חוק לישראל - פרשת שלח - יום ראשון | הרב שלמה לוינשטיין

סיעתא דשמיא היום ראשון פרשת שלח לך וידבר אדונו אל מושמור ומלילדנו משה למימר שלח לכו אנושים סורסרץ קנן אשרנו סבני ישראל אישחוד למטבסוף תשלכו כיל נוסי שלח לך לך גברין אללוני דכנן דניאי דניה יהב לבני ישראל גברחת גברחת לשיבת דהבתו תשלחון כל רב דהון רשי שלח לך אנשים למה למה אני שמחה פרשת שלח, פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה. הורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. לכן התורה כישרה את שתי הפרשות האלה. שלח לך לדעתך. אני איני מצווך מצווה לך. אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו נשלך אנשים לפנינו כמו שנאמר ותקריבון אלי כולכם זה בפרשת דברים נאמר ומשה נמלך בשכינה אמר אני אמרתי להם שהיא טובה כך עונה לו הקדוש ברוך הוא אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמרה להתחמני מצרים חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוע אז מה כתוב פה אני איני מצבך שאל שאל הרב אייכנשטיין מאופקים אם אדם כואב לו איזה משהו ברגל והרופא אומר תראה אפשר לעשות ניתוח לא מוכרחים אפשר לחיות עם זה עד 120 הולך האיש לרב שלו והרב אומר לו אני לא הייתי עושה את זה גם לך אני לא אומר לעשות אבל אם אתה רוצה אתה יכול לעשות אף אף בן אדם בעולם לא עושה ניתוח על תשובה כזאת רק משה רבינו הקדוש ברוך הוא אומר לו תשמע אם אתה רוצה אני לא אבל אתה אם אתה רוצה תשלח ואז משה רבינו שלח איך זה ייתכן אמר הרב אייכנשטיין כאן כתוב ותקרבון אלי כולכם. רש"י אומר שמה בפרשת דברים רש"י אומר ה הקריבה הזאת הייתה בערבוביה. הנערים דוחפים את הזקינים וילדים דוחפים את הזקנים והזקינים דוחפים את הראשים. אמר משה רבנו, אם זה המצב, אם אין לי היררכיה בעם ישראל אז העסק ממילא עבוד. כעת לא שאלה אם לשלוח או לא, כי אם אני אגיד להם לא לשלוח, הם ישלחו לבד. השאלה היא רק אולי אפשר למזהר את הנזקים. אם אני אשלח, אולי אני אצליח למצוא אנשים טובים שיעשו פחות נזק. זה הסיבה. הא' ביס היררכיה, כבוד לזקנים. אם ילדים דוחפים זקנים ואם זקנים דוחפים את הראשים אין אין המשך. אין המשך. וישלחו מושה ממדבר פורון על פידנו כולו אנושי משה בני ישראל הושלח יתון משה ממדפרדנו כולון ואומר רשי בני ישראל אינון על פי השם ברשותו שלא יקב על ידו כולם אנשים כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשעירים היו לכן עדיין הוא קורא להם אנשים ואלה שמויסום למתירו ואין שמוע הבן זכור ואילן שמעתון לשבת דיר ראובן שמוע בר זקור למטה שמעון שופט בן חוירי לשבט די שמעון שופט ברח חורי למטה יהודו קולב בן יפונה לשבת ד ודו כלב בר יפונה נביאים יהושע פרק ב' פסוקים א' עד ו וישלח יהושע בן נן השיתים שניים אנשים מרגלים חרש לאמו וכוראו את הארץ ואת יריכו וילכו ויבואו בית אישה שמרכה וישכבו שמה ושלח יהושע ברנון מנשיתין טרין גוברין מעלין ברז ברז בשקט בסוד חרש למימר אזילו חזו יתרבית יריכו ואזו ועלו לבית את הפונדקיתא ושמ רחב ושכיב ותמן אומר רש"י מה זה חרש חרס זה בשקט כמו שאמרנו ברז אבל רש"י מוסיף אמר להם עשו עצמכם כחשים כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם. אישה