🚶‍♂️🛤️ הדרך לצליחת אתגרי התקופה, שיעור נפלא לפרשת בהעלותך | הרב שמואל אברמובסקי

ערב טוב. הגמרא במסכת ארכין בדף טו עמוד א' אומרת ואמר אשלקיש מה היא דכתיב אם משוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבלשון כתוב בכהלת היא משוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבשון שואלת הגמרא מה זה אומר שתקיש מה פירוש המילים אומרת הגמרא לעתיד לבוא מתכבצים כל בעלי החיים סביב הנחש ואומרים לו ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה נאה יש לך? אמר להם הנחש ומה יתרון לבעל הלשון? אומרת הגמרא שלעתיד לבוא יהיה סיטואציה שבה כל החיות מתקבצות ופונות לנחש ואומרים אתה סתם מקיש אנשים. מילה ארי הוא דורס ואוכל. מילה זאב טורף ואוכל. כל החיות הטורפות, הגם שהם מזיקים לבעלי החיים האחרים או לבני האדם שבאים במחיצתם, כל מי שהם פוגשים אותו ומזיקים לו, הם נהנים מזה, יש להם הנאה, הם טורפים, הם מזיקים ואוכלים, אבל אתה סתם מקיש בן אדם והולך הלאה. נכון? יש גם נחשים שאוכלים, אבל לא בדרך של הקשה. כשהנחש מקיש, הוא מקיש סתם. האוכל שלו זה עפר. אז הוא אומר להם הוא מה יתרון לבעל הלשון מה הנאה יש לזה שמדבר לשון הרע גם אין לו הנאה אז אני כמו אדם שמדבר לשון הרע עד כאן דברי הגמרא ולכאורה אין לה הבנה קודם כל מה הסיפור הזה מה עסק של החיות מה הנחש עושה הם לא לימדו אותם שלא מתערבים לאנשים אחרים אין אין אצל אחיות חייבת אין לחיות מה זה מה מה העסק שלהם מה אתה למה אתה מקיש מה הנאה יש לך? אנחנו בסדר. מה הדיון הזה שהם מנהלים איתו עם הנחש? אבל הרבה יותר מזה, מה יתרון לבעל הלשון? איזה הנאה יש לדבר לשון הרע? מי שכתב את זה כנראה לא דיבר אף פעם לשון הרע. אין הנה גדולה יותר מלדבר לשון הרע. ניקח עיתונאי שיש לו סקופ על אישיות מפורסמת, משהו שהולך להניע את עמות הסיפים איזה הנאה יש לו לעמוד ולפרסם את הדבר הזה. אז נגיד הוא עוד מתפרנס מזה. אבל כמה אנחנו נהנים לדבר על השני? כמה תאווה יש לדבר על השני? הלו זה הנאה בלתי רגילה. מאיפה אני יודע? כולנו מכירים את זה. אבל גם התרבות החיים של אנשים שיושבים ומבלים ומפטפטים, אלו שלא מקפידים על הדין, אלו שלא נזרים מן ההלכה, כל כך הרבה לשון הרע יש בפנים בהנאה צרופה. אז מה אומר הנחש? מה יתרון לבעל הלשון? מה הוא נהנה מזה שהוא מדבר? היה לו, הוא נהנה מאוד, הרבה יותר אולי לפעמים מההנאה של אותו הרי שדורס ואוכל. לאכול אנשים זה הרבה יותר טעים מאשר לאכול בשר. מה כתוב כאן בדברי הגמרא? כתוב בגהן בפירושו על כהלת, דבר נפלא. הגן אומר, "הנאה שיש לאדם בעולם הזה שמגיעה מדיבור היא ההנאה הגדולה ביותר. הגהן מעריך על דברים בטלים. כמה הנאה יש לאדם מדברים בטלים. כמה הנאה יש לאדם מלדבר רעה על השני. ודאי שיש הנאה גדולה בזה. אבל אומר הגן לא כתוב כאן מה שאנחנו קוראים הנאה שזהו תענוג, שזהו בלשוני בלשונינו כיף. לא זה הכוונה. כשהחיות שואלות את הנחש מה הנאה יש לך מזה? כוונתם לשאול מה התועלת יש לך מזה. מה אתה מרוויח מזה? איזה רווח יש לך מזה? בשביל מה אתה עושה את זה? סתם כי אתה נהנה? מילא הארי הוא דורס ואוכל. נכון, הוא נהנה מהאכילה, אבל הוא צריך לאכול. אז אולי זה לא נעים, אולי זה פוגע בשני. אבל מה שמניע אותו זה הצורך הקיומי הבסיסי שלו לאכול. זאב טורף אבל אתה אנחנו יודעים שאתה נהנה להקיש אבל להנות מהקשה אין מזה שום תועלת אתה לא מרוויח מזה שום דבר כך גם בעל הלשון בעל הלשון שמדבר לשון הרע לא מרוויח מזה שום דבר אין לו מזה שום תועלת הוא נהנה מאוד אבל אין לו מזה שום תועלת הנאה חסרת תועלת היא נקראת מה הנאה יש לך מזה הוא מסביר הגהן שזה עמוק מאוד. האדם הוא טוב, הוא מדרך הטוב להיטיב. הבריאה כולה היא מעשה של הטבה אינסופית והמציאות של הבריאה היא רוצה להיטיב. אנחנו באנו לעולם בשביל לעשות טוב. אבל לא רק אנחנו. כל הבריאה כולה באה לעולם בשביל לעשות טוב. גם החיות, גם הבהמות, המהות שלהם הוא להיטיב. כל אחד בדרך שלו, כל אחד בתפקיד שלו בעולם. הבהמות והחיות נועדו לשמש את האדם. יש כאלה שלא כך מכירים בזה היום. אבל בדרך ה כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא התכוון שהבהמות והחיות יעשו טוב בעולם לבני האדם. אלו האנשים שבאמת עושים טוב לעולם. בשביל זה זה נועד. אז כשיש נחש שהוא מקיש סתם, זה נגד כל מהות העולם. זה נגד כל המציאות של העולם כי הוא לא מיטיב במה שהוא עושה. כשהארי דורס ואוכל זה צורך קיומי בשבילו. אז כך נקרא שהוא עושה טוב. מדוע? כי הוא יש לו תפקיד בעולם. וכשהוא דורס ואוכל ככה הטבע של העולם. אבל כשנחש מקיש סתם זה חסר תוכלת, זה חסר הטווה. אז החיות באות לנחש ואומרות לו, אנחנו לא מתערבות