הלכות שבת בנושא האם מותר בשבת לערבב מיונז בסלט תפוח אדמה, הרב מאיר אשכנזי שנת תשפ"ד

[מוזיקה] אחת מלט אבות מלאכות של שבת היא מלכת לש ההשלכות למעשה ממלכת הלישה הן רבות איזה סלטים מותר להכין בשבת איזה סלטים אסור להכין ישנם סלטים שצריך להכין אותם בשינוי דווקא וביותר משינוי אחד כדי שלא יעברו על איסור לש בהכנה שלהם מלאכת לש יוצרת מגבלות וכללים אפילו באופן שמכינים את הדיסה לתינוק במהלך השבת אפילו באופן ההכנה של קורנפלקס לילדים בשבת בבוקר מלאכת לעש קיימת לא רק במאכלים אלא בכל דבר מפורר שמחברים אותו באמצעות מ או משקה אחר שייכת מלאכת על אישה יש פעולות של אישה שאסורות מן התורה יש פעולות שאסורות על כל פנים מדרבנן מובן שהמלאכה הזאת נוגעת מאוד למעשה וצריך ללמוד ולדעת אותה כראוי מלאכת לש נמצאת בשולחן ערוך בעיקר בחלק האחרון של סימן שחא אלא שסימן שחא בשולחנו ערוך אדמור הזקן לא הגיע לידינו בשלמותו והוא חסר בסופו כך שבסך הכל יש בשולחנו ערוך אדמור הזקן שני סעיפים ארוכים שעוסקים במלאכת לש סימן ש חא סעיף טז וסימן ש חו ד' סעיף ג' שני הסעיפים הללו משלימים במידה רבה אחד את השני מלאכת לש היא מלאכה לא קלה בספרי הפוסקים האחרונים ישנם התחבטויות והתלבטויות שונות בהגדרות של המ הלכה ובהתאם לזה ישנם מחלוקות איך צריך לנהוג הלכה למעשה בכל מיני מקרים כדי שנוכל להבין בעזרת השם את ההגדרות של מלאכת הלישה ובהתאם לזה איך צריך לנהוג במקרים רבים בהם עלולה להיות בעיה של אישה נפתח את הנושא בעקרונות של המלאכה והכל כמובן על פי מה שנראה בראש ובראשונה בשולחנו רוך אדמור הזקן הכללים הבסיסיים ועקרוניים של מלאכת לש תונים במחלוקת גדולה ויסודית בין רבי לבין רבי יוסי בר יהודה מחלוקת שמובאת בברייס במסכת שבת בדף קנה עמוד ב לפני שנרד לעומק של שתי השיטות נציין ששתי השיטות הללו של רבי ורבי עסי בר יהודה נדרשות לנו לא רק כדי להבין את ה מהות של מלאכת לש אלא שתי השיטות הללו נוגעות גם להלכה למעשה ממש כי במלאכת לש יש דין מיוחד שלמרות שהלכה כדעת רבי יוסי בר יהודה בכל זאת למעשה צריך להתחשב גם בדעת רבי וכל פעולה שאסורה מדין מלאכת לש לפי רבי אסור לעשות אותה בשבת למרות שההלכה כדעת רבי יסי בר יהודה זאת אומרת שהלכה למעשה צריך להתחשב בשתי השיטות ואסור לעשות פעולה שיש בה איסור לישה או מלאכת לישה לפי רבי או לפי רבי ייסי בר יהודה אז נתחיל הגמרא במסכת שבת בדף קנה עמוד ב מביאה ברייסה תניה אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים האחרון חייב דברי רבי רבי סיבר יהוד אמר אינו חייו עד שגבל זאת אומרת לפי רבי הפעולה שתורה עשרה במלאכת לשי הפעולה של נתינת המים לתוך החומר כאשר יש בקערה קמח ואדם שופך מים לתוך הקמח זוהי בדיוק פעולת הלישה שתורה עשרה במלאכת לש לפי רבי כדי להתחייב משום מלאכת לש לא צריך גם לבחוש וללוש ולבל את ה והמים יחד אחרי השפיכה של המים לתוך הקמח אלא עצם שפיכת המים לתוך הקמח היא מלאכת לישה יותר מזה במקרה ששיחת המים לקמח נעשתה כבר בערב שבת ובשבת אדם רק בחש ולש את הקמח והמים יחד הוא לא התחייב מן התורה משום מלאכת לש כי לפי רבי הכוונה של התורה במלאכת לשי לאסור את הפעולה של שפיכת ה מים לתוך הקמח בלבד תורה בכלל לא וסרת את הבחישה והגיבו שלהם יחד אחר כך כך נראה בדברי אדמור הזקן בשיטת רבי כי אדמור הזקן בסימן שכא סוף סעיף טז כותב בדעת רבי שאם נתן המשקה כבר מבעוד יום אזז מותר לקבל בשבת מעט מעט בין בקולי ובין בשיטה מדובר על שני סוגים של קמח מיוחד שמדבר עלי בהמשך בהמשך השיעורים בעזרת השם על כל פנים בדברי הדבור הזקן יוצא כך שכאשר שפכו את המים לקמח עוד לפני שבת והגיבו והבישום יחד בשבת נעשה בכמויות קטנות מעט מעט מותר לבל את התערובת בשבת לפי רבי אפילו מדרבנן באותם סוגים של קמח אם כך יוצא על כל פנים שמן התורה מותר במקרה הזה לגב בשבת אפילו כמות גדולה יחד לפי רבי וזה בגלל שלפי רבי מלאכת לש היא הפעולה של שפיכת המים לתוך הקמח בלבד אבל הגיבו והבחירה של הקמח והמים יחד אחר כך היא בכלל לא חלק מהמלאכה לכן כאשר שפיכת המים לקמח נעשתה עוד לפני שבת מותר מן התורה לבחוש ולקבל בשבת את הקמח והמים הללו יחד