מוכרת מיני מזונות ויאמרו וייאמר למלך יריכו לאימור הנה אנשים באונה הלילה מבני ישראל לחפור את הארץ ויתאמר למלכדריך למרגת בליליה מבני ישראל לחפור אומר רש"י זה לרגל וישלח מלך ירךוא אל רחב לאמור הוציא אנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפור את כל הארץ והוא שלחמל קדיחו לבד רחב למר הפי כי גוברי דעתו לבתיך דעלו לביתך הרי להעליד כל הרעתו אבל מה היא עשתה היא שיטפה איתם פעולה ותיקח האישה את שני האנשים ותצפנו ותא אומר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מעין הימה ודבירת היתרג גוביה ואתמר ואיתמרת נמרת בקושתו לבתי גובריה וליד היא אינן אינון אבל אם זה היו שניים אז למה כתובצפנו שזה משמע לשון יחיד אומר רש"י כל אחד ואחד בפני עצמו זה רש"י בחז"ל כתוב שהועיל והיה שמה שני האנשים האלה אחד זה היה פנחס ופנחס הוא הרי אליהו ואליהו זה מלאך אז אותו לא היה צריך צריך להחביא ויהי השער לסגור בחושך והאנשים יצאו לא ידעתי אנה הלכו האנשים ריטפו מהר אחריהם כי תסירו והידן למיכת וקבלה וגבריה נפקו לידת לאן אזלו גובריה רידפו בפריע בטריון הרי תדבק כונן והיא העלתם הגג ותית מנם בפשתי העץ הארוחות לה על הגג והיא עסקת נן לאגרה ויתמרת בטאוני כיתן דסדירלה על איגרה רש"י בפשתי העץ בגבעוליהן שהייתה שמה שמה לייבש שמה היא החביע אותם כסובים תהילים פרק ב' פסוקים א' עד ו למה רגשו גויים ולאומים וגו ריק למה מתרגשינ ממיה ואומרנסריקותה למה רגשו ונתקבצו הפרק הזה מדבר על מלחמת גוג ומגוג התייעצבו מלכי ארץ ורוזנימנוסדו יחד על אדונינו ועל משיכו כמין מלכי הר ושלטוני תחברון כחדה למרדקדמדנו למנצי על משיכי כאן הנוסדו זה מלשון סוד לכן התייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד עושים סודות מדברים על השם ועל משיחוי ננתק את מוסרותינו ונשליך ממנו אבותינו נתראית אשרתון ונתלוק מנשל של והון רש"י ננתקה את מוסרותינו רצועות שקושרים העול בהם ככה הם אומרים הגויים אומרים ננתקה את מוסרותינו של ישראל וכשיו מה דוד המלך אומר על זה יושב בשמיים משחק אדונוי ילאג למיתף בשמיא יגח ממרד אדווינוי ידהך להון מה יש אוז ידבר אלימ והפובחרון או יבלימו ה דין ימלא לאון בתוק פה ובורג זה יבהל אינון רשי אז ידבר אלמו כמו אליהם ומה יאמר זה הפסוק הבא ואני נספתי מלכי על ציון הר קודשי ואנריתי מלכי ומניתי על תור מקדשי רש"י ואני נסכתי אנוכי מיניתי את זה למלוך על ציון הר קודשי אז זאת אומרת אתם מדברים על המשיח אומר הקדוש ברוך הוא אני מיניתי אותו אתם יש לכם מה להגיד מילה דוד המלך הוא יהיה המלך משנה מסכת שביעית פרק ד' בראשונה היו אומרים מלקט אדם מעיצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו את הגס הגס זאת אומרת מרשים לבן אדם לאסוף מתוך השדה שלו את הפסולת את האבנים את הקרשים אבל רק את הגדולים כי אם הוא יקח גם את הקטנים זה כבר נראה שהוא מכין את השדה לזריעה וזה אסור אז בהתחלה אמרו בסדר את הגד את הגדולים אתה יכול ללקט אבל מי שרבו עוברי עבירה מה זה רבו עוברי עבירה שהם באו לקחו גם את הדקים ואמרו כששאלו אותם מה זה אמר לא זה לא לקחתי רק את הגסים מה פתאום טוב הנה לך תתווכח עכשיו התקינו שיהיה זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה אז אמרו מהשדה שלך אסור לך ללקט שום דבר אתה רוצה אתה יכול ללקט בשדה של חברו מותר לך אתה רוצה לקחת אני יודע למה אתה עושה את זה אתה לא עושה את זה בשביל לסל את השדה לצורך זריעה אתה צריך את האבנים נכון מצוין אז קח את האבנים של החבר שלך למה על ידי זה אני לא חושב שהוא יבוא ללקט עד כדי לנקות את השדה הוא באמת יקר מה שהוא צריך וזה שלא בטובה מה פירוש שלא בטובה כל השדות ההפקר אז כל אחד נכנס לשדה של חברו ולוקח מה שהוא רוצה זה מותר ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות זה ודאי ודאי שזה שמלקט רובן מלקט בשדה של שימן אוי ואבוי אם שימן יתחיל לתת לו עכשיו משכורת על זה זה ודאי שאסור משנה ב' שדה שנתכבוצה הכוונה שלקחו את הקוצים שלה בשביס הורידו ממנה את הקוצים [נחירות בוז] אז הדינו תיזהרה במוצאי שביעית בירושלמי אומר שמדובר דווקא שנטל שלקח משם קוצים תלושים אבל לא שהוא לקח את הקוצים שהוא עכשיו קצר אותם אז אם הוא כיוץ אותה, לקח את הקוצים שלה בשביעית, הדין הוא שתיזרה במוצאי שביעית. ולמה? כי על ידי שהוא לקח את הקוצים הוא עוד לא הכין את השדה לזריעה. אבל שדה שנתייבה, נתייבה הכוונה שנחרשה פעמיים ואז זה ממש מכין את השדה לזריעה. עכשיו, למה אמרו דווקא פעמיים? כי בזמן הגזירה של המלכות, מי שלא היה חורש את השדה שלו היה משלם מיסים כפולים ומכופלים. אז התירו לצורך ההתחמקות לחרוש פעם אחת. אבל מי שחרש פעמיים את השדה, הוא כבר בא לוירה. ולכן במקרה כזה לא תיזרה א או שנידירה שהוא עשה מהשדה דיר של בהמות כדי לזבל אותה. והוא לא עשה לפי התקנה של חכומים שלמדנו בשבוע שעבר. שצריך לעשות את זה שעתיים ועוד שעתיים ולא יותר מארבעה סאין וגם זה הוא צריך לקבץ אחר כך את הזבל הוא לא עשה ככה אז אם הוא לא עשה לפי תקנת חכמים הדין הוא שלא תיזרה במוצאי שביעית וזה קנס על זה שהוא איבד אותה את השדה בשביעית שדה שנתייבה שחרשו פעמיים כמו שאמרנו מקודם בית שמאי אומרים אין אוכלים פירותיה בשביעית זאת אומרת כאן כאן מדובר לא על לזרוע עכשיו אלא על הפירות שקדיילים בשדה יש שמה אילנות אז יש דעה לפי בית שמאי כונסים את הבן אדם שזרה שחרש את השדה ואסור לאכול את הפירות האלה וביסילל אומרים שבפירות האילן אוכלים ושמה ו וביסל אומרים אוכלים עכשיו בית שמאי אומרים אין אוכלים פירות שביעית בטובה זה לא קשור בכלל אלא הדינו הוא שמה בא בן אדם רוצה לקחת פירות. האם מותר לו להחזיק טובה לבעל הבית או לא? אז בית הלל אומרים אי בית הלל בית שמאי אומרים אינוכלים פירות שביעית בטובה כי הרי התורה אמרה שזה הפקר אז איך אתה מחזיק לו טובה אבל בסיסלל אומרים אוכלים בטובה ושלא בטובה זה בסדר רבי יהודה אומר חילוף הדברים שזה מכלי בשמה יו מחומרי ביסילל שביסילל אוסרים לאכול בטובה את הפעירות חוכר זה מי שמקבל את השדה בעד סכום פעירות ות לשנה. כלומר, אני לוקח את השדה ואני נותן לך 100 קילו תפוחים. מה יהיה אם זה יעשה 50 קילו? זה לא מעניין. אתה בא לבית, אתה הפתחת לי 100 קילו. לך תקנה בשוק, תביא לי. חוכרין נירין מן הנוכרים בשביעית. מותר לחור שדה חרושה. נרין זה שדה חרושה. חוכרים נרין מן הנוכרים בשביעית כדי לזרוע אחרי השביעית. אתה עכשיו לוקח שדה חרושה, בסדר? לא אני