הגמגום שלי והשליחות שלי הגילוי שיהפוך את החולשות שלך לייעוד חייך, פרשת שמיני הרב שבתי סלבטיצקי תשפ"ה

לכל אחד מאיתנו יש בחיים אתגרים. יש כאלה אנשים שקמים בבוקר עם חיוך ויש אנשים שקמים בלי חיוך. יש אנשים שהולכים לעבודה בשמחה ויש אנשים שפשוט מנסים לנשום. לא בגלל שהם החלשים, לא בגלל שאין להם אמונה, בגלל שהם עברו אתגרים בחיים. פציעות שאולי אף אחד לא רואה אותם. בדידות, כישלון, דחיה, נפילה. ואנחנו לא תמיד יודעים עליהם. ולפעמים בחוץ הם נראים רגילים לגמרי, אבל הם קמים כל יום עם כוחות שאף אחד לא מבין מאיפה יש את הכוחות האלה. דווקא אנשים הללו לפעמים יש להם את היכולת הכי עמוקה להבין את האנשים אחרים, לגעת באנשים. מכיוון שהם יודעים טוב מאוד מה נקרא להרגיש לבד. הם יודעים באמת לראות, להרגיש. הם יודעים איך זה ליפול, אבל גם איך לקום. אז היום אנחנו הולכים לדבר על זה, על כאב שלא בחרנו בו, אבל כן בחרנו מה נעשה איתו, איך נחיה איתו, על איך אפשר לצמוח מתוך המקומות הכי נמוכים ולהפוך אותם למשהו נפלא, משהו גדול. אנשים הכי חזקים הם דווקא אלו שנפלו ונשברו ולא ויטרו. אנחנו היום בפרשת שמיני ובני ישראל בונים את המשכן ובכדי לקדש את המשכן כל יום משבעת ימי המילואים היה תהליך שלם. משה מזה משמן המשחה על הכלים, על הכהנים, על בגדי כהונה לקדש אותם וגם מקריבים כל יום שלושה קורבנות. ואומר המדרש שהעמידו את המשכן ופרקו אותו בכל יום. למה? לא שרתה השכינה. אומר המדרש היו ישראל נחלמים התביישו ואומרים למשה משה רבנו כל התורך שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונידע שנתכפר לנו עוון העגל והשכינה לא שורה ואז ברוך השם ביום השמיני התחיל חנוכת הבית של המשקל שרתה השכינה במשקל והתחילו לעשות לעשות את כל העבודה שבמשכן. הכהנים ועם ישראל היה בהתרגשות נפלאה. כולם חיקו לרגע הזה. ואז בא הפסוק ואומר ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטתך ואת עולתך וכפר בעתך ובעד העם. ועשה את קורבן העם וכפר באדם כאשר ציווה השם. ואז ממשיך הפסוק שאהרון התקרב ויקרב משה אל המזבח וישחט את עגל החטאת בזה לכפר על חטא העגל שעם ישראל עשו. אבל אנחנו יודעים שבתורה כל מילה מדוקדקת. למה משה אומר לאהרון קרב אל המזבח? היה אומר לו, עשה את חטתך. וכל אחד מבין שצריך להתקרב למזבח ולהקריב את החטאת. מה העניין הזה יש אפשרות להקריב בלי להתקרב אל המזבח? מה השלושה מילים האלה? מוכרח להיות שבציווי הזה להתקרב למזבח זה לא טכני. יש בו דבר עמוק מהותי. אומר רש"י, דבר נפלא בשם המדרש. קרב אל המזבח שהיה אהרון בוש וירא לגשת. אמר לו משה, למה אתה בוש? לכך נבחרת. מה התורה כאן אומרת? התורה אומרת שאהרון התבייש לגשת לעבודת המשכן ומשה היה צריך לעודד אותו, לדחוף אותו, להתגבר על הבושה שלו ולגשת לעבודה החשובה כל כך. למה אהרון לא רצה? הוא התבייש. מה הוא התבייש? מה יש להתבייש? ופה נחזור לחטא העגל. בני ישראל רואים שמשה לא חוזר אחרי 40 יום שזה היה לפי החשבון שלהם. הם פיחדו חס ושלום שאין להם יותר קשר עם הקדוש ברוך הוא. לפני זה היה להם את הקשר על ידי משה. עכשיו אין משה. הם באו לחור. ביקשו שיעשה להם קשר עם השם על ידי דבר גשמי והוא סיראב ומרגו אותו. הצימאון לקשר היה כל כך חזק. ואז הם באו לאהרון ואמרו לו גם כן. ואז אהרון ראה את האש שיש בהם. הוא חיפש דרכים איך לדחות אותם. למה? באה