שיעור כללי | עשר נטיעות ערבה וניסוך המים | רה"י הרב אהרן פרידמן

[מוזיקה] משנה בדף ג עמוד [מוזיקה] ב ד קסולה נתה מש צו עליה בצפצפה קסולה כמושה נשו מקצת עליה ושל בעל כשרה ואז הגמרא דנה [מוזיקה] ב בשאלה של ערבי נחל האם צריך דווקא של נחל או גם טוב של בעל המשנה אמרה של בעל כשרה אבל בברייתא הדעה הראשונה כורה פוסלת ו רבנן ערבי נחל הגדלים על הנחל אבל הדעה השנייה המכשירה דבר אחר רבה נחל שעלה שלה משוך כנחל וההסבר לכאורה הפשוט הוא שהמחלוקת היא האם ה נחל זה תיאור מקום הערבה צריכה להיות רבה שגדלה או שזה תיאור המין תיאור הסוג ערבות שרגיל להיות גדולות על הנחל ונתנו רמז לדבר בזה שעלה שלה משוך משוך כנחל שזה בעצם מאפיין של ה של הסוג מאפיין של המין תניה הדח דעה שנייה ערבי נחל אין לי ערבי נחל של בעל ושל הרי מינין תלמוד לומר רבי נחל מכל מקום וכאן יש כמה הסברים כמה הסברים בראשונים מה זה הרה נחל מכל מקום רשי מסביר ערבי לשון רבים לשון רבים לומדים שזה שזה מכל מקום לא כל כך לא כל כך זכיתי להבין לא כ כך זכיתי להבין זה שכתוב שניים כתוב ערבה איך אפשר מזה להגיע למסקנה שזה אבא שעול אומר ערבי שתיים אחת ללולב ואחת למקדש יש לנו שתי ערבות יש ערבה בלולב שאותה אנחנו נוטלים גם היום ויש אחת למקדש מה זה אחת אחת למקדש אז אומר אומר רשי הרבה דמר כה לא להכשיר של בעל ב אלא ללמדך שצריך שתי מצוות של ערבה אחת עוגדה בלולב ואחת למקדש להקיף את המזבח ו לכון בפרק לולב הערבה אנחנו תכף נראה את המשנה בפרק רביעי לגבי מצוות ערבה שהיו עושים אותה במקדש אז אומר אבא שאול למדים את זה עמה שכתוב ערבי נחל לשון רבים ארבי נחל אחת למקדש אחת ללולב ורבנן למקדש מנה להו חכמים מאיפה הם יודעים את ערבת המקדש הרי הם מסבירים שערבי לפי ההבנה הפשוטה ערבי נחל ב כמו שרשי אומר בא ילמד שגם של בעל ושל הרים גם של ב גם של בעל וגם של הרים כשרה אז הם לומדים את זה מלכת גמיר להוא ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן 10 נטיות ערבה ניסוך המים הלכה למשה מסיני יש כן מחלוקת האם יש כאן הלכה למשה מסיני או שזה יש איזה רמז בפסוק אבל לא נחלק אדם מעולם על כך שיש ערבת [מוזיקה] מקדש לגבי הדעה הזאת של א של של אבא שאול אפשר להסביר את המחלוקת אחרת אפשר היה להסביר ערבי נחל שתיים כי זה כדעת רבי טרפון יש לנו במשנה בדף סלי דעת רבי ישמעאל בדף לד עמוד ב רבי ישמעאל אומר שלושה עדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד על זה אומרת הגמרא ת רבי אשמל פרי עץ דר אחד כפות תמרים אחד ענף עץ אבות שלושה ערבי נחל שתיים אז מערבה נחל אפשר להבין שזה צריך צריך א א שתיים אז מה אז לכאורה גם זה חולק על דעת על דעת אבא שאול אז צריך להגיד שאבא שאול הוא סובר כדעתו של של רבי עקיבא ה סובר כדעתו של רבי עקיבא הדבר הזה מתאים לנו שרבי עקיבא בכלל את כל שלושת הדברים האלה רבי עקיבא חלק עליהם גם 10 נטיות גם גם אה אה ניסוך המים וגם וגם ערבה ערבה יש לנו רמז כאן באבא שאול לגבי לגבי 10 נטיעות אז רק נסביר בכמה מילים מה זה 10 נטיעות יש הלכה של תוספת שביעית תוספת שביעית הגמרא במסכת מוד קטן מגיעה למסקנה בדף ג עמוד בד עמוד א ש30 יום לפני השמיטה באלול של השנה השישית יש תוספת שביעית מן התורה יש לזה מחלוקת האם לומדים את זה מהלכה למשה מסיני או שלומדים את זה מפסוק ממה שכתוב בחריש ובקציר תשבות רי לפי רבי עקיבא זה קרא לפי רבי ישמעאל זו הלכה גם לגבי ניסוך המים רבי עקיבא מביא רמז לדבר מאיפה הוא יודעים ש ניסוך המים א זה אז יש א יש בימים של ה של חג הסוכות אז יש יש כתוב אחד ונסכיהם כום ונסקה ק כמשפטם במקום כ משפטו ושמה מצא רבי עקיבא רמז לניסוך המים אז הייתי נוטה לומר שיש כאן מחלוקת עקרונית לפי רבי עקיבא הוא מצא רמז לשלושת הדברים האלה בפסוקים ולכן המחלוקת בין הב שהו לבין תנ הקמה היא לא רק מחלוקת לגבי האם זה מין או לא אלא זו מחלוקת האם יש רמז בפסוק האם זה ערבי זה שתיים או ערבי זה אחד לפי רבי עקיבא לפי רבי ישמעאל שהרבה זה שניים מ אנחנו צריכים הלכה מש בסיני רבי ישמעאל ש שיטתו בשלושת הדברים ואילו רבי עקיבא הוא הוא מתאים לשיטתו לשיטתו גם כן בכל בכל שלושת הדברים ככה היה היה נראה היה נראה להסביר סוף דבר אה אבא שאול אומר ש את הערבי לומדים אחת ל ואחת למקדש ולפי דרכנו למדנו עוד הלכה איזה עוד הלכה למדנו למדנו שערבה צריכה להיות דווקא מן הנחל כ ככה ידעתו של ככה ה דעתו של אבא שאול שערבה צריכה להיות דוקא של דווקא של נחל מעניין לומר ששתי מחלוקות הצטרפו להם לפונדק אחד גם שאלה האם הערבה צריכה להיות מהנחל דווקא וגם השאלה האם ערבת מקדש יש לה יש לה מקור ב בתורה או אין לה מקור בתורה והדבר הזה הדבר הזה צריך צריך עו תוספות דיבור מתחיל ואחת למקדש שואל כך תמה כיוון דלת לכתה אם האף בגבול דמי דמקדש תיב בקרע הרי כתוב לקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ דר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל ועוד כתוב ושמחתם לפני השם אלוקיכם שבעת ימים אז אם קיבלנו הלכה למשה מסיני אז אני יכול להגיד טוב מה שכתוב בפסוקים זה בגבול צריך לצמוח צך סות יום אחד ובמקדש שבעה ועוד קיבלנו אחר משה בסיני שיש ערבה במקדש אבל לפי דעת הב שעו שחנו לא צריכים לח יש רמז יש רמז במקרא אז ערבי נחל זה אז לכאורה היה צריך לומר שיש מצווה גם בגבול טול ערבה צריך טול את ערבעת המינים ועוד צריך לטול ערבה ככ שואל ככ שואל התוספות אומר הכספות הראש נמצא מאחורה אצלכם ב בסוף הזה תוספות הראש כבר מיישב את ה