שיחה לל"ג בעומר תשפ"ו | ראש הישיבה, הרב גבריאל סרף

שני אפשר לומר שני מאורעות מרכזיים נקשרו סליחה ביום הזה יום לק בעומר הדבר הראשון מה שמופיע ב בטו בבית יוסף בסימן תצג ביחס לדברי הגמרא מפורסמים ביבמות סב שני 12,000 זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא א מגוט ואת אנטיפרס וכולם מתו א מפסח ועד הצרת ומופיע בתור בבית יוסף שבאמת היום שהם הפסיקו למות בו זה יהיה פרוס הצרת זה לגד אה אה ולכן מנהגי אבלות מפסיקים כ מנהג בני אשכנז מנהג בני ספרד מפסיקים ב ביום הזה זה נקודה אחת ונקודה שנייה שמופיעה בהקשר של היום הזה יום הילולה דרשבי מה זה יום הילולה של רשבי יש כאלה שיאמרו שזה יום פטירתו יש כאלה שאמרו שאין לזה מקור היום שנתפרסם מתפרסמה תורתו של רשבי, תורת הסוד, תורת הזוהר, האידרה ו ולכן נוהגים שמחה ביום הזה. באמת אני חושב שנמרו כמה וכמה דרכים כדי לקשור את שני שני הדברים האלה ביחד. גם העובדה שהפסיקו למות תלמידי רבי עקיבא וגם היום הלילולה דרש ו חשבתי באמת אולי על איזה דרך לקשור אותם וזה באמת ב ב בהקדים מה שרבים שאלו על א הטרגדיה הזו של מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא שחז"ל אמרו שם בגמרא ביבמות שהם מתו מפני שלא נהגו כבוד זה בזה ונשאל את השאלה איך יעלה על הדעת שדווקא תלמידיו של רבי עקיבא שחרט על דגלו את העניין הזה של ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה כמו שמופיע בירושלמי בנדרים בפרק ט אה הלו הלכה ז הלכה ד'ה הוא חרט על דגלו לא את את הנקודה הזו של ראך כמוך זה כלל גדול בתורה יעלה על הד לדעת שדווקא תלמידיו גדולי תלמידיו כולם גדולים וענקים תנאים קדושים וטהורים יעלה לדעת שדווקא הם נכשלו בדבר שמורם ורבם הכי דחף לזה והכי לימד את זה והכי הכניס את זה למשנה שלו ואמר שזה הכלל הגדול גדול בתורה לדעת שהם נכשלו בזה לא נהגו כבוד זה בזה ומתו ב במיטה מיטה משונה מיטת הזכרה שזה המיטה הקשה ביותר שהגמרא אומרת במציא קז עמוד ב זו קשה מכולם אז באמת אה אפשר להגיד בפשוטו ופשטות שבאמת א ראינו גם עסקנו בזה לא מזמן ב בשיעור שלנו בצדקת הצדיק לרב צדוק שרב צדוק באמת עומד על דברי הגמרא בסוכה נב מה שהגמרא אומרת שם כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו אז מבאר אה רב צדוק שאל יצטאר אדם שגם כאשר הוא מגיע לגדולה מגיע לדבקות בקדוש ברוך הוא ולחוויה רוחנית ניתאית פתאום הוא מוצא את עצמו מתאוה לדברים דברים שפלים דברים שהוא מזמן חשב שהוא כבר נפטר מהם והוא כבר התקדם הלאה וזה כבר א כן יש בר רב ליהו דסטר מדבר על נקודת הבחירה השם יש ופתאום הוא מוצא את עצמו אז אומר אל הצטער מזה כי אדרבה כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ככל שהדרגה והפוטנציאל הרוחני של האדם גבוה יותר, גם פוטנציאל הכישלון הוא גדל. משום שזה לעומת זה עשה אלוקים. וככל שה הפוטנציאל הטוב לעלות לסגות גבוהות בעבודת השם, ככל שהפוטנציאל הזה גבוה יותר, כך גם הקדוש ברוך הוא יוצר לאדם גם כן את הניסיון ואת ה ואת ה את העבודה. עבודה וגם היצר הרע באופן מקביל גם כן עולה