הרב יהושע שפירא- שיעור על חנוכה - כ"א כסלו התשע"ו

לש נשמת הרהר שמ מחרת היום נעסוק ב ענייני חנוכה אנחנו סמוך ונראה יש פרשת שבוע כ שהכל ת מזל אפילו ספר תורה שבחל יש פרשת שבוע שאין להם מזל שם תמיד יוצאים שבוע שיש הכי פחות מזל זה בזות הברכה שלצאת סוכות שמחת תורה מי יכול ללמוד פרשת שבועו כן כן אז באמת בשנים האחרונות בליל השנה רבה אני שורים פרשת אזות ברכה זה במת מצווה כזה כל שנרב אבל אז יש גם כן פרשה שלפעמים איין מזל בגלל ה צמידות לחנוכה בכל זאת חנוכה אור גדול והלל והודעה זה לשון חזל שקבעו את הימים האלה את ימי חלוקה בעלי אל והודעה פירוש כמו שכתוב הללו עבדי השם ולא עבדי פרעה זה מדובר על יציאת ממצרים הלל הרגיל שלנו שרק כשיוצאים ממצרים אפשר להלל את השם אבל אי אפשר להלל את השם כשאדם נמצא בתוך מצרים למרות שבטח גם שמה יש הרבה טובות הרבה נפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה איתנו והגלות במובן מסוים זה טובה ופלא עוד יותר גדול מאשר הגאולה כי כבסה שיצאה מ סביבתם של 70 זאבים והקים עלה מקום וזה אפשר להבין אבל שהיא נמצאת בתוך 70 זאבים וכולם תוקפים אותה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועדיין חייה זה נס יותר גדול ובכל זאת אנחנו לא מעללים את השם בתור אבדי פרעה אלא רק שיוצאים ואנחנו עבדי השם כניצול הו מתחת יד מלכות יוון הראשונה נכנסו אחר כך בקבלת מלכות שמים לכן בשנה אחרת שהרגישו קבלת מלכות שמיים וזה ההלל כלומר הוא נכנס כאן וד סוגיה שלא ניכנס אליה בכלל שהוא מעריך במקומות אחרים למה כתוב לשנה אחרת כב אום בהלל והודעה ולא באותה שנה והוא כאן רק מציין מעריך במקומות אחרים שהם הרגישו שחוזר אותו אור שהיה בשנה שעברה והם הבינו שזה לא היה רק משהו מקומי אלא משהו צחי ולכן הוא שייך גם בשנים שיבואו וגם לאורך כל ההיסטוריה אבל מה הם הרגישו את הקבלת ל מלכות שמיים וקבלת ל מלכות שמיים זה התנאי להלל הלל לא אומרים בתוך המצב החשוך אלא רק במצב של האור שכבר ה דבוקים בהשם ואחר כך נתנו על זה עצמו שמח והודעה שזכו להלל את השם על ידי שיצאו בכלל עבדי בשר ודם אז מה זה הודעה הודעה זה עניין אחר לגמרי א אני שמח שיכולתי להלל ו מיד ור העניין אולי נחזור להתחלה דן בעוד אבל העיקר לפנינו ובור העניין דללו להשם לבדו והודעה הואש פות נפש האדם ואני רוצה קצת לעסוק בעניין הזה שהוא מתבאר גם יותר בהמשך אבל קודם כל לדון בחילוק הזה שהלב הוא להשם מלבד והודעה ההשתתפות נפש האדם מאיפה החילוק הזה נובע האמת היא שזה חילוק מאוד פשוט הוא לא דרשני אלא הוא פשטני לגמרי למה מה פירוש הודעה הודעה זה אומר שמישה עשה לי טובה ואני מודה לו הלל זה לא שמישהו עשה לי טובה ואני מודה לו הלל זה שאני משבח אותו יכו להות שבכלל לא עשה טובה אף פעם אי