😐🙏 תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה - שיעור נפלא לפרשת כי תבוא | הרב שמואל אברמובסקי

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר והינך רואים ישא השם עליך גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יכול לפעמים אנחנו קוראים את הקללות ואנחנו חושבים שאנחנו קוראים עיתון לא קוראים תיאוריות לא קוראים רעיונות התורה מתרחשת לנגד עינינו ואינינו רואות וקלות בכל זאת למה אומרת התורה תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל למה יקרה את כל הדברים האיומים והנוראים הללו כי אתה לא עובד את השם בשמחה זאת אומרת גם אם אתה עובד את השם צריך שזה יהיה בשמחה אז אם לא עובדים את השם ולא עושים זאת בשמחה על אחת כמה וכמה אומרת התורה אבל הנקודה דגשו על תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה. למה זה כל כך חשוב? ישנו יהודי שנפטר לו מזמן בשם רב גרשון ליבמן, הוא סיפר פעם שהוא פגש באיזשהו מקום בעולם יהודי שבא מרוסיה, מנותק לגמרי מיהדות. אי אפשר לזהות עליו בכלל שהוא יהודי. ובאיזושהיא שיחה שהם ניעלו ביניהם הוא אמר לו אני יהודי אל תראה אותי ככה אני יהודי אמר לו אתה רוצה שאני אוכח לך שאני יהודי אני גם יודע להגיד פסוק בתורה אז הוא ציפה לשמוע מה יודע יהודי שלא יודע שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד כל מיני פסוקים מוכרים הוא אמר לו אני מכיר את הפסוק תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה וטוב לאיב טמע מאוד הוא אמר איזה מין יהודי זה שהפסוק היחיד שהוא יודע בתורה זה תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה אומר לו מאיפה אתה מכיר את הפסוק הזה אומר לו אני אספר לך אומר לו אני לא נולדתי ברוסיה אני הגעתי לרוסיה אחרי המלחמה אני במלחמה בשואה הייתי במחנה ולגרמנים היו הרבה שעשויים היו דברים שהיו מצחיקים אותם. ההומור הגרמני הוא מיוחד מאוד. זה ידוע. למשל לקחת יהודי צעיר או מבוגר, לא משנה, ולתת לו לסחוב סלים כבדים שאדם לא מסוגל לשת אותם ושישחבו את זה על הגב ושיעלו במעלי ההר. הלוך ושוב, הלוך ושוב. סתם לא כי צריך, סתם לשם שעשוע. וכך היה מספר אותו יהודי. היינו שם במחנה וציוו עלינו לסחוב את הסלעים על הגב ואנחנו מטפסים ואני הייתי צעיר והיה לי כוח ובקושי הצלחתי לגרור על הגב שלי את הסלעים הגדולים במעלי ההר ואני צועד ואני רואה יהודי זקן כמה יהודים לפניי עומד וסוחה ומצליח וממלמל כל הזמן איזשהוא משפט ונורא הסתקרנתי לשמוע מהו המשפט. זה היה נראה שהמשפט הזה נותן לו כוח כי הוא היה מבוגר והוא הלך שם בתוך השיירה עם הסלע הכבד על הגב. אז הוא אומר אז אתתי אוזן להקשיב. ושמעתי אותו לוחש תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה. תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה. לימים מתברר היה זה הרבי מקלויזינבורג שניצל והקים מחדש את עולם התורה שלו ואת החסידות והמיא דורות דורות של אנשים שעובדים את השם כי הוא עמד ואמר למה אנחנו סובלים כך למה אנחנו סוחבים עלינו את הסלעים הללו עכשיו תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה אז למה השמחה כל כך חשובה למה צריכים לעבוד את השם בשמחה? ולמה כשזה לא קורה זה כל כך היום ונורא? בעוד שבועיים ימים אנחנו בעיצומו של ראש השנה במעבר בין היום הראשון ליום השני. יום ראש השנה כולנו נידונים וכולנו עומדים למשפט לפני בורא עולם. הגמרא במסכת ראש השנה מלמדת אותנו מה קורה בשמיים בראש השנה. מה קורה בעולם בראש השנה. אומרת הגמרא מתחילה בדברי המשנה בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונים על המים דהיינו יש ארבע פעמים שבהם יש דין על העולם בפסח דידונים על התבואה אומרת המשנה בעצרת על פירות האילן בחג זה חג הסוכות נידונים על המים אבל מה נידונים בראש השנה המשנה לא אומרת המשנה רק אומרת בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. אז מה זה כבני מרון? הגמרא אומרת כמה אפשרויות כמו הצון שעובר בדיר על מנת שיהיה אפשר לעשר אותו אז מעבירים אותם במסלול כזה שלא יכולים לעבור כולם ביחד. עובר אחד אחד עוד כבסה ועוד כבסה אבל העשירי נותנים את הסימן האדום שהוא עשירי קודש. אז עוברים אחד או כמו