לאותו לאותו לאותו נקודה וכך גם אפשר להגיד אותו דבר גם גם פה אדרבה דווקא בגלל שתלמידיו של רבי עקיבא היו כל כך אה כל כך א אה מתמסרים לעניין של אהבת הריע ואהבתה לרעך כמוך דווקא שמה גם הניסיון שלהם והיצר יצר הרע לצורך כן גם היצר הרע לאותו עניין גדל יותר ואז ואז בעצם גם פוטנציאל הכישלון הוא גדל ואדרבה מהסיפור של תלמידה של רבי עקיבא אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו שגם כאשר אנחנו כביכול חושבים שהגענו למדרגות גבוהות בעבודת השם ואנחנו לכאורה לפעמים נוטים כבר לא להיזהר כל כך מדברים שאולי בעבר נזהרנו בהם, אבל אנחנו כבר אומרים לעצמנו לא, אנחנו כבר לא שם, אנחנו כבר לא צריכים להיזהר, זה כבר א דם מלך, רבי יוחנן שמה אומר דמי עליי כ קעק יחברה זה לא זה לא נכון כן זה לא נכון לחשוב ככה צריך כל הזמן עם יד על הדופק עם להיות א להיות להישמר להיזהר למה למה? כי ככל שהפסגות כמו ככל שה הרוחניות גוברת, ככה גם הניסיונות גוברים. כך גם היצר הרע לאותו עניין גובה. אז זה אפשרות אחת להסביר. זה מוסר גדול בשבילנו מה שקרה לתלמידיו של רבי עקיבא. אבל ראיתי בשם ישמואל בפרשת אמור שהוא מדבר על העניין נושא של אג ועומר שמתייחס ל מתייחס ל לשאלה הזו איך והוא הולך בכיוון אחר הוא אומר ככה בעצם מה הסיבה שצריך לנהוג כבוד זה בזה למה צריך לראות כבוד אחד אחד בשני צריך להיות כבוד אומר השם ישמואל משום שלכל אחד יש מעלה מיוחדת על חברו בדבר מסוים הוא יש לו מעלה עליו אז צריך לכבד אותו בשביל אותה מעלה אומר השם שמואל יעלה על הדעת שבגוף אחד יש לנו גוף של אדם אז יש לאחד א נגיד הלב יש לו חשיבות יותר גדולה מהרגל הציפורניים אז יעלה לדעת שאני יודע הרגל תכבד את היד, היד יכבד את האוזן, האוזן תכבד את העין. זה לא שייך. כולם זה גוף אחד זה זה איש אחד. אומר השם ישמואל, דווקא דווקא העניין שחיניך רבי עקיבא ואבתה לראך כמוך, זה מה שגרם להם שלא נהגו כבוד זה בזה. תלמידם. משום שהם הרגישו למעשה כאיש אחד בלב אחד. הם הרגישו את עצמם כאילו גוף אחד מקשה אחת. כל אחד הרגיש כלפי חברו שממש איש אחד. אז כמו שלא שייך שהרגל תכבד את היד, אז ככה גם הם לא קיבדו אחד לשני. הייתי אומר לא כתוב דיה במפורש שמה אבל הייתי אומר שהגמרא אומרת קידוש לב שבהתחלה התורה נקראת תורה כן כי אם בתורת השם חבצו תורת השם ובתורתו יהגה יומם ולילה כן שברגע שאדם מגיע למדרגה של תלמיד חכם שזו תורתו אז תורתו דילי ותלמיד חכם שמכל על כבודו כבודו מחול אז נראה כאילו מ מבין אה מבן שורותיו של ה של ה של השם ישמואל שבעצם אשר היום שהייתה איזה מחילה דדית כזו ש כולם אכלו כל הניהוגי הכבוד שנוהגים לעשות בין תלמידי חכמים כן כל מה שמופיע בשולחן ערוך ש מבעשות אידור וכן כאילו לא אני אומר על דרך משל הגמרא אומרת בכתובות קד ד' שהאח חייב בכבוד אחיו בגדול כן אני לא יודע כמה מפה כולם מקפידים על זה ש מקפידים לכבד את האח הגדול לא להיכנס לרב לתת לו לפתוח ראשון כל מה ש למה לא מקפידים לא יודע יכול להיות שגם אני מוציא לעז פה אני לא רוצה להוציא לעזיר שבאמת יש כאלה אחד או שניים שלא