יסוד ההלכתי של ה"קידוש" בשבת, הרב יוסף צבי סג"ל שנת תשפ"ד

התרכז בנושא שלומדים כס קידוש דולה ו הנושא זה יסוד הקידוש בשבת בלילה וביום אה בשולחן רוך רבינו רעא דין קידוש על היין אה הוא אומר כאן מנשך כאן את ההלכות על פי יסוד הרמבם מצו עשי מתוו לקד מ שבוס בדבורים שנאמר זוכר השבס לקוי כלומר זכרו סכיס שבח וקידוש פירוש המילים יש מצווה עשים מן התורה לזכור את השבת מה זה לזכור את [מוזיקה] השבת איך ובמה אז ה אומר לזכור את השבת בדברים מי אומר לא ביין מה לא ביין לא ב לא בין לא זה ודאי שלא אבל מה מאיפה כתוב כאן דוארים מ אומר לא במחשבה אז זה על פי המקור לזה זה הספו סקנ שם כתוב בלשון זוכר יוכל בליבו כשהוא אמר שומ הרי שמיר סליב אמורו הו מהני מקיים זוכו שתהייה שונה ביכו למי זה אם אתם זוכרים יש לזה מקביל בנושא אחר זוכ זה השוס הלכ מוליק שוב אותו דבר זוכ בפה למה כי לא תשכך אז אז אז על מחשוב ולב זה כבר כתוב הזוכר זה בפה זה אותו מבנה אז אני יודע שזה בדבורים מה זה בדבורים אז הוא אומר כלומה זכרו חירות שבח וקידוש לשבח את לשבח את הקדוש ברוך הוא על השבת על המתנה הזאת של השבת על הקדושת השבת איך ד מי אומר את זה מאיפה יודעים שזה שזה שבח וקידוש ה כן איפה לומדים מאיפה לומדים שריך סבת בדברים ב כן בדברים אז אמרתי זה הספרות הספרות סקנים תנו שהם אומרים שהרי יש גם שומר לק הזמר שמירה בלב יש כבר אז מה זה זוכר בפה אבל איפה כתוב שיש שבח שבח וקידוש כו אם בדבור מה תגיד אז את תגיד אתה תשבח את הקדוש ברוך הוא על השבת אבל יש כאלה שסוברים לא כמו שכתוב כאן בשולחנו ךו וגם לא והמקור זה גם הרמבם אלא תתפללו לשמוע המוגן אברום אומר שבעצם בתפילה הרי מדברים על התקדשו ויכולו אז אם הוא רק מזכיר בתפילה את השבת אז הוא יצא מן התר זה זה עצמו מעניין אבל יש לזה מקורות ודה יש זה יש איזה רש בו מפורש יש לזה מקורות שזה מספיק מן הטרו עצם הדבר שמרת את זה בתפילה אומר את זה בש מה רגע רגע אבל החידוש היותר גדול זה רבי קיוגה רבי קיב היגר שבגוש אומר על דברי המוגן אברם שהוא חושב שבתפילות זה לאו דווקא עצם הדבר שהוא הזכיר שבת הרי הזכיר הרי גם המוג אומר שהזכיר בתפילה הושם של המרם כרי הוא הזכיר כתוב זוכר הזוכר בא רב ק ואומר לא ק בתפילות אלא אפילו אמר שפס טוב גו שבס אז הוא קיים את מן התו זכרם שבס לק לא צריך להזכיר את זה ב של שבח לא הוא לא מדבר על שבח זוכר כיבוש כיר קידוש זה קלומר קלומר אתה כל להגיד קלומר שתזכיר הרמבם לומד אותו דבר האדמור הזקן שזה שבח וקידוש אבל ה עצם הדבר שהזכרת מנט זה בסדר ג מסיב עוד דבר לא צריך להיות לא בברו ולא בתפילה אפילו אתה תאמר שפסו שב מן הטרו אתה קיימת את הזכר השב לק חידוש טוב בוא נראה הלא וצורך לזוכרו בכס ציוס בכניסת