שיעור כללי | מלאכות חובל וגוזז | הרב אהרן פרידמן ראש הישיבה

[מוזיקה] חזל פירשו ישב אוהלים שהיה יושב בבית המדרש כמו שכתוב מה טובו אוהליך יעקב בפרשת בלק ואת זה גם דרשו על על בתי מדרש כמובן שעל עם ישראל בפרשת בלק אפשר לומר מה טובו אוהליך יעקב כי היו היו הרבה אוהלים לעם ישראל עם ישראל עם גדול טובו עליך יעקב אבל אצל יעקב אבינו לכ היה צריך להיות כתוב יושב אוהל ולא יושב אוהלים אז עלי בדעתי פירוש חדש לפסוק שקשור ל קשור גם ליום הזה לראש חודש כסלי ראש חודש אנחנו רגילים לומר את ההלל חצי הלל ויש פסוק שם בתהילים קיח שם כתוב כל רינה ושועה בעולי צדיקים ימין השם עושה חיל ימין השם רוממה מה פירוש הפסוק כל רינה ושואה באוהלי צדיקים אז א יש רינה ויש ישועה למילה רינה יש שתי משמעויות יש משמעות אחת שמחה קול של שמחה אנחנו מוצאים את זה בהרבה מקומות במקרא אבל יש גם אנחנו מוצאים בספר ירמיהו אם אני לא טועה פרק יא אומר הקדוש ברוך הוא ולא תישע באדם רינה ותפילה או כתוב וירם וירנו ויפלו על פניהם רינה זה גם לשון תפילה רינה זה לשון תפילה עכשיו האוהל הוא משמש גם את החיילים שיוצאים להילחם בקרב ככ אנחנו מוצאים אצל גד כתוב עליו הפסוק גד גדוד יגודנו והוא יגוד עכב אתם יכולים לראות פה על על העמוד כאן ש שבט גד מה הסמל של גד אוהל זה כתוב במדרש רבא בפרשת במדבר שהיה אוהל למה אוהל גד גדוד יגודנו חיילים הם שוכנים ב שוכנים באוהלים אז בפשטות תמיד פירשתי לעצמי כל רינה וישועה באוהלי צדיקים מי זה האוהלים של הצדיקים ישועה איפה יש ישועה מדובר במחנות צבא ישראל במחנות של צבא ישראל יש ישועה אז כל רינה וישועה בעולי צדיקים ימין השם עושה חיל אמין השם מהמין השם עושה חיל אז ימין השם עושה חיל אז העלי צדיקים תמיד כולם חושבים ועלי צדיקים זה בתים של של גדולי ישראל אז לא הפירוש הוא האוהלים של החיילים אבל היום חשבתי שאולי יש רינה ויש ישועה וגם יעקב אשתם יושב אוהלים עשו היה רק איש יודע צ ידי שדה הוא היה היה לו רק את החלק הזה של הידיים ידי עשיו אוהל שתמיד נמצא בזה אבל עם ישראל יעקב יש לו את שתי הכוחות האלה יש לו מצד אחד אוהל מועד אוהל של לימוד תורה אוהל של תפילה וגם יעקב יש היום כל מיני מודעות של כל מיני רבנים שמדברים על החשיבות של תפילה אז החשיבות ילה דבר נפלא אבל הם לפעמים רוצים יותר מדי לשבח את התפילה על חשבון העשייה עם ישראל נקראים תולעת יעקב מה תולעת אין כוחה אל תראי תולעת יעקב תולעת אין כוחה אלא בפה אז זה נכון שהתפילה זה דבר מכריע וקריטי והצלחה היא בסוף מאת הקדוש ברוך הוא וא אלה ברכב אלה בסוסים אנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר אבל זה לא במקום זה לא במקום להיות חזקים זה לא במקום להילחם זה לא במקום להיות אמיצים זה לא במקום שיהיה צבא חזק ורציני ומסור סרות נפש של אנשים שאנחנו רואים את זה בצורה כל כך מופלא היום זה לא במקום בשביל לרומם את התפילה לא צריך להחליש את הצורך בכוח צבאי ועוצמה צבעית אלא זה הולך ביחד יעקב אשתם יושב אוהלים כל רינה וישועה באוהלי צדיקים הרינה אצל המתפללים והישועה אצל לחיילים אז זה אוהלי צדיקים אז זה גם בתי המדרש וגם מחנות הצבא החיבור של שניהם זה יעקב אשתם ישב ועלים י רצון שנזכה לשמוע כל רינה וישועה בועלי צדיקים ימין השם ומה ימין השם עושה חי טוב זה דברי פתיחה וחיזוק יש במסכת כתובות את הסוגיות של שבת סוגיות חביבות זה לא ענייני כתובות זה מגיע כאן בדרך אגב דרך ה השאלה של האם מותר לבעול בתולה בשבת אבל נהגו בישיבות ללמוד דברים על הסדר ולא רק בדרך סוגיות אז אנחנו לומדים על הסדר וזה גם הזדמנות לעסוק בכמה סוגיות נחמדות מהלכות שבת וגם אצלנו זה תחבר גם לסוג ות בהלכות בהלכות נידה אז זו הזדמנות גם להכיר קצת את העולם למדני של של הלכות שבת אז נתחיל בעצם בסקירה של דברים שאני חושב שרוב ה רוב רוב ככל השיעורים כבר עסקו בהם וזה בשאלת מלאכת החובל זה לא מלאכה אלא זה תולדה החול היא תולדה של של השוחט ונאמרו כמה שיטות כמה שיטות ראשונים בשאלה מה האיסור מה גדר האיסור של החובל שמוציא דם מה האיסור בזה אז נאמרו בזה ארבע שיטות שיטה ראשונה שיטת רשי שנמצאת במסכת שבת ב תחילת פרק שמונה שרצים שמה יש שתי לישנות ברשי בלישנא השנייה ברשי רשי טוען שהחבל עובר משום צובע שיטה שנייה זה שיטת התוספות שהיא מפוצלת לשניים למה הא מפוצלת לשניים תוספות סבורים ש החובל זה משום נטילת נשמה השוחט זה ודאי נטילת נשמה אמנם רב אומר שיש זה גם מלכת צובע אבל זה דיי נטילת נשמה ולכן גם התולדה החובל זה גם נטילת נשמה אלא שבזה עצמו אומרים התוספות שתי אפשרויות אפשרות אחת שהם דוחים אבל נמצאת בראשונים אחרים שההכשרה בין אם זה בעל חיים בין אם זה אדם זה בעצם ה ה האיסור של החובלת אם אתה מחליש אותו אתה מכחיש אותו זה מקצת נטילת נשמה ופירוש שני שנטילת נשמה זה ההוצאת הדם אנחנו מוצאים שהדם הוא הנפש וכל הוצאת דם יש בה מקצת נטילת נשמה אלו שתי השיטות בתוספות ושיטה רביעית היא שיטת הרמבם ש הוצאה אדם בחבלה זה נידון משום מפרק בסדר מפרק שהיא תולדה של דש אז אני מעריך שבשיעור כבר דיברו על זה והעריכו בשיטות השונות וביארו אותם בכמה דרכים ואנחנו לא נעסוק בשיטות עצמם אלא בקושי שהקשו התוספות על שיטת רשי וגם על שיטת ההכחשה החלשה ודברי השית המקובצת בעניין אז נראה את התוספות מדוע דם מפקד פקיד או חיבור מחבר כותב התוספות תעמ חבורה לא כפש רשי פירש בפרק שמונ שרצים דחייב משום צובע גבי שמונה שרצים דתנן מצר אדם אפי שלא יצא וכש לרי הוא מקשה קושייה ממסכת חולין דבלו טרפות בשמע דראה תניה ושאר שקצים ור מסים עד שיצא מהמהם דם ואשת התם מצובע הקה עלת להו אור זהש רצים אחרים שאדם יוצא החוצה אין בזה שום צביעה והחנה מי גם פה אצלנו בסוגיה של