🌟מסע לגילוי והגשמה עצמית, שיעור נפלא לפרשת פנחס | הרב שמואל אברמובסקי

השיעור הערב מוקדש לילוי נשמת סבי מרדכי בן יוסף ולהצלחת מרים בת אסתר גיד הלל ואבויר דוד אלו הם שני חתופים שהובהו למקום שחרור החתופים לצפות בטקס השחרור שלהם על ידי חמס ולחזור חזרה אל המנהרות הם נלקחו בהתעללות נפשית, פסיכולוגית בצורה איומה ונוראה. לקחו אותם, הביאו אותם עד למקום השחרור, נתנו להם לראות את החברים שלהם, אלו שהיו יחד איתם, יוצאים אל החופשי, חוזרים הביתה והם חזרו חזרה. וכשעם ישראל ראה את התמונות ושמע את התיור הזה, הוא הזדעזע, הוא בצדק. איך אפשר לעמוד מול הרוע הזה? לדמיין את אותם אחינו שעומדים שם והיניהם רואות וקלות. זה הרי נורא והיום. אבל בפרשה אנחנו קוראים דבר קצת דומה שמצויר באופן מאוד חיובי. אומרת התורה, ויאמר השם אל משה, עלה אל הרעים הזה ורואה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראית אותה ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרון אחיך. הקדוש ברוך הוא פונה להם משה רבנו ואומר לו, "אתה כל כך רצית להגיע לארץ ישראל, אתה כל כך השתוקקת להוביל את עם ישראל אל הארץ הטובה. בוא תעלה אל הר העברים, תסתכל מלמעלה את הארץ, תראה אותה, תראה את הארץ אשר נתתי, כי אתה לא תיכנס לשם. תראה ונאספת אלמך גם אתה. כאשר נאסף אהרון אחיך. למה הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו לראות מה הוא מפסיד? למה הוא עושה את זה? זה ודאי בא לטובתו של משה. כי הרי אנחנו יודעים, קוראים בפרשת ואתחנן, משה רבינו בעצמו ביקש לראות את ארץ הקודש. משה רבינו אומר, "התחנן אל השם בעת ההי לאמור, אתה אכילות להראות את עבדך וכולי." משה רבנו מתפלל ומתחנן וכשהוא מקבל את התשובה שהוא לא יוכל להיכנס לארץ הוא אומר הברנה ואראה את הארץ הטובה לפחות שאני אוכל לראות למה משה רבנו רוצה להתעלל בעצמו לראות מה הוא מפסיד הלו חז"ל אומרים מה רצה משה רבנו להיכנס אל הארץ וכי לאכול מפריהו הוא צריך ולסבוע מטובה מה הוא חיפש משה רבינו את הדברים המיוחדים שיש בארץ ודאי שלא הוא רצה לקיים את המצוות התלויות בארץ. אומרים חז"ל, הוא רצה לקיים את המצוות כולם בארץ שיש לזה מעלה מיוחדת. הוא רצה לזכות לקדושת הארץ. אז מה עוזר לו לעמוד על ההר ולצפות בנופים המדהימים בארץ ישראל היפה? מה יש לו מזה? זה רק יעשה לו יותר כואב בלב. זה רק יתן לו תחושה של הנה מה שנקרא עיני חרות וקלות. מה כתוב כאן? אז את הקושיה הזו שואלים מפרשים רבים וביניהם הברבנל והוא מביא משלים שונים לדמות לנו כיצד לא ייתכן אדם שרוצה כל כך דבר מסוים רק להראות לו את זה זה הרי רק יחמיר אצלו את הכאב וכך הם מפרשים ראייה זה לא סתם הבתה זה לא סתם להסתכל ראייה של משה רבנו זו ראייה רוחנית יש המשמעות אמיתית. ראייה של אדם גדול זה דבר שיש לו השפעה. ראייה של כל אדם זה דבר שיש לו השפעה. אבל ככל שאדם גדל יותר אז הראייה שלו יש לה השפעה רוחנית הרבה יותר גדולה. אנחנו מוצאים דווקא לצד הרוע שבלעם בשבוע שעבר קראנו כשהוא רוצה לקלל את ישראל הוא צריך לראות את עם ישראל. הוא לא יכול לקלל את עם ישראל מהמקום שלו. מה הוא צריך לטרוח ולעלות ולראות את העם שוכן לשבטיו ואז לקלל ובסוף לברך? כן, כי הוא צריך לראות. לראייה יש משמעות. כשאדם רואה משהו זה משפיע. יש לזה מציאות רוחנית שמשפיעה עליו. זה נותן לו השראה ברובד הפשוט. אבל ברובד העמוק יותר זה באמת משפיע. כי הראייה של האדם, כל מה שהוא רואה, זה הופך להיות משהו שיש לו שייכות אליו. כי אנחנו יודעים שמשה רבינו פונה לתרו חותנו ומבקש ממנו להישאר ביחד עם עם ישראל והיית לנו לעיניים. אז למה צריכים אתראשו שיהיה לנו לעיניים? צריכים לדבר שם אבל רואים שיש מציאות של והיית לנו לעיניים. עיני העדה אנחנו קוראים למנהיגים. ראייה היא דבר כזה שמשפיע מעבר ללראות טכנית, מעבר לסתם להסתכל. זה משפיע על האדם, לטוב ולמותב. כשמשה רבנו מבקש ומקבל לראות את הארץ, הוא רוצה לקבל מהארץ את ההשפעות הרוחניות שאפשר לקבל גם בלי להיות בתוך הארץ. רק מלהסתכל, רק מלראות, רק מלהביט. אז אנחנו יכולים ללמוד מכאן ולהבין מה הכוח של ראייה, מה המשמעות של מה שאנחנו רואים. כשאנחנו רואים דברים טובים זה משפיע עלינו טוב. כשאנחנו רואים דברים פחות טובים זה משפיע עלינו פחות טוב. הראייה היא כוח עצום. זה לכן אולי זה מה שאנחנו אומרים ויוניך רואות את מורך. יש מציאות שאדם צריך לראות אדם גדול לראות את הרב גדולי ישראל. השתבכו בזה שהם זכו לראות אדם גדול. יש על זה השפעה רוחנית לראייה. יש משמעות אבל גם יש לזה משמעות הפוכה. משה רבינו עולה אל הרעברים כדי לראות את ארץ הקודש. כי בראייה כפי שזה משפיע על משה, משה משפיע על הארץ. אנחנו יודעים מחז"ל מובא בזוהר שאילו משה רבנו היה נכנס אל ארץ ישראל לא היה נחרב בית המקדש ולא היינו צריכים לעסוק באבלות שבה אנחנו