חילותיו של בית דוד אומרת הגמרא שצועדים בשורה כמו חיילים אחד אחרי השני במצעד מסודר הכלל השווה הצד השווה שבין כל הפירושים זה שהדיון נעשה אחד אחד אבל זו הפרקטיקה של הדיון אף אחד עוד לא אמר לנו מה קורה באמת היה הייתה צריכה המשנה לומר בראש השנה כל באי עולם נידונים לחיים ולמוות מה זה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון? מה רלוונטי להגדיר את הדיון שעוברים לפניו כבני מרון? אז הגמרא מסבירה עדיין וכולם נזכרים בסקירה אחת מין דבר שרק בורא עולם יכול לעשות. כולם נזכרים בבת אחת ונידונים אחד אחד. שילוב בין הסתכלות כללית על כולם ומשפט של כל אחד בנפרד. אבל רואים פה בדברי המשנה שהצורה של הדין היא מהותית לדין, היא משמעותית לדין, היא צריכה ללמד אותנו משהו שאנחנו ממנו נבין מה הדין שקורה בשמיים ביום ראש השנה. אז ננסה להבין. הגמרא מביאה שיש מחלוקת מתי נברא העולם. האם העולם נברא בחודש ניסן או שם העולם נברא בתשרי? שתי דעות בגמרא. אומרת הגמרא, אם העולם נברא בראש בחודש תשרי, אז אדם הראשון, זאת אומרת אדם הראשון נברא בחודש תשרי, אז בריאת העולם הייתה שבוע ימים לפני שישה ימים לפני ראש השנה ובראש השנה נברא אדם הראשון. וזה נקרא זה היום תחילת מעשיך, מה שאנחנו אומרים בראש השנה. אבל אם אנחנו סוברים שהעולם נברא בניסן, אז אין קשר בין בריאת העולם לבין ראש השנה. ראש השנה הוא יום הדין ובריאת העולם הייתה בחודש ניסן. שתי דעות בגמרא. אומרת הגמרא, הנן אנחנו שאנחנו מתפללים ובתפילות שלנו אנחנו אומרים זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון. אנחנו פוסקים להלכה ואנחנו סוברים שבאמת העולם נברא בתשרי. זאת אומרת אדם הראשון שהוא מהות העולם נברא בראש השנה. ראש השנה זה היום שבו נברא האדם. ובאותו יום כולם עוברים כבני מרון. באותו היום העולם נידון וכל אדם נידון. וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני בורא עולם. ושם הכל נגזר ושם הכל נכתב. מי יחיה ומי ימות? מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש. למה זה קשור ליום בריאת האדם? הלו זה לא קרה במקרה. הבאנו כמה וכמה פעמים את מה שכתוב בחז"ל בהרבה מאוד מקומות שהחגים שאנחנו חוגגים אינם ימי זיכרון למה שהיה פעם. אנחנו לא חוגגים בפסח יום זיכרון ליציאת מצרים ובשבועות יום זיכרון למתן תורה. בכל שנה בהגיע המועד, בהגיע חג הפסח חוזר קדושת הימים. חוזרים הכוחות הסיגוליים של אותו הזמן וכך וכל חג וחג ביום ראש השנה היא מהות ראש השנה היא בריאת העולם כי אנחנו אומרים זה היום תחילת מעשיך בריאתו של אדם הראשון אז יש קשר בין הבריאה הזו של אדם הראשון לבין זה שביום זה אנחנו נידונים ויש קשר לזה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון כי זה מהות הדיון. ננסה להבין איך זה עובד. אדם הראשון נברא לבד, רק הוא. ואחרי שהוא נברא והסתובב בעולם, אומר בורא עולם, לא טוב היות האדם לבדו, יעשה לו עזר כנגדו. האדם ראה שלכל הבהמות, לכל החיות, יש בת זוג, הוא היחיד שלבד. אז הקדוש ברוך הוא אמר, נכון, לא טוביות האדם לבדו. עשה לו עזר כנגדו. אה, הוא לא חשב על זה קודם הקדוש ברוך הוא. היה הפתעה. פתאום הוא ברא את האדם לבד ואחר כך פתאום הוא אמר זה לא טוב ועשה לו עזר כנגדו. ודאי שזה לא כך. זאת אומרת נכון שהאדם צריך אישה ולא טוב היות האדם לבדו אבל האדם נברא לבד. זאת אומרת ברור את האדם הראשון לבד שאחר כך יצמידו לו את בת זוגו. אחר כך יבראו אותו עם עוד אנשים, אחר כך יתרבה העולם ויהיו עוד אנשים בעולם. יש משמעות ועניין וסיבה דווקא לברוא את האדם לבד. בודד כפי שאומרים חז"ל בגמרא, לפיכך נברא האדם יחידי. יש סיבה למה האדם נברא יחידי? יש לזה משמעות יש כאן אמירה? ננסה לתאר לעצמנו כמה שאנחנו יכולים. אדם הראשון היה גבוה מעל גבוה. הוא היה בדרגה כזו שאנחנו לא יכולים לדמיין בכלל את הדרגה שבה הוא היה. הרי המלאכים ביקשו לעבוד אותו. הם חשבו שהוא יש בו אלוקות. הם רצו לעבוד אותו. זאת אומרת אדם הראשון היה בדרגה גבוהה. אבל ננסה בעיניים שלנו לדמיין את אדם הראשון. הוא לפתע מתעורר. הוא נברא והוא מוצא את עצמו לבד בעולם. חז"ל אומרים שאדם הראשון נברא שלם, מוכן, עם הדעה, עם השכל, עם ההבנה, עם הדרגה הגבוהה של אדם. הוא לא נולד תינוק והוא לבד בעולם, לבד. כל העולם שלו. אז מצד אחד זו תחושה עצומה של תראה איזה ממלכה יש לי. וכל זה נברא רק בשבילי. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם אחרי שכל העולם היה מוכן. הוא מסתובב ורואה את העולם המדהים ואין לו אפילו עם מי לריב הכל שלו נכון זה יש לו בעיה בהנאה אבל בכל אופן הוא יכול לההנות מהכל אז זה ודאי נותן לו הרבה כוח הרבה עוצמה תחושה גדולה מצד שני זה קצת מפחיד זה קצת בודד והתורה מעידה לא טוב להיות האדם לבדו שלא נחשוב שפשוט התרגלנו לחיות עם אנשים אז אז זה נראה לנו מוזר להיות לבד, לא, זה תחושה בודדה וזה גם מפחיד כל העולם הזה בשבילי כמה אחריות מונחת על הכתפיים. ואדם הראשון מסתובב בעולם ומקבל משימה. מקבל משימה לשמור שלא לגעת בעץ הדעת. כבר יש לו אישה בשלב הזה, אבל הוא עדיין נברא יחידי עם הכוח הזה של היחידי. הוא מקבל משימה והוא נכשל במשימה הזו. ובאותו היום שהוא נכשל במשימה הזו, הוא כבר מגורש מגן עדן ושם הוא מלמד את העולם את היכולת לחזור בתשובה. הקדוש ברוך הוא בורא את אדם הראשון יחידי. מלמדים אותנו חז"ל כדי שיבין האדם שכל העולם ראוי להיברא רק בשבילו מן הצד האחד ומן הצד השני מהות האדם היא להיות לבד תפקיד האדם הוא להיות יחיד זה לא טוב לו הוא לא יכול להישאר כך האדם הוא יצור חברתי הוא צריך את האנשים שיבואו אחר כך, אבל הוא צריך להבין שבמהות, בשורש, התפקיד שלו בעולם הוא להיות יחיד. למה? כי הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ומן דנפח מדילי נפח. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם וכביכול נתן בו נשמה שהיא כוח חלק אלוקי ממעל. והקדוש ברוך הוא אחד, הוא יחיד, הוא יחידו של עולם והוא נתן לאדם את הכוח שלו בצורה שאדם יכול להכיל אותה. זאת אומרת, בשורש האדם צריך להיות יחיד. כבר נבין מה זה אומר. אנחנו מוצאים שאברהם אבינו כשרוצים להגדיר אותו הוא נקרא אברהם העברי שכל העולם מן הצד האחד והוא מן הצד השני אחד היה אברהם המעלה של אברהם היה שהוא היה אחד הוא היה יחיד הוא לא היה עם כל העולם אבל מה זאת אומרת היה לו משפחה גם הם היו מן העבר השני של הנהר כן כל העולם היה מן העבר אחד והוא היה מן העבר השני כי הוא יחידי כי כל אדם כל נברא כל בן אדם בנו של אדם הראשון צריך להיות יחידי בעולם הוא צריך להיות כזה שהמשימה שלו היא לא קשורה לכל העולם היא לא קשורה למה שמסביבו זה שלו והוא צריך לבצע את המשימה שלו כי לכל אחד יש תפקיד ייחודי רק לו שרק הוא יכול לבצע אותו ואין מישהו שיכול לעשות את זה במקומו וזה לא קשור לשכנים ולחברים ולמשפחה ולידים ולכל הסובבים אותנו הרבה יותר מזה לא קשור לכל המעטפת שעוטפת אותנו כי אדם חי בתוך עולם עם הרבה הרבה עטיפות יש לו את הסביבה שלו יש לו את התפקיד שלו החיצוני הגשמי שנמצא בעולם יש לו את הדברים שהוא עושה בעולם את איך איך הוא תופס את עצמו, איך אנשים תופסים אותו. כל זה מעטפות, כל זה דברים שהם חיצוניים לאדם אבל האדם צריך לעשות את משימת חייו כשהוא בלי כל זה, כישהוא יחידי. רק הוא מול עצמו ומול בורא עולם. זהו אדם הראשון. זה אדם הראשון שבמהות שלו נמצא לבד בעולם. כפי שאנחנו אומרים שמח תשמח ראים האהובים כשמכך יציר בגן עדן מקדם ככה אנחנו מברכים חתן וכלה אנחנו מברכים אותם שישמחו כפי ששמכו בגן עדן מקדם מי שמח בגן עדן מקדם אדם וחווה הזוג הראשון בעולם מי היה שמה לשמח אותם איזו חתונה הייתה להם מי רקד שם בחתונה שלהם אז יש אומרים בחז"ל שהקדוש ברוך הוא הוא זה ששימח אותם. אז באמת זה שמחה גדולה שאנחנו מאחלים אותה לכל זוג. אבל יש הרוצים לפרש שמח תשמח ראים האהובים כשמחך יצרך בגן עדן מקדם. כשרוצים שהחתן והכלה באמת ישמחו, הם צריכים לשמוח כמו אדם וחווה. שלא היה שם אף אחד אחר. אין למי להשוות. אין לבדוק מה קרה בחתונה שלהם ומה קורה בבית של ההוא. אז השמחה היא שמחה אמיתית וזה יפה ונחמד אבל בעומק שמח תשמח ראים אהובים כשמחך יצרך בגן עדן מקדם הזוגיות הראשונית הבסיסית היא זוגיות שאין אף אחד מסביב באמת אין שום דבר חוץ מזה מין שגרירות של עצמנו שאין בלתה כלום כך התרחבה המציאות של אדם הראשון. היחיד של אדם הראשון הפך להיות זוגי, אבל זה נשאר עם אותה יחידות כי הם נשמה אחת שהתחברו. אבל במהות