ולעשות ם בצק ואין בזה מלאכה בכלל חכמים הצריכו שהגיבו הזה יעשה בכמויות קטנות מעט מעט וכמובן ומדובר בסוגים מסוימים של קמח שנדבר על זה בהמשך אבל מן התורה מותר לקבל גם כמות גדולה יחד נציין שהמשנה ברורה בסימן שח א סעיף יא שם בביאור הלוחה הוא לא לומד כך בדעת רבי הוא לומד שלפי רבי גם הבחישה והגיבו היא חלק מגוף המלאכה וכאשר שפיכת המים לקמח נעשתה בערב שבת ובשבת אדם עשה רק את פעולת הגיבו והמחיה ביניהם הוא התחייב משום מלאכת לש על הגיבו שהוא עשה בשבת אבל אדמור הזקן לומד אחרת בדעת רבי כפי שראינו זוהי שיטת רבי אבל רבי יוסי בר יהודה הוא חולק על רבי והוא סובר שכדי להתחייב מן התורה משום מלאכת לש לא מספיק לשפוך את המים לתוך החומר אלא צריך גם לבחוש ולערבב את המים עם החומר יחד אחר כך כי מלאכת לש כוללת בתוכה את שתי הפעולות גם את שפיכת המים לתוך החומר וגם את הבחישה והרבו שלהם יחד אחר כך ורק כאשר אדם עשה בשבת את שתי הפעולות הללו רק אז הוא התחייב מן התורה משום מלכת לש לפי רבי יוסי בר יהודי כך משמ בפשטות מלשון רבי ייסי בר יהודה אי שקראנו קודם אינו חייב עד שגבל כך הבינה הגלי טל במלאכת לש בדעת רבי יסי בר יהודה שצריך לעשות את שתי הפעולות בשבת כדי להתחייב מן התורה וזוהי גם המשמעות בדברי אדמור הזקן בשולחנו ערוך בשיטת רבי יסי בר יהודה כי הלשון של הדבור הזקן בסימן שחא סעיף טז בתחילת הסעיף בשיטת רבי יסי בר יהודה כותב אדמור הזקן כך שאינו חייב בנתינת המים לתוך הקמח בלבד אלא עד שיגבה כדרכו בחול מהלשון בלבד משמע שלפי רבי ויסי כדי להתחייב מן התורה משום הלכת לש צריך לעשות בשבת את שתי הפעולות גם לשפוך את המים לתוך הקמח וגם להרבה ולבחוש ביניהם יחד אחר כך אדמור הזקן עוד מוסיף שם עוד מילה שהרבו חישה ביניהם בשבת צריכים גם להיות כדרכו בכל על כל פנים לפי המהלך הזה שלא כל השיטות סברות כך אבל כך נראה בדברי האדמור הזקן כפי כפי שהבאנו אז יוצא לסיכום שבדבר אחד יש הסכמה בין רבי לבין רבי יוסי בר יהודה שאדם לא מתחייב מן התורה משום מלאכת לש על פעולת הערבוב והבכי שה לבדה זאת אומרת שאם שפיכה של המים לתוך הקמח נעשתה עוד לפני כניסת השבת אין איסור מן התורה לבחוש ולערבב בשבת את הקמח והמים שבקערה וליצור מהם בצק ולא מתחייבים על זה מן התורה משום מלאכת לש לא לפי רבי ולא לפי רבי יסי בר יהודי מד רבונו זה כמובן אסור אבל מן התורה אין בזה איסור כי בין לפי רבי ובין לפי רבי ייסי בר יהודי מלאכת לש כוללת בתוכה את הפעולה של שפיכת המים לתוך החומר המחלוקת ביניהם הי רק האם מספיקה שפיכת המים לתוך החומר כדי להתחייב מן התורה או שצריך גם לערבב ולבחוש אותם יחד כדי להתחייב מן התורה זוהי גוף המחלוקת בין רבי לרבי יוסי בר יהודה מה מבטא את המחלוקת הזאת על המהות של מלאכת לש ומה מסתתר מאחורי המחלוקת הזאת שלפי רבי מלכת הלישה היא הפעולה של שפיכת המים לתוך החומר ולפי רבי ייסי בר יהודה המלאכה כוללת בתוכה גם את הבחישה והרבו יחד אחר כך מה מבטא את המחלוקת הזאת ומה מסתתר מאחוריה אז קודם כל בשלב הראשון אפשר לומר שהשורש הראשוני למחלוקת רבי ורבי יסי בר יהודה נעוץ בשתי השיטות איפה בכלל הייתה לישה במשכן כי המקור למתת אבות מלאכות של שבת הוא כידוע ב פעולות החשובות שנעשו לצורך הקמת המשכן הרי מזה שתורה שמחה את פרשת שבת למלאכת המשכן לומדים שכל פעולה חשובה שנעשתה לצורך הקמת המשכן נחשבת מלאכה בשבת אנחנו מדברים על מלאכת לישה יש מחלוקת בראשונים איפה הייתה לישה בהקמת המשכן רשי בשבס בדף עג סובר שמלאכת לישה בהקמת המשכן היייתה בסממן הצבע של התכלת הארגמן ותולעת השני שצבעו בהם למשל את יריות המשכן הסממנים הללו באו מהצומח במהלך הייצור שלהם נעשתה פעולה של אישה אבל יש ראשונים כמו רבאי גוהן ורבנו חננ אל שהם על בסיס דברי הירושלמי שהם הביאו הם סוברים שאבות המלאכות של שבת הם לא רק הפעולות שנעשו לצורך הקמת מבנה המשכן אלא גם מלאכות שנעשו לצורך הקרבת הקורבנות גם הם נכללים באבות המלאכות של שבת לפי זה סוברים אותם ראשונים שמלאכת לש הייתה בלישה של מנחת חביתין של כהן גדול בלישה של מנחת המילואים וגם בלישה של לחם הפונים אפשר לומר ששורש מחלוקת רבי ורבי