כתובות מה צביעה הקה באח חבורה וכאן השאלה שעכשיו מגיע אלינו וכן גבי חבורה דמילה לא שייך צביעה אז זו גמרא במסכת מסכת שבת בדף ק קלג שם א נאמר בק לג עמוד א' במשנה עושין כל צורכי מילה בשבת מועלין ו פוראן ו מוצצין ונותנים עליה אספלנית וכמון אז יש את המילה עצמה שמחולקת לשלושה חלקים מילה חיתוך האור אור פריאה יש את אור תחתון דק יותר שקוראים אותו ומפשיט מעל העתרה וזה הפריעה ואחרי זה יש גם מציצה שהמוהל הוא מוציא על ידי מציצה את הדם ש שנשאר ב נשאר במקום המילה אז את שלושת הדברים האלה צריך לעשות בשבת כך כתוב במשנה זה משנה מפורשת בק לג עמוד א בק לג עמוד ב אומרת הגמרא אמר רב פפה הי אומנה דלה מיץ אם יש מוהל אומנה זה המוהל שלא שלא עושה מציצה סכנה הוא ועברי לה הוא לא רוצה לעשות את זה גם היום יש יש כאלה שלא אוהבים את ה את החלק הזה בברית מילה בגלל חששות בגלל חששות רפואים כאלה כאלה ואחרים גם יש חשש שאם התינוק חולה במחלה שעוברת דרך הדם שהמוהל יכול להידבק חלילה או אם המועל יש לו כל מיני ווירוסים שיכולים להדביק חלילה בפה יכולים להדביק חלילה את התינוק אז יש כאלה שמוצצים באמצעות שפופרת יש שפופרת כזאת שבאמצע יש צמר גפן שסופג את ה את הדם שיוצא אבל אה בזמנם אז היו כאלה שכנראה לא רצו לעשות את זה אולי מסיבות כאלה אומרת הגמרא סכנה הוא עברין עלי הכוונה לא לא נותנים לו יותר למול כי זה סכנה לא להוציא את הדם אומרת הגמרא פשיטה פשוט שזה סכנה אם זה לא היה סכנה איך היינו מתיירים מדכ מכל לעלה שבתה סכנה הוא אז הרי התירו לעשות את זה בשבת זה משנה מפורשת סימן שסכנה מה הודת מהדם מפקד פקי ואין בזה חילול שבת כמה שמלן חיבור מחבר ואז הוצאת אדם חילול שבת מזה שמחלים שבת אז זה הגמרא בשבת קלג על זה שואל התוספות גם שמה אין שום צביעה ככה שואלת ות נמי מה הי צביעה איק בחן גבי חבורה דמילה לא שייך לא שייך צביעה וככה שואל התוספות בהמשך גם על שיטת ההכחשה והחלשה אפשר לתרץ את ה את הקושיה הזאת של התוספות על שיטת על שיטת רשי יש את התירוץ הידוע שיש בזה גם צובע וגם וגם אוצה דם אבל אפשר גם לתרץ עוד דבר שמה שכתוב מחללים את השבת שמחללים את השבת זה לא הכוונה שזה איסור ד תה אלא יכול להיות שזה איסור איסור דרבנן גם נאמר בו לשון חילול שבת בכמה מקומות אחד המקומות המפורסמים הזכרתי בשיעור היומי אצלנו כתוב שרבי זרא אמר מרשע כשההוא היה רואה חכמים רצים לבית המדרש היה אומר כ מחלין רבנן שבתה חכמים מחללים את השבת למה כי אסור לרוץ בשבת איסור ריצה בשבת זה לא איסור מדאורייתא גם יכול להיות שקוראים לזה איסור של של של חילול שבת אז הוא מוציא את הדם הוא לא צריך הוא עושה את המלאכה אבל זה מלאכה שנה צריכה לגופה בסדר אבל זה זה עדיין אסור זה עדיין אסור אז זה נקרא מחללין שבת אפשר ככה לתרץ השיט המקובצת אומר יש לי היה אפשר לשאול שאלה יותר טובה במקום ללכת לשאול מהגמרא בק לג רק לגבי דין מציצה שאולי אפשר לתרץ כמו שעכשיו אנחנו אומרת יש לי קושיה אחרת ועוד יקשו בתוספות לגבי מילה נמי אמרינן בפרק רבי אליעזר דמילה הנ נת ופר פשי את השבת פקיד חבור חבר מה צביעה שייך באותה חבורה ומדריך קרא למישר מילה בשבת אין ראיה אומר הש אולי טוסת היה יכול להקשות מעצם זה שיש לימוד היה צריך לימוד מיוחד לכך שמותר למול בשבת סתם כך אם לא היה לנו לימוד היינו בשבת לא היינו מלים אבל כתוב בתורה וביום השמיני אישה כי תזריע וילדה זכר ומאה שבעת יים כמדת דותה תתמה וביום השמיני אמול בשר אור לתו אז דורשת הגמרא מהמילים מהמילה וביום לא משנה עכשיו כל השקל טריה בגמרא שם הגמרא לומדת מהמילה וביום וביום אפילו בשבת שגם בשבת מלים ככ אנחנו נוהגים היום למול למול בשבת אז אומר ה אומר השיט המקובל למה צריך פסוק ש מותר למות בשבת על כורחך שאם צריך לימוד מיוחד לו לימוד לא היינו מלאים אז חייב להיות שיש בעיה דאורייתא בעיה דאורייתא במילה אם אין בעיה דאורייתא במילה לא היה צריך פסוק מיוחד להגיד שמלים בשבת אז א אז אומר השיט המקובצת אז הנה הרי שך לפניך שחייבים להגיד שיש איסור דאורייתא ואם כן הרי אין שם שום צביעה חייבים להגיד שהחבל שם זה זה לא משום צביעה אלא עצם צת הדם זה האיסור ככה הוא רוצה י ככה שואל השיט המקובצת עונה השיט המקובצת דלא הצטרך משום הוצאת דם אלא להתיר תלישת בשר דחייב משום תולש כ דבר בשבת ג בציפורן שלא פירשה דחייב חטאת ם נתלו בכלי אבל קשה אז הוא אומר אז למה היה צריך פסוק את הפסוק צריך בשביל להתיר לולה הפסוק היה אסור לחתוך את העורלה כמו שאסור לחתוך ציפורן בשבת ככה אומר השיט המקובצת שואלים שואלים על השיט המקובצת כושיה גדולה אמרו לו תשמע רבנו בצל אשכנזי יש גמרא בשבת בדף קו יש לפניכם פה המשנה אומרת בשבת כל המקלקל פטורים כל המלאכות הם מלאכות של תיקון ולכן אם אתה עושה את המלאכה בדרך של קלקול כל מי שמקלקל המקלקל פטורים תנ רבי אבהו כמה דרבי יוחנן כל המקלקל פטורין חוץ מכבל ומבעיר זה נכון בכל המלאכות כל המקים פתורים אבל יש שתי מלאכות שהם מלאכות שהמהות שלהם זה מעשה קלקול אחד זה חובל והשני זה מבהיר חובל זה תולדה אבל אמר לפוק תני לברא צא ואת הבריתה הזאת שעכשיו אמרת תשנה בחוץ למי הוא ישנה את זה בחוץ לאלה שעומדים בחוץ אלה שלא נכנסו לשיעור הם לא מעניין אותם הבריתה מעניין אותם תנסה ל כניס אותם לשיעור הם ברחו מהשיעור מה תכניס אותם לשיעור זה פוק טני לברא לך תשנה את זה בחוץ לאנשים שלא מקשיבים כי זה שטות זה הבל זה לא נכון חובל ומבהיר אינה משנה זה לא נכון ואם תמצא לומר משנה ואם אתה אומר שחבל ומבהיר חייו חובל בצריך לכלבו מבהיר בצריך לאפרו במקרה אז הוא חייב מתי חובל חייו אם הוא קה בהמה שיצא דם כדי שהכלב שלו יוכל ללקק את הדם הכלבים אנחנו מוצאים במקרא שהיו מלקקים את הדם הדם של איזבל כתוב