אפשר להודות אם לא עשו לי טובה אין לי על מה אני לא מודה למישהו על זה שהוא איש טוב אלא ע זה שאני קיבלתי תובה אבל להלל אותו לשבח לפער אותו זה מצד מה שהוא לא מצד מה שאני כיבתי זה מפש עצוב ו קרית שמע אמרנו שצריך להודות להשם לאהוב את השם בכל ובך בשני יצריך כ הבנו פעם א דוק נפלא של הרמ רמק אומר רמק אומר ש בכל לבבך בשני יצריך זה דבר ייחודי ויראה לא מצאנו דבר כזה שבכל כש צך רק באהבה אומר למה אומר מפני ש אהבה אדם מוכרח להנות אי אפשר לאהוב בלי להנות זה האגו שלו גם ניזון ולכן זה משני יצריך מצד הטוב האלוקי כפי שהוא לעצמו בלי שאני נהניתי מזה זה יצר הטוב ומצד מה שאני נהנה מזה זה יצר הרע ואנחנו צובים לאהוב את השם גם מצד זה וגם מצד זה או גם מצד שהוא טוב אליי וגם מצד שהוא טוב מצד עצמו וכשאני אוהב אותו מצד שהוא טוב אליי אז התגובה הטבעית היא הודעה וכשאני אוהב אותו מצד עצמו אז התגובה הטבעית הי הלב וכאן אנחנו מבינים גם את מה שהוא אמר קודם מה פירוש שבדי השם ובדי פרעה מי ש אוהב פרעו אז הוא לא יכול לעסוק עכשיו בדרגה של טוב השם מצד עצמו כי הוא כל הזמן אסוק בלדוק קודם כל שאני יצא מה עבדות שאני נמצא בה כיוון שהוא נתון במצוקה שלו בחריפות אז הוא לא פנוי לעסוק בטוב השם מצד עצמו לכן אין הלל כשאדם נמצא בתוך המצרים הלל זה רק שהוא השתחרר והוא לא צריך לדאוג לעצמו אז הוא פוקח את העיניים החוצה שוכח מעצמו ואז הוא יכול להלל אבל כל זמן שהוא חייב לעסוק בטוב שלו אז הוא לא יכול ללל אז נחזור אז הו בור עניין דלל הוא להשם בלבד והודעה הוא בהשתתפות נפש אדם השתתפות נפש אדם כלומר ש ה תודה היא וודאי להשם הוא עשה את הטובה אלא שהוא עשה את התובה לי ואני מרגיש אותה וההרגשה הזאת היא חלק מנן התודה ד אין דם הלל הוא הערה אמיתית מלשון בהילו נרו ש היא לא נבואה הכוונה אור אור הוא לא תל ממה שהוא הגיע אליי לכן גם נר לאחד נר למ כי האור הוא לא מכוון לפלוני מצד עצמו הוא מתפשט בלי גבול כן גם המשל המקובלים תמיד לאינסוף אור אינסוף בגלל שהתכונה של האור היא גם הכי פחות גשמית זה המציאות הגשמית הכי פחות גשמית שיש כומר זה ממש מציאות מצד אחד אבל היא לא תופסת מקום בגשמיות וגם שממילא נלב לזה שיש תכונה של עד כמה שאנחנו חשים פה אינסופיות ברגע שאתה מדליק נ הוא מתפשט לכל הצדדים בלי גבול הוא לא א מכוון רק למקום אחד זה שפע בחסידות חבד יש הרבה א חילוקים בין אור לשפע שכשיש שפע הוא הולך רק לאחד ומה שנמצא אצל האחד לא נמצא אצל האחר אבל אור הוא עצמי אז הוא לא תלוי במקבל אז כאן אז הרה האמתיות מלשון בהילו נרו שזה האור וכמו שכתוב בשמך אשא כפי אשה לשון ות שמתבטל כוחות האדם על ידי הזכרת שמו הגדול יתברך ושמך זה קשור כאן להלל שכשאני מעלל את שמך לא מצד מה שאני קיבלתי אלא מצד מה שאתה