הגמרא ואומרת, אמר רבי אלעזר, ראה שחור זבוח לפניו, הוא ראה שרגו את חור. אמר, אם אני לא אשמע אותם, הם יהרגו גם אותי. עכשיו, יש לנו דבר נורא היום שאחד הדברים הנוראים שהורגים בבית המקדש, כהן או נביא. אמר אהרון, אם אני אסרב להם, הם יהרגו אותי ואז אין להם תקנה לעולם. מוטב שנעשה משהו ועל ידי זה יהיה להם תקנה בתשובה. כך אומרת הגמרא בסנהדרין דף ז. אהרון רצה לעכב אותם, לעצור אותם, לסחוב זמן, לעכב עד שמשה יחזור. אז מה הוא אומר להם? תביאו זהב ולא סתם זהב, תלכו ותיקחו מהתכשיטים של אנשים. למה? הוא ידע שאנשים לא יתנו כל כך מהר. ובאמת אומר המדרש, אנשים לא נתנו להם והם כל כך היה להם את ה את התשוקה הזאת לעשות מה שהם רצו. הם שחוו את זה מהאוזניים של אנשים את התכשיטים והזיקו לאנשים. ואחרי זה הוא אומר נעשה מחר נעשה מחר את העניין הגדול הזה למה הוא חשב משה מחר יבוא זאת אומרת היה לאהרון כוונות טובות לדחוף את הזמן אבל בפועל זה גרם לחטא לכן אהרון התבייש כל כך התבייש כל כך ריבונו של עולם אני גרמתי לחטא העגל וזה גרם לו שהוא לא רצה להתקרב להביא את החטאת הזאת. יותר מזה, אומר המדרש בתורת הכהנים אומר, כשהאהרון הסתכל על המזבח, ראה כתבנית של שור, כתבנית של עגל. אז הוא ראה ממש המזבח הזה מזכיר לו את החטא שלו. היה נדמה לו שהוא רואה את הדמות הזאת. הוא לא רצה ללכת להקריב קובן. למה? לי יש זכות. אני הרי זה שגרמתי לזה. אני הרי בשביל זה זה קרה. אומר משה לאהרון, למה אתה בוש? לכך נבחרת. בחרו בך שאתה תהיה הכהן גדול. וכאן צריך להבין משה אומר לאהרון רוצה שהוא לא יתבייש. אז הוא אומר לו, לכך נבחרת. מה זה הסבר למה שאהרון לא רוצה? הרי בגלל שהוא עשה הוא גרם לחטא העגל זה סיבה שלכן הוא נבחר. לכך נבחרת בגלל זה נבחרת. יכול להיות שאפשר להגיד אף על פי שהיה עניין של חטא העגל בחרו בך. אבל אז שהוא אומר שבעצם בגלל זה נבחרת. לכך נבחרת. ובאר מים החיים יש ספר חסידי של הרב של הרב טירר הוא היה ברב מפורסם שלשלת חסידים הוא מסביר בהסבר מאוד מעניין הוא בא ואומר ככה יש לנו גמרא הגמרא מסכת ברכות דף כיב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוכלין לו על כל עוונותיו. הבושה היא מתקנת את החטא. מה ההסבר? אומר המהרל בנתיב התשובה, כאשר בן אדם מתבייש מן החטא, מה זה מה זה מורה לנו? מה זה מלמד אותנו? שהוא מסלק את עצמו מן החטא לגמרי. כל בושה שהוא מתבייש הוא מרחיק את עצמו ממנו מכיוון שהבושה מה היא מראה הוא מראה שאתה במהות לא רוצה את הדבר ה אתה מתבייש לדבר זה לא מתאים לך אתה חי בעולם אחר לכן ברגע שאתה מתבייש מוכלים על העוונות למה אתה מסלק את העוונות אומר המרן אז צדק אומר דבר נורא מעניין בושה זה אותיות שובה עצם זה שהבן אדם מתבייש זה לא בגלל מה יאמרו אחרים הוא מתבייש מעצמו הוא מתבייש אז הבושה זה שוב האומר עצם מרצדק סימן שהוא שב לעצמו אתה חזרת להיות מה שאתה באמת הבושה היא לא מצד חולשה וקיבוץ ומחשבות על השני זה אומר המלבים נקרא קלימה זה נקרא שאכפת לך מה שאנשים אחרים יגידו בושה זה מצד הגדלות שלך אתה אם יהיה אתה גדול וכואב לך איך עשית את זה זה לא מתאים לך לכן תראו מה מה שכתוב מסכת נהדרים איך כתוב הפסוק למן תהיה יראתו על פניכם לבלתי תכתאוו אומרת הגמרא מה זה זו הבושה הבושה זה הירעה על הפנים שלא תחתו למה הבושה שמה אותך במקום שבן אדם פתאום מודע מי אני, מה מתאים לי, מה