את הקושיה הזו נמצא בדפים שמה של ה בדפים של הספות הראש בדף כב ואחת למקדש תמה אומר כמ ם אף גבולי דמי ד מקדש שי קרא אומר תוספות הראש ויש לומר מהיל חת ה גמיר דווקא במקדש אמ תוספות הראש יש לנו כאן גם לפי דעת אבא שעול אנחנו עדיין נזקקים להלכה למשה בן סיני יש הלכה למשה בסיני בהלכה למש בסיני רק שזה רק במקדש ולא ולא בגולים ככה אומר התוספות הראש שיש גם לפי אבא שעול עדיין יש הלכה למשה בסיני אבל ההסבר וח הוא מה שכתוב בכפות תמרים אומר ויש לישב מעת התוספות בהלכה בסיני לא נקרא אלא מיד דינו רמוז וכתוב המיד רמוז בקרא א צך פירוש זה לא נקרא סיני אלי תורה שבעל פה והוא פירוש הכתוב ופירוש המקראות לא נקראו הלכה זה רשום בזכרוני דברי הרמבם בהקדמתו לפירוש המשניות ויש לו ראיה זה כלומר מה שאומר בעצם הקפות מרים מזה שכתוב ערבי נחל לא היה אף אדם רגיל שקורא את הפסוק הזה אף אחד לא ה גיע למסקנה שיש עוד משהו אחר של ערבי נחל הפוך היינו מגיעים למסקנה כשיטת רבי ישמעאל אולי שצריך לקחת שצריך לקחת א שני בדי ערבה לא הינו מגיעים למחשבה כזאת שצריך לשים ערבות בפני עצמם למה ששים ערבות בפני עצמם זה שלא היה עולה לא היה עולה על דעתנו אבל זה וודאי שכך קיבלנו כך קיבלנו ממשה רבנו ו אלא שהביטוי או המושג הלכה למשה מסיני התייחד לדברים שאיין להם שום רמז בפסוק כל דבר שיש לו רמז בפסוק זה כבר לא הלכה למש בסיני דבר שתלוי בפסוק יש לו רמז בפסוק נכון עדיין צריך פירוש והסבר ואיך ולמה וכמה ומה הרבה הסברים צריך אבל רמז בפסוק יש דבר אז זה כבר לא קוראים לזה הלכה משם ס אבל ודאי שזה לא בא מתוך הפסוק בלבד אלא זה בא מהמסורת אבל המס היא גם רמוזה בפסוק וזה רק עניין של הגדרה זה לא עניין של זה ככה ככה נראה וזה אולי כוונתו של התוספות הראש זה גם ענין כוונתו של התוספות הראש אבל עדיין הדברים קשים אם ערבי נחל קושת התוספות עדיין קשה אם ערבי נחל הכוונה שחד שני ערבות מה סיבה ההגיונית שערבה אחת עושים אותה במקדש רק במקדש וערבה שנייה עושים אותה גם גם בגבול למה לא לעשות גם בגבול לכאורה הרמז הפסוק לא מחלק אז בפסוק צריכים הגיון למה עושים את זה במקדש ולא למה לא ליטול ערבה בגבול למה שטול ערבה אך ורק אך ורק במקדש ולא בגבול אנחנו היום נוהגים נוהגים לעשות ערבה רק ביום השביעי זהזה מנהג נביאים מנהג נביאים שאחנו עושים אותו שעשו כאין זכר כאין זכר במקדש גם הדבר הזה צריך צרך באור למה עושים אותו ומה מה המשמעות שלו טוב נניח לעניין הזה ונפתח במשנה בדף מ עמוד א [מוזיקה] משנה בדף ממ עמוד א אומרת כך מצוות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצה יורדים לשם ומלקטים משם מורביות של ערבה ובאים זוקפים אותם בצידי המזבח וראשיהם כפופים על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו וכולם מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים נה השם הושי הנה נה השם הצליח הנה רבי יהודה אומר אני והוא הושיענה באותו היום זה היום השביעי מקיפים את המזבח שבע פעמים בשאת פטירתם מהן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליהו לך מזבח ליו לך מזבח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלה אש מלקטים אותם ערב שבת ומניחן אותם בגי גיות של זהב כדי שלא ימושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאים וחובטים אותם בקרקע בצידי המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות מיד התינוקות שומטים את לולבי הן ואוכלין את רוגין אז כאן יש א יש כמה שאלות שאלה ראשונה למה קוראים למקום הזה מוצה ולמה המשנה מתארת לנו את זה שלקחו את זה ממקום שקוראים לו שקוראים לו מוצה הרי יש דברים שזה בסדר אני כן מבין ניסוך המים אז מתארים את זה אבל פה למה למה כך חשוב להגיד מאיפה לוקחים אז הגמרא אומרת תנה מקום קלניה אבה מקום קלניה אומר רשי בן חורים מן המס של המלך תן דת מקרי למוצ קורא לזה קלניה היד דפ מקרג ד מלכה קרי קרי מוצע הוא מוצע מהמס מהמס של המלכות אז לכן לכן קוראים לזה לכן קוראים לזה הביטוי קולוניה אנחנו מכירים אותו גם מספרות ספרות חיצונית קולוניות היום בדור החרון השתמשו בביטוי קולוניה למושבה אבל קולוניות זה היו המלכים הרומאים איפה שהם היו מנצחים וזה היו נותנים לחיילים היו נותנים להם אדמות וזה היה בעצם הפרס של החייל שהיה מגיע קיבל איזה שטח כמו היום היו צריכים לתת לכל החיילים ברצוא לתת להם שמה נחלות כל אחד יקים שם אז א א מוצה היא הייתה מקום שהם נתנו אותו ל לחיילי לחיילים רומאים ולכן היא נקראת קולוניה כל מ אבל היה להם עוד מעלה לאותם חיילים היה להם פטור מ פטור ממסים זה היה הק זה היה זה היה המוצ כל הנראה אם הזמן אז א חזרו לשם חזרו לשם יהודים והתיישבו שם עדיין זה קצת קשה למה כל כך חשוב נתנה לדבר על המקום קולוניה הזה זה ממוצע ממס המלך למה זה כל כך חשוב להגיד ש שהולכים למקום שהם מוצע ממז המלך יש בשוט אמרי יושר פלפול ארוך לגבי השבויות שזה כרי הערבה זה משהו שעושים ציבורי אז צריך דבר על השבויות לא רוצה להיכנס את זה עכשיו דחוק דחוק מאוד להגיד ש שזה קש אם המס היה בזה בעיה חתית זה זחוק למה זה דבר חשוב האמת ש בירושלמי לא הבאתי את זה לפניכם בירושל יש שתי דעות אחד מים מוצע ממצה ופרו שני מים מוצע קלניה מה זה ממצי מצ ייא וזה המפרשים נעו להסביר מה זה ממצה שם בירושלמי קלניה זה כמו הבני ממצה יש כל מיני הסברים דחוקים שלא נחת דעתי בהסבר שלהם אז גם זה דבר ש להסביר הכפות מרים ברוך השם שיש את הכפות מרים מהרן בן חביב כתב לנו אתזה ויש