גאוני הדור בריתחא דאורייתא עם גאון ישראל מרן הגר"ד לנדו | בהשתתפות מרן הגר"ש אלתר

תילסלול >> מהתחלה >> יש לעיין בדין טיל הסולב שניים שמחזיקים בלול מהו ויש לחלק בזה בין מוקם שאכל מנו יכול להזיק לבדו דכורה הרי מסיים בארבמה ולא מגרץ שני עוד צורה יש זה אינו יאכל זה אינו יאכל בעלמה נחשב מיסה דכו זה מעני והשאלה תהיה בזה יאכל וזה יאכל זה לא כך פשוט נראה אחר כך נחלקו הפוסקים בדין חציצוי שיש רצוע צפילין או טבסה מצת היד עם הדוב אומר הבשתבורה בתור שנא מחמיר בזה כו ש חציצה במיקצס הרי הוא מחזיק גם בלי חציצה ולא גרם מאחד שהחזיק אמו ומשמע שהחזוק החרס מעקבת ואומנם בסימ טוב רנח סיבוב כתוב שלא יתן תלולב ביום הראשון לטינוק מפני שהקות כנה ואינו מקנה ואם טיפס עם כיוון של יוצד שפרדומי שלקתינוק משמ שיש כאן נטילה טובה אצל תינוק שאי אוכלז אמו והביאו מתשובות רב של מקלוגר הגן של מקלוגר בשוט האלף לכו שלמוי כן כן שהוא כותב שנב דלא מעני בזה בזה יאכל בזה אינו יאכל תכסיב ולקחתם שתהכיך לכל איכות ואכוד הוא מביא מדרש רבי דרשה על זה ויקרא רבי טוב עד כאן הנושא הנושא כן אם יש תגובה על זה שמעים תגובה על זה >> אני אחזור >> מה >> אני אחזור בשביל ה >> אז תחזור >> ברשוס אני אחזור מה שרבנו דיבר יש להסתפק ששתיים מחזיקים בלולב מזמי לנטילס לולב שתי אנשים נטלו את הלולב ביחד האם שתיהם יצאו או אולי אין כאן נטילה אין כאן לקיחה והספק הזה יש לו כמה דרגות יש דרגה שאחד יכול להחזיק והשני לא יכול להחזיק את זה לבד שכשאחד יכול ואחד היינו יכול כתוב בגמורה על זה שזה מי שהיינו יאכל הוא נקרא מסייע באלמה ואין בו ממש ככה הגמרא אומרת לגבי מלךשבס מזים את זה גם לגבי ייסורים אז במקרה כזה ששתיים מחזיקים בלולב ואחד מחזיק החזקה בפני עצמה והשני לא יכול להחזיק לבד אז לכורה פשוט שזה שהחזיק החזקה שיכול להחזיק לבד יצא ידי חובה והשני זה שום דבר במקרה שזה אי יכול וזה אי יאכל ש הם יכולים רק ביחד אז לכאורה כמו שזה נקרא מיסה לעניין שבס לעניין שר ייסורים אז ייתכן שזה מסתבר שזה יועיל גם בנטיל הסלולה אבל זה יאכל וזה יאכל שלעניין שבס זה לא נקרא מס יש לדון מה מה יהיה כאן לכורה נראה בזה סתירה בעלוכה שלעניין חציצה ומקצ אז כתוב המשנברו בסימן תרנא סעיף קנ לדבוב שאם יש טבעת או רצוע תפילין איפה שהניחו בחול המועד שזה חוצץ לו לב איך האצבע הזאת שמחזיקה יש בך ציצבעות שמחזיקות אז מה למה האצבע הזאת מגרעת והאצבעות האחרות שמחזיקות לבד אבל כתוב שאם יש כאן עוד אחיזה חוץ מהאחיזה שלו אז זה מגרע אולי רואים פה גם כן הדוגמה של מסייע גם כן אז מה שמ כאן שזה שעל כל פנים וזה יאכל וזה יאכל ודאי לא יועיל ולעומת זאת בסימן תרנח לגבי אחד שנתן את הלולב לקותן ביום הראשון אז כתוב בשולחן ערוך שאם הוא נתן לקוטן להחזיק והוא מחזיק איתו ביחד אז זה לא אז זה לא אז אחר כך הגודל יכול לצאת מזה בזה כי בצד חוסק קניוניים הקוטן לא קונה בזה אז זה נשאר שייך לגודל נראה שתקיים המצווה של הקוטן התקיימה בזה שזה צורה שהכותן קיבל קיבל ונטל את הלולה ויש פה חינוך והגודל זה נשאר שלו כמו שמשנה ברור אומר שבחינוך לא צריך שיקנה אז רואים כאן שכשיש כאן שתיים שמחזיקים ביחד אז הז אז כן כן יוצאים ידי חובה שם מדובר על הקוט מי שיצא אבל גם שתיים יצאו ביחד חורה והביאו מ יש להם מקלוגר בתשובה שאומר שבכל מקרה אז לא יוצאים ידי חובה חוץ ממקרה של מסייע שזה אין ביממש הוא אומר שבכל מקרה גם זה איני יכול וגם זהכל לא יוצאים ידי חובה בגלל שכתוב הוא לקחתם לוכה שתלקה לכל אחד ואחד יש דרוש כזאת בגמורה הוא מצט את הלוש של המדרש יותר שתלקיך לכל אחד ואחוד יש כאן דרושה ככה הוא כנראה הבין בחז"ל שיש דין לקיחה פרטית לכל אחד יד ימין ושמאל >> גם אם השני לא מתכוון לצאת שי לא מתכוון >> אב הוא מובין פחד לאמול וכוסים הבריס 40 שנה מחס אותו ביד ומר איתו ביחד >> כתוב אברו מוביני >> אברו מוביני >> כן >> פחד למול אז הריבונו שלי הבריס החזיק איתו את היד ביחד >> זה נקרא שהוא כשמיש הרבים לא יודים זה גם נקרא שיש כשבן אדם אחד עושה זה לא קשורצו על החציצן אדם אחד עושה לא יהיה קשור לרב של >> זה לא יהיה קשור לרב שלמלוגר >> אומרים שבמקרה של חציצה >> באופן של חציצה הראיה הראשונה >> כן >> אז זה לא שייך לרב של מקלוגר בן אדם אחד מחזיק באופן כשר ובאופן פסול >> מה זה כמו ימין ושמאל >> אדם שיחזיק יש לו תפילין זה כמו אדם שיחזיק בשתי ידיים בימין ושמאל >> אני דיברתי על החלק הזה ש קלוגר מדבר על שניים ביחד מה זה לא סתירה >> מה הוא אומר אבל נמ לי שדומה כן >> אפשר לות יש כזה דבר שבן אדם לוקח הגול הוא לוקח אותו פעם אחת או 100 פעמים בן אדם אדם שמחזיק כלול בחמש אצבעות יש בו חמש לקיחס כיסכ >> אצל בן אדם לא יכול להיות שתיים אז בחצי אתה לא יכול להגיד שהוא מחזיק שתיים >> אני שואל יש שתי לקיחס את הריבה פה לא עם חצה אתה בא עם שתי לקיחס >> אם היד אם הידי לקחת בימין ולא בשמאל הוא היה מחזיק בימין ומסייע בשמאל ואז האצבע שחצה היא כמו שמאל אז אז הם בכלל צי יכול כמו שמאלה >> אז זה לא קשור למסייע לא מסיע אבל אין כזה מסייע גם >> אין כזה דבר שבן אדם אם זה נחשב שזה לקיחת לא טובה בן אדם לא לוקח שתיים >> אין אבל אבל אם הוא יחס למה הוא מסיע >> אם הוא יחזיק בחמש אבל לקחת הוא לקח אחד הוא לא לקח שב אבל הוא מסייע להחזקה הזאת בהחזקה שלא יוצא אויל וזה אוכל בשמאל ובימין שבאצבע אחת הוא ניקח א נניח שגם באצב אחת ש >> אם גם באצבע אחת אז מסייע באצבע הזאת מחצי מסמר שתי רק סימן שזה שתיים כשבן אדם אחר מחזיק אז אני אומר הוא מחזיק והוא מחזיקים זה גם לקיח >> מה >> ששתיים לוקחים זה גם לקיח >> כל אחד לקח >> זה לא שת שאותו אחד למה יש ליחקיכה של רובן ולקיחה של שימן כל אחד זה לא החפץ נקח הוא לקח זה עדר או פסול זה עדר או פסול רבי סומור >> רבי סומור גרבוז אומר שגם לגבי שחיטה אז גם זה יוכול יהודי וגוי ששחטו גם זה הנה יוכל וזה אינו יוכל גם מגרע אז רואים ש >> אולי לפעול פעולה זה אחרת להחזיק זה בשביל עצמו הוא מחזיק פעול פעולה גם הוא פועל ומה ההבדל בין שבס לבין שחיטה אז הוא מבין שהפשט הוא שבשחיטה שבאיסורים כל אחד אחראי על הכל אבל באמת שבזה יש לו אחריות אבל כאן זה פועל פה אתה של מה אמרת שחייתי שבס והמסול לול מה אתה מדמה איזה דברים איזה דברים מדמים אז למה ראוי לדמות לו לב לשבס או לשחיטה >> שחיטה יותר גרוע כי זה פועל בהתר פועל התר אז הוא לא יכול אז הוא פועל שמה >> כמה כוי גם הגוי פועל הוא פועל במילא הוא פועל א זה עושה פסול כי הוא פועל זה שחיטה שזה הוא פועל הוא פועל כאן כאן פועלת מה אכפת לי שניהם פועלים זה לא דבר שאני יש לפעל כאן אין כאן לפעל >> באותו בן אדם עצמו הוא כבר נתן את זה מה הוא יכול עוד פעם לחצי >> איך יכול להיות שפה יהיה תפס שזה לא שזה לא מטעם שלוקת כן שמחזיקים אבא יכול והוא לא יכול אז למה אבא מחזיק אותו אז זה יוכל וזה יוחי אומר שהמדר שדבר רק ששניהם מתכוונים לצאת הוא לא מדבר מדינציה כששניים מתכוונים לצאת צריך להקיח לך לכל צריך כי שניים לא יכולים זה לקח לך לכל אחד >> כל אחד מתכוון לצאת אבל אבא והבן שמחזיקים רק אחד התכוון לצאת לא כתוב שזה מגר >> למה לצאת מגר >> ששניים לא יכולים אבדיסקין >> הרב דיסקין אומר שגם אם יש דרושה כמו שרב שלמה מקלוגר אומר >> אולי הדרושה רק ששתיהם רוצים רוצים לצאת אבל אם אחד רוצה לצאת והשני רק מחזיק איתו זה החרב >> לא מזה חילוק בזה >> כמו שאין שמ שאין חילוק >> בלקיחה זה חיסרון בלקיחה אין חילוק דמח שזה אולי דמחו אי אפשרות ה סוף ספיר של דמ את זה אנחנו לא יכולים לדמות נולד נושא אחר >> לפני הנושא אחר הכוונה ב מצווה שהכי לביצר רוצה להגיד משהו >> כן כן >> יש לה בכל המקורחים בכל התיר פטור בחקו פטור בכל התיר כולו שתים שעוס >> שהמקורחיים דן בכל שניים שעוסו