נמצאים בימים אלו האבלות על החורבן סיבת החורבן היא מכיוון שמשה רבינו לא נכנס לארץ מדוע כי אם משה רבינו בקדושתו היה נכנס לארץ ישראל הוא היה משפיע על המציאות הרוחנית שלנו כאן בארץ הקודש בית המקדש לא היה נחרב אומר משה רבינו, נכון, אני לא יכול להיכנס לארץ, אבל אני יכול לראות אותה. ואם אני אראה אותה, תהיה השפעה מסוימת על הארץ, על יושבי הארץ, על אלו שיבנו את הארץ, על אלו שיגורו בארץ, תהיה השפעה מסוימת שאת ההשפעה הזאת משה רבינו רוצה להשפיע. אז מצד אחד משה רבנו רוצה לקבל את קדושת הארץ דרך הראייה ומן הצד השני להשפיע את מה שיש לו להשפיע אל תוך ארץ הקודש. כאשר הקדוש ברוך הוא אומר לו עלה אל הרעים הזה הוא אומר לו אחרי שתעלה ותראה אתה תאסף אל עמך וראית אותה ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרון אחיך כאשר נאסף אהרון אחיך כמו שאהרון אחיך נפטר גם אתה תלך בדרכו ורשי מביא מה זה כאשר מת אהרון אחיך כאשר נאסף אהרון אחיך מה מה צריכים להגיד הגיע הזמן אתה תלך אתה אתה תמות. מסתיים תפקידך בעולם. אתה לא יכול להיכנס לארץ. מה זה כאשר נאסף אהרון אחיך? אומר רש"י, מכאן שנתבה משה למיתתו של אהרון. משה רבנו מתהווה למות כמו אהרון. מה היא התאווה הגדולה למות כמו אהרון? מה היה במיתתו של אהרון שמשה רבנו מתווה למיטה הזו? פסוקים אחדים לפני שמשה רבינו מצטווה לעלות אל הר העברים, אנחנו פוגשים את פרשת בנות צלוף חד. הקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל לחלק את הארץ ולפתע פונות בנוץחד למשה רבינו ואומרות לו אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על השם בעדת קורח כי בחטומת ובנים לא היו לו למה היא גרה שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחרי אבינו בנות סלוף חד מבקשות חלק ונחלה בארץ ישראל ומתחדש דין בתורה מתחדש דין בתורה הקדוש ברוך הוא אומר למשה כן בנות צלופך דובות נתון תיתן להם ומכאן אנחנו נדע כלל ואל בני ישראל תדבר לאמור השכי ימות ובונה לו ועברתם את נחלתו לביתו אם אין בנים יש ירושה לבנות בקרקע נחלה בתוך ארץ ישראל כך לומדים דין מתוך בנות סוף חד ויש כאן פרשה פרשה שלמה פסוקים ארוכים שהתורה מתארת לנו את בנות סלוף חד שבאות ומבקשות חלק ונחלה אבל התורה לא מספרת לנו סתם סיפורים מה כל כך מספרים לנו את הרצון הגדול שלהם לזכות לחלק בארץ ישראל יש פה עניין פרוצדורלי יש פה בעיה כולם קיבלו חלק בארץ ישראל הם רק בנות הרי כל אחד קיבל הבנים קיבלו ממילא הבנות תרשו מבעליין אבל הם באו ואמרו לא יהיה זכר למשפחה של אבינו כי אנחנו נלך אחרי הבעלים שלנו אז לא יהיה שם ושארית לירושה של משפחת אבינו. אז סידרו את העניין. מה הפרשיה? למה זו פרשה בתורה? בנות סוף חד. צריכים לכתוב את הדין ואת הסיפור אולי בקצרה. התורה מעריכה ומתארת ומספרת ורוצה ללמד אותנו כאן דברים גדולים. אז המדרש מביא, חז"ל מביאים במדרש, משה רבינו מאוד התפעל ממנו צלוף חד. הוא מאוד שמח עם הבקשה של בנוצלוף חד. כי התקופה הייתה תקופה קשה לעם ישראל. זה היה הזמן שבו עם ישראל כבר היה בסוף שנות המדבר וכבר נקעה נפשם מההליכה במדבר ומדי פעם היו כאלה שאמרו ניתנה ראש ונשוב המצרימה והדור הזה של דור יוצא מצרים הלך והתדלדל והרצון להגיע לארץ ישראל לא היה כל כך בשיו כך כתוב במדרש ופתאום משה רבנו פוגש את מנוצלופח אחד שבאות ונלחמות על קרקע בארץ ישראל, על חלקת אדמה, הם רוצות נחלה בארץ הקודש. ומשה רבינו אומר, איזה יופי, איזה יופי שאתן בנות סוף חד, מעניין אותכם הדבר הזה שלכות לחלק בארץ ישראל בזמן שהאווירה מסביב היא לא ממש כך. בזמן שזה זמנים יותר מורכבים וקשים לעם ישראל, כמותף אחד לא מוותרות, הם מבינות את המצב. הם אומרות אפילו שהם לא מכירות דין שכזה, הם הולכות למשה רבינו, מבקשות ומייצרות ומחדשות דין חדש בתורה. בזכות צלובחד שביקשו להן חלק ונחלה בעם ישראל, בירושת הקרקע של ארץ ישראל. אז אנחנו מוצאים כאן דבר מעבר לרצון שלהם, אנחנו מוצאים כאן נקודה שהן לא התייאשו, אבל אנחנו יכולים להבין מה זה הכוח של אדם באשר הוא. לכאורה הם היו חמש בנות שלא היה להם כלום, לא היה להם אבא שידאג להם. לא היה איזשהו קהילה שתדאג להם. הם היו צריכות לדאוג לעצמן והם לא ויטרו והם באו ופנו למשה ואמרו אנחנו רוצות לזכות לנחלה. אנחנו רוצות לעשות דבר כזה שהוא מוזר, הוא לא רגיל, הוא לא הוא לא בנמצא. חילקו את הארץ בצורה אחרת, זה לא משנה. הם באות ומבקשות. אז שתי נקודות יש כאן. הביקוש להיות חלק מארץ ישראל ולא להתייחס למציאות כמו שהיא. זה לא משנה באיזו סיטואציה אני נמצא. אנחנו באות ומנסות ומבקשות ופונות. אנחנו גם כן רוצות חלק ונחלה בארץ ישראל. ונראה איך הדברים מתיישבים בכל הפרשה נקודה אחרי נקודה שאלנו למה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו מות כאשר תמות כמו שמת אהרון אחיך כאשר נאסף