מקפידים בכבוד אח הגדול מן הסתם למה לא מקפידים כי הוא מוכל מעריכים שהוא מוכל על כבודו. אז אומר השם ישמואל אז בסדר אז נו אז מה הבעיה בזה? מה הבעיה בזה? אומר הבעיה היא כי באמת זה טעות בחשיבה כי איך הוא כותב שמה שהקדוש הקדוש ברוך הוא האדם נרצא כלפי הקדוש ברוך הוא אין מצד כאדם פרטי ואין מצד מצד כלל ישראל. לכולם בשם קרא כתוב לכולם בשמות יקרא מדרש רבא בכהלת עם ישראל נרצע הן מצד הכלל אבל הן מצד הפרט העובדה שלא נהגו כבוד זה בזה שכאילו הופכת את ה את הכלל כאין א אה דרך דרך משל כבחינת קיבוץ כזה שכולם שווים ואין הבחנה בין א קיבוץ אין הבחנה בין כל אחד ואחד. זה טעות. משום שהתורה כן רוצה שניתן נחלוק כבוד זה לזה. שנעריך בכל אחד ואחד את התפקיד המיוחד שיש לו, את המעלה המיוחדת שיש לו ואת החלק המיוחד שלו בפאזל הגדול הזה שנקרא כנסת ישראל. והעניין הזה של האחדות כאילו שמוחקת את כל ה את ה מוחקת את כל האישיות הספציפית והמיוחדת והתפקיד המיוחד שיש לכל אחד כתוב בגמרא במציא פג שבת קנב שהקדוש ברוך הוא עושה לכל צדיק וצדיק מדור משלו גם בעולם האמת לכל צדיק וצדיק יש מדור משלו יש את ההילה שלו יש את הכבוד המיוחד שמגיע לו. יש את המעלה הפרטי שהוא עבד עליו. אז יש כאן את החשיבות של והבתה לרעך כמוך, אבל יחד עם זה לא להביא למצב של מחיקת הזהות הפרטית של כל אחד ואחד. ככה מבאר השם ישמואל. ואני עדיין לא כך נחת דעתי על מה יצא הקצב. כלומר, לכאורה יש כאן איזשהי טעות או על מה כל כך יצא הקצף? על תלמידיו של רבי עקיבא אדרבה אם אם הם החלוזל הזה אם זה נכון אז מה כל כך יצא הקצף מה מה שנראה להסביר על פי עוד ביאור של גמרא גמרא מאוד מפורסמת הגמרא בשבת לא מספרת על א שוב מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי ואמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת אחת ושמע את דחפו בעמת הבניין שבידיו אחר כך הוא ניגש להלל והלל אמר לו דעליך דעליך סני תעביד לחברך זהו כל התורה כולה ועידך פירוש הזיל גמור ובאמת השאלה שנשאלת היא ובמת השאלה על הפסוק ואהבת לרחה כמוך כמובן גם כן מה איך איך איך רבי איך הלל אומר לאותו נוכרי זה כל התורה כולה זה כל התורה כולה דעלה חסני תאביד לחברה והידך פירוש הזיל גמור הרי בתורה יש מצוות בין אדם למקום יש מצוות בן אדם לחברו א איפה בדיוק א לאבתה לרעך כמוך או דעליכסן תביד לחברה אחרי זה בדיוק א מכיל וכולל את כל התורה כולה. אז יש כאן יסוד שאפשר להוכיח אותו מכמה מקורות ואני לא נפתח בדברי אבן עזרא. רבנו בן עזרא כותב על הפסוק בקדושים ואהבתה לרעך כמוך מסיים הפסוק אני השם ואהבתה לרעך כמוך אני השם אומר אבן עזר בפירוש השני מה זה אני השם אומר הבן עזר אני השם שוכן בתוכו כל אדם ואדם נברא בצלם אלוקים ו ממילא ממילא כשאני רואה אדם מישראל אני רואה מולי השראת שכינה אני רואה מולי אדם שיש בתוכו כבוד שמיים יש בתוכו כבוד השם הוא נברא בדמותו של הקדוש ברוך הוא הוא נברא בצלמו נעשה אדם בצלנו כדמותנו ואהבת לרעך כמוך אני השם. הוא מזכיר בהקשר הזה דברי הגמרא בסנהדרים בדף נח, כל הסותר לועו של חברו כאילו