שהכלבים לקקו את את הדם של את הדם של של של אזבל יכול להיות שזה גם אחד פשט בפסוק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו מה זה לשון אם זה נביחות כמו שכולנו הבנו עד כשאני הייתי ילד לימדו אותנו שאתה הולך ברחוב אתה פתאום כלב בא נובח עליך מה צריך להגיד לכל בני ישראל נחץ כלב לשונו שלוש פעמים אז אבל היה בדיחה שהיו אומרים שפעם אחד אמר את את הזה ולא לא לא עזר אז למה זה לא עזר אמר סגולה הוא אמר את הפסוק אומר הכלב לא מכיר את את הסגולה הזאת הוא לא הבין מה אמרת בקיצור אבל אבל זה לא לשונו למה לשונו הכלב נובח זה לא לא נובח עם הלשון אבל יכול להיות שהפשטידה הכוונה שלא מת אף אחד מבני ישראל כתוב יש לנו גם גמרא מסכת שבת שכש דוד המלך נפטר אז ה נפטר בשבת ושלמה המלך הוא רצה לקבור אותו אז הוא אמר כלבים של בית אבא רעבים הכלבים הם מחפשים א דם ומתים לכל בני ישראל לא ח כלב לשנו לא מת אף אחד מבני ישראל אז הכלבים לא היו צריכים מה לא היו צריכים ללקק את ה ללקק את הדם של לא יכלו ללקק את הדם של של עם ישראל זה אולי פירוש לא הכרץ כלב לשונו טוב לא משנה לענייננו אז א צריך לכלבו מבהיר וצריך לאפרו צריך אפר או לרפואה או לכל מיני דברים מי שצריך את האפר שואלת הגמרא וענן תנן כל המקלקלין פטורין נו מה השאלה עכשיו אמרתי לך אני מסכים לזה מסביר רשי השאלה הזאת היא לא לרבי יוחנן היא רק לשיטת רבי הבאו רבי הבאו שאמרת הברייתא ככה אומר יש לכם והתנן רש תנן ואפילו י וקש נדד ולרבי אבאו פריך אומרת הגמרא מתניתין רבי יהודה בראת רבי שמעון לפי רבי אבאו צריך להסביר שהמשנה שאומרת כל ם כים פטורין זה שתת רבי יהודה וברייתא שאומרת שחול ומבעיר חייבים זה כרבי שמעון מה התמד רבי שמעון מדי צריך קרה למשרה מילה מזה שהיה צריך פסוק להתיר להתיר מילה למה התורה צריכה להגיד ש בס לתו הרי המילה זה זה חבלה ויש לנו כלל כל המקלקלין פטורין אז מדאורייתא אז למה הה צריך פסוק אל כורחך שחבל נשתנה נתייחד מכל המלאכות אף הל פי שהוא לא מלאכה אלא הוא רק תולדה עם כל זה הוא התייחד כתולדה ייחודית דרך אגב זה אחד הראיות לדברים שכתב רבי אברהם בן הרמבם שהביאו בשיעורים אני בטוח כל מי שרבים שלימדו את השיעור על הרמבם ומפרק הביאו את ה הביאו את התשובה של רבי אברהם בן הרמבם בסימן יח שוא אומר שיש הבדל בין א דש לבין מפרק בין האב לבין התולדה בהגדרות בדרך כלל הינו אומרים לא ככה הנו אומרים התולדה זה דבר שיוצא מן האב הוא לא יכול לשנות את ההגדרה המהותית של הזה אבל הנה פה החובל שהוא תולדה של השוחט גמרא מפורשת שלד לפחות יש דעה כזאת אז זה מספיק שיש דעה כזאת שאין אין בעיה עקרונית עם זה שהחבל יהיה חייב בקלקול והשוחט א השוחט לא השוחט לא יהיה חייב בקלקול וחובל חייב בקלקול למה כי מזה שהיה צריך פסוק להתיר מילה היה חובל בעלמה חייב ומד עשה רחמן עברה גבי בת כהן שמ מינה מבעיר באלמה חייב למה התורה צריכה לאסור לבית הדין לא תבו אש בכל מושבותיכם מה זה מושבותיכם דרשו מזה שזה בתי דין מיתות בית דין נקרא בית דין נקרא מושבות בסדר אז לכן לא ר שכוונה להריגת בת בת כהן שהיא נהרגת בשריפה על ידי שמחממים את ה את העופרת אז אומרת הגמרא מסרית שמה מינם אויר בעלמה חייב ורבי יהודה אתם מתקן כדי רב השי דאמר רב השי מהלי לתקן מילה מהלי לתקן כלי זה תיקון של האדם ולכן לשיטת רבי שמעון כל החובלים לומדים את זה ממילה לשיטת רבי יהודה לא צריך פסוק במילה לא בשביל ללמד אותי על חובל אלא זה נקרא מתקן מנה מתקן מנה כמו שתיקון מנא חייבים עליו כך תיקון אדם חייבים עליו ככה סבר רבי יהודה רבי שמעון כנראה לפי רבי אבא הוא צריך להגיד שחלק עליו סוף דבר הכל נשמע אנחנו מוציאים כאן שתי שיטות תנאים דעת רבי שמעון שהוא סובר שהפסוק של ברית מילה נועד זה שמותר למול בשבת צריך פסוק בשביל ללמד אותי שכל החובלים חייבים אפלפי שמקלקל אנחנו לא פוסקים ככה ולפי רבי יהודה כי זה נקרא מתקן מתקן אדם אז מה אומר לי השיתה המקובצת ש שצרך את זה בשביל גוזז איפה הוא לקח את זה איך זה יכול להסתדר עם הגמרה אז התשובה ככל הנראה לדעת השיט המקובצת נאמרו בדרך פלפול כמה דרכים באחרונים לא ניכנס אליהם אבל ההבנה הפשוטה כנראה שלפי השט מקובצת כל הסוגיה הזא לפי רשי כל הדיון היה רק ליבה דרבי הבאו הליבה דרבי יוחנן זה לא נכון כל המקלקל פטורים גם חובל אלא אם כן מה הוא צריך אלא אם כן הוא צריך את הדם אם הוא צריך את הדם הס אבל אם הוא לא צריך את הדם לא ולכן ההסבר של רבי אבאו ברבי שמעון הוא וודאי לא נכון לפי רבי יוחנן גם מה שרבי יהודה אמר שזה מתקן יכול להיות שרבי יוחנן חולק על זה הוא אומר יש הבדל בין תיקון אדם לתיקון כלי ועוד אפשר לדון מי אמר שזה נקרא תיקון של האדם זה מצווה שצריך לעשות מי אמר שזה נקרא תיקון תיקון זה לא דבר שהוא נמדד רק במצוות אלא הוא דבר אוניברסלי תיקון כלי שמתקן כלי שעכשיו אפשר להשתמש בו אז ה יכול להשתמש בו בין יהודים בן נוכרים תיקון אדם זה לא אתה עכשיו אפשר להשתמש בו מה זה לא רבי יוה סובר ככה רבי שמעון חלק עליו ויכול להיות שגם רבי יוחנן חולק עליו אז השית המקובצת שאמר שמה שצריך את ביום השמיני ממול בשע אלתו זה כילו לה הפסוק שמותר למול בשבת לא היינו מלאים בשבת בגלל שיש כאן מלאכת גזיזה מלאכת גוזז זה לשיטת רבי יוחנן ודלא כרבי שמעון וכרב יהודה יש עוד דרכים בראשונים לפרש את מחלוקת רב יוחנן ורבי אבאו אבל לפי השיט המקובצת צרך להסביר כמו שעכשיו כמו שעכשיו הסברנו סוף דבר הכל נשמע למדנו מדברי רבי בצא אשכנזי חידוש גדול בהלכות בהלכות גוזז מה למדנו למדנו שבהלכה גוזז כשאדם מל תינוק בשבת יש כאן מעשה של מלאכת גזיזה והיה צריך פסוק מיוחד וביום השמיני אמול בשר לתו להתיר את זה כילו לזה לא היינו עושים משום מלאכת משום מלאכת