TORAH FOR KIDS AI — ילד קטן עם כח גדול- רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי

פעם אחת הרבה לפני שרבי אלעזר [מוזיקה] בן רבי שמעון בר יוחאי נהיה תלמיד חכם גדול ומפורסם. [מוזיקה] הוא היה רק נער צעיר עם חיוך שב וכוחות לא רגילים בכלל. יום אחד הגיע [מוזיקה] לעיר צידון חבורה של סוחרים עשירים. הם באו לקנות [מוזיקה] תבואה ובכיסים שלהם היו שקיות כבדות [מוזיקה] של כסף. הסוחרים חששו מאוד ללון באכסניה רגילה. מי יודע [מוזיקה] מי יגנוב לנו את הכסף בלילה? חשבו לעצמם. לכן החליטו [מוזיקה] ללכת לביתו של רבי שמעון בר יוחאי שידעו שכל אורח מתקבל [מוזיקה] שם בלב פתוח בשולחן מלא ובמיטה מוצאת. כשהגיעו לבית רבי שמעון לא היה שם ומי שקיבל את פניהם היה בנו הצעיר אלעזר. הסוחרים נכנסו, קשרו את החמורים בחוץ [מוזיקה] וישבו לנוח. בזמן שישבו, הם שמו לב למראה מעניין במיוחד. אלעזר [מוזיקה] ישב ליד התנור ואמו הוציא ממנו כיכרות לחם חמות ורחניות. [מוזיקה] ומה אלזר עשה? אכלה ועוד אכלה ועוד אכל. כיכר אחרי כיכר, בלי [מוזיקה] לעצור. בלי להתבלבל, אמו בקושי הספיקה להוציא לחם מהתנור וכבר הוא ביקש עוד. בסופו [מוזיקה] של דבר הוא אכל לא פחות מ-12 כיכרות לחם. הסוחרים הביטו זה בזה בלחש. [מוזיקה] מסכן הילד, אמר האחד. בטח יש לו חור בבטן אמר האחר. >> [מוזיקה] >> מזל שאין הרבה כמוהו, אחרת היה נגמר הלחם בעולם. הם לא ידעו דבר אחד קטן וחשוב, אלעזר שמע והבין כל מילה. הוא לא אמר להם כלום, רק חייך לעצמו. כעבור זמן יצאו הסוחרים לשוק והשאירו את החמורים קשורים ליד הבית. ברגע שנעלמו מן העין, יצא אל הזר החוצה. בשקט בשקט הוא התיר את החבלים ואלה את החמורים אחד לעליית הג. כאילו היו גורים קטנים ולא חיות כבדות. בלי להתאמץ, בלי להזיע, כאילו זה משחק. כשהסוחרים חזרו הם נבעלו מאוד. איפה החמורים שלנו? הם כבר התחילו לרוץ לכל הכיוונים עד שראו את אלעזר עומד מולם מחייך חיוך רחב ואז נשמעו נעירות חזקות מלמעלה הם עלו לעלייה וראו את כל החמורים שם בריאים ושלמים אבל רעבים וכועסים נוערים כאילו מתלוננים על היחס מבולבלים ומעט נבוכים מהרו הסוחרים לבית המדרש וסיפרו לרבי שמעון בר יוחאי את כל הסיפור. רבי שמעון הקשיב ושאל בשקט, האם העלבתם את בני? לא התכוונו, אמרו הסוחרים. רק דיברנו בינינו על זה שהוא אוכל הרבה. רבי שמעון הבית בהם ואמר ברצינות, "וה עניינכם כמה הוא אוכל? וכי משלכם הוא אוכל? הקדוש ברוך הוא דואג לכל אדם לפיץ רחב. לכו, בקשו ממנו סליחה ואמרו לו שאני ביקשתי שיסלח לכם. ומה הם החמורים? שאלו בדאגה. אל תדאגו, חייך רבי שמעון. בני כבר יסדר את זה. הסוחרים חזרו אלעזר, ביקשו סליחה מחול הלב וסיפרו שאביו ביקש שימחל להם. אלעזר חייך וסלח מיד ואז עלה לעליה והוריד את החמורים שניים שניים בבת אחת כאילו היו נוצות קלות הסוחרים עמדו פאורי פה דבר כזה הם לא ראו מאימיהם בלי לומר מילה נוספת הם מיערו לעזוב את המקום ביראה ובהשתות וכאן מגיע הסיום המפתיע שנים רבות אחר כך כשאלעזר גדל והפך לרבי אלעזר בן רבי שמעון תלמיד חכם עצום שישב שנים במערה ולמד תורה יומם ולילה עם אביו, התורה כל כך הטישה את כוחו עד שאפילו את הבגד שלו לא היה יכול לשת. ילדים, שימו לב למוסר ההסכל החשוב שאנו לומדים מהסיפור. לפעמים אנחנו שופטים אחרים לפי מה שרואים מבחוץ, אבל רק השם יודע מה כל אחד באמת צריך. כשנזהרים בכבודם של אחרים מגלים כמה אור וכוחות טובים יש בהם. [מוזיקה]