שמך אז השה כפיי שהנסיעה הזה שאני כבר לא פה אלא אני הולך למקום אחר אני ניסה לדרגה אחרת לא זה לא מתגלה במקום שלי אני עוזב את מקומי והולך למקומו כשאני מזכיר את שמו אני הולך אליו עכשיו נראה את ההפוך אז אין האדם זוכר ממהות עצמותו רק ללפ מתברך הדמות האלוקית היא המהירה פה וא מה קורה איתי זה בכלל לא חלק מהסיפור זה נשכח לגמרי אין זוכר ממהות עצמו רק לפניו יתברך כמו המלאכים שמשבחים לבורא יתברך ואין עניין אחר כל שכל עניינם זה רק השבח באמת עיקר זה השרפים שהם אפילו למעלה ממלאכים ששרף זה אחד שמרוב התלהבות על השבח לשב יתברך אז הוא נשרף לגמרי ולא נשאר ממנו כלום כומר זה ממש שכחת עצמו תהליך השרפה של השרף עכשיו הצד השני ובעולם הזה אין לנו מוכנים תמיד לזה לכן מה איזה דין מיוחד יש בעל שאסור להגיד אותו כל יום כל האומר א' בכל יום הרי זה מחרף ומגדף למה הוא מחרף ומגדף כי להיות בדרגה שבאמת אתה יצא מכל השר בודים של העולם הזה ואתה פנוי לגמרי להבטל רק להיות באורו התברך זה אדם וודאי לא יכול זהלא זה לא באפשרותו אז כשהוא מעלל כל יום אז מה הוא בעצם הוא מוריד את האמיתיות ההערה האלוקית לתוך ענייניו פה בתוך העולם הזה זה מחרף ומגדף שאם אתה לוקח את האור האלוקי העצמי שלמעלה מהיחס לאדם פרטי ואחרי זה אתה מוריד אותו כשאתה עסוק בתוך עניינך ומשעבד אותו לתוך העניינים האלה שזה כמו להלל כשאתה משעבד בפרעה אז אתה מחר אפוא גדף כי שם שמיים מתחל אז לכן כלל ה בכל יום הרי גם בתפילה כן מעלים כל יום מה ותך ש מנו קולט אבל אתה צודק שיש גם בתוך ההודעה יש בחינה של הלב ואנחנו אומאים את המילה הלב בתוך התפילה בכל יום אבל ה אלן כ כן כעניין העומד בפני עצמו תמיד כשיש שני צדדים יש גם התכללות של זה בזה מה שאנחנו אומרים את הלל זה הלל שבתוך ההודעה אבל אלל שהוא עומד בפני עצמו ועוסק רק בו והראיה שבאמת אנחנו לא מברכים על הלב תקנו לו הברכה כן ביום יום רק ב ראשי חודשים ב מועדות אנחנו אומרים אלל חנוכה אומרים אלל ב בברכה באמת החנוכה ופורים זה הימים שהם הימים הכי חוליים שבהם אומרים א' אין יותר הל ביום חול כי ב ראש חודש יש גם מוסף שזה מדאורייתא בבית המקדש היה יום מיוחד אבל חנוכה ופורים זה יום רגיל לגמרי בפורים לא אומרים אלל ממש אלא רק המגילה זה אלל אז יוצא שחנוכה זה היום היחיד בשנה הימים היחידים בשנה שאומרים אלל ממש בימי חול ולכן באמת אולי מבואר כאן יותר למה היו צריכים לחכות לשנה אחרת כי גם אם אתה מרגיש שזה הרע אתה לא יודע עדיין אם זה הלל כמו שהוא בתוך ההודעה או שהוא ממש מצד עצמו וכשיגיע שנה אחרת הבינו שבאמת יש פה יכולת לצאת מגדרי העולם הזה למרות שזה יום חול גמור ואין פה מוסף וזה פעם יחידה בשנה שאיין מוסף אומרים הל ושוב פורים יש פה בחינה כזאת יש פה בחינה שאדרבה זה שלא אומרים הלל אלא רק המגילה זה הלל זה ירידה עוד יותר למטה ולכן יש איזה שמחה יתרה בפורים אבל יש צד שני שלא ומכים בו באמת אלל והלל ממש ביום שאין בו מוסף זה באמת רק ב אה רק בחנוכה עוד פעם הרב יום העצמאות גם יום העצמות נכון בדור שלנו גם ירושלים בדור שלנו אל באמת נסתכל על העצמאות שלנו בעצמאות של חנוכה שניהם לא דומים לפורים שקתי עובדי החש ורוש שזה בדיוק עובדי פרעה שלא אומרים מה כ בחוץ לארץ אבל זה פרעה וב יש צד ודאי שחנוכה היה לה לאלה מיום העצמאות במובן הזה שהיה מקדש אבל יש קצד שיום העצמאות הוא לאלה לאלה מחנוכה במובן הזה שיש מלכות ישראל ממשית ובחנוכה עם כל ההוד וההדר שיש לנו לחשמונאים כל המקבים נהרגו ה הבן האחרון של מתתיהו שהיה כהן גדול בסוף עשה צדוקי והבלאגן שם חגג במקדש נחרב אנחנו עכשיו מתחילים משהו נצחי נכון אנחנו ההתחלה שם זה הסוף והסוף הזה היה הסוף ובכל זאת הרמבם אומר חזרה מלכות ישראל יתר ל 200 שנה אנחנו חזרה מלכות ישראל אבל מלכות בדרגה אחרת לגמרי שמה היוונים גם אחרי המקבים היה להם את החקרא מצודה על בית המקדש עם שליטה עם כהלים גדולים עם מלחמות אחים עשך ההתייוונות זה לא ש זה היה איזה נקודת אור אבל בתוך ים של חושך גם אחרי ואנחנו ברוך השם זוכים מהתחלה חדשה בדרגה אחרת לגמר ואני מתכוון לומר בזה שאנחנו באמת לכן לא עבדי פרעה באמת יום עצמות אנחנו לא עבדי פה אין יותר גלות מה קורה יודים בגלות אומרים עלל ביום העצמאות כן אבל זה שיש יהודים בארץ ישראל אז אפילו לה שבגלות כבר כבר לא העקתי דרך השורש טוב אז מכן בעולם הזה אין לנו מוכנים תמיד לזה לכן עלל רק פרקים וכמו שכתוב עלל רק ביום עכשיו הוא הוך למקום אחר זה לא שכל הם אומר הלל בכל יום אלא שאיין הלל בלילה יש רק פעם אחת לל פסח למה כי באותו לילה היה אור היה לת ערב יהיה אור הנס היה בלילה כרב יום שר הוא לא יום ולא לילה אנחנו אומרים בליל הסדר למה כי ליל הסדר הוא משהו מיוחד מאוד שהיה אור בלילה יש זה נפק מינה שכל המחלוקות היים אומרים הלב ביום העצמאות בלילה תלוי בשאלה הזאת למה אומרים אלל ופסח בלילה באמת אה בצעירותי שאני גדלתי עם אלל ביום עצמאות ולילה אז מאוד היותי דבוק בזה אבל אחר כ שלמדתי את הסוגיה לא מסתבר לי בכלל להגיד א בו מצרות בלילה כי פסח זה פשוט היה אירוע יוצא דופן במהות של מה הוא לילה ולכן גם כל הפיוטים של ה של של ליל הסדר פיטים שנוגעים ליום שהוא לא יום ולא לילה יום עצמות אפשר למר בליל הסדר אז כתוב שהקדוש ברוך הוא יורד למטה גם ישיש בעצם האור יורד למטה אז יש אור לא צריכים להתעלות לראות טו צך לי לפסח ללמד את זה אבל שמה הירידה למטה היייתה הוצאה ולא הערה בתוך התחתונים אלא להפך הקאת התחתונים והוצאת הניצוץ מהם אבל פה כמו שנראה עוד רגע זה הערת התחתונים בעצמם אבל הודעה הוא תמיד כי בכל מקום יש להודות לשם וא רבה מי שבשפלת יותר צריך ביותר להודות קטונתי מכל החסדים שלמדנו שבוע שעבר וזה עצמו עניין אמר כדי שתהיה מזוזה בימין ול חנוכה בשמאל מזוזה גימטריה הלל זה הימין זה האור זה גילוי אלוקי כמו שכתוב אורך ימים וימינה שאורך ימים כמו שכתוב למען רבו וכולי ואריכות ימים הוא כשיש הדבקות עד השורש בלי יקום והוא עניין התורה כמו שהיה צריך להיות לולי החטא אבל כשגבר החטא ואנחנו בגלות אנו שמחים כשיש שהרה שמגיעה עד המקומות התחתונים וזהו נר חנוכה ושמאל ובלילה שמתי מדליקים נר חנוכה בלילה ואיפה מדליקים אותו בשמאל אז הוא אומר מזוזה בימין ונ חנוכה בשמאל זה הלל והודעה שכל עניין נר חנוכה הוא להמשיך את ההרה גם למקומות התחתונים זה לא כמו פסח פסח זה להקות את התחתונים ולהוציא את ישראל משם לעליונים נכון שההצעה הזאת היא תהליך ארוך עד שמגיעים לשבועות ויש 49 יים של ספירה של כל אלה תהליך הוצאה מאח לאתם אבל זה לא להיר את התחתונים זה לצאת מהם אבל בחנוכה אז כל העניין הוא להעיר את התחתונים בעצמם ולהעיר את התחתונים זה ללכת עד החוץ הכי גדול לכן אומר במקומות אחרים בשפת האמת הרבה מדבר על מה שכתוב חזל שעד מתי צריך להעיר עד שתכלה ריגלה תרמוד זה עם שפל שהם עם עני שאחרי שכבר כולם סוגרים את החנויות אז הם הולכים לאסוף את האשפה או לנקות הם המנקים או ספים את השיריים שזה זה התר מודים אז אפילו הרגליים שהם הבחינה התחתונה של התר מודעים שם הבחינה התחתונה עד שמה צריך להעיר עד מתי עירים עד שגם הרגלי תרמוד ככה אומר מקומות אחרים שגם להם יהיה קלו הנפש עד שתכלה רגלה תרמוד זה לא הפשט נראה לי אבל דרשה נפלאה ידוע ש מה הגבלה עם המזוזה והנר המזוזה עוד פעם א הנר כל עניינו של אומר שזה ה רג תרמוד זה להעיר בתוך החושך זה לא שיהיה אור מצד עצמו זה שיש חושך ובתוך החגבים והנקיים של החושך שם אנחנו מהירים זוזה והמזוזה לא המזוזה זה הור אלוקי היא לא יורדת לשום מקום היא נמצאת למעלה והרי המזוזה צריך להיות בשני שליש העליון למה שני שליש שזה הגובה של הראש של האדם ואיפה החנוכיה צריכה להיות בגובה של הרגל של האדם זה ימין למעלה וזה שמאל למטה והאדם הוא באמצע זה כמו אות א' כזאת שאות א' יש לה י ימנית עליונה י שמאלית תחתונה ואורך באמצע אז נר חנוכה מימין ו נר חנוכה משמאל זוזה מימין ואדם באמצע זה אלופו של עולם ככה הוא מתגלה ו והעיקר לענייננו שמזוזה זה שמע ום שמוע זה אורות עניינים זה לא ירד לתוך חגבי המציאות ונר חנוכה כל עניינו זה שעיר דווקא בחוץ הרי אין לנו עוד מצווה שאתה עושה את המצווה מחוץ לבית וסוגר עלי את הדלת יכול להות שאתה נשאר לשיר הנרות הללו ומה עושו זה לא חלק במצווה אפשר להכנס לביתה לש בפנים יחוד יש חורף אז הרבה פעמים א זה אקווריום נכנסים לפניים אז המצווה הזאת שאתה שם בחוץ וסוגר עליה את הדלת זה בגלל שכל עניינה זה להעיר את החוץ את התחתון וזה מה שהוא אומר שזה הלל והודעה שיש פה שני צדדים האחד זה שאנחנו מעללים אותו מצד עצמו והשני שזה נמשך למטה וזאת ההודעה עכשיו באמת אם נחזור רגע להתבונן על חנוכה יש לנו ש דקות אם נחזור נתבונן על חנוכה באמת יוצא שחנוכה יש פה משהו מיוחד מאוד שכמו שאמרנו אין עוד בשנה יום כזה שמצד אחד אין מוסף מצד שני אומרים ה זה הימים היחידים בשנה פורים כמו שאמרנו זה עוד יותר רידה לתוך הגשמיות והראיה שבחנוכה עיקר העניין הוא הלל והודעה ואם עושים סעודה שיש בה לל והודעה אז גם הסעודה נטפלת ללל והודעה והיא סעודת מצווה אבל הסעודה מצד עצמה היא לא סעודת מצווה בלי הלל והודעה ואיין חובה לעשות אפשר להודות ולל גם בלי סעודה אין חובה ודות לסעוד אבל בפורים זה גשמיות גמורה אז זה לא אחז בלמעלה לל איזה סוג הלל יש בפורים ששם שמיים לא מוזכר בו אפילו פעם אחת הרי המגילה ידוע שאיין ב שם שמיים אז זה הלל מיוחד שזה ירד נו לגמרי וזה התחתון כמו שהוא תחתון לגמרי מגלה אלוקות זה פורים זה אם לא שותים אז לא מבינים זה כלום כן שאנחנו לא שותים עכשיו ערב חנוכה אי אפשר להבין את זהזה בלתי עד זה לא ידע אדם לא יכול לדעת איך זה יכול לקרות שיהיה דבר כזה שהג שמיות הגמורה אתה אוכל שותה ושותה הכוונה לא מים כן שותה וזה מה אתי ואתה אומר אלל בלי שם שמיים וזה אלל אז זה לא פ זה לא פלא שאתה עושה את זה ביום שאין בו מוסף אבל חנוכה באמת הוא מוכז בשני הצדדים עכשיו גם היסטורית חנוכה אוחז משני הצדדים כי מצד אחד היה שם עדיין עבדי יוון והיינו משועבדים וזה היה מאבק כש אה הלחץ היה אדיר על ישראל מצד שני פתאום אתה אוחז באיזה הערת המקדש ופח שמש של כהן גדול באמת יש משהו של חנוכה שהוא מותח את החבל לשני הצדדים הכי הכי למעלה והכי הכי למטה והלב והודעה מבטאים את שני הצדדים הללו שמצד אחד אתה יכול כבר להודות אתה באת לבית המקדש אתה כאילו בקודש הקודשים ואפילו הנרות הם חתומים כהן גדול אתה למרות שהנרות הם בחוץ בכל זאת זה קודש הקודשים ומצד שני זה מאיר בתוך ימים שהם חשוכים ולכן באמת העיירה הזאת נמשכה לתוך הגלות כי אין לנו מבית המקדש שזה האור האלוקי והי לא נרו עלי ראשי שום מצווה שנמשכת כ המקדש לבית הפרטי ולגלות חוץ מחנוכה שזה מצוות מקדש שכל אחד עושה ביתו כאילו יש לי מנורה בדרך כלל אי אפשר לעשות במתכונתו כמוהו חוץ מ חנוכה שגם שם זה שמונה נרות ולא שבע כי אסור לעשות בדיוק כמו המקדש כ זה אח אחד הטעמים שמטרת את הקושיה למה שמונה ימים הרי ליום אחד הספיק השמן אבל אי אפשר לעשות את המנורה שבע בגלל המקדש אבל בכל זאת כן המקדש ממש שיש מצווה זה רק בחלוקה כי היא באמת אוחזת מצד אחד בלב מצד שני בהודה