לך, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אתה נגד קיום העולם, אתה סותר את המהות של העולם, אתה סתם עושה רע. אומר להם הנחש, לא אני המצאתי את השיטה, האדם הוא זה שהמציא את השיטה. מה יתרון לבעל הלשון? כאשר יש בני אדם שעושים דבר שכל מהותו הוא רק רע, כל מהותו הוא רק להערה. אז מה אם הם נהנים מזה? זה סותר את מציאות העולם. וזה הנחש. זה הסמל של הנחש בעולם. הנחש הוא הסמל של יצר הרע. אנחנו יודעים מחטא אדם הראשון שהנחש של חי הרפואה זה בגלל הנחש של הקדוש ברוך הוא אמר למשה במדבר לשים את שכל מי ש יקיש אותו הנחש יסתכל על הנחש שעומד על למעלה וכולם ככה יטלו את עיניהם באביהם שבשמיים זה מזה זה הגיע לכאורה ואנחנו מקווים שגם הם נוסעים את עיניהם אל אבינו שבשמיים וכך הם נרפעים אבל זה הרעיון של הנחש שקשור לרפואה אבל הנחש ככלל כשהוא לא עומד למעלה ונוסאים את עיניהם אל אבינו שבשמיים אז עניין הנחש הוא יצר הרע הוא מהות הרע של העולם כי הוא רע מוחלט הוא רע בשביל להרע יצר הרע נכון יצר הרע זה תפקידו בעולם אבל הקדוש ברוך הוא ברא בריאה בעולם שהתפקיד שלה הוא לסמל את הרע המוחלט את הרע בשביל הרע ומארץ שלא מצילים את האדם ממנחש נכון זה נכון כי גם הרע ביותר איתו אפשר להציל את מי שניזוק ממנו אבל זה עוד נושא בשורה התחתונה הנחש עניינו הוא רע וגם בעל הלשון זה מה שהוא עושה הוא עושה רע ועושה רע בעולם וזה המשא ומתן אומר הגהן בין החיות לבין הנחש אבל באמת כולם באבק לשון הרע אומרים חז"ל חטא הלשון הוא קיים בכל מקום כמה אנחנו צריכים להיזהר וללמוד את ההלכות ולהישמר ולהרגיל את עצמנו שלא לדבר לשון הרע כי זה באמת קיים בכל מקום ולמה באמת אנחנו כל כך נהנים לדבר על השני למה באמת אנחנו כל כך מתענגים להגיד דברים רעים על אדם אחר מה זה הרוע הזה שנמצא בתוכנו כולם באבק לשון הרע זאת אומרת שגם כשאנחנו נזרים מאוד קשה מאוד שלא לגעת בכישלון הזה ולו בצורה הקטנה ביותר. למה? למה זה כל כך חזק אצלנו? ואנחנו יודעים שחז"ל אומרים דברים איומים ונוראים על בעל הלשון. חז"ל אומרים בירושלמי במסכת פאה שקולה העוון שקול העוון של דיבור לשון הרע כמו עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וזה פלא. מה הפשט? עבודה זרה. אדם שמדבר לשון הרע מביא החופץ חיים הרי הוא ככופר בעיקר גילוי עריות שפיכות דמים כמו להרוג בן אדם איך אפשר להשוות את הדברים בכלל ודאי בשורשם למה באמת זה כל כך חמור אז אנחנו מבינים שזה שייך אל הרע אבל מה יש שם כל כך חמור הרצון של האדם הוא להרגיש טוב הרצון של האדם הוא לחוש תחושה של שובי, של משמעות, שאני משהו, שאני עושה טוב, טוב במה שנראה בעיניים שלי כטוב. והרצון הזה הוא בסיסי בכוח האדם, כי האדם שואף לשלמות. האדם שואף באמת לממש את עצמו. היום זה מאוד הולך, מימוש עצמי, אבל בשורש זה באמת נפש האדם. האדם רוצה לעשות את התפקיד שלו בעולם. באופן המושלם. כל יצור כפיו של הקדוש ברוך הוא, כל מה שיש בבריאה, רוצה להגיע לשלמות. זה טבוע בתוכנו. אבל זה קשה להגיע לשלמות. זה קשה באמת להיות שלם גם בעיני עצמנו. הרבה יותר קל להקטין את השני. הרבה יותר קל להגיד שהוא לא בסדר. כשאני אומר שהוא לא בסדר בנפש פנימה אני מרגיש הרבה יותר טוב כי אני לא נכשל במה שהוא נכשל. הרצון התאווה ההנאה שלדבר על השני רע נובעת מן הרצון להגדיל את עצמי. נובעת מן הרצון להגיד אני בסדר הנה הקטנתי אותו אז אני נהיה הרבה יותר גדול. זה שורש התאווה שנמצאת בלשון הרע. ולכן זה כל כך בסיסי. ולכן זה נמצא בכל מקום. כי זה הדבר הכי בסיסי אצל האדם. הרצון להפיק מעצמו את המעיתב. הרצון באמת להגיע לשלימות עצמית. אז איך מתמודדים עם זה? מה באמת התורה נותנת לנו כלי או כלים כדי באמת לשרש ולעקר מתוכנו את עוון הלשון הרע. ננסה לראות. בפרשת השבוע התורה מספרת לנו על החטא של מרים. כאשר התורה אומרת שהיא דיברה לשון הרע. מדוע לא יריתם לדבר בעבדי במשה? יחד עם אהרון הם נקראים אל אוהל מועד ומרים מצורעת כשלג ואנחנו יודעים שהתורה אומרת לנו בחומש דברים זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים זאת אומרת האירוע הזה של מרים שמדברת לשון הרע לפי דרגתה ונאנשת בצרת הוא אירוע שאנחנו צריכים לזכור אותו וחז"ל אומרים לנו תזכרו היטב ומה מרים שהייתה צדיקה גדולה וודאי ודאי לא התכוונה לדבר לשון הרע ועל מי היא דיברה על אח שלה שוודאי היא לא התכוונה לפגוע בו ומה היא אמרה היא אמרה דבר שהיא בכלל יכול להיות שבוח מאוד גדול אבל בדקי דקות יש כאן חטא לשון הרע לפום דרגתה והיא נצטרעה תבעו אותה על החטא הזה של הלשון הרע אז מה נגיד אנחנו הזכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים תזכרו עם ישראל היטב כמה כמה חמור החטא הזה של הלשון הרע. כמה אדם