שיעור לפסח "אראנו נפלאות" למי? סוד ה`יחץ` ורמזיו - הרב יחזקאל סופר שנת תשפ״ה

ערב טוב לכם צופינו מאזינינו. השיעור הזה בעזרת השם יעסוק בחג הפסח מייתו ועד סופו. כידוע שיש ראשון של פסח, אחרון של פסח וחז"ל אומרים נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן אז נראה איפה נעוץ תחילתן בסופם שנה שאלה הממית שש שואלת הרי הקדוש ברוך הוא איננו עושה נס לבטלה וגם כשזקוק נס הוא עושה אותו בחצורה המינימלית הדרושה נשאלת השאלה למה היה צריך לעשות נס כל כך עצום של קריאת ים סוף הפיכתו להורבה אם כל הבעיה הייתה להעביר את בני ישראל היה יכול לעשות נס אבל פחות יותר היה אומר לבני ישראל להיכנס בשחייה לתוך הים ישחו, יצללו ויעברו ויעלו ויצאו מהצד השני. למה צריך לקרוע את הים? אז אומרים בדרך צחות שמאחר במשארותם על שכמם הם יצאו ממצרים. ורשי אומר שזה היה שיורי מצה. מה שנשאר להם מליל הסדר. אז אם הם היו נכנסים לתוך הים אז המצות שהם מוצאו ממצרים היו הופכות להיות שרויה. אז בשביל למנוע מהם את המצב של שרויה, הקדוש ברוך הוא עשה חסידי של נס לפתוח את הים כדי שיוכלו לאכול מצות באופן הקשר. איפה רואים שנרוץ סופן בתחילתן? ישנה שאלה ששואלים את התלמידים תמיד היכן בליל הסדר מרומז הנושא של קריאת ים סוף התשובה היא ביחץ שחצו את הים לשניים וחלק ביחץ חלק הקטן מניחים בין שתי המצות בחלק הגדול מניחים להפיק אומן. פירוש בדרך הפשט הוא חלק הקטן זה המצה שצריכה להיות לחם עוני שצריכים להגיד את האגדה על מצה פרוסה. החלק הגדול יניח לפי קומן אומר הרבי בהגדה שהיא לנו מצווה חשובה במקום הפסח. יש פה רמז מעניין. חצי מהמצע, חצי הקטן זה לזכר העבר, ליציאת מצרים. החצי הגדול של האפיקומן, שזה זכר לגאולה, שאז נאכל את קורבן הפסח. וזה מתיישב על הפסוק שהוא יהיה הנושא של השיעור שלנו היום. הרמז הזה שמצרים משתכפת לעתיד לבוא מודגש בפסוק המפורסם כי מציתך מארץ מצרים בעבר הראנו נפלאות לעתיד לבוא הפסוק הזה על פי רוב הוא הדיבור המתחיל בהרבה מאמרים של אחרון של פסח לכאורה ישנוע בפסוק הזה בעיה תחבירית שכמעט לא מדברים עליה. פסוק פותח בלשון נוכח כימי ציתך. ציתך של מי? של עם ישראל. הרי הוא לא מדבר פה ליחיד, הוא מדבר לכללות העם. כי אם היציתך עם ישראל מארץ מצרים, כך מה? הרי איננו נפלאות בלשון נסתר או שיגיד כי ציתו בנסתר של עם ישראל אראנו לעם ישראל או שיגיד כי ציתך אראה נפלאות מה זה אראנו אז באמת הרבי במאמרו בתשיב החוון של פסח הוא מעלה את השאלה הזאת והוא מקצר מאוד בתשובה בסוף המימר הוא אומר שהראינו בלא שניסטר הולך על מושה רבנו וזה באמת מתאים למקור בזוהר שגם מעלה את השאלה וגם מונה על משה רבנו אני אקריא את התרגום של הזוהר הזוהר בחלק ב' דף נד עמוד ב אומר ועלדה