אהרון אחיך רש"י מביא שמשה רבינו נטווה למיתתו של אהרון חז"ל מספרים מה הייתה במיתתו של אהרון כאשר אהרון הגיע ליומו האחרון לקח אותו משה רבנו ואמר לו בוא אחריי והם נכנסו אלור ההר מצאו צו שמיטה מוצעת ואהרון הכהן עולה אל המיטה אבל לפני שהוא עולה אל המיטה הוא מוריד את בגדי הכהן הגדול והוא מוריד את המצנפת שלראשו ונותן אותה לאלעזר בנו והוא מוריד את החושן וההורים וטומים ונותן אותם לאלעזר בנו מן הסתם בסדר שהוא יוכל ללבוש אותם והוא לובש את המעיל ואת המכנסיים ואת כל בגדי הכהן הגדול ואלעזר מתהדר ככהן בן גדול כמלך ביופיו ואהרון ישכב על המיטה אומרים חז"ל וראה בנו בכבודו אהרון רואה את אלעזר יורש את התפקיד שלו הוא רואה אותו בכבודו ואז הוא נאסף אלמו והוא עוצם את עיניו כשהוא זוכה לראות את הבן שלו ממשיך אותו כמה אנשים זוכים לראות את הבן שלהם ממשיך אותם בתפקיד שלהם אלוזה חלום של כל אבא שהבן ילך וירש המעמד שלו, את התפקיד המרומם שלו והוא זוכה לזה. אהרון זוכה לזה. משה רבינו נטווה לדבר הזה. משה רבינו גם הוא רצה לראות את בנו בכבודו. ולכן כשמשה רבינו שומע את בנות צלוף חד אומרים חז"ל חז"ל אומרים שיש כאן שמיכות פרשיות אחת אחרי השנייה שכולם קשורים אחד לשני משה רבינו שומע את נוצלוףחד שמגיעות ומבקשות נחלה הם מבקשות להמשיך את אבא שלהם הם מבקשות להמשיך את משפחת אביהן זה לא היה נושא טריטוריאלי של קרקע כזו או אחרת רוצים להמשיך את משפחת אביהן כן. והקדוש ברוך הוא נענה לבקשתן בניגוד לכל החוקים שהכירו עד אז והם זוכות ומקבלות חלק ונחלה ונהיה דין כזה שאם יש רק בנות הם יורשות. אמר משה רבנו הגיע הזמן שגם אני אדג להמשכיות שלי. כך מביאים חז"ל. רש"י מביא. ולכן מיד אחרי זה כאשר הקדוש ברוך הוא אומר לו אתה צריך לעלות אל הרעים אתה מסיים את תפקידך אומר משה רבינו אם בנות צלוף חד קיבלו גם אני אבקש ומיד אומר משה רבינו יפקוד השם אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה מביא רש"י אמר משה רבינו הגיע שעה שאת בא צרכי שירשו בניי את גדולתי הקדוש הוא לא סתם אומר רבקות כוד השם אלוקי הרוחות איש על העדה. הוא לא סתם מבקש מנהיג. הוא אומר אני רוצה שהבן שלי ימשיך אותי שהבן שלי יהיה מנהיגם של ישראל. ולהיות מנהיגם של ישראל זה לא פשוט. משה רבינו אומר מה צריך להיות מנהיגם של ישראל? יפקוד השם אלוקי הרוחות. מה זה אלוקי הרוחות? ממתי קוראים לקדוש ברוך הוא אלוקי הרוחות? מכירים עוד מקום כזה אלוקי הרוחות. ושוב איש על העדה שמה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאהם ואשר יביאם ולא תהיה עדת השם קצון אשר אין להם רואה משה רבינו אומר צריכים פה מנהיג שהוא כמו רואה צאון יש פה טיור ככה מאוד מאוד טריטוריאלי לשון תיאטרון איך הוא בא ומתאר צריכים לבוא ולהנהיג את עם ישראל כמו צאן. כמו צאון. זה ההנהגה של עם ישראל. זה זו נקודת המנהיגות של עם ישראל. והקדוש ברוך הוא באמת אומר למשה, נכון, אתה לא, הבן שלך לא יהיה וכבר נדבר, אבל אומר השם אל משה, קח את יהושע בן, איש אשר רוח בו, שוב רוח. משה רבינו אומר אלוקי הרוחות ויהושע נבחר כי הוא איש אשר רוח בו. מה זה? מה זה איש אשר רוח בו? מה הרוחות שמסתובבות כאן? האם יש קשר בין רוחות לרוח? רוח בו. משה רבינו יודע מה זה נקרא להנהיג את עם ישראל. להנהיג את עם ישראל זה כל בוקר לקום מחדש ולמצוא את התלונה החדשה שיש לעם ישראל על ההנהגה. זה בכל בוקר לקום מחדש ולמצוא איזו בעיה נוצרה הבוקר בתוך המציאות של עם ישראל. העם הזה הוא גאון בליצר בעיות, הוא גאון בליצר חיכוכים ותמיד תמיד יהיו מתלוננים. אז איך מנהלים את זה? אז איך מתנהלים מול העם הזה? איש אשר רוח בו. איש אשר רוח בו, אומרים חז"ל, שיכול ללכת לפי הרוח של כל אחד ואחד. עם ישראל הוא עם מגוון, הוא מלא זרמים, מלא סוגים של אנשים שונים ומשונים וכל אחד והרצון שלו, והרוח שלו, והרוח שלו זה רוחני. זה לא סתם איזה רצון פיזי. כל אחד יש לו מהלך במה שהוא עושה. כל אחד בטוח שהוא באמת צודק, שהוא באמת יודע. והמנהיג צריך להלך כנגד רוחו של כל אחד. זה מנהיג בעם ישראל והוא צריך להנהיג את עם ישראל כמו רואה צאון. רואה צאון מצד אחד זה מישהו שיודע להתנהג ברכות, יודע לרוץ אחרי הגדי שצמא כמו משה רבנו שרץ אחרי הכבשמא להביא לו מעט מים. יודע לחלל בחליל, לאסוף את כולם למקום אחד, לרקוד לפי החליל של כל אחד ואחד. אבל הוא גם צריך להנהיג אותם ביד רמה. הוא גם צריך שיהיה לו מקל של רועים ביד, שהוא יודע לעמוד בחוזק ובאיתנות, יודע לעמוד כנגד כל הרוחות שבאות ומנסות להפיל את ההנהגה שלו ומנסות לפגוע בעם ישראל. זה מנהיג בעם ישראל זה לא פשוט זה קשה מאוד לכן אומר משה רבנו יפקוד השם אלוקי הרוחות בורא עולם שהוא זה שברא את האנשים עם כל כך הרבה דעות עם כל כך הרבה מחשבות כפ כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות אז יפקוד השם אלוקי הרוחות איש על העידה צריכים להביא מישהו שיכול להתנהל עם העידה הזו זה לא פשוט זה לא קל אז משה רבינו מבקש ולא מקבל הוא מקבל מנהיג לעם ישראל אבל הוא לא מקבל שהבנים שלו ימשיכו אותו הוא לא מקבל אומר הקדוש ברוך הוא למשה לא לא ולא יהושע יהושע בן איש אשר רוח בו נער לא ימיש מתוך האוהל דווקא הוא זה שינהיג את עם ישראל אז כנראה שיהושע באמת באמת היה ראוי להנהיג את עם ישראל, אבל משה רבינו לא הבין את זה. למה משה רבינו מגיע לבקש שהבן שלו ימשיך אותו? מה הוא לא הבין שהם לא ראויים הבנים שלו? מה הוא רצה לעשות להם פרוטקציה? סתם הוא רצה שהם ימשיכו את דרכו כי הוא רצה להיות מרוצה מזה שממשיכים את דרכו. הוא חיפש לארגן להם שתלת רגעים לפני שהוא עוזב את העולם. משה רבנו מנהגם של ישראל ודאי שלא כך אז אנחנו יודעים בחז"ל שיש דין ירושה בהנהגה יש דין ירושה מלך הבן שלו יורש אותו מנהיג הבן שלו יורש אותו יש דין ירושה בהנהגה אבל הוא צריך להיות ראוי הוא צריך להיות ראוי אז משה רבינו ודאי אחז שהבן שלו שבשבילו הוא מבקש הוא ראוי הוא באמת יכול להיות מנהיג כזה שצריך שיפקוד כוד השם אלוקי רוחות איש על העידה משה רבינו ודאי פשוט וברור שהוא ראה בבנו מישהו שראוי להנהגה ובכל אופן הקדוש ברוך הוא אומר זה נכון הקדוש ברוך הוא לא מתווכח עם משה רבנו ואומר לו הבן שלך לא ראוי זה נכון אבל יהושע יהושע ראוי יותר יהושע יכול לעשות את זה טוב יותר אז אנחנו מוותרים על ההמשכיות ושע הוא זה שימשיך מכיוון שמנהיגם של ישראל משה רבנו היו לו שני תפקידים כתוב בחז"ל הוא גם היה מלך אבל הוא גם היה המנהיג הרוחני הוא גם היה נותן התורה כשאנחנו מדברים על מלך אז ייתכן ויכול להיות מלך טוב יותר ראוי יותר אבל אם הבן של המלך ראוי מספיק הוא יורש את אביו אבל כשצריך גם תפקיד של העברת התורה, כשצריכים תפקיד של מורה הוראה, של מנהיג רוחני, כאן צריכים לקחת את הטוב ביותר. ויהושע נער אשר לא ימיש מתוך האוהל. יהושע שלא עזב לרגע את משה רבינו, הוא מחכה לו מתחת להר כאשר משה רבינו עולה למעלה, יהושע מחכה מתחת להר סיני 40 יום. הוא לא יודע בכלל מה קורה בפנים כאשר משה רבינו יורד הוא שואל אותו מה זה הקולות שאנחנו שומעים יהושע לא יודע נער לא ימיש מתוך האל הוא דבוק בתורת רבו הוא זה שיכול להמשיך ואפשר באמת להרחיב במזכה יהושע אבל אנחנו רוצים ללכת לנקודה אחרת הנהגה של תורה תלויה רק באדם בעצמו הרב הרמב"ם אומר, שלושה כתרים הם: כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה. כתר כהונה צריכים להיות כהן בשביל לזכות לו. כמו אותו יהודי שהגיע אל הרב והוא ביקש להיות כהן. אמר, "מה צריך לעשות בשביל להיות כהן? כמה צריך לשלם?" אמר לו, "הרב, תשמע, זה לא הולך ככה, זה לא משלמים בשביל להיות כהן." אמר, "מה שצריך, אני רוצה להיות כהן." אומר לו למה כל כך דחוף לך להיות כהן? אומר, "תראה, אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, אני לא רוצה להרוס את המסורת." אז כתר כהונה זה עובר לבד. כך אומר הרמב"ם. אנחנו יודעים מי שאבא שלו כהן נהיה כהן. כתר מלכות גם כן, גם כתר מלכות עובר בירושה, אבל צריך להיות ראוי. בשונה מכהונה שכהן הוא כהן. אבל כתר תורה, אומר הרמב"ם, תורה מונחת בקרן זווית. וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול. לזכות לתורה זה תלוי רק בנו. זה תלוי רק באדם. זה לא משנה מאבא שלו ומסבא שלו. זה לא משנה מאיכן הוא הגיע ומה רקע שממנו הוא בא או מה האיחוס שלו. אם הוא יבחר להיות נער אשר לא ימיש מתוך האוהל, הוא יוכל להיות הרב הגדול ביותר. הוא יוכל להיות המנהיג התורני הגדול ביותר. הוא יוכל לזכות לעצמו לכתרה של תורה, כי תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויטול. ולכן יהושע הוא זה שמנהיג את עם ישראל. הוא זוכה לזה לא בגלל שהוא צריך להיות מלך. אם היו צריכים רק מלכות, סביר להניח שבנו של משה היה ממשיך אותו. כי שם יש ירושה ווודאי שהוא היה ראוי, אבל כאן היו צריכים תורה ובשביל תורה זה תלוי רק באדם זה לא תלוי ברקע ממנו הוא באנחנו לומדים מיהושע זה מה שאנחנו לומדים מההנהגה של יהושע שיהושע זוכה להיות מנהיגם של ישראל ובאמת אנחנו רואים דבר מדהים בכל התהפוחות שעם ישראל עבר כל ההנהגה של עם ישראל לפעמים אנחנו מתפלים לראות איך היא קוראת באופן תמוע יהודה ותמר סיפור יהודה ותמר הידוע והמפורסם מחומש בראשית שם נולד פרץ וזרח משם יצא משפחת המלוכה משפחתו של משיח בן דוד זה נולד בצורה עקומה כביכול, בצורה שיהודה הולך ופוגש את אמר ולא יודע מי היא וכך כך יוצאת מלכות בית דוד וזה ממשיך הלאה. מלכות בית דוד הולכת דרך רות המביה אין לנו מספיק יהודים טובים משלנו להביא את המלכות של בית דוד. צריכים לרוץ לרות המואביה, לבת של מלך מואב, לגייר אותה ולהביא אותה לתוך עם ישראל, שמשם יצא משיח בן