צריך להתרחק ולהישמר ממנו. ותבינו היטב איך אתם נשמרים מזה. אז בשביל להבין את זה צריכים להבין את המהלך של מרים. מרים אחרי שהיא מקבלת צרת עם ישראל עוצר עומד מלכת. הוא לא ממשיך את המסעות שלו. אומרים חז"ל למה? זכרו לה את אותה מידה שהיא עמדה כאשר אח שלה משה היה ביאור. כולנו מכירים את הסיפור שמשה רבינו בהיותו תינוק נזרק אליהור, מושלח אליהור ותיתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. אז מרים הנביאה עומדת שם ומסתכלת לראות מה יקרה עם משה. ולכן היא זוכה שכל עם ישראל עומד ומחכה לה. וצריכים להבין ודאי שהדבר שהתורה מלמדת אותנו בזה זה שגם על כל מעשה קטן יש לו משמעות הנה מרים שעמדה וחיקתה לראות מה יקרה עם משה קיבלה שכר עצום עם ישראל עם שלם עומד מלכת עוצר ומחכה לה אז אנחנו יכולים להבין מזה מה הכוח של כל מעשה גם אם הוא אצלנו נדפס כמעשה אולי פעות אבל אנחנו רוצים לרדת לשורש הדברים מה זה לא אלמנטרי שאחות תעמוד ותסתכל לראות מה קורה עם אח שלה שנמצא ביאור תינוק קטן בתוך תיבה. אנחנו מכירים את הסיפור הזה הרבה שנים אבל ננסה לדמיין אותו אבל יותר מזה איפה אמא שלו? אמא שלו הלכה הביתה אבא שלו הלך הביתה שמו אותו ביור והלכו רק מרים נשארה ואם נגיד ששמו אותה שם בשביל לשמור אז מה הגדולה? מה אנחנו כל כך מתפעלים? בסדר היא הייתה נציגת המשפחה סביב היאור מה הסיפור הזה שעמדה מרים ותיתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו חז"ל מספרים במדרש איך קרה הסיפור שמשה רבינו מגיע אליהור הלו התורה אומרת וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ואומרים חז"ל שכאשר פרעה גזר כל הבן הילוד היורה תשליחו פרש אמרה אברהם מאשתו ואמר אין לנו אפשרות יולדו ילדים מה נעשה יזרקו לנו אותם ליאור באה אליהם מרים ואמרה אתם עושים גזירה יותר גדולה ממה שפרעה גזר פרעה גזר על הזכרים ואתם גוזרים גם על הנקיבות ואם תוולד בת ויותר מזה אמרה להם מרים אני יודעת בנבואה שמהבית שלנו עתיד לצאת מושי של ישראל ואמרה מקבל את הנבואה של מרים וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי וחוזר לאשתו ונולד משה רבינו וכשנולד משה רבינו אומרים חז"ל נתמלא הבית תורה ובאותם רגעים עמד אמרם ונשקה למרים על מצחה ואמר לה הנה נבואתך מתגשמת תראי ניבת וצדקת נולד בן והבית מתמלא הורה הוא באמת כנראה נשמה גבוהה הוא הולך להושיע את עם ישראל מדהים ועובר זמן קצר וכבר אי אפשר צפינו וצריכים לקחת אותו ולזרוק אותו ליאור כי עוד רגע יבואו השוטרים של פרעה ויקחו אותו בכוח ולוקחים את משה הקטן ושמים אותו בתוך התיבה ומובילים אותו אחר כבוד אליהור אומרים חז"ל בדרך אומר אמרם למרים פונה אליה ותופח על מצחה. יתכן שהמצח שלה עוד רטוב מהנשיקה שהיא קיבלה. מאבא אמרם שאמר לה הנה נבואתך ואומר לה בתי הה נבואתך. הכל מתפרק. איפה הנבואה? אמרת שהוא יושיע את ישראל. הנה הוא הולך ליאור. אומרים חז"ל זהו שאומרת התורה. ותיתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. היא לא עמדה לשמור עליו. לא היה צריך לשמור עליו. ודאי גם אמא שלה ואבא שלה דאגו מאוד מה יקרה עם משה הקטן. לא זה מה שהתורה מספרת לנו. התורה מספרת לנו ותיתצב אחותו מרחוק בבחינת התייצבו ראו את ישועת השם. מרים עומדת ואומרת, אני מחכה לראות איך הנבואה שלי הולכת להתגשם. והיא לא מוותרת. היא אומרת, הנבואה שלי תתגשם. היא לא מוותרת גם ברגעים שמגיעה בתיה עם נערותיה ובתיה כבר רוצה להושיט את ידה על מנת לקחת את התינוק שבוכה במים ונערותיה אומרות לה שלא תעיזי לעשות את הדבר הזה. כך אומרים חז"ל במדרש. הלו אבא שלך יהרוג אותך. אבא שלך גזר, כל הבן הילוד היורה תשליחו ואת הולכת להציל ילד יהודי ששט במים ואת כל זה מרים שומעת והיא לא מתרגשת ואתה התעצב אחותו מרחוק היא מחכה היא יודעת שהנבואה שלה תתגשם למה היא כל כך בטוחה מה הכוח שהני אותה לעמוד שם ולהגיד הנבואה שלי תתגשם היא קיבלה נבואה היא קיבלה נבואה. היא ראתה את הדברים בצורה הבהירה שלהם. ברור לה. ברור לה מעל כל ספק. יש לה הכרה ברורה. הילד הזה יהיה מושיעם של ישראל. היא לא יודעת איך. היא לא יודעת איך הדברים תגלגלו. אבל ברור לה שהילד הזה יושיע את עם ישראל. אז זה לא מרגש מה קורה מסביב. אז זה לא מרשים מה רואים בעיניים. יש נבואה ברורה ותיתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו וכך גם אנחנו מוצאים כפי שחז"ל מספרים לנו במדרש כאשר עם ישראל חוטא בחטא העגל כיצד קורא חטא העגל עם ישראל מחכה למשה רבינו שירד מן השמיים בושש משה לבוא ועם ישראל מחכה למשה ולא מוכן להחליף אותו באף מנהיג אחר ולא מעלה על דעתו בכלל לעשות משהו אחר וכשמישהו מעלה רעיון כזה אחר אומרים מה פתאום אז הוא מתעכב