הגזי וכך מתרץ רבי בצלי אשכנזי הוא אפילו מכניס את זה בתוך דברי התוספות כי אומר הצ אשכנזי למה התוספות לא הקשו על שיטת רשי צובע מזה שיש פסוק בתורה וביום השמיני אמול בשר לתו ושם הרי אין צביעה על כורחך שזה משום הוצאת דם אומר תוססות לא יכלו להקשות את זה על רשי הם היו צריכים להכשות עליו מהגמרא בק לג לא מהגמרא בקו מהגמרא בקג מהאומן ש ש שהלכות מציצה במילה למה צ אומר כי משם אי אפשר להקשות מזה שצריך פסוק את הפסוק צריך מ גוזז אז הוא גם מכניס את זה בדברי בדברי התוספות רבי בצ אשכנזי היה מראשוני האחרונים אבל הוא מכניס את ההסבר שלו בדברי בדברי התוספות אם הייתי רוצה לפלפל אני לא רוצה לפלפל הייתי מסביר שלפי התוספות במסכת שבת בדף קוו לא ב ך א יש צורך בתירוץ של רבי בציל אשכנזי אבל זה תוססות בשתי מסכתות שונות ו אנחנו די לנו ברבי בציל אשכנזי ובעל השיטה מקובצת גם בשביל לפתוח את הדיון שאנחנו עכשיו הולכים הולכים לפתוח בו במיוחד שבסוף אנחנו נטלה את הדברים ע מחלוקת מחלוקת ראשונים והדברים האלה של רבי בציל ה אשכנזי לכאורה תלואים עדיין במחלוקת ראשונים ולא זו בלבד שפ מחלוקת ראשונים אלא זה לא מתאים בכלל לתוספות רבי תוספות עוד פעם תוספות מסכת אחרת תוספות בשבת דברי רבי ס אשכנזי לא מתאים לתוספות מסכת שבת ומ אי אפשר להגיד שהתוספות לשיטתם צריך לחלק שהתוספות בשבת חלוקים על התוספות שלנו לפי רבי צ אשכנזי ויש בזה קצת דוחק זה לא קושייה גדולה אבל קצת דוחק בואו נראה ישנה משנה מסכת שבת בדף צ נמצאת בעמוד שתי אצלכם רי מקומות הנטל ציפורניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן פמו וכן זקנו וכן הגודל וכן הכחלת וכן הפוקס את רבי אליעזר מחייב החכמים אוסרן משום שבוט אמר רבי אלעזר אומרת הגמרא מחלוקת ביד אבל בכלי חייב אם מישהו גוזר ציפורניים במספריים או בייך קוראים לקוצץ הזה אז א הוא חייב חייב חטאת אם זה בשוגג חייב סקילה אם זה במזיד בדים והתראה אומרת ה פשיטה זו בזו תנן כתוב רק מי שנוטל ציפורניו זו בזו חכמים אוסרים משום שבות אבל אם מהו דמה רבנן בקלי מפטר זו בז דיח כוחות דרבי אליעזר כמה שמלן ואמר רבי אלעזר מחלוקת לעצמו אבל החברות דברי הכל פטור פשיטת ציפורניו תנן מה וד תמה רבי רבי אליעזר לחבר ניים יחייב ואד תני ציפורניו להודיעך כוכן דרבנן כמהש מעלן אז למדנו אם כן מהגמרא הזאת שתי הלכות למדנו הלכה אחת שמי שנוטל ציפורניו בעצמו בכלי גם לשיטת חכמים הוא חייב חטאת בשוגג ולמדנו עוד הלכה שמי שנוטל בידיים או בשיניים שזה לא הדרך זה לא דרך של קציצת ציפורניים או שחברו נותן לו שזה גם לא דרך של קציצה אז זה איסור מדרבנן אסור משום שבוט על זה קשה לתוספות קושיה גדולה האמת שזה גם שיטת רשי לא ציינתי פה את הרשי ש בדף לפניכם אני רוצה לקרוא את זה רשי כותב ככה אה מה הו ד תמה בכלי נ פתרי רבנן דין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה כמהש מלן שיש אז הייתי חושב שגזירת בצמר כמש מלן לא גזיזה זה לא רק בצמר זה גם גזיזת ציפורניים אומר תוספות בנו מתחיל עבל בכלי דבר הכל חייב היינו כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה כי מלאכת הגוזז מה שמבין התוספות זה שאני צריך את החפ את ה את הדבר הנגזר את זה מגוז צמר מה עושים מכנים מהצמר בגדים מעילים שמיכות כל מיני דברים שצריך ציצית תכלת מה כל מה שצריך צמר אני צריך את הצמר אבל ציפורניים למה אתה צריך ציפורניים אז זה מלאכה שאיין צליחה לגופה אז אומר תוספות המשנה והגמרא הזאת היינו כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה ואם תאמר ודין רבנן כרבי שמעון סביר להו ומנה למחייב בכלי ושמ אם כן לפלג בכלי דיך כוחן דרבנן רבנן בליפנו פרושות רב שון פרשית בקיצור זה שיטת התוספות שמלכת הגוזז היקרה והגדרתה כשאתה צריך לדבר הנגזו אומר תוספות אומר תוספות שזה רק לשיטת לשיטת רבי יהודה ולא לשיטת ולא לשיטת רבי שמעון יכול להיות שזו גם זו גם הסיבה שהמשנה נשנתה לצד ההיתר ולא לצד האיסור הרי הייתה יכולה המשנה לומר בפירוש שהנותן ציפורניו בכלי חייב ו כל דיני לאחר יד אנחנו מכירים מקומות אחרים אנחנו יודעים שיש דין של לאחר יד כל המלאכות שנעשות כלאחר יד אז למה למה המשנה כתבה את הדין של לה אחר יד ומזה אתה לומד את המלאכה היה צריך להגיד את המלאכה ומזה תלמד לח היד זה דוחק להגיד שרצו לחדש לי את שיטת רבי אליעזר כי המשנה עיקרה באה ללמד את ההלכה והלכה יחיד ורבים הלכה כרבים אבל יכול להיות שבגלל שהמשנה היא רק כשיטת היא כשיטת רבי יהודה לא ככולה עלמה לא רצו לכתוב את זה כפסק גמור שחכמים מחייבים כי אז היה נראה שפוסקים הלכה כרבי שמעון כרבי יהודה בלכה שה צריכה ופה וזה דבר שנוע מחלוקת יש משניות שלא סבורות כך אז כתבו את זה בלשון כזאת ככה ככה לכאורה צריך לומר אז עכשיו יוצא גם בברית מילה כחות המועל את העורלה הוא לא צריך את את העורלה הוא לא צריך את זה אומנם שמים את זה בכלי של עפר אומרים נחש עפר לחמו יש מנהגים אבל זה לא צריך את זה אז למה אז למה למה היה צריך פסוק בשביל זה דברי השית המקובצת קשים אז כבר אמרו אמרים העולם שדברי השיט המקובצת הם מתאימים הם מתאימים לשיטת הרטבה והרמבן והרוש וכאן הבאתי כאן את הרטבה ואת הרבש אומר הרטבה ואד אמרינן ד בכלי דברי הכל חייב חטאת עיקר הפירוש בפרש רשי זה לחת חיובה משום גוזז דה איתה אפילו כשאינו צריך לגיזה כי אחה שאינו צריך אלא לתיקון גופו הוא גוזר ציפורניים בשביל בשביל שהגוף יהיה מתוקן שלא יהיה לו ציפורניים ארוכות הוא לא עצר פניים ואח הנמי אמרינן הוא מביא תוספתא פה כתוב פרק ט אבל זה פרק ח' בשבת שהגוזל זה את השלח כדי לעבדו חייב משום גוזז אז רואים שגם אתה לא לוקח את שלח זה אורות שכבר הפשיטו מבהמה אז הוא חייב גם משום גוזז לשון