האדם נברא יחידי. האדם הוא אחד ואת התפקיד שלו ואת המציאות שלו הוא לבד. אז יש לזה הרבה משמעות בעומק של הדברים, אבל יש לזה משמעות במציאות של החיים. כשאדם מקבל החלטות על חייו, כשאדם בוחר את דרכו, הוא חייב לדאוג שהוא לא יהיה מושפע מכל הדברים שעוטפים אותו. לא מהחברה ולא מהסביבה ולא מהסביבה הטבעית שלו, אלא הבחירות שלו צריכות להיות שלו לבד. עושה את מה שמצווה עליו יחידו של עולם. את מה שהמשימה שמוטלת עליו ועושה אותה על הצד הטוב ביותר. בראש השנה אומרת המשנה, כל באי עולם עוברים לפניו כיוני מרון. זה לא הדרך של המשפט, זו לא שיטת הדיון, זה מהות הדיון. בראש השנה הקדוש ברוך הוא דן את האדם יחידי. הוא דן אותו לבד. הוא מקלף ממנו את התפורה, הוא מוריד ממנו את השכנים והחברים והידים והמשפחה והתפקידים והתוארים והדרגות והבגדים, הכל הכל יורד. ונשאר האדם מזוכק יחידי מול יחידו של עולם והקדוש ברוך הוא פונה אליו ואומר לו, "בני, עשית את המשימה שהטלתי עליך. האם אתה מקיים את התפקיד שלשמו נועדת? זהו הדיון. כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. כך מגיעים לדיון הזה. וזה חייב להיות קשור לבריאת העולם, לבריאת האדם. התורה מספרת לנו שפרעה מלך מצרים שולח את שני עבדיו, שר המשקים ושר העופים אל הבור. כולנו מכירים את הסיפור. שר המשקים ושר העופים חטו, הביאו אוכל לא מספיק נקי למלך והם מושלחים אל הבור ושם הם פוגשים את יוסף והם חולמים חלומות ויוסף פותר להם את החלומות. יוסף פותר להם את החלומות ואומר להם שר המשקים אתה תחזור להיות שר. שר העופים אותך יטלו על העץ. וכך קורה. אומרת התורה ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה. לפרעה היה יום הולדת והוא קורא לשר המשקים ולשר האופים. אתר המשקים הוא באמת מחזיר משיב אותו על כנו ואת שר האופים הוא טולה אותו. מה זה? אכפת לי שזה היה ביום הולדת של פרעה. חוץ מזה שיש לנו מקור ליום הולדת מהתורה. מה זה רלוונטי שזה היה יום הולדת את פרעה? למה התורה מספרת לנו שזה קרה ביום הולדת את פרעה? התורה לא מספרת לנו סתם דברים. אז פרעה לכבוד היום הולדת החליט לחול לדון שוב את עבדיו מילא זה שהוא החזיר את צר המשקיעים. אני מבין למה זה קרה ביום הולדת, אבל למה הוא החליט להרוג את צר האופאים ביום הולדת שלו? מה זה שייך? ולמה זה קשור אלינו מספרים לנו שהיה שמה מסיבה וזה מה שקרה. מלמדים אותנו רבותינו מביאים מחז"ל פרעה הכריז על עצמו כאלוהה אני יורי לי יורי ואני עשיתיני הוא זה שמלא את העולם ודאי כשהוא מלך מצרים ודאי במצרים יום הולדת של פרעה יננה סתם יום הולדת יום הולדת של פרעה זה הזמן של התהבות המציאות לדעתו של פרעה לי הורי ואני אני עשיתיני. זה היום שבו הממלכה כולה שמחה ומאושרת. הנה פרעה שלנו, יום ההולדת שלו, בזכותו אנחנו קיימים. אבל זה הזמן שעושים בדק בית בממלכה. זה הזמן שבו עושים את החשבון. האם הממלכה צועדת לאן שהיא צריכה לצוד? כי יום הולדת הוא לא יום חגיגה סתם. יום הולדת הוא יום מהותי. הוא היום שבו התחיל המצרים לדעתו של פרעה. התחיל המצרים המהותית. ולכן ביום הזה בודקים ברשימות ובתפקידים שניתנו לכל אנשי הממלכה. מי עושה מלאכתו כמו שצריך? מי ראוי לקבל את המשרה שלו גם בשנה הבאה. ולכן פרעה ביום ההולדת עושה את הדיון מחדש. וכשהוא עושה את הדיון מחדש, שר המשקים חוזר לתפקידו ושר העופים נטלה על העץ והולך בדרך כל הארץ קצת מוקדם מהצפוי. זה המהות שמלמדת אותנו התורה על יום הולדת את פרעה. התורה רוצה ללמד אותנו איך מתנהל ממלכה. איך מתנהלת ממלכה. כשיש את היום שבו נוסדה הממלכה, שיש את היום שבו יש את מהות הממלכה, זה היום שבו בודקים. האם הנתינים בממלכה עשו את המוטל עליהם? הקדוש ברוך הוא אומר, היום מראת עולם. היום הזה של ראש השנה זה היום שבו נולד אדם הראשון. הוא נברא יחידי. זה היום שפעם בשנה הקדוש ברוך הוא עושה חשבון לראות מי עשה את התפקיד שלו לבד יחידי בעולם. למה? לא בשביל להעניש או לתת שכר. עונש ושכר זה בעולם הבא. שכר באי על מלא אומרת הגמרא צריכים לדון מי עשה את המשימות שלו כדי לתת לו אפשרות לעשות את המשימות גם בשנה הבאה. אז הקדוש ברוך הוא בראש השנה לוקח כל אדם ודן אותו יחידי לבד ובודק אותו. האם אתה עשית את המוטל עליך בשנה האחרונה לבד