באמת שייך אליי. וכאשר יש לאדם את הבושה המודעות לנשמה, לערך האינסופי שלך, לשליחות של הקדוש ברוך הוא, זה מסלק אותך מהחטא. ולכן מה לנו יותר שאחת הגמרות המפורסמות שכולנו מכירים שלושה סימנים בעם ישראל. רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. מה זה הביישנים הזה רחמנים? אני מבין שזה מעלה וגומלי חסדים מבינים אז מה מלה בביישנים אנחנו מסתכלים לפעמים בן אדם שהוא ביישן זה לא הוא קצת סגור הוא לא מבטא את עצמו לא מדברים על הביישן הזה מדברים על הביישן הזה בגדלות נפש שלו שהוא מתבייש לעשות דברים שלא מתאים ליהודי לא מתאים לנשמה מבאר הבאר מים חיים בגלל שאברהם התבייש בחטא שלו. וכמו שאמרנו, אומרת הגמרא, שמי שמתבייש נמחלים לו עוונותיו, נמחל לו חטא העגל. ואם נמח לו החטא העגל, אין לו סיבה לפחד לגשת אל המזבח. לכן אומר משה רבנו, אתה בוש, לכך נבחרת. דווקא מכיוון שהתביישת זה סילק את החטא שלך, את הסיבה שאתה לא רוצה לגשת ולכן נבחרת. אבל בפשטות של הפסוק משמע שהבושה היא גרמה לבחירה שלך. לפי הביאור הזה הבושה סילקה את החטא, סילקה את הסיבה לא להקריב את הקורבן. אבל מה ש לכך נבחרת בגלל הבישה נבחרת. אז היום עוד נלמד ביאור נפלא. יש לו שורשים בזוהר, בבעל שם טוב ועוד ספרים. אבל בכדי להבין את זה אני רוצה להקדים סיפור אישי. אנחנו מכירים את העניין שכתוב אין חכם כבעל הניסיון. וכל אחד צריך מהניסיון שלו, מהחיים שלו, מהאתגרים שלו. מה שהוא הצליח להתגבר הוא צריך להעביר את זה הלאה, ללמד אחרים. מכיוון שאתה עברת דבר אתה חי אותו, אתה מרגיש אותו וכשאתה מעביר את זה הלאה, השני גם מזדהה איתך הרבה יותר. זה לא סיפור שאתה מספר על מישהו אחר. בערך בגיל שמונה פתאום מצאתי את עצמי מגמגם. עכשיו מי שלא עבר את זה אנחנו מאחלים לכל עם ישראל שזה לא יהיה אבל זה סיפור לא פשוט בכיתה פיחדתי לשאול שאלות והמורה במשך הזמן למד שאותי לא שואלים שאלות שהלכתי לקניות באתי עם נייר רשימה כן שחיפשתי כל הזמן דרכים לעקוף את הדיבור אני לא אשכר את זה כששאלו אותי בן כמה אתה והמילה ת הייתה קשה לי אז הייתי אז בן תשע וידעתי שזה לא יצא בקלות אז חיפשתי כל הזמן רעיונות אז אחד מהרעיונות אמר לי אני רוצה לשאול אותך סתם שאלה כמה זה 8 ועוד אחד תש או זה אני לדבר בטלפון לא היה שייך בא בר מצווה לימד אותי הרב ישראל מאיר לאו לשעבר הרב הראשי מישראל שהיה לו מאוד קשר עםמשפחה לימדת אותי פלפול מאוד יפה אבל כשהלכתי להגיד את ההדרשה שלי באולם ביקשתי 100 חברים שתי מילים ואתם מפסיקים אותי התחלתי להגיד בספר שמות ומיד מיד התחילו להשאיר מי שלא עבר את זה אין לו מושג לפחד הזה הזה שישאלו אותך משהו הבושה הזה כשאתה מתחיל לדבר וזה לא הולך לך ולפעמים אתה עושה איזה תנועות שאנשים לא רגילים עליהם את ההרגשה הזאת קשה מאוד לתאר רק מי שעבר את זה אולי יכול להבין את זה ואני זוכר שנכנסנו לרבי בתור חתן וכלה ושאלנו איפה אנחנו החלטנו שאנחנו הולכים לחיות בארץ הקודש וכתבנו לרבי כל מיני הצאות ואז הרבי פתאום אומר לנו למה אתם מתחשים בהצאות שבארץ הקודש ולא בהצאות ש שבחוץ לארץ כמו באנטופר וזה היה לי שוק ללכת למקום חדש שאנחנו באים למקום עיקר הקשר בהתחלה על כל פנים זה בדיבור היה מאוד קשה להקל אותם. אבל הברכות שהרבי נתן לי כמה פעמים על זה והאמונה שהרבי אומר אתה אתם יכולים לנסוע למקום חדש וליצור משהו חדש. נטה בי את