אבל משה כבר ירד אבל אז השטן מגיע ומצייר להם אומרים חז"ל בשמיים את דמות מיטתו של משה רבינו מרחפת באוויר ולפתע כולם רואים בעיניים שמשה רבינו נפטר וזה מפרק אותם הם אומרים טוב מה אפשר לעשות זה המצב אם רואים בעיניים שמשה רבינו איננו חייבים למצוא תחליף והם חוטים בחטא את העגל. אבל יש שבט אחד שלו, שבט לבי. שבט לוי כי הוא לא מתרגש ממה שהוא רואה בעיניים. הוא יודע בוודאות שאם משה רבינו אמר שהוא ירד אז הוא ירד. הוא יודע בוודאות שאם הקדוש ברוך הוא לא ציווה לעשות עגל אז עושים עגל. זה ההבדל בין ידיעה להכרה. זה ההבדל בין סתם הבנה לבין תחושה חזקה וברורה. מציאותית שאדם חי בהכרה הזו. זו המציאות ואין בלתה ולא נותן לעולם לבלבל אותו. זה מה שאנחנו לומדים עם מרים. זה מה שמרים הנביאה מלמדת אותנו. כאשר אדם מגיע לפניו חטא הלשון, למה הוא רוצה לדבר לשון הרע? כי הוא רוצה להקטין את השני. הוא רוצה להגדיל את עצמו. מה גורם לאדם לרצות להגדיל את עצמו? הרצון להגיע לשלמות. אז אומרת התורה, זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים. תלמד ממרים שחטאה בחטא הלשון מה שחטאה וכל עם ישראל חיכה לה. למה הוא חיכה לה? כי החוטא בחטא הלשון צריך להיות בדד ישב מחוץ למחנה. למה הוא בדד ישב מחוץ למחנה? הלו זה שהוא בדד יושב מחוץ למחנה זה מה שמגדיר אותו כמת. הגמרא אומרת שאחד מאלו שחשובים כמת זה מצורע. למה דורשים את זה מהפסוק בפרשה שלנו אל תהי כמת. זאת אומרת שמצורע נקרא מת. למה? כי הוא בדד ישב מחוץ למחנה. הוא לבד. מה כל כך נורא לראות לבד? יש אנשים שאומרים שהם כשהם לבד הם בחברה טובה. למה זה נקרא עונש של מוות להיות לבד? הוא לא לבד, הוא בדד. מה ההבדל בין לבד לבד? אדם שהוא בדד אין לו אפשרות לתת משלו לאחרים. אדם שבוחר להיות לבד בזמן מסוים, הוא יכול להיות בחברה טובה מאוד. לא, אדם לא חייב להיות תמיד להקיף את עצמו באנשים. אבל אדם שהוא בדד הוא יחידי. יחידי שהוא ההפך מיחידו של עולם. הוא יחידי שלא נותן לאחרים. הוא בודד. המהות של האדם בעולם הוא להיטיב לשני. וכשאדם לא מהטיב לשני ולא יכול להיטיב לשני, הוא בדד. הוא חשוב כמת. אין לו מה לעשות כאן. אין לו שום מציאות בעולם. הוא נקרא כמו אדם מת. אז המצורע לוקחים אותו ושמים אותו בדד ישב מחוץ למחנה. אם אתה זקוק על מנת להשלים את עצמך, לרמוס את השני, אם אתה מנהל את החיים שלך בבחינת הרע המוחלט, אין לך מה לעשות כאן בעולם. אנחנו לא נהרוג אותך, אנחנו נשים אותך בדת. זה המוות הטבעי שיש לאדם כי שהוא לא יכול להשפיע מעצמו על אחרים, כישהוא לא יכול לתת ממה שיש לו להעניק אותו לאנשים אחרים. אין לו משמעות של כאן של שום כוח בעולם. מרים הנביאה כשהיא הולכת לשבת בדד כל עם ישראל מחכה לה כל עם ישראל ממתין לה נכון על פי ההלכה היא צריכה להיות בנפרד כי יש את טומת הצרת אבל כל עם ישראל ממתין לה כיוון שהוא בא ואומר לה אנחנו איתך למה כי עד זו שלימדת אותנו ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו עד זו שנתת לנו את הכלי איך אפשר אפשר להילחם בחטא הלשון. איך? אדם שיש לו הכרה מוחלטת בהנהגת הבורא בעולם, אדם שיש לו אמונה שלימה והבנה למהות תפקידו בעולם, לא צריך לרמוס את השני, לא צריך לדבר על השני על מנת לגדל את עצמו. ונסביר את הדברים. המשנה אומרת במסכת ברכות, ממתי קוראן את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. ממתי קוראים קריאת שמע? מתי זה הזמן של קריאת שמע של ערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם, כהן שנטמא, הוא לא יכול לאכול בתרומה. אז גם אחרי שהוא עבר את ימי הטהרה שלו, כל אחד לפי מה שהוא נטמע, גם אם הוא מגיע היום שהוא כבר נחשב טבול יום, הוא צריך לחכות לצאת הכוכבים. רק בלילה הוא נטהר לגמרי והוא יכול לאכול מהתרומה. אז ממת מתי קוראן את שמע של ערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. שואל הגהן, אני אומר את זה בלשוני, הוא לא כך מתנסח, מה התסבוכת הזאת? למה לסבך לנו את החיים? תגידו, מתי קוראים את שמע בערבית? מצאת הכוכבים. מה עכשיו הלכות תרומה? לא מצאו להביא דוגמה יותר מסובכת מאשר בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם ורצו ללמד אותנו, אגב, זה עוד הלכה. נו יכלו למצוא את הדרך אבל ייתכן שגם זה פירוש נכון שרצו למצוא ללמד אותנו אגב זה דיני התרומה אבל האם יש כאן יותר מזה אומר הגהן אומר הגן לא סתם בחרו את התרומה לחיבור לקריאת שמע למה כמה צריך לתת תרומה אז אומרים חז"ל מה זה תרומה טרי מ-100 אחד מ-50 שתיים מ100 זה תרומה אומר הגהן למה שוב שוב לסבך אותנו. למה להגיד טריים מ-100? תגיד אחד מ-50. מה הרעיון? אומר הגן, דבר נפלא. ישנם פרשיות שאנחנו אומרים אותם פעמיים ביום, קריאת שמע. הבסיס של קריאת שמע, אם רוצים לצאת ידי חובה, לפי הדבר הכי בסיסי שצריכים לומר, זה שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. פסוק ראשון. ומה שאומרים יחד איתו זה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועת. כיוון שיעקב אבינו אמר אותו. אומר הגהן, האותיות של שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. זה 49 אותיות. 