יחידי רק מול בורא עולם? אם כן תקבל כלים ותפקידים גם לשנה הבאה. אם כן תקבל את היכולת לקבל משימה שמיוחדת רק לך גם לשנה הבאה. ולכן יש דין בראש השנה. זה לא במקרה, זה לא סתם. יום ראש השנה זה היום שבו הקדוש ברוך הוא אומר עושים ספירת מלאי. בוא נראה מי עשה את המוטל עליו בשנה האחרונה יקבל תפקיד ומשימה גם לשנה הבאה וכשמישהו מקבל תפקיד ומשימה צריכים לתת לו תקציב בשביל זה צריכים לתת לו יכולות כדי שהוא יוכל למלות את המשימה כמו שצריך גם בשנה הבאה זהו הדין של יום ראש השנה וכל באי עולם כולם עוברים לפניו כבני מרון בצורה מדויקת אישית נקודתית לתת את הדין והחשבון מהו המשימה מה היא המשימה ומהו התפקיד שיהיה לאותו אדם בשנה הבאה ואז נותנים את הכלים כי הגמרא אומרת דבר מאוד מעניין הגמרא אומרת שיתכן בצוד שנגזר על העולם גשם כמות מסוימת של גשם שירד ואחר כך אנשים הרשיעו ולא מגיע להם את הגשם הזה בצורה הזו אז הקדוש ברוך הוא מוריד את כמות הגשם שנגזרה אבל בזמנים לא טובים והגשם לא משפיע על החקלאות כמו שצריך להשפיע. מצד שני יכול להיות מצב שנגזר על העולם כמות קטנה של גשם אבל אחר כך אנשים חזרו בהם, חזרו בתשובה ומגיע להם שזה יהיה לברכה. אז הגשם המעט יורד בזמנים כאלו שהוא מרוה את האדמה. וכן הגמרא נותנת דוגמאות נוספות. ושואלים המפרשים אז מה קורה בראש השנה? הרי יש דין בראש השנה. אם נגזר הדין בראש השנה למישהו שהוא יזכה לאיזשהו שפע, איך ייתכן שזה נעלם לו במשך השנה? והתשובה היא כפי שאנחנו מדברים. ביום ראש השנה לא קובעים שכר או עונש. קובעים כלים לאדם. נותנים לאדם את הכלים והכתמצי איך הוא יוכל לעבוד בשנה הזו. אבל אם הוא לא משתמש בכלים שניתנו לו לדברים טובים אז לוקחים לו אותם. זאת אומרת הכלים ניתנים, המשימה ניתנת. צריכים להמשיך להשתמש בה במשך השנה. לא לוקחים אותם פיזית כי כבר נגזרה הגזירה. לא נותנים לו להשתמש בכלים לצורך המשימה שאותה הוא קיבל, כי הוא לא משתמש בהם לצורך מה שהוא קיבל. אז זהו הדין של יום ראש השנה. זהו הדין שבו אנחנו עוברים לפני בורא עולם כבני מרון. אחר כך גם נזכרים כולם בסקירה אחת. אחר כך גם יש דין נוסף של מה תפקידו של האדם ביחס לחברה. אולי הוא לא ראוי מצד עצמו, אבל אולי בתוך כל החברה יש לו מקום. וזה כבר דין קל יותר. זה שייך ליום השני. זהו הדין הרפיה שבו דנים את האדם ביחד עם כל עם ישראל. אבל הדין האישי הוא דין שנעשה יחידי. קוברים לפניו כבני מרון. אז מה אנחנו עושים? איך אנחנו דואגים שיתנו לנו כלים גם לשנה הבאה? אנחנו תוקעים בשופר. אנחנו תוקעים בשופר. וכאשר אנחנו תוקים בשופר, הקדוש ברוך הוא עובר מכיסא דין לכיסא רחמים. מה זה כיסא רחמים? אלוהים אנחנו מדברים על משימות שצריכים לתת לאדם. איך אפשר לדון ברחמים? מה שייך רחמים? צריכים לתת לו משימות שהוא יעמוד בהם. הלו זה לא שכר ועונש. מהו כיסא הרחמים? זה מה שחז"ל מלמדים אותנו שיש רחמים בדין. יש דין שהוא דין על ידי רחמים. שהאדם מגיע ומראה את הנכונות שלו בשנה הבאה להיות קצת יותר טוב, להיות קצת יותר קרוב, להיות קצת יותר מחובר. אז הקדוש ברוך הוא אומר, גם אם לא ביצעת את המשימה הזאת כמו שצריך השנה ועל פי דין, לא ראוי לתת לך תפקיד בכיר בשנה הבאה. אבל אם אתה באמת מנסה להיות יותר טוב, אם אתה באמת מתקרב ואני רואה שחל בך איזהשהוא שינוי, איזהשהוא רצון להתקדם יותר ממה שהיה בשנה שעברה, תקבל משימות חדשות שיתאימו לדרגה שבה אתה רוצה להיות. מתוך תקווה ששנה הבאה תהיה קצת יותר טוב מהשנה הקודמת וכך תוכל להתקדם שלב אחרי שלב ולכן אנחנו תוקעים בשופר אנחנו תוקעים בשופר כמה תקיעות אנחנו תוקעים מעיקר הדין יוצאים ידי חובה ב-30 תקיעות אבל אנחנו תוקעים 100 תקיעות ואנחנו תוקעים מאומד ומיושב כדי לערבב את השטן ועושים הרבה מאוד עניינים עם התקיעות אבל בסוף אנחנו מגיעים ל-100 תקיות למה 100 תקיות אומרים חז"ל כנגד היבות שיבבה אמו של סיסרה ולכן גם כל מה שלומדים מה היא תקיעה שתקיעה היא יבבה זה נלמד מאמו של סיסרה ואנחנו שואלים את עצמנו לא מצאנו מקור אחר לתקיעת שופר יום ראש השנה היום הזה שבו אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא ממליכים את בורא עולם לא מצאנו שום מקור חוץ מהבכי היבות שלם סיסרה. מה לנו וליבבות שלם סיסרה