0:00 / 0:00
יעקב בא במרמה ועשיו יצא בטראומה... 'מתנחם לך להרגך' | פרשת תולדות | הרב יחזקאל סופר שנת תשפ"ו
83 views
עיונים בפרשה: שיעורו השבועי והמרתק של המרצה הנודע הגה"ח הרב יחזקאל סופר, על פי שיחותיו הקדושות של הרבי | והשבוע לפרשת 'תולדות' | בליווי דף תקציר ומראה מקומות מאיר עיניים To donate or for dedications to continue the holy work לנדבות והקדשות להמשיך את עבודת הקודש https://secure.cardknox.com/chassidusonline
Comments(0)
Transcript
Auto-generated transcript. Not time-synced to the video.
ערב טוב לכם צופים ומאזינים
השבוע
בפרשת תולדות
בוא אנחנו קוראים על החיכוכים
בין האחים התאומים יעקב ועשו
קוראים על ה טריק שעשתה רבקה עמנו, שחילצה
את הברכות שיעקב רצה לתת לעשו כי אהבו
ברבקה
בחוכמתה העבירה את זה ליעקב שהוא בעצם
מקור הברכות
אבל בסיום הפרשה
אחרי שה
תוכנית של רבקה הצליחה
ויעקב קיבל את הברכות.
נהיה כאן מצב מאוד מתוח עם עשו.
עשו קיבל את זה קשה מאוד וזהג זעקה גדולה
ומרד מאוד
ורבוקה פחדה מהתגובה האלימה שלו.
אז לכן
כתוב בפסוק בפרק כ"ז פסוק מב
ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול
ותשלח ותקרא ליעקב בניו ותאומר אליו
הני עשו אחיך מתנחם לך להורגך
ואתה בני שמע בקולי
קום ברח לך אל לבן אחי הרן
אומר על כך רש"י
מתעכב על הביטוי מתנחם לך
מה זה מתנחם
מי מנחם אותו
אז רש"י אומר ניחם על האחווה
מה פירוש ניחם לחשוב מחשבה אחרת
להתנקר לך ולהורגך
פירוש אחד ממשיך רש"י מדרש הגדה
בכיוון אחר כבר אתה מת בעיניו
ושטה עליך של תנחומים
אולי זה מרומז ביטוי
מתנחם
הוא כבר כמו מת אתה בעיניו וזה מנחם אותו.
שלישי אומר רש"י ולפי פשוטו
לשון תחומים כמו ניחוילים
מתנחם הוא על הברכות
מה מנחם אותו?
בהריגתך
התקווה העתידית שלו להרוג אותך זה מנחם
אותו
בפשטות
שרשי בא לבאר פה
כתחילה הרי המילה תנחומים
מראה על מצב של רגיעה מכעס מצער
איך אפשר לתאר את עשו שהוא כולו רותח מז
זם על יעקב להגיד מתנחם
וכי הוא נרגע מכעסו.
לכן הפירוש הראשון רש"י מפרש כאן אין
הכוונה מלשון ניחום אבילים תנחומים
אלא זה מלשון נחמה במובן של התנחמות
במובן של חרטה
כמו וינחם
מעניין יש רש"י מקום אחר בבראישית על
הפסוק
וינחם שהקדוש ברוך הוא נחם על שהוא עשה את
האדם.
כתוב אומר שם רש"י וינחם נאפחה מחשבתו של
מקום ממידת הרחמים למידת הדין
עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה
בארץ.
רש"י מסכם שם וכן כל לשון נחום שבמקרא
לשון נמלך מה לעשות
הוא מביא דוגמאות
שהקדוש ברוך הוא לא בן אדם וינחם
או שעל עבדיו יתנחם יחשוב מה לעשות איתם
וינחם הוויה על הרעה שדיבר לעשות טעמו או
מה שכתוב אצל שמואל ניחמתי כי המלכתי את
שמואל כולם אומר אומר רש"י לשון מחשבה
אחרת הם
אז מה הכוונה מה הוא מתכוון לומר שאיסוב
שינה את היחס את יחסו את ההתחלות שלו על
העקבה שינה אותה להתנקרות
עד כדי שמוכן להרוג אותם
מה הבעיה
למה רש"י לא הסתפק צריך להבין למה הוא לא
הסתפק פק בפירוש הזה למה הוא נזכק לעוד
פירוש מדרש הגדה
הוא הסביר טוב שמתלחם הכוונה שהוא שינה את
מחשבתו את יחסו אליך
בכלל צריך להבין מה גרם לרשי שרשי התנחם
ונאפחה מחשבתו למדרש הגדה
שהוא מחזיר את זה למשמעות של תנחומים על
מת.