האמונה שאנחנו יכולים לעשות את זה. נתן לי את הכוח והעוצמה ורצון להשקיע בזה. ומאז התחיל מסלול שלם. וברוך השם אנחנו פה וזה שאנחנו נפגשים פה כל שבוע בשיעורים זה קורה בגלל הברכה של הרבי בגלל האמונה של הרבי שאתה יכול לעשות את זה ובכל המצבים בכל האתגרים היינו צריכים תמיד להילחם לא רק להתגבר לגדול מזה וכל כל אחד מאיתנו ואני בטוח שלכל אחד יש את האתגרים שלו והניסיונות שלו ובעזרת השם הרבה הרבה מתגברים עליהם לא רק שהוא לא מתגבר אלא הוא גודל מזה ולא רק שהוא גודל בבעיה שלו זה נותן לו עוצמה וכוח לעשות דברים אחרים בכלל ששמה אין לו בעיות אבל הוא פותח את הכוחות שלו וחשוב מאוד לשתף אנשים אחרים מהתובנות שאנחנו לומדים על עצמנו, על הבשר שלנו, בכדי לעזור לאחרים. ולכן היום, ברוך השם בגלל כל מה שעברתי, זה נתן לי כוח להבין אנשים מכל החוגים שפונים בקשר לבעיות של גמגום. אבל לא רק זה, זה שאתה נהיה רגיש לקשיים, לבעיות, לאתגרים, זה נותן לך וזה פותח אותך גם איך להתייחס לבעיות אחרות. האתגרים פותחים אותנו וכדי שנוכל להבין אנשים אחרים את הפחד שלהם, את הבושה שלהם, את ההרגשת היעוש שלהם, לעזור להם לעודד אותם, להדריך אותם ולפתוח להם את הכוחות הפנימיים שיש להם. ההתמודדויות והצלחות של אנשים בניסיונות שלהם מגלים בהם עוצמות חדשות, כוחות חדשות. וזה מחזק את האמונה שלו בפנימיות שלנו. ולכן כל פעם שיש לנו איזה אתגר אנחנו צריכים להבין השם רוצה שנתמודד עם זה. אנחנו כולנו מכירים אסתר המלכה. אסתר המלכה בעל המלך אחשוורוש במסירות נפש ידעה שיש סיכוי גדול שהיא לא תחזור החוצה. ואז כתוב שהיא נכנסה לארמון המלך, היא ראתה את העבודה זרה, נסתלקה ממנה השכינה. רוח הקודש הסתלקה ממנה. ואז יש לנו את הפסוק שאומר דוד המלך שהיא אמרה כללי כל לי למה עזבת אני? אומרים חסידים עמוק דבר נפלא. היא לא שאלה כלי כלי למה עזבתני? היא שאלה למה עזבתני? אם יש לי אתגר, יש באתגר הזה מטרה. אם יש לי איזה מצב שאני צריך להילחם איתו, שזה לא הולך כמו שאני רוצה שילך, משהו שעוצר אותי, שחוסם אותי, למה? מאיפה אני צריך להגיע? איפה אני צריך לזרום? איפה אני צריך איך אני צריך לקפוץ מעל זה? היא שואלת אותי, למה זהבת לי? מה הכוונה שלך רבנו של עולם? כל הסיפור הזה של פורים למה למה למה מכיוון שהקדוש ברוך הוא תמיד מאמין בנו הקדוש ברוך הוא תמיד מאמין שבכל אחד יש את הכוחות לגדול ולצמוח איך אתה צומח על ידי האתגרים האלו פעם אני שמעתי סיפור נפלא הרב אברמסקי בא הוא עשה ספר על התוספטא היה ראש ישיבת סלבודקה הוא הוא היה ברוסיה. אני בתור בחור עוד זכיתי לשמור ממנו שיעורים שהוא אמר בכל תורה. הוא היה רב ברוסיה וכמובן מיד הם תפסו שהוא עושה שיעורים, עושה בתי מילה, עושה שמחות, עושה חתונות. לקחו אותו לבית סוהר ושמו אותו במחנה עבודה. מחני עבודה בסבי. קור כלבים. אין שום דבר. אין תפילין, אין שבת, אין אין שום דבר. אין ציצית, אין שום דבר. והיה לו שכן איזה עורך דין ורב אברמסקי תמיד שוכח איתו והוא היה מאוד מעריך את החוכמה של הרב אברמסקי פעם אחת הוא ראה שהרב אברמסקי מאוד לא בשמחה מאוד כמו שאומרים דאון שואל אותו הרב למה אז הוא אומר אני אומר בבוקר מודה אני לפניך שמה שהחזרת בינשמתי ואני חושב לעצמי למה אני צריך לחזור מה יש לי בעולם הזה אין לי תפילין, אין לי ציצית, אין לי בית כנסת, אין לי ספרים, אין לי שום דבר שאני יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ועל זה אני מרגיש מאוד רע למה אני צריך לקום בבוקר. למחרת בבוקר אותו העורך דין הזה, הגוי, רואה את אברמסקי פנים מהירות. אז הוא אומר, "הרב אברמסקי, מה קרה? אז אז אומר הרב אברמסקי אני אגיד לך מה שאמרתי מודה אני פתאום עלה לי רעיון נפלא וזה פתח אותי לגמרי מה איך אנחנו אומרים מודה אני לפניך בחמלה רבה אמונתך איפה עושים את הפסיק הרבה אנשים אומרים מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך זה לא נכון. איך צריך להגיד? מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. נקודה רבה אמונתך. מה הפשט? אומר מה זה רבה אמונתיך? תמיד חשבתי רבה אמונתך שאני מאמין בהשם. אני מודה על האמונה שיש לי בהשם. פתאום תפסתי לא זה לא הפשט. רבה אמונתך שהשם מאמין בי. השם מאמין בי. השם שם אותי פה הוא מאמין שכאן אני יכול להוריד קדושה להמשיך קדושה. כאן אני יכול לעשות להתווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. וזה נתן לי את החיות וזה נתן לי את האור בפנים. ואני כשהוא היה כבר זקן והוא בא להגיד אישורים תמיד הפנים שלו היו מוארות. אולי אני מתאר לעצמי בגלל שהוא תמיד זכר את הרבה אמונתך ושהוא נסע פעם לארצות הברית והוא נכנס לפריד לרבי הקודם של חבד אז הוא אמר את זה אז אמר לו אפריד קרבי רק בשביל זה בשביל ההרגשה הטהורה הזאת הקדושה הזאת הנעלת הזאת ההרגשה בתוך החושך רק בשביל זה היה כדאי שבאת למקום הזה זה מכיוון שזה עצמו שבן אדם במצב כזה יכול להתקשר לקדוש ברוך הוא ולקשר את עצמו בקדוש ברוך הוא ולהרגיש את האמונה של הקדוש ברוך הוא שהוא מאמין בי שאני יכול לעשות את זה. אותו הנקודה הזאת שסוכחנו עכשיו נראה אותה בביאור של הבעל שם טוב והאריזל. יש ספר דגל מחנה אפרים של הנכד של הבעל שם טוב ושמה הוא כותב מה שהוא שמע מהסבא בעל שם טוב מה הפשט לפי שהיה אהרון בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת אז הוא שואל מה זאת אומרת בגלל שנבחר בחרת הסתלקה הבושה הבושה נמצאת אז הוא אומר לא למה בחרו בך בגלל שיש לך בושה אז הפשט הפשוט הוא זה עצמו שיש לך בושה זה מראה על המדרגה שלך על השליחות שלך אבל יש כאן אולי עוד נקודה אהרון הכהן מה הייתה השליחות שלו מה היה התפקיד שלו שלו. תפקיד של אהרון הכהן היה להשפיע על עם ישראל, להרים את עם ישראל, לרומם את עם ישראל. הוא זה שכיפר על עם ישראל ביום כיפור. אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום. זה הגדלות של אהרון שכל הכהנים היו ממידת החסד להרים את עם ישראל. אנחנו יודעים שהקשר בין בני ישראל הקדוש ברוך הוא זה נמשל הרבה פעמים כמו קשר בין חתן וכלה. תמיד אנחנו יודעים בחופה יש שתי שושנים שמליכים את החתן לקראת הכלה ואת הכלה לקראת החתן וכך השם יפגשו. אומר הזוהר הקדוש דבר עצום גם בחתונה של הקדוש ברוך הוא עם בני ישראל יום חתונתו כתוב זה מתן תורה ומתן תורה יש שתי סוגי צדיקים שמוליכים את עם ישראל והקדוש ברוך הוא לחבר אותם יש סוג של צדיקים וסוג של בעלי תשובה סוג של הצדיקים שמורידים את הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. מי זה? אומר הזוהר זה משה רבינו. משה רבינו היה מהצד משפיניין של הצד של החתם. אהרון הכהן היה שושפינין שמוליך את הכלה לקדוש ברוך הוא. זה העבודה של אהרון הכהן. להרים את עם ישראל, לקרב אותו לעם ישראל, לזכך