שאנחנו צריכים לתקוע בשופר בגלל שהיא יבבה? מה היה שם אצל סיסרה ואמו? בשירת דבורה אומר הנביא, כאשר ברק ודבורה יוצאים להילחם ומנצחים במלחמה ויעל הורגת את סיסרה. וכולם מחכים שסיסרה יחזור הביתה. בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרה. אמא של סיסרה עומדת בחלון ומחכה בעד האישניו מאחור של הדלת. היא מחכה לראות את הבן חוזר מהקרב מנצח. מדוע בושש רכבו לבוא? מדוע פעמי מרכבותיו? ואי אפשר שלא לדמיין, אמנם אמו של רשע, אבל אי אפשר שלא לדמיין את האמא שעומדת שם וממתינה לבן ובוששו, בושש רכבו לבוא והכרו פעמי מרכב אותה ושם היא מייבבת. למה האמא דווקא עומדת בחלון? איפה אשתו? היא לא אכפת לה שסיסרה לא חזר. איפה החברים שלו? איפה כולם? דווקא אמא עומדת בחלון ומייבבת. אנחנו מבינים למה. אבל זה אמור ללמד אותנו כנראה משהו. מה היה שמה שהיא כל כך חשבה שהוא ינצח? הלו חז"ל מתארים שסיסרה יצאה למלחמה הזו. לא היה לו צד בעולם שהוא יכשל. מי בא להילחם הוא? ברק בן אבינוע דבורה אשת לפידות דבורה אשת לפידות שחז"ל אומרים לפחות לפי חלק מהדעות שבעלה היה זה שעושה פטילים ללפידים בבית המקדש אנשים שסיסרה לא ממש פחד מהם לא היו איזה צבא גדול שהיה ממי לפחד כשהוא יצא לקרב והוא נפרד מאמו הוא לא פחד שהוא לא יחזור הוא הוא לא נפרד ממנה ואמר אם אני לא חוזר תזכרו אותי הוא אמר חכו אני כבר חוזר אני מנצח אותם וחוזר עם רכוש גדול כפי שאומר הנביא חוכמות שרותיה תעננה הלא ימצאו יחלקו שלל הם שמה עסוקים בחלוקת השלל לכן הוא מתעכב מה את דואגת אם סיסרה ובאמת למה היא דואגת למה היא דואגת והיא עומדת ובוכה מדוע בושה שיש רכבו לבוא. מדוע הכרו פעמי מרכבותיו? מה את בוכה? עוד מעט הוא יבוא. לב של אמא. הלב של אמא. אמא מרגישה את הבן שלה. וגם שהיא יודעת בשכל היא יודעת והיא מבינה היטב היטב שהוא אמור לנצח והוא אמור לחזור. אבל הלב הלב גורם לה לבכות. אמא חוששת על בנה מה שאף אחד לא יכול להרגיש את הרגש הזה. היא עומדת בחלון והיא בוכה והיא מייבבת מהיבבות. איפה סיסרה שלי? למה הוא לא חוזר הביתה? זה מה שאנחנו עושים בתקיעת השופר. אנחנו עומדים בתקיעת השופר ואנחנו אומרים, ריבונו של עולם, נכון. נכון. אם תדון אותנו כפי שדנים כל אחד יחיד לבדו זה לא יהיה נעים כנראה שלא עמדנו במשימה שנתת לנו לפחות לא באופן המושלם שלה אבל אנחנו תוקעים בשופר ואנחנו אומרים לך נכון שבשכל ברובד החיצוני בהסתכלות האמיתית הטכנית לא עשינו את המוטל עלינו אבל בלב בפנימיות ברגש ההמהי כביכול שלנו אנחנו מחוברים אליך אנחנו רוצים להיות קרובים אליך אנחנו באמת באמת רוצים לעשות את רצוניך אנחנו באמת רוצים לעשות את התפקיד שלנו כמו שצריך אז תן לנו תפקיד גם בשנה הבאה ותן לנו את הכלים גם בשנה הבאה אנחנו נהיה קצת יותר טובים כי בפנימיות שלנו בחיבור הפנימי שלנו כמו הלב של האמא שמחובר לבנה כך אנחנו בפנימיות שלנו מחוברים אליך ריבונו של עולם אז לכן אנחנו תוקעים בשופר מהיבבות ואנחנו מייבים מייבים ואומרים ריבונו של עולם בפנים שלנו אנחנו אנחנו מחוברים אליך לגמרי לגמרי אז תיקח אותנו ותן לנו משימה גם בשנה הבאה המשגיח שלי בישיבת חברון רב אברום סלומון זכר צדיק לברכה היה דמות מופלאה ובשנותיו האחרונות הוא חלה בנייוון שרירים והוא הלך והידרדר לנגד עינינו מאדם פעיל שלימד ודיבר איתנו ומסר שיחות והיה מחובר אלינו. הלך ונעלם. הלך ונעלם פיזית, אבל המוח נשאר צלול, הראש נשאר צלול עד יומו האחרון, אבל הוא כבר לא יכול היה לדבר. באיזשהו שלב הוא לא יכול היה להזיז שום דבר ואפילו לא לדבר. הוא היה יושב בבית ומדבר איתנו דרך המחשב על פי תזוזות העיניים. תוכנה מוכרת כבר היום. שהעיניים קולטות את המחשב קולט את זוזות העיניים והוא ככה היה כותב איזה אותיות הוא בוחר והיה כותב מסרים למי שהיה נכנס אליו ומדבר איתו והוא היה כותב שבאמת מי שנכנס אליו הוא היה אומר שבכלם היו עובדים הרבה על מידת הבהלה שלנשים אין סבלנות אז אמר היום המבחן הוא האם יש סבלנות לבוא לדבר איתי מי שיש לו סבלנות לשבת פה עד שאני כותב את כל ה היה אפשר אפשר לשבת לידו זמן ארוך ובסוף היה יוצא משפט אחד וזה באמת היה לימוד מיוחד ממנו. אז לאחר פטירתו אספו מהמחשב את כל הדברים שהוא כתב והוציאו דברים מאוד יפים איך