סותר לועה של שכינה. לא פחות. אדם שמכה את חברו סותר לו. כאילו סותר לועה של שכינה. שכינה. יהודי מעם ישראל. זה גילוי שכינה. אתם עדיין נישם. אתם מדי פה, אתם פה מגלים את שמי בעולם אתם בנויים בתבנית תבניתו של תבנית צלם אלוקים יש ב בעל הטורים בסוף פרשת אמור כותב גם כן אותו דבר הוא כותב כתוב ונוקב שם השם מות יומת רגומר גמו בו כל העדה בנוקבו שם יומד רק והפסוק פסוק לאחר מכן ואיש כי יקה כל נפש אדם מות ימן אומר בעל התורים למה הסמיכו למה התורה הסמיכה את נוקב שם השם עם איש כ יקקו נפש אדם לרמוז על הדבר הזה כי איש כקיקה כל נפש אדם שכל הסותר לו של חברו כאילו סותר לועה של שכינה אדם שמכה נפש אדם זה כמו מקלל אלוקיו. אדם שפוגע ביהודי הוא פוגע בשכינה. הוא פוגע בקדוש ברוך הוא. הגמרא אומרת בגיטי נז כל הנוגע בישראל כנוגע בבת אינו של הקדוש ברוך הוא. בבת אינו בדבר הכי יקר לו. יש ספר שנקרא צרור אמור. חיבר אותו רבי אברהם סבא. היה חכם ממגורשי ספרד והנכדה שלו התחתנה עם רבי יוסף קרו מרן הבית יוסף הנכדה אז יש לו חיבור על התורה נקרא צור המור שמה הוא גם מתייחס לסוף הפרשה שקראנו ויצא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרים נצו מחנב כל כולי ויקוב ויקוב בין האישה יצר את השם ויקלל השם ימ שלומית בדורי אז שואל צור המור לכאורה יש כאן כפילות ויקוב בין האישה בין האישה הישראלית את השם ויקוב בין האישה ישראל את השם ויקלל לכאורה זה כפילות ויקוב ויקלל אותו דבר אומר הצור אמור אפשר שאותו בן אישה ישראלית לא סתפק לקלל את הקדוש ברוך הוא ויקוב בין האישה הישראלית את השם אבל הוא גם קילל את משה רבנו הוא קילל את השם ויקוב וגם הוסיף לקלל את משה רבנו ואז אומר הצור אמור ויניחו במשמר כי לא פורש מעשה לו לא ידעו על מה לדון אותו על על נוקבו שם השם או על קיללת משה אומר הצור אמור מה כתוב הוצא את המקלל מחוץ למחנה אומר הצורה המור שהקדוש ברוך הוא מקפיד על כבודו של הצדיק יותר מכבודו של עצמו הוצא את המקלל והוא מביא את הדברה מכילתא שאומרת שלא תרצח מקביל לאנוכי השם אלוקיך בדיברות הדיבר הלוח הימני והלוח השמאלי הדיברות של בין אדם לחברו לא תרצח מקביל אנוכי השם אלוקיך נרמז כאן מה שכתוב בפסוק שופך דם האדם באדם דמיש למה כי כי בצלם אלוקים עשה אתם בדיוק כמו שכיוון ה בדיוק כמו שאמר בעל התורים. אדם שפוגע בנפש בנפש יהודיים, כל שכן אם הוא רוצח, הוא ממעט את הדמות, הוא ממעט את ההופעה של הקדוש ברוך הוא בעולם, הוא ממעט את גילוי השכינה. דעת זקנים מבעלי התוספות כותב בראשית בפרק ה כותב כתוב ביחס ואהבתה לרעך כמוך אולי נקדים לפני כן יש כלי יקר לכן צאיתי יש כלי יקר בפרשת יתרו שמביא את ה הפסוק הזה שופך דם האדם דם כי יצא ללוקים עשה את האדם אומר הכלי יקר לא נזקק טעם זה כי בצלם אלוקים עשה את האדם למה התורה אומרת שופך דם האדם כי אלא אפילו למקרה שיאמר אני יאמר האדם הורגני להרוג תהרוג אותי אני הוא לא חס על חיה בכלל הוא רוצה להתאבד אם אדם יגיד הורגני נהרוג אז יהיה מותר להרוג אותו מבקש להרג. אומרת התורה, כי בצלם אלוקים עשה את האדם. לאמור, אם