תנינן משה עתיד לומר שירה לעתיד לבוא מה היא טעמה כתוב כי מיץך מארץ מצרים הרפלאות שואל הזוהר הראנו הראקם מביא אליראנו ממש למי למי שראה בתחילה בקריאת ים סוף מתכוון למשה הוא יראה את זה שינית לעתיד לבוא. זה הכוונה אראנו למשה. אז הזוהר אומר את זה בדרך פנימיות התורה אבל רציתי להעיר שבדרך פשוטו של מקרא עדיין זה לא מספק מענה סביר. למה? כי משה רבנו שהוא זה שראה את הפלאות בקדמיתא במתי בשעת קריאת ים סוף הרי הוא בכלל העם שנקרא ציתך הוא גם יצא ממצרים עם כל עם ישראל הוא לא היה חריג משאר העם אז אם בקדמיתא כולם ראו ציתך של כל העם עם משה ביחד. אז גם לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יראה את הנפלאות לכל עם ישראל. אז למה חוזרת הדרקושיה לדוכתא? אז למה כתוב אראן? לא כתוב אראק. למה אראנו? מפשטות הלשון משמע שהראנו הכוונה למישהו נוסף שהוא לא היה אז נכלל בכלל ציתך. הוא לא היה מיוצא מצרים. וגם לעתיד לבוא בגאולת עם ישראל, אותו אחד נסתר, לא יהיה כלול בכלל הנגעלים. ועם כל זה כמו שבמי צדך מארץ מצרים הראת מי? את הנסתר ההוא. הראתי לו נפלאות. כך לעתיד לבוא הראנו יחד עם כלל הניגלים שהוא לא מהניגלים. אני אראה לו גם כן נפלאות. צריך להבין מי הוא זה ואיזהו הצדיק הנסתר הזה שעליו נאמר הראנו לעתיד לבוא נפלאות. למרה לומר בדרך אפשר שעל פי פשוטו של מקרא הכוונה בהראנו היא ליקינקיוב אבינו. אשר כמו שבמייציתך של עם ישראל שכלל יוצא מצרים גם שם הרע הייתיב למי ליעקב אבינו אישית את קריאת ים סוף כך לעתיד לבוא בעת הגאולה הראנו ליעקב אבינו אישית את גאולת בניו איך זה פשוטו של מי קרא כל זה מבוסס על פירוש רש"י והסוגיה של ינקוב אבינו לא מת במסכת תענית דף ה שמה מסופר שרב נחמן ורב יצחק ישבו בסעודה והוא אמר לו יאנקוב לא מת בסוף כשהוא התפלל על זה הוא אומר לו מיקרוני דורירש איזה מיקרו תקשיבו אתה שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב דום השם ואל תיחת ישראל כי הנני מושיח מרחוק ואת זרך מארץ שווים מסיים ה תנראה את הסברו ואומר מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים מעניין. כולם לומדים פשט. אם זרעו בחיים זה אומר שגם הוא בחיים. אבל רש"י לא מפרש כך. רש"י שם מסכת תענית מפרש מה זרעו בחיים. הוא אומר הרי שאני מושיע ואת זרך. שימו לב כשאומר הנני מושיח אל תירא עבדי יעקב האם הוא מתכוון לעם ישראל שהוא מתאר אותו בשם יעקב או ישראל או שהוא מתכוון ליעקב אישית מוכיח רשי יוד בכסוק כתוב אל תראה יעקב כי אניני משיחה ואת את זרחה. רגע, אם מדובר כלל ישראל, אז גם נקרא עם ישראל. כל דור ודור נקרא ישראל. כללות העם שמו ישראל. אז מה הוא אומר? שני דברים. מושיח ואת זרך. מכאן לומד רש"י, מה זרעו? מפרש רש"י כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שים החיים הוא מקבץ לא אלה שנפטרו למה מנמק רש"י שהן בשבי שאמיתים אינם בשבי אף הוא בחיים מסביר רש"י אתה יודע מה זה אף הוא בחיים כשאני מושיחה מרחוק את מי את יעקב קוב אישית אומר רש"י שהביאנו בגולה הקדוש ברוך הוא יוריד את נשמת יעקב אבינו להתלבש בגוף כדי לגעול את בניו לעיניו זאת אומרת לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יחיה לפי שעה את יעקב שיתלבש בגוף ויראה במיניו הגשמיות ות את הגאולה ווא זה נשמע משהו נס הזוי אומר רש"י אל תתרגש כמו שמצינו מצינו כבר היה פעם בקדמיתא במצרים כתוב ויר ישראל את היד הגדולה שעשה השם במצרים ויראו העם את השם מה זה ויראו את העם וקודם מה זה ויר ישראל זה לא העם. אז אומר המדרש, ככה רש"י אומר, "ודרשינן מי זה ויר ישראל?" לא עם ישראל זה כתוב אחר כך ויראו העם את השם ויר ישראל את היד הגדולה זה ישראל [מוזיקה] סבא. אז יוצא שדבר פלא לפי רש"י כשיצאו ממצרים על שפת ים סוף עמד שם איזה זקן אחד. לא כולם הכירו את כל הזקינים. רק הקדוש ברוך הוא יודע שהזקן הזה הוא ינקב אבינו בעצמו שירד לגוף לפי שעה בגולה כדי שיראה את קריס ים סוף. וככה אומר רש"י גם לעתיד לבוא. ענינים עכשיו יהיה מובן גם הזה. עניינים מושיח מרחוק. מאיפה מרחוק? בגן עדן. אני אוריד את נשמתך למטה ביחד עם זרך החיים בגוף מה זרעו הוא יושיע אותם בחיים אף אותך בחיים עכשיו איפה דרשינ רשי אומר ודרשינן איפה דרשינן מצאתי יש זוהר אחר לא זה שציטתנו קודם קודם ציטתנו זוהר שהולך על משה רבנו יש זוהר אחר אבא תקשיב זוהר חלק ב דף נג עמוד א' אני מתרגם אמר רבי יוסי זהו שנאמר כי מיץ צדך מארץ מצרים נפלאות דבר אחר ויר ישראל את היד הגדולה הפסוק הזה אין ראשו כסופו וסופו אינו כראשו בהתחלה כתוב ויער ישראל בסוף כתוב ויה ראו העם את השם. אלא אמר רבי יהודה ההוא סבא ירד עם בניו בגלות וסביל עליהם בגלות ועלה העלה את בניו לגלות. הכניס אותם לגלות הוא ממש יראה כל הנקמות האלה וכל הגבורות שיעשה הקדוש ברוך הוא ממצרים וזה מה שכתוב ויר ישראל ישראל ממש ישראל אבינו ואמר רבי יהודה ממשיך הקדוש ברוך הוא מעלה את הסבא הזה ואמר לו קום תראה את בניך שיוצאים מגוי תקיף קום תראה את הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים. ויעקב היה שם וראה את הכל. וזה מה שכתוב ויר ישראל את היד הגדולה. נמצא שהזוהר בקטע הזה בשונה מהזוהר הקודם מקשר בין הפסוק ימי צדך הר נפלאות למי למי הרחותו של יעקב אבינו בעת גאולת מצרים אז והגאולה האחרונה לעתיד אשר המגבילות בין שתי הגאולות או כאן זה מעניין מה המגבילות בין שתי הגאולות כי מיציתך מארץ מצרים מי יצאך של כל עם ישראל אז היה שם צופה נוסף חריג שהוא לא נכלל בצדכם מארץ מצרים הוא לא היה במצרים מי זה יעקב אבינו ואני הראטיב אז את היד הגדולה כך לעתיד לבוא כשזרחה של יעקב יצאו מארץ שביים הראנו למי? לאותו צופה נוסף וחריג למה הוא חריג? הוא לא יהיה בין הנגעלים לעתיד לבוא בדור הגאולה דורו של משיח. למה? כי הם יהיו חיים כפשוטום על פי טבע. יעקב אבינו יובל לשם על ידי הקדוש ברוך הוא. תוצאה של נס שהקדוש ברוך הוא יוריד נשמתו מגן עדן וילבישנה בגוף השני הדק. זה הביטוי של רבנו בחיי שהוא אומר שלפעמים צדיקים מתלבשים בלבוש השני. לא הגוף שבו הם חיו הוא קבור בקבר. אבל לפעמים הם יכולים להתחזות בגוף שני שהוא על גבול הרוחניות. הוא נראה לעיניים אבל הוא לא הוא לא חיות ביולוגית טבעית. אבל הרינו לעתיד לבוא יוריד עוד פעם את נשמת יעקב לפי שעה לתוך גופו שהוא יראה את הגאולה מתוך עיניו הגשמיות שהוא התלבש בהם בלבוש השני הדק. אז יוצא שלפי הפשוטה של מקרא רש"י נוקט בשיטת הקטע השני בזוהר שזה לא הולך על משה רבנו כי הוא היה גם מכלל יוצא מצרים אלא זה הולך על יעקב אבינו עכשיו מעניין למה רש"י בחר דווקא בפירוש הזה שבזוהר ולא בפירוש הקודם של משה רבנו מסתבר שיש לזה גם מקור בפשוטו של מקרא גם בפירושו על התורה לא רק במסכת תענית שימו לב ספר דברים פרק ד' פסוק לז כתוב שם כך ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרו אחריו ויוציח יכה בפניו בכוחו הגדול ממצרים פסוק מוזר מה זה ויוציחה בפניו בפניו של מי אומר שם רש"י שני פירושים פירוש הראשון והציחה בפניו כאדם המנהיג בנו לפניו שנאמר וישם מלאך האלוקים ההולך לפניהם וילך מאחרים דבר אחר, עוד פירוש אומר רש"י אה צריך לשים לב ויוציאך בפניו של מי? של אבותיך כתוב תחת אשרב את אבותיך ויוציאה בפניו של אבותיך כמו שנאמר רשי מביא סימוכין מתהילים נגד אבותם עשה פלא רש"י אומר ואל תתמל שיזכירם בלשון יחיד אז אם מדובר על בפני אבותיו היה צריך להגיד ויציחך בפני פניהם. למה הוא אומר בפניו? אז אומר רש"י שהרי כתבם בלשון יחיד. בתחילת הפסוק כתוב ויבחר בזרעו אחריו. לא כתוב בזרעם בזרעו אחריו. אז לכן הוא גם אומר נגד אבותם עשה פלא בלשון יחיד. כך מסביר רש"י. מעניין. בתהילים אני מסתכל בתהילים פרק טז פרק עבח פסוק יב. אומר שם רש"י, "נגד אבותם עשה פלא." מה זה נגד אבותם? אומר רש"י, אברהם, יצחק וינקב באו על הים. ככה כתוב בברשבא. ראם הקדוש ברוך הוא איך הוא גואל את בניהם. אבל אחר שני הפירושים ברשי ודברים שהוא אומר ואל תצמעל שזכירם בלשון יחיד למה שהרי כתבם בלשון יחיד ויבחר בזרו מעניין מה רש"י עונה פה הגוף הקשיה מדוע הזכירם בלשון יחיד אם אמנם כפי שרשי אומר בתהילים שהוא הוציא אותם ממצרים בפניהם שלשלושת האבות אברהם יצחק וינקי אז למה הוא באמת אומר בלשון יחיד ויבחר בזרו שיגיד ויבחר