לנו על פרך שלישי בסוכה כל מה שצריך קצת קשה א למה לילת על השמין הזה שהיו מביאין ערבה עם מקום שנקרא מוצה מטו מה שייכות יש לזה בעדי מצוות ערבה מתו מה הוא זה שהיו מביאים מ מוצה בקו צו שם יש ערבה ונראה דנהי ד יש ערבה בכמה מקומות ואלו היא קצרה והיו צריכים מורביות ענפים שאורכם יא אמה לזקוף אותם בצדי המצבר שכח מצבתה כן דכתיב איסרו חג בעבותים ולקים מצווה זו לא היו מוצאים ענפים י אמה אל מקום הנקרא מוצה א והיינו דקתני מצוות ערבה א כלומר של יא אמה כיצד ולאחר כך פטרו אנשי המקום מה שקדים הרב ז בקרקעות שלהם טוב אז כאן הכפות מרים ב במחשבה ש בימי המשנה בימי המשנה ש בוא נגיד בחלק בתקופה האחרונה של בית שני הכל היה כביכול בשלטון שלנו ואז פתרו את המאמץ ז ש גידלו ערבות למקדש אז היו איתם זה א הפתור ממס היה כמו ש כמו שאר הסברנו אה אני הייתי אולי בעקבות הקפות תמרים ואולי פות תמרים הייתי אומר בדרך מליצה שמה שכתוב ממצה בירושלמי מצ בכוונה אייתתי את זה קודם מצ יי מה זה ממצה אמר ו כל מצוים נעו אולי זה ממצא יא שהיו ממציאים להם היו מביאים להם ערבות בגובה של יא המש היו צריכים לה לפמה ככה ככה נזרק בדעתי בדרך בדרך רמז בעלמה היתי הייתי אומר את זה אולי אבל גם זה דבר דחוק מה זה משנה מאיפה הביאו צריכים להביא ערבות שיודע לפמה תביא ערבות שיודה לפ אמר נכון ש עצי עצי ערבה עצי ערבה רגילים הם לא כל כך גדולים קצת קשה למצוא למצוא בהם עדויות שלד פרמה צריך עץ מאוד א מאוד מוצלח כדי שיהייה י א מה הגובה של של המרביות אבל זה מה שזה מה שמצאו שם במוצא אנחנו רוצים הסבר נוסף לביטוי מוצה שאלה שנייה ש שאנחנו רוצים לשאול על המשנה ל המשנה שם זו הדעה של רבי יוחנן בן ברוקה כאן המחלוקת בין רבי יוחנן בן ברוקה לבין לבין תנ הקמה היא נראת מחלוקת קיצונית מהקצה לקצה תן נקמה אומר ש שמה שהיו שמים זה ערבות כאילו מה שרבי אחן ברוקה אומר שהיו שמים חריות של תקלים מה זה הדבר הזה אז הגמרא קמן מביאה בדף עמוד ב אמר מה התעמ רבי יוחנן בן ברוקה כתיב כפות שניים אחת ללולב ואחת למזבח בעצם זה אותה דרשה כמו של אבא שאול כמו שאבא שאול דרש ערבי נחל אחד למקדש ואחד לזה ככה גם רבי אם בן ברוקה דורש אחת ללולב ואחת למזבח אז זה בעצם הכפות תמרים לפי דעתו של רבי יוחנן ברוקה האמת שלפי דעתו שלרבי רבי יוח אד ברוקה גם מוסב הי חריות של דקלים מה זה מה ההבדל בין חריות לבין לולבים אני חוזר לשיעור הכללי הקודם הלולבים זה מה שאנחנו לוקחים בעצם הענפים של הדקל כהם צעירים הם לולב הם נים כמו לולב הם צומחים במרכזו של העץ אחרי זה כ כל שנה שעוברת הם א נופלים הצידה והופכים להיות ה הכפות שאנחנו קוראים כפות קלים והעץ גדל עוד ועוד ועוד ומה שהיה קודם לולב נפתח לאט לאט והופך להיות כפה וככה וככה על זה הדרך ואולי לפי רביח מברוקה מאוד מובן למה הורים כפות מה כפות ודורשים כפות ודורשים זה למה לא אומרים לולב וזהו כן וגם דיברנו על הביטוי כף מה זה כמה דרכים א שדיברנו על ה בשיעור הקודם אבל לפי ההסבר הזה יוצא שכפות תמרים אמור להיות שניים אחד שהוא כפו ואחד שהוא פתוח כן אחד כפות ואחד פתוח ואת שניהם צריכים לקחת ולכן לכן אולא השתמשו במילה במילה כפות גם הלשון רבים קשורה לזה כמובן ואילו חכמים חולקים על דעתו של רבי חמי ברוקה והם אומרים הם אומרים כפת כתיב כן גם על זה צריך לדון גם על זה צריך לדון מה הפשט כפת כטיב דיברנו בפעם שעברה ה כתוב כפות בלשון רבים נכון שכתוב חסר ו אבל יש לנו גם מסורת קריאה אף אחד לא קורא כפת מרים קוראים כפות מרים כבר הבאנו בשם הרמבן בפעם הקודמת שכפות מרים הכוונה זה ולקחתם לכם ולקחתם לכם כל אחד הרבה אנשים לוקחים הרבה כפות ולמה פרי וענף צבות כתוב בלשון יחיד כי הלולב הוא העיקר אז כולם לוקחים כפות ומסמכים על הכפות את כל הדברים האחרים ככה הסברנו בדעתם של של חכמים על כל פנים לפי רבח בן ברוקה יוצא חידוש גדול שיש לו בכלל הוא לכאורה חולק מכל וכל על דעתו של של אבא שאול ועל המינה ועל מצוות ערבה לל כל נ מספרים פה איך אפשר איך אפשר בכלל להגיע למין למין מסקנה כזאת הכל אחרת לגמרי הכל אחרת לגמרי מה לא ל זה דנו הראשונים אז יש דעה אחת שאומרת אן החינמי אומר שבכלל לוקחים חריות של תקלים ולא לוקחים ולא לוקחים רבות אבל תראו ברטבה רטבה אומר רבי יוחנן בן ברוקה עדיין בעמוד אחד חריות של די קביים וחובטים אותם בצידי המזבח אמר רבנ מה התע דרבי יוחנן דקתיים כפות אחד ולה ואחד המזבח הסתברה דלה פליג רבי יוחנן אה המצוות ערבה דכולי פרקין רית דיק מצוות ערבה או מקרא או הלכה למשה מסיני אלא דסב רבי יוחנן יום שביעי דווקא ומצווה לערבה להקפת כל זן אז יש ביום השביעי היו מביאים חריות של דקל אבל כל שאר הימים היו מביאים א זה יוצא משהו מוזר שיש לנו יש לנו מצווה אחת יום השביעי מצווה אחת לכל הימים זה קצת דוחק אבל אולי זה מסביר למה כתוב כפת וקוראים כפות לעומת ערבי שכתוב ערב ממש הרי לדעת רבי וחן ברוק היה צריך להיות כפות כפות היה צריך להיות כתוב א אנמי דסבר דיק ערבה ולולב למזבח כל שבעה ומפני שערבה תפלה ללולב נקרא יום חיבות חריות רבנה דק ולם זבח כלל קפצתי אז יש כאן בעצם מחלוקת בין חכמים לבין ברוקה כולם מסים שהיו ערבות השאלה רק אם היו גם תקלים או לא היו גם תקלים זהו דעת זו דעת הרטבה אבל הריד באמת אומר רבי יוחנן פליק תן הקמה ואמר לא ב מורביות של הרב היו מקיפים אלא בחרי של דקל לא ה מקיפים א חוצים גבי מזבח בן שביעי נקרא חיבו חריות טוב אז זה זו שאלה שנייה מה היסוד של המחלוקת שלב כנקמה ש בטח לפי הריד אבל