יוסי בר יהודה נעוץ במחלוקת הזאת איפה הייתה לישה במשכן רבי סובר שרק הפעולות שנעשו לצורך ההקמה של מבנה המשכן עצמו רק הם נכללים במלאכות שבת ולפי זה יוצא שלפי רבי המקור למלאכת לישה הוא מייצור סממני הצבע והרי בהכנה של הסממנים הללו מצמחים לא נוצרה עיסה כמו בערבוב של קמח ומים שנוצרת עיסה נוצר ממש בצק בהכנה של סממנים מצמחים יש רק תערובת מסויימת של הצמחים עם מים וכדומה אז זה תערובת אבל זה לא ממש בצק לא ממש ישה ואם כך יוצא שביצי הסממנים במשכן לא נעשתה פעולה משמעותית של לישה וגיבוי פעולה של לישה ת רק בעיסה לכן רבי סובר שמלאכת לישה לא מצריכה בכלל בחישה וגיבוי עצם השפיכה של המים לתוך החומר היא כבר מלכת הלישה כי כבר על ידי השפיכה והשרייה של הצמחים במים נוצרת התערובת אבל בדעת רבי יסי בר יהודה אפשר לומר שהוא סובר כמו השיטות שגם המלאכות שנעשו לצורך הקרבת הקורבנות הם מ קור למלאכות שבת והיות שבהכנת של לחם הפונים ושל המנחות היייתה עיסה היה בצק כך שנעשו בהם פעולות של בחישה וגיבוש סובר רבי יסי בר יהודה שמלאכת לישה מחייבת לעשות גם פעולות של בחישה וגיבוי לשפוך את המים לתוך החומר כדי להתחייב כך אפשר להסביר את השורש הראשוני למחלוקת רבי ורבי יסי בר יהודה היא מלכת לישה כוללת את הבחישה והגיבו או לא אבל עדיין נדרש הסבר בהיגיון של הדברים ביזו סברה חולקים רבי ורבי יוסי בר יהודה אם שפיכת המים לתוך החומר מספיקה כדי שאדם יחשב לש או שרק כאשר הוא גם בוחש ומגבלת המים והחומר יחד רק אז הוא נחשב לש אז באמת האחרונים כמו האגלי טל במלאכת לש ואחרונים נוספים סקים בסברות המחלוקת בין רבי ורבי יסי בר יהודה זה אומר כך וזה אומר כך נקודת הדברים שנראה לומר בזה יכח רבי ורבי יסי בר יהודה חולקים בהגדרה ובמהות של מלאכת הלישה לפי רבי ההגדרה של מלאכת הלישה היא ספיגה של נוזל בחומר מוצק ספיגה של נוזל בחומר מוצק ו מות הנוזל על ידי הספיגה שלו בחומר המוצק היא פעולה משמעותית שנחשבת מלאכה לפי רבי אנחנו ד נדבר על זה בהמשך בהרחבה בעזרת השם על כל פנים זו הי מלאכת הלישה לפי רבי אם כך פעולת הערבוב והספיגה של הנוזל בחומר המוצק היא הרי נעשת כבר על ידי השפיכה של המים לתוך הקמח כי כבר על ידי השפיכה המים נספגים ב קמח כדאי לציין פה הערה חשובה של האחרונים שבק מח שלנו היום לא נוצרת ספיגה טובה של המים בקמח בלי בחישה וגיבוי שלהם יחד אחר כך כי הקמח שלנו היום הוא דק מאוד אבל בקמח של פעם וכך זה גם בקמח המלא שלנו היום שהוא מאוורר יותר נוצרת ספיגה טובה של המים בקמח כבר אחרי השפיכה של המים לתוך הקמח עוד לפני ש בוחשים ומגבלות יחד על כל פנים לפי רבי במלאכת לישה תורה עשרה פעולה של ערבוב וספיגה של נוזל בחומר מוצק הערבוב הזה הספיגה של הנוזל בחומר המוצק נעשית כבר על ידי שפיכת המים לתוך החומר כי כבר על ידי זה מיד אחרי זה המים נספגים בחומר הבחישה והגיבו שנעשים אחרי השפיכה של המים לקמח הם נועדו לא בשביל שתיווצר ספיגה של המים בקמח זה נוצר ו עוד לפני הבחישה והגיבו הבחישה והגיבו נועדו רק לגרום שהערבות והספיגה של הנוזל במוצק יהיה שווה ואחיד בכל פינה כי לפני הבחישה והגיבו כמות המים לא שווה בכל הבצק יש מקומות בבצק שנספג בהם יותר מים ויש מקומות שנספג בים פחות מים לכן יש מקומות שבהם הבצק יכול להיות דליל יותר כי יש בו יותר מים ויש מקומות שבהם הבצק יבש יותר כי יש בו פחות מים המטרה של הבחישה והרבו היא לפזר את המים בקמח ובבצל באופן שווה ואחיד כך יווצר בצק אחיד והוא לא יהיה דליל במקום אחד ויבש במקום אחר בזה נבין את שיטת רבי שכדי להתחייב מן התורה משום מלאכת לעש מספיק לשפוך לשפוך בשבת את המים לתוך הקמח ולא צריך גם לערבב ולבחוש ביניהם כי היות שלדעתו ההגדרה והמהות של מלאכת לשי ערבוב וספיגה של נוזל בחומר מוצק הרי כבר על ידי שפיכת המים לתוך הקמח נעשתה עיקר המלאכה ונעשה עצם המלאכה כי כבר על ידי שפיכת המים לקמח נספגים המים בתוך הקמח ולא צריך את הבחישה והגיבו שלהם כדי שהמים יספגו בקמח הבחישה גיבול כמו שאמרנו נועדו רק לשפר את הערבוב ביניהם שהוא יהיה שווה ויחיד אבל עצם הספיגה ועיקר הערבו ועיקר הספיגה של המים בקמח נעשו כבר על ידי השפיכה לכן לפי רבי מלאכת לש וסרת רק את השפיכה של המים לתוך הקמח וכאשר אדם שפך את המים לקמח בשבת הוא מתחייב משום מלכת לש גם אם הוא לא בכש וערבב אותם יחד אחר כך וגם ליידך אם המים אם הוא שפח את מים לקמח עוד לפני שבת ובשבת האדם רק ירבה וחש אותם יחד הוא לא תחייב מן התורה משום מלכת לש ויהיה בזה רק יסור דרבון למה כי הגדרת מלאכת לש לפי רבי זה ערבוב וספיגה של נוזל ממוצק והרבו והספיגה נעשו במשרה הזה עוד לפני שבת כאשר הוא שפח את המים לתוך הקמח לכן הוא לא התחייב על זה מן התורה לפי המהלך הזה נוכל להסביר ביטוי מענין של אדמור הזקן כאשר הוא מביא את שיטת רבי הוא מחליף שמה איזה ביטוי מאוד מעניין אדמור הזקן בסימן ש חע סעיף טז כותב כך בכולם חיייב בנתינת מים לבד אף על פי שלא גיבל כלל כי נתינת המים זהו גיבול לכאורה לא מובן לגמרי מה פירוש שנתינת המים זהו גיבול איך שפיכת המים לתוך הקמח יכולה להחשב גיבול של הבצק הרי הוא בסך הכל שפך מים הגיבו של הבצק הוא לכאורה העבודה שעובדים עליו אחר כך כ שבוחש וולשים אותו יחד אז איך שפיכת המים לבד נחשבת גיבול של הבצק לפי רבי מה זה הביטוי הזה של ה אדמור הזקן אבל לפי מה שהסברנו בשיטת רבי אפשר להסביר את הדברים העבודה של ה העבודה על הבצק בגיבוב בחישה שלו לא באה כדי לפעול דבר חדש היא בא רק לשפר את הערבוב והספיגה של המים בתוך הקמח שכבר נעשו שהמים יהיו מפוזרים וספוגים בקמח ובבצל באופן שווה וחיד היות שהגיבו והבחינו הדו רק לשפר את את הערבוב והספיגה של המים בקמח הרי יוצא שעיקר היבול עיקר המהות והעניין של היבול נעשה כבר בשפיכת המים לקמח כי כבר אז המים נספגו בקמח אז כבר אז נעשה עיקר הערבוב ועצם הערבוב ועצם הספיגה של המים בקמח לכן תינת המים זהו גיבול עד כאן הסברנו את שיטת רבי בהגדרה של מלאכת הלישה שמהות המלאכה היא ערבוב וספיגה של נוזל בחומר מוצק אבל בדעת רבי ייסי בר יהודה שהוא סובר שכדי להתחייב משום מלאכת לש מן התורה לא מספיק לשפוך את המים לקמח אלא צריך גם לבחוש ולערבב ביניהם יחד בשבת צריך לומר שלפי דעתו ההגדרה של מלאכת לש היא לא ערבו וספיגה של נוזל בחומר מוצק אלא ההגדרה היא יצירה של מציאות חדשה שלא היייתה כאן קודם יצירה שנעשית על ידי איחוד החומרים הנפרדים שהיו כאן קודם לדבר אחד מאוחד כאשר אדם מערבב קמח ומ מים ואורך בצק לפני האריכה של הבצק היו כאן כמה חלקים נפרדים היו מים היה קמח והקמח גופה היה מורכב מהרבה מאוד גרגירים נפרדים כאשר שפכו את המים לתוך הקמח ואחר כך גם בחשו ויבלו אותם יחד התבטלה המציאות הקודמת והנפרדות של ה של המים והתבטאות הקודמת ונפרדת של הקמח והתבטאות הקודמת של הקמח שהיו בו הרבה מאוד גרגירים נפרדים ונוצרה מציאות חדשה לגמרי מציאות אחת ויחידה מציאות דבוקה של בצק שנוצר יצירה חדשה מכל החלקים הנפרדים שהיו כאן קודם המציאות החדשה שנוצרה מאיחוד כל החומרים הנפרדים שהיו כאן קודם היא יצירה חשובה והיא זו שגורמת של אישה תחשב מלאכה לדעת רבי יסי בר יהודה לכן סובר רבי יסי בר יהודה שמוכרחים גם לבחוש ולערבב את הבצק בשבת כדי להתחייב ולא מספיק לשפוך את המים לתוך הקמח כי אם מדברים על היצירה החדשה הרי היצירה החדשה והמאוחדת לא נוצרת רק על ידי שפיכת המים לתוך הקמח אלא הבחישה והגיבו שלהם יחד הם גורם חשוב ביותר וגורם קריטי בעצם היצירה החדשה כי בלי הגיבו ובחישה שלהם אחר כך הבצק שנוצר מהקמח והמים ישור יתפורר כך שיהיה כאן חיסרון מהותי בעצם היצירה של המציאות המיוחדת כי אין כאן מציאות מאוחדת כל כך שהרי הבצק עצמו נשבר ומתפורר לחלקים נפרדים במיילים פשוטות בעריכת בצק היצירה החדשה והמיוחדת נעשית בשני שלבים היצירה מתחילה בשפיכת המים לתוך הקמח כי אז המים נספגים בקמח ו מציאות של המים מתבטלת והמציאות של הקמח מתבטלת אין יותר מים ואין יותר קמח מה שרואים זאת מציאות חדשה ומאוחדת שמתחילה להיווצר שזה בצק שנוצר מקמח ומים שהתאחדו שהמים נספגו בקמח והם התאחדו ביניהם אלא שהמציאות האחת הזאת שהתחילה להיווצר על ידי הספיגה של המים בקמח מוכרחה עוד פעולה של איבוד כדי שתהיה כאן יצירה שלמה ואמיתית יצירה שמאחדת בתוכה באופן אמיתי את כל החלקים שהיו כאן קודם כי לפני האיבוד