ודם ה רש"י לא מצחם בעיניו הדבר הזה כי
הרי הוא לא התנחם פה הוא לא נרגע אז למה
הוא הביא את הפירוש השני?
גם צריך להבין
מי כיללה לרבקה שכבר אתה מת בעיניו? איך
היא יודעת מה הוא בעיניו?
מאיפה יודעת שהוא שתה של תנחומים
ברשלישי הפלא הכי גדול הוא הפירוש השלישי
ברשי
איזה פירוש מלשון תנחומים
ולא מלשון חרטה
הפירוש הזה רש"י אומר עליו בשלישי ולפי
פשוטו
זה הפירוש שואל אותו השאלה אם זהו פשוטו
למה הוא לא מביא אותו כפירוש ראשון?
דיוק נוסף
שצריך לשים לב אליו.
כידוע הכלל של הרבי לשים לב במדויק לדיבור
המתחיל. איזה תיבות רש"י מעתיק מהפסוק.
לכאורה שלושת הפירושים
עוסקים בביאור של המושג מתנחם.
למה רש"י מעתיק גם את המילה לך? הרי הוא
לא מסביר את המילה לך, הוא מסביר את המילה
מתנחם. היה מספיק להעתיק רק את המילה
הזאת?
ונראה לומר
שבאמת עיקר הקוש של רש"י היה איך מתאים
לשון נחמה אצל עשו שהוא רותח מכעס.
לכן הוא הסביר
הפירוש הראשון
שהכוונה כאן היא מלשון שינוי מחשבה
מהאחווה
והפיכתה להתנקרות
והוא מביא על זה את הסימוכין מהפסוקין כן
מה שאמרנו מבראשית שכל הלשון ניחום שבמקרא
זה תיחת מחשבה אחרת
אבל הקושי בפירוש הראשון
שהילץ אותו להבין פירושים נוספים הוא קושי
כפול.
א'
לכל הפסוקים שמופיע לשון ניחום מדובר
בשינוי גישה,
בשינוי הסתכלות, במהפך מחשבתי. למשל נהפכה
מחשבתו של מקום ממידת הדין למידת הרחמים.
שינה את המבט על העולם.
אוניחמתי כי המלכתי את שאול
שיניתי דעתי ביחס להמלכתו
אבל כאן מדובר באחווה
אחווה זה עובדה ביולוגית זה לא השקפת עולם
זה לא עניין של התייחסות זה עובדה שהוא אח
מה שייך פה שינוי מחשבה אחרת למצב של
התנקרות רות שמה שעלה איננו אחי
הרי זאת עובדה
זה קושי אחד שיש בו קושי שני
זה מה שהביא אותו להעתיק את המילה לך איך
מתאים פה המילה לך
הרי הדוגמאות שרשי מביא בבראשית על כל
ניחום שבמקרא
שמה בכל הדוגמאות
החרטה בשינוי המחשבה צמודים לביטוי על
שהוא מתנחם על משהו או לביטוי כי
ניחמתי כי המלכתי
אבל הביטוי לך לא נדבק למתנחם
הרי לא נהגים לומר אני מתחרט לך
את מתחרט על משהו מתחרט כי משהו לא זה לא
צמד מתאים מתנחם לך למה כתוב לך
או זה זה הפירוש למה רש"י נזכק לפירוש שני
פי הפירוש שמדרש הגדה
מחזיר אותו למשמעות של תנחומים אז מה זה
לך
מפרש רש"י
שכבר אתה מת בעיניו
מה הכוונה הוא רבקה אומרת ליעקב אני רואה
שעשו מבטא כלפיך אדישות מוחלטת כאילו אינך
קיים בעולמו
וזה כאילו מרגיע את כאברו כי אתה מחוק
אצלו
אה אם תשאל אותי בני ככה חושבת רבקה
מנין לך שהכעס שלו נרגע.
