שיעור נפלא לפרשת שמות | הרב שמואל אברמובסקי

ערב טוב >> השיעור הערב מוקדש לרפואת התינוק אשר הלל בן מן הברכה ולרפואת הרב הורי בן מלקה ולילוי נשמת צבי מרדכי בן יוסף >> אמן ג'פרי שוורץ הוא יהודי אמריקאי שבשנות ה-80 עבר לטיואן לרגל הסקו יחד מבני משפחתו והשתקע שם בתיואן ועשה חיל בעסקיו ונהיה עשיר גדול עוד יותר ובמשך השנים הוא חי עם משפחתו כיהודי אבל לא כל כך בא לידי ביטוי היהדות שלו מעבר להשתייכותו לקהילות שמגדירות את עצמם יהודיות יום אחד דופק במשרדו הרב שלמה אביו שודי חסיד חבד שהגיע לטיוואן בשביל לקרב יהודים, לעשות שם פעילות. ואמרו לו שיש פה את ג'פרי שווארץ, שהוא עשיר גדול, הוא יוכל לסייע לו. אז הם נפגשו ודיברו ובאמת הייתה פגישה מאוד טובה ונעימה. ואמר לו הרב תביו, יש לי חלום להקים בתיואן בית כנסת. הגיע הזמן שיהיה פה בית כנסת אבל בשביל זה צריך הרבה משבים וג'פרי התחבר לעניין ואמר באמת הגיע הזמן הגיע הזמן להקים ג'ויש סנטר בטיוואן צריכים להקים מרכז יהודי אבל הוא אמר לו כשאנחנו מקיימים את המרכז היהודי הזה אני רוצה שיהיה בו שתי בתי כנסת בית הכנסת אחד אורתודוקס סי ובית הכנסת אחד רפורמי שכולם ירגישו בו בנוח שיהיה מקום לכולם טוב אז הרב שלמה אביב ככה עמד במבוכה הוא לא כל כך יכול היה לקבל את הרעיון הזה והוא סירב בנימוס אבל הוא אמר אני לא יכול להיות שותף לדבר הזה אני לא יכול ליטול חלק בדבר הזה אז ג'פרי מאוד נפגע וכעס ולא רצה לדבר איתו יותר אמר מה זה הדבר הזה זה אנחנו רוצים להקים מרכז יהודי זה צריך להיות שייך לכולם ונותק הקשר ביניהם כעבור כמה חודשים מקבל הרב תביב טלפון מג'פרי שוורץ שאומר לו בוא אני מחכה לך במשרד שלי תגש אליי והוא מגיע אליו והוא יושב איתו והוא אומר לו תשמע טוב כשעזבת פה בפעם הקודמת מאוד כעסתי עליך אמרתי לעצמי מה זה ההתנהגות הזאת למה לעשות לעשות מקום כזה שיהיה יתים דווקא לזרם יהודי אחד. מה עם שר הזרמים ביהדות? אבל עכשיו לפני כמה ימים היה כאן יום השואה והיה טקס של הקהילה היהודית ועמדו כל מיני נציגים של הקהילה היהודית וביניהם עמדת גם אתה ואתה עומד בטיוואן על הבמה. אף אחד לא נראה פה כמוך. אף אחד לא מדבר פה כמוך. כולם מדברים פה אנגלית או סינית. מתנהגים כמו המקומיים. ודים אבל שייכים למקום. ואתה נעמד ומדבר בעברית ואומר פרק תהילים ומסביר אותו בעברית. ואמרתי לעצמי זה לא מנומס מה שאתה עושה. זה לא מכובד. אתה לא מתאים את עצמך על הקהל שאליו אתה פונה. למה אתה כל כך שונה? איך שאתה נראה, איך שאתה לבוש, איך שאתה מתנהג? ואז התחלתי לחפש. הוא אומר, וכתבתי באינטרנט, ג'ואיש, רציתי לראות איך אצל הגויים נראה יהודי. ובכל מקום שחיפשתי יהודי, התמונות שניבטו בעיניי זה אנשים שדומים אליך, שנראים כמוך, עם זקן, עם פאות, אפילו עם כובע. ואז חשבתי לעצמי, קראתי לילדיי ואמרתי להם, תראו, אנחנו יהודים. אבותינו היו יהודים ואנחנו יהודים ואנחנו חיים את זה שאנחנו יהודים אבל אנחנו לא אוכלים כמו יהודים אנחנו לא לובשים כמו יהודים אנחנו לא מדברים כמו יהודים אנחנו לא מתנהגים כמו יהודים כל מה שאנחנו יהודים זה בזה שאנחנו זוכרים שאנחנו יהודים שאנחנו רוצים להיות שייכים לעם היהודי אבל הוא המתבד בדל הזה, השונה הזה, הזה שעומד על הבמה ומדבר בשפה שאף אחד לא מבין, הזה שלא מוכן לקבל כל מיני זרמים אחרים, הוא מתנהג כמו יהודי, הוא אוכל כמו יהודי, הוא נראה כמו יהודי. אז מיני, אם אנחנו רוצים להקים ג'ואיש centר, אם אנחנו רוצים להקים מרכז יהודי, למה רוצים להקים מרכז יהודי? כי אנחנו רוצים שהיהדות שלנו תישאר, תישמר, תמשיך, אנחנו צריכים לשאול אותו איך מקימים ג'ואיש סנטר. אז לכן קראתי לך, הוא אומר לו, כי אני רוצה להקים ג'וייש סנטר ואתה זה שבאמת ממשיך את היהדות. אתה זה שבאמת יכול לשמור על היהדות לא רק שלך, על היהדות של כולנו. כי אתה שומר על הדרך המסורה לנו שכך נראה יהודי. אז הוא הקים ג'ויסנטר במושגים שלו 16 מיליון דולר הוא השקיע באותו מרכז יהודי הבית הכנסת מהמפוארים ביותר בעולם שיש בטיוואן כי הוא רצה להקים ג'וי סנטר כמובן שזה בית הכנסת אורתודוקסי ואם השנים גם מיודאינו הפך יותר ויותר אורתודוקסי והתקרב לתורה ולמצוות כיוון שהוא גילה איך נראה ודי שיכול להמשיך יך את המורשת, את המסורת שמחזיק את היהדות בשביל היהודים כולם. בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר שמות. ספר שמות הוא ספר הבנים. הוא הספר שבו אנחנו עוברים מיחידים, מפרטים לעם. בספר בראשית אנחנו עוסקים בבריאת העולם, במשפחת אברהם, יצחק ויעקב. כפרטים, כיחידים, כמשפחה שמתקדמת ומתפתחת. ספר שמות הוא ספר רבנים. ספר שהופך את עם ישראל מיחידים לעם. מה מייחד את העם הזה? מה שומר על העם הזה? מה עושה אותנו יהודים? אנחנו רוצים ללמוד כאן בספר שמות. איך אנחנו מצליחים לשמר יהדות אלפי שנים? איך העם הזה מצליח לשמור את עצמו. בכל מה שהוא עבר לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי. מה מחזיק אותנו? איך אנחנו שורדים? איך זה שתמר בדיוק אותו הדבר בגרעין הדברים? זה בגלל הסיבה שבזכותה עם ישראל ניגל. שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם ושלא שינו את מלבושם. וננסה היום להבין לעומק מה זה הדבר הזה שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם. מה המהות ששמרה על עם ישראל כבר שם במצרים ואיך