חרשתי, הגוי, אני רק חוכר ממנו את השדה כדי לזרוע אחרי השביעית. איי, אבל הרי אני יודע שיכול להיות שבגלל זה הנוכרי יבוא לחרוש את השדה בשביעית. בסדר? מה זה נוגע לי? אבל לא מישראל, אם יהודי חרש את השדה, הדינו שזה אסור. ומחזיקים ידי נוכרים בשביעית. מה זאת אומרת? רואים שהגוי עובד בשביעית, אומרים לו בהצלחה, שיהיה לך בהצלחה. למה? הוא לא עושה איסור. אז מה הבעיה? אבל לא ידי ישראל. אם רואים יהודי חורש בשביעית או עושה איזה עבודה שבשדה, לא צריכים להגיד לו בהצלחה. אסור להגיד לו בהצלחה. למה? כי הוא עוברא ואסור להחזיק כדי עוברי. ושואלים בשלמה מפני דרכי שלום. הדין הוא שאם רואים גוי צריכים להגיד לו שלם עליכם מפני דרכי שלום. ואפילו החידוש הוא שאפילו בימים של החגים שלהם גם כן מותר. המדל בזיתים. מדל זה הכוונה מדלדל. נוטאים לא יודעים כמה עצים יצליחו. אז נוטאים צפוף. אחרי שרואים שזה מצליח צריכים להתחיל לדלדל. אי אפשר שכל כך הרבה אילנות יהיו אחד ליד השני. צריכים לדלדל אותם. אז המדל בזיתים בית שמאי אומרים יגום הוא רוצה לעשות דילול בשביעית אז הדיין הוא שלא יעשה את זה בצורה שהוא מתקן את השדה אלא יגום הוא יקצוץ עד הארץ לא יוציא את השורשים אלא רק יקצוץ עד הארץ ומסילל אומרים יש הרש יכול להוציא גם את השורשים אמ כן ומודים במחליק ומודים במחליק שמי שעוקר ומחליק את פני הקרקע שהדין הוא עד שיגום ואסור להוציא את השורשים במקרה כזה ביסילל מודים לבית שמאי שאם הוא עוקר הרבה אילנות ועושה את הקרקע חשופה אז במקרה כזה זה נראה ממש שהוא מכין את הקרקע לזריעה ובמקרה כזה בוודאי אסור להוציא את השורשים אלא רק לגמום עד סמוך לקרקע. איזה הוא המידל? התשובה היא אחד או שניים. איזה הוא מחליק? שלושה. זה בצד זה. אם הוא מוציא אחד או שניים, זה נקרא מדלדל. אם הוא מוציא שלושה אחד אחרי השני זה כבר נקרא מחליק. ואז הדין הוא שאסור גם לפי סילל רק מותר לגמום ולא להוציא את השורשים. במורים אמורים מתוך שלו, אבל מתוך של חברו אף המחליק ישרש. למה? כי אדם לא מתקן את השדה בשביל חברו. משנה ה המבקיע בזית הוא בוקע מבקע עצים אז הוא רוצה גם לקחת מהעצים של הזית לעסקה. לא יכפה הוא בעפר. אסור לכסות את הזית, את אחרי שהוא חתך, אסור לכסות את זה בעפר כי זה שומר על האילן, אבל מכסה הוא באבנים וזה מותר. זאת אומרת אם הוא יכסה בעפר זה גורם תועלת לאילן וזה אסור בשמיטה אבל לכסות באבנים או בקש זה מותר כי אז זה רק שומר עליו הקוצץ קורות שקמה זה סוג של תאנים לא יכפר הוא בעפר אבל מחסר הוא באבנים או בקש אין קוצצים בתולת שקמה שקמה זה אילן כזה שקוצצים אותו ואז הוא גודל יותר עבוה ויותר עבוה וזה משביח אותו אז בתולת שקמה אסור לקצוץ בשביעית מפני שהיא עבודה כי על ידי זה האילן נהיה יותר טוב. רבי יהודה אומר כדרכה, זאת אומרת למטה מעשרה טפחים אסור אבל אם הוא מגביע או מנמיך אז מותר, אלא או מגביע 10עשרה תפחים או גומם מעל הארץ אז יהיה מותר גם במתולת שקמה כי זה לא הדרך שבה עושים את זה כל הזמן. המזנב בגפנים הוא קוצץ את קצה הענפים של הגפן כדי שהגזע יהיה יותר עבוה והקוצץ קנים שוב כדי שיתעבע השורש רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח מהארץ רבי עקיבא אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל או במגירה ובכל מה שירצה בזה לא גזרו רבי רבי עקיבא סובר שבזה לא גזרו. אילן שנפשך קושרים אותו בשביעית. נפשך הכוונה נסדק. אז האילן מתחיל ליפול ואז נסדק הגזע. הדינו שקושרים אותו בשביעית. אבל מסבירים לנו לא שיעלה אלא שלא יוסיף. כלומר להחזיר אותו למצב הראשוני שלו זה אסור. אבל כדי שלא ישבר יותר אז קושרים אותו שלא ימשיך ליפול. זה מותר. מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית. כאן זה נושא חדש. הועיל ובתורה כתוב והייתה שנה והייתה השנה השביעית לכם לאוכלה. אז אם ככה זה לאוכלה ולא להפסד אז ממילא אסור לאכול פירות שביעית לפני שהם יבשילו כי אז אני בעצם מפסיד אותם. אז מתי אוכלים פירות האילן בשביעית? התשובה היא הפגים מי שיזריחו. הפגים זה תאנים מי שיזריחו שהם יתחילו להעדים. אז זה זמן שהוא כבר לא הפסד, זה כבר אוכל. אוכל בהם פיטו בשדה, שבגלל שהם עדיין לא גמורים, אז רגילים לאכול אותם רק בשדה. אבל ברגע שהם ביכלו, ביכלו זה אומר הם כבר עברו את ההבחלה, הם כבר רכים אז כונס לתוך ביתו כבר מותר גם לאכול את זה בבית. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות. כלומר השיעור הזה של ההבחלה מחייב במעשרות. הבוסר. עד עכשיו דיברנו על תאנים. לגבי ענבים. הבוסר מי שהביא מים. ברגע שנכנס כבר מים לתוך הפרי וכשאתה לוחץ אותו יוצא לחלוכית אז הדין הוא שכבר מותר לאכול אותו. אבל איפה זה? בינתיים רק בשדה. אכיל השסער היא כזאת. אוכל בו פיתו בשדה, הבא אם זה כבר יותר וכבר רואים את הגרעינים בחוץ, הקרעינים של הענבים כבר נראים בחוץ אז הדין הוא שכונס לתוך ביתו וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות זיתים מי שיכניסו רביס לשיער רביעית לוג אז הדינו שפוצע ואוכל בשדה מה הדין הכניסו חצי לוג. אם זה כבר יותר שמן, יותר גדול, עד כדי כך שאם הוא ישחט את זה כבר ניסאה אחת יצא לו חצי לוג, אז הדין הוא שכוטש וסך בשדה. הכניסו שליש אה אם זה כבר שליש גידול אז הדינו שקוטש בשדה וכונס לתוך ביתו וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות ושאר כל פיעות האילן כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית עכשיו כיוון שכתוב בתורה לאוכלה אז יש לנו דין שאני צריך לתת לאפשרות של פירות לגדול. מה הדין אם ככה אני עכשיו רוצה לקצוץ את האילן אבל אם יש עליו פירות אז אני מפסיד את הפירות זה אסור לי. אז ממילא השאלה היא כרגע הפוכה ממה שדיברנו מקודם. מאי מתי אין קוצצים את האילן בשביעית. כלומר שכבר יש עליו פירות בגודל כזה שזה כבר נחשב והפסד. שלפני כן זה עוד לא נחשב פירות. ואני יכול לקצוץ את האילן. בית שמאי אומרים כל האילן מי שיוציא. כל האילן הכוונה כל סוגי האילנות מי שיוציא. הוא מוציא את העלים בניסן אז כבר אסור לקצוץ אותו ובית הלל אומרים החרובים מ שישלשלו מה זה יששלו שיתחילו להחביד ולטלוט כאין שלשלת אגף אני מי שיגרהו כבר יש להם גרעינים אז הייתי מי שינצו ושאר כל האילן מי שיוציא וכל האילן כיוון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו זאת אומרת זה כבר נחשב פירות כל כך גדולים שאתה לא מפסיד אותם בזה שאתה קוצץ את האילן. כמה יהיה בזית ולא יהיה