האדם בקצה הצינור: אתגר קרת, שבוע הספר, והחופש לכתוב את עצמנו מחדש / TLVTIMES.CO.IL חסות ב.מ טק בע"מ

כיריית הפתיחה לחגיגות חודש הספר העברי (בחסות עיריית ת"א יפו) , ורגע לפני שהמציאות הישראלית קורסת אל תוך תבניות של רשתות חברתיות, אתגר קרת מציע לנו לזחול אל תוך הצינור. שיחה פילוסופית-ספרותית מגלה כיצד דווקא מי שמתנער מהאתוס הלאומי הגדול, משרטט דרך מילוט מהקיטוב ומחזיר את הכוח והמשמעות למילה הכתובה. יש רגע אחד בשיחה של אתגר קרת עם ענת קורול-גורדון – אירוע שהתקיים במרכז הקהילתי מגיד במסגרת חודש הספר העברי של העירייה (ראו רשימת אירועים בסוף הכתבה) – שמזקק בתוכו את רוח התקופה כולה. זהו לא רגע הרואי, ואין בו פאתוס או הצהרות פוליטיות חוצבות להבות. זהו רגע שבו קרת מתבונן בבריסטה שמכין לו קפה כבר שנים, ומזהה בו שינוי. הבריסטה, כך מתאר קרת, הבין שפתאום העבודה שלו פחות מגדירה את זהותו ממה שחשב. אז הוא מחליט, פשוט כך, להכין את הקפה קצת אחרת. "האנושות יצאה לפנסיה", קרת קובע. הקונסטרוקציה הגדולה שחשבנו שאנחנו מחזיקים על כתפינו מוחזקת כעת על ידי בינה מלאכותית, ואנחנו? אנחנו סוף סוף יכולים להרפות. לכתוב בזמן שהעולם מאבד את דעתו, מציע קרת, דומה לניסיון לאזן מטאטא על האף תוך כדי נסיעה על סקייטבורד. מתוך הדימוי המופרך הזה, שבו העולם הגדול מאבד את חשיבותו המוחלטת, צומחת מפת דרכים פילוסופית וספרותית להישרדות בעידן של רעש לבן, ניכור דיגיטלי, ומאבק על זהות. מאנחנו לאני: המשמעות החדשה של "עם הספר" החיבור של המפגש הזה ל"שבוע הספר" אינו מקרי, והוא מחזיר אותנו אל המשמעות העמוקה והשורשית ביותר של המושג "עם הספר". במסורת היהודית, המילה הכתובה אינה רק כלי לתקשורת; יש לה כוח לברוא מציאות – "ברוך שאמר והיה העולם". הפרדוקס המרתק הוא שדווקא אתגר קרת הוא זה שמזכיר לנו את האמת העתיקה הזו. קרת, כפי שעמוס עוז היטיב לתאר בעבר, הוא האיש שהביא לספרות העברית את בשורת המעבר מה"אנחנו" הקולקטיבי אל ה"אני" האינדיבידואלי. הוא נתפס במשך שנים כאיש הקטן והמבולבל בקצה הצינור, כזה שמתנער מהאתוס הלאומי הגדול לטובת התבוננות ביומיומי, בשולי ובשבור. אך באבסורד של ימינו, דווקא "המשתמט" מהנרטיב הקולקטיבי הוא שנושא את לפיד ההשראה האותנטית. הוא מראה כיצד מילים בוראות מציאות חלופית, כזו שנוגעת ברבבות בני אדם, לא מתוך פקודה מגבוה – אלא מתוך המקום הכי פרטי, אישי וחשוף. ביום שאחרי פרוץ המלחמה, החברה הישראלית מצויה בסחרור ומחפשת עוגנים של ודאות. מחד, אנו עדים לגל עצום של התעוררות יהודית ו"התחזקות" – כמיהה להיאחז בזהות לאומית קשיחה ולחזור למקורות מוחלטים שיעשו סדר בכאוס. מנגד, מתייצב השמאל האינטלקטואלי, שמרבה להציע עוד כלים אקדמיים של "תיאוריה וביקורת", שפתחות מפרקים את המציאות אך מותירים את האדם בודד ומנוכר. בתוך הקיטוב המחניק הזה, יש משהו משחרר להפליא בדבריו של קרת. הוא לא מציע לנו לדבוק באף זהות