היא שומרת עלינו עד היום? מה התוכן של הדברים? איך אנחנו יכולים לדאוג שגם בדורות הבאים אחרינו היהדות שלנו תישמר? וכשיראו אותנו ואת ילדינו ידעו כולם. אולי יקח להם זמן להבין, אבל ידעו כולם שאם רוצים יהדות, כאן היהדות נמצאת ולא יחפשו אותה בכל מיני מקומות אחרים. התורה פותחת ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. מביא הלבוש על דברי השולחן ערוך בדיני קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. מביא הלבוש שהדין הזה שצריכים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום רמוז במילים הראשונות של הפרשה. אומרת התורה ואלה שמות אומר הלבוש זה ראשי תיבות וחייב אדם לומר הפרשה שניים יקרא ואחד תרגום כך כתוב בלבוש אבל הטורי מביא ראשי תיבות קצת מעניינים יותר והוא אומר שזה גם כן רמוז במילים הראשונות של התורה וכך הם ראשי התיבות שלו ואדם אשר לומד הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בכל נעים ישיר יחיה שנים רבות ארוכות לעולם. בסדר? אז כל אחד התפייט איך זה בדיוק נלמד מהפסוק. אבל כולם מסכימים שכאן בתורה חז"ל רומזים לנו מצאו את הרמז של התורה שצריכים לומר שניים מקרא ואחד תרגום. למה דווקא פה? מה נזכרו בחומש שמות להגיד לנו לקרוא שניים אחד והתרג? בסדר? יש הלכה שצריכים לקרוא כל שבוע את החומש, את הפרשה, פעמיים את התורה, פעם אחת את התרגום. למה שנעבור על התורה ונדע מה כתוב בה אז קוראים גם עם תרגום כדי שנבין אבל למה מה זה קשור לב ואלה שמות בני ישראל למה זה נמצא דווקא בחומש שמות לכאורה זה היה צריך להיות בחומש בראשית אוי ואבוי מי שנזכר עכשיו בחומש מות שהוא צריך לקרוא שניים אחד תרגום הוא כבר בפער של חומש איך הוא יתמודד עם זה עד שמחת תורה אז למה דווקא זה רמוז לנו כאן עם ישראל יוצא לגלות בפרשה שלנו עם ישראל הופך מעם כזה שהוא מאוחד ומלוקד סביב יעקב אבינו והוא נטמע בין הגויים והוא מתחיל להיות במצב הגלותי שלו. הנציב מולוז'ין בפירושו עמק דבר על התורה מביא מחז"ל שכל עוד יוסף היה בחיים עם ישראל היה בארץ גושן. עם ישראל היה סגור בתוך השכונה הזאת בארץ גושן. הם לא יצאו משם. הייתה להם אוטונומיה עצמאית שהם חיו ושמרו עליה מכל משמר. יוסף כשלית מצרים לא נתן להם להתערב בכל מה שנעשה במצרים. הוא לא נתן להם להתערבב בכל מצרים. הם היו רק בארץ גושן וחיו את החיים שלהם. חיי תורה. בצורה ששמרה על עם ישראל. שמרה על משפחת יעקב ועל כל מי שבא בעקבותיו. אבל כאשר יוסף נפטר והלך לבית עולמו וטם הדור הזה, הדור של יעקב, הדור של השבטים, התחיל תהליך של התערבבות היהודים בתוך מצרים. דבר ראשון, הם עזבו את הגטאות. הם אמרו מספיק. למה אנחנו צריכים להיות נפרדים לעצמנו, נבדלים מכולם? כולם מסתכלים עלינו מאוד מוזר. אנחנו שונים מהמצרים, צריכים להתאמ בתרבות המצרית. לא חס ושלום כי אנחנו רוצים להתקלקל. מה פתאום צריכים לקדש את החומר? אנחנו רוצים להביא את הבשורה שלנו של עם השם לתוך מצרים אבל צריכים לחיות בתוך מצרים. כך חז"ל אומרים במדרש. ברגע שהם נכנסו והתערבבו בתוך מצרים, ברגע שהם לא שמרו את הגדרות שלהם כשמירה סביבתית, כחברה כזו שהיא נפרדת מכל מצרים, הם החלו להידרדר ולאט לאט הדרדרה הזהות היהודית שלהם לרמה כזו שחז"ל אומרים במדרש, הם אמרו אנחנו נפסיק לעשות ברית מילה. להפסיק לעשות ברית מילה. למה? אנחנו צריכים להיות כמו כולם. אנחנו לא רוצים להפסיק להיות יהודים. עוד לא היה יהודים, אבל לא רוצים להפסיק להיות אלו שבני ישראל, בני יעקב. לא, אבל אנחנו לא יכולים להיות שונים, אנחנו לא יכולים להיות מוזרים, אנחנו לא יכולים להיות זרים. אז הפסיקו לאט לאט לשמור את מה שהם שמרו. עוד לא ניתנה תורה, אבל הייתה להם דרך, הייתה להם מסורת, היה להם איזשהו חיבור ביניהם שהתחיל להתפורר ברגע שהם נכנסו לתוך מצרים. והם ידרדר לרמות כאלו שכשבא הקדוש ברוך הוא ליגול אותם, אמרו מלאכי השרת, הללו עובדי עבודה זרה והלו עובדי עבודה זרה. לא היה הבדל בין עם ישראל לבין המצרים. למה? כי הם רצו להתערבב בתוך האומה המצרית. כשעם ישראל מאבד את הזהות היהודית שלו, שהוא מוותר על היהודית שבו לצורך ערכים אחרים, כשעמד לפני עם ישראל, השאלה מה יותר חשוב, היהודית או המצרית? מה אתה יותר, יהודי או מצרי? מה אתה יותר שייך, ליהדות שמגבילה אותך או לעם שבו אתה חי? הם בחרו במצרית, הם ויטרו על היהדות לא ביודין מתוך חשיבות הרצון להתערבב בין כולם אבל הם ויטרו על היהודית בשביל הערכים האחרים ואז העם הזה נעלם עם ישראל נעלם אלמלא הקדוש ברוך הוא בא וגעל אותנו ברגע האחרון לא היה לעם ישראל תקומה לא היה לדבר הזה סיכוי ושילם לו על זה מחיר כבד מאוד וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. חמישית מעם ישראל רק נגעל. ארבע חמישיות מעם ישראל נשאר במצרים כי הוא לא היה בפרשה שלהיגאל. הוא לא היה בכלל בעניין להיגאל. זה עלרי בלתי נדפס. על מה? על זה שהם התערבבו בתוך מצרים, איבדו את הזהות שלהם. זה הדבר הגדול ביותר שאנחנו רוצים ללמוד כשאנחנו ניגשים לספר רבנים. אנחנו כאן מתחילים ללמוד על עם ישראל איך עם ישראל מתהווה. ובשביל להבין איך עם ישראל מתהווה צריכים להבין מה יכול להחריב את עם ישראל. הדבר הראשון שיכול להחריב את עם ישראל זה אם מוותרים על הערכים היהודיים של העם הזה. אם לא שומרים מכל משמר ולא זזים מן העקרונות שאותם קיבלנו