את עם ישראל. עד כדי כך, עד כדי כך נראה מה היה הקשר של אהרון לעם ישראל. אומר המדרש, למה אהרון עשה מה שעשה בחטא העגל? למה? אומר המדרש, הוא אמר שאני רוצה לקחת את החטא עליי בכדי להוריד את זה מעם ישראל. זה אומר המדרש. תראו איזה אהבת ישראל עצומה היה לו. קשר עצום. עכשיו, מי יכול להתקשר להבין ללב של עם ישראל? להבין את הכאב שלו, להבין את האתגרים שלו, את הניסיונות שלו, את הטראומות שהוא עובר? דווקא אהרון דווקא אהרון שיש לו כזה לב רחב לב רגיש שמרגיש את ליבם של ישראל שאוהב אוהב את כל עם ישראל במהות שלהם דווקא הוא שמתבייש ממה שקרה בחטא העגל למה הוא מתבייש כואב לו כואב לעולם ישראל איך זה קרה לאהרון היה הרבה סיבות להסביר ביר למה הוא עשה מה שהוא עשה. הוא התכוון לשם שמיים. הוא התכוון לדחות אותם. כמו שאמרנו בהתחלת השיעור. הוא רצה לדחות אותם למחרת שאז בא משה. הוא לא רצה שיהיהו אותו בכדי שיהיה להם אפשרות לעשות תשובה. אז בעצם מה אתה מתבייש? יש לך המון סיבות, המון תירוצים, המון הסברים למה עשית את זה, מה אתה מתבייש. אבל הוא היה סוג אחר. הגדלות שלו הייתה נעלת לגמרי לגמרי. דווקא בן אדם הזה שכל כך אוהב את עם ישראל, שכל כך מרגיש אותם, חי איתם, הוא יכול להבין לליבם של אנשים. הוא יכול להבין את ליבם של אנשים שעברו שיבוד מצרים קשה, להבין את הטראומות, את הירידות שיש לעם ישראל, להבין אותם, להכיל אותם ולקבל אותם. הוא דווקא זה שיכול לראות כמה עוצמה יש באנשים האלה, דווקא האתגרים שלהם הם ירמו אותם. להאמין שהם התגברו על הניסיונות שלהם. וזה הביאור הנפלא שאומר הרמבן מביא אותם מדרש והוא מסביר שאצל אצלו היה כל כך החטא חשוב מאוד, נגע לו מאוד. ואז אמר לו משה, הגס דעתך שלא יהה שפל רוחך כל כך, שכבר רצה אלוקים את מעשיך. ולכן תבוא תתקרב למזבח להקריב. מה פירוש הגס דעתך? תהפוך את הדעת שלך לגסה יותר, אבה יותר, דומיננטית יותר. הדעת הזאת שיכולה להתגבר על כל החששות שלך, על כל הפחטים שלך. יש לך שליחות, יש לך שליחות. והשליחות שלך זה הקדוש ברוך הוא בחר בך עכשיו תסלק את המחשבות והרגשות ותהיה אז כן אמר בוא תתקרב למזבח זה השליחות שלך ולמה כמה שאתה יותר מתבייש ויותר רוחני ויותר עדין ויותר מזדהה מעם ישראל זה התפקיד שלך להיות כהן גדול להרים את עם ישראל רק בן אדם כזה יכול לרדת אליהם להרגיש אותם ולהרים אותם למעלה. וזה ההוראה לכל אחד מאיתנו. דווקא הדברים שאנחנו מתמודדים איתם, מבררים אותם, אנחנו גודלים בגלליהם ואנחנו צריכים להיות דוגמה חיה לאנשים אחרים. יש ספר צדקת הצדיק, רב צדוק הכהן מלובלין, אחד מגדולי האדמורים. כותב כלל גדול שכל אחד צריך לחקוק את זה בנפש שלו. ממש לחקוק. כל אחד צריך לידע שבמי יצרו תוקפו ביותר. אתה צריך לדעת מה היצר שלך מתלבש עליך. למה? הוא אומר דווקא הדבר הזה הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו דווקא המקום הזה שהיצר מתלבש עליך זה המקום שבעצם הוא מוכן כבר הוא רק מחכה מחכה מחכה שאתה תגדל מזה שאתה תעשה אותו נקי וזח ודווקא בדברים שהוא מרבה לפשוע שהוא מגיל שיש לו לזה משיכת הלב, ידע שזה כלי מוכן בשבילו. כל אחד הוא אומר יש לו איזה תאווה מסוימת. ובאותו דבר שהתאווה גוברת, זה הדבר שהוא כלי נפלא שאתה תזכך אותו וזה ייתן לך את כל השפע מן השמיים. וכשאם אתה תשוב אל השם בכל ליבו, פתאום תראה שדווקא החמדה הזאת בא מהקדוש