💍🌊חתונה על המים - מה הרעיון? שיעור נפלא לפרשת ויצא | הרב שמואל אברמובסקי

ערב טוב שיעור הערב מוקדש לעילוי נשמת צבי מרדכי בן יוסף אמרנו זה לא מכפילת הגשם שאנחנו כל כך מייחלים לו קיבלנו היום קצת ממנו אבל התפללנו לגשם בתפילת הגשם וכך אמרנו זכור טען מקלו ועבר ירדן מים יחד לב וגל אבן מפי באר מים כנאבק לו שר בלול מאש וממים לכן הבטחתו היות אמו באש ובמים אנחנו פונים לבורא עולם ומתפללים לגשם ואומרים תזכור את מי את יעקב אבינו יעקב אבינו שטען את מקלו ועבר ירדן מים יעקב יוצא לדרכו והוא אומר אומר, "בקלי עברתי את הירדן. הוא עובר רק עם המקל. זה כל מה שהיה לו. אחד לבגל אבן מפי באר מים. כולנו מכירים את הסיפור. יעקב אבינו מגיע לחפש לו אישה, הוא מגיע לחרן ושם הוא רואה את האבן שעל פי הבאר. איחד לב וגל אבן מפי באר מים. הוא הוריד את האבן כנאבק לו שר בלול מאש וממים. אחר כך בהמשך הסיפור כשהוא חוזר חזרה אל הארץ הוא נאבק עם שרו של עשו והוא מתאר את זה כמלחמה של אש ומים אז לכן נבטחתו היות אמו באש וממים בעבורו אל תמנע מים ככה אנחנו מתפללים אז שאנחנו מזכירים את המאבק של יעקב עם שרו של עשו אני מבין מה אנחנו מזכירים באמת דבר גדול הלו זה היה מאבק רוחני זה לא היה מאבק של מי ינצח בכוח פיזי אז אנחנו מזכירים את זה ואומרים, תזכור לנו את הזכות של יעקב אבינו שנצליח לנצח גם את שרו של עשו. כפי שאנחנו מזכירים תמיד את זכות האבות, אנחנו מזכירים ואומרים, תזכור את יעקב אבינו שעבר את הירדן עם המקל. מה לא עבר יעקב אבינו? אולי המקל הזה מסמל את כל מה שהוא עבר? כי במקלי עברתי את הירדן. אז אנחנו מבקשים בעבורה אל תמנע מים. אבל מה הסיפור? שהוא הוריד את האבן מעל הבאר. בסדר? אז היה באר והיה שמה אבן והוריד את האבן מעל הבאר. למה בכלל הוא הוריד את האבן מעל הבאר? עוד עניין. אבל בעבור על תמנה מים. מה מצאנו להזכיר את העניין הזה שהוא עמד שם ליד הבאר והוריד את ההבה? מה נגיד? כי יש שמה מים. בסדר? בגלל שכל כל דבר שיש בו מים, צריכים להזכיר אותו בתפילת הגשם. מה יש שמה בעשרת האבן? מעל פי הבאר שאנחנו מזכירים את זה ומבקשים שבזכות בזכות זה נזכה לגשם. אחר כך אנחנו אומרים בקטע הבא זכור משוי בתיבת גומה מן המים. תזכור לנו את משה רבינו שהוא משו אותו מן המים. נמוד על דל וישקה צאון מים. גם משה רבנו יש לו איזה סיפור עם הבאר. כשהוא בורח ממפרעו שרוצה להרוג אותו, הוא מגיע למדיין ושם הוא מציל את בנותיו של יתרו ואחר כך הוא נוסע לאישה את ציפורה ושם יש לו עסק עם הבאר ומציל אותה. אז תזכור לנו את הדבר הזה בצדקו חון חשרת מים. שוב אנחנו מזכירים איזשהו עניין שיש למשה רבינו שם על הבאר ובזכות זה אנחנו רוצים שיהיה לו גשם. מה כל דבר שהיה פעם ממים שקשור לאבותינו אנחנו מבקשים שבזכות זה יהיה לנו מים? מה כתוב כאן? אז ננסה לצלול קצת לסיפורים הללו של הפגישות של אבותינו עם המים ולנסות להבין מה הם מלמדים אותנו על אבותינו ועלינו. חז"ל אומרים, "שלושה נזדבוגו על המים, שלושה מאבותינו הזיווג שלהם, השידוך שלהם קרה ליד המים." יצחק, כאשר שולחים את אליעזר וכל הסיפור שמה עם המים, המים תפסו שמה מקום מאוד מרכזי, זה קרה על הבאר. לכן חז"ל אומרים נזדבגו לא סתם על המים, אלא על הבאר. וכן יעקב שמגיע אל הבאר ושם הוא פוגש את רחל וגם משה רבינו כפי שהזכרנו כשהוא מגיע שם למדיין הוא מציל את ציפורה ואת אחיותיה ושמה הוא מוצא את השידוך שלו שמה הוא מוצא את הזיווג שלו זאת אומרת יש קשר בין השידוך בין הזיווג של האדם לבין באר המים יש איזו שייכות חז"ל נתנו לזה מקום ואנחנו רוצים להבין מה הקשר למה צריכים למצוא את השידוך דווקא על המים. אז באופן טכני הסיבה שכל האירועים הללו קרו סביב המים כי שם היה המקום שפוגשים את האנשים. כשאליעזר רוצה לחפש את האישה לאיפה הוא ילך? הולכים לבאר. זה מקום מרכזי. שם כולם מתאספים. אותו דבר יעקב. גם משה רבינו בורח למדיין. דבר ראשון הוא מגיע לאזור הבאר. זה מקום ששם אפשר לשמוע מה קורה. שמה פוגשים את האנשים. אבל חז"ל נתנו לזה עומק הרבה יותר גדול מזה. כאשר אדם נושא אישה אז הוא קודם כל מקדש אותה, עושה קידושין ואחר כך הוא עושה נישואין. אנחנו עושים היום הכל בבת אחת, חופה וקידושין ונישואין, הכל קורה באותו אירוע. אבל המעמד הזה מתחלק לשני חלקים. יש קידושין שבהם האדם מקדש את האישה ואחר כך עושים נישואין. נישואים עניינם הוא מכניסה לתוך ביתו. הוא מביא את האישה לתוך הבית שלו. ובכך זה הופך להיות שהם נשואים. זה הדין של חופה. יש נידון בפוסקים האם החופה שבה אנחנו עושים את הנישואים צריכה להיות של