אז היא ממשיכה ומספרת לו שכבר שתה עליך
של תנחומים.
מאיפה אני יודעת? הוא היה אצלי. הוא ביקש
ממני שהגיש לו של יין כביטוי לתנחומים
שכבר אחיו איננו בעיניו.
אי אז נשאל את השאלה מהמלא
אם באמת ככה אז מדוע את שולחת אותי לברוח
ללבן שמה יארגני את אומרת שהוא נרגע כבר
לא
גם למה את מוסיפה
מתנחם לך להורגך אם מתנחם לך הפירוש שברגע
שהוא מחק אותך אז הוא נרגע אז למה לא
הורגך אין הורגים את המת מת
אלא הפירוש בכוונת המדרש הגד הוא כך
כמהזירה את יעקב
אל תתפתא מההתנהגות הרגועה של עשו אתה
רואה שהוא לא עושה לך כלום הולך ככה אדיש
הוא מביע כלפוץ שהוא מסתפק
בסילוגך מתודעתו
זה מרגיע אותו אל תתפתא
כל זה איננו רק שהוא מתנחם
מתנחם
כמו מתפער הוא עושה את עצמו מנוחם כאילו
הוא ניחם
למה לך כל זה הצגה בשבילך להרדים אותך
ולהפתיע אותך
ובאמת ככה פירש אונקלוס לפי הפרשנות של
הרמבן
הרמבן על הפסוק אומר
שאולקונוס פירש קמין לך מתנחם לך קמין לך
מה זה קמין לך עורב לך אומר הרמבן ונראה
מדעתו של אומקלוס
כי טעם מתנחם לך
שמראה עצמו מנוחם לך מנוחם על עניין
הברכות כאילו אינקפיד בהם והוא מערב כדי
שלא תשתמר ממנו
ותרגם האונקולס תרגם את העניין ולא את
הלשון
זאת אומרת הוא לא תרגם הרי בתורה לא כתוב
עורב לך כתוב מתנחם אז הוא אומר שאומקולוס
התכוון לעניין
אז עכשיו יהיה מובן זה הפירוש מתנחם לך
הוא מציג לך תמונת מרגוע אבל המטרה של
ההצגה הזאתי לנצל את גורם ההפתעה ולבוג
אותך ולכן מסקנה היא עליך לברוח מיד
רגע רגע כאן נשאלת שאלה
הרי היא בעצמו אומרת לו בפסוק קודם
שעשו חושב בליבו יקרמו יקרבו ימי אבל לבי
וארגה את אחי זאת אומרת שמתי הוא מתכנן
להרוג אותו רק אחרי שאבא שלו לא יהיה
בעולם. אז אם ככה מה בוער לברוח ללבן
האבאות חי?
יש את כל את הפרט הזה רבקה לא גילתה לו.
היא אמרה לו שמתנחם עליכם להורגך אבל היא
לא אמרה לו שהוא חושב יקרבו ימי אבי ורק
אז הוא יהרוג אותו. למה היא לא גילתה לו?
כדי שיעקב לא יתמאמע ויגיד א לא צריכים
לברוח רק אחרי שיקרה משהו לאבא אז נחשוב
לברוח היא רצתה שהוא יפח מיד א תשאלו למה
הרי משמע מדבריו שכל הזמן שאביו חי הוא לא
יעיז לאורגו
התשובה היא היא חששה
שהוא עלול לסבב את מיטתו על ידי שליח
כמו שהיה במציאות ששלח אחריו את אליפס
להרוג אותו. מה ירוויח בזה? שאז אביו לא
ייחס את הריגתו
לעשיו בנו אהובו שהכזב אותו והרג את אחיו
מול עיניו. עשה כן סקנה. פה בבית
הוא לא יהרוג אותו עכשיו, אבל הוא פחד
שהוא יכול לעשות לו מערב על ידי מישהו
אחר. ולכן הוא אמר לו, היא אמרה לו, "תברח
מיד, אתה בסכנה."