השבת בליל שבת וציווי בעבד בקסס בקידוש היים קידוש השב שזה בליל שבת וציווי במוצאי שבת בעבד ויש אומרים שעבדו נ או אינו אלו מדברי סופרים יש שיטה כזאת אז אין צורך לזוכרו אלא בכניסות או בלבד לפי השרי הלא ליב ותיקנו חכמים שתהי סחיר זו על כוי של יין בין בכניסות בין ציוס תיקנו ח חומים מן התרות אתה לא צריך לא פת ולא ולא ולא יין ולא אלא עצם הסחיר מאיפה לומדים הבה מה מאיפה לומדים את הסירה במוצאי שבת ה מאיפה לומדים את הסחיר של מוצאי שבת א מ מאיפה לומדים שזה זה בכניסת השבת פעם אח מספיק פעם אחת אתה אומר בגלל שזה פעם אחת טוב אתה כיוונת בדבריך לדברי הרמבן על הפסוק צשב לק יש פעם אחת על זה צריך למוד בפני עצמו איפה המקור של של בניסוי ואיפה המקור של בציווי טו ומצווה מ המובחר לקדש סמך לתחי כניס בכל מדה אפשר מצווה מן המובחר מה זה מדור מדז צריך להיות ממה שיותר בכניסה אפר פחין אומר הלאה ואם אינו יתוב לאכול מיד אין לו תיבון לאכול עכשיו יכול להמתין מ לקדש תוך הלילה כמה שירצה מה עם בכניסות בסדר אבל לא תעבו אז הוא יכול תוך הלילה על מה אבל מדובר על דוריס ויוכל לסמוך על מה שכבר זוכרי בתחילת כניסוי בתפילת ארביס שכבר יוצא בוזה מן הטוו שהרי מנ תויו אין צורך אלו סחיר בדבורים בלבד בלא יין והרי זוכר בתפי אז כיוון שהבסיס של זוכרי הוא קיים כי הוא התפלל רביץ אז לא אכפת לי תוך הלילה תגיד תעשה מה שתה מתי שיהיה לך תאבון אז כאן אדמור הזקן אומר דבר שברמן זה לא כתוב שמה שעצם המצי של זוכר אתה מקיים בזה בזה התפילה שזה כתוב במ אברם שזה דורזה טוב זה זה הבסיס עכשיו בואו נתקדם דבר אחד כמה שאלות צריך לזכור אותו בכניסתו וביציאתו כן מהיכן מן התורה נלמד שיסוד הקידוש זה בכניסות צ איפה זה כתוב יית יכול להתפלפל ולהגיד וצורך זה כ מ דרבו אבל תראה בספר המצו של הרמבם הוא עושה את זה בסיף אחד בדבורים בכניסות בציא לא צורך יש שיחה של הרבי בין מלכוס על הרמבם שהרבי רואה שם נפק מינס ללוכה ברמבם גופה בין מה שהוא כתב ביד החזק ובין מה שהוא כותב בספר המצו השיחה לומד ש שיכה מאוד עמוקה איזה איזה דקויות שאותו רמבם יש כאן מ לא יכול למ אוקיי זה אפשר לעיין ולראות בשיחה מה שאנחנו צריכים לברר קודם מאיפה מנוה מילה איפה כתוב ציור לזכור אפשר להגיד מסור לזכור את שבת תזכור את יום שבת תגיד תעשה את זה באמצע היום ה תגיד אתה רוצה פעם אחת בסדר תעשה את זה בא היום מאיפה כתוב בכניסות וב תכונס זה משהו אחר כונס זה רב בבקשה אבל אם זה דורי זה איפה נו ברגע שנכנס הב צריך לזכור אותו ברגע שנכנס הב צריך לזכור אותו זה יפה אבל זה מחייב איפ מי אמר שזה מחייב איפה זה כתוב אין דבר בדוריס בתו אתה צריך או פסוק מפורש או דרשה שהופכת להיות אי אפשר להגיד יפה מאוד בסדר רוצה בכניסה