גם לפי הרטבה למה הוא מספק בערבה והוא מצריך והוא מצריך את ה את האחריות של דקל מה ההגיון בזה מה הסברה של המחלוקת מאיפה זה הגיע הנקודה האחרונה זה הסוף של המשנה מיד התינוקות שומטים את לולם ואכים את רוגם אז זה הסבירו שלא התינוקות היו אלא המבוגרים היו לוקחים את את האתרוגים ידיים של ה של של התינוקות ואבל הרעיון עצמו גם צרך בור מה קרה איך שגמרו את את ההקפות במקדש זהו נגמר ואז הי לכאורה עדיין אפשר להמשיך לקיים את מצוות הלולה כל שאר היום אפשר ללכת עם הלולב ולהמשיך עם הלולב הטרו הרי אנשי ירושלים היו רגילים ללכת כל היום עם ה עם עם הלולבים גם היום המנהג שלנו ביום השביעי ביום ושן הרבע בזמן יש מנהג כזה מופיע בפוסקים לא ראיתי כך עושים את זה אבל שמפרקים את האגד של ה של הלולב ב בסוף בסוף ההקפות וזה כדי לקיים את המשנה הזאת של שומטים לולן גם זה דבר שאנחנו רוצים לבאר אותו טוב נושא נוסף גם לפני שניגש כמובן ליישוב כל העניינים האלה [מוזיקה] זה זה בדף מד ד עמוד [מוזיקה] א' יש דיון בגמרא שם בדף מד עמוד א' מה עשו במקדש הרי אנחנו למדנו במשנה שכבר קראנו בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת ובשן הרב בעיו מקיפים את המזבח שבע פעמים אז מי היה מקיף את המזבח בפשטות מי שקורא את המשנה אז הוא מעלה בדעתו שמי שמקיף את המזבח זה היו עם ישראל כל ישראל שהיו שמה היו צריכים להקיף את המזבח אומרת הגמרא אמר רש לקיש כהנים בעלי מומים נכנסים בין העולם ולמזבח כדי לצאת בערבה אמר לרבי יוחנן מי אמרה מי אמר ש שיש כאן שצריך לעשות את זה מי אמרה היו המרה דמ רבש ביד בית חוטן 10 נטיעות ערבה ניסוך המים הלכה למשה מסיני אלא מי אמרה בנטילה מי אמר שצריך לטול את הערבות דילמה בזקיפה אולי רק צריך להעמיד אותם על המזבח ואז לא הכהנים הבעלי אומים לא צריכים להיכנס מי אמר במומי דלמה בת מימים אז כאן זה נראה בפשטות שישנה מחלוקת שרבי רשכ אומר שכונים בעלי מומים נכנסו ורבי יוחנן אומר שלא אבל זה לא שרבי יוחן אר בפירוש שלא אמר מי אמר אומר על זה אומר על זה רשי כהנים בעלי מומין אף הם דוחקים נכנסים להקיף ברגליהם וערבה בידם וא אפשר להקיף שנסו בין העולם אל המזבח וכל השנה אסורים להיכנס שם דים מסכת כלים בפרק ראשון כהנים לא יכולים להיכנס ב בין האולם ול המזבח כהנים בעלי ממומים לא יכולים להיכנס רק כהנים תמימים יכולים להיכנס כי הם יכולים להיכנס גם לקודש אבל כהנים בעלי ממומים לא יכולים אני רוצה לראות אתכם בעמוד מספר שתיים את הפסוק הפסוק אומר אך אל הפרוכת לא יבוא ואלא מזבח לא יגש כ מומ בו ולא יחלל את מקדשי כי אני השם מקדשם זה נאמר על כהן בעלמון כהן במום לא יבוא אל הפרוכת וגם לא יגש אל המזבח מה מה היסו פה על כהן בעלמון אומר הרמבם בספר המצוות מצוות לא תעשה סת והמצווה הסט היא שהזהיר כהן בעמון יכנס לאחד בכללו רוצה לומר המזבח ובין העולם והמזבח והמזבח והעולם והאחד ווא אמרו התעלה אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש וכבר התבאר בראש טהרות זה במסכת כלים כי מבין העולם ול המזבח עם כל האחל נאסרה כניסתו על בעלי מומין ופרוש שמה יש לנו את כל ה1 מעלות בקדושה שיש אחד המד מעלות זה בין העולם ולמזבח בין העולם ולמזבח ב ן הסה לולם שם כהנים לא יכו כהנים לא יכל להנס בר םכ בספרה שפני לם אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש לא יספיק אחד מהם בלתי אחרו שניהם יחד להשלמת הדין בעניין אחד בוא הגבלת המקום האסור עליהם להכנס בו ס אחד םל המזבח או לפנים שלא לעבודה ק בי לא ו עש ככה אז במי איך הם נכנסו פה הרמבן אומר לא אין החינ באמת לא לב אין לב כזה אין לב כזה של שאסור ל כהנים בעל אומי להיכנס בניו על המזבח לא רק לכהנים בעלומים אפילו לישראל אומר הרמבן וכל זה איננו נכון שלא ימנע לא ימנע אלי לא יגש אלי שלא יעבוד עבודה והוא אמרו ולא יחלל את מקדשי לומר שאם עבד חילל ומה טעם לא יגש ששום לא יחנן וכן בכל מקום שכתוב גישת המזבח הו לעבודה כי עניין או וגישתם המזבח לשרת להקטיר אשה להשם ואומרו יתברך אל החבות לא יבוא זה לא איסור כניסה לקודש אלא סר עליו הזעות שעל הפר אוכל ולמזבח לא הקדש עשר העבודות כולן שעל המזבח ושניהם וצרכו כדבר בספרו כן פרש רבנו שלמה בפירוש התורה ומה ששנינו במסכת כלים שאין נכסים בין העולם ו המזבח מעלה מדבריהם זה רק דין דרבנן חכמים החמירו על כהנים בעל ומים לא להיכנס כדי להרחיק אותם ממקומות שהם לא אמורים בכלל להיות שם וכבר אמרו בגמרא סוכה כהנים בעלי מומים נכנסים למזבח כדי לצאת בערבה שהתירו להם איסור כניסה של דבריהם משום מצוות ערבה אבל לא עלה ל דעתו של הרמבם להתיר להתיר איסור דאורייתא וכן תיקון הבניין סים לשם אפילו לבים וישראלים הרב מגילת אסתר שהוא תלמיד לקח לעצמו תפקיד להגן על הרמבם הוא אומר לו יש איסור אבל יש כאן כלל יש כלל גדול שנקרא עשה זוכה לא תעשה ככה אומר המגל תרו מה שאמר עוד כי איסור הכניסה ששנים פרק מה דכלים א ודרבנן אני אומר שהוא מן התורה ו מה שהתירו להכנס שם למום משום מצוות ערבה ולפי שמצוות רמדש הגמרא אם כן א תעשה דערה ודחה אליו דבעל מום כדק אליו ד תעשה ודה לא תעשה שאין בו כרת כבר רקמות אז יש לנו עשה של הקפת המזבח יש לא תעשה שאל המזבח לא יגש עשה דוכ ותעשה וגם שנכנסים לתיקון הבית ולפי שתיקון הבית הצ הזה מן התורה שות בית הבחירה שין הבית מתוקן אין כאן בית רק חובה אומר בעצם מה שאומר הניר היה שתי ראיות לרמבן שאין איסור כניסה אומר קודם כל אין איסור כניסה גם לישראל שרוצה לעשות תיקונים יכול