אי אז אם הפירוש השני כזה מתוק, מסביר מה
זה מתנחם,
עושה את עצמו מתנחם לך, בשבילך.
פירוש הראשון לא מסביר את המילה לך.
אז למה רש"י מעדיף את הפירוש הראשון
שעליו יש שאלה? אמרנו איך אפשר להפוך
ממחשבה של האח? מה הוא יחשוב של אח? מה
שייך פה שינוי במחשבה?
נראה לומר
שרש"י העדיף את הפירוש הראשון.
למרות שהוא אינו פותר את בעיית הצמידות
למילה לך שלא מתאימה כאן.
זה בגלל הקשר שלו של הפירוש הזה לתחילת
הפסוק ויגד לרבקה
נעוד סופו בתחילתו.
הפסוק הקודם
נותן לנו
הסבר איזה ניתוח
רגע
של הטראומה העצומה שהייתה לעשיו
אבל נראה מה אומר הפסוק קודם
פסוק כא מא כתוב ויסתום עשו את יעקב על
הברכה אשר בירחו אביו ויאמר עשו בליבו
יקרבו ימיבל לבי והרגה את יעקב אחי ויוגד
לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ואז היא
מזירה אותו שיברח מיד אומר שם רש"י מה זה
ויוגד לרבקה
מה היה קשה לרשי
ויוגד לרבקה מישהו אמר כי כתוב קודם ויאמר
עשו בליבו
הוא לא אמר את זה לאף אחד
זה הייתה מזימה שבלב דרך אגב זה גם הפירוש
ויסתום
זה שנאה סתומה בלב
שלא באה על ידי גילוי
אז איך היא ידע מזה אומר רש"י ברוח הקודש
הוגד לה מה עשו מהרהר בליבו
עכשיו אבל נראה דבר מעניין
מה
השפיע הנבואה הזאת ברוח הקודש על רבקה?
כשרבקה קלתה ברוח הקודש שלה את הרורי ליבו
של בני יקרבו ימי אבל לבי והרגה את אחי
התפלה הוא לא אמר יקרבו ימי אבל הוריי
ואז כשכל ההורים שלי גם אבא וגם אמא לא
יהיו בחיים אז אני אהיה חופשי להרוג אותו
היא הבינה
שלא אכפת לו בכלל
להרוג את אחי
בחיי אמו
אף על פי שידוע שעשו היה מהדר מאוד
בכיבודם
רואים את זה גם מזה שתבגדי החמודות שהוא
גזל מנמרוד
אומרים שזה בגדים של אברהם של אדם הראשון
יקרים כאלה לנשיו הוא לא השאיר את זה הוא
לא שמח עליהם הוא השאיר את בגדי החמודות
אצל אמא שלו
שמך עליה.
אז רבקה עשתה ניתוח פסיכולוגי
והיא קלתה פתאום
שעשו
נמצא במצב טראומטי.
עשיו הבין באינטואיציה שלו
שהמרמה הזאת של הברכות זה לא יוזמה של
יעקב.
יעקב הוא איש טם תמים אין לו טריקים כאלה
והוא איש אמת
הוא הבין שזה טריק של אמא שלו בת לבן
הארמומי הרמאי
הוא הבין שלולי הייתה כאן תחפוסת
לולי כל ההצגה שהרגנה אמא שלו
אז יעקב היה מבחין מיד שהנכנס
חלק
בכלל מאיפה מאיפה יעקב ידע על דו שיח שהיה
בין אביו לעשיו
בארבע עיניים אמר לו לך תביא לי ציד יעקב
לא היה שם הוא יושב אוהלים בהלי שם ועבר
אלא אם כן השיחה הזאת הייתה אמנם בארבע
בעיניים, אבל בשש אוזניים,
אמא שלו שהייתה באוהל יעקב, היא שמעה
מאחורי המחיצה מה שהוא אומר לו.
אז עכשיו תוסיף לכך גם
את החוויה המתמשכת שלו בכל ימי חייו
שעשו פיתח תחושה שבעיני אביו שניהם נחשבים
לבניו
למה הוא רצה לברך את עשו כי הוא הבכור
פי דין הבכור קודם
אבל בעיני רבקוע הוא הרגיש עשו שהיא לא
מחשיבה אותו לבן.