מאבותינו, כשמתחילים לשחק עם הדברים הללו הכל מתפרק. לא רוצים להחריב את זה, זה נחרב בפני עצמו. אולי לכן, אומר בעל הטורים, וחייב אדם לומר הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. אומר הבעל הטורים, דווקא כאן בחומש שמות. כי בחומש שמות בתחילת הפרשה כשקוראים את הפסוקים הראשונים זה מאוד מוזר קצת לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום כי אתה קורא ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים האת יעקב אישוב ביתו באו זה בסדר ואז אתה מתחיל ראובן שמעון לוי ויהודה קראת מקרא ואז אתה קורא שוב פעם מקרא ראובן שמעון לוי ויהודה ואז אתה קורא תרגום ראובן שמעון לוי ויהודה אז אתה אומר לעצמך בשביל מה אני צריך לקרוא תרגום כבר המקרא הוא תרגום הרי כל הרעיון של התרגום זה לתרגם ולהסביר לי את המקרא אומר בעל התורים, גם כאן צריך לומר שניים מקרא ואחד תרגום. גם כשאתה קורא דברים שנראים לך פשוטים וחסרי משמעות של התרגום שלהם, עדיין תאמר שניים מקרא ואחד תרגום. אומר הבעלטורים, לכן דווקא כאן התורה מרמזת לנו את הדין של חייב אדם לומר הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. אבל בעומק כתוב כאן דבר הרבה יותר גדול מזה. לא רק הלכות שניים מקרא ואחד תרגום. כתוב כאן על היסוד של עם ישראל. גם כשהדברים נראים לך, לא מתאימים למציאות. לפעמים התורה יכולה להראות לך התורה וחוקיה והלכותיה לא כל כך מתחברים עם המציאות העכשית או לא כל כך חשובים בנתונים כאלה ואחרים, בפרטים קטנים. אין דבר כזה. עם ישראל מתינו מה אלא בתורתה. בתורתה שמשתמרת בזה שאנחנו נשארים עם אותם ערכים, עם אותה דרך, עם אותה מסורת ושומרים עליה מכל משמר. ככה מעבירים את הלפיד לדור הבא. גם אם יש דברים בדרך שפחות מתקבלים על הדעת וחייב אדם לומר הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום. כך משמרים את העם. וזה מה שקרה לעם ישראל שהם ויטרו על הדברים הללו כדי להתערב עם המציאות העכשית. הם איבדו את היהדות שלהם וכמעט והלכו לעבדון. כאשר משה רבינו מקבל את המשימה ליגול את עם ישראל, אומרת התורה, וילך משה וישוב אל יתר חותנו ויאמר לו, אלנה ושובה אל החי אשר במצרים. משה רבינו אומר לקדוש ברוך הוא, לפני שאני הולך לגעול את עם ישראל, עם ישראל נמצא בגלות קשה. פרעה מיצר ומציק להם צריכים לגול אותם אני הולך לבקש רשות מאיתרו אז הוא הלך ליתרו והוא שב אליו הוא אומר לו אני הולך להחי אשר במצרים אומר לו יתרו אומרים חז"ל במדרש את מי אתה לוקח איתך אז הוא אמר לה לוקח את אשתי ואת הילדים אומר לו יתרו לאיפה אתה לוקח אותם לאיפה אתה לוקח אותם למצרים מי לוקח יהודים למצרים בשנים כאלו על אלו שנמצאים אם שמה אנחנו מצטערים ומנסים להוציא אותם משם אתה הולך לגול את עם ישראל אז אתה מביא איתך עוד כאלו שישעבדו אותם אז נכון הם שבט לוי שבט לוי לא עבדו אבל זה לא מקום להביא ילדים מי יקח בשנות מלחמת העולם השנייה יהודים לאירופה בשביל מה אומר לו משה רבנו אתה צודק זה מקום מסוכן ליהודים אבל [‏צחוק] למחר אין עתידים לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא אנוכי השם אלוקיך ובניי לא ישמעו כמותם אומר משה רבנו לתרום מה אתה רוצה שאני לא אקח את הילדים שלי נכון עכשיו הם במצרים אבל עוד מעט יוצאים ממצרים וכשיוצאים ממצרים הולכים להר סיני ושם מקבלים את התורה אתה רוצה שהילדים שלי לא ישמעו את מעמד הר סיני לא הבנתי תביא אותם אחר כך בשביל זה צריך להביא אותם לתוך מצרים למה צריכים צים להכניס אותם לתוך מצרים. תביא אותם בצורה בזמן מאוחר יותר. הרי באמת לפי חלק מהשיטות יתרו הגיע אחר כך. בסופו של יום אנחנו יודעים שמשה רבינו לא לקח את הבנים שלו לתוך מצרים כי כשהוא הגיע עם אהרון, אהרון המליץ לו להחזיר את הילדים חזרה והם חזרו ובאמת הם הגיעו אחר כך עם יתרו יותר מאוחר. לפי חלק מהראשיתות עוד טרם מעמד הר סיני. זה הבעיה. תביא אותם אחר כך. מה הטענה הזו? פעם נוספת אנחנו מוצאים שיש קשר בין המציאות במצרים לבין מתן תורה. משה רבינו עולה לקבל תורה ומלאכי השרת אומרים עלילוד אישה בינינו והם רוצים את התורה לעצמם תנה אותך על השמיים. אומר להם משה רבינו כשהקדוש ברוך הוא אומר לו אחוז בכיסא כבודי ואשב להם תשובה אומר לו משה רבינו בוא נקרא את התורה מה כתוב בתורה אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אתם יצאתם ממצרים האם השתעבדתם לפרעה מה זו הטענה הזאת מה זה קשור בסדר זה טכני הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אז מה אם לא השתעבדנו לפרעה זה נועד לעם ישראל אבל מלאכי השרת את זה מנסים לעכב. הם רוצים להגיד, אנחנו לא רוצים שתיתן את התורה לעם ישראל. תיתן לנו בלי שהיינו במצרים. איפה הבעיה? רואים כאן ורואים בחז"ל במקומות רבים שמשה רבינו טוען למלאכים לא ייתכן לקבל תורה מי שלא היה במצרים. מעמד הר סיני תלוי בגלות מצרים. צריכים להיות במצרים בשביל לזכות לתורה. ולכן משה רבנו אומר ליתרו, אני יכול להביא אותם אחר כך, אבל בשביל שאני אוכל שהם יזכו לקבל את התורה, שהם יהיו שייכים לאנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. זה לא סתם שעשרת הדיברות פותחים באנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי עם ישראל נולד בארץ מצרים. מישהו אמר פעם שעם ישראל נולד בארץ ישראל? לא. עם ישראל קם בארץ מצרים. שם נולד עם ישראל במצרים בתוך הגלות, בתוך הקושי, בתוך המט שערי טומ שם נולד עם ישראל. למה? מה הקשר? למה צריכים את מצרים בשביל שעם ישראל יוולד? >> היה ראשון שהכיר בהם כעם עיני עם בני ישראל. >> נכון מאוד. >> נכון מאוד. עוד מעט נדבר אולי על מה זה העם הזה שראה בהם פרעה. אבל שם הם נולדו, שם הם נהיו לעם בתוך השיעבוד. למה? למה צריכים את השיעבוד בשביל זה? הרמ"בן אומר שהתורה מתחלקת ותכונות הנפש של האדם מתחלקים ליראה ואהבה. אדם יכול לעבוד את השם ולקיים את התורה ואת המצוות מתוך עיר ומתוך אהבה אבל זה לאב דווקא בתורה ומצוות. כל ההנהגה של האדם בעולם, מה שהוא בוחר לעשות ולא לעשות נובע מאירה ומאהבה. אדם יכול שלא לעשות משהו ירא או לעשות דברים מירה, אבל היראה גורמת לאדם שאין לו צד שני, אין לו אופציה אחרת, הוא חייב לעשות כי הוא פוחד מהעונש. מצד שני, ליראה יש כוח משתק. אדם שעושה מה שהוא חייב לעשות כי הוא פוחד מן העונש, הוא עושה אבל אין לו את האנרגיה לעשות. הוא עושה מפחד. הוא עושה כי הוא חייב. הוא יעשה כל מה שהוא יכול, אבל שם זה נגמר. לעומת זאת, אדם שפועל מאהבה בכל דבר, מתוך רצון, מתוך חיבור, מתוך הנאה, מתוך אנרגיה חיובית, אז אולי לפעמים קשה לו יותר להניע את עצמו, אבל כשהוא נכנס לזה, זה אנרגיות שאי אפשר לעמוד בפנים. זה כוחות בלתי רגילים שאדם באמת יכול להגיע איתם רחוק מאוד. ולכן אנחנו כעובדי השם צריכים לשלב בכל תחום אולי צריכים לשלב בנראה לאהבה לפחד מהעונש אבל להיות מונעים מתוך עשייה חיובית מתוך משהו שיניע אותנו חז"ל מלמדים אותנו במדרש שדווקא מתוך מצרים יכול לקום מעם ישראל כי דווקא מתוך הכוח של הטומאה של הכוח של הטומ ומה של החטא, של היצר הרע, יש הרבה כוח. כתוב בזוהר שדווקא מכוח הסתרה אחרא עם ישראל יכול לקום. פירושו של דבר, דווקא כשעם ישראל לומד להשתמש בכלים של הרע, הרי כשאדם חלילה הולך לעשות עבירה, יש לו הרבה אנרגיה לעשות את העבירה. כשאדם נמצא במצב של תאווה, של רצון, של תשוקה לעשות דבר אסור, יש כוחות מאוד גדולים שמניעים אותו. יש שם, זה לא משהו של יראה, זה אהבה, זה כוח חזק שמניע אותו ואי אפשר לעמוד בפניו, אי אפשר לעמוד למולו. אז לכן עם ישראל יורד לתוך מט שערי טומא. עם ישראל קודם כל נמצא בתוך מצרים בחטא, בקושי כדי ללמוד מה הכוח שמניע האדם. כוח של רצון, של חשק, שדוחף את האדם, שנותן לו באמת אנרגיות כאלה שאי אפשר מה שיעצור אותו. ואת הכוחות הללו, מתוך זה, כשעם ישראל מתקדש, את הכוחות הללו הוא לוקח לתורה. אז לכן אומרים חז"ל במדרש, זו הסיבה שעם ישראל יורד לתוך הטומ ומשם קם עם ישראל. אבל לדרכנו יש כאן עומק נוסף. הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, אתם הולכים להיות עם אתם הולכים להיות עם שיעבור דברים מאוד מורכבים במשך חייו. תזכרו תמיד, אתם עם לבד שכון הוא בגויים לא התחשב. אם אתם תרצו להתערבב עם מי שלא הולך בדרך התורה, אם אתם תרצו להתייפייף בפני אלו שלא מבינים מרכז של תורה, אם אתם תרצו להיות מחוברים לעולם ככל הגויים בית ישראל, זה הסוף שלכם. תזכרו מה קרה במצרים. תבינו לאן התהליך הזה מוביל. אין יהדות שמתערבת עם העולם. זה יהדות הו לא יהדות. אי אפשר יהודית עם עוד משהו כשזה בעל חשבון היהדות. צריכים להחזיק חזק ביהדות ולא לוותר עליה. ולכן עם ישראל בן השער יורד למצרים ויורד ומדר כדי ללמד בלימוד קשה מאוד, בצלקת גדולה מאוד. מה קורה לעם כשהוא מוותר על הערכים שלו? כשהוא נוגע בערכים שלו, כשהוא לא מחזיק אותם חזק, כשהוא לא משמר אותם בכל כוחו, הוא נאבד, הוא נעלם. אין תקומה לעם ישראל כמעט אם לא שהקדוש ברוך הוא בא וגואל אותנו. אומר משה רבנו ליתרו, הילדים שלי לא יהיו במצרים, הם לא יוכלו להיות במתן תורה, הם יהיו במעמד הר סיני, אבל הם לא יוכלו לקבל את התורה. כי מי שלא ראה את גודל השיעבוד, מי שלא ראה לנגד עיניו לאן? עם יכול להידרדר כשהוא לא משמר את עקרונותיו, לא יוכל לקבל את התורה ברמה הגבוהה שלה. הוא לא יבין כמה הוא צריך לשמור על התורה הזאת. אז אומר משה רבנו, אני חייב לקחת איתי את הילדים כדי שהם גם יראו את השיעבוד, שהם יראו לאן עם יכול להידרדר כשהוא לא שומר את התורה, כשהוא לא שומר על העקרונות שלו כמו שצריך. ולכן אומר משה רבנו למלאכי השרת, אתם רוצים לקבל תורה, אתם הייתם במצרים, אתם לא שייכים להתמודדות הזו, אתם לא שייכים לדבר הזה, זה לא טכני, כי זה עם ישראל שהיה במצרים, זה מהותי בשביל לזכות לתורה צריכים קודם לעבור בקור היתוך במצרים. צריכים קודם כל להבין לאן עם יכול להידרדר כשהוא לא משמר את התורה כמו שצריך. אז זה מה שקרה לעם ישראל. ועם ישראל באמת הגיע למט שערי טומ ובכל אופן הקדוש ברוך הוא גואל אותנו בכל אופן הקדוש ברוך הוא מרים אותנו ומביא אותנו אל ארץ ישראל אל קבלת התורה בזכות מה כפי שהזכרנו ששמרו בסוף עם ישראל גם בתוך מט שערי טומא עם ישראל שמר על עצמו כעם אחר עם ישראל שמר מר על עצמו כזהות נפרדת בתוך כל ההתערבבות שלהם בנקודה אחת שורשית בתוך הנקודה הזאת עם ישראל אמר לא אנחנו עדיין שונים שלא שינו שמם שלא שינו לשונם ושלא שינו את מלבושם את הבסיס הזה הם שימרו ואז היה עם מה לעבוד ואז היה אפשר לקחת את העם הזה ולהגיד נכון הם מוכנים להיות שונים כי את הגרעין הקשה הזה הם שמרו עליו אז אפשר עכשיו להקים מכאן עם חדש. ואולי לכן יש רוצים לומר הקדוש