זה יפה מאוד אבל זה מחייב טוב זה שאלה אחת שאלה אחרת פרקטית יותר שמתם לב שבתפילה של שבת יש שני חלקים חלק אחד נקרא קבלת שבת חלק אחד נקרא ערבית של שבת מה זה קבלת שבת מנו הנמי איפה כתוב שצריך לקבל את השבת א מדברים על דיזה איפה כתוב בתורה שצריך לקבל שבת אפשר להקשות את זה יותר חזק כשרוצים להבדיל בגורה שני מקומות בגורה בין שבת לבין חגים אז אומרים שבת ברוך אתו השם מקדש השבס שבוס מקדשו וקימה אתה רוצה אתה לא רוצה כן קידשת לא קידשת כן קיבלת לא קיבלת השבת כל יום שביעי זה שבת זה לא תלוי בך לא בקבלה שלך ולא בהסכמה שלך זה מקצו וקנו אבל חגים הנו מקצ זה צריך בז לקדש את הזמנים זה מקדש ישראל והנו מקדש לזמנים הקדוש ברוך הוא מקדש את ישראל זה יש להם אלו שיכולים לקדש זה הבית דין והם מקדשים את הזמנים אז מי מילא אם זה כר ביום אתה אומר אתה רוצה לקבל או נו חוץ מזה שזה תלוי אתה גם רוצה לקבל יפה אבל שבת זה לא תלוי בכר מקדשו וקיימה הרבה יותר היה צריך לנסח את זה הכנסת שבת כמו שדמור הזקן יש לו א חלק תוספת בשכון הורך שזה נקרא הכנ ת שבת מה זה קבלת שבת וכי זה תלוי בך נפרט את זה יותר איפה רואים שיש בהלכה מושג של קבלה בטניות בטניס ציבור אין צורך לקבל זה קבוע אבל אם אתה רוצה להתנות יינס יוכי לא חשוב על מה אתה במנחה לפני זה אתה צריך לקבל עלך את התענית לך תשאל אפי בן חומש למקרו הוא יגיד לך שהקבלה יש בה חידוש אף על פי שזה לא יום של תענית אבל הוא מקבל עליו תנית אבל כאן זה לא תלוי בך אולי אפשר להדחק ולומר היות שיש מציאות של תוספת שבת ותוספת שבת הרי זה לפני שבת או קצת זמן אחרי שבת ואם אתה מקבל את זה אז אז אתה מחדש כאן משהו אז אז מיד אשאל אתכם ידוע שיטת הרמבם שמדר ש אין דבר כזה של תוספת שבת אין דבר כזה נו מה למה זה נקרא קבלת שבת ואם תבואו ותגידו לי למה זה נקרא קבלת שבת יש יש גמרות גם בשבס וגם בבוב קמ רב חניני אה הלך ב פדמ שבתו ואמר בואי נקבל פני שבס מקסו בואי קלו בואק לו הוא אמר כשלפני ששבת נכנסת בואו ונצא ונקבל את השבת נו הי גוב הקש מי אמר לרב חנינה שצריך לקבל את השבת מנוע מילה גם לחדודי זה פיוט פני שבס נקב לו מאיפה אתה לוגר את זה השאלה השלישית הרי אתה מקשר את זה בין כניסוי ובין יציא סוי מה יש בעב דולה מה יש בעודו לקבל מה זה אם אתה אומר שבכניסה זה עניין של קבולה כניסוי ציאו סוי באים בחוד מרסה מה זה מה זה לקבל מילה תוספת שבת כמו שאמרנו זה משהו אחר יש שלוש שאלות יסודיות לי בש מה בהבדלה בפשטות לקבל שאתה לא מוצא את השבת אתה מה אתה מקבל את החול מה אתה מקבל אתה צריך לקבל כלום את מה אתה מקבל את מקבל על עצמך לא לעשות מלכות בשעות שכבר עדיין שבת כבר שבת יצא זה נקרא מקב רגע רגע עדיין שבת כ והוא מקבל ועושה הבדלה אז מה הוא מקבל הוא מבדיל מה הוא מקבל לפני ההבדלה את מה הוא מקבל הוא מבדיל איגו וקשה איפה כתוב בתורה ש הבדלה הבד בכלל טוב הרמבן על הפסוק זק בתורה הרמבן אומר שזה הרי זה כמו קידוש יב וקידוש החודש ואם בזן לא יקדשו את היבו וקדשתם את שנס החמישים גם כתוב וקדשתם נו אז היבל לא התקדש הוא התקדש מילא וממילא כמו שבת אף על פי כן וקדשתם ובזן צריך להגיד מקודש מקודש אותו הדבר שבת אף על פי ששבת זה מק וקימה אז לפי הרמבן יש לנו כבר תשובה אף פי שבת זה קדוש מעצמו אבל עצם הדבר שכתוב לקטוי הלקוי א אז אתה אתה אתה מוסיף קדושה מה זת אמרת מוסיף אתה מקבל על עצמך כמוב אומר מקודש מקודש אבל גם זה צריך להבין נגיד שביב בסדר הרי אם בז לא קידש אז היבל מקודש מעצמו אלא שהתורה דורשת וקדשתם אז משהוא נוסף כאן ברגע שב מקדשים מה מה נוסף כאן קיימת מצווה וקדשת בסדר אבל מה נוסף כאן אותו שחילה על שבת אם לא נוספת למה זה נקרא קבלת שבת זה עדיין צריך להבין גם לא תרס את ההבדלה לא בהבדלה לא בהבדלה זה לא תירוץ על הבדלה לא רק על הכניסה והוא מזכיר את הנקודה הזאת ש לקדש פעם אחת אבלם פעם אחת זה יכול להיות גם באמצע היום לא דש פעם אחת מספיק אם קדשת בלילה בסדר אבל למה רק בלילה למה אתה מדגיש את זה תחית החנות פעם אחת מי אומר שפעם אחת צריך להיות בכניסות מי אומר אבל ברגע שאתה אומר שזה הולך לפי כמו שאתה מקדש את את קידוש החו וקידוש יו זה מיד בכניסה אז גם כאן זה בכניסה אוקיי אז זה מקור לכניסה מה עושים עם יציאה אין כאן מקור אז זה צריך להבין אבל מה שנוסף לנו כאן הרמבן ויש עוד ראשונים שאומרים את זה שיש מושג של קבלה וקדשתם אז וקדשתם אתה יכול לקר לזה הכנסת שבת ק לזה קבלת שבת זה עדיין לא מפרש בדיוק למה זה נקרא קבלת שבת האם ביבל זה נקרא קבלת היובל לא דכ אז אם שם זה לא נקרא קבלת היבל למה כאן זה נקרא קבלת שבן למה מה למה מה ביוב יש מצווה מיוחדת וקדשתם את שנס החמיש למה גדוש זה קבלת שבת כו זה לא קבלה כי זה לא קבלה אז למה זה נקרא קבלת שבת לא בר לא אותו דבר זה לא אותו דבר למה זה לא אותו דבר לא אותו דבר הוא הן אמ זה כן א אות דבר אם כן אותו דבר אז כמו שב לא קוראים לזה קבלת יב אז גם כאן לא נקרא לזה קבל אתה מקיים מצוה של זוכ ב מה פתאום קבלה שאלות יסודיות למיס אפשר לקחת מהלך נוסף לא רק בגלל שזה כמו קידוש החודש וקידוש יבו אלא יש מושג של קבול שבס בתשובת הרש אתה רואה את זה חלק ד אומר סקור בקסוס שבח וילוס כאמן ממור שמר ניצ נקבל ב שב נקבל הוא עושה את זה ביחד שבח וקידוש כמו רב חנינה שאמר בו ונצ לקרש אז כאן רואים שהכול זה חלק מהזכר יש מושג שאתה תקבל את זה לא רוצה להיכנס לדבר ש דורש שיעור בפני עצמו ישנו רשי גביו כיפ רשי אומר הלשון שמה ברשי גם כן על הלש בגמ רשי אומר לקבל זאת אומר שיש שיש מושג של כבולה זה צריך להיכנס בנושא אחר האם האם האם יום טב רשי סובר שקבל ום זה מדורי זה דבר בפני עצמו אבל לא משנה אבל אתה רואה גם ברשב וגם ברשי שיש מושג של כבול אז מה מה מה הכוונה כאן מה אתה עושה אתה מקשר אתה זאת אומרת כאילו שהתורה אומרת לך זו ושים שבזה קצוי התורה אומרת לך ככה נכון שהשבת היא קדושה מאיליו וממילא זה לא תלוי בך אבל אנחנו רוצים שגם אתה תקבל את זה איך לקבל בשבח או כמו שמון ג אברום בסיר בעלמה לא משנה הדבר הזה שגם אתה צריך לקדש זאת אומרת בוא נמר את זה בוא ניקח את מתן תר במתן תר יש שני דינים יש מתן תורה ויש קבול התר מתן תורה זה מצד קבול הסתר זה מצד המקבל כשהרבי היה אומר את הברכה הידועה שלו למה לשבו אז ה ה אומר קבול ברוו לקבול בשמחו בפנימי זה לא מספיק שזה מתר זה צריך להיות קבול סתר אז כמו שיש דין לכ נוסן לחם אס השבס כן יש פסוק בתורה עלק נוסן לוחם א השבו השבו זה מתנה אבל השב זה גם כן קבלה כמו שאתה רואה במ יש מתן תר ויש קבלר אז יש נוסן לוחמ השבו זה נסינה וזורו השבו זה קו זה קבול הרווחת מכאן למה זה נקרא קבול השבס אם אתה אומר מהמהלך אחר כלומר לא לאו דווקא שזה דומה לקידוש החודש לקידוש הייב אוקיי אז או ככה או ככה אתה כבר אתה מאמין מכמה מה אתה מרוויח הכל בכבול זה עדיין צריך להבין אבל מה עושים מה עושים עם אבדולה טוב האמת היא שהיה יכולים לדמות את זה לעוד דבר יש דין של קדושה פכר באימו כן אף על פי שיש דין של של קדושה ספר אפילו אתה לא עושה שום דבר יש מצווה מן התורה שאתה צריך להקדיש את אותו בהמה שהי בכור שיהיה להקדוש אז בכר את זה הרמבן לא מזכיר אז אפשר לומר שזה לא דומה באמת כי בקדוש הס פכר יש חידוש יש תוספת שלא היה קיים קודם אם נוסף לזה שה באימו מקודשת בגלל שזה שהבא מו הזאת בכורה ברגע שאתה גם מקדש את זה אז יש מחלוקת טנים האם זה נקרא בנ אדורים האם זה נקרא דובר הנדור או דובר אוסו כל אחד יודע שב בנדור אם אתה רוצה להדפיס חלות של נדר אתה אתה צריך לעשות את זה בדוב הנדו הנה אם אתה קידשת את הבכור אז יש דעה של תנה שזה נקרא דובר הדו תנה אחר זה דור ג אז אבל חידשת כאן משהו מה חידשת כאן אז ממילא לכן לא נסתייע מקדוש אבל קדוש זה כן שמה אף על פי שאתה לאה אתה לא מחדש אז כמו בקידוש החוש וקידוש יבל יש דין שקידש אתם אז כאן גם יש דין קידשת והקידוש הזה גם נקרא כבו או יותר נכון שיש חוץ מכביד ש יש דין של כבו כך או כך אנחנו מרוויחים להוריד את השאלה הזאת אוקיי גם כן בזוהר יש יש לשון לקוי דצריך קדושו מגוי עמו קדשו ליעת רבו כ כדי כחוזה יש דין שעם ישראל עם הקדוש יקדש את זה שוב אות אותו עניין אבל מה נשאר לנו נשאר לנו בכניסות מובן כניסות או שזה מצד וקדשתם או ש מצד קבולה