התוספתא אני אקרא לכם את לשון לשון התוספתא כתוב ככה הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן העופות אפילו מן השלח מלא סית כפול חייו אז משום מה הבין הרטבה ש שגוזרים את זה גוזרים את זה בשביל לאבד את האור אבל אם ככה השיעור לא היה מלא הסית כפול השיעור לא היה מלא הסית כפול זה שיעור שנאמר גם ב בבהמה וחייה חיים שאתה לוקח את זה בשביל הצמר לכן א הראייה של הרטבה לפי הגרסה של התוספתא שלפנינו לא מתאימה יכול להיות שריתה היה גרסה אחרת בתוספתא אבל לפי הגרסה שלפנינו דו על כל פנים אומר הרטבה כך אבל לקע לפירוש דח ש עוקר דבר מגדול ד לקוצר הרטבה מחדש שיש שני סוגי גוזז יש גוזז שאתה גוזז לצורך הדבר המגזזת גוזז לצורך הדבר שממנו גוזזים ושתי הגזזת הללו חייבים והוא מביא ראייה מהתוספת בסגנון אחר הדברים כתובים בתשובת ריבש בסימן שצד הוא מדבר על על מי שסורק על האם מותר להסתרק בשבת שאסור להסתרק בשבת כיוון שהן נושרות שערות וזה פסיק רשא ואף על גב שגם יש דיון שמה לא נכנס לכל השאלה אדם רוצה להשאיר נמין המדולדל לא רוצה פי שרות נושרות אזה לאיבוד מה וכך כן ש במלאכה היא שר היה נוטל ציפורניו בכלי אף על פי שאינו צריך לציפורני אלא אז ל לאיבוד חייב אפילו לרבי שמעון דפטר במלאכה שאנה צריכה לגופה שהרי הנטילה היא המלאכה וכן בשיער ואף על פי ש בהפשטה נראה פרק ל קדו הקודש דכל שזי עבוד לא מחי סיקר שגון דשקיל בבר זה אם מישהו מפשיט את האור של הבהמה אז אם הוא חותך את זה חתיכות קטנות קטנות שהוא לא צריך שהוא לא יכול להשתמש באור מקלף את זה ככה בקילופי קילופים בבר זה אז אז אז הוא פטור למה הוא פטור תמת בשום דעין דרך הפשתה בכך אפילו מכוון לא מחייב כמו שפירש רשי אבל בנטילת שיער דרך בצן דרך נטילה בכך ונראה לומר גם כן פשטה לאבי במשכן רק לצורך האור ולכן כיוון שלא היה ב הולכים לפי המשכן כשפיו את הבהמות הפשיטו לצורך האור כי היו צריכים את האור אז אם אתה מפשיט בצורה שמקלקל את האור אז זה לא טוב ואם כן הקה מלכת הצור וכל שעור נפסד פטור אבל גזיזה הייתה במשכן שלא לצורך הצמר והשיער רק לצורך האור כגון באורות תחשים הוא לא אבל יש עוד שמוסיף אורות אלים מאו דמים אף על פי שהיה לאלים יש צמר אבל זה לא צמר שאפשר להשתמש כמו צמר רחלים זה רק צמר דק כזה שלא נוח לשימוש ועל כן חייב כל שהוא לצורך גופו אף על פי שלא צריך לשיער ומלאכה צריכה לגופה היא ודמי לחופר גומה וצריך לגומה חייב א פי ש לא צריך להפרה יוצא שהחידוש של השית המקובצת שהוא מכניס את זה בתוספות אצלנו שגז גם כשאתה לא צריך את הדבר נגזז אתה רק עושה את זה לתיקון החפץ שממנו גוזזים או הבהמה שממנו או העור שממנו גוזזים או האדם שממנו גוזזים גם אז חייב זה מתאים לשיטת הריש והרטבה ועוד כמה ראשונים שהם סבורים שיש בגוז שני שני צדדים יש גזיזה לצורך הצמר ויש גזיזה לצורך העור לצורך הבהמה לצורך האדם כמו שמצאנו ב במשכן שני סוגי גזיזה ככה אז לפי זה גם בברית במילה אמור להיות גזיזה אבל לשתת התוספות זה לא מתאים כי התוספות סבורים שגז זה אך ורק לצורך ה הגזי עצמה הדבר הנגזר כמו גוזז צמר כפשוטו גזיזת צמר גזיזת צמר לא עושים את זה לצורך ה לא עושים את זה לצורך ה הבהמה עושים את זה לצורך האדם ועל הראיה של הרבש מה עשו באורות חשים וכולי כבר הקשה על זה בספר קורבן נתנאל על הראש חידושים על הראש במסכת שבת שמה כותב כותב ה כותב ה הקורבן תנל ככ אין לכם לפניכם אני קורא לכם ואף על גב ד ומלאכה שנה צריכה לגופה רבנן כרבי יהודה סביר להו תוספות ואם תאמר עכשיו יש קושיה גדולה והעיף ורבנו מי זה רבנו הראש פסקו כרבי שמעון הם פוסקים שמלכה שנכה לגופה פטור לא כמו הרמבם שפוסק ש שגו חייו כמו ש בפרק קירה בסימן יד אם כן לאיזה דבר מתך ממרא דרבי אלעזר אז איך הם פוסקים גם הריף גם הראש הם גם מביאים את המשנה בדף צדי ד עם הגמרא שבכלי חייב אבל הם סבורים גם הראש גם הריף הם סבורים שמנחה שנה צוכה לגופה פטור אז מה זה אז הוא אומר ויש לו מר תקשיבו את התירוץ שלה של הקורבן תנל כגון שצריך לשערות או לציפורניים ד ומלאכה שצריכה לגופה התנך צריכים לשערות יכול להיות יכול להיות שאישה שגוזרים סות תורמים את זה לפאות לחולות או לדברים כאלה אבל הציפורניים למים מבע אלי לאדם לציפורניים אלאם כן זה סגולה להפלה כתוב שמי שרוצה את הציפורניים לא להשליך אותם כי זה מסוכן לאישה ש מעוברת לכן צריך קוברן או סרפן בסדר חסיד וזה אז אז זה לא זה גם כן שהמגן אהם לשולחן ערוך המר שצריך סער בציור נקת גבך באמת לא חק דחק לא אבל זה אני מכיר מגן אברהם זה טוב בשולחן ערוך במשנה זה לא טוב כי המשנה המשנה בזה כתוב אניצה ל ציפורניו וכן שערו אז להגיד שאת הציפורניים בשולחן ערוך זה נכון המגן אברהם ל זה זה דחוק טוב בכל מקרה אז זה זה אחרי ריבש אומר מחייב גזיזת שיער ציפורניים ומשכן היו גוזזים אורות חשים אפיל ה צריכים לצמר ותוספות ממד בזה אומר הקורבן נתנאל דמי ימר שהיו גוזזים אורות חשים דורות אלים או דמים היה מלאכה לגופה צמרון חלת אומר איפה שמענו שגזרו את ה את העורות חשים אתה אנחנו אפילו לא יודעים איך היה נראה אורות חשים יש ססגונה ורשי אומר אין היום אנחנו לא מכירים כבר את הזה כבר זה מזה הריב שאומר היו גוזזים טהרות חשים מי אמר לך שהיה שמה שיער מי אמר לך ש גוזזים עיבוד האור אז זה לא זה גם הריבה שהוא לא מביא מזה שהיו מעבדים את האורות ומורידים כי זה נקרא ממחק זה לא זה לא מלאכת גוזז אבל לכן הוא הביא דווקא תחשים כי תחשים והורות אלים האודמים הם היו לכיסוי על הם היו לכיסוי על המשכן הכיסוי של המשכן לא היו צריכים לאבד את האורות היו צריכים רק את את הנוי אז עכשיו לגבי אורות אלי מאוד דמים יכול להיות שהבין הבין ה לפחות הקורבן תנל שמצטט את האורות אלים הו הדמים