אמנם לא רואים קמח ולא רואים מים כי המים נספגו בקמח ונוצר כבר דבר חדש אבל עדיין אין כאן מציאות ש מאוחדת באופן אמיתי כי הבצק עצמו הרי מתפורר ונשבר לחלקים לכן סובר רבי עיסי בר יהודה שכדי להתחייב מן התורה משום לעש צריך גם לא לא מספיק זאת אומרת שאדם ישפוך את ה בשבת את המים לתוך הקמח ויתחיל ליצור את המציאות החדשה על ידי האיחוד והספיגה של המים בקמח אלא הוא צריך גם לעשות פעולה של גיבול ובחישה בבצק כי רק על ידי הפעולה הזאת נוצרת מציאות אחת שלמה באופן אמיתי מכל החומרים שהיו כאן ואז היצירה החדשה והאמיתית הזאת שהיא מציאות חשובה זו שגורמת שלשה תחשב מלאכה בזה נבין ליידך למה גם לפי רבי יסי בר יהודה אם שפכו את המים לקמח לפני שבת אין איסור דאורייתא לגב ולבחוש את הבצק בשבת וכל האיסור בזה הוא רק מדרבנן כפי שדייק בדברי אדמור הזקן כי כאשר שפיכת המים לקמח נעשה כבר בערב שבת הרי חסר חלק מהותי ביצירה המאוחדת שהאדם פעל בשבת הוא פעל בשבת רק חצי יצירה ולא יצירה שלמה כי המציאות החדשה של בצק שמאחד בתוכו קמח ומים להיות מציאות אחת זה כבר הנעשה בערב שבת כאשר המים נשלחו לקמח וספגו בו כאשר בשבת הוא רק מגבל ובוחשים פועל שהבצק יתאחד עוד יותר שהוא יעשה גוש אחד שלא מתפורר אבל החלק הראשון בתהליך האיחוד שהוא האיחוד בין הקמח והמים שהוא נפעל כאשר המים נשפכו לקמח וספגו בו החלק הזה הרי נעשה כבר בערב שבת במצב כזה האיחוד שנפעל בשבת על ידי היבול ובחישה שהבצק לא יתפורר לא נחשב יצירה מספיק חדשה ומספיק חשובה כדי שהיא תהיה מלאכה לכן א אם שיחת המים לקמח נעשתה בערב שבת מותר מן התורה לבל ולבחוש את הבצק בשבת ואין בזה מלאכה של אישה לפי רבי ייסי בר יהודה אפילו לפי רבי ייסי בר יהודה ורק מד רבון הדבר הזה יהיה אסור המהלך הזה בשיטת רבי יסי בר יהודה שהחיוב במלאכת לש הוא על היצירה החדשה והיצירה החדשה נעשת גם על ידי השיחה והספיגה של הקמח במים וגם על ידי הבחישה והיבול שלהם יחד הוורט הזה יוצר נפק מינה לדינה והקדים השיעור להתחייב עליו מן התורה במלאכת לש הוא שיעור גרוגרת המנחש חינוך סובר שגם המים וגם הקמח מצטרפים לשיעור גרוגרת במלאכת לש ואם בשניהם יחד יש גרוגרת יש על זה חיוב מן התורה אבל האגלי טל הוא חולק על המנחסת והוא סובר שהיות שהלכה בעצם כדעת רבי יסי בר יהודה במילא שיעור גרוגרת במלאכת לש נמדד לפי שיעור הקמח בלבד אבל המים לא מצטרפים לשיעור גרוגרת הגלין מסביר את השיטה שלו על פי דרכו בביאור המחלוקת בין רבי לרבי יסי יהודה לפי ההגליה המחלוקת של רבי ורבי סי בר יהודי הם מלאכת לישה מתייחסת לחיבור בין הנוזל לבין המוצק או שמלאכת לש מתייחסת לחיבור בין גרגירי המוצק עצמם בין גרגירי הקמח עצמם לפי זה לדעת רבי גם הקמח וגם המים מצטרפים לשיעור גרוגרת כי המלאכה היא החיבור בין הקמח והמים אבל לפי רבי ייסי בר יהודה שמלאכת לישה היא החיבור בין גרגירי הקמח עצמם להיות גוש אחד שיעור גרוגרת צריך להיות בין גרגירי הקמח לבד והמים לא מצטרפים לשיעור גרוגרת כך לומד ההג ליטל אבל לפי מה שהסברנו כאן בשיטת רבי יסי בר יהודה נראה לומר שגם לדעת רבי רבי יסי בר יהודי עמים כן מצטרפים לשיעור גרוגרת כמו שכותב המנחסת כי לפי מה שהסברנו כאן בשיטת רבי יסי מלאכת לישה היא לא רק חיבור בין גרגירי המוצק אחד לשני אלא חיבור המים עם ה עם המוצק זה גם כן חלק מהמלאכה כי המלאכה היא חיבור כל הפריטים שהיו כאן קודם נפרדים חיבור שלהם למציאות אחת ליצירה אחת וזה כולל גם חיבור בין המים לקמח ולא רק חיבור בין גרגירי הקמח עצמם זאת הסיבה שלפי רבי ייסי בר יהודה שפיכת המים למוצק היא גם כן חלק מהמלאכה כמו שדייק קודם בדברי אדמור הזקן והמלאכה היא לא רק הבחישה בבצק שנעשה את אחר כך ואדם ששפך את המים לקמח עוד לפני שבת ובשבת הוא רק גיבל את הבצק לא התחייב משום מלאכת לש גם לפי רבי ויסי כפי שהסברנו קודם בשיטת אדמור הזקן אז היות ש לפי רבי ויסי חיבור המים עם הקמח זה גם כן חלק ממלאכת אלישה לכן גם לפי רבי ויסי המים הצטרפו לשיעור גרוגרת אם נתרגם את מחלוקת רבי ורבי עסי בר יהודה למילים ישיבתיות יוצא שהם חולקים למה לישה נחשבת מלאכה האם זה בגלל עצם מעשה הלישה כי מעשה