דוד, אבל גם דוד המלך בעצמו. כתוב בספר ילקות המכירי, זהו ספר קדמון שמביא הרבה מאוד מדרשים וסומכים מאוד על הספר הזה. מביאים אותו בכל המקורות המקובלים, סומכים עליו כמקור אמיתי. הוא מביא מדרש והוא כותב שמה ש זה שהוציא את הספר לא אומר שלא מצאנו היכן המדרש הזה נמצא. אבל ילקות המקירי הוא המקור שלנו למדרש הזה. הוא מביא מדרש שכשדוד המלך מונה להיות מלך הביאו אותו מהשדה. הרי דוד המלך אומר בתהילים אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה. אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה. אומרים חז"ל הוא התכוון על עצמו. למה? למה מעשו בו הבונים? אז הוא מביא שם מדרש. הוא מביא שכשכאשר דוד המלך נולד, אבא שלו חשב שהוא ממזר. הוא לא חשב שזה הבן שלו. הוא מספר שם סיפור ארוך שלא ניכנס אליו. מי שרוצה יאין בילקות המכירים. הוא מביא סיפור ארוך ומסובך. איך קרה האירוע שאביו חשב שהוא ממזר? הוא לא חשב שזה בן שלו. ונולד ילד והוא נמצא בבית של ישי. ישי היה גדול הדור ועוד הוא היה אדמוני. וחז"ל לא כל כך פירו את האדמוניות הזו. זה לא סימן טוב כל כך. ואחים שלו רצו לזרוק אותו מהבית. אבל אבא שלהם ישי אמר נשים אותו איתנו נשלח אותו לשדה לראות את הצון מתוך מחשבה שנפסק להלכה כידוע שכאשר יש ילד שהוא ממזר מכריזים עליו שהוא ממזר מכיוון שהקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא ידאג שעם ישראל ישאר בטהרתו והקדוש ברוך הוא דואג להרוג את הממזרים ממזרים לא מעריכים ימים אז הדרך באמת לוודא לדאוג שאדם ישאר בחיים אם הוא ממזר אם מכריזים עליו שהוא ממזר אז נפסק להלכה שמישהו ממזר בברית שלו מכריזים שכולם ידעו כדי שלא יתמה בתוך עם ישראל ויעריך ימים כי אחרת הקדוש ברוך הוא הורג אותו אז אמר ישי אנחנו נשלח אותו אל השדה שדה זה מקום מסוכן אם הוא באמת בעייתי הקדוש ברוך הוא כבר ידאג שהוא ילך ואחיו היו מבזים אותו והוא נמצא שם לבד בשדה בין עצים ואבנים עם הצאון והבקר ושם הוא מחבר את ספר התהילים ואומר מוזר הייתי לאחיי ונוכרי לבני עמי לתאר >> בני מי סליחה נתאר לעצמנו אותו כך לבד בודד לבד בודד מרגיש כל כך שפל אף אחד לא רוצה אותו מסתובב לו לבד שם ויום אחד מגיע שמואל. מגיע שמואל אלישי ואומר לו, "אני צריך את הבן שלך למשוך אותו למלך." ואישי קורא לבנים שלו ואף אחד לא חושב לקרוא לדוד המלך. מה פתאום? מה פתאום לקרוא לו? ומגיע הבן הראשון והוא רוצה לשפוך עליו את השמן וזה לא נשפח. ואומר שמואל, האדם יראה להעיניים אבל השם יראה להיביוב. הוא לא ראוי להיות המלך. ועוד בן עובר ועוד בן עובר ואף אחד לא ראוי להיות המלך. זה בגלל גאווה והשני בגלל דברים אחרים. וכל אחד יש לו את החיסרון. השמן לא נשפח. ואומר שמואלישי זהו זה. כל הילדים שלך. הבאת את כולם. אני צריך למשוך את הבן שלך למלך. ואז קוראים לדוד בלית ברירה קוראים לדוד מביאים אותו עם רגבי האדמה עם הבוץ שהוא מגיע ורק כאשר הוא מתקרב השמן קופץ מתוך הכלי שבו הוא היה וממש נשפח על ראשו של דוד המלך ואז אומר דוד ואומר אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה ואז אומרים חז"ל במדרש עמד ישי ואמר זה בני עמדה אמו שידעה את האמת כל הזמן ואמרה הנה זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו וכך דוד המלך נהיה מלך ישראל וממנו אנחנו מחכים ומצפים לישועת משיח בן דוד למה למה הכל הפוך למה משיח בן בן דוד לא יכול לצאת ממשפחה מיוחסת כמו שצריך עד אברהם אבינו, עד אדם הראשון. אז באור החיים כתוב בפרשת כי תצא האור החיים יש לו אריכות בעניין הזה להסביר דברים על פי הקבלה, על פי תורת הסוד עניינים של תיקונים של נשמות שיורדות אל העולם וצריכים להעלות אותם מתוך הטומ. שזה עומקם של דברים, שיש בעולם הזה באמת מהלך של תיקון שאנחנו לא מבינים בו וזה דרכו של בורא עולם לתקן את העולם. אבל ודאי אנחנו יכולים ללמוד מכאן מסר עצום לחיים שלנו. לא משנה מאיפה בנו, לא משנה מה ההיסטוריה שלנו, לא משנה מה חושבים עלינו. ולא משנה מה נכון לגבינו. אם רק נרצה, אם רק נממש את הכוחות שנמצאים בתוכנו, גם אבן שמעשו הבונים תהיה לראש פינה. כי כל אדם יכול לגשת אל הזווית ולקחת את התורה ולאמצה אליו ולחבק אותה ולעשות מה שכתוב בה ולעמול בה ולהתחבר אליה והוא פך להיות הגדול שבגדולים הוא יכול להשלים את עצמו ולהגיע לגבהי מרומים אם רק יבחר לעשות את זה כי הדבר הכי קשה לאדם זה להאמין בעצמו להאמין בבורא בורא עולם זה קל מאוד אבל להאמין בעצמו זה קשה כי לפעמים הסביבה גורמת לאדם לחשוב שהוא לא יכול. לפעמים מציאות החיים מחלישה את האדם. אבל אדם שדבק ומכיר בערך עצמו, אדם שמסתכל פנימה ואומר אני יכול, אני יכול, אני לא אותר. אז הוא יכול להגיע. הוא יכול להגיע בכל דבר שהוא עושה, לממש את הפוטנציאל האמיתי שגלום בתוכו. יש סיפור מפורסם, אינני יודע אם הוא נכון, אבל כך