עובדה שהיא דאגה לנשל אותו
בצורת מרמה מהברכות.
הוא הבכור שלה. למה את עושה לו את זה? תוך
כדי שהיא מרמה גם את יעקב.
בלי להתחשב שעשו הוא הבכור.
אז יוצא שבעיניה רק יעקב הוא הבן של יצחק.
אותו היא הדיחה מהירושה כמו ששרה הדיחה את
ישמעאל.
ואז רבקה נפל סימון
מי יודע
עשו חושב בליבו אולי בכלל היא לא אמא שלו
האמיתית
ויעקב בכלל אחיו
בפרט לאור העובדה של פער הגילים הגדול בין
אביו לאמו זה לא נראה סוג נורמלי
תוסיף לכך את הידיעה שהוא גונבה לאוזניו
שרבקה בכלל הייתה הכרה במסך 10 שנות נשואי
הראשונים
לך תדע אולי הוא בכלל בן מאומץ
ולכן רבקה אינה מחבבת אותו ברגש עמה היא
מנשלת אותו בעורמה מהירושה של הברכות אם
האמיתית לא הייתה יכולה לעשות כזה דבר.
אז עכשיו יהיה מובן למה הוא אמר יקרבו ימי
אבל אבימי
לא אכפת לו.
דרך אגב מעניין שבסיום הפרשה
אומר ליעקב לך אל אל
לבן
אחי רבקה עמו.
הם יעקב ועשו אומר שם רש"י איני יודע מה
מלמדינו
התורה רצתה להדגיש שזה לא כמו שעשף חושש
רבקה היא אמא בשווה ליעקב ולשאב
ולכן
מזה הסיק רבקה
שעשו נחם על האחווה שאלנו קודם איך אפשר
להינ חם מה שיך להינחם האחווה זה עובדה מה
שייך להינחם אני מתחרט שהוא אח שלי
אלא ניחם על האחבה היא חשבה
הוא חושב מחשבה אחרת אולי הוא מסתפק בעצם
העובדה שהוא אכיף להתנקר לך
הוא חושב מחשבה שתגרום לו להרגיש אליך
כנוכרי
ומה יהיה אז ממילא יהיה לו לא קל רגשית
להרוג אותך כי אתה לא אחיו.
אבל כל זמן שאביו חי
שבעיניו של אביו הוא נחשב לאחיו של יעקב
אז הוא לא יכול לצער את האבי ולהרוג אותו.
אבל כאשר הקרבו ימי אבל אבי
מה אכפת לי ממי הזאת
והנה אני לא נחשב בכלל כאחיו של יעקב
אני כמו אדם זר אז יהיה קל בעיניו להורגו
ולנקום בו על ההונאה שהוא עשה
יוצא שהפירוש הראשון
המעלה שלו הוא שהוא תואם את הסמיכות
לדיבורמתחילה קודם את הקשר לרשקרבד
לרבקה ברוח הקודש ולכללות התחושה
הטראומטית של עשו
ולכן רשי הקדימו
אבל למה הפירוש השני גם עוד סיבה שהוא לא
טוב
חוץ מזה שהוא לא מתקשר לפסוק הקודם.
כאן אי אפשר להבין את המניין של רוח
הקודש. מדוע? זה שהוא מתחזה לפי הפירוש
השני הוא מראה את עצמו כאילו מתנחם. וגם
זה שהוא שותה של תנחומים בפרסיה שכולם
יראו שהוא באמת מחק אותו. זה הרי דברים
שנראה בעיני בשר לצופים. לא צריכים בשור
הקודש
זה לא מתקשר הדיבור מתחיל הקודם לכן הוא
לא שם את זה כשני
המעלה של הפירוש השני שהוא כן מסביר למה
כתוב לך לפי הפירוש הראשון לא מובן מה מה
הקשר למילה לך לפי הפירוש השני מתנחם עושה
את עצמו כאילו נחם בשבילך כדי להרגיע אותך
ולהפתיע אותך.