החתן כדי שזה יחשב שהוא מכניס אותה לתוך ביתו. לכן יש כאלה שמקפידים בחתונה בעולם ללכת לבעל הבית של העולם ולזכור ממנו לקנות ממנו את מקום החופה כדי שהחופה תהיה שלו וזה יחשב כמכניסה לתוך ביתו. אז שהפוסקים דנים בזה. יש דיון בזה. האם באמת זה צריך להיות שלא או לא. מביאים ראיה. מביאים האחרונים ראיה ואומרים שמנהג ירושלים היה שמתחתנים, עושים את החופה ליד הבאר. ממילא ודאי שהשטח של יד הבאר הוא לא שייך לאף אדם. אז רוצים מזה להוכיח שלא צריך שבאמת מקום החופה יהיה שייך לחתן. אבל שוב מצאנו מרגלית שמנהג ירושלים היה לעשות חתונות ליד הבאר, להמשיך את אותו עניין שאבותינו, שלוש שלושה מאבותינו מצאו את זיווגם על יד הבאר. כי יש כאן איזשהו קשר, יש כאן איזושה שייכות. יעקב יוצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך הרנה והוא יוצא לדרכו. יוצא לדרכו שבהמתחתו הברכה שהוא קיבל במרמה הוא לקח אותה בא אחיך במרמה כך אומר יצחק איו והוא יוצא לדרך והוא יושב חז"ל אומרים 14 שנה בישיבתו של שם ועבר וישן במקום ההוא והוא מגיע שם לחרן ואז כשקוראים את התורה אנחנו מכירים את הסיפור הזה מגיל מאוד צעיר הגענות מאוד אוהבות את הסיפור הזה אבל צריכים להבין מה הלך שם יעקב מגיע הגיע לחרן ופתאום הוא רואה שמתאספים כל הרועים מסביב לבאר וזה מאוד מוקדם לא את יוסף המקנה ויעקב אבינו מגיע למקום והוא פונה לאנשים ויר והנה באר בשדה והנה שם שלושה אדרי צון רובצים עליה כי מן הבאר כי מן הבאר ההי האדרים והאבן גדולה על פי הבאר אז חז"ל כבר אומרים מה זה אבן גדולה. מי שם אבן גדולה על הבאר? אז כנראה שהתושבים שמה לא שמכו אחד על השני. אז לכן שמים אבן גדולה שרק כולם ביחד יוכלו להסיר אותה. אבל את זה יעקב אבינו לא יודע. ונאספו שמה כל האדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצון. ויאמר להם יעקב החי מאין אתם? הוא פונה אליהם הוא איש הוא תייר. הוא חדש הוא מישהו זר הוא רוצה להתחבר הם. הוא צריך למצוא שידוך הוא לא בא לפה סתם. הוא צריך להסתדר פה במקום. אז הוא פונה להם בנעימות ואומר להם החי מאין אתם? אתם פה, אני רואה פה באר מאיפה אתם? אומרים לו, אנחנו מחרן וי אומר להם ידעתם את לבן בנחור? ואמרו ידענו אתם מכירים את לבן? אז הוא כבר מתחיל לברר אינפורמציה מה קורה שמה במשפחת לבן? והוא מתעניין ואז הוא אומר להם אין עוד היום גדול לא את הסף המקנה השקו רצון הולכו ראהו. אמר להם תגידו לי מה זה צריך להיות? 12 בצהריים אתם יושבים פה בטלנים מסביב לבאר. עוד היום גדול. אז בהתחלה זה נראה שאלה תמימה של למה באמת התאספתם אבל הוא לא עוצר בזה אומר אשקו על הצון הולכו ראו מה קורה איתכם תשקו את הצאון ותלכו מה זה מה זה העסק שלך למה הוא למה הוא עושה את זה למה הוא פונה להם ומתחיל כביכול להטיף להם מוסר כי אין צריכים לעבוד הם רוצים לנוח מה זה אכפת לך [‏צחוק] רגע הגעת לפה מה אתה מתעניין במעשיהם של הרועים ולא רק זה כך שהם מסבירים אומרים לו שלא נוכל עד אשר יאספו כל האדרים וגללו את האבן מעל פי הבר אז הוא אומר מה הבעיה הוא רואה את רחל והוא רוצה לעזור לה אז הוא מיד מגיע ומסיר את האבן מעל פי הבאר זאת אומרת מאוד חשוב לו העניין הזה שהרואה הצון יושבים ולא עושים כלום והוא מגיע ומתאמץ ומסיר את האבן מעל פי הבאר חז"ל אומרים רש"י מביא שהוא הסיר את זה כמו שמסירים פקק של בקבוק ללמדך שכוחו היה גדול. יעקב היה גיבור. היה לו כוח. הוא הסיר את זה ככה בקלות. למה זה רלוונטי לנו כל הסיפור הזה? למה הוא הסיר את האבן? ומה אכפת לנו שכוחו היה גדול? ומה אנחנו יכולים ללמוד מכאן? יעקב ממשיך ומגיע ללבן ולבן נותן לו את בנותיו לאישה ברמאות כולנו מכירים יעקב רוצה להתחתן עם רחל והוא מקבל את לאה על הפסוק וי בבוקר והנה היא לאה אומרים חז"ל במדרש כל אותו הלילה צוח יעקב כך לשון המדרש מי את מי יעקב ידע עם מי יש לו עסק. הוא חשש שלבן ירמה אותו. אז הוא כל הזמן שאל את לאה, מי את? אמרה לו, לאה, אני רחל. אני רחל. והיא בבוקר והנה היא לאה. אומרים חז"ל אמר, "יעקב ללאה רמאית בת רמאי. למה שיכרת לי? כל הלילה אני שואל אותך, מי? את אומרת לי אני ארחל למה שיכרת לי? אמרה לו לאה, אני לא יודעת אם שמעת אבל לפני כמה זמן היה מישהו שאבא שלו שאל אותו מי אתה והוא אמר לו אני עשו בכורך זה לא היה ממש מדויק מכיר את הסיפור מוכר לך הסיפור אתה אומר לי שאני רמאית ומה אתה עשית עד כאן דברי המדרש באמת ככה זה היה השיח ביניהם מה מה המדרש הזה אומר לנו? ככה יעקב אמר לה, את רמאית והיא אמרה לו, זה אתה התחלת. מה מה התשובה קודם כל מה התשובה בזה? ונניח