הלישה עצמו הוא מעשה חשוב או שזה בגלל התוצאה ממעשה הלישה כי הלישה פועלת תוצאה חשובה לפי רבי מעשה עלישה שהיא פעולה של ערבוב וספיגה של נוזל בחומר מוצק עם מעשה חשוב המעשה החשוב הזה גורם של אישה תחשב מלאכה נסביר ערבוב של נוזל בנוזל הוא לא מעשה חשוב הוא לא מלאכה ערבוב של מוצק במוצק כמו למשל אם אדם ערבב בשבת סוכר באבקה של קפה או באבקת שוקו זה גם כן לא מעשה חשוב וזה לא מלאכה אבל ערבוב שנוזל במוצק שהנוזל נספג במוצק ונעלם הוא פעולה חשובה שנחשבת מלאכה לפי רבי אבל לפי רבי עסי בר יהוד מה שגורם שלישה תחשב מלאכה זוהי התוצאה החשובה שנוצרת על ידי הלישה שנעשית יצירה חדשה ומאוחדת מכל החומרים הנפרדים שהיו כאן קודם זה השורש מחלוקת ביניהם אם לישה כוללת גם את פעולת היבול או שהיא כוללת רק את פעולת שפיכת המים לפי רבי יסי בר יהוד מלכת לישה כוללת גם את שפיכת המים לקמח וגם את הגיבו והבחין יחד אחר כך כי שתי הפעולות הללו יחד יוצרות את התוצאה החשובה של המציאות החדשה והמאוחדת כמו שאמרנו אבל לפי רבי מלאכת לישה מן התורה מתייחסת רק לשפיכת המים לקמח כי אם לישה היא מלאכה בגלל המעשה החשוב של ספיגה של נוזל בחומר מוצק אז המעשה של האדם שפועל את עצם הספיגה של הנוזל במוצק זה רק המעשה של שפיכת המים לקמח כמו שאמרנו שמעשה הבחישה שנעשה אחר כך נעשה רק כדי לשפר את את הערבוב שהוא יהיה שווה ויחיד בכל פינה אבל עצם הערבוב נעשה כבר על ידי השפיכה לסיום החלק הזה נדגיש גם כן עניין הלכתי שרבוב בין מוצ למוצק כמו למשל ערבוב של גרגירי סוכר באבקה של קפה נמס וכך גם ערבוב בין שני סוגים של נוזל לא נחשבים מלאכה גם לפי רבי יוסי בר יהודה ולא רק לפי רבי למרות שבערו בין מוצק למוצק או בין נוזל לנוזל נוצר איחוד בין החלקים ואי אפשר להפריד ביניהם ויש כאן יצירה חדשה שמורכבת משני הדברים יחד הרי אי אפשר להפריד בין הקמח לבין גרגירי הסוכר אחרי שירבו ביניהם או בין או בין האבקה של השוקו ל לבין הסוכר או בין בוודאי לא בין שני סוגים של נוזל בכל זאת אין בזה מלאכה של אישה גם לפי רבי גם לפי רבי יוסי בר יהודה ולמה כי אחרי כל ההגדרות שהסברנו במהות של המלאכה אסור לשכוח שסוף סוף אנחנו עוסקים במלאכת לש והחיבור בין החומרים שנעשה על ידי הלישה נוצר על ידי שהם נדבקים אחד לשני ו לים צורה של איסה אחת ונעשים אפילו גוש אחד כך הוא בגלגול של בצק שהגיבו ולישה של הקמח והמים מדביקה את כל גרגירי הקמח והם מקבלים ציור של עיסה אחת ואפילו גוש אחד אבל בערבוב בין קפה לסוכר וכך גם בערבוב בין שני סוגים של נוזל למרות שהם מתערבבים מיטה ואי אפשר להפריד ביניהם אבל לא נעשית מהם צורה של עיסה וצורה של גוש ובאמת מלא אי אפשר לכלול את זה במלאכת לישה ולחייב על זה מדין מלאכת לש כי הציור של מלאכת לש הוא שהערבות והאיחוד בין הדברים יוצר איסה אחת נסביר את הדברים יותר המציאות של לשי שהנוזל הוא זה שנספג בחומר והספיגה הזאת יוצרת מציאות מוצקה בבלילה אבה או בבלילה רכה אבל בערבוב של אבקה של קפה אוסו למשל בתוך מים שהנוזל לא נספג בחומר אלא להפך החומר הוא זה שנספג במים ונוצר דבר שהוא מיימי לגמרי משקה גמור אין כאן ציור של בלילה בכלל אפילו לא בלילה רקה מציאות כזאת בכלל לא דומה ללישה כי לישה היא שהנוזל נספק בחומר המוצק ונוצר דבר מוצק אבל כאן החומר המוצק נמס במים ונוצר משקה גמור לכן אי אפשר לכלול את זה במלאכת לש וחוץ מזה שפיחה של אבקה לתוך מים שפועלת המסע של האבקה במים היא גם מעשה פחות חשוב ממעשה של שפיכת מים לתוך חומר מוצק שפועלת ספיגה של המים בחומר המוצק לכן גם לפי רבי אין בהכנה של קפה מעשה מלאכה של לש על פי זה למעשה בכל ערבוב של נוזל עם אבקה כאשר הערבוב לא בא ליצור דבר סמיך כמו דיסה למשל אלא הערבוב בא ליצור משקה כמו קפה או שוקו אין בערבוב הזה גדר לישה בכלל ומותר לעשות את זה בשבת בלי שום הגבלות של מלאכת הלישה כך גם מותר בשבת לשים אבקת מרק במרק או במים כאשר אין ב זה בעיה של בישול כמובן ואין בזה בעיה של אישה כיוון שהתערובת היא מימיית לגמרי כמו משקה גם ב אז במילה זה בכלל לא דומה ללש גם באבקות לתינוקות שמשמשות כתחליף לחלב אם כמו מטרנה או סימילאק אין חשש לישה בכלל