יכול להיות שהוא הבין שה הרי אורות עיזים היה גם כן יריות עיזים נכון היריות עיזים זה יופיים ונו היה כשיש שיער לכן ודאי לא היו חותכים אבל אורות אל מאוד דמים היופי שלהם זה הצבע האדום נכון שהם אורות אל מאוד דמים אז אם יש את השיער השחור זה לא יפה אז זה לא הרות אלים מאוד דמים אז כנראה מזה הבין הבין ריבה שזה אורות חשים זה גם ססגונה שזה הרבה גוונים אז זה היצ מן הסתם היו היו גוזרים את השערות כדי שיראו גוונים במלאו יופים אבל עדיין זה קשה בגלל שיש לך משנה שאפשר להעמיד אותה כשיטת רבי יהודה אתה הולך ו כשיטת התוספות שזה תוספות אומרים אומרים א אומרים דבר המסתבר מזה אתה ממציא שגזרו את אורות חשים אומר לא שמענו אומר הקורבן נתנאל מי ימר שהיו גוזזים אורות אורות חשים אבל ל כל פנים ככה סבורים גם ה גם ה הרבש וגם הרטבה וגם הרמבן וגם חיייבים להגיד את זה לכאורה גם בשיטת הראש והריב כי דוחק להגיד שנוטלים ציפורניים לצורך שהיה צריכים את ה שהיו צריכים את הציפורניים אז א עדיין צריכים לכאורה לדבר הזה צריכים לדבר הזה איזהשהו איזשהי הסבר וראיה האורות חשים של הריש אני הקטן והעני לא זכיתי לזה טוב נמשיך רגע הלאה יש אז השיט המקובצת שאמרנו צריך להתאים אותו לשיטת הריש ודימה עכשיו בוא נראה איך ההבנה ההבנה ב בשית המקובצת היא יכולה להשפיע על הלכה למעשה בעניין הזה הרי חייב לא חייב סוף סוף אסור גם גם לשנת הטוסט אסור לכזו ציפורניים מה נוגע לנו לרשום על הפנקס להביא חטאת בסדר זה הנפק מינה הנפק מינה אבל יש גם קמינה להלכה יש דיון בהלכות נידע בהלכות נידה אישה צריכה לטבול וצריכה גם כן שלא יהיה עליה חציצות לכלוכים דברים דבוקים בגוף צריך להוריד הכל שלא יהיה חציצות לא רק אישה גם גבר שטובל רק אנחנו היום טובלים טבילת קרי אבלם טובלים טבילה של טהרה ודאי שצריכים אומר התז מה קורה אז רק ננסה הקדמה קטנה הרימה כותב שנהגו לגזוז את הציפורניים של אנשים יש בזה שני טעמים נחלקו בזה הראשונים יש וכך כתב בשולחן ערוך שזה לא בגלל שהציפורניים חוצצות הציפורניים לא חוצצות אלא יש חשש שם הציפורניים ארוכות אז מתקבץ מצטבר לכלוך מתחת לציפורניים והלכלוך הזה הוא שחוצץ וזה שיטת השולחן הרוך ורוב הראשונים ויש שיטת הראון הראון אומר שזה השך מביא אותו שכל דבר שעומד לקצץ כצו אז זה כקצף דמי והוא חוצץ כי היא הולכת לגזור את הציפורניים סוף סוף בסוף היא תגזור אותם אז זה עומד לקצץ אז זה חוצץ בסדר איזה מחלוקת ראשונים השולחן ערוך פוסק שזה בגלל הלכלוך שמתחת לציפורניים כותב הז בשבת ויום טובם הרע ששכחה לטול ציפורניים לא תאמר לעובדת כוכבים שתתו לה כיוון שאין מצווה גמורה מנטילת ציפורניים ד ה אפשר בניקור תחתם לחוד למה נבטל בזה שבוט דמירה לגוי לשבו דמירה לגוי שוו ותו דודת כול עששת כוכבים חותכת אותה ישראת מסייעת לה על ידי שמטה לה את ידיה כאילו היא עושה מלאכה זו שאסורה מדאורייתא בשבת ויום טוב כאי שמצינו בזמן קופ לגבי הקפת פאה שגם אני קפח סיה בדבר שמטה עצמו אליו להקפה וזה אי אפשר להישמר ממנו ניח לחתוך ציבונה ת כים בלי הטיית הישראלית את ידיה אליה לכן אומר התז לא להגיד לגויה לחתוך אין אפשרות לחתוך על ידי גוייה אבל השך בנקודות הכסף הוא אומר כן אפשר לחתוך את הציפורניים על ידי נוכרית אישה שכחה זה לא עכשיו לא תטבול התפילה שלה ראה בליל שבת היא צריכה להטהר לא מעכבים את הטבילה אלא שגוייה תחתוך לה כותב השך ואם כן נקודות הכסף זה זה השך כתב בהתחלת הספר שפתי כהן ואז הוא הוסיף על זה נקודות נקודות הכסף נקודות הכסף זה יותר ביקורת וויכוחים עם התז זה עם טעויות כתיב למה ם טעויות כתיב כי כתוב טורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף אבל הטורי זהב זה תורי זהב בט וטורי זהב זה תורי זהב בת כן תורי זהב עם נקודות הכסף כנראה זה סוג של תכשיט ראיתי יש מי שמפרש שזה היה עגילים כאלה בצורה של בצורה של ציפור כן אז זה תורי קורא לזה תורי זהב היו עושים את זה צורה של ציפור בצבע זהב והיו עושים ל זה גם בעין נקודה של כסף משהו כזה כן אז זה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף אני אני לא לול דמסתפינא הייתי אומר ש ששח ממה זת לא היית צריך לקרוא לספר שלך תורי זהב אלא תורי זהב אבל הכל פנים כך קרא לזה השח ואומר השחק אם כן כיוון דמה שמה הפוסקים עלכל פנים מצה ת ציפור כמו שכתבתי ומירה לנוכרי שבות ומקום מצווה לא גזור וכל שכן הדעת ראבן שהבאתי בשרת הציפורן מעכב מדינה פשיטה ד ומצווה מותר לומר לגוי פילו נטה לו עצמו הציפורניים לקקן איסור דאורייתא דפרק המצניע אמרי לקולה עלמה נותן אתני לחברו לקע אל השבות שלו בכלי ולרב אפילו עצמו לכאלה השבו אם הוא לא עושה את זה בכלי לכן כתבו הפוסקים כמו בטור שולחן ערוך אורך החיים סימן שכח ומה שכתבו שם אם לא פירשו רובן ביד פטור אבל אסור בכלי חייב חטאת דודן לא פירשו כלל ביד פטור כן זה זה ליו דווקא ביד אפשר לחתוך ציפורן זה המשנה המפורשת שראיינו כזה מוכרח בשס אלא משום נקטו ברשע פרשו רובן מותר לכתחילה נקטו נ בסף לא פרשו רובן הנה מידש אפילו פרשו מקצתן וכולי ואם כן יש לכם שפיר יש לומר לגוי שיטול הציפורן בידיו או בשי כיוון ד במקום מצווה זה לא מעשי היום בידיו ש יחתוך את הציפורן זה יהיה קרוך בצרחות ואזה כאבים זה לא זה לא גם בשיניו לא תמצאו גוי שמוכן בשיניים לחתוך ציפורן ליהודי קשה למצוא גוי שיהיה מוכן לזה אבל מה שכן אפשר למצוא בכלי ואפילו בכלי היה נראה להתיר ככה אומר השך ד התוספות כתבו בפרק המצניע דח מתנית ד המצניע ת רבי יהודה המשנה שלנו המשנה שלנו בצד ד שהיא אומר התוססות זה רק לפי רבי יהודה לפי רבי יהודה אז בכלי אסור מדאורייתא כי זה מח ש צך לגופה אתה לא צריך את זה אם כן הרמבן ושאר הפוסקים פסקו כרב שמעון ש צרכה