להיכנס ככה אומר הרמבן אם ישרא אם ישראל יכול להיכנס סמן שזה לא סימן שזה לא לא איסור האיסור רק להיכנס לעבודה אבל נ ש ע עבודה אי יסו זה הראיה השנייה שהקיפו את המזבח אומר ה הסתר שתי הראיות לא ראיות בשתיהם יש לנו מצווה מצוות מצוות ועשו למקדש מדין ד הבחירה אם זה לא מתוקן אז זה נחרב אתה מקיים את המצווה א עשה זוכה לא תעשה אם כהן בעל מום נאמר עליו לא יגש אז זה גם האיסור לא יגש זה כמובן גם נאמר על ישראל לא רק ל קוים באלמון ל ישראל ככה הוא מבין וגם הגמרא בזה סוכה זה מצוות עשה ככה ככה אומר ככה היה הנוה עכשיו אבל על זה כבר שאלו פוסקים וקצת קשו על דבריו וקצת דחו אותם הם אמרו שכל הכלל של עשה דוכה לא תעשה זה רק בעשה שבתורה אבל לא דבר שהוא מהלכה למשה מסיני דבר שהוא מהלכה למשה מסיני דבר שהום הלכה למשה מסיני לא נאמר בו ה לא נאמר בו הדין הזה של א של עשה דוכה לא תעשה כי הלכה משם בסיני זה שכך צריך לעשות אבל אין ציווי מפורש של הקדוש ברוך הוא וזה לא מספיק חזק כדי לדחות לא תעשה ככה ככה יש כאלה מקשים מקשים על דברי ה מגילת אסתר הנציב מעמק דבר הוא טוען שנכון כהנים בעלי מומין מוזרים אבל ישראלים לא מוזרים כלפה דישראל אלא מוזר ולא תעשה לבוא ליחל ולא זור אלא כהנים כתב הרמבם והו זרו כל הכהנים שלא כנסו לקודש לקודש הקודשים הרמבם לא כתב שישראל מותר להם הוא רק כתב ש שכונים ותן שיש בעזה קרב ומת אבל זה זה לא נאמר לבין העולם אל ת תורת כהנים אלירון שר פ דרון אחיך הכו ישראל לא זרות טעמו משום שאין בהם מצווה להיכנס לצורך משום אחי לא הו זרו על שלאו לצורך וא התם שכתבו התוספות ובמות ין זר המקרי בטומאה חייב משום טומא משום שאיין בו מצווה להקריב בטהרה מתי הייתי אומר דודים בעלו שלא מצוה להכנס לצורך עבודה אם לא מוז כנס שלא צורך וכולי בקיצור מה שרוצה להגיד הנציב שאין באמת איסור על ישראלים להיכנס לבין עולם והמזבח וכל האיסור הזה זה רק איסור מדבריהם שחכמים אסרו על מי שלא יכול להיכנס לעולם אסרו עליו שלא יכנס גם בן אדם אל המסדר כהנים בעלי ממומים וישראלים אבל מעיקר הדין יכולים להיכנס לשם אבל חכמים את האיסור של דבריהם התירו מפני הקפות עכשיו השאלה היא אפילו אם תגיד שצריך הקפות הקפות לכאורה למה לא לקיים את ההקפות האלה וכהנים וכהנים כשרים כהנים תמימים כמו שכמו כמו שרבי יוחנן אמר אפשר ב אפשר בתימ מה רש קי שיענה על זה למה שלא יעשו כהלים תמימים תאמינו לי נערי בני המקדש בעזרת השם היו שם כמויות כאלה של כהנים אני עוד לא יודע איך הצליחו איך יצליחו להיכנס שמה יותר מאשר מאשר כמה כמה אלפי אנשים להקיף את ה להקיף את המזבח זהזה זה מקום צפו כחס לא כזה גדוש כמה כהנים כמה הלוואי שכל הכהנים נינים יכלו להיכנס אחנו רים ש שנדחקו ונכנסו עוד יש קושייה שם על הגמרא בגמרא כתוב א מי המרה אלא מי המרה בנטילה דיל מה בזקיפה מי אמרו מי בוא נגיד שזה בנטילה מי אמר בוא נגיד שיש הלכה של נטילה אז א אז אם יש הלכה של נטילה צריכים להיכנס למזבח אם יש הלכה של נטילה בסדר טול תחזיק תרים יביאו לך שואלים כ פשר הכהן התמים יכול ללכת לערבות ששמו אותם שמה יחתוך לך בד אחד יתן לך תול אותו בוא נראה את הרמבם הרמבם נמצא גם בעמוד שתיים כיצד היו עושים מביאים אותה מערב שבת למקדש ומניחים אותה בגגות של זהב כדי שלא כמשו עליים מחר זוקפים את הגדה רבים ם ולוקחים ממנה ונוטלים אותה כד ששיק בכל יום בערבה זו אל ואינה בפירוש בתורה ותנים אותה כל שביעת ימי החג זה ביום השביעי בלבדו שנותנים אותה בזמן הזה כיצד עושה לוקח בד אחד ובדים הרבה חוץ מערבה וכולי וכולי אז הוא אומר שמה שהיו עושים העם מה היו עושים העם באים העם לוקחים ממנה ונוטלים אותה כדי בכל יום ממה הם לוקחים מהערבות של המזבח יוצא שהישראלים נכנסו פנימה שואל רבנו מנוח את השאלה הזאת איך ירים נכנסו פנימה מה הרעיון אמר המפר מרש במינה ו ב נטלים ממנה ק רב לב ממר שם יכנסו על צידי המזבח לטול הערבה משם שהרי אפילו לעזרת כהנים שנקראת מקום דריסת רגלי הכהנים לא ה ישראל נכנסים כי אם לצורך מצווה גו לשמיכה לתנופה וכל שכן שלא רשים להיכנס לצידי המזבח שהיה לפניים בעזרת כהנים תו חמורה בעזרת כהנים שאפילו כהנים בעמ ורשים להיכנס שם והייתי סבור והיו באן העם רוצה לומר באים עד מקום מחי ם והכהנים היו מביאים אותם להם ונוטלים אותם כמו שאנחנו רוצים להגיד אומר ככה חשבתי כיוון ששמעתי לאיש שכתב הרב אי בן גית זה הרית גית אמינה שהם היו באים עד המזבח ממש ונוטלים הערבה משם וזה לשונו וד אמר גאון כי אין לו לישראל נסב ודאי להכנס לעבודה ת מצווה צורך אבל בעונת מצווה שהוו להיכנס נכנסים [מוזיקה] רר פורים וחים ותרו למשך ולהיכנס ורבת הכפורת שלפנים מזבח להק מזבח בעונת מצווה עד כאן ך נסם בשביל זה ה אין כאן מצווה כלל ש התורים צ לשות מקום שחיטה כהנים להכנס אפשר לק ניסח הכנים ש יביאו להם כדי כתבן ליל משוך מסתבר כסברת הקדומה שלא כסברת הרצ גו אפשר לומר דווקא בכפת מזבח אפשר להיכנס לא אפשר בלח אם כן בטלה לה מצוות הקפה גם זה קשה למה בטלה לה כי עשו את זה על ידי כהנים טלת הרב שטי היא אינה מצוו עצמה יכול להקל לא נטילתה ד כהן לא אז אני חוזר שוב לשאלה אני רוצה לסכן את השאלה שאנחנו רוצים לנוון בה לפי רש לקיש כהנים בעלי ממומים נכנסו ויכול להיות שגם ישראלים הכהנים בעלי ממומים יש עליהם איסו מיוחד אז הה ה באו והתירו את האיסור הזה איך התירו את האיסור או כמו הרמבן שהרב אומר שאין איסור לגשת מדיתה רק איסור להקריב אבל אם נגיד שיש דין לגשת אז קשה הרי יש איסור לו אז או שנגיד