מספרים, המסר שבו חזק מאוד בטוח. מספרים שתומס אדיסון ממציא הנורה והוא ממציא למעלה מ1000 המצאות הוא המציא. מספרים שהוא יום אחד חזר הביתה מבית הספר כשהיה בערך בכיתה ג' עם מעטפה מהנהלת בית הספר. כיוון שהוא היה ילד שלא כל כך א ידע לקרוא באותו השלב אז הוא הגיש את המעטפה לאמו ואמו הוציא את המעטפה פתחה אותה ואיניה החלו לזלוג דמעות. אמר תומס הקטן אמר לאמו אמא למה את בוכה? אז היא אמרה לו את יודע מה כתוב כאן? כתוב כאן לכבוד ההורים של תומס בנכם גאון מוכשר באופן יוצא מן הכלל אין לנו מורים מספיק טובים בבית הספר שיכולים ללמד אותו אנה למדי אותו את בבית אמרה לו איזה יופי איזו שמחה ומאז הוא למד בבית חינוך ביתי אבל לימודים בבית זה לא בדיוק היה לקח הרבה זמן אז הוא התחיל גם לעבוד תוך כדי והסתובב והתגלגל ולאט לאט התפתח והמציא את מה שהמציא כשהוא יודע שהוא גאון גדול. לימים כאשר אמו נפטרה בין שלל הדברים שהוא מצא בבית הוא מצא את המעטפה החומה מבית הספר. אז הוא פתח אותה. הוא אמר המעטפה הזאת בזכות בית הספר שראה ביגאון בוא נראה את המכתב המיוחד. ואז הוא פתח את המכתב וראה שכתוב לכבוד ההורים של תומס בנכם טיפש גמור אין לנו שום יכולת ללמד ילד שכזה דבר אנה למדו אותו בבית זה השאלה איך אנחנו מסתכלים על עצמנו לפעמים יש לנו הורים או מורים חכמים שמאמינים בנו ואומרים לנו אתה יכול ואז אנחנו יכולים אבל לפעמים לא, לפעמים הכל נראה בלתי אפשרי. לפעמים זה נראה שזה לא שייך. מה לי ולתורה, מה לי ולדרגות רוחניות. בסדר, אני משתדל, אני עושה. תאמין בעצמך תאמין בעצמך אתה יכול. אם תאמין בעצמך, גם אם עשו בך כולם, אתה יכול להיות לראש פינה. לא משנה מהיכן באת, משנה לאן אתה הולך. לכן יהושע בן הוא זה שנבחר להיות מנהיגם של ישראל. ולכן בנות צלופחד גם אין הולכות באותו המהלך. לא משנה מה קורה מסביב, לא משנה שזה לא נראה שזה ילך, הם לא מוותרות, הם מאמינות שמגיע להם. הם גם רוצות חלק ונחלה בארץ ישראל. אז הם לא מוותרות והם זוכות. וכשמשה רבינו רואה את זה הוא אומר, "אני אבקש גם בשביל הבנים שלי, כי גם הם ראויים. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, כי מנהיגות של תורה קשורה רק לאדם בעצמו. ולכן יהושע הוא זה שזוכה להיות מנהיגם של ישראל. ולכן המנהיגים של עם ישראל, לאורך כל הדורות כולם זכו להגיע למה שהם הגיעו בזכות עצמם, לא בזכות מה שהם באו משם. לפעמים זה עוזר, לפעמים זה מסייע, זכות אבות זה דבר גדול, אבל לא זה מה שיחריט. לא זה מה שיקבע ומה הסוד להצלחה מיד מגיע בהמשך הפרשה מיד אחרי שמשה רבינו סומך את יהושע להיות המנהיג הבא של עם ישראל מגיעה פרשת התמיד צב את בני ישראל ואמרתה ליהם את קורבני לחמי לאישיי ריח ניכוחי תשמרו להקריב לי במועדו להקריב לי במועדו צריכים להקריב את קורבן התמיד זה קורבן מיוחד יש לו פרשה מיוחדת. אנחנו יודעים שביום שבוטל התמיד זה חורבן גדול לעם ישראל. מה מיוחד בתמיד? מה מיוחד בקורבן התמיד? שהוא תמיד. שהוא תמיד בכל יום. בכל יום. בבוקר ובערב. קורבן התמיד. מה הכוח להצליח? מה הכוח באמת לקחת את הכוחות שלנו ולהוציא אותם מהכוח אל הפועל לקחת את מה שאנחנו יכולים ולעשות את זה תמיד להתמיד בעשייה עוד יום ועוד יום ועוד יום כי גם אנשים קטנים יכולים לעשות מעשים מאוד גדולים רגע אחד פעם אחת באיזה אירוע גדול ומכונן אבל אדם שעושה דברים אפילו קטנים אבל הוא מתמיד בהם עוד יום ועוד יום ועוד עוד יום ועוד יום. זה הסוד של קורבן התמיד. זה הכוח שמביא את האדם להוציא את הפוטנציאל שלו, לממש את הכוחות שלו. ועם זה הוא יכול להגיע רחוק. רק מה? הוא צריך לראות רחוק. כי אנחנו רואים רק את הקטע הקטן. אנחנו רואים רק את המציאות שבה אנחנו נמצאים עכשיו. אדם צריך להיות לראות למרחק. פגשתי שבוע שעבר איש עסקים שסיפר לי מה סוד הצלחתו. כך הועיד על עצמו. אמר לו, "אתה יודע למה אני הצלחתי בחיים? כי אני תמיד ראיתי את הנולד." טוב כתוב אם אין אני לי מי לי? כתוב אז זה מה שהוא אמר אני תמיד ראיתי את הנולד. אמרתי לו מה זאת אומרת? הוא אמר אני אגיד לך מה זה נקרא לראות את הנולד. אדם תמיד רואה מה קורה עכשיו אז הוא אומר איך אני יכול אני יש לי קצת כסף כמה אני יכול להשקיע מה אני יכול לעשות מה אני זה עכשיו ילך ויעשה מה ישאר לי תמיד צריך לראות מה יקרה בעוד 20 שנה עם השקעה שאני עושה עכשיו מה יצא מה יוולד מזה בעתיד ואז אתה יכול להיות יש עסקים מוצלח ככה זה גם בחיים שלנו בחיי עבודת השם בכל דבר צריכים לראות רחוק חוק קשה לראות רחוק כי אדם רואה את המציאות היום אבל אדם צריך לחשוב מה יקרה אם אני אתחיל היום ויעשה צעד ועוד צד ועוד צד ועוד צד אני אגיע רחוק צריכים לראות את הנולד זהו החכם שרואה את הנולד אנחנו נמצאים בשלושת השבועות אנחנו נמצאים בימים שבהם אנחנו נטאבלים על חורבן הבית על חורבן בית המקדש אנחנו אנחנו מוצאים