בזרם בעל כורכינו אנחנו חייבים לפרש כך מה שהזכירם בלשון יחיד פי רשי כי רש"י סובר שרק יעקב עמד וראה את קריאת ים סוף כמו כן לעתיד לבוא אראינו לא הראיהן רק ליעקב מפורש כתוב בפסוק ואתה אל תרעבדי יעקב כינני מושיח ואת זרך אז באמת למה זה נאמר רק על יעקב אז על זה עונה הפסוק בדברים כתוב ויבחר בזרוח אחריו אי אפשר לומר את זה על אברהם ויצחק בחר בזרו אחרי אברהם אחרי יצחק הרי יש להם יצא מהם ישמעאל ועשו אותם לא בחר השם לירש את הסגולה על כן עליהם לא נאמר רק על מי לאברום יצחוב וינקב כתוב רק הרשע של הפס פסוק תחת אשר אהב את מי אוהב את אבותיך לשון רבים כי הם כשלעצמם אבות כולם אהובים בוודאי אבל הבחירה בזרו אחריו הייתה רק במובחר שברובס יקב אבינו ויצך בפניו לפני יעקב אבל כתוב נגד אבותם עושה פלא אז תראו מה זה פלא? ינקב כידוע הוא מידת [מוזיקה] התפארת הוא כולל בתוכו חסד וגבורה אברהם ויצחק נכללים ביעקב ולכן מתאים על השנה המדויקת בתהילים אבותם התיבה הזאת היא קצת בעייתית מבחינת דקדוקית אם מדובר על יחיד היה צריך להגיד נגד נגדיהם עשה פלא. אם מדובר ברבים היה צריך להגיד נגד אבותיהם. מה זה אבותם? זה יחיד שכולל בתוכו את שניהם. או אב שיש בו אותם גם. או אז מי זה הולך? על יעקב. עכשיו יהיה מובן הפסוק שהם התחלנו בו. כי מיץ צדך מארץ מצרים. אז הבאתי את יעקב מגן עדן. מי? אחד שלא היה מיוצאי מצרים. לכן אי אפשר להכלילו תחת השם ציתך. הוא לא היה מאלה שציתך. ובכל זאת הראתי לו אז בעברת קריאת ים סוף את הגאולה. כמו כן לעתיד לבוא אראינו נפלאות כמו שרשי אומר יביאנו בגולה את מי את נשמת יעקב שגם לעתיד לבוא הוא לא יהיה מהנגעלים מארץ שביים כי הנגעלים הם החיים לא אמיתים אבל הקדוש ברוך הוא יוריד דנו להתלבש בגוף כדי לגעול את בניו לעיניו ואולי אפשר אפשר לומר שזה גם הרמז אנוכי ארי דמך מצרים מה אומר לו הקדוש ברוך הוא תרם ירידתו למצרים ואנוכי העלך גם עלו מה זה כיף אלש אז הפשטנים אומרים אנוכי ההלכה ממצרים גם עלו בזמן קריאת יםסוף, אבל היה יכול להגיד אנוכי ההלכה עלו, אז זה גם עלו. לא רק בקריאת ים סוף אני אעלה אותך מחדש, אלא גם לעתיד לבוא שיערנו נפלאות. עכשיו יהיה מובן עניין היחץ שעושים בליל הסדר. מעניין על קריאת ים סוף בלשון חז"ל קוראים לזה קריעת ים סוף קרה לנו את הים אבל בלשון המקרא לא כתוב בשום מקום שהים נקרע כתוב ויבקעו המים וקעו אותיות יעקב אה כתוב במדרשים שמשה רבנו שאמר הקדוש ברוך הוא אמר לו הרמת מתך המטה הזה היה ככה אומרים המדרשים בידו של יעקב כי הוא אומר כי במקלי עברתי את הירדן הזה הוא בקע את הירדן במקל הזה ומשה הגיע אליו המקל הזה של יעקב לכן כתוב ויבקעו המים בזכות יעקרוב זה היה בעבר מה יהיה לעתיד לבוא אז יבקע כשחרורך זה העניין של