עשה דוכה לא תעשה כדעת הרב מגילת סתר אבל גם זה קשה ארי אפשר לעשות את זה בדרך אחרת אפשר שכהנא יקיפו אפשר שיביאו לו גם זה קשה מה שאומר הרמבם שבאים העם ונותנים משם ערבות מהמוביל באו אנשים ולקחו ולקחו לקחו ערבה למה צריכים להיכנס יבוא הכהן יקח את הערבה ויביא להם למה לא למה עושים את זה בצורה כזאת אין לו השא שרצינו לשאול על הסיפור הזה של בעלי ממומים עוד נקודה אחת אחרונה לפני שנסביר את פשר הדבר זה מה שכתוב בהמשך הגמרא שם הגמרא אומרת אמה רבי יוחנן ורבי שלוי אחד אמר רב יסוד נביא אחד אמר רב מנהג נביאים ס רימ סוד נבי אמר רבי אב אמר רבי יוחנן הרב סתיים אמר לרב זר לרב מ אמר אזה מסיני אזח מסיני אוזה יסוד נביאים הנביאים יסדו את זה או זה הלוח מסיני השתומם כשעה חדה ואמר שכחו וחזרו זו שכחו ושוב אמרו לא צריך לעשותו מי אמר רב חן אחי אמר רבי יוחנן וכולי אמרת הגמרא לא כאן במקדש כם בגבולין במקדש ח סיני הגבולים זה יסוד ככה ככה הסביר ככה מסבי מסביר הבבלי הירושלמי לא הירושלמי נשאר בב מה שאצלנו הציעו בהצעה הראשונה ו הירושלמי רבי יוסי ורבי בון בשם לוי ככה התה הלכה וידם משכחו ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ן נפשם בדין עליו פ התקן בידה כמו שנאמר למשה סינ זה נשאר במסקנה שחחו וחזרו וסדו יש לנו חום וזו סדום מופיע לנו ב בשס כמה פעמים פעם אחת לגבי אמ מגילה לגבי אותיות מנצפך אותיות מנצפך אז כתוב מנצפך צופים אמרום הנביאים הם אלה שאמרו שיש אותיות צופיות אומרת הגמר הצופים אמרו הכתיב אלה המצוות שאיין לביא רשי לחדש מתה אלא שחחו וחזרו וזו שכחו את אם יש אותיות סופיות הגמרא הגמרא גם מוכיחה שזה היה כתוב מ וס שבלוחות בנס היו עומדים סימן שהיו המ היה מ סופית אז שכחו וחזרו ו סדו שמה מסביר רשי מה זה שכחו שכחו מה בסוף מינ מה מה מה מה הזה וחזרו וזו יש עוד עוד דבר שכתוב שחום חזרו וזו לגבי התרגום כתוב תרגום הוקלו סגר המרום מפי רבי אליעזר רבי יהושע שואלת הגמרא כתוב בספר עזרא מפורש בום כם מפורש זה תרגום שחחו וחזרו וסדום עוד דבר לגבי שיעורים של עונשים שיעורים של עונשים כתוב זה הלכה למשה מסיני ואז אומרת הגמרא שזה יש מד אמר שאומר שבית דין של יעבץ תקנו וניאל בן קנז הוא זה ש הוא זה ש שתיקן את השיעורים של אנשים כמה שאוכלים כזאת א כותבת כמה שצריכים לאכול ל השחום וחזרו וסדו בסדר זה זה אלה אלה המקרים אלה כל המקרים שכתוב שחום וחזרו לסדום מה פה שר הד שכחו וחזרו לסדו אומר רשי שחחו בגלות בבל שחחו את התורה והמצוות במקצת וזו נשכחה לגמרי וחזרו נביאים אחרונים וסדו על פי הדיבור וכאן כולם זועקים חמס על איך אפשר אלה המצוות אין אביא רשא לחבש דבר מהתה מה זה על פי הדיבור אומר הוחמר תרו מזה ממה שדכן נאמר על פי הדיבור בנבואה הנביאים ואין זה בכלל ש נביא רשע לחדש דבר מ לא תחדש להם בדיבור הנבואה אבל זא אומרת זה לא שנבוא אומרת להם דבר חדש הנבוא אומרת להם זה מה שהיה פעם זה לכאורה מותר כמו ש אל חזקל עצמך קר אם קצת קשה תגיד לו מה שמה כן שמה גם קושה דח איך אמר ירב אמר שסיני ומש קח התה הלכה בידם משכחו אדו אותו דבר שנותנים נפשם בדין עליו כ להתקים בידם משה בסיני מזה ש שידי עצמם סדו לא היה דיבור תית הערבה כהסכמה דעתה דעת המקום זה לא כרש שעפי הדיבור תקנו עוד קשה כאן הוא מקשה את הקושיה הגדולה יש גמרא בתמורה הגמרא מספרת על יהושע בנו כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר עתה קום עבור את הירדן אז דורשת הגמרא שבמי אבלו של משה נשתכחו של ים הלכות ובא יהושע לקדוש ברוך הוא אומר לו תגיד לי מה הלכות תזכיר לי את ההלכות אמר הקדוש ברוך הוא לומר לך אי אפשר כתוב אלה המצוות אןי רשע לחבש מה שמע שגם על פי הדיבור אי אפשר גם להגיד מה שהיה פעם אם שכחת זהו לא יכול להיות פ גמורה בלחות זכרו בימי אבלו של משה אמרי למשה שאל מן השמיים שב לו בשמיים שמואל נבי רשה לחדש דבר מזה נראת אפילו לין להחזיר הלכה אי אפשר ואיך כתב רשי וסדו על פי הדיבור לכן בזה יש לומר ובתמורה לא נאמר אי אפשר לשאול מן השמיים אבל אפשר שנאמר לנביא מן השמיים לשאול אי אפשר להגיד הקדוש ברוך הוא תגיד לי זה אי אפשר אבל אם הקדוש ברוך הוא מגלה מעצמו כן אפשר אני את זה לא מצליך להבין מה ההבדל בין לשאול לבין להגיד איפה זה מה מה הפשט [מוזיקה] סוף סוף לא בשמיים אי אפשר להגיד אי אפשר להגיד מהש אם אתה שואל או אתה אומר גם הסיפור הזה שכחו ר בס לא שכחו דווקא את זה שכחו לא שכחו א עושים תפי לא שכחו הרבה דים לא שכחו למה שכחו זה החטאות המתות לא שכחו נכון מה זה דבר שעשו אותו כל חג מה שכחו איך שכחו דבר כזה מה שכו מה שככו מה שככו זה מוזר שכחו אזה היו איתם נביאים היו איתם זה מה שכחו גם במנ ספח זה קשה מה שכחו מה שכחו במן ספה מה לכוח תראה מה עשו מה עשו בדור שלפני מה עשו בדור שלפני אז נכון ש ש שמה זה יותר קשור לכתב האשורים ש שעזרה עזרה אלה ושינה את ה שינה את הכתב אבל השינוי של הכתב הזה שייך להגיד שעכשיו לא יוד מה לעשות אבל ככל הנראה הכתב הזה כבר היה בידם לפני לפחות לכתבי הקודש עובדה שם אין בסמ שבלוחות בנס היו ומדים אז כבר בלוחות היה את הכתב הזה מה מה מה הפירוש של שחום וחזרו וסדו ם זה דבר של צרבו אז אולי רציתי להסביר את כל את כל השאלות שאלנו גם המחלוקת רבי וח ק חיים גם על מוצא גם על קלניה גם על כל ה כל העניין הזה של הערבה זה יסוד אחד יסוד אחד גדול וחשוב שהוא בעצם היסוד של הפרק הזה של ארבעת המילים בכלל היסוד של ארבעת המינים והדין של האגודה שצריכים לאגוד שצריכים לאגוד