ברוך הוא הרי חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא פסח על הפתח הקדוש ברוך הוא ויטר כביכול על הפתח כן הקדוש ברוך הוא פסך על הפתחים [‏צחוק] על בתי היהודים ולא הביא שם את מכת בכורות אבל נרמז כאן שהקדוש ברוך הוא כביכול פסך על הפתח ויתר על הפתח כי הרי כל אדם שחוזר בתשובה נאמר פיתחו לי פתח כחודו של מחת ואני אפתח לכם פתחו של אולם הקדוש ברוך הוא אמר גם זה אני לא צריך אני מוותר על הפתח למה הקדוש ברוך הוא פסח על הפתח? כי עם ישראל מרכו על המשקופת הדם. למה הקדוש ברוך הוא היה צריך שנמרח על המשקוף את הדם? בשביל מה? נכון, יש שמה דם מילה ודם קורבן פסח, שזה מסירות נפש של עם ישראל. אבל בשביל מה למרוח את זה על המשקוף? כדי שכולם יראו. הבית שלנו זה בית של יהודי. כאן גר יהודי. אנחנו שונים. כי אני הקדוש ברוך הוא אומר אני יכול לוותר לכם כביכול אני יכול לגעול אתכם גם כשאתם במט שערי טומ אבל אתם מוכרחים לרצות להיות שונים אתם מוכרחים לרצות להיות שונים בפרסיה אתם חייבים להסכים למרוח דם על המשקוף ולהגיד אנחנו לא כמו כולם אנחנו שונים הבית שלנו אחר אנחנו חיים בתרבות אחרת בסולם ערכים אחר עוד מעט תלמדו דו מה הם הערכים ומה הוא הסולם אבל להכריז אנחנו שונים וכשעם ישראל מוכן לעשות את הדבר הזה הקדוש ברוך הוא פוסח על הפתח וגואל את עם ישראל אז זה הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא ראה בעם ישראל ובזכות זה גאל אותם אבל ישנם דברים נוספים נקודות אור שהאירו בתוך עם ישראל בDNA של עם ישראל שאפשר היה לגול אותם לגול אותנו האור החיים הקדוש אומר כפי שהזכירו פה פרעה אומר הנה עם בני ישראל רב ועצו ממנו אומר האור החיים מה זה הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו למה הוא קורא להם עם אז נכון הוא הכיר בהם כעם אבל למה הוא קורא להם עם מה זה קשור שהם עם בני ישראל רב ועצו ממנו פרעה יושב בקבינט והוא מוטרד מעם ישראל הוא אומר העם הזה והוא עצום ממנו. באמת עם ישראל היה רב ועצום מהמצרים? ודאי שלא. הם היו אחוזים קטנים בממלכה המצרית. מה פרעה כל כך מפחד מעם ישראל? נכון, עם ישראל גדל ומתרבה, אבל רב ועצו ממנו. אומר האור החיים הקדוש, פרעה אומר, לעם ישראל יש כוח מיוחד במינו, שגובר על הכוח של הכמות. יש להם אייכות מיוחדת. מה האיכות? העם הזה כשמישהו אצלו סובל, הם עוזרים איש לאחיו. כשיש קושי, כשיש אסון, כשישנה התמודדות, הם הם תומכים אחד בשני, הם נלחמים אחד בשביל השני, הם מצילים אחד את השני, הם לא מוותרים אחד על השני. אומר פרעה, הנה עם בני ישראל הם לא יחידים, הם לא בודדים, הם לא אנשים, הם עם יש להם מחנה משותף, יש להם אחווה, יש להם חיבור, הם דואגים אחד לשני, רב ועצו ממנו. אומר האור החיים, כפי שיודעים אורכי המלחמות, כשנלחמים עם מישהו ויש בה כוח הלוכם אחדות ועזרה הדדית והגנה אחד על השני ותמיכה נפשית ופיזית אחד בשני, קשה מאוד לנצח אותם. קשה מאוד לנצח אותם. אז מזה פרעה פוחד. פרעה אומר, הנה עם בני ישראל הם עם רע ועצום ממנו. יש להם כוח עצום את הכוח של האחדות, את הכוח של הדאגה. ואנשים נוטים לומר אחדות זה כאילו שכולם מסתדרים אחד עם השני וכולם זה נהדר שכולם מסתדרים אחד עם השני אבל לא זה מה שפרעה אומר פרעה אומר בשעת קושי בשעת צרה הם ידאגו אחד לשני הם לא יוותרו אחד לשני כי שם נמדד הקשר האמיתי שיש לעם האם מוכנים להירתם בשביל השני האם מוכנים להילחם בשביל השני האם דואגים אחד לשני בשעת אסון בשעת קושי בשעת צער וזה הכוח המיוחד של עם ישראל. זה הכוח שהחזיק את עם ישראל. ובזכות זה הקדוש ברוך הוא אומר, יש לי פה עם שאני יכול לעבוד איתו. הדבר הראשון שיש להם איזשהוא שמירה של המסורת. הדבר השני שיש ערבות הדדית. יש קשר בין כל העם הזה. יש להם חיבור. וזה מה שכתוב בתורה. כאשר בתיה יורדת אל היאור והיא פוגשת את משה רבינו, היא לא יודעת שזה משה רבינו, אבל היא רואה אותו שם בתוך המים. אומרת התורה, "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור." ונערותיה הולכות על ידיור. ואז היא ראתה את התיבה ותפתח ותראו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה שואלים המפרשים כמה קושיות הוא היה ילד או היה נהר ותפתח ותראהו את הילד והנה נהר בוכה ותחמול עליו ותאומר מילדי העורים זה איפה יודעת אז אפשר לומר מה עושה ילד קטן בתוך תיבה בתוך היהור? כנראה שזה ילד יהודי שפחדו שיזרקו אותו ליאור בלי תיבה אז שמו אותו בתיבה אבל לא נראה לי שזה היה רעיון נפוץ כל כך שכולם הסתובבו עם תיבות כי אחרת היאור היה צריך להיות מלא בתיבות אז היא יכולה לחשוב אבל זה לא הכי פשוט פשוטו של דברים שאם רואים תינוק בתוך תיבה ישר להגיד שזה יהודי מה זה >> הוא לא בכה >> הוא בכה כתוב והנה נהר בוכה הוא כן בוכה רואה שהוא בוכה אם הוא בוכה זה סימן שודי או סימן שהוא לא יהודי גם את המצרים הוא זרק >> כן כן הוא זרק בכדי ש שיוכלו כן אבל אבל אתה אומר זה הוכחה זה שהוא בתוך הזה נכון אתה צודק בכל מקרה מאיפה היא יודעת שהוא יהודי ולמה הוא נער אוילת אומרים המפרשים דבר נפלא הנער זה לא הילד מביאים מחז"ל במדרש הילד זה התינוק והוא לא בטוח שהוא בכה אולי לא עליו התורה מטהרת והנה נהר בוכה אומרים רבותינו זה אהרון אנחנו כולנו יודעים תתצב אחותו מרחוק לראות מה קורה איתו שמרים עמדה ושמרה עליו כי היא היה לה תפקיד דיברנו פעם