לכן זה נקרא קבלת שבת יצ אוקיי מה נעשה מה נעשה בעבד אז אני רוצה להגיד לכם שיש כאן דבר נפלא כשאנחנו מעיינים ברמבם לא ביד החזק כי מה שלרב מביא בר עא הסעיף א' זה הכל לושן של הרמבם אבל כשאנחנו רואים בספר המצו בספר המצו אני העתקתי ואני לכם את הרוש הי שצונו לקדש שבוס ומ דורים בניס ציאו סקור בום גד הום הזה ולוסו ובדו שימו לב אנחנו מזכירים ביום הזה מעלת השבת ובדו משר היומים איזה שר היומים ה ממנו ובוים חרוב אתם שומעים מה שכתוב כאן קשו בכניסות וקדשו בציווי כלומר אבדולה שהיא גם כן חלק משכירת שבוס מתו קנס ו מצובו הרמבם מחדש כאן חידוש עצום גם הקידוש וגם הבדול שניהם זה שניהם זה זוכות אל תקרא לזה קידוש אל תקרא לזה אבדול בזה שאתה מקדש את השבת אתה אתה יש כאן שני דברים אתה מקדש בדבורים בשבח של השבת ואתה משבח אותו שהוא נבדל מהיום של קודם אז את לפי הרמבם תקרא לקידוש שבש תקרא לזה אבדול לא למה לא למה לא אותו הדבר בעודו במוצאי אתה משבח את השבת ואתה מבדיל אותו מהיום של אחרי זה רואים איך ש הרמבם למד דבר ומאז מביילים שהכניסו בצי הוז הכל נמצא בזו תזכיר את את את שבת בדבורים בשני דברים במעלו סוי ובבו אז אז אז אז אז אל תקרא לזה קידוש ואל תקרא לזה הבדול יש יש בכל אחד מהם גם קידוש וגם אבד השבח של עצם השבס ועבוד לו עם הימים שלפני מיום השישי ויש ב עבדולה השבח של שבת שאתה עכשיו בשבת ואתה ואתה גם מבדיל אותם היום םשל אחרי זה גאונות של של של הרמבם בספר המצוות בנוס מה בנוס ש בנוסח של הקדוש אומרים רק א קדושת דו אומרים את שמה שם אומרים את זה יותר בסדר שמה אל אומרים ויכול השמיים ווד בנוסח מדברים מן התורה זה מספיק אבל רבונו ודאי אבל אפילו מן התורה אתה מה אתה משבח כאן אתה צריך להגיד שבח במעלו ובעיבודו אז מה אתה מרוויח איך שבניסוי בציווי שניהם נמצאים בזו אף ל בפל פשוט ה טוב על החלק הזה של כני של ציסו עלו דונ זה נצרך להקדיש שיור בפני עצמו ולפי השאלה היסודית הזאת למשל המגיד משנה קורא לביצי אוסו אומר למה זה נקרא אבדולה כי כתוב בתורה בנושא אחר להבדיל בין הקודש לבין החול לגבי מחוס המוטור ומחול האסור אז היציע סוי זה ביציאות אתה מדגיש את המבדיל בין קודש לבין חול מה יצאים לחול כי זה קודש וחול קידוש נכנסים לקדש כן כן אינטרסנט טוב א בחלק השיעור הזה נסיים את זה בדבר שאם שמתם לב בקידוש של שבת אנחנו אומרים התחילו קר קודש ובנוסח הרי של האדמור הזקן החילו למקרו קודש זכר יציאת מצרים כוונו חסנו קדש מכל עמן ב רעא הביס יוסף מביא בשם האורח הז חיים כי לא אומרים כיוון חר ומרים למה כ בליל שבת הרי שבס כבר ניתנו במור לפני לפני סיני ואט תונו מתי היה במדרס אז אם השב כבר היה קודם מה אתה אומר כבו ברכר אותו מה שבת כתוב ע הדיברות אם זה