ש שהאבלות הזו על חורבן בית המקדש היא אבלות כזו ששייכת לאנשים שיודעים להסתכל נכון על העולם. מה זאת אומרת? הגמרא אומרת במסכת בבא קמה אליעזר זעירא הלך ברחוב עם סנדל שהרצועות שלו בצבע שחור. בזמנם היו הולכים עם סנדל שהיו קורחים רצועה על הרגל. אז היו לזה צבעים שונים, לא אדום, כי אדום זה מנהג של גויים, אבל היו עושים את זה בצבעים שונים. הוא הלך עם שחור, ראו אותו אנשי רש גלותה, אומרת הגמרא, ואמרו לו, למה אתה הולך עם שחור? אז הוא אמר, אני מתאבל על חורבן בית המקדש. אמרו לו, מי אתה חושב שאתה להתאבל על חורבן בית המקדש? מה? אתה מתאבל על חורבן בית המקדש ולא נתקררה דעתם עד שהישליחו אותו לבית הכלא. עד שהוא אמר להם אני גבר ררבא אני תלמיד חכם אני אדם גדול אתם רוצים לראות או שאני אשאל אותכם שאלה או שאתם תשאלו אותי שאלה והם ניעלו משא ומתן תורני חצי עמוד גמרא שבסופו של דבר הם השתכנעו שאכן הוא גבר רבא ושחררו אותו כתוב בגמרא שבשביל להתאבל על חורבן בית המקדש צריך להיות גברר רבא אז ודאי אין הכוונה למה שחז"ל תיקנו לנו מה שחז"ל תיקנו לנו אנחנו ודאי צריכים להתאבל והלוואי ונהיה שייכים לאבלות על חורבן בית המקדש. אבל להמציא אבלות חדשה הוא מעצמו רוצה לשים מנהלים שחורים כדי להביע את הצער שלו על חורבן בית המקדש. בשביל זה צריך להיות גברר רבה. למה זה כך? ואם אני רוצה להתאבל על חורבן בית המקדש למה זה לא בסדר? אז פשוטם של דברים זה יוע. אנחנו יודעים שאדם לא יכול לנהוג בעצמו כל מיני הנהגות של אנשים גדולים בלי שהוא ראוי לכך. אבל כתוב כאן יותר מזה. כתוב כאן להבין על מה אנחנו מתאבלים בחורבן בית המקדש. על מה אנחנו צריכים להצטער שאנחנו נמצאים בימים הללו של שלושת השבועות, בימים הללו של החורבן. למה אנחנו צריכים להתחבר? למה אנחנו מחכים? מה חסר לנו שאין לנו בית המקדש? חז"ל אומרים על הפסוק מיפו פעמייך בנעלים בת נדיב חמוקי רחייך. אומרים חז"ל מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב הכוונה לעולי הרגלים כאשר עלו עולי הרגלים איש איש מביתו וצעדו אל בית המקדש מתארים חז"ל נגיד את זה בלשון שלנו מתארים חז"ל את אותו יהודי שגר לו נניח בצפת והוא עולה לרגל הוא צועד אל עבר ירושלים זה לוקח כמה ימים אז הוא הולך בדרך בשמחה גדולה עולים לירושלים מגיע הלילה וצריכים לישון. אז הוא נכנס אל פונדק הדרכים והולך לישון. כשהוא שם את הראש על הקר הוא מנסה להירדם. הוא לא מצליח להירדם כי הוא מתחיל לחשוב מה קורה עם השדה שלי שהשארתי שמה מאחור. מה קורה עם הכרם? אולי השכנים הנחמדים שלנו מהגבולות יבואו לבקר ומי יודע מה הם יעשו שמה. נכון. הקדוש ברוך הוא אמר ולא יחמוד איש את ארצך. נכון. אני יודע. הקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא ישמור לנו על השדות, אבל בכל אופן, אולי משהו יקרה, קשה לו להירדם, אבל הוא נרדם בסוף ועובר עוד יום ועוד יום ועוד יום והוא מגיע אל ירושלים והוא מגיע על בית המקדש ורואה כהנים בעבודתם ולביאים בדוכנם וישראל במעמדם והוא מתחבר למציאות הרוחנית של הקדוש ברוך הוא בעולם. כשאדם הגיע לבית המקדש ראו את בורא עולם בעיניים. לא פיזית אבל הרגישו את הקדושה. התמלאו במטענים רוחניים, התחברו לרגשות של קודש, הבינו מה המציאות האמיתית של העולם. התחברו לרוח כאן כאן בעולם הזה, בחיים הפשוטים שלנו. לא הפכנו להיות שם רוחניים, אבל התחברנו לאמת של העולם. יש איזשהו חיבור של יניקה לדוש ברוך הוא, אל הרוח, אל המשמעות של עם ישראל, אלא טפח אחד מעל הקרקע. וכשהוא גומר להיות בבית המקדש הוא הולך בלילה לישון בירושלים ולא אמר אדם צר לי המקום זה אומר שהיה צפוף רק הוא לא אמר שצר לו נכון זאת אומרת הרגישו שבאמת זה מרווח אבל ישנו צפופים כפי שעמדו צפופים והשתחוו רווחים והוא שוכב לו שם באכסניה בירושלים והוא הולך לישון והוא ישן טוב הוא לא דואג בכלל ופתאום הוא נזכר בתחושות שליוו אותו שמה בדרך בבית המלון שהוא ישן בדרך והוא צוחק על עצמו והוא אומר מה פחדתי פחדתי שיקחו לי את השדה הקדוש ברוך הוא אמר ולא יחמוד איש את ארצך הוא נמצא כבר ברמה רוחנית אחרת הוא פתאום בטוח בבורא עולם הוא פתאום מרגיש רמה אחרת הוא הוא נמצא בכלל ברמה רוחנית גבוהה הרבה יותר את זה הוא לוקח איתו על הביתה עד הפעם הבאה שהוא יבוא את הרוממות את הרוח אבל אומר הקדוש קדוש ברוך הוא מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב חמוקייך אומר הקדוש ברוך הוא אתם יודעים מה אני אוהב מה יפו מה יופי פעמייך בנעלים אני אוהב את הצעדים שהייתם עם הנעליים איפה נמצאים עם הנעליים כשלא מגיעים לבית המקדש בבית המקדש לא הולכים עם הנעליים אסור לאדם שיכנס להר הבית לא במקלו לא בתרמילו ולא במנהלו אומר הקדוש ברוך הוא שם שהיית במלון ואמרת מי ישמור לי על השדה ובכל אופן הלכת לישון והמשכת הלאה את זה אני אוהב זה יופי אמיתי כי