קוצנו? רובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית. כאן מדובר לא לגבי שביס אלא לגבי שאסור לקצוץ אילנות טובים. אז כמה יהיה בזית ולא יהיה קוצנו. כלומר כמה פירות הזית הזה עדיין נותן ואז זה נחשב שהוא עדיין אילן טוב שאסור לקצוץ אותו. והתשובה היא רובע. מה זה רובע? רוב הקו לאילן אחד ורבי שבן שמעון גמליאל אומר הכל לפי הזית זאת אומרת תלוי בחשיבות כמה חשיבות יש לזית הזה גמרא גמרא מסכת ברכות דף לד עמוד א תנו רבונון אלו ברכות שאדם שוכה בהן זאת אומרת שצריך להשתחוות באבות תחילה וסוף ברכת אבות גם בהתחלה וגם בסוף כמו שאנחנו עושים בהודעה תחילה וסוף סוף מודיעים והטוב שמך הוא לך נאה להודות ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחילת כל ברכה וברכה מלמדים אותו שלא ישחה לא זה לא מתאים רק במקומות שאמרו ולמה כי על ידי זה הוא מבטל את התקנה של חכמים שאמרו רק במקומות האלה עכשיו בא רבי שמעון בן פזי אומר רבי שמעון בן פזי אומר רבי יהושע בן לוי משמע בר כפרה הידיות כמו שאמרנו אתה צודק באמת לגבי אדם רגיל אז זה כמו שאמרנו שהוא משתחווה במוידים ובאבות תחילה וסוף אבל אבל כהן גדול באמת בסוף כל ברכה וברכה צריך להשתחוות והמלך תחילת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה זה גוף התקנה זה לא מבטל את התקנה לגבי המלך זה גוף התקנה שככה צריך להיות רשי כהן גדול בסוף כל ברכה כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע הוא להשפיל את עצמו יותר בגלל שהוא קרוב יותר לגיב אז הוא צריך יותר להכניע ולהשפיל את עצמו לפני הקדוש ברוך הוא אומר רבי יצחוק בר נחמני לדיד מפר שלמני דרבי יהושע בן לוי היות כמו שאמרנו היות כמו שאמרנו שמה רק באבות ובמוידים תחילה וסוף כהן גדול תחילת כל ברכה וברכה ומלך והמלך כיוון שקרא רע שוב אינו זוקף בכלל כל ה-18 הוא עומד כפוף שנאמר לומדים את זה משלמה המלך שכשהוא גמר לבנות את בית המקדש אז כתוב ויהי כחלות שלמה להתפלל קם מלפני מזבח השם מכרוע על ברכיו אז זאת אומרת שכל התפילה מה היה המצב שלו שהוא היה קורא על ברכיו כל התפילה וזה הסיבה שלומדים מפה שמלך צריך להיות כל התפילה כפוף א עכשיו הגמרא סתם מסבירה מה זה נקרא אישתחוויה מה זה כידה ויי תנו רבונון קידה על אפיים זאת אומרת קידה על אפיים ככה עכשיו מה עוד יש לנו פה שנאמר ותיקות בת שבע אפיים ארצה קריאה על ברכיים שנאמר מכרוע על ברכיו והשתחווה זו פישוט ידיים ורגליים ממש ככה כמו ביום כיפור שנאמר אבו אבוא אני ועמך ואחיך להשתחוות לך ארצה [נחירות בוז] אומר רב חיברי דרבונה חזינה לאולבי ורובדמצלצלו חזינ חזינולי ורובדמצוי שם מתפללים תניחדה קורע בהודה הרי זה משובח ותניידח הרי זה מגונה לא קשיה הבתחילה הלבסוף בתחילה קורע ובסוף לא רובה קרע בהודעה תחילה וסוף אמרי לרבון מה כביד מרחי אמר להוא זאת אומרת למה אתה עושה ככה אמר להווא חזינה לרב נח בן דקרה וחזינה לרב שש דקעד אחי אז אני למדתי מרבותיי שואלת הגמור רבי התניה הקורע בהודעה הרי זה מגונה התשובה היא האי בהודעה שבהלל אבל ב-18 כן שואלת הגמורה ואתניה הקורע בהודעה בהודעה ובהודעה של הלל הרי זה מגונה אז זאת אומרת שגם בהודעה שב-18 מהשמע אונה הגמרא כיתניה היא בהודעה דברכת המזון אבל בהודעה של 18 כן