49 אותיות. תרומה זה אחד מ-50. אחד מ-50 זה אם נוציא את האחד מה-50, נשארנו עם 49. אומר הגן, כאשר אדם צריך לתת תרומה, הוא לא צריך לתת תרומה רק מהפירות, הוא צריך לתת תרומה גם מעצמו. פעמיים ביום תיתן אחד מ50 תאמר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד ואז תגיע אל האחד שמשלים את ה-50 אז תגיע אל האחד האמיתי שהוא ייחודו של עולם הוא הקדוש ברוך הוא שהוא אחד אז זה חשבון יפה ורט נפלא אבל מהות הדברים מלמד אותנו הגהן שקריאת שמע קרוחה בתרומה ולכן המשנה אומרת ממתי קוראים את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם כי יש קשר בין הדברים מהות הדבר הוא שאנחנו צריכים לזכור שאנחנו תרומה, שאנחנו כאן באים לגלות את מלכות השם בעולם, שאנחנו כאן יש לנו תפקיד ויש לנו משימה, שאנחנו כאן רוצים וצריכים לרצות להתחבר לבורא עולם. לכן גם כאשר עם ישראל מקבל תורה, הוא מקבל תורה אחרי 49 יום. כי נתינת התורה קשורה היטב בהכנה לקבלת התורה של 49 יום. להכין האדם את עצמו עד שהוא מגיע לקבלת התורה. החטא שמביא את האדם לדבר לשון הרע, מביא החופץ חיים הוא הגאווה. כפי שדיברנו. מה זה גאווה ומהיא ענווה? בפרשת השבוע התורה מעידה על משה רבינו והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה. משה רבינו היה עניו, אבל אותו משה רבינו העניב, הוא היה לוחם גדול. הוא ידע בדיוק מה הוא שווה ומה היכולות שלו ומה הכוחות שהוא יכול לדרוש מבורא עולם. הוא פונה לבורא עולם ונלחם בשביל עם ישראל דברים שאף אחד לא העיז לעשות. הוא זה שמגיע לפרעה מלך מצרים ואומר, שלח את עמי. אז הוא עניב, אבל הוא לא מפחד. הוא מתנהג בצניעות אבל הוא יודע היטב את כוחותיו. בעל הגאווה נראה לנו כאדם בעל ביטחון עצמי גבוה. לפעמים אתה נמצא באירועים או בכל מיני מקומות ואתה פוגש אישיות מפורסמת שמסתובבת והכל מסביבה מלא הוד וכבוד והדר וזה נראה כריזמה מאוד גדולה וכולם משחררים לפתחו וכבוד גדול ה הוא מקבל וכמה גאווה יש שם וגאווה היום זה בכלל נהיה מילה שאפשר לתרבט אותה אנשים מודיעים לנו שהם גאים בדברים כאלה ואחרים כאילו שזה דבר חיובי זה נורמל לי להיות גה. אני גאה במה שאני עושה. ואנשים מסתובבים ומקבלים כבוד. אבל כולנו יודעים מה קורה ברגע שאות אותה אישיות מסובבת את הגב. מה אומרים עליה מאחורי הגב? אותם המכבדים האמיתיים הלו מזלזלים באותו אדם. הלו הכבוד הזה הוא כבוד מדומה. הלו אנחנו לא מעריכים את אותם בעלי גאווה. למה? למה אנחנו לא מעריכים אותם? הם באמת לפעמים עושים דברים טובים. באמת אולי יש להם במה להתגאות. כי הגאוותן הוא אדם חסר ביטחון. הגאבותן הוא אדם שזקוק לאישורים של הסביבה, זקוק לאישורים של החברה. במה שהוא עושה. הוא צריך שכל הזמן יפערו אותו ויעלו אותו ויגידו לו כמה הוא טוב וכמה הוא מוצלח. ובלי זה הוא לא מרגיש שהוא לא שווה. אז הוא צריך לדבר לשון הרע. אז הוא צריך לדרוך על השני כי זה מה שנותן לו את הכוח. הוא תמיד זקוק לשני. הוא תמיד זקוק לכולם. הענטן האדם שהוא בעל ענווה הוא לא זקוק לאף אחד. הוא בעל ביטחון עצמי מופרז. אולי הוא מלא באמת של מה שהוא עושה. הוא יודע שהוא שווה באמת אם הוא עושה את מה שמטל עליו. ואם הוא עדיין לא עושה הוא יודע שמה שהוא עושה זה שווה. את זה הוא מעריך בעצמו. אבל זה לא גורם לו להתגאות על השני. זה לא גורם לו כי אין לו צורך לרמוס את השני. ממילא הוא לא צריך לדבר לשון הרע. זאת אומרת, ההכרה במציאות של הבורא בעולם ובמציאות של הכלים שהוא נתן לנו ואנחנו צריכים להשתמש בהם, מביאה את האדם לממש את עצמו באופן הנכון והנרצה. ואם אדם מצליח לבנות לעצמו ביטחון בדרך שלו והבנה שמה שהוא עושה זה הדבר הנכון אז הוא לא זקוק לקבל אישורים מהסביבה אבל חייבים להכיר בזה שמה שאני עושה זה הדבר הנכון אדם שבאמת בטוח שמה שהוא עושה זה טוב אז הוא מיטיב לאחרים אז הוא לא זקוק לאחרים אז הוא מלא בעצמו אז הוא עניב אז הוא יודע מה יש לו ומה אין לו והוא יודע שגם מה שיש לו זה מתנה שמיים והמעט שהוא עשה רחוק ממה שהוא יכול היה לעשות אבל הוא לא מרגיש בשביל זה מסכן הוא שמח במה שהוא עשה הוא בטוח בדרכו הוא האדם שגדל הוא האדם שיכול להיות מנהיג ולכן משה רבנו הוא עניב מכל אדם אשר על פני האדמה הוא מכיר בערך עצמו אבל הוא בטוח בדרכו הוא מכיר