אנחנו כאן בעולם הזה בעולם שצריכים לעבוד על רוחניות אז תבואו לבית המקדש לקבל רוחניות אבל המשימה היא שזה יקח אותכם הביתה להתמודדות למקום שקשה למקום שזה לא מובן מאליו זה היופי האמיתי את זה הקדוש ברוך הוא אוהב כשאתה בבית המקדש ואתה בדרגות הרוחניות, לשם אנחנו רוצים שתגיע, זה יפה מאוד, אבל העבודה נמצאת בחיים הפשוטים, בימים הרגילים. אז תלך לבית המקדש וזה יופי שאתה ככה חושש וממשיך ללכת ותבוא תאסוף את הרוח איתך ותחזור הביתה עד לפעם הבאה שתבוא. אבל זה היה פעם כשהיה לנו בית המקדש. אז יכולנו לנסוע לירושלים ולשאוב מלא חופניים רוח, אבל אתה חסרנו כל זה ואין לנו בית המקדש ואין לנו כהנים בעבודתם או לביאים בדוכנם וגם לא ישראל במעמדם ואין יום שאין קלילתו מרובה מחברו ואנחנו כאן זחופים ודבוהים בארץ הקודש אז מה נעשה אז נצפה לבניין בית המקדש נחכה לבניין בית המקדש אבל עד אז ננסה להתחבר אל הרוח, ננסה לגשת אל התורה שמונחת בקרן זווית ולהתחבר אליה. כי זה תלוי רק בנו. זה תלוי רק בנו כי אנחנו יכולים, כי יש לנו את הכוח ואת היכולת. אז אם נבין מה חסר, חסר לנו הרוח. ונחפש איפה מקבלים את הרוח. בתורה, במצוות, באמונה בעצמנו, בהגשמת הפוטנציאל הגלום בנו. אז נוכל באמת לזכות ולהתקדם ולצפות לביאת המשיח ולזכות ולראות את בניינם. בהפטרה שאנחנו נקרא בשבת זו ההפטרה הראשונה של שלושת השבועות אז נקרא לא את הפטרה של פרשת פנחס אלא את ההפטרה של פרשת מטות. אנחנו קוראים לפרק א' בירמיה. הקדוש ברוך הוא פונה לירמיה הנביא ושולח אותו לשליחות נבואה. ויאמר ואמר אה השם אלוקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי ירמיה אומר אני אני אלך לדבר עם עם ישראל נהר אנוכי מה אתה רוצה ממני אומר לו הקדוש ברוך הוא ויאמר השם אליי אל תאמר נער אנוכי כי על כל אשר יש לך אחת תלך ואת כל אשר עצבך תדבר אל תאמר נהר אנוכי, אל תגיד אני נער, אל תגיד אני לא יכול, אתה יכול. כשהייתי בחור היה באזור שבו הייתי בחור שבפורים קיימת מצוות היום, חייבש לבסומי. והיה בגילופין, היה שיכור. והוא הסתובב והוא אמר ורט של שיכורים. אבל אני חושב שהוא רעיון נפלא. אני שמעתי את זה לפני שנים רבות וקניתי את זה. זה פשוט רעיון נפלא. הוא אומר כך. כך הוא הסתובב. כולו שיכור ואמר. אברהם אבינו נצטווה לעקוד את בנו והוא הגיע אל הרמוריה והקדוש ברוך הוא אמר לו אל תשלח ידך אל הנהר. הקדוש ברוך הוא אמר לו אל תעשה לו כלום. ורעש גדול היה בעולם. עקדת יצחק. עד היום אנחנו כולנו ניזונים מעקדת יצחק. אנחנו עומדים בראש השנה בתקיעת שופר ואומרים זכור לנו עקדת יצחק. כמה רעש בשמיים יש מעקדת יצחק. כמה עניין היה מעקדת יצחק אבל הוא לא שחט אותו. הקדוש ברוך הוא אמר לו אל תשלח ידך אל הנער. אבל לנו לנו הקדוש ברוך הוא אומר כל יום מחדש בהתמודדויות שלנו בקשיים שלנו הקדוש ברוך הוא אומר לנו תשלח ידך אל הנער. איזה נער? את הנער שאומר נער אנוכי. תשחוט את הנער שאומר נהר אנוכי. אל תאמר נהר אנוכי. אומר הקדוש ברוך הוא לירמיה הנביא, תשלח ידך אל הנער. תאמין בעצמך, אתה יכול. אל תגיד אני נער. אל תגיד יש לך התמודדויות, יש לנו קשיים. נכון, אבל יש לנו פוטנציאל עצום. יש לנו כוח ויש לנו יכולת ואנחנו צריכים להשתמש בכוחות וביכולות הללו. אל תאמר נהר אנוכי. זה מה שאנחנו לומדים מהפרשה שלנו, מהמה הזה שבאות בנות צלוף חד. בנות צלוף חד באות ואומרות, למרות שזה נראה חסר סיכוי, הם לא מוותרות על ארץ ישראל וזה לא משנה אם יש להם אבא או אין להם אבא. הם רוצות חלק ונחלה בארץ הקודש. ומשה רבינו מתפעל מהעניין הזה ואומר, הגיע הזמן שהבקשת צרחי הוא מבקש לבן שלו ולא מקבל. כי יהושע הוא זה שיהיה המנהיג. מדוע נער אשר לא ימיש מתוך האוהל? לא משנה מי אבא שלו. העיקר מה הוא. כי תורה מונחת בקרן זווית. כתר כהונה וכתר מלכות זה ירושה. אבל תורה איננה ירושה. היא מאורסה. אל תקרא מורשה אלא מאורסה. זה כמו קשר של אירוסין. צריך לעבוד בשביל זה. ואוי ואבוי למי שלא עובד בשביל זה. צריכים להשקיע בשביל זה. אבל כל אחד יכול. כל אחד יכול. וממילא אנחנו יכולים להתחבר אל החיסרון של הרוח. להתחבר אל החיסרון של הרוח שיש לנו שאין לנו בית מקדש. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. למה זוכה ורואה? כי כפי שדיברנו משה רבינו הולך לראות את הארץ. ראייה היא השפעה רוחנית. ראייה היא השפעה רוחנית שהולכת לשני הכיוונים. כלפי מה שרואים וכלפי זה שרואה. לכן משה רבינו רואה את הארץ. אז כל המתאבל על ירושלים. מי שמחפש את הרוחניות הזו, מי שמצליח להתחבר אל הרוחניות הזאת, אז הוא זוכה ורואה בשמחתה כבר כאן. עוד טרם בו משיח הוא זוכה ורואה עכשיו. הוא זוכה לראייה של החורבן, לראייה של השמחה, לראייה של החיבור האלוקי. ואם נזכה לכך ודאי נטאבל עוד יותר ובמרה יבוא גואל ונזכה לבניין בית המקדש במרה בימינו אמן ערב טוב