השם שואל ממך כי אם מה לעיירה לאהבה ללכת בכל דרכיו לשמור כל מצוותיו אז שואל הנציב מה נשאר עוד ובסך הכל הגמרא אומרת מה אני דורש ממך כי אם רק מה רק הכל מה עוד נשאר אז הוא אומר ש יש מדרש בלשון שדוד המלך אמר אחת שאל תמת השם אותה אבקש כן שבתב את השם כל חיי לחזור בם השם לבקר בחלו אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד דוד אמרת אחד שאלתי מה אתה מבקש כל כך הרבה דברים אמר לו דוד אתה לא עשית אותו דבר אמרת מה השם דורש ממך כי אם תת רשימה כזאת ארוכה אומר הנציב זה לשון אליצי זאת אומרת זה מין חוש ומור כזה של חזל מה מה באמת הפשט פה אז הוא אומר תשים לב שאיין ו החיבור בין כל הדברים האלה לא כתוב ליירה ולאהבה וללכת ולשמור לא מה כי אם לירה ולאהבה אותו ולבד את השם כתוב לשמור את מצות מה לירה ולאהבה ר ללכת בכל ד זה בלי כתוב אחרי זה הוא להבה אותו וב אה אולי ללכת בדרכיו עירה זה אחד ללכת בכל דרכיו ולאהבה זה אותו עניין אחר כך כתוב לשמור נכון בלי ו כן אז הוא אומר שעם ישראל באופן כללי מחולק לארבעה כיתות אומר יש תלמידי חכמים יש סכני ציבור יש בעלי בתים ויש נשים וילדים באופן כללי במקום אחר הוא אומר שחלוקה יותר מפורטת אבל זה באופן כללי והוא כותב שם בלשון מאוד חריפה הוא אומר כל אחד צריך לעסוק בעניינים שלו שהוא מוכשר ומתאים להם וכמעט שאסור לקת השנייה זאת אומרת אסור לאחד שהוא שייך לתחום אחד לפזול לתפקיד של השני כמו שאמרתי אתה רמתל אל תפזול לאהבה את השם לתורה מי ששייך לאהבה ולתורה שלא יוזול השקני ציבור הוא אומר הם צריכים להראה את השם זהו יש להם ביד מפתח של הקופה הציבורית רחמנא ליצלן אם הם ישתמשו בזה לצרכים שלהם אז הם צריכים הרבה יראת שמיים תלמידי חכמים צריכים הרבה אהבת השם ואחד לא צריך לפזול לעבר השני ככה הוא כותב כמעט שאסור לקת השנייה א אז כל אחד יעשה את החשבון שלו כמה הוא מוסר בסך הכל כולם עובדים את כלל ישראל כמה כל אחד צריך להקדיש לעבודת הכלל נטו וכמה זמן להקדיש לעבודה הפרטית שלו על פי הכלל שהוא הרב אמר כאן זה עניין אישי פרטי של כל אחד לכאורה יש עוד קושיה בגמרא למה כתוב מן הבוקר עד הערב ובפסוק כתוב הפוך ערב ז ערב ה בוקר וגם כתוב הבוקר עד הערב כאן כתוב בוקר וערב אז הבוקר והערב הכוונה שבעצם הוא רומז לבוקר וערב ששש בראשית אז זה פשוט אבל למה מהפך לפי מה שהרב אומר זה ברור כי במודם אנשים מן הבוקר העשייה לצורך העשייה הישירה לצורך הכלל זה ברור לא לבוקר אפילו עד הערב גם גם אפילו הדברים של הערב של ההכנה הפרתית האישית זה גם כן את זה הוא לומד מה טוב בסדר עוד נמשיך בעניין