הוא מוכל על חייו, אבל מי מוכל על חלקו של שמיים? הרי הנשמה שלו זה חלק אלוק ממעל. מי מחל חלקו של שמיים? הוא לא באילים על זה. הוא לא באינם למחול על זה. ובהקשר הזה אומר הדעת קנים בעלי התוספות גם כן הוא מביא דברי הירושלמי שהזכרנו בנדרים בפרק ט הלכה ד' הירושלמי אומר מביא דברי רבי עקיבא רבי עקיבא אומר ואהבתה לרעכה כפוכה זה כלל גדול בתורך בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם כלל גדול יותר ממנו מסביר את הדברים דעתנים בעלי התוספות שה מה הכוונה זה ספר תולדות אדם כלל גדול ממנו שזה מושב על הסיפ דקרא מה כתוב ביום ברווא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו אז הפשט הוא שהדמות אלוקים עשה אותו זה הכלל הגדול יותר במה הכלל הגדול יותר בדמות אלוקים עשה אותו אותו דבר הרמב"ם כותב בהלכות רוצח בפרק א' הלכה ד כותב הרמב"ם שאסור לקחת כופר לנפש רוצח תורה אומרת אפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו אם גואל אדם אכל לו גואל אדם אוכל לו אומר הרמבם נפשו של הנהרג היא לא קניינו של גואל אדם כדי שהוא יוכל למחול הוא לא בעניים על זה זה קננו של הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא טובע את נפש הנהרג וזה מזכיר את דברי הרמבם בהלכות סנהדרין בפרק יח הלכה ו שם כותב הרמבם שאדם שמודה שהוא הרג או שחייב שהוא חייב מיתה או חייב מלכות אז אין הודעתו תק הודעתו לא מועילה אז הרמבם כותב שזה גזירת מלך מלך אומר הרדבז לתת קצת טעם למה הודעת בעל דין לא מועילה במלכות ובמיתת בית דין אומר הרמבם אומר הרדב סליחה כי הנפש הנפש היא לא של האדם היא לא קניין שלו הממון שלו זה קניין שלו אבל הנפש הזה לא קניין שלו נפשות אני עשיתי זה של הקדוש ברוך הוא נפשות לי הנה אדם לא באי לי עם הוא לא באי להודות במוות, להלקות את עצמו, להוציא את עצמו להורג. כן? יש תשובות ראשונים. יש תשובה של הרי מיגה, תשובה של הריבש, שאם אדם, אם אדם משליך את עצמו לנהר ואומר אל תצילו אותי, לא שומעים לו, מחוייבים ללכת להציל אותו כי זה לא שלו, זה של הקדוש ברוך הוא. הנפש, הנשמה זה של הקדוש ברוך הוא. אומר הפני משה על הירושלמי, זה הכוונה אומר רבנעזי, זה ספר תודות האדם, זה כלל גדול מזה. למה זה כלל גדול מזה? כי במילים של של רבי עקיבא שבעצם לשונו של הלל דעלך סני תעבד לחברך היה ניתן להבין דהלך סני אבל אם אדם לא חש על כבוד עצמו אם אדם אומר אני מוכר על כבודי לא רוצה את הכבוד כן הרי האזהרה היא דעה לך סני מה שאתה שנוע עליך אל תעשה לחברך אבל ד אומר אני לא רוצה אני לא חשוב שלי אני לא חשבודי בכלל מוכל על כבודי אז היה מקום להבין שכבר לא חייבים לחוש לכבודו בא רב עזאי אומר לא זה ספר תולדות אדם הכבוד של החבר שלך הוא לא באי לי למחול על זה זה לא שלא אולי את הגינונים המיוחדים אולי כן אבל עדיין אומר השולחן ערוך ישב בית סעיף לג ביורי דעה גם אם תלמיד חכם אוכל על כבודו מצווה עדיין להדר לעשות לו ידור וכל כל שכן שאסור לבזות אותו למה כי הוא לא באילים על זה זה חלק אלוק ממה זה של הקדוש ברוך הוא זה החידוש זה זה