יחד שעושים בליל הסדר חצי מהמצה שייכת לעבר כימי צדך וחצי שייכת לעתיד הראנו נפלאות הפיקו אומן שהוא זכר הוא בשבילנו במקום הפסח שאנחנו מצפים עוד השנה לזכות לאכול מן הזבחים ומן הפסחים מן הפסחים ומן הזבחים אולי אפשר להוסיף יש מנהג חבד שאת אפיקומן אחרי שהמוציאים אותו מהמפה שופרים אותו בטרם שמתמינים אותו שוברים אותו לחמש חתיכות. אם אני לא טועה, כתוב שהרבי פעם שאל את הרבי הקודם למה חמש חטירות? אמר לו, כך נוהגים. מעניין. כל ליל הסדר בסימן של ארבע. ארבע כושיות, ארבע בנים, ארבע כוסות. מה קרה שדווקא אפיקומן נחלק לחבש על פי המאמרים של אחר של פסח זה יהיה מובן בצורה מברקית כי צריך ללמוד את זה באריכות טוב במאמרים שקריאת ים סוף זה עלייה של הנשמות ישראל מעולם הבריאה ששם הם יב שבטים והם עולים לעולם האצילות ששם זה יב גבולי אלכסון של אצילות מי מפריע להם באמצע מלכוס דאצילות שנקראת ים אז שבוקעים את הים שהוא הרצפה של קומת האצילות אז הנשמות יב השבטים עולים ביב הגזרים של קרי גיעת מלכות האצילות לעולם האצילות. עולם האצילות הוא בסימן ארבע. אבל לעתיד לבוא כתוב והניף ידו על הנהר. ובחסידות מבואר שהנהר זה גם כן דומה לים אבל הוא נהר. ים ספירת המלכות. ים סוף. כל הנחלים הולכים אל הים ספירת המלכות אבל הנהר זה בינה ובינה היא נהר שמעלים על העולם שלפני האצילות ולכן לעתיד לבוא כתוב שהוא הניף ידו על הנהר ויכאו לשבעה נכלים למה שבעה ארבע בחסידות שפה מדובר על מעבר עמוק יותר ששבע מידות של אצילות עולות להתחבר עם שבע ז תחתונות של עתיק שהוא מעל האצילות ומי מפריע ביניהם? הנהר חוצץ בפניהם. לכן צריך לבקוע את הנהר לשבעה נכלים. ואז שבעת המידות בעולם האצילות שהוא ארבע עולים לעולם העתיק שהוא מעל האצילות לדרגת חמש. זה צפון לנו לעתיד לבוא. פי זה יובן גם ביטוי מעניין. כתוב והניף ידו על הנהר בעים רוחו בעיים אם יש מישהו שיודע להסביר לי את המילה הזאת יש לנו בעיה עם המילה הזאת רש"י אומר שם אין לו דמיון במיקרו אין מילה כזאת בכל התנך והרבי מאיר הערה באחד המאמרים בגלל שזה מדובר על דרגה כזאת לעתיד לבוא שמעלו מעבר לכל אפשרות הבנה והשגה בתורה זה לא מופיע בתורה זה משהו שמעל לא מעבר אין לו דמי ואולי אפשר לומר אם תשימו לב המילה בעים מורכבת מאותיות עס שזה שם של ספיר חוכמה ומאותיות ים יבקה הנהר של בינה אז יתגלה האור של החוכמה שבתוכו מלובשים ז תחתונו דעתיק ואז יהיה החיבור של האצילות עם הדרגה החמישית של חמשת החלקים שבאפיקומן שזה צפון לנו לעתיד לבוא ושיהיה הכושר מפרי לכם פסח ובזכות הפיקומן שהוא חמש חלקים נזכה לקרב את הבן החמישי ונזכה להגיע ל ערכתי נר למשיחי שאותיות להיות חמישי, הדרגה החמישי של משיח וזה יביא לי יסמח ישראל ואויסו פסח כשר ושמח ‏Ja.