אולי זה רק פטור מקורבן ולא באמת שזה לא נקרא מיסר >> ברמבן כתוב בפורך שמה שבכל כל התרה >> רדפו בשם רמבן בשב כתוב הפוך שתיים ש רק דרבונו >> בכל >> ככה כתוב ברמבן רצפו בשם רמבן בשבת >> טוב ידי חשובה >> עכשיו נושא של ליל הראשון מצוות הכל הראשון אני רוצה להעיר שלא דבר מוזכם בכלל שליל יש המורה שלא סובר ככה שאין מצווה לאכול בלילה הראשון מי אמורה זה רבח ביעקב מ מה הוא אומר רב אחי ביעקב הוא אומר בפסוחים בדף קח חוב שמצו בזמן הזה דרבונון >> נוב >> אם דרבוננו צריך שדוריסה איפה מתי יהיה הדוריסה אם אין דוריזה אין רבונן אז אין מצווה זה לא בדבר מוסכם לא דבר מוסכם בכלל לאד לא ככה אבל אמר לכם היה כב סובר בדם קוב חוב כמו מפורש שמה שבזמן הזה רצות ש מה שהי אז אין מה שהי בסוקי אם אין דוריס אז אין לרבוננו אין אין כזה מצוות >> אני אחזור על ה >> אני אחזור על הר >> תחזור תחזור >> דבר שהוא ברור שיש יש אה יש חול וסחילה בלילה הראשון הגמרא לומדת 15סור חגמצס הגמרא בדף קז אז הרב מקדים שלחורי זה לא דבר דבר ברור לא דבר מוסכם להלוך זה ודאי ככה כי דעס רבוכבר ינקרב בפסוכים דף קח שמצא בזמן הזה דרבונו כי מצה זה רק בזמן שיש פסח אז מילא בזמן הזה מצ דרבונו לפי דס רבוכבר ינקב אז לחורסוקס אז אין לא מדויריסה ולא מדרבונו בגלל שגם בזמן שהיה שהיה ביס אבל אין שום אין שום שייכס, אין שום משמעות לזה שהבית קיים שיהיה מצווה שחילה. ואם המצווה זה חילה של מצה זה רק יחד עם הקורבן וכשאין קורבן אין מצווה אז החילה של סוקסי תמיד יחילה בלי הקורבן וממילא אז אין מצווה מדיויסה וגם אין מצווה מדרבונו אז לכור לפי רבחבר ינקב אין כזה אין כזו מצווה >> לא תלוי בשאלה של דון >> אין כזו מצווה של אחילה בלילה הראשון אז להלוך כמובן גם בפסח מצה זה דיריסה מלה גם אצלנו אבל שהמושג הזה >> אומר שגם בזמן הביס תכי זה בלי קורבן אין מצווה פסח פסח יש קור >> אבל יש ההקש הוא לא יהיה הקש להכילה אם גם שם מי שאין לו קורבן אין לו מצווה אז מי שאין לו קורב >> זה כמו הפרמגודים שרק במצה מקיימים >> רב שאול אומר דון מנו והוא כי באשרו >> מה זה אשרו אין אשרו אין יש הקש ושמה זה עם קורבן וכאן גם בלי קורבן אז מה פתאום איך זה יכול להיות אם זה יותר טוב יותר שלמד יותר מהמלמד זה רק די בפסח רק מצה של פסח זה רק בצ פסח סתם מצה אין למה סוכ המלמד דבר שבמלמד אין בכלל אין אין כזה מושג בכלל אדם שיהיה דבר כזה לכורה לא שי הם שואלים פסח בזמן הביס מי שלא היה לו קורבון מי שהיה בדרך חויקו דיס שמה יש בזמן בזמן פסח יש יחד עם פסח אבל בלי פסח איןס כי אין שום חוכב אין שום אין לו שום דבר כלום >> אולי זה תלוי בזמן הביס לא בזמן פסח אם אין קורבן בכלל מאיזה סיפור הם שואלים שאלות טובות אבל זה לא משנה בשאלה הזאת >> זמן הבסיס הבי >> מה זה משנה כאן >> אם ההגדרה היא זמן הבסיס לא זמן בית זמן שיש פס קורבן אם אין קורבן אין וסוקי אין קורבן אין אין קורבן אין דבר כזה אין קורבן שלמה >> אין אין כלום >> מבקשים שהרבנים ישאלו את השאלות דרך המיקרופון כדי שגם המשתתפים בחוץ יכלו לשמוע >> אני יכול להגיד שצריך להיות זמן הקורב הוא אומר זמן הקורב זה לא זמן הבסיס פשוט כי הקשר הוא לפסח צזמורים הם יכלו זה לא את הסוג שקשור לביס מהצמורים יאכלו זה זמן הפסח שבי שי גם בזמן הבית שם לא אבל פה כתוב על מה זה כתוב הקורס יש בזמן הבת זמן הבסטור היום בגלל שלא זמן הבס בגלל שלא שח פסח מקריבים פסח >> אם היו מקריבים פסח אם היו מקריבים פסח בזמן הזה היה מצה אם היה טוםטרו בציב אולי אולי אולי >> שאלה אם זה תלוי בבית או בקור >> זה שאלה טובה לא משנה בנושא הזה לא משנה סוקי אין אין קורבן אין קורבן השאלה זה בפסח בזמן שיש חי הרבנים >> זה היה בזמן הביס פסח אפילו אם זה דין חושב שזה מדין יעקב פסח על מה צתוב בסם זהו מוכרח להיות שנאמר זמן הבית ספר שביקבו קום פסח כשאין ביס מזבח אז לא יהיה אז אז לא יאכלו מצה יכול זה נקרא שאין חיוב היום אז לא יאכלו מצה אני אומר אם הקריבו בן אדם לפי רבחברינק בן אדם שהקריב כל הזמן שלך בינק כי זה לא ראוי ז >> כי זה לא ראוי מה זה רבח >> כי אין את החיוב >> אז אולי הוא חל שסבא לסבות לו >> כי אין אתה חיוב >> אז אין חיוב נו בסדר אז תביא בי >> אבל אם הוא קיים את הפסח ודאי שלי יקים שמץ לא דין בזמן אמר להקיש את המצו כל מצפ כמו שבתוב יש חיו מצה ופסח ככה שחקור >> קום קורה צה אוכלים עם פסחן ככה יש לחם אוכלים עם סוכ >> עם הסוכר סוכר עם הקבילה לק >> לחם אוכלים עם סוכה ומצ אוכלים עם פסח >> הרב סלושט שואל אולי ההקש הוא מצא אוכלים עם פסח בבסוקס אוכלים פת בסוכה לחם בסוכה כל אחד יש את הצורות שלו מצס זה עם קור >> שם שם זה מצווה מצא לכל בסלק מהמצווה הזאת מהות המצווה זה לא שיש לזה מלווה לא שיש לזה שותף זה אז עניין של שלקום קור זה לא מד לא שוטפות שיצר שותפות עם משהו זה לא שותפות כזאת זה לא >> יצרות עם פסח קשור לפסח >> למה >> למה להגיד דבר כזה בכת >> למה למה מברכים בלילה הראשון של סוכה >> למה מברכים לישב בסוקה באובר >> למה מברכים לישב בסוכה ולא על הכילס למה הברוכה בלילה הראשון >> זה לישב בסוקה ולא החילה >> לישב בסוקה ולא לא על הכי פסח לבס >> מה התשובה לא מה התשובה >> זה שאלה טובה >> לא אבל מה התשובה לא נוג רוצה הוא רוצה להביא התשובה התשובה היא שהמצווה היא הישיבה רק הישיבה המשובחת היא על ידי אכילה את זה לומדים מתסבוב לומדים את העיקרון משמה לומדים את העיקרון משם לומדים את העיקרון שסדר של ישיבה זה עם אכילה אחרת היינו צריכים לברך אם זה כמו מצה אז נעשה טוטו ונברך על הכיל מץ לברך אומר הוא אומר שהסיבה שלא מברכים על החילה כי באמת המצווה היא אדירה רק העקש רק שצוב בתיר באכילה אבל זה לא הקש רק הקש איך איך עושים את זה >> בסדר זה אכיל להכיל אבל מה זה נוגע כאן זה רק דיני אוקיי אנחנו לא לומדים אנחנו לא לומדים של את הדינים משם אנחנו יודעים שזה צורת היחיבה בסהכילה >> נמ לי שלא שייר נמ לי שלא שי לא שי המצווה הזאת בלילה הראשון יש כן השאלה אם אחד התכוון בליל הראשון רק למצווה סוקה הוא לא התכוון למצווה של ליל הראשון כן ידוע בזה בשם הגרח כן לא מועיל רבי הלוכה בסימן איזה סימן סמח הוא לא הוא כתב כן במקום אחר מדבר שכן ננה מוסר שכן נהנה עכשיו מי שיחשוב רק על המצווה של אכילהל הזה אז הוא מבטל את המצווה שסוגתשו אב ייתכן ש זה השאלה אם זה לא כן כי קוד המצח לכולל גם את הישיבה והכוונה לשניהם הקורבונים הכוונה זאת תועיל רק לזית הראשון הזיתים אחרים זה לא הואיבתי על מצווה רק לזה היית ראשון אחר כך כבר גמרנו יש מצאי סיבור נכון לא לא כמו רוב הסיפורים כן אני מאוד מצטער מי שחושב אחרת כן יש מעשה שבעל מיסה מספר היה יהודי בקרוקה שמספר סיפור שהיה לו יחד עם הרב של קרוקר רב שי בן סופר בן שלחס סבר הילם סוכה משותפת הוא מספר את זה בשם הגדולים החודש הוא הוציא לאור יהודי קוראים לו קרינגל לא יודע בישרון קרנגל נראה ודי טוב מאוד כן אומר שלום ציפור אישי שלו מספר הוא מספר שבילה הם ישנו ביחד בסוכה אחת ובאמצע הלילה קם הרב מאיר אותו בקסחה מה הוא אומר יש לי ספק שלא יצאתי ידי חובת מ חובה ואני רוצה לאכול אבל הבית שלי נעול בפנים אז אולי אתה יכול לא קשה לך תביא עם הבית שלך בת אז אומרבי ביקשתי מהרב שלצטרף לסעודה דוא אמר שהפנים שלו היו מהירות בשמח שם מצווה זה החלק בין למוקר מה בן בחברו יש גם חלק בבירון כן כי הרבנית פנתה כן לא שתשכן ואמרה שהרב אמר שאת יודעת לפה טוב בחנות זה הוא לא שכח שגם לא יהיה הנבזה עכשיו לא כתוב מה היה חשש שלו האם שלא הייתה שלא כיוון לשם מצווה שהלילה הזה או לא או יש אפשרות אחרת מה מה יכול להיות לא קרה מה לא יהיה טוב יש לכם את זה השרת הזה יותר מקדי אכילס פרס >> אולי הוא אכל יותר מקדי אכילס פרס אכל הוא אכל לאט לאט אז זה לא טובחש שלו היה יותר