את כל הזה ביחד גם לשיטת חכמים אנחנו אנחנו מצריכים מצריכים איגוד או על כל פנים אחיזה ביחד לפי שתת רבנו תם א היסוד של הדברים ככל הנ נמצא ב ב ספר תהילים ובית ספר ירמיהו וזה הרעיון הבסיסי הפשוט של ארבעת המינים והיסוד הזה מסביר הרבה הלכות בפרק אבל אני רק את הדוגמה שדיברנו בערבות זה זה מוסבר פה כן אבל זה הולך כךה בוא נקרא בירמיהו כ אמר השם הרו הגבר אשר יבטח באדם סר בשר זורו מן השם יש ויה כר כ ו שכן חרים במדבר ארץ מלך ולא תשה ברוך הגבר אשר יפתח בהשם היה השם יפתחו והיה כעץ שטול על מים ול ובל ושלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עליו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות דרי בספר תהילים אותו דבר בסגנון דומה אשר בצ לא אמר ש לא ישר כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה בלילה ויה כעץ שטול על פלגי מים אשר פריו ן בעיתו ועליו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח אז מה יש לנו בעץ הזה יש לו עלה הוא לא קבול יש לו פריו יתן בעיתו יש כל אשר יעשה יצליח יש שטול על פלגי מים ופשוט הדברים האלה כל ארבעת התכונות האלה הם ב בעצם הרעיון של ארבעת המינים ארבעת המינים שאנחנו מחברים אותם ביחד מה אתה מחבר אותם ביחד לפי דעת רבי יהודה שולב צריך עגל בסדר וגם לפי דעת חכמים שמצווה לעובדים מצווה לעובדים למה צריך מה אתה חושב ביחד מה זה בעצם עושה זה בעצם עושה שאין פה זה זה דור נראה גם הסיבה הכי עמוקה למה אנחנו מברכים על נטילת הלול כי בעצם יש פה עץ אחד אין פה ארבעה עצים יש פה מין עץ אחד שהרכבנו אותו מארבעה מרכיבים לקחנו את העץ הגבוה ביותר ולקחנו את הפרי שהוא אף פעם לא נופל מהעץ תמיד הוא קיים תמיד ישנו תמיד יש שם פרות ולקחנו את העלים ה ריחניים שאף פעם כל זמן שזה שטול באדמה אף פעם לא מתייבשים אף פעם לא נובלים כן ולקחנו עץ כזה שהוא שטול על [מחיאות כפיים] מים ואז יש לנו כאן מין עץ מושלם הוא גדל על מים הוא הכי גבוה שיש העלים שלו לא נובלים והפירות שלו תמיד נמצאים זה העץ שאותו אנחנו לוקחים נכון אין עץ כזה אנחנו צריכים לחבר את כל הכל הם ביחד האמת שיש עץ כזה יש עץ היה עץ כזה על כל פנים וגם יהיה עץ כזה העץ הזה שהיה פעם זה היה זה עדיין יש אפילו היום אפשר להגיד שיש את העץ הזה מה זה העץ הזה עץ חיים היא למחזיקים בה מתום חי המאושר יש עץ כזה עץ החיים עץ החיים היה בגן עדן היום אין לח צ גן אבל יש לנו את מה את התורה בסדר התורה לכן אם בתורת השם חפצו תורתו יהגה מי שלומד תורה ועסוק בתורה כל הזמן אז הוא כעד שטו על פגמים שפריו יתן ביתו תמיד יש לו פירות בעליו לא יבול כל אשר יעשה יצליח כנראה גובה מתרומם כל הזמן זה האדם הזה שהוא לומד תורה ועושה את רצון השם זה הרעיון של ארבעת המינים אבל השאלה היא רק מהוא העץ מהוא העץ העץ עצמו האם העץ עצמו זה ה הערבה ת הגזר מה בעצם העיקר שץ ש האם זו הערבה שגדל על מים ורק הערבה ש עכשיו הלנ סרק היא עתידה לתת פירות והיא עתידה לקבוע מעלה מעלה והיא עתידה שהעלים שלה יהיו ריחניים כי זה באמת עץ שרגיל להיות שטוח בל במים או שבעצם זה הדקל רק הדקל יהיה לו ענפים ויהיה לו עלים והפירות שלו יהיו תמידים ולא רק ולא רק מה העיקר האם גם הדקל לגם הערבה שניהם גדלים ליד מעיינות ושם 12 עינות מים ו70 תמרים יש רק הבדל את הדקל בני אדם יכולים לנטוע גם לא גם לא במקום של זה אבל ערבות שהם מלן ק הם דילים רק רק על רק על המים והמקום שממנו יוצאים המים המקום שבן יצים המים איפה זה איפה נמצא האיש הזה שלא הלך בזה וכולי וכולי איפה הוא איפה הוא נמצא איפה הוא נמצא הוא נמצא במקדש אחד שאל תנ את השם אותה מבקש תי ב שם כחיי מאיפה אני יודע שזה קשור למקדש העץ הזה והמים יוצאים מהמקדש זה פסוקים ארוכים בספר יחזקאל בואו תראו פרק זמ פתח הבית בני מים יוצאים מתחת פתל הבית קדימה כפני הבית קדימה מים ידים מתחת לקצף הבית הימני יוצאים דרך זה ארואה את כל הנחל הגדול הזה אני מגיע לפסוק יב ועל הנחל ייעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עליו ולא יתום פריו לחודשי יבקר כי ממה מן המקדש וצי והיה פריו למאכל ועליו לתרופה יש לנו את העץ הזה ש מקבל מים מהמקדש איזה מים יוצאים מהמקדש יוצאו שם מים בנבואה אבל עיקר המים שיוצאים מהמקדש מה הם המים זה התורה כי מציון תצא תורה דבר השם מירושלים זה ודאי שזה המשל זה המים הנמשל זה התורה זה פשוט כל לכן יש הלכה מיוחדת שהיו שמים שהיו צריכים לשים עץ ערבה איפה מסביב למזבח היו מנסכים את המים ניסוך המים איפה היה בשיטים נכון היו מנסכים את המים והמים יורדים לשיטים בשיטים מה יש בשעה שקרה דוד שיטים ביקש התהום לבוא ולהציף את העולם זה המקום שבו אפשר להתחבר למי למ התאום מה יוצא ממ התאום מעיינות בסדר מנצחים מים והמים של של המקדש הם בעצם משקים את העץ הזה את הצא הערבה ששמים אותם שם על המזבח כביכול כן ודי ש את העצים האלה שמים על המזבח ום גבוהים גבוהים ו אנחנו בזה רוצים ללמד שאדם צריך לשתול את עצמו בחצרות בית השם אך אומר הפסוק שמה ב שתולים השם שתולים בבית השם וחצרות אלוקינו יפ עוד ינובון נו פירות צב שני ים וה זה מה שצריך לעשות וזה הרעיון של העץ הזה במקדש כל אדם ואדם צריך להיות עץ החיים שאתה לוקח את זה מה אני צריך לעשות בחיים שלי אני צריך לתת פירות אני צריך לעשות מעשים טובים לכן כתוב שאפילו שיחתן של תלמידי חמים צריחת תלמוד שנאמר עליו לא יבול דיבורים של קדושה פירות של קדושה הלב מכוון רק לקדוש ברוך הוא מי זה ארבעת המינים זה אתה זה הבן