לעמוד ולראות מה יקרה עם משה רבנו אבל גם אהרון היה שם אומרים חז"ל אהרון היה שם ועמדו והסתכל והוא היה נער קטן והוא עומד שם וכשהוא ראה את בתיה לוקחת את אח שלו ופותחת היא אמר לעצמו מה היא הולכת לעשות לו אז הוא התחיל לבכות אז כשהיא ראתה אותו בוכה אז היא אמרה זה רק ילד יהודי כי רק ילד יהודי ששמים אותו ביאור אח שלו הקטן עומד ליד לשמור עליו וכשהוא רואה שנוגעים בו הוא בוכה. זה סימנים של יהודים. זה סימנים של יהודים בתוך המשפחה. אבל זה משל המציאות של עם ישראל. כשיהודי רואה ילד קטן במצוקה הוא בוכה. זה אכפת לו, הוא לא יכול לעבור ליד. זה הכוח המיוחד של עם ישראל. זו הערבות שנמצאת בDNA של עם ישראל. שעם ישראל חי אותה, מרגיש אותה, נושם אותה, בין אם הוא מודה בזה ובין אם לא. וזה הכוח שהחזיק את עם ישראל. זה הכוח שבזכותו באמת הקדוש ברוך הוא בא וגואל את עם ישראל. הקדוש ברוך הוא מצווה את משה ליגול את עם ישראל. אומרים חז"ל במדרש רבא על הפסוק ויאמר משה אל האלוקים מי אנוכי כי אלך אל פרעה? אומר המדרש מה אני חשוב לדבר עם מלכים? וכי יוציא את בני ישראל ממצרים? מה זכו ישראל שיעשה להם נס והוציאה ממצרים? משה רבינו שואל את הקדוש ברוך הוא שתי קושיות. אתה רוצה שאני אלך לגול את עם ישראל? אתה רוצה שאני אלך לדבר עם פרעה? מי אני? במני ראוי למשימה הכל כך חשובה הזו, למשימה הכל כך גדולה הזו שלהוציא את עם ישראל ממצרים? שאלה שנייה שואל משה רבינו, וכי הוציא את בני ישראל ממצרים? באיזו זכות? מה יתן כוח לעשות ניסים ולהוציא את עם ישראל ממצרים? באיזו זכות? הרי המצב שלהם הוא לא פשוט. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי יהיה עמך וכולי. וששאלת אומרים חז"ל, מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים? אתה שואל מה הזכות שיש לעם ישראל? דבר גדול יש לי על הוצאה הזו, שהרי עתידין לקבל תורה על ההר הזה לסוף שלושה חודשים. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, אתה יודע בזכות מה אני מוציא את עם ישראל? אני הולך לתת להם תורה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר, המטרה שאני מוציא את עם ישראל ממצרים זה הכוח שיש להם להינצל, כי אני הולך לתת להם תורה והם יקבלו את התורה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא גואל את עם ישראל מתוך מטרה שלימה לתת להם את התורה. אז אמרנו, >> למה הוא בחר לי דווקא במשה רבי? למה הוא בחר דווקא במשה רבינו להיות ה מה הוא ענה לו אז הוא אמר לו שאני אהיה איתך משה רבנו לא שאל למה דווקא אני משה רבנו שאל מאיפה יש לי את הכוח והזכות באמת לעשות את זה אז הקדוש ברוך הוא אמר לו אני אהיה איתך אתה שום דבר אתה רק שליח וזה לך האות הביא לו סימנים שבאמת יהיה לו את הכוח לעשות את זה ושעם ישראל ישמעו לו אבל השאלה מה הזכות הוא אמר מתן תורה זה שעם ישראל הולך לקבל את התורה זו הזכות אם כך נשאלת השאלה למה הקדוש ברוך הוא לא נתן תורה מיד כשעם ישראל יוצא ממצרים אבל אנחנו רואים את זה בכמה וכמה מקומות שכל המטרה של יציאת מצרים כל הזכות של עם ישראל שיוצא ממצרים זה קבלת התורה אז למה צריכים ללכת דרך כל כך ארוכה 48 יום עד שמקבלים את התורה למה 49 למה צריכים את כל המסע הזה בשביל לקבל את התורה מיד יוצאים מצרים תן להם את התורה מה נגיד שעם ישראל לא היה ראוי לקבל את התורה הרי לפני רגע היו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה אבל בקריאת ים סוף הם ראו מראות אלוקים ראתה שפחה לים א שלא ראה יחזקאל בן בוזי עם ישראל הגיע לדרגות עצומות גם ביציאת מצרים הלו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד לתוך מצרים ועם ישראל היו חלק מהחוויה הזו עם ישראל הגיע לרמות גבוהות הקדוש ברוך הוא עשה לנו ניסים ונפלאות והנס הכי גדול זה שהוא הצליח לקחת את עם ישראל משאול תחתית ולהרים אותם לרמות רוחניות כל כך גבוות אז מה הבעיה אפשר למחרת קריאת ים סוף לתת להם את התורה. למה צריכים לחכות? אומרים חז"ל יש דבר שנקרא התרותא דלתה ויש התרותהא דלעלה. יש לפעמים שהקדוש ברוך הוא בא ונותן לאדם מתנות רוחניות. הוא נותן לו במתנה דרגה רוחנית שהיא הרבה הרבה למעלה מדרגתו. וזה מה שהקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל. הוא נתן להם דרגות רוחניות. הוא הרים אותם, הוא רומם אותם. אבל זה לא יחזיק מעמד. אמנם ראתה שפחה על הים, אשר ראה יחזקאל, אבל כשנגמר קריאת ים סוף, היא חזרה להיות שפחה. הקדוש ברוך הוא אומר, אני מרים אותכם גבוה כדי שתבינו ותדעו לאן אתם יכולים להגיע. אבל אחר כך אתם צריכים לעשות את זה לבד. אחר כך אתם צריכים לעמול וליצר לעצמכם את הדרגות הגבוהות הללו. אז לכן הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, המטרה והזכות שבזכותה אתם נגלים, זה מתן תורה. ואני אדאג שתגיעו למתן תורה, אבל לקבל תורה שתחזיק, שתהיה חלק מהעם הזה, שיוכלו לסחוב אותה אלפי שנים, אי אפשר לקבל את זה במתנה משמיים. חייבים עבודה מלמטה, חייבים חיבור מכאן, חייבים עמל של תיקון. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוציא אותכם ממצרים, אני מעלה אותכם גבוה מאוד, אבל אחר כך אתם תצטרכו להביא את זה לבד. ואז עם ישראל זוכה להגיע לדרגות גבוהות מאוד, אבל עדיין הוא צריך לעמול ולעבור את כל הימים הללו ימי ההכנה של מתן תורה, ימי ההכנה לקבלת התורה. כי זה הזכות וזו המטרה של עם ישראל כשהם יוצאים ממצרים לקבל את התורה. נמצאנו למדים שעם ישראל מורכב משלושה דברים בסיסיים שעליהם הוא קיים, שזה מה שיחזיק אותו. האחד זה לא לשנות את המסורת שאותה קיבלנו עוד לפני מתן תורה. להיות עם נפרד, להיות עם לבד לשכון ולשמר את העקרונות שלנו. השני הוא להיות עם מאוחד, להיות מחוברים אחד לשני, להיות דואגים אחד לשני. זה מה שעושה אותנו לעם. וכל זה לא עומד לבד. הוא עומד רק יחד עם התורה. ולזכות לתורה צריכים לעשות את זה על ידי עמל, על ידי חיבור, על ידי מסע של תיקון שאדם עושה. אז הקדוש ברוך הוא בוחר להציל את עם ישראל וליגול אותם בגלל הדברים הללו. אבל איך הוא עושה את זה? אומרת התורה, ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כשמתחיל השיעבוד, קם מלך חדש על מצרים שלא מכיר את יוסף. אומר הכלי יקר, מה הכוונה אשר לא ידע את יוסף? אז אנחנו יודעים שיש שתי שיטות. האם הוא לא באמת לא ידע או שעשה את עצמו כמי שלא יודע. אבל מה הפירוש אשר לא ידע את יוסף? אומר הכלי יקר, הוא לא הכיר את הסיפור של יוסף ואחו. כי אם הוא היה מכיר את הסיפור של יוסף ואחו, הוא לא היה חושב בדעתו לעשות את מה שהוא עשה. הרי יוסף נהיה מלך במצרים, אומר הכלי יקר, בצורה הכי בלתי הגיונית שיכול להיות. הרי האחים של יוסף נלחמו במימוש החלומות של יוסף. הרי יוסף חלם שהוא מלך במצרים והם באו לעשות שזה לא יקרה. הם אמרו הנה בעל החלומות על הזה בא ונזרוק אותו לבור. ומה קרה? עצם זה שהם זרקו אותו לבור זה בדיוק מה שגרם לו להגיע למצרים. זה בדיוק מה שגרם לו את ההפך ממה שהם רצו. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מוביל את התוכנית שלו ומשתמש בבני האדם שרוצים לעשות את ההפך הגמור. דווקא הם אלה שמייצרים את המציאות הזו שאותה הקדוש ברוך הוא רוצה להוביל. אומר הכלי יקר ויה קו מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. הוא לא הכיר את הסיפור של יוסף. כי אם הוא היה מכיר את הסיפור של יוסף, הוא היה מבין שהדבר האחרון שהוא צריך לעשות זה לנסות להילחם בעם ישראל. כי הרי זה בדיוק מה שקרה לו. מלך מצרים אומר, אני אהרוג את כל הזכרים כיוון שמושיאן של ישראל אמור לצאת מכאן ואני יודע את היום ויודע את הזמן אין בעיה נזרוק את כולם ליאור ומה קורה בסוף הוא בבית שלו מגדל את מושיאן של ישראל הוא זה שמשרט את המטרה שהוא הכי מתנגד לה כי זו המציאות של החיים שלנו כמה אנחנו מנסים לדחוף דברים מנסים להילחם במציאות מנסים להגיד אני רוצה שיהיה אחרת ואנחנו בידיים שלנו מובילים את הרצון האלוקי שיתממש אם אדם מבין את הדבר הזה אז הוא יודע שכפי שכתוב באור החיים שהחריצות שקר וההשתדלות שקר אין לזה משמעות כל מה שאנחנו עושים זה רק כלי ביד היוצר אנחנו כלים בלוח השחמת של בורא עולם שמוביל אותנו אל מה שהוא רוצה אז זה לא יעזור לנו ואין לנו שום סיבה לעשות דברים הפוכים מדרך השם. זה ויעקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. הוא לא הכיר את הסיפור של יוסף. אז מה הוא עשה? אותו מלך חדש הוא בא ואמר הבא נתחקמה לו פה נרבה והיה כי תקרן מלחמה בנוסף גמוע על שוננו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. אמר יש לנו בעיה. הבעיה היהודית צריכים לפתור אותה. הוא התרבה מדי הרבה ילדים יש להם שמה ליהודים מה עושים עם כל הילודה הזאת אנחנו לא נוכל להתמודד עוד מעט אנחנו מאבדים את הרוב שלנו במצרים לפחות את הרוב האיכותי במצרים חייבים לעצור את זה הבא נתחכמה לו פה נרבה אומר רש"י אומר רש"י הוא אומר פה נרבה ורוח הקודש אומרת כן נרבה וכאשר יענו אותו כן נרבה וכן יפרוץ. חז"ל אומרים במדרש דבר מבהיל. אומרים חז"ל, זה לא שאף על פי שהוא אמר פה נרבה, בכל אופן קרה המציאות שעם ישראל נתרבה. לא. זה דווקא בגלל שהוא אמר פה נרבה. הקדוש ברוך הוא נתן כוחות מיוחדים לריבוי אל טבעי לעם ישראל. זה בדיוק הפוך. ככל שתילחם יותר ביהודים, ככל שתפחד יותר מהתרבות היהודים, רוח הקודש עומדת וצוחת, אתם אומרים פה נרבה ואנחנו אומרים כן נרבה, כן נרבה וכן נפרוץ. זה הכוח של המציאות של עם ישראל. זה הכוח של בורא עולם שמנהיג את עולמו. זהו הכוח של היהדות. זוהי כוחה של היהדות. ול מאז ועד ימינו אנו כל מי שמנסה להילחם בשמירה על היהדות כל מי שמנסה להילחם בריבוי של התורה בריבוי של גילוי מלכות השם בעולם ואומר פה נרבה רוח הקודש ממשיכה וצובחת אתם אומרים פה נרבה ואנחנו אומרים כן נרבה וכן יפרוץ בין אם תרצו ובין אם לא תרצו בין אם תאהבו את זה ובין אם לא כולם יראו איך בור בורא עולם אומר כן רבה היהדות והתורה והמסורת הזו תמשיך ותתרבה כי זו מטרת הבריאה והכל התחיל שם במצרים לכן הקדוש ברוך הוא מוריד את עם ישראל לגלות בתוך המלחמה הזו שנלחמים בהם שם נולד עם ישראל עם העקרונות הללו שדיברנו עליהם ולכן הדברים מתיישבים נפלא בשלמות ההבנה מה הייחודיות של עם ישראל ומה הייחודיות של התפקיד שלנו כפרטים בתוך הדבר הגדול הזה שקוראים לו עם ישראל. כי אנחנו אין לנו תפקיד פרטי. אדם לעצמו אמנם אדם נברא יחידי וכל אדם הוא עולם אבל אנחנו חלק מכלל. אנחנו חלק מהעם הזה של עם ישראל. ובתוך החיבור הזה לתוך עם ישראל אנחנו משלימים את התמונה הגדולה. אנחנו מוצאים את יוכבת ומרים שעושות דברים מאוד גדולים, עושות דברים נפלאים, הם נלחמות בגזירה של של המלך פרעה. פרעה