שהוא שיקר והוא רימה. איזה מין תשובה זאת אתה עשית ושזה מותר לך לרמות אותי? מה זה שייך? ובכלל מה זה הדוס שיח הזה? אנחנו קוראים את זה במשקפיים שלנו, אבל יעקב ולאה ודאי הדברים היו מרוממים. ומה חז"ל מלמדים אותנו? חז"ל אומרים והני לאהכות מדוע היו עיני לאה רכות? כי כולם אמרו הגדול לגדולה והקטן לקטנה. מי זה כולם? מי זה כולם שאמרו הגדול לגדולה והקטן לקטנה? אבל ככה דיברו. ולאה לא רצתה להתחתן עם עשו. היא הייתה מאוד מאוד דאוה מהרעיון הזה שהיא תצטרך להינסא לעשו אז היא בכתה הרבה אז לכן הנה להרקות וגם את זה אנחנו מכירים מגיל צעיר ואנחנו צריכים להבין לא רוצה אל תתחתני מה הכריחו אותה היו מכריכים אותה להתחתן עם עשו ומי זה זה שאמר הגדול הגדולה מה זה היה נייס שם היא שייכת לעשו הוא בכלל היה שם בארץ ישראל והוא היה הם היו בחרן מה פתאום אמרו הגדול לגדולה והקטן לקטנה? מה בכלל הרעיון הזה? בגלל שהוא הגדול והיא הגדולה ומה זה? למה הם צריכים להתחתן אחד עם השני? ומי יכריח אותה לעשות את זה? מאז שאני ילד, לא הבנתי את יצחק אבינו. יצחק אבינו שוכב על המיטה והנה יצחק עבדו מזוקן. הוא שוכב על המיטה ונכנס אליו הבן שלו. הוא אמור להיות עשו הבן הזה שנכנס וכשהוא נכנס אליו הב לאוהל יצחק זה לא מוצא חן בעיניו משהו לא נשמע לו טוב הוא מבקש למשש את האדם הזה שעומד מולו והוא מכריז ואומר הכל כל יעקב והידיים ידי עשו זה מוזר לא זה לא תקין הכל כל יעקב הידיים ידי עשו זה לא מסתדר והוא מברך אותו. למה אתה מברך? למה יעקב? למה יצחק מברך? הוא מבין, הוא רואה, הוא מרגיש שהכל כל יעקב והידיים ידי עשו. אז למה הוא מברך אותו? ואחר כך ויחרד יצחק חרדה גדולה, הכל היה לך מול העיניים. זה לא היה מוזר. היית צריך להגיד, רגע, משהו פה לא מסתדר. הגדול לגדולה והקטן לקטנה. כי עשו הרשע הוא הרשיע. הוא לא נולד להיות רשע. לעשיו יש תפקיד בעולם כפי שליעקב יש תפקיד בעולם. עשו תפקידו היה במקור לנהל את כל ענייני הגשם של העולם בצורה הרוחנית שלהם. לנהל את כל ענייני העולם הזה בצורה הרוחנית שלהם על פי תורה על פי מצוות הוא אחראי על ענייני העולם הזה על פי ציווי השם כשחז"ל אומרים שיעקב ועשו כבר בבתן אמם חולקים מריבים על נחלת שני עולמות ומחלקים ביניהם עולם הזה ועולם הבא זה לא רק שעשו רוצה רק את הגשמיות זה מה שקרה בסוף אבל במקור אם עשו היה הולך בדרך התורה וה המצווה הוא היה מקבל את החלק של העולם הזה זה התפקיד שלו לתקן בעולם את העולם הזה ויעקב השתם יושבוע עלים הוא כול כל הרוח וביחד היו אמורים להקים את בית ישראל בשילוב הזה של יעקב יחד עם עשיו היו צריכים להקים את עם ישראל שישה שבטים היו צריכים לקום מיעקב ושישה שבטים היו צריכים לקום מעשו כך חז"ל מלמדים אותנו אבל עשיו הרשיע וכשעשו הרשיע נהיה בעיה אני אתה בעיה מי יקח את התפקיד של עשו לאט צריכה להביא לעולם כשהיא שומעת שאומרים הכל כל יעקב שהיא שומעת שאומרים הגדול הגדול הגדולה והקטן לקטנה זה לא הרחוב מדבר מאיפה הרחוב יודע את הסיפור הזה היא יודעת ברוח הקודש היא יודעת בנבואה היא יודעת שזה התפקיד שלה בעולם התפקיד של לאה בעולם זה להיות אשתו של עשו ולעשות את החלק הזה כאן בעולם. לעזור לעשו להכניס רוח לגשם ולהקים שישה שבטים כאן בעולם. אבל כשהיא רואה שעשו מרשיע היא בוכה היא אומרת עם מי אני אקים את ששת השבטים? מה אני אעשה? איך אני אעשה את זה? לכן הנה להרכות. אבל אז יש תפנית בעלילה. יצחק יושב באוהל שלו, שוכב באוהל שלו ומגיע עשו. עשו תמיד הדיג מאוד את יצחק כי הוא התנהג לא כמו שצריך. יצחק אוהב את עשו כי הוא יודע שיש לו את החלק שלו כאן בעולם. הוא לא אוהב את יעקב, הוא אוהב גם את עשו. כי הוא רוצה שעשו ישלים את התפקיד שלו בעולם, את התפקיד של הגשמיות כאן בעולם. כשהוא שומע הכל כל יעקב והידיים ידי עשו, יצחק שמח מאוד. הוא אומר, הנה עשו קיבל את הקול של יעקב. אז הוא סוף סוף הגיע למה שאני האמנתי בו כל השנים שהוא יכול להגיע לשם. הנה יש לו הידיים. עולם המעשה נשאר עדיין ידי עשו. כך צריך. אבל הוא חיבר לזה את הכל כל יעקב אז הוא מברך אותו מה הוא מברך אותו ברכות גשמיות ברכות של העולם הזה ויתן לך אלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש כאן בעולם הזה הוא יקבל את כל הכוח אחר כך הוא מגלה לדעוונו שגיהנום פתוחה לפניו ואז ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד אומרת לאה ליעקב אתה אומר שאני רמאית למה אתה רימית את אביך יעקב עליו נאמר תיתן אמת ליעקב בדיוק על יעקב נאמר תיתן אמת ליעקב האיש שאולי הכי הרבה בתורה מתואר כמה דברים