זה קצת זה יכול להיות זה נראה קצת מוזר רבי סמר אומר אולי הוא לא זכר זיכל הענני קובויד >> אולי את הבח של זכר לענני קובודוידוד הוא לא כיוון זה לא מעגב זה מעגב הביקורי >> זה לא מה זה לא הבח הבחץ >> אומר שקב >> הביקוריין קבע אומר שזה כן מאיר את >> כן מהקש >> הוא לא היה מאיר את השכן בשביל א >> אשאול אומר שבשביל זה הוא לא היה מאיר את השכן בשביל הביקור ינקל זה הקודש ברוך הוא בואילו >> הרביני אמר שיש סיפורים לא נכונים אבל בגמור הרבה פעמים יש סיפור וכתוב לא תבו עם אוילום אבל הסיפור נשאר בג גמורה לא מחו אותו מחליק >> אני אומר יש סיפור בסיפורים לא מדויקים כאן הוא מספר סיפור אישי שקרה לו >> יש סיפורים יש סיפורים שונים >> אני אחזור אני אחזור על הזור על הנידון >> להגיד סיפורים מדויקים אני אגיד מה סיפור להטאי על סיפור לא מדויקים שרב דוד לורי הגאון רואי אומר שהוא שמע הרבה סיפורים ולא דומים אחד לשני. כותב בלי יו נעסוק בזה זה לא באתי החסוני שמר לאחות שלו כל דבר שהיא לא שמע מהפה שלו שהיא לא תרב חיים פרץ אומר שהחזוני שמר לאחות שלו >> שכל סיפור עליו שהיא לא שמעה ממנו בעצמו שלא תאמין [מוזיקה] >> אני אחזור אני >> סיפור שהיה פה בבותק בירוסים >> אני שמעתי בעצמי בחדש אולי אני גם לא נאמן אולי יכול להיות בתנועים של היה חדש וניגש כל שישי רבותך שומן אמר שומרים משהו בשמו הוא אמר אתה יודע ש צחק אם אני נאמד מי אומר שזמן שכחת לי אולי טוב עזוב זה שמח שמתי עכשיו דבר >> אני אחזור אני אחזור על הדברים >> לא לסיפור שלי תחזור >> אולי אולי הוא אכל את זה עם לפטן וחשש לדע שזה מעכב >> אולי הוא אכל עם לפטן זה ש מועיל >> רמר שמואלויץ אומר שאולי הוא אכל את זה עם לפטן מה הוא אכל? >> אולי הוא אכל את הפת עם לפטן הוא חשש שזה לא מועיל לא נראה שה דבר שלא עכשיו קודם הוא לא חשב את הדין שב כן את הדין זה נראה שהוא לא ידיעת הדין זה לא נראה שהוא שכר דין >> הוא מה שהוא חזר בו הוא חשב בלימוד בלילה >> זה לא נראה אני לא הייתי שם פעם אני לא יכול לספר הסיפור נראה שיש חשש לא דיל חדש אלא שהוא לא עשה דבר דבר שצריך לעשות ככה תוכן הסיפור אולי אתם אומרים טוב אבל הסיפור שכתוב כן מספר את זה כן >> טוב אני חוזר אני חוזר בסדר >> תחזור >> בלילה הראשון יש שתי מצוז באכילת כזייס פס יש קיום מצווה באכילת הפת יש שתי מצו מצווה אחת מיוחדת שלומדים חמיש אוסו חמיש אוסו שצריך לאכול למדו מי בערב תורך לומצס שצריך לאכול בלילה הראשון אבל חוץ מזה יש כאן את הקיום מצווה שיש כל הסוקס שאדם שאוכל פע צריך לאכול את זה בסוקה אז אדם שאוכל את הכזייס קביצה הראשון בלילה של סוקס מקיים שתי מצווכורה צריך לכוון לשתיהם לכורה צריך לכוון לשתיהם בגלל שמשנברורה בסימן ס בסימן תפני אז הוא מביא שיטס הרמבם שולחן ערוך שבמצוו של אחילה הכבוד ללא מעכבת שכיננה ככה כתוב בשולחן ערוך המשנה ברור אומר שהרבה החוינים חולקים על זה יש פרי חודש שגם במצחה צריך כבונה יש רב חיים שאומר שאפילו אם באחילה אומרים שכיננה אבל בסוקי ככה אומרים בשם רב חיים שסוקה זה אחרת כי מצווה סוכה זה לא אחי לבמה מלישיבה ככה אומרים שם רב חיים אז אם צריך כבונה אז צריך כאן שתי כבונס אז צריך כבונה למצווה לכורה כבונ אחד שיכוון סתם למצווה של אחי בסוג הוא לא כיוון למצווה של הלילה הראשון אז אז הוא לא קיים את המצווה של חובת הלילה הראשון שלמה יהיה אחד שכיוון רק למצווה של הלילה הראשון הוא בכלל לא כיוון למצווה של שבע בסוק השתיישו שיבע סיומי הוא כיוון רק למצווה המיוחדת שלכול שלומדים לך גםצס אז לכאורה הוא לא הוא לא קיים את המצווה הזאת אז בבחינה הזאת הוא ביטל מצווה סוכה אבל אולי לא אולי למרות שזה מצווה בפני עצמה אבל התוכן שלהם שווה וכשאדם חשב שהוא אוכל את האכילה את המצווה שלכול בלילה הראשון זה כולל בתוכו גם את המצווה של בסוק השתבסיומים מבחינת תוכן המצווה וממילא אז זה נקרא שיש כאן כבוני אבל מה יסא >> מה עם הברוך עם השק של מצפות סלי שבסיק שהוא אומר בתוך כדי דיבר לאילה אין לך כבון נגדו מסי לא אדם אומר הוא לא חשב על הברוך אפילו איזה מצווה מדבר הוא מדבר בציור שהוא חשב על א זה ולא חשב על פסיק סטיישי הבסיק סטישבי הוא אמר בתוך כדי דיבר >> אבל אומרים שפסוק להכילה עכשיו להכיל זה לפני עצמה אין >> אז רבינו אמר שלמיסה לא יהיה בזה נפקמינה מעשית כי אחרי הכזיס הראשון או הקביצה הראשונה שם ודאי צריך את הכוונה הפשוטה של בסוק שתי שושים הסיומים אחד שרק כיוון חורה שהוא הולך לקיים פה את המצווה של הלילה הראשון אז אין פה כבונה להמשך האכילה ובפשטס גם אם ביחס לקזיס הזה אז היה פה כוונה שכוללת אבל זה לא יועיל לאכילות הבאות אז למיסה אם צריך כבונה אז לחורה צריך כבונה לשתי המצלס לכורה ו הרב סיים שיש סיפור על יוב שמן סופר שבאמצע הלילה הוא הלך לחפש פת בשביל לקיים שוב היה לו חשש שהוא לא יצא על ידי חובה באכילה הראשונה מה יכול להיות החשש שדי אכל תחם אכל אכל כבר בסוכה והוא נזכר במשהו שאולי הוא לא יצא אז ייתכן שזה מה שהיה שנהיה לו סופק בכבונה שאולי הוא כיוון רק אחת מהרק רק את המצווה של הסוק שתי שישיב סיומים הוא לא כיוון את המצווה המיוחדת אצל הלילה הראשון אולי אולי יש עוד הצעות מה >> למה למה השאלה היא לא לפי השולחן ערוך לפי השולחן ערוך השאלה יותר שקנה זה רקעל כזה של השער אין שקנה >> הרב דיסקין אומר שעל הכזיס על המצווה של בסוקו שתי שמושי בסיומים אין שכינה אז אז הנידון הוא יותר יותר חמור שמצד המצווה של הלילה הראשון שזה הכי >> על זה המשנה ברור אמר שכינה אבל מצד המצווה של הלילה המצווה של כל הימים לכורה על זה אין שכינה אז ממילא גם לפי המשנה לפי השולחן ערוך לא הבנתי >> אומר אם אם נגיד שיש כנה >> יש שקנהנו אז >> חור זה רק על הקזיס ראשון >> אבל על המצווה של סוקס באלמה שהיא רק עם מצווה סדירה אז בזה אין שכינה אז אז אם כן אז אחד איך המשנה ברור אומר שבלי כבונה זה בסדר אבל מה עם המצווה של בסוקסי הסיומים שליחור לזה צריך כבונה מפורשת צט לא הבנתי איזה פרט אתה מדבר איזה פרט >> איזה פרט מה שמרתי לא הוא הרב הרב דן אם צריך לכוון שתי כבונס או מספיק כבונה אחת אז אומר שהשאלה אפשר לשאול אותה בצורה אחרת שהמשנה ברורה אמר רבי ירוכסן סמשנה ברורה שלא צריך כבונה שכינה פי השיטה הזאת אבל לחורי זה רק על המצווה שלומדים מחגמס אבל על המצווה של בסוקסטי שבושי וסיומים שם זה לא מצווה שכחילה >> אז הוא ביטל מצווה הוא ביטל מצווה לא נראה ככה >> לא זה קושיה במשבור >> אז הוא סבר שייך על הכל >> שייך על הכל >> זה ספרה טובה משתבו לא סובר ככה >> בגמורה כתוב שמתפסוק צריך כבוד >> מה אני יכול לעשות משתבו לא נראה ככה >> על השינה על היל ש אחר בוא נדלג את זהרבי רבי ישראל מה רבי ישראל >> מציע לתרץ על השאלה ששאלו מצד השכ שאין שכננהני על השאר הימים >> שאולי על המצווה של בסוקסטי שושי סיומים אז מועיל מיסו מוכיחים כמו החייודום אם אדם נכנס לסוכה אז יש מיסה מוכיח שהוא רוצה לקיים מצווה סוכה לשבת בסוכה רק על הלילה הראשון על זה צריך כבוד מפורשת על זה יש שכן נהנה מצד המצווה של שאר הימים אולי יש מייס מכיחים >> הביאו כבר גר גר בסוקי כל הזמן הוא גר הוא גר בסוקי זה הבית שלו הוא גר שם אין מה >> הקושיה תישאר בכפור פרצים אבל אולי הוא נכשל להכיל אפשר >> פה פרזים ילצו בן אדם משכו אותו בכוח לסוכריה והכילו אותו כזיסוק אותו בכוח הסוכה הכילו אותו כזס היו קיים משהו לא >> זה כתוב שכני כן בפור זה המקור לפי המשפ שלך בן אדם איפה המס הוא יצא את הכל >> יצא את הכל נקרא דירה בסוכה >> אז ודאי שזה לא שמונה פעמים >> אז ודאי שזה לא מזוכיח אין מזכיר מהם כלום מצטער הוא לא עושה כלום הוא גם לא שגו אותו >> אם הוא בשבוא צודק צלטו אז זה תשובה או שאלה אז מה זה בעצם זה טענה כביכול שחס >> שזה לא מעביר אחי >> לא אין מסרב לובין