היטב במציאות הבורא הוא חי את הדבר הזה לכן הוא שלם לכן הוא לא זקוק לאף אחד לכן הוא מנהיגם של ישראל. זו הדרך לברוח מחטא הלשון. ולכן אדם שמדבר לשון הרע ודורך על השני זה רק רע. כי חסר לו בשלימות שלו, בהכרה שלו בבורא עולם. ולכן זה חמור מעבודה זרה או שקול. כעבודה זרה גילוי עריות ושפחות דמים. כי כשאדם חוטא צריכים לרד לשורש העניין. כשאדם עובר עבירה צריכים להבין מאיפה זה נובע. חז"ל אומרים שלא ביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה אלא כדי להתיר להם גילוי עריות. אמר המשגיח רבי מאיר חודש היה מתאר ואומר משה רבינו קם בבוקר ויוצא אל מחנה ישראל ופתאום הוא רואה אותם משתחווים. כולם עומדים ומשתחווים והוא מסתכל ושואל מה הולך? אז הוא רואה שיש פיסלונים שעם ישראל משתחווה לעבודה זרה אז הוא אומר אוי מה קרה השם ירחם ככה הוא היה מתאר כמובן לסבר לנו את האוזן אז הוא מכנס את כל עם ישראל ונותן שיחת חיזוק אומר להם רבו יסאי אתם עמדתם במעמד הר סיני הקדוש ברוך הוא אמר אנוכי השם אלוקיך איך אתם עובדים עבודה זרה וכולם אומרים נכון צודק וכולם חוזרים הביתה בחיזוק גדול מאוד והוא קם בבוקר למחרת ויוצא מהאוהל והורה את כולם שוב משתחווים לעבודה זרה. אז הוא אומר, מה קרה פה? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה מסרת שיחה לא נכונה. אתה דיברת על הנושא הלא נכון. לא ביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה, אלא להתיר להם גילוי עריות. תטפל בעניין שגילוי עריות, תראה שהם לא יעבדו עבודה זרה. כשאדם עובר עבירה, צריכים לחפש את השורש של העבירה. אם אדם חוטא בחטא כלשהו והוא נהנה ממנו מאוד, גם אם הוא ינסה לפרק את העוון הזה, אם הוא לא ירד לשורש הדבר, מה גורם לו לחתו, הוא אף פעם לא יפתור את הבעיה. אדם שמדבר לשון הרע, הוא בעצם לא מכיר בערך עצמו. הוא בעצם לא מכיר בתפקידו בעולם. הוא לא מכיר בהבורא יתברך שנתן לו משימה. הוא לא מכיר בזה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שמנהל את העולם ורק הוא זה שיכול לתת משמעות אז הוא צריך לדרוך על השני אז הוא צריך לרמוס את ההוא אז שכוליו שקול העוון הזה של דיבור לשון הרע כמו גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה שהם שלושת העבירות החמורות שעליהם נאמר יהרג ובאל יעבור מדוע כי הם נוגות ביסודות האמונה הם נוגות במציאות הבסיסית של בורא עולם בעולמינו וכשאדם מדבר דבר לשון הרע שם חסר לו אז זה רק שקול כמו זה אנחנו לא אומרים יהרגו באל יעבור על לשון הרע חלילה אבל בשורש לשם זה מגיע בשורש לשם זה מכוון ולכן אדם שרוצה להיזהר מחטא הלשון צריך לחדד בעצמו את ההכרה במציאות הבורא צריך לחדד בעצמו את הביטחון בדרך שבה הוא הולך וזה יתן לו שלמות אנחנו יודעים היום הרבה הרבה אנשים עוסקים בחינוך ומנסים להגיע אל מה הוא הסוד של הורים טובים שמעניקים לילדים שלהם את הטוב ביותר וכל אחד מקים לו שיטה ודרך וכל אחד מלמד את ההורים איך להיות הורים טובים יותר אבל חז"ל לימדו אותנו דבר פשוט וור מה הדרך להנחיל לילדינו את הדרך הזו את הכלי הזה את הביטחון הזה בעבודת השם אנחנו אומרים בתחילת הפרשה תורה אומרת בעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות אומרים חז"ל ולומדים אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנורות וחז"ל מביאים בגמרא איך היה הצורה שאהרון היה מדליק את המנורה אחד מההלכות שצריכים כדי להדליק את המנורה שנדרשת מן הפסוקים שתהה השלבת עולם מאליה פירושם של דברים לקחת את הנר לחבר אותו אל הפתילה ולחכות עד שהשלבת עולה מאיליה. שזה יעלה. כל עוד שהשלבת לא עולה מעיליה, לא להזיז את הנר, לא להזיז את האש מתוך המקום שפה אתה רוצה שזה ידלק. כי זה הדרך להדליק שהשלבת תה עולם מאליה. ושואלים המפרשים לכאורה זה דבר פשוט. נו, ככה מדליקים נרות. אם תזיז את זה לפני הזמן זה יכבה אז אולי זה יתפס איכשהו ויעלה. מה צריכים לדרוש מן הפסוקים שתה שלבת עולם מאליה? אז לעיקר הדין כתוב כאן שלא שידלק טוב כאשר אתה עוזב את האש כדי שזה יקרה שאתה הדלקת ולא שזה נדלק על ידי דבר אחר אבל למדו מכאן רבותינו דבר נפלא הלו מנורה נמצאת בדרום וחז"ל אומרים הרוצה להחקים ידרים כיוון שהמנורה נמצאת בדרום מנורה היא משולה לתורה מנורה היא משולה לחוכמה מנורה היא משולה לבית המדרש שלנו שאנחנו אנחנו רוצים לחנך את עצמנו, את ילדים, את תלמידינו. מה הדרך? שתהה השלהבת עולם מאיליה. חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזכין לו יסור ממנה. מה פירוש הדבר? תחנך אותו בצורה כזאת שהוא ידע להתחנך לבד. תיתן לו כלים. אל תלמד אותו מה לעשות. אל תלמד אותו בצורה כזאת שהוא כל הזמן יצטרך סעד לתומכו. שתהה