כי התערובת היא מיימית לגמרי כמו משקה מותר בשבת גם לערבב במים אבקה של תרופה כמו א קה של סירופ אנטיביוטיקה אין בזה בעיה של אישה כיוון שהיא נעשית משקה רק לגבי דייסות כמו אורז תכון למשל יש בעיה של אישה כפי שנראה בשיעורים הבאים בעזרת השם היות שהתערובת שלהם היא לא מימית כמו משקה אלא היא דבר סמיך כמו אוכל ויש בזה כבר ציור של אישה אחרי שלמדנו את מהות המלאכה של לעש לפי רבי ולפי רבי יסי בר יהודה נעבור להשלכות מעשיות מהשיטות שלהם ונתחיל עם מקרים שהדין בהם יהיה מוסכם בין על רבי ובין על רבי יסי בר יהודה ולא תהיה מחלוקת ביניהם נדבר על כמה מקרים ומן הכל אל הכבד האם מותר בשבת למעוך תפוח אדמה מבושל ולעשות ממנו פיירה ועל דרך זה הא מותר בשבת לרסק בננה או אבוקדו כי לכאורה כאשר אדם מרסק אותם והופך אותם שוב ושוב עם הכף את הפירה או את הבננה והאבוקדו המוחים הוא בעצם מגבל ולש אותם לכאורה אז יש כאן בסך הכל דבר מוצק ולא דבר דליל כמו משקה נשאלת השאלה האם מותר לעשות את זה בשבת התשובה היא כן מותר למעוך אותם בשבת בין לפי רבי ובין לפי רבי ייסי בר יהודה ההיתר בזה לדעת רבי הוא בגלל שמלאכת לש היא ערבוב וספיגה של נוזל במוצק מדובר על נוזל ומוצק שהיו קודם נפרדים אחד מהשני שאז כאשר הנוזל הנפרד שבא מבחוץ נספק במוצק יש בזה פעולה בעלת חשיבות שנחשבת מלאכה לפי רבי אבל במיכה של תפוח אדמה או בננה ואבוקדו שהמכה נעשית בפרי עצמו ולא הכניסו שום נוזל מבחוץ לתוך הפרי או הירק אין ערבוב וספיגה של נוזל במוצק ובמילא איין כאן לישה גם לפי רבי יסי בר יהודי מותר למעוך אותם בשבת כי הפעולה של המעיכה לא יוצרת יצירה חדשה מאיחוד של חומרים כי הרי מדובר באותו חומר שהיה כאן קודם אותה בננה ואותה אותו תפוח אדמה ואותו אבוקדו שאדם רק מאך אותם ושינה את הצורה שלהם קודם הייתה להם צורה של גוש וכעת יש להם צורה של דבר מעוך ומרוסק אבל לא נוצרה כאן שום יצירה חדשה מאיחוד של חומרים שהיו קודם נפרדים כמו בלישה של קמח ומים שנחשבת מלאכה בגלל היצירה החדשה של הבצק שנוצר מהאיחוד ביניהם כמו שאמרנו קודם לכן מאיכה של תפוח אדמה ואבוקדו אין בה מלאכה של אישה לא לפי רבי ולא לפי רבי יוסי בר יהודה אלא שעדיין צריך להיזהר ולשים לב גם במיכה של פרי או ירק והבעייה יכולה יא מצוייה יותר למשל באבוקדו שחצו אותו לשתיים והשתמשו רק בחצי שאז החצי שנשאר הוא מתקשה במקומות הגלויים שלו שאין עליהם קליפה הוא מתקשה ואז כאשר מוכים את את החצי הזה של האבוקדו בשבת הקצוות שנעשו קשה קשים ויבשים הם עלולים להתפורר ו יפרד מהחלק הלך ואז אם במהלך המיחה האדם יצרף ויכניס את הפירורים הללו לתוך החלק הלך של האבוקדו שהוא מוך הוא ייצור על ידי זה איחוד בין החלק הלך של האבוקדו לבין החלק היבש שנפרד ממנו ונעשה פירורים והיות שהוא עושה את זה על ידי פעולה של לישה באבוקדו אז לפי רבי ייסי בר יהודה שאנחנו נביא אותה בהמשך השיעורים בעזרת הש שגם לישה של דבר בלחות שלו עצמו נחשבת לישה יהיה על זה חיוב לישה כי האדם הרי איחד בין שני דברים נפרדים על ידי לכות והוא עשה מהמהם מיסה אחת לכן צריך להיזהר לצרף למיכה רק חלקים באבוקדו שהיו לכים ונשארו לכים ולא לצרף חלקים שיתייבשו ונעשו פירורים והלכה נוספת האם מותר בשבת לשפוך שמן או רוטב על סלט ירקות מותר לעשות את זה בין לפי רבי ובין לפי רבי יסי בר יהודה לפי רבי יסי בר יהודה הדבר מותר כי גם במקרה הזה לא נוצרת יצירה חדשה של איחוד של חומרים וכולי כי החתיכות של העגבניה המלפפון והבצל כל אחד מהם נשאר בציור שלו אף אחד מהם לא מתאחד עם השני חתיכה של הגניה לא מתאחדת עם החתיכה של המלפפון וכולי הם אפילו לא נדבקים אחד בשני השמן והרוטב וסוגי הירקות עצמם רק מוסיפים טעם אחד בשני כאשר מכניסים אותם לפה יחד אבל הם עצמם לא מתאחדים ביניהם כך שאין כאן שום יצירה חדשה יש כאן רק הוספה של טעם לכן לפי רבי ייסי בר יהודה אין פה מלאכת לש גם לפי רבי מותר לשפוך את השמן והרוטב על הירקות כיוון שהשמן לא ממש פק בתוך הירק ולא ממש מתאחד איתו הוא יותר מוסיף בו טעם הרי רואים במוחש שכאשר שופכים שמן או רוטב על סלט יש שמן ורוטב מחוץ לסלט שאפשר גם לטבול בו את החלה וכדומה