אומר שהפתרון לא יכול להיות מיסוב מיחין כי הדוגמה של השולחן ערוך המשנה בור שכיננה בסימן טוף העיני זה כפעו פרסים שגויים קפו אותו לאכול אז אין פה שום מיסיכין הם הכניסו אותו לסוכה וקפו אותו לאכול או קפו אותו לאכול בסוכ למה צריך ש הוא גר כאן ואוכל נמצא כאן הוא אוכל הנה כאן אני ג אני גר כאן ואני אוכל כן אין לי שום דבר מיוחד אפשר צריך לחשוב על סוכה אני גם כנסו הואנח אולי מצ הואנמצא מה הפשט בזה >> רבי סומור שואל >> כן >> מה הפשט ב ישנברורה פוסקים שמדמים שכינה נאמ לסוקה הוא הרי לא נהנה בסוכה הוא נהנה מהלחם לא מהסוכה הוא שומר שקננה זה דבר כללי >> גם אם המצלי הכי כמו שדנים על שבס מה זה שכננה בשבס דנים בשב >> דנים שמה >> זה נכוןס כתוב לא ככה >> נדלג על זה מדבר על זה נדלג על זה >> אני מדלג על זה עכשיו דלגזה אפשר להמשיך >> הרב שואל אם אפשר להמשיך >> הרב גולבלט רוצה להגיד משהו אמר >> למה הרב אמר שהרלוכ מתכוון שהוא יודע שזה סיקי והוא מתכוון מצו סיקי והוא לא התכוון תזבוף תזבו על זה יש את הוד של כאן וזה בגלל שזה כן מצוסי דוקא בכבג רב אמר אותך גולד בלט אומר שפעם הרב דיבר על השאלה הזאת איך שייך שכינה על המצווה של בסוק מה אני יושב שהוא זוכר טוב >> זה הוא אומר הוא אומר מה הרב אמר שהרב אמר ש אולי המשנה ברור מדבר על בן אדם שיודע שיש מצווה של בסוק שושיב סיומים אבל הוא לא כיוון את הכוונה של 15ור את המצווה מיוחדת של הלילה הזה מצווה סכילה >> ועל זה זה מצווה סכילה על זה יש שקננה אחרי ה המשנה ברור מגיע אחרי השיעור שצריך לכוון שתי כוונות אני לא זוכר סתם אומר אמת אני לא זוכר אולי נדבר משהו אחר לגמרי אולי משהו אחר נעבור ב המחיפים אומר שכלוב של אודום קונים חוצר גם שאין להם תויך כגומר שלא כגון שכתוב בו מציא דף סמז תמר דבודיה בחידוש רבי סמחי כתוב רק שיש תוך הראיה מפני שתוספות בסוקי אומרים שבודיה יש לגדו ויש תוך ודבקיד בסוקה שמקחים בחזרה ושמים את זה על דבר שלא בולט אז רק אין דור אבל זה קשה מאוד מאוחר שמועיל גם בלי גם דף שקודש גמורה בו מציא דף ט עמוד בס משוך באים מזוכני כלים שולאו אין שם תוך במועיל ש כתוב שמועיל וכך כתוב גם בקידושין בקנין פיל שקונה בארבע כלים וכאן כתוב בת סנהדרין דף חופ עמוד א' שהדף קונה את המאות שעליו דף חופ עמוד א' בדיבור שמתחיל בדף הקודם זה הכל גבי חוצר מה עם מיד רב כיבג בתשובה אומר שצריך שהגט בסימ רחוב שהגט יקחו לו בי אבל אם קצת בולט מלמ למעלה כן למעלה מי לא מענה בנכור הכוונה שלו למעלה זה בולט החוצה ולא הכוונה שבולט למעלה כמו שהנסיבס כותב אבל האם רבינו לא כותב כך אומר שאבלות הכוונה היא גם למעלה לא מועיל אז גם בתרוג לא מועיל רק בדינה גבוהה בחוצר מצאנו שמויל וראשים מצילים באבני נעזר אבן עזר קובסמר לא ראיתי אתזה כד אני אחזור אני אחזור על הדברים לחזור אמנפריים בלי חוסקין לחוצר סימן יא הוא כותב שקילוב שלודום קונים מדין חוצר גם אם אין להם תוך כמו שחוצר קונה בלי תוך והוא מביא ראיה מי גמור בו במציאה שכתוב כתוב ש אפשר לקנות תמרים במחצלת בבוד מאיר שמח בחידושים שם ב מציע בדף סז הוא כותב שכן צריך תוך כלי קונה רק מה שבתוכו והמחצלת הזאת כתוב בטיס בסוקה שיש לה גדנפה יש לה תוך אז חונפקמינה לאתרוג ש לוקחים מצוי שלוקחים אתרוג מתון הנס להחזיר אה עומדים תורך של אנשים אז מחזירים את זה על הקופסה או על מגש זה בולט החוצה לכורה לפי רבי מאיר סמכ שלמד שכלי קונה בחוצר רק אם יש לו תוך אז מה שבולט החוצה לא יקנה חכורה אבל למיסה חורה אי אפשר לומר כמו רומר שמחה יש כמה ראיות שחוצר כלב שלא וד קונים גם בלי תוך ראיה אחת כתוב משוכך באים עזוב וקני קילים שאולאו אז הבהמה קונה מדין חוצר את הכלים שמונחים עליה ולכו אין הבדל בין בעל חי לבין קיילים אז רואים שיש דין של חוצר גם בלי מחיצץ, בלי בלי דפנות בלי תוך. ראיה שנייה כתוב שפילין אפשר לקנות אותו שהוא מונח בתוך ארבע כלים ואם הפשט שם כן חוצר אז כתוב שלמרות שהוא מחוץ לתוך אז הוא גם כן נקנה וראיה אחרונה מתיסוסנדרין דף ח כתוב לגבי מסחק בקוביה טיסוס אומר שעשו קניין שסמ זה לא עשוק עניין לקנות את המאות שזה מונח על הדף מונח על הדף והדף קונה בחוצר אז כתוב שגם הלוח הזה של המשחק קונה למרות שאין לו דפנס אז זה לעניין חוצר אז האתרוג נקנה גם אם הוא בולט החוצה אבל מה הדין בקניין יד אז יש כיבגר שאומר שנותנים את הגט ביד של האישה אז צריך שהוא לא יבלוט למעלה מיודו ככה לא ישב קריגר אז בפשטות הבגר מתכוון שזה לא יבלוט מהצדדים שזה בכלל לא יש חלק מהגץ שלא נמצא בכלל ביודו אבל עם רבין וכך כתוב בנשיא רבי שמעון קבגר שזה לא הגט יכול לבלוט למעלה אבל באים רבינה כתוב מביא כביגר ואומר בשמו שאם הגט מונח לא כולו מקופל בידיים הוא בולט למעלה אז אז אז זה לא מועיל כי קיגר כתב שאם זה בולט למעלה זה לא מועיל אז לפי איך שהוא אומר אז איך קונים אתרוג מדוייסה איך קונים אתרוג אי אפשר יהיה לקנות בקניין יד בגלל שבגלל שזה בולט החוצה באמת צריך צורחי מה ההבדל בין יד לבין חוצר לבין קילים שקונים גם מה שבולט החוצה כן בואה אז זה מועיל לא מועיל רק מדרבונן לא במתונה אולי זה מועיל מדריסה אבל אבל במקח רב שאול רב שאול אומר משהו >> אם מותר להזכיר מה שהרב אמר לי לפני 40 שנה אם יהיה בסדר >> אני לא זוכר >> הרב הרא לי סדר הגט לריא זוקן שהוא כותב הוא שאל את רבי תם עם הגט >> שלא יבלנות החו החוצה ורבן אמר שזה שפשט שמה כן אבל זה כבר צד שולי זה לא עובד בצד זה לא עובד >> צד לא >> הרב יראה לנו אז >> זה היה צרייה >> סדר הגט לריז הוא אומר שאולי ביש לא אתם זוכים טוב באוטו >> אני אחזור רב שעול אומר שיש סדר ספר סדר סדר הגט לריע זוקן שכתוב שם שרייה זוקן דוירה >> רב דוויבא לפני 40 שנה כתוב שם שאם הגט בולט החוצה אז זה לא מועיל מה שבגר אומר כבר כתוב בסדר הגט אבל רב דוב אומר ש עכשיו הוא אומר ששם יכול להיות הפשט הוא אחרת לא מצד שזה בולט אלא מצד שמה שבחוץ הוא יהיה לובוד לשולחן או למקום אחר שהיא שהיא מחזיקה צריך לקרוא שם ואז אם כן משמע הפוך צריך לקרוא שם את הסדר הגט מה המשמעות ואז יהיה משמעות הפוכה >> אולי לפי רשי שרוג יש לו כלי >> אז יכול להיות שהכלי שנמצא בתוך נקנה ואז החלק התחתון של האתרוג הופך להיות כלי כלפי החלק העליון של האתרוג. זה רשי >> ה הג'יקבר רבי אומר שאולי יקנה קודם את החלק של האתרוג שנמצא בתוך ה בתוך הקופסה. בדרך כלל חלק כן נמצא בתוך >> ואז החלק התחתון יהיה כלי לקנות את החלק העליון. >> או זה שאלה טובה. שזה צריך רבס המצאה טובה >> זה גם בלי טוב >> זה המצאה טובה למה שאצורך למה זה >> אם נגיד שכלים מעדיפים מיד אוקיני שלול כשקונים כשקונים פיל בחביל זורס קונים גם את כל הפילמים קדי מתחת הרגליים וקונים לכל אז יש פליצות לכל הפירים זה השאלה רק מתחת הרגליים מתחת כולו משהו רגע הרב הרב גלבר שואל שבפיל >> בפיל שקונים בארבע כלים >> לכורה חלק מהפיל לא נמצא בכלל באוויר של הכלים >> מה קונים >> בפיל שהרב אויר היה בפיל שקונה גם בלי תוך אבל שם זה יותר מזה זה בולט חלק מהרוב הפיל לא נמצא באוויר הכלי מהדבר >> הרב הביא ראיה שכלים קונים גם בלי טוב גמור בקידושין דף ח שפיל נקנה בארבו כלי >> זה אולי מספיק מספיק הדבר עצמו >> מספיק הרגליים >> הרגליים >> למרות שהגוף בולט >> למרות שהגוף בולט החוצה הרגליים כל הגוף מוחזק לא >> בעיקר זה זה עיקר המעמד מעמד מספיק >> אפשר לשאול שולחן אם קונים בכל רגליים של שולחן בידים לא יודע מה כלומר שבנתינת גט לא מקפים עושים שהגט הוא לא בולט לצד אבל הוא בולט למעלה >> אין בתי דין שאני מכיר עושים שבת הגשול רק רגע >> לא חושבים להם >> רביא נכון של רשונים הראשונים עושים את ז כותב שצריכים להחמירים אתם למה לא אבל בפועל >> יש פה ויכוח מר שמואלויץ אומר שגם לעניין גט בשום בייסדין לא חוששים להם רבינו שהגט