הוא עשה שבעיננו אינם אמת אבל הוא נקרא איש טם הוא נקרא נציג האמת בעולם איך זה מסתדר אומר הרב דסלר אנחנו לא מבינים מה זה אמת ומה זה שקר לא שאנחנו לא יודעים מה נכון ולא נכון זה יש בעיה היום אבל לא לזה מדבר הרב דסלר המושג אמת חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת אמת זה המציאות התקנית קנית בעולם. הגילוי של השם בעולם הוא אמת. אמת זה לעשות את מה שצריך על פי רצון השם. התורה נקראת אמת. חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. א' מ ת א' זו האות הראשונה. ת זו האות האחרונה. מ זו האות האמצעית. זה מקיף את כל העולם. המציאות של העולם, המציאות של תיקון העולם, התפקיד שלנו בעולם זה אמת. הקדוש ברוך הוא חותמו הוא אמת אבל כש ששרה אומרת אדוני זקן כשהיא מתפללת בליבה ואומרת איך יתכן שאני ילד הלו אדוני זקן הקדוש ברוך הוא מספר את זה לאברהם ולא אומר ששרה אמרה אדוני זקן הוא אומר ששרה אמרה ואנוכי זקנתי הקדוש ברוך הוא משנה מהמציאות ואומר לאברהם ששרה למה זה צחקה שרה? האף אומנם אלד ואני זקנתי. הקדוש ברוך הוא אומר ששרה אמרה שהיא זכהנה. לא שהיא אמרה על בעלה. אומרים חז"ל מכאן שמשנים מפני השלום. אבל איך ייתכן? הקדוש ברוך הוא חותמו הוא אמת. זו האמת. לפעמים לשנות זו האמת. לפעמים להגיד בדיוק את מה שהיה. זהו השקר. כי שקר הוא דבר שלא צריך להאמר ולא צריך להעשות ולכן לשקר אין רגליים. אמת זה דבר שצריך לאימר ודבר שצריך לעשות. אני מודע לזה שבדורנו זה מסוכן להגיד את מה שאני אומר כי כל אחד יכול לומר עכשיו שמה שהוא עושה זה הדבר הנכון וממילא מותר לו לשקר. אבל ישרים דרכי השם. צדיקים ילכו בם ופושים יקשלו בם. אמרו חז"ל. אבל אמת זה לעשות את מה שמותר עליי לעשות וחז"ל קבעו לנו כללים מתי מותר לשנות? וכשאין לנו את הכללים של חז"ל רק על ידי רוח הקודש מותר לשנות. ולכן יעקב אבינו הוא זה שמשנה. כי רבקה אומרת לו עליי כלילתך בני לך תתחפש לך תיכנס לאבא ותקבל את הברכות כי עשיו הרשיע ואתה חייב לקחת על עצמך גם את התפקיד של עשו. אין לך ברירה. ולכן יעקב משקר, לא משקר, משנה מי המציאות שהייתה. אומר אנוכי עשו בכורך. ולכן תיתן אמת ליעקב. הקדוש ברוך הוא צריך לתת לו אמת. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה לא תיפגע מזה שאתה שינית מן המציאות שהייתה, מזה ששינית בחיצוניות כביכול מן האמת. זה לא יהפוך אותך להיות אדם לא אמיתי. זה לא ישפיע עליך. תיתן אמת ליעקב. אומרת לאה ליעקב, אתה אומר לי שאני רמאית. אני לא רמאית. אני עושה את התפקיד שלי. לבן רמאי כי הוא עשה את זה סתם. אבל אני אני הלכתי לחופה איתך, אני מתחתנת איתך למרות שאתה חושב שזו רחל. כי קיבלתי בנבואה שזה תפקידי. מהרגע שלקחת את התפקיד של עשו, כשאתה רימית את אביך, אז אין לך ברירה. אתה אחראי גם על השישה השבטים הללו וגם על שישה השבטים הללו ואתה צריך להתחתן איתי. זה התפקיד שלך בעולם. ולכן היא אומרת לו, ממך למדתי. כיוון שאתה שינית מן האמת, כי הבנת, ידעת ברוח הקודש שזה תפקידך, גם אני משנה מן האמת כדי להשלים. את התפקיד שלנו ביחד כדי שנוכל להקים יחד 12 שבטייקה. כי מהשם אישה לאיש. כי כאשר אדם יש לו את התפקיד שלו בעולם, חלק מהתפקיד שלו זה הזיווג שלו. חלק מהתפקיד שלו זו האישה שאיתה הוא אמור למלא את תפקידו בעולם. והקדוש ברוך הוא עושה הכל כדי שאדם יגיע אל הזיווג שלו, בין אם הוא רוצה ובין אם הוא לא רוצה, כדי להשלים את התפקיד שלו כאן בעולם. ולכן לאה מתחתנת עם יעקב כביכול למורת רוחו, למרות שהוא לא היה מעוניין בכך, כי כך גלגלה ההשגחה כדי שהוא יוכל להשלים את תפקידו בעולם. וקשים לזבגן כי קריאת ים סוף. אומרים חז"ל, כשרוצים להשוות את הקושי של זיווג זה קשה כמו קריאת ים סוף. מה קשה לזו? אז הגמרא מביאה, חז"ל מביאים את אותה מטרוניטה ששאלה מה הקדוש ברוך הוא עושה ואמרו לה שהוא יושב ומזווג זיווגין. והיא אמרה זה מה שהוא עושה. יושב ומזווג זיווגים. מה כל כך מסובך? אני אעשה את זה לבד. אז היא לקחה עבדים ושפחות וניסתה לשדך ביניהם וזה נגמר במכות ובפצועים והסיפור הזה נגמר לו טוב ואז היא הבינה שזה באמת מסובך לזווג זיווגים אבל באמת אז היא קיבלה את התשובה שלה אבל באמת זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה כל הזמן שידוכים משרד שדחנות מה זה כל כך קשה בשביל בורא עולם זה קשים שין לזבגן כקריאת ים סוף זה לא קשה לבורא עולם למה קריאת ים סוף היה קשה לקדוש ברוך הוא הוא כל יכול שום דבר לא קשה לו שידוך הוא דומן לקריאת ים סוף וכבר נסביר הקדוש ברוך הוא העמיד את האדם בעולם במטרה שתמיד הוא יוכל לעבוד את השם ולבחור בטוב האיזון הזה של הבחירה של האדם זה סוד העולם עולם כי יש דברים שהם למעלה ממדרגת הבחירה שלו אז הוא לא יכול לבחור בטוב בהם. יש דברים שהם למטה ממדרגת הבחירה שלו הוא באופן אוטומטי בוחר בטוב בהם. האדם חייב כל הזמן שיהיה לו איזון של בחירה, של ניסיון, של דבר שיגרום לו להתמודד עם הדברים ולהצליח. זה סוד העולם. הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בעמדת האיזון של האדם שבכל רגע נתון תהיה לו בחירה. חלק מזה זה הזיווג שלו. הזיווג של האדם זה לא רק עם מי הוא יחייה את חייו. זה לא רק מי תהיה השותפה או השותף שלו לחיים. 40 יום קודם יצירת אבלד מכריזים בת פלוני לפלוני. למה זה כל כך חשוב? כן, כי זה מהותי אצל האדם. זה התפקיד שלו כאן בעולם. זו משימת חייו וזה לא בידיים שלו. זה לא בידיים שלו. כמו קריאת ים סוף. קריאת ים סוף. עם ישראל עומד על הים ומשה רבנו רוצה לקרוא את הים. אומרים חז"ל על הפסוק ראה הים וינוס. מה הוא ראה? הוא ראה רונו של יוסף. חז"ל מתארים שהים לא רצה להיבקע. הים אמר, "הקדוש ברוך הוא ברא אותי. הוא נתן לי משימה. המשימה שהוא נתן לי זה לזרום. אני לא מפסיק. מה פתאום שאני אפסיק? מי אתה שתגיד לי להפסיק? אני נבראתי ביום השני, אתה נבראת ביום השישי. אדם יגיד למישהו שנברא ביום השני להפסיק לעשות את המשימה שלו. הקדוש ברוך הוא ציווה עליי לזרום. אני לא מפסיק. כך אמר הים. אז משה רבנו היה צריך להפעיל נשק בשביל שהוא יוכל באמת להכריח אותו. אז או שהוא הביא את ארונו של יוסף, ראה ראה ים וינוס, אומרים חז"ל, ראה ארונו של יוסף או שהוא אמר לו, "עידים אנחנו לקבל תורה בהר סיני." ולכן פתאום הים בא והסכים להיבקע. למה? כי הים אומר, אני יש לי משימה, קיבלתי את המשימה מבורא עולם לזרום כל הזמן. תן לי סיבה טובה, למה שאני אשמע אותך. ארונו של יוסף זה סיבה. זה אדם שעשה את המשימה שלו כאן בעולם, שעמד בניסיון הכי קשה שבן אנוש יכול לעמוד והצליח ונלחם ועשה את התפקיד שלו באופן הנרצה. בשביל אדם כזה אני מבטל את עצמי. הוא נזר הבריאה הוא זה שיכול להגיד לי להזיז לזוז הצידה והים נקרא. אותו הדבר אתם הולכים לקבל תורה. אתם הולכים לקבל תורה ולעשות את המטרה שלשמע העולם נברא. אז זה לא האדם שעומד כאן. זו מטרת העולם שעומדת כאן. כיוון שיש את מטרת העולם בשביל הדבר הזה אני נבקע. אבל כל זה היה קודם מתן תורה. לאחר מתן תורה הגמרא מספרת על רבי פנחס בן יאיר שהלך בדרכו למשימה של פדיון שבועים והיה נהר ואמר לו חלוק למך. והוא לא הסכים. אז אמר לו, אם אתה לא חולק את מימך, אני איבש אותך. אז הוא חלק לו מאמה והוא עבר. שואלים המפרשים, למה לא? מה זה אם אתה לא אם אתה לא תחלוק לי ממך, אני אייבש אותך? מה זה האיום הזה? מה? תגיד לו שאתה חייב לחלוק. רבי פנחס בן יאיר אמר לו, מיום שניתנה התורה, הכוח של העולם נמצא אצל עומדי התורה, אצל שומרי התורה, אצל מי שהתורה היא מרכז חייו. אתה לא יכול לא לחלוק למך כי אתה תתייבש באופן טבעי. לא יכול להיות שיש משהו כאן בעולם שתפקידו להפריע לי לעשות את רצון השם. לא יכול להיות. אם יש מישהו כאן בעולם שמונע ממני לעשות את התפקיד שלי בעולם, אני לא צריך לייבש אותו. הוא התייבש לבד. אין לו זכות קיום בעולם. לפעמים זה לוקח זמן. לא לכולם זה עובד ככה כמו רבי פנחס בן יאיר שזה עובד כי הנהר הבין את זה. יש כאלה שלא מבינים את זה אז זה לוקח להם זמן אבל בסוף זה קורה. מי שמונע ממנו, מאדם כלשהו, מודי כלשהו לעשות את תפקידו בעולם, אין לו זכות קיום. הוא התייבש. לכן קשין לזבוגם כי קריאת ים סוף. הזיווג קשה כמו קריאת ים סוף. כי קריאת ים סוף, איך קרה בסוף? קריאת ים סוף? ל זה היה קשה כביכול כאן בעולם. היה משע ומתן עם הים. הוא לא הסכים. למה הוא לא הסכים? הוא אמר, יש לי משימה. אני את המשימה שלי לא אפסיק. אם מגיע מישהו שעושה את המשימה שלו בעולם, היה משתף עם זה פעולה. וקשים לזו גם כי קריאת ים סוף. הזיווג הוא חלק מן המשימה. אז צריכים באמת להתאים את זה ברמה כזו שבת הזוג, שבן הזוג ישלימו אחד את השני במשימת חייהם כדי שהם יתנו אחד לשני כלים של בניין ושל תיקון ושל עבודה כדי שביחד הם יוכלו לעשות את תפקידם בעולם. זה הסוד של זיווגו של אדם. הדבר שמאוד ברור בו שרואים בעיניים את חסרון כוחו של האדם, את אפסיות האדם, זה מים. כשמים מתחילים לשטוף, כשצונמי ממרי למעלה ונוחט, כשמים זורמים בכוח עצום, מקולות מים רבים, אדירים, משברי ים, אף אחד לא יכול לעמוד מנגד. הוא יכול לנסות, הוא יכול לעצור חלק, הוא יכול לעצור קצת. כמו האדם מאוד