יש לכרוע לגבי העניין של השתחווה מה זה זה פישט ידיים ורגליים וקריאה זה על הפרקיים ו וקידה זה על הפיים [כחכוח] מה אומר הפסוק הפסוק אומר ככה בואו נשתחווה פישוט ידיים ורגליים. בואו נשתחווה. נכראה נברכה לפני השם. זה לא לפי הסדר. בואו נשתחווה ונכראה נברכה לפני השם. הרי קודם צריך לברוא על הברכיים קריאה ואחר כך אתה יכול לעשות אשתך. אז יש אחד הרב א הרב הרב רט לוי. הרב רוטל לוי הוא כהן. הרב שלום רות לוי הוא כתב ספר שיח שלום ושמה הוא אומר שאת הפסוק הזה כתוב בפרק שירה אומר הכלב כלב אומר בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני השם אלוקינו הכלב פונה לבעלי החיים ואומר רבותיי בואו אבל מה לבעלי החיים יש כאלה שאין להם ברכיים קח למשל את הדגים הם יכולים להשתחוות אבל הם לא יכולים לכרוע לכן הוא אומר רבו יסאי קודם כל מה שכולם יכולים מה כולם יכולים בואו נשתחווה אחר כך נכראה ונברכה לפני השם אלה שיכולים יעשו גם את זה זוהר פרשת שלח דף קנט עמוד א ויבואו עד נחלשקול וגוימר רבי יהודה פוסח כיואמר הקל השם בורא השמיים ונותיהם וגוימר אומר הזוהר [כחכוח] קודם כל ככה כמה תלהו לבנינשה להסתכלה בפולחנה דקודשבריך כמה כמה תלהו להסתכלה במי דאורייתא סתכל תסתכל בעבודת השם תסתכל בתורה דכל מן דשתה דל באורייתא כאילו מקריב כל קורבנין דעלמה לקודשבריך הוא מי שלומד תורה כאילו מקריב כל הקורבנות שבעולם לפני השם ולא עוד אלא דקודשבריך הוא מכפר לה על כל חובוי אדם שלומד תורה הקדוש ברוך הוא מכפר לו על עוונותיו ומתקני כמה קורסיין לעלמה דעתי ומכינים לו כמה כיסאות לעולם הבא רבי יהודה ואז בהרחה בעדי רבי רבי אבא הוא הלך בדרך ביחד עם רבי אבא שאלי ואמר מילה אחת באינה לשאלה אני רוצה לשאול שאלה אחת כיוון דיקוד שבריכו דזמין ברנש למכת למגזר לי מיתה מי בר כבוד הרב אני רוצה לשאול הקדוש ברוך הוא יודע שבן אדם יחתה ש יגזר עליו מיטה אדמה הוא ברא אותו דהאורייתא ריפים שנינה דלה עברי על מהתיבה באורייתא אדם כי ימות באוהל איש כי ימות ויעמות ויכיו פלוני ומוות אה כתוב בתורה והתורה הרי הייתה תקעד דורות לפני העולם אז הוא ידע את זה הקדוש ברוך הוא כבר כתב את זה בתורה אז בשו ברא מהיקוד שבריכואו לברנש בהילמד אפילו ישתדל באורי סיממה וליל ימות ואילה ישתדל באוריית ימות מה מה רצה הקדוש ברוך הוא הרי בן אדם גם אם הוא ילמד כל היום, כל הלילה, בסוף הוא ימות וגם אם הוא לא יעסוק בתורה, בסוף הוא ימות. כולה בחד אורך בר פרישות הדעה הוא עלמה. כמה דעת אמר כתוב כך. כולם הולכים בדרך אחד. אוי אז אם כן, בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא את זה? אומר לי אז ענה לו הרב ככה אורחוי דמרך וגזרי דמרך מה לך למתרחבה? מה אתה הולך עכשיו לחשוב מה הקדוש ברוך הוא חשב? עזוב את זה בשביל מה דיתלך רשו למינדה ולהסתכלה שיל מה שאתה יכול יש לך רשות להבין תשאל אבל דליט לך רשות למינדה כתיב אל תיתן את פיך הלכתי את בשרך דאורכו דקודשבריךו וסיטרין גניזין אילין דהוסטים וגניז ליטלן לשעלה זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה לא עניין שלנו ואין לך מה לשאול על ההנהגות של הקדוש ברוך הוא [נחירות בוז] אומר לי אחי הרורייתא כולה סתים וגניס דהי שמה קדישה הרי