השלבת עולם מאליה. תדליק את הפתילה שהיא תוכל לדלוק לבד. תן לילד, לנער, לעצמך את הכלי שתאכל, שהוא יאכל לדלוק לבד. אז מה הסוד? מה הכלי הגדול ביותר שאפשר לתת? ביטחון במה שאתה עושה. ביטחון במה שאתה עושה. אם אנחנו נדע ונכיר מהיא הדרך שלנו והיא תהיה ברורה לנו, אז נוכל לעבוד את השם כמו שצריך. אם אנחנו נכיר במציאות הבורא, אם אנחנו נכיר בסולם הערכים שלנו, אם אנחנו נעמיד אותו בצורה הברורה והבטוחה ביותר, אז אנחנו ניתן כלי עצום לילדים שלנו. אבל אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו את הכלי הזה, קודם כל אנחנו צריכים להיות בטוחים. קודם כל ההכרה צריכה להיות בתוכנו. כפי שכבר הזכרנו פעם את מה שחז"ל אומרים על הפסוק הראשון בתורה, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. מביא רש"י, אמר רבי יצחק, "ולמה פתח בבראשית לא היה צריך לפתוח מהחודש הזה לכם ראש חודשים? כי אם יאמרו אומות העולם לסתים אתם שכבשתם ארץ לא לכם אז תאמרו להם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והארץ של הקדוש ברוך הוא ברצונו נתנה לכם וברצונו נטלה ממכם ונתנה לנו והשאלה עולם מעיליה נו זה עובד השיטה הזו עובדת אם אנחנו נבוא לאום ונאמר הנה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מה אתם רוצים מאיתנו מכל העולם משגעים אותנו תעזבו אותנו בשקט הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עולם ברצונו נתנה לכם עכשיו הוא נתן לנו זה עובד זה לא עובד למה זה לא עובד כי רש"י לא אמר שנגיד את הטענה הזאת לאומות העולם לא כתוב בשום מקום ברשי ברבי יצחק שנגיד את התענה הזאת לאומות העולם כי אומות העולם ספק אם יקבלו את זה רש"י אומר בשם אביו תגידו לעצמכם תגידו לכם תגידו לעם ישראל, אם אתם תשאלו את השאלה מה אנחנו עושים כאן על האדמה הזאת, כשלכם יהיה לא ברור, לא תוכלו להנחיל את הברירות הזאת לעולם. קודם כל תאמרו את זה לעצמכם, תחזקו את הדבר הזה אצלכם ואז אולי תצליחו לשכנע גם את אומות העולם. אז אם אנחנו רוצים להנחיל לילדינו את הביטחון בתפקיד שלנו בעולם, את הביטחון בסולם הערכים שלנו, את הביטחון באמת, ואנחנו נמצאים בעולם שמשפיע עלינו כל הזמן, אנחנו מושפעים כל הזמן, אנחנו חייבים לחזק אצלנו את הביטחון בדברים. וכשאנחנו נהיה בטוחים בדברים, כשילד רואה אבא בטוח, זה נותן לו ביטחון, אז הוא יכול גם כן לקנות את אותו ביטחון. וביטחון הוא לא סתירה לבירור, ביטחון הוא לא סתירה לחקר האמת, ביטחון הוא לא ראש בקיר, ככה זה וזהו. לא, לא. נחקור ונברר את דרכינו שוב ושוב ושוב, אבל נהיה בטוחים בה, נהיה סגורים בה, נהיה עומדים בה, נכיר, נעבוד על הכרה במציאות הבורא, נעבוד על הכרה בדרכנו, אז נוכל באמת להעביר את זה הלאה לדורות הבאים. אז נוכל באמת לגדל את עצמנו ולא להיות קשורים חלילה וחס לחטא הלשון. בפרשה אנחנו גם כן קוראים על את הפרשה של ונסו אהרון ויאמר משה קו השם ויפוצץ אויבך כולנו מכירים את מה שכתוב בחז"ל ונמצא בספר התורה שהפרשה הזו נמצאת עם ננים הפוכים דהיינו שזה פרשה בפני עצמה ושתי שיטות בגמרא האם הפרשה הזאת אין מקומה כאן ושמו אותה כאן כדי להפריד בין פורנות לפורנות או שזה שלושה ספרים שספר ספר במדבר מתחלק לשלושה ספרים ויהי בנסו אהרון הוא ספר בפני עצמו אבל הפירוש הראשון שהזכרנו שאומר שאין זה מקומו כאן ובאנו להפריד בין פורנות לפורנות מהיא הפורנות שרצינו להפריד הפורנות הראשונה היא אומרים חז"ל ויסו מהר השם כאשר עם ישראל סיים לקבל את התורה הוא נוסע מהר סיני והפורנות השנייה היא ויתוו תאווה עם ישראל מתווה תאווה ואחר כך אש פורצת ואחר כך הם מקבלים בשר וקברות התאווה והסיפור הידוע והמוכר של התאווה של עם ישראל שמתהווה שם עם ישראל התאבו תאווה שואל השפת אמת מה זאת אומרת עם ישראל התאבו תאווה קודם כל מה זה הלשון להתאבות תאווה דבר שני עם ישראל עמד כבר אחרי שנה שהוא הולך במדבר אחרי זמן ארוך מאוד אלמלא חטא המרגלים הם כבר היו צ'יק צ'ק נכנסים לארץ הם כבר עברו מבחינת נתם את הדרך הארוכה שבה הם צריכים להתמודד עם המן שנפשם קצה בלחם הקלוקל. עכשיו הם נשברו. עכשיו הם התחילו לזכור את הקישויים והוטיחים שהם אכלו והתוו פתאום לאכול אוכל אחר. מה קרה לעם ישראל בדיוק בשלב הזה? אז מצאתי שתי גישות לענות על קושייתו של השפת אמת. הוא עצמו מסביר את הדבר ואומר שבאמת עם ישראל רצו להתמודד עם הניסיון. עם ישראל שנמצא במדבר, שנמצא בעיתוף הזה של הקדוש ברוך הוא, ברמה הרוחנית הגבוהה הזו של מן שיורד מהשמיים, של דבקות בבורא, אמרו אנחנו עוד מעט מגיעים לארץ ישראל, כל העסק הזה יגמר. אנחנו צריכים לתרגל איך זה לחיות בתוך חיים רגילים, איך זה לחיות בתוך חיים נורמלים. אז הם ביקשו לנסות אותם עם