לגופה פטור כמ הברן פרק המצניע כתב הרב המגיד פרק א שדת הרשב ואחרונים ח רבי שמעון כתבו התוספות וגם התור כתב כך והינו כרבי שמעון ת בשס פרק שנה שרצים אז לפי כל אלה גזיזת ציפורניים זה רק דרבון כי זה ח שה צריכה לגופה אסור אבל מדרבנן מכן שזה דרבון במקום מצווה וזה גם שבוט ד שבוט כי אתה לא עושה בעצמך אתה אומר לגוי לעשות איסור דרבון לצורך מצווה אז זה נקרא בלשון הפוסקים שבוט דשוו לצורך מצווה שמותר לכן אומר השך אין בעיה י עלימי פסק בסימן שכח בכלי חייב חטאת וגם לשולחן ערוך קשה סימן שטז נבי דעתו דעת הרם בסמן שכח סתם ד בכלי חייב חטאת ודוחק לומר שחולקים על התוספות שכתבו דל רבי שמעון צפוניים פטור כמו כל הראשונים שהבאנו דדברי התוספות ברורים והשכל מחייב עכשיו שלא חשדו חלילה וחלילה ברבנו השך שנעלמו מעיניו הבדולח דברי הרית ו היה בכתב יד אז בימי השח זה לא היה שנעלמו נעלמו מעיניו 20 ומשהו שכתב את את הספר השך נפטר בגיל בגיל צעיר 30 ומשהו וכתב את בספר שפתי כהן אין תשובת אחרונים שנעלמה מנגד עיניו בחו שם משפט רואים את זה אין ראשון אחד הוא יכול להביא לך בדרך פלפול מראשונים בסוגיות אחרות ראיות כשלמדנו בחו של משפט פה בכולל יחד עם החברותא הרב הרב שרון היינו החברותא שלי היינו לומדים שחים היינו מתענגים לא היינו מספיקים ללמוד קצות נתיבות לא היינו מספיקים בקצב שלמדו בנות זה שהיינו כלכך הרבה זמן מתענגים על דברי השך לא נעלם מנגד עיניו אבל צריך להקשיב להקשיב ללשון הוא לא אומר דדברי הוא לא אומר שאין חולק עליהם דדברי התו זות בירורים והשכל מחייבים ככה אומר א ככה אומר השך הוא אפילו לא מזכיר שזה אומר זה פשוט שזה העיקר ככה אפילו ה מביא את הרמבן ולא לא מאיר אל האמת הברור דף לרבי שמעון חייב אף שלא צריך לציפורניים שנטילה המלכה כמו שכתב הרבש וממילא נפיל כל מה שבא להביא דעות הפוסקים כרב ש מלכה שנ צריך לגופה ין עניינם לכאן ככה מקשה מקשה עליו ה החכם צביי הסדרי טהרה בעזרת השם שתגדלו תהיו אברכים תלמדו הלכות נידה אז גם לפעמים מרוב הקצב אז לומדים את את השך וטז ולא כולם מקדישים זמן ללמוד את האחרונים החשובים והסדרי טהרה הוא מה מהאחרונים ה החשובים מאוד בחריפות גדולה בעמקות בהלכות נידה הסדרי טהרה הוא בא להצדיק את הצדיק את השך מהשג של החכם צבי וככה הוא כותב בספר שוט החכם צבי הסיג על השך וסביר על ידי אסור לחות חן על ידי נוכרית ולני דעתי לא נראה כן ומה שהשיג שם על השך על פי דעת הרבש בתשובותיו דג חב שאין צרך לו לציפורניים דלוק התוספות שם הנה אף המגן אברהם שם הביא דברי ריבש אלו ואפילו אחי הסכים מם השך ובאמת אף שילס הגאון חמ צבל דברי הריב ש אלו תחות בהם דברי רבותינו בעלי התוספות אני בעניי לא זכיתי להבין דבריו שכתב שמה טעם ד בגוז זה חייב לכולי על מה אף על פי שאין צך לגופה לפי שהגזימו לא היה לצורך הצר והסר לצורך העור כמו בעורות חשים ל כן חייב כל שהו לצורך גופו אף על פי שאינו לא לצריך לשיער עד כאן דבריו ולא ידעתי מנ לאה שהיו גוזזים לאורות חשים וכן הקשה לה בספר קורבן אתת הנל פרק המצניע ועוד שאף אם היו מסירים השיר לא היה ידי גזיזה ידי מחוק וגרידה והו וכן פרש רשי מתנית פרק כלל גדול חשיב בכל לבות מלאכות מחקו פירוש דהיינו מגרד שיערו עד כאן והוא כדרך שמעבד האור עושים שמעבירים השיער שלא על ידי גיזה כי אם על ידי מחוק אבל גייזה לא היה במשכן אלא בצמר הצריכים לתכלת וכן פירש רן משנה גוזז צמר גוזז ו שר מלאכות של צמר הש משנתנו כולם היו בצמר תכלת שמלך את המשכן אז אומים שהרן גם מבין ככה מבואר ד גיזה לא הייתה לצורך הצמר הצריך לתכלת אני מדלג לארבע שורות מסוף הסדרי תרה בסוף השורה ואף אם השורה מסתיימת במילה אם מילה אחת לפני סוף השורה ואף אם תצא לומר את מה שכתבו הרמבן והראש ד גיזה שלא יצרך גופה דוקא אתש עליו לצורך האור ו לצורך השחיטה אבל איך זו לצורך האור אף פי ש לא צריך לגיזה סדח עליה אף בדון דידן כן שהרי חתיכת הציפורניים וכאן יש חידוש גדול של הסדרי טהרה הוא אומר טוב אפילו אם נקבל את הריש שזה לצורך יפוי הגוף זה גם נקרא ר גזיזה כל זה טוב ויפה במי שגוזר ציפורניים במשנה במסכת שבת בדף צי ד כמו הרטבה מכתב יד כן כי זה לצורך גופו זה לא יפה להסתובב עם ציפורניים ארוכות אבל הוא אומר שערי חתיכת הציפורניים גם כן לאו לצורך ליפות הגוף הוא זה טוב בגברים ש גוזזים ציפורניים ציפורניים ארוכות אבל נשים ש הם מגדלות קצת הציפורניים שזה נוי להם זה יפה להם נכון לטבילה גוזרות יש כאלה דנים מי שיש לו ציפורניים יופות וזה הם כל זה צריכים לגזוז אבל אבל נשים הם לא הם גם לפעמים גוזרות ציפורניים לא בשביל לייפות את עצמם זה לא נהיה יותר יפה גם גוזרים אותם עד הקצה נשים חושבות שזה יותר יפה עם ציפורניים ארוכות למה לצך את הגוף הוא אלא לצורר טבילה שלא חוץ אז הוא אומר גם לשיטת הרבש אז אז צודק מי צודק השך ככה אומר הרב סדרי תרה לכאורה משית המקובצת אצלנו זה בדיוק אותו דבר לא חותכים את העורלה כדי לייפות את האדם ח חוחים את המילה את העורלה כי יש מצווה שצריכים לחתוך את העורלה אז אנחנו עושים מה שאנחנו מצווים כמו אישה שגוזרת את הציפורניים לצורך הטבילה זה לא נקרא יפוי ותיקון אי התורה אומרת שככה צריך לעשות בסדר אני לא אבל עדיין זה לא יפוי ותיקון כמו יפוי ותיקון הערות החשים או הערות אלים או דמים לפי שיטת ה שיטת הרבש אז רואים מהשייט המקובצת על כל פנים מהשייט המקובצת רואים שזה נקרא גזיזה על כל פנים על כל פנים זה נקרא גזיזה והו דלוק סדרי תרה אבל צריך להסביר מה היסוד של המחלוקת מה היסוד של המחלוקת אז אפשר להסביר בשתי דרכים וזו ה זו הנקודת ה נקרא לזה נקודת החידוש אני חושב שאפשר להביא ב בשיעור הזה מעבר לפריסת הדברים וקישור הדברים גם נקודת חידוש יש שתי