לא יבלוט למעלה אז אם לא חוששים לזה לגט אז ודאי לארוג לא צריך לחשוש לזה אבל רב סריאל אומר שבביבס בבני כן חוששים >> ראיתי בג גט שקר לך ששו היא עשתה כך וזה הכל הייתה בתוך הידיים כ הייתי נוכח פעם פעם פעם הייתי נוחר בגד פעם הייתי בחליצה לראות איך זה נראה עשתה ככה וזרחו לה בתוך היד >> יש רב שימן מאוד מעניין כן, רש"י סובר שיעד עוזר רק מצד הגבוה. רש"י בכסובס. רב שמר שחצר זה מחסן, יעד זה מנוף. אף בן אדם לא שם דבר ביעד מקום של אחסון זמני. אז קינר חוצר זה מצד היחסון שבו. יד זה דבר זמני. אז יכול לעשות סברה שלאחסן, מקום שלאחסן, זה מחזיק את הכל על ידי שיש למטה. אבל מקום שזה לא המחסן רק להחזיק צריך להחזיק את הכל. רב חיים פרץ מציע חילוק ליישב את העם רבינו מה ההבדל בין יד לכלי שלמרות ש לחוצר שחוצר וכלי קונים גם בלי תוך ויד זה אחרת מה שברב שימן כתוב רב שמן שקוב >> כתוב שחצר >> זה זה מחסן זה מקום אחסון לדברים אבל יד זה לא מקום אחסון וזה הפשט בשיטס רשי שיד קונה רק מדין הגבוהה ולא מדין חוצר >> שתחסון מחסר >> חצר זה מקום ששומרים משאירים שם דברים >> מאכסנים שם דברים >> גם שבהמה זה מקום אחסון יש דמטבעות זהסון לא יחסון לא כל כך ברור >> הרב לובין אומר משהו קני שול וליוקר נראה בגרשונים שהוא קונה מדוריס הפכות באיזה קניין הוא קונה מדורס מהמ רק זה לא הכריח בשביל לקלקל ההוא מספיק חלקל גם >> כתוב לו לייקניש לול ולינוקה >> לאליקניש לול ולינוקה ביום תברי ביום מקמה אז מה שמע בסוגיה שהכותנו קונה מדויריסה איך הוא קונה מדויריסה באיזה קניין מה ישי בכל יום שעשי את זה מה יש בכל יום יודים לשני מגמורת יודעים לשני הוא לא עושה כלום הוא לא עושה שום רק מגביר אז מה הסברים שאולי היו לא עושים טוב >> אז או שכרב מה לדור זה או שזה בסדר >> כמתוני כמת מה יש בכל יום לא צריך מה יש בכל יום כתוב כתוב במקדוש >> במקדש כל אחד בא לבוקר וזכה איך הוא זכה בגנין רבי ישראל אומר שזה כתוב במשנה שבמקדוש אז החזירו זרקו את הלולבים וכל אחד הרים ואם זה לא שלו הוא זכה בזה אז על כוחים או שכנן דרבונן מועיל או שמתונה למה מישי בכל יום לא טוב למה למה טוב מה בכל יום למה לא טוב מהישי בכל יום למה לא טוב למה למה לגמור אפשר תמיד לעשות פלפולים למה יש בכל יום אין פלפולים [מוזיקה] שמ אני חושב שזה פשוט ש נושא אחר היה כאן סיפור כאן היה אדם שהיה לו טעות היה כביישה הוא חשב שהוא הוא בן ארץ ישראל והוא באמת טה הזה הוא לקח את הארבע מינים על דעת שזה חול המועד האם זה מססק לגבי יום דף שנידין שניהם דרבונן זהקות רבונן אחר מה זה שיהיה כאן בי הרבה שנים נושא אחר אני אחזור >> מהזור תחזור >> היה כאן מיסה לפני לפני שנים שהיה בן בין חוץ לאורץ שחשב שדינוי כבן ארץ ישראל והוא פטור מיום טבשיני הוא לקח לולב ביום השני בתור חול המויד ואחר כך נודע לו שלפי המצב שלו דינוי כיבן חוץ לארץ ומילא הנוגש שלו היום זה הנוגש של יום טב שאלה אם הוא יצא ידי חובת לולב שהרי בברלוךס בן ס כתוב שאדם שלקח לולב וחשב שהוא שהיום לא יום טב שחשב שערב יומטב היום אז הוא מסק אדם שעשה את המיסה מצווה הוא חשב שהוא פטור הוא מסק שאלה היא האדם הזה שהתכוון לשם מצווה אבל הוא התכוון למצווה של דרבונון של של שיבסיום עם זיכר למקדוש הוא לא התכוון למצווה של יום טברישן שלקחתם לוכם ביום מורישון אז נכון שזה לא מצוו דוריסה אבל מדרבונון מתייחסים ליום תבשיני מדרבונון אז ההנוגת צריכה להיות שיש כאן את את המצווה דרצי שלקחת מלכים ביום הוראון והוא התכוון רק לתקונה של שיבע הסיום זרך המקדוש יש יש חילוקים ביניהם יש שהמצווה של תבשיני כתוב בירלוכ בסמן טוף העיני כתוב שאפילו מצד דרבון לא צריךות כבונה אבל החילה של החילה של מור ביום תבשיני צריכה כבונה בגלל שזה דנים את זה כדי הנוגש הזה כדיסה ממילא גם לעניין הזה אם אחד תכוון מצוו דרבונן של חולמו אולי הוא יחשב מססק ביחס לדין של יום תשיני דין זה הרבה יותר חמור זה תקונת רבי יוחנן בן זקא זה רק מינג רב מנגל לובין אומר שחול המווי זה דין הרבה יותר חמור מהדין של יום טבשיני הדין של חול המועיד זה את הקונס רבי יוחנן בן זכאי זכר המקדוש והדין של יום טבשיני זה רק מינג אבל זה יכול למסוק דוריסה בעקרו זה סומג דוריסה >> אבל זה מינג של מזה >> זה נכון את הקוד אבל זה מצד סוף דורי פעם לא ידעו לא ידעו את האמת של >> זה בא כמו ש שלא ידעו לא ידעו את האמת מהס אם אחד חשב שהיום השני הוא במקרש הוא חשב שזה היום הראשון הוא לא התכוון סיימים השחול ביום חשב שזה היום הראשון התכוון מקדוש בן קרקח מקדוש התכוון >> היה מיסו א רבי פיין רבי חב פיינשטיין סיפר כמה ממצים הוא עשה לפני 80 שנה כמעט ביפן להשיג מצות שאלתי אותו יפה מאוד אבל אכלו את המצות בליל בדיקס חומץ אז עוד לא ידעו את החזון איש ממילא עשו את החג יום קודם אכלו את המצות בליל בלי כס חומץ הוא עשה מאמצים גדולים להשיג מצות אבל זה נאכל בליל בלי כס חומץ כי לא ידעו עשתה שאלה אבל למחרת שוב אנו מצות מדין יום טבשיני עדיים יצאו ידי חובה של יום תבישי התכוונו ליום תבשיני ובאמת היה יום טברישי יצאו ידי חוב או לא? >> הוא אומר שרבי מיכל פיינשטין סיפר לו שכשהם היו בשנחאי הם התאמצו >> הם התאמצו להשיג מצס התאמצו מאוד בשביל מצס אבל בפסח עדיין לא הגיע הפסק של החזון איש ההוראה >> שהיום השני זה היום העיקרי >> נו >> אז אז הם קיימו ליל הסידר בליל בדיק הסחומת >> מה הם >> הם קיימו את ליל הסידר העיקרי בליל בדיק הסחומת >> אז מה אז מה אני הם עכשיו בלילה השני הם הם זאת אומרת בליל הסדר האמיתי >> הם אכלו מדין ליל יום תבשיני יום תבשיני >> השאלה אם הכבונה ליום טבשיני מועילה לצאת את היום טברישן >> נו שאלה דן אז יש שאלה >> אז מה הראיה לא ראיה >> הרב דן של יש חומרי שיש פה צד נוהגים בזה כצדרייסה שאלה אם זה גם יעשה כולה שיתייחסו לזה ישמר יום >> שיצאו את היום אחד שחשב שיום טבשן יצא את יום טבריש תחשוב חופשו חופש אומר חופק בלטי שתקי השניות זה נקרא כבונקי זה נקרא כבונ אפילו זה לא בזמן בואי כבונ זה נקרא כבונ למה כבונ דרבון עוד פעם שלי מאומדומק >> רבי שרואל אידלשטיין אומר שיש אולי ראיה מטיס בראש השונה דף ח עמוד בס טיס אומר שאפילו ש בלטויסף בוא כבונה מה הדין אם הוא התכוון לתקיס השניות לתקיס שהם רק דרבונו אמר שזה נקרא כבונ לעניין בלטויסדס למרות שזה תקיס שתוקעים רק מדרבונון אז רואים שהכבונה לדרבונון זה מועיל לעניין דיריסה שזה לא יקרה מסק אם זה מועיל לבלתו סיף אז זה כנראה מועיל גם שלא יקרה מסק >> עוד פעם >> כתוב כתוב בתיספס >> אשר בל תויסיף >> לגבי בל טויסיף >> שאם אדם מתכוון בתקיס >> לשם אתקונדרבונון >> של חוויזרים ותויקין >> כן אז הכוונה מספיקה לעניין בלטויסיף >> מה היא >> זה נקרא כבונה לעבור בבלטוסיף ככה כתוב בטיספסנו >> אז אם כבונה דר לדרבונון יש לה משמעות לדיריס לעניין בלטויסיף אז כנראה זה גם מוציא ממיססקסק אם אם במצווה גבנה זה היה נקרא מססק >> אני חושב שזה לא דומה דברים לא דומה בכלל >> איזה איזה סוג כבון מדברים על בלטויסיף איזה איזה כבונ נדרשת לעבור בבלטויסיף הוא עושה את עושה עוד תקיות עם כוונה זה דיבים בבטוסים אבל אי אפשר להגיד שהוא יוצא לא יוצא אי אפשר להגיד שהוא יוצא כמה ש אי אפשר להגיד שהוא יוצא ספרה פשוטה זה לא עוזר >> הוא שואל אם זה לא עוזר למצווה אז אין בלטויסים אם זה לא עוזר ל לקיים את המצווה כזו כבונה איך זה יכול להיות חושב איך יכול להיות שזה תש בטנים מיוחדים על קור קור ברוך שבטוש דנים אחרים או גשמרת ש אחרצמ מה הוא אומר תמיד מה אתה אומר זה לא שטויספה זה לא אומר שהוא באמצע >> כל בלטו בעיקרות בן אדם שרוצה לעשות בל טויסף הוא יודע שהוא לא עושה מיצו יודע שלא מיצו הוא הולך לעשות בלטויסף פשט כל האישור זה לעשות שוב שמצו לא לעשות באמת מהשמצ הוא יודע שלא מהש מצווה