לעשרת הדיברות זה כ זה כבר בסיני אבל אבל במורו כבר היה על עצם שבת למה צריך לצמוד אזה מה למה צריך לצמוד שם שמה היה היה ציווי על יום השביעי זה שבת אבל אבל אבל אתה רואה ש לכמה דברים שזה לא זה לא אומר א א לכל מיני דברים מעשיים זה לא מחייב בינתיים למשל קידוש מה עשו יהודים במדבור הם עשו קידוש או לא עשו קידוש פשטת לא כי זוכר וש משב אז לקת שלא היה ממדבר בדבורים אבל הם ידעו שם השבי זה שוז אז מה אז מה זה זה מצווה שבלוח הלוח השבוי אז כל יום שיעי זה שבת דר אבל מה זה מחייב מלאכות השו במשכן חוץ מהמלכות רק מלאכות משכן זה שוב זה שוב בגל ל שלאחר ש שיודעים את ה את הזו והשומר וזה כתוב בויק כתוב שמה את חיר השבס ש של הדברי היסוד ממילא אתה לומד את זה מהמשכן אז אם כן לא אומרים הרמבם כן אומר בקידוש תראו ברמבם בחופ טס ש חובט אומר כיבו בחר אותו אגרו מתיישר בזה כמו אל תרב אומר שלא לדלג על כיוון חתו אבל תראו את ה נוסח ה אשכנז אש כיוון חרתו זה בסוגריים תיקחו את הסידורים של ספרדים אין כב בחר אותו בליל שבת גר שבית יוסף מזכירי אבל גם גם אדמור הזקן בסדר שסידר וגם וגם הגרו בביאור הגו אומר לא לדלג על זה מה ה הסבר למה אז צך להביר רגע סידור פשוט סידור ר פשוט כחו [מוזיקה] הקדיש אש קשו במצו ברצו בונו בשבס קודשו באהו ווצ אן חילונו מי אומר שהקדוש ברוך הוא נתן שבץ באבו למה לא באב למה לא זה לא אומר כלום נו למה אתם אומרים בשבת בחגים על שבס אומרים באבו בחגים לא אומרים ב אז בעיר חילוני כי כי שב שניתנו במורו לא היה כפיה אז זה ניתן באהבה מה כל הכפיה כופה נמר כ גיגיס אבל במורו זה לא היה בכפייה אז כ כל פעם שנזכר שכל פעם שנזכר שבת באהבה זה מצד מור אז ישב הז קודשו באבו ורוצו אן חילונו מתי במור זה קור למעסה ברשת אחרי זה יש עוד קטע חילו למקרו קודש השבת כשמדובר על כל המערכת של כל מי שנקרא מיקרו קודש כל שלוש ריגולים ראש השונה יום כיפר נקרא מיקרו קודש אבל מי הראשון בפרשות שבת השבת זה תחיל למקרו קודש כן אם אם מדברים על מקרו קודש מדברים ע על מורו או מדברים אחרי אחרי מתנ תירה אחרי מתנ תרה חילו למצרים כבנו בחרת אז בחרת אותנו יש כ שני חלקים יש כאן החלק של באב וצ מחלונו זה מורו ויש תחיל למק קדש כבו קידש מכל העמים מתי היה קידש מכל העמים ב לכן זה מסביר למה כן אומרים למה אדמור הזק אומר שכן וגם הגרו אומר לו לדלג פש פירוש הילס מביכים כאן עניין עניין נחמד תון של הקידוש מה עדיין זה לא קשור לתון של הקידוש בעצם לא מדברים כאן לא מדברים כאן על היסוד של הקידוש מדברים על הניסוח זה לא שיך אחד לשני זה שני דברים שבת לשבת יש שני תאריכים יש תאריך של מורו יש תאריך של בר זה שני תאריכים אז ממילא התחיל ממילה באבא ורוצ חלונו זה במורו והתחילו למק יה