שהוא תיאר את המציאות שלו של האדם שהוא הפך להיות אילם ולא יכול לבטא את עצמו וכל מיני מסרים שהוא היה אומר לנו תלמידיו ולכל מי שהיה נכנס אליו. וכך הוא כותב, רוצה לומר, אבל כותב שמ צעקתינו יודע תעלומות. אנחנו אומרים בתפילה שמ צעקתנו, ריבונו של עולם יודע תעלומות. הצעקה היא ביטוי חיצוני ורק יודע תעלומות ישמע לצעקה. הוא אומר דבר נפלא. הוא אומר צעקה כולם שומעים אותה. אז מה זה שמ צעקתינו יודע תעלומות? צריכים לדעת עלומות בשביל לשמוע צעקה. הצעקה היא ביטוי חיצוני. אבל מה הצעקה אומרת? מה האדם רוצה לבטא בצעקה? את זה רק יודע התעלומות. יכול להבין. זה הפנימיות של האדם. זה התוך הכי פנימי של האדם. אז יש לה ביטוי חיצוני אבל באמת יש בה פנימיות עמוקה. זה מה שאנחנו עושים בתקיעת השופר. אנחנו תוקעים בשופר ואנחנו שומעים תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, אבל צריך להיות לזה פנימיות. צריכים לצעוק לתוך זה את המה שרק יודע תעלומות, ידע ויבין. מה אנחנו רוצים להתחבר, מה אנחנו רוצים להתקרב, איך אנחנו רוצים להיות קצת יותר טובים. וכשאנחנו שם אז יש שמחה גדולה כי זה מה שאנחנו באים לעשות בכל הימים הנוראים ובפרט בראש השנה אנחנו אומרים בתפילה בראש השנה קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוקה מבלדך ככתוב ויקבע השם צווקות במשפט והקל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה השם המלך הקדוש קדוש אתה ונורא שמך. מה זה קדוש אתה ונורא שמך? הקדוש ברוך הוא קדוש. קדוש זה נפרד מאיתנו. הוא מרומם, הוא גבוה מאוד. ואין אלוקה מבלדיך. אין עוד מישהו חוץ ממך. אתה הישות היחידה. ככתוב ויקבע השם צווקות במשפט. מה זה קשור למשפט? זה שהקדוש ברוך הוא קדוש וזה שאין עוד אף אחד מלבדו. מה זה? ויקבע השם צבוקות במשפט והכל הקדוש נקדש בצדקה אז הקדוש ברוך הוא עושה משפט ובמה הקדוש ברוך הוא נהיה קדוש בזה שהוא עושה צדקה ואנחנו חוזרים ואומרים ברוך אתה השם המלך הקדוש מה כתוב כאן אנחנו אומרים את זה כל שנה אבל מה כתוב כאן איך מתחברים הקדושה עם המלוכה ואיך זה הולך ביחד עם המשפט הכוזרי מביא את שאלת מלך כוזר ששאל את החכם אחרי שהחכם הסביר לו והוכיח לו שיש בורא לעולם אומר לו המלך קוזר נכון אני מקבל את זה שיש בורא לעולם אבל אם יש בורא לעולם הוא ודאי גבוה מעל גבוה הלו הוא כל יכול ואם הוא כל יכול מה פתאום הוא יורד אלינו מעניין אותו מה קורה כאן בעולם יש לו איזה שייכות למה שנעשה כאן אצלנו בעולם שלנו. מסביר לו הכוזרי, מסביר לו החכם שהגדולה הגדולה ביותר של בורא עולם זה היכולת שלו לרדת אלינו. כפי שמסביר המשך חוכמה, המשך חוכמה אומר הקדוש ברוך הוא כל יכול הוא בלתי מוגבל. אם נגיד שהקדוש ברוך הוא לא יכול לרדת לרמה שלנו ולהתעסק עם הדברים הקטנים שלנו, אז הוא לא כל יכול. כי כל יכול הוא כזה שאין לו שום מגבלה. ואם הקטנת אותו לומר שהוא גדול כל כך, שלא יכול לרדת אל הקטנות שלנו, אז הוא כבר לא כל יכול. אז בעצם צמצמת את גדלותו. זה מה שמסביר החכם. הקדוש ברוך הוא הגדלות העצומה שלו, הנפלאות העצומה שלו, מה שהוא פרוש מאיתנו, שהוא כל כך פרוש, הוא כל כך גדול, שהוא יכול לרדת אלינו, איתנו, לעניינים הקטנים שלנו, למעשים הקטנים שלנו. זה מה שאנחנו אומרים. קדוש אתה. אתה קדוש, אתה מופרד, אתה גבוה מעל גבוה ונורא שמך ואין אלוקה מבלדיך. ככתוב ויקבע אלוקים צווקות במשפט. זה שהקדוש ברוך הוא שופט אותנו, זה שהקדוש ברוך הוא עסוק כביכול במעשים שלנו, זו הגדלות הכי גדולה שלו. הקדוש ברוך הוא נהיה כביכול גדול עוד יותר על ידי המשפט. והקדוש נקדש בצדקה. מה הקדושה הגדולה ביותר של בורא עולם? בצדקה. בזה שהוא בא ועושה איתנו צדקה, בזה שהוא יורד אל הצרכים שלנו במשפט ושופט אותנו לחיים ונותן לנו כלים לעשות דברים טובים כאן בעולם. זו הגדלות הגדולה ביותר. ברוך אתה השם המלך הקדוש. הקדוש ברוך הוא המלך. אין מלך בלא עם מהיא המלכות של הקדוש ברוך הוא? זה שהוא שופט אותנו, זה שהוא דן אותנו. מי ממליך את הקדוש ברוך הוא? רק אנחנו יכולים להמליך את הקדוש ברוך הוא כי אין מלך בלא עם היכולת של הקדוש ברוך הוא למלוך כאן בעולם היא רק על ידי זה שאנחנו ממליכים אותו לכן אנחנו אומרים המלך הקדוש הקדוש ברוך הוא אתה מלך איך