התוספת של בן עזאי על דברי רבי על דברי רבי עקיבא יש א ירושל שלמי בדמאי פרק א' הלכה ג' מספר סיפור על רבי פנחס בן יאיר סיפור שמופיע דומה בגמרא בחולין דף ז אבל סיפור אחר לגמרי בחולין זה מתואר שהוא הלך לעסוק בפדיון שבועים בירושלמי בדמאי כתוב שהיה הולך לבית הד הולך לישיבה הפסיק אותו נהר גיניא אז הוא אמר לנהר הוא מדבר עם הנהר רבי פרחז אומר לו אתה רוצה להפסיק אותי ללכת לבית עבד ללכת לישיבה ללכת לשיעור אז מיד חלק לו את ממהבו וחזר ואז באו הפלא של תלמידים אמרו מה איתנו אנחנו גם רוצים לעבור אמר להם בן עזי מנדה בנפשה דלה הקיל לברנש מישראל מן יומוי יעבור זה מה שבחר רבי פרזי יגיד להם רק מי שלא זלזל ביהודי בחייו בשבילו יעבור. למה? עד כדי כך. מכל העניינים. אומר הפני משה שם בירושלמי, זה כל העניין. אדם שמבין מה זה צלם אלוקים של יהודי, מבין מה זה שודי זה צלמו ודמותו של הקדוש ברוך הוא. הכבוד שהוא נוהג בו זה כבוד ש מכבד את הקדוש ברוך הוא. דם מי אתה מבזה? כשאתה מבזה יהודי תדע מי אתה אתה לא מבזה אותו מבזה את הקדוש ברוך הוא. יש תוספתא בסנהדרין פרק ט הלכה ז' כתוב בפסוק לא תלי נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא. למה? כי קיללת אלוהים תלוי. אומרת התוספתא היה רבי מאר אומר משל לשני אחים טאומים אחד נעשה המלך על כל העולם אחד נעצא לליסטים תפסו אותו את הליסטים ותלו אותו כל מי שעובר היה אומר הוא המלך תלוי זה הכוונה כי קהילת אלוהים תלוי חלילה אם יש אדם שמוצאים אותו לאורג וטולים אותו לא תלי נבלתו למה כי הוא דמותו של הקדוש ברוך הוא. אם הוא תלוי זה פגיעה בכבוד שמיים אז לא תלי נבלתו על העץ כי כבור תקברנו ביומו כי קילת תל אומרת הגמרא במגילה בדף כח שאלו את רבי נחניה בן הקנאה מבנה מה ערכת הימים אמר להם מפני שלא נתכבדתי מכילון חברי מימי לא נתקבתי בקלון חברי זאת הייתה הנקודה שלו אומר המהרל ביבמות אומר את זה כן בחידושה גדולות ביבמות אומר את זה שה כבוד האדם זה עצם החיים זה כבוד שמיים ו ממילה אני חושב אפשר להבין באמת שתלמידיו של רבי עקיבא הלכו הלכו בעקבות רבם דהלך סני לא תעביד לחברך בעצם החשיבה הייתה אנחנו שנים את הכבוד אנחנו לא רוצים כבוד לא עצמנו וממילא אין שום בעיה של ניווא כבוד זה בזה כי כל אחד אומר דהלך סני לא תעביד לחבר אבל אני בעצמי לא רוצה כבוד לא רוצה כבוד לא מעניין אותי כבוד אנחנו מרגישים כאיש אחד בלב הבעיה כאן מה שבן עזי אומר זה ספר תולדות אדם אתה לא בא לי באמת נמחול אתה לא בא לי נמחול גם מצווה להדרו כל שכן שאומר השולחן ערוך שאסור לבזותו אז הנקודה כאן שיצא הקצף היא הנקודה שפגיעה בקבוד שמיים פגיעה ב במיעו את הדמות של צלם אלוקים שנמצא בכל אחד ואחד בזיהוי הפוטנציאל של כל אחד ואחד זה לא סתם איזשהו רק עניין שאנחנו לא מעריכים את כל אדם אנחנו פוגעים בכבוד שמיים לכן אומר המהרל המוות היה מיטת הזכרה מיטת הזכרה כתוב שהיא מתחילה בפה ונגמרת בגרון האזור הזה של כל איברי הקול כן איברי הקל הדיבור מיטרי הכל לרמוז על הנקודה הזו שהנקודה הזו של פגיעה בכבוד זה פגיעה בעצם החיים הרוח