תר לנו אל להסביר מה צריך את הפירוש
השלישי.
בפרט שהוא פשוטו.
אז למה לא אמרת אותו ראשון?
להגיד ככה. לאחר שהפירוש מתנחם
במשמעות של שינוי מחשבה,
הוא לא חלק בדרך הפשט. מדוע?
כי שינוי מחשבה מתאים להגיד יותר על פי
הדקדוק ניחם.
וינחם לא ויתנחם
ניחם
ומתחרט.
גם הפירוש השני שאומר מתנחם הכוונה עושה
את עצמו מנוחם
גם לא כל כך פשוט מדוע א' לא מצאתי לו חבר
במקרא אין במקרא דוגמה של מתנחם במובן של
עושה את עצמו מתנחם
אה כן יש מקום אחד
אצל יעקב ויוסף כשהביאו לו את הקותונת
הספוגה בדם כתוב וימאין להתנחם
למה לא כתוב להינחם
ושם מתאים לומר להתנחם מדוע כי יש מנחמים
הם מנחמים אותו והוא מתנחם
אבל פה אצל עשו מי בא לנחם אותו הרי יעקב
חי כולם רואים שהוא לא נפטר אף אחד לא באז
מה זה מתנחם, עושה את עצמו. אין לזה דמיון
במקרא. אז זה קצת קשה להגיד את זה כפשוטו.
אכן רש"י מסכם את פירושו בפירוש השלישי
והוא אומר ככה, זהו פשוטו.
מתכוון לומר אמנם הפירושים הראשונים
נאלץ רש"י לשתות מהמובן המילוני הפשוט של
מתנחם במובן של מקבל תנחומים
למה בגלל נימוקים צדדים
או בגלל הקשר הרקע הטראומטי של עשו או
בגלל הקושי בביטוי לך שהצמידו למתנחם
אבל בסוף רש"י אומר, אם נעזור את העניינים
הצדדים ונתמקד רק בביטוי מתנחם כשלעצמו,
אז לפי פשוטו הכוונה היא לקבל תנחומים. רק
מה שאלנו תנחומים ממי?
השיעונה על כך שפשוטו מתנחם על הברכות. מה
מנחם אותו? לא מנחמים מבחות שבאו לנחמו,
אלא מעצם התקווה להריגתך בעתיד
החוויה הזאת שהוא מדמיין לעצמו זה מנחם
אותו כאילו יב זמנו אבל אני אנקם בו
אז הוא ירגיע את מסתימתו העזה
מזכיר גם כן ש
תקווה עתידית זכר גם כן שרחיל אמנו הקדוש
ברוך הוא אומר לה מנהיק הולך מבכי בעינייך
מנדימה
כי יש שכר לבולתר ושבו בנים לגבולם
שואל את השאלה
מנהיק הולך מבכי למה
גם לבכות אסור
גם אם סוף כל סוף הבנים ישובו אבל כואב לה
שעכשיו הם בגלות
החל מבקע על בניה כי איננו
אומרים חז"ל כי איננו הקדוש ברוך הוא
איננו שוכן בתוך בניה
אז למה הוא אומר לה מניק הולך מבכי
אפשר לומר בדרך הדרוש מנאי זה ראשי תיבות
מקבץ נדחי עמו ישראל מעצם עצם התקווה
העתידית של מקבץ עמו ישראל זה גורם להינחם
זה מנחם אותה אז לפי זה הבנו את הפירוש
ברשי
שהביא שלושה פירושים פירוש הראשון מתקשר
יותר עם ה כל הרקע הסיפורי
שלא ייתכן שעשו
איך הוא הגיב איך הוא עבר בשתיקה קרא על
כל התרמית שעשו לו, מה הוא ניתח מעצמו
וזה נותן לנו שהוא פתאום התחלות ספקות אם
הוא בכלל אחיו.
לפי הפירוש השני יותר מובן המילה לך.
והפירוש השלישי הוא מתייחס לביטוי עצמו
מתנחם
שמלשון
התפעל מקבל תנחומים אבל לא מאנשים שמנחמים
אותו אלא מהתקווה שהוא עתיד להורגך אז הוא
מתנח
שבת שלום כלו