מוגבל. כמה כוח יש למים. הם לא עוצרים, הם זורמים. ומידח כשלא יורד גשם. מישהו יכול להוריד גשם? הוא יכול להטפיל מים מהים? הוא יכול לנסות לזרוע עננים או לנסות לגנוב עננים ממקומות אחרים. אבל מישהו יכול להוריד גשם? מישהו פעם הצליח להוריד גשם? שם זה הנהגת השם. שבמים מתגלת הנהגת השם. במים רואים בעיניים. מי שיודע לראות ומי שפוקח את עיניו שאנחנו מוגבלים, שהכוח שלנו, כמה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים ואנחנו עושים, זה מוגבל. כי המים הם הכוח של בורא עולם. ולכן גם התורה נמשלה למים משתי בחינות. בחינה אחת, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול נאמר על תורה. כל מי שאי פעם פתח דף גמרא יודע העם ההולכים בחושך ראו אור גדול כשאתה מתחיל ללמוד זה חושך. אתה לא מבין, אתה לא מצליח, אתה צריך להתאמץ אבל אחר כך ראו אור גדול. איך זה קורה? אומרים חז"ל, מתחילה אדם עושה בקניין הוא לבסוף מתנה. ולכן ממדבר מתנה הקדוש ברוך הוא בסוף נותן את התורה לאדם במתנה כי כדי לזכות באמת לתורה בן אנוש לא יכול לבד הוא חייב עזרה שמימית הוא חייב לקבל את זה במתנה מבורא עולם כמו המים שמגיעים גם הם במתנה מבורא עולם אבל הבחינה השנייה מי שיש לו את כוח התורה מי שבאמת מקבל את כוח התורה הוא סיבת העולם אז הוא מקבל את הכוח לשלוט בבריאה אפילו במים שהם בעצם הגילוי הגדול של הקדוש ברוך הוא כאן בעולם. שידוך זה המקום שבו בין אם אדם שם לב ובין אם לא הוא מובל. הוא חושב שהוא בוחר. הוא חושב שהוא מחליט. הוא חושב שהוא מסתכל ובודק ומבר. אבל בסוף מהשם אישה לאיש. אדם צריך רק לא להפריע. מהשם יש לאיש מוציא עשירים בכושרות. מושיב יחידים ביתה מוציא סירים בכושרות. כך כתוב בפסוק מוציא סירים בכושרות. הקדוש ברוך הוא מחתן את האדם לפעמים בכושרות כי זה השידוך שלו וזה התפקיד שלו בעולם. הוא רק צריך לדעת להשתמש בו באופן הנכון. הוא רק צריך לקבל את המציאות הזאת ולעשות איתה את מה שראוי לו, את מה שנכון לו. לכן אבותינו שלושתם הזיווג שלהם קרה על המים, על באר המים, כי שידוך קורה על המים, כי מים מבטים את השליטה המוחלטת של בורא עולם כאן בעולם שלנו. ושידוך גמור הוא ביטוי לשליטה המוחלטת של הקדוש ברוך הוא כאן בעולם. כי מהשם אישה לאיש. וכדי שהאדם יזכור את זה ויזכיר לעצמו ויבין את מהות הדבר אז השידוכים קוראים על הבאר אז עושים חתונות על הבאר כדי שאדם יבין וידע אתה חושב שאתה בחרת אתה חושב שאתה מחליט לא זה מתנת שמיים זה משימת שמיים זה התפקיד שלך כאן בעולם ולכן התורה מציינת לנו כאשר יצחק ח אבינו ניסא. התורה מציינת לנו בן כמה היה יצחק כאשר הוא התחתן. התורה אומרת שיצחק היה בן 40 שנה כשהוא התחתן. למה הוא התחתן כל כך מאוחר? למה הוא לא התחיל שידוך עם קודם עד גיל 40? למה הוא חיקה עד גיל 40? פשוט אשתו הייתה בת שלוש כשהוא התחתן. אם הוא היה מנסה להתחתן קודם, לא היה לו עם מי. ככה אנחנו יודעים מחז"ל. אבל את זה אנחנו יודעים היום. אבל התורה מלמדת אותנו את הגיל שבו יצחק מתחתן כדי להראות לנו. לפעמים אדם עומד ורואה שהזיווג שלו בושש לבוא. הוא לא מצליח להינסא. הוא מנסה מפה ומנסה לשם ואומר איפה הבעיה? מה פה קורה? אומרת התורה, מהשם אישה לאיש, אין מה לעשות. אדם יכול לעמוד חסר עונים. אין מה לעשות. כל אדם והזמן שנקצב לו והאישה שנועדה לו, ולפעמים הוא צריך לעבור בדרך מסע שלם כדי שהוא יגיע אל אותה אישה שבאמת ראויה לו, אל אותה אישה שבאמת היא משימת חייו. הוא רק צריך לא לקלקל. הוא רק צריך כמו בכל דבר כשהקדוש ברוך הוא מוביל אותנו רק צריך כביכול שלא להפריע לקדוש ברוך הוא לכן הזיווגים קוראים על הבאר כי זה מה שהבאר מלמדת אותנו יעקב אבינו יוצא עם הברכות שהוא קיבל עם התפקיד הנוסף שהוא קיבל התפקיד של עשו והוא יוצא לחיים והוא מגיע אל הבאר הוא מגיע אל הבאר כי שם מחפשים שידוכים והוא זוכה היטב שזה לא בידיים שלו. הוא זוכר היטב שהאישה נועדה למשימת חייו. הוא מבין מצוין שיש לו כאן תפקיד. וכשהוא מגיע והוא רואה שכולם מתאספים ולא עושים שום דבר, הוא מיד מבטא את הדבר הכל כך מהותי אצלו, שהוא לא יכול לראות מציאות כזו שאנשים לא עושים כלום. הוא לא עושה את זה בשבילהם, הם לא מעניינים אותו, אבל הוא בא למצוא לעצמו שידוך. הוא רוצה ללמד אותנו ואת אלה שהוא מכירים אותו. מה הדבר החשוב ביותר לו באותו הרגע לשבת ולא לעשות כלום, הוא לא יכול לעמוד מול הדבר הזה. יש גם כאן גם עניין של יושר. אתם שכירי יום, אתם צריכים להמשיך ולעבוד, אבל זה הוא לא ידע מה ההסכם של הרועים אל מול המעסיקים שלהם. הרבה יותר