אתה נהיה מלך על ידי זה שאנחנו ממליכים אותך כפי שאנחנו אומרים בפיוט אחד הפיוטים היפים ביותר יותר בעיניי שאנחנו אומרים בראש השנה וביום הכיפורים. הפיוט מבטא את זה שהקדוש ברוך הוא נמצא שם עם המלאכים ויש לו כל מי שהוא רק רוצה שכל היום מהללים ומשבחים ומפערים אותו. אבל ורצית תהילה מקרוצי חומר, מעושי רשע ועוד מחמאות רבות שנותן לנו הפייתן. אנחנו קרוצי החומר, אנחנו בני האדם. אותנו הקדוש ברוך הוא רוצה שנמליך אותו, שנרומם כביכול אותו. איך נמליך אותו? שנעשה משהו קטן בשבילו. שנגיד אנחנו רוצים להתחבר אליך. שנתקע בשופר ונעלה טפח מעל הקרקע ונתחבר לבורא עולם ונביא משלנו משהו. אבל באיזו צורה? אחד היה אברהם. בלי רעש, בלי צלצולים, בלי עניינים חברתיים. אני לבד יחיד מול בורא עולם. דבר קטן שרק אני והוא יודעים. זו ההמלכה של הקדוש ברוך הוא. זוהי ההמלכה הגדולה ביותר של הקדוש ברוך הוא. שאני עומד בסיטואציה שבה רק אני ובורא עולם נמצאים ואף אחד לא ידע ואני בוחר לעשות את מה שהוא רוצה. אז אני ממליך את הקדוש ברוך הוא. אז אני מתחבר אליו. שם נמצאת ההמלכה האמיתית. ואם נעשה את זה, אם נמצא את הנקודה הפנימית שבנו, את החיבור, את הרגש הזה כמו הרגש של האמא לבנה, ונמצא את החיבור הזה שזה רק שלנו, שזה בפנימיות שלנו, שזה של התפקיד שלנו, בלי להסתכל ימין ושמאל, בלי העטיפות החיצוניות, כשיש חיבור ויש פנימיות, יש הרבה הרבה שמחה, יש הרבה הרבה הרבה שמחה. כי מתי אדם שמח? אדם שמח כשהוא עושה את התפקיד שלו, כשהוא עושה משהו שהוא מרגיש בתוך תוכו שהוא טוב. לא שמספרים לו שהוא טוב, לא שהוא יודע שהוא טוב. אדם שמח כשהוא שלם. אדם שמח כשהוא מרגיש. כולנו חווינו את החוויות הללו. כשאנחנו עושים משהו טוב באמת והוא שלם באיזושהיא נקודה, איזו שמחה ממלטת את ליבנו. כשאדם נותן משלו לשני, איך זה ממלא אותו בשמחה? וכשהוא עושה את זה עם פחות פרסום ורק לבד עוד יותר שמחה כי כשיש פנימיות ויש חיבור אמיתי אז יש שמחה אומר הקדוש ברוך הוא תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה נכון התביעה היא כפי שהפסוק אומר אתה לא עובד את השם בשמחה אתה תעבוד את אויבך חלילה וחס שלא בשמחה אז תעבוד את השם אבל תעבוד אותו בשמחה כי אם תעבוד את השם בשמחה אתה תהיה מחובר כי אי אפשר לתלחוץ על כפתור ולהיות שמח איך אפשר לצוות אותי לעבוד בשמחה אני לא שמח אם תתחבר אם תמצא את נקודת החיבור אם תמצא את האחד שלך אם תמצא את התפקיד שלך ואת הדבר הזה שאתה יכול לבוא לפני בורא עולם ולהגיד הנה אני טוב יותר קצת הלוואי הרבה אבל משהו אני מתקדם אני מתקרב אני מתחבר אליך אז השמחה ממלאת את הלב ואז עובדים את השם בשמחה ובטוב ליב זה מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשת השבוע אומרת התורה תדאג שלא יהיו קללות תעבוד את השם בשמחה ואם נעבוד את השם בשמחה אז תהיה נקודת החיבור ולכן אומרת הגמרא בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון זה לא סתם תיאור מצב זה מהות הדין. כפי שבראש כפי שבחג הפסח נידונים על דברים אחרים. בראש השנה נידונים על מה? דיון יחידי. לפי כך נברא אדם יחידי. חוזרים לשורש של ראש השנה. חוזרים לאדם הראשון שהיה בבריאת העולם לבד בעולם. כי זה מהותו של האדם בשתי בחינות. מצד אחד אתה לבד בלי הסביבה, בלי הדברים שעוטפים אותך, בלי הדברים שמפריעים לך ובלי הדברים שמכסים אותך. ומצד שני, כמה גדול הוא האדם, לאיכן הוא יכול להגיע, כמה מרומם הוא האדם, כמה חשוב הוא האדם. עולם שלם שווה לברוא רק בשביל אדם אחד, בשביל משימת חיים של אדם. אז תבין את המשמעות, תתמלא ברוממות ותעשה את המשימה שלך ותתחבר ונתחבר כולנו לבורא עולם כמו אם סיסרה חז"ל ישבו אליה כמו אם סיסרה שמבינה בשכל אולי הרבה דברים אבל הלב הלב שם יש חיבור אחר אז גם אנחנו עומדים בראש השנה ותוקעים בשופר ואומרים ריבונו של עולם אני יחידי לבד בלב מחובר אליך ריבונו ריבונו של עולם רוצה להיות יותר טוב תעזור לי הנה אני אהיה במשהו יותר טוב קח את תקיעת השופר ותרומם את כולנו ואז נזכה כולנו אחרי ש הדיון יהיה אחד אחד יהיה דיון בסקירה אחת על כל עם ישראל וכולנו יחד נזכה להתחבר לבורא עולם ולעבוד את השם בשמחה ובוודאי נזכה לכל הברכות הכתובות בתורה אמן ואמן חי הגדול ‏No.