כל התורה כולה מלאה דברים סתומים כי הרי כל התורה זה שמות של הקדוש ברוך הוא בפנימיות התורה ומן דמיתעסק באורייתא כאילו התעסק בשמי קדישה והיא לית נשאלה להסתכל להם ככה אין לי קושיות יותר אני לא אלמד אני מפחד הוא אמר לי אורייתא כולסתים וגליה ושמי קדיש הסתים וגליה התורה כולה סתום וגלוי והגם השם הקדוש סתום וגלוי וכתיבים הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו הנגלות לנו תרישו לשעלה ולאינה ולסתקלבהו למינדבו אבל הנסתרות להשם אלוקינו דילי אינון ולי תתחזין זה שלא ואסור לנו להתעסק עם זה דמן יחי למינדה ולידבקה דעתו הסתימה וכל שכן למיש שמי שיכול לדעת ולהשיג דעתו הסתומה בכל שכן לשאול מי יכול תוך חזי להתרשו לבני עלמה למימר מלסטימינו לפר שלון בר בוצינה קדיש רבי שמעון בוא תראה אין רשות לבני העולם לגלות דברים סתומים ולפרש אותם חוץ מרבי שמעון זה איך הוא קורא לו בוצינה קדישה הנר הקדוש דהקודשבריך הוא הסתקם על ידו שהרי הקדוש ברוך הוא הסכים על ידו ובגין [כחכוח] ובגין דדר רשימה הוא לאילה ותתא ועלדה מלי נתמרו בהתגליה על ידו מפני שדורו רשומו למעלה ולמטה ואכן הדברים נאמרו על ידו בהתגלות ולא יהדרה כדר הדע דיו שרי בגבי עדית מלכ משירה ולא יהיה עוד פעם דור כזה גדול כמו שהדור שרבי שמעון בר יוחאי חי עד מנס המושיח רק אז יהיה עוד פעם כזה דור הלוכ פסוקה הרמב"ם הלכות תפילה פרק חין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחוכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר הוא משתדלים להיות שליח ציבור אדם שכולו ערב ורגיל לקרות שזה זורם אצלו זה נעים לשמוע ומי שלא נתמלא זקנו אף על פי שהוא חכם גדול לא יהיה שליח ציבור מפני כבוד הציבור אבל פורס הוא על שמה מי שיביא שתי שתי שערות אחר 13 שנים מה זה פוחס על שמע שהוא מוציא את הציבור בקריאת שמע וכן העילג מה זה הילג כגון שקורא לא'לפין עינין או לעינין א'ין הוא לא יודע להבדיל בין א' לעוציא את האותיות כתיקונן אין ממנין אותו שליח ציבור והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור זאת אומרת אם הרב זה בישיבה שלו אז הוא יכול למנות אחד מהתלמידים הסומה פורס על שמה ונעשה שליח ציבור אבל מי שכתפיו מגולות אף על פי שהוא פורס על שמה אינו נעשה שליח ציבור לתפילה עד שיהיה מעוטב מוסר ספר שערי תשובה לרבנו יונה דף ט עמוד א כל איש ואיש ביום צר לו יתן ליבו להבין ולהתענות עם התשובה והתפילה כמו שהציבור חייבים לצום ולהתענות בעת סרתם כאשר תיקנו חכמים זכרונם לברכה וזה צום נבחר ויום רצון וכאשר יבוא מוסר השם יתברך על האיש אשר הוא זך וישר יהיה לניסיון ולהגדיל שכרו לעולם הבא כמו שנאמר למען ענותך ולמען אסותיך להטיבך באחריתך ואמרו זכרונם לברכה פשפש במעשיו בעת צרתו וחיפש וחיכר ולא מצא חטא בידו הן הן ייסורים של אהבה ומעניין הדרך הזה אשר זכרנו התשובה ביום יום המוות בראות החוטה כי חלתה אליו הרעה ועבדה תקוותו כמו שכתוב במות אדם רשע טוב התקווה והוא מתוודה בעת ההיא ושב אל השם בלב שלם וגם התשובה היא מועילה אף על פי שאינה משגת לתשובת השו הן בעודנו חי והוא בכוחו זה לא מגיע לאותה רמה של תשובה אבל אף על פי כן אפילו במצב כזה שבן אדם הולך למות התשובה הזאת מועילה ‏Yeah.