ברוך הוא. אומר לו משה רבנו, אתה מרגיש רע בגלל החטא. אתה מרגיש רע בגלל החטא של העגל. לכן לכן לכן לכן השם שלח אותך שמתגברים על זה. זה פותח שרי שמיים. כולנו מכירים את הגמרא כתוב הבא להיטאר מסיים בידו הבא להתאמ פותחים לו מה הפירוש פותחים לו פשט הפשוט פותחים לו נותנים לו את האפשרות לא עוצרים אותו אתה רוצה להתאמ יש לך בחירה אבל יש עוד הסבר הבעל טמא אומרים אצל חסידים פותחים לכך שם שערי אחרי קדושה אשרי שמיים הכל פתוח עכשיו אם אתה מצליח לעצור את עצמך ואתה לא הולך להתאמה הכל פתוח אצלך אתה תקבל אורות חדשים המשכות חדשים קדושה חדשה מקומות תגיע למקומות שאף פעם לא היית דווקא במקום החושך הזה שלך שם תמון האור שלך הכוח שלך ואסור לבן אדם להרגיש שהוא חס ושלום שלום שפל מכיוון שיש לו את התאוות האלה, את הנפילות האלה, את המצבים שהוא לא בסדר. דווקא זה הגדלות שלך. שמה במקום שאתה מתבייש ורוצה לברוח ממנו, שמה נמצאת השליחות שלך. שמה השם בוחר אותך. לכך נבחרת. דווקא השם בחר בך. דבר עצום. לפי זה נוכל להבין עוד דבר מעניין מאוד. אמרנו מזה קצת מהמטרש הזה, אבל בוא נראה את כולו. איך שכתוב שברכו את עם ישראל והיא נועם השם אלוקינו עלינו. אז בזמן הזה שעשו את המשכן ואומרים יהיה רצון שתשרי שכינה במעשה ידיכם. למה? אומר המדרש, לפי שכל שבעת ימי המילויים שהמיד משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו השכנה, כמו שאמרנו מקודם. והיו ישראל נחלמים התביישו ואומרים למשה, משה, כל התורח שטרנו שתשרי שכינה בינינו ונדע שנתקפר לנו עוון העגל. וכך אמר להם, זה הדבר אשר ציווה השם, תעשו. מה הוא אומר? אהרון הכי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קורבנותיו ועבודתו תשרי שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בכם אתם מבינים איזה עומק פה משה רבינו אומר מה גרם לשכינה שתשרה דווקא עבודה של אהרון דווקא עבודה של אהרון שהוא התבייש שהוא הרגיש רע בגלל החטא שלו דווקא העבודה הזאת שהוא לקח קח את זה וגדל מזה וצמח מזה פתח את בית המקדש וזו הרע לכל אחד מאיתנו שאנחנו רוצים לפתוח את המשכן שלנו את המקדש שלנו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוככם אנחנו תמיד צריכים להאמין רבה אמונתך השם מאמין בי אם השם שם אותי פה במצב הזה הוא מאמין בי ולא להתפעל בדיוק לפני כמה זמן שמעתי סיפור נורא מעניין הרב הרב שלמה שורץ הוא היה השליח הראשון של חבד באוניברסיטאות בשנת ה-60. כל קיץ שסוגרים את האוניברסיטה הוא היה בארץ ושבוע שלם תמיד הוא אהב להיות בחברון ללמוד להתפלל לשוכח עם כולם היה לו לוח זמני מדוקדק בבוקר הלך למקווה בשכונת אברהם אבינו מתפלל במערת המכפלה לומד תורה בבית מנוחה רחר וכמובן כל חייל בדרך שלום שלום הוא את כולם מכירים הוא אומר תמיד אנשים נדמו איך כמה שעות הוא מכיר את כל החיילים פעם באחד הימים בימי הקיץ לקראת סוף שבוע שלמה נכנס אצל הבית של אחד מהחסידים הוא היה בקבר ישי בטל רומדה וזה קבר של אבא של דוד המלך ואז הוא אומר וואו איזה הלי הליכה רחוקה אין קיצור אחרת? אמרתי לו שיש קיצור. אומר לו, בבית אצלי שנקרא בית אדסה, ממש יש מדרגות וממש זה פחות מחצי המרחק לקבר ישי. אבל יש פה בעיה. לפני כמה שנים הערבים ראו שהיהודים נהנים מהקיצור דרך. הם בנו חומה חוסמת את הדרך. הצעירים עוד מסוגלים לטפס אבל לך ולי שלמה לא נצליח תשכח מזה