רוצה להרוג את הילודים והם לא סופרות אותו והם מצילות את היהודים ותחיינה את הילדים. מרים הייתה מנהיגה של עם ישראל אחר כך שנים ארוכות אבל איך התורה קוראת להם בפרשה שלנו? שפרה ופועה. למה שפרה ופועה? שפרה שאומרים חז"ל מביא רש"י שהייתה משפרת את הבלולד. כשהתינוק היה נולד הייתה מסדרת אותו. ופועה שהייתה פועה לתינוקות הייתה עושה להם קולות להרגיע אותם שלא יבקו. שם בתורה זה מהות. זה המהות של מרים ויכבת שמשפרת את הבלד ופועל התינוקות. היו צריכים לקרות להם חיות לפחות חיה ותחיינה את הילדים או מנהיגות ישראל דברים גדולים הם עשו זו הנקודה שפרה ופועה אנחנו מוצאים את זה לאורך כל הדרך משה רבינו נבחר להיות מנהיגם של ישראל על מה כולם מכירים על זה שהוא רץ אחרי הגדי שהיה צמא ורץ אחריו והרים אותו על הכתפיים ואמר לו אם הייתי יודע שאתה צמא אה אה הייתי דואג לך ככה בוחרים מנהיג נכון רגישות זה דבר חשוב מאוד בוודאי בוודאי בעם ישראל אבל משה רבנו עשה דברים הרבה יותר גדולים משה רבינו יצא לראות בסבלותם משה רבינו ראה איש עברי איש מצרי מכה איש עברי הוא לא ויטר לו הוא דאג לעם ישראל בדברים הרבה יותר משמעותיים הוא סיכן את החיים שלו הוא נלחם הוא ברח ליתרו לצורך הדבר הזה זה הסיפור שלקחו שהוא רץ אחרי הקדים כל הכבוד אותו דבר דוד המלך. דוד המלך איך איך הפך להיות דוד המלך? מתי הקדוש ברוך הוא בחר אותו? אומרים חז"ל כשהוא ראה שהוא דואג להביא את הכבשים הקטנות הצעירות לפני הבוגרות כדי שהם יוכלו לאכול בנחת את העסב ולא ילחמו בהם ויקחו להם את כל האוכל. זה יפה מאוד. רגישות זה דבר גדול. אבל דוד המלך עשה דברים הרבה יותר גדולים עד לפני שהוא התמנה למלך על עם ישראל. לא לדבר על גדלותו בתורה ובעבודת השם. וספר תהילים שחיבר, אבל הוא ניצח את גולית, הוא נלחם בשביל עם ישראל הרבה לפני שהוא נהיה המלך. זה זו הנקודה. אז זה הדבר שמשלים לנו את המעגל. עם ישראל הוא באמת יש בו ערבות הדדית. הוא באמת יש בו ערכים שאי אפשר לזוז מהם. אבל האדם נבחן בשני בשתי נקודות. אחד דווקא בדברים הקטנים, דווקא בדברים שאין בהם הרבה רעש, בחוויה שלו זה לא איזה דבר גדול, זה לא איזה דבר של הצלת עם ישראל. דווקא שם בשפרה, בלשפר את הבלד, בפועה, בלדאוג לתינוק שלא יבכה, בלרוץ אחרי הכבש, שמה אדם נבחן. כי לפעמים מנהיגים גדולים, עסוקים בדברים מאוד גדולים, אבל לא שמים לב לנער הקטן שבוכה, לא שמים לב לדברים הפעותיים כביכול. הקדוש ברוך הוא אומר, מנהיג בעם ישראל, אבל מנהיג זה רק סמל. לכל אדם שמנהיג את עצמו, מנהיג את ביתו, צריך להתעסק בפרטים הקטנים. צריך להיות רגיש ובערבות הדדית גם בפרטים הקטנים, גם בנקודות החלשות. שם האדם נבחן ובעיקר איפה שלא רואים אותו, איפה שאף אחד לא יודע מהדבר הזה. כשמשה רבינו רץ אחרי הכבש הטלה או מה שזה לא היה שצמא, אם לא שהקדוש ברוך הוא הביא לנו את הסיפור הזה על ידי חז"ל, אף אחד לא היה יודע מה הסיפור הזה. אף אחד לא ראה את זה. אף אחד לא שמע מזה. אותו דבר שפרה ופועה. אף אחד לא ייחס חשיבות לפעולה הזו שהם עושים. הם היו מילדות וזה היה התפקיד שלהם לשפר אתד ולפעט לעברו. אבל הקדוש ברוך הוא מספר לנו את הלב שהיה בפנים. הפעולות הללו שעושים פעולות קטנות כביכול שוליות עם חיבור אמיתי בלי שאף אחד יודע, בלי צלצולי פעמונים. זה מה שמגדל אדם, זה מה שמגדל מנהיג, זה מה שמוליד עם שהוא עם לבדכון. הוא בגויים לא התחשב. זה מה שאנחנו יכולים ללמוד מפרשת השבוע. אנחנו שאנחנו רוצים לדעת מי הוא יהודי ומה היא יהדות, הדבר הראשון ששומר ושמר וישמור את עם ישראל זה העקרונות שלנו. זה להיראות כמו יהודים, זה להתנהג כמו יהודים, זה לעשות הכל כמו יהודים כפי המסורת שיש לנו אלפי שנים. אנחנו שומרים אותה חזק חזק כי אנחנו לא רוצים להתערבב. אנחנו לא רוצים להיות ככל העמים בית ישראל כי הקדוש ברוך הוא הוביל אותנו למצרים כדי ללמד את עם ישראל מה קורה לעם הזה כשהוא מתחיל לוותר על ערכי היהדות שבו תמורת ערכים אחרים חשובים ככל שיהיו ולכן משה רבינו לוקח את ילדיו רוצה לקחת את ילדיו למצרים שיהיו חלק כי בשביל לקבל תורה צריכים להיות חלק מהדבר הזה וזה זו הנקודה הראשונה שבאמת משמרת והצילה בסוף סוף את עם ישראל כי בסוף הם שמרו על הנקודה שלא שינו שמם לבושם ולשונם. בנקודה הבסיסית הם הצליחו לשמר את העקרונות הקשים ביותר שאפשר עוד לשמור בתוך מצרים. ואחר כך הדבר השני שהציל את עם ישראל זו הערבות האדית, זו החיבור שלנו אחד אל השני. זו הדאגה המיוחדת שיש לנו לבני ימינו. וכבר פרעה מזהה את זה ואומר זה עם זה לא פריטים זה עם כי כולנו יחידים ששייכים לקולקטיב אחד שייכים לעם ישראל אנחנו לא עומדים לבד אנחנו דואגים לשני כי זה אח שלנו אבל הרבה יותר מזה כי אנחנו חלק מסיפור גדול כי אנחנו חייבים אחד את השני ולבסוף הכל הכל סובב כדי להגיע אל מתן תורה הקדוש ברוך הוא מוציא את עם ישראל ממצרים לתת שערי טומ למה בשביל לתת להם תורה כי אלו הם הכלים שיכולים להוביל את עם ישראל לקבלת התורה. אבל כשרוצים לרדת אל הכלים הללו בעומק, צריכים לשמר את הדברים הללו, צריכים לשמר את העקרונות הללו, את המסורת, את המסירות ואת הרגישות בדברים הקטנים גם כן, בדברים שנראים פחות חשובים וגם כשאין אור של זרכורים, כך קם עם ישראל בספר הבנים, כך קם העם היהודי וכך הוא מחזיק מעמד ויחזיק מעמד. את ביאת גואל צדק במרה בימינו אמן