אדם בעצמו שצריך להיות שטול פלג מ איפה צריך להיות שטול איפה המקור המקור במקדש המחלוקת בין רבי יוחנן בן ברוקה לבין לבן אבא שרו היייתה רק מה העץ העיקרית הוא אומר כפות תמרים זה העץ העיקרי לכן את זה מה ששם במקדש והוא סובר ש האמת אני מסתבר לי כדברי הרטבה שהיו שמים גם היו שמים גם וגם היו שמים כי הם גבוהים שניהם זה כאילו הערבה מבטאת את המים והאחריות של דקל מבטאות את ה את הגובה וזה הרעיון של של ה זו המחלוקת זה המחלוקת ביניהם וזה לכן זה נלמד בערבי נחל לפי אבא שאול לומדים את זה מערבי נחל כי גם רבה שאנחנו לוקחים בגבול היא בסוף באה ללמד באה ללמד על אותה רבה אפשר לפי רב ש מאוד להבין למה צריך דווקא שגדל על הנחל כי שמה בספר בספר יחזקאל הוא מדבר שם על על הנחל עליתו לץ מאכל יבול עליו וכולי וכולי וכולי אצר דווקא ערבה שגדלה על הנחל כי הערבה שבגבול בעצם המים מגיעים המים יוצאים מהמקדש ושמה כמו ביחזקאל מתפשטים יוצאים כמו שהתורה יוצאת מהמקדש ומתפשטת בכל ארץ ישראל אז הערבה צריכה להיות על הנחל ממש שתי הלימודים של אבא שאול שניהם אותו שניהם אותו עניין לגבי לגבי ה השאלה השאלה של אה של איך התירו להיכנס למה התירו להיכנס גם לבעלי אומים וגם לישראלים ודאי שהתירו להכנס לא שתר זה כל הרעיון של ההגעה למקדש בחג הסוכות ההגעה לדש בחג הסוכות כי כל אדם צריך להרגיש שהוא שטול בחצות דשה זה המקום שלי מפה אני צומח מפה אני גדל נכון כל שער השנה אני אלך הביתה אני אהייה שמה אבל איפה הלב שלי כל השנה קדש חצות שתו בבית השם זה זה הענין של כל אחד לכן לדעתי שמנו שמה את המרבות הגדולות וכל אחד ש ברמבם כל אחד היה לוקח לעצמו אתזה חתיכה מהעץ כל אחד הוא ענף כל אחד הוא ענף אחד כל יהודי שלומד תורה שעובד את הקדוש ברוך הוא הוא ענף אחד מהעץ הגדול הזה אז זה הלכה ונפילה עכשיו אם יביאו לך משמה זה לא כמו שתה אם אתה לוקח אתה רואה מאיפה אתה מי שייך לעץ הזה של המקדש זה לא שייך לכהנים התמימים והכהנים יביאו לנו לא אתה תלמד תורה לא יושבת מ בלבד כל אדם בישראל לגבי השחום וחזו וסדו אני אגיד מה שנראה לנו דעתי בקיצור אני גם לגבי מספח ככה נראה ל דעתי גם מנספח הסיפור של מנספח זה לא בגלל זה לא בגלל שהתבלבלו או משהו כזה שכחו רק הרעיון היה בספר ככל הנראה קשור לפסוקים בספר ישעיהו לגבי יחזקאל שכתוב שם למרבה המסר שלום הקף המן סומה שמה למה היא סומה כתוב שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח והוא לא זכה [מוזיקה] ו המם הזאת ש הייתה כתובה בספר ישעיהו בצורה כזאת היא הי נתנה אולי הרגשה ש שככה מאז שסתם הדבר כל המן ספר ך אגב זה אותיות של סימנים לגאולה אנחנו מוצאים את זה במדרש רבא בפקוד פקט בסדר צמח כתוב פקות פקת ביוסה א צמח צדיק בשבי ציון לך לך ואברהם וככה המדרש מביא את כולם אז חשבו שאולי כבר לא תהיה גאולה אמרו לא לא זה שזה עדין תהיה שכחו וחזרו וסדום בעצי הערבה לפי הניו דעתי הפירוש הוא כזה בבית ראשון ודאי שהיו ערבות בבית ראשון יכול להיות שאפילו אני ר בדרך השערה יכול להיות שהיו יוצאים גם מים מהשטן רבות היו היו ממש ממש על פלגי מים זה מה שהיה השאלה הייתה זה פסוקים בספר תהילים זה פסוקים בספר ירמיהו זה ידעו שעושים מה שהם לא ידעו האם בבית שני צריכים ל שכחו וחזרו ויסדום מה זה חזרו ויסדום בא יחזקאל והתנה על על על על בניין הבית נכון שהבית השני לא נבנה בצורת יחזקאל אבל הרמבם כותב שעשו את זה כתבנית בית ראשון ומעין דברים הכתובים ביחזקאל ככה ככה כותב הרמבם בהלכות בית ומרת היה בתים לא סש בשאלה הזאת מה מתי עושים את הבית שלי חס אבל אבל מעין דברים הכתובים חס ככה אני מבין ששכחו וחזרו וסדום הכוונה שגם בבית שני צריכים לעשות את זה בהלכה לשם בסיני אבל זה התגלה להם על ידי ג ע על ידי נביא זה זה דבר ש שיכול להיות ה שכחו חזרו סלום של התרגום בוודאי שזה לא קשור להלכת משם בסיני ולא שום דבר אלא מפורש זה על ידי שם פסוקים עזרה ש שמה זה זה דבר שה בקת עזרה עד עד ימי עד ולוס יכול להיות שיש חום שכבר התחילו יודים לדבר בעברית הפסיקו הפס הפסיקו לומר את התרבו ועכשיו החליטו להחזיר את התרבו בסדר כמו שהיו עושים בז לגבי שיעורים של עונשים אין לי הסבר אין או דבר כשמע הרעיון של ארבעת המינים דים יחד חוץ מאשר האתרוג האתרוג זה הפרי את הפרי קוטפים מה כופים אותו אין לו צורך להיות להיות מחובר להיות קשור לזה כן אין מה לקשור אותו זה אמור להיות תלוי אל הפרי לא יכול להיות תלוי כי לא לוקח אנ של אטרו מה לעשות אז מה עושים בכאילו אין בכלל בכאילו ינו באמת יש דברים באמת כשרוצים לעשות עץ אחד מרכיב אפשר לקחת ענף שמים אותו על שורש אפשר לחבר ענפים יחד וזה נהיה באמת אה גוף אחד אבל הפרי אתה לא לא נקשור אותו לנעליו של דקל פרי של פרי של עצמו זה אבל השאר הזה בעצם ב לס את לא רק חיבור של כל הישראל אלא החיים של כל אדם ואדם שלוקח ולקחתם לכם אולי הייתי מסביר בזה לקחתם לכם לכל אחד לאחד אולי זה נתנה קצת דרו קצת מוסר אני חושב שזה עיקר כוונת תורה לקחתן לכל אחד ואחד אל תגיד יש יש תלמידי חכמים בישראל יש גומלי חסדים בישראל תלמידי ח גד סקים בתורה לא לא צריך לעשות גם מגלות חסדים ג לחס גד שתמיד החיים לא חז בתורה כל אחד ואחד מישראל צריך שיהיה בו את כל המעלות האלה הוא צריך להיות שטול על חצות בית השם שטול על פלגי מים הוא צריך לתת פרי הוא צריך שעלי הוא לא יבו וכל אשר יעשה יצליח כל אחד ואחד משראל לעשות את זה והיסוד הכל נובע מהעץ ש שבמקדש וזה הרעיון של הדברים האלה דרתי מקווה שכבנו לדברי [מוזיקה]