אפשרויות להבין את חידושו של ריבש ריבש אומר וככה צריכים להרטבה ועוד אומרים שיש בגוז אמרנו שתי אפשרויות אפשרות אחת גוזז לצורך הצמר לצורך המה שגזרת ואפשרות שנייה לצורך הדבר ש גזזת אותו לצורך האור שהאור יהיה יפה אורות חשים אורות לים מו דמים כמו שביארנו והסברנו ולכן אומרים שמי שגוזל ציפורניים חייב אפילו שלא צריך את הציפורניים דלו ק תוספות ש שני אפשרות אחת להסביר ש בגוז באמת יש שתי אפשרויות יש גוזז כזה ויש גוזז כזה שני סוגי גוזז יש גוזז א' גוזז ב' אבל יש גם גוזז ג' כשאני עושה את זה לא לצורך אני לא צריך את את החפץ שגזרתי ואני גם לא עושה את זה ליפות את מה שנשאר וזה אישה שגוזרת את השערות לצורך גוזרת את הציפורניים לצורך טבילה היא לא מייפה את עצמה והיא גם לא צריכה את הציפורניים האלה לשום דבר במקרה כזה אז אומר הסדרי ר אז באמת זה מלאכה שאינה צריכה לגופה וזה שבות דשבות באמירה לגוי באיסור דרבון לצורך מצווה מותר אבל אפשר להבין את הריש אחרת אפשר להבין את הריש אחרת אי אפשר שלמ אכה יהיה שני סוגים אם זה סוג אחר זה מלאכה אחרת זה תיקון אורות גוזז זה מלאכה שלוקח את עצמ צורח הצ ויש יפוי אורות אז או אז אזה היה צריך להות שתי מלאכות זה לא ות מלאכה אחת איי סוף סוף יש לנו גזיזה כזאת וגזי כזאת צריך להגיד שמכיוון שיש גזיזה כזאת וגזי כזאת יש הגדרה אחת שהיא שווה לכולם אני אקרא לכם לשון משום מה פרח לי לשים את זה בדף אני אקרא לכם את לשונו של הרמבן בשבת אומר הרמבן כך הוא כבר דימיתי זה גוזז ונוטל שערו ציפורניו בין לתקן גופו ופות עצמו בין לצורך השיער והי כולן מלאכה הצריכה לגופה היא מפני שהכל דבר אחד מה זה הכל דבר אחד מה צריך להגיד מפני ששניהם היו במשכן הוא לא אומר כך מפני שהכל דבר אחד ונטילה היא עצמה המלאכה שמעתם אם יש לנו שני סוגי גזיזה אני לא אומר שיש שניים אני חייב לקחת את המחנה המשותף וזה הופך להיות הגדר והגדר הוא נטילת חלק ש מגוף של דבר שמפרידים את שניהם לא משנה לצורך מה הנטילה היא עצמה מלאכה וההגדרה הזאת של גוזז אני לניו דעתי היא גם תיתן לנו הסבר מחודש במקור של של ה של ה של הראשונים האלה לא כמו הריב ש עם הרות חשים והורות אלים מוד דמים שלא שמענו שיש להם שערות שאלו טוב גם הסרי טהרה גם קורבן תנל קורבן ת ר טהרה שאלו טוב התשובה היא הגוזז עצמו הגוזז עצמו שגוזל צמר כמו שהוא הביא הסטרט הביא יה מכבש שגוזלים צמר רשי מהרן גוזזים צמר גוזזים צמר משתי סיבות סיבה אחת שכולנו מבינים מה היא בשביל הצמר אתה צריך להשתמש בצמר אבל יש עוד סיבה שגוזרים צמר מה הסיבה השנייה כדי להקל על ה יפה צר בלחם להקל על ה על הכבשים גם אם אתה לא צריך את כל הצמר אין לך מה לעשות אתה יש עוד סיבה סיבה אמיתית זה כמו חליבה של של א של של פרה אתה חולב גם בשביל החלב אבל גם יש לה פרה כי יש לה אם אתה לא תחלוב יש לה כאבים יש לה צער אתה צריך את ה את הכבשים לעוד דברים חוץ מל הצמר אתה צריך אותם שימשיכו לחיות ולעלות ולהסתובב בזה נעות דש ירביצני שייתנו חלב טוב שיתנו שתעברו והולידו ועוד כל מיני דברים זה חלק מהדאגה לבעל חיים אז בזיזה עצמה יש גם לטובת הבעל חיים וגם לטובת הצמר זה שני הלכות זה בגוז עצמו זה מונח ממילא יש גם בגוז ציפורניים ודלא כקול שסדרי תר דלא כשך ככה יוצא וחלה דידן מלשון הרמבן ושיטה מקובצת בסוגייתנו ולכן נראה נראה לנו דעתי לכאורה עיקר כך שעיקר זה היה אולי צד אחר להסביר את השיטה מקובצת ולדחות את הרעש משתה מקובצת וזה תלוי במחלוקת אי אפשר בלי פירוש של פסוק שזה שיהיה לנו גם בחת שהולכים עכשיו לברית מילה יש יש ום ברית פה של אחד האברכים רב יעקב אמיכל סופר אז יש פסוק הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו התהלך לפניי ויהיה תמים מה הכוונה ויהיה תמים יש אונקלוס מתרגם ו והווה שלים והתרגום ירושלמי המיוחס ליונתן והבה שלים בשרך האם בה תמים זה במידות בהתנהלות או בגוף אם זה בגוף יכול להיות שהעור היא כן נקראת תיקון הגוף יפוי הגוף כאין דברי רבי יהודה שהבאנו מהגמרא שזה מתקן מתקן את האדם יכול להיות שגם בזה נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה לשיטתו של רבי של רבי אבאו שם בגמרא בקוב במחלוקת הזאת מה הפירוש של איה תמים האם זה תמים בגוף או תמים כי כי מעניין יש ארדק הוא כותב יהיה תמים בזה תהיה תמים אף על פי איך הוא אומר אף על פי שחסר מבשרך בברית ה אומר לו יהיה תמים זה השלמות האמיתית עזוב אותך זה שבגוף יש חיסרון זה לא העיקר העיקר זה הברית שיש לך עם הקדוש ברוך הוא לכן הוא אומר תמים בדיוק הפוך מז השאלה היא זה יכול להות תלוי בעוד מדרש אחר האם העורלה היא מטבע בריאת האדם ורק לאדם צריך לחתוך את זה או שה לתקן או שלא מטבע בריאת האדם הוא אמור להות מול העורלה זה תוספת שבא ממצות הח בעבו רבי נתן כתוב שהאדם הראשון נולד מהול נוצר מהול מאיפה יודעים הדוש ברוך הוא עשה אותו בצלם אלוקים אצל אלוקים שהיה מול שמות וכתוב גם שת היה מול כי כתוב אצל אדם ויולד בדמותו כצלמו וגם נוח נולד מול שנאמר איש צדיק תמים ושם בן נוח גם היה ול שנאמר ה מלכי צדק מלך שלם ככה הוא מביא זאת אומרת שהטבע הבריאה הראשוני היה בלי אורלה זה אני אומר על דרך פלפול בסדר ע היה בלי אורלה העורלה זה תוספת שהתווספה בעקבות חטא אדם הראשון וכולי אז זה אז ממילא אתה מוריד את זה זה תיקון האדם אבל אם לא כמו המדרש הזה אלא האדם אדם הוא עם ורלה ישראל מלים את עצמם ועל ידי זה נכנסים בברית עם הקדוש ברוך הוא אף על פי ש מתחסל קצת בגוף שלהם אז נכון שזה מצווה אבל זה לא נקרא יפוי הגוף אז יכול להיות שגם בזה אפשר לתלות וככה אפשר לדחות את דברי השיט את הראיה שהבאנו מהשייט המקובצת וקצת ככה יצאנו לעסוק ב למדנות של הלכות שבת והשם יתברך יהיר ענינו בתורתו