תאווה. הם התאוו לתאווה. הם ביקשו לקבל את התאווה כדי שהם יוכלו להתנסות בניסיון של עולם הזה, בניסיון של גשמיות, ולצאת מתוך הספרה הרוחנית שבה הם נמצאים. כך הולך השפת אמת בדרכו. אבל אחרונים אחרים פירשו את הדברים כפשוטם שעם ישראל באמת התאוו תאווה. אבל מה הייתה התאווה? הם התאוו לתאווה. הם רצו שתהיה להם תאווה כי הם הולכים במדבר והם נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה והם לפתע אומרים די אנחנו לא רוצים את הקרבה הגדולה הזאת לקדוש ברוך הוא זה מחביד עלינו זה גורם לנו להיות במצב כזה של רוחניות אנחנו רוצים קצת להרגיש את העולם הזה קצת להרגיש כביכול אנשים נורמלים מתווים התאווה לא רוצים את הרמה הרוחנית שבה הם נמצאים שבאמת מרוממת אותם מעל התאוות מרוממת אותם מעל הגשמיות ולכן התשובה של הקדוש ברוך הוא אחרי כל הסיפור הזה זה ספה לי 70 איש מזכני ישראל זה להוריד את הרמה המנהיגותית של עם ישראל הוא באמת משה רבינו כבר לא נשאר לבד כי משה רבינו ישירות לקדוש ברוך הוא משה רבינו הרים את עם ישראל לרמה רוחנית של קשר ישיר עם בורא עולם ועם ישראל כביכול ביקשו לרדת קצת יותר נמוך, לרדת קצת אל ענייני הגשם, אל החיבור הגשמי, אל ההנאות של העולם הזה מתווים לתאווה. אז איך שלא נסביר כמו השפת אמת או כמו אחרים, העיקרון הוא אחד. העיקרון הוא בין אם זו הייתה רצון, בין אם זה היה רצון למעלה רוחנית, ובין אם זה היה תאווה של רצון לגשמיות, הרעיון הוא ודאי אחד. כולם מדברים על אותה נקודה. שהרצון היה לרדת מהרמה הרוחנית. הרצון היה לרדת אל הגשמיות. זה קשור לפורנות הראשונה שהתורה באה להפריד. זה קשור לה וישו מהר השם כפי שאומרים חז"ל כתינוק הבורח מבית הספר. כתינוק הבורח מבית הספר. כך חז"ל אומרים. כשהם נסו מהר השם הם נשו כתינוק הבורח מבית הספר. מה הפירוש? אז אומרים רבותינו, הם הלכו כי הקדוש ברוך הוא אמר ללכת, אבל הם שמחו שכבר עוזבים את הר השם. הם שמחו, זה התאים להם. ברוך השם, סיימנו, עשינו מה שצריך וסיימנו. אנחנו לא מתכוונים להשוות בינינו לבינם. אנחנו אמרנו מספיק פעמים שאנחנו רק מנסים ללמוד מהם ולא להבין מה הם היו, דור דעה. אבל לפעמים בחיים שלנו אנחנו נמצאים באיזשהו רמה רוחנית, נמצאים באיזשהיא מצווה שעושים אותה. וסיימנו ואנחנו שמחים שסיימנו ועשינו את זה טוב ויש לנו סיפוק ודי זהו בוא נחזור לחיים עשינו עשינו v אפילו נהננו מזה אבל אנחנו לא רוצים עוד הפעם באמת אנחנו לא מחפשים עוד הפעם את זה עשינו בזה בסדר ונתקדם הלאה זה כתינוק הבורח מבית הספר וישו מהר השם וזה ויתבו תאווה זה להתוות לתאווה זה לרצות שההנאות שלנו עוד יהיו מהעולם עולם הזה והקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל לא זו הדרך אל תתבעו לתאווה להפך תחפשו את ההנאות שלכם ברוח תחפשו את ההנאות שלכם בעבודת השם כאן בעולם כאן כאן בעולם עם הגשמיות אבל תחפשו להתחבר שההנאה תהיה מלימוד תורה שההנאה תהיה מקיום מצוות לפחות גם מזה כי כשיש הנאה יש חיבור כשיש חיבור אז כשההכרה הופכת לחיבור אין משהו שיכול להזיז אדם אדם שמכיר וחי הוא בטוח בדרכו וגם מחובר לזה וגם נהנה מזה הוא מוצא בה נקודות הנהה אז הוא ילך בדרך הוא ילך בדרך והוא יוכל להעביר אותה הלאה אז הוא לא צריך אישורים מכולם אז הוא לא צריך עזרה מסביב הוא הולך בדרכו וצועד בדרך העולה בתק לכן אומרת לנו התורה זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים תזכור את מעשה מרים תבין מה הוא חטא הלשון הקדוש ברוך הוא ברא את העולם טוב והטוב הזה הוא להיטיב לשני אתה רוצה להיות טוב שמיטיב לשני תברח מהרע מי הוא הרע המוחלט זה שצריך לרמוס את השני אין מזה שום תועלת אין מזה שום שום תוחלת חוץ מלממש את עצמך זה לממש את עצמך בצורה הרעה להקטין את השני תגדיל את עצמך תגדיל את עצמך איך על ידי הכרה אם תהיה לנו הכרה בבורא ובתפקידינו כמו שהיה למרים אז גם אנחנו נתייצב מרחוק נעמוד איתנים ונתייצב אל מול כל פיגי התקופה אל מול כל הניסיונות שיש לנו בחיים ונעמוד חזק כי יש לנו הכרה ואם נוסיף לדבר הזה גם חיבור, אם נוסיף לדבר הזה גם הנאה, אז ודאי ודאי שלא יה מי שיוכל לעמוד בדרכנו. ולכן עם ישראל עומד ומחכה למרים, כי היא חיקתה והיא לימדה אותנו את היציבות, כי היא באה להיטיב, אז לא נשאיר אותה בדד. כל עם ישראל עומד ומחכה יחד איתה. כי הדרך להימנע מלשון הרע היא להתרחק מן הגאווה, היא להיות בענווה. ומי שזוכה לענווה הוא מלא בעצמו, הוא מלא בביטחון, הוא ממלא במשמעות. הוא לא זקוק לאישורים מאף אחד. ואז הוא לא מדבר לשון הרע. ואז הוא מקיים את הטוב שבשבילו בא לעולם. כי מצד אחד הוא הטוב האמיתי ומן הצד השני הוא מה יתרון. לבעל הלשון. וכל מי שידבק בטוב ודאי יקויים בו.