לא שהוא חושב שהוא לא עובר באותו סדר >> אז הכוח שהתשורה הזאתי דרבון ודאי מה שמק זה ודאי מה שק מוישה בויר מסביר מה ש מה שהרב אמר שבלטויסף זה אחרת שתמיד בלטויסיף זה הרי לא כבונלי למצווה הוא יודע ש הוא יודע שהוא מוסיף הוא עובר על איסור בלטו רק צריך כוונה שהוא עושה פה מיס מצווה שהוא עושה צורה של תמיד שאלה איך לוקים על בתסף מה הוא חושב הוא הפיקורס בסבל שלי כתבתי על זה >> אז הוא אומר שהנקודה היא צריך כבוד לצורס מצווה בשביל זה מספיק גם דרבונו אם יש כאן תקיס שמדרבונו צריך לעשות אותם בשביל באלתו זה מספיק כי צריך כבון לצורה של מצווה אולי אולי אולי יכול להיות יכול להיות הזה זה יותר גרוע הוא לא ידע בכלל שפסח לא יודע את היום >> רק כתוב שחד שלא ידע את היום אז אז אפילו דומרים צריך לזכבון אולי דבר >> שאולי בסיפור הזה חושב שהוא כבר תקע לכו זה אותו דבר הוא לא יודע את היום לא יודע בכלל שזה הייתה שיכול רק החצי התכוון שהוא לא יודע שזה לא קשור יודע את לא יודע שזה מיני יודע שיש שהוא בר מצווה יש דרגות באמת בספר הוא כותב שזה כמה דרגות שניסה וד >> אפשר אפשר לה >> אפשר >> ברגמה בסוקה כתוב ששמיני צרת רגל בני עצמו הם כתבו כמה אופנים יש עוד דקים מנס כתוב בשער הציון שמותר לעשות בלאוכה ביום טבר רישן לשביל שפסח האם מותר לעשות ברום רישן שסוג שמיני צרס עוד שאלה אם חייב לבשל בכל המועד שלא לצורך לא לצורך בביסור דורי אז אם אחד שם גדירה בחול המועד פסח ויגמר בשבי של פסח ולא אין צורך בזה הוא יעבור איסור ככול המועד היום זה המשך של חול המועד מה יהיה הדין בשביל צרץ הוא שם בכל המועד לו לצורך ונגמר בשביל יהיה איסור או לא? >> מה הדין לבשל מיום טב של פסח ושבועס? >> מה הוא אומר? >> מה הדין לבשל ביום טב של פסח ושבועס? מה הדין? כתוב רק על שבי >> יש רבי חנן אותו יום דב >> זה יום דב אחר >> יש רבי חנמר >> אבל כתוב רק על שביעי >> שואל >> אני לא כתוב רק על שבי סימן שיום דבר אחר זה לא טוב >> אני לא יודע בכתוב משתי בורח >> זה רק יום אותו יומדר אתם מתווכחים בשתבור לא מתווכחים איתי אני לא קבדו בשב אומר ככה רק לשביעי הוא אומר רק שביעי >> אני שמעתי פעם הראש שגם לשבוע מותר מה אומר >> שמעתי הראש שפעם גם שגם לשבוע מותר >> אומר מר שמואלץ מעיד שהוא שמע פעם מהרב לדון שמותר גם מפסח לשבוע >> ורמינו מה אני יכול לעשות זה שתורה כתוב ככה >> אבל יש בה >> יש רבנו חנל בפסוחים הם בואו שהוא סרחיקו שאב סרחיקו הוא מדבר שמה בשתי הלחם להכין לש בלחם הפוני להכין מיום טף לשבס אחר כך חל בערב שבס >> מה ב חנאל >> היה יום טף בערב שבס והוא מרשל ביום טף את הלחם הפוניים הוא עושה בשלושה שכר כ >> רבי יוחנל אומר שביום טב שזה סמוך לשבס שמותר לבשל לשבס אבל לחם הפונים שיאכלו את זה רק בשבס אחר כך אז אז אסור אז אסור >> שכל מה כל מה שמותר ביום צב לשבס זה רק לשבס שמחוברת אליה >> אבל רחויקו אסור >> אז מסתבר לפי זה שמיום טב ליום טב >> אסור שמפסח לשבוע אסור >> אולי כל היום זה דבר אחד שבש רק שבוכה >> אבלשבש קרו כשזה דבור סמו שבס תלוי רב חיזה לפי רב חיזה לפי רב חיזה חשב שנטפת גב >> אבל אפשר לחנק פשוט לא שי מותר מפסח לפסח שנה הבאה שבספר הרבה צודים זריה לפסח >> מפסח לפסח של שנה הבא >> עוד שנהפסח פסח שנה הבאה >> הוא שואל רב מאיר מה יהיה אם נניח שאסור מפסח לשבועס מה הדין מפסח לפסח שנה עברה שאלה גדולה משבש לשבש אחרת מותר >> אולי זה אותו בדרך אבל אני רוצה אחרי זה מה שאני מדבר אתם שואלים שאלות טובות כן עכשיו מה איפה זה היה איפה איפה זה היה שכתב >> צבי שתמג רוצה לשאול שטבר >> עוד נושא עוד נושא >> עוד נושא אם נראה שמוי כן כי מקריבים קורבם מוסף של רגל לשם חברוי בשואל דטס מוכר שכל רגל ברמבן שמה זה רגל בפני עצמו מה כן יש אז אם כן מה יהיה אם אחד מקריב קורבן שני עצרת לשם חג אם יהיה שלא לשמור לו מה היד מה תחזור יש רב גמור >> ויש עוד נפקמינה קצת מוזרה אבל היא נבק מינה לדרבון יש כתוב בגמור שב ס כחובטסו כמלה יוטובה שלא יכייס דם בשום יום דצרס וואו ואומר ערב שי שפסח מותר מה יהיה ערב שמי מה יהיה בערב שמכסר מותר להכיס דם בו כל יום היום אולי נקרא כזה דם >> אני חוזר על הדברים תחזור בגמרא כתוב בגמרא בסוק דף מח כתוב ששמין נייצר איזה רגל בפני עצמות אז יש בראשונים שם בראש השונה כמה אופנים מה פירוש רגל בפני עצמו אז לכורה אפשר לומר עוד >> פזר קשב ברגל ברש רגל בפני עצמו >> מה זה רגל בפני עצמו מה פירוש רגל >> בתוך פזר קשב מה זה הרש רגל בפני עצמו אז יש ברישי עם כמה ביאורים ולכורה יש עוד נפקמינס מזה יש איזה רגל בפני העצמא ממרו פה ארבעה נפקמינס ש אפשר לדון בהם או שהם ודאים פקמינה ראשונה שכתוב במשנה ברורה שמותר לבשל מיום טבר רישן ליום טב שביעי של פסח באופן שאי אפשר בזמאופן אם אי אפשר בינתיים אז צדיס איסור מלוכה אז מותר לבשל ביום טב להיכין ביום טב למסור להוציא ביום טב אז מה יהיה הדין >> שרציון שם כותב שאם אפשר אז לא אבל אז מה הדין מיום טברישן של סוקס לשמיניצרת אז כיוון שזה רגל בפני עצמו אז ביחור יהיה אסור לחור יהיה אסור כי כל מה שהמשנבור שם מתיר זה רק לאותו רגל דענו פה הרבנים מהדין אותו רגל שנה הבאה אולי די מכל רגל רגל מותר אבל מה שממשנה ברורה שרק לאותו שם רגל מותר כמנה שנייה ש באיסור של מלכס חולמו שהוא איסור דויריסה לפי השיטות של דיריסה אז אחד שמבשלך כלל מבשל דבר שלא ראוי להכילה עוברסרודרייסה מה הדין אדם שהתחיל מלוכה בחול המועד ומסיים אותה ביום טב אחד שמתחיל מלוכה בשבס ביום טרב מסיים בחול אחד ששם סיר על האש בשבס וגומר בחולד אין כאן מלאכה אבל מה דין אחד ששם כדירה בחול המויד וזה יגמר ביום טב בחול המועיד פסח הוא שם קדירה וזה יגמר ביום טב אז נראה שיש בזה איסור מלאכה כי ביום טבעי יש גם את האיסור של חול המועיד האיסור של חול המועיד איסור הוא איסור במוייד ביום טב יש גם את האיסור הזה גם את העשה הזה של מלכת זכול המווי וממילא אז אז יש פה נפק מינה שאדם שמתחיל מלאוכה קרב ואנוכר לו בבישול זה יותר מצוי שהוא שם קדירה על האש באופן האסור לגויים או בדבר שלא ראוי להחיל בכל המועיד וזה נייגמר בשמיני הצרס אז אם זה היה אותו רגל אז היה פה מלוכה אבל מכיוון שזה רגל בפני עצמו אז יש פה התחלה של מלוכה בכל המועיד בסוף של מלוכה במועיד אחר לגמרי אז לא יהיה בזה לכור האיסור נפקמין שנייה נפקמין >> כמו שהיה בציפ זה לזה שותר לבשל ש מחדש שני >> כון כן זה כמו כן זה הכוונה שם זה שתי שתי שמות >> זה באמת מותר >> שזה מותר לכתחיל >> למה בא למוך לזכי >> איך למה באמוך זה חי ששו >> סדרבון או חוצי לא יודע נפקמין שלישית נפקמין השלישית הייתה לעניין קורבונס ש בסוגיה בשבועס דף טס הרמבן שם אז מבואר שהמוסופים הקורבנות של כל רגל מדבר על השעירים חושב אבל מדבר על המוסופים הקורבנות של כל רגל יש להם שם בפני עצמו אז לכורה אדם שמקריב מוסף של פסח לשם מוסף של סוקס אז יש כאן שלו לשמור ואבל סוקס יום אחד לשם היום השני זה שם אחד אבל אם זה יהיה לשם שמיני צרס אז זה רגל בפני יד שמו אז זה משפיע על הקורבון שזה יכנס שלא לשמור ונפקמינה רביעית לעניין דרבונו שיש גזירה דרבונו שאסור להקיס דם בערב יום טב אז כתוב במוגנברום שבערב שביעי של פסח זה לא נקרא ערב יום טב כי זה לא זה המשך של היום טב הראשון אבל בשמיני הצרס יהיה אסור אמרו שם מוזכר מעריל עניונים של דין אבל מדין דגמורה זה יהיה אסור בגלל שזה ערב יום טוב חדש מה שדיברו עם מותר מיום טב ליומט אחר יש לשאול שיש במשנבורם משני בורם מביא אם מותר להחזיר את המחזורים מותר להחזיר את המחזורים התירו סעיפה משום תחילוסום למה לא אומרים הרי שמא מחזירים מחזורים בשביל שנה הבאה בשביל יום טב אחר אז יהיה מותר מציום טב ליום טב משנה לשנה תכונן יום >> מחזיר אותם >> צבי שטינברג >> צרי גנלב >> אומר מדבר על