מזה מפריע ליעקב המציאות הזאת שבאמצע היום אנשים יושבים ולא עושים כלום. בן אדם, יש לך משימת חיים, תעשה איתה משהו. הוא מגיע למשימה, למשימה של השידוך. וכשהוא מגיע והוא רואה את האבן שעומדת על פי הבאר, הוא מיד מגיע לעזור לרחל. הוא מגיע לעזור לרחל ובקלות רבה הוא מסיר את האבן מעל פי הבאר. אומרים חז"ל ללמדך שכוחו היה גדול. מאיפה הכוח שלו היה כל כך גדול? מאיפה נהיה לו כל כך הרבה כוח? אומר רב חיים שמולביץ, אנחנו אומרים בתפילת הגשם שהזכרנו קודם, איחד לב ויגל את האבן מעל פי הבאר. אם הלב עושים דבר שצריך בשבילו כוח. איך הלב קשור לעניין? מה זה קשור? אחד לב ויגל את האבן מעל פי הבאר. אחד לב זה כשאדם סתם עושה פעולה פיזית שאין לה משמעות אז הוא צריך כוח. אבל כשהוא רוצה לעשות דבר שהוא למעלה מכוחותיו הוא צריך לרכז את כל הכוח שלו לדבר הזה. הוא צריך למקד את כל האנרגיות שלו למשימה שלשמה נועד. יעקב אבינו מגיע והוא עכשיו מונחה מטרה כמו כל החיים שלו. יש לו משימה ואת המשימה הזאת הוא רוצה לעשות באופן המושלם. אז עם הלב שלו, הלב שנותן לו את האנרגיה להתרכז במשימה, הוא משתמש בכוח כוחו רב. אבל הוא משתמש בכוח הזה ומוריד את האבן מעל פי הבאר. כי בכוח הזה הוא לא משתמש סתם. הרי כתוב שהוא בכה. התורה אומרת שכשהוא ראה את רחל הוא בכה. רש"י מביא למה הוא בכה? אז יש כמה הסברים על המקדשות וכולי. אחד ההסברים שרשי מביא זה שאמר, תראה איך אני מגיע. כשאליעזר, עבד אברהם הגיע, הוא הגיע כולו עם אושר גדול כדי לקחת שידוך ליצחק. אני מגיע במקלי, אני מגיע בלי שום דבר. אז הוא בכה על זה. למה לבכות? הוא מסר את כל ה מה שיש לו לאליפז. הרי חז"ל אומרים אליפז הגיע ורדף אחרי יעקב על מנת להרוג אותו במצוות אביו ואמר לו יעקב תשמע תיקח ממני את כל הרכוש ואת כל מה שיש לי אני אהיה כמו אני חשוב כמת ואז הכל יהיה בסדר כוחו היה רב להסיר את האבן הגדולה הזאת הוא הצליח לעשות כמו שמסירים בקבוק הוא לא ידע איך מקיימים הבא להורגך השקם להורגו מה הבעיה לקחת חד את אליפז ולסיים את האירוע. אליפז היה יותר חזק ממנו. זה הסיפור. כוחו היה רב. חז"ל אומרים למה הוא לא הרג את אליפז? למה הוא לא השתמש בכוח שלו כדי ללמד פעם אחת או לתמיד את לבן בכל הרמאיות אינסוף? כשהוא עשה לו והציר לו והציק לו והטל בו והחליף את משכורתו. פעם אחת היה פוגש אותו באיזה שמתה חשוכה ומסביר לו מי פה אבא לבית? כוחי הרב. לא, יעקב אבינו לא משתמש בכוחות שלו למה שזה לא משימת חייו. יעקב אבינו אכפת לו שהוא מגיע בלי כלום. הוא בוכה על זה. זה בכי של יעקב. יש לזה משמעות. הוא לא בוכה סתם כי אין לו כסף. הוא יש לו עניין בזה שהוא מגיע כעת חסר קל. ובמקום הזה הוא לא שתמש בכוח שלו למה שלא צריך, למה שלא מוטל עליו. הוא השתמש בכוח כדי להסיר את האבן. זה כן. כדי לסייע לשני, כדי למנוע מאנשים לשבת ולא לעשות שום דבר, להתבטל באמצע היום. לזה הוא השתמש בכוח שלו. זה כוח שמגיע עם הלב. זה כוח של ייחד לב שמייחדים ומחברים את הלב למשימת החיים של האדם. לכן יעקב אבינו מסיר את האבן ומיד מיד ממשיך הלאה ופונה לרחל הוא מקים את בית ישראל. כאשר נולד בנה הרביעי שלאה, אומרת לאה, אני אקרא לו יהודה מכיוון שאני אומרת הפעם מודה את השם. הפעם הודע את השם. [‏צחוק] וחז"ל משבחים את ההודעה של לאה ואומרים מיום שנברא העולם לא היה מישהו שאמר תודה לקדוש ברוך הוא כמו שאמרה לאה כל כך מיוחד בתודה שאמרה לאה אז חז"ל אומרים לאה עשתה חשבון אם יש ארבעה אמהות בתחילה חשבנו שלאט תצטרך ללדת שישה ילדים ורחל שישה ילדים אבל זה השתנה מכיוון שנכנסו השפחות, כאשר נכנסו השפחות החלוקה צריכה להיות באופן אחר, עשתה לה חשבון ואמרה, אם יש פה ארבע אמהות ו-12 ילדים, כל אחת צריכה לקבל שלושה בנים. ברגע שנולד בנה הרביעי, היא אמרה זה כבר לא מגיע לי. הפעם הודה את השם. זו ההודעה שבאמת מתפעלים ממנה חז"ל, שבאמת באים ואומרים זו אחת כזו. שהיא יודעת להודות לקדוש ברוך הוא. למה? היא עשתה חשבון. היא אמרה, זה כבר מעבר למה שמגיע לי. כי העולם מרגיש וחי וחושב שהכל מגיע לו. שהכל מגיע לו. וככל שיש לאנשים יותר, הם מרגישים שמגיע להם הרבה יותר. ככל שיש לאנשים יותר שפע, הם רק מתלוננים. אנחנו מסתכלים היום בעולם ואנחנו אומרים ילד בבית נורמלי שיושב היום לארוחת צהריים מה שמחכה לא בצלחת לא היה למלכים לכאורה לפני 1500 שנה המגוון הסוגים הצורת בישול התנאים הבתים שבו אותו ילד חי מי היה דברים כאלה וכמה הוא מתלונן וכמה הוא מקופך וכמה חסר לו וכמה הוא לא קיבל. איך זה נהיה הדבר הזה? כי יש יותר מדי. וכשיש יותר מדי ולא