הממללה כוח הדיבור של האדם נזכר הזכרה זה מלשון שכר כאילו נבלם האדם כאילו מחדל להיות אדם אומר השפת אמת הנשמה של האדם נקראת כבוד למה נזמרך כבוד ולא ידום זה עצם החיים. אני חושב ש אם נחזור למה שפתחנו נקשור יום הילול דרשבי, היום שנתגלה תורת הסוד, הזוהר הקדוש וכל התורת הנסתר, אחד אולי הדברים הכי מרכזיים, הכי מרכזיים בתורת בתורת הסוד, זה העניין הזה של צלם אלוקים. מה שנפש החיים פותח בשער א'. הכוח האדיר שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם שנברא בדמות צלמו של הקדוש ברוך הוא. תבנית האדם. אומר הבעלתניה מרבלת צת מבשרי איך איזה אלוהה. אם אדם רוצה לדעת איך הקדוש ברוך הוא מנהג את עולמו סתכל על תבנית האדם. המוח הידיים הגוף הכל. כן פתח אליהו כולם כולם מכירים לא כולם מי שמכיר כל ה אנטומיה של האדם של תבנית גוף האדם היא מקבילה לצורה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו אז האדם הוא תמצית צלם אלוקים הוא תמצית סודות גדולים ועמוקים שגילה אותם ם הזוהר הקדוש וכל חוכמת הנסתר של אחריה ואולי זה התיקון אולי לנושא הזה של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה כלומר שהתעלמו אולי פעם אמרו מעלתם אנחנו מי אנחנו שנדבר בכלל אבל לא מספיק נתנו את הדגש על צלם אלוקים על ה העובדה שכל יהודי ויהודי כל יש לו את הנשמה המיוחדת שלו ויש לה את הכוחות האדירים שיש לכל אחד ואחד וזה אני חושב דבר גדול בשבילנו שאנחנו יכולים ללמוד מזה להבין מתוך הסיפור הזה של תלמידי רבי עקיבא איזה פוטנציאל אדיר תמון ונמצא בכל אחד ואחד מאיתנו במעשה בדיבור ובמחשבה דיבור, מעשה ומחשבה יכולים לשנות, לברוא עולמות, לתקן עולמות, להאיר, לגלות שכינה, להוסיף קדושה בעולם ההפך. זה אחד הדברים המרכזיים ביותר בתורת הסוד. לנתק אותנו ממחשבה שהפעולות שלנו עם פעולות חסרות משמעות, פעולות מה כבר אנחנו יכולים לעשות. אדם נותן לזלזל בעצמו, מה כבר אני יכול לשנות? מה כבר אני יכול לעשות? באה חוכמת הקבלה ואומרת לא אפילו מחשבה שלך מחשבה טובה תפילה לימוד תורה מעשה המצוות גבונות חסדים יכולים לשנות עולמות יכולים לשנות גורלות של של ציבור של עולם של כל כל דבר ודבר ואני חושב שצריך לשמוח זו אחת הסיבות שצריך לשמוח ביום הזה זה יום הילולה דרשבי משום שבאמת ביום הזה נתגלה הסוד של ה הכוח והעוצמות שיש לכל אחד ואחד ואני חושב שליום הזה נקשרים ממילה כל גם המחשבה והציפייה ל הגאולה השלמה משום שכל הסברים מדברים על זה שהגאולה היא קשורה בהופעה של העומק של התורה ה הסוד, החלק של הסוד של התורה, תורתו של הגרעה, תורתו של הבעל שם טוב, כל תורת החסידות ותורתו של הרב זצל, כל כולה האוגן שלה זה תורת הסוד, היא תורתו של רשבי וזה התורה שמקרבת אותנו לגאולה. ולכן כל פעם כל שנה כשחוזר א היום הזה היום הקדוש הזה יום לק בעומר כל עם ישראל נקשרים ליום הזה ושום שהם מבינים שכאן תמון השורש של המהלך של ההופעה של גילוי שכינה הופעה של סודות התורה בעצם זה שלב שמבשר גאולה ולהתחבר ליום הזה להתחבר למהלך שאנחנו מצפים לו בעזרת השם שנזכה לגאולה השלמה במרה ואמ