כי השמן או הרוטב לא ממש נספגים בסלט הם נשארים מבחוץ ובעיקר מוסיפים בו טעם זה לא דומה למים שמתערבים בקמח שהמים ממש נספגים ואיין כאן יותר מים אז לכן אין אין לפי רבי סי בר יהודה אין ב זה מלאכה של עש והל לכן לפי רבי גם כן אין בזה מלאכה של עש ונפק מינה נוספת הלכה נוספת האם מותר בשבת לערבב מיונז בסלט מיונז שמורכב מחתיכות של תפוח אדמה אפונה וגזר ומלפפון חמוץ האם זה מותר בשבת אז כאשר מדובר בחתיכות גדולות של תפוח אדמה ובמעט מיונז שהסלט לא הופך לעיסה אחת דביקה וגוש אחד מותר לערבב את המיונז גם לפי רבי וגם לרבי יסי בר יהודה לפי רבי זה מותר כי אין כאן ערבוב וספיגה של נוזל במוצק כי המיונז נשאר מבחוץ הוא רק נותן טעם בסלט על ידי שהוא מרוח חליו מבחוץ גם לפי רבי יסי בר יהודה זה מותר כי לא נוצרה כאן יצירה חדשה של אחדות בין דברים נפרדים החתיכות של התפוח אדמה הגזר והאפונה והמלפפון חמוץ כל אחד נשאר בציור שלו המיונז גם לא ממש מדביק אותם אחד לשני הוא רק נותן בהם טעם על ידי שהום רוח עליהם מבחוץ לכן גם לפי רבי יסי בר יהוד אין בזה חשש לישה זה במקרה שמדובר בחתיכות גדולות של תפוח אדמה ובכמות קטנה של מיונז אבל כאשר עושים בבית למשל סלט של תפוח אדמה עם ביצים ויש ב סלט גם חתיכות קטנות של תפוח אדמה ושל ביצים ושמים בסלט כמות גדולה של מיונז ומערבבים ומערבבים אותם יחד הסלט הופך להיות גוש אחד דביק כמו עיסה של חתיכות פוח אדמה וביצים במצב כזה לפי רבי יסי בר יהודה תהיה בזה בעיה של עש כיוון שנוצרה כאן עיסה אחת דבוקה ומאוחדת של תפוח אדמה וביצים שקודם היו ומיונז שקודם היו נפרדים אחד מהשני גם לפי רבי יתכן שיהיה בזה איסור של עש כי אומנם המיונז אולי לא ממש נספג בתוך החתיכות עצמם אבל היות שנוצר כאן גוש אחד אז כשמסתכלים על הגוש כולו המיונז הרי נמצא בתוך הגוש עצמו הוא לא רק מרוח על כל על כל הגוש הזה מבחוץ הוא נמצא גם בתוך הגוש כי יש כאן הכל חתיכה אחת מכל הסלט ה זה נהיה גוש אחד אז גם בפנים יש מיונז במילא במצב כזה נחשב ש מיונז התאחד עם המוצק ונכנס בתוכו כי הוא נמצא עמוק בתוך המוצק בתוך הגוש המוצק הזה ששל התפוח האדמה והביצים אז במילא הדבר יהיה אסור גם לפי רבי ונפק מין הרביעית האם מותר בשבת לשים שמן בסלט ביצים כוונה היא ביצים מרוסקות עם בצל או בלי בצל לפי רבי זה אסור כי השמן נספג בביצים חלק על כל פנים בחלמון זה בחלק הצהוב של הביצה יש כאן ערבוב וספיגה של נוזל בחומר מוצק אלא שאם הבלילה היא רכה אנחנו נראה בהמשך השיעורים שאין בזה איסור דאורייתא לפי רבי כי לפי רבי רק בבלילה הבה יש איסור דאורייתא ולא בבלילה רכה כפי שנראה בהמשך השיעורים אבל עדיין בבלילה רכה יש איסור לעש על כל פנים מד רבון גם לפי רבי ייסי בר יהודה אסור לערבב את השמן בביצים המרוסקות ובוודאי מקרה שהאדם מערבב אותם אחרי שהוא שופך לתוכם את השמן ונוצרת מהם עיסה אחת דבוקה ויצירה שמאחדת בתוכה את החלקים הנפרדים שהיו כאן קודם אלא שהיות שהביצים והבצל הם לא ברי גיבול לא נוצרת מהם איסה אחת ממש כמו בקמח ומים אין בזה איסור דאורייתא לפי רבי ייסי בר יהודה כפי שנראה בשיעורים הבאים אבל איסור דרבון יש גם בחומר שהוא לא בר גיבול כך שיהיה בזה לדעת רבי על כל פנים מיסו דרבון אז צריך להיזהר גם מזה והלכה נוספת אסור לעשות בשבת חרין שזה ערבוב של חרין טחון עם סלק טחון ומיץ לימון כמו שעושים בהרבה משפחות בפסח לפי רבי זה אסור כי המיץ לימון וגם הרטיבות ש בסלק ובחן נספגים אחד בשני ויש כאן ערבוב וספיגה של נוזל ממוצק לפי רבי יסי בר יהודה זה אסור כי נוצרת כאן יצירה חדשה מחרן ומסלק ואי אפשר להפריד בכלל בין החלקים הנפרדים הם הופכים להיות ממש עיסה אחת ודוגמה נוספת שנסיים בה אסור בשבת לערבב מיונז בחתיכות ופירורים של דג תונה הטונה שאנחנו קונים בקופסת השימורים לפי רבי זה אסור כי המיונז עם השמן שבו וכולי נספג בתאונה ויש כאן ערבוב וספיגה של נוזל במוצק ולפי רבי ייסי בר יהודה זה אסור כי נוצרת כאן כמו עיסה אחת ויצירה אחת שמאחדת בתוכה את הטונה עם המיונז עד שאי אפשר להפריד ביניהם הכל נעשה כמו גוש אחד לכן אסור לעשות את זה בין לפי רבי ובין לפי רבי יוסי בר יהודה