אומר לה מה זאת אומרת אי אפשר לשבור אי אפשר להרוס אומר כן אבל הם הלכו לבתי משפט בישראל והם החליטו שהקיר נבנה באופן חוקי והחיילים קיבלו הוראה ברורה להגן עליו לא רק זה יש שמה חיה ילים לשמירה וכל מי שרוצה צה לעבור עוצרים אותו אוקיי דיברו עם הרמתקל דיברו עם שרים דיברו עם החברי כנסת הקיר עומד תקוע אמר שלמה זה לא יכול להיות זה לא הגיוני זה לא הגיוני אני הולך לראות את זה לבד עד שהספקתי לדבר הוא כבר בחוץ עובר קצת זמן ופתאום הוא חוזר נשער מאוד נכון ניציתי לעלות במדרגות ופתאום איזה חומה חוסמת את השביל. אי אפשר להתגבר על זה. אנחנו צריכים לעשות משהו. אמרתי לו שלמה בהצלחה אנחנו כבר נשים שנים שנים דיברו עם כולם עד כדי כך שהיום למדרגות האלה יש שם מדרגות היאוש. אומר שלומקי עובר שעה שעה ומשהו שלמה חוזר הביתה מלא אבק ולכלוך שלמה קרה ברוך השם הורדנו את הקיר פתוח של מה אתה מדבר שלמה אומר לי תראה עליתי למעלה דיברתי עם החיילים הם שברו את הקיר אני אומר לו, אתה דיברת עם החיילים, הם לא אמרו לך שיש בעיה, שהחוק אומר שאסור. אני לא מאמין לך, אני לא מאמין לך, אתה סתם מספר. אומר לו, אתה לא מאמין פה איתי למעלה. עלול למעלה. ואז כשהולכים אז הוא אומר לו, תשמע, דיברתי עם מוטי. מוטי היה מפקד והוא נתן את הפקודה לשבור את הקיר ממוטי את הקצין הראשי כן מאיפה הוא מכיר אותו לא ידעתי אוקיי ואז הוא אומר אני אגיד לך מה היה התעשבתי עם כל עם כל החיילים כולם חברים שלי ששמעון ושלום ושמוליק ואמרתי להם שהחומה הזאת מטרידה אותי מאוד. הם דיברו עם מוטי, עם הקצין שלהם. הוא דיברדיו הצבאי עם איציק. איציק התקשר לאבי, אבי התקשר לרמתקן והוא אמר לו, תביא פטיש של 5 קילוגם בתוך כמה זמן נשבר לגמרי. שלמה היה מאושר, אבל אני לא האמנתי מה יכול להיות. יכולים לראות עלינו למעלה ובאמת אין קיר הלכתי אל החיילים ושאלתי מה היה אומר שלמה ביקש מאיתנו דיברנו דיברנו עם זה דיברנו עם זה עשיתי אומר היום לא מבין הבחוט שכזה נמצא פה שבוע ואתם עושים מה שהוא רוצה אומרים לי כן הוא בחור מאוד נחמד הוא מאוד נחמד מה אבל אני לא נחמד שאם אני מבקש ממכם להוריד אתם כבר 10 שנים לא מורידים אפס הצלחה אומר אל תיכנס אל תיכנעס אני רוצה להגיד לך יומר שלמה נמצא פה רק שבוע כל יום הוא קונה ארוחת צהריים לכל היחידה פיצה פלאפל גלידה סודה שתייה הוא הראה לנו שהוא אוהב אותנו דואג לנו אנחנו דואגים לו ואני מסתכל כן בשלום הזה נכון הוא אומר תראה תראה מה אפשר לעשות ב-50 דולר בחברון באותו יום המדרגות האלה השם שלהם משתנה אם אתם הולכים לחברון תחפשו את מדרגות התקווה מה זה אומר לנו זה אומר לנו שגם אם אתה רואה בחיים שלך חומה ואתה מנסה לשבור אותה לחפש דרך אחרת, דרך של אמונה בעצמך, דרך שאתה יכול לעשות את זה, דרך שיש לך את הכוח לעשות את זה, את הדרך הזאת שבו תגלה את הפנימיות שלך, את העצם שלך. השם יתן לכל אחד מאיתנו שנוכל לגלות את הכוחות הפנימיים שלנו ושנוכל לגדול מזה. ומה שמאוד חשוב את כל הניסיונות שלנו נחלק וניתן לאנשים אחרים שהאור שאנחנו קיבלנו בחיים שלנו ולכל אחד ואחד יש את זה וגם אלה שחושבים שאין לי אני לא מצליח תתחיל לחשוב עמוק עמוק כמה דברים הצלחת בחיים כמה דברים לחמת וגדלת מהם כמה דברים התביישת וצמחת מזה ואת את זה אנחנו צריכים לחלק וזה יתן לנו את הכוחות שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח