🎯📱 העיקר והטפל בעידן המודרני, שיעור נפלא לפרשת מטות מסעי | הרב שמואל אברמובסקי

שיעור הערב מוקדש עילוי נשמת צבי מרדכי בן יוסף ולהצלחת נשרה בת מרים הגמרא במסכת במציע בדף פה עמוד א מספרת שבשיעור של רבי בישיבתו היה אורח קבוע שקוראים לו אליהו הנביא הוא היה אחד ממשתתפי השיעור ויום אחד היה ראש חודש ואליהו לא הגיע. אומרת הגמרא אז זה מחרת כשהוא הגיע לשיעור אז רבי התעניין כמו שרב מתעניין כשתלמיד חסר אז למחרת שואלים מה קרה איפה היית? היית חסר לנו אתמול אז הוא אמר לאליהו הנביא מה קרה לא היית בשיעור אתמול? אז אמר לו כן הייתי עסוק. אמר לו מה היית עסוק? אז אמר לו, "תראה, בכל בוקר יש לי תפקיד, אני מאיר את אברהם, יצחק ויעקב ומתפללים." אז התהליך קורה כך. אני מאיר את אברהם, נותן לו ידיים והוא מתפלל. אני מאיר את יצחק, נותן לו ידיים והוא מתפלל. אני מאיר את יעקב, נותן לו ידיים והוא מתפלל. אחרי שאני גומר לאר את אברהם, אני משכיב אותו ואז מאיר את יצחק. זה לוקח זמן. בדרך כלל אני מספיק להגיע לשיעור. היה ראש חודש לא הספקתי להגיע לשיעור כי עד שיערתי את אברהם והחזרתי אותו ואת יצחק והחזרתי אותו ואת יעקב והחזרתי אותו. עבר השיעור אז לכן לא השתתפתי בשיעור. אמר רבי לאליהו הנביא, יש לי הצעת יהול. למה אתה מאיר את אברהם מחכה שהוא יגמור להתפלל? מחזיר אותו חזרה ורק אז מאיר את יצחק. לא חבל על הזמן. תאיר את אברהם, תן לו להתפלל. בינתיים תאיר את יצחק. ואחר כך את יעקב שיתפללו ביחד. תחסוך את הזמן. מה אתה עומד מחכה כל אחד עד שהוא יגמור את התפילה שלו? אמר לו אליהו הנביא, תשמע טוב, אם אני נותן לאברהם, יצחק ויעקב להתפלל ביחד, מגיע המשיח. מיד מגיע המשיח. אמר לו רבי לאליהו הנביא, מי פה אצלנו בעולם שלנו גם הוא יש לו את הכוח הזה שיש את הכוח לאברהם יצחק ויעקב ביחד יש מישהו כזה בעולם שיכול גם הוא להביא את המשיח אבל בשמיים שלו לא הגיע מה שיבוא אליהו בגלל זה הוא לא עשה בכורה שיבוא משליח אדרבה הוא הרב שמיים דוד החליטו שיותר אני >> כן כן כבר הוא יגיד לו את זה אחר כך על כל פנים אז אז הוא אומר לו מי מי נמצא כאן בעולם אמר לו רבי חיא ובניו אמר לו אם אתה מביא את רבי חיא ובניו להתפלל ביחד הם יכולים להביא את המשיח אז רבי ניסע את זה אז רבי קרא לרבי חיה ובניו והביא אותם לבית המדרש והתפללו אומרת הגמרא כשהם עמדו והתפללו יחד יחד עם כל עם ישראל שהיו באותו האזור אמר משיב הרוח נשוה הרוח אמר מוריד הגשם התחיל לרדת גשם כשהוא הגיע למחי המתים התחיל להיות רעש בעולם המתים רצו לצאת מכבריהם זאת אומרת זה עובד הכוח של התפילה הורידה את המציאות הזאת לעולם מיד אמרו בשמיים כפי שאמרתם לא הגיע הזמן עדיין להביא את המשיח. הוא עוד רגע יבקש משיח ויבוא המשיח. אמר, מי גילה את הסוד? מי גילה כאן בעולם את הסגולה? איך אפשר להתפלל בצורה כזאת שהדברים יקרו באופן מיידי? אמרו אליהו הנביא, מיד לקחו את אליהו הנביא ונתנו לו פולסה דנורה. אומרת הגמרא. אז פולסה דנורה אנחנו מכירים את זה בכל מיני קישורים לא כל כך חיוביים ומאיימים ומפחידים אבל פשוטו של המילים פולסדנור אז הוא מכה של אש אז נתנו לו כמות מסוימת הגמרא אומרת של מכות של אש וליהו הנביא ירד כאן לעולם והיה נראה בצורה מבהילה הפריע להם להתפלל שיבש להם את התפילה וכך נעצר האירוע והמשיח לא הגיע עד כאן דברי הגמרא אז ודאי אנחנו רואים כאן בגמרא את הכוח העצום של אברהם יצחק ויעקב ביחד, אבות והבנים ביחד מתפללים, מעבירים את התורה מאב לבן ומתפללים לקדוש ברוך הוא. רבי חיא הוא בניו. יש פה כוח עצום, כוח מיוחד. אבל מה באים לספר לנו? הרי הגמרא לא מספרת לנו סתם סיפורים. הגמרא לא מספרת לנו מעשיות על אליהו הנביא שבא לשיעור ולא היה ומאיר את אברהם, את יצחק. באים ללמד אותנו כאן משהו. ואנחנו נמצאים בימים שאנחנו מתאבלים או על כל פנים אמורים להתאבל על חורבן בית המקדש. אנחנו נמצאים באבלות על זה שמשיח עוד לא הגיע ויש לנו ביד את הסוד. צריכים רק להבין מה הוא. הלו הגמרא מספרת לנו מהו הדרך להביא את המשיח. אז צריכים ללמוד את הסיפור הזה וצריכים להבין מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שהימים הללו שאנחנו נמצאים בתוכם יהפכו לנו לששסון ולשמחה. איך אנחנו יכולים להביא את המשיח ומה מעכב בדבר? אז ננסה ללמוד את הסיפור קצת יותר לעומק. אז למה אליהו הנביא תפקידו באמת להשתתף בשיעור של רבי? מה מה פשר הדבר הזה? למה הוא מגיע ללמוד תורה כאן בעולם שלנו? אז מסביר המרשו במקום. המרשו מסביר שאליהו הנביא הוא הגוף המקשר בין השמיים לארץ. הוא היחיד שעלה לשמיים עם הגוף שלו. אז הוא בעצם מקשר בין העולם התחתון לעולם העליון. הוא באמת נמצא בכל החיבורים הללו. הוא נמצא בבריתות. נכון? יש עוד סיבה למה הוא נמצא בבריתות. בגלל שהוא כינה להשם וכל הסיפור הידוע שם, אבל הוא מקשר אותנו בכל אירוע שיש לנו חיבור בין העולם הזה לעולם העליון. הוא מגיע אלינו בליל הסדר לחבר אותנו לגאולה. אנחנו לא זוכים לראות אותו אבל בכלל הוא נמצא. אנחנו יודעים גילוי אליהו בגמרא זה מובא פעמים רבות. כשרוצים להעביר מסרים מן השמיים כאן לעולם הזה, אליהו הנביא זה תפקידו. אז הוא נמצא כאן בעולם לקשר את העולם הגשמי שלנו אל העולם הרוחני. הוא זה שיכול להיות גם כאן וגם שם. ראש חודש זה זמן מיוחד. ממשיך ומבאר המרשו, ראש חודש זה זמן שמסוגל להביא את המשיח. למה? מכיוון שאנחנו יודעים שראש חודש הוא זמן כפרה לכל תולדותם. מדוע? ראש חודש זה זמן של התחדשות. ודיברנו על זה פעם בהרחבה על עניין הלבנה שמתחדשת ועם ישראל סופר למניין הלבנה בכל ראש חודש מחדש אנחנו מתחדשים ומתחילים מאפס הזמן שהעולם יכול להיות מתוכן זה הזמן שהעולם יכול לחזור לחידוש שלו אל המקור שלו אל נקודת ההתחלה שלו אז לכן ראש חודש זה זמן מסוגל ולא סתם דווקא בראש חודש אברהם יצחק ויעקב אם הם התפללו ביחד הם יכולים להביא את המשיח. הגמרא אומרת שלפני שהוא נותן להם להתפלל, אליהו הנביא נותן להם ידיים. מה שידי אומרת הגמרא, הוא נותן להם ידיים שהרי הם לא צריכים נטילת ידיים לפני התפילה. הלו אברהם, יצחק ויעקב נמצאים בעולם העליון, הם נמצאים במציאות הרוחנית שלהם. וגם אם נגיד שהם מתפללים כביכול מהעולם כאן, מה פשר נטילת הידיים הזו? ולמה מספר אליהו הנביא את זה שלוקח לו חלק מהזמן שהוא פועל גם ליטול להם את הידיים? מה זה? כמה זמן זה לוקח שזה משמעותי? לא, יש כאן משהו עמוק יותר. אז מבאר מהרל. אנחנו מוצאים בכל מקום שיש כיוון כלפי השמיים משתמשים בידיים. כאשר משה רבינו נמצא במלחמת עמלק הוא מרים את ידיו אל השמיים. והגמרא שואלת, "וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" אלא בזמן שהם נוסעים את עיניהם אל אביהם שבשמיים. אז משה רבינו משתמש בידיים להרים את העיניים של עם ישראל אל השמיים, אל בורא עולם. משתמשים בידיים. אברהם אבינו כשהוא אומר שהוא לא רוצה לקחת מסדום, ממלך סדום שום דבר, הוא אומר, הרימותי ידי לכל עליון. הוא מרים את ידיו אל השמיים והוא אומר, הכל לשמיים. אני לא רוצה לקחת שום דבר לעצמי. הרימותי ידי לכל עליון. שוב משתמשים בידיים. כי ידיים הם כביכול עולם המעשה. ידיים איתם אנחנו פועלים, איתם אנחנו משתמשים, איתם אנחנו חיים. הידיים, איתם אנחנו עושים את המעשים שאנחנו עושים. כל פעולה כמעט נדרשת לידיים. וכשאדם מרים את ידיו לשמיים הוא מכריז ואומר שכל הפעולות שלנו, שכל המציאות שלנו הם בשמיים, הם באים מבורא עולם, הם נטו לשמיים, הם נטו מהשמיים. והמטרה שלנו והשאיפה שלנו זה שכל המעשים שלנו יחוונו לשמיים. שנרים את הידיים שלנו לשמיים לא רק כדי לדעת שהכל מגיע מהשמיים אלא גם שנכוון את מעשינו אל השמיים אז לכן הידיים מתרוממות למעלה ולכן אדם כשהוא מתפלל התנועה של התפילה היא להרים את הידיים ניסה כפיים ניסה כפיים אל השמיים למה לעשות את התנועה הזאת של הלוך ושוב להוריד כביכול את השפע מן השמיים כי אנחנו יודעים שהכל מלמעלה וגם להעלות את המעשים שלנו לשמיים, לכוון את עצמנו ואת ליבנו להבינו שבשמיים. אז לכן אליהו הנביא נוטל ידיים לאברהם, יצחק ויעקב כשהם רוצים להביא את המשיח. ליטול ידיים זה לקדש את הידיים. כי הדבר הראשון שאפשר וניתן וצריך לעשות בשביל להביא את המשיח הוא לקדש את הידיים, הוא לקדש את המעשים שלנו, הוא לכוון אותם אל אבינו שבשמיים. לידע שהכל מלמעלה והכל מן השמיים ולכוון גם את מעשינו לשם שמיים. ולכן אברהם, יצחק ויעקב שכל מעשיהם היו לשם שמיים באמת יכולים להביא את המשיח. באמת יכולים לגרום לזה שהמשיח יבוא כאן ועכשיו. אבל גם רבי חיא הוא בניו. גם רבי חיא שנמצא כאן בעולם הזה גם הוא יכול. אז למה קראו לבניו אנחנו מבינים אנחנו רוצים את ההמשכיות את הקשר מאב לבן כך אפשר גם כן הכוח הזה של החיבור בין האבא לבן להביא את המשיח אבל למה דווקא רבי חיא יש הרבה אמוראים היו הרבה תנאים הרבה צדיקים שיכלו להגיע עם בניהם שממשיכים את דרכם ולהתפלל מה יש בו ברבי חיא אז אנחנו יודעים מה שכתוב בגמרא הגמרא אומרת שרבי חיא עשה שלא תשתכח תורה מישראל ישראל. רבי חיא דאג שלא תשתכח תורה מישראל. מה הוא עשה? הוא הלך ודאג שיהיה קלף. הוא לקח בהימות וגידל אותם ולקח את האור שלהם ועשה ממנו קלף וזרע את מה שצריך לזרוע על מנת שיהיה אפשר לייצר את הדיו. ופעל פעולות רבות עד שהוא יוכל היה לייצר בעצמו קלף ודיו. ועליו הוא כתב את התורה ועשה מהם מגילות ספר ולימד איתם את ילדי ישראל ואת עם ישראל את התורה וכך הוא דאג שלא תשתכח תורה מישראל באופן פיזי בעצמו מהתחלה ועד הסוף דאג שלא תשתכח תורה מישראל ואנחנו שואלים את עצמנו לא חבל על הזמן שלך רבי חיא אתה תלמיד חכם אתה עוסק בתורה מה אתה מתעסק עם לייצר את הקלף תיגש אל החנות הקרובה שמייצרים עלו קלף היה מוצר נפוץ בעולם ההוא גם בימינו לא קשה כל כך להשיג קלף אבל אז קלף זה היה דבר בסיסי תיגש לחנות תיקח קלף תיגש לחנות ממול תדאו למה לייצר הכל לבד מה העניין רבי חיא מלמד שצריכים לעשות את הדברים לשם שמיים כדי שלא תשתכח תורה מישראל לא מספיק רק לייצר את הדברים ולעשות אותם. צריכים לעשות את זה עם הכוונה הנכונה, עם הלב הנכון. אז רבי חיא עושה את זה בעצמו בטהרת הלב, בקמיהה גדולה שלא תשתכח תורה מישראל והוא טורח ועושה את הדברים מהיסודות שלהם, מלייצר את הקלף, מלייצר את הדיו. וכך הוא מכין מגילות ספר. כך דואגים שלא תשתכח תורה מישראל. זה האדם. אילו הם האנשים? שיכולים להביא את המשיח כאן היום. באיזה כוח בסוף? בכוח התפילה. הלו, מה הם יעשו כאן בעולם שיביא את המשיח? תפילה. התפילה יכלה להביא את המשיח. אבל כפי שנאמר פה, מן השמיים רצו אחרת, כי לא הגיע הזמן. אז עצרו את האירוע הזה. וגם אליהו הנביא עוצר את האירוע הזה ולא נותן לאברהם, יצחק ויעקב להתפלל ביחד כי אחרת המשיח יבוא. ואנחנו עומדים כאן ומתאבלים על חורבן בית המקדש ושואלים אז למה? אז למה לעצור? לא חבל. כבר אתה מאיר את אברהם, יצחק ויעקב. כבר האמנת את רבי חיא ובניו לפני התיבה. למה לעצור? כל כך הרבה דם, יזה ודמעות היה נחסך לעולם. הסיפור הזה היה נגמר אחרת ואולי עכשיו אפשר לעשות את אותו הדבר. למה עוצרים את זה בשמיים? למה מונים מהמשיח להגיע? למה הוא עוד לא כאן? ככל שנעמיק בשאלה הזו, עוד לפני שנגיע לתשובות, אנחנו כבר בדרך למשיח. ככל שנחדד בליבנו את השאלה למה הוא עוד לא כאן, אנחנו כבר צועדים צעד משמעותי להבין את התשובה אבל גם להגיע לימות המשיח. וכדרכנו נצא למסע קצר שבסופו נקווה שנוכל להבין למה הוא עוד לא כאן ומה בידינו לעשות כדי שהוא יגיע. בפרשת השבוע אנחנו קוראים על בקשתם המיוחדת של בני גד ובני ראובן שניגשים למשה רבינו ומבקשים להישאר לגור בעבר הירדן המזרחית. אומרת התורה, כיוון שבני גד ובני ראובן היה להם הרבה צאון והרבה בקר, מקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד. ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן וכולי אם מצאנו כן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן הם פונים למשה ואומרים אנחנו רוצים להישאר בעבר הירדן המזרחית הרי הקדוש ברוך הוא נתן את החלק הזה לעם ישראל אחרי שכבשו אותו מסיכון וחל קדושה מיוחדת על המקומות הללו ובני גד ובני ראובן רואים שזה ארץ טובה זה מצוין למקנה יש שם מראה בשאפע בשפע רב אז הם רוצים להישאר שם הם מבקשים להישאר שם ומשה רבינו ממש נותן להם נאום חוצב לאבות למה זה לא בסדר הבקשה שלהם ויאמר משה לבני גדחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה תניו את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן נתן להם השם כועסו אבותיכם וכולי מה אתם לא רוצים להיכנס לארץ למה אתם לא רוצים להיכנס לארץ אז הם עונים לו והם אומרים לא התכוונו חס וחלילה אנחנו ודאי ניכנס עם ישראל אנחנו לא רוצים לעשות כמו המרגלים שהניעו את לב העם ואמרו זה מסוכן זה מפחיד אנחנו לא נצליח לכבוש את הארץ חלילה אנחנו נלך עם עם ישראל ניכנס איתם לארץ נכבוש את הארץ ואחר כך אנחנו אנחנו רוצים להישאר לגור שם בעבר הירדן המזרחית. אבל כשקוראים את הפסוקים אנחנו רואים כמה שינויים. כשבני גד ובני ראובן פונים למשה הם אומרים לו כך. אנחנו ויגשו אליו ויאמרו גדרוצון נבנה למקנינו פה. אנחנו נבנה פה לפני שאנחנו נכנסים אנחנו נסדר את הצאון והרים לתפינו ונסדר את הילדים. אנשים והילדים והצאון ישארו פה. ואנחנו נחלץ חושים. אנחנו ניכנס עם עם ישראל ואחר כך נשוב. אנחנו לא נחל את הארץ רק אחרי שכולם יכבשו. אומר להם משה, כמובן בהסכמת בורא עולם אין שום בעיה. אתם יכולים, אתם תיכנסו איתנו לארץ. אבל משה רבינו אומר להם, בנו לכם הרים לטפוגדרות לצונאכם. מי ששם לב שם לב לשינוי המהותי. בני גד ובני ראובן אומרים אנחנו נעשה גדרות צאון גדרות לצאן שלנו ואחר כך הרים לתפינו. אומר להם משה רבינו לא לא זו הדרך בנו לכם הרים לטפוגדרות לצונאכם. קודם כל בונים הרים לילדים אחר כך דואגים לצאן. זאת אומרת משה רבנו וחז"ל מביאים במדרש אומר פה ביקורת נוקבת לבני גד ובני ראובן אתם חושבים על הצון לפני הילדים אתם דואגים למראה למקנה לפני שאתם דואגים לילדים איך אתם מתבטים בצורה שכזו נעשה גדרות לצונינו והרים לתפינו אז אני מקבל תקבלו את הארץ הזאת אבל קודם כל בונים מרים לתפכם ורק רק אחר כך גדרות לצונאכם אבל שלא נתבלבל בני גד ובני ראובן חז"ל אומרים לא סתם עסקו עם הצאון זה לא אנשים שבאו ואמרו יש לנו צא העבודה זה חשוב נתעסק עם הצאון שלנו ושכחו את הילדים חלילה חז"ל מביאים במדרש ורבותינו דורשים את זה רבות שעבודת השם שלהם הייתה להתעסק עם הצון, להתעסק עם הצאון. זה היה התפקיד של בני גד ובני ראובן. זו הייתה המשימה שלהם בתוך החלוקה הזאת של עם ישראל. יש תפקידים רבים. בני גד ובני ראובן עבודת השם שלהם היה לדאוג לצאן. למה צריך צון? כי צריכים קורבנות. כי צריכים עם ישראל זקוק לצאן. הם הסתכלו על הדבר הזה כעבודת השם. ובאמת זו הייתה עבודת השם. ולא סתם הם לא רצו להיכנס לארץ ישראל. חז"ל אומרים במדרש בני גד ובני ראובן ממשיכים את מורשתו של ראובן. כולנו זוכרים את ראובן שמביא לאמו דודאים. והתורה מדגישה וימי קציר חיטים ויבוא ראובן ויביא דודאים. התורה מדגישה שראובן הלך בזמן כזה שיש קציר חיתים. יש חיטים רבות על פני השדה, אבל הוא לא לקח חיטים. הוא הביא דודעים, הוא הביא מן ההפקר, הוא נזהר מאוד בגזל. והתורה רואה את העניין לציין לנו את הדבר הזה שראובן ניזהר מאוד מן הגזל. הוא דאג להביא דודעים בצורה כזו שלא יהיה פה שום חשש חלילה של גזל. אומרים חז"ל, כך גם בני צאצא, בני גד בני ראובן יחד עם בני גד הם לא רצו להיכנס לארץ מכיוון שהם ידעו שבהמה דקה לגדל בארץ ישראל זה לא פשוט צריכים להשגיח עליה שלא תראה בשדות זרים שלא תיכנס למקומות שהם לא ברשותה ושם מעבר לירדן יש מראה בשפע בשטחי הפקר בשטחים שלהם בצורה כזאת שהם ידעו שהם יוכלו לקיים את התפקיד שלהם בעיסוק שלהם סביב הבהימות בצורה המהודרת ביותר. לכן הם מבקשים לגור בעבר הירדן המזרחית. הם לא סתם רוצים להתעסק עם הגשמיות, רוצים להתעסק עם הענייני הפרנסה ולכן הם מבקשים להישאר שם. לא. יש להם בזה מטרה ערקית, מטרה רוחנית. זה התפקיד שלהם. הם ממשיכים את המורשת של ראובן. זה מאוד משמעותי ובכל אופן משה רבינו בא אליהם בטענה ומשה רבינו אומר להם קודם כל דואגים לילדים רק אחר כך דואגים לצאן גם עם הצאון זו עבודת השם שלכם וחז"ל לא מסתפקים בביקורת הזו חז"ל אומרים שבני גד ובני ראובן נאנשו על זה שהם ירשו ירושה מבהלת בבהלה במהירות היכן רואים את המהירות? אז נשים לב לדבר מעניין נוסף. אנחנו יודעים שיש דבר הלכתי שנקרא תנאי בני גד ובני ראובן. כל תנאי אומרת הגמרא בגמרא בקידושין, כל תנאי שאינו כיתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. פירושם של דברים. כשאני רוצה לעשות תנאי עם מישהו ולומר לו, אם תיתן לי ללכת לביתך מחר, אני אתן לך לגור בביתי מוכרותיים. בסדר? זה תנאי. אני אתן לך לגור בבית שלי בתנאי שאתה תיתן לי לגור היום בבית שלך. בשביל שהתנאי יחול צריך לעשות תנאי כפול. פירושו של דבר לומר, אם תיתן לי לגור בביתך, אני אתן לך לגור בביתי. אבל אם לא תיתן לי לגור בביתך, אני לא אתן לך לגור בביתי. זה נקרא תנאי כפול. מאיפה לומדים את זה? מבני גד ובני ראובן. כי משה רבינו, כשמשה רבינו מדבר עם בני גד ובני ראובן, הוא אומר להם, אם תעשו את הדבר הזה, אם תחלצו לפני השם למלחמה ועבר לכם כל חלוץ וכולי, תרשו את עבר הירדן. ואם לא תעשו כן, לא תקבלו את עבר הירדן. זאת אומרת, משה רבנו עושה עושה איתם את התנאי כפול ומבהיר. אם תעשו מה שהבטחתם ותלחמו עם עם ישראל, תקבלו את עבר הירדן. אם לא תעשו, לא תקבלו. זה תנאי בני גד ובני ראובן. אבל כשבני גד ובני ראובן הציעו את התנאי הזה, הם לא עשו אותו תנאי כפול. הם לא חזרו על שני הצדדים. הם אמרו אנחנו נעבור חלוצים ולא נקבל את הארץ. רק בתנאי שנעשה את מה שהבטחנו. אבל הם לא עשו את התנאי כפול. ובכל אופן אנחנו קוראים תנאי בני גד ובני ראובן. כי משה רבנו הכיל את התנאי לפי הנוסחה שלו. כתוב ברמבם שההלכה הזו של תנאי בני גד ובני ראובן דהיינו שהתנאי צריך להיות כפול זה רק לדבר עתידי זה רק לדבר שיקרה בהמשך זאת אומרת שאני אומר אני אתן לך לגור בביתי מחר בתנאי שתיתן לי מתי שהוא לגור אז זה תנאי עתידי שם צריך תנאי כפול אבל אם אני אומר לך אני אתן לך עכשיו לגור בביתי בתנאי שעכשיו תיתן לי משהו אחר לא צריכים לעשות תנאי כפול וכאן יש הבדל בין מה שביקשו בני גד בני ראובן למה שאמר להם משה. בני גד ובני ראובן רצו לנחול את הארץ שלהם עכשיו כאן ומיד. משה רבינו אמר להם לא לא זה תנאי עתידי. אתם תקבלו את זה רק אחר כך. וזה חז"ל קוראים לירושה בתבהלה בהלה. למה זה ירושה בבהלה? כי הם רצו את זה מהר מהר כאן ועכשיו. כאן ועכשיו. למה? כי הם מאוד החשיבו את העניין הזה של הגור בעבר הירדן המזרחית. הם ראו לזה חשיבות רבה מאוד כפי שביארנו לגודל העניין של ההתעסקות שלהם עם הצון. והם נאנשו על כך אומרים חז"ל אומרים חז"ל אותה ירושה שהגיעה בבהלה גם הלכה ראשונה. פעמיים עבר הירדן המזרחית מקבלת את העונש הראשונה. בפעם הראשונה זה קורה בימי אחז מלך הרם. כאשר יהו הופך למלך וכשהוא הופך למלך הוא היה מלך צדיק בתחילת דרכו והוא בא ואומר לעם ישראל אני הולך לעבוד את הבעל הרבה יותר מהמלכים שהיו לפניי והוא אוסף את כל נביאי הבעל הוא בטקטיקה הזו משמיד את כולם ונלחם בכל נביאי הבעל ותחילת מלכותו הוא צדיק גדול והקדוש ברוך הוא אומר לו בגלל שאתה צדיק ואתה הולך בדרכי ואתה אתה תעשה את רצוני, המלכות שלך תימשך ובניך ימשיכו אותך. אבל אז חלה מפנה והוא מפסיק לשמור את רצון השם והוא מפסיק ללכת בדרך הישר. ואז הקדוש ברוך הוא שולח את החז מלך הרם ואחז מלך הרם מגיע ופוגע בעם ישראל ונוגס בעם ישראל איפה? בגבולות בעבר הירדן המזרחית. ובני גד ובני ראובן שגרים שם הם נפגעים הם מקבלים את הגזירה אומרים חז"ל במדרש זה היה העונש שלהם על הבהלה שהם בה רצו לקבל את עבר הירדן המזרחית ופעם נוספת כאשר מלכי ישור באים וכובשים את עם ישראל מאוחר יותר סנחריב מגיע וכובש את כל עם ישראל את כל השבטים אבל שמונה שנים קודם עושה רש"י חשבון בדברי הימים ששמונה שנים לפני פני שכל עם ישראל גולם מארצו, בני גד ובני ראובן גולים קודם. הם הראשונים שגולים אלו שנמצאים בעבר הירדן המזרחית. וכל זאת למה? כי הם ביקשו לגור בעבר הירדן המזרחית. ולמה זה כל כך נורא? אז חז"ל אומרים ורבותינו מפרשים נכון עבר הירדן המזרחית או אחת מההרים שניתנו במתנה לאברהם אבינו. נכון, האזור הזה קיבל קדושה, אבל זו לא הקדושה של ארץ ישראל. זה לא הקדושה הגמורה של ארץ ישראל. יש מחלוקות. האם ביכורים אפשר להביא מהאזור הזה? עוד כל מיני עניינים של ארץ ישראל שיש דיונים ושיטות שונות. האם קדושתם גמורה כקדושת ארץ ישראל? זה קדוש אבל קצת פחות. והרבה יותר מזה. הם רחוקים מבית המקדש. הם רחוקים מהמרכז הרוחני של עם ישראל. הם מבודדים מתוך כל עם ישראל. ונשים לב לדבר מעניין כמה משה רבינו דאג מהבידוד הזה, מהחוסר חיבור אל הקדושה, אל העם, אל העם שנמצא בתוך ארץ ישראל. מי גר בעבר הירדן המזרחית? בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה. אבל כשאנחנו קוראים את הפסוקים, הם לא פנו בכלל חצי שבט המנשה. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. אין מנשה בסיפור. כל המשע ומתן מתנהל עם בני ראובן ובני גד. ופתאום בסוף כאשר באמת הם הולכים משה רבינו אומר שגם חצי שבט המנשה הצטרף עליהם. איפה הגיעו חצי שבט המנשה לסיפור? כתוב בחז"ל זה היה רעיון של משה. משה רבנו חיפש מתנדבים. איזה שבט מוכן לתת חצי ממנו? שילך עם בני גד ובני ראובן. ולמה משה רבינו אמר, אם אני לוקח חצי שבט ושם אותו שם, הם בני משפחה. חצי משפחה בצד הזה של הגבול, חצי משפחה מהצד השני של הגבול, שהיירות תהיה מצויות, יהיה קשר, זה יחבר את ראובן וגד ואת כל מי שגר שם אל הקדושה האמיתית של ארץ ישראל, אל בית המקדש, אל אלו שגרים מהצד השני של הגבול בתוך הארץ. החיבור הזה הוא חיבור חשוב. משה רבינו לוקח חצי שבט ומוציא אותם החוצה בשביל לקשר את בני גד ובני ראובן. וזו התביעה שיש על בני גד ובני ראובן. איך אתם מוותרים על קדושת ארץ ישראל? איך אתם מוותרים על החיבור אל בית המקדש, אל מקור התורה, אל מקור הרוחניות, אל המרכז הרוחני שנמצא בתוכי ארץ ישראל. ולכן הם נאנשים עונש חמור מאוד. וכאן כתוב דבר שהוא קשה מאוד ונפלא מאוד. הלו בני גד ובני ראובן כפי שלימדו אותנו חז"ל רצו לעשות משהו טוב. הם לא באו לבחור בגשמיות. היה להם ערכים גדולים מאוד. היה להם ערך של אצפקידם. היה להם ערך שלהיזהר מן הגזל. היה להם ערך שלעשות את התפקיד שלהם בשלמות. והם היו מוכנים לשלם את המחיר שצריך בשביל לקבל את הדבר הזה שהם ראו בו משימת חייהם ובכל אופן הם נטבעו על כך ובכל אופן הם טעו בגישה שלהם טעות כזו שהביאה אותם לומר גדרו צא נעשה לצונינו והרים לטפינו כי גם כשישנם כמה ערכים ויש ערכים שהם חשובים החוכמה היא להעמיד את סולם הערכים, נכון? החוכמה והקושי, לדעת גם כשערך מתנגש עם ערך, מה הוא הערך העליון? מה הערך שעליו מוותרים בשום פנים ואופן? מהוא הסדר של סולם הערכים? כי כשיש דבר ערכי אל מול דבר גשמי או דבר שאין לו ערך זה מאוד קל. אולי יש יצר הרע, אולי צריכים להילחם כביכול בתאוות, אבל המשימה ברורה. צריכים לעשות את הדבר הערכי. אבל כשערכים מתנגשים, כשיש ערך אל מול ערך וצריכים לבחור מה נדחה, מי נדחה מפני מי, זה כבר קשה הרבה יותר. וחז"ל ראו אצל בני גד ובני ראובן את חיסרון המשקל הנכון לערכים, את עצמת המשקל של מצוות הגידול הכבשים, של הזהירות בגזל אל מול קדושת הארץ, הקרבה אל מרכזי הרוחניות, הקרבה אל התורה, זה מה שבא באים חז"ל בביקורת על בני גדול. בני ראובן שסולם הערכים הוא לא נכון ומשה רבינו אומר זו הסיבה שאתם מקדימים את הצאון לילדים כי אתם לא מעמידים את הערכים נכון אם הערכים שלכם סולם הערכים שלכם היה במקום הנכון לא הייתם אומרים כזה משפט שלדאוג לצאן גם אם הוא מצווה לפני שנדאג לילדים זה המסר של בני גד ובני ראובן אבל חז"ל מלמדים אותנו שזה הגיע סולם הערכים המשובש הביא את בני גד ובני ראובן למקום נורא מאוד. אנחנו יודעים בפרשה הבאה שנקרא אותה גם כן יש את המצווה של הרי מקלט שצריכים לעשות הרי מקלט. אדם שרוצח בשגגה צריך לארגן הרי מקלט. צריך לברוח לעיר מקלט. אז הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לעשות הרי מקלט. כמה הרים יש בעבר הירדן המזרחית? שלושה. כמה ערים מקלט יש בסך הכל? תשעה. זה לא פרופורציונלי. שלושה הרי מקלט, שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחית בשביל כמות כל כך קטנה של חלקים מהעם, זה חלוקה לא הגיונית. למה הם היו צריכים כל כך הרבה הרי מקלט? אומרים חז"ל, אומרת הגמרא במסכת מכות, בעבר הירדן המזרחית היו הרבה רוצחים. היו הרבה רוצחים, אז היו צריכים הרבה הרי מקלט. שואל תוספות, מה הקשר? עיר מקלט זה לשוגג, לא מה זה היו הרבה רוצחים אם הם רוצחים זהג אם הם רוצחים אז הורגים אותם מי שהורג בשגגה הולך לעיר מקלט למה צריכים הרבה הרי מקלט למקום שיש הרבה רוצחים צריכים הרבה בתי סו הרבה גרדומים אז תוספות מסביר את מה שאנחנו יודעים מחז"ל שהקדוש ברוך הוא אמר אדם שהרג במזיד ולא תפסו אותו אני אגלגל את זה שהוא יהרוג בשוגג אז אז לכן כיוון שהיו הרבה רוצחים ולא תמיד תפסו אותם אז נוצרו הרבה הריגות בשגגה רש"י מביא את זה שמה על יהרוג אותו בשגגה אז כך תוספות רוצה לתרץ למה צריכים הרבה הריים מקלט הרמבן אומר שהיו הרבה כאלו שבאמת רצחו במזיד ועשו את עצמם כאילו הם רצחו בשגגה וברחו לעיר מקלט וברגע שהם בתוך עיר מקלט עכשיו צריכים להוכיח שבאמת הם הרגו במזיד אבל יש ברבותינו שמפרשים ולכאורה זה לא סתירה לפירושים האחרים. במקום שיש הרבה רוצחים יש גם הרבה רוצחים בשגגה. כי עד איך רוצחים בשגגה? כשהמוות מזולזל. כשחיי האדם הערך שלהם לא מספיק נמצא במקום הנכון. וחז"ל ראו הקשר בין סולם הערכים של הצאן לפני הילדים, של ערך הצן לפני קדושת הארץ והחיבור אל בית המקדש לבין ריבוי רוצחים. ודוגמה לזה אנחנו מוצאים בגמרא במסכת יומא. הגמרא במסכת יומא מספרת סיפור שעסקנו בו פעם. סיפור מבהיל. כאשר הקריבו את קורבן תרומת הדשן מדי בוקר, החלוקה של הכהנים הייתה בתחילת הדרך. מי מביא את תרומת הדשן? היה תחרות ריצה. מי שרץ ומגיע הראשון אל המזבח, אל קצה המזבח, עולה בכבש ומגיע הראשון אל תחילת המזבח, הוא זוכה בתרומת הדשם. וכל הכהנים שרצו היו רצים והקודם זוכה. אומרת הגמרא, פעם אחת רצו שני כהנים וכאשר אחד הכהנים שחשקן נפשו לתרום את הדשן ראה שחברו הולך לנצח אותו במירוץ, הוא שלף סכין מכיסו ודקר אותו ורץ לתרום את הדשא וכולם עמדו שם מזועזעים ורבי צדוק הכהן עמד וגאה בבחיה ואמר איך ייתכן שכהן רוצח את חברו בשביל לתרום את הדשן הוא לפתע נכנס אל היכל הקודש אביו של הכהן אשר מוטל שותט דם על גבי המזבח והוא רץ אל בנו הוא מקשיב לנשימותיו ואומר הוא עדיין בחיים שולף את הסכין ואומר הסכין לא נטמאה ברוך השם הסכין לא נטמאה הוא עדיין חי ואומרת הגמרא מה זה? איך אבא שרואה את בנו מפרפר למוות דואג לסכין שלא נטמאה? האם ייתכן דבר שכזה? אומרת הגמרא, תראה כמה חמורה אצלהם הייתה טומאה, טומאה של כלי המקדש. אבל הגמרא לא נשארת בזה. ומיד היא שואלת את השאלה המתבקשת. חמורה הייתה טומאת בית המקדש או שמה מזולזל היה ערך החיים? וכמובן המסקנה היא שמזולזל היה ערך החיים. כי נכון שיש ערך של טומאת כלי המקדש. זה נורא והיום טומאת כלי המקדש. מקום המקדש זה המקום החשוב ביותר והקדושה והטהרה בו הם חמורים מאוד. אבל הבן שלך מוטל כאן מפרפר למוות. זהו סולם ערכי משובש. זהו ערך שלא נמצא במקום הנכון. כי יש ערכים, אבל צריכים להעמיד את הערכים במקום הנכון. צריכים להיזהר משיבוש שאנחנו לא יודעים מה נדחה מפני מה חשוב יותר, אבל מה חשוב עוד יותר. וזו עבודת חיינו. כי יש דברים שזה ברור, יש דברים שזה ברור לנו אבל הקושי איפה שזה מתחיל להתבלבל. וכשרוצים לרדת לעומק הדבר, הרבה פעמים ההבדל בין העיקר לתפל ובין החיצוניות אל הפנימיות. כי הרבה פעמים נוח לנו להיכנס לערכים חיצוניים. הם הרבה יותר קלים לפעולה, הרבה יותר קשה להשקיע בערכים שדורשים מאיתנו פנימיות, שדורשים מאיתנו עבודה סיזיפית. כתוב בירושלמי במסכת שקלים שרב חמהא בר חנינא ורב הושיה הלכו ברחובות לוד וברחובות לוד היו כמה וכמה בתי כנסת מפוארים מאוד. אז פונה רב חמהא בר חנינא לרב הושיה ואומר לו כמה ממון השקיעו אבותיי כאן אומר לו אתה רואה את הבתי כנסת המפוארים הללו תראה איזה יופי אתה יודע מי ממן את זה אבותיי כל הכסף שלהם הם השקיעו כאן ולהפתעתו רבושיה במקום להתפעל ולומר כמה נדבנים היו אבותיו הוא אומר לו כמה נפשות שיקו אבותיך כאן מסבירים המפרשים על הדף מה הוא אמר לו? הוא אמר לו, "אתה רואה את הבית כנסת המפואר, אבל הוא ריק. אין שם אף אחד. הוא פתוח בקושי לתפילות. אין שם לומדי תורה, אין שם שיעורים. אז את אותו כסף שהשקעת, כך אומרים המפרשים על הירושלמי, אותו כסף שהשקעת לבנות את המבנה היפה הזה, יכולת להשקיע להחזיק לומדי תורה שישבו כאן בבית המדרש ויעסקו בתורה. יכולת להחזיק רב שיבוא וילמד תורה לעמו ישראל שינהיג את המקום הזה. יכולת לתת אותו לעניים שיוכלו להתפרנס ויהיה להם זמן לקיים מצוות ולשמור את התורה באופן טוב יותר. אז זה נקרא נפשות שהלכו לאיבוד בכסף שהושקע במבנה החיצוני. אז לא שמישהו דיבר נגד בניית בתי מדרש חלילה. מצווה היא הלכה היא בשולחן ערוך לפאר ולשחל את היכל בית השם. ערך גדול מאוד הוא בית המכנסת צריך להיות הגבוה ביותר בכל העיר. הוא צריך להיות יפה ומהודר. אבל הערך הזה לא עומד אל מול הערך של התוכן הפנימי, של הערך ה אמיתי יותר, הטוב עוד יותר. וכשזה בעל חשבון זה אז צריכים לבחור בערך הנכון. כתוב בשוט תשבץ, שאלה מאוד מעניינת. לנו היא נשמעת מוזרה, אבל זו שאלה שכתובה שם שהוא נשאל. יהודי נולד לו בן בג' באב. אז הברית שלו צריכה להיות בי באב. הבעיה היא שי באב באותו שנה היה תשעה באב נידחה. אז הוא פנה על התשבוץ ושאל אותו, הוא אמר לו, "תראה, אני צריך לעשות ברית לבן שלי." נכון? ויש מצווה גדולה שעושים ברית לעשות סעודה. נכון? אז אולי הסעודה הגדולה שאני רוצה לעשות, אם אני אעשה סעודה בערב, אני אעשה את הברית ואני אעשה סעודה במוצאי הצום, זה לא אותו חגיגה שאפשר לעשות, לא אותה סעודה מיוחדת שאפשר לעשות ביום. עכשיו הצום הוא נדחה, אז אולי מותר לדחות את הצום ולעשות סעודת הברית, לקיים את המצווה המפוארת של סעודת הברית. כמובן שהתשבצרך לענות לו ואמר לו, איך אתה מעלה על דעתך דבר שכזה? הלו אנחנו רוצים לעשות סעודה על המצווה אז צריכה להיות סעודת מצווה איך אפשר לעשות סעודת מצווה שעניינה הוא חורבן ביתינו ביום שאנחנו מתבלים על חורבן ביתינו לוותר על הצום בשביל הדבר הזה ושוב אנחנו רואים את סולם ערכים זה דוגמאות שאנחנו מבינים אותם בצורה פשוטה אבל אנחנו צריכים למצוא לנו בדור שלנו בחיים שלנו את הדוג דוגמאות שמבלות אותנו, את הערכים שבהם אנחנו לא יודעים לשים באמת את הערך הנכון, את הסדר הנכון. כי זה מה שבני גד ובני ראובן מלמדים אותנו. הם מלמדים אותנו שגם כשעסוקים במצוות, גם כשעסוקים בדברים חיוביים, צריכים לדעת את הסדר. לא להתעסק בערך כזה שיש ערך גדול יותר ממנו. ובעיקר לא להתעסק בערכים חיצוניים על חשבון הערכים הפנימיים, על חשבון הערכים שדורשים מאיתנו עבודה. ומכאן אנחנו יכולים להבין מהו חורבן בית המקדש ועל מה אנחנו מתאבלים ואולי איך אנחנו יכולים להביא לנו את המשיח. כתוב בפסוק במסתרים תבקי נפשי. הקדוש ברוך הוא בוכה במסתרים. אומרים חז"ל בגמרא, מקום יש לקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. ושם הקדוש ברוך הוא בוכה. כי אומרת הגמרא, איך ייתכן וכי יש בחייה לפני הקדוש ברוך הוא? הלו הוד והדר לפניו. איך ייתכן בחייה לפני הקדוש ברוך הוא? אומרת הגמרא, נכון, כאן בבתי בראי, כאן בבתי גאי, כאן בבתים הפנימיים וכאן בבתים החיצוניים. בבתים החיצוניים עוד והדר לפניו, אבל בבתים הפנימיים, במסתרים תבקי נפשי, בפנימיות של כביכול של בית המקדש, בבתים הפנימיים של הקדוש ברוך הוא, שם הקדוש ברוך הוא בוכה, שם יש בחייה גדולה. ואולי זה עומק מהות החורבן. הקדוש ברוך הוא בא ואומר בניי בית המקדש שנמצא עומד על טילו אנחנו יודעים מחז"ל זה מובא בנפש החיים הוא מביא מחז"ל בית המקדש שעומד על טילו בירושלים הוא רק בבואה לבית המקדש שנמצא שם בעולם העליון. הגמרא אומרת שאלו שהחריבו את בית המקדש מבנה שכבר חרב הם החריבו הם לא עשו כלום מה הכוונה לו המבנה עמד על טילו כי הבית המקדש שלנו כאן בעולם הוא מלמד על בית המקדש בעולם העליון וכששם זה חרב אין זכות קיום לבית המקדש שנמצא אצלנו מה מחריב את בית המקדש העליון כשאין פנימיות כשסולם הערכים הכי משתבש כשההשקעה הערכית נמצאת לא במקום הנכון כשלא הערכית אז ודאי אבל כשהפנימיות חסרה כשחסר את התוכן הפנימי האמיתי הנכון התיקון של האדם השינוי המהותי שלו אז יש בחייה ולכן הקדוש ברוך הוא אומר במסתרים תבכה נפשי בחוץ עוד והדר לפניו יכול להיות מציאות שבחוץ הכל נראה טוב ויפה אבל בפנימיות יש חורבן כי הרי עם ישראל לא ידע למה נחרב הבית נכון לא ידעו לא ידעו מלכי ארץ אף אחד לא הבין לו המינו מלכי ארץ שיחרב בית המקדש ועם ישראל לא הבין למה נחרב בית המקדש וחיפשו וחיפשו וחיפשו ולא מצאו עד שגילו שלא ברכו בתורה תחילה. ככה אומרים חז"ל, לא ברכו בתורה תחילה. לכן הכרב הבית. היו עוד סיבות שגרמו לכך. אבל בסוף מה שגרם באופן מעשי לחורבן הבית שלא ברחו בתורה תחילה. מה זאת אומרת לא ברחו בתורה תחילה? זאת אומרת שלמדו תורה. זאת אומרת שקיימו את המצוות. העם הסתובב ולא הבין שהוא נמצא בחורבן. וירמיהו הנביא מגיע ומטרה בעם והעם לא מבין כי העם טולה יהבו על בית המקדש. הוא רואה את הבניין קיים. הוא רואה אותו פעיל. בית המקדש קיים. וכך ירמיה אומר פסוקים איומים ונוראים. אומר הנביא ירמיה, כה אמר השם צווקות אלוקי ישראל, הטיבו דרכיכם ומעלליכם אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור, היכל השם, היכל השם, היכל השם אמה. עם ישראל עמד ואמר, "יש לנו את בית המקדש, אנחנו באים לבית המקדש, אנחנו מקריבים קורבנות אבל בפנים לא היה סולם הערכים הנכון. זה לא יעזור לכם, אומר ירמיה, אל תתפטו לראות את החיצוניות, כי אם היטב תהיבו את דרככם ואת מעלליכם, אם הסעשו משפט בין איש ובין ראהו. גר ויתום ואלמנה לא תעשוקו ודם נקי אל תשפחו. ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו. אתם בוטחים על דברי השקר הזה לבלתי הועיל. הגנוב רצוח ונעוף וישבה לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם ובתם ועמדתם לפניי בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם ניצלנו. עכשיו מה הם באו לבית המקדש והם חשבו שהם יבואו עוברי עבירה? לא. הם לא הבינו את המצב שלהם. הם עסקו בחיצוניות של הדבר. הם אמרו הנה אנחנו באים לבית המקדש, הנה אנחנו מקריבים קורבנות. את המעשים הפיזיים הם הצליחו לעשות אבל במסתרים תבקה נפשי. ואולי זה עומק הדבר שלא ברחו בתורה תחילה. אומרים חז"ל מביא הרן שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם לברך עליה. על החטא שלו ברחו בתורה תחילה נחרב הבית. כן, כי הברכה היא החשיבות. מה הכוונה? היה תורה, למדו תורה, שמרו את התורה, אבל היא לא הייתה חשובה בעיניהם. זה לא היה במקום הנכון בסולם הערכים שלהם. וכשהערכים, אל מול הערכים לא נמצאים בסדר הנכון, אז יש חורבן. כי בפנימיות יש חורבן. במסתרים תבקי נפשי. לכן אליהו הנביא מעמיד לתפילה את אברהם, יצחק ויעקב. הם יכולים להביא את המשיח כי הם עשו הכל לשם שמיים. הם עשו הכל עם הפנימיות. הם השקיעו בסולם הערכים הנכון. וכנל רבי חיא ובניו. אבל למי המשיח יבוא? הוא יבוא והעולם לא נמצא במקום הנכון. הוא יבוא והעולם עוד לא מגיע למקום הזה שאפשר להיכנס למסתרים, שאפשר לגלות את הפנימיות. אז אי אפשר להביא את המשיח. העולם לא יכול להגיע אל תיקונו. הוא יגיע אל תיקונו בכל מצב. ברגע שיגיע אל הסוף ואז זה כבר דרך אחרת כשזה בעיתה. אבל אחישנה להביא את המשיח קודם הזמן טכנית בכוח התפילה אפשר בתפילה אמיתית עם כוח של אנשים שפועלים עם הפנימיות אפשר אבל צריכים שיהיה עם שיבוא אליו המשיח אז איך מביאים את המשיח כשכולנו ניכנס אל הפנימיות שנדאג שגם בבתי הפנימיות שלנו יהיה הוד והדר שלא רק בחיצוניות תהיה עבודת השם ושהסולם הערכים שלנו יהיה במקום הנכון. שהערכים יעמדו במקום הנכון. כי זה מה שאנחנו לומדים מבני גד ובני ראובן. כי כשמעדיפים ערך על ערך כשזה לא נכון אז מגיעים לעיבותים של הקדמת הצון לילדים וחלילה מגיעים לריבוי הרוצחים. כך חז"ל מסתכלים על זה ואז חלילה נאנשים. אבל כששמים את הערכים בדרך הישרה והנכונה ומשקיעים בפנימיות ומשקיעים בתוכן של הדברים ובחיבור אליהם אז מפסיקה הבחייה במסתרים ואז אפשר לבנות את בניין בית המקדש. כתוב בשולחן ערוך ראוי לכל ירא שמיים שיהיה מיצר ובוכה על חורבן ביתינו בימים אלו כולם שואלים ומי שלא ירא שמיים לא צריך להצטער על חורבן בית המקדש אז מקובל לענות שמי שלא ירא שמיים קודם כל שיבכה על זה שהוא לא ירא שמיים אחר כך שיתעסק עם בית המקדש אבל לפי דרכינו ראוי לכל ירא שמיים להצטער על חורבן בית המקדש אם אתה תהיה ירא שמיים אתה כבר בדרך איך להצטער על חורבן בית המקדש שזה מה שיביא לנו את בית המקדש כי היראת שמיים הפנימית ההשקעה בפנימיות ההשקעה ביראת שמיים בסולם הערכים הנכון ההשקעה בעבודה הקשה לא החיצונית שהיא קלה יותר אלא הפנימית המתקנת היא זו שמביאה אותנו להבין כמה חסר לנו בית המקדש לרצות להתקרב לבית המקדש ואז ודאי נזכה להיות ביניו שעליהם נאמר כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה במרה בימינו אמן