קשיחה, דתית או אקדמית. הוא לא דורש מאיתנו לצאת להפגנות או להתכנס בתפילות המוניות כדי להרגיש קיימים. הוא מציע דרך שלישית של חילוניות עמוקה: למצוא משמעות על ידי בריאת עולם פנימי משלנו, להשתמש במילים כדי ליצור סדר זעיר בדלת אמותינו, ולברוא את עצמנו מחדש בכל בוקר. "94 אנשים קראו את הטקסט": אשליית התקשורת קרת מיטיב לתאר את הפער הבלתי נתפס בין ה"דיבור" לבין ה"קשב", ואת הדרך שבה הטכנולוגיה הפקיעה מאיתנו את הסיפור. באנלוגיה מטלטלת הוא מתאר חוויה מרשת החברתית: הוא מפרסם פוסט עם שלט ותמונה ("פעם כתבתי סיפורים, היום אני כותב שלטים") המפנה לטקסט שכתב. הפוסט הופך ויראלי, מגיע למאות אלפי צפיות ולעשרות אלפי תגובות סוערות. אך כאשר הוא בודק את הנתונים, האמת המרה נחשפת: מתוך מאות האלפים שנחשפו והתלהמו, רק 94 אנשים לחצו על הלינק כדי לקרוא את הטקסט עצמו. זהו משל מבריק על התקשורת העכשווית. אנחנו מייצרים מהומה סביב התמונה מבלי לגעת במהות. המילים נבלעות בתוך אלגוריתמים המעודדים זעם קדוש, והשיח הופך לאוטומטי. הטקסט – המקום היחיד שבו מתקיימת מורכבות אנושית אמיתית – ננטש. כשאנו בוכים מול סרטון מניפולטיבי או זועמים מול ציוץ, אנו חווים רגש, אך זהו רגש מוכתב. המעבר מסטטוס של "אדם" לסטטוס של "משתמש" הוא סוג של אובדן צלם. מותו של הנרטיב הגדול ולבנות את הצינור בבסיס תפיסת העולם שקרת מציג עומדת הבחנה חדה בין שני סוגים של סיפורים. הסיפור הראשון הוא הסיפור המוכתב – הנרטיב העולמי או הלאומי, זה שמגיע אלינו דרך מסכים מלבניים בוהקים, מעורר בנו חרדה ומותיר אותנו פסיביים. הסיפור השני הוא הסיפור האישי-סובייקטיבי – החיים בבית, הכלב, השכנה במרפסת שמעשנת ועונה בבדיחה. הטרגדיה המודרנית היא שוויתרנו על הסיפור האישי לטובת זה המוכתב. הפסקנו להתבונן. כיצד מתמודדים עם תחושת חוסר התוחלת הזו? קרת מציע למצוא מפלט בתוך הכאוס דרך יצירה שאין לה בהכרח מטרה תכליתית "חשובה". הוא ממשיל את הכתיבה לבניית צינור פתלתל. אם אתה מרגיש שאתה לא מתאים לעולם הזה – תבנה צינור. תזחל פנימה, תאבד שליטה, תכתוב בחרוזים כדי להערים על השכל הישר ולמצוא רעיונות במקומות לא צפויים. הצינור אינו מבטיח גאולה, וקרת אפילו ממליץ בציניות "להביא קלפים" כי גם בצד השני עלול להיות משעמם, אך לפחות זו תהיה מסגרת שניתן לשאת, כזו שמבוססת על היגיון פנימי שאתה יצרת. כתבי משרד הפרסום ב מ טק בע"מ מסקרים ויוצרים כתבות מרחיבי דעת ומעוררי מחשבה לאתרי רשת טיימס שבבעלות משרד הפרסום ב מ טק בע"מ דרך חיפה 19 קרית אתא זכיינית רשת האתרים טיימס בישראל Www.tlvtimes.co.il Www.haifatimes.co.il Www.jerusalemtimes.co.il Www.beershevatimes.co.il www.eilattimes.co.il לנו הידע והכח לפרסום עוקף תחרות וקידום ושיווק אינטרנטי במדיות השונות . באמצעות המומחים שלנו . בברכה , חיים אלדד רכז רשת אתרי טיימס בישראל נייד 050-7229966 טל-04-8422222 פקס-04-8409410 הצג פחות