יודעים להעריך את מה שיש אז לא יודעים להודות. אבל כשלא יודעים להודות זה לא רק לא יודעים להגיד תודה זה לא יודעים להבין קיבלתי משהו. מישהו נתן לי משהו. כשיש לי משהו אני צריך לדעת להנות ממנו. אני תמיד אומר כשקונים לילד קטן דברים שהוא עוד לא ביקש ועוד לא ציפה להם מקלקלים לו את ההנאות של העולם הזה מעבר לזה שעושים לו את החינוך. היום קונים לילד בגיל קטן כבר יש לו הכל. הוא כבר לא יודע להעריך שום דבר. כשילד חסר לו, כשילד חושב שחסר לו, כשילד רוצה משהו ועדיין אין לו, אז כשהוא מקבל הוא יודע להעריך את זה. האדם שיודע להודות, לא רק להגיד תודה כי זה מנומס, אלא להגיד קיבלתי משהו, אני צריך להודות עליו, אני צריך להכיר טובה עליו, אז הוא יודע להעריך את מה שיש לו. אז קודם כל הוא יודע להנות ממה שיש לו, אבל הוא יודע להעריך את מה שיש לו. אבל זה ברובד הפשוט, ברובד העמוק כיהודים, כאנשים שיודעים שיש להם משימה, כל דבר שאני מקבל הוא תפקיד כאן בעולם. הקדוש ברוך הוא נתן לי משהו כדי לעשות איתו משהו, כדי להשתמש בו, נכון, כי יש לי משימה, כי זה מתנה שניתנה לי לעשות איתה משהו. אז אם אדם לא מכיר בדבר הזה, הוא לא רק לא יודע להגיד תודה, הוא לא מבין את המציאות שלו כאן בעולם. לאה אומרת, אני חשבתי שהתפקיד שלי הוא שלושה בנים. הפעם מודה את השם, זה כבר תפקיד חדש. זו כבר רמה אחרת. זה כבר כביכול לא מגיע לי בעבודתי כאן בעולם. רוממו אותי למקום אחר. הפעם מודה את השם וההודעה הזאת לבורא עולם היא מהות האמונה שלנו היא מהות ההבנה של התפקיד שלנו בעולם כי כשאדם יודע להודות הוא יודע להודות לזה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את העולם להודות מלישון מודה לא תודה אלא מלישון הודעה כמו מודה במקצת כי כשאדם מודה בזה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא מבין שהוא נתן לנו משימה אז הוא אומר על מה שהוא מקבל תודה רבה הוא מבין שהוא קיבל את זה מבורא עולם והוא משתמש במה שהוא מקבל בצורה ובאופן הנכון כי זו לאה שיחד עם יעקב שניהם ויחד עם רחל וכל בית ישראל ו-12 השבטים מבינים את המשימה שיש להם כאן בעולם ואליה הם צועדים וכשהם צועדים לתפקיד שלהם להקים את בית ישראל הם עושים את זה בלי להסתכל ימינה ושמאלה בלי לחשוב פעמיים כך גם משה רבנו שכבר נגמר לנו הזמן להרחיב עליו, אולי בפעם אחרת. אבל כך גם משה רבנו, כשהוא נמצא שם ובורח למדיין ומציל את ציפורה ואת אחיותיה, הוא לא סתם בא שם לבאר ומחליט לעזור. הוא יודע שלכל מקום שהקדוש ברוך הוא מגלגל אותו, יש לו תפקיד ומשימה והוא רואה לנגד עיניו מה אני צריך לעשות עכשיו? והוא עושה את הדבר הזה ומשם נולד השידוך שלו בתוכנית אלוקית שהיא לא באמת בבחירתו אלא בהובלה שהקדוש ברוך הוא מוביל אותו ולכן גם שם מוקם ביתו של משה רבינו שם על המים כי זה מה שאנחנו לומדים מהמשע הזה של יעקב ומאבותינו שנזדבגו על המים אנחנו מבינים ששידוך זה דבר שמימי אנחנו מבינים שהזיווג של האדם זה דבר שהוא שהוא חלק מהתפקיד שלו בעולם. ולכן זה קורה על המים. כי המים מסמלים את הפסיות האדם, את השליטה האבסולוטית של בורא עולם כאן בעולם. והמים מסמלים גם כן את הכוח שיש לאדם שהתחבר אל התורה. את הכוח שיש לאדם שהתחבר לנותן התורה. כי קשים לזפגן כקריאת ים סוף. ואבותינו נזדבגו על הבאר. ולכן אנחנו עושים חתונות על ליד באר המים. כך מנהג ירושלים. אנחנו פחות אבל כך מנהג ירושלים היה לעשות חתונות על יד באר המים כדי לזכור ולהזכיר נישואין הם משמיים שידוכים הם משמיים כי זה חלק ממשימת חייו של האדם וכשאדם יודע מה היא משימת חייו והוא מבין את התפקיד שמונח עליו הוא יודע מה זה אמת ומה הוא שקר הוא יודע שבכל שלב אדם צריך לשאול את עצמו מה בורא עולם רוצה ממני ומה אני צריך לעשות אז הוא מודה על כל מה שיש יש אז הוא מכיר ומוכיר את הטובה שניתנת לו משמיים. הוא יודע להסתכל על הטוב וליהנות ממנו. וכבר החיים שלו טובים יותר. כבר הוא הופך להיות אדם מרומם יותר. אבל זה נותן לו את הכוח להמשיך במשימה שלו ולזכות ללכת בדרכו של יעקב אבינו וכל האבות הקדושים. לכן אנחנו עומדים בתפילת גשם ומבקשים מבורא עולם, ריבונו של עולם, תוריד לנו גשם. אנחנו יודעים שגשם זה רק ממך. אנחנו יודעים שגשם אין דרך אחרת לקבל גשם. אז אנחנו מתפללים אליך בורא עולם בזכות יעקב אבינו שאיחד לבגל את האבן מעל פי הבאר. שהבין מה משימת חייו. שידע שהכל זה הנהגה שמימית והוא צריך לפעול בתוך ההנהגה השמימית. ובזכות משה רבנו שפעל גם הוא בהתאם והכל קרה על המים אז אנחנו מבקשים בעבורו אל תמנע מים ולואי ונזכה גם אנחנו