הנידון מלוכ מיום טב ליום טב >> כן משנה לשנה מה שדיברו מפסח של השנה לפסח שנה הבאה שהמשנה ברורו אומר שמותר להחזיר את המחזורים הביתה כי התירו סויפון משום תחילוסו אחרת הוא לא יקח אז זה נקרא צוירך כורה בלבוכי בשביל בשביל מה הוא מחזיר את המחזורים בשביל היום טב של שנה הבאה אז אם מותר לעשות מלאכה ביום טב ליום טב של שנה הבאה אז לא היה צריך יודע מה זה מצד זה מצד שהוא לא רוצה את הספרים >> לא אבל מחזורים הוא לא צריך כבר משנה ברור אומר שהתירו סיפל משום תחילוסו זה שואל די פוקלי לא הוא לא רוצה להפסיד מחזורים ביום דב זה לא רוצה להפסיד הוא לא לא רוצה יש לו ש יש לו שבר הוא רוצה את השבר הזה הוא רוצה את השבר הזה >> רוצה את השבר הזה יש לו צורך עכשיו אבל הוא גם רוצה את שנה הבאה הוא צריך להסתכל רוצה להסתכל מה כתוב שם רוצה לראות מה כתוב שם מה כתוב שם לפני יום טב המשבר אומר שלמרות שאין לו צורך ביום טב אבל הוא לא רוצה להפסיד אותם משום >> אבל יש צורך ודבר יש לאדם ספר הוא רוצה אותו כל אדם רוצה כל ספר כמו שרוצה כל גיבור המרחז זה ספר טוב מאוד יש הרבה דברים אפשר ללמוד אותו ממני דברים שהוא מתכוון גם לשנה הבאה זה זה כוונה לא נכונה הוא רוצה הוא זה טובה אבל זה צריך הוא רוצה את זה >> לא בשביל זה הוא עושה את זה >> אני לא מבין צריך זה זה כמו בוב קבה המחזור זה כמו בוב קבה בוב קב זה גם שב שהוא צריך >> אבל למה משנה ברור צריך להגיע ליתר של סויפן משום תחילוסון אם הוא מתכוון גם לא להפסיד את זה וגם כי הוא רוצה את זה ליום טב הבא יש לו שתי סיבות למה הוא מחזיר את זה הביתה? משנה ברור אומר שזה מותר. >> מה בדיוק השאלה? >> המשנה ברור אומר שזה יתר מיוחד שהתירו סויפן משום תחילות גמרנו. >> אז הוא שואל לכאורה מעיקר הדין טייפוקלי שהוא צריך את זה שנה הבאה ליום טב והוא מחזיר בשביל צורך של יום טב הבא. מה שמע במשנה ברורה שצורך של יום טב הבא זה לא מתיר? >> בזה שהוא לא אומר את זה למה לא טוב מה שהוא אומר? הוא צריך את זה כעת >> אם היה כותב יום למה לא כותב שני טעמים זה השאלה >> התירו סטיפון זה יתר מיוחד זה יתר >> זה לא יתר מיוחד זה מוצר את הסבר הוא רוצה את הסבר הוא רוצה את הסבר >> תמיד יש אויל >> הוא רוצה את הסבר הוא רוצה את הבר שיהיה לו סבר >> תמיד יש אויל אויל תמיד לא נותן שואלים אומרים ת סמוך לשקיע ברגע האחרון אם שנה עוזר אז מה שנה הבא >> הוא אומר הרב לובין אומר שבתי כתוב שסומוך לשקיע שכה מועה נויל ברוי דחלוז דבש אם הוא עושה את זה סמוך לשקיע שכה מואה נועיל >> אין לי שום דל שואל יהיה לו תועלת לשנה הבאה לכור גם סמוך לשקיע שכמו >> שנה הבאה איזה שנה הבאה >> היא >> כיוון שהוא יוכל להשתמש בזה ביום שנה הבאה >> מה מה יום בא מה לא שייר דבר אחד >> למה כי כי הוא יכול להשיג מקום אחר הוא ישמור את זה את הדבש הזה דבר יוב יובי לא שיך ליום אם נמר שמשנה שמשנה לשנה יותר קל היה צד שאותו יום עוד שיל אפשר להמשיך אם אפשר לגמור גם היה סיבור שהיה סיבור שהיה היה מדברים מי שעושה בדבר היה שיבור יוצ לחם לחלו בגלל שזה באמת ראוי ליום >> אבל הוא עובד לחולים אבל אם גיע היום >> למה זה לא יגיע >> כי יבוא אורחים עוד >> קודם את זה ביבים קודם יכול לשמור את הדבש יכול לשמור את הדש אפשר לעור אתן שמ כן כן גמור מדבר עוד >> היה סיבור שהיו שישה בני חוץ בשמיני צרץ ורצו לצרם ארבע בא בני ארץ ישראל לקחית עשרת בני ארץ ישראל לא מצפים קייס יום תפשני אבל כאן אס אולי שר ישראל כן אלה ממילא פרשת זברכה ואפשר לקנות מחומשים הם יכולים לקרוא שתי אסור לו יש להם רק חמושים פי הרמבם שרומו שמועיל אבל יש הרב למגילה שכתוב בדף יד בדפי הריף שמה שקוראים בזוברוך בשמחה סתר פשו סוף כל המוויס אז חותמים מבירת משה רבינו שביר ישראל וככה כותב המש חוכמה בסוף הספר שבארץ ישראל שמצמים בשלוש שנים היו קוראים סברוכה הוא מביא רבז בגמורה בסוגי שםפורים כש עם פר יחידי לא בו כן אומרים מופיע מרפורון סקידש שנה כל הומוס נוס על ישראל כן ככה אבל יש עוד משהו אירור משהו מעניין דבר מעניין שבריס גאווס כותב בשם רבי גהן שבימיו בירושלים היו קוראים בסך סטירה פרשס כי המצווה הזויס לא נפלסור ולא רחוק זה מה שהיו קוראים ככה מביא אריסגוס בשם רבי גואל מן ירושלים מעניין ככה הו ברז גא זה היה הקריאה שקרו טוב ובזה סיימנו אני אחזור אני רק אחזור >> מה >> אחזור בקצרה >> טר >> יש היה פה מיסה שבשמח סטיר היו פה בניחוץ לאורץ שאצלם זה שמיני הצרס הקריסטריה שלהם שונה הם לא קוראים בזה סברוכה קוראים עשר תעסר לא היה להם מניין השאלה הם יכולים לצרף בני ארץ ישראל למניין שלכאורה כיוון שהחיוב של בני ארץ ישראל זה חיוב אחר אז הם לא מצטרפים למניין ככה בפשטות כתוב בשר אפשר שובה בסמן טוב צדיקבור סעיף א אות הה אבל חור כאן זה אחרת אפילו אם באמת תמיד לא מצטרפים בני חיוב אחר אבל כאן בני ארץ ישראל יוכלו להצטרף למייחוץ לארץ כי הקריה של מחוץ לאורץ זה הקריא של יום טב בני ארץ ישראל התחדש מנהג התחדש בגלל שגומרים את התוירה התחדש שקוראים בזה יסברוכה אבל באמת גם הם שייכים בקריאה של המויד מצד המויד אז היה את לפני לפי מינג ארץ ישראל הישן שהיו גורים את התורר פעם בשלוש שנים אז מן הסתם קראו פה בסך טויר 10 תעסר וגם היום אם יהיה מקום שלא יוכלו לקרוא זה סברוכל למשל יש להם רק חומש אחר לפי הרמבם שקוראים חומשים אז חו יקראו את הקריאה צריך חומשים שלמים אז >> יש אין להם בעל כהר שיודע לקרוא את הניקוד של זה אז הוא יקרא אסר תעסר אז ממילא הם שייכים בזה ככה לכורה אבל ברן במגילה דף דף יד כתוב שהסיבה שקוראים בזה סברוכו בשמחת טוירה לא בגלל שמסיימים את הטוירה אלא כיוון שזה סויף כל המויה דויס אז לכן אז קוראים בסוף התירה אז אז רואים שזה לא קשור למנהגים מילא אז אז אז אצל בני ארץ ישראל אז זה הם לא שייכים בכלל בקריאה של אסרטעס ושחוכמה כתוב דבר דומה שכיוון שבשמניצרס כתוב בחז"ל שהוא אמר אסור הקדוש ברוך הוא אמר שהוא היה כל הזמן עם כל הגויים עשו סוודנו אז לכן קוראים בסיסברוך שכתוב שם אף חוי ובמם כל קדוש ביודכו כל פעם מסיבת הקריא היא לא בגלל שמסיימים את התירה אבל יש חכם כותב שגם בארץ ישראל המנהג ההוא גם כן קראו ככה אבל ברץ גיוס אז לפי זה ארץ ישראל לא יוכלו להצטרף למניין אבל הרוץ גיוס מביא בשם רבי גהן שמנה ארץ ישראל ביום הוויה לא לקרוא בזה יסבוכה הוא כותב שיש קראו וזה ייסבר רוכה ויש קרו יש יש כאלה שקוראים לזה יש כאלה כל שקראו את עשרת לא הוא אומר הוא אומר אומר כתוב במשמיס יש שתי מנהגים מה זה מצווס או שזה כל המצווה או שזה עשר תעסר או שזה כי המצווה הזוז אבל הקולפונים אז רואים לחור ברבי כמו האבמינה ש שאצל בני ארץ ישראל בתקופה הקדומה אז לא קראו אצלם בזוזב רוכה קראו אצלם קריאה אחרת אז הוא מביא כמה אפשרויות אבל זאת אומרת שהקריאה שלהם בזב רוכה זה זה קריאה שהיא בגלל הסיום של התירה אבל מצד היום טב היה מתאים הקריאה הכללית בזה סיימתי מקווה שיהיה שם יזור שלנו שמחס יומד וכל השנה גם נהיה מרוצים וכל הגזר הרוס יבטלו כאפרדחלום כחלום יוף >> ונהיה רק כל הם ישבו וילמדו והיה רק שמחה שתה כל השנה >> אמן כן מברך את כולנו את כל הודמו כל דובר לכם תלך תלך שמה אנשים שבחוץ הם רוצים לשמוע גם משהו אני מבקש לך באורחים הנכבנים >> שבת מים סוסות [מוזיקה] הישתו [מוזיקה] ממני הشي ‏He he يسوع يصح لالا הראש כבר יוצא החוצה לקהל סיעתא דשמיא בחגו חגו והוא יסומתו היסטו הוכ הנה הוא อ เฮ้ย רבותיי עוד שתי דקות שתי דקות ראשי יוצא בעזרת השם שמחתו הו ושמחו בחגו והוא יס אשר [מוזיקה] אשר שיש לكוב אשר ככה שיש [מוזיקה] וקно אם לאגול כוני [מוזיקה] הו [מוזיקה] לא גדולים [מוזיקה] سخ א חמודיו לא גדול מבולס חמניקים לומד מכול [מוזיקה] ‏me schem [מוזיקה] אמס [מוזיקה] אš שובם שכחולי אשר [מוזיקה] ‏Oj oj oj oj oj oj [מוזיקה] [מחיאות כפיים] [מוזיקה] די [מוזיקה] בוא [מוזיקה] שור [מוזיקה] ب [מוזיקה] שז [מוזיקה] بزي [מוזיקה] สว [מוזיקה] לבד [מחיאות כפיים] [מוזיקה] הי שכול ג [מוזיקה] מבקש מהציבור לכבד לשמור על השקר [מוזיקה] רחמים [מוזיקה] אי א איכי טובים לכי טובים לכי אורי רחמים [מוזיקה] איכילت טוב בבקל [מוזיקה] טוב בבקל [מוזיקה] [מחיאות כפיים] אי אבצ [מוזיקה] אינ [מוזיקה] ب [מוזיקה] אי אצל [מוזיקה] שכניח [מוזיקה] هي ימلا אי א איין שקילי טוב לכילי טוב לכי אורי [מחיאות כפיים] רחמ ימיני אי שקלי ל שכילו טובים ליו שכילו [מוזיקה] כולם יחד אי א איזה [מוזיקה] וכלים [מוזיקה] אוי לצדיק [מוזיקה] שב [מוזיקה] ب ‏Ojoj [מוזיקה] אוי [מוזיקה] השם אלוני [מוזיקה] אוי אוי [מוזיקה] [מחיאות כפיים] כן [מחיאות כפיים] ي [מוזיקה] בליבדך [מוזיקה] של טוב נכסי בכי [מוזיקה] כרסו [מוזיקה] שיכל טוב בוניסי [מוזיקה] [מחיאות כפיים] [מוזיקה] אז [מוזיקה] [מחיאות כפיים] אוי אוי אוי זה מלי [מוזיקה] אז אלי [מוזיקה] אז [מוזיקה] [מחיאות כפיים] [מוזיקה] خص [מוזיקה] زين [מוזיקה] זה [מוזיקה] השם כביני אזה שם כבינלי נוגילו נוגילו ונשמחו משיוסוי אוי אוי אוי זה השם כיבני לא אוי זה השם כיבני לאי [מוזיקה] ויאמר ויאמר ויאמר ויקרזה [מוזיקה] לא כולם שזמ [מוזיקה] חמור ויאמר ויאמר ביומה יום ביומה הנה אלי קני זה זה כביני לא שיני איזה השם כביני זה השם כיבין לנו גילו לא גילו ונשמחו מי שיעשה זה השם כביני לא מזה השם כבי לא נוגילו ונסכו משו ונסגר שב בואי השם לבד אוי ביו השם לבדוי בוי אוי ונזכור השם לבדוי השם לבדוי ויי מה אוהב ונזכור השם לבדוי השם לבדוי בי השם לבדוי בי אוי מה אוי ונסגר השם לבדו השם לבדו בי ונסגור השם לבוא השם לבדה ויבדוה [מוזיקה] ויניגם לבדווי השם לבדוי כולם ביחד אוי אוי [מוזיקה] אוי אוי השם לב אוי מה אוי ונזכור השם לבדוי השם לבדוי ביו השם לבדוי אוי ביי מה אוי ונסגור השם לב אוהב ונזכור השם לבדו השם לבדוי ביו מהר השם לבדוי ביו מהר אוי ונזיג השב לבדו השם לבדוי ציזמ [מוזיקה] אוי השם לבד [מוזיקה] ‏zuו [מוזיקה] ולא יף [מוזיקה] А [מוזיקה] יצובצד [מוזיקה] כי כולם [מוזיקה] הצרח [מוזיקה] [מחיאות כפיים] [מוזיקה] אוי צריבו ויק [מחיאות כפיים] [מוזיקה] תורה יקרים תלמידי ישבה ואברכים אתם לומדים תרו אשרכם ואשר חלקכם כל אלה שרוצים לבטל אותך בדרך הוא צועצו דווקמוקל אני אומר לכם איזה דבר תרה המשתבורה אומר בדין סוקה על גבי סוקה שאם אין בעליו שבותפוכים אופדס היינו פוסלתו כי אינו נחשב את סוכו כך אומר המשתבורה אז יש להגשות על המשתבור קושיה מה הקושיה הריב סובר בעוד רשינים שיקר שו סוקה זה שיש טבחים טבח שביעי זה רק בדרבונון שלבו שר שלחונוי אם כן גם סוגו של שישו תפסול לא רק שבע שישה כי זה עיקר הסוכו וגם אם דומר לשיט השרים שסוס שיקו פסוקו לגמרי שיש כוח ביד בדים לא גו דבר מנטרה זה רק שהם קיאו מצווה אבל לא ביטול של שם סוכר וממילא תמסול את התחתון זה שאלה גדולה מאוד למה למה צריך שבע שש ולמות שתחמים ביטלו את המצווה אבל הסוג היא שש שאלה שנייה דומה לראשונה הוא כתב שמל עליונת פנוס לא פוסל זה לא פס פשוט שאם הסכך מגיע הסכך מגיע כנגד הדפנות שתח חטונו אז יש גודסיק גודסיק בוא סוקה שולחן ערוך אומר אדם צריך את הדברים האלה יספיק שש ולא יצטרכו בקושה וצורכיות את העינו בזה תירור אולי תמצאו תירור לא עצם הקושה צריך עיוד השם יתן לכם עוד פעם תלמדו תרב תצו רק תרב זה אין יותר רק אשרכם וכל אלה שקמים ורוצים לבטל תבטל כבר דר כחלום יוף לא יהיה שום דבר ואתם תלמדו אותו וכיינו יומינו נג יום לילו שככם תלמדו ותצוות תעשו נחס לכל אלה שרוצים את טובתכם ונחס לכל עם ישראל אשריכם ואשרינו שיהיה נ שורנו בני תראה לא מני תרה תרה ורק תראה ולא יותר בטרה טוב שלו [מוזיקה] ברשות שני מדבר פה רוצה להגיד כמה מילים בגימורה במגילה בדף ג' כתוב בגימורה הגימורה דנה מה יותר חשוב מה דוכה מה והגימורה מעמידה שלוש דברים תלמוד תראה ביסקדוש ופרסומניסה. שלוש דברים הגמרא דנה מי דוחה את מי? אז הגמורה שואלת שמה קושיה ואומרת הגמורה על כובד התירה לא מדברים כל הנידון שיש זה תלמוד תרם מקרו מגילה פרסומניסן כובד הטר ודאי דוכה את הכל וזה הקיום שלנו זה בלדעת את כבודו של טירו לדעת שהטיר הזה הקדוש ברוך הוא נתן לנו ומלמד אותנו את זה והקדוש ברוך הוא משתעשע בתורה הכבודו של טיר זה אנחנו צריכים לקבל וכבודו של תרה זה הכבוד של תלמיד חוכם שמחז ביסה שיבה כתוב ששאבו שמה רוח הקידש אז כתוב ממה שאבו את הרוח הקידש לא כולם היה מותר להם להשיר ולרקוד רק זיקני ישראל הם היו רוקדים וכל העם היו רואים ומזה שאבו זה מעמד של שמחה ספיסה שעיבו אני רוצה כאן רק להוסיף מילה אחת השמחה שיש פה קשורה למה שרבינו מפיץ תורה היום לכל התלמידיך החומים על ידי האוהלים הדבר שנקרא אוהלים ה החידושתרה שבי התלמידי חכום וזה כבוד הטר האמתי. יש כבוד מדומה ויש כבוד אמתי. הכבוד האמתי שיש לתר זה לדעת את התר. כשהתר חשובה זה לא מספיק. שהתירה חשובה ורוצים לדעת מה שהתירא אומרת זה כובד התירה. התירה יש את התירה לומדים באוהל. זויס התירה. עוד כיומוס בואל אין דברי תר מסכימים אלו מי שמסמו בולו של תרה ינקף היה אשתם יושב ויולים כל מבקש השם יובולל מועד אוהל זה לא בניין יש בית יש בניין אוהל זה לא בניין ממה היריויס של הטרה שכתוב קיומוס באולו של תר טירה. מה זה האולו של טירה? אוהל עשוי מיריעות. היריות של התירה זה שבן אדם התירה מקיפה אותו ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מהלימוד. כי אם בטיר השם חפצי כשמישהו מקבל את הטעם של הדברי תראה אז הוא סגור ממילא מכל השטויות שיש בעולם וכל מה שהוא נמצא זה רק באולו של טירה. לא צריכים לראות בניין ולא שום דבר. איפה שמונחים בלימוד וכל העיסוק זה רק לימוד. החדשות זה לימוד. ה החוברת לקרוא לשבת זה לימוד. עוד חידוש טירה פחות חידוש טירה. דבורים יש לאודום כתוב הרמב"ם לברר מה הם דבורים המסחדשים בבסדין בכל זה חידוש תיראה וזה נקרא אולו של תרה ששום דבר שהתרה מקיפה את הבן אדם והעולם שלו זה רק התירה וכשאומרים לו משהו אחר זה לא מעניין אותו בכלל ככה צריכים לראות מטרה בשביל זה עכשיו אנחנו נמצאים פה לדעת כבודו של תראה מה להיות מושפע ולדעת שאין בעולם רק טילס השם חפצ אוי שני שלו טוב שני שלו טוב א שני שלא שני שלו אותו אם שכותו יושב יושב יושב וימחלי הם משכו אותו יושב יושב יושב כל הלי דוי דוי השני שלו השני שלו השני שלחו השני מי שלא יתחובו אשמי שלא יתחתו עשה מי שלך אותו אם מי שחו יוסף יוסף יוסי ויחל שכותו יוסיף יוסיף יושי חול הי השמי שלך אותו השמי שלך אותו השמי שלא אותו השני שלך אותו השני שלך אותו השני שלך אותו מי שלו יושב יושב יושיב וימך לליך יושב יושב יושב יהי דוי דוי דוי השמי שליחותו השמי שליחותו השם מי שלא לאי הי השמי שלא יכותו אשר מי שלא יכתו אשר מי שלא לא מי שטו יושב יוסף יוסי יה ללוי שו יוסי יושי יושי מכללי אוי אשו על פי הוא על פי השם [מחיאות כפיים] חשובתישל יוס [מוזיקה] אך שתי [מוזיקה] הושר [מוזיקה] יוסב שפים במסף [מוזיקה] לו בנוש בסר [מחיאות כפיים] [מוזיקה] כולם יחד [מוזיקה] נכון אוי אוי אוי שתי בבזם עיקר ימי חיי לדסנו יבנו ביום השם ולב היי והי דוי דוי דוי דוי חשוב שתי ויש אשר אחשוב יוסלתי [מוזיקה] שתי השם אחלים ש אוסבק אוי אוי שישר [מחיאות כפיים] קון ידי אלושר [מוזיקה] בלי שים בסבול ימי חי בנוש ולבק והשו [מוזיקה] שרתי מיסבויס בקשי בסול [מוזיקה] ימי [מוזיקה] הופר לייקים [מוזיקה] בתוך האفير [מוזיקה] بردك [מוזיקה] אוי אוי [מוזיקה] בקב [מוזיקה] ‏Br [מוזיקה] חיבי [מוזיקה] ‏O zile [מוזיקה] ا [מוזיקה] שגז